החיוניות שלי חלק תשיעי

מאי*
הודעות: 338
הצטרפות: 01 ספטמבר 2003, 17:18

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי מאי* »

למה? כי ככה הגוף שלי ביקש וזה עדיף בעיניי על כל הנחייה תזונתית גורפת או נקודתית.

בגדול אני מסכימה. אבל מה לעשות עם הגוף עצמו משובש? כמו שאמרתי - לי למשל יש מנגנון משובש של ספיגת B12. לא משנה כמה מקורות ל-B12 אני אוכל, אני אשאר במינוס עד שאקח תוסף/זריקות. מצד שני, אם אני אתעלם מההנחיות המקובלות לגבי כמות ה-B12 שאמורה להיות בגוף אני בהחלט אפתח תסמיני חסר ברורים. או ויטמין D - גיליתי לראשונה בחיי בהריון שחסר לי. מה זה חסר לי, חסר בגדול. אני לא חושבת שזה חסר שהגוף היה סוגר אי פעם לבד, וגם לא בטוחה שמצבי היה טוב יותר אם הייתי מתעלמת מתוצאות הבדיקה (לא משנה שאכן אני שוכחת לעיתים קרובות לקחת את התוסף, אבל לפחות לוקחת בתקופות הריון וכו')

כלומר, אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שלא משנה מה נאכל, לפי איזו תוכנית ובלי/עם הקשבה לגוף, כנראה שבעידן הנוכחי חלק גדול מהאנושות עדיין יסבול חוסרים (לכן על אף שאני דוחה את הטבעונות כתיאוריה כי תיאורטית היא אינה סבירה בעיני, אין לי בעיה מעשית איתה כי כפי שאת אומרת - ממילא הרבה מאיתנו לא מקבלים מה שהם צריכים מהאוכל). ונכון שצריכה עודפת היא גם סיכון ולפעמים סתם מיותרת (יש לי תיאוריה שכמויות הברזל שדוחפים לנשים בהריון הזויות לגמרי. אני גיליתי שגם כאשר ההמוגלובין שלי ירד ל-8, הוא חזר לתקנו מעצמו כמה חודשים אחרי הלידה). אבל מה עושים עם החוסרים האמיתיים? איזה מנגנון חוץ מבדיקות יכול לאפשר לגלות אותם, ואיך אמורים לטפל בהם חוץ מאשר תזונה לפי הנחיות מאד ספציפיות ו/או נטילת תוספים? גם אם גוף יכול להגיע לרמת דיוק כזו שהוא יודע בדיוק לשדר למוח: 'היום יותר מגנזיום, פחות ברזל, יותר אבץ, פחות B6', תסכימי איתי שכנראה מדובר ברמת קשב נדירה-עד-בלתי-קיימת בימינו :-)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

מה לעשות עם הגוף עצמו משובש?
אז בוודאי להתייעץ ולבדוק. אני לא נגד התוויות תזונה שנגזרות ממצב של חסר ברור. להפך. אני בעד לבדוק גם כשמרגישים לגמרי בסדר אם לא בטוחים, ואני בעד לקבל המלצות לתיקונים מיותר ממקור אחד ויותר מגישה אחת, ואז להפעיל שכל ישר ולעשות מה שצריך.
זה שונה מאוד בעיניי מהמלצות כלליות לגבי תזונה, שמניחות שכולנו אותו דבר ב...משהו :-)

ולכן ההמלצה כן לאכול טבעוני לא שונה בעיניי מההמלצה לאכול מן החי ולא שונה מההמלצה לנשים בהריון לצרוך כמות מסוימת של ברזל. שלושתן, ועוד רבות אחרות, מנותקות מהגוף שלי ומניחות לגבי הכלל הנחות שאני מסרבת לקבל.

האיגוד המקצועי שלי יצא באיזה פרוייקט והזמין סטודנטים לחקור את הקשרים ההפוכים בין מזונות שנחשבים לבריאים לבין בריאות.
ונוצרה שם רשימה ממש מכובדת של מזונות שלא היית מקשרת בכלל למשהו שלילי אי פעם, ואיך הם ישפיעו רע מאוד על הבריאות של אנשים שיש להם בעיה כזו אחרת. דברים כמו סלק, ואשכוליות ושאר חברים מזינים, במצבים לא נורא נדירים ממש לא מומלצים.
עכשיו... אני אישית לא ממהרת לקפוץ ראש לבריכות כאלה ולהסכים. אבל זו דוגמה קיצונית לכך שכל אמירה כללית לגבי תזונה, ובעיקר אלו הגורפות והכלליות ביותר, הן פשוט בזבוז זמן מבחינתי.
אני מעדיפה ללמד אנשים להקשיב לעצמם (לגוף) לפתח את קול ההיגיון שלהם, ולשלב את זה עם מידע מדמויות מקצועיות שהם מאמינים בהן ובדקו אותם אישית.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

הספיגה נפגעת ולא בגלל אכילת הבשר עצמו
אני לא מכירה אף אחד שטוען שהספיגה נפגעת בגלל הבשר.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אני לא מכירה אף אחד שטוען שהספיגה נפגעת בגלל הבשר
אני חושבת שקראתי את הטענה הזו. בגלל שזה היה בדיוק באותו פורום בו קראו לי טבחונית וקרניסטית (משנה אם הכותב/ת מעדיף לועזית או מעדיפה תרגום לעברית), ואמרו על אוכלי פליאו שהם רוצחי המונים, לא נשארתי שם מספיק זמן בשביל לברר לעומק... זה היה, אם מישהי רוצה להסתכן ולהכנס, בפורום טבעונות בתפוז.

לדעתי הטבעונות השפויה סופגת את הנגטיביות שנוצרה באשמת הטבעונים התוקפניים. וזה לא הוגן כלפי הטבעונות השפויה, אבל אני ממש יכולה להבין את האנטי שיש לאנשים מסויימים כלפי טבעונות. רוב הייצוגים של הטבעונות שנתקלתי בהם הם כאלו. וזה יוצר רושם רע. כלומר, מה זה אומר על אידיאולוגיה, אם רוב מוחלט מאלו שמחזיקים בה תוקפניים כלפי בני אדם ובעלי ערכים מוסריים מעוותים? כלום, חוץ מזה שהקבוצה הזו קולנית מאוד מאוד. וגם, מי שמאמין שהאמת המוחלטת נמצאת בידיו, יש יותר סיכויים שהוא יקדיש זמן ומאמץ וכסף כדי להפיץ את "האמת".

<אני אישית מעדיפה בהחלט לאכול באופן טבעי, כלומר, כזה שלא דורש תוספים>
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי סלט_פירות* »

אני לא מכירה אף אחד שטוען שהספיגה נפגעת בגלל הבשר.
אני חוזרת בי. לא בגלל הבשר, אבל טענות נגד בשר אומרות שלמרות שצרכת בשר בכל זאת זה לא מזין אותך ויש חוסרים. מצביעים על הרכיב הלא נכון.
רוצה_להתחזק*
הודעות: 25
הצטרפות: 03 יולי 2011, 22:51
דף אישי: הדף האישי של רוצה_להתחזק*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי רוצה_להתחזק* »

איך מעלים במשקל? התפריט שלי מאוד מצומצם בגלל מעי רגיז. לא אוכלת קטניות, סוכר, אוכל מעובד, חיטה, בשר בקר, והרבה פירות וירקות אסורים עלי. ממה שמותר אני ממש מנסה לאכול כולל טחינה ושקדיה, ביצים
, לחם תוצרת בית, אבל אני בתת משקל של ממש (45 קילו ביום טוב. על כמעט 1.70) וזה תקוע מלא זמן. אני לא יכולה לאכול בין הארוחות ואוכלת כל 3 שעות בערך, יוצא 4-5 ארוחות לא גדולות כי הנפח שלי קטן. אם אנסה לאכול יותר מהשובע אהיה מלאה עד כאב לשעות רבות מדי אח"כ ויצא שכרי בהפסדי. רעיונות?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

למרות שצרכת בשר בכל זאת זה לא מזין אותך ויש חוסרים. מצביעים על הרכיב הלא נכון.
מצד אחד אני מסכימה, ומצד שני חושבת שאין לנו באמת מחקר אמיתי שמראה שהבעיה במערכת כזו היא הדגנים המעובדים.
הסיבות לזה שאין מחקר קליני כזה (לפחות ממה שאני מכירה, ואולי זה לא מספיק) הן מגוונות ורבות, אבל זו המציאות.
כלומר, יש פה טיעון מעניין שנשמע הגיוני ומשכנע, אבל לא הייתי ממהרת לטעון אותו בנחרצות רבה מדי.
המציאות היא פשוטה - גם אנשים שאוכלים הרבה מן החי סובלים מחסר בבי 12 ואין לנו כיום מספיק מידע קליני בשביל להבין למה, רק השערות מעניינות.

בכל אופן, תודה על הנקודה הזו שהעלית. גם אני חושבת שזה חשוב, אבל אני נוטה להיזכר בה בהקשרים אחרים שבהם אנשים מאשימים את המזון הלא נכון במצב שלהם :-)
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

אם אנסה לאכול יותר מהשובע אהיה מלאה עד כאב לשעות רבות מדי אח"כ ויצא שכרי בהפסדי. רעיונות?
ממה שקראתי, בשמת מתנסה בדיוק באתגר כזה עם הבן שלה, ואחד הטריקים הוא להגדיל את הנפח בהדרגה. כלומר, לא לאכול שתי ארוחות ברצף אלא בתום הארוחה לאכול עוד משהו קטן "על השובע".
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

רעיונות?
לנסות להעלות משקל לא באמצעות הגדלת כמות השומן, אלא באמצעות הגדלת כמות השרירים - קרי: פעילות גופנית, ולא מהסוג של אירובי או יוגה, אלא כוח. כלומר, לעשות תרגיל שאת לא מסוגלת לחזור עליו יותר משלוש פעמים. שרירים שוקלים, ויותר משומן.

למען הבאת הגאולה לעולם - גוגוס כתבה פעם משהו בסגנון. אז התנגדתי לזה. מאז שיניתי את דעתי. בהתבסס על הניסיון האישי שלי, ששונה משלך. אני שוקלת יותר ממך, וגם נמוכה יותר.

ולמען הדיוק - לדעתי "תת משקל" זו המצאה מודרנית שמניחה שיש משקל נכון, ולדעתי זה שטויות. מה שיכול להיות זה מחסור במשהו, שהתוצאה שלו זה תת משקל. אבל אותו מחסור יכול להיות בלי תוצאה של תת משקל, ותת משקל יכול להגרם ממחסור במשהו אחר, או סתם מחוסר התאמה בין הגנטיקה של האדם הקונקרטי לנורמות החברתיות. כך שבעיני תת משקל זה סימפטום, וכדי לטפל בו צריך לברר סימפטום של מה.
רוצה_להתחזק*
הודעות: 25
הצטרפות: 03 יולי 2011, 22:51
דף אישי: הדף האישי של רוצה_להתחזק*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי רוצה_להתחזק* »

האמת היא שגם אני בהרגשה שכל ממדי ה-bmi לא בהכרח מחייבים אותי. מצד שני, שקלתי בעבר לפחות חמישה קילו יותר ומעבר, ללא הריון, שנראיתי יותר טוב. היום המון אנשים מעירים לי על הרזון, ובצדק. לגבי השרירים, זה בטיפול..
קול_פעמונים*
הודעות: 417
הצטרפות: 12 אוגוסט 2013, 10:13
דף אישי: הדף האישי של קול_פעמונים*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי קול_פעמונים* »

איך מעלים במשקל?
  1. לטפל מהשורש ברגישויות למזון בטיפול אייפק.
  2. להתמקד בריפוי המעי- פרוביוטיקה למשל. ועדיף יוגורט חלבי או צמחי שמכינים בבית מתרבית פרוביוטית איכותית- במידה ואת מגיבה לזה טוב.
  3. לתמוך באדרנל- זה נושא רחב, ואני לא בעלת מקצוע, רק אוטודידקטית. אפשר להתיעץ עם מומחה שמבין בתחום (רמז- הוא כנראה לא יהיה בין כותלי קופת החולים שלך)
  4. מבחינת תזונה אכילת פחמימות טובה לעליה במשקל למי שסובל מתת משקל, אך כיוון שרשימת המזונות שלך ממילא מוגבלת, הייתי מתחילה בסע' 1.
  5. דווקא אני בעד יוגה, מחזק את השרירים ואת שרירי הליבה.
ובכל מקרה מאחלת לך שתאיר לך הדרך שהכי מתאימה לך {@
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי טלי_ב* »

איך מעלים במשקל?
יכול להיות שהבעיה היא בספיגה, ולא (רק) בכמויות.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי יונת_שרון* »

לספיגה קלה: מרק בבישול ארוך ארוך. שימי בפנים כל מה שמותר לך + עלים, ואחר כך תסנני בשביל לא להרגיז את המעי.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי בשמת_א* »

מצטטת: "התכוונתי ספציפית לגרגירים"
כן, זה הלחם הקטן, שאכלנו בילדותנו (ואגב בשכונה שלי, הילדים שלי וילדים אחרים בהחלט זוללים חמציצים).


_איך מעלים במשקל? התפריט שלי מאוד מצומצם בגלל מעי רגיז. לא אוכלת קטניות, סוכר, אוכל מעובד, חיטה, בשר בקר, והרבה פירות וירקות אסורים עלי. ממה שמותר אני ממש מנסה לאכול כולל טחינה ושקדיה, ביצים
, לחם תוצרת בית, אבל אני בתת משקל של ממש (45 קילו ביום טוב. על כמעט 1.70) וזה תקוע מלא זמן. אני לא יכולה לאכול בין הארוחות ואוכלת כל 3 שעות בערך, יוצא 4-5 ארוחות לא גדולות כי הנפח שלי קטן. אם אנסה לאכול יותר מהשובע אהיה מלאה עד כאב לשעות רבות מדי אח"כ ויצא שכרי בהפסדי. רעיונות?_
אני בדיוק עושה את מה שאת רוצה לעשות.

אבל לא אכתוב פה.

ומצד שני חושבת שאין לנו באמת מחקר אמיתי שמראה שהבעיה במערכת כזו היא הדגנים המעובדים.
יש ועוד איך. ולא רק המעובדים. את פשוט לא מכירה את המחקר.
הקטע הוא שיש הרבה "מחקר" ולא רק מחקר. צריך לדעת להבדיל וזה לא פשוט בכלל.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי בשמת_א* »

אה, מה שיונת כתבה? נקודת התחלה מעולה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

יש ועוד איך. ולא רק המעובדים. את פשוט לא מכירה את המחקר
בהחלט יכול להיות ולכן כתבתי בזהירות לפחות ממה שאני מכירה, ואולי זה לא מספיק
מאוד מאוד אשמח לקרוא, אם יש לך הפניות בשלוף, בעיקר את המחקר ולא את ה"מחקר". להבחין ביניהם אני יודעת מצוין, אל חשש...
ואם אתקל במשהו טוב באמת אז אעביר אותו לעיון נוסף של פרופסור עם שם בינלאומי ממכון וייצמן ולא אסתפק רק בדעתי.
בינתיים נתקלתי בהמון "מחקר" וזה תסכל אותי מאוד. את יודעת שאין לי שום חיבה יתרה לדגנים משום סוג, אבל אני לא אוהבת שקובעים דברים במסמרות מדעיות על סמך מידע קרוב או חלקי או סתם מעוות, שמייצג את ההשערה יותר משהוא מייצג את ההוכחה שלה.
שואלת*
הודעות: 376
הצטרפות: 25 ינואר 2004, 10:05

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי שואלת* »

לספיגה קלה: מרק בבישול ארוך ארוך. שימי בפנים כל מה שמותר לך + עלים, ואחר כך תסנני בשביל לא להרגיז את המעי.

יונת, זו שאלה שאני שואלת את עצמי בעניין המזון לילדים שלי, האם כל מה שנכנס לסיר באמת מפריש את המרכיבים החשובים שבו לנוזלים? כולל ברזל? כולל יוד? אומגה 3 מדגים?
אני נוטה לבשל לילדים סירים שהם ארוחה שלמה - למשל - עוף עם ירקות ובסוף במים הנותרים מוסיפה פתיתים לעשר דקות אחרונות. מעבר לזה שזה חוסך ים זמן, כלים, וטעים מאוד- אני תוהה אם באמת בכל מרכיב בסיר יש גם את היתרונות של המרכיב האחר.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי יונת_שרון* »

לדעתי בכל צורת הכנה מקבלים יתרונות שונים וחסרונות שונים.
היתרון המרכזי במרק כזה הוא שהוא מתעכל בקלות, וזה קריטי למי שיש לו בעיות מעיים.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

לדעתי בכל צורת הכנה מקבלים יתרונות שונים וחסרונות שונים.
בדיוק! ולכן, מי שאין לו עניינים, מומלץ לו מאוד לאכול בכל מיני צורות עשייה.

בשמת, בעודי מהרהרת במה שכתבת קלטתי שבעצם יש לי נגישות די קלה לשני הערנים ממכון וייצמן ואני חושבת שהם ממש בקידמת המחקר (בשונה מ"מחקר" :-) ) ויוכלו אולי לשפוך אור על הסוגייה, למקרה שאין לך בקצות האצבעות הפניות מעולות.
אני יודעת איך זה, נתקלים במשהו, עושים פתק מנטאלי אבל לא בהכרח שמים בפתק הפנייה מסודרת :-D

בכל אופן, אני אנסה לתקשר איתם דרך החבר שלי ואחזור עם תשובות יותר טובות, אם באמת יש כאלה. מסקרן מאוד...
לב_שומע*
הודעות: 1672
הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי לב_שומע* »

גוגוס יקרה, ככל שאת כותבת יותר, או אולי ככל שאת קוראת יותר מחקרים, את יותר ויותר מזכירה לי את.. סבתא שלי. (-:
זה עלול להישמע כמו לא בדיוק מחמאה, אבל אלה בדיוק היו שתי התובנות שלה בענייני תזונה:
האחת - בקול בוכים מתנגן, אבל קמעא: "הם כל כמה שנים מחליפים את הדעות" (על מומחי תזונה ובריאות ציבורית למיניהם, ועל קצב התחלופה של ההמלצות).
והשנייה - "צריך לאכול קצת מהכל" בטון החלטי למדי ויחסית אופטימי.
אז נכון שה"הכל" שלה כלל קמח לבן וכמויות לא גדולות של מתוק וכמויות כן גדולות של כל מה שתאווה לעין ולחך במלונות ובאירועים, אבל זה לא היה המון והיומיום שלה נדמה לי שהיה מאוזן סך הכל יחסית לדורה. ומבין כל סבי וסבותי היא היחידה שהגיעה לגיל מבוגר מאוד יחסית במצב טוב יחסית. אני חושבת שלאו דווקא בעקבות ספציפית התזונה, אלא שכל ההתנהלות שלה בענייני הגוף שלה ובענייני בריאות היתה מן שמורה היטב כזו, בקצב אטי.
על אף שהיא כנראה האחראית על הגנים של ההיפוטוניות והרגישות החושית אצלנו, משהו בה שמור היטב.

אז נכון שזה לא נשמע מאוד מחמיא, ההשוואה, אבל איכשהו משהו ברעיון שהכל יחסי ושאנחנו יודעים באמת מעט מאוד, מצלצל לי מוכר מאוד מהבית. (-:

<או: עד לבאופן הייתי צריכה להגיע, כדי לפגוש כאן את סבתא שלי???>
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

<או: עד לבאופן הייתי צריכה להגיע, כדי לפגוש כאן את סבתא שלי???>
D-:
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

לב, יפתי, זה התקבל לגמרי כמחמאה! ותודה...
הדבר שקורה לי ככל שאני לומדת יותר זה שאני נהיית יותר צנועה. גם באופן יחסי למקצוע שלי, אבל גם ביחס לנושא כולו.
ההבנה המתרחבת שלי רואה שאין שום אפשרות לנהל מחקרים קליניים נורמליים בתזונה. המסקנות הן לעולם משהו די נוזלי גם במחקרים הטובים ביותר.
זה פשוט לא תחום מדעי טהור, אין מה לעשות וצריך לקבל את זה.
והדעה מתחלפת כל כמה שנים בדיוק בגלל המרחב הפרשני הגדול שיש שם מעצם האופן שבו התחום בנוי.
יש מחקרים קליניים מעולים על כל מיני דברים שנוגעים לפיזיולוגיה, למשל, אבל כאשר רוצים לחבר אותם בקשר ישיר וברור לאוכל ואכילה זה נהיה בלתי אפשרי.

אי לכך, כל טענה נחרצת שנוגעת לתזונה אני שוללת מיידית. כולל את הטענה שצריך לאכול קצת מהכל ;-)
כל טענה שמנסה לכלול את האוכלוסייה הרחבה או להגיד משהו על "המין האנושי" - גם.
כל טענה שמנסה לגזור משהו חד משמעי מהתיאוריה למעשה - גם.

אנשים (ובעיקר חוקרים!) יצטרכו להכיר בכך שמה שטוב להם ונורא ברור להם ומתיישב להם בול במעבר מתיאוריה שהם אוחזים בה למעשה שמתאים להם - הוא נכון רק להם, ולעוד איזה אחוז לא ידוע באוכלוסייה, בעל מאפיינים לא ידועים. משום מה, זה נורא קשה להגיד - זה מה שאני עושה וזה טוב לי עכשיו. לכולנו כמעט יש צורך לכלול במסקנות שלנו עוד אנשים, ועדיף הרבה, והכי עדיף את כל המין האנושי. גם אני כזאת במהות שלי אז אני מבינה את זה לגמרי, אבל במודעות גבוהה לשחרר את זה עד כמה שניתן.
זה לא אומר שצריך להפסיק לחקור, זה רק אומר שצריך לגלות צניעות רבה ביחס להסקת המסקנות ממחקרים ולתוקף שלהם, כמו גם לתוקף של הניסיון האישי עבור אנשים אחרים.

וכעת לעצם העניין, כי קיבלתי תשובה חזרה מהפרופסור הפרטי שלי, שבמקום לפנות לערנים (שמסתבר שאינם מומחים כלל לתזונה) פשוט הלך לבדוק בעצמו - אין מחקרים שמראים קשר ברור בין הכימיה של הדגנים לבין בעיות בספיגה של B12 או ויטמינים אחרים שמקורם מן החי.
הוא מאוד סקרן, בדיוק כמוני, וממש ביקש שאם למישהי כאן יש מחקר שנראה לה רציני שתעביר אלי ואני אליו. הוא מפרק את ה"מדעיות" של מחקרים בשנייה וחצי, והנחת המוצא שלו היא שבפועל אין בכלל מחקרים בתזונה ממש שיכולים להיחשב מדעיים. אני חושבת שחוש הביקורת המפותח שלו, ביחד עם הרצון הטוב והעניין שלו, הם נקודת מוצא טובה לדיון כזה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

רק לחדד - זה כמובן לא אומר שההשערה הזו ביחס לדגנים אינה נכונה, אלא רק שהיא לא מוכחת מדעית.
כלומר - בשפה מדעית היא עדיין השערה ולא מסקנה של משהו, ובטח שלא עובדה.
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי טלי_ב* »

אז למעשה כפי שנכתב פה כל כך הרבה בעבר, תיאוריות תזונתיות הן מעולות בעיקר כדי לקבל רעיונות למה אפשר והגיוני לנו לנסות על עצמנו (-:

ואני באתי לעדכן על ענייני הגמילה מקפה שלי, שעליה כתבתי פה כבר כמה פעמים בעבר.
אני כבר לפחות חודשיים-שלושה (אולי יותר, לא סימנתי תאריך) לא שותה קפה באופן סדיר. כן שותה מדי פעם אם יש סיבה מיוחדת, כמו דד-ליין דחוף וחשוב או נהיגה לילית, אבל זה לא חלק מהשיגרה.
מה שהיה לי מאוד מעניין זה לראות עד כמה ההסתגלות למצב הזה היא ארוכה, גם מבחינה פיזית, ועד כמה היה קשר הדוק בין הקפה לבין כל מיני הרגלים אחרים.

התסמינים המיידיים של עייפות עצומה וכאבי ראש עברו בתוך כמה ימים.
אבל, העייפות האמיתית, זו שלא קשורה לגמילה מקפה אלא לחוסר אמיתי בשינה, למתח ולחץ ולעוד גורמים, התגלתה לפתע במלוא עוצמתה.
זה מדהים איזה היקף של תופעות והרגלים הקפה מיסך.
אז חלק מהעניין היה שינוי תפיסתי שלי לגבי שינה - להשלים באמת עם קיומו של הצורך הזה. ההתנגדות שלי לצורך בשינה היא ממש מילדות מוקדמת ויש לה שורשים רבים, כך שזה לא היה פשוט.
אבל בשורה התחתונה אני היום מכבדת את הצורך הזה הרבה יותר וגם נענית לו באמת, כלומר ישנה, במקום לנסות להיפטר ממנו בכל מיני דרכים אחרות.

ועוד חלק קשור לתזונה - קמח לבן, ובמידה פחותה גם סוכר (אולי כי אני פחות נסחפת עם הכמויות של הסוכר?), מפילים אותי לעייפות קשה מאוד, כמעט בלתי נשלטת, כמה שעות אחרי שאני אוכלת אותם.
בלי האופציה של קפה - אני הרבה יותר רואה את האפקט הזה וגם מצליחה יותר, באופן יחסי, להימנע מלאכול אותם.

ועוד חלק שלא ברור לי עד הסוף המנגנון בו, הוא שעד היום אני מדי פעם מרגישה ממש לא טוב פיזית, וברור לי שרק קפה יעזור. בפעמים הבודדות שניסיתי, הוא אכן עזר.
זו לא עייפות, אלו תחושות בבטן. אני מנחשת שאולי זה קשור איכשהו לפלורת המעיים. אבל כך או כך, יש לי בהחלט תסמיני גמילה שהם מעבר לכאבי הראש הידועים, וזה נמשך הרבה מעבר למה שציפיתי.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

שיתוף מהמם, טלי.
קראתי ממש בעניין אז תודה רבה!
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי בשמת_א* »

אין מחקרים שמראים קשר ברור בין הכימיה של הדגנים לבין בעיות בספיגה של B12 או ויטמינים אחרים שמקורם מן החי.
הא?
אחד מאיתנו לא מבין על מה השני מדבר.
אם זה מתייחס למשהו שאני כתבתי, אז אני לא מזהה פה שום טענה שלי, כך שלא ברור למה ההתייחסות של מי שציטטת.

מפילים אותי לעייפות קשה מאוד, כמעט בלתי נשלטת, כמה שעות אחרי שאני אוכלת
תבדקי היפוגליקמיה?
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי יולי_קו »

ועוד חלק שלא ברור לי עד הסוף המנגנון בו, הוא שעד היום אני מדי פעם מרגישה ממש לא טוב פיזית, וברור לי שרק קפה יעזור. בפעמים הבודדות שניסיתי, הוא אכן עזר.

הרופאה שלי אמרה שיש אנשים שהקפה עוזר להם:
אנשים מתוחים יחסית שקשה להם להרגע, שהולכים לישון ואז מתעוררים אחרי מספר שעות (באמצע הלילה) ולא מצליחים להרדם שוב.
היא ממליצה להם לשתות קפה לפני השינה.
היא טוענת שההתעוררות הספונטנית היא בגלל ירידה באיזשהו הורמון מתחת לסף המינימלי (מקווה שאני זוכרת נכון), או ירידה בפעילות המוחית. בגלל שהם מותשים.
ואז הגוף, בשביל להגן על עצמו, מתעורר, כדי להעלות את זה (את רמת ההורמון ,או את הפעילת המוחית) לרמת המינימום הנחוצה.
היא אומרת שהקפה גורם לאותה עליה מבוקשת, ושאם שותים ומיד הולכים לישון הוא לא מעיר, אבל האפקט המעורר שלו מעלה את הנ׳׳ל מספיק כך שהגוף לא צריך להתעורר בשביל לגרום לעליה.

הצלחתן להבין משהו מדברי המנוסחים בערפול רב?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

_ומצד שני חושבת שאין לנו באמת מחקר אמיתי שמראה שהבעיה במערכת כזו היא הדגנים המעובדים.
יש ועוד איך. ולא רק המעובדים. את פשוט לא מכירה את המחקר._
בשמת, לאיזה מחקר (מן הסתם, גוף ידע מחקרי ולא רק אחד, נכון?) התכוונת שאיני מכירה?
מחקר שטוען... מה?
אולי דרך ההבנה שלי למה התכוונת אוכל להסביר אם אנחנו על אותו גל או לא.

סלט פירות אמרה שהכימיה של הדגנים (למי שנוטה לאכול גם מן החי וגם דגנים) היא כנראה הגורם לכך שגם אנשים שאוכלים הרבה מן החי חסרים B12, למשל. שהכימיה הזו מעכבת ספיגה ומכאן שאם הם ייפרדו מהדגנים לא תהיה להם יותר בעיה.
גוף הידע המחקרי שאני מכירה לא תומך בטענה הזו בצורה מדעית.
לכך התייחסתי, ואז את ענית מה שענית.

יצא לנו עקום?
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

משום מה, זה נורא קשה להגיד - זה מה שאני עושה וזה טוב לי עכשיו. לכולנו כמעט יש צורך לכלול במסקנות שלנו עוד אנשים, ועדיף הרבה, והכי עדיף את כל המין האנושי.
חשבתי על הסבר ל"משום מה" הזה, רלוונטי לפחות עבורי. ;-)
אם אני לא בטוחה שמה שנראה לי נכון לאכול הוא אכן טוב לי, אולי עדיף להמיר עוד ועוד אנשים תחת אותה אמונה, כי אם נהיה הרבה - אז בטח זה יהיה נכון, לא? P-:


_שיתוף מהמם, טלי.
קראתי ממש בעניין אז תודה רבה!_
באמת מעניין, בייחוד כל התופעות וההשלכות ההיקפיות שגילית. @}


הצלחתן להבין משהו מדברי המנוסחים בערפול רב?
כן! מעניין!
לב_שומע*
הודעות: 1672
הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי לב_שומע* »

[-: נרגעתי. (-;

לגבי הצורך להכליל אנשים נוספים במסקנות שלנו - אני מרגישה את זה יותר מהמקום של הצורך ברעיון מעורר השראה, תקף תמיד, פשוט אם ניתן, מחבר שמיים וארץ. או שמיים וגוף, כלומר המזון שנכנס לתוכנו.
רעיונות מעוררי השראה הם אכן צורך.
אבל היום אני אכן הרבה יותר חשדנית כלפיהם, לפחות בתחום התזונה.

טלי, גם אצלי קמח לבן מעבר לאיזו כמות קטנה מאוד על בסיס לא קבוע יוצר עייפות קשה קשה קשה. שמרגישה כמו עייפות כרונית שלא תחלוף לעולם. מעניין לפגוש אותך שם. (-: (בענייני קפה אין לי תובנות..)
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי בשמת_א* »

_היא טוענת שההתעוררות הספונטנית היא בגלל ירידה באיזשהו הורמון מתחת לסף המינימלי (מקווה שאני זוכרת נכון), או ירידה בפעילות המוחית. בגלל שהם מותשים.
ואז הגוף, בשביל להגן על עצמו, מתעורר, כדי להעלות את זה (את רמת ההורמון ,או את הפעילת המוחית) לרמת המינימום הנחוצה._

בזה היא צודקת.
אבל הרעיון להשתמש פה בקפה - פשוט מזעזע. היא לא מבינה מה הקפה באמת עושה, והיא אמנם יודעת לצטט לך כל מיני עובדות בעל פה אבל אין לה שום הבנה של מה שקורה שם (מה שמעלה את השאלה, מה בדיוק הרופאים לומדים באנטומיה? רק את השמות של הדברים? לא את הפונקציה שלהם? לא את התיפקוד שלהם?).

נכון! יש הורמון שיורד נמוך מדי! וכן, זה קשור לתשישות! וכן, הגוף מנסה להגן על עצמו! אז מה בדיוק הרעיון בלהתערב בהגנה העצמית של הגוף ברגל גסה עם קפה באמצע הלילה?

אולי כדאי במקום זה, להמשיך ולשאול: מדוע ההורמון השתבש? מניין התשישות? איך כל זה נגרם? ומכאן - איך אפשר לתקן ולהחזיר את המצב לתקנו?
האם יש לנו מחסור בקפה, כך שנטילת קפה באמצע הלילה מאזנת לנו את המחסור ומאפשרת איזון במשק הקורטיזול בגוף?
לא, אף אחד מעולם לא טען שיש לנו מחסור בקפה בגוף. ובצדק...
למעשה הקפה רק מחמיר את חוסר האיזון של הקורטיזול בגוף |אוף|
מה שצריך הוא, להבין מדוע (כאמור, ממש לא מחסור בקפה) ולעשות כמה שינויים באורח החיים כדי לתקן מהר את המצב (יש מחסור ברכיבים אחרים, אגב. אבל זו רק אחת הבעיות).

_סלט פירות אמרה שהכימיה של הדגנים (למי שנוטה לאכול גם מן החי וגם דגנים) היא כנראה הגורם לכך שגם אנשים שאוכלים הרבה מן החי חסרים B12, למשל. שהכימיה הזו מעכבת ספיגה ומכאן שאם הם ייפרדו מהדגנים לא תהיה להם יותר בעיה.
גוף הידע המחקרי שאני מכירה לא תומך בטענה הזו בצורה מדעית._
הממממ.
קראתי את זה חמש פעמים רצופות עד שהבנתי מה כתוב כאן.
אז דווקא גוף הידע המחקרי שאני מכירה, תומך - לכאורה - בטענה הזו בצורה מדעית.

אם הבנתי נכון, אז סלט פירות אולי מתייחסת למחקר שהראה שאצל אנשים מסוימים, נוכחות גלוטן גורמת לאי ספיגה של B12 ורכיבים אחרים. או אולי מדובר במחקר שמדבר על החומצה הפיטית? לאחרונה מדברים יותר על הגלוטן. לפי מה שאני יודעת, זה נכון לחלוטין. המחקר הוכיח את זה לחלוטין. לכאורה.
כיוון שזה מופיע בכל כך הרבה אנשים, וביותר ויותר אנשים, אז חלק מהחוקרים חושבים שבני אדם לא יכולים לעכל דגנים, ומפה יש כאלה שחושבים שאנחנו בכלל לא אמורים לעכל דגנים, ואחרים טוענים שכן, אבל הדגנים השתנו ועכשיו הם רעילים לנו.
וחלקית? הם צודקים.
אבל כשמבינים את כל התמונה מבינים כמה זה חלקי. וגם, זה לא ש"הכימיה של הדגנים" גורמת ל"אי ספיגה". זו בעיה מערכתית בעיכול, שכאשר היא מופיעה בגוף, נוצרת דלקתיות כרונית, מופיע חוסר יכולת לעכל דגנים מסוימים (אבל גם מזונות נוספים, זה אף פעם לא מוגבל לדגנים בלבד או לגלוטן בלבד) וגם מופיעה אי ספיגה. אבל הדגנים וה-B12 הם רק שני רכיבים בתמונה גדולה שלא מתחילה בהם ולא נגמרת בהם.

אומר רק, שטכנית ומעשית, כל אדם שיש לו בעיית ספיגה, כלשהי, או למשל B12 מתחת ל-500-550 (כן, כן), או לחילופין כל אחד שיש לו תגובה פיזית לא טובה כלשהי אחרי אכילת גלוטן - אכן בוודאות לא מסוגל כרגע (כל עוד בעית ספיגה או כל התופעות שציינתי הן בזמן הווה ולא נחלת העבר הרחוק) לעכל גלוטן וכדאי שיסלק את כל הגלוטן מהתזונה תיכף ומייד, כי כל שבוע נוסף עם גלוטן במערכת, רק מעמיק את הנזק.

עם זאת, סילוק הגלוטן, ואחריו כל הרכיבים המפריעים לגוף מן התזונה, הוא רק השלב הראשון, פשוט להפסיק להרעיל את הגוף בדברים שהוא לא מסוגל לעכל כרגע.
אחרי זה צריך לעשות שורה שלמה של דברים כדי לעזור למעי להחלים, לשקם אותו וכו'.

כי השאלה הראשונה שצריך לענות עליה: מדוע המעי הזה לא מסוגל כרגע לעכל גלוטן? מדוע במעי הזה יש בעיה של חוסר ספיגה? מה קרה ל-B12 שלו?
התשובה היא: כי קרה לו משהו. משהו שפגע ביכולת הספיגה והעיכול.
אז עכשיו השאלות הבאות הן: מה קרה? (רמז: יותר מדבר אחד) איך נפגע המעי? ואיך מתקנים?

ועוד דבר: כן, יש לזה קשר "בערך" ל"כימיה" של הדגנים. אבל זו לא הכימיה שלהם פר סה.
זה קשור לשלל גורמים, שמגיעים עד למיקרוביום שלנו (האם יש לנו מספיק אוכלוסיות חיידקים? האם חוסלו לנו אוכלוסיות חשובות? האם יש לנו אוכלוסיות של פתוגנים שהגוף שלנו לא מצליח להתגבר עליהם?), לדגנים שאנו מגדלים, לאיזון המתאים בין רכיבי התזונה שלנו (אם יש יותר מדי דגנים בתזונה היומית זה אומר שאכלנו היום פחות מדי רכיבים חיוניים ואז נוצר לנו חסר במה שחיוני; זה לא בהכרח עודף בדגנים), לכמות ואיכות הפרביוטיקה שלנו, לאיזון ההורמונאלי שלנו, למשתנים כמו חשיפה לאור ולשמש, שעות שינה ודפוסי תנועה ופעילות גופנית, ולא פחות מכל אלה - לדרך הטיפול שלנו בדגנים: כיצד אנחנו מכינים אותם לאכילה? ופה ארמוז רק, שההמצאות המודרניות של תעשיית הקמח הלבן מאמצע המאה ה-19, to name just one, ביטלו מסורות עתיקות של טיפול מוקפד בדגנים, וכך החליפו מזון מיטיב ומזין - במשהו פתוגני שממש גורם נזק כשהוא עובר בגוף שלנו.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי בשמת_א* »

אגב, ההרצאה מאלפת אך לא בהכרח משקפת את תפיסותי בכללותה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

מחקר שהראה שאצל אנשים מסוימים, נוכחות גלוטן גורמת לאי ספיגה של B12 ורכיבים אחרים. או אולי מדובר במחקר שמדבר על החומצה הפיטית? לאחרונה מדברים יותר על הגלוטן. לפי מה שאני יודעת, זה נכון לחלוטין. המחקר הוכיח את זה לחלוטין. לכאורה.
מאוד מאוד מאוד רוצה לראות את המחקרים הללו? יש מצב להפנייה?

ומאוד מאוד מאוד מסכימה עם כל מה שכתבת בהמשך :-)
רוצה_להתחזק*
הודעות: 25
הצטרפות: 03 יולי 2011, 22:51
דף אישי: הדף האישי של רוצה_להתחזק*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי רוצה_להתחזק* »

לבשמת. אם אני אוכלת קמח כוסמין (שפחות מהונדס ומזיק) בשיטת הכנה של מחמצת, הנזק מבחינת גלוטן וחומצה פיטית פוחת משמעותית. נכון? אני אוכלת רק לחם מחמצת מאפה בית.
ואצלי המעי באמת מראה עצבנות ורגיזות ולכן למשל אני לא אוכלת מוצרי חלב, קטניות ופירות /ירקות טריים.
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי טלי_ב* »

אחרי שכתבתי פה הסתקרנתי לבדוק אחורנית את הגלגולים הקודמים שלי עם הקפה, אז הלכתי לבדוק בדפי חיוניות קודמים. לא התקדמתי מעבר לשמיני (-: כי נסחפתי לקרוא עוד ועוד דיונים מעניינים שהיו לנו שם (דיונים שהיו שזורים בתלונות על זה שהדף כבר לא מה שהיה פעם, והו הימים הטובים שחלפו וכו' D-: ) אבל עדיין נתקלתי במשהו מאוד מעניין מלפני קצת פחות משנה.
הייתי אז בעיצומו של שינוי תזונתי מקיף למדי, עם המון מחויבות ונחישות מצידי. את הקפה היה לי פחות קריטי להוציא מהשגרה ולכן נקטתי כלפיו גישה פחות מתחייבת, שזורה במן ידיעה כללית שמתישהו אפרד ממנו אבל בלי תחושת דחיפות ובלי איזו מסירות יוצאת דופן.
נחשו מה בסופו של דבר החזיק מעמד יותר.
(אני מסייגת שנשאר גם לא מעט מהשינוי התזונתי, אבל רובו לא החזיק)

ופה אני חייבת להגיד, שגוגוס - כבר אז אמרת לי, לגבי הלך הרוח שהייתי בו לגבי התזונה, שזה פחות נוטה להחזיק לאורך זמן (-:
אני לא חושבת שהייתי יכולה, אז, לעשות דברים אחרת. הייתי צריכה להתנסות בעצמי. אבל בלי האמירה הזו, לא בטוח שהייתי שמה לב בדיעבד שזה מה שקרה.
ואני בהחלט לוקחת איתי את התובנה הזו לעתיד. בעיקר, שמה שדורש החזקה, בסוף פחות מחזיק.
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

שזורה במן ידיעה כללית שמתישהו אפרד ממנו אבל בלי תחושת דחיפות
וואלה! זה די זכור לי!

שזה פחות נוטה להחזיק לאורך זמן
אחחח אחחחחחח, כמה מתסכל. :-/
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי טלי_ב* »

אחחח אחחחחחח, כמה מתסכל.
כן.
עם כל הבאסה, יש דברים שפשוט לוקחים את הזמן שלהם.
זה לא בהכרח אומר שחלק מהדרך היא לא להתנסות תוך כדי גם בהלכי רוח אחרים. אני מאמינה שלפעמים זה גם מועיל לגוף שיש לו תקופה, גם אם מוגבלת בזמן, שבה התזונה ממש מעולה.
אצלי בראש יש המון אבל! זה באמת דחוף! אבל! זו הבריאות שלנו! אבל ואבל ואבל... אבל בסוף, זה פשוט ככה (-:
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

יש דברים שפשוט לוקחים את הזמן שלהם.
עכשיו אני מנסה להרגיע את עצמי, שכשאהיה פנויה יותר מתובענות היומיום של גידול שלל ילדים רכים ומעבודה שלא תמיד בא לי עליה, אתפנה רגשית וטכנית לאכול טוב.
<אשרי המאמין...>
<ואז אני רואה איך הטוסיק שלי נראה באיזה זוג מכנסי טריקו... P-:>
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי סלט_פירות* »

או אולי מדובר במחקר שמדבר על החומצה הפיטית
כן, בדיוק לזה התכוונתי.
ממ*
הודעות: 1322
הצטרפות: 11 ינואר 2006, 19:32

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי ממ* »

ואני באתי לעדכן על ענייני הגמילה מקפה שלי, שעליה כתבתי פה כבר כמה פעמים בעבר.

כמה שאני רוצה להיגמל מקפה!

מה שהיה לי מאוד מעניין זה לראות עד כמה ההסתגלות למצב הזה היא ארוכה, גם מבחינה פיזית

לי לקח כמעט שנה להיגמל מהקפה הראשון ששתיתי מיד עם ההתעוררות.

אז חלק מהעניין היה שינוי תפיסתי שלי לגבי שינה - להשלים באמת עם קיומו של הצורך הזה. ההתנגדות שלי לצורך בשינה היא ממש מילדות מוקדמת ויש לה שורשים רבים, כך שזה לא היה פשוט.
לישון זה הדבר הכי חשוב בעולם. אני מטיפה לאנשים בתדירות גבוהה (כולל סטודנטים) שחובה להקפיד על מספר מספק של שעות שינה.

היא אומרת שהקפה גורם לאותה עליה מבוקשת, ושאם שותים ומיד הולכים לישון הוא לא מעיר, אבל האפקט המעורר שלו מעלה את הנ׳׳ל מספיק כך שהגוף לא צריך להתעורר בשביל לגרום לעליה.

כמעט התעלפתי כשקראתי את זה. מעניין!! יש מקום לקרוא על זה? אני מפסיקה לשתות קפה בערך בארבע. כמעט תמיד מתעוררת באמצע הלילה.
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי שקטה* »

כתבה בוואינט על מישהי שניסתה פליאו וטוענת שבריאותה נפגעה:
זה כמובן די שטחי (כמו רוב התוכן בוואינט...) ומדובר בסיפור אישי, אבל תהיתי מה דעתן של אלה מכאן שמתעניינות בפליאו או ניסו?
בתגובות יש ויכוח לגבי האם זה בכלל היה פליאו או לא, אבל הכותבת הזהירה שתומכי הפליאו מיד יגיעו ויאמרו שזה לא באמת פליאו כדי להגן על השיטה.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

ניסיתי לענות, ואז נכנסתי לכתבה, וראיתי שזה לא סיפור אישי. כלומר, היא לא מספרת כלום בערך על מה שהיא עשתה, אז אני לא יכולה לומר עליה כלום.

אני בטוחה לחלוטין שיש גרסאות של פליאו (והם פליאו אמיתי) שיכולות לגרום נזק. מידי פעם גם מתנהלים דיונים על זה בקהילת הפליאו. במקרה הזה, אין אפשרות להתחיל איזשהו דיון, כי היא לא נותנת שום מידע על הדיאטה שלה.

בהכללה: עבור כל שיטת תזונה יש אדם ששיטת התזונה הזו תפגע בו. בעיני זו טענה טריויאלית.

אני אישית לא נוטה להכנס לדיונים עם אנשים שמכניסים לפי טענות מגוחכות. וזה חבל, כי דיון מעניין בהחלט היה יכול לצמוח מהנושא. כלומר, לו היא הייתה רוצה לפתוח דיון, ולא לתקוף את קהילת הפליאו...
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי שקטה* »

כן כאמור זה די שטחי, יש משפט אחד שמתאר מה היא אכלה: "רק חלבונים, אגוזים וירקות מבושלים, לצד שלל תוספי תזונה טבעיים."

האם בפליאו לא אוכלים פחמימות חוץ מהפחמימות שבירקות?
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

האם בפליאו לא אוכלים פחמימות חוץ מהפחמימות שבירקות?

אין פליאו אחד. יש כל מיני זרמים של פליאו, והם שונים מאוד אחד מהשני. גרסת הפליאו המפורסמת ביותר בישראל, להתרשמותי, היא זו של דעאל. בגרסא הזו אוכלים תפוחי אדמה ובטטות, ואפשר אפילו לאכול אורז לבן.

בסך הכל, הגרסא שלה לפליאו כל כך מנותקת מהמציאות שלי, שקשה למצוא מאיפה להתחיל. אתחיל בזה שפליאו זה לא דיאטה. אמשיך בזה שבפליאו לא מחלקים דברים לפחמימות חלבונים ושומנים. ואם כבר מחלקים, אז בפליאו אוכלים המון שומנים. לאכול רק חלבונים בלתי אפשרי פיזיולוגית. תוספי תזונה, לעומת זאת, לא קיימים בגרסא שלי לפליאו...

לדעתי האישית, רוב מוחלט ממי שמדבר על "חלבונים" לא מבין את תפיסת העולם היסודית של הפליאו. כלומר, לאכול כמו האדם הקדמון. האדם הקדמון לא חילק דברים לפחמימות שומנים וחלבונים.

אה, ואין שום אמירה בפליאו שטוענת שצריך לא להקשיב לעצמך, להמשיך לעשות דברים שפוגעים בך, לא לנסות לשנות את התזונה שלך כי היא לא מתאימה לך...

באופן כללי, ברור לחלוטין שכל מטרת הכתבה היא לתקוף את הפליאו. לי, אישית, דרך התגובה הנכונה ברורה לחלוטין. אני מסכימה איתה - פליאו הזיק ופגע בה. זהו, היא קיבלה את מה שהיא רוצה ועכשיו אפשר לעבור לדיון הרציני.

אילו גורמים בקהילת הפליאו מעודדים חוסר הקשבה עצמית והתעלמות מסימני אזהרה? בגלל שקהילת הפליאו ממזמן עצבנה אותי והפסקתי לקחת חלק פעיל בה, אני לא האדם המתאים לענות על זה.


לדעתי האישית הם מאוד דומים ברוב הקהילות. וזה בהחלט דיון שהיה מעניין לערוך (נתקלתי ממש היום בדיון דומה מאוד מהותו, ושונה מאוד במראה החיצוני שלו, בהודעה בקבוצת הפייסבוק של שחקני תפקידים בישראל). רק ש... לא מצאתי שום נתונים שמאפשרים לפתוח את הדיון.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

זה מזכיר לי מאוד "כתבות" זהות ממש שבמקום פליאו נכתב בהן על צמחונות או טבעונות בתור זיהוי המקור לנזק.
זו כתיבה שהמטרה שלה להפחיד ולהרחיק מרעיונות וזה גורם לי צמרמורת.

החלק החשוב בזה בעיניי, למי שיש לו שכל בקודקוד, טמון בהבנה שבכל גישה יש אפשרות נזק. שאין דבר כזה גישה בריאה לאכילה שתתאים לכולם.
והאמת היא שהדבר שהכי הטריד אותי היה הציון החוזר שלה שהיא לוותה על ידי נטורופתית פליאו שמאוד מוכרת, גם אחרי שהיה ברור שמשהו שם לגמרי לא בסדר, ואפשר היה להבין שמהתחלה היא הונחתה לקיצוניות ושזה לא פסק אחרי שהיה ברור שזה לא עובד לה אלא רק החריף. כמובן כמובן שזה רק הצד שלה בסיפור...
לא יכולתי שלא לתהות מה היה החלק של הליווי בחוסר הקשב שלה לעצמה. אבל אלו הרהורים מהמקום שלי כמי שמלווה אנשים ולא מעבר לזה.

ומעבר לזה, אני עצמי לא הייתי יכולה לשרוד יומיים באכילה שיש לה שם, או שהיא חלק מגישה. עצם הבחירה הזו מרגישה לי כמו צמצום לא טבעי של חופש המחשבה שלי ואני לעולם לא אלווה תהליך כזה. אבל שוב, זה שלי וזו אני. אני יודעת שזה לא בהכרח טוב או נכון לכולם.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

_זה מזכיר לי מאוד "כתבות" זהות ממש שבמקום פליאו נכתב בהן על צמחונות או טבעונות בתור זיהוי המקור לנזק.
זו כתיבה שהמטרה שלה להפחיד ולהרחיק מרעיונות וזה גורם לי צמרמורת._
כן, הייתה לי תחושה כזו שבסוף לא הצלחתי לנסח. שהיה אפשר לכתוב אותו הדבר על טבעונות. למען האמת, היה פוסט ממש דומה לכתבה הזו על טבעונות בבלוג "מר קדמוני". (אחד הדברים שעצבנו אותי בקהילה שהזכרתי מקודם)

הציון החוזר שלה
נראה לי כמו חלק מהרצון להפחיד. פספסתי משהו? הבנת את זה אחרת?

לא יכולתי שלא לתהות מה היה החלק של הליווי בחוסר הקשב שלה לעצמה
לדעתי - חלק מרכזי. אפילו המסד עליו היא עמדה.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי יונת_שרון* »

אז אולי מדובר במישהי שניסתה נתורופתית וזה עשה לה נזק?
כבר ראיתי כמה מכרים שלי מקבלים הוראות קיצוניות ביותר מנטורפתיות, יחד עם ערימת תוספי תזונה יקרים.
אני לא יודעת מה בדיוק עקרונות הבסיס של נתורופתיה, אבל הפרקטיקה לא עשתה עלי רושם טוב.
רוצה_להתחזק*
הודעות: 25
הצטרפות: 03 יולי 2011, 22:51
דף אישי: הדף האישי של רוצה_להתחזק*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי רוצה_להתחזק* »

אני הוגבלתי ע"י נטורופטית, להימנע מ: מוצרי חלב, בשר בקר, שיבולת שועל, חיטה רגילה ומוצריה, אוכל מעובד מכל סוג, סוכר, קפאין, קטניות, שמנים מזוככים, כמעט כל הפירות, ירקות מצליבים וסולניים. וצריכה לקחת קבוע פרוביוטיקה, ברזל, חומצה פולית. נשמע קיצוני? אני ככה 3 שנים. וירדתי לפחות 5 קילו שהייתי זקוקה להם. אבל... היו בעיות רציניות בעיכול (גם עכשיו לא כזה רגוע)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אולי מדובר במישהי שניסתה נתורופתית וזה עשה לה נזק
לגמרי יכול להיות. היא בהחלט ציינה את תוספי התזונה, והיה ברור מהניסוח שזה שהם "טבעיים" אמור להרשים מאוד :-)
אני צריכה לכתוב מאמר על תוספי תזונה... יש לי המון בלבי עליהם והמחקר כבר מראה מזמן שהם נלקחים בעודפות, בלי מחשבה מספיקה, ורק בגלל שהנזקים של העודפות הזו לא הוכחו אנשים לא שמים לב.
המחשבה שפשוט נשנה בבום מאזן של משהו בגוף וזה יעשה רק טוב ממש לא סבירה בעיניי.
פלוני_אלמונית_ותיקה*
הודעות: 140
הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית_ותיקה* »

לא יכולתי שלא לתהות מה היה החלק של הליווי בחוסר הקשב שלה לעצמה.
אכן מטריד מאד. חברתי הטובה ביותר מתה לאחר דיאטה קיצונית שנתן לה (וליווה אותה) נטורופת. דיאטה חסרת חלבונים כמעט שנמשכה חודשים במקום שבועות- דיאטה שניתנה כעזרה לאחר גילוי וניתוח שני גידולים קטנטנים- וגרמה לקריסת הכבד לטענת הרופאים.
ניסיתי ללא הרף להניא אותה מלהמשיך בכך עוד לפני הקריסה, היא רזתה מאד אך הרגישה חיונית ונמרצת ולכן לא רצתה להפסיק וקיבלה עידוד ממנו.

יש אלמנט מטריד של הישענות על ליווי והורדת האחריות והקשב העצמי אצל הרבה אנשים שבוחרים להיתלות על הוראות של מישהו אחר. מצד שני, יש אנשים שבשום פנים ואופן לא מרגישים שהם מסוגלים לקחת על עצמם קבלת החלטות אישיות בכל הקשור לבריאותם הפיזית והנפשית, גם שלהם וגם של יקיריהם.
פלוני_אלמונית_ותיקה*
הודעות: 140
הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית_ותיקה* »

אני צריכה לכתוב מאמר על תוספי תזונה... יש לי המון בלבי עליהם
רעיון מצוין!
אני עצמי מתנגדת לרעיון של תוספים בדיוק כמו לרעיון של תרופות קונבנציונאליות. לוקחת רק במקרי חירום מעטים שבמעטים (כדור לכאב ראש קיצוני ביותר או תוסף זמני למחסור קיצוני).
מאמינה גדולה של תזונה ושל ניסוי ותעיה עצמית. למשל, לאחרונה החלטתי לצמצם פחמימות-לא להוריד לגמרי- במיוחד של דגנים, כדי לבדוק אם זה יעזור להורדת בטן שתפחה לי יותר מדי לאחר גיל המעבר.
בנוסף, קניתי מלח מיודד (מלח בתוספת יוד) כי יש לי סימפטומים רבים של מחסור ביוד ובארץ אין חובת יוד במלח, להבדיל מאירופה, ואני לא אוכלת מאכלי ים ומוצרי חלב. נבדוק אם יש שיפור במהלך השנה הקרובה. הוספתי לתפריט מרק עצמות שאני מבשלת יותר מ-12 שעות ומשתמשת כציר להכנת מרקים ותבשילים. נועד להקלה על כאבי מפרקי כף היד.

שינויי תזונה לא דרסטים, מטבעם לא משנים דברים במהירות וצריך לתת המון תשומת לב לגוף לאורך הרבה זמן. תוספי "מזון" מרוכזים מתאימים למי שלא רוצה לעבור את התהליך ואולי גם למי שמאמין בתרופות פלא ודיאטות קסם :)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

חברתי הטובה ביותר מתה לאחר דיאטה קיצונית שנתן לה (וליווה אותה) נטורופת
צר לי כל כך לשמוע על חברתך... ועליך...
עצוב נורא.

לצד זה, ולמרות שיש סיפורים כאלה שמסתובבים, צריך לזכור שרוב האנשים שנעזרים בבעלי מקצוע מהסוג הזה לא נהיים יותר חולים בגלל זה, וחלקם מושפעים מזה מאוד לטובה או שנשארים במצב הקודם שלהם.
אני חושבת שברוב המוחץ של עזרה מקצועית שיש מאחוריה למידה משמעותית לא נגרמים נזקים. המודעות מתעוררת ואז האחריות חוזרת לאדם עצמו להמשיך ללמוד ולהתחיל לבחור.

מתנגדת לרעיון של תוספים בדיוק כמו לרעיון של תרופות קונבנציונאליות
לא בטוחה שצריך להתנגד בעוז לאלה או לאלה.
להכל יש מקום בעולם, והזכות והרשות והחובה שלנו זה לבחור. להתנגד נחרצות למשהו חותר תחת הבחירה כל פעם מחדש בדיוק כמו הקבלה הגורפת של משהו.
<פחחח... מי כמוני יודעת... :-)>

שינויי תזונה לא דרסטים, מטבעם לא משנים דברים במהירות וצריך לתת המון תשומת לב לגוף לאורך הרבה זמן
מניסיון אישי ומקצועי - זה הדבר הכי קשה לרוב האנשים וגם לי. זה, והעובדה שכמעט תמיד מעורבים בשינוי עוד משתנים נוספים, חלקם גלויים וברורים וחלקם לא, וכאשר רואים תוצאות לא ברור בכלל למה לייחס את זה.
זה נהיה קשה במיוחד אם השינוי שאפשר לייחס לתוצאה הוא בעצם מאוד קשה ומרגיש כמו קיפוח או איסור, ואם לא ברור חד משמעית שהוא הגורם אז קשה להמשיך איתו.
פלוני_אלמונית_ותיקה*
הודעות: 140
הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית_ותיקה* »

זה נהיה קשה במיוחד אם השינוי שאפשר לייחס לתוצאה הוא בעצם מאוד קשה ומרגיש כמו קיפוח או איסור
לגמרי איתך בעניין.
אני מעולם לא הורדתי משהו מהתפריט באופן אבסולוטי כחלק משינויי תזונה ייזומים. מוצרי חלב ניגר הפסקתי לצרוך בגיל 4 על דעת עצמי כי הם היו מאד לא טעימים לי. על אף זאת, אני מסוגלת לאכול אותם במצב עוגתי, גלידתי ופשטידתי אם כי תמיד הם מייצרים לי קצת בחילה. דגים אכלתי בקטנותי-כולל דג מלוח!- אבל גם הם התחילו לגרום לי בחילה אז ויתרתי עליהם. חוץ מזה אני אוכלת הכל.

העניין הוא שאם אני מחליטה לאכול בשר רק 3 פעמים בשבוע (או ההיפך, להגביר צריכה), זה לא דורש מהפיכה ושינוי גדולים במיוחד. אם החלטתי לוותר על חלק מהלחם והאורז- כנ"ל.
מצד שני, אני לא מחפשת שינוי תלוי זמן. אין לי אירוע שלכבודו אני צריכה את השינוי תוךX זמן. אני מודדת שינויים בקטן. האם כמות היציאות שלי, ומרקמן, השתפרו. האם כמות עוויתות השרירים היומית קטנה. האם אני אנרגטית קצת יותר מקודם. האם כאבי הפרקים נסבלים ואני מצליחה לעשות קצת יותר עבודות מסויימות.

ויש עוד משהו מעניין, מדי פעם אני נתקפת בחשקים מוזרים לתקופה מסויימת ואז אני הולכת לחקור על המזון הנחשק כדי לחבר בין ההבנה השכלית לגביו לבין חוסר גופני אפשרי אצלי.
למשל, בזמן האחרון אני נוטה לאכול פלפל חריף כבוש. בחיים הרגילים אני לא אוכלת חריף למעט קצת פלפל שחור בתבשילים. או היתה תקופה של שנה שכל הזמן אכלתי תפוצ'יפס. פתאום הופיע צורך בלתי נשלט ופתאום הוא נעלם.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי יונת_שרון* »

שינויי תזונה לא דרסטים, מטבעם לא משנים דברים במהירות וצריך לתת המון תשומת לב לגוף לאורך הרבה זמן

זה לא מה שאני רואה. אני מכירה כמה וכמה אנשים שהורידו מהתזונה רק רכיב אחד, וחוו שיפור בריאותי מהיר. (אצל חלק זה היה חיטה, אצל חלק מוצרי חלב.)
גם בנושא תוספים, אני מכירה כמה אנשים שחוו שינוי של יום ולילה בעקבות צריכה של תוסף ברזל. (אני לא נגד אחרים, פשוט זה מה שראיתי במדגם הלא מייצג שלי.)

אז קיימים מספיק מקרים שבהם שינוי תזונתי ממוקד מביא לשיפור משמעותי ומהיר. לא תמיד חייבים לעבור לתזונה מוגבלת בצורה קיצונית. (יש מקרים שכן, מכירה גם כאלה. אבל אני חושבת שהם המיעוט.)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני מכירה כמה וכמה אנשים שהורידו מהתזונה רק רכיב אחד, וחוו שיפור בריאותי מהיר
בתפישה הפרטית שלי, להוריד רכיב מהתפריט יכול להיות שינוי מאוד דרסטי. זה גם תלוי בגוף (למשל, אם הוא פשוט רגיש או אלרגי) וזה גם תלוי במקום של הרכיב הזה בתזונה של האדם.
מי שרגיל לאכול דגנים או חיטה כל יום, ופתאום מוריד את זה לגמרי, עושה דבר די דרסטי. מי ששותה חלב כל יום ואוכל גבינות כל יום ופתאום מוריד את זה - עושה דבר דרסטי בשביל הגוף שלו.

הניסיון שלי מראה שאלו שחווים שינוי מהיר ומשמעותי הם אלו שיצטרכו ממש להימנע מזה לגמרי לפרק זמן מסוים, ואחר כך יוכלו לאכול מזה ממש מעט כדי להישאר מתחת לרדאר של הרגישות שלהם.
אבל אני יודעת שגם המדגם שאני עובדת איתו הוא קטן ולא בהכרח מייצג.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי סלט_פירות* »

גוגוס, ראית שקישרתי לך למעלה את המחקרים לגבי הדגנים/אנטי נוטריינטים וספיגה של ויטמינים ומינרלים?
(17.05.2017 18:18)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

ראיתי, יקרה, תודה. וגם העברתי אותם במקביל לעיונו של הפרופסור. פשוט לא היה לי זמן לכתוב הכל אז זה חיכה.

ראשית, לא התרשמתי (בלשון המעטה) מכך ששניים מהם משנות השמונים (סטטיסטיקה ברמה נמוכה מאוד וכך גם שיטות המחקר). במדע, 30 שנה זה נצח. אבל אגיב לעניין בכל זאת.

כל העדויות שצירפת הן למינרלים ולא לויטמינים, וויטמין B12, שעליו מדובר, הוא ויטמין :-)
הם לא נספגים אותו דבר ויש להם מנגנונים שונים כך שקשה להעריך מהמידע הזה מה קורה לויטמינים.
גם אם נקבל את ההנחה שחומצה פיטית גורמת לספיגה נמוכה יותר של מינרלים, לא למדנו מזה שום דבר על ספיגה של ויטמינים ובטח לא של ויטמין ספציפי.
כאן ההמקום להזכיר לך שבבסיס גם אני מקבלת את ההנחה שיש בדגנים כימיה שמשבשת כנראה את מערכי הספיגה שלנו, אבל שהטענה שלי בדיון הנוכחי היא שזה לא מוכח מדעית, ואפילו לא קרוב ללהיות מוכח מדעית.
הפואנטה - זה לא אומר שזה לא נכון, רק לא מוכח בשום צורה שאני אישית יכולה לעמוד מאחוריה.

המחקר מ 85 לוקה בבעיות מתודולוגיות די קשות ובכל מקרה, כמו האחרים - הוא מתייחס ישירות לחיטה ולא בהכרח לדגנים, שעליהם אנחנו מדברות כרגע. הוא משתמש בהוספת סובין שנמצא בקליפת הגרעין של הדגנים אבל אין לנו מידע אמיתי מה קורה כאשר התרכובת הזו מגיעה לגוף שלמה ובאופן טבעי ולא כחיטה לבנה שהוסיפו לה סובין באופן מלאכותי. הגוף שלנו מתנהל אחרת עם דברים שלמים ועם דברים מפורקים, בדיוק כשם שהוא לא נוהג בתוספי מזון כמו שהוא נוהג במיקרונוטריינטים כשהם באריזה המקורית שלהם. פירוקים והרכבות מאוד מקובלים במדע אבל זה ממש מקטין את התוקף של המסקנות. מאחר והמסקנות שם ממילא לא חקוקות בסלע, הקטנה שלהן היא כבר משמעותית.
למרות זאת, חיבבתי אותו, כי הוא בעיקר מראה את ההשלכות הטובות של התססה. בכך הוא בעצם רומז שמי שמתסיס מקבל מוצר שלא פוגע כמעט בספיגה, ומכאן שהבעיה היא לא בדגנים או בחיטה - אלא במצב הלא מותסס שלהם. ואת זה אנחנו כבר יודעים :-)

המחקר מ 87 לוקה בבעיות מתודולוגיות עוד יותר קשות (בעיקר זה שהבדיקה מבוצעת בנוכחות חלב, אבל יש עוד משתנים מתערבים שם), וכמו רבים אחרים טוען משהו שהוא לא מוכיח עד הסוף בלי יסודות מוצקים. מעבר לזה, הוא שוב מתייחס לחיטה בשילוב עם סובין.

המחקר מ 2004 שוב עוסק בחיטה עם סובין מוסף, שוב עוסק במינרל ולא בויטמין, ושוב מוכיח בעיקר שהבעיה היא לא בדגנים אלא בקליפה שלהם, ולכאורה מעודד אכילה של דגנים "לבנים" ולא מלאים. זו טענה שנשמעת כבר זמן רב מאנשים כמו דיוויד פרלמוטר ולדעתי היא הזויה לגמרי. הדבר הנכון לעודד את מי שמעוניין בדגנים בריאים הוא להתסיס את המלאים ולא לאכול את הריקים.

ענייני ברזל - ברזל שמגיע מן החי הרבה פחות רגיש להשפעות של חומצה פיטית ולכן קשה להניח שמי שאוכל בשר ודגנים נפגע מהתופעה הזו. זה יהיה יותר רלבנטי לצמחונים וטבעונים דווקא, אבל לא לאוכלי הבשר, כנראה.
בנוסף, חומצה פיטית נמצאת גם בהרבה מזונות שאינם דגנים ולכן קשה מאוד להפריד ולסמן אותה כבעייתית דווקא בדגנים. כאמור, היא בכל מקרה בהרכב מוגדל בקליפות ולא בכל חלקי הדגן.

אחרון ודי - בשביל שחומצה פיטית תשפיע על ספיגה של מינרלים היא צריכה להיאכל ממש ביחד עם המינרל. כלומר, אדם שאוכל בשר וירקות לארוחת צהריים, ואז לחם לארוחת ערב, לא אמור להתקרב אפילו לפגיעה מהתופעה הזו.

בקיצור, יקרה, המאמרים הספציפיים האלה שקישרת אליהם, לא מקדמים אותנו בשום צורה למסקנה שדגנים גורמים לבעיות ספיגה של B12, ולא מאפשרים לנו להסיק שום דבר בעל ערך על הספיגה של ברזל, אפילו שיש שם ניסיון כזה.

מקווה שהדברים ברורים, אבל בעיקרון - אלו מחקרים שכיום הייתי קוראת להם "מדע" ולא מדע, וגם במקומות שבהם הם בסדר הם פשוט לא נוגעים לשאלה שנמצאת כאן בדיון.
פלוני_אלמונית_ותיקה*
הודעות: 140
הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית_ותיקה* »

בתפישה הפרטית שלי, להוריד רכיב מהתפריט יכול להיות שינוי מאוד דרסטי.
בדיוק מה שחשבתי כשקראתי את יונת.
התזונה הרגילה שלי כוללת לחם, פסטה, אורז, קיטניות, ירקות... בכולם יש פחמימות ואם הייתי מורידה לחלוטין את הדגנים (שהם די טעימים לי, לא כמו שוקולד אבל בכל זאת) זה היה מרגיש לי דרסטי.
אני מעדיפה לצמצם על פני לבטל. מה שכן, אם משהו מתחיל להגעיל אותי אז זאת סיבה טובה להפסיק איתו. הגופנפש שלי מאותת משהו. זה פשוט מאד נדיר שיקרה.
אגב, בתור אחת שכמעט לא נוגעת במוצרי חלב מקטנותי, הייתי אמורה להרגיש נפלא, לא? לפחות על פי אלה שממליצים להפסיק כליל איתם.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

בתפישה הפרטית שלי, להוריד רכיב מהתפריט יכול להיות שינוי מאוד דרסטי.
קראתי איפשהו (ואני חושדת שזה הי הפה בבאופן) שזו דרך טובה לבדוק עד כמה התפריט שלי מגוון. אם להוריד רכיב מהתפריט הוא בשבילי שינוי דרסטי, סימן שהרכיב תופס חלק גדול מידי מהתפריט. אני לא יודעת באיזו מידה אני מסכימה עם זה, אבל הרעיון מעורר מחשבה.

מבחינתי, עצם הצורך לאסור על עצמי משהו, זה כבר שינוי דרסטי. עשיתי את זה כמה פעמים, ומצאתי שבשבילי זה לא שווה את זה. אבל באופן כללי אני לא מרגישה שינויים גדולים, וצריך לאכול משהו מגעיל במיוחד בשביל שאני ארגיש את ההשפעה השלילית של זה.

יכול להיות שזה שונה אצל מי שמרגיש במיוחד למשהו. אבל יכול להיות שתנועת הנגד שההחזקה הזו מעוררת, הופכת אותה ללא משתלמת עבור עוד רבים.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

בתור אחת שכמעט לא נוגעת במוצרי חלב מקטנותי, הייתי אמורה להרגיש נפלא, לא?
רק אם את רגישה למשהו ממרכיבי החלב. אבל אם את לא רגישה, ורוב האוכלוסייה איננה רגישה, אז אין סיבה שתרגישי נפלא כי את לא אוכלת את זה.
שלא לדבר על זה שהרגשה נפלאה או לא תלויה בהמון דברים אחרים שאת אוכלת ובטח לא רק במחלקת מזון מסוימת...
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי שקטה* »

למי שזה מעניין אותה - כתבה שעונה לכתבה הקודמת בנושא הפליאו (נכתבה על ידי נטורופת): http://m.ynet.co.il/Articles/4967148
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי סלט_פירות* »

גוגוס תודה על ההסבר המנומק.

אדם שאוכל בשר וירקות לארוחת צהריים, ואז לחם לארוחת ערב, לא אמור להתקרב אפילו לפגיעה מהתופעה הזו
רק לומר שרוב האנשים לא מוותרים על דגנים באף ארוחה. לאכול ככה זה בהחלט עדיף, אם כבר אוכלים דגנים.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי יונת_שרון* »

המאמר ששקטה קישרה אליו מצוין לדעתי, אם זה מעניין מישהו.
(אם כי בטח בסיסי וידוע לרוב מי שקוראת כאן)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

באמת מאמר מוצלח. אהבתי במיוחד את הדרך שבה הוא הציג פחמימות כמשהו שיש לו כנראה מינימום רצוי במקום מקסימום רצוי. השאיר תחושה של שפע במקום של צמצום והגבלה.
פלוני_אלמונית_ותיקה*
הודעות: 140
הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית_ותיקה* »

גם אני אהבתי, במיוחד לאור הדעה הכללית שפליאו היא דיאטה של משוגעים עם המון איסורים. אמנם יש קבוצה כזאת אבל היא לא הרוב, כמו שבין הטבעונים יש קיצונים שאוכלים רק פירות אבל הם לא הרוב.
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תמי* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אשמח לעזרתכן.
פתאום איבדתי את זה.
אחרי לא מעט שנים של אכילה מדוייקת, בזמן האחרון אני אוכלת לא טוב.
טועמת דגנים מהילדות (דגנים לא טובים לי), אוכלת כמויות גדולות לי מדי, לא אוכלת בזמן ונהיית רעבה מדי ואז טורפת. לא אוכל מזעזע, כי אין לי כזה בבית.
אבל מספיק בינוני כדי שיהיו לי כאבי בטן, התנפחות, ובעיקר התרחקות מתחושה של חיוניות.
תזכירו לי איך חוזרים לתלם?
איך אתן מתמודדות עם מצבים כאלה?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני שואלת את עצמי מה קרה, מה אני צריכה, מה לא מסופק ומחפש את ההשתקה והאילחוש האלה.
עצם השאלה עוזרת לי מאוד, וכשאני מתחילה לעשות צעדים אמיתיים לסיפוק של הצורך זה לרוב נרגע.

עוד דרך שטובה לי לפעמים זה להתמסר לגמרי לדבר הזה. לאכול מהדברים האלה עד שהמערכת נרגעת מהאיסור המדומה (הגם שהגוף לא מגיב לזה טוב), ומבינה שמותר לה הכל, ולכן אפשר לבחור במה שטוב באמת.
המערכת מאזנת את עצמה אם נותנים לה להגיע לקצה שלה בלי להרגיש על זה אשמה או חרטה או משהו מהמשפחה הזו.

עוד דרך - לייצר עוגן אחד ממש מעולה, עדיף בתחילת היום. לבסס למשל ארוחת בוקר טובה, וכאשר אחר כך משהו מתחרבש לחזור לשאלה הראשונה - מה קרה לי? מה אני צריכה?

ויש עוד, אם כל אלו לא נראים לך...
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אני דואגת לארגן דברים. אני לא מתחברת לחלק הרגשי, מבחנתי אוכן זה רק אוכל, לא רגשות שמחפשים השתקה. ואם אני אוכלת פחות טוב, זה בגלל שהסביבה שלי מעודדת את זה, ולכן אני מנסה לשנות אותה.
כלומר, לקנות להכין ולהקיף את עצמי באוכל שטוב לי וטעים לי. לבדוק אילו רכיבים סביבתיים אפשר ליצור שמעודדים אכילה חיונית. למשל, אם את אוכלת אחרי שאת רעבה, אז להכין מראש, לפני הזמן המשוער של הרעב שלך, משהו שכייפי וטעים לך, ושיהיה לך נוח לאכול. ככה, כשכבר תהי רעבה, יזרום לך לקחת ולאכול את זה. אפשר גם להחזיק בזמן מה במסגרת מוגדרת בה את מתכוננת מראש לאכול בשעות מסויימות, ודואגת שתהיה ארוחה טובה בזמנים האלו.

הייתי גם מתבוננת. באיך שאת אוכלת, בלמה זה קורה, בתגובות לשינויים. ואז, מההתבוננות, קורים כל מיני דברים.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי סלט_פירות* »

קודם כל להתארגן מעשית. שיהיה אוכל מזין ואמיתי וזמין, לרגעים בהם את אוטומטית חוטפת משהו (ואולי בכלל לא שמת לב שאת רעבה). כדי שתוכלי לעצור ולבחור במשהו אחר, בלי הכנות או בישולים או השקעה כלשהיא כדי להפיק אותו.
וכשאת עוצרת, כדאי לבדוק אם את אולי בעצם צמאה, וכוס מים תרגיע את החשק לאוכל?

ואם דגנים לא עושים לך טוב, נסי לראות את כאבי הבטן לפני שאת מחליטה לטעום. אם לא שווה לך, זה לא יכנס לפה.
זו לא גישה חיובית בכלל, או חיונית, אבל אצלי זה עובד כשאני צריכה להמנע מטעמים בריאותיים והחשק צף והסכר נפרץ. שמתי לב שאם אני לא עוצרת את זה בהתחלה אז אח"כ יותר קשה לחזור.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

נסי לראות את כאבי הבטן לפני שאת מחליטה לטעום
לדעתי, השאלה הזו שווה בעיקר כשמותר לענות כל תשובה. כולל "כן, כאבי הבטן שווים לי את זה, ועכשיו אני בוחרת לאכול את זה למרות שאני יודעת שזה יגרום לי לכאב בטן". מתחבר לי למה שגוגוס אמרה על בחירה.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי סלט_פירות* »

זו היתה הכוונה כשכתבתי אם לא שווה לך, זה לא יכנס לפה. ואם כן שווה את זה, אז כן. בחירה.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אם ככה, אז בעיני זו גישה חיובית וחיונית בהחלט.
קול_פעמונים*
הודעות: 417
הצטרפות: 12 אוגוסט 2013, 10:13
דף אישי: הדף האישי של קול_פעמונים*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי קול_פעמונים* »

הי תמי,
מה שעלה לי בראש כשקראתי אותך - אולי התפריט הבריא היה מונוטוני מדי?
אולי הגיע הזמן למצוא מתכונים חדשים או להכניס רכיבים חדשים? ירקות שלא רגילה לבשל, תבלינים אחרים וכו'.
אם זה דווקא התשוקה לדגנים- אולי אפשר לנסות לתת לה מענה עם מה שנקרא "קינוחי פליאו".
נראה לך הכיוון?
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

מניסיוני - כשמשהו מתחיל להשתבש, יכול להיות שהסיבות המקוריות לשיבוש כבר תיעלמנה או תיחלשנה, אבל הטייס האוטומטי ימשיך במסלול שנקלעתי אליו.
אם זה אכן המצב - המוּדעוּת היא אחד הרכיבים החשובים לחזרה לתלם. ויחד אתה לנסות להחליט על חזרה כזאת, אבל לגבות אותה בזמינוּת של אוכל רצוי, כמו שכתבו קודמותיי.
זה בעצם מה שהתחלתי לעשות בדיוק ביום ראשון שעבר, כך שאנחנו יכולות לנסות לפסוע על שבילים מקבילים. @}
לפני שחזרתי לעניינים, ניסיתי למפות את הנקודות שאני כושלת בהן ולהיערך לקראתן באמצעים מתאימים. אני רואה שאני לא יכולה להיערך לגמרי, גם כשאני יודעת שיהיה קושי, ובנקודות האלה יש מעין התמודדות בין כוח הרצון לבין מה שהסיטואציה לכאורה שולחת אותי אליו.

הכיוון שמציעה פעמונים חדשני ומעניין, ונראה לי שווה בדיקה.

בהצלחה! |גזר|
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תמי* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תודה לכן, אתן עוזרות לי מאוד!
צלצול, ענייני רגש - כן, כנראה. אני בתוך איזשהו תהליך, וממש לא חשבתי שהוא יתבטא בחוסר איזון תזונתי.
להתמסר -למה בדיוק? אני לא מרגישה בתוך איזה איסור שמולו מופיע חשק גדול. סתם במין נשנשת שלא נעימה לי. איכשהו קשה לי להרגיש רצון להתמסר לנשנושים הלא נעימים האלה.

אני מתחברת אישה למה שכתבת על ההתארגנות - כולכן בעצם כתבתן. אבל מסבירה שמבחינתי האוכל והרגש כן מתערבבים. אלא שכבר למדתי שלפעמים כדי להגיע לרגש שמבלבל את התזונה עדיף לי לארגן את התזונה - ממש טכנית -ואז לראות מה רחש שם מתחת.
הענין הוא שזה מאוד טריקי אצלי, כי מסביבי כמעט רק אוכל מזין - מעשית אין מה לשנות באופן דרמטי, אין חטיפים או מתוקים בבית - ובכל זאת אני לא אוכלת מספיק טוב או מדויק. אני אוכלת יותר מדי אגוזים, או פסטת עדשים או איזה לחם בייתי, או תפוחי אדמה שנשארו או אבוקדו אחד יותר מדי, או תמרים בזמן לא מתאים.
כל אחד מאלה לא הייתי מוציאה מהבית. במיוחד כשיש כאן עוד בני בית שנהנים מהם.
אבל הייתי רוצה לאכול מהם לא בהגזמה ולא בזמנים שאני בכלל לא רעבה.

תפילה, תודה על תזכורת הטייס האוטומטי. נראה לי שנגעת במשהו חשוב בשיבוש הנוכחי.
פעמונים - לגבי התפריט המונוטוני אני לא חושבת. אני מרגישה שדווקא חלק מהשיבוש נובע מהניסיון שלי להכניס לתפריט עוד דברים, שבעצם מיותרים לי. ככל שאני טועמת יותר קינוחי פליאו (יצא לי לנסות כל מיני קקאו/ קוקוס/ תמרים וכו) אני אוכלת מהם יותר ורוצה עוד דברים שבעצם לא עושים לי טוב.
נראה לי שאני צריכה עוד לישון על זה קצת.
ואולי פשוט לישון (:
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

מבחינתי האוכל והרגש כן מתערבבים
את בכלל לא היחידה. וכנראה שגוגוס צודקת סטטיסטית - עבור רוב האנשים בחברה שלנו, יש קשר בין רגשות ותזונה. ועדיין, ההצעה לבדוק ישר את הרגש מעוררת בי אי נוחות.

אני מרגישה שדווקא חלק מהשיבוש נובע מהניסיון שלי להכניס לתפריט עוד דברים
_נראה לי שאני צריכה עוד לישון על זה קצת.
ואולי פשוט לישון (-:_

נראה לי שאת יודעת בעצמך מה לעשות (-:
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

לפעמים כדי להגיע לרגש שמבלבל את התזונה עדיף לי לארגן את התזונה - ממש טכנית -ואז לראות מה רחש שם מתחת.
סקרנת אותי. יש לך דוגמה להבהרה? (אפילו לא אמתית, אם את מעדיפה.)


ואולי פשוט לישון (:
אה, נראה לי שגם אני. :-)
<קשה נורא שה"זמן לעצמי" מתאפשר רק כשכבר בעצם מגיע ה"זמן לישון".>
לילה טוב, חברות!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני בתוך איזשהו תהליך, וממש לא חשבתי שהוא יתבטא בחוסר איזון תזונתי.
מציעה לך גם לא לחשוב ככה עכשיו :-)
לא תמיד החיבור הוא ברור או נגיש או מיידי.
יכולה להישאר סקרנית לגמרי? פתוחה לגמרי?
תכף עוד, רק רגע.

קשה לי להרגיש רצון להתמסר לנשנושים הלא נעימים האלה.
יצא לך משפט מעניין, אולי סתם במקרה...
יש לך רצון כזה להתמסר לנשנושים (נגיד, באיזה חלק אחורי של המוח) ואת לא רוצה להרגיש אותו, או שפשוט אין לך רצון כזה בכלל?
אם אין לך שום חיבור רצוני אז שחררי.
אבל אם את חשה את הרצון הזה, "כן, כן, כן, להתמסר ולאכול מה שבא לי וזהו" - אז אני מציעה לך לשקול מתן רשות רחבה ואמיתית וללא תנאים ולראות מה יקרה.
כלומר - מה יבוא אחרי שההתמסרות הזו תמצה את תפקידה.
אזהרה לנוסעת - רוב האנשים לא רוצים או לא מצליחים לתת לעצמם רשות אמיתית לדברים כאלה. נדרש ממש תהליך כדי ללמוד איך לתת רשות כזאת. ומה שקורה עד אז יכול להיות די מתסכל כי אנחנו בטוחות שנתנו רשות מלאה ושום דבר טוב לא קרה :-)
בחלק מהמקרים זה יהיה כי התנינו את הרשות הזו בכל מיני תנאים שלא אמרנו לעצמנו, ולא שחררנו כלום חוץ מאשר את המחשבה על האיסור. בפועל, האיסור וההגבלה נשארו איתנו ותקעו את התהליך היפה הזה ואת האפשרות שהוא מביא איתו.

ולכן - אם את מרגישה שכל זה לא מעניין אותך, או שאין לך אפשרות כרגע לתת לזה רשות אמיתית - נשחרר את הרעיון הזה.
אם את מרגישה שיש מצב שתתני רשות לנשנושים - תגידי. כי עובדים עם זה בצורה מסוימת שמשחררת את... הארוחות :-)

חלופה, על בסיס זה -
כדי להגיע לרגש שמבלבל את התזונה עדיף לי לארגן את התזונה - ממש טכנית - ואז לראות מה רחש שם מתחת.
אני מאוד בעד! מאוד מאוד בעד!
אם תצליחי לארגן את התזונה אז בוודאי שיתפנה לך שם הרבה מרחב לבחון מה קורה.
שתי מחשבות קטנות מניסיון - אם זה היה פשוט לארגן את התזונה לפני העולם הרגשי אז יש מצב שזה כבר היה קורה. אם זה לא קורה, אולי שווה לשחרר את הניסיון החוזר שזה כן יקרה.
בנוסף - הרבה פעמים אנחנו מצליחות לארגן את התזונה לפרק זמן קצר ואז בכלל לא בא לנו לארגן את הצד הרגשי והוא נזנח. רגע אחרי זה התזונה מתחרבשת שוב :-)

אז הנה החלופה - במקביל, את שניהם, כל פעם צעד זעיר.
את מסמנת את האתגר לא בארוחות אלא בנשנושים, ואני מזכירה שאני מגיבה כרגע מתוך מקום שבו את לא רוצה את הנשנושים האלה. יש עדיין פתח לקבל את הנשנושים האלה בכל מיני צורות ואם תרצי אפשר לדבר על זה גם אבל כרגע אני במבט שהודף את הנשנשת ביחד איתך כי זה הרצון שסימנת.

תרשי לי רגע להניח (אבל זה לגמרי לבדיקתך, כן?) שהנשנשת היא תוצר של רגעים שבהם יכול לעלות בך משהו לא מאוד נעים, ואת מקדימה תרופה למכה או מטפלת במכה כשהיא באה, ועושה שם שקט עם אוכל.
האוכל שאת בוחרת הוא באופן די עקבי כבד מדי או רב מדי למערכת שלך, וההכבדה שלו מאלצת את המערכת שלך ללכת להתמודד איתו באופן שמפסיק את הפעילות הרגשית הלא נעימה.

אז מה תכלס?
תבדקי מה קורה כשאת מנשנשת ובודקת רגשות בו זמנית
אנחנו רוצות לייצר פעולה שבה יש לך רשות לנשנש מה שעולה על דעתך (כי את בסדר בכל מקרה, כי זה באמת מותר וכו'...) לצד זה שלפני שהמערכת הרגשית שלך מושתקת את בודקת מה שלומה.
הכי בעדינות, ככה - מה שלומי? מה אני מרגישה בעודי מושיטה יד? מה אני מרגישה בעודי מכניסה לפה? מה אני מרגישה בעודי לועסת?

התקלה של רובנו מתחילה כשאנחנו חושבות במונחים של "במקום" (instead). אם אני צריכה לעשות משהו במקום מה שאני עושה "באופן טבעי", אז הטבעי שלי הוא לא בסדר. משהו בי לא בסדר.
אם אני עושה "גם" או "עוד", אז אני בסדר גמור ואני רק מייצרת לי עוד אפשרויות ומרחיבה את מי שאני במקום לצמצם.
יוצא ברור? זה הכיוון שאני מציעה לך כאן.
יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל הזמן כרגע תם ואני גם לא יודעת אם הכיוון הזה בכלל מעניין אותך.

בהצלחה בכל מקרה @}
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תמי* »

סקרנת אותי. יש לך דוגמה להבהרה?
התכוונתי למהלך שעובר מהגוף לנפש ולא הפוך. כמו שעושים דיקור כדי לטפל בחרדות.
דוגמא: משהו ברמה הרגשית לחוץ, תחושת עצבנות ומתח. אני יכולה לנסות לחשוב מה קרה, למה, וכדומה. לא תמיד זה עובד, ואז אכן אני עלולה לדחוף חופן מיותר של אגוזים או צלחת פסטה מכבידה.
לעומת זאת, אם אני מצליחה לדייק באוכל, בלי לחשוב בכלל על הרגש, בעיקר לאכול פחות, נוצרת איזו קלילות, נינוחות גופנית וזה כשלעצמו מוריד מהמתח ולעיתים מאפשר לי להבין איפה היתה הבעיה.
ממש כמו שגוגוס ניסחה את זה
אם תצליחי לארגן את התזונה אז בוודאי שיתפנה לך שם הרבה מרחב לבחון מה קורה.
גוגוס, את כמובן צודקת ש -
אם זה היה פשוט לארגן את התזונה לפני העולם הרגשי אז יש מצב שזה כבר היה קורה.
כנראה זה לא פשוט. אבל בכל זאת שווה מאמץ מסוים בכיוון הזה.
הבוקר למשל אירגנתי לי, לפי המלצתך הקודמת, ארוחת בוקר מוצלחת של הסלט האהוב עלי. אני חושבת שזה כבר מסדר משהו.
אז הנה החלופה - במקביל, את שניהם, כל פעם צעד זעיר.
כן, זו נשמעת לי הצעה מצוינת.
הנשנשת היא תוצר של רגעים שבהם יכול לעלות בך משהו לא מאוד נעים, ואת מקדימה תרופה למכה או מטפלת במכה כשהיא באה, ועושה שם שקט עם אוכל.
הצלחת לקלוע בול.
אנסה לעבוד עם השאלות שהצעת.
מה שמדהים זה, ואני מרגישה אותו בכל פעם, זה שכבר בעודי מושיטה יד אני מרגישה שאני בכלל לא זקוקה לאוכל הזה, ולא באמת רוצה אותה. כלומר, זה לא איזו תשוקה עצומה לשוקולד מעולה שלפחות ברגע מסוים מהנה. אלא סתם כמה ביסים כאלה מכבידים של משהו לא מתאים.
אז עכשיו אני צריכה להמשיך את המחשבה הזו עם שאלת מה שלומי.
אני חושבת שלרוב התשובה היא - עייפה מדי ועמוסה מדי.
יוצא ברור? זה הכיוון שאני מציעה לך כאן
כן, ברור מאוד.
אנסה ליישם.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

הבוקר למשל אירגנתי לי, לפי המלצתך הקודמת, ארוחת בוקר מוצלחת של הסלט האהוב עלי. אני חושבת שזה כבר מסדר משהו
זה המון, וזה הכי משנה בהתחלות של דברים, או בשמן המקצועי - במעברים. כך, דבר כזה יהיה יותר קריטי בבוקר מאשר בזמן ארוחת עשר, ויותר קריטי כשאתם מתכנסים בבית אחרי בית הספר של הבנות מאשר בארוחת ארבע.
מקווה שההיגיון מובן.
בנוסף, זה לא מספיק לארגן את זה. בשביל שתפיקי את המיטב מהמאמץ שהשקעת כדאי לך להוסיף על זה שני נדבכים לפחות:
1) לשים לב לזה. לציין לעצמך שהשקעת בעצמך וטיפחת את עצמך ואיזה יופי זה. לא לקבל את זה כמובן מאליו בכלל בכלל.
2) לשחרר את המחשבה שזו תחילתה של ידידות מופלאה עם היום הזה, ושהוא יהיה... מושלם :-)
או במילים אחרות - לצפות שמתישהו יהיה לך יותר קשה לדייק, ולחכות לרגע שזה מגיע כדי להתבונן בו, לא כדי להתאכזב ממנו. מקווה שזה ברור ושאת מצליחה בשכלך החריף להבחין בין זה לבין נבואה שמגשימה את עצמה.

כבר בעודי מושיטה יד אני מרגישה שאני בכלל לא זקוקה לאוכל הזה, ולא באמת רוצה אותה
זה נהדר ממש!
את יכולה לעבוד גם עם זה. איך? לתת גם לזה רשות. כלומר, להרשות לעצמך להכניס את האוכל הזה לפה למרות ה"לא זקוקה ולא רוצה", כי בכך את מכבדת חלקים במערכת שלך שכן זקוקים וכן רוצים.
ברגע שתכבדי אותם ותראי שיש בתוכך קולות שונים ולא רק אלו הפיזיים שאחר כך יהיה להם מגעיל - תוכלי לראות את כולך.
ברגע שאת רואה את כולך עולה פלאים הסיכוי שלך לנהל את השיחה הכה נחשקת שמתחילה במילים - מה שלומי?

אם את שואלת מה שלומך אחרי שכיסחת חלקים של העצמי וצבעת את כולך בצבע הלא זוהר שבו את מתנגדת לעצמך - התשובה תהיה תמיד אותה אחת - שלומי לא משהו :-)
אם תפני את זה, תוכלי לדעת יותר טוב מה עוד שלומך...

גם פה, כתבתי במהירות, מקווה שזה ברור.

לרוב התשובה היא - עייפה מדי ועמוסה מדי
מצוין. קחי את הדבר ששלחת אליו יד, ותאכלי אותו בעודך נחה.
ברגע שאת מראה למערכת שלך שאת בעניין של יחס לצרכים וסיפוק שלהם, אפילו שביד השנייה את אוחזת במשהו שמשתיק אותה, את בכיוון יותר טוב.
זה מאותה משפחה של "גם" כחלופה למשפחה של "במקום". במקום לנוח - נאכל. במקום להפחית עומס - נאכל.
אני מציעה לך גם לאכול וגם לנוח. גם לאכול וגם לרגע אחד לשחרר את העומס. וממש להתענג על הרגעים הללו.
בעתיד תוכלי פשוט לזהות בזמן וללכת לנוח. כי מותר לך גם את זה...
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תמי* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הרעיון של הגם מעולה ממש.
רק לחשוב עליו מקל מבחינתי.
מבינה מאוד את מה שכתבת לגבי הרשות, מקווה שאצליח להתבונן בכנות כזו בעצמי, כלומר למשל לקבל את החלקים שרוצים לדחוף לגוף שלי משהו לא מתאים.
בסך הכל היום עבר די טוב.
עזרתן לי כאן להתחיל לפרום איזו התחרבשות תזונתית, או לפחות להתייחס אליה יפה (:
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי גוגוס* »

רק לחשוב עליו מקל מבחינתי
מזדהה! ואיזה כיף :-)

לקבל את החלקים שרוצים לדחוף לגוף שלי משהו לא מתאים.
עם זה יהיה לך קשה מאוד לקבל אותם :-)
את בעצם אומרת - יש בי חלקים שרוצים להזיק לעצמי, ועוד בכוח, בלדחוף.

נסי ככה - יש בי חלקים שזקוקים לשקט והם מצאו ככה פתרון מעולה. חלקים חכמים מאוד, האמת...
ולראייה - זה עובד.
אז... אני מקבלת את הצורך הפנימי הזה בשקט רגשי, ואת זה שנמצא לכך פתרון. אני רוצה לבדוק אפשרויות נוספות.

עוזר? מתחבר, או סתם מילים ריקות?
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תמי* »

כן, זה ניסוח טוב.
אלא שאני לא ממש שלמה איתו.
אני חושדת שאכן ש בי חלקים שרוצים להזיק לעצמי, ועוד בכוח, בלדחוף
משהו שאני סוחבת הרבה מאוד שנים.
אלה הם חלקים שאני רוצה להתמודד איתם, אבל לא רוצה לתת להם להשתלט עלי. ויש תקופות שהן דומיננטיים - וזה מאוד לא נעים.
אני מרגישה שלא נכון לקבל אותם, אלא שאני צריכה להשקיט / להרגיע אותם. או איכשהו להיזכר שוב בחלקים שרוצים להיטיב ומסוגלים.
בדרך כלל, כשאני מצליחה לאכול טוב, החלקים הטובים מתחזקים, והכוחות ההרסניים נרגעים.
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תמי* »

עוד מחשבה, שקשורה יותר לדף, מאשר דיוני הפסיכולוגיה שנסחפתי אליהם (:

שמתי לב שעם השנים אני צריכה לאכול פחות ופחות.
זאת אומרת, פיסית, עם ההתבגרות אני מניחה, הגוף שלי צריך הרבה פחות אוכל.
טוב לו ממש עם כמויות קטנות מאוד, בלי כמעט אוכל בערב, מנות קטנות מאוד.
זה שונה מההתנהלות שלי בעבר - אני אוהבת לאכול, הייתי אוכלת הרבה יותר, הייתי זקוקה לכמויות גדולות יותר, והגוף הגיב לכמויות האלה טוב. והיום הוא צריך פחות.
מה הבעיה?
שבעולם שלנו קשה לאכול מעט.
וברמה הקונקרטית שלי - יש משפחה, יש הרבה אוכל טוב מסביבי, יש ילדות, חלקן כבר גדולות ועם תיאבון בריא, שאוכלות ומכינות ואני מכינה להן, בערב יושבים יחד והגיוני שאצטרף גם, לפעמים גם בצהריים - ובסך הכל המזון בריא וטרי ונראה לי מזין.
רק שאני לא צריכה אותו.
אני ממש לא צריכה את ארוחת הערב. אבל קשה לשבת עם המשפחה ולא להצטרף כשכולם אוכלים.
אני מרגישה את זה בעוד נסיבות: חגים וחגיגות, אירועים והתכנסויות - כולם אוכלים. וזה בסדר, אנחנו אוהבים לארח, מכינים בכיף אוכל, אין לי בעיה שבישיבות בעבודה כולם מנשנשים, שנפגשים יחד לארוחת צהריים - הכל בסדר.
אבל כל זה לא מתאים לי, לצרכים שלי. מצד שני, כיוון שזו הנורמה, קשה לי לעמוד מהצד. להיות זו שלא אוכלת כשכולם אוכלים.
מה דעתכן?
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

מה דעתכן?
מבינה מאוד מאוד את הקושי לחיות תזונה אחרת משל הסביבה.
לא יודעת אם רלוונטי - לאכול זית/ דובדבן/ משמש/ תמר ולשחק עם הגלעין שלו בפה.
פלוני_אלמונית_ותיקה*
הודעות: 140
הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית_ותיקה* »

_שמתי לב שעם השנים אני צריכה לאכול פחות ופחות.
זאת אומרת, פיסית, עם ההתבגרות אני מניחה, הגוף שלי צריך הרבה פחות אוכל.
טוב לו ממש עם כמויות קטנות מאוד, בלי כמעט אוכל בערב, מנות קטנות מאוד._
זה קורה גם אצלי. ממש כמו שתיארת! אני ממש מרגישה נפוחה ועייפה אם אני אוכלת כמו פעם.
אז אני יושבת לשולחן ואוכלת מה שכולם אוכלים אבל פחות. הרבה פחות. וממשיכה לאכול במהלך היום אבל לא ליד שולחן האוכל. חופן אגוזים ותמר, קערונת אבטיח, קוביית שוקולד, פרוסת לחם ומלפפון. לפעמים סתם כוס ענקית של מים קרים ליד המחשב.
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי יולי_קו »

תמי וגוגוס,
תודה על השיתוף.
אני לומדת ממנו.
יום טוב!
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי יולי_קו »

תמי, זה נשמע לי די מעט? את לא אוכלת ארוחה קצת יותר מלאה בצהריים או בערב?

שלום תמי,

אני לא יודעת אם לכתוב לך כאן או בדף רשימת אוכל אמיתי.

יש מצב שאת אוכלת קצת פחות ממה שאת צריכה בהשפעת הקפה, ולכן נתקפת ברצון לנשנש או לאכול יותר מדי מדי פעם.
קפה וסיגריות משנים משהו בגוף, ואצל חלק מהאנשים הם משבשים את הרצון לאכול.
מה שאני מנסה להגיד זה ששווה לבדוק אם הקלוריות הנישנושיות למעשה נחוצות לך, רק שהן מגיעות ממזון פחות איכותי בגלל האופי הנשנושי שלהן.
אולי עדיף לראות איך אפשר בעדינות לבדוק את הקשר שלך לקפה, ואולי לפרום אותו בעדינות.
שתי כוסות קפה ביום זה ממש לא מעט, במיוחד באופן קבוע, ועל רקע התזונה המצומצמת שלך.
וזה מתלבש על ההבנה שקפה הוא ממריץ, ואם זכרוני פועל כרגע, את ציינת שלפעמים היד נשלחת לאוכל שמיותר מבחינתך כשאת מתוחה ועייפה.
כלומר הקפה ממסך את תחושת העייפות ומגביר את העקה (סטרס) הגופנית.

גם אני אוהבת את התחושה של תזונה מועטה יחסית: גוף קליל, מהודק, טהור. מיינד מדוייק ועירני.
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תמי* »

יוליקו תודה לך.
שנים שאני אוכלת את התפריט הלא-מגוון שלי שכולל 2 כוסות קפה ביום. ללא נשנושים והגזמות.
מאוד טוב לי כך.
השינוי לאחרונה הוא די חריג ואני מקווה להתמודד איתו (בעזרתכן) בלי להוריד את הקפה. לחזור לתלם שהיה לי כה נעים.

אגב, גם כשאני מנשנשת, כמעט תמיד זה לא מזון פחות איכותי (לפחות לדעתי) אלא אותו מזון איכותי שאני פשוט אוכלת יותר מדי ממנו (למשל יותר מדי אגוזים, או פסטת עדשים, או טחינה, או תמרים).
לפעמים זה פשוט בזמנים ממש לא מתאימים, שבהם אני בכלל לא מרגישה רעב. אני פחות מודאגת מסוג המזון, ויותר מההרגל עצמו, שלא נעים לי.

בענין הקפה - אני חווה אותו כטעים ונעים. אני יודעת שיש וויכוחים בנוגע לבריאות של קפה, אני בצד שחושב שקפה - כמו שאני שותה אותו, ללא חלב וללא סוכר - הוא מאוד בריא (:
2 הכוסות (שיש ביניהן רווח של שעות רבות) לא גורמות לי לעקה, אבל כן לבוסט טוב של עירנות. אין לי נפילות של עייפות אחרי הקפה דווקא.
אבל כן, היום-יום שלי עמוס ויש בו לחצים ומתח ועייפות. את זה הייתי שמחה לשנות. קשה לי לראות איך הורדת הקפה תוריד את עומס המשימות שיש לי לבצע - אשמח מאוד לשמוע רעיונות בענין.
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי יולי_קו »

שלום תמי,

תודה על התשובה.
אני שמחה שמצאת לך את מה שעובד בשבילך. אני בהחלט מאמינה שתחזרי למצוא את האיזון בקרוב, עם ההקשבה שלך ועם העיצות של גוגוס.

רציתי להתעכב על נקודה אחת שנוגעת להרבה אנשים:

בוסט טוב של עירנות אחרי קפה כי _היום-יום שלי עמוס ויש בו לחצים ומתח ועייפות, ויש לי המון מה לעשות - משמעו (לפי הבנתי) למעשה: ׳אני מתישה את עצמי ודוחפת את עצמי מעבר למה שהגופנפש שלי משדר לי, והקפה עוזר לי לעשות את זה׳.
יש לזה מחיר לטווח ארוך. הקפה משפיע על המח, על הגוף ועל המערכת ההורמונלית וגורם להם לפעול בצורה שונה.
אני לא מנסה לגרום לך להפסיק לשתות אותו. רק לשים לב למה שקורה. אולי מה שפעל פעם לא מתאים לעכשיו. אולי כן. אולי לפעמים.

האם את יכולה בלי קפה? האם זו אפשרות מבחינתך?
למה אני מתכוונת?
נניח, אם אין תמר או אין לחם וחמאה, או אין פרי מסויים, תמצאי מה לאכול, וזה לא ירשם לך כ׳אוי ואבוי׳.
אבל אם נגמר הקפה...? האם זו אותה תגובה כמו ל׳אין תפוח׳?

אני לא מכירה אותך אישית.
מניסיוני (למדתי נטורופתיה ולא סיימתי מסיבותי, ואני מטפלת בעזרת שיטות שונות של רפואה טבעית מזה עשרים ומשהו שנים):
אם יש תלות במצרך מסויים זו בהחלט יכולה להיות, אכן, תלות.
כלומר הגוף מכור לחומר, וסובל ממחסור שלו בגוף, ועד שהושלם תהליך גמילה יש סבל בלעדיו, ויש מחיר גופני ונפשי לשימוש בו.


למה את חושבת שקפה הוא מאוד בריא? אני אשמח אם יתפתח דיון מסביב לנקודה הזו.

בקשר למשימות:
  1. מה שעובד בשבילי זה סדר עדיפויות יחד עם וויתור על מה שמיותר.
יש פה שני מסלולים: מה שדחוף (נניח להתכונן לפגישה שיש מחר) ומה שחשוב (לתכנן את התרחבות העסק שלי).
לבצע משני המסלולים הללו מה שגבוה ברשימה. מובן שיש גם תכנים רגשיים ולא רק של עבודה.
לשקול לוותר על מה שלא בשתי הרשימות הללו.
מה שאני רוצה לעשות ולא נכנס לרשימה- שווה לבדוק אם להכניס אותו, ואז משהו אחר יוצא ממנה, או יורד בדירוג שלו.
  1. האצלת סמכויות.
לדוגמא: מה הילדים יכולים לעשות, בן-הזוג, ....
זה שדורש הכשרה ושיתוף, אבל קוצר פירות בטווח בינוני וארוך (דוגמאות אפשריות: חמותי מזמינה לערב שבת? אני לא צריכה להכין את הארוחה, הילדים מוציאים מהמדיח, ועוד).

בהצלחה!
שליחת תגובה

חזור אל “דפים למיון”