מזכיר לי קצת את לאן הזיזו את הגבינה שלי.
הציפייה הכל כך לגיטימית שמקור טעינה יהיה שם תמיד בשבילנו.
כנראה חתיכת תהליך עד שאנחנו מעבירים אותו למקור אחר.
אולי לתוכנו? האם מקור הטעינה העיקרי, אכן יכול להיות אנחנו לעצמנו ? (אני תוהה בקול..)

וואי זה מקסים, גבירה חומה ויקרה, את כותבת מדהים ומדוייק !!
השלמתי כאן את החסר...
.
מכבדת אותך שרת הפנים,
על תהליך הריסון בזמן אמת. מי כמוני החמומה, יכולה להעריך את העבודה שעשית כאן. נהדר הדיבור העצמי שלך, מאמצת. @}

שיר חזק. תודה.

לכל משתתפי הדף אני מתרה בכם : אני מאמצת את חוכמת החיים שלכם אלי. לוקחת לעצמי שני משפטים ועושה ממנו סטיקר :

החיים זה לא משהו. צריך לסבול וגמרנו

באהבה,
חמומה.

שבתי ללמד באופן מלא וטוב ומנחם

איזה יופי. כמה חשוב הבחירה לעבוד במשהו משמעותי שהוא כבר חלק מהאישיות. מזדהה. @}

עם לכתה של אמא שלי, הסתלק גם הפחד התמידי לאבד אותה.

משפט חזק בשבילי. @} @}

סופשבוע שקט ורגוע כמה שאפשרי.

<r><U><s>[u]</s>קוראת גם. טוב שאת כותבת. את כותבת טוב.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> אני רק משתפת, בעניין הנוכחות שלאחר המוות.<br/> ראיתי שלפעמים, במצבים של מחלה ממושכת, הסבל כ"כ קשה לחולה ולמשפחה, אחרי המוות יש איזה הלם קרב כזה, הזיכרון הטרי לא נותן להרגיש את האדם שבאמת היה קרוב לנו. דווקא אחרי תקופה, ...

<t>לא יודעת להסביר את זה.<br/> קראתי אותך, והתחלתי ככה בהדרגה לבכות,<br/> עד כדי כך שבכורה ובעלי באו לראות מה קרה.<br/> הבת שלי חיבקה אותי, ושוב כמו אלפי פעמים בעבר הרגשתי איך קשר אמא-בת הוא הכי עמוק ופנימי בעולם. לטוב ולרע.<br/> גבירה יקרה, הכל כל כך הזוי במימד הזה . לא להכיר אותך פנים אל פנים, ובכ...

מרגישה ממש קרוב את מה שאת כותבת. @}

אני מניחה שיש גלים בלגעת בבור השחור שלה, שלך. פעם את יותר איתה, ופעם את יותר איתך. האיזון הוא הכי חשוב, שעיקרו לשמור על הכוחות שלך, ואני חושבת שאת עושה את זה מצויין. הכתיבה גם היא חלק בשמירה על עצמך. להתרכז בך. שני חיבוקים. @}

גם אני כאן, משלימה את החסר, (במשפחה הוירטואלית, ממש כמו במשפחות אמיתיות, תמיד יש את זה שמגיע מאוחר מדי..ועושה משהו לא במקום..)
החגים מוציאים את כל הבאגים של כולנו החוצה. ובתקופות רגישות זה באמת לא פשוט לעבור אותם בשלום.
מצטרפת לצ'ק הפתוח מבורא עולם, ולאהבה העוטפת שיש כאן בדף.

<t>הורדתי פחממות.<br/> אני שבוע בלי פחממות.<br/> מה זה פחממות בשבילי?<br/> ביטחון, רגיעה, סוג של שמיכת פוך.<br/> עכשיו חייבת לספוג הכל בעצמי.<br/> לשהות עם הכאב, הדאגה..<br/> לנשום ולומר : יופי. עכשיו את רואה יותר שקוף, ככה הם פני הדברים,<br/> מבינה שהנפש חסרה, אולי טוב שגם מרגישים את זה בגוף - יש ה...

<t>אני יכולה לחלק את התפקיד שלי בבית לשתי קטגוריות באופן הבא :<br/> <br/> תפקידים אותם אני ממלאת בשמחה וזרימה בד"כ :<br/> תליית כביסה, קיפול ומיון כביסה, שטיפת כלים בעומס בינוני, טאטוא ריצפה, השקיית עציץ, משחקי קלפים עם הילדים, בישול, נהגת מוניות משפחתית.<br/> <br/> תפקידים אותם הייתי בשמחה מוכרת למ...

<t>היי סגולי ,<br/> <br/> תראי כמה זה מורכב אפרופו "מה שאנחנו רגילות לראות בבית" - אמא שלי לא תצא מהבית בלי איפור. רוב ההסתכלות שלה היא על הדברים האלה, ותראי איזה בת יצאה לה. אני חושבת על האהבה שלך לציור, לצבעים - את לא מפחדת לשחק איתם, ואני כן. ואולי, הנה אני מגיעה למה שמפריע לי כאן. שזו לא בחירה ש...

<r><PO><s>[po]</s>ריש גלית<e>[/po]</e></PO>, קטע עם הפייס הזה. עכשיו אני סקרנית... לא , אנחנו לא חברות, כי אני לא יודעת מי את <E>:-)</E>... עדינה את פה??<br/> <br/> ובהמשך ישיר למשפט הנ"ל.. כן, אני אוהבת את האנונימיות כאן, והשקט הכפרי מזכיר לי את הבית שלי . הפייס זה נו-יורק לעומת מה שקורה פה.<br/> א...

היי רסיסים אהובה - מעניין שכתבת "משדרת עוצמה שקטה" - וזה הרבה פעמים הדמות שלך בעיניי - עוצמה שקטה. ויכול להיות שאת ממש אחרת כמובן, ...( אגב, את בפייס ופספסתי אותך? )

<r>תודה עדינה. מרגש..<br/> ותודה גם על השאלות.<br/> רעיון טוב לנסות לפענח.<br/> <br/> קודם כל, אני אוהבת את זה שאני אשה. גם מבפנים וגם מבחוץ. מבחינת הערך העצמי שלי כאשה - כאן יש על מה לעבוד.<br/> הרבה פעמים אני מרגישה שנשים מעיזות יותר ממני. בעיצובים, בצבע על הפנים, על הציפורניים, שיער, גבות .....ול...

<t>מי את חמומה?<br/> שאלה שאני נמנעת ממנה.<br/> <br/> ילדה מגודלת. לפי תעודת זהות - אוטוטו בת 40, לפי המציאות היומיומית- פעם בת 20, פעם בת 100.<br/> <br/> נשיות- כשגדלים בשנות ה70 על דמויות כמו רגע עם דודלי, בילבי, וגאולה כהן - לא ממש ברור איזה אשה את רוצה להיות שתהיי גדולה. עדיין לא התאפרתי בחיי, (...

אצלנו זה משחקי מלחמה במחשב.
כבר שלוש שנים אני עוברת ליד המחשב ורואה טנקים מסתובבים במדבר ויורים לכל עבר..

עדינה - גם אצלי הריבים של הבנים גורמים לי לפיצוץ. זאת התופעה שהכי קשה לי להתמודד איתה. איתם ועם עצמי.
מכירה את המפלצת הזאת. מה עושים ??
באמת שלפעמים כשהם רבים, אני יודעת שההשלכות הן התקף לב שלי. ולא נעים להגיד כמו הסבתות : "אתם מורידים אותי שאולה", אבל זאת ההרגשה.

קטע. גם אני נורא נורא אהבתי את מחוברים לחיים.

<r>היי. אני <PO><s>[po]</s>חמו מה<e>[/po]</e></PO>, לבעלי קוראים דמומי, ולילדים שגדלו לנגד עיניכם כאן באתר קוראים : בכורה, הפרופסור וידובכל.<br/> הבלוגים :<br/> <PO><s>[po]</s>הבלוג של חמומה<e>[/po]</e></PO> : שם גידלתי את ילדיי הקטנים ואת עצמי.<br/> <PO><s>[po]</s>חמומה על דרך הכורכר<e>[/po]</e></P...

<t>מאוד מסכימה עם כל מה שכתבת.<br/> ותראי איך בכל הכאוס הזה את חושבת כ"כ נכון , ובהיר - לפחות למי שקורא אותך כאן.<br/> וכל הדיסוננס נכון לגמרי. גם לתת מקום לפרוק, אבל איזה מזל שיש שיעור וחייבים לאסוף את עצמך - גם זה לטובה.<br/> להצליח לקבל ככה כמו שזה את הארועים, ויחד עם זה להכיר את הרגשות שלך - תרא...

כל מה שנכתב מעלי רגעים יקרים.

האמת הלא נעימה היא, שבכל מה שנוגע למוסכים ומכוניות, אני מאושרת להיות אשה שיש לידה גבר שיטפל בזה.
ובאמת שבשאר הימים, אני לגמרי פמיניסטית אוהבת אחווה ושיויון.

יש לך מודעות מדהימה, ואת נהדרת, שתדעי

<r>אבא שלך חמוד. (מזכיר לי את האבא שיש לי). <U><s>[u]</s>לי קשה לשחרר את הגב ולגב קשה לשחרר את עצמו מתפקידו הגאה כגב (ולראיה, הגב מבקש להישאר מעודכן במצב האוטו במוסך...)<e>[/u]</e></U> אהבתי מאוד את המשפט הזה. מכירה אותו מקרוב. בתקופה שאבא שלי היה עמוק בסרטן, היו רגעים מצמררים כאלה של גבים מתחלפים כ...

קראתי עכשיו את הר הזבל.. ונהנתי מאופן התיאור שלך. הרבה פעמים אני נהנת למצוא מקומות שחבויים בי - מופשטים כ"כ, הופכים לממשי ע"י מילים שמישהו אחר כתב. הרבה פעמים מצאתי את זה בכתיבה שלך ( עוד לפני שנים..) . צלילה כזאת בתוך הרגש, ואז לצאת מהמיםמסודרים ומאוזנים יותר. (עד הפעם הבאה.. @}

<t>יקירתי העלק ווירטואלית,<br/> מצטרפת לחיבוקים,<br/> וגם חושבת כמה האתר הזה הוא עיר מקלט מבורכת. כמו מנזר לרוץ אליו כשיש לך איזו מועקה. וזה לא במקרה.<br/> עברתי כאן תהליכים מאוד חשובים בחיי. כי יש כאן את החופש להוציא ולעבד תוך כדי כתיבה עם עצמך, וכבונוס גדול יש את כל מה שצריך כדי להתקדם, חיזוקים, מ...

כ"כ יפה ונכון.

עדינה. חשוב, חשוב וכל כך נכון. לא פשוט לעשות סדר במערבולות וסופות. כי כל הרעיון שלהם הוא להוציא אותנו מהשיווי משקל. ...
הייתי רוצה להעתיק אותך לרגעי מצוקה..
תודה ! @}

כל כך מוכר... תארת נורא יפה את הקשר המיוחד הזה בטיפול. @}

<t>שלום לך. אני זוכרת שגם אני פחדתי ביום הראשון שהבן שלי התחיל עם הרטלין. התלבטתי קשות, והיו לי המון רגשי אשמה מהזן הפולני. בדיעבד אני חושבת שהיום הזה שינה לנו את כל השנה. הלוואי ולכל בעיה שיש היום בעולם, היו מוצאים תרופה.... הרטלין במקרה שלנו נתן לו את האפשרות להיות הוא במלוא יכולותיו. בכל מקרה, ממ...

נהדר ! כל כך מבינה על מה את מדברת. @}
תזהרי, בסוף לקוטרית מוורשה לא יהיה אצלך מקום...

איפה הכפתור של הלייק כאן ????
אה, הנה : @}

<t>הבנתי. שאלתי אותך, כי נראה לי שהסיפור עליך בכל המצב המשפחתי הזה הוא מרתק. הרי אנחנו שומעים הרבה על הורים וילדים מאומצים, אבל אף פעם אין את סיפור החיים של האחים עצמם, שנראה לי לא פחות עמוס... סתם נקודה למחשבה..<br/> <br/> וגם, מענין שאני מכירה בדיוק אנשים דומים. כנראה באותם גילאים. הם טיפוסים חזקי...

<r>מתוקה.<br/> ההזדהות שלי , מעבר לקשר שלנו, היא המשפוחה, שהם מאמצים כרוניים, ויש גם תסמונת דאון.<br/> אם אני מבינה אותך, זאת ריקנות כזאת, אחרי המאמץ, והסבל של השנתיים האחרונות, אפילו אין כוח לספר,<br/> אין תסמונת יש רק דאון... ( לך אני מסוגלת לכתוב, גם במצב כזה, משפט ציני. אבל תמחקי חופשי יקרה <E>:...

<t>אוי סגולה'לה, כזה חיבוק אני רוצה לתת לך ! !<br/> לא ידעתי את הסיפור הזה שלך. תמיד הרגשתי שאת משהו מיוחד. ועכשיו הרבה דברים מתחברים לי.<br/> חושבת עליך. וגם תהיתי באמת, עד כמה את מרשה לעצמך להתאבל בגלל שזה מקרה מיוחד, בגלל שהיא לא ביולוגית.<br/> אם היית רוצה לדבר, לספר, לכתוב... כל דבר שמתאים לך. ...

זה מדהים לפעמים, כמה הם צריכים רק את ההקשבה , נטו, בלי הסחות, בלי שיפוטיות, בלי לימוד. רק להיות שם בחוויה.
כל כך פשוט, כל כך מסובך. @}

גם אני מזדהה עם החלוש'ס. מזהה את התקופה כמעבר. לתת לגל לעבור, ככה מעל, עד שיעבור ויתנקה, ואפשר להתחיל מחדש.
מה לעשות? גם הגוף שלנו מפעיל לעצמו restart

איזה יופי שכתבת. כ"כ מרגש ! !
בהצלחה גדולה !

ברור. להפגש עם עצמנו זה דייט לא פשוט בכלל. הרבה פעמים אני עם הולכת עם אוזניות, כדי לעמעם קצת את הפגישה..

מקסים!
כ"כ אוהבת הליכות כאלה.
הליכה זה פסיכולוג בחינם.

את כותבת על שקרים קטנים - ובעצם יצא הפוך. יצא שכתבת משהו כל כך אמיתי מעצמך, וזה מיד מעורר סימפתיה גדולה. @} @}
וגם אני מאוד אוהבת את משל הארנבת.

קוראת ופתאום עולה בי ההכרה בעוצמת קבוצת התמיכה ההדדית שכאן ובעומקי חשיבותה |y|

<r>וואי וואי וואי איזה דף !<br/> <br/> עדינה, הרשמת אותי. וגם נתת לי חשק לשלוח קצת את דמומי. (אצלנו כולם אוהבים להשאר כל הזמן בבית...) . כ"כ מבינה את תחושת העצמאות הזאת שחוזרת פתאום. להרגיש את כל הכוחות בלי להתחשב יותר מדי. צריך את זה לפעמים. תודה על התזכורת.<br/> <br/> ו..<U><s>[u]</s>כאן אפילו לא ...

אהבתי איך את מסבירה את המופשט כל כך מוחשי. מהכאוס הרגשי למיון - באמת במה חשוב להתרכז כדי להתמקד נטו במה זה עושה לי. לא תמיד קל הביצוע של המהלך הזה. אבל הוא כ"כ מרפא. @}

|y| אני לגמרי אחרייך. בבקשה תשתפי שנמצא כולנו את הדרך. אמן.

@}

ואולי פשוט ככה נראה עיבוד. קודם כואבים- ומזדהים, ואח"כ אפשר לעבד - להפריד, למיין, להבין את המקור ולהגיע לחוסר הזדהות. אבל אין ברירה, הרבה פעמים צריך לעבור את כל הדרך מורטת העצבים הזאת.. אין כאן אייקון של אנחה??? של אוי ויי???.

<r><U><s>[u]</s>זה לא נגמר,חשבתי שזה נגמר,וזה לא נגמר<e>[/u]</e></U>...<br/> סגולתי, שמתי לב לזה שאצלי, רוב הדמעות שנשפכות מופיעות במשפט הנ"ל. דרמה בעקבות דרמה בעקבות דרמה,. הייאוש צץ לו בדיוק באכזבה הזאת שזה אף פעם לא נגמר. צ'רציל אמר : "מה זאת הצלחה? זה מעבר מכישלון לכישלון עם שמירה על אותה התלהבו...

<t>עדינה, אני קוראת את הבלוג שלך עכשיו, והגעתי לכתיבה על אמא שלך, עברתי ממש תחושה חזקה של התרגשות. (דמעות וכל זה...). פתאום החזרת אותי לשנה שעברה, כשאבא שלי היה חולה - הקטע שכתבת היה מסע להרגיש שוב את ההחמצה של החיים, של הריחוק והקירבה וההקרבה, והאמת על החיים האלה. וכל המורכבות הרגשית,שכנראה בחרתי ל...

שלום לך גבירה נחמדת ! @}

כמה טוב לקרוא אותך.
אני מתוודה שלא יוצא לי לקרוא אותך, מכיוון שעולמי רחוק מעולם היוגה, ומצד שני, בכתיבה על עצמך ככה מבפנים, זה כ"כ קרוב.
שמחה שיוצא לך לכתוב גם כאן.

חמומה.

היי, באתי להציץ, ונשארתי לביקור ארוך כאן בדף. שמחה להכיר אותך קצת יותר מקרוב. @}

[po]דף מוצנע[/po] [spoiler=חמומה בשנת 2010-2011] לפני כמה שנים טובות כתבתי כאן את [po]הבלוג של חמומה[/po] בו השתתפו כאורחי משנה : בעלי דמומי, בכורה, הפרופסור ידובכל, ואבא ואמא שלי. מאז לא קראתי אותו. זה לא פשוט להביט במראה מהעבר. הכל כ"כ חשוף. אבל השבוע הייתי חייבת. רציתי לבדוק משהו. איפה היו סימנים...

בעודי כותבת שורות אלו,נשלחה אלי ארוחת ערב מושקעת,
כנראה עובדים שם גם בערב, במחלקת חלומות ומשאלות...

אני מבינה שעדיין לא מצאת את העוזרת האילמת... @}

אוי חמודה. תאור כל כך חי, שעכשיו אני עם דמעות בגללך ! ! !
תנוחי. תתנחמי עכשיו עם האיש שלך, תדאגי גם עכשיו לא להיות לבד, מגיע לך .

איזה סיפוק.
מצאת את האיזון הנכון בשבילך.
בחיים ובכתיבה כאן. @}

חמודה. למרות הכל אני שומעת חיוך אצלך. את בסדר את.
נשמע נורא שצריך לחכות כ"כ הרבה זמן.
מחזיקה אצבעות שיהיה כמה שיותר קל. @}

<t>סגולה יקרה.<br/> רק עכשיו קראתי. כ"כ מבינה על מה את כותבת. בנסיבות דומות וגם שונות ממך.<br/> זוכרת את עצמי חשה בדיוק כמוך. אולי במקומות כאלה של לאבד משהו כ"כ קרוב, חלק מעצמך, אתה תמיד במידה מסוימת לבד. ואף אחד לא יכול באמת להיות במקום הזה באותו רגע.<br/> מחבקת אותך חיבוק ארוך.<br/> טוב שאת כותבת,...

מסכימה. @}

וואו. שמחה בשבילך שהכל יצא לטובה.
חתיכת דרך עשית.. . @}

מה שלומך ואיך את היום? @}

<r>א. את כותבת נהדר. נורא אמיתי ונוגע.<br/> ב. אני לא חושבת שאת צריכה טיפול, יעני משהו לא בסדר איתך... המחשבות שלך נראות סבירות לחלוטין, ונראה שהרגליים על פני הקרקע <E>:-)</E> אלא שאולי טיפול יוכל לעזור לעצמך להיות יותר שלמה, כי המציאות מורכבת - למצוא זוגיות דתית מהמקום הספציפי שאת באה ממנו, זה נשמע...

נורא מזדהה עם מה שאת כותבת. מה שנקרא לא יכולתי לכתוב את זה טוב יותר.
תודה גם על הציטוט שהביאה עירית. גורם למחשבה. @}

יותר חשוב שאני אהיה אני ואם לא אצליח לאהוב את עצמי, לפחות להיות רגועה ושלמה עם מי שאני . ק ב ל ה .

יפה ! @}

זאת חוכמת חיים אמיתית להצליח להפנים את זה...

_מקווה שהדברים הולכים למקום טוב.
רוצה להמשיך לכוון אותם בצורה המדויקת עבורי.
רוצה לאחל לעצמי להמשיך להיות באמת באמת קשובה וטובה ואוהבת לעצמי. רוצה להיות שם בכל רגע ורגע_ .

מזדהה ומצטרפת לתפילה הזאת.

<t>שיתוף : אתמול קראתי מה שכתבת על הנשימה וההרפיה, ואיך בסופו של דבר, המציאות הפנימית יכולה לקבוע את הלך הרוח. לא היה לי זמן לכתוב תגובה כי נסענו כל המישפוחה לפארק. שכבתי על שמיכה על הדשא, והסתכלתי על הקו שבו העצים פוגשים את השמים. הושטתי 2 ידיים לצדדים, ועשיתי מה שכתבת, ויצא נהדר, ממש הרגשתי איך אנ...

<t>איזה קטע. גם אצלי יש עולה לא' ואני בדיוק עם אותם תחושות שלך.<br/> <br/> _אבל מסתבר שהוא היה במקום אחר לגמרי.<br/> הרבה יותר שליו ושלם_ אולי היתה לו חוויה לא כל כך גרועה עם היד. אולי הוא יודע שהוא בידיים טובות, וחושב על כל הפינוקים שבדרך. ....<br/> אבל ברצינות, זה באמת לא פשוט. מקווה שיעבור מהר. @...

מאוד מרגש התמונה המלאה הזאת של כל קשת הרגשות ביחד.
כל כך מבינה את זה. @}

אהבתי.
הרגשה של חיוניות, התחדשות , תמימות.
מתאים לבלוג של אשה שמחה. @}

מבינה מאוד את האושר שמצאת בציור. אל תוותרי עליו.
אצלי האומנות מנערת אותי מעצמי . אומנות היא לפעמים יותר עוצמתית מתפילה , יותר זולה מפסיכולוג.... @}

התרגשתי מאוד לקרוא אותך. כתבתי לך גם אצלי. @} @}

פתאום ידענו שיסתיים בטוב אה ? אחרי כל הנבואות השחורות.

מה שבטוח, כולם פה החזיקו לך אצבעות.....

נורא מרגש, אחלה דף @}

<r>למי שאוהבת ספרי מתח , אז אני קראתי עכשיו את <B><s>[b]</s>ג'נטלמנים ושחקנים<e>[/b]</e></B> של ג'ואן האריס, ו <B><s>[b]</s>האישה בלבן<e>[/b]</e></B> של וילקי קולינס - הבנתי שזה ספר המתח הראשון. מ1861, ושצ'רלס דיקנס הושפע ממנו . מי שאוהבת את ג'יין אוסטין, זאת אותה תקופה, והשפה מאוד יפה + מסתורין.<br...

<t>מסכימה עם הדוברות החכמות מלמעלה. אני בטוחה שהדף הזה משרת עוד רבות וטובות. @}<br/> <br/> רק מוסיפה שנראה כי את בתקופת אבל. ומותר לך להיות באבל. אל תצפי ואל תלחיצי את עצמך שאת אמורה להיות גיבורת על. יחד עם זה , זה זמן טוב לעבוד על עצמך. בשום אופן לא לחכות. לבנות לעצמך חיים. ללכת לדברים שיעשו לך טוב...

יפה כתבת @}

מעניין. אני מתנהלת בימים האחרונים עם אותם מחשבות ורגשות שעלו כאן, רק לא ידעתי לנסח אותם במילים. תודה. @}

גדול ! ! ! סגולה'לה , ריגשת אותי. @} @}

גם אני קוראת ואוהבת @}

גם אני מוצאת את עצמי קוראת ומאוד מבינה.
את מביאה מצבים מאוד אמיתיים ופנימיים, שלא כל אחד מסוגל לדבר עליהם. @}

פורים שמח סגולהל'ה ! @}

סגולה, כל כך מרגש.
התיאור שלך כ"כ חי, שקראתי את כל הדף בלי לנשום.
פורים שמח, מקסימה.

(-8

צודקת !

הלוואי שהשבוע הקרוב יביא בשורות טובות, אמן. @}

נורא יפה....
תמשיכי.

יפה יפה
נראה שאת בהחלט במקום טוב @} @} @}

@}

רפואה שלמה.
@}