תודה לך לב

את סגירת המעגל חוויתי בעיקר דרך ההתרגשות של הורי
הבנתי.
הסגירה היתה תחושה מאד אישית ופנימית שלי ושל הורי
הבנתי.
24 שעות אחר כך הייתי בבית הורי. 24 שעות ארוכות.
ארוכות כי בבית חולים הזמן זז לאט
הבנתי.
כל הלילה חיכיתי שיגיע כבר הבוקר ואני אוכל כבר להשתחרר
מזדהה.
דרך אגב שמעתי שאפשר להשתחרר מוקדם יותר אם הכל בסדר ומתעקשים מאוד (7-12 שעות לאחר הלידה) וחותמים על סירוב אישפוז. בשלוש הלידות ילדתי לפנות בוקר ובשתיים האחרונות השתחררתי יומיים קודם (באותו זמן לא ידעתי שאפשר להישאר עוד פחות).

לב, זה לא קשור לסגירת המעגל. הסגירה היתה תחושה מאד אישית ופנימית שלי ושל הורי.

ארוכות כי בבית חולים הזמן זז לאט.

המרגיעון אומר "הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט" ואיכשהו התחושה שלי היתה שבבית חולים הפרטים הרבה יותר חשובים מהפרט. כל מה שרצינו, אני וביתי, היה לנוח ביחד. ביחד היינו, אבל לא נחנו. כל הלילה חיכיתי שיגיע כבר הבוקר ואני אוכל כבר להשתחרר.

24 שעות אחר כך הייתי בבית הורי. 24 שעות ארוכות
משפט כזה מזמין הרחבה...

24 שעות אחר כך הייתי בבית הורי. 24 שעות ארוכות
זה קשור לסגירת המעגל?
מה עברת ב- 24 שעות הארוכות?

איזה יופי!
(כבר שמעתי את הסיפור אבל כיף לקרוא אותו שוב)

מדהים !!!

זה כיף לקרוא סיפורי לידה ומעניין איך חווית את סגירת המעגל

תודה,
ביי @}

לב, תודה שאת מלווה את סיפורי בשמחה ועניין.
הי נרקיס,
שלומנו טוב מאד. איזה כיף שכתבת לי. יש לי גם דף בית אם את רוצה שנשוחח.

עופר חזר עם המים ואני מרגישה שוב צורך לשרותים. עופר מסתכל עלי וקורא למילדת. אני נשענת קדימה על המיטה די מנותקת ממה שקורה מסביבי. המילדת קצת בלחץ. אני צריכה לעלות מהר למיטה. קשה לי. המילדת לא מספיקה להתארגן ובין הרגלים שלי נחה לה התינוקת היפיפיה שלי.

החלק האחרון של הלידה היה כל כך מהיר שאני המומה. לא ציפיתי, לא דימינתי ששלוש שעות אחרי שהגענו לבית החולים אני כבר אחבק בזרועותי את התינוקת שלי. אושר מציף אותי. עופר גם הוא נרגש יוצא להודיע לסבים.

המילדות מקסימות. נותנות לי להניק. מכבדות את בקשותיי. יש לי זמן שקט רק אני עופר והצאצאית החדשה.

כנראה שבבית חולים אין טוב בלי רע. המילדת הראשית כועסת. איך נתנו לי להסתובב בחוץ כל הזמן. כמעט וילדתי בדשא כדבריה. הרופאה גם היא באה לראות את הפלא בפרצוף חמוץ ולא מפרגן. יחסינו התחילו ברגל שמאל כי לא הייתי במעקב הריון. למזלי היו שתי מילדות מקסימות שאפשרו לי לידה טובה ולא נתנו למילדת הראשית ולרופאה לקלקל לי. היו ביננו הבנה וכבוד הדדים. אני הרגשתי כלפיהן תודה גדולה מעומק ליבי.

24 שעות אחר כך הייתי בבית הורי. 24 שעות ארוכות.

שלום יפעת,
איזה כיף לפגוש אותך... מה שלומך ושלומכם ומזל טוב ואיך ומה...
כמה כיף שילדת...
גם אני מאד אוהבת לשמוע/לקרוא סיפורי לידה. זה מרגש אותי בעוצמה אדירה ונוגע בי עמוק עמוק ובעיקר נשים שאני מרגישה קירבה אליהן...
אז מעכשיו גם אני כאן, מקשיבה ומתרגשת @}

גם אני: אני מאד אוהבת לשמוע/לקרוא סיפורי לידה. זה מרגש אותי בעוצמה אדירה ונוגע בי עמוק עמוק

למדת מהניסיון - את מודעת לעצמך, מתכננת צעדייך...
אשמח לקרוא עוד..
תודה.
ביי...

הנסיעה קצרה ובמהלכה אני מתחילה להרגיש צירים. בית החולים די ריק. אני מתקבלת בצורה נעימה. פתיחה 2 בערך. מתמקמת בחדר. מוניטור קצר ואנחנו פוסעים לנו במדשאות. השמש חמימה ונעימה. שיחה שלוה. חוזרים לעוד מוניטור. הכל בסדר. בינתיים אין כל כך התקדמות. שוב במדשאות. חוזרים. שירותים. שוב סיבוב הפעם קצר. הכאב התגבר קצת קשה לי. בחוץ כבר חם והומה. בשרותים אני לא מבינה למה אני מתעקשת ללדת בלי אפידורל. כואב לי. אני שוב חוששת מכך שיש לי עוד הרבה זמן ושאני לא אצליח לעמוד בזה. אולי בכל זאת אפידורל? בחזרה בחדר אני צועקת על עופר שיביא לי מים. הוא שאל אותי כמה פעמים איך יוכל לעזור ולא הצלחתי להסביר שבעצם הנוכחות שלו לידי, התמיכה, הקבלה, שאני יכולה לצעוק והוא ישאר לצידי, זו העזרה שאני צריכה. אין לי כמעט צורך בעזרה פעילה.

בוקר טוב!
תודה,
מה קרה בהמשך?

מהמסיבה נסענו ישר לבית הורי. הלידה לא התחילה.

שש בבוקר, עופר קם לעבודה. הוא יחזור רק בעוד מספר ימים כדי להיות איתנו בסוף השבוע. פתאום רטיבות. פיפי או ירידת מים? אני קמה לבדוק. לא כל כך בטוחה. ואז הטפטוף מתגבר ואני יודעת. ירידת מים. מתארגנים. מעירים את הורי ומבשרים להם שאנחנו בדרך לבית החולים. הילדים ישנים טוב לא רציתי להפריע להם.

אני קצת מבואסת. ירידת מים ללא צירים. אני חוששת מלידה ארוכה וכואבת.

נו... ו..

הי רונית. כיף להפגש גם אם זה רק באופן וירטואלי.
מותק, את סגירת המעגל חוויתי בעיקר דרך ההתרגשות של הורי.

סיפור הלידה דורש הקדמה.
כשהייתי בחודש שביעי עברנו לגור באזור אחר בארץ. בית החולים הקרוב ביותר הוא במרחק שעה וחצי נסיעה (אני מניחה שבשעת לחץ אפשר לקצר קצת את זמן הנסיעה). נאמר לי שרוב הנשים נוסעות ללדת באמבולנס. הוא גם מהיר יותר וגם ליתר בטחון אם תהייה לידה זריזה. הייתי מאד טרודה. מה יהיה? איך נסתדר? מה נעשה עם הילדים? קיוויתי שהלידה לא תקדים כי תכננתי לעבור עם הילדים לבית הורי כמה ימים לפני התאריך הצפוי של הלידה.

כמה ימים לפני התאריך היתה מסיבה גדולה בחברה בה עופר עובד. השארנו את הילדים אצל הורי וחגגנו, ארוחת ערב ומופע של סנדרסון גוב ועוד חברים מכוורת-גזוז. התנוענעתי לצלילי המוזיקה וחשבתי כמה כיף יהיה ללדת עכשיו. לנסוע לבית החולים ישר מהמסיבה

הי יפעת (ראיתי את שמך אז הייתי חייבת להיכנס).

אולי תפרטי (טיפה, ממש טיפה) יותר?
זה כיף לקרוא סיפורי לידה ומעניין איך חווית את סגירת המעגל...

מותק תודה שהזכרת לי ויונת תודה לך שהחזרת אותי לסיפור הלידה השלישית. נהניתי להזכר גם כתבתי סיפור די ארוך אבל אז הקטנה נזקקה לי ומשהו קרה למחשב ו... הכל נמחק.

בעקבות הכתיבה הבנתי (משהו שכבר ידעתי אבל חשוב שאהייה יותר מודעת לו) שהחיים זה מה שקורה לי בזמן שאני חושבת ומתכננת (כדברי לנון).

בקיצור, הלידה היתה בתיזמון מדהים. קצרה, מפתיעה ומרגשת. עופר היה שותף נפלא, רגיש ואוהב.

והיתה גם סגירת מעגל, ילדתי באותו בית חולים בו אמי ילדה אותי.

איזה כיף להזכר!
יפעת, את כאן? אולי תכתבי גם את מס' 3?

פעם ראשונה שאני קוראת סיפור (שניים!) כ"כ קצר, ואף תגובה. מוזר.
אז אכתוב: יפעת, תודה ששיתפת!

אני מאד אוהבת לשמוע/לקרוא סיפורי לידה. זה מרגש אותי בעוצמה אדירה ונוגע בי עמוק עמוק. אני גם מאד אוהבת להיזכר בלידות שלי ולספר עליהן.

שתי הלידות שלי היו באותו בי"ח. מאד דומות (הצירים התחילו בערב. לבי"ח הגעתי ב-4 בבוקר וילדתי ב-9 בבוקר.) ומאד שונות.

בלידה הראשונה הגעתי עם ירידת מים. לא נתנו לי להסתובב. לקחתי אפידורל. חתכו אותי. הרגע שהבכורה יצאה היה הרגע הכי מדהים שהיה לי בחיים. פתאום מתוך הכאב העצום (האפידורל כבר לא השפיע- לשמחתי) הקלה אדירה היא בחוץ. היא יפה. היא שלי. אני מרוגשת ונרגשת. המילדת שמה אותה עלי התחושה נפלאה היא מנסה לינוק המילדת עוזרת לה. איזו התרגשות ואיזו ריקנות כשהיא נלקחת ממני. 6 שעות ארוכות שכבתי לבד. ריקה ובוכה.

לידה שניה. אני מבקשת להסתובב לא לשכב במיטה. אני מדמיינת את הציר כגל שמקרב אלי עוד תינוק נפלא כמו הבכורה. המחשבות על הבכורה ממלאות אותי אושר ועוזרות לי לקבל את הכאב באהבה. המחשבות על גלים וים מרגיעות אותי (אני מאד אוהבת את הים). הזמן עובר. עופר מנמנם על ספסל במסדרון. אני הולכת הלוך ושוב. מדי פעם חוזרת למיטה לנוח ולהתחבר למוניטור לפי בקשת הצוות.

יש לי פתיחה 8. אסור לרדת מהמיטה. מנסים לשכנע אותי להפקעת מים. רופא מגעיל מתייחס אלי כמו למטומטמת. לא רוצה. האמת אני אפילו לא זוכרת למה. שלחו רופא אחר לשכנע אותי. בקשתי ממנו הסבר הגיוני למה לפקוע. הוא משתמש באסטרטגיה של הפחדה. זה עובד. הכאיבו לי. הלידה מתקדמת. משהו כנראה לא בסדר כי המילדת קצת בלחץ. אני לוחצת טוב והצעיר בחוץ. וואוו. הוא מקסים. השאירו אותנו ביחד שעתיים שלמות. איזה כיף. אני מלטפת מנשקת ממלמלת דברי חיבה. אני מרגישה כל כך טוב. אני חזקה עירנית ומאוששת ובעיקר מאושרת.

אני לא יודעת אם זה בגלל האפידורל אבל אחרי הלידה הראשונה לקח לי זמן רב להתאושש ולהתחזק.

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים
ראו גם: מדור סיפורי לידה}