המכתב שראוי היה להכתב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש אנשים עם לב של אבן
יש אבנים עם לב אדם

אלוהים הוא בעצם גרגירי אבק שכל פעם מתיישבים על מישהו אחר, ואז נפתחות בפניו יותר הזדמנויות. סטודי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חיי הם אבן,
כמו אבן,
אבן הם חיי.
(כמו שאת, י.גפן/ד.ברוזה)

באתי
ראיתי,
למדתי,
הצטרפתי,
תרמתי והמשכתי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

Veni, vidi, vici

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואולי, לא היו הדברים מעולם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הכרתי פעם אישה בצל
שלוש שכבות היו לה
האחת, חומה, שהיתה לה כמו חומה בצורה, מגינה על מה שתחתיה.
לכאורה חסרת שימוש, אך נותנת צבע לבצל, ובבישול ארוך גם לתבשיל
השניה, לבנה שקופה, קצת חריפה, שבטיגון ארוך מתקרמלת ומתמתקת, עד כדי ריבה.
ובמרכז,ירוקה וצומחת, פורצת את המעטפת, את האדמה בה נקברה, וצועקת, הנני.

פגשתי פעם אישה בצל,
היא היתה מכלול של דברים. בכל פעם נתנה לי לפגוש רק שכבה אחת. אבל תמיד ידעתי שאין היא כך.

ידעתי פעם אישה ב.צ.ל.
מקווה שהיא תכיר בה גם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואולי, פעם אחת, תדבר הבצל כמכלול,
ותניח לי לחסות בצל קורתה

שליחה על ידי זאת* » 12 ינואר 2021, 05:56

לך
אני דואגת,
חשה שאין זו זכותי להתפרץ כך,
להנכיח את עצמי.
להכביד.
אני מוטרדת,
וחוששת להטריד,
ולא לגמרי בטוחה - את מי.
אותך? אותה? אותו? אותי?
אני כאן.
אולי רק קליפה,
אולי כי לא נותר בי הכוח
לצרוח
כשהבוקר מאיר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממה (ז)את חוששת?

שליחה על ידי זאת* » 13 ינואר 2021, 22:54

אולי, מחוסר הידיעה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה אינך יודעת?

את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית. מה עוד?

שליחה על ידי זאת* » 13 ינואר 2021, 23:31

הו
אבל עליי אני יודעת....
לא סגורה על היפיפית, אבל בעניין הידיעה - אין לי ספקות.
הדאגה שיכולה להתפרש בכל מיני אופנים - יכולה להחשב כטורדנית בעיני האחד, וסקרנית בעיניי האחר, ואולי עלולה להפוך לכפייתית.
אני לא רוצה להפוך לכפייתית.
גם כך אני מרגישה מעט פתאטית...
אני מכילה ואני חלק, ואני אשמה, ולא יכולה להוות צרי.
ורוצה מאוד...
ומה עוד?
זה כנראה סוד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ועדיין לא אמרת ממה את חוששת או מודאגת

אז... שוב חלפה לה שנה, וחדשה הופיעה, ואיתה, אירועים נוספים, ואני שוב מוצאת את עצמי מאחלת בלב,...

שיהיה משמח, ויהיה במזל טוב, ובעיקר- שתהיה מאושר. תמיד.

וגם... כמובן.... שנה טובה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה!
ושנה טובה גם לך

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לך.
כשסימנים מחשידים הופכים תדיר,
נראה שכדאי להודות ולהוקיר.
רגע לפני שמדי מאוחר,
בטרם השער נסגר,
כל עוד אני אינני עבר.
לכן, תודה לך אומר.
תודה שהיית.
תודה שהינך.
תודה שאת.
יחד אהבנו, לבד כאבנו.
אהבתי, אוהב, אוהב.
תמיד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

המכתב שנכתב, מה הוא אומר?
האם אל עצמי הוא מדבר? וראוי רק במגרה להישאר?
או אולי מופנה לצד אחר? שאולי יזהה, אולי יזכר?
וידע מה אהבתי/חשבתי/כאבתי

המכתב שנכתב, מה הוא אומר?

אני מאוד רציתי לכתוב שני מכתבים. אחד לאדם יקר ורחוק ששינה את חיי בגיל שבע לטובה, ומגיל שמונה לא ראיתי יותר. והשני לילדה יקרה שהיתה חברתי ושיתפה בעומק האסון שבו היא חיה, וניסיתי לעזור לה, גם בעזרת אמי, ולא התאפשר.

את מכתב הראשון כתבתי אחרי ארבעים שנה, פרסמתי ברשת, ואז אז ביררתי אם הוא עדיין בחיים (מבוגר מאוד…ממש חששתי לגלות שפספסתי), דאגתי לברר את כתובת האדם ולשלוח לו. הוא לא פתח… פחד לפתוח מכתב ממוען לא ידוע. אני גרה רחוק מאוד, אז שלחתי את אמא שלי עם עוד שני אנשים שהיתה להם נגיעה לעניין לבקר את האדם ולתת לו עותק כתוב של מכתב התודה הזה. אמא סיפרה לי על ההתרגשות והשמחה במפגש הזה. אני שמחה שכתבתי!

את המכתב השני עדיין לא כתבתי פיזית, אבל הוא נכתב לי בראש כבר שנים. מכתב של אהבה ובקשת מחילה. אני לא כותבת לה כי אני מקווה בעומק הלב שהיא ניצלה ושחייה טובים היום, ואני חוששת לגלות שלא, ועוד יותר חוששת שבירור מצידי יגיע אליה ויכאיב לה.
שתהייה בטוב! הלואי ואמן.

יולי

לעלמה (שם בדוי)
אני לא האויבת שלך. שמרי את התחמושת לרעים האמיתיים.
באהבה ובאכזבה,
תמרוש

שליחה על ידי נגה* » 13 יולי 2023, 00:37

לך, שיושב בעמדת כוח.

אני מגנה בחריפות את עמדתך המקצועית והמהלכים שאתה מוביל.
אני מוחה נגד הגישה שלך, שמתיימרת לעשות טוב בעולם, ולדעתי מובילה אנשים אל פי פחת.

אני לא סובלת את האופן שבו אתה זועק על מחסור במשאבים, מחסור בתקציב, ומתעלם מהבזבוז הנורא השורר במערכת בה אתה עובד. בזבוז שנובע מחוסר כבוד לאדם, מחוסר הקשבה, מהתעקשות על מהלכים לא נכונים, פוגעניים, והימנעות ממהלכים נכונים שדורשים אומץ ושינוי מהותי. בתאוותך לתוספת תקציב, אתה מתעלם מבזבוז של התקציב הקיים, זמן, משאבי אנוש, סבל מיותר וחיי אדם.

יצרת ארגון שמסמן אנשים: מי לנו ומי לצרינו. את מי שמתנגד לכם, או "בוגד בכם", אתם מוכנים להתקיף ולרמוס.

אתה אומר שאתה חותר לשינוי. מצטערת, אבל זה לא נכון. אתה משמר מנגנונים אפלים קיימים.
הדחיפה שלך לכיוון אבחנה חדשה היא חרפה שזועקת לשמיים. אתה מנסה להפוך אנשים לחולים יותר ממה שהינם, מן הסתם כדי שיהיה לך יותר במי לטפל ותוכל להיות עוד יותר חכם וחשוב בעיני עצמך.

מקווה שתתעשת מתישהו. מקווה שלא גרמת יותר מדי נזק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לכם
"שום דבר לא יפגע בי, שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים, שום דבר
כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים
ובכיתי בלילות ודאגתי בימים
כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים"
ומה אם כן?
האם לנצח אחיה בשביל אחרים?
ומה עם ההוא, שנפגע שם בפנים?
אם אתם קוראים את מילותי (עומדים כאן מעלי)
כנראה שלא עמדתי בהבטחתי
מצטער, בחיי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לך
כשהכל נאמר, רק בין השורות
והכל פתוח לפרשנות ומחשבות
אומר רק סליחה, לא בטוח על מה
אבל בהחלט מצטער, אז חוזר ואומר
ובטוח שעוד יהיו סיבות ונסיבות
אמן ויהיו גם מסיבות
ואני הן סלחתי, גם כשלא היה על מה
ויודע שאת, לא אשמה

אשמה או שלא, לא זה העניין...
יש דברים שראוי להקדיש להם זמן
ברצון, בשמחה, ברגישות אדירה
ואני רק לוקחת בלי לתת חזרה.

איני אשמה, ואיני אחראית,
אבל מרגישה - חברה נוראית,
שבמקום לקדם, להועיל, לעזור
אני צורכת את מה שנותר מאחור.

עוד_מעט*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד מעת ידליקו נרות
עוד מעט ירימו על כיסאות
ונפשי תבקש
פעם אחת להיות
עוד פעם אחת לחיות

עוד מעט מקסים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חבר אמר לי השבוע משהוא על סקס באוטו
כמה זה מרגש, וכמה שבא לו שוב.
Been there, done that.
ןכשאני חושב על אוטו
אני חושב על יד אחת
ביישנית,
מסתתרת,
היד שלך.

באופן טבעי

באופן טבעי