בעיות בגן

יש לי בעיה, ואשמח לשמוע את דעתכם.
הבכורה בת 4.5, והולכת לגן מאז שהייתה בת שנה וארבעה חודשים. זו השנה הרביעית שלה. שנתיים ראשונות הייתה במעון ויצ"ו, בכל שנה בכיתה אחרת. בשנה שעברה הייתה בגן שמנוהל ברוח חינוך ואלדורף (אנתרופוסופיה). היינו מרוצים מאוד מן התכנים, וכמה מאנשי הצוות. פחות מהגננת המובילה. אבל בעיקר, הפריע לנו שהם אסטרונאוטים בנושא הבטיחות, וכל מאמצינו להגביר מודעות עזרו בצורה חלקית. הילדה מאוד אהבה את הגן - הרבה פעמים היה ממש קשה להוציא אותה משם. אבל מה - הייתי יוצאת משם בבוקר, ולא שקטה אחר כך. הדוגמה הקיצונית ביותר היא שהם השאירו כמה וכמה פעמים גפרורים בהישג ידם של הילדים (הקטנים שבהם בני פחות משלוש), או יכלו להשאיר נר דולק על השולחן ללא השגחה, ועד שלא ביקשנו, אפילו לא היה להם שם מטף כיבוי אש!
איכשהו סחבנו את השנה, וכשראינו שלא נצליח לשנות את הראש, עזבנו. למזלנו (כך חשבנו) מישהי שאנחנו מכירים ומעריכים, גננת ותיקה, עברה לעבוד בגן עירוני במרחק מאה מטר מהבית (בשנה שעברה חציתי את העיר פעמיים ביום עם תינוק שרק נולד כדי להביא ולקחת את הבכורה).
עשה רושם שדי בסדר שם, אחרי שהתאוששנו (ההורים) מהשוק הראשוני במעבר בין גן פרטי שבו האסתטיקה שורה בכל פינה לגן עירוני סטנדרטי, ומההבדלים בין הורים אמידים ששולחים את הילדים לגן "ייחודי" לבין הורים "סטנדרטיים", וסליחה על ההתנשאות.
אבל הילדה לא רוצה ללכת לשם יותר.
לא ברורה לי הסיבה. לפעמים היא אומרת שהיא רוצה שנחפש לה גן אחר, כי היא רוצה לפגוש חברים חדשים. מצד שני, היום היא בכתה כי אף אחת מחמש הילדות מהגן שהיא רצתה להזמין לא יכלה לבוא.
אין לה תלונות על הגננת והסייעות. אין ילדים שהרביצו לה (חוץ מאינסידנט אחד).
היא אומרת שהייתה רוצה לחזור לגן הקודם, כי יש בו חבל טרזן, ובגלל כמה מהילדים (שרובם עזבו גם הם).
בן זוגי לא מעוניין כרגע בחינוך מהבית - הוא מאמין שחשובה לה חברת הילדים. מעבר לזה, מצבנו הכלכלי רחוק מלהזהיר, בלשון המעטה. למעשה, תכננתי לקראת פברואר למצוא מטפלת לצעיר, שיהיה אז בן שנה וחצי, ולהתחיל לעבוד קצת.
רעיונות?

האמת, נראה לי שהפתרון האידאלי הוא להתמנייק קצת על הגן האנטרופוסופי - הרי גם גנים פרטיים בטח כפופים לאיזשהן תקנות, ויש איזשהוא גוף שאמור לפקח, אז תשסו אותו בגן, עד שהבטיחות תשתפר, ותוכלו לחזור להנות מטובו.
אגב, לוידת לאיזה דף צריכה לעבור השאלה שלך, אבל מקומה בטח לא פה בל"להחליט על חינוך ביתי..."

המסעדה הניידת,
אני שמה לב שאת מאוכזבת מהגן החדש ומשווה אותו לקודם בערגה.
האם יכול להיות שהיא קלטה את זה?
תחשבו אם אתם סגורים לחלוטין עם עצמכם על הגן העירוני החדש, ואז תשדרו לה מה שהוחלט, עם ההסבר המתאים, אבל יותר חשוב מההסבר - האמונה שלך.

המסעדה הניידת,
אין לי עיצה, אני רק רוצה לספר לך ממש בקצרה סיפור שקרה לי ולאורן הבת שלי (היום בת 5, אז בת 4).
שנתיים גרנו בקיבוץ גונן, ואורן היתה ב"גן גורים" בקיבוץ. הגן היה מדהים. הגננת היתה מדהימה (היא האקס-גננת המיתולוגית שלנו) ואורן פרחה בגן. לפני שנה חזרנו למרכז והיה חשוב לנו שאורן תמשיך להיות במסגרת קיבוצית. רשמנו אותה לגן מסוים שאומנם היה בתוך קיבוץ, אבל שייך לרשת פרטית.
במשך חצי שנה שמענו את אורן אומרת לנו יום אחר יום "אני לא אוהבת את הגן הזה", "אני לא רוצה ללכת לגן הזה יותר". והיא הלכה ודעכה. היא הפסיקה לחבר שירים ומנגינות, היא הפסיקה לספר סיפורים. היא כבר לא היתה היא.
עד שנשברנו. באפריל השנה, הוצאנו אותה מהגן. בגלל שהתעוררנו כל כך מאוחר השארנו אותה בבית איתי עד ספטמבר הנוכחי. עכשיו היא בגן חדש ולמרות שלא הכל מושלם, טוב לה.

אז אני לא יכולה לתת לך עצה ספציפית חוץ מאשר, להקשיב טוב לילדה. האם באמת לא טוב לה שם או אולי יש סיבה אחרת שמפריעה לה וקשה לה למקד את זה?
ואם באמת לא טוב לה שם, עדין מוקדם ואפשר לעשות להפוך החלטות מבלי שתצטרכי להשאר איתה בבית.

תודה על התגובות!
אביה, ההצעה שלך טובה מאוד - עשינו משהו כזה בשנה שעברה, והדברים האלה קורים בקצב איטי מדי. אגב, הגן הזה הוא סניף שני של אותה בעלים (בשמת, אפשר לומר "אותה בעלים"? כנראה שלא, מה?). היא אמרה לנו שבגן הראשון יש פיקוח - ובדיעבד התברר שבשנה האחרונה לא חידשו את אישור הפיקוח. זה בעצם מה ששבר אותי סופית - לא יכולה לסבול שמשקרים לי, אפילו אם האישור חודש השנה. מעבר לזה, לפיקוח יש מגבלות, זה לא שיושבת שם מפקחת כל יום, ובשורה התחתונה אם הגננים אסטרונאוטים הפיקוח לא יכול לפתור את זה.
שמתי את השאלה במקור בדף להחליט על חינוך ביתי מפני שהאופציה הזו תמיד מרחפת ברקע, אבל זה לא פשוט - בן הזוג לא מתלהב, כאמור, ולמרות חוסר ההתלהבות, אם היינו שנינו משוכנעים שמסגרת הגן מזיקה לה, היא היתה שבה הביתה.
כן, יש דברים בגן הקודם שאנחנו מתגעגעים אליהם. שלושתנו. העצה של "לא לשדר" לילד, נוכחתי לאחרונה, היא לא ממש ישימה. ילדים קולטים מה אנחנו מרגישים, ולא תמיד אפשר להרגיש בשחור-לבן. וזה בסדר. זאת אומרת, בסדר שיש לנו התלבטויות, ובסדר שיש לילדה התלבטויות.
אנחנו משוכנעים שאין במקום מגורינו גן טוב יותר. בדקנו, שאלנו, ביררנו. רק במקרה מוצלח הגן הכי טוב הוא גם הכי קרוב. גם בערים הסמוכות לא נראה לי שנמצא גן טוב יותר - מה גם שלעירוניים שם אני לא מניחה שנוכל להתקבל. בכל גן יהיו בעיות, בכל גן לא נוכל לשלוט על הילדים שמגיעים - רק על בחירת המקום הפיזי והגננות. והגננת באמת אחלה.
אגב, אתמול אבא שלה לקח אותה, הם עשו סיור בגן ו"נזכרו" בכל הדברים הכיפיים שאפשר לעשות שם. היום בבוקר היא קמה מוקדם ואחרי חצי שעה אמרה, "נו, אני רוצה כבר ללכת לגן!" לך תבין ילדים...
נעה, אני מסכימה שהיא כנראה עוד לא מצליחה להסביר לנו ממה היא לא מרוצה בגן. היא כן במצב רוח טוב רוב הזמן, מספרת סיפורים ושרה שירים שהיא לומדת שם, גאה בעבודות שהיא עושה, רוצה לפגוש חברים משם אחר הצהריים, מראה לי שהיא בוטחת בגננת.
אולי זה העניין שאני בבית עם התינוק. מצדה, אגב, הוא יכול ללכת לגן שלה, והיא תסגור אותו שם בקופסה - לא , הוא לא צריך שנשים לו שם צעצועים (-: ....
אוי, חייבת לספר לכם משהו מצחיק מאתמול: הנקתי את הקטן, והיא ביקשה שאשפריץ לה קצת. הסכמתי. ואז היא אומרת, לא, אני רוצה לינוק ממש, כמו שעועית.
???
כמו שעועית, מהגן הקודם.
שעועית?
כן, היתה ילדה, שעועית, בגן הקודם.
אולי את מתכוונת לרימון?
כן, רימון!

רימון זה באמת דומה לשעועית

מה שעזר לנו ברגעי משבר עם אגם זה להיזכר בכל הדברים שעושים בגן, גם הכייפים וגם הלא כייפים כמו לישון למשל (אגם שונא לישון בצהריים, לא משנה איפה, ואנחנו לא יכולים לסבול את זה שהוא לא יישן, בעיקר את ההתנהגות שלו אחרי), וזה עוזר. אחר הצהריים או בערב אנחנו מדברים על הגן, ועל הדברים הכייפים ואם יש קושי להיפרד (שזו היתה הבעיה הגדולה ביותר שלנו, כי אחר כך בגן הוא אומר שכיף לו מאוד), מזכירים לו את מה שהוא אמר שהיה לו כיף.

צחקתי מאוד מ"שעועית" - זה פשוט גדול!

המסעדה הניידת, נכון. אותם בעלים, הפירוט (שמדובר באשה) יכול לבוא בנפרד.

לגבי השידור לילד: בטח שהיא ישימה. ולכן, אם את מתלבטת, ברור שגם היא!

הרעיון הוא, שאת צריכה להחליט בינך לבין עצמך. את צריכה קודם להפסיק להתלבט. זה מה שרציתי להדגיש.

אגב, מאוד עניין אותי מה שנעה כתבה: שלי, מאז הגן, מציירת עוד יותר בבית, גוזרת יותר, עושה כל מיני יצירות, מחברת שירים באופן יצירתי, מלמדת את חבריה בגן את משחקי הדמיון שלה, שרה בהנאה את השירים והדיקלומים החדשים מהגן (היא משוגעת על שירים, דיקלומים וסיפורים) וכן הלאה. זה באמת סימן טוב.

ראי לשכנע לטובת חינוך ביתי

לבשמת
הגדול שלי היה בבית. אמנם היו לנו נסיונות קצרים לביקור בגנים אבל הוא סירב להמשיך ולהיות בהם וחזר הביתה. עד ש... עד ש הגענו לגן הנוכחי. (ששיך לרשת פרטית בארה"ב) שעתיים אחרי שהגענו לשם בפעם הראשונה הוא שילח אותי משם. לא הפריע לו שהוא לא מכיר אף אחד וגם לא מדבר מילה באנגלית, הילד פשוט הרגיש בבית. בתוך זמן קצר הוא התחיל להשתנות, כל הדברים שהוא שנא לעשות בבית התחילו להיות פתאום אהובים ביותר. לגזור (פעולה שנואה במיוחד) לצייר, לשיר, לעשות "כמו כולם", לאכול. ועד היום כמעט חצי שנה אחרי הוא לא מוכן לפספס אף יום בגן ובשבת בבוקר תמיד יש אכזבה קטנה על זה ש"היום אין גן".
תמיד ידעתי שהילד שלי זקוק למסגרת, חוקים וחברת ילדים (כזה הוא) אבל בישראל פשוט לא מצאנו מה שחיפשנו.
מה שאני בעצם מנסה להגיד זה שקודם כל צריך להכיר את הילד ולדעת אם הוא בכלל זקוק לזה או לא, ואחר כך לנסות לחפש מסגרת טובה שמתאימה לילד. ושגן עירוני הוא בדרך כלל בחירה גרועה מאד. חינוך טוב כמו הרבה דברים אחרים עולה כסף (הרבה).

בשמת, אני פשוט לא אדם שרואה דברים בשחור-לבן. כבר הגעתי להחלטה שהגן הנוכחי הוא הבחירה הטובה ביותר שקיימת כרגע, מבין הגנים, אבל אני עדיין לא בטוחה שהוא הבחירה הטובה ביותר מבין שלל הבחירות הקיימות. תמיד יש דרך שלישית. וכל דבר "סגור" הוא בר-פתיחה, מבחינתי. וגם לו הייתי סגורה על הבחירה, לגיטימי מאוד בעיניי שהיא תיסגר על זה כשיתאים לה, וגם תוכל לפתוח מחדש כשתרצה...

היי המסעדה הניידת,
אני מצטרפת לדיון בשלב מאוחר.

את מתארת מצב שבו הילדה מתנדנדת בין כן ולא אוהבת את הגן הזה.
ילדים, מגיבים תמיד ל"עכשיו" עד שאנחנו מלמדים אותם: לתכנן, ולזכור ובעיקר לציית
ילדים משתנים בקצב מהיר ולפי דברייך היא ממש בתקופה שבה מתחיל הריקוד החברתי
זו התקופה בה הם לומדים: להלחם, להיעלב, לסלוח, להפעיל מניפולציות חברתיות ועוד קישוטים
לפעמים הם כל כך כואבים שליבנו נשבר

, אבל... אין מה לעשות, כך הם ילמדו מיומנויות חברתיות

הם גם לומדים מהר מאוד לפגוע באחרים באותה צורה
ועד שאנחנו מתחילים ללמד אותם איך לצאת מהפגיעה, הם כבר השלימו ורבו עוד פעמיים

אז...
איך תדעי מה שייך לזה ומה לאי רצון אמיתי ללכת לגן?
שימי לב לסימני מצוקה "טהורים" כמו:
הפרעות שינה, קיפאון ביצירתיות, הפסקה של פעילות שהיא אהבה בעבר,
שינוי בהרגלי אכילה, מצבי רוח ומהירות המעבר מהם

לגבי שחור - לבן:
רוב הצבעים הם ממילא לא שחור לבן, כך שגם לא "צריך" לראות כך את העולם

חשוב שתבחיני במקומות בהם בתך משקפת את תחושותייך ודעותייך
כדי שתוכלי להפרידם מאלו שהם באמת שלה
נסיגה התנהגותית להתנהגות שאיפיינה אותה בגיל צעיר יותר

הי ברקת, איזה יופי. "מה שאני בעצם מנסה להגיד זה שקודם כל צריך להכיר את הילד ולדעת אם הוא בכלל זקוק לזה או לא, ואחר כך לנסות לחפש מסגרת טובה שמתאימה לילד. ושגן עירוני הוא בדרך כלל בחירה גרועה מאד" - אני מסכימה לגמרי, כמו שאפשר לראות מכל הדיווחים שלי על הסיפור של בתי עם הגן. דרך אגב, בתי הולכת לגן עירוני נחמד מאוד, למרות כמה חסרונות. אישית, אני בדקתי את כל גני הילדים בשכונה. פסלתי כעשרים גנים פרטיים מזעזעים ואישרתי אחד (גן נהדר), וכן פסלתי יותר מחמישה גנים עירוניים מזעזעים, ואישרתי רק את הגן שאליו בחרתי לשלוח את בתי. אילו הייתי פוסלת את כולם, לא הייתי מנסה גן.

המסעדה הניידת,
כיוון שאני בדיוק כמוך זו בדיוק היתה הבעיה שלי. אני לא יכולה להגיד לך איך לבחור במצב שבו כל החלופות נראות לא מספיק טובות, כי אני מתלבטת בדיוק במצבים כאלה ונתקעת בהם. אני מסכימה לגמרי עם נאווה.

_הפרעות שינה, קיפאון ביצירתיות, הפסקה של פעילות שהיא אהבה בעבר,
שינוי בהרגלי אכילה, מצבי רוח ומהירות המעבר מהם_
אוי אוי
הכנסתי את הקטנה למשפחתון, פעמיים בשבוע, חשבתי שיהיה לה כיף, עם מספר מועט של ילדים,והרבה משחקים.
אחרי פעם שנשארה לבד, הגענו לשם, היא לא רצתה להשאר, עשיתי טעות, והלכתי כשהיא בוכה. בפעם הבאה, לא רצתה לצאת מהבית.
במשפחתון, לא מוכנה לשבת עם הילדים לאכול- לא אוכלת כלום עד הצהרים.
פתאום נהיו לה מצבי רוח שלא הכרתי קודם.
פתאום קיבלה פחד ממים, לא רוצה ללכת לבריכה, דבר שכ"כ אהבה.
לא רגועה בלילה, זזה כל הזמן באי נוחות.
היתה עם פיפי במכנסיים כשבאתי לקחת אותה, אחרי חודשים ללא פיספוסים.
עוד חודש היא בת שנתיים. אמרו לי, זה גיל שנתיים הבעייתי זו הסיבה לשינוי בהתנהגות, אבל אני מסרבת לקבל את זה, לא יתכן שבבת אחת הכל משתנה.

היא נמצאת שם בערך שבועיים, 4-5 פעמים, אולי קשיי התסגלות? אני לא יודעת, מה שאני כן יודעת- שלא טוב לה.

נראה שאלו סימנים שלא טוב לה. תקשיבי לעצמך.

נישמע באמת שהילדה במצוקה גדולה. לא היתי קוראת רק "קשיי היסתגלות" לכל השינויים שתארת.
מיצטרפת לאביב חדש ,הקשיבי לעצמך ,ומוסיפה -הקשיבי לילדתך!

אני גם היתחלתי לקחת את ילדתי בת ה4 וחצי ליומיים בשבוע לגן אנטרופוסופי. אני מאוד עם היד על הדופק בקשר אליה ליראות אם זה בסדר לה. היו באמת שני לילות שהיו ליפני יום גן שלא ישנה שקט, אבל ניראה לי שבאחרון כבר היה שיפור, מה גם שמיתאפשר לי להיות איתה כל זמן שיש צורך.
אני באופן אישי לוקחת אותה רק אם היא רוצה ואם קשה לה באמצע היום אנחנו עוזבות מוקדם. כל זה עד שתרגיש טוב ונוח. אם זה יקרה והיא תגיד את זה בעצמה, אדע שטוב לה ואוכל להיתרחק.

היא כבר לא הולכת למשפחתון.
מה גם שמיתאפשר לי להיות איתה כל זמן שיש צורך
במשפחתון הזה, כנראה שזה הפריע כשנשארתי, כי די החליטו בשבילי מתי ללכת.

זאת אחת הבעיות עם רוב המיסגרות ההחינוכיות. אם לא הייתי יכולה להישאר איתה לא הייתי הולכת לשם מלכתחילה. זה אחד הדברים שוידאתי בהתחלה.
אז מה קורה עכשיו? היא איתך בבית? נירגעה ?
ספרי, ספרי! עכשיו אני כבר סקרנית.

עכשיו אנחנו רוב השבוע ביחד למעט יום יומיים בהם אני חייבת לעבוד. ביומיים האלה היא נמצאת אצל ההורים שלי.

הקטנה חזרה להיות מאושרת כתמיד, קמה בשמחה בבוקר (כשקודם לא הסכימה לצאת מהמיטה), מבקשת להתקלח (כשקודם נכנסה לפאניקה מהמילה מקלחת), ישנה רגוע בלילה.

פה, בכל מקום ששאלתי על יומיים בשבוע הרימו גבה, אז גם לשאול אם אפשר להשאר איתה? הגזמת.

שמחה בשבילך ובשביל ביתך.

כל הכבוד שהיקשבת.

אני מכירה את התגובות האלה, לכן מאוד הופתעתי כשהרשו לי לפי התנאים שלי.

הקטנה (והיחידה ) בת 3.5. הולכת לגן בקיבוץ לחצי יום. הדבר עורר הרמת גבה והתנכרות כלפינו מצד חלק מהאנשים ומקובעי המדיניות כאן. התברר לנו שבשנה הבאה מאחר והם קבוצה גדולה - הם יופרדו. ההפרדה תיעשה על פי תאריכי לידה. מאחר והיא ילידת דצמבר היא תהיה בקבוצה שאליה יצטרפו קטנטנים, שחלקם טרם נגמל מחיתולים (ילדים בני שנתיי וחצי ומעלה). כולם מנסים לשכנע שליד מוטב להיות בחברת קטנים ממנו מאשר בוגרים. האינטואיציה שלי אומרת בדיוק ההיפך, מה שיקדם אותה זה להיות בחברת גודלים ממנה. גם במשחק היא מסתדרת טוב יותר עם בוגרים ממנה, אפילו ילדים בכיתה א' מאשר עם קטנים ממנה. מה דעתכם? מה עדיף? האם כדאי להעביר אותה לגן ביישוב אחר ששם טווח הגילאים הוא 3-6? אשמח לשמוע דעות נוספות

שליחה על ידי דיצה* » 27 מאי 2007, 22:55

אכן, עדיף שילד יהיה בגן הן עם ילדים שקטנים ממנו והן עם כאלה שגדולים ממנו, אבל בדרך כלל זה לא אפשרי, במיוחד בילידי דצמבר-ינואר.

אם המטרה היא מה שיקדם אותה , מבחינה התפתחותית אני מניחה - יתכן, שעדיף להיות עם ילדים גדולים. מצד שני ילד יכול לאבד את בטחונו העצמי כשהוא הקטן ביותר בגן (פעמים רבות הילדים המבוגרים יותר הם מפותחים יותר, גם פיזית, והופכים להיות הדומיננטים בגן).

אני היתי הולכת עם האינטואיציה שלך. זה מאד תלוי בילד. אצלי ילד אחד היה בוגר לגילו ו"הקפצתי" אותו לגן עם ילדים גדולים ממנו, והילד השני היה בגן עם קטנים ממנו (והסתדר מצויין).

יש כמה שאלות שכדאי לברר לפני קבלת החלטה:

האם ישנם בגן הקיבוצי ילדים נוספים שקרובים לגיל של בתך? וכמה? (הרי לרוב הילדים מספיקים 2-3 חברים טובים.)
מהי מידת הטרחה שכרוכה בנסיעה ליישוב האחר?
עד כמה חשוב לך שהילדה תהיה חשופה למגוון גילאים, בהם קטנים ממנה ובהם גדולים ממנה?
שאר הפרמטרים של שני הגנים - מספר ילדים לגננת, מיהי הגננת בכל גן, מדיניות הגן וכו'

בהצלחה רבה בכל מקרה.

לאור ריבוי דפי הקשיים בגן באתר לאחרונה, עלו בי הרהורים;
של מי הוא עיקר הקושי? האם יש דרך להימנע מלחזור אוטומטית במנהרת הזמן ולהרגיש שאנחנו הם אלו ההולכים בגן ולא ילדינו? איך לעשות באמת את ההפרדה בינינו לבינם? מדוע מושקעות כאלו תעצומות נפש בקשר שבינינו לבין הגננת?
(כותבת בנימה כללית כי נראה לי שמדובר שקושי שמשותף לרבים, אבל יתכן כמובן שזה קושי שלי...)

האם יש דרך להימנע מלחזור אוטומטית במנהרת הזמן ולהרגיש שאנחנו הם אלו ההולכים בגן ולא ילדינו?
שאלת מיליון הדולר...

ואני מסתייגת ואומרת שאני בכלל לא בטוחה שזה נכון.
בני בן שנה וחצי אוטוטו ונכנס לגן אקולוגי, עם אוכל אורגני וחומרי ניקוי, כמובן, אקולוגיים.
הוא נכנס לגן לפני חודש ומאז יש לו המון בעיות בריאותיות ששיאן הוא בימים האחרונים - שילשולים בלתי פוסקים וריריים.
אני חוששת שהחומרים האקולוגיים לא עושים את העבודה בשמירה על בני מוירוסים.
אני חוששת שהאוכל לא מוחזק בתנאים נכונים.
אני חוששת שהגישה של "הכל טבעי יהיה בסדר" פוגעת בילד שלי.
אני לא יודעת, יכול להיות שזה וירוס רגיל... בא לי להחזיר אותו אליי. בזמן האחרון אני מרגישה לא טוב עם להשאיר אותו שם.
חשוב לציין שהוא מאד אוהב ללכת לשם ורץ מהידיים שלי בבוקר באושר גדול.

_הוא נכנס לגן לפני חודש ומאז יש לו המון בעיות בריאותיות ששיאן הוא בימים האחרונים - שילשולים בלתי פוסקים וריריים.
אני חוששת שהחומרים האקולוגיים לא עושים את העבודה בשמירה על בני מוירוסים_
אישית, אני לא מאמינה שמחלות ההסתגלות לגן נגרמות מווירוסים (או שהן "בריאותיות").
מקובל לדבר על כניסה לגן כ"מחזקת את המערכת החיסונית" וכאלה, ולתלות את התחלואה המרובה בשהות של עשרות ילדים באותו חלל. אני חושבת שזו השגרה החדשה והריחוק מאמא.
אל תמהרי להאשים את החומרים האקולוגיים.

אז זהו, שיש שם רק 3 ילדים...
בנוסף, כשציינתי שהוא משלשל מידי פעם אמרה לי הגננת החביבה להביא אותו.
זוהי לא התנהלות תקינה, לא?

ולמען הסר ספק (ולינץ') אין לי בעיה עם חומרי ניקוי אקולוגיים באופן כללי, אולם אני חובבת משטחים סטריליים...

מהנסיון שלי בתור אמא לשלושה ובתור גננת די מנוסה - המחלות מאפיינות את תקופת הכניסה לגן הן ממקור רגשי
ילד בן שנה וחצי, גם אם הוא אוהב חברה ונהנה מה'ביחד', יכול להיות שזה אינטנסיבי ומאתגר מדי בשבילו
ואז המערכת החיסונית שלו נחלשת והוא חוטף וירוסים.
אם את מרגישה לא טוב עם להשאיר אותו שם. ,יכול להיות שכדאי לקחת פסק זמן, או לרדת במינון (פעמיים בשבוע נגיד)
הוא מאד צעיר עדיין וזקוק הרבה לאמא, לאחד על אחד. לבחירה בגן יש רווחים ויש גם מחירים, הגיל והבשלות של הילד מאד משמעותיים כאן.
בעיני זה לא קשור לחומרי ניקוי כאלה ואחרים.
הוא מאותת והבחירה אם להקשיב לו - בידייך.

_בנוסף, כשציינתי שהוא משלשל מידי פעם אמרה לי הגננת החביבה להביא אותו.
זוהי לא התנהלות תקינה, לא?_
נכון. זה לא נהוג בגנים.

מסכימה עם חצרנית.

מסכימה עם חצרנית.

תודה רבה.
אני בהחלט אוריד את המינון.
שני עניינים שלא ציינתי: הוא מכיר את הגננת היכרות מעמיקה מאד, ואוהב אותה.
וצומחות לו עכשיו 2 שיניים טוחנות.

יש לי בעיות בגן החדש של אחד הילדים שלי. גן עירייה. מצד אחד מול הגננת שנראה לי שתייגה אותו וגורמת לי להרגיש שרוצה לחנך אותי. מצד שני יש בעיות בטיחות שנראות לי רציניות .
שני הדברים קשורים אחד לשני בסופו של דבר.
אחרי כמה ימים של ספקות, היום שלחתי מיילים לעירייה ולגורמים האחראים ישירות על הגן. אני לא בטוחה למה. מצד אחד כי מצב הבטיחות מדאיג אותי. מצד שני, הרגשתי שהגננת תייגה את בני ומנסה להוריד אחריות מעצמה בהאשמת בני במחדלי הבטיחות וחשבתי שמכתב כזה יעמוד מול טענות שלה. וכמו כן מאוד כעסתי עליה על ההתנהלות, על ההתערבות, על חוסר האמפטיה כלפי.
עכשיו אני מצטערת על כך. לא הזכרתי שמות מפורשים במכתבים. תיארתי את הנושא. ניתן לראות שהאחריות היא של הגננת.
ואחר כך, עד עכשיו, אני כועסת על עצמי. למה עשיתי את זה? היא דואגת לבני, נותנת לו תשומת לב, הוא אוהב אותה. אולי את כל הדברים שמעצבנים אותי היא עושה מתוך דאגה לו? אני משערת שכן. נראה שהיא מלאה בכוונות טובות. גם אם לא מצליח.
עשיתי טעות?

באופן טבעי

באופן טבעי