קאיה מתה.
היום אחר הצהריים, נדרסה. השכן חזר רוורס ולא ראה אותה חוזרת מהטיול שלה בשדה. צעקנו לו "תיזהר על הכלב!" אבל הוא לא שמע, ופשוט עלה עליה ושמעתי את הצרחות שלה וידעתי שזה בלתי הפיך. כרמל רץ להוציא אותה מתחת לגלגלים, היא היתה שלמה, והניח אותה על המזרון בחצר. שעה קלה קודם לכן התעוררתי משנת צהריים ארוכה וטובה על המזרון הזה.
היא כבר לא צעקה ולא בכתה, רק היה ברור שכואב לה בטירוף. היא ניסתה לקום אבל האגן שלה היה משותק, והרגליים הקדמיות מקובעות ישרות לפנים. כמה פעמים של פירפורי קימה - ואז ויתור. שכבה לה ורעדה, ואנחנו מלטפים אותה ומלטפים.
הזמנו וטרינרית הביתה, שבאה ובדקה ואיבחנה שעמוד השדרה שלה נשבר. היא נתקלה בכזה מצב אצל כלבים צעירים יותר, ושאפשר להשתקם מזה אבל זה תמיד שיקום ארוך וכואב. היה לי ברור שאני משחררת.
ואז הוטרינרית הלכה להביא את הזריקה מהקליניקה שלה ובינתיים ישבנו איתה שלושתנו, גם ינאי שהיה עד להכל. הוא אכל קליק וכיבד אותה והיא זללה לי שוקולד מהיד. תמיד היתה זללנית ועד הרגע האחרון. אתמול נתתי לה הרבה עוגת שוקולד אני פתאום נזכרת.
ינאי ישב עלי והסברתי לו שקאיה הולכת למות. הוא אמר שהוא יתגעגע אליה.
המשכנו לתת לה שוקולדים ואז הוא פתאום שאל: "אני מבוגר?" אז כרמל ענה לו ישר ופסקני: "לא. אתה ילד."
אני התפוצצתי מצחוק. לא יודעת למה.
ואז עברו עוד דקות ארוכות של שתיקה וליטוף ופתאום הוא אמר: "אני מבוגר קטן".
והלב שלי נחמץ, כי הבנתי שזה יהיה זיכרון שלו הרגע הזה, מבגר.
ואז הוטרינרית (גילי אחת, חמודה) חזרה, וכרמל וינאי ישבו בערסל לידנו, ואני ליטפתי את קאיה כשהיא קיבלה זריקת טישטוש וליטפתי אותה עד שהיא נרדמה, ואז גילי נתנה לה את ההמתת חסד, וכל הזמן שהמזרק היה לה בוריד בכיתי. ואז הלב שלה הפסיק וזה היה מאוד מוזר, לראות אותה ברביצה הקבועה שלה אבל בלי ההתנשמות, ובלי דופק. בבת אחת היא הפכה לגוויה של כלב. בלי רוח חיים. עטפנו אותה בציפה ירוקה, אותה אחת ששימשה לכיסוי המושבים של האוטו ביום שהיא באה אלי הביתה, לפני כמעט 6 שנים.
כרמל חפר לה קבר ליד העץ פומלה, וקברנו אותה ביחד. ינאי התעקש לשים אדמה גם הוא.
אפילו עשינו לה מצבה. האבנים הרלוונטיות התגלו בחצר והבאנו אותן.
עכשיו דולק שם נר.
אני עצובה וגם מוקלת וגם מעכלת, וגם באאוט. תחושה מוזרה.
אני רוצה להודות לך קאיה על זה שבחרת
למות בבית , ולתת לנו לקבור אותך ולהיפרד ממך כמו שצריך. גם אם בחטף. בטח בימים הקרובים יהיה לי עוד הרבה מה לכתוב.
קאיה מתה.
היום אחר הצהריים, נדרסה. השכן חזר רוורס ולא ראה אותה חוזרת מהטיול שלה בשדה. צעקנו לו "תיזהר על הכלב!" אבל הוא לא שמע, ופשוט עלה עליה ושמעתי את הצרחות שלה וידעתי שזה בלתי הפיך. כרמל רץ להוציא אותה מתחת לגלגלים, היא היתה שלמה, והניח אותה על המזרון בחצר. שעה קלה קודם לכן התעוררתי משנת צהריים ארוכה וטובה על המזרון הזה.
היא כבר לא צעקה ולא בכתה, רק היה ברור שכואב לה בטירוף. היא ניסתה לקום אבל האגן שלה היה משותק, והרגליים הקדמיות מקובעות ישרות לפנים. כמה פעמים של פירפורי קימה - ואז ויתור. שכבה לה ורעדה, ואנחנו מלטפים אותה ומלטפים.
הזמנו וטרינרית הביתה, שבאה ובדקה ואיבחנה שעמוד השדרה שלה נשבר. היא נתקלה בכזה מצב אצל כלבים צעירים יותר, ושאפשר להשתקם מזה אבל זה תמיד שיקום ארוך וכואב. היה לי ברור שאני משחררת.
ואז הוטרינרית הלכה להביא את הזריקה מהקליניקה שלה ובינתיים ישבנו איתה שלושתנו, גם ינאי שהיה עד להכל. הוא אכל קליק וכיבד אותה והיא זללה לי שוקולד מהיד. תמיד היתה זללנית ועד הרגע האחרון. אתמול נתתי לה הרבה עוגת שוקולד אני פתאום נזכרת.
ינאי ישב עלי והסברתי לו שקאיה הולכת למות. הוא אמר שהוא יתגעגע אליה.
המשכנו לתת לה שוקולדים ואז הוא פתאום שאל: "אני מבוגר?" אז כרמל ענה לו ישר ופסקני: "לא. אתה ילד."
אני התפוצצתי מצחוק. לא יודעת למה.
ואז עברו עוד דקות ארוכות של שתיקה וליטוף ופתאום הוא אמר: "אני מבוגר קטן".
והלב שלי נחמץ, כי הבנתי שזה יהיה זיכרון שלו הרגע הזה, מבגר.
ואז הוטרינרית (גילי אחת, חמודה) חזרה, וכרמל וינאי ישבו בערסל לידנו, ואני ליטפתי את קאיה כשהיא קיבלה זריקת טישטוש וליטפתי אותה עד שהיא נרדמה, ואז גילי נתנה לה את ההמתת חסד, וכל הזמן שהמזרק היה לה בוריד בכיתי. ואז הלב שלה הפסיק וזה היה מאוד מוזר, לראות אותה ברביצה הקבועה שלה אבל בלי ההתנשמות, ובלי דופק. בבת אחת היא הפכה לגוויה של כלב. בלי רוח חיים. עטפנו אותה בציפה ירוקה, אותה אחת ששימשה לכיסוי המושבים של האוטו ביום שהיא באה אלי הביתה, לפני כמעט 6 שנים.
כרמל חפר לה קבר ליד העץ פומלה, וקברנו אותה ביחד. ינאי התעקש לשים אדמה גם הוא.
אפילו עשינו לה מצבה. האבנים הרלוונטיות התגלו בחצר והבאנו אותן.
עכשיו דולק שם נר.
אני עצובה וגם מוקלת וגם מעכלת, וגם באאוט. תחושה מוזרה.
אני רוצה להודות לך קאיה על זה שבחרת [po]למות בבית[/po] , ולתת לנו לקבור אותך ולהיפרד ממך כמו שצריך. גם אם בחטף. בטח בימים הקרובים יהיה לי עוד הרבה מה לכתוב.
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
דפים_באקראי חזר לתפקוד מלא אם אתן מרגישות מזל בואו למצוא את הדף הכי מעניין דפים_באקראי 
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
דפים_באקראי חזר לתפקוד מלא אם אתן מרגישות מזל בואו למצוא את הדף הכי מעניין דפים_באקראי 
