ממזרים חסרי כבוד-גדול

איפה את היום שושנה ?

כשושנה יקרה, אחרי הכל ולפני הכל ההרגשה שלו היתה שהוא חלק מניסוי מסוים, כך אני מנחשת וזה בעצם
מה שאת אומרת פחות או יותר. אבל זה לא הניסוי שהעליב אותו, אלא העובדה שלא היית מאוהבת בו ?

כמעט 8 שנים אחרי אני חושבת שאני יודעת את התשובה.
לא.
***
יכול להיות שהבעיה היתה בכך ששיתפתי אותו בכל העניין
הוא גם קרא פה את הבלוג והפך לשותף בו.
הדימוי היה שהוא לחם חי ובריא, ולא בריוש צרפתי עתיר חמאה וסותם עורקים
אני חשבתי ששנינו שמחים בכך
אבל לאורך זמן התברר שהמצב הזה לא עשה לו טוב, הוא חש תסכול מתמשך, מן סוג ב'
והקשר הזה, מתברר, ישב על בסיס לא איתן, הלך והתדרדר עד שבא לסיומו הסופי לפני חצי שנה.

לפני כמעט 8 שנים פתחתי את הדף הזה, עם התלבטות - מה לעשות אם אני מוצאת בן זוג פוטנציאלי, שאני לא מאוהבת בו
האם אפשר לעורר את האהבה? או עדיף לוותר מראש על המסע...

כשנה לאחר פתיחת הדף, פגשתי אחד כזה בדיוק
גבר שנתן לי להרגיש נסיכה אהובה ויקרה
שאוהב ויאהב אותי עד סוף הימים
ואני אמנם לא ממש חוויתי את ההתאהבות אליה ייחלתי, זאת מהפרפרים והאגדות
אבל כן הרגשתי שמצאתי לי שותף לחיים, מישהו שאהנה מהחיים לצידו,
שאני כן אוהבת, ומעריכה, ונמשכת אליו מספיק כדי לבחור בו ולוותר על הפנטזיות.
אז הלכתי על זה, על גרסת עוררות האהבה...

ניבא את הפרידה...

ניבא את מה, שושנה?
זה נשמע כמו נבואה של אסון, לא?:-S

מעניין מי הוא הפלוני שכתב פה למעלה
וניבא את המשך הסיפור...

הנה אור גדול יורד על העולם, ולב פועם נפתח לעולם אחר,ללב זועק אחר..
ונפש נאחזת בנפש,נקשרת,מתקרבת ויש עולם חדש שנוגע נשמות מאירות אחת לשניה,נכספות
עד כלות היותם עד אחרון סיפורם ולפעמים מתכלות,נפרדות,מתות..ואין כלום נפש מהלכת בערפל כבד ולא רואה אור..
אך לב האדם פרוש לכל וגם אם בעייניו אדם לא רואה אז נפש רואה ניצוץ שעוד בוער ויבוא יום חדש,יום אחר ואור גדול ירד על הכל ושלווה שללוה גדולה תאחוז בנפש..

תודה [-:

תודה
מאחלת לך גם את אותם הדברים
ושתמצאי כבר את האהוב האוהב שלך.

_אח, איזה בחור מצאתי לי
וואו ומהמם זה לא מילה_

יקירתי,

מאוד שמחה ונרגשת לקרוא כאן את "המבזקים האחרונים" מהזירה...

מאחלת לך הרבה שפע, אור, שמחה ואהבה,

שיאפשרו לך להמשיך ולצמוח, להמשיך וללבלב

להמשיך ולפרוח@}

...וברכות על המשכן החדש גם @}@}@}|מתנה|

מה, יוחאי, גם אתה אוהב אותי?

יש לי שמש בבטן וכשאני פותח את פי
קרניים חמימות מזנקות החוצה ומיתרי הקול
מתחילים לרעוד קלות,מילים עדינות יוצאות בלחש
"אני אוהב אותך" ומיד הלחיים מאדימות במבוכה קלה.
|l||נורה|

הדף נהיה ארוך מדי, אז העברתי את ההתחלה שלו ל
אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ 1
דף בלוג שנהיה זוגי באיזשהו שלב...
**
וחזר להיות פרדי אחרי כמה שנים

קול דודי הנה ...זה בא !
מדלג על ההרים
מקפץ על הגבעות
דומה דודי לצבי
או לעופר איילים...

ענה דודי ואמר לי :
קומי לך, רעיתי
יפתי
ולכי לך !
כי הנה הסתיו עבר
הגשם חלף הלך לו
הניצנים נראו בארץ
עת הזמיר הגיע
וקול התור נשמע בארצנו

התאנה חנטה פגיה
והגפנים סמדר, נתנו ריח
קומי לך רעיתי,
יפתי,
ולכי לך !

אח, איזה בחור מצאתי לי
וואו ומהמם זה לא מילה
פשוט שפע כזה שקשה להכיל

תודה!

וואו

מהמם... מהמהמם... מהמהמהמהם...

בין הבלטות לבלות
הקרשים והמעדר
הבית הישן שלך הריק
וקניית ארון מאיקאה או אקוקה
מסתתרת לה אהבה
שמדי פעם נצבעת
ממשיכת שפכטל לא זהירה
או קצת רובה שנפלה..
הבטריה של המברגה נטענת
גם הלב שלי
אני לומד להתאים את הביטים
לברגים שלך,
עייפים שוכבים כמו פלס
אני מותח גדר סביבך
ובונה לך שער
מסמן את השטח..
הג'יגסו והמסטרינה
המגרפה והפלייר
יש לי משטח שלם של רגשות...

D-:

בא'נה אחי, יש'ך את זה בכתיבה,
איזה כיף לזאת שאתה כותב לה את זה.
אה,
זו אני

אחח..איזו רומנטיקה מלבבת ליום חורף שִמשי.
תענוג ממש.
כמו האביב המתפרץ לקראת טו בשבט.
@}

אני רואה בך, בי, באהבתנו הצומחת

מעשה קודש, הקרוב ביותר לאמונה
לאדם לא מאמין שהנני, שהייתי...
מתחזקת האמונה בי
מתחזקת האמונה באהבה
אני בונה ומחזק את האמון בך

שנינו מנסים לייצר נס
להפוך פחדים לאהבה

אנחנו גם המקדש
גם המאמינים
גם האלים
של עולם זה שבראנו

אפרודיטה שלי
למרות שאת קצת נבהלת כשאני נסחף
למרות שאת רואה בזה סימן נוסף לפסיכופטיות החבויה (לא כל כך טוב מסתבר) שלי
למרות שאת רואה בזה ביטול עצמי, ביטוי חולשה
אני רואה בך, בי, באהבתנו הצומחת

אוף, נקטע לי חוט המחשבה...
הרגע הציצו לי מאחורי הכתף שיר ואביטל
והקריאו בקול רם את מה שאני כותב... [-:
אמרתי להן : אל תקראו בלי רשות דברים פרטיים של אחרים..."
וצחקתי.
הן ציחקקו קצת (בכל זאת הן קראו את המילה אהבה) ויצאו להסתובב עם הרולר בליידס בשמש...

עוד מעט אצא לדרך
אני מצפה בכליון ובערגונות
לפגוש אותך

אבל הוא לא העבר שלי, הוא ההווה
נראה שעשית עבודה טובה עם עצמך אם את מסוגלת להתיחס למה שקורה לך באופן הזה.
שמחה על מה שאת עוברת עם קרבתי ובאתי מעומק ליבי.
יש דברים שכשחושבים עליהם הם נראים כנגד כל הסיכויים. והינה, זה קורה.

אני מתחילה להיות מסוגלת להכיל את המתנה הזאת שקיבלתי
מתפעלת כל פעם מחדש
מגלה את האיש שאיתי.
שני אנשים בני ארבעים פלוס נפגשים, אחרי כל כך הרבה דברים שעברו
אחרי כל כך הרבה שמחות וכאבים, חוויות שפיסלו את נפשם.
עכשיו צריך לגשר
המוח האוטומתי צריך לעצור רגע ולהסתכל, בסבלנות.
מה מסתתר בתוך האיש הזה שמולי.
כל הפרשנויות שלי אותו, נובעות מכל מה שעברתי עד כה
אבל הוא לא העבר שלי, הוא ההווה.
הוא משהו חדש לגמרי
ואני צריכה לכבד אותו
להקשיב למה שהוא
להאמין לו.
לתת לו מקום בתוכי.
חברים, תרשו לי לדווח שזה לא קל...
אבל בהחלט מתגמל.

סופשבוע נעים

משמח לקרוא את הלב המתרגש, המתפרע. משמח שרגשות נופלים על קרקע המוכנה לספוג אותם, לעכל אותם ןלצמוח איתם.

איזו בריאה.

אני מאוהב
<עוד חלק בפאזל>

העברתי את הדברים של קרבתי ובאתי והתגובות הקשורות לדף שלו.
אני מרגישה שהדף שלי, ואולי גם החיים שלי באופן די מקביל
יצאו משליטתי.
היכולת לשמור על עצמי בקשר עם עצמי בתוך מערכת יחסים זוגית מאוד לא משוכללת
ואני חזק בתוך השעור הזה עכשיו.
ההעברה הזאת היא צעד נוסף בנסיון שלי לשמור על הגבולות שלי
ועל הקשר שלי עם עצמי.

כמו שאתם רואים, קהל יקר, הקשר ממשיך, ומתפתח יפה...
הוא עלה קצת במשקל (ז"א רק אני, הוא מרזה) (שימו לב מי עכשיו ה הוא )

רציתי לספר לכם בפרוטרוט איך המנגנונים עובדים אצלי בראש ובלב,
מן מחוייבות כזאת למי שקורא את הדף הזה ותוהה איך פתאום יוצאים מהסבך...
אז זה לא פתאום, וזה תהליך, וזה מעניין, אבל זה לא לעכשיו... עסוקה.

שיתוף:אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ