על ידי נ_ע_מ_ה* » 07 נובמבר 2008, 11:28
איזה כייף שהדף הזה קיים פה. זקוקה לשתף בתובנות שעלו לי עם קריאת הספר העוצמתי הזה
ונחמד שיש אנשים שמבינים על מה את מדברת
בכלל,באתר הזה של באופן,יש פה תחושה של חיבור עם אנשים שמזדהים עם מה שעובר עליי,וזה נעים. זה טוב. תודה!
לעניין:
קראתי את הספר בנשימה עצורה,עם שני ילדיי. בתי בת ה 9 וחצי לא ממש התחברה אליו,במיוחד לא לתיאורים היותר קשים שבסוף(כמובן עם צנזורה שלי לקטעים אלימים או מיניים במיוחד),אבל בני בן ה 7 ואנוכי-גמענו כל מילה בשקיקה. ולמה בעצם אני מציינת את הגילים שלהם? אולי כי "אמרו" שזה לא ספר שמתאים לילדים . אבל לדעתי הוא מתאים למי שמתאים לו לקרוא ואין בכלל קשר לגיל. להיפך. המסר שהספר מעביר לגבי החיבור ל"אמא אדמה" ולערכיה , חשוב להעבירו לדור הצעיר . אז היו פה ושם כמה משפטים שדילגתי על קריאתם,אבל בגדול-זהו ספר מדהים!!! ההכרות מקרוב עם חייהם של אבותינו הקדמוניים, הגילויים הראשונים: איך לראשונה השתמשו בכלים,איך הומצא המנשא לתינוקות,איך לאורך הדורות גדל המוח האנושי ומשום כך היתה תקופה שבה נשים מתו בלידת בניהם/בנותיהן המפותחים יותר, איך גילו את האש,איך למדו להפיק אותה יש מאין,איך שרדו את רעידות האדמה והתפרצויות הרי הגעש ונהירת עדרי התאואים,איך נדדו השבטים מערבות אפריקה אל הסהר הפורה ומשם למערות באירופה,איך שרדו את החום והקור,את השלגים והבצורת. בקיצור-פשוט מרתק!
ובאשר לתובנות:
היום מצאתי עצמי מעירה לבני על התנהגויות שלו לאורך כל היום,כאלו שפגעו בזולת והוא בכלל לא שם לב שזה פגע,היה עסוק מדי במימוש מה שבא לו לעשות,בהנאה שלו מהמשחק ולא היה אכפת לו שהמישהו האחר סובל או נפגע מהתנהגותו.זה מייד התחבר לי למה שקראנו על טרון. אז ברור שזה אפילו לא מתקרב להתנהגות האכזרית של טרון,אבל היה בו משהו-היצר הזה,יצר הרע,אותו יצר של אלימות שטרון הוריש לכל בני המין האנושי שבאו אחריו. בכולנו זה קיים,מי יותר ומי פחות. גם יש בנו אבל את האיכויות שהיו לזינה. אנחנו צאצאים של שניהם. והעבודה שלנו היא לדעת לרסן את היצר ובמקביל להשתמש בחוכמה שירשנו מזינה כדי לדעת להיטיב להשתמש בה בתבונה,באופן שמכבד את אמא אדמה ואת כל ברואיה
והקשה מכל,היתה ההבנה שגם בי קיים היצר הזה. קשה לי כל כך לראות את ההתנהגויות הללו של בני,משום שגם אני כזו לפעמים: יותר מדי מרוכזת בעצמי,במה שעושה לי טוב ולא מספיק קשובה לאיך שאחרים מרגישים בנוכחותי. התפקיד של זינה שקיבלה מ"אמא"-ללמד את טרון להבחין ברגשות הזולת שמולו הוא מתנהל,הוא גם התפקיד שלי לעצמי . כפי שזינה הצליחה להעלים את התכונות הללו אצל רופאל בנה,ע"י חינוך נכון,כך גם עליי לעשות כל שביכולתי כדי לחנך את בני . הכיצד? ע"י כך שאעבוד קודם כל על עצמי ואשמש מודל לחיקוי.
אוי,איזו עבודה קשה!
אין מנוס. חייבים!
מרגישה שבי תלוי גורל העולם. נכון שגם בעוד מליון ואחת אלף גורמים אחרים,אבל קודם כל בי. כאילו הייתי זינה בעצמי. הידיעה שאני לוקחת חלק בלאפשר לאלימות לחיות בחיינו,קשה לי מנשוא.
אחרי שקראתי את הספר,חשה שלא יכולה לברוח מהאחריות האישית שלי להצלת העולם. נשמע גדול ובומבסטי,אבל כך אני חשה.
העולם שלי. זה שהייתי רוצה לחיות בו
איזה כייף שהדף הזה קיים פה. זקוקה לשתף בתובנות שעלו לי עם קריאת הספר העוצמתי הזה
ונחמד שיש אנשים שמבינים על מה את מדברת
בכלל,באתר הזה של באופן,יש פה תחושה של חיבור עם אנשים שמזדהים עם מה שעובר עליי,וזה נעים. זה טוב. תודה!
לעניין:
קראתי את הספר בנשימה עצורה,עם שני ילדיי. בתי בת ה 9 וחצי לא ממש התחברה אליו,במיוחד לא לתיאורים היותר קשים שבסוף(כמובן עם צנזורה שלי לקטעים אלימים או מיניים במיוחד),אבל בני בן ה 7 ואנוכי-גמענו כל מילה בשקיקה. ולמה בעצם אני מציינת את הגילים שלהם? אולי כי "אמרו" שזה לא ספר שמתאים לילדים . אבל לדעתי הוא מתאים למי שמתאים לו לקרוא ואין בכלל קשר לגיל. להיפך. המסר שהספר מעביר לגבי החיבור ל"אמא אדמה" ולערכיה , חשוב להעבירו לדור הצעיר . אז היו פה ושם כמה משפטים שדילגתי על קריאתם,אבל בגדול-זהו ספר מדהים!!! ההכרות מקרוב עם חייהם של אבותינו הקדמוניים, הגילויים הראשונים: איך לראשונה השתמשו בכלים,איך הומצא המנשא לתינוקות,איך לאורך הדורות גדל המוח האנושי ומשום כך היתה תקופה שבה נשים מתו בלידת בניהם/בנותיהן המפותחים יותר, איך גילו את האש,איך למדו להפיק אותה יש מאין,איך שרדו את רעידות האדמה והתפרצויות הרי הגעש ונהירת עדרי התאואים,איך נדדו השבטים מערבות אפריקה אל הסהר הפורה ומשם למערות באירופה,איך שרדו את החום והקור,את השלגים והבצורת. בקיצור-פשוט מרתק!
ובאשר לתובנות:
היום מצאתי עצמי מעירה לבני על התנהגויות שלו לאורך כל היום,כאלו שפגעו בזולת והוא בכלל לא שם לב שזה פגע,היה עסוק מדי במימוש מה שבא לו לעשות,בהנאה שלו מהמשחק ולא היה אכפת לו שהמישהו האחר סובל או נפגע מהתנהגותו.זה מייד התחבר לי למה שקראנו על טרון. אז ברור שזה אפילו לא מתקרב להתנהגות האכזרית של טרון,אבל היה בו משהו-היצר הזה,יצר הרע,אותו יצר של אלימות שטרון הוריש לכל בני המין האנושי שבאו אחריו. בכולנו זה קיים,מי יותר ומי פחות. גם יש בנו אבל את האיכויות שהיו לזינה. אנחנו צאצאים של שניהם. והעבודה שלנו היא לדעת לרסן את היצר ובמקביל להשתמש בחוכמה שירשנו מזינה כדי לדעת להיטיב להשתמש בה בתבונה,באופן שמכבד את אמא אדמה ואת כל ברואיה
והקשה מכל,היתה ההבנה שגם בי קיים היצר הזה. קשה לי כל כך לראות את ההתנהגויות הללו של בני,משום שגם אני כזו לפעמים: יותר מדי מרוכזת בעצמי,במה שעושה לי טוב ולא מספיק קשובה לאיך שאחרים מרגישים בנוכחותי. התפקיד של זינה שקיבלה מ"אמא"-ללמד את טרון להבחין ברגשות הזולת שמולו הוא מתנהל,הוא גם התפקיד שלי לעצמי . כפי שזינה הצליחה להעלים את התכונות הללו אצל רופאל בנה,ע"י חינוך נכון,כך גם עליי לעשות כל שביכולתי כדי לחנך את בני . הכיצד? ע"י כך שאעבוד קודם כל על עצמי ואשמש מודל לחיקוי.
אוי,איזו עבודה קשה!
אין מנוס. חייבים!
מרגישה שבי תלוי גורל העולם. נכון שגם בעוד מליון ואחת אלף גורמים אחרים,אבל קודם כל בי. כאילו הייתי זינה בעצמי. הידיעה שאני לוקחת חלק בלאפשר לאלימות לחיות בחיינו,קשה לי מנשוא.
אחרי שקראתי את הספר,חשה שלא יכולה לברוח מהאחריות האישית שלי להצלת העולם. נשמע גדול ובומבסטי,אבל כך אני חשה.
העולם שלי. זה שהייתי רוצה לחיות בו