דג חתול

נחת?

גם אני ניחשתי אהבה, הדמיה של פגישה עם אדם אהוב, העלאת זכרונות נעימים, תקווה, מדיטציה, בישול, געגוע, שינה, כמיהה, עצב, תשוקה, הריון, יצירה, הענקה לאחר, חיבוק, ועוד ועוד ועוד, מרוב ייאוש אפילו שאלתי "מוות?!"
אבל התשובה, לשאלה מהו המצב הנפשי המזמן בריאות טובה (ע"י הדמיית המצב הזה ובדיקה באקג של קבוצות ביקורת)
היא מצב של הכרת תודה.

מחווה לפ.שקאדו שזוכר ענתיקות
מתוך הכרת תודה על מה שיש, אני מבליגה זמן רב על רמיזות מהסוג של ״בא לי לשחזר את כל עניין הבקלאוות מפעם״ או ״יש רק אחת שיודעת לכתוב ככה״, ובטח יש עוד כמה כאלה שפיספסתי.
אז מתוך הכרת תודה (ורצון לשמור על פאסון)- אני שותקת.
אבל ראבק, לא חייבים לזרות מלח על חורים בהשכלה של אנשים..

^{חוצמזה שהיום אצל הירקן, ראיתי ערימה גדולה של שורשי פטרוזילה- כ״א מלמיליאן, בשלשה ש״ח לאחד.}

_אבל התשובה, לשאלה מהו המצב הנפשי המזמן בריאות טובה (ע"י הדמיית המצב הזה ובדיקה באקג של קבוצות ביקורת)
היא מצב של הכרת תודה._

(מכירה תודה על המידע החדש)

תודה.
ולבריאות.

תודה על הגשם LOL

איך צחקתי. תודה על זה!
את מכירה את מאמיני האמונות הטפלות האלה שמנשקים כל מזוזה בכל דלת שהם עוברים בה בכל כיוון?
אז נראה לי שאנחנו כאן בבאופן צריכים לייסד הרגל דומה, רק בתודות.
תודה. הכרת תודה. הודייה.

חברה אמרה לי היום (היה לי יצר מטורף כל הערב לחלוק את הסיפור הזה אפילו עם עמודי חשמל) שזה מעמיד באור עוד יותר גרוע את הקטע החינוכי שמרביצים בילדים "תגיד תודה!" ומעתה צריך להורות להם בקול מאיים "תרגיש תודה!"

חוצמזה שהיום אצל הירקן, ראיתי ערימה גדולה של שורשי פטרוזילה- כ״א מלמיליאן, בשלשה ש״ח לאחד.
אני מריחה פה עיסקה. כל מה שאנחנו צריכות זה את המתחת של איזה גשר בלילה כמו עכשיו, במעילים שחורים ומגבעות משוכות היטב על המצח, ומגפיים שנוקשות על המדרכה הרטובה, וסיגר.

אני לא מנשקת, אבל יש לי הערצה למי שמעז, תצחקי (מותר לך, זה מצחיק! (-: )
המודעות המלאה הזאת לכל כניסה ויציאה, הרי בזה מדובר בסופו של דבר עם כל המצוות האלה, לא? דע מאין באת ולאן אתה הולך וכשאתה משנה מקום, בא ממנו או הולך ממנו, סמן את זה לעצמך בצורה ברורה. אל תבלע את זה בלי ללעוס.
אמור תודה וברכה לפני שאתה שותה מים, אחרי שאתה עושה קקי. שום דבר לא מובן מאליו. הכי לא מובן מאליו זה שיש אנשים שממש עושים את זה! וזה לא משנה אם מהסיבות הלא מדוייקות. מתוך שלא לשמה וכל זה, את יודעת. השאר זה עזרים .

את חסרה לי כאן...אז מנסה לגרור אותך לתגרות. זה מאהבה
לא ראיתי שרבנו.
איפה? על מה?

איך אומרים בעברית . לא רבנו. ניסיתי לגרור אותך. לא נגררת. בסופו של יום, ריב לא היה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_המודעות המלאה הזאת לכל כניסה ויציאה, הרי בזה מדובר בסופו של דבר עם כל המצוות האלה, לא? דע מאין באת ולאן אתה הולך וכשאתה משנה מקום, בא ממנו או הולך ממנו, סמן את זה לעצמך בצורה ברורה. אל תבלע את זה בלי ללעוס.
אמור תודה וברכה לפני שאתה שותה מים, אחרי שאתה עושה קקי. שום דבר לא מובן מאליו. הכי לא מובן מאליו זה שיש אנשים שממש עושים את זה! וזה לא משנה אם מהסיבות הלא מדוייקות. מתוך שלא לשמה וכל זה, את יודעת. השאר זה עזרים ._
כל מילה בבלוג שלך ובעיקר אלו, תודה ( גם על הכרת התודה והמתכון).
בסופו של יום, זה הציטוט שגרם לי להעז לכתוב אצלך.

תקשיבי, זה הדף שלך, מותר לך למחוק.
אבל אז תלך לאיבוד האירוניה הדקה שבין גישתי לעבודת האלילים הזאת בדמות נשיקות למזוזה - לבין הרעיון לעשות אותו דבר עם הכרת התודה (-:
נו, מה, אסור שיהיו גישות שונות?
אני רואה עבודת אלילים שחדרה ליהדות במסווה של מצווה - את רואה קדושה. בעיני אי ההסכמה יפה מכל, ודרכי הראייה השונות מאירות זו את זו וחושפות משהו שמנצנץ בשמש וכל רואהו יכול לבחור לו מהקישוטים המנצנצים האלה כאוות נפשו.

אה, ואת רואה מודעות מלאה.
אני לא רואה מודעות מלאה.
אני רואה צורך מהסוג שכל פעם שאתה נוגע במשהו, לא משנה מה, אתה חייב לרוץ לשטוף ידיים.
זה יותר רפלקס מותנה ששולט בך.
אבל תמחקי חופשי ממי. זה אתר חופשי.

אבל אז תלך לאיבוד האירוניה הדקה שבין גישתי לעבודת האלילים הזאת בדמות נשיקות למזוזה - לבין הרעיון לעשות אותו דבר עם הכרת התודה
היא נקלטה, זה בסדר. אבל לקחת מילים עצמתיות מדי לצרכי אירוניה. אני הבנתי מאיפה את באה, ובוודאי שמותר שתהיינה גישות שונות. כמי שבכלל לא מקוממת אותה עבודת אלילים גם בתוך היהדות, ושמרגישה שזו טרחנות לשמה, ההתעקשות הזאת, ואפילו רחל אמנו היה לה ברשימת שלושת הדברים של פ.שקאדו את הפסילים שלה שבחיים לא הייתה חולמת להשאיר באוהל...אני לא מרגישה כמוך, אבל מאותה זוית בדיוק לא יכולה להישאר אדישה כשמשהו נתפס לי חילול קודש, למרות שברור לי, ברור לי שלא רק שאין בכוונתך לחלל קודש, להפך, רצית להדגיש הפרדת קודש מחול ואיך לדעתך ההפרדה הזאת לא מתבצעת, אלא גרוע מזה, רפלקס מותנה הוא המנחה להתמדה הזאת שבטעות נתפסה אצלי כמודעות. (נו בחיאת, אני עובדת שנים בלפרש אותך באתר לכל הנעלבים למינהם (-: תני קרדיט, הבנתי. אבל מרגישה חופש להגיד לך - ולא כי זה אתר חופשי - , שקשה לי עם המילים האלה ורוצה שהן לא יהיו.

ושוב, משלא לשמה בא לשמה, גם במחיקות של טקסטים.

ודרכי הראייה השונות מאירות זו את זו וחושפות משהו שמנצנץ בשמש
כן. פיספסתי את המשפט הזה קודם. מסכימה מאוד.
(מאידך זה גם מה שעושה את השריפות הגדולות בגולן כל שנה (-: ...שלא נימוג לנעימות המשפט הזה ונופתע נורא כשיבער לנו התחת.)

היי לולי

אני הבנתי מאיפה את באה,
עוד ביטוי לויכוח באיך אומרים בעברית (-:

^{מה זה או מי זה פ.שקאדו ?}
^{<כותבת בקטן כדי שהבורות [זו בורות?] לא תבלוט...>}

(יש אימרה בספניולית: פישקאדו אי לימון. זה להבדיל בין שני נושאים שלא אמורים להיות מדוברים יחד. כי הרי לימון מבטל ריח של דג. אני יכולה לספר שמר פ. הוא איש, והוא נחמד, ויש לו קטע עם אלמוניות קולינארית. דווקא ישמח את הבלוג אם שמו יתנוסס כאן אבל אולי זה לא הכאט אוף פיש שלו, חשיפות. בדיוק בישלתי דגים. שמחה לשתף אתכן במתכון שמצאתי: http://www.bwoman.co.il/forums/showthre ... 7%99%D7%9D

יש שם תמונות לפי השלבים, וזה מתכון ממש קל וחמוד. מצאתי אותו בחיפוש "דגים מרוקאיים" בגוגל.
הוספתי לו פרוסות לימון שלם בקליפה, וגרגרי חומוס (סתם כי היה על השיש).
כשהיא כותבת שם : לא לכסות את הדגים במים" , אני ממליצה גם לא להתקרב לכסות אותם, ממש עד השליש שלהם מים, אולי טיפה יותר. זה נחמד שאין שם בכלל טיגון ואת השמן מוסיפים אח"כ.

בשמחת הבלוג שמחתי.
(וגם בקפה משובח עם תופינים ועוד כמה דברים שקצרה היריעה)
חן חן על התיאור התמציתי. אוסיף גם שאני יודע לעשות את זה

יוחנן (איזה כיף לראות את שמך כאן!) -

פישקאדו אי לימון מה, ככה אומרים לימון בספניולית?

היא נקלטה, זה בסדר
לך לא דאגתי ממי (-: היה לי חבל שתמחקי.

מה, ככה אומרים לימון בספניולית?
כמעט בכל שפות אירופה... (-:

תודה רבה על ההמלצות!!!@}

בקיצור, מכל המתכונים והבצקים כאן בא לי פסטליקוס.
<קומ"ה>

במשך רמה ימים גלגלתי על לשוני את הביטוי "עכשיו אני סוגרת את הבשר" והתמלאתי בטחון של בשלנית, ואז בא extra]זה meat[/po].php

מצב של הכרת תודה.
שמעתי על זה לאחרונה גם (כנראה מישהו חשב שאני עמוד חשמל)
ומיד התחלתי להתאמן - ככה, בתור מין קורס עזרה ראשונה לשעת הצורך -
וגיליתי שאני לא יודעת לזהות את התחושה הזו. לא יודעת איפה ואיך מרגישים את זה בגוף.
אז עכשיו אני מחפשת את זה. עושה לי רשימות של דברים להודות עליהם (לא חסר, בחיי) - ומנסה לאבחן את התחושות שבאות עם זה.
מי שמכיר - אשמח אם תחלקו,, תתארו את התחושה ותקצרו לי קצת את הדרך.
בתודה מראש (-:

מי שמכיר - אשמח אם תחלקו,, תתארו את התחושה ותקצרו לי קצת את הדרך.
לא בטוחה שזאת דרך שאפשר לקצר.... נראה לי שהודיה זה מסוג הדברים שמתחילים לעשות, והתחושות מגיעות בהמשך. ואז זה גם מתחיל לעלות מעצמו. לפחות עבורי, אין תחושה אחת קבועה שמלווה את זה, זה כל פעם משהו אחר. אבל יכולה להגיד שיש משהו מרומם בלהודות דווקא כשקשה. גם על כל הדברים הטובים שיש חוץ מהקושי, וגם על הקושי עצמו. בשבילי זה משהו שקשור באופן הדוק לאמונה, וככל שהאמונה מעמיקה ומתרחבת כך גם היכולת והרצון להודות.

המלצה איך לזכות בהכרת תודה:
לבקש עזרה, ואז להכיר תודה

מה, ככה אומרים לימון בספניולית?
בספניולית מערבבים כל הזמן עברית ולאדינו. נגיד "ברכה אי סאלוט" ( ברכה וברכה (-: )או "אברם אבינו פדרה קרידו" (אברם אבינו אב יקר) או, ברכה מקסימה ממש (ברכה דה מי קולו, שרודפת את כל הבכורים כשיש סבתא עצבנית בסביבה: ) "בכורה לה בובה" (בכורה ומטומטמת) . בטח יש עוד.

אשמח אם תחלקו,,
להסתכל על המובן מאליו הקרוב, ולהתחיל להרחיב במעגלים. אפשר ממש להתחיל ב "יואו איזה נעימה הכרית שלי. כמה חמה המיטה שלי. ואיזה מזל עצום יש לי שעוד מעט אקום וארתיח מים בכזאת קלות, ושבטוח יש לי קפה שחור על המדף." (הכרת בוקר (-: )

במשך כמה ימים גלגלתי על לשוני את הביטוי "עכשיו אני סוגרת את הבשר" והתמלאתי בטחון של בשלנית, ואז בא זה

תראי, מי שמתעקש להעמיק חקור, אחרי שמה שכבר גילה עשה לו טוב, סופו שימצא עצמו בדיון על אוכל שנראה כמו מסמך משפטי, (שלא לומר משפט ראווה.)
מה היה לך רע? אה? מה, הצליח לך והיה לך טעים (כמעט כמו קרסוליו של נתחי הבשר המדומיין באחרי הצהריים ההם, שזה המון, לא השארת מקום לספק) , אז את חופרת?
עזבי, עזבי אותך מהלמדנות. באוכל היא באה לא טוב.
נכון, סוגרים את הבשר, ואז הוא מפריש נוזלים. איך זה? ככה.
או לחילופין, כי גם בבישול כמו בכל אומנות שהיא במיטבה כשהיא כתובה, יש אוקסימורונים. ככה זה (-:

(ולמרות הידענות המבהילה שם במסמך המצמרר, אני בתחושה שזה כן סוגר, ומונע את הבישול, ומאפשר רק צליה, שזה משהו אחר. כל העסק אחר. אפשר פשוט לבשל בלי הצליה ולראות את ההבדל. אם יש אומץ.)

תודה על שפע הפתגמים. (בספניולית זה נשמע יותר טוב).

יואו איזה נעימה הכרית שלי נו, כל הדיבור הניו אייג'י הזה על לראות את היפה בפרטים הקטנים. כמה מעצבן, ככה נכון.

בספניולית מערבבים כל הזמן עברית ולאדינו.
ראי כאן: איך אומרים בעברית (2011-11-19T12:42:58)
לא "מערבבים". זה לא מבלבול או משהו כזה. משלבים. זהו עצם העניין (לא זה עצם של הכלב).

הכרת בוקר
זה בדיוק מה שעשיתי הבוקר! (באמת היה נורא נעים מתחת לשמיכה)

מערבבים
לדעתי, "מערבבים" בספניולית זה "משלבים" .

לא "מערבבים". זה לא מבלבול או משהו כזה.
ממתי לערבב זה מבלבול?

אה, זה לערבב כמו לקפל (-;

חברתי ה' קוראת לאנשים שמתעסקים באוכל בכובד ראש למדני "מצמצמי רטבים" והיא הוגה את זה בהמון חיבה כי גם היא לעתים כזאת ...
ויש לי את השנקל שלי בענין נישוק המזוזות. בתור מברכת בוקר אדוקה (בהמשך היום זה טובע לי בים העיסוקים) אני רואה בדברים האלה עוגנים בדרך הרוחנית. לפני כשבועיים פנה מורי האהוב , פראסאד ראנגנקר ממומביי לתלמידיו בעולם מעל דפי הפייסבוק והזמין אותם לתרגיל. בכל ימות השבוע שלפני 11.11.11 (מספר עם משמעות של ברכה לשפע ועוד מני טובין בתרבות ההודית) להתחייב לשתי מדיטציות יומיות ולשנן את ההצהרה " i am pure, positive and prosperous" . אני נכנסתי לתרגיל בהתלהבות ומה שעלה לי בערך באמצע השבוע, וגם חלקתי עם שאר חברי הקבוצה,הוא כזה: הדרך הרוחנית, כמו שהעברית מזהירה אותנו יפה יפה, נושבת בה רוח ולפעמים קל נורא להיסחף ברוח הזאת ואז אני צריכה כל מני עוגנים שיחזירו אותי אליה. כל עוד אני זוכרת שזה עוגן ולא הדרך עצמה הרי שהם משרתים אותי נפלא. ככה לנשק מזוזה, לברך 'מודה אני' בבוקר, 'שהחיינו' על האנונה הראשונה (ברכה לסגולה בפני עצמה, האנונה, ישתבח שמו) או לתלות תמונה של אושו ולהדליק מתחת קטורת.

תראי, מי שמתעקש להעמיק חקור, אחרי שמה שכבר גילה עשה לו טוב, סופו שימצא עצמו בדיון על אוכל שנראה כמו מסמך משפטי, (שלא לומר משפט ראווה.)
תראי, מי שמסתובב יותר מדי זמן בבאופן ממילא מסבירים לו שרק נדמה לו שכל מיני דברים עושים לו טוב, ולמעשה הוא מכור או שסתם טרם ראה את האור. מזל שההתמכרויות שלי מספיק יציבות ולא מושפעות ממה שאומרים עליהן בבאופן....

רק לי "מצמצמי רטבים" הזכיר את "הורה צמצמוני" (מהקלאסיקות הבלתי נשכחות)?

מי שמסתובב יותר מדי זמן בבאופן ממילא מסבירים לו שרק נדמה לו שכל מיני דברים עושים לו טוב, ולמעשה הוא מכור או שסתם טרם ראה את האור.
תראי, אני מעולם לא הסתרתי את זה שסמכות העל כאן בעיני היא יונת, בפסקנות ונחרצות וקצרנות דבריה, והמשפט שלה שטבע בי את הרושם הכי עז והכי פסקני וסמכותי מכל השנים היה שאין דבר כזה התמכרויות. ושזה חוסר תרבות וחוסר נימוס להגיד לבנאדם "אתה מכור לשוקולד" - אז אם התרשמת שבבאופן המסר הוא שונה, אז כנראה ש
(לא סגורה עדיין אז מנצלת טרנד)

"הורה צמצמוני"
את יודעת, זה כ"כ משמח אותי שאת זוכרת את זה.
אמנם זה אני כתבתי, אבל בפרץ השראה שלא קשור אלי. (מסוג הרגעים האלה, את יודעת, היות צינור וכולי)
ובעיני זו תמצית תיאורו העמוק של דור. אני מאכילה את האנשים האלה ביש משיח, ורואה איך שום תופעה חברתית לא נשאר ליחה, ואינו חושב אפילו לנוס, כמו זו.

יונת, בפסקנות ונחרצות וקצרנות דבריה
את יודעת, אני קוראת תמציתיות, עדינות, הייקו וצניעות.

את יודעת, זה מדוייק הרבה יותר.
תמציתיות, עדינות, הייקו וצניעות.
מאמצת בחום.

מימה!
הדרך הרוחנית, כמו שהעברית מזהירה אותנו יפה יפה, נושבת בה רוח ולפעמים קל נורא להיסחף ברוח הזאת ואז אני צריכה כל מני עוגנים שיחזירו אותי אליה. כל עוד אני זוכרת שזה עוגן ולא הדרך עצמה הרי שהם משרתים אותי נפלא. ככה לנשק מזוזה, לברך 'מודה אני' בבוקר, 'שהחיינו' על האנונה הראשונה (ברכה לסגולה בפני עצמה, האנונה, ישתבח שמו) או לתלות תמונה של אושו ולהדליק מתחת קטורת.
אני אוהבת אותך.

מי מה, בדיוק באתי להגיד כמה מקסים כתבת שם למעלה. @}

שיט! גרפתי לי תהילה לא לי: במקור זה היה:
"צמצמוני ואשמח".
בעלי אמר על זה "זה בא מ 'הורה צמצמוני' . ההורה היחידה שמסתיימת בפייד אאוט"

טוב, איפה זה?

בואי'נא, את מה זה קמצנית. תני כבר את הקישור הזה לסיפור הרלוונטי על צמצמוני ואשמח בבלוג שלך, כי ממילא הוא התוצאה היחידה לחיפוש הזה בגוגל.
‫בדידותו של בוחר האבטיח (2008-08-26T16:36:00)‬

<סמכוני באשישות ואשמח עוד יותר>

נבלה! נכנסת לי באמצע ההתלבטות!
טוב נו, מלאכתם של קמצנים נעשית בידי אחרים.
(מה?! עושים צמצמוני ואשמח בגוגל ומגיעים לזה? אלוהים ישמור!)

וואו קרוטונית, תודה על זה! זה עוד נכתב בתקופה שהייתי מעשנת ג'וינט אחד כל ערב ואז נכנסת לפה וקוראת ומתרגשת בבטירוף, אבל לא זוכרת כלום

אז כייף לקרוא (אלמלא ראיתי שהגבתי שם הייתי בטוחה שפיספסתי את זה כי איך אפשר לשכוח נפלאוּת כזאת? ). אתן יודעות שבבשבת פגשתי מישהי שהתברר שהיתה ממיודעותי/מיודדותי פה. הניק נשמע לי מוכר. אחרי זה בערב נכנסתי לרענן את זכרוני והתברר שהיינו ממש חברות כאן!. הגידו לא לסמים!

שימי תיוג דף מוצנע וגוגל לא יוכל להכנס

זה עוד נכתב בתקופה שהייתי מעשנת ג'וינט אחד כל ערב ואז נכנסת לפה וקוראת ומתרגשת בבטירוף,
היא פשוט הייתה מסטולית כל הזמן הזה! שכה אחיה.

הזמן ההוא ז"א.
בהחלט לא לסמים. זה מבזבז אנשים נוראי, העישון.
והדעה הרווחת שזה לא ממכר היא שקר דבילי כמו שסוכר הוא "חומרים טבעיים" במשקאות קלים. נפלה לה איזו הגדרה ויאללה.
ממכר. ממכר. אנשים רבים כ"כ ומצויינים כ"כ לא זזים מטר בלי. חרא בלבן.

ממכר. ממכר._
את הולכת לספר את זה ליונת?

שוב כותבת (כי אין לי משהו יותר רלבנטי כרגע) שאת כותבת פשוט נפלא!

וואי שירה (-: הבלוג הזה בונה על חוסר עירנות של הקהל!
מצד שני סתירות זה סלע קיומו הרוחני.
מצד שלישי זה יונת אמרה, מה אני בכלל מתנצלת.

קרוטונית,

תבורכי!
תודה על ההפניה ל״בדידותו של בוחר האבטיח״ שהוביל גם הפניה ל״גשמי ברכה״.

התכוונתי להתאפק עם הקריאה לעוד 10 ימים- כשהאפרוח תהיה עם אבא לשבוע, ואני , בקאט, שוב אהיה ״אשה לבד״ אחרי שבועות של ״חד הורית״.
כיוון שדחיית סיפוקים זה לא הצד החזק שלי, צללתי איכשהו לסיפור על החבר האנטיפט. מזל שכ״כ דמעתי, שנאלצתי להפסיק באמצע.
תודה!

<אכן מלאכתם של קמצנים נעשית בידי אחרים.

>

הבלוג הזה בונה על חוסר עירנות של הקהל!
הבלוג הזה לא יכול לבנות על חוסר עירנות אם הוא מעורר כל כך...
מצד שני, כפי שאמרת, סתירות זה סלע קיומו הרוחני.
מצד שלישי, זה את אמרת, מה אני בכלל מסבירה?
@}

הצהוב:טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה
מחקתי ואני מחזירה:
מבזבז אנשים נוראי
מסכימה.
מצד שלישי אילולי הג׳וינטים, החיבור המופרך בין אבאש׳לה ושלי ושבזכותו נולדה האפרוח, לא היה קורה אחרת. (אני כמעט בטוחה). אז אני בהודיה.

מצד רביעי זה לא כאילו אנחנו יושבות מקשקשות באינטרנט ב11 וחצי בבוקר, כאילו אין מחר ומלאכתינו נעשית בידי גמדים.

תענוג לבקר פה!
תודה

שימי תיוג דף מוצנע וגוגל לא יוכל להכנס
אני חושבת שזה עוד לא עובד

לפני כמה שבועות לקחתי פאף קטן אחרי כחצי שנה שלא נגעתי.
ומה שהרגשתי היה -
"מה? מזה התלהבתי כל השנים?"
מוזר, מוזר.

ברור, אלפי אנשים מכל העולם מחפשים בטירוף כל יום "צמצמוני ואשמח". זה מונח חיפוש נפוץ מאוד, לא ידעת? מס' 3 באינטרנט! מייד אחרי "ערומות ולוהטות" ו"סרטים להורדה".

אלפי אנשים מכל העולם מחפשים בטירוף כל יום "צמצמוני ואשמח".

נו תירגעו אני יודעת שהם מחפשים את זה! נראה לכם שלא ידעתי? הם רק לא יודעים שככה קוראים לזה. אבל ראיתי בחיפוש בגוגל שזה נתן "צמצמון! אשמח!" מה שמראה שיש התכווננות כללית די מדוייקת. בכל אופן זהו, נסגר חלום ההזדמנויות. זהו דף מוצנע . שיחפשו ת'חברים שלהם שיחפשו.

טוב זה באמת לא עובד עדיין בגוגל, אבל כשאני מקלידה בגוגל "צמצמוני ואשמח" המחשב שואל אותי בחן מעושה:
"התכוונת צמצמי ואשמח?"
מי אמר שהמכשירים האלה נטולי ציניות מרושעת.

רגע, איך זה אמור "פתאום לקרות?" רק כי כתבתי למעלה דף מוצנע? נשמע לי מוזר פתאום.

התיוג דף מוצנע עובד רק באופן חלקי (כה אמרה יונת).

נו תירגעו אני יודעת שהם מחפשים את זה! נראה לכם שלא ידעתי? הם רק לא יודעים שככה קוראים לזה.

בחיי שאני לא זוכרת שאמרתי דבר כזה, ולא מצליחה לחשוב למה יכולתי להגיד דבר כזה. ספל חמאה בכבודה ובעצמה אמרה שהיא מכורה (לחמצן).

על שוקולד.

נסגר חלום ההזדמנויות

מה פרויד היה אומר ?

אה, כתבתי כך בכוונה (-:
נראה לי שהיה סתם מפהק.

אה! את רוזה לוכסמבורג! תפסתי אותך!
לפחות תשאירי את התמונה ההיא. בבקשה, בבקשה.

והמשפט שלה שטבע בי את הרושם הכי עז והכי פסקני וסמכותי מכל השנים היה שאין דבר כזה התמכרויות. ושזה חוסר תרבות וחוסר נימוס להגיד לבנאדם "אתה מכור לשוקולד"

נו, עכשיו אני במתח, ואת חייבת להסביר: אם אין דבר כזה התמכרויות, אז מה כן יש? כשאני מרגישה שאני מכורה למשהו, אז איך אפשר לקרוא לדבר הזה אם לא התמכרות? אנא האירי את עיניי.
(אמנם אפילו יונת לא זוכרת שאמרה, אבל את לא יכולה להשאיר דבר כזה ככה...)

הורה צמצמוני
אוקיי, קראתי ואכן נזכרתי ב'צמצמוני ואשמח'.
אז מה זה בכל זאת 'הורה צמצמוני'? יש דבר כזה או שבעלך המציא את המושג?

אני מאכילה את האנשים האלה ביש משיח
טוב, אולי זאת ההזדמנות לשאול סוף סוף אחרי הרבה תהיות ובהיות: מה זה האנשים האלה ב'יש משיח'? זה סיפור שלקוח מהמציאות? אני עד עכשיו לא הצלחתי להבין במה מדובר....
חשבתי שזה סיפור פנטזיה, פתאום את אומרת שזה קורה באמת?
(מקווה שמותר לשאול פה מפורשות, וגם, שאני לא ה'אהבלה' היחידה שעד עכשיו לא הבינה....)

ברור, אלפי אנשים מכל העולם מחפשים בטירוף כל יום "צמצמוני ואשמח". זה מונח חיפוש נפוץ מאוד, לא ידעת? מס' 3 באינטרנט! מייד אחרי "ערומות ולוהטות" ו"סרטים להורדה".

קרוטונית, הרגת אותי ! תודה !

'הורה צמצמוני'

וכשקראתי את זה קודם עוד לפני האבטיחים, אז חשבתי שכתוב 'הורֶה צמצְמוֹני' = הורֶה שמצמצם (מקטין) את ילדו, או משו כזה

.

עכשיו אם רק היית יודעת כמה שהתלבטתי לפני שהזכרתי את הורה צמצמוני (איכשהו הרגשתי שזה מתקופת חיים אחרת, שמי יודע אם בא לך להחיות אותה), שלא לומר אם היית יודעת באיזו תכיפות הביטוי הזה עולה לי בראש מאז שכתבת אותו...
וזה עוד לפני שהזכרנו את העובדה שממש עכשיו, ברגע זה, יש ברחוב שליד טקס קבורת מסרקים!

'הורֶה צמצְמוֹני' = הורֶה שמצמצם (מקטין) את ילדו,
את יודעת מה? במחשבה על זה, זה ממש הולך ביחד. כמו שיכול אותיות במקורות יהודיים, כך גם כאן רק עם ניקוד.
אהבת יקרה, כמה שאלות! מה זה?! כמעט כמו להאשים אנשים שהם מכורים כשהם אוהבים משהו. ומה פתאום אני צריכה להסביר דברים שיונת אמרה לפני מליון שנה ואפילו לא זוכרת?

לאכל דבר מסבירים. תארי לך שהייתימבקשת ממך הסבר לצירוף המשונה של המילים הרגת אותי ! תודה !
(-:

וזה עוד לפני שהזכרנו את העובדה שממש עכשיו, ברגע זה, יש ברחוב שליד טקס קבורת מסרקים!
אהה (-: (ומה עשית כשהפסדת אותו?)

חייתי את החיים, אלא מה? זו אמירה שנכונה כמצב קיומי, כהשלמה סטואית עם חוסר היכולת שלנו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כויתור עקרוני על כל האלטרנטיבות האפשריות ו(שימי לב לסגירת המעגל) החלטה להתחיל במה ששלי.

החלטה להתחיל במה ששלי.
תודה על התזכורת. את לא יודעת כמה היא באה לי בזמן. תודה

לאכל דבר מסבירים.
טוב, אז לפחות את זה:
מה זה האנשים האלה ב'יש משיח'?

אני מרגישה אהבלה שאני לא מבינה חצי ממה שכתוב כאן בדף...

בבקשה אל תרגישי אהבלה. זה לא הכיוון בכלל. להפך. הפעילי את כל תבונתך לראות בזה מה שתרצי. עבורי זה משהו, עבור כל אחד אחר זה משהו. אם זה מביא לך סיפוק, צחוק, שאר רוח, השראה, חשק לעשות משהו מועיל או מהנה, מעלה רגשות שהיו צריכים להיות מעובדים, מזכיר לך מישהו שאת אוהבת שמזמן לא אמרת לו משהו נעים.
הנסיון להבין בדיוק יעלה חרס. המילים הם רק מעטה למשהו שהוא פרטי לגמרי אצל כל אחד. כמו "קרונית" כזאת, במכרה, אם תרצי, לדברים שהם שלך בלבד וצריכים שינוע או ליטוף.

מה זה האנשים האלה ב'יש משיח'?
לגופו של סיפור: יש משיח זה מסעדה, שבה האנשים באים לדבר, ומאכיל אותם האדם שמקשיב להם שנקרא "כפותן" מלשון "כף" כי הוא אוחז בכף.
מאחר ומשיחין שם בשעת הסעודה, ומתנגדים מחקו חלק מהשם בכניסה מסיבות אידיאולוגיות כלשהן, נשאר השם יש משיח.
האנשים ביש משיח הם פשוט קליינטים.

אופס, אני יודעת את כל זה....

רק אני לא מבינה אם זה משהו שהמצאת או שקיים במציאות.

אני מנסה מתחילת הדף להבין מי זה האנשים האלה שבאים ליש משיח, למה הם באים לשם, (זה בתשלום?), ואם זה לא משהו מהמציאות אז כמטאפורה למה כתבת את זה....

את לא חייבת להגיד, סתם, אני רוב הזמן לא מבינה חלק גדול ממה שקורה כאן. ונראה משום מה שכל השאר מבינים. (אבל אולי לא, מי זאת הייתה שכתבה לא מזמן שגם היא לא מבינה...?)
אז קיוויתי שאולי בכל זאת תזרקי לי איזה פירור בעניין הזה. (או לחלופין תאכילי אותי בכף

)

אהבת עולם, דג חתול התייחסה בדיוק לשאלתך:
_הפעילי את כל תבונתך לראות בזה מה שתרצי. עבורי זה משהו, עבור כל אחד אחר זה משהו. אם זה מביא לך סיפוק, צחוק, שאר רוח, השראה, חשק לעשות משהו מועיל או מהנה, מעלה רגשות שהיו צריכים להיות מעובדים, מזכיר לך מישהו שאת אוהבת שמזמן לא אמרת לו משהו נעים.
הנסיון להבין בדיוק יעלה חרס. המילים הם רק מעטה למשהו שהוא פרטי לגמרי אצל כל אחד. כמו "קרונית" כזאת, במכרה, אם תרצי, לדברים שהם שלך בלבד וצריכים שינוע או ליטוף._

רק אני לא מבינה אם זה משהו שהמצאת או שקיים במציאות.
אפשר שניהם?