_עזרה אמיתית שואלת את עצמה, לפחות פעמיים בשבוע, אם לא פעמיים ביום: איך להפוך את עצמי למיותרת?
שאלה עם הרבה ענווה ובעיטה מתמדת בתחת של האגו.
להפוך את עצמי למיותרת, להפוך את עצמי למיותרת, להפוך את עצמי למיותרת._
את נהדרת! תודה @}
השבוע הגעתי כמתוכנן, מצפה מראש להיות חשובה, עוזרת ותומכת, ומצאתי 3 ילדים עם 3 נשות צוות. 3 ילדים חולים ולא הגיעו.
הייתי בטוחה שאני מיותרת אך ביקשו ממני להישאר.
קישטתי כתרים לחנוכה בנצנצים והייתי לגמרי עוזרת מיותרת
הסבירו לי בצורה מאוד משכנעת שכשכל הילדים נמצאים הם זקוקים למתנדב בכל יום.
הנתינה שלי, במסגרת הגבולות שהצבתי לה, מבקשת להתרחב מעבר לגבולות והמסגרות המוכרות לי.
יש לי מה לתת! מי שמבקש לקבל יגיע ויקח את מה שהוא צריך ויכול. אי אפשר לקחת ממני את מה שאין לי, ואי אפשר שאתן מעבר למה שיש לי.
ההתעוררות, הראיה החדשה שאותה אני מוצאת (אם אני רק מסכימה לראות) מאפשרת לי נתינה רחבה שאין לה גבול הכרתי.
לא תמיד אני בוחרת במודע למי לתת, מי יקבל, למי אתרום. לרוב אני לא.
להיות בנתינה זה לא בהכרח אקט אקטיבי.
להיות מיותרת - בראיית-על אין דבר מיותר. לכל דבר יש סיבה ומקום.
מסכימה עם
_פנטזיה אומניפוטנטית שאת (ורק את) תוכלי להציל את העולם. או את הילד הספציפי הזה, בכל אופן.
וזה בעצם מחליש, לא עוזר._
לגמרי מסכימה, ותודה (שוב) על התזכורת.
להציל את העולם עולה מידי פעם, אני מודה. האגו היקר יכול להיות גם קטליזטור לא רע לתזוזה, נכון, הוא מסוכן אם הוא משתלט ולא רואה ממטר.
_ואת יודעת מה? <אמת אכזרית> אם את באמת רוצה לעזור לילדים - תתחילי לעבוד עם אמהות.
כי האמהות, האבות, המשפחה יישארו אתם כל החיים. ואת - אורחת לרגע..._
ווריאציה של המשפט הזה, לשמחתי הרבה, שמעתי כבר לפני יותר מ-20 שנה. הוא הידהד כ"כ חזק בתוכי, שהפך נר לרגלי ונמצא עד היום מכוון אותי בדרכי
האמת הזו אינה אכזרית. אך היא חלקית.
אחרי הרבה שנים שעבדתי עם ילדים צמחתי וביקשתי להשפיע מלמעלה. קשה מאוד להגיע להורים, וזה מנסיון.
עבודה עם ילדים פותחת לנו בחכמה צוהר לפגוש את ההורים ולהשפיע על הסביבה. השפעה מרחבית שיש לה סיכוי לתפוס (כמו אש) היא זו הרואה את המכלול ומוצאת את נקודת הבערה (סליחה על האסוציאציות הרלוונטיות להחריד), אני מאמינה שההורים ירצו "לבעור" עבור הילד אם יראו שיש לכך חשיבות, אם יהיה משהו "שידליק" אותם - לטוב ולרע.
הילד הוא הקטליזטור לשינוי. הוא המוקד, והוא זה שמביא איתו את בשורת השינוי.
אני חוקרת את הנושא כבר זמן רב וגם מפתחת תכנית בכיוון
יש חשיבות לארגן לעצמך הגנה אנרגטית.
כמובן! זה הרגל, כמו לצחצח שיניים
_מקווה שכתבתי מובן (אני לא בטוחה).
בכל מקרה מה שכתבת, והדף הזה, מרגישים לי כמו השראה קסומה_
תודה לך בשמת @} כתבת לגמרי מובן, אני שמחה מאוד שאת כאן.
_עזרה אמיתית שואלת את עצמה, לפחות פעמיים בשבוע, אם לא פעמיים ביום: איך להפוך את עצמי למיותרת?
שאלה עם הרבה ענווה ובעיטה מתמדת בתחת של האגו.
להפוך את עצמי למיותרת, להפוך את עצמי למיותרת, להפוך את עצמי למיותרת._
את נהדרת! תודה @}
השבוע הגעתי כמתוכנן, מצפה מראש להיות חשובה, עוזרת ותומכת, ומצאתי 3 ילדים עם 3 נשות צוות. 3 ילדים חולים ולא הגיעו.
הייתי בטוחה שאני מיותרת אך ביקשו ממני להישאר.
קישטתי כתרים לחנוכה בנצנצים והייתי לגמרי עוזרת מיותרת :-)
הסבירו לי בצורה מאוד משכנעת שכשכל הילדים נמצאים הם זקוקים למתנדב בכל יום.
הנתינה שלי, במסגרת הגבולות שהצבתי לה, מבקשת להתרחב מעבר לגבולות והמסגרות המוכרות לי.
יש לי מה לתת! מי שמבקש לקבל יגיע ויקח את מה שהוא צריך ויכול. אי אפשר לקחת ממני את מה שאין לי, ואי אפשר שאתן מעבר למה שיש לי.
ההתעוררות, הראיה החדשה שאותה אני מוצאת (אם אני רק מסכימה לראות) מאפשרת לי נתינה רחבה שאין לה גבול הכרתי.
לא תמיד אני בוחרת במודע למי לתת, מי יקבל, למי אתרום. לרוב אני לא.
להיות בנתינה זה לא בהכרח אקט אקטיבי.
להיות מיותרת - בראיית-על אין דבר מיותר. לכל דבר יש סיבה ומקום.
מסכימה עם
_פנטזיה אומניפוטנטית שאת (ורק את) תוכלי להציל את העולם. או את הילד הספציפי הזה, בכל אופן.
וזה בעצם מחליש, לא עוזר._
לגמרי מסכימה, ותודה (שוב) על התזכורת.
להציל את העולם עולה מידי פעם, אני מודה. האגו היקר יכול להיות גם קטליזטור לא רע לתזוזה, נכון, הוא מסוכן אם הוא משתלט ולא רואה ממטר.
_ואת יודעת מה? <אמת אכזרית> אם את באמת רוצה לעזור לילדים - תתחילי לעבוד עם אמהות.
כי האמהות, האבות, המשפחה יישארו אתם כל החיים. ואת - אורחת לרגע..._
ווריאציה של המשפט הזה, לשמחתי הרבה, שמעתי כבר לפני יותר מ-20 שנה. הוא הידהד כ"כ חזק בתוכי, שהפך נר לרגלי ונמצא עד היום מכוון אותי בדרכי
האמת הזו אינה אכזרית. אך היא חלקית.
אחרי הרבה שנים שעבדתי עם ילדים צמחתי וביקשתי להשפיע מלמעלה. קשה מאוד להגיע להורים, וזה מנסיון.
עבודה עם ילדים פותחת לנו בחכמה צוהר לפגוש את ההורים ולהשפיע על הסביבה. השפעה מרחבית שיש לה סיכוי לתפוס (כמו אש) היא זו הרואה את המכלול ומוצאת את נקודת הבערה (סליחה על האסוציאציות הרלוונטיות להחריד), אני מאמינה שההורים ירצו "לבעור" עבור הילד אם יראו שיש לכך חשיבות, אם יהיה משהו "שידליק" אותם - לטוב ולרע.
הילד הוא הקטליזטור לשינוי. הוא המוקד, והוא זה שמביא איתו את בשורת השינוי.
אני חוקרת את הנושא כבר זמן רב וגם מפתחת תכנית בכיוון :-)
[u]יש חשיבות לארגן לעצמך הגנה אנרגטית.[/u]
כמובן! זה הרגל, כמו לצחצח שיניים :-)
_מקווה שכתבתי מובן (אני לא בטוחה).
בכל מקרה מה שכתבת, והדף הזה, מרגישים לי כמו השראה קסומה_
תודה לך בשמת @} כתבת לגמרי מובן, אני שמחה מאוד שאת כאן.