ועוד אחד...אני מקווה שאני לא מערבבת בין קודש לחול, אצלי צירופי המיקרים הם יחסית ארציים,לא ממש חוויות רוחניות שמפילות מהרגליים, אבל הן קורות בתדירות גבוהה וכמעט יומיומית שנותנת לי תחושה שכל החיים שלי הם רשת אחת קטנה ומדהימ ושהכל קשור להכל.
וזה שוב קשור לגבר...לא הייתי שר..כמו שזה נשמע,פשוט לקח לי ה-מ-ו-ן שנים עד שמצאתי את "האחד" וכל מפגש עם גבר בדרך לווה בצירופי מיקרים.
פעם היכרתי מישהו והתברר שהוא גר בדירה שבה גרתי חמש שנים לפניי ואפילו יישן באותו חדר שבו אני ישנתי (נבדק ואומת עם בעל הבית),היינו בשוק !!!

ועוד אחד ...צירופי המיקרים אצלי תמיד קשורים איכשהוא לגברים...
הייתי במדורה של חבר'ה שאני בקושי מכירה, מישהו ניגן שם בגיטרה והתחלתי לדבר איתו , בשלב מסויים נסענו להקפיץ מישהו הבייתה ונשארנו לדבר באוטו במשך שעות בשלב מסויים בשיחה הוא אמר שהוא רוצה לתת לי מתנה קטנה אז אמרתי לו שיש לי גם מתנה בשבילו והוצאתי עלה ריחן שבמקרה מישהי נתנה לי באותו יום ומשום מה דחפתי אותו לתיק הוא פתח את ידו ובידו היה עלה בזיליקום, אני התלהבתי ואמרתי לו "איזה צירוף מיקרים שתינו רצינו לתת אחד לשני צמח תבלין כלשהוא" ורק אז התברר לי שריחן ובזיליקום זה אותו צמח !!! שתינו, מיותר להגיד, אף פעם לא הולכים עם עלים כאלו בתיק.
הזוי, לא?

יש לי אין סוף סיפורים קוסמים או כמו שאני קוראת להם "צירופי מיקרים" , אני מתה על זה כשזה קורה !!!!
הנה אחד : פגשתי בבאר שבע בחור מדהים מהמרכז, מסתבר שהוא בדיוק היה במילואים בדרום וקפץ לחבר והם יצאו למסיבת מוסיקה עיברית באייזה מועדון בבאר שבע, אני אף פעם לא יוצאת למועדונים אבל במקרה באופן חד פעמי יצאתי ונפגשנו, בסוף הערב הלכנו אליי ודרכינו נפרדו, המשכתי לא לצאת למועדונים ולפאבים עד שפעם אחת אחרי כשנה יצאתי שוב (בפעם השנייה בחיי ) והפעם למסיבה במקום אחר בבאר שבע ,גם שם ניפגשנו והתברר שגם הוא לא היה בבאר שבע מאז אותה פעם.
לא סיפור קוסמי שמפיל מהרגליים אבל בכל זאת משהו שהשאיר תחושה שנועדנו להיפגש.

מקפיצה לכל מי שקרא יותר מידי דברי בלע
משהו עם אנרגיה חיובית

עלי מרוה וסאן שיין,
קראתן "תהלה" של ש"י עגנון?

זו הפעם הראשונה שאני נתקלת באתר כזה. קראתי כבר את רוב הסיפורים ואני חייבת לומר שנהניתי מאוד . מצפה לעוד ובהמשך גם אני אספר על מיקרים קוסמיים שקרו לי.

לפני שלוש שנים בערך סבתא שלי עברה אירוע מוחי, ומאז התקשורת שלה עם הסובב הלכה והידרדרה. היא עברה לבית אבות סיעודי - דווקא מן המעולים - ושם גם הגוף שלה הלך והידרדר... היה ברור שהיא מבינה פחות או יותר מה שמדברים איתה, אבל לא מצליחה להגיב, לא יכולה לבטא את עצמה כמעט בכלל... לפני כשנה היא החליטה להפסיק לאכול. אחרי ויכוחים משפחתיים / רפואיים / סמי-משפטיים עזים, הוחלט להאכיל אותה בצינורית הישר לקיבה... בפעמים הבודדות שהיא הצליחה לבטא את עצמה, היא הביעה את רצונה לא לחיות יותר...

לפני כחודש הגעתי לבקר אותה עם בני התינוק, הנין החדש והיחיד שלה. הייתי מופתעת מרמת התקשורת שהצלחנו לנהל. היא ידעה מייד מי אני ומי התינוק, חייכה והזילה דמעות. לראשונה מאז אירוע המוח ההוא, יצרנו קשר עין אמיתי.

שלשום בלילה חלמתי שהיא בסדר, שזה "עבר לה". שהיא בנאדם חדש.

לפני כמה שעות אבא שלי הודיע לי בהקלה שהיא נפטרה.

יהי זכרה ברוך.

תקשיבו הדף הזה פשוט אחד הדברים המדהימים שקראתי בחיי... פשוט קראתי הכל!!! כל סיפור וסיפור, כל תגובה... זה לקח לי יומיים אבל היה שווה!! אבל למה כבר לא כותבים?
אתם מדהימים!
שתהיה לכולם שנה טובה, מלאת אור, אהבה, בריאות, אושר והגשמת חלומות

מעשה שהיה כך היה
היום אחר הצהריים ישתי בחצר של השכנים
היתה בריזה מדהימה
הילדים שיחקו בשלווה ואנחנו "הגדולים" ניהלנו שיחה ערה לגבי חינוך אנטרופוסופי כן או לא....
אציין שהשכנים גרים בית כפרי קטן ומקסים ובחצר יש להם קראוון אשר הסבא גר שם.
בכל אופן בעודנו מנהלים את השיחה המאוד ערנית ומעניינת דופק בחור לא מוכר על השער.
הוא מציג עצמו בתור מפיק של סדרת טלוייזיה בערוץ הילדים.
הוא ראה את הקראוון מבחוץ ומאחר שהם מחפשים לוקיישן מסויים לסדרה שלהם זה נראה לו מקום מתאים
אני שואלת אותו על מה מדברת סידרת הטלוויזיה
והוא מספר לי שלפי התסריט אמור לגור בקראוון אדם אשר מגדל את ילדיו לבד בבית
אך ברוח אנטרופוסופית!!!!!
אני ושכנתי פשוט לא מאמינות
שניה לפני זה עוד דיברנו על העניין הזה בדיוק
והאקסזיסטנס שלח את האיש הזה...לגמרי באותו עניין!!!

הסיפור האולטמטיבי שלי, הוא סיפור מאלף..עברתי לפני מספר שנים משבר קשה אישי עקב גירושי, ועקב מצבם הבריאותי של שני ילדי, ומשבר כלכלי, בקיצור הגעתי למצב של "התפוררות" נפשית. במצוקתי הרבה, ביקשתי עזרה מחברה וזו הפנתה אותי ל"הילרית" מנתניה שקיימה אז קבוצות של מדיטציה, באופן שהיא סוקרת את גופו ורוחו של כל אחד מהמשתתפים ובסוף המפגש היא מעבירה לו מסרים שקיבלה עבורו. באחד המפגשים עם הקבוצה, קיבלתי מסר ממנה והיא אמרה לי "המסר שלך הוא להדליק נרות שבת", הייתי מופתעת, מה פתאום ..נרות שבת? אני לא יהודיה! מעולם לא רציתי ולא היתה לי זיקה ליהדות, הייתי בחורה ישראלית, חילונית. "האם הם יודעים בשמיים שאני לא יהודיה" ובכלל מותר לי להדליק נרות שבת?!
תשובתה היתה נחרצת, קיבלת מסר תעשי עם זה מה שאת רוצה. זה היה ביום ראשון ובליל חמישי בלילה, חלמתי חלום, ובחלום הופיע לי הרבי מלובביץ'. הוא לא אמר דבר ורק הביט בי. לא ידעתי בדיוק מיהו אך זיהיתי אותו לפי התמונות. למחרת יום שישי, זמן הדלקת נרות הגיע, התכוננתי למעמד, לבשתי בגדים לבנים, והנחתי מטפחת לבנה על ראשוי, עמדתי מול הנרות נרגשת מהמעמד, וחשתי שאני מתרוממת לעולם אחר, התעלות, ופתאום לנגד עיני המופתעות עומד לו הרבי,,ואני שואלת אותו, רבי הופעת לי בחלום, האם רצית לאמר לי משהו והוא ענה,,"כן,,את יהודיה, יהודיה,,כהלכה", "אבל הם לא רוצים אותי,,,(מי צריך במקומותינו, ישמעלים,,,), אז הוא ענה.."לכי אליהם והם יראו את האור" ...תהיתי על איזה אור הוא מדבר? אך לא העזתי לשאול..התעשתתי ופתאום התמלאתי תרעומת חשתי מתוסכלת,,,אבל בעצם אני יהודיה,,,נולדתי כאן,,גדלתי כיהודיה לכל דבר, שפתי אימי עברית, ואין לי ארץ אחרת..ואז שאלתי..רבי בשביל מה אני צריכה את זה..למה?!, ...."כדי שתנוח נשמתך!!!!!" הוא ענה.
באותו רגע..הבנתי שבעצם קיבלתי את המסר של חיי...הבנתי שאני זכיתי במסר משמעותי עבורי...תמונות חיי עברו כמו סרט לנגד עיני הכל התחבר,,"אין מנוחה לנשמתי היגעה"..אני צריכה מנוחה והדרך היא לעבור גיור, להתחבר לאנרגיה היחידה המחייה את העולם הזה, זה התיקון שלי, וכניראה לא בכדי בורא עולם החליט שוולד כאן, ולא באפריקה, או בכל מקום אחר.
התייחסתי ברצינות גמורה למסר, ומייד לאחר מכן התחלתי בהליך הגיור שארך כשנתיים, למדתי 9 שעות שבועיות יהדות, ילדתי הושמו במסגרות חינוך דתיות, וכעת אנו גרי צדק, ומקיימים אורח חיים דתי. חייי השתנו מהקצה אל הקצה, בעקבות הגיור התחלתי ללמוד רפואה אלטרנטיבת על פי הקבלה, וזה פתח לי עולמות חדשים, התחברתי, אני לומדת את החוקים הקוסמיים דרך היהדות וזה נפלא. כל חיי התאמצתי למצוא משהו שיחבר אותי, לרוחניות, והנה זה קרה לי! כבוד הרבי בכבודו ובעצמו..הטריח עצמו והגיע עד אלי, על מנת לזכות אותי במדריך לחיים הטובים עבורי, ומי אני שאני אסרב!

ברגעי מצוקה, כאשר אני בדרך לאיזו שהיא התמודדות קשה, פתאום אני רואה את התמונה של הרבי..ואני יודעת שמשימה העומדת בפני ואשר חששתי ממנה, תעבור בהצלחה. בימים שאין לי התגלות אני יודעת שלא יהיה כך. ברור הדבר שיש לי השגחה פרטית של הרבי...הוא היה קוסמופוליטי בהרבה מובנים, ביקש להעביר מסר לעולם לאמץ את 7 מצוות בני נוח,,והוא אימץ אותי, אסף אותי אליו והביא אותי אל המנוחה ואל הנחלה. אני מצרה על כך, שהחיבור שיש לי עם הרבי לא מצליח עם הקהילה שאמורה ללכת בדרכו..אבל עוד אמצא את מקומי..אני עדיין בעיצומו של מסע מרתק ונפלא...

יש לי הרבה סיפורים קוסמיים ובכלל אני חיה מסיפור לסיפור, וכאשר סיפור אחד מסתיים אני מצפה לסיפור הבא..שאלתם למה? אז אני אענה, כי כאשר מתרחשים תופעות קוסמיות בחיי אני יודעת בוודאות שבורא עולם איתי, אפילו אם מדובר בדברים קטנים אני יודעת שהוא בדיאלוג איתי, רואה אותי, משגיח עלי, מתקשר איתי, בברז'ה הדתית, קוראים לזה "השגחה פרטית" וזה נפלא, אני יודעת שאני לא לבד, אני יודעת שאבא שבשמיים שומר עלי, אני יודעת שכל מה שקורה איתי, בין אם רע ובין אם טוב, הכל לטובה, לפעמים כאשר מתרחש סיפור שלא תמיד נחמד אך אני מזהה מייד שזה שדר של לימוד/ניסיון, אני מחייכת לשמיים ואני אומרת לה'..תודה ..תודה שאתה מעיר לי, לפעמים בקשיחות, אך זה כמו להעיר לילד סורר, בנזיפה קלה, אבל מתוך אהבה, מתוך איכפתיות.

סיפורים מדהימיםםםם!
גם אני, גם אני, גם אני!
באחת מפגישות סדנת המודעות שאני משתתפת, עשינו מדיטציה בנושא שכל אחד בחר, ואני בחרתי קבלה עצמית. עלו כל מיני מילים לא קשורות אחת לשנייה, אבל כאלה "רוחניות" כמו אהבה וכד'. פתאום עלה לי בראש מחר בבוקר. כשהמנחה שאלה אותי לפישרן, הרמתי את כתפי ושמטתי את פי ואמרתי "לא יודעת, פרט לזה שמחר בבוקר יש לי פגישת עבודה לקבל פרוייקט חדש בת"א". (אני גרה בצפון הרחוק). הזכרון שהיה לי מאותו אדם מהפגישה היחידה שהיתה לנו לפני שנתיים, היה של אדם קשוח ודורשני. למחרת בבוקר התעוררתי באיחור של שעה וחצי! אחרי הזינוק האינסטינקטיבי הראשון מהמטה, נזכרתי בתקשור של הערב הקודם, והתחלתי לחייך. במצב רגיל, הייתי שוב יורדת על עצמי כמה שאני דפוקה ותמיד דופקת עניינים. אבל חייכתי. התכוננתי בשלווה ליציאה מהבית ויצאתי לדרך. בשעה סבירה, צלצלתי לאותו אדם והסברתי לו שאני מתנצלת אבל אחרתי לקום ורק עכשיו יצאתי, האם אפשרי עדיין לקיים את הפגישה. הוא הגיב בהמון אמפטיה ואמר שידחה את הפגישה שאמורה להיות לו אחרי, ומתי שאגיע יפגש איתי. היה לי יום מחוייך שבמקום להתחיל בבעיטה עצמית, החל בקבלה עצמית.

הסיפור על איך אני ואשתי התחלנו את חיינו יחד
הוא קצת מפותל.....וכבר ישבתי לכתוב אותו פה כמה פעמים
ומשום מה אף פעם לא הספקתי לסיים....

בינתיים הנה סיפור קצר...מה קוסמי בו? תחליטו אתם

בהיותי בעיר ורנסי אשר בהודו הרחוקה )בחלל ובזמן(
בצהרי יום שמשי וחמים ירדתי מחדרי לצאת לכוון הגנגה והגתות)המדרגות שיורדות אל הנהר(
בדרך לשער של הגסט האוס חלף על פני בחור צעיר )בגילי+/-(
הוא נראה קצת אבוד,כאילו הוא מחפש משהו או מישהו
בניחוש פרעי פניתי אליו בעברית ושאלתי אם הוא צריך עזרה.
הבחור חזר על עקבותיו ואמר לי שכן...
הוא הראה לי שלוש מעטפות וביקש ממני להקריא לו את הכתובת שעל כל מעטפה.
אחרי שסיימתי להקריא לו הוא אמר תודה ופנה ללכת...
"?רגע" שאלתי אותו "מה, איבדת את המשקפיים"
הוא אמר לי שלא,שלמצב של העניים שלו משקפיים לא עוזרים
"אז מה עושים?" שאלתי אותו
"מה עושים?..." הוא ענה
"חיים!"
יצא מהגסט האוס והלך במורד הרחוב לאורך החומה ונעלם ברחוב הסוען...

פאדיחה. קוסמית

ועדיין לא סיפרתי.
נו....

פרט מעניין

אמא שלי ואמא של אשתי נולדו באותו יום (בהפרש של 9 שנים)
לפני שנתיים נסענו מברצלונה לבקר את ההורים של אישתי בצרפת לכבוד היומולדת של אמא של אשתי
היה נחמד מאד ובסופו של היום או למחרת דברתי אם אמא שלי בטלפון וספרתי איך היה
למרבה הפאדיחה שכחתי להגיד לה מזל טוב!

ועדיין לא סיפרתי את הסיפור על איך אני ואישתי נפגשנו....המממממ
שופע קוסמיות......

ועכשיו נזכרתי בסיפור שלי עם אהוד מנור

לפני 5 שנים בערך עבדתי בארה"ב בקניונים
היה יום רגיל של לפני הקריסטמס באיזה קניון באמצע שום מקום באוהיו
עמדתי ב"באסטה" ומהקומה השניה של הקניון עמד בחור והסתכל עלי מעיף את ההליקופטר צעצוע שמכרתי (הליקופטר שמעיפים באויר והוא חוזר כמו בומראנג -למי שלא מכיר)
ממש התגרתי בו והעפתי את ההליקופטר קרוב אליו
ככה הוא עמד והסתכל ואני מעיף את ההליקופטר מתחת לעף שלו במשך 20 דקות בערך
ואז הלך
אחרי חצי שעה הוא בא לבאסטה וביקש לקנות שניים בשביל הילדים שלו
מהמבטא הבנתי שהוא ישראלי אז התחלתי לדבר עברית
הוא היה כמובן מופתע והמשכנו בעברית
שאלתי אותו מה הוא עושה פה בחור הזה באמצע אוהאיו
הוא אמר לי שהוא הבן של אהוד מנור ושהם באו להופיע בפני קהילה יהודית בעיר השכנה
היה יום עמוס קונים אז נפרדנו לשלום והמשכתי לעבוד
אז נזכרתי שלא נתתי לו הסבר קצר איך לתפעל את הצעצוע

אחרי כמה דקות פתאום אני רואה את אהוד מנור מהלך לו בקניון
קראתי לו -"אהוד"-, הוא מופתע הסתובב
תפסתי אותו והבאתי אותו לבאסטה
אמרתי לו שהבן שלו קנה אצלי את הצעצוע ולא הסברתי לו איך הוא עובד
אז הראתי לו את הצעצוע ואיך להפעיל אותו
הוא התפעל אמר תודה והלך
אני חושב שהוא היה כל כך מופתע שבכלל לא הבין מה קרה

האמת שגם אני

אגב מפורסמים....

בוקר אחד על הכנרת אחרי 10 ימים ריינבו ריטריט
הלכתי לצחצח שיניים,עלתה בי המנגינה של הביטלס -אקרוס דה יוניברס
חשבתי על ג'ורג' האריסון....על איך שהוא איש טוב שעשה הרבה דברים טובים בחייו )בניהם הוא אירגן את מופע הצדקה הגדול למען בנגאלה דאש(
חשבתי שאם הוא ימות מגיע לו שיעשו לכבודו קונצרט כזה גדול.

כשחזרתי לציויליזציה קראתי בעיתון שהוא נפטר מסרטן

לא זוכר אם זה היה באותו יום או לא אבל איפה שהוא בסביבה

כוסמת זה מדהים........

אין על הדף הזה, אין. מדהימים.

מעשה שהיה כך היה...
לפני 6 שנים החלטתי שאני רוצה לסגור מעגל ולמצוא את אבא שלי (לא ראיתי אותו מאז גיל 3 וגם לא היינו בקשר...).
הדבר היחיד שדעתי עליו זה שהוא יהודי צרפתי וכמובן את שמו. לא היה לי קצה חוט איך לאתר אותו מכיוון שהוא לא הופיע ב144 הצרפתי. יום אחד אני יושבת אצל הספרית שלי ואני מספרת לה על ההחלטה שלי לסגור מעגל ועל זה שאני לא יודעת מה לעשות עכשו והיא מספרת לי שיש לה חברה שגרה בפריז אישה פשוטה וקשת יום ושיכנעה אותי לפנות אליה בבקשה לעזרה באיתור. אני מנסה לקצר את הסיפור הארוך...תוך שבוע או שבועיים אני כבר לא זוכרת הודיעה לי הספרית שאותה אישה איתרה את שם הרחוב שבו גר אבי אבל את מספר הבית לא היה לה...
ניסיתי בכל דרך אפשרית: שגרירות,144 הכל אבל אף אחד לא יכל לתת לי את מספר הבית שהוא גר.
לא יכולתי לדמיין את עצמי הולכת ברחובות פריז ודופקת בכל הדלתות של אותו רחוב ולהגיע בלי להודיע לו לפני זה וגם לא רציתי לוותר אז פשוט החלטתי לשלוח מברק ולרשום "סתם" מספר. ידעתי בתוך תוכי שאם אני אומרה לפגוש אותו הקוסמוס יעשה איכשהו משהו... אולי הדוור יכיר אותו? אולי זה יגיע לשכן?
כתבתי את המספר הראשון שעלה במוחי...14!!!
תוך יומיים קיבלתי פקס חזרה ממנו...שהוא ישמח לראות אותי.
אני לא אלאה בפרטי המפגש ומה קרה בעקבותיו רק אוסיף שחברה של אותה ספרית אירחה אותי אצלה במשך שלושה ימים והמפגש נערך אצלה בבית. השאלה הראשונה ששאלתי אותו זה "מה מספר הבית שלך?"
והוא ענה"14"... אז ככה פגשתי את אבא שלי בעזרת השם,הקוסמוס האקסזיסטנס וכל הפיות בעולם...

ואו! סאן-שיין. ראשית מזל טוב
ועכשיו את מזכירה לי נשכחות
א. לפני שנים רבות היה חבר יקר שבחר להיעלם מחיי לעולם אחר. היה לי אז שיער ארוך וגלי שהוא אהב מאוד. נדרתי שטויות. בין השאר נדרתי לא להסתפר 5 שנים... כאלו לשמור על משהו שנותר מהקשר המיוחד שהיה שם. אחרי שנים, כשכבר התאוששתי וחזרתי לאט-לאט אל עצמי, קיבלתי הודעה מחברת קוסמטיקה מסוימת שקניתי בה משהו, שזכיתי ביום פינוק של מסאג'ים, תספורת, התאמת אופנה וכד, יחד עם אימי, חינם. בתום לב מוחלט קבענו תאריך והלכנו. באמצע היום מצאתי את עצמי עומדת מול ראי, כשספר עם מספריים מאחוריי, מנסה להבין איך הופכים צמה עבה שמגיעה עד הברכיים ל"קרה" שובבי. לבסוף הוא ויתר. אימא, שלא ידעה פחד מעולם, תפסה את המספריים והפכה אותי יפה וקלה יותר... רגע אחרי קלטתי שמשהו לא כשורה ורצתי אל היומן שבתיק. היה זה בדיוק היום של הנדר, 5 שנים אחרי... יחד עם הצמה, עזבה אותי באותו היום גם תחושת האבל. אבל על זה בדף אחר...

תקופה מסויימת אחרי, אני מוצאת את עצמי עוברת לגור בשותפות עם כמה חברות מדליקות, שבין השאר, מחפשות מאוד בן זוג. מוכר? לכן אולי. אבל אלי באותה התקופה הנושא ממש לא דיבר. פתאום מצאתי את עצמי מוזמנת נגד רצוני החופשי לבליינדייטים סיוטיים. אחרי פעם פעמיים אמרתי - די. אם בורא העולם החליט שעליי לעבור את הגיהנום הזה כדי למצוא, גם אני מקציבה תנאים. לא מוכנה ליותר מ10 בליינדייטים. לכבוד המאורע הגדול התישבנו כולנו בסלון וכל אחת כתבה את רשימת 10 הציפיות מהבן זוג האידיאלי עבורה.
כמה ימים אחרי אני קוראת ספר של סיפורי צדיקים. פותחת בסיפור שמתאר בחור ובחורה שרצו להתחתן, קבעו מועד ולבסוף הבחור משנה את דעתו ומבטל. עובר זמן, והבחור לא מוצא ולא מוצא. כל העולם כולל הדודות והסבתות עמלים וטורחים. ודבר איננו זז. (מצמרר רק לחשוב על הסיטואציה, בייחוד על הדודות הטובות, אה?)
בקיצור הבחור מגיע בסופו של דבר לרב שפותר את העניין פשוט: הרי פגעת ולא התנצלת, עליך למצוא את הכלה לשעבר, להתנצל בפניה, ואז יפתח לך השער. ואם לא תרצה לסלוח? שואל הבחור. תומר לה שאני הבטחתי שאם תסלח בלב שלם, תזכה גם היא למצוא את זיווגה בהקדם. המשך הסיפור ממחיש כמובן את העצה של הרב, אם כי אינני זוכרת את הפרטים. לבסוף שניהם נשואים באושר ואולי גם בעושר.
אז מה כל זה קשור לסיפורינו? שאלתי את עצמי ושכחתי. זמן קצר אחרי אני מכירה את X. נחמד, עונה על רוב הדברים, אם כי אני מאוד מתלבטת. הוא נראה בטוח שזה זה ועניינים רצים מהר מאוד. ערב אחד, בו אנו מוזמנים לביקור רשמי אצל הוריו (שמבחינתם הצעד שווה לאירוסין), אני מזמינה אותו לשיחה פתוחה ונפרדת ממנו. ימים עוברים ואני ממשיכה את חיי, שומעת מדי פעם על ייסוריו מאחי, חברו, ומסבירה לעצמי כל פעם מחדש למה ההחלטה היתה נכונה. בינתיים מנסה להכיר אחרים ומגלה שמפלצות יש לא רק בסרטים מצוירים. אחד יותר גרוע מהשני. עד מניין הבליינדיטים מגיע ל9... לילה אחד Xמתקשר ומבקש להפגש. עומד לפניי וצועק את רגשותיו. ואני דממה. לא מסוגלת להשיב מהומה. לא יודעת איך לתקן. רק מבקשת בשקט סליחה. שוב ושוב. עד שנפרדות דרכינו. שבועיים אחרי זה שמעתי מאחי שX התארס. ואני ממשיכה לבד. תוהה. מתישהו שוב פותחת ספר סיפורים אחר לגמרי ונופלת על אותו הסיפור שלעיל. תוהה עוד יותר. בינתיים מתחילה לה שנת לימודים חדשה ובין קורסי החובה נרשמת לי לאיזשהו קורס נחמד, יום אחרי סיום ההרשמה. עושים לי טובה גדולה ומוסיפים כסא נוסף לכיתה. ביקשתי יפה...
קרה הדבר ועל זה בסיפור אחר, שמאותו הקורס בדרך לא דרך מגיע אליי אהובי מקצה השני של המדינה. אני עונה לו בטלפון הראשון "שלום!" וחושבת: "סוף-סוף". אחרי שבועיים של שיחות נפש אנחנו מחליטים להפגש. הלב שלי צועק "זה הוא" ומסתבר גם ששלו לא שותק. אחרי כמה שעות נפרדים. יש לי מחר מבחן באוניברסיטה. בבוקר טלפון בהול מאחי. את יודעת, אתמול הוא התחתן, ביקש לא לספר לך קודם... החופה היתה בדיוק בשעה שבה נפגשתי עם החצי האמיתי. הוא שחרר ואני זכיתי. אני התנצלתי והוא גם השתחרר. מה שמעניין הוא שבעלי היה באמת העשירי ברשימה, וענה על כל 10 הקריטריונים שרשמתי. כשקבענו תאריך לחתונה, טעיתי ביומן והסתכלתי בזה של שנה שעברה. בתאריך היה רשום: היום X התארס.

ועוד משהו לבסוף, עבור הדודות הטובות: רוב השותפות שלי עדיין מחפשות ולא מוצאות. עצוב.

לפני כעשר שנים הלכתי לראשונה לטיפול הוליסטי. כשיצאתי הרגשתי רעננה מאד והחלטתי להשאיר את המכונית ליד הקליניקה וללכת להסתובב ברגל בעיר עם ידיד. כנראה שהטיפול פתח לי איזה ערוץ, כיוון שבשעה 19:02 פתאום אמרתי ללא סיבה- ברגעים אלו ממש אני מקבלת דו"ח. ידידי, שמאמין בתופעות "קוסמיות" הסתכל בשעון וציין את השעה. כשחזרנו לאוטו היה דו"ח בדיוק מ-19:02.

לא עברו שבועיים ושודרה הידיעה על מותו של אהוד מנור ז"ל_ נוני- היה לי כמעט בדיוק אותו הדבר... היה איזה יום ברדיו שיר של אהוד מנור ופתאום היתי חייבת לעצור לרגע ולשאול את עצמי האם הוא נפטר או שאני מבלבלת עם כל אלו ש _התחילו למות כמו לחמניות ולא הצלחתי להגיע למסקנה ברורה, שזה מוזר כי אני די עוקבת אחרי חדשות ויש לי זכרון טוב. אחרי כמה ימים הוא באמת נפטר.

מדהים לא?
זה הדף האהוב עלי, והסיפור שלך באמת מדהים!
וכמובן, המון מזל טוב ובהצלחה. לפי רצף הארועים נראה שזה ממש הזיווג שנועד לך!

לפני 20 שנה הייתי נשואה פעם ראשונה בגיל 18, נישואין שהיו לצורך השתחררות מהצבא ולא לשם יראת שמיים. כבר שנים שאני מרגישה שאחד הדברים שמנעו את הזיווג שלי מלהגיע ולהקים משפחה, היה ההבטחה הלא ישרה הזו שנתתי לבעלי דה האז, ואי לכך מנסה לאתרו שנים ללא הצלחה כדי לבקש את מחילתו. בנוסף הייתי במערכת יחסים נוספת לפני כ 10 שנים שגם שם הרגשתי שהסיפור לא היה סגור, וגם אותו לא ראיתי מאז.
ב"ה השם אני מתחתנת שבוע הבא, ולא תאמינו מה קרה...........הייתי שבוע בצפת ופגשתי את הבחור מלפני 10 שנים ברחוב. ואתמול..........אתמול פגשתי ברחוב באופן מקרי את בעלי לשעבר, והוא מחל לי על הכל. מדהים לא?

כולם התחילו למות כמו לחמניות ??
סתם עניין אותי המשפט...

עלי מרווה ,

אוקי
D-:

אני פשוט המומה .נודע לי על האתר רק לפני כמה ימים והתחלתי לקרוא את הסיפורים מההתחלה נורא רציתי לשתף אותכם בסיפור שקרה לי ודילגתי ישר לסוף . אחרי שהוספתי את סיפורי גילגלתי את הגלגלת של העכבר מעלה ופתאום אני נתקלת בשם "אהוד מנור" ובמה שכתבה עליו יערה ב-15.5 שזה היום שבו גיליתי את האתר ונכנסתי אליו בפעם הראשונה - מדהים לא??? (מענייין מה זה אומר????)

בחיי מתרחשים הרבה סיפורים קוסמיים אבל האחרון שקרה לי דיי מציק לי ואינו נותן לי מנוח והוא: לפני מספר שבועות הייתה תכנית טלויזיה ובה השתתף אהוד מנור ז"ל .אני התחלתי לצפות בתכנית מאמצע שידורה ואז אמרתי לבעלי: "מה זה שידור חוזר?" והוא ענה לי שלא ושאל למה. עניתי לי בלי לחשוב "איך לא הרי אהוד מנור מת!" והוא ענה לי שמה פתאום שאהוד מנור חי ואנם היה לו איזשהו סיפור אבל הוא יצא ממנו ושאני בכלל בטח מתבלבלת עם עוזי חיטמן ז"ל. לא עברו שבועיים ושודרה הידיעה על מותו של אהוד מנור ז"ל.בעלי ואני הצטמררנו.

חמוד.

אוי
תודה ליערת על הגרפיקה...: )

אוי.
ואני בניו זילנד הרגתי ארנבת ענקית.
אוי.

אוי
זו המילה...

אוי

לא בדיוק קוסמי אבל איך שהו הגעתי לשם במחשבות אז זו הזדמנות לשתף אתכם פה...

האוטו שלנו אצלינו כבר חצי שנה בערך. היום, לראשונה מאז, מילאתי מים בווישרים. למה? ככה.

בנסיעה, בדרך ללימודים, ראיתי מולי ציפור. היא באה מול השמשה באלכסון.==מצונזר, תבינו לבד== זה היה נורא. ממש. הייתי מזועזע. פשוט מסכנה... לא ראיתי כלום והייתי צריך להמשיך לסוע... "מזל" שהיה לי מים...תוך כדי נסיעה.

שאלתי את עצמי: למה זה קרה? אולי איזה נשמה השבויה בעולמינו נגאלה. אולי ציפור דרור פשוט נהרגה...
לי היה עצוב.

לא משהו שכדאי לפרסם ב"באופן טבעי"...
התביישתי!
אולי יום אחד מאחורי הפרגוד...

עלי מרווה,
מהו שם הספר? הסתקרנתי

היה לי קשר מיוחד לאהוד מנור.
שכולם התחילו למות כמו לחמניות (מדברת על גדולי הזמר) הרגשתי שאני צריכה לשמור עליו.
בכלל הרגשתי שהוא בתור, והתחלתי להתכונן. כך שכשהודיעו לי בחיל שהוא נפטר, הייתי די קולית.

בהיותי מטפלת בשיטת טיפול אנרגטית, רציתי גם להציע לו תמיכה. (הוא תמך בי ללא יודעין כלכך הרבה פעמים, אני חייבת לו) (טיפול תמורת טיפול כבר אמרתי פעם?)
והתביישתי!! אתם קולטים?
כבר הגעתי למספר הטלפון, הוא עדיין בנייד שלי, והתביישתי! הוא כלכך לא אחד שצריך להתבייש ממנו.
לא נורא.
נראה לי שהוא רצה למות, אז אני לא מתווכחת.

משהו קטן למוצ"ש
אני נוהגת לבקר את גיסתי פעם בחודשיים-שלוש, בפעם האחרונה, ראיתי אצלה ספר די נדיר שעניין אותי מאוד, לקחתי ממנה את הפרטים איך להשיג אותו, אבל כמה שלא ניסיתי אחר כך, לא הצלחתי, הפתק הלך לאיבוד, בחנויות ספרים מצאו לי משהו אחר הקרוי באותו השם וכד'... בין כה לא ייחסתי לזה משמעות רבה במיוחד, וכך עם הזמן שכחתי את כל הענין.
ביום עצמאות נפגשנו, כל המשפחה, כמו כל עם ישראל. אני וגיסתי ישבנו ודיברנו, ופתאום ניגשת אליי דודתי ומגישה לי מתנה, ככה סתם, ללא סיבה, התחשק לה לקנות לי איזה ספר... עוד לפני שפתחתי אותו, ידעתי איזה......וגיסתי היתה אגב לא פחות בשוק ממני. (את הדודה הזאת היא בקושי מכירה, כך שאין סיכוי שיש פה איזה טריק)
שבוע טוב

אין דבר כזה "חילונית גמורה"... אבל זה שייך כבר לסיפור קוסמי אחר...

כאשר הייתי בפולין בטיול שורשים עם הורי התעוררתי יום אחד עם משפט בראש: השואה היתה חייבת להתרחש. לא הבנתי מאיפהזה נחת עלי, ואחרי ההלם קצת שכחתי מזה והמשכנו בטיול. אחרי כמה ימים ביקרנו במחנה השמדה וממש הרגשתי איך אני מתחילה להזדהות ולהיכנס לסרטים, ושוב המשפט הזה פתאום קפץ לי. שיננתי אותו כמו מנטרה תוך כדי זה גם התרחקתי מהמקום. ויצאתי משם תרתי משמע.

לאוטוטו אמא...
מעניין למדיי!
אני עברתי חוויות של ידיעות מוקדמות,באמצעות חלומות או תחושות בטן חזקות,אבל לא בלחישות.
בכל מקרה אני מקווה שהשם ששמעת מוצא חן גם בעניי בעלך.(לבעלך גילית את השם?).חשבת מה יקרה אם בעלך לא יאהב את השם?
שתהיה לך לידה קלה,תהני מגידול ילדך ובהצלחה!

כשניתקלתי בדף ניזכרתי שלילה אחד כשישנתי ,בזמן ההריון שלי, שמעתי לחישה באוזן. לחישה ברורה שאומרת שם(שעתה אני עוד מנועה מלכתוב כי טרם ילדתי) ושאסור לאיש לדעת אותו לפני הלידה.מיד התעוררתי מאותה לחישה והסתכלתי מסביב לראות מי דיבר איתי. חשבתי שאולי בעלי אבל הוא ישן שינה עמוקה (עם נחרות קלות אפילו:-) )
ולמרות שבחיים לא הייתי מעלה בדעתי את השם הזה. כך יקרה כשיוולד. הלכתי לראות מה הקבלה אומרת על זה וזה ניקרא לחישה נבואית. שהאם מקבלת את המידע מעוברה. וכן ציינו שחשוב להשתמש בשם הזה ולא לשנות.
כולם חשבו שחלתי אבל אני יודעת שזה היה מציאותי לחלוטין.
יש מישהי שחוותה דבר דומה או שמעה על משהו כזה? אני אשמח לשמוע שלא אהיה "המשונה" היחידה.

אחרי שלושה ימים בכפר חב"ד,
כחילונית גמורה שמתארחת אצל חברים שחזרו בתשובה
ותמונתו של הרבי מלובביץ תלויה בכל פינה
אני נכנסת לראות מה השתנה בדף החביב עלי
וזה מה שאני מוצאת?!?

מילא שעשית צונאמי, אבל עשית רגשות אשמה זהים לעוד 15 נפשות רכות! )

זוכרים את הצונאמי? הגל הגדול שהציף והשמיד המון כפרים במזרח שמה...?
תלכו יומיים אחורה, פארק בריטניה שבצפון היחסי, יער בלב מדבר, קבוצה של בערך 15 בני נוער עומדים במעגל. ניתנה להם הוראה לעשות גל עם הידיים כמו שעושים במשחקי כדורסל אבל שהגל במעגל כל הזמן יתעצם, ההוראה הבאה היתה להחליט על מילה - כל אחד אומר הברה והמילה עם הגל ידיים כל הזמן יתעצמו ויתגברו... אז הצעתי שיגידו "גל - צו - נא - מי "... זה נשמע מוצלח לגל... אז מעגל של 15 אנשים בלב המדבר עומד וצועק " גל - צו - נא - מי גל - צו - נא - מי גל- צו - נא- מי" ... צועקים וקופצים מהעוצמה... ואז נגמר וממשיכים למשימה הבאה... ויומייים אחר כך כמה מליונים נמחקים בגל צונאמי...
מאז היה לי חודש אחד שקט, ואז החבר שלי בגד בי ועזב, כמעט שרפתי לחלוטין את המטבח הכלבה שלי מתה סבתא שברה את האגן ביום החתונה של אחותי עזבתי את קבוצת ההגשמה שהייתי בה, גיליתי שאיבדתי המון כסף שהיה צריך להגיע למקום שעבדתי בו ... אמממ.. עם מישהו מכם מכיר את כוחות האור שעושים את זה.. תגידו להם שלא התכוונתי לעשות צונאמי...
(אם מישו חושב שהוא מכיר אותי... הוא לא... אני השנייה...)

תאריכים זהים מייד מעלים בי חיוך ושמחה...(-:

ואני בארבעה ביוני!
אה! גם האיש שלי....

ואני בארבעה ביוני!

תודה יעלי
אכן תאומה כמוך בשביעי ליוני

רוח בשערה
יופי של סיפור, תמשיכי לפרגן לעצמך.
האם את מזל תאומים כמוני?

אתמול החלטתי לראשונה להזמין את עצמי לסרט. כבר זמן רב רציתי ללכת לבדי אך נעצרתי מכל אותן סיבות (דימוי עצמי, בטחון וכד').
רכשתי הכרטיס בקופה, מה שנחמד היה לגלות שמספר השורה והכיסא מצטרפים יחד לתאריך יום ההולדת שלי.
אחלה מתנה (למרות שזה בעוד חודשיים).
לחיי הבחירה החופשית.
יום חמישי שמח לכולם.

לא,זה קורה לי הרבה! יש לי המון ספורים ,העניין הוא שאין לי שליטה על זה,זה קורה לי באופן ספונטני בלי שאני אזמין את זה.
ככה- פתאום...

וואו
וזהו?
רק עם יאיר לפיד יש לך את זה?

שלום לכולם,
ברצוני לשתף אתכם במקרה נוסף שקרה לי,לפני שנים מספר.
ישבתי עם אחי בחדר וצפינו בתכנית של יאיר לפיד,התוכנית היתה בשידור חי.
יאיר הזמין תלפטיסט לתוכניתו, התלפטיסט הביא עמו לוח המחולק לחלקים ועל כל חלק יש מחיצה שאפשר לכסות אותו.
הוא ביקש מיאיר שיכתוב על אחד מחלקי הלוח, שם של הבחורה הראשונה שאיתה שכב. יאיר כתב משהו ואף אחד לא ראה מה.
פתאום ראיתי בתוך המוח שלי את השם רותי, כתוב כמו באותיות של קידוש לבנה, אמרתי לאח שלי ,שישב לידי,השם יהיה רותי,אחי ענה בחצי הומור:" ואני חושב שושי".
השאלה הבאה היתה:איפה עשיתם את זה בפעם הראשונה,שוב יאיר רשם משהו,ושוב ראיתי בעניי מוחי את המילה גג.אמרתי לאחי,זה גג.
התלפיסט פתח את המחיצה הראשונה ,השם "רותי" היה כתוב שם, בדיוק כמו שראיתי במוחי, המחיצה השנייה נפתחה המילה "גג" היתה כתובה שם בדיוק, כפי שראיתי במוחי.
אחי שהיה חייל באותה תקופה, כל-כך נבהל ואמר לי :,אל תגעי בי אני חוזר לבסיס...!
האמת גם אותי זה הדהים...

אז סיפור ראשון:
גילו אצל סבא שלי גידול במעיים ולא ידעו מה טיבו - אני ידעתי שזה כלום-.
ביום רביעי אחד חלמתי שאני רואה רופא מוציא חלק מהגידול ואומר שזה לא מסרטן. אחלה, לא אמרתי לאף אחד.
בשבת של אותו שבוע אחי אמר לי שביום ראשון יהיו תוצאות לגבי סבא... שאלתי אותו: "תוצאות של מה?" הוא ענה לי שעשו לו בסוף השבוע ביופסיה לגידול...





ביום ראשון הודיעו שהגידול לא מסרטן...
תובנות: אין.

אנחנו לא הוזים...

בגלל הדף הזה אני לא ישן. איזה סיפורים מדהימים...
אני צריך לקום ב7 אז את הסיפורים שלי אכתוב בפעם אחרת.
נחמד להרגיש שאני לא היחיד ההוזה פה בעולם הזה.
לילה\בוקר טוב....

לפני שנתיים בערך חלמתי חלום.
הלכתי ברגל בדרך אפר ליד מהבית הישן של ההורים שלי. הדרך התפתלה בין שדרת ברושים, והשעה הייתה שעת אחרי הצהריים המאוחרת קצת לפני הדימדומים. האור קצת סינוור אותי בין הברושים. הלכתי בדרך, כשפתאום היא הפכה למנהרה. הלכתי בה כפוף ושקט. כשהגעתי לפתח יציאה מעלי בתקרה. יצאתי "מהאדמה" לתוך מה שנראה כמו שרידי בית אבן ישן.
הבית הזכיר חפירה ארכיואלוגית שחושפת בית מתקופה ישנה. הבית היה על שלוחה גבוה וחומה. מסביב ואדיות עמוקים ושלוחות רחוקות באופק. השעה הייתה כבר שעת דימדומים. המקום היה שקט באופן שהיה מקפיא ומנקה בו זמנית. פתאום פגשתי את הורי. אימי אמרה לי שהם מתכננים לעבור לכאן כשיפרשו. הסתכלתי מסביב על הנוף והשקט, והייתה לי תחושה שזה מקום שבו מסתיימת הדרך. כשמגיעים לכאן כבר לא חוזרים.

שבועיים אחר כך, סבתי שהייתה חולה במשך תקופה ארוכה נפטרה. יצאנו כל המשפחה מהדירה שלה ושל סבי בקיבוץ שבו הם גרים לכיוון הבית קברות של הקיבוץ.
הבית קברות נמצא מחוץ לתחומי הקיבוץ וצריך לפתוח שער ברזל גדול. כשעברתי אותו, מצאתי את עצמי בשדרת הברושים שמובילה לבית קברות. תחושת דה ז'ה וו השתלטה עליי, ופתאום הבנתי. הבנה מאד פשוטה השדרה מהחלום, זאת השדרה שבה אני הולך עכשיו, שדרה שבה לא הייתי מעולם. המון דברים התחברו לי כשהלכתי בשדרה, עוד לפני שהגעתי לבית קברות וראיתי את הערוצים והשלוחות שמסביב. עד היום כשאני חושב על זה יש לי צמרמורת בכל הגוף..

כנראה שצרופי מקרים לא קורים במקרה.....

בוקר אחד התעוררתי,נזכרתי בחלום שחלמתי בלילה,במיוחד זכרתי מספר מהחלום,31336 לא הבנתי למה המספר מהחלום לא יוצא לי מהראש.באותו היום נסעתי לוינגייט לקבל את תעודת ההוראה שלי.
בסוף התעודה היה רשום:תעודה מספר-31336 ,אותו מספר שהופיע בחלומי...

חלקם הגדול לא קרו בכלל...

לא הבנתי... אם הם לא קרו אז מה אנחנו פוגשים?

שאנחנו תופשים עם החושים והמודעות שלנו רק את קצה הקרחון של מה שקורה באמת בעולמנו
אני חושבת שזו בדיוק הפואנטה.
שכל משהו הכי קטן שקורה בחיינו הוא קצה הקרחון של המון דברים אחרים, חלקם הגדול לא קרו בכלל... כשאנו עוצרים וחושבים על כל הדברים האלו בחיינו, הלב מתמלא בתחושה של יראה ושמחה.

הרבה פעמים הסיפורים הקוסמיים נשארים בלי פואנטה...
אני מאמינה שיש פואנטה, אבל היא במישור שאנו לא מודעים אליו
שאנחנו תופשים עם החושים והמודעות שלנו רק את קצה הקרחון של מה שקורה באמת בעולמנו.

דף מקסים ומרגש!
הסיפורים הקוסמיים שלי הם כנראה בסך הכל צירוף מקרים:
הראשון שזכור לי היה לפני הרבה שנים, בהיותי חיילת בתקופת מלחמת לבנון, כאשר לזמן מסוים טרמפים היו עניין לגיטימי.
נהג שעצר לי אי שם בצפון היה צריך, מסתבר, להגיע בדיוק לאותה סמטא קטנה בעיר בה גרתי. (אבל לא לאותו בניין)
סתם הצטרפות מקרים? אולי.

השני היה לפני עשר שנים אולי: אחותי עברה לעיר אחרת בה שכרה דירה, ובאתי לסייע לה בהעברת הבית.
בסופו של היום המתיש נשאר המפתח של הדירה החדשה בכיס שלי, ונסע איתי לביתי בעיר אחרת.
אחותי נלחצה, כי למחר קבעה עם הצבעי. מה עושים?
נזכרתי בשכנה שעובדת בעיר אליה עברה אחותי, שמתי את המפתח במעטפה וביקשתי ממנה שתקח עימה לעבודה.
בבוקר באה אחותי למקום עבודתה של השכנה, ההיא פותחת את המעטפה ונותנת לה את המפתח ---- שפתאום נראה לה מוכר, מאד מוכר...
זה מפתח דירתה של הסבתא של השכנה, שנפטרה לפני מספר חודשים...
אחרי זמן קצר השכנה עזבה את העיר ונעלמה מחיי, כך שאין תובנות מיוחדות גם מסיפור זה.

השלישי די טרי:
אדם שפגשתי במסגרת עבודתי סיפר לי שאינו מרוויח מספיק בעסק שפתח, ומחפש במקביל עבודה נוספת, ובתוך כך סיפר קצת מקורות חייו..
את דבריו הדגיש במבט עז שנחרט בזכרוני. כשיצאתי משם חשבתי 'הלוואי שיכולתי לעזור לו' בלי שום תקווה
או כוונה מיוחדת - האיש בן 50+, סיכוייו בשוק העבודה ידועים, ובנוסף הוא רוצה להחזיק עסק?
חלפו שבוע-שבועיים, העניין נשכח מזכרוני.
יום אחד מתקשר אלי קרוב משפחתי, אדם שיש לי קשר מאד קלוש איתו, וסיפר שהוא מחפש עובד לעסק שלו שנמצא בעיר שלנו, ולכן פנה אלי.
אולי אני מכירה 'מישהו לא צעיר, רציני, אחראי, עם רקע חקלאי, שייודע מהי עבודה קשה ויעריך תנאים טובים". מה אני, לשכת התעסוקה?
אבל מיד הוקרנו פניו של מכרי בראשי, נזכרתי במבטו הדוחק בי "לעשות משהו".
בשמחה קישרתי בין השניים, מכרי קיבל את העבודה, שהתאימה לו מכל צדדיה, ועד כמה שידוע לי "הרומן נמשך".
תובנה מיוחדת? לא. נהינו קצת ידידים, המכר ואני - וזהו.

התאריך המשוער שלי היה ב-28.1 אבל לכל מי ששאל אמרתי שאני חושבת שאני אלד ב-25, בט"ו בשבט (סתם, כי התאים לי ללדת 3 ימים לפני התל"מ). ב-24 בערב ביקשו מבן זוגי להחליף מישהו למשמרת לילה. התלבטנו, הרי מחר ט"ו בשבט ואני אמורה ללדת, אבל עוד לא היה סימן שהלידה מתקרבת. בסוף הוא הלך לעבוד. ב-6 בבוקר אני מתעוררת כהרגלי ללכת לשירותים וכשאני חוזרת למיטה - שיטפון. ירדו המים. אני מתקשרת לבעלי לספר לו. אני תופסת אותו על הגג של מקום העבודה שלו עם מים עד הקרסוליים - בדיוק התפוצץ שם צינור וכל המקום הוצף. כך התחילה הלידה של בננו הבכור במזל דלי

הקטע שהכניס/ה השחף נמחק.
א. הדף הזה מיועד לסיפורים של גולשי האתר, לא לציטוט פרקים שלמים מתוך ספרים.
ב. פרסום פרקים שלמים מתוך ספרים הם הפרה של זכויות יוצרים.

יש לי כמה וכמה סיפורים מעניינים לספר ולשתף, אתחיל בסיפור אמיתי שהתרחש לפני 15 שנים בערך, רציתי להתקשר הביתה מטלפון צבורי ,למסור להוריי שאני בדרך לירושלים(מקום מגוריי אז).
הייתי בתל-אביב והתכוונתי להתקשר מהתחנה הישנה דאז של תל-אביב.
איך שהתחלתי לעלות במדרגות (היו בערך 6 מדרגות, לפני שנכנסים לתחנה),ניגש אליי איש זקן מאוד, עם זקן לבן ואמר לי בשקט:"תזהרי שני בחורים ניסו לחטוף ממשהי את התיק לפני כמה ימים, תזהרי...!"
אני הייתי מאוד המומה, לא הבנתי מדוע האיש ניגש אליי.
בנתיים עמדתי בתור לטלפון,המקום היה הומה באנשים והזקן נבלע בתוכם ונעלם.
שניות אח"כ באופן מדהים ומוזר ביותר, ניגש אליי בחור, ראיתי שהוא נמצא עם עוד בחור שעומד בפתח.
הם היו מפחידים לא היתה להם הבעה בפנים פני פוקר. הבחור אמר לי:"בואי אני אקח אותך יש שם טלפון אני אקח אותך להתקשר".הנהנתי בראשי לסירוב (נזכרתי בדבריי האיש הזקן).
הבחור חזר לחבר שלו, שנהם התבוננו בי,לאחר מספר שניות הוא ניגש אליי שוב.הפעם דברתי בטלפון עם אבי, הבחור שאל:"רוצה לבוא איתי לשתות כוס קפה?
סמנתי לו ביד רגע,לא ידעתי איך לצאת ממנו, הם נראו לי מאוד מסוכנים! בנתיים השיחה עם אבי נותקה,והמשכתי לדבר אל השפורפרת הריקה,כשהוא ממשיך להגיד לי לבוא איתו,ואני אובדת עצות איך לצאת ממנו.
לפתע נעמדה לידי חיילת, אמרתי לה:" הי מה שלומך? היא שאלה :"אני מכירה אותך?" כן ,אמרתי לה בואי אני אספר לך.
כמובן שלא הכרתי אותה בכלל, הסברתי לה מה קורה ושאלתי אם היא יכולה ללוות אותי לאוטובוס לירושלים,היא מיד הסכימה. הבחורים הלכו אחרינו שני צעדים ואח"כ הפסיקו, הם לא ציפו לתגובה כזאת ממני זה הפתיע אותם מאוד וכך יצאתי מיזה! החיילת היתה מקסימה. הלוואי והיתה לי הזדמנות להודות לה! אבל לגבי האיש הזקן...
עד היום אני תוהה, מיהו אותו זקן? מדוע ניגש דווקא אליי והזהיר אותי? איך הוא ידע? (נראה היה כי כאילו הוא חיכה לי).(לדעתי האיש לא רצה להבהיל אותי לגבי הבחורים האלה ,לכן הוא סיפר לי סיפור על תיק שהם ניסו לחטוף למישהי,אבל, הם היו מסוגלים לפשע הרבה יותר חמור!) אני לא מפסיקה לשאול את עצמי, אולי רק אני ראיתי אותו? אולי הוא המלאך השומר שלי? בכל מקרה,מי שלא תהיה,תודה!!!

וואו איזה דף מקסים

הבת שלי בת השלוש ואני הלכנו להרשם לחוג בלט, כשאנחנו מגיעות למשרד להרשם ביתי אומרת למזכירה , איפה שוש היום? והמזכירה עונה בטבעיות היא לא הגיעה.
בעיינים שאלות אני חוקרת את המזכירה מי זו שוש לכל הרוחות והיא עונה לי האחראית פה, מה לא הייתן פה כבר. אני מחסירה פעימה ואמרת ממש לא, והראש עובד..... השם שוש לא נמצא בלקסיקון שלנו, לא גננת לא סבתא, ואף אחת מהמעגל הקרוב.
מאז התחלתי לשים לב, שהבת שלי מנחשת דברים שקולעים בול. למשל אתמול בעלי היה פה בבית ואני איחרתי להגיע. הבת שלי שהתארחה אצל הסבתא במרכז שאלה אותו טלפונית איפה אמא למה היא עוד לא הגיעה.
קוסמת קטנה.

טוב, זה לא בדיוק סיפורים, רק שבשבועות האחרונים קורה לי שוב ושוב ושוב שכשאני צריכה לדבר עם מישהו, בין אם זה בעבודה או במשפחה, הוא פשוט מופיע לו. כאילו מישהו שלח אותו ישר אלי. זה מגיע לדברים ממש מצחיקים כמו איזה התחייבות כספית שאני צריכה שמנהל חטיבה מאד עסוק יחתום עליה באופן חריג, ובדיוק הוא מגיע וחותם וממשיך. יעני, יש פה גם בפרטים הקטנים איזה ענין שדורש הודיה.

התלבטתי אם לכתוב פה סיפורון, קראתי עד שהגעתי לסיפור של גם לי יש סיפור (19.10.2003 ) והרגשתי חייבת לכתוב את שלי...

בצבא היה לי חבר, באותה תקופה גם לבת דודה שלי, שהיא גם אחת החברות הכי טובות שלי, היה חבר, כל מה שקרה להם קרה לנו ולהפך [כולל ריבים באותם זמנים ועל אותם דברים]. בשלב מסויים נראה היה ש"דרכינו נפרדות". הם נפרדו ואנחנו המשכנו לעוד כמעט שנתיים מאושרות.
כמה חודשים אחרי הפרידה שלהם הלשעבר שלה נסע לדרום אמריקה, חלה שם ומת. יותר משנה אחרי נפרדנו גם אנחנו. הלשעבר שלי נסע לארה"ב ואני נסעתי לחלק הדרומי של אותה יבשת. כל הזמן ליווה אותי החשש שמשהו יקרה לו.

באמצע הטיול עבר עלי שבוע גדוש חלומות עליו, חלמתי שאני מתקשרת והוא לא נמצא, שאני באה לבקר והוא איננו, בקיצור - הרבה חלומות שהוא נעדר מהם. כמובן שהתחלתי מאוד לדאוג וממש פחדתי להתקשר להורים שלי. דחיתי את שיחת הטלפון השבועית כמה שרק יכולתי, עד שהגעתי למסקנה שההורים שלי לא צריכים לסבול, ומספיק שאני דואגת, לא צריך להכניס גם אותם למעגל החרדות...

החלטתי להתקשר וחיכיתי לשעה שידעתי שיהיו בבית. בינתיים ישבתי בחצר המלון בו שהיתי וקראתי להנאתי. בשלב מסויים הגיעה בחורה ישראלית שרק נחתה ביבשת. התפתחה בינינו שיחה, היא ספרה שעבדה בחנות ציוד טיולים בעיר מגוריו של הלשעבר שלי לפני הנסיעה, ניחשתי את שם החנות (ביקרתי בה הרבה איתו), והיא התפלאה ושאלה איך אני מכירה. סיפרתי לה שהיה לי חבר וכו', והיא בתדהמה אמרה שבדיוק שבוע קודם הוא נכנס לחנות - מסתבר שלו ולחבר שאיתו נסע נגמר הכסף והם קיצרו את הטיול. נשמתי לרווחה ומאוחר יותר הלכתי בשמחה להתקשר להורים שלי [או בשפתה של גם לי יש סיפור : כשהגעתי לסנטיאגו דה צ'ילה הרמתי טלפון לאימא שלי להגיד שלום, ומסרתי לה את מספר הטלפון במלון המעופש שבו שהיתי._] ביקשתי מהם שלפני שהם מתקשרים אלי למלון שיתקשרו אליו ישאלו לשלומו וימסרו לו ד"ש. קבענו שיתקשרו אלי חצי שעה אחר כך. חזרתי למלון, ואכן הם התקשרו. מסתבר שמיד אחרי שסגרו את הטלפון, לפני שהספיקו הוא התקשר אליהם, להגיד שחזר ולדרוש בשלומי [ושוב, ציטוט של גם לי יש סיפור : _מיד אחרי שדיברתי עם אמי הוא התקשר אליה לשאול אם היא יודעת מה שלומי.]

רוח יקרה, אל תמחקי!!!
זה כל כך חשוב שיהיו הרבה סיפורים כאלו, כך שיותר ויותר אנשים יפתחו לרעיון של תקשורת בין העולמות...
אני מוסיפה כאן קטן בנושא משל עצמי: לפני שלוש שנים, בחופש חנוכה, במנוחת הצהריים שלי, התעוררתי במפתיע מכוסה זיעה קרה. הלב שלי דפק במהירות עצומה וכשרציתי לקום לא יכולתי (נכון, נכון סוג של התקפת חרדה, רק רגע) זה ארך כמעט שעה, שבמהלכה, נכנסה חברה שלי לבית לתת לי משהו ואני אפילו לא יכולתי לדבר. היא חשבה שאני ישנה או משהו.
ואז, אחרי שעה, זה עבר. קמתי עשיתי לי קפה והתיישבתי לנסות לארגן את עצמי אחרי האירוע המפחיד ואז צלצל הטלפון ואחותי סיפרה לי שלפני שעה וחצי בת דודתי התאבדה על פסי רכבת.
מאז היו לי כבר הרבה קשרים איתה דרך חלומות ובעיקר דרך חזיונות ולאחורנה החלטתי לעזור לה בדרך הקשה שהיא עוברת בגלל ההתאבדות. (זה כבר עניין לסיפור אחר).

טוב, אני מקווה שזה האחרון - לא נעים...
יום אחד אני ואמא שלי עולות במעלית עם "השכן המוזר" שלהם (של ההורים). הוא, במוזרות שלו, בלי להגיד שלום ובלי להתבלבל: "את בהריון!" (כן, גם בלי סימן שאלה...). אני באמת הייתי בהריון, בשבוע 5, ועוד לא סיפרנו לאף אחד - גם לא לאמא שלי, אז הסמקתי במבוכה ומלמלתי בחיוך: "לא". והוא בשלו: "את בהריון!". ואני, מה כבר יכולתי להגיד?! "למה לא... בכיף..."

אוי! נזכרתי בעוד סיפור.
כשנולדתי, נתנו לי בת.ז את השם "נטלי" (כי אבא שלי אהב את השיר הצרפתי), אבל תמיד קראו לי "טלי" (כי אמא שלי לא אהבה את השם נטלי, וזו היתה הפשרה שלהם).
אחרי הצבא החלטתי להחליף את השם ל"טל" (אבל רק בת.ז, ושכולם ימשיכו לקרוא לי טלי, כמו תמיד. לא רציתי שזה יהיה עניין גדול).
על תעודת שינוי השם שאני קיבלתי חתומה פקידה בשם (פרטי ומשפחה) שהיה השם של החברה הכי טובה שלי לפני שהיא החליפה אותו!

אמא שלי סיפרה לכמה אנשים (הסתבר לי בדיעבד) שהיא חלמה שאח שלה, שנפטר קרוב לשנה לפני כן, בא לקחת אותה לטיול. היא סרבה ואמרה שהיא עוד לא הכינה שום דבר, ושהיא לא יכולה לבוא, אז הוא חייך ואמר שאם ככה, הוא יחזור מאוחר יותר, והלך. שבועות ספורים לאחר מכן היא נפטרה במפתיע.
יש בסיפור הזה משהו שמרגיע אותי - קודם כל שהיא לא לבד, דבר שני שהיא לא הלכה לבד, ודבר שלישי שהיא "איפשהו", ושיש "איפשהו".
זמן מה אחרי שמיכל בתנו נולדה, חשבתי שהשם שלה הוא בגימטריה השם של אמי, פלוס האות הראשונה של השם השני שלה (מטילדה+ב של "מטילדה ביאטריס"). אני ממש לא בקטע של גימטריה, אבל נחמד לי לחשוב שאיכשהו יצא שהבת שלי קרויה על שמה.

ואם כבר חלומות על אסונות...
לפני כמה שבועות גיסתי התעוררה בבוקר ושאלה את עצמה איך יראה היום שלה. התשובה שלה לעצמה היתה: היום אהיה בהלויה של סבתא של עוגיה.
(סבתא שלי דווקא עמדה להשתחרר מבית החולים באותו הבוקר)
היא התקשרה אלי לשאול מה שלומי ואם אני זקוקה לעזרה ואני עניתי לה שאני צריכה שתסיע אותי להלוויה של סבתא שלי.

אולי מישהו יפקפק באמינות
אבל זהו צירוף מקרים מפחיד......
בערך שלושה ימים לפני אסון הצונאמי חלמתי:
אני יוצאת במנוסה מהים אוחזת את יונתן בני בזרועותי, נימלטים מגל ענק ששוטף אותנו.
אני רואה איך המים מכסים אותנו ואיך יונתן נשטף ואני אוחזת בו בחוזקה שלא אאבד אותו.
בכל המנוסה הזאת אני דואגת לילדה קטנה שנשארה בים ואין לי מושג אם מישהו משגיח עליה.
התעוררתי בבהלה ומיד סיפרתי לבן זוגי.

קרה לי בדיוק אותו דבר עם מחרוזת שחברה שלא הייתי איתה בקשר שנים (לא כזה סיפור טעון כמו הנ"ל) נתנה לי לפני המון זמן, משהו שהיא חרזה במיוחד בשבילי אמרה, שחשבה עלי תוך כדי, ואפעם לא ענדתי אותה.
עד שבוקר אחד בצעד לא מוסבר שמתי אותה על צווארי.
בדרך לעבודה, לפתע פתאום, מהרמזור, אני רואה אותה על המדרכה בדיוק איפה שאני תכף אהיה גם. עצרתי רק לכמה שניות כי היתה תנועה ואמרתי לה "וואו בדיוק היום ענדתי את המחרוזת הזאת פעם ראשונה" והיא בחיוכה השלו אמרה "הגיע הזמן באמת..." וזהו.

>לפעמים הסיפורים הקוסמיים האלה לא מובילים לשום דבר<

נועה.. התכוונתי לעוד צירופי מקרים יותר ספציפיים ולא רק לסיפורים קוסמיים. קוקה ועדי כתבו בדיוק כאלה סיפורים.

לפני כ 8 שנים הסתיימה חברות מאוד משמעותית שהיתה לי. החברה הכי טובה שלי, מילים לא יוכלו לתאר את משמעות ה"הכי טובה" , ואני - בחרנו לסיים את הקשר המיוחד והמורכב שהיה בינינו במשך 15 שנים.
כמובן שהיה כאב גדול, ימים ארוכים של אבל וקושי להתמודד עם מציאות חדשה, שהכל בה היה שונה. אט אט הכאב עבר, נותרו הזכרונות - ניתן למלא בהם ספרים עבי כרס.
הפתיע אותי לגלות, לאחר מס' שנים, שאני כבר לא חושבת עליה, אלא במיקרים מיוחדים, ולא כחלק משיגרת היומיום.
לא יצא לנו לפגוש זו את זו אפילו במיקרה, מאז ועד היום.
עברתי מירושלים לתל אביב, ידעתי ממכרה משותפת, שגם היא עברה להתגורר במרכז.
לפני שבועיים, רגע לפני שיצאתי מהבית לעבודה, הצצתי בקופסת התכשיטים שלי...
כמו כשמתחשק פתאום משהו טעים,אבל לא סגורים מה הוא הטעים הזה, ומציצים למקרר, לראות מה יתן מענה לתשוקה הפתאומית...
שלפתי ממנה זוג עגילים שלא ענדתי לפחות 10 שנים, קיטשים מופלאים כאלה, חיקוי זול לתכשיט בוכרי המורכב מפנינים ואבן אדומה מנצנצת במרכזו.
מכל מה שיש בקופסא, את אלו רציתי. עדין לא משוכנעת בבחירתי, ענדתי והצצתי במראה. טוב, שיהיה, שעטתי, כמעט מאחרת ...
הנסיעה ארוכה, מצפון העיר לדרומה, ושם - קצת אחרי שוק הכרמל, היא עולה.
החסרתי, הרבה יותר מפעימה.
לא הבחינה בי והתיישבה מלפנים.
ידעתי שיש לי שלוש תחנות לפני שארד, הרגשתי שזו הזדמנות ולמרות הקושי הגדול, ניגשתי אליה.
היתה מבוכה ושמחה ובילבול... הכי זרות, הכי קרובות...
חיוך גדול שלה כשמבטה נח על העגילים שנתנה לי במתנה , לפני יותר מעשור.

אני מחפשת סיפורים על צירופי מקרים נדירים שקרו לישראלים. אם עולה לכם בראש... אני אשמח שתספרו
ומה עשינו כאן עד עכשיו?
<נועה מתחמקת משאלות קשות בדף אחר>

ט', הבת של אחותי, ישבה יום אחד עם חברותיה בדירה שלה בתל אביב. הבנות דיברו על זה שצריך רק לבקש והיקום שומע. אז ט' אמרה "אני מבקשת לשיר. אני רוצה שיגיע מישהו שייתן לי לשיר. אני מבטיחה לא לפספס אותו כשהוא יגיע". בינתיים אחת החברות הזמינה טייק אוויי ממסעדה בשרית. כעבור כמה זמן ט' הלכה להכין קפה. קודם בדקה במקרר אם יש חלב. ולמרות שהיה (!!!) היא החליטה בכל זאת לרדת לקנות עוד. תוך כדי הירידה בחדר המדרגות וכשהיא מזמזמת לעצמה שיר, חלפה על פני השליח עם ההזמנה של החברה. הוא שאל "יש כאן זמרת?" ט' לא היססה (הרי הבטיחה לא לפספס) דילגה בקלילות חזרה כמה מדרגות ואמרה "כן, אני!". מסתבר שהשליח מתעסק במוסיקה ויש לו אולפן בבית. עוד באותו לילה הם נפגשו. היא שרה, הוא ניגן והיה קסם באוויר. זה היה לפני שנה ועכשיו הם גם עברו לגור ביחד.
ועוד לא סיפרתי את הפרטים שהופכים את הסיפור הזה למדהים באמת: מסתבר שהבחור בכלל לא היה אמור לעבוד באותו יום. הזעיקו אותו במיוחד בשביל המשלוח היחיד הזה ומייד אחר כך הוא חזר הביתה. וחוץ מזה, באותו יום הוא קיבל בסלולרי שלו הודעה כתובה "היום תפגוש מישהי מאוד משמעותית לחייך" ועוד פרט מצחיק: ט' היא בכלל צמחונית ועד היום היא לא מבינה מאיפה היתה לה החוצפה להגיד על עצמה שהיא זמרת.

פעם ראשונה שאני נתקלת באתר המרתק הזה. אני מחפשת סיפורים על צירופי מקרים נדירים שקרו לישראלים. אם עולה לכם בראש... אני אשמח שתספרו

סבא שלי אושפז בביה"ח ודעך.
הייתי בקשר עם אמא שלי שביקרה אצלו כל הזמן - אני גרה רחוק.
איזה יום שכבתי לי מול הטלביזיה, לבד בבית, ופתאום הרגשתי אותו - לא בטוחה שהייתי לגמרי ערה אבל הרגשתי שהוא איתי, הרגשתי את האהבה שלו ושהוא בא להפרד ממני.
ישר הסתכלתי על השעון.
וכשמצאתי את אמא שלי בטלפון (לא היתה זמינה כמה שעות כי היתה בביה"ח) שאלתי אותה אם הוא מת בחמש וחצי.
טוב, לא צריך לנחש את התשובה...

מזה תקופה אני מרגישה במצב קצת מעופף, די לא מרוכז.ודי במאבק עם עצמי כל כך.
אתמול הגדול הוריד את החותמ פוקוס המרחבי שלנו.ובא להראות לי את התגלית. אני בדאגה לשלום החותמ בקשתי שיחזרנו לאלתר למקום אך הוא לא הצליח להגיע לשם.
קמתי מהמיטה וכשיבידי החותמ, החלקתי במדרגות.
התוצאות: החותמ התנפץ לרסיסים ואני עם סדק באגן .
עכשיו יש לי הרבה זמן וגם סיבות טובות לא להיות בפוקוס.

טרי מהיום:

אני חוזרת מ ליזה ליזה . נמרוד במנשא. הולכת ברגל הביתה. מולי עוברת בחורה עם כתמים על הפנים. נזכרת: לפני כמה שנים הלכתי ברחוב. לפתע שמעתי יללה של גור חתולים. הסתובבתי ולא ראיתי אותו. עברה של אישה והביטה בתיק הצד שלה. פתאום הבנתי שהגור נמצא בתיק. הופתעתי. הסתובבתי והופתעתי בשנית. עמד שם עמוד חשמל עשוי מתכת. זה היה כואב. מאד.
המשכתי ללכת. הייתי בדרכי לשיעור באוניברסיטה. עצרתי לרגע להסתכל בראי של מכונית חונה והופתעתי בשלישית. פתאום קלטתי איזו מכה רצינית קיבלתי. חזרתי בוכיה הביתה, אל האיש. אל הקרח.
הסתובבתי ככה כמה שבועות טובים. עיני מחליפה צבעים ואנשים ברחוב לא מפסיקים להביט בי ובבן זוגי. בו ובי. הלוך וחזור, ולתהות מה גרם לו לעשות לי את זה...
ככה אני הולכת ברחוב וחושבת לעצמי. עוברת ליד ביתה של חברה שמזמן לא ראיתי. אור בחלון. להכנס? לא. בפעם אחרת. ממשיכה עוד כמה צעדים ואומרת לעצמי: בעצם, למה לא? וחוזרת לביתה.
דופקת בדלת (יש להם כזאת ידית ישנה שדופקים בעזרתה בדלת. בצורת אריה. איך קוראים לזה?). נכנסת. רואה אותה ונדהמת. עומדת שם חברתי עם פנס רציני ביותר בעין. "באת לעזור לי, נכון? הרגע נפל עליי מיקסר ענקי ואני לבד עם שלושה ילדים".
בטח שבאתי לעזור. אלא מה?

דף מרתק
תמשיכו לכתוב!

סיפור "קוסמי" נוסף, משלי...

גיסתי (אשת אחי) ואני היינו בהריון ביחד.
אני לא ממש תכננתי את ההריון, והם ניסו קרוב לשלושה חודשים
התקשרתי להודיע להם שאני בהריון (כבר הייתי בחודש שני ולא ידעתי)
והיא ענתה ואמרה לי שגם היא.. צחקנו, גם תאריך הלידה המשוער היה בהפרש של יום.
בעדך כשהיינו בחודש ששי, עדיין לא דיברנו על שמות (אני בכלל לא חשבתי על שם ברצינות לאורך כל ההריון)
והם לא דיברו איתנו על שמות. לי בן ולהם בת.
לילה אחד חלמתי שאני בביתם, ושהיא ילדה, אני עדיין בהריון בחלום. הבית היה שטוף עלי שלכת, רוח פרצים מכל כיוון, אבל היה די נעים.
היו אורחים בסלון, נכנסתי לחדר התינוקת. היתה שם תינוקת יפהפיה ששכבה על הבטן, הרימה את הראש ואהבתי אותה כל כך.
היא הביטה בעיניי ושאלתי אותה מה שמה.. היא ענתה לי "הילה".
בזאת נגמר החלום.
על החלום סיפרתי רק לבעלי, כי כבר יצא לי לחלום על דברים שהתגשמו, ורציתי שלפחות הוא יידע שחלמתי.
למחרת נפגשנו עם גיסתי ואחי אצל אמא שלי, לארוח"צ.
אמרתי להם, כבדרך אגב, שחלמתי על הבת שלהם ושהיא אמרה לי את השם, אבל ביטלתי את זה ואמרתי שאני לא אגיד את השם, כי היה נראה לי סתמי.
הם התעקשו שאני אגיד, אז אמרתי להם "הילה".
לא הגיבו... עזבנו את זה.
גיסתי החלה את הלידה מוקדם מהצפוי, שבועיים לפני התאריך המשוער, הגענו לבי"ח.
התינוקת נולדה בלידת קיסרית, וכשנכנסתי אל גיסתי לראות אותה, עוד בחדר הניתוח, אמרה לי "נחשי איך קוראים לה.."
צחקתי כמעט ולא מופתעת ואמרתי "הילה!?" ואז סיפרו לי שהם היו בהלם, זה השם שהם החליטו עליו בלי שאף אחד יידע, עוד לפני שחלמתי.
סיפרו לי גם שרבו באותו הערב, כי חשבו שמישהו מהם גילה לי או התייעץ איתי. היה להם קשה להאמין שלא הוא ולא היא אמרו לי על הכוונה לקרוא לה הילה.

היום אני מרגישה קשר עמוק ואוהב עם הילה, כמובן!


יש לי עוד כמה וכמה סיפורים כאלו, אבל ליום שמש אחד:-)

שירה שרי

תודה.