דג חתול

[שחף_אהובי*]

סליחה על ההצתה המאוחרת, אבל הנה השיטה הכורדית להכנת אורז שלמדתי מהאמא של הגבר (בטח, בינתי, אני אלמד אותך, למה לא? הילדים צריכים לאכול, לא ככה?)
כראוי לשיטה כורדית, לא מסתבכים עם דברים מסובכים כמו למדוד כוסות ולחשב יחס של 1:2 אבל 1:1.5 אם זה בשמתי:
שופכים אורז מהשק לסיר. מוסיפים הרבה מים. מרתיחים. משאירים לרתוח כמה דקות, ככה 5-10 דקות, עד שהאורז נהיה אל-דנטה. שופכים את המים, שוטפים עם מים קרים ומסננים. מוסיפים חמאה או שמן, מלח ותבלינים. מכסים את הסיר עם מגבת מתחת למכסה (אני שמה מגבת ניר) מחזירים על האש הכי קטנה. מוכן כשהבית מתמלא בריח של אורז. מגישים עם מרק שועית אדום או מרק קובה.

< גם אני קוראת מכורה >

[נועה*]

עולש??? אין לי מושג. כל מה שירוק הולך...בקיצור
עולש זה אנדיב, נדמה לי, וגם אני מוסיפה בלסמי לכול דבר כמעט.
והאורז של הכורדית דומה לזה של אמא שלי ז''ל הפרסית, שם גם מוסיפים תפוח אדמה מתחת לאורז שזה בכלל מתנה
מאלוהים.
< גם אני קוראת מכורה >

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

עכשיו, לעומת זאת, אני בעד להיות מקסימה וריחנית גם אם בטוח אף אחד לא עומד לבוא.
I second that emotion
ובעברית:

[שביל_בצד*]

כל אשה היא יפהפיה
נשבעת לך בדיוק הרגע לפני שנרדמה אמרה לי הילדה: "איזה כיף לבנים הם יכולים להתחתן עם כל אחת כי כל הבנות יפות, אבל אני צריכה למצוא בן יפה ואין הרבה"

[קן_לציפור*]

_אני אומרת לכן, כל אשה היא יפהפיה. זה לא יאומן וזו עובדה מהפכנית אולי אבל זו אמת לאמיתה. היופי הטמון בנשים ונובע מהן, הוא כל כך רב גוני, שזה למות, בחיי. וכל כך אין לו קשר לתמרוקים, למידות, לגיל.
מה שכן, יש לו קשר לשביעות רצון. להכרת תודה, לסיפוק. לידיעת הטוב. יש לו קשר ליצירה. אני מאמינה שאשה צריכה ליצור_
לגמרי.
ומי שמצליחה לראות דבר כזה, עם העיניים שלה, מה להגיד עליה?
מה?
מי שרואה יופי סביבה - היא בעצמה, בתוכה, כל כולה יופי.
כי הרי זה בעיני המתבוננת... וגו'

[מי_מה*]

כבר להכין פה מקום שמור לבת של שביל בצד . חתיכת הברקה היתה לה!
ואני חייבת להביא לפה את השיר הזה שעוסק כולו בהכנת חצילים. גם על הדרך אפשר לראות איזה דברים יפים אפשר לעשות בבירות חוץ מלהפגיז אותה. ממליצה ממש לשבת ולצפות בקליפ עד הסוף. הלהקה המדהימה הזאת נוצרה כשחבריה נפגשו בחוג לקולנוע וכל קליפ שלהם הוא יצירת מופת
<מימה מכורה כבדה כבר כמה שבועות . הילדים כבר מזהים "עוד פעם הלבנונים שלך">

[בשמת_א*]

מי מה, בגללך!
(-:
איזה שיר מדליק! איזה חבר'ה מדליקים, אחד מהם נראה ממש כמו ישו בציורים, שמתם לב? אחד אחד יכלו לגור בשכונה שלי בלי בעיה, הבחורה הזכירה לי את הבת שלי.

[מי_מה*]

הם מדהימים. יש לי כבר את האלבום הראשון. השני טוב אפילו יותר אבל באמזון לא מוכרים אותו לישראל אז אני מחכה שחברה בארה"ב תקנה לי בכלל יש בסצינה הבירותית כזאת מוזיקה מעולה! ברשותכן , מביאה לפה עוד ממתק של להקה שכבר התפרקה. החצי הגברי שלה יושב בכלא כי הם שרו דברים קצת חריפים נגד הממשל... אבל הזמרת עוד מזמרת ומופיעה תחת שם הבמה YAZ .

[בשמת_א*]

טוב, עם שם כמו "גלבי", כבר קנו אותי (-:

[עוברת_אורח*]

מי מה - לגמרי מדליקים!

[מי_מה*]

soapkills זה השם של הלהקה. גלבי זה השיר.

[עולם_ומלואו*]

ואני חייבת להביא לפה את השיר הזה שעוסק כולו בהכנת חצילים.
ממש מדליק.
זה מה שנקרא "סירות חצילים"

[לימונדה*]

תודה על השירים להקה מביירות ששרה על חצילים זה אכן להיט.
חוזרת קצת אחורה לדיון על עדשים (ברור שעדשה זה נקבה "הנסיכה על העדשה" שום דבר לא ברור לי. אז למה הרבים של עדשה הם עדשים?)
מצחיק שהזכרת את השיר baby beluga: כשהבכור היה בן שנה וחצי ופתאום מצאתי את עצמי בלי שום הכנות, אמא לשניים ועדיין לא הבנתי איך עושים את זה עם שניים...
אז הפתרון (היצירתי) שלי היה קלטת ישנה של raffi שאיכשהו התגלגלה אלינו ופשוט הייתי תוקעת את הבכור מול הטלויזיה ושמה את הקלטת ב"רפיט" עד שהצלחתי להבין איך עושים את זה (לקח לי שלושה חודשים בערך). משום מה השיר baby beluga צרוב לי חזק בתאים האפורים.
ולגבי הקוויאר- אני חושבת שהקוויאר המפורסם ביותר נקרא "בלוגה" ומשם השם של העדשים השחורות, שנראות כמו קוויאר.
הדג עצמו, שמהביצים שלו עושים את הקאויר, נקרא sturgeon ומסתבר שהוא לא כשר- אז אני לא מצליחה למצוא את השם שלו בעברית.
מאד אוהבת קוויאר רק שלא יוצא לי יותר מדי...
עולש זה שם ממש מכוער לירק ,שנשמע כמו קללה, אבל במילא זה ירק שהוא לא משהו. הצרפתים פה שרופים עליו...אני פחות.
אורז כורדי נישמע להיט- אבל אני עדיין כל כך מבסטית ממכונת האורז שלא בא לי להסתבך.
אתמול עשיתי מרק עדשים כזה והיה כל כך טעים (אני יודעת שזה מתכון די בסיסי ולכל אחת מרק עדשים משלה). כשנשארים יותר מדי עדשים בסיר, ופחות מדי מרק, אפשר לדוג את העדשים, להוסיף קצת תבלין חי קצוץ (פטרוזיליה, כוסברה, נענע) ולתבל בשמן זית וחומץ בן יין (או בלסמי שאני אוהבת פחות) והמרק הופך בבת אחת לסלט עדשים פרובונסלי.
זהו.
חייבת להתחיל לנקות את הבית... P-:

[בשמת_א*]

soapkills זה השם של הלהקה. גלבי זה השיר.
זה בשבילי? 0-:
ברור שזה שם השיר. שיר עם שם כל כך רומנטי (-: לא יכול אלא לקנות אותי. מה איכפת לי שם הלהקה... ללהקות בימינו יש שמות כל כך הזויים...

תשמעו, בגלל הדף הזה, אתמול בישלתי מרק עוף לצהלות ילדי. הבוקר אכלו לארוחת הבוקר מרק עוף (כן, כן. בזמן שאני אוכלת את הפירות והשקדים והמקדמיה שלי... P-: ) ואחרי חצי שעה גם תפוח אפוי (אני שמה חתיכה גדולה של חמאה ב"חור" שאני יוצרת, ומפזרת הרבה קינמון, וככה יוצא תפוח אפוי מתוק וטעים בלי טיפת סוכר) ותיכף אלך לבשל מרק ירקות עם שעועית שאותה כבר השריתי וכבר בישלתי.

[בשמת_א*]

לא אמרתי כלום, דג חתול, אבל זה:
_כמי שצופה על אנשים ובעיקר נשים כבר שנים, ובהרחבה, ובלי שהן יודעות, אני אומרת לכן, כל אשה היא יפהפיה. זה לא יאומן וזו עובדה מהפכנית אולי אבל זו אמת לאמיתה. היופי הטמון בנשים ונובע מהן, הוא כל כך רב גוני, שזה למות, בחיי. וכל כך אין לו קשר לתמרוקים, למידות, לגיל.
מה שכן, יש לו קשר לשביעות רצון. להכרת תודה, לסיפוק. לידיעת הטוב. יש לו קשר ליצירה. אני מאמינה שאשה צריכה ליצור_
אחד הדברים המפעימים והיפהפיים שנכתבו באתר הזה מיום היוולדו.

[דג_חתול*]

תודה. מסתבר שלא ביודעין קיבלתי השראה ישירה לדברים האלה משכנה פה בשכונה (הגבירה בחום) שכתבה פחות או יותר את אותם הדברים איזה רבע שעה לפני. (תראי בהזמנה שלה לשיעור יוגה אצלה בדף)

אין לי זמן עכשיו לקרוא את כל המטעמים האודיאליים ואחרים אבל איזה כיף, כמה קולות. פשוט כיף. יהיה לי הרבה מה להשלים בערב.

[שביל_בצד*]

אני מקוה שכל האוירה המתקתקה הזו לא תגרום להעברת נושא מבר לבב (מצטערת, אני עדיין שם ואפילו התפוח הנימוח עם החמאה אך! לא הצליח לנחם אותי...)
מצרפת שיר בהקשר הזה?
http://www.youtube.com/watch?v=wzIuWEbS ... re=related

[מיכל*]

את כותבת מדהים!
לא יודעת איך פיספסתי את הדף הזה עד עכשיו, אבל איכשהו גיליתי אותו לפני יומיים, ובשנייה שהבנתי שזאת את (לא, את לא מכירה אותי... אני פשוט קוראת שקטה ואדוקה של הבלוגים היפהפיים שלך...) מאז קראתי את כולו - בכל דקה פנויה שהייתה לי (על מי אני עובדת? איזה פנויה ואיזה נעליים... בכל דקה שהייתי אמורה לעשות בה משהו מועיל לאנושות (טוב, בל נסחפה), ובמקומו פשוט שתיתי בצמאון ובהנאה עצומה את מילותייך ונפעמתי מהפנינים שאת שוזרת בכל משפט).
תודה, תודה , תודה!!
(מישהו אמר הכרת תודה?)
<מקווה שריבוי סוגריים, מכל סוג, עובר כאן בשתיקה>

[דג_חתול*]

<מקווה שריבוי סוגריים, מכל סוג, עובר כאן בשתיקה>
ממש לא בשתיקה! (בהכרת תודה (-: ) תודה מיכל, איזה מילים נעימות.
לא ייאמן, אני לא מגיעה לקרוא את כל מה שנוסף פה, ונכנסתי רק כדי להוציא את המתכון לקציצות. מתביישת בפינה לרגע. יוצאת. עכשיו איפה המתכון? כל פעם יוצאות לי סוליות גמדים סרות טעם ברוטב אדום והיום יהיה לזה סוף!

[דג_חתול*]

קודם כל תשתי כוסית וודקה קפואה, תמיד טוב להתניעה באוקטן גבוה, אחר כך תחשבי מחשבות נוגות תוך זימזום מנגינות נוסטאלגיות (לא חשוב מאיזו עדה) אבל כאלו שמעלות דוק לחלוחית בעיניים (דוק לחלוחית זה חשוב לפני שחותכים בצל) ורק כשאת במצב נימוח מרמתוקמושךבאף מהרהרת בערבות השלג של אמא רוסיה ובקוזקים יפי תואר, תזכרי שיש לך 250 גרם עוף טחון זרוק במעמקי הטונדרה של הפריזר. תתעלמי מכל מה שסיפרו לך ותפשירי אותו בתוך מים רותחים (בתוך השקית המקורית אחרת יהיה לך מרק עוף מרוסק) תוסיפי ביצה מיץ מבצל קטן (קווץ בתוך מועך שום) ופרורי לחם עד מצב צבירה בצקי וכף רוטב סויה. תשאירי את התערובת לחשוב על משמעות החיים בערך חצי שעה ורגע לפני שהיא מגיעה למסקנה תעשי ממנה קציצות קטנות גלגלי בפרורי לחם וטגני בכמות סבירה של שמן. בינתיים קחי מנדולינה ונגני עליה מגינה עממית ואחר כך תחתכי שני בצלים על הזה של הז'וליין (או סתם תחתכי דק אבל ברגש) כשהקציצות מוכנות תוציאי מהשמן, ולתוך אותו שמן תעשי תשליך של הבצלים יחד עם כל מחשבה לא טהורה שעברה בראשך. טגני כמה דקות, הוסיפי שלוש קופסאות קטנות של רסק עגבניות, שתי כפות עריסה מתוקה ובערך חצי כוס מים, או יין ערבבי ברגש ותחליקי פנימה את הקציצות בעדינות של אם המשכיבה את בנה לישון. תהפכי פעם אחת, תנמיכי אש למינימום ותני להן זמן. החיפזון מהשטן, והשטן כידוע גר במוסקבה.

מצאתי!
שיט זה עם עוף. יש לי בקר טחון.

[דג_חתול*]

_את הבצל המוקצה, אני מחליפה בשורשי פטרוזיליה שרוככו במחבת. מלבדם, מוסיפה לתערובת הבשר+עוף, את הביצה, פירורי הלחם, תרד, פטרוזילה (לפעמים ירוקים נוספים). לעיתים מוסיפה גם קישוא לריכוך או סלרי.
חוץ ממלח-פלפל, מתבלת גם בתערובת פטריות פורציני טחונות. לפעמים מוסיפה גם חרדל או מנקדת בצ׳ילי מתוק. (חריף לא הולך אצל יורשת העצר).
את פירורי הלחם אני מחליפה לרוב בקמח מצה או בחלה רטובה.
הכי טעים מטוגן, אבל לטובת הבריאות אפשר לאפות בתנור בתבניות סיליקון של עוגיות. רצוי לנקד בשמן, אבל לא חייבים.
(אני פותרת את הדילמה בגם וגם)._

_יש פה ושלניות של מילים ותבשילים, ולי בסה״כ יש שיפור קטן למתכון הפונקציונלי של קציצות בשר.
אבל, בניגוד ל שטן שכידוע גר במוסקבה, ה׳ הלוא גר, בפרטים הקטנים.
פעם אחרונה, הקציצות הפשוטות, יצאו כמעט שמימיות.
אז ככה:
את שורשי הפטרוזילה (2 ענקיים ויפים), קילפתי וחתכתי קטן-קטן-קטן. ריככתי במחבת עם מעט שמן על משקל ״להשקיף בצל״. (איכס, בצל). הוספתי למחבת גם כ1/3 שומר גדול קצוץ, כמות נדיבה של עלי פטרוזילה קצוצים והמלחתי קלות. כשרוככו דיים, הוספתי הכל לתערובת הבשר-ביצה-פירורים-תרד, שתובלו במלח-פלפל-פפריקה-סויה. סה טו, בלי פורציני ובלי עמאייד.
התפרעתי והחלטתי לטגן הכל...
״ולא נודע כי בא אל קרבו״.
<גם אני בד״כ מהמאלתרות, אבל בגסות, הכמויות מתייחסות לכחצי קילו בשר.
וטיפ חשוב לגבי תרד: אם בוחרים להפשיר תרד קפוא, אז תמיד-תמיד- לקנות עלי תרד ולא תרד טחון>_

[דג_חתול*]

טוב, אין לי כלום מכל אלה. אבל השראה מלוא חופניים. עכשיו נראה.

[עננים_בקפה*]

למה את מתקטננת, עוף, בקר, דגים, הכל הולך, אפילו צימחוניות מעדשים וטופו. אשה למטבח וחתולים למגפיים.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

חוץ ממלח-פלפל, מתבלת גם בתערובת פטריות פורציני טחונות.
מה האנינות הזו? כולה קציצות כמון, פפריקה מתוקה, פטרוזיליה, סגרת עניין. אמא שלי מוסיפה ליתר רכות, בצל מגורר (לסחוט אותו היטב כמובן אחרי הגירור).

<ואני בכלל צמחונית>

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

<ואתמול הכנתי מרק קישואים מוקרם(!) בחלב סויה לפי המתכון של המורה לנהיגה. הכי פרווה שאפשר>

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

קרוטונית-
שאני אשלח אותך אחורה לקרוא את כל המתכון?
דלגי על הפורציני. (לצערי, כבר אין להשיג).
אתמול בארוחה חגיגית (!!) הגשתי כאלה קציצות. כולם התפעלו.
השומר ושורש הפטרוזיליה הם שעושים את ההבדל.

בין היתר עשיתי גם סלט שומר. ניסיתי לנער מעלי את הערגה לשומר של בר לבב בכך שהוספתי מיץ תפוזים כעצת הלימונדה.. (מתאפקת לא לטרחן פה עם משחק מילים..). צודקת לגמרי- כל-כך מתאים! נראה לי שיילך טוב גם עם גרגירי רימונים..

<יש לי מחשבה שכל עניני הבישול, מקומם לא במעמקי האוקיינוס אלא בדף של חיוכה של זאתי מהמלונים. אבל גם אם גברת דג_ חתול רוצה,(נו, את רוצה?), עדיין אין לי מגבעת של גמדים.. Anyone?>

[דג_חתול*]

ואתמול הכנתי מרק קישואים מוקרם(!) בחלב סויה
כאילו, מה נראה לך? לבוא לרסס פה בהערות אנטי יוחסניות ולהשאיר אותנו עם זה ככה והלשון בחוץ?
מרק קישואים מוקרם...מורה לנהיגה...זה נראה לי קצת כמו פתיח לסרט כחול גרמני משנות השמונים, ולמרות זאת ובשל זאת גם יחד אני דורשת את המתכון לאלתר.
(כאן, כאן (-:
מלונים זה לא העונה עכשיו)

[פלוני_אלמונית*]

מרק קישואים מוקרם...מורה לנהיגה...זה נראה לי קצת כמו פתיח לסרט כחול גרמני משנות השמונים
חרגת אותי....

(היום קניתי ראס אל חנות. המרחק אל הצלי מתקצר משמעותית...)

• קן לציפור-

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מרק קישואים מוקרם...מורה לנהיגה...זה נראה לי קצת כמו פתיח לסרט כחול גרמני משנות השמונים, ולמרות זאת ובשל זאת גם יחד אני דורשת את המתכון לאלתר.


ובכן, קוראים לפריץ, מלבישים אותו במכנסי עור ממש הדוקים, אחר כך קוצצים דק 4-5 קישואים (זה ל-4 מנות מרק בערך, אצלך יש משפחה גדולה שיהיו בריאים, אז תגדילי כמויות). וגם שן שום קצוצה על כל קישוא, אפשר יותר. חופן בריא מאוד של כוסברה קצוצה, טיפה גבעולי סלרי קצוצים אבל לא הכרחי. הכי טוב בעצם גבעולי סלרי שלמים ולהוציא אותם לפני שלב הטחינה.

מטגנים את השום בשמן זית (או חמאה), מוסיפים את הקישואים, מטגנים קלות, מוסיפים מים רותחים מהקומקום ואת הכוסברה, ומלח. רתיחה - אש קטנה - מבשלים מעט, חצי שעה נניח. בסוף הבישול שופכים פנימה חצי כוס חלב סויה (אפשר יותר, אבל אז להוריד קצת בכמות המים) .
(המורה לנהיגה סיפרה ארוכות בשבחיה של שמנת צמחית לבישול 5% מתוצרת "ארלו" או משהו, אני לא מצאתי אותה אז שמתי חלב סויה).
נותנים עוד 5 דקות על אש קטנה, בלי להרתיח ממש, שחלב הסויה לא יתפרק (אם זה השמנת אז כן אפשר להרתיח איתה קלות). קוראים לפריץ, עושים איתו כל מיני דברים עד שהמרק יתקרר טיפה. מחברים לחשמל את הבלנדר מוט, מערבלים בערך (להשאיר חצי חתיכות קישואים, אחרת יהיה דייסה). והופ מוכן. מתפללים שפריץ יזמין מונית הביתה וייתן לנו לאכול בשקט, וידה ידה ידה, הוא נשאר לארוחת הערב.

[דג_חתול*]

את צוחקת עלי! המורה לנהיגה הוא אשה?

[פלוני_אלמונית*]

קרוטונית -

יעלצ

[עולם_ומלואו*]

צוחקת עלי! המורה לנהיגה הוא אשה?
זה ידוע שמורים לנהיגה ממין זכר (ועוד בתל אביב) מחלקים מתכוני מרק קישואים מוקרם

אצלנו כל כ התלהבתי מהראס אל חנות אבל הבנZוג שם וטו ולא הסכים לאכול שום דבר שהכנתי מזה. כנראה אשכנזים וקינמון עם בשר לא הולך ביחד. לי זה כל כך טעים שזה מבאס ביותר.

[דג_חתול*]

אמרת לו שזה עם קינמון? טעות. טעות.
נדמה לי שאצל גברים מסודרים ואשכנזים קינמון זה תוספת נועזת לרביכות חמימות לבנבנות, או למקסימום קוגל אטריות מתוק שהוציאו לו את הנשמה כל הלילה על איזה מתקן חימום של זקש.
תאכלי את ושיהיה לך לבריאות. או שתביאי לפה, אני מכירה לפחות שני פיות שישמחו.

[דג_חתול*]

<הולכת לקנות חלב סויה. כמה אני מאושרת מהמתכון הזה של הקישואים. תודה.>

אפילו צימחוניות מעדשים וטופו.
לא חבל לשים טופו בקציצות?
(עכשיו זאתי מהמה זה האנינות תצא עלי במה זה הקמצנות.
נראה לי שבקציצות שמים בעיקר דברים שנס ליחם, לא? לא מגעילים, אבל ככה...לא רעננים, או משובחים, כמו חבילת טופו...(חוץ משורשי פטרוזיליה ענקיים וטריים שמאדים אותם ושמים בקציצות. מודה שהולך ונבנה אצלי המתח לקראת המפגש עם האירוע הזה. מודה שעד היום שמתי אותם רק במרק, וגם, בחצי תהיה.)
אני גם ,ממש, מודה לכל הרוח שנשבה כאן בנעימות כה רבה מכל קצוות תבל, מכרכרות שעוצרות בחריקה בשלג ועד בכלל, שהביאו לסיר די נעים וטעים של קציצות בשר כאן אתמול.

[דג_חתול*]

אני מקוה שכל האוירה המתקתקה הזו לא תגרום להעברת נושא מבר לבב
שביל יקרה, נרצה או לא נרצה, נסתתר בין הסירים ככל שביכולתנו, זה הרי...(מלאי ההמשך כאוות נפשך. הסתבכתיביותר מדי כיוונים. רק לספר לך שפגשתי אותו לפתע בשוק, פתאום צץ לי במלוא קומתו מול העיניים, וכששאלתי בשמחה מה נשמע ראיתי שהוא נבהל מהמפגש ומיד עטה חיוך ענקי, ענקי, כזה של הכל מצויין, הכל ממש עלא כיפאק, וענה לי "מצויין! מצויין! מה שלומך. " ודהר הלאה.

[בשמת_א*]

אמרת לו שזה עם קינמון? טעות. טעות.
קודם כל אל תשמיצו עדות פה. זה לא בגלל שהוא אשכנזי, זה מסיבות אחרות... גם האיש שלי באופן עקרוני ממוצא אשכנזי, והוא מלהטט במטבח ומכניס לפה כל מיני שילובי תבלינים מעניינים. רק אתמול מצאתי בהרט בארון ולא ידעתי בכלל שיש לנו.

אבל אחרי ההסתייגות הזאת, אני אעשה הכללה מסוג אחר. לא עדתית.
יש אנשים שהם מאוד סגורים ושמרנים בענייני מזון. יש להם קבעונות, ומה שקובע להם את הטעם הוא אם משהו נכנס או לא נכנס לרובריקה הנכונה.
לאלה, זו תמיד טעות לגלות מה יש באוכל.
"תטעם, נראה אם תנחש מה המרכיבים" (סטייל מאסטר שף כזה. הילדים שלי אכלו קערה שלמה של מרק ירקות טחון תוך כדי הניסיון לזהות את המרכיבים, ורק בסוף הקטן זיהה נכונה שהכנסתי בשר כלשהו למרק - גרון של הודו, לטעם, לא טחנתי אותו).
ולא לגלות שום מרכיב שיגרום לו לא לאכול משהו - שטעים לו אבל אם הוא יודע שיש שם המרכיב הזה, גמרנו. אין עם מי לדבר. למה? ככה. כי כתוב בספר החוקים של בעלי הקבעונות, שזה - אסור.
(זה תמיד ספר חוקים פרטי לחלוטין, אידיוסינקרטי מה שנקרא).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

צוחקת עלי! המורה לנהיגה הוא אשה?
ברור! בשביל גבר שיגיד לי איך לנהוג כבר יש לי את אבא שלי

תוספת נועזת לרביכות חמימות לבנבנות


קוגל אטריות מתוק שהוציאו לו את הנשמה כל הלילה על איזה מתקן חימום של זקש.
הלו! אני מאוד מבקשת, עד שהשתחררתי מהפנטזיות על פריץ ומכנסי העור, את מכניסה לי עוד שמיכה חשמלית ושמה משה...

[עולם_ומלואו*]

לאלה, זו תמיד טעות לגלות מה יש באוכל

אמרת לו שזה עם קינמון? טעות. טעות

אבל אני לא אמרתי לו!!! תנו קרדיט לבחור. הוא עלה על זה לבד.
אחרי החמין המדהים שיצא בסיוע הראס, הכנתי עם זה אורז כזה עם תפוחי אדמה שרופים וטעימים בתחתית ואני וגם עולמית טרפנו את זה והוא בתמורה סיפר לי ששקל להחביא את "הראס אל עמודהזה שקנית" ולהתמם שאין לו מושג לאן זה נעלם. טוב הבנתי את הרמז. אני שוקלת את צעדי.

[קן_לציפור*]

טוב הבנתי את הרמז. אני שוקלת את צעדי.
חבל שאני לא גרה לידך. הייתי קופצת לטרוף איתכן...

[דג_חתול*]

"הראס אל עמוד הזה

[הגבירה_בחום*]

ראיתי שהוא נבהל מהמפגש ומיד עטה חיוך ענקי, ענקי, כזה של הכל מצויין, הכל ממש עלא כיפאק, וענה לי "מצויין! מצויין! מה שלומך. " ודהר הלאה.
אויייש... מכירה את הבהלות האלה, מסוג המקרים שרואים על הפנים של הבנאדם את המנואלה שלו עובדת, ורואים שמבחינתו, אם היה יכול היה שוקל לבצע מהלך של לעבור לצד השני של הרחוב ולעשות עצמו לא רואה או לכל הפחות למלמל מצויין! מצויין! מה שלומך ולדהור הלאה... (-:

גמרנו. אין עם מי לדבר. למה? ככה. כי כתוב בספר החוקים של בעלי הקבעונות, שזה - אסור
ברור! (-:
אצלנו בבית יש שני בני עשרה (ילדיו של זוגי) שאם זה היה בשליטתם היו אוכלים 365 יום אורז לבן פרסי ושניצל, אבל מה לעשות שהם נקלעים לבית צמחוני בעיקרו שאוהב לגוון ולהשתולל בבישולים.
ויש מן חוק ברזל בינינו שאנחנו נותנים מינימום אינפורמציה על מרכיבי האוכל אחרת אי אפשר לדעת על איזה מרכיב תמים שהם אפילו לא יודעים אם הוא טעים או לא הם יתפסו ויפסלו בעקבותיו את המאכל.
אז לשאלות: "מה זה?" התשובה היא - תבשיל עם ירקות. "איזה מרק/ לביבות אלה" - מרק ירקות.
אם יש חתיכות שהם לא מזהים זה מגיע לבחינה עם המזלג תוך כדי הארוחה וברור מה זה, ומה זה. אם הם כבר אוכלים וזה טעים להם, אז אין בעיה להגיד, אבל כשמופיע הפרצוף החשדן שאומר: "המממ... מה זה שוב הדבר המוזר הזה שהוא לא שניצל ואורז לבן" הכל נהיה מאוד כללי לכדי, תבשיל ירקות, פשטידת ירקות וגבינות, מרק עם כל מיני דברים... ולא, אנחנו לא נוטים לומר באופן וולנטרי: "הממ.. זה תבשיל עם כמון וקינמון, אתם חייבים לטעום" (ובבית הזה, כמעט לכל דבר נכנס קינמון) (-:

[אמא_בבית*]

אי אפשר לא לזהות קינמון מקילומטר ואני (וגם אמא שלי המרוקאית ואבא שלי הפולני) לא סובלת קינמון בבשר. לנו טעים קינמון רק עם דברים מתוקים.

[בשמת_א*]

אי אפשר לא לזהות קינמון מקילומטר
חחח רק מי שרגיש D-:

[הגבירה_בחום*]

_אי אפשר לא לזהות קינמון מקילומטר
חחח רק מי שרגיש_
זה נכון... (-:
וגם, אם מכיוון שקינמון הוא תבלין דומיננטי צריך להשתמש בו בקמצוצים מתאימים כדי שלא ישתלט על כל התבשיל אלא ישתלב עם תמהיל התבלינים לכדי נימה או ארומה עדינה...
ועדיין כמובן מי ששונא קינמון ממש אולי ירגיש (כמו שאני לא אוהבת הל ומרגישה אותו תמיד תוך שניות, גם ששהאוכל טעים וההל לא מפריע בו, אני ארגיש אותו שם (-:)

[הגבירה_בחום*]

_אי אפשר לא לזהות קינמון מקילומטר
חחח רק מי שרגיש_
זה נכון... (-:
וגם, מכיוון שקינמון הוא תבלין דומיננטי צריך להשתמש בו בקמצוצים מתאימים כדי שלא ישתלט על כל התבשיל אלא ישתלב עם תמהיל התבלינים לכדי נימה או ארומה עדינה...
ועדיין כמובן מי ששונא קינמון ממש אולי ירגיש (כמו שאני לא אוהבת הל ומרגישה אותו תמיד תוך שניות, גם ששהאוכל טעים וההל לא מפריע בו, אני ארגיש אותו שם (-:)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אז לשאלות: "מה זה?" התשובה היא - תבשיל עם ירקות. "איזה מרק/ לביבות אלה" - מרק ירקות.
בהחלט! (מחרה-מחזיקה )
אתמול הגדול הבררן, גם כן מעדות השניצל וזהו, שאל "מה זה?" על עשבי התיבול הירוקים שבלביבות הראשונות של העונה[1]
התשובה: תבלינים.
אכל 4 לביבות.


[1] ומה חשבתן מכינים משאריות מרק הקישואים? מוסיפים 2 ביצים, חצי כוס קוואקר טחון, טיפה מלח והיידה, לביבות דקות ואנינות.

[הגבירה_בחום*]

ומה חשבתן מכינים משאריות מרק הקישואים? מוסיפים 2 ביצים, חצי כוס קוואקר טחון, טיפה מלח והיידה, לביבות דקות ואנינות.
היידה! נשמע מעולה. ואיך לא חשבתי על קוואקר עד היום בתוך לביבות.
ארוחות משאריות של ארוחה אחרת הוא הפורמט החביב עלי, ולביבות משאריות של מרק או תבנית ירקות שורש הן ללא ספק פורמט אהוד כאן (-:

[דג_חתול*]

היידה!
(לא דיברתי אליכן. זה לפריץ. יושב פה על המקרר ומנפנף ברגליים. חתכת רגליים ארוכות יש לו. אפילו להכין את המרק קישואים עוד לא הגעתי ואתן כבר בשאריות!)

(הוא מחפש אותך, קרוטונית. אמר לי איפה זאת מהמרק, עם המרק, נו. הרביכונת הזאת. איפה היא. ובגרמנית הוא אמר! ואני הבנתי! ומילה אני לא מדברת גרמנית! תעשי טובה תקחי אותו כבר. זה כבר נהיה לא נעים.)

[עולם_ומלואו*]

בלוג מתכונים נהיה לך. ועוד של דגים. גם כן דג. מה דג? חתול!

[מצ'רה*]

היידה זה בגרמנית?
(בדיוק הבוקר ! הבן שלי שאל אותי באיזה שפה זה ואמרתי שביידיש. אבל הרגשתי שאולי לא.)

[מתחדשת*]

היידה

הגיע ללדינו וכנראה גם ליידיש (כך טוען רוביק רוזנטל, בחיים לא שמעתי דוברי יידיש משתמשים בזה) מהשפות הבלקניות.

[הגבירה_בחום*]

היידה, זה לגמרי מהבלקן.
שגור היטב בפי אבי הבולגרי למשעי, והמהדרין אומרין: היידה ברה! להלן יאללה יאללה (-:

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אמר לי איפה זאת מהמרק, עם המרק, נו. הרביכונת הזאת. איפה היא. ובגרמנית הוא אמר! ואני הבנתי! ומילה אני לא מדברת גרמנית! תעשי טובה תקחי אותו כבר. זה כבר נהיה לא נעים.)

עזבי אותי ממנו, יש לי שיעור נהיגה על הראש.

[דג_חתול*]

היידה ברה!
זה נראה לי קלאסי לבולגרים שבאו להתיישב ביפו...

[הגבירה_בחום*]

זה נראה לי קלאסי לבולגרים שבאו להתיישב ביפו...
זה אכן קלאסי...
אבא שלי עלה להתיישב בקיבוץ מזרע מה שלא גורע מהקלאסיקה (בל' בולגרית דגושה) (-:

[דג_חתול*]

אבל הנה השיטה הכורדית להכנת אורז שלמדתי מהאמא של הגבר (בטח, בינתי, אני אלמד אותך, למה לא? הילדים צריכים לאכול, לא ככה?)

שחף, זו השיטה הכי מהפכנית שנתקלתי בה עד כה לבישול אורז! כאילו, זה ממש עונה על הגדרת הכורדיות מצד אחד, מצד שני נשמע יפהפה ואמיץ, כמו הכורדים עצמם.
אבל זה העלה אצלי משהו אחר גם, שהלך איתי היום והחלטתי חרף גאוותי השבירה לשטוח אותו כאן:
אמהות של בנים מאז ועד היום, לא, איך לומר את זה? לא מתות עלי. לא יודעת למה. אני בחורה טובה. והן גם לא משכילות מי יודע מה לא רק אני.
אבל אחת המכוות הברורות היו כשהיה לי חבר ממוצא טריפוליטאי, ממש נולד שם, זה היה בתקופה החשוכה של בין גיל 20 ל25, שאז כל כך לא יודעים. אוי. כל כך לא מימינך ומשמאלך, לא מאין באת ולאן את הולכת. איזה חיים על פורפרה. אוי. נעזוב, לא משנה. גיל ההתבגרות זה דבש וסביונים ליד הזמן ההוא, באמת.
כך או כך, באים לבית של ההורים שלו, ודי מהר נמזג לכוסות זכוכית מעוטרות נוזל לבנבן סמיך בעל ניחוח גן עדן ושם עוד יותר, רוצ'אטה.
וואו. ואני בנאיביות של אהבלות אומרת לה "אני חייבת לדעת איך להכין את זה" או משהו לא לעניין ברוח הזאת (אני מקווה שזה לא היה"אפשר לקבל את המתכון" נורא),
והיא ענתה כך:
זה יהיה לך קשה מדי מותק.
כמו זהבה הטוניסאית שנים רבות אחריה, זרקה לי את זה ככה בפרצוף כמו שמרוקנים לרחוב ג'ארה עם מים שעדיף לא לדעת מה יש בהם.
כמו הסבתא התימניה מהכרם של חבר אחר שהיה לי פעם, שאני אפילו לא זוכרת מה היא אמרה אבל זה היה ברור ונותר ברור עד עכשיו.
ואולי הבהירות הזאת תקבל שם וצורה כשתבוא מישהי אל הבן שלי. את בחיים לא תהיי טובה בשבילו כמו אמא שלו, מותק, תאמר הבהירות בחיוך מריר. אולי. אולי לא.

אבל ככה אני מרגישה תמיד מולן, מול האימהות. שקיבלתי לידי את הדבר הכי יקר להן. ושבהיותי לא האמא של הדבר הזה, נכשלתי מראש.

[הגבירה_בחום*]

אבל ככה אני מרגישה תמיד מולן, מול האימהות. שקיבלתי לידי את הדבר הכי יקר להן. ושבהיותי לא האמא של הדבר הזה, נכשלתי מראש.
מבינה אותך וזאת אבחנה נורא מדוייקת, אבל גם נורא עצובה... לחשוב שהיא ככה נפוצה אצל אימהות לבנים...
כמו בא ממקום של חולשה, שהקדיש את כל עולמו לדבר היקר הזה, ועכשיו כשהוא גדל ועצמאי והכניס אישה אחרת לחייו, חייבים להקטין אותה כדי לא להתרוקן לגמרי ממשמעות...

[אמא_בבית*]

אני חייבת להעריץ כאן את שתי האמהות המופלאות שאני חייתי עם הבנים שלהן (עם אחד בעבר ועם אחד עדיין) שתיהן נדיבות בהכל ובמיוחד במתכונים וכתבו כל אחת בדרכה את "המדריך להעצמת הכלה".
ואני חייבת להגיב על:
כמו הסבתא התימניה מהכרם של חבר אחר
סליחה מכל התימנים, האוכל שלכם טעים מאוד אבל יש לי חמות תימניה שלימדה אותי את כל הסודות ואם יש אוכל שהוא לא בעיה להכין, זה אוכל תימני.
אם סבתא תימניה התנשאה עלייך בענייני מתכונים, סימן שהיית במצב נפשי באמת קצת מעורער.

[בשמת_א*]

אבל ככה אני מרגישה תמיד מולן, מול האימהות. שקיבלתי לידי את הדבר הכי יקר להן. ושבהיותי לא האמא של הדבר הזה, נכשלתי מראש
וואו.
אותי משום מה הן אהבו. אין לי מושג למה, כי אני כזאת, באמת, בוקית חסרת תועלת לדעתי כשמדובר בכישורים שאמהות אמורות לחפש.
ממש לא מזמן אבא של האקס המיתולוגי אמר לאמא שלי משהו בסגנון, שהם עד היום מצטערים שנפרדנו (לפני עשרות שנים, כן?).

<זה לא אקס מיתולוגי לפי ההגדרות של עירית לינור, אבל ממילא ראיתי שאף אחד לא מקפיד על הדיוק בעניין הזה, אז הצטרפתי לעדר>

[דג_חתול*]

אם סבתא תימניה התנשאה עלייך בענייני מתכונים,
לא, זה לא היה בכלל באוכל. חזרתי יחפה מהים, משהו עם יחפנות. נו לא משנה זה היה לפני מליון שנים. היום כבר לא הייתי הולכת לכרם יחפה. היום גם לא הייתי רוצה להיות עם הנכד שלה. רק ההערה נשארה. בינתיים כבר הסבירו לי שבעדות אסליות ממש, מתרבויות מסויימות, ללכת יחף זה בכלל לא כזה קול, זה מרמז על קשת שלמה של מאפיינים ואף לא אחד מהם קולי.
לימים למדתי שבאותן תרבויות ממש, הומסקולינג זה בדיוק כמו יחפנות. שומר נפשו ירחק.
והתרבויות, זה לא כל התימנים, או כל הלא יודעת מה, אלא זה אנשים שחוו על עורם ממש היעדר נעליים, היעדר קרוא וכתוב, מתוך מצוקה. כלכלית, חברתית, תרבותית, כל מצוקה שהיא.
בין זה ובין "בחירה חופשית" "קוליות" או כל הפלצה ניו אייג'ית אחרת לא היה ולא כלום.
לסבתא כזאת למשל, אפילו אני של אז הבינה שאסור לגלות שאני מתפרנסת מניקוי בתים.
למרות שכמו במונטי פייטון ממש, בשעתם : worse!!?? Worse??!!! how can i be making it worse??!!
לטובת מי שזוכר ומי ש (אוי ואבוי! ) לא מכיר, אצה רצה ליוטיוב.

[דג_חתול*]

http://www.youtube.com/watch?v=MIaORknS1Dk

[קן_לציפור*]

אויש, דג ח אין עליהם. הולכת להתענג על עוד קטעים שלהם...

[מי_מה*]

אותי , כמו את בשמת (איזה כייף אפשר להתהדר במשהו שאני כמו בשמת) אמהות של בני זוג אהבו. אבל , שיט שיט שיט, היה בזה משהו עצוב כל כך כי את הבן שלהן הן לא ידעו לאהוב בכלל. אני, היתה לי הצלחה עצומה אצל משפחות מרוקאיות וגם אצל חמותי האנגליה ותמיד זה היה בדרך של לרדת על הבן הלא יוצלח ואיך אנחנו חכמות יותר ממנו. ירחם השם.

[מי_מה*]

אויש נו, והקטע הנ"ל הוא כל כך בריטי שכל מי שמחרפת את החמות שלה שלא תדע מחמות בריטית . אני אומרת לכן... תנוח על משכבה בשלום, אבל החמות הבריטית שלי היתה משתלבת שם נהדר

[יעל_צ*]

והתרבויות, זה לא כל התימנים, או כל הלא יודעת מה, אלא זה אנשים שחוו על עורם ממש היעדר נעליים, היעדר קרוא וכתוב, מתוך מצוקה. כלכלית, חברתית, תרבותית, כל מצוקה שהיא.
אני חושבת שעלית בדיוק על הנקודה. אני חושבת שעכשיו אני מבינה למה כל כך הפריע לאמא שלי כשהייתי מתלבשת בבגדים דהויים, קרועים, בקיצור, כשלא הייתי מספיק ייצוגית.
והיא בכלל לא הייתה מהסוג הפולני של "מה יגידו". אני מאמינה שזה באמת נגע לה בנקודה כואבת.

ומונטי פייטון - תודה על הקטע הזה. ובכלל, מה היינו עושים בלי כל סרטים?
הייתי אתמול בהרצאה נהדרת של פסיכולוג חובב קולנוע, שמשלב קטעי סרטים כדוגמאות לדברים שהוא מספר ואהבת הקולנוע (והאדם!) מבצבצת מכל משפט שהוא אומר.
סליחה על הסטייה מנושא השיחה, אבל פה מותר, לא?

[דג_חתול*]

אבל פה מותר, לא?
סטיות חופשי.

[לימונדה*]

תודה לנשות דג חתול על העלאת המוראל פה...
מצחיק המעברים מאורז ווישולים לחמות. מתה מסקרנות לדעת...איזה בישולים אפשר ללמוד מחמות בריטית?
אני קצת נתקעתי על הדיאלוג עם קרוטונית על המורה לנהיגה, שמיד זרק אותי לסרט היחידי של מייק לי שהוא שמח (טוב קצת אפל) ונקרא happy go lucky. סרט מקסים! בכל מקרה יש שם מורה לנהיגה פסיכופט (וגם מורה מוטרפת לפלמנקו) איזה כיף שיש יו טיוב- מצרפת את הקישור

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

:-O
הנה למה אני לא אצל מורה גבר! אצלנו בשיעורי נהיגה הרבה יותר רגוע! המורה שלי, גם אם חו"ח היא לוחצת על הברקס, היא אומרת משהו כמו "אופס!".

איזה בישולים אפשר ללמוד מחמות בריטית?
לי כמעט היתה חמות הולנדית! שלא תדעו מצרות. סיר מלא צדפות וירקות ועשבים, מה שיצר ציר שמיימי ממש באפס עבודה. אני זוללת, מתאפקת לא לבקש מנה שלישית ובסוף הבחור אומר לי "מה שלא אוכלים היום היא זורקת".

[מצ'רה*]

ואללה?
על הולנדים ואוכל שמעתי ככה:

• שכשאת מתארחת, עם הקפה פותחים קופסת פח עם עוגיות נהדרות, את לוקחת אחת, סוגרים את הקופסה והיא נעלמת.
• חברה הולנדית בת 70 עוד מעט סיפרה שאמא שלהם לימדה אותם שכשהם מתארחים ומציעים להם תוספת הם צריכים להגיד "אני לא רעבה".

אז בסוף זורקים משהו? מוזר.

[דג_חתול*]

"מה שלא אוכלים היום היא זורקת".
זו דרך לעודד לאכול.
נורא לא בריטי אבל המרוקאים השובבים לך תדע לאן הגיעו.

[בשמת_א*]

ומונטי פייטון - תודה על הקטע הזה
הואיל ובדיוק בשבת ראינו את כל "בראיין כוכב עליון" (הבת ביקשה אז התיישבנו כולנו בחדווה), אני תוהה מה המסר שהיקום מנסה להעביר לי, לראות פעמיים בתוך שלושה ימים את הקטע עם הסקילה... P-:

[מצ'רה*]

אני תוהה מה המסר שהיקום מנסה להעביר לי
לפעמים לפעמים וידאו הוא רק וידאו

[מי_מה*]

מחמותי הבריטית לא למדתי שום דבר על דרך החיוב רק בלעשות ההיפך ממנה. היא היתה מוציאה לאוכל את הנשמה בבישול ארוך וטיפול יתר,והיינו יושבים אצל שולחנה הקט ואוכלים את הזוועה תוך הקפדה על סכין בימין ומזלג בשמאל(כשמניחים לי לנפשי אני אוהבת הפוך) ומרפקים שלא נוגעים בשולחן. ברררר

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שכשאת מתארחת, עם הקפה פותחים קופסת פח עם עוגיות נהדרות, את לוקחת אחת, סוגרים את הקופסה והיא נעלמת.
לגמרי. זה תקף במיוחד בקרב הדור שעבר את מלחה"ע השנייה.. הקופסה אגב לא נעלמת, היא חוזרת למקומה בתוך הוויטרינה של המזנון. כמו הר נבו.

המשפחה של הבחור היתה קצת ההפך מזה. דור אחר.

[עולם_חדש_מופלא*]

כמו הר נבו.

[שם_בדוי*]

יש לי סיפור על חמות ואוכל:
כל פעם, בכל ארוחה, בעלה מקבל את אותו התפריט: פסטרמה וצנימים קנויים, מרק קומפוט חם מרוסק וגלידה. הוא טוען שזה מה שהוא אוהב ואין לו סבלנות לגיוונים. אני מאמינה לו.
יום אחד נגלה אלי הצד שלה בסיפור:
כשהתחתנו, כך סיפרה, החלטתי שאהיה רעיה טובה. למדתי לעומקם מס' ספרי בישול, ובכל יום היית יטורחת במטבח שעות, כל פעם על מנה מיוחדת אחרת. כעבור חודשיים שאלתי אותו נו, אתה מרוצה מהאוכל? והוא ענה? מרוצה, מרוצה, רק למה כל יום אותו הדבר?
אני נעלבתי כמו שלא נעלבתי בחיים שלי. לא אמרתי מילה. אבל באותו יום גמלה בלבי החלטה: הוא באמת יקבל כל יום אותו הדבר.

ובכן, לא מעט צער העולם גלום בסיפור הזה, אבל המצער באמת כאן הוא שיתכן שהוא אמר משהו כמו "מרוצה, מרוצה, אבל למה לא כל יום אותו הדבר" והיא פשוט לא שמעה נכון.

[לי_אורה*]

_וואוווווווו...
מדהימה אחת!_
הרגע יצאתי מהכוך של זהבה. אוי בא לי על הלימון שלה (אבל לא על האטיטיוד שלה). מה זה נהניתי!!!!! שפתיים יישק. באמת טעים פה במלוא מובן המילה. איזה כיף שהגעתי לכאן (לא היגבתי קודם, קראתי מההתחלה, אבל הקטע עם זהבה הוציא אותי מקהל הקוראות הדוממות )

[לי_אורה*]

אהבתי (מאוד!) גם את ערגיליות התות. ויש עוד.
בייחוד את סיפורי האוכל העסיסי/ים. אבל לא רק..

[דג_חתול*]

קורות הציפור המכנית

[עוברת_אורח*]

השתיקה בדף דחפה אותי למעשה ייאוש - אני מכינה את הדגים!

[עוברת_אורח*]

שאלה ראשונה מהשטח: איך מונעים מקליפת הלימון לשחרר מרירות לרוטב?
(זה לא משפיע על הדג עצמו, הוא נפלא, רק על הרוטב. מה עשיתי לא נכון?)

[מצ'רה*]

עשיתי את האורז הכורדי מאורז מלא עגול. בשלב של הבישול הסופי שמתי אותו על תנור העצים (זו היתה האש הכי קטנה בבית).
יצא מעולה.

[לי_אורה*]

מחכה ומקווה להמשך

[ירושלמית*]

גם אני. מאוד. בגלל זה שבתי ונהייתי מתמכר אל מה חדש...

[קן_לציפור*]

דג, היום קניתי בשר לצלי. את ראס אל חנות כבר קניתי.
הגעתי הביתה לגלות שאין לי חצי מהמרכיבים האחרים.
אז אלתרתי. שמתי את הבשר, עם גזר, פלפל אדום, קצת ירקות שורש, סלרי, ו.... גריסי פנינה.
שזה בכלל לא קשור למתכון שלך.
אבל כל התבלינים כן: קארי, הל, קינמון, ראס, אפילו התפוזים...

יצא בסדר.
אני חושבת שגם אני לא מתה על קינמון בבשר.
מצד שני, יכול להיות שהתבלינים לא התאימו למרכיבים.

אנסה בקרוב שוב.
תודה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יפתי! אני מוציאה עכשיו אוטובוסים להפגנה למען פוסט חדש לדג חתול.

עושה סבב מוזיקה נוסטלגי היום, ותראי מה מצאתי: http://www.youtube.com/watch?v=mMXaohlVK0s פעם ראשונה שאני שומעת ביצוע שלה לשיר הזה, ופתאום אני קולטת שהמילים ממש עצובות. חוה אלברשטיין, עם כל הכבוד, חוגגת בשיר הזה בצורה שלא מתאימה לטקסט. בכל אופן, זה נהדר.

[עולם_ומלואו*]

פעם שמעתי ראיון עם אהוד מנור שסיפר על הילדות שלו שהיתה מאושרת, שהוא זוכר רק דברים טובים בלי טראומות או עניינים, ונראה לי שהיה לו עצוב להתבגר ולהפרד ממנה....

[פלוני_אלמונית*]

קרוטונית - הביצוע של חני לבנה באמת נפלא. בכלל, היא זמרת נהדרת שאיכשהו התמוססה....

יעל צ

[לי_אורה*]

פליז, אם זה לא סוד, האם מישהי יודעת אם יש המשך לבלוג הנפלא הזה?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יש המשך בחיים האמיתיים, בהם היא מתעסקת בלי לחשוב בכלל לשתף אותנו במשהו
וגם אני יוצאת בקריאה נרגשת: יא מלעונה, תחזרי