בלוג אופיר א

הי דורון, אין לי שמץ של מושג על מה אתה מדבר. אנא, אם זה לא קשור בדברים שאני כותב בבלוג, כתוב לי בדף הבית שלי, אופיר א.
כתוב לי שם למה התכוונת.

העברתי את התשובה של דורון לדפבית שלך כי היא לא קשורה לבלוג.

שמחה לקרא שאצלך הכל טוב. אז תהנה בסדנא וספר לנו.

שמחה לקרא שאצלך הכל טוב
אההההההההההההההההההה
עליות וירידות.
יש משהו שאני רוצה להתחיל לשים לב אליו.
אני עולה ויורד בהרגשה בקצב מטורף.
לפני שהכל התחיל, הייתי אדם שחי בשגרה.
יום אחד קמתי, התעוררתי ואמרתי שדי עם השגרה, אני רוצה חיים מעניינים.
ואז התחלתי לנסות דברים.
וכמו שאני מכיר וזוכר את עצמי כל החיים, אני נורא מתלהב ממשהו, מתחיל לפתח אותו ואז בבת אחת נעלמת ההתלהבות ואני צולל.

אני רוצה לשנות את הגרף התזזיתי הזה.
אני לא חושב שאני יכול להשתנות ואני מאמין שאמשיך עם צורת החיים הזו שבה אני מתלהב מדברים אך אני רוצה ללמוד איך לקחת הכל בפרופורציה נכונה מבלי להתרסק.

טוב, לילה עבר ואיתו המחשבות.
אני רוצה ליישם תאוריה שאומרת שבכל רגע נתון אני אעשה את הכי טוב.
אם אני מדבר על העליות והירידות, אני רוצה לקחת את הירידות הללו לנקודה טובה, לכאוב את הכאב, להעצים אותו לנקודה שממנה אוכל ללמוד. אני מנסה דברים חדשים בחיי וזו חלק מהצמיחה שלי. אם עד לפני שנה חייתי חיים "רגילים", הרי שהיום אנ מתנסה בהמון חוויות. אני רוצה להסתכל על התהליכים של כל מה שאני עובר בצורה של צמיחה.
אני רוצה לבטא את מי שאני ומה שחשוב לי. תמיד בחיי חשבתי יותר על התועלת שאני יכול להביא לאחרים ועל עצמי חשבתי פחות. את זה אני רוצה לשנות. אני לא רוצה ללכת לכיוון השני בקיצוניות, כלומר לחשוב רק על עצמי ולא על מי שסובב אותי אלא ללמוד לשלב בין השניים כאשר מה שחשוב באמת זה מי ומה שאני.

טוב, כבר הרבה זמן שלא אמרתי ולא הזכרתי לעצמי:
אני אוהב את עצמי
תמונה

אני עולה ויורד בהרגשה בקצב מטורף
אני רוצה לשנות את הגרף התזזיתי הזה
אם אני מדבר על העליות והירידות, אני רוצה לקחת את הירידות הללו לנקודה טובה, לכאוב את הכאב, להעצים אותו לנקודה שממנה אוכל ללמוד

היי אופיר!
(במזן האחרון קשה לי להתרכז לכן אני אנסה לנסח את מה שאני חושבת הכי טוב שאפשר.)

קודם כל, עליות וירידות - לדעתי זה די טבעי למשהו שרוצה חיים מעניינים. זה כמו תינוקות קטנים שרוצים לחקור את העולם. הם כל הזמן מגיבים לגירויים שונים
אבל לא תמיד מתמקדים הרבה זמן במשהו אחד כי פתעום הם מגלים משהו חדש והם חייבים מהר לבדוק גם אותו. אז יש דברים שהם יותר זמן איתם, יש דברים שפחות, יש דברים שאליהם הם חוזרים ויש דברים שלא.
אותו דבר גם עם מי שרוצה חיים מעניינים. יש הרבה דברים שמעניינים ולכולם רוצים להתייחס אבל עם הזמן מגלים שלחלק מהם נמשכים יותר ולחלק מהם פחות. לחלק מהדברים רוצים לחזור ולחלק לא. בקיצור, זה הרעיון. ואם זה עדיין מתריד אותך אז כדאי לעבוד על הסובלנות והמיקוד.

הירידות הן תמיד למען העליות. (אחרת מאיפה תצמח הישועה?).

חוצמיזה, נחמד שחזרתה לכתוב@} והמון זמן לא שמענו ממך (אני לפחות). ושיהיה בהצלחה!

אנה בי אהבתי את מה שכתבת

מזכיר לי רכבת הרים, אם אין בה עליות וירידות אלא היא כל הזמן ישרה > משעממת...

חזרתי.
היה נהדר. כרגע אני בשלוות נפש. חוזר אט אט למציאות. אני במשרד, עוד כמה דקות יתחיל הבוקר שלי.
החזרה למציאות מעניינת לי. אני בוחן את הדברים הרגילים ביומיום שלי, מתבונן וחושב איך לשפר.
פרטים בהמשך.

אתה כותב מצויין!
אני בוחן את הדברים הרגילים ביומיום שלי - תודה!

הגב שלי חורק, לא קרה לי דבר כזה בחיים. הישיבה שבה ישבנו שלושה ימים השפיעה כנראה, אולי אני צריך ליישם אותה במשרד. וואוו, אילו כאבים. אחד ההחלטות שלקחתי על עצמי היא ללכת להתאמן. הבוקר באתי להתייעץ עם מדריך הכושר, בכלל לא הבאתי בגדים להחלפה. אמרתי לו שהשרירים שלי תפוסים והוא המליץ לי בכל זאת לעשות הליכה של 20 דקות ואימון של 20 דקות. איפה שהוא בתהליך הזה עשיתי משהו אחד יותר מדי. אני מקורקע לכסא וכשאני מנסה להתרומם, כל הגוף כואב לי. חוץ מזה שפתאום גם התחיל לכאוב לי הגרון עם כל בבליעה. אוף, מעצבן. האמת, כשדברתי היום עם המנחה של הסדנא, הוא סיפר לי שזה טבעי שתמיד בסוף סדנאות מדיטציה, חצי מהאנשים חולים.
הקטע הזה של לא לעשן... במשך שעתיים אחרי ארוחת הצהרים ממש התחרפנתי, אבל הנה זה עבר ועכשיו יש לי רק בקצה הגרון את התחושה שבא לי איזו שכטה. הקטע שאני ממש חייב להפסיק עם זה. הבעייה שתמיד נפלתי בה, שתמיד כשניסיתי להפסיק לעשן, איך שמישהו הציע לי, התפתתי בקלות אז החוכמה היא לר רק להפסיק בעישון אלא ללמוד לא להתפתות כבר הערב יהיה לי המבחן הזה. כולה יממה ללא סגריה ואני כבר מרגיש כמו נרקומן...

הגב שלי חורק
חוץ מזה שפתאום גם התחיל לכאוב לי הגרון עם כל בבליעה נראה לי שמדובר כאן בוירוס כלשהו שגורם בין היתר לכאבי שרירים.

כולה יממה ללא סגריה ואני כבר מרגיש כמו נרקומן...

תנחומים!

היום אני מרגיש כבר הרבה יותר טוב. לא מדובר בוירוס. דברתי עם עוד כמה חברה ומתברר שאחרי שמעמיסים מסה של רוחניות, חש תגובות של הגוף. אם אתמול לא הייתי מסוגל לזוז, היום כבר לא כואב הגרון והגב כבר נפלא.

האם ניתן לחשוב מאה אחוז?
אני משתדל להשתמש בטיפ שקיבלתי לא מזמן שאומר שבכל רגע נתון בחיים לחיות את ההווה ובצורה הכי טובה שאפשר.
אני משתדל מאוד ליישם את זה. אני מתרגל את המודעות שלי בנושא.
לפעמים אני שוכח מכל העניין ונזכר בזה.
גם כשאני נמצא במודעות, לא תמיד אני מצליח להיות במאה אחוז.
בחיי התרגלתי להיות 88. יש כאלה שיגידו שזה ציון די טוב, אך ה12 הנותרים משאירים תמיד לצד הסקפטי שבי.
אני רוצה להתאמן בהרגשה של מאה אחוז.

עוקב אחרי בלוגך..
לא יודע מה זה לחיות 100 אחוז את ההווה, צריך קצת לתכנן את העתיד לא? ולעשות חישובים מטעויות העבר?
100אחוז הווה, 100אחוז מהזמן נראה לי סהרורי מדי..

ממממממממממממממממ
נקודה טובה למחשבה לסוף שבוע

עונג שבת

ממש תענוג לקרוא אותך.
אתה פוסע בדרך מרתקת.
ובהחלט יש קשר בין המיחושים שלך למה שחווית בסופשבוע.
אני פה איתך. תמיד.

עוקב אחרי בלוגך.. - כנ"ל.

אני חושב שהעניין עם החשיבה על כמה אחוזים אני, נובעת ממצב הרוח בו אני נמצא באותו רגע.
עכשיו למשל, אני רגוע מאוד ואני מאה אחוז. קשה לי לנבות איך אהיה כשמצב רוחי ישתנה למרות שאני עובד חזק על הקטע הזה של עליות וירידות.
עליות אני מזמין לחיי אבל את הירידות אני מנסה למתן. לא נותן לעצמי לרדת מתחת לרף שיוביל אותי למחשבות לא טובות.
הדבר הכי חשוב בעצם הוא להישאר ער תמיד. לדעת לשים לב לעצמי. לאהוב את עצמי כל הזמן.

הדבר הכי חשוב בעצם הוא להישאר ער תמיד מאד מעייף!
לאהוב את עצמי כל הזמן אאו, זה חשוב!

לפני מספר שעות עשיתי איזו שגיאה במערכת וכתוצאה מכך הושבתה העבודה שלי. אין מי שיתמוך. בלאגן.
קודם כל התבעסתי מקלות הדעת שבה לחצתי על האנטר מבלי להיות בטוח מה שאני עושה.
אחר כך התבעסתי מהעובדה שהטעות שלי תתגלה ואז אתגלה במערומיי.
הזמן עבר לו ולא היתה ברירה אלא לנסות ולגייס תמיכה. זה לא היה פשוט, נשלחתי מאחד לשני, ספרתי ליותר מעשרה אנשים על הפאדיחה שעשיתי. מראש סיפרתי בדיוק מה היה שם רק שלא ישאלו איך הגעתי למצב שבו אני מוחק. במצב הזה, הפריע לי העניין שאולי כבודי ייפגע למרות שאחת הבנות אמרה לי שטעויות קורות ולא צריך לקחת ללב. אבל אני כנראה ממש לקחתי ללב.
ברגעים אלה מישהי משחזרת את המידע ואני מקוה שהכל יסתדר עוד היום.
ולמה אני מספר את כל זה? אתמול עוד אמרתי שעליי להתאמן בלהיות כל הזמן במאה אחוז אך ישנם קטעים שזה באמת מעייף להיות מאה אחוז. מצד שני לא צריך לרדת יותר מדי. לא הלקתי את עצמי. אני חושב שהייתי יותר בוגר עם עצמי מאשר מבעבר.

אני מזכיר לעצמי עכבר מעבדה שמנסה על עצמו תאוריות שונות. ובכן, לעכבר המעבדה יש מסקנות עקב הניסוי האחרון.
אז מה הסיפור הזה עם המאה אחוז?
אי אפשר להיות במאה אחוז.
מצאתי את עצמי בכמה סיטואציות שלא הייתי נותן לעצמי אפילו 80 אבל ופה חשוב האבל, החוכמה היא לשאוף למאה אחוז. זה אומר שברגע שקשה לי עם משהו, לא לשקוע לתוכו אלא לרצות להיות שם למעלה, לזכור שהעולם שלי לא נמדד רק לפי אותו הרגע ושיש עוד דברים שאני יכול להנות מהם.
ביום שישי האחרון השתתפתי במסיבה. ידעתי שאני הולך להשתכר, אני לא יודע מה גרם לי כל כך לרצות להשתכר. דוקא היתה מסיבה יפה ובמחשבה לאחור הייתי נהנה ממנה יותר אילולא הייתי משתכר. אממה, אני לא מצטער על מה שהיה, הרגשתי שהוצאתי הרבה רעלים מהגוף שלי, סוג של התחדשות. אהבתי את הדרך שבה חשבתי כי במקום לשקוע באיך לעזאזל הגעתי למצב בו הייתי, ידעתי לקחת את זה למקומות הטובים. אני לא מנסה לחפש לעצמי תירוצים על כל דבר שנעשה אלא מנסה לשקף לעצמי מה טוב מכל סיטואציה שאני עובר.
כמו עכבר המעבדה, אני מרגיש שאני בוחן את חיי. אף פעם זה לא היה כך. לפעמים זה ממש מעייף. אתמול חברה טובה והבוקר חבר טוב אמרו לי את אותו משפט שבזמן האחרון ניכר בי שככל שאני מחפש יותר, אני הולך לאיבוד יותר וכתוצאה ישירה, אני לא מוצא את השקט. שניהם סבורים שזה לא משפיע עליי בכיוון טוב. אני מסכים בדבר אחד, ייתכן שקצב החיפוש שלי הוא מהיר מדי ולכן קשה לי להגיע למנוחה למרות שאני משתדל להודות לעצמי בדרכים מיוחדות על הדברים הנפלאים שאני עובר וחוץ מזה אני משתדל לא לרוץ מהר מדי ולתת לעצמי הפסקות. רק דבר אחד אני לא מפסיק לעשות, לחשוב. טוב או רע? לא יודע, ימים יגידו.

שליחה על ידי אנה* » 12 מרץ 2007, 08:54

מצאתי את עצמי בכמה סיטואציות שלא הייתי נותן לעצמי אפילו 80 אבל ופה חשוב האבל, החוכמה היא לשאוף למאה אחוז מזכיר את בית הספר.

אני לא יודע מה גרם לי כל כך לרצות להשתכר לפרוק את המתח אחרי ספירת אחוזים?

הרגשתי שהוצאתי הרבה רעלים מהגוף שלי יותר הכנסתה (אלכוהול ,יעני)

אני לא מוצא את השקט מי שיוצא לחיפושים מוצא הרבה אקשן!

זה נשמע שנכנסת לסחרור עצמי . מעין מאבק על להיות בשליטה על כל מה שקורה לך בחיים.
נשמע גם מתיש מאוד.
אולי מותר לך לך גם להרפות...לזרום ...לשחרר....

הקצב שלך הוא שלך . אם הוא מהיר מידי עבורך או איטי מידי עבורך אתה יודע. מה לעשות.
אם הקצב הזה נחווה לך מהיר ושל ריצה שווה לבדוק ולשאול שאלות. .כמו מה מביא ואותך למהר כל כך וכ'. אתה יכול גם רק להתבונן .להיות בתצפית על עצמך ועל כל הסיטוציות הללו.

אנשים פונים פעמים רבות לאלכוהול מתוך מצב שקשה להם להכיל. שהתחושות שהם חווים חזקים להם מידי. ובמצב המעורפל הם מוצאים איזשהי הפסקה מהמצוקה.
בכל אופן בחודש אדר - מרבין בשמחה- אז יש לך פטור למעלה

רק דבר אחד אני לא מפסיק לעשות, לחשוב - גם פה מותר לך להרפות. והייתי מוסיפה - להרגיש .
מותר לך גם סתם להיות. פשוט רק להיות...

ובכלל רציתי להזכיר לך שאין כאן שום מקום לאשמה או לתחושת כשלון...
אתה בסדר גמור - ותמיד היית !!!

{{}}

להרגיש, להתבונן.
איך אני עושה את זה. עם ההתבוננות והרגש, עולות המחשבות.
אני רוצה להתחיל מדיטציה.
כנראה שממש לא הבנתי את תאוריית המאה אחוז וממש הסתבכתי איתה.
רציתי להרגיש מאה אחוז ועכשיו אני אפילו עוד יותר מבולבל.
ובאשר לסדנא, באמת חשבתי על כך הבוקר כאילו שחכתי כל מה שהיה, מדי פעם אני זוכר לנשום וביום שישי ושבת עשיתי מטידציה של רבע שעה. אך מה שנשאר מהסדנא זהו זכרון מתוק. האם היה שווה ללכת רק מתוך העובדה שאני משלים עם העובדה שהיה זה רק זכרון מתוק? בינתיים משלים אך אני רוצה לשפר את עשיית המדיטציה כמו שאני רוצה לרזות וכמו שאני רוצה ללכת לחדר כושר וכמו שאני רוצה להפסיק לעשן. בתיאוריה, אני כמעט מומחה אבל ביישום, אני נכשל שוב ושוב. רוצה ונכשל.

בסדנא, הרגשתי שהייתי טוב כשהדריכו אותי ויצאתי מריכוז כשנשארתי לבד ולכן אני חושב שדמיון מודרך יהיה לי טוב.

האם אני רץ יותר מדי מהר ברצוני לקעקע את עצמי, לחדש את החור באוזן ולרצות ללכת עם שרשר?
האם אלה רק סימבולים?
האם אני נאחז רק בעצמים אלו מתוך תקווה להגיע סופסוף לחופש לו אני מייחל?

מסכים עם מיץ פטל ומוסיף
אתה בסדר גמור - ותמיד היית !!!
בוודאי! ובוודאי שזה טוב להשתדל להיות טובים יותר, מרגישים חיים יותר, נהנים יותר, אבל עומס יתר זה כבר לא טוב.

כדברי קהלת ""אל תהי צדיק הרבה... ואל תרשע הרבה"
והפירוש (גזרתי מאיפשהו) שביאר רבי נתן בספרו "ליקוטי-הלכות": כאילו אמר ’אל תצדק הרבה פן תרשע הרבה’.

אל תהיה צדיק יותר ממה שביכולתך באמת (כגון נתינת צדקה או עשיית חסד יותר ממה שביכולתך באמת), פן (משום שעל ידי זה תגיע לידי) תרשע הרבה (שסופך עני או פוגע בזולת כי נתת יותר מדי, ואין לך כבר כוח לאחרים).
ואין הכוונה כאן, חלילה, לטפח סוג של אנוכיות וחוסר התחשבות. הרי כמובן שחובת הצדקה והחסד עדיין מוטלת על כל אחד, ומן הראוי שישים לבו לכל מה שחסר לחברו ויסייע לו ככל שניתן. אלא שגם התחשבות ונתינה צריכות, כאמור, להיות מתוך מידה ושיקול דעת, "שלא יצטרך לבריות".

בקיצור מה שזה אומר זה להגביל את עצמך גם במעשים טובים, כי שיטת הזבאנג וגמרנו, כל כולך למען המטרה, יכולה להיות טובה לטווח הקרוב אבל לטווח הארוך לא תמיד מחזיקים מעמד, לכן עדיף אורך חיים מאוזן יותר, שיאפשר להתמיד, ולא להפוך שוב ושוב לנזקק בעצמך.
להיות נדיב אבל לא לתת את הכל, לרוץ ריצה יומית אבל למרחק שיהיה נעים - כי למחרת לא יבוא לנו אם נתיש את עצמנו, להפסיק לעשן בהדרגה...
כמובן שזה יופי להפסיק לעשן ביום אחד, אבל כמה זה מאוזן? אילו תחושות עולות כשעושים זאת?

לדעתי העניין העיקרי שכדאי לך בכל הערבוביה של המעשים הטובים שאתה רוצה לעשות, תבורך, היא לדעת מתי לעזוב את שיטת "זבאנג וגמרנו", ולעבור לשיטת ה"לאט ובטוח" משם יזרום יותר בדברים המסוימים שאתה מציין.
קח הפסקות, תנוח, לא חייבים לעשות תהפוכות כל יום, ולהתאכזב בכל כשלון, לאט לאט קח באיזי...

שליחה על ידי אנה* » 12 מרץ 2007, 14:39

כדברי קהלת ""אל תהי צדיק הרבה... ואל תרשע הרבה" אני דווקא הבנתי את זה בדיוק כמו שכתוב. לא צריך להיות צדיק מידי ולא רשע מידי. לא צריך לכפות על עצמך להיות תמיד מושלם. אבל גם לא לרדת יותר מידי ברמה. תקשיב לעצמך ותהיה אתה, עצמך, איך שטוב לך. תזרום.

האם היה שווה ללכת רק מתוך העובדה שאני משלים עם העובדה שהיה זה רק זכרון מתוק?

נהנתה? כן? אז מה אתה רוצה? יש לך אחלה זיכרון ואולי ניסיון שיהיה טוב לך מתישהו.
לא יוצא לך לעשות מדיטציה עכשיו? אז מה? תזרום. תעשה משהו אחר, משהו נחמד. תזרום.

בינתיים משלים אך אני רוצה לשפר את עשיית המדיטציה כמו שאני רוצה לרזות וכמו שאני רוצה ללכת לחדר כושר וכמו שאני רוצה להפסיק לעשן. בתיאוריה, אני כמעט מומחה אבל ביישום, אני נכשל שוב ושוב. רוצה ונכשל.
למה כל-כך הרבה דברים בבת אחת? שוואי-שוואי! ולמה אתה רוצה דווקא את הדברים האלה?

אלון, כתבת יפה ותודה לך על ההשקעה. דבריך אכן מעודדים אותי. אני רוצה לדעת מה קצה היכולת שלי לפני שאני מגיע לתחום הזבאנג וגמרנו. לא עוד עליות ונפילות. אני רוצה קו עלייה מתון.
היום נפגשתי עם בת משפחה שכבר הרבה זמן רציתי לפגוש. היא בקשה שאספר לה על עצמי וכך מצאתי את עצמי מספר לה תוך כדי שיחה.
פה ממש הצלחתי לשים לב שתוך כדי התיאור הצלחתי להתבונן בחיי ולהבין את התהליכים שאני עובר. הצלחתי גם לזהות מה טוב ומה פחות.
מיץ פטל אהובה, כנראה שלא ירחק היום ואלך ללמוד את הייעוץ ההדדי. אני אכן שם לב שאני מבין טוב יותר מהתבוננות על עצמי כשאני מדבר אל ועל עצמי, טוב יותר מאשר חולפות לי המחשבות בראש. כשאני חושב, זה מאוד רגעי ואני לא מצליח להתעמק.
כשאני לא מבין משהו בעבודה, אני ניגש ללוח המחיק ושם אני כותב את הבעייה, מחלק לריבועים וקושר בקווים. כך אני רוצה לעשות גם בחיי. לפשט את הדברים. ללמוד להתבונן בתהליכים שאני עובר בחיי.
לגבי דברי קהלת, קשה לי לקבוע את הגבול. אני לא בטוח שאני יודע להקשיב לעצמי. דוקא צעדים שעשיתי בחיי, שחלקם היו ספונטניים, הביאו אותי לפריצות דרך. לכן אני סבור שיש להמשיך ולנסות אך בד בבד להתבונן ולראות אם טוב לי עם זה. דרך מצויינת היא לכתוב כאן. אני כותב ואחר כך קורא ואז משגר. עצם הקריאה של מה שאני כותב, מאפשרת לי להתבונן בעצמי ותוך כדי משפט זה אני מגלה תובנה שאני מאוד נהנה מעצם גילויה. אני כל פעם מגלה זאת מחדש.
לגבי הדברים שחשובים לי לעשות בחיים, זה מגיע בגלים גלים. במדיטציה למשל, הפריעה לי נורא הכרס לנשום עמוק. גילוי חדש. עכשיו כשאני בחיי היומיום שלי, זה פחות מפריע.

כמובן שזה יופי להפסיק לעשן ביום אחד, אבל כמה זה מאוזן? אילו תחושות עולות כשעושים זאת?
כמעט כל נושא שאנו נגשים אליו בשיטת הזבנג וגמרנו אנונגלה שדי מהר הוא ישוב על עיקבותיו.
לא עישון לא מדיטציה לא קשרים לא .... תשלים בעצמך.
מה דעתך על המילים : תהליך? מסע? דרך?....

מה דעתך על המילים : תהליך? מסע? דרך?....
מוצא חן בעיני.
בכלל אני משופע מאוד ממה שאני שומע מאחרים. דומה שבחיפוש שלי, אני מסוגל לקבל כמעט כל תאוריה ומכאן הבלבול.
ביומיים האחרונים החלטתי להרגיע. אני רוצה את הדרך, רוצה את המסע, צעד צעד. תהליך מעניין. לוחח את מילותייך כאבן קודש. דרך טובה להתבונן על התהליכים שאני נמצא בהם שהם למעשה תהליך אחד.
את נושא המאה אחוז לא הזנחתי. הדבר דומה למה שאמרת לי לא מזמן שבכל מצב נתון להשתדל להיות הכי טוב. מצאתי שדרך ההתבוננות בעצמי, אני מסיק מסקנות וקובע את דרכי הלאה. קובע במובן של מה יהיה הצד הבא על מנת שאעשה את הדברים טוב יותר. מצד שני, אני לומד לא להחמיר עם עצמי וגם לא אצליח ללכת בדרך המומלצת, לא להעניש או להלקות את עצמי אלא להתחבר לעצמי.

"לאט ובטוח" "זבאנג וגמרנו" "ראש בקיר" אני חושב שכולם הם טכניקות טובות, כל אחת למצב אחר.

אני בד"כ מתחיל עם ראש בקיר, לא נופל הולך להביא פטיש, לא עובד הולך להביא את חפירה, לא עובד הולך להביא דרילר, לא עובד הולך להביא דחפור, לא עובד הולך להביא אנשים עם דחפורים, לא עובד קורא באינטרנט מה עוד אפשר לעשות ועושה, וממשיך וממשיך... בסוף רוב הקירות מתמוטטים!
לעתים שוכח לבדוק אולי להפיל את הקיר לא היה כל כך חשוב מלכתחילה ועדיף לרדת מכל הסיפור הזה, עכשיו אני אנסה לשים לב יותר...

אופיר בהצלחה!!!!

הי אופירי ,
נענתי להזמנה שלך וקראתי את מה שכתבת מאז שחזרת מהסדנא.אני מאד מאד נהנית לקרוא אותך .

ביומיים האחרונים החלטתי להרגיע גם אני חושבת שאתה צריך קצת להרגיע . לא לתקוף את כל החזיתות בבת אחת . לאט לאט . אני מבינה את ההתלהבות שלך אבל - איך אמרו חכמינו? תפסת מרובה ...לא תפסת . אני חושבת שאתה צריך להחליט במה אתה רוצה להתמקד ולנסות ללכת על זה עד הסוף (הרזיה ? עישון ? פעילות גופנית ? וכו...) כי אתה רואה שביחד זה לא כל כך עובד.

אני מבינה את הצורך החברתי והרוחני שלך לפגוש שוב את האנשים שעברתם ביחד חוויות בסדנא , ותאמין לי שבלב ממש לא שלם גרמתי לך לוותר על המפגש ביום חמישי. אתמול בערב והיום בבוקר הצלחתי לחשוף אותף טיפונת למה שעובר עלי עם הילדים בימים אלה. אם נועה לא רוצה לבוא אליך ובוכה אמא אמא, זה צריך קצת להדליק לך נורה אדומה , כי אתה יודע כמה היא כן מתחברת אליך ואוהבת אותך . אתה צריך להבין שאם כל הרצון שלי לעזור לך למצוא את האושר שלך ולאפשר לך לעשות דברים, יש לך פה אשה וילדים שמשלמים את המחיר , ואתה חייב , כן בכוונה אני אומרת חייב, לקחת את זה לתשומת ליבך .אני נקרעת בין הרצון לאפשר לך כמה שיותר חופש לבין הצרכים של המשפחה. כן , מה לעשות , כבר דיברנו על זה לא פעם אחת - אצלי הילדים והמשפחה זה בסדר עדיפות ראשון , ואני משתדלת להיות איתם כמה שיותר ולתת להם כל מה שאני יכולה .למשל הייתי שמחה לבוא איתך מחר למשק, אבל אני לא אשאיר את נועה יום אחרי יום עם סבתא , כי אני יודעת כמה הימים האלה של הגמילה קשים עבורה וכמה היא צריכה אותי.
אז כמו שכתבתי לך בSMS בבוקר - תודה על הרגישות וההבנה . אני מקווה שאתה לא מרגיש קרבן , ושאתה עושה את זה בלב שלם למען כולנו.
אוהבת אותך ממעמקי ליבי ונשמתי.
גלית.

אלון תודה על ההמחשה, אני מזמין אותך להמשיך לקחת חלק בחיי.
גלית, אהובה, חלק מהמאה אחוז שדברתי עליו הוא עניין הזוגיות שלנו. הסיבה היחידה שבטלתי את יום חמישי היה כי הרגשתי שאני לא מאה אחוז באהבה אלייך ואני רוצה לכוון לשם. בכל אופן זה יותר חשוב לי מהכל במיוחד בימים אלה.
יחד עם זה, אני יודע את הבעייתיות של להיות עם הילדים רוב הזמן. אני עובד הרבה שעות ומבלה בכבישים זמן רב נוסף. עד היום את כל הזמן הפנוי שלי הקדשתי למשפחה. בזמן האחרון התחלתי לגלות עיסוקים חדשים. יש לי את הצורך להיות כמה שיותר עם הילדים גם בשל החוויה שלי וגם כדי להתחלק איתך בעומס אבל יש גם את העצמי שבי שרוצה לפרוח ולהתפתח.
היי שותפה לתהליך שאני עובר עכשיו. כבר הצעתי לך להצטרף אליי. זה יכול להיות על ידי לעשות איתי דברים או להשתתף איתי בהתלבטויות וכמובן לפרגן.
בהעדר עיסוקים משלך, אני לא יכול לומר את אותו הדבר כלפייך אך כאשר הם יתחילו לבוא, אשתדל להיות שם במאה אחוז בשבילך.
אני אוהב אותך.

אני לא יודעת כמה אתה מעריך את החופש שאני כן מאפשרת לך , כי זה לא מעט וזה בכלל לא מובן מאליו.

אני בהחלט רוצה להיות שותפה למה שאתה עובר , ולהיות מעורבת כמה שיותר.

כמו שאמרת , אני חושבת שאנחנו צריכים להשקיע יותר זמן בזוגיות שלנו ולקדם אותה בסולם סדר העדיפויות.

אני שמח שהעלנו את הדברים.
אני רוצה אותך שותפה בתהליך שבו אני נמצא.
אני מודע לחופש שאת נותנת לי.
נותן ומקבל באהבה.
תמונה

תודה

אני שמח להסתובב כאן באזור ולתרום משלי לפעמים, תרגיש חופשי להתייעץ איתי על מה שבא לך כאן או בדף בית שלי.

לוחח את מילותייך כאבן קודש
לא ממולץ בעיני לנקוט בגישה כזו. גם כן כדאי לך לחשוב, ולבדוק עם עצמך אם אתה מתחבר לזה... ואולי תגלה שלא.
אני לא מנסה לבלבל אותך.אבל חשוב שכן תרגיש איזשהי אחריות משלך על מה שאתה מכניס לתוכך. מה כן ומה לא.
למה אתה מתחבר ולמה לא . מה אתה רוצה לבחון ומה אתה מסנן ...
לכן אתה חש :
בכלל אני משופע מאוד ממה שאני שומע מאחרים. דומה שבחיפוש שלי, אני מסוגל לקבל כמעט כל תאוריה ומכאן הבלבול

מעניין לקרוא את הדיאלוג בינכם פה.

אני נקרעת בין הרצון לאפשר לך כמה שיותר חופש לבין הצרכים של המשפחה.
גלית מקסימה זה לא צריך להיות כך ולהרגיש כך.
ומה איתך? מה עם החופש שלך? ההתפתחות שלך? איפה את? למה את מוותרת על עצמך?

אני מסכימה איתך שצריך להיות איזון בין כל הדברים שאנו רוצים לעשות בחיינו ...להיות הורים, להיות בני זוג, להיות אומניים, להיות מעלי תחומי עיניין....
ולמצוא את האיזון הזה זו כל החוכמה...

לוקח את מילותייך כאבן קודש
כשאמרתי את זה, התכוונתי שאני רוצה לעדן את הגישה שלי. במקום להרגיש ולהיות מאה אחוז בכל רגע מחיי, אני מעדיף לקרוא לזה, תהליך או מסע. דרך המסע, אני פותח את עצמי לדברים חדשים אך גם מרפה ומתבונן כשם שאני עושה עכשיו. מיץ פטל , בקשר לעניין הבלבול, לא התכוונתי אלייך אם כי אני שומע את כל האנשים שחפצים שיהיה לי טוב ומאוסף הדיעות אני מתבלבל. בכל רגע נתון, אני מרגיש שמה שנאמר לי הוא נכון ואז כמו עכבר מעבדה, אני מבצע בעצמי ניסוי. מנסה נסיונות, חלקם מצליחים.
לגבי האחריות, כולה שלי. אני משתדל לסנן את מה שנכנס.
ימים יגידו...

היי אופיר!
ראשית, אני חייבת להגיד, שאני מאד מבינה את גלית. הרבה פעמים תהיתי על איך היא מסתדרת כשאתה מסתובב אי שם בחיפושים אחרי עצמך. זה ממש לא פשוט להיות לבד עם שלושה ילדים! אומנם אתה נמצא בתהליך מאד מעניין אבל גם לדעתי משפחה צריכה להיות בראש סדר העדיפויות. אני חושבת שגלית עושה מעל ומעבר. אני, למשל, עדיין לא יכולה לאפשר לדורון כל-כך הרבה חופש. ולמרות שאתה נורא מודה לה זה לא מספיק. עם "תודה" אי אפשר לעשות הרבה. זה יפה כל הדיבורים האלה על איזון והתפתחות עצמית ובלה, בלה, בלה וכל זה, אבל בשורה התחתונה - צריך שתהיה נוכח ותעזור.

שנית.
_"לאט ובטוח" "זבאנג וגמרנו" "ראש בקיר" אני חושב שכולם הם טכניקות טובות, כל אחת למצב אחר.
אני בד"כ מתחיל עם ראש בקיר, לא נופל הולך להביא פטיש, לא עובד הולך להביא את חפירה, לא עובד הולך להביא דרילר, לא עובד הולך להביא דחפור, לא עובד הולך להביא אנשים עם דחפורים, לא עובד קורא באינטרנט מה עוד אפשר לעשות ועושה, וממשיך וממשיך... בסוף רוב הקירות מתמוטטים!
לעתים שוכח לבדוק אולי להפיל את הקיר לא היה כל כך חשוב מלכתחילה ועדיף לרדת מכל הסיפור הזה, עכשיו אני אנסה לשים לב יותר..._
יפה! והייתי רוצה להוסיף משהו:
פעם, לפני כמה שנים, הייתי מתפסת צוקים. הייתי בקבוצה מאד נחמדה עם מאמן מצויין ומאד מנוסה. פעם אני אכתוב על זה ספר. בקיצור, בהתחלה הייתי מתלהבת כזאת. מלא אדרנלין! וואו! הקשבתי לכל הסיפורים האלה על המתפסים המקצוענים, על הפסגות, על טרקים עוצרי נשימה בכל מיני מקומות בעולם.
ואז פעם אחת שאלתי את המאמן שלנו:" איך זה להגיע סוף-סוף לפסגה?" ואז הוא אמר :"בדרך כלל זה מאכזב. וקצת עצוב". התפלעתי:"למה!?". "כי החלק המעניין של המסע נגמר."
אתה מבין?מה כבר יש על פסגת ההר? לרוב הפסגות אפשר להגיע במסוק. כל ההשקעה, כל הקטע המרתק, החוויה, האדרנלין, הכיף זה בדרך! וזה משחשוב.
ככה גם בחיים. תהנה קודם כל מהדרך. המטרה? בסוף תגיע.

אז זהו, אני לא חושב שאי פעם אגיע לסוף. תמיד יהיה למה לשאוף. מה שכן, אני רוצה להנות מהדרך ואני בהחלט חושב שיש דברים שאני נהנה מהם. הכי חשוב שבזמן האחרון אני מבין שכל החיים לפניי, אין צורך למהר, אני מסתכל סביב ונהנה ממה שיש. מתבונן ונהנה.
ולחשוב שרק לפני יומיים דימיתי את עצמי לעכבר מעבדה בזמן ניסוי. אני חי את העכשיו ומסתכל אל עבר הצוקים. אני נהנה מהטיפוס.

מעניין שאת מזדהה עם גלית, זה מאוד מסתדר לי. את וגם גלית נמצאות רוב שעות היום עם הילדים. שתיכן לא מפתחות עיסוקים משלכם. אני לא יודע עם לקרוא לזה תסכול. אני אומר לגלית שהייתי רוצה שגם לה יהיו עיסוקים ואשמח להיות עם הילדים אבל כל עוד רק אני רוצה ומבקש לחפש לי עיסוקים זה נשמע כחד צדדי ולא פייר. היום הילדים שלנו זקוקים לנו ולכן יוצא שרצוי שלפחות אני או גלית נהיה איתם וכך יוצא שבהעדר תחביבים של גלית, זה רק אני ואני ואני.

ובקשר של סדר עדיפויות, אני מסכים איתך שיש לתת למשפחה עדיפות אך אני לא רוצה לשכוח שגם לי יש חיים. אני אתן לך דוגמא. הבן שלי יושב בשירותים וקורא לי. לא משנה אם אני עסוק או לא, עד היום, הייתי עוזב הכל ובא אליו וכך הוא גם התרגל. לא עוד, אם יש לי משהו שאני עסוק באותו רגע, אני רוצה שהוא ילמד לכבד את העיסוק שלי. כמו כן אם אני נעדר מהבית להתפתחות האישית שלי, אני רוצה שהילדים שלי יבינו וידעו שאני עושה גם דברים בשביל עצמי.

עוזר הדף הזה, נותן הרבה השראה, אולי אני יכול גם לתת השראה..
אני לומד בזמן זה נהיגה, תיאוריה ושיעורים במקביל, מכל מקום חברים משפחה, אומרים לי "אלון תסיים אם זה יאללה כמה אתה מושך את זה קדימה , יאלללה!!!"
אבל אני החלטתי למשוך את זה, כיף ללמוד קצת חוקי נהיגה קצת פה קצת שם, חצי שעה/שעה ביום יום כן/יום לא, לפרוס את השיעורים שיעור בשבוע, יש לי מורה לנהיגה מה זה בן אדם מגניב!!! ואני נהנה מאוד משיעורים פה ושם.. אז למה לי לסיים עם זה מהר? עד עכשיו החזקתי בלי רשיון טוב מאוד אז עוד חודש חודשיים לא יזיקו... לאט לאט בפאנננננן................

אני שמחה שאתה נהנה מהטיפוס. התכוונתי לגבי המטרה שבסוף תגיע אליה. אבל אחרי מטרה אחת יש עוד מטרה. כמו מטפס שהגיע לפסגה אחת ישר מסמן לעצמו פסגה אחרת. שגם אליה הוא יגיע מתישהו.
אני מזדהה עם גלית ואתה מדבר כמו הדוסים במאה שערים! הנאורים יתעסקו ברוח הקודש וכל השאר יעשו בשבילם את העבודה השחורה. אז מה, בגלל שיש לך צרכים רוחניים אישתך צריכה לעשות את כל ה"עבודה השחורה"(יעני, בית,ילדים)? וזה לא נכון משאתה אומר לגבי עיסוקים. יש לי עיסוקים, יש לי תחומי עיניין ויש לי תחביבים ואני מניחה שכך גם לגלית. אולי אנחנו לא עושות כל-כך הרבה רוח מהעיסוקים שלנו אבל זה לא אומר שאין לנו צרכים. צריך לדעת להקשיב. אני הבנתי מהדברים של גלית (סליחה שאני מתערבת בכלל, פשוט אם כבר אז הדף הזה הוא נחלת הכלל) שמשחסר לה זה גם להיות איתך ביחד (זוגיות, כאילו). וגם עזרה בבית, עם הילדים. ככה זה. להורים לילדים קטנים יש פחות זמן לעצמם. ותתעודדו, אנחנו במצב יותר קשה כי אין לנו אפילו סבתא בקירבת מקום.
ובאשר הצרכים שלך, אני חושבת שגלית היא אישה חכמה ואתה יכול ללמוד ממנה הרבה מאד גם בלי לצאת מהבית. אני ודורון לומדים הרבה מאד רק מלדבר ביחד (נו טוב, גם רבים לפעמים אבל זה רק פלפל).
אני גם מאמינה שכל ההתפתחות הרוחנית הזאת הכי כיף לעשות ביחד עם בן הזוג. אז יש לזה עוצמה, יש לזה עוד מימד. אני לא יכולה לדמיין לעצמי מצב שמשהו מאיתנו יצא ככה סתם לבד לכמה ימים לאיזו סדנא. לא כי זה לא טוב. אולי זה גם טוב, יותר טוב מכלום. אבל לעבור את החוויות האלה ביחד זה הרבה יותר כיף.

אינה, אנא דברי בשם עצמך. ההשוואות שאת עושה לא נראות לי. את באה ממקום מאוד שיפוטי ואת מתייחסת לדברים כמצב סטטי על איך הדברים אמורים להיות. אני לא בדיעה שהכל צריך לעשות יחד. אני בכלל לא בדיעה שכל מה שעושים יחד זה הכי כיף. אם אני לבד, אין לי מחסומים ואני מגדיל לשחרר את המחסומים עוד יותר כשאני לא מכיר אף אחד וכשאני אומר לשחרר את המחסומים אני מדמה את עצמי לנסיעה באופניים במדרון בלי לשים ברקס. ניסית פעם? אני לא הופך את זה להרגל אבל לעיתים יש בי הצורך להשיל ממני את הקליפות, להוריד את המסיכה ולהיות אני, לשאוף להגיע לעצמי שלי מבלי לתת לכל הצדדים האחרים שבתוכי להפריע. ובחיים, אני במסכות. אני בדיעה שזה טוב להיות במסיכה כל עוד אני יודע שזו מסיכה והיופי בכל העניין לדעת להחליף מסיכה לכל אירוע ומצב.
ועוד דבר חשוב, את מסתכלת על הדרך שבה אני בוחר ללכת כדרך רוחנית. זה שהייתי בסדנת מדיטציה, לא הופכת את כל עיסוקי לרוחניים. רוחניות זה טוב ואני מקבל אותה בברכה לחיי אבל יש לי עוד עיסוקים שמביאים אושר ושלווה לחיי.
אתמול למדתי טיפ לחיים מאוד מעניין וזה נקרא "אפרת":
א - אירוע
פ - פרשנות
ר - רגש
ת - תגובה

קורה אירוע, אנחנו נותנים לו פרשנות ואז נוצרת תגובה.
את האירוע לא ניתן לשנות, כך גם את הרגש שנוצר בעקבות הפרשנות והתגובה וכך הדבר שניתן לשנות זו הפרשנות.
יוצא שהפרשנות שלי בחיים היא בתשעים אחוז המחשבות שלי מבלי שבכלל טרחתי לבדוק מה היה שם בכלל. על ידי הקשבה לסביבה ונסיון לא לפרש בצורה טבעית, בדרך בה הייתי רגיל עד היום, המעגל שמכונה 'אפרת', ישתנה. בחיים, אירוע גורר אירוע, החוכמה הגדולה היא הפרשנות, להיות ער בכל מה שקורה סביבי.
זה טיפ נהדר, שמעתי אותו אתמול ואני מהדהד אותו לעולם הנפלא שבו אני חי.

שלום חברים!
שלום אופיר, שלום אלון, שלום אנה, שלום גלית!, שלום מיץ פטל, ועוד ועוד,

אני חייב לציין שאני ממש מחבב את הדף הזה, ולו רק בגלל הפתיחות, ישכח גדול אופיר!

הדבקתי את הפער, ואני שמח להיות כאן.

דבר ראשון, אנה, אני מדבר כבר המון זמן על איזה מסע טיפוס, אשמח ליידע אותך כשזה ייצא לפועל,
אולי תצטרפי

(אופיר סליחה סליחה אני יודע שזה ממש לא קשור לדף, תמחוק אם זה מפריע לך),

לגבי ה-100%, אני יודע שהעניין קצת נטחן אבל בכל זאת, אני יודע שמה שחשוב זה להיות בכאן ועכשיו,
כלומר 100% נוכחות, נכון? אם אני עודר בגינה אז זה יכול להיות "דיי פשוט" עכשיו אני עודר, פשוט עודר, לא חושב על כלום, מרכז את כל האנרגיה, כל המאמץ בעבודה, להרים את המעדר, להוריד, וכו' וכו',
אלא, שאל אלון, מה לגבי תכנון העתיד? לא נחשוב על העתיד?

זה עובד על אותו עקרון, להתרכז עכשיו רק בעתיד, לראות מה אני הולך לעשות, מה הולך לקרות,
לא לאפשר לשום מחשבה מהעבר להפריע לנו, למה? כי עכשיו אנחנו חושבים על העתיד,
ובעצם, אם לקחת את זה צעד אחד קדימה, כל מה שמלמדים בסדנאות, זה ככה ליצור מציאות.

נשמע מאוד פשוט, ואני גם מצייר את זה באופן מאוד פשטני, אפשר אם יש רצון להיכנס פה ממש לעומק,
אבל אם לוקחים את הגישה הזו ברצינות מגלים כמה העבודה פה קשה (ובעצם מבינים למה התפתחו כל הגישות המיסטיות כמו הקבלה, הסופיות ועוד המון, על מנת לתת לנו כלים להתמודד עם המיציאות הנוכחית).

דבר אחרון,
אופיר, אני מתחיל לזהות פה אליהום לגבי הגישה שאתה מתפתח ועולה על איזשהו נתיב שאולי הוא מקביל לנתיב של המשפחה שלך, אבל הוא נפרד, ושאר המשפחה במסלול משלהם,
אני מבין, מאוד מאוד מאוד מבין את הצורך שלך, בהתפתחות, בחקירה, בתהיה, בחיפוש, ואני מדבר אליך כגבר שמאמין בדרך הזו,
אלא שחייבים לדאוג לסובבים אותך, ולמה אני מתכוון,
זה לא חייב להיות מצב שכשהילד שלך קורא לך אתה מתייצב,
אבל זה כן מצב שאתה דואג גם שאישתך תיהנה, תקח את הזמן לעצמה, שאתה תדאג להינות ביחד איתה, ולעשות ביחד איתה דברים שכיף לשניכם, דברים ששניכם מתפתחים בהם,
תדאג שהם מתפתחים ותקבל באופן אוטומוטי את ה"חופש" שלך.

המון בריאות לכולכם,

דרור,
רגשת אותי מאוד, אני הולך להדפיס את מה שכתבת ואקרא הערב יחד עם גלית.
(או שאומר לה לקרוא את הבלוג...).

תודה על היותך שותף למסע שלי.

שלום לכולם,
אני שמחה לקבל תמיכה גם מהצד הנשי (הי אינה!הי מיץ פטל!) ועל אחת כמה וכמה מהצד הגברי (תודה דרור!)
גם אני מאד הייתי רוצה להתפתח . באמת . הבעיה היא שאני לא כל כך יודעת איך ולאן.
אני מובטלת עכשיו , רוב הזמן נמצאת בבית , ולכאורה זוהי הזדמנות פז לעשות משהו עם עצמי . מעבר לזה שאני אצטרך למצוא לי עבודה בשלב כלשהו , יש לי אפשרות לעשות משהו נוסף , אבל לא כל כך יודעת מה.מישהו יכול לייעץ ????
האמת היא שאני לא כל כך מרשה לעצמי לחשוב על דברים שיעלו כסף .(כמו לימודים ) זה מדאיג אותי .גם מדאיג אותי שאני לא אמצא עבודה טובה ונצטרך להוריד מרמת החיים שלנו.

שכחת אותי....
גם אני רוצה לעזור

היום כבר יצא לי לתרגל על עצמי את אימון ה 'אפרת'. זה עובד נהדר.
זה גרם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי ועם הסביבה.

שליחה על ידי דורון* » 15 מרץ 2007, 13:32

הי אופיר תפסיק להיות בעמדת התגוננות
אף אחד אינו נגדך !!!
דבר שני לא כל מי שמבקר אותך הוא נגדך !!!.
אז היתי רוצה לומר לכולם שאני ואנה מאוד נהנים ביחד , אומנם כבר 3 שנים ביחד אם אותה אישה אך עדיין זה לא משעמם
לפחות אצלנו אנו מנסים לעשות הרבה ביחד ולהתפתח ביחד ונראה שזה מה שמוסיף ליחסים עניין
אני חייב להודות שלי זה היה מאוד קשה בהתחלה , אני טיפוס מאוד ביקורתי ועצמאי אחד שלא תמיד מקבל את הסובב לו
אבל למזלי עם אנה זה עובד.
אני חושב שהסוד הוא בקבלה שלי אותה ושלה אותי !!!
מכאן כבר הכול אפשרי.
במערכות יחסים קודמות לא רק שלא קיבלתי את בת הזוג אלא שניסתי לשנות אותה לפי ראות עני וזה תמיד לא התקבל
הצד השני לא רק שלא השתנה אלא גם התכנס בעצמו וספו של דבר הלך לדרכו!!
אני למדתי ועדיין לומד שבכול שיחה חיבת להיות הקשבה וההקשבה (כקבלה) היא לא פאסיבית והיא הבסיס ,
כך גם בכול תחום בחיים .
התחלה של שינוי היא בקבלה!!!
אז בהצלחה

אני באמצע התקנת מערכת בעבודה ולא אוכל להאריך, רק אומר שלא ניתן לעשות השוואות בין מערכות יחסים בין זוגות ומשפחות. אני בכל זאת לוקח את הדברים הטובים של הקשבה וקבלה אך יחד עם זאת, ישנם דברים בחיים שהם שלי. אני יכול לשתף את בת זוגי אבל אני לא רואה בזה שום פסל לשמור חלק מהדברים שלי לעצמי.
ולא, אני לא מתגונן.
שמת לב לטיפ שנתתי - אפרת, איכשהו זה נבלע בין הדברים.

שליחה על ידי דורון* » 15 מרץ 2007, 15:50

זאת לא השוואה אלה דוגמא
( גם זה נבלע בין הדברים) !!!

אופיר היקר.אני ממש מעריכה את השינוי המדהים הזה שנראה לי שעובר עליך ככה בגיל שבד"כ אנשים מתקבעים בו. לשאול שאלות,להתפתח,לצמוח,להשתנות וכל הזמן ליטיב עם עצמך והסביבה שלך.
לך עם הלב,מצריך אומץ ושווה את זה.
הורים מדוכאים יוצרים ילדים מדוכאים.
ודורון,לפי איך שאני מבינה,נראה לי שאופיר מרגיש חוסר נוחות עם הדברים שכתבת.יכול להיות שחשובה לו התמיכה שלך או העידוד והוא מפרש את דבריך כחוסר תמיכה. קח לתשומת לבך(אם אתה רוצה ומוכן).צדקתי אופיר?(אני מתרגלת תקשורת מקרבת...).

גם אני מאד הייתי רוצה להתפתח . באמת . הבעיה היא שאני לא כל כך יודעת איך ולאן.
אשמח לעזור פה.
דבר ראשון שדרוש לך פה זה אומץ וכנות. אם יש לך אז בואי נצא לדרך , למסע מרתק.....
כן זה עלול להיות קצת מפחיד קצת לא נוח אבל.....ממש ממש מרתק.

חוץ מזה .. מזכירה לכולם שזה דף בלוג. ואולי גם דף תמיכה ....

זו אני הפלונית.

ודורון,לפי איך שאני מבינה,נראה לי שאופיר מרגיש חוסר נוחות עם הדברים שכתבת.יכול להיות שחשובה לו התמיכה שלך או העידוד והוא מפרש את דבריך כחוסר תמיכה. קח לתשומת לבך(אם אתה רוצה ומוכן).צדקתי אופיר?(אני מתרגלת תקשורת מקרבת...).

דווקא בקטע הזה התחשק לנו יותר לתמוך בגלית!

חוצמיזה, תמיכה זה לא תמיד נשיקות וחיבוקים, לפעמים זה גם לתת על הראש.

גם אני מאד הייתי רוצה להתפתח . באמת . הבעיה היא שאני לא כל כך יודעת איך ולאן
כשיש רצון הכיוון כבר יבוא עם הזמן. אני לא חושבת שאפשר לכוון אותך מבחוץ, זה צריך לבוא ממך, מבפנים.
צריך אומץ וכנות אבל הכי חשוב שתקשיבי לעצמך ותקחי את הזמן בפנאנננננננננן@}.

_

ממממממממממממממממממממממממממממממממממ
איזה יום משגע עבר עליי.
אני יושב פה עכשיו, שתיים בלילה, כותב בבלוג שלי, מדושן מעצמי ומהתהליך הנפלא שעובר עלי. יש לי חבר חדש בגוף, עדיין אין לו שם אבל הוא יהיה יהיה איתי מעכשיו ולעולם. היום עשיתי קעקוע מדהים של דולפין. אפשר לראות את הדולפין בלינק הבא, (זהו הדולפין העליון): תמונה

הדולפין הזה נותן לי את התחושה שאני טועם מהחיים והם מחזירים לי אהבה ענקית חזרה. אני מתחיל להדביק באהבה הזו חלק מהסובבים אותי וזה מסב לי אושר. אני יותר רגוע, שליו.

אני מזמין את גלית לטעום מהחיים הנפלאים שאני מגלה לאחרונה. הערב גם אמרתי לה את זה. מזמן כבר אמרתי לה שאני לא מנסה לשנות אותה אלא לפתוח לה דלת לעולם שאני רוצה ומתחיל לגלות.
כל מה שרוצה לתת כתף לגלית, (תבוא עליו הברכה), אנא כיתבו לה בדף הבלוג שלה: גלית א

דורון ואינה היקרים והאהובים, אין לי שום כוונה להתעמת או לעשות עמכם השוואות. כל אחד רואה את החיים מהזווית שלו. אני אשמח לכל הערה או הארה שתהיה כאן, בדף הזה, אבל אני רוצה שהביקורת תתייחס אליי.
בברכת שבת שלום,
אופיר

סוף השבוע חלף לו. היה נהדר בחיק המשפחה. התמסרתי לגמרי לחיק המשפחה.
אני מוצא שבחיי אני אוהב את הביחד אך גם את הדברים שלי לבד.

הבוקר התחלתי לראות את הסרט "הסוד".
ממליץ בחום. לראות שוב ושוב:
http://www.hasod.co.il/
היקום מאיר לי פנים.
לפני כמה דקות התקשר אלי רפיק והציע לי להפיק איתו את פסטיבל הגברים שיהיה ביוני.
מחשבות הופכות לדברים

תתחדש על החיוך הצבעוני על הכתף הימנית שלך

שמחה שהייתי איתך וחוויתי איתך את חווית הקעקוע הראשון, את הכאב ואיתו את השמחה שהלכה והופיעה עם כל תו וכל נקודת צבע ושמחה שראיתי אותך מחייך זורח ומאושר כשהכל הסתיים (הכל בעצם רק התחיל) ועמדת מול המראה ,ראית אותו וקלטת שהוא איתך לעולם....
בחיינו המופלאים הכל כל כך חוויותי, כל כך עשיר, יש המון אהבה, המון שמחה, המון שפע והמון עוצמה. החכמה היא לדעת איך ולאיפה לנתב את העוצמות האלה ואני רואה אותך לומד גם את זה. אתה תלמיד גדול וחכם בעיני. תודה על הזכות ללוות אותך במסע. המון תודות !!!
אני מאחלת לך שתמשיך לצמוח, לאהוב, ללמוד, להתמלא, להתחזק, להתעשר, לחוות אושר אהבה ושמחה, שתמיד תרגיש חופשי ומאושר, שתקבל את עצמך ותאהב את עצמך בדיוק כפי שאתה. זו הדרך היחידה להגיע לכך שהעולם הסובב אותך יקבל אותך כך בדיוק... ואתה בדרך הנכונה !!!
אני שולחת לך תדר של אהבה בריאות ושפע אותו אני מהדהדת משבת בבוקר .....
להמשך שבוע מבורך, שבוע של קסמים, של חתונות, של שמחה, של ברכה, של אהבה בריאות ושפע

בחלונית כתוב לי : "הכל חוזר אליך " - אז תודה יקר שלי !!! תודה שאתה מהדהד אלי את התדר עוד לפני שקראת מה כתבתי.............
אני אוהבת אותך אהבה גדולה יפה ונקייה.

תודה

אני מאחלת לך שתמשיך לצמוח, לאהוב, ללמוד, להתמלא, להתחזק, להתעשר, לחוות אושר אהבה ושמחה, שתמיד תרגיש חופשי ומאושר, שתקבל את עצמך ותאהב את עצמך בדיוק כפי שאתה. זו הדרך היחידה להגיע לכך שהעולם הסובב אותך יקבל אותך כך בדיוק... ואתה בדרך הנכונה !!!
גם אני!!!!

החלטתי להכניס את ה"סוד" אל חיי.
הסוד מגלם עבורי את כל הפעולות שעשיתי וששאפתי לעשות במשך השנה האחרונה.
יש לי המון עבודה. עלה לי המרגיעון "קושי אינו בהכרח סבל". בדיוק מה שאני מסגל לעצמי בחיי. הדרך לעבודה היתה פקוקה הרבה יותר מהרגיל וקיבלתי את זה באהבה רבה והודתי ליקום שנתן לי עוד קצת זמן למחשבות לפני שהגעתי לעבודה. עכשיו כשהגעתי למשרד, התברר לי שיש לי היום יום עיון במתחם האונברסיטה. במקום להתרגז למה באתי עד לכאן, ברכתי את עצמי על הדרך הנעימה שהיתה לי לכאן, על זה שאני יכול לכתוב כאן ולעשות עוד כמה דברים מועילים.

אני איש של פרוייקטים. את זה כבר ידעתי מזמן. נדמה שכדי לחיות טוב, אני רוצה להגדיר לעצמי פרוייקטים, כאלה בעלי טווח של 3 חודשים.
אפשרי שיהיו גם כמה פרוייקטים או משימות במקביל.
החלטתי שכל יום בחיי אעשה משהו מועיל בשביל עצמי. כבר לקחתי החלטות שונות ומשונות בחיי ובחלקם לא עמדתי אבל זה שייך לעבר ואני משחרר את עצמי מהעבר שלי. עכשיו זה עכשיו.
פעם הלכתי עם פנקס. היום כבר לא. אני רוצה פנקס. בינתיים אני פותח מסמך וורד שיהיה לי כל הזמן מול העיניים ובו ארשום את המטרות שלי בחיים.
יש הרבה.

_אני מאחלת לך שתמשיך לצמוח, לאהוב, ללמוד, להתמלא, להתחזק, להתעשר, לחוות אושר אהבה ושמחה, שתמיד תרגיש חופשי ומאושר, שתקבל את עצמך ותאהב את עצמך בדיוק כפי שאתה. זו הדרך היחידה להגיע לכך שהעולם הסובב אותך יקבל אותך כך בדיוק... ואתה בדרך הנכונה !!!
גם אני!!!!_
וגם אני ...

אחד הטיפים היפים שקיבלתי מהצפייה בסרט הסוד http://www.hasod.co.il/ הוא למצוא אבן שהיא תהיה 'אבן הכרת התודה'. את האבן מחזיקים כל הזמן. רצוי במקום זמין. אני שומר אותה בארנק. בכל פעם כשאני מחזיק את האבן, אני מוקיר תודה. הדבר יוצר מייד תחושה נעימה.
אתמול הראתי את האבן שלי למשפחה וכך מצאתי את ילדיי מברכים את עצמם בברכות תודה. היה נפלא לשמוע אותם מתבטאים והדבר הסב אושר בבית.
עכשיו אני מחזיק את האבן וזה מה שיוצא:
תודה על: העבודה, על החיים היפים, על משפחה הנפלאה שלי, על האהבה בחיי, האיכות, היופי הפנימי, החיפוש, הרצון, הגילויים, הכנות, היכולת, ההתבוננות.

היום עשיתי צעד מעניין שתרגלתי פעם בסדנת 'ריברסינג'.
יש איזה מישהו שנעלבתי ממנו לאחרונה וכשהוא רצה שניפגש, התחמקתי ממנו ובסוף גם אמרתי לו בדיוק מה שאני חושב עליו מבלי שבעצם הקשבתי למה שהוא הרגיש.
היום החלטתי לשחרר את התעוקה הזו. שלחתי לו הועת SMS שאני רוצה לפתוח דף חדש ולהיפגש איתו. הוא החזיר לי הודעה שהדף מוכתם והוא לא רוצה להיפגש איתי. באותו רגע חשבתי להגיב כשם שהייתי רגיל אבל החלטתי שלא. אני סלחתי לו אפילו אם זה אומר שרק אני יודע את זה. אני מניח שכשניפגש, אביט בו ללא שיפוט, ללא כעס ואקבל כל דרך שהוא יבחר.

היום הורדתי מסיכה בקרב חברי למשרד.
זה היה מאוד פשוט.
משהו שחששתי מפניו.
אני עדיין עוטה מסיכה, עדיין לא מרגיש משוחרר איתם.
אני מרגיש שלם.

ממממממממממממ
מחשבות מחשבות מחשבות
איך אפשר כל הזמן לנווט למחשבות טובות?
מה עם החלומות שלי?
הלילה לא ישנתי טוב.
אני מתעורר בלילה מחלום ומנתח אותו. קרה לי כבר כמה פעמים שבאמצע הלילה או בזמן החלום ניתחתי את עצמי. אמרתי לעצמי, ראה מה עשית ולאן זה הוביל. לפעמים אני מנסה לשנות את החלומות שלי.
עשיתי כמה דברים השבוע שנוגדים את כל הכיוון החיובי שלי.
רציתי שלא להתעסק במחשבות רעות ואמרתי לעצמי שאקשור גומי לפרק היד שלי ובכל פעם שמגיעה מחשבה לא טובה, אמתח את הגומייה ואשחרר אותה.
בפועל, שמתי גומייה אבל היא נקרעה.
העניין הוא שלא באו מחשבות רעות אבל עשיתי דברים שאחר כך הצטערתי עליהם.
היום בבוקר אמרתי לעצמי שמה שהיה היה ואני רוצה להמשיך הלאה.
זה לא כל כך הצליח ושוב עשיתי משהו שהחלטתי שלא אעשה.
אז מה עכשיו?
עכשיו הוא העכשיו. אני מנסה לרכז את כל כולי במשימה לחזור לכושר המחשבה הטובה. לא רק מחשבה אלא התנהלות חיים באוירה וטובה.

החלטתי לעשות הפסקה לרגע ולפתוח את הדף השבועי שלי. נפתח לי קלף מאוד מעניין ואני אכן חושב שהוא מאוד מתאים למה שאני חווה עכשיו:

קלף השוטה
קלף השוטה מספר לנו שהשבוע יש לתת הזדמנות להתחלות חדשות להיכנס לחיים וכדאי להישען על תפיסה אופטימית.
השבוע יביא עימו תחושת שחרור טובה שתתבטא במצבים הנראים לכאורה כאילו "אין מחר" יכולים להניב הזדמנות נהדרת בהמשך הדרך.
ייתכן אף שהשבוע יירד האסימון ותשתחררו מהסתכלות שלילית על סיטואציה בחייכם.
יחד עם זאת, יש להישמר מפזיזות ואימפולסיביות.

מדהים הא?
הנה התשובה למחשבות שאני כל כך עסוק בהם...

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7% ... 7%91%D7%94

אכזבה היא תחושה של צער, עצב או היעדר הנאה, כאשר בעיני המאוכזב יש פער גדול מן החזוי בין הציפיות המוקדמות בנוגע התרחשות מסוימת, למה שהתרחש בפועל.

המרכיב הבסיסי בתחושת אכזבה, והגורם המרכזי הקובע את עצמתה, הוא גודל הפער שבין הציפייה המוקדמת לבין ההתממשות בפועל. גורמים נוספים המשפיעים על גובה הציפיות ומכאן על עצמת האכזבה הן חשיבותו של האירוע לו מצפים (מנקודת מבטו של המצפה), מידת ההרגל שיש למאוכזב בהתממשות אירוע כזה, התרחשויות דומות קודמות, והסיכוי להתממשות האירוע המיוחל. כך, לדוגמה, אי זכייה בהימור בפיס, למרות חשיבותה האפשרית הרבה, לא תניב בדרך כלל תחושה עמוקה או מתמשכת של אכזבה, שכן רוב המהמרים מעריכים כי סיכויי ההתממשות של הזכייה קטנים ממילא. לעומת זאת, דחיית בקשה להעלאה קטנה במשכורת, אף כי ערכה הכספי בטל בהשוואה לזכייה בפיס, עלולה לאכזב יותר, בגלל הערכה שהסיכוי להתממשותה גדול יותר משום שאחרים קיבלו העלאה כזו (התרחשויות דומות קודמות) או בגלל הציפייה לקבלת הכסף לכיסוי הוצאות מידיות.

גורם נוסף, שיש לו השפעה ניכרת על עוצמת תחושת האכזבה, הוא מידת ההצלחה או הכישלון של אחרים במשימה דומה. מידע נוסף, או חשיבה נוספת, על ההצלחה או הכישלון מביאים רבים לכייל מחדש את רמת הציפיות ואת ההתייחסות לסיכויי ההתממשות. כך, למשל, מידת האכזבה מקבלת ציון בינוני בבחינה תהיה תלויה במידע שיתקבל מאוחר יותר ביחס להצלחה או הכישלון של אחרים באותה בחינה.

בלילות האחרונים אני לא ישן טוב. אני לא מצליח להבין למה. כשאני מנסה לשחזר את חלומותי, אני לא רואה חלומות רעים. לילה אחד התעוררתי וחשבתי על משהו טוב וכך החלטתי שאעשה בהמשך על אותו עיקרון שאם אחשוב מחשבות טובות, אמשוך אל עצמי רק טוב בחיים.
אתמול הבן שלי סיפר לי לפני השינה שבלילה הקודם היה לו חלום רע ושהוא מפחד ללכת לישון. דברנו על החלום וספרתי לו מה אני עושה כשאני נתקל בחלום רע. איך אני מנסה לחשוב על משהו טוב. הוא שאל אותי איך הוא בכלל ייזכר לחשוב על משהו טוב באמצע הלילה כשהוא מתעורר ואז החלטתי לדבר איתו על היומולדת המתקרב שלו. התחלנו לתכנן יחד ואז לקחתי בלון, ניפחתי אותו והשבקתי למיטה ליד הרשא שלו. אמרתי לו שאם הוא יתעורר מחלום רע, הוא יראה את הבלון וייזכר למה הבלון שם. מעניין עכשיו רק לדעת אם השיטה פעלה.

הרבה מים עברו בירדן.
בסןף השבוע הייתי בפסטיבל סגול. הפעם, שלא כהרגלי, לקחתי חלק במסלול שנקרא יחסים ותקשורת.
במהלך שלושת הימים בתאמנתי במעגל הקשבה. עקרונות המעגל לא חדשים לי אבל אני מוצא שזה היה תזכורת טובה בשבילי בכל הקשור לתקשורת עם עצמי ועם אנשים שסובבים אותי. עקרונות מעגל ההקשבה הם: לדבר מהלב, להקשיב מהלב, לדבר בספונטניות ולדבר בתמציות.
לדבר מהלב זה מה שאני רגיל לעשות. בנושא ההקשבה, אני מרגיש שיש מה לשפר. לנושא הזה נחשפתי לפני שנה בערך. אני מודע יותר לנושא. אני מרגיש שיש עוד מה לשפר. כשאני מקשיב למישהו, עולות בי מחשבות לדברים שהוא אומר, מחשבות שקשורות לסיפור שלי. יש כאלה המכנים זאת כשיקוף. מצד אחד, זה חושף אותי לפתח נושאים להתעסקות עם עצמי אך מצד שני, אני מוצא שאני לא מקשיב ובכך מפספס נושאים חשובים. בנושא התמצות, זו גם עבודה חשובה שאני מרגיש שאני רוצה לשפר והנושא האחרון של ספונטניות בכל הנושא של דיבור, אני מרגיש שיש עוד מה לשפר. לא לתכנן את המשפט הבא שאני רוצה לומר תוך כדי ההקשבה לאחר אלא לזרום עם מה שיש באותו הרגע.

הנושא השני שלמדתי במסלול הזה היה תקשורת מקרבת. למדתי את התאוריה של תקשורת מקרבת ועכשיו אני מרגיש את הצורך ביישומה. יש כל כך הרבה מה לעשות בכל הקשור ליחסי בזוגיות, משפחה, חברים, עבודה ועוד.

נו טוב, חזרתי.
מה שאסכם חודשיים? אין לי כוח. בגדול, שיווה היה כיף. חוויה יוצאת דופן.
לשווק אני לא אוהב למרות שאני עושה את זה טוב.
אבל להפיק את השיווה כשכולי נמצא שם - זה באמת כיף.
פרשתי לעת עתה מחיי ההייטק. אני בבית. בינתיים לא מחפש הרבה. הייתי בשני ראיונות וזהו.
חוץ מזה, אני מתמסר למשפחה. הילדים שלי סופסוף מקבלים את האבא שלהם. גם קודם הבאתי את הנוכחות שלי אבל עכשיו אני מפזר את הזמן הפנוי שלי גם בשבילם. איזה כיף לסיים את הגן או בית ספר ולראות את אבא בבית. כשאני הייתי ילד, אמא היתה ב12 ואבא בשתיים.
אכלנו כל יום צהרים יחד, אמא ואבא הלכו לישון את שנת הצהרים ואנחנו התבקשנו לשמור על השקט, הקשבנו לתוכנית לאם ולילד ברשת א'. איזה ימים. הילדים שלי לא יודעים בכלל מה זה רדיו.
ובכן, איך אני יודע מה הכי טוב בשבילי? האם לשבת ולחכות לראות מה נופל לידיי? אני אומר לעצמי כעת שאני בחופש אך אני קצת משקר לעצמי. חופש זה ים, בילויים וכולי. אפילו ספרים אני לא קורה.
אני צריך לסדר את המרפסת, זה חופש? ואם אסע לכמה ימים? אני רוצה לנסוע לסיני – שם אני מאמין שאמצע קצת שקט. גלית חוששת שאסע, נו אתם יודעים, סיני. חבר שלי בדיוק חזר – איך זה שפספסתי אותו. אני רוצה שותף לנסיעה – מכירים מישהו שצריך פסק זמן? שלחו אותו אליי.
ובינתיים, הספקתי להזדכות בשבוע שעבר על הטלפון והאוטו. שינוי מוזר לאחר 7 שנות הרגל. מצד אחד, התבאסתי אך מצד שני, אני שמח על השקט שיש לי סופסוף. בגלל עלות הליסינג הגבוהה, ניסיתי להצדיק את שווי השימוש ותמיד הייתי בנסיעות. עכשיו אני סופסוף נח. מה עדיף? אני לא יודע לומר. אחד הדברים שאני לא אוהב אצלי שאני בודק מה היה אילו. די, תן קצת שקט אני אומר לעצמי, תפסיק לחפש את האין. תשובה כל כך מוכרת אבל אף על פי המודעות שלי אני לא מיישם.
תמיד אמרתי שאני רוצה להגיע לגיל פנסיה. לא לעבוד לעשות מה שאני רוצה אבל הנה ניתנה לי ההזדמנות ואני מקטר.......
טוב, אלך לחשוב מעט עם עצמי
אשמח לשמוע מה העולם בחוץ חושב על הגיגי ליבי.
תודה,
אופיר

מאחלת לך הצלחה ואושר.
מאחלת לך שתשמח כשעולה בך שאלה ולא תחכה בקוצר רוח לתשובה.
מאחלת לך שתהנה מהדרך.
מאחלת לך שהשקט לא יפר את שלוותך אלא יגדיל ויחזק אותה באופן עמוק ביותר.
מאחלת לך לראות את ההזדמנות שקיבלת....
מאחלת לך להמשיך לחלום ולהתחיל להגשים לעצמך את החלומות.
מאחלת לך לראות את ה"יש" ואת חצי הכוס המלאה .
מאחלת לך לשחרר את הפחד ולתת לו להפוך לדחף.
מאחלת לך להרגיש שלם.
מאחלת לך להתחזק להתעצם להתייצב להתבגר.
מאחלת לך לאפשר לאהבה להיכנס לתוכך.
מאחלת לך להיות אופטימי.
מאחלת לך לחייך לצחוק לשמוח .
מאחלת לך למצוא עבודה שתמצא את עצמך, תמצה ותממש את עצמך ותרגיש סיפוק וחדווה.

מאחלת לך כל מה שאני מאחלת לעצמי, לפחות........

ואוהבת אותך ...

בחלונית משפט חכם חכם חכם : " אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב......."

מוסיפה ואומרת, מזכירה ... שחודש יומולדת הוא חודש מאתגר במיוחד = קח הכל בכייף, בקלילות, תן לדברים לקרום, לזרום ותראה שהכל מסתדר.......

אהבה גדולה,
אני........

תודה רבה על צרור האיחולים, מכל הדברים אני לוקח הכי הרבה את ייצור השקט בשבילי. השאלה אם ייצור השקט מהווה מלכודת עבורי. מרוב שאתעסק בשקט, אולי אשאר מאחור.
קיבלתי תשובה שלילית מחברה שהייתי אצלם בראיון. עברתי שני ראיונות וראיתי את עצמי מתחיל לעבוד אצלם. מצד שני רציתי עוד קצת מהחופש ואני מתחיל ללמוד מה זה לזמן לחיי. אז כמה חופש ואיך להסביר לחברה בה אני חי מה זה חופש עבורי. אני לא מתכוון להסביר במובן המלא של המילה אלא איך להרגיש טוב עם מה שקורה ולהקרין את זה החוצה.
ביום שישי אני חוגג יומולדת במסיבה שאני מארגן. מוזמנים ליצור קשר בדף בית שלי ואתן לכם פרטים נוספים.

היי!מזל טוב ליום הולדת! קרו לך המון דברים מאז שדיברנו בפעם האחרונה אז בהצלחה בכל השינויים!

@}

ממש במקרה נכנסתי ופספסתי אותך ביומיים. תודה על ההתעניינות.
אצלי דבש.
החלפתי עבודה, נשארתי בהייטק אבל שדרגתי את עצמי ואני מרוצה מאוד.
במסגרת המשפחה הכל אחלה וגם הזוגיות טובה.
אני לא שוכח את עצמי ומשתדל להיות עירני. זה מתבטא בלעשות דברים שמעשירים אותי.
אני ממשיך את מסורת שיווה ומאז הסדנא שהפקתי, אני מרכז סביבי גברים פעם בחודש ואנו עושים מעגל גברים כל פעם בנושא אחר. ביום שני הנחתי סדנא בנושא של סגנונות תקשורת. היה מצויין.
בעבודה החדשה יצאתי מהארון ואני מוציא לעולם נושאים שפעם היו טאבו במחינתי. זה מתחיל בדוגמה קטנה שאני לא מתגלח כל יום, מה שפעם עשיתי מדי יום למרות שלא התחשק לי אבל עשיתי זאת כי חשבתי שזו הדרך היחידה להגיע לעבודה. השבוע התחלתי ללכת במכנסיים קצרים לעבודה וההרגשה מצויינת. אני גם מביא את עצמי בכל הקשור למי שאני, כלומר, אני לא מסתיר את התחביבים שלי. בעבודה הקודמת שמרתי מאוד בסוד את הכל כי פחדתי מכל מיני דברים. אני לא אומר ללכת לגמרי בכיוון השני אבל יצאתי מהקטע של "לא נעים לי" ואני יותר ויותר עושה מה שנראה לי ולא מה שאולי יגידו עלי.
מעניין להציץ בדפים שכתבתי כאן ולפני שהגעתי לכאן כשכתבתי באתר של להיות אישה. איזה שינוי עברתי.....
מאז כתיבתי כאן, לא כתבתי בשום מקום. דוקא רציתי להתאקלם באיזה אתר בלוגים או פורום כלשהו אבל אפילו לא יצא לי לחפש.

בחזרה לענייני הגברים, בדצמבר הקרוב אני מפיק את סדנת שיווה הפעם השנייה ברציפות. הפעם אני בא עם הרבה יותר נסיון.
השתפשפתי מאז הפעם הקודמת והולך להיות שיווה מהמם, אני מקוה שיהיה ברמה לפחות כמו הקודם.
בחרתי מנחים שאני אוהב ובחרתי נושא שקרוב מאוד לליבי בזמן האחרון והוא: "מחשבה, רגש, פעולה".

אני מזמין גברים להצטרף אלי. יש בערך כבר 30 גברים שיגיעו והרימה עדיין פתוחה. הולך להיות אחלה.
אני הולך לעשות את הסדנא בקיבוץ ויהיה חם. (21-22שישבת בדצמבר).

זהו להפעם.

למדתי לא מזמן איך ומה לעשות עם הפרשנות שלי.
הבוקר נתקלתי בסיטואציה בעבודה של מקרה ועוד מקרה ולא שמתי לב איך כדור השלג התעצם ופתאום שאלתי את עצמי מה אני עושה במקום העבודה הזה.
בכזו מהירות הגעתי לשאלה כזו וזה גרם לי לשאול את עצמי איך זה שאני כל כך משתדל לעקוב במיקרוסקופ על החיים שלי והנה אני שוב פועל באוטומט.
אז טוב שתפסתי את עצמי בידיים ובדקתי וראיתי שבמקום להתעסק במחשבות של מה קורה לי, זה הזמן לפעול. ניסיתי דרך אחרת ופתאום התבררה לי מציאות שונה לגמרי מהסרט אותו תארתי לעצמי.
לקחתי כמה נשימות ארוכות, נרגעתי והודתי לעצמי שאני מסוגל לשנות ולהשפיע על המציאות שלי.

נו טוב, זה הייתי אני
יום אחד אלמד איך לשנות את שם הכותב לאחר השמירה...

גברים יקרים
בואו לשיווה
נשים יקרות,
שלחו את גבריכן לשיווה
http://omcenter.co.il/Default.aspx?tabid=352

אופיר

היום בבוקר התעוררתי מחלום רע.
סוף החלום הלך כך: הבו שלי ואמה של זוגתי התקרבו אלי בשעה שיצאתי מהרכב, והסבתא אמרה שהבן איבד את נעליו בטיול במדבר ושהיא רוצה לנסוע איתו לחפש אותם.
המשפט הראשון שלי היה, לא נורא, נקנה חדשות ופתאום חטפתי התקף זעם וגערתי בו איך הוא יכל לשכוח את הנעליים ולעלות יחף לאוטובוס. כשנתתי לו סטירה התעוררתי.
הייתי בשוק ולא הצלחתי להרדם שוב. יש לי את התקפות העצבים האלה. לפעמים.
הערב למשל. בתי, שלא יודעת להפסיד בכבוד, עשתה שוב את אותם פרצופים. לא אספר כל מה שהיה שם, אבל מצאתי את עצמי בפרץ עצבים למרות שהיה לי יום רגוע מאוד.
איכשהו תקנתי את המצב.
כשאני אומר עצבים זה נשמע נורא ואיום. לרוב אני לא מוציא את זה החוצה אבל אני רוצה למנוע את את ההתפרצויות האלה שעולות בי.
החלום הזה שעלה בי בא לתאר מצב קיצוני. איך זה שמתגובה מבינה שיניתי את עצמי במאה ושמונים מעלות?
אנסה להבהיר לעצמי על ידי דוגמאות איך קורה שאני מתרגז.
יש מצבים שאני מתכנן משהו ובפועל יוצא משהו אחר. או למשל אם אני מתכנן להשכיב את ילדי לישון ויש התעכבויות שונות. פתאום אני נעשה חסר סבלנות. יוצא שאני לא צופה את ההתנהגות שלי ויוצאת תגובה שלא תוכננה מראש. בדרך כלל, אני מפנים את הבעייה פנימה ולא נותן לילדים שלי להרגיש שאני עצבני.
אני מגיע הביתה עם תסכול כלשהו מן היום שעבר ובבית הילדים מחכים ומצפים לבואי. יוצא שאני מחזיר להם את האהבה שלה הם מחכים ואולי תדובת התפרצות הזעם שלי היא משום שלא פרקתי את עצמי והכל נאטם שם בפנים.

אתה אבא נפלא. אחד הנפלאים שהכרתי.
ואתה תמיד משתפר....
איזה כיף לילדים שלך.!!

באמת אכן כיף לילדים שלי. אין יום שעובר בלי מחשבה איך אני עושה להם טוב.
חוץ מזה, אני מתבונן בשגיאות של עצמי ויודע לתקן גם בדרך של להתוודות בפני הילדים שלי על שגיאות שלי.
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי כנותן מילה.
לא תמיד כשאני אומר להם משהו - אני מקיים. לפעמים יש הפתעות אבל את ילדיי זה לא מעניין. יש את ההבטחה...
שבת שלום לכולם

עלילות זכריה בעיר הגדולה – פרק ראשון – מה אני עושה בשעות הפנאי שלי

כפי שהבטחתי לעצמי, נפגשתי עם יוחנן לפגישתינו הראשונה. לפני שהגעתי ליוחנן חשבתי לעצמי, על מה ארצה לעבוד איתו. יש כמה נושאים שבהם ארצה לשפר בחיי.
כשהתחלנו לדבר, חלפתי על כמה נושאים ובעצם הבנתי שכדאי יהיה לי להתחיל בצעדים הקטנים בחיי וניסיתי להבין מה הכי חשוב.
וכך עלה הנושא איך אני מנצל בצורה הטובה ביותר את שעות הפנאי שלי.
ובכן, מהם שעות הפנאי? כפי שאתם שמים לב, השעה כעת היא אמצע היום. במקום לעבוד אני כותב כאן.
אני יודע שזה לא בסדר אבל אני סולח לעצמי.
בכלל, שיווה הסתיים ואמרתי לעצמי שהחיים ממשיכים, ללא פיקים.
אחזור לנושא שעות הפנאי. אם אני מוריד את זמני הנסיעה לעבודה וחזרה, מוריד את שעות העבודב. מוריד את הזמן שלי עם הילדים בערב, (רוב הזמן שלי באמצע השבוע עם הילדים זה ארוחת ערב מקלחות ותשומת לב של לפני השינה). כך אני מוצא שיש לי בערך שעתיים ברוטו שבהם אני גם מתקלח.
מצד אחד, שעתיים זה כלום אך מצד שני, מלבד סופי השבוע, אלה הם שעות הפנאי שלי. לפני כחצי שנה קנינו מחשב לביתינו ואני מתפתה בקלות לפתוח אותו וכך אני מוצא את עצמי סביב מסנגר או משחקים למינהם. מכירים את משחק השש בש הממכר? והזמן ממשיך ועובר לו ואני לא מספיק כלום. לא ספרים, לא זמן איכות עם האישה ועוד.
בסוף הפגישה החלטתי להציב לי כמה משימות לשבוע הראשון:
• להיפגש עם עופר – לעופר לא מסתדר השבוע, הלכה משימה אחת
• לצאת עם גלית – ניסיתי לחשוב איתה על משהו, בינתיים זה לא מוביל לכלום.
• לקרוא 3-5 עמודים בספר אחת ליומיים
• לעשות לגלית מסאג'.

נו, האם אני מסוגל לעמוד במשימות שהצבתי לעצמי? השבוע התחיל אתמול ויש לי אותו עד יום שני הבא, למעשה עד סוף יום ראשון הבא.
קודם כל עלי להפטר מהרגלים רעים כדוגמת המחשב בערבים. אני רוצה לבלות יותר עם גלית וחשוב לא פחות לפחות ערב אחד בשבוע לעשות משהו עם עצמי.

המשך יבוא

אופיר

הכי חשוב זה להיות בעשייה. לפקוח את העיניים כל הזמן. התחלתי לקרוא לאחר זמן רב שלא קראתי וזוגתי קיבלה הבוקר מסאג. הקטע ששכחתי בכלל לספר לה על התוכנית החדשה שלי וזה יצא עןד יותר יפה. בהמשך למסאג סיפרתי לה.
חוץ מזה, הבחנתי בעוד כמה דברים קטנים שאני רוצה לשפר במסגרת הזמן הפנוי.
לדוגמא, התארגנות. מה אני עושה לפני מה.
אם אני עוצר רגע את האוטומט ומקדיש רגע למחשבה, דברים מסתדרים מעצמם. דוגמאות בהמשך.

אני וההבטחות בחיים שלי
בזמן האחרון אני עובד המון על הנושא של לתת את המילה שלי ולכבד את עצמי בליישם את ההבטחה.
מהון להון אני מוצא את עצמי בחיים מבטיח דברים ללא כיסוי. יש משהו בהתלהבות שלי לתרום לאחרים, (חברים, ילדיי וכולי) ואז כשאני חושב על קיום ההבטחה ונתקל בקושי, אני נסוג ומוצא לפעמים את התירוץ המושלם.
ובכן, כמו שאמרתי, אני כבר בתהליך ארוך של לבדוק את העניין הזה. הדרך שבה אני מתמודד עם הדברים היא לקחת נשימה לפני שאני מוצא את עצמי מציע משהו ובדיקה קטנה לבדוק האם יש כיסוי להטחה שלי והאם אצליח ליישם אותה.
לא תמיד זה מצליח לי. עדיין קורה לי שאני "פולט" הבטחה ואחר דן את עצמי האם עליי למלא אחר הבטחתי או לשגת.

אתמול כשהגעתי הביתה, אשתי היתה כבר בדרך לשינה והצעתי לעשות כביסה בזמן שאני מול הטלווזיה.
בשעה אחת כבר הייתי שפוך והחלטתי לדחות את קיפול הכביסה לבוקר
ואז
מייד הבנתי שעליי לפרוע את ההטחה שלי, להתגבר על העייפות ולקבל את הכביסה.

להתראות,
אופיר

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי עם העולם שסובב אותי והתובנות שאני מכניס לחיי.

היום בארוחת הצהרים החלטתי לעשות מעשה
כידוע לכם אני עובד בהייטק. לצערי אצלנו מדברים על נושאים מאוד כלליים.
היום דיברו כל הזמן על הבחירה באובאמה ומה יצא לנו מכך.
טוב, תאמרו משפט אחד, שניים? לא! כל היום דנים ודשים בסוגייה.
ובכן, בדרך לארוחת הצהרים, סיפרתי לשני חברה על הנושא של לתת מילה ולעמוד בה.
לא כל כך הלך. אחד שתק ולא הוציא הגה והשני רק אמר שזה בכלל לא מעניין אותו והוא בכלל לא רוצה לבדוק איפה בחיים שלו הוא מתחייב לדברים ומה הוא עושה את זה ומה כל האנשים האלה היום שהולכים לסדנאות וניו אייג' ובלה בלה בלה.

בארוחת הצהרים עצמה, הצלחתי קצת יותר. מדיון נוסף על אובאמה ומספר האלקטורים בשיקגו, הסטתי את הנושא להורות, מיניות של ילדים, גבולות ועוד פה ושם. עיקר הדיון היה ביני ועוד מישהו מתוך חמישה שהיינו שם.
היה מעניין, מצד אחד הצטערתי ששאר החברים שיש להם ילדים ייכנסו לשיחה ומצד שני הערכתי מאוד את הפתיחות של זה ששיתף אותי פעולה והחלטתי שאני מסמן אותו ובעתיד אפנה אליו שוב עם נושאים שמעניינים אותי ופחות את החברה של ההייטק.

בהייטק, לא רגילים לספר חוויות אישיות, (בכל מקרה ולצערי, בהייטק שאני מכיר), כך שאני שמח על:

זה שבכלל פתחתי נושא שבדרך כלל אני לא מביא אותו לסוג כזה של חברים, (חברים בהייטק)
להסתפק, בינתיים, במה שיש. אחד דיבר ושיתף פעולה? סמנתי אותו להמשך שיחות בנושאים שונים.

אופיר

אוהוה כמה מים זרמו בירדן ושכחתי בכלל שיש לי פה בלוג. בקיצור, אשתדל לבקר פה לעיתים, (לי הנסינות האחרונים שלי לא הייתי עקבי ונראה איך זה יהיה הפעם). קיצר, אעתיק לכאן את מה שפרסמתי בעמוד האישי שלי.

בא לי שוב לחדש את הכתיבה על החיים שלי. אנסה להתחיל מכאן, ממה שקורה עכשיו.
לגבי החיים שלי. אני נמצא בסיטואציה לא קלה. החלטתי לעזוב את ההייטק ולתת עדיפות לארגון מסיבות לילדים וכדי שזה יקרה, אני צריך משרה נוספת להכניס כסף הביתה כל חודש ומפה לשם התגלגלתי לחנות של שילב בחדרה ואני מוכר צעצעועים ומוצצים לנשים שלאחר הריון. לא פשוט לי, זו לא עבודה קלה. לשמוע כל היום את הבקשות של הלקוחות, לסדר אחריהם כל היום ולהיות מחסנאי, להעלות סחורה עוד ועוד. היום בכל פעם שירדתי למחסן הרגשתי ששוב אני לא מוצא את עצמי בכל הנוגע למציאת הפרנסה הנכונה בחיים שלי וניסיתי להסתכל על הדברים ברוח טובה מבלי לתת ביקורת על הנעשה. למשל, בכל פעם שתוזזתי למחסן, אמרתי לעצמי שזהו אחלה כושר בשבילי וכן הלאה.
את כל זה אני עושה כדי לפנות זמן להפעלות שלי עם הילדים. אני לומד עכשיו מנחה סדנאות שטח בשיטת הOUTDOOR והחלטתי שאני רוצה להביא את הכיף שבחווית הOUTDOOR לעולם הילדים והתחלתי לארגן מסיבות לילדים בעיקר מסיבות ימי הולדת. החודש יש לי ארבעה אירועים ואני משתפר מפעם לפעם. אני מוצא שהחיים שלי מאוד עמוסים. יש את המשרה המלאה, יש את ההפקה של שיווה, פיתוח 'הולה הופ', כל הזמן אני אוסף חומרים ולומד עוד דברים, אני רוצה לבנות אתר אינטרנט בזמן הקרוב ומיבר לכל מה שהזכרתי, אני מטפח את הזוגיות והמשפחה וכך אני מוצא את עצמי בשבועות האחרונים כמעט ללא רגע אחד פנוי. ימים יגידו....

אופיר

הלו, הלו, יש פה מישהו?
ממש במקרה נתקלתי בדף הזה.
כבר שנים שאני מנסה להבין את השינוי שחל בחיים שלי ותמיד חשבתי שהוא היה קשור בשיווה ומסתבר שזה היה עוד לפני, הכל כתוב כאן.
מרגש ומדהים.