הפסיכולוגיה עוקרת את הרצף

[אנונימי]

דף בלוג

[רונית_דיטל*]

חברה שלי שלומדת באוניברסיטה קורס בהתפתחות הילד עם כל הגישות הפסיכולוגיות הנילוות, עשתה עלי ועל בתי תצפית שניתוחה היה מעניין מאד עבורי.
אחד הדברים שהיא ציינה בדוח שלה זאת העובדה שאני עדיין מניקה (ילדה בת עשרה חודשים) והעלתה שאלות לגבי היכולת שלי להיפרד מבתי.
זה עורר בי שאלות שעד אז לא שאלתי את עצמי כמו האם זה שכרגע אינני מסוגלת להיפרד מבתי (גם לא להשאיר אותה אצל בייביסיטר) האם זה מוגזם. איך זה שאימהות אחרות ניפרדות מילדיהן כבר בגיל 3 חודשים וחוזרות לעבודה.. טוב זה נראה לי ממש שגעון ובטח דורש איזה הורדת מסך היסטרית מצד האמא. אבל מה לגביי, אני עזבתי את מקום העבודה שלי כי אינני רוצה להיות להטוטנית המנסה לשלב קריירה ומישפחה. יש לי כוונה להניק עוד זמן רב, ולו רק כי לא ברור לי איך מפסיקים להניק בצורה שלא תהייה ברוטלית וגסה.(כמובן שיש לי גם רווח גדול ומישני בצורת אמצעי מניעה נפלא)
ומה שהכי משגע אותי, זה איך דבר שלי הוא נראה הכי טבעי, מעלה תמיהה בעדת הפסיכולוגים.
גם אני שלמדתי טיפול בתנועה מכירה את האסכולות הפסיכולוגיות למינהן אבל מעולם עד לאותה תצפית מעוררת, לא ניסיתי לנתח את הקשר הכל כך טבעי ובריא עם בתי בכלים הללו.האם אותה הוגי דעות פסיכולוגיים היו חשוכי ילדים.
ואיך זה שאני מושיבה את בתי על סיר בין החלפות חיתולים (שאריות של "בלי חיתולים") הוא ניסיון לגמול אותה מוקדם מדי. ומה ההשלכות של כל זה על התפתחותה הנפשית.
אני מנסה להרגיע את עצמי במחשבות על איך עשו פעם (הניקו עד גיל מאוחר מאד...) ומה אני הייתי הכי רוצה כילדה (לא לישון לבד במיטה שלי) ובעיקר בעיקר מה טוב לי ומה טוב לבת שלי.
אבל אז מתגנבות מחשבות, האם מה שטוב לי, טוב גם לה? להיפך, זה פחות מעסיק אותי , רק להימנע מלהיות קרבן. אבל אני לא קורבן, באמת שלא. אני לא מרגישה שהקרבתי משהו על מזבח האימהות. (טוב, נכון , אני קוראת פחות ואני כל הזמן לא מספיקה לעשות כל מיני דברים)
אולי פשוט צריך להיצמד לאינטואיציה הבסיסית ולזרום איתה בלי לשאול שאלות או לנתח כי בסה"כ דרך התצפית שלה קיבלתי אישורים להרבה דברים שאני עושה בדרך זו.

[תבשיל_קדרה*]

אוף! אוי!
זה לא הוגן שבאה חברה, נעזרת בך, ואז מערערת אותך!
בקשי ממנה שתעשה עליכם תצפית גם בעוד 20 שנה, ואז תכתוב דו"ח.

[ענת_גביש*]

מזכיר לי שלי אמרו "זה לא טוב שאת איתה כל כך הרבה, את נקשרת אליה ככה יותר מדי". (על תינוקת בת שנה)
כמה בולשיט במסווה של דאגה טהורה או "ידענות מלומדת" אנחנו צריכות לסבול! ועוד בתקופה כל כך רגישה וצמאה להדרכה בחיינו!
אני מחזקת אותך, ודעי שהעירעורים האלה בדיעבד הם אבני הדרך המחזקות שלנו. (דמייני אבנים שמחזיקות דרך משני העברים ולא אבני דרך במובן הרגיל). אמרו לנו, הרעידו אותנו, איבדנו שיווי משקל וחזרנו למקומינו עם יותר בטחון . (וזו תובנה רק מאד בדיעבד.) חזקי ואמצי ואני מקווה ששי איתן יאכל הרבה ויאפשר לאמא שלו בשמת לחזור לעבודה ולכתוב לך ברצינות, עם פחות אמוציות ויותר "מחקרים", למה דרכך היא נכונה טובה ומצויינת.

[בשמת_א*]

קורס בהתפתחות הילד עם כל הגישות הפסיכולוגיות הנילוות
אוקיי, ענת הזמינה אותי להכנס אז נכנסתי.
טוב, קודם כל הוא בדיוק יונק וישן ואני הרוסה משבוע מתיש (פתאום יש לי גם סבתא בבית חולים שגם לה נסעתי לעזור...) אז תסלחי לי אם לא אכתוב פה מאמר מלומד.
אוף, צריך את יונת שרון שתזכיר באיזה דפים באתר כבר כתבתי את המאמרים המלומדים.

תראי, אם יורשה לי (ויורשה לי (-; ) אני מוכרחה לצאת חוצץ כנגד החוגים לפסיכולוגיה, שעם כל הכבוד (היש כבוד? לא, האמת שאין), לא מלמדים בכלל את "כל הגישות הפסיכולוגיות הנלוות".

החברה הזאת לומדת לתואר ראשון, נכון?
אז היא מקבלת מנה גדושה של זבל פרוידיאני מפרויד ועוד זבל כנ"ל מכאלה שנחשבים "גישות אחרות" אבל אינם אלא אותו הפרויד בשינוי אדרת.
וידע היסטורי, תרבותי, אתולוגי, אתנולוגי, אנתרופולוגי, ביולוגי ורפואי אין לה בכלל, אפילו לא שמץ, כך שצר עולם המרצים שלה ובעקבותיהם צר עולמה כעולם נמלה.

אז אחרי כל ההשתלחות האמוציונאלית הזאת (כאמור, הפירוט המלא בדפים אחרים. אולי אמא שאוהבת יותר ? איפה עוד, אוף?) - סליחה, אני מתנצלת, אבל שטויות כאלה שמתחזות ל"מקצוע" מעלות לי את הסעיף - אגיד רק כמה דברים קטנים:

• חפשי בספרייה (אם יש לך גישה לכל מכללה או אוניברסיטה) כל דבר מאת John Bowlby, שנכתב בין שנות ה-40 לסוף המאה ה-20. הספר המונומנטאלי שלו Attachment & Loss בשלושה כרכים עבי כרס. הוא וכל מי שחוקר בגישתו ובדומות לה עוסק במחקר אמיתי על בני אדם ואפשר להתייחס ברצינות לדבריו.

• התפיסה שיש בעיה עם הנקה של תינוקת פיצפונת בת 10 חודשים היא עיוות מטורף של חלק מהחברה המערבית המודרנית. אין לזה שום קשר לשום דבר ולשום מחקר ולשום מקצועיות. מדובר בגברים שבדיוק בתקופה שהם ניסו לנסח מה "רגיל" ההנקה ירדה מאוד בקרב נשות המעמד הבינוני בסביבתם הקרובה, אז הם המציאו תיאוריות שזה מה שצריך להיות. זה כאילו הם יגידו שלידה וגינלית היא "בעיה של האמא לשחרר" כי הרי ניתוח קיסרי הוא הדרך הנכונה ללדת מבחינה פסיכולוגית!

• התפיסה שלך יש "בעיה להיפרד" מגוחכת ומטורפת. למה, תינוקת בת 10 חודשים יכולה או אמורה להתקיים לבד? מובן שלא, ואת זה גם הם לא יגידו. אז זה נראה להם נורמלי שמה שאמור להיות הוא שכל אמא תנטוש את התינוקות שלה כדי שמישהו אחר יגדל לה אותם - אחרת זה נחשב שלאמא יש בעיה עם פרידה?????!!!!! לא, שאני אבין, הם נורמלים???!!! הם השקיעו שניה אחת של מחשבה על הלוגיקה של הטיעון ה"פסיכו"- פסיכי הזה?

• (עם החברה שלך, אגב, אל תתווכחי. היא מדברת newspeak ולא תהיה מסוגלת להבין אותך, אם היא בלעה את כל ה&^%$$ הזה [בשמת מנסה לא להגיד זיבולי שכל] וגם האמינה לזה עד כדי כך שהיא מחילה את זה עלייך בצורה כל כך מכאנית וחסרת כל יכולת התבוננות בסיסית או חשיבה עצמאית, אז ממש לא כדאי לך לנהל איתה דיון בנושא. היא ערכה עלייך תצפיות וזה מה שהיא יצאה איתו??? היא בכלל הסתכלה??? טוב, די, די, זה לא בריא להתרגז כל כך...).

• נסיון לגמול אותה מוקדם מדי... נו, היא בכלל יודעת על מה היא מדברת... אין לה כושר הבחנה במיל...

איך זה שאימהות אחרות ניפרדות מילדיהן כבר בגיל 3 חודשים וחוזרות לעבודה.. טוב זה נראה לי ממש שגעון ובטח דורש איזה הורדת מסך היסטרית מצד האמא
כן, זה דורש הורדת מסך היסטרית מצד האמא, וכן, זה גובה מחיר נפשי, וכן, כשלאמא יש בעיה נפשית לגדל בעצמה את הילד שלה (תסמונת "הייתי משתגעת מלהישאר בבית עם הילד") זה לא דבר "נורמאלי" מבחינה אנושית-ביולוגית אף על פי שאמהות רבות בחברתנו המסכנה והעלובה מרגישות ככה - אז מה את למדה מזה על לימודי הפסיכולוגיה אם כל אלה נראים להם "נורמאליים" בעוד ש את נתפסת כ"לא נורמאלית"?

אותי זה מוביל לחשוד בפסיכולוגים באופן עמוק.

[תבשיל_קדרה*]

בשמת, אפשר להעתיק את זה גם לפורום בתפוז?
אמא אחת הביאה ציטוט של חברה שלומדת פסיכולוגיה קלינית, שאמרה ש"יש הסכמה גורפת בקרב פסיכולוגים שהנקה מעל לגיל שנה פוגעת בילד".

[בשמת_א*]

בטח שיש הסכמה גורפת. כולם אחרי הגורו וקוראים לזה "מדע".
אבל יש גם פסיכולוגים לא כמו כולם ...

אני מעדיפה שלא תעתיקי את דברי לשם.
את יכולה לכתוב בשמך ולהעתיק קטעים נבחרים. בכל מקרה זה לא נוגד את הטיעון שזה מה שהם חושבים.
זה רק אומר שזו אמונה חסרת בסיס מחקרי ומבוססת על נורמות תרבותיות מוגבלות בזמן ובמקום.
והרי הם יעדכנו את ה"אמת הפסיכולוגית" המפגרת הזאת כאשר ימשיך השינוי בתרבות ההנקה...

שלא לדבר על זה שאדם יכול לשאול את עצמו, מה עושים עם התורה הפסבדו קלינית הזאת בשבדיה למשל? P-:

אגב, לא מקרה שתרבויות שבהן עדיין קיימת ההנקה הממושכת המסורתית אין כל צורך בפסיכולוגים קליניים ולכן הם לא נתקלים שם בבעיית אתיקה (-;

[ענת_גביש*]

תודה !

[טלי*]

אם כ"כ יותר טבעי,יותר מועיל לכל הצדדים להישאר בבי ת עם הילד, להיניק וכו וכו, אך תסבירו שזו ההתנהגות הלא נורמטיבית היום בארץ?

[תבשיל_קדרה*]

אם כ"כ וכו' להיניק, איך תסבירי שהרוב לא מיניקות מעל ל 3 חודשים, וגם 3 חודשים, די מעטות מיניקות.
אם כ"כ וכו' בריא וטוב לעסוק בפעילות גופנית ולנשום אוויר צח, איך תסבירי שיש כ"כ הרבה אנשים שבוחרים במשרה של 12 שעות ביממה מול מחשב בחדר בלי חלון?

אפשר לתת תיאור של התהליך החברתי שהוביל אותנו הנה. סביר, אפילו, שבל רגע נתון אנשים עשו את הטוב ביותר בעיניהם, באותו זמן. אין ספק שאנחנו תקועים חזק במינימום מקומי, די גבוה, בלי גישה למינימום הגלובלי.
(סליחה. זו שפה שאני משערת שטלי מבינה).

[בשמת_א*]

מסכימה עם גילה בהחלט.

[טלי*]

עדיין לא הבנתי איך יכול להיות ששבל רגע נתון אנשים עשו את הטוב ביותר בעיניהם, באותו זמן. אין ספק שאנחנו תקועים חזק במינימום מקומי זה סותר אלגוריתמים חמדניים ....
לא שאלתי סתם להכעיס, אני באמת תוהה

[תבשיל_קדרה*]

אם אלגוריתם חמדן הוא כזה שהולך בכל נקודה לכיוון הכי טוב (בלי שום מנגנון אקראי, בנוסף), אז אם מתחילים מ"אגן ניקוז" של מינימום מקומי, אין דרך להחלץ ממנו.
אבל האמת, שזו לא דוגמה כ"כ טובה, כי ה"משטח" שלנו משתנה עם הזמן...

[טלי*]

אוקיw אז בואו ננסה להבין למה אנחנו במצב בו הנורמה היא מזיקה? דווקא בתקופה שבה יחסית להסטוריה יש חופש בחירה

[מ_י_כ_ל*]

קודם כל איבדתן אותי עם השיח הלוגריתמי שלכן. לא, לא, אל תתחילו להסביר...
על מה שכן הבנתי - בני האדם הם אמנם יצורים בעלי יכולות רציונליות לא מבוטלות (למעט אלא שלא מבינים דבר וחצי דבר בלוגריתמים ), אבל....לא רק (לא רק רציונליות, הכוונה). ממש ממש לא רק. לכן ביטוי כמו הטוב ביותר בעיניהם עם דגש על 'בעיניהם' לא מבטיח בחירה באיזשהו 'טוב' אוביקטיבי (וכל זה בכלל עוד לפני שהתחלנו להתווכח אם בכלל קיים דבר כזה 'טוב אוביקטיבי'...).

בנוסף, כתבת 'חופש בחירה' ואני בטוחה שיהיו כאן לא מעטים, שכלל לא יסכימו לקביעה שהיום יש באמת יותר בחירה (ראי למה ללכלך על איך שהוא מלכלך בשלב הדיון על פמיניזם). אני לא בהכרח נמנית עימהם, אבל רק רציתי להזכיר שהמונח 'בחירה' מקפל בתוכו את האפשרות לבחור לא רק ב'טוב' אלא גם ב'רע', שאחרת - אין באמת בחירה. מילים אחרות, דווקא קיומו של החופש לבחור, הוא המאפשר בבחירה באופציות ה'רעות' ...

[גלית_ועמרי*]

אם כ"כ יותר טבעי,יותר מועיל לכל הצדדים להישאר בבי ת עם הילד, להיניק וכו וכו, אך תסבירו שזו ההתנהגות הלא נורמטיבית היום בארץ?

זה כמו שמישהו בלאוס או סיירה לאון היה שואל "אם כל כך טוב ומועיל לדעת לקרוא איך זה שרוב האוכלוסיה הם אנאלפביתים?"
הכל עניין של חינוך ולמידה, כיוון שהנקה וטיפול בצאצאים זה דבר נלמד ולא אינסטינקט , היום הנורמה חורגת מהדרך הטבעת וההגיונית יותר שבה נשים מעבירות לדור הבא את הידע שלהן בגידול ילדים ע"י דוגמא אישית ולא ע"י ספרים וקלטות שכבודם במקומם מונח אבל זה כמו ללמוד שחיה בהתכתבות.

[א_גרויסע_מויש*]

אותי זה מוביל לחשוד בפסיכולוגים באופן עמוק.
לא נעלבת בכלל בשם הפסיכולוגים, הם כבר יסתדרו בעצמם (מה גם שבחלק גדול מהמקרים את צודקת).

יש גם פסיכולוגים לא כמו כולם ...
או, הנה כאן אני מוצאת את עצמי

אין לי כוח לצאת חוצץ בעצמי ולצטט מאמרים ולהתעצבן נורא. רק רוצה לומר שאין כזה דבר בפסיכולוגיה הסכמה גורפת.
ואפרופו הסיפור של רונית, חברה שהיא פסיכולוגית קלינית של ילדים באה לבקר אותי אחרי הלידה והזדעזעה עמוקות לשמוע שאנחנו ישנים עם הילדה. כדי להרגיע את עצמה היא שאלה עד מתי אני מתכוונת להניק והתשובה שלי קצת הלחיצה אותה.
אז אחרי שנתתי לה להוציא מהמערכת את כל הבולשיט הרגיל ("אם הייתי שומעת מה שסיפרת לי במסגרת אינטייק במרפאה זה היה דיאגנוסטי בלה בלה") הסברתי לה איך אני רואה את הדברים ובסוף השיחה היא הודתה שנתתי לה חומר למחשבה.
אז במקום להשאיר מילים גדולות וריקות מתוכן כמו "הסכמה גורפת" ו-"נזק בלתי הפיך" להדהד, אנחנו פשוט צריכים להשמיע את הגרסה שלנו. לאט לאט, אולי זה ישפיע.

[מים_שקטים*]

הילדים של אחרים תמיד נראים לי הרבה יותר גדולים. במיוחד לפני שילדתי. וכשילדתי אמרתי שאני מניקה רק עד גיל שנה. אבל שתמר הגיעה לגיל שנה היא נראתה לי עוד כל-כך קטנה ועכשיו היא עוד מעט בת שנתיים - והיא נראית לי עדיין קטנה. אז זה נראה לי הגיוני להמשיך להניק.

ונראה לי שזה קורה להרבה אנשים שהם חושבים שהילדים גדולים אבל הם עדיין לא.
יכול להיות שיש אפילו רצון מוחבא שהילדים כבר יהיו גדולים ופחות תלויים ואז אפשר יהיה לחזור לחיים הקודמים. אני יודעת שיש הורים שמחכים לרגע שאפשר יהיה להפסיק להניק (לפי המלצות של משרד הבריאות - חצי שנה) - בכדי שהם יוכלו לנסוע לחו"ל ולהשאיר את הילד אצל הסבתא).


איך זה שאימהות אחרות ניפרדות מילדיהן כבר בגיל 3 חודשים וחוזרות לעבודה.. טוב זה נראה לי ממש שגעון ובטח דורש איזה הורדת מסך היסטרית מצד האמא

אני עשיתי את זה - חזרתי לעבודה אחרי 3 חודשים (הייתי חייבת בתור מפרנסת יחידה) ואכן משלמים מחיר כבד. אחרי 6 שבועות כשרק מתחילים להתאקלם פתאום צריך לחפש מטפלת, ואיך לשאוב וכו'. היו תקופות שהרגשתי למה אני צריכה את האמהות הזאת - אם אני לא יכולה להיות בה.
ואני החלטתי באותו יום שחזרתי לעבודה - שאני לא מביאה עוד ילד אם אני לא יכולה להשאר איתו בבית. זה מחיר גדול.

וזה שזה הנורמה ונראה שהרבה אמהות מסתדרות עם זה - זה לא עוזר להתמודד עם הקושי. זה לא משנה התיאוריות האלה - כי אולי זה תופס לרוב האנשים אבל זה לא תופס לגבי - וזה מספיק בשביל להגיד שהמסקנות של הפסיכולוגים הם בולשיט.

[תבשיל_קדרה*]

אם הייתי שומעת מה שסיפרת לי במסגרת אינטייק במרפאה זה היה דיאגנוסטי
זה נשמע כמו רופא שמדבר מעל הראש של חולה עם הקולגה.

[בשמת_א*]

דווקא קיומו של החופש לבחור, הוא המאפשר בבחירה באופציות ה'רעות'
מיכל צודקת, ועוד איך צודקת.
ואני ארחיב קצת, לגבי ההנקה למשל:

בעבר לא היתה בחירה. פשוט לא היתה בחירה. או שהתינוק ינק או שהוא מת. ברוב המכריע של החברות בעולם, אף אחת גם לא חשבה על אלטרנטיבה בכלל.
רק בחברה החקלאית החל מ"ערש התרבות המערבית" לפני כ10,000 שנה התחילו לראשונה נשים לרצות "להיפטר" מהתינוקות שלהן ומ"עול" הטיפול בהם, כך שהן חיפשו דרך "לבטל" את ההנקה.
שני הפתרונות היו להרוג את הילד ולמצוא מישהי אחרת שתניק אותו.

פחות ממאה שנה יש לנו פתאום בחירה: יש מזון אחר שברוב המקרים אפשר לתת לתינוקות והם עדיין יישארו בחיים. מרגע זה שיש בחירה - ברור שיש אינטרסים רבים לבחור, והבחירה לא תיפול תמיד על האופציה העדיפה מבחינה בריאותית, רגשית, שכלית, כלכלית ואם שכחתי משהו אז איתו הסליחה.

[א_גרויסע_מויש‏י*]

זה נשמע כמו רופא שמדבר מעל הראש של חולה עם הקולגה.
היא באמת דיברה עם קולגה, רק שהפציינט התיאורטי היה... אני

[טלי*]

בעיני היום נשים רבות (כולל אני?) בבעיה. חונכו מינקות שהדרך הטובה עבורן היא להיות מחוץ לבית. אשה בבית ואינה עובדת ,שלא לדבר על להניק כמו איזו פרה פרימיטיבית(בטוי שלקוח מאמא שלי) היא לא שלמה, היא לא מממשת את עצמה. מזון קסמים: שניצל קפוא וצ'יפס. זו הדעה הרווחת כיו אצל חלקים ניכרים מהאוכלוסיה. (שמתם לב שבאופרות סבון לא רואים את הילדים שלהם כלל?פרט ל2 דקות בערב כשהאומנת מביאה אותם כדי להגיד להורים לילה טוב)

[תבשיל_קדרה*]

שמתם לב שבאופרות סבון לא רואים את הילדים שלהם כלל?פרט ל2 דקות בערב כשהאומנת מביאה אותם כדי להגיד להורים לילה טוב
וכשהם מגיעים לגיל המתאים לפלירטוט עם ילדים אחרים.

[רונית_דיטל*]

דווקא קיומו של החופש לבחור, הוא המאפשר בבחירה באופציות ה'רעות'
אני מסכימה, זה משהו שלא חשבתי עליו, שדווקא הבחירה יכולה להיות אם כל רע

בקשי ממנה שתעשה עליכם תצפית גם בעוד 20 שנה, ואז תכתוב דו"ח.
תודה גילה, זה אחלה רעיון

אנחנו פשוט צריכים להשמיע את הגרסה שלנו. לאט לאט, אולי זה ישפיע.
וזה מה שעשיתי וזה לא בא ממקום של להתנצל אלא באמת ממקום של להשמיע את הגירסה שלי

הילדים של אחרים תמיד נראים לי הרבה יותר גדולים. במיוחד לפני שילדתי. וכשילדתי אמרתי שאני מניקה רק עד גיל שנה. אבל שתמר הגיעה לגיל שנה היא נראתה לי עוד כל-כך קטנה ועכשיו היא עוד מעט בת שנתיים - והיא נראית לי עדיין קטנה. אז זה נראה לי הגיוני להמשיך להניק.
אני מאד מזדהה, פעם ילדה בת 7 חודשים נראתה לי נורא גדולה כי שלי הייתה רק בת חודשיים, אבל היום שיסמין בת כמעט שנה היא נראית לי כל כך קטנה.

כשהאומנת מביאה אותם כדי להגיד להורים לילה טוב
זה מזכיר לי שכשדיברנו בקורס הכנה ללידה על עיקרון הרצף ואיך מצליחים ליישם אותו אז אמרו לנו שיש מנעד גדול שבקצה אחד שלו יש את עיקרון הרצף ובקצה השני יש את האומנת שמגדלת את הילדים ואפשר להיות איפשהו על המינעד הזה - זה מאד הרגיע אותי

[רונית_דיטל*]

מחשבות על המיטה המישפחתית

מה אני בעונש לקום כל לילה לחדר השני...
גם ככה קשה לי לפעמים להעביר אותה מהמזרן שלה שצמוד לשלי ולהצמיד אותה אלי
לפעמים אני מוצאת את עצמי מסבירה שהיא לא ישנה איתנו במיטה אלא יש לה מזרן משלה שרק צמוד למזרן שלנו
למדתי להתעלם מההערות שאומרות שילד צריך את המקום שלו, את החדר שלו ואת המיטה שלו
לי נדמה שהשינה המשותפת נוסכת ביטחון גם בילד וגם בנו כהורים
חוצמזה לא צריך לקום במיוחד כדי לוודא שהיא מכוסה.

[רונית_דיטל*]

מחשבות על שליטה

ואולי כל הקטע הזה של האימהות הצמודה נובעת מאיזה צורך להיות כל הזמן בשליטה
לדעת מה קורה איתה כל רגע, לא לתת לה להתרחק יותר מדי, (שאני אשאב...?!!!)
לא לקחת בייביסיטר, ובטח שלא לשלוח לפעוטון או לגן או שומו שמיים לבית ספר...
לדעת איך היא ישנה, מה היא עשתה, מתי היא עשתה, מה היא אכלה, לא קר לה, לא חם לה

ואולי בעצם זו מהות ה א י מהות וזה מה שהתינוק או הילד מצפה מאיתנו בשלב זה של חייו

[רונית_דיטל*]

מחשבה על הנקה
איך זה שהגוף שלנו מסוגל להניק גם ילד בן שש וממול יש גם ילדים בני שש שרוצים לינוק וזה עדיין לא יתקבל פסיכולוגית

[עוברת_אורח*]

תגידו, אם חזרתי לעבודה אחרי שלושה חודשים בתחושה שאני אשתגע מלהיות בבית עם הילדים, אבל מצד שני המשכתי להניק (כולל שאיבה, כמובן) ואני לא רואה שום סיבה להפסיק עם זה בזמן הקרוב ואף מתעוררת מדי בוקר במיטה מלאה בשני מבוגרים, ילד ותינוק -
האם מתיאור המקרה הזה יוצא שאני בעלת אישיות דפוקה הן מצד בשמת והן מצד הפסיכולוגיה הקונבנציונלית?

>עוברת אורח בועטת בכל נורמה מחייבת שעוברת בסביבה מתוך חדווה ניהיליסטית<

[בשמת_א*]

בעלת אישיות דפוקה הן מצד בשמת והן מצד הפסיכולוגיה הקונבנציונלית?
(-;
כן (-;
אבל כל צד יראה משהו לא תקין בחלק אחר...
הפסיכולוגיה הזאת, לצערי, מבוססת לא על חקר הנפש של המין האנושי, אלא על קונסטרוקטים פיקטיביים (אופס! תיקון:) אלא על תיאוריות באוויר של כל מיני "פסיכולוגים" שהבסיס של התיאוריות המופרכות שלהם בא מצד אחד מהנורמות החברתיות של זמנם (מה שהם רואים זה מה שהם חושבים לתקין, וכיוון שהם כולם בני החברה המערבית המודרנית והם לא מסתכלים הצידה או אחורה, זה מה שהם יודעים) - ומצד שני מהמצאות פרועות של הדמיון המטורף שלהם, אז אנשים כמוני רואים בזה דברי הבל.

כפי שאמרתי, יש פסיכולוגיה אחרת. יש פסיכיאטריה אחרת. יש ענף שלם שעוסק באמת במחקר, שמתעניין באמת לדעת איך בני אדם בנויים גם מבחינת הנפש והרגש שלהם, שעושה מחקרים, שואל שאלות ולא ממציא את התשובות אלא בודק אותן "במציאות" (מורכב אבל לא ניכנס לזה כאן).
הענף המחקרי הרציני כמובן נושק לביולוגיה והענפים הרלבנטיים שלה.

באופן ביולוגי נקבה ממין היונקים שאינה מסוגלת להיות בחברת הוולדות שלה או לטפל בהם בתקופה שבאופן ביולוגי נועדה לטפל בהם (מדובר בכמה שנים טובות ולא בכמה חודשים) - סימן שמשהו השתבש. איפה בדיוק - זו שאלה מעניינת ומורכבת. כשמדובר בחברה המודרנית אני מתנגדת בתקיפות לטענה שמדובר רק בפסיכולוגיה אישית.
זו גם שאלה סוציולוגית ופוליטית ברורה.
לא ייתכן שמאות אלפי נשים באותה חברה חוות את אותה תחושה שהן "ישתגעו מלהיות בבית עם הילדים" ובוחרות לא לגדל את ילדיהן בעצמן - אך ורק בגלל שיש להן "אישיות דפוקה". זה לא מקרה פרטי - זה מקרה חברתי. דפוסים חברתיים בחברה יוצרים מציאות שבה הטבע הביולוגי של הנשים אינו יכול לבוא לידי ביטוי באופן פשוט. החברה יוצרת הפרדה בין עולמות המבוגרים והילדים ומי שמוצא את עצמו באמצע הקרע - נחשו מי - לא יכול לבחור באופציה הביולוגית הדרושה כי היא לא ניתנת.
בקיצור, לא עניין פשוט בכלל, ונורא חשוב לי להבהיר שלא מדובר בבעיה פסיכולוגית אישית.

ויחד עם זה - כן, זו בעיה נפשית ורגשית. וכן, היא נובעת מצורת גידול מסוימת של אותה אשה. אבל שוב, גם זה חברתי, כי הרבה מאוד אנשים גדלו פחות או יותר באותה צורה שגרמה להם להיות "דפוקים" בצורה הזאת. כמו שהכאת נשים היא גם עניין פרטי של מי שמוכה ומי שבכלל התחתנה עם גבר מכה - ולא פחות מזה עניין חברתי ופוליטי ממדרגה ראשונה.

[בשמת_א*]

רונית,
אם את עוד תוהה לגבי חברתך והפסיכולוגיה שהיא לומדת, תיכנסי לדף ניסוי הרלו ותלכי לקישור ש נורית מ שמה שם.
פשוט נפלא. אומר את הכל. אני לא צריכה להוסיף עוד כלום.

הכי התעלפתי מביטויים כמו "פעם האמינו" ו"אנו רואים בה כיום השקפה נלעגת".
שיילכו לשמוע מה מלמדים את הפסיכולוגים לעתיד, ולא יהיו כל כך אופטימיים לגבי תפיסות ישנות ומופרכות.

[טרה_רוסה*]

חלק מהדיון עבר לדף האם ללדת ילדים

[יערת_דבש*]

רונית,
האם לקחת חלק בשינוי שם הדף?
אחרי הכל זה בלוג, ואני מקווה שעל אף שהרחקנו את דיוני האם ללדת ילדים , את עדיין מרגישה שהוא שלך.
כיתבי!

[רונית_דיטל*]

אחרי הכל זה בלוג, ואני מקווה שעל אף שהרחקנו את דיוני האם ללדת ילדים , את עדיין מרגישה שהוא שלך.
תודה יערה על יציאתך להגנתי

נכון זה היה אמור להיות בלוג וכתבתי בו כל מיני מחשבות שמשום מה נשארו בדף האם ללדת ילדים
ואני לא בטוחה שאני יודעת לייבא אותם לפה.
אני הייתי בעד חלוקת הדף כי באמת הדיון האם ללדת ילדים לא העסיק אותי
גם הצעתי שמות לדף שלי שנשארו בדף ההוא
השם שנתנו לדף הזה (אינני יודעת מי) הוא ברוח השמות שנתתי אבל הייתי מעדיפה לשנות את שמו ל:
הפסיכולוגיה עוקרת את הרצף.
בתור בלוג ראשון אני תוהה האם אפשר לכתוב בלוג שישאר בלוג ולקבל תגובות של אנשים אבל שאני אמשיך להוביל את נושא.אבל זה אולי נושא לדף אחר... מה את אומרת?

[טרה_רוסה*]

רונית,
אני מקווה שעכשיו זה בסדר.
סליחה שהחלפתי את שם הדף. אם אני זוכרת נכון, השם הוא שם שאת בחרת.

[רונית_דיטל*]

טרה תודה

[תבשיל_קדרה*]

רונית, אפשר -
סמני דף זה, בראשו, כ-דף בלוג, ואנשים שיראו את הסימון, "יתנהגו".

[אל_דנטה*]

רונית, אני רואה שהדף הפך לבלוג, אם ברצונך להעביר את שאלתי מכאן - אין לי בעיה. אני כותב כאן בשביל לשמור על רצף.

מדוע לדעתכן פסיכולוגיה עוקרת את הרצף? קראתי כל מילה כאן, קראתי )פעמיים ובהתרגשות רבה( את אמא שאוהבת יותר ועדיין אינני מבין.
רונית, חברתך שאלה שאלה לגיטימית לגבי יכולת ההפרדות שלך מבתך, לא שאלה סנסציונית במיוחד אפילו, לנוכח העובדה שלפי מה שאני קורא נשים אכן חוות איזהשהוא משבר פרידה בגמר ההנקה (מובן וחיובי אפילו) האם הקצף יצא על עצם העירעור על הקשר בין אם לבת? הרי את מציינת שדרך השאלה חזרת לבחון מחדש דברים שקשורים לקשר ביניכן ואף קיבלת אישורים לדרכך בחזרה.
עם העירעור הוא על ההנקה עצמה, אז בכלל אין פה עניין, לא צריך ללכת ולחפור יותר מידי, יש הסכמה מוסדית גורפת שהנקה היא הדבר הטוב ביותר לתינוק.
בשמת, כשאת כותבת שבקורסים מלמדים זבל פרוידיאני למה את מתכוונת כזבל? איפה פרויד עוקר את הרצף? האם בשאלת שאלות קשות? הרי באמא שאוהבת יותר נשאלת שאלת הכפירה האולטימטיבית - האם אמא שלי אוהבת אותי? או מה זה לאהוב?
שאלות קשות, את כותבת ואני מסכים, חשוב לשאול משום שאפשר ללמוד ולגדול מהן ומהתשובות ואין פרות קדושות בדרך הזאת. אז האם יש שאלות שלא צריך לשאול?
את מפנה לבולבי שבניגוד לפרויד, הלך וחקר בכלים מקובלים (כי גם פרויד חקר, רק מטופלים בודדים ועליהם ביסס תאוריות, וחיכה הרבה פעמים שאחרים - כמו בולבי - יוכיחו את דבריו או יסתרו. מה שקרה הרבה פעמים מאז מותו) . אז הלכתי וקניתי את attachment & loss, ומי אני שאדבר בכלל, רק קראתי את ההקדמה וכמה עמודים מעבר (טוב, הלו, רק קניתי! ותודה על ההמלצה), אבל כבר בהקדמה הוא מספר שההסתכלות שלו היא כולה פסיכואנליטית, משבח את היסודות שפרויד הניח, מספר על איך כל ממשיכי פרויד כיסחו אותו על מחקריו ואיך לדעתו, הוא דווקא ממשיך בכיוונו של המאסטר בזמן שאולי הם התרחקו בעצם (לא מפליא לנוכח העובדה שעוד בחייו של פרויד לא היה לו ממשיך אחד שלא שבר לו את הלב בצורה כזו או אחרת) בקיצור, מדוע בולבי כן פרויד לא ומדוע הפסיכולוגיה עוקרת את הרצף?

[בשמת_א*]

אורי, התשובה לשאלותיך חורגת מגבולות האתר, נדמה לי.
שאלות גדולות, על כל אחת אפשר לכתוב ספר.
לגבי "פרויד חקר" - לא, הוא לא "חקר". הוא דיבר עם מטופלות, והמציא עליהן תיאוריות שלא התיישבו עם המציאות. בין היתר, הוא פשוט לא האמין כשהן סיפרו לו למשל שאבא שלהן אנס אותן. אז הוא המציא תיאוריות שלמות על הפנטזיות של הנשים - בזמן שפנו אליו קורבנות של התעללות מינית! זה רק חלק.

לגבי בולבי: תראה, פשוט אתה תופס אותי ביום עייף בתקופה עייפה בשעה עייפה, וממש הייתי רוצה שיונת שרון תסביר איך מתנהל המדע. אנסה בקצרצרה, ואם ממש אהיה לא מובנת, אז תמשיך לשאול:
בתקופה שבולבי כותב פרויד נחשב למלך הבלתי מעורער של מדע הפסיכואנליזה. בולבי פועל במסגרת המדע הזה, ורואה את עצמו כפסיכואנליטיקאי. בוודאי שהוא מציג את עצמו לקולגות שלו כממשיך של פרויד, ואפילו בתור "הממשיך האמיתי" לשאלות של פרויד.
זה בדיוק מה שחז"ל עשו כשהם "הוכיחו" איך כל מלה ותקנה והלכה שלהם כבר "כתובה בתנ"ך" והם "בסך הכל מסבירים" קצת (בזמן שהם הפכו על פיהם את כל החוקים והמציאו יהדות חדשה).
אל תתבלבל מהטכניקה. יש כללי משחק בשדה, ואם מדען משחק במגרש של פרויד, הוא חייב להתייחס אליו בצורה שתאפשר לקולגות לקרוא אותו.
אבל בשביל לדעת איך ולמה בולבי הוא מדען ופרויד לא, תצטרך א. לקרוא את פרויד. הרבה. ב. לקרוא את בולבי. כל הספר. ג. לקרוא כמה ספרי ביקורת על פרויד. אחד מצויין יצא ממש בשנים האחרונות ותורגם לעברית, שכחתי את שמו. הוא מספר את האמת על הדרך שבה פרויד "טיפל" במטופלות שלו.
את השאלות של מי שפתחה את הדף לא הבנת. היא לא שאלה שאלות תמימות. יש לה הנחות על מה שתקין ונורמלי.
תראה למשל את הדף הנקה שינה והממסד הרפואי ותבין מה הזוית של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים
(על רגל אחת: אין להם מושג מה "טבעי למין האנושי" כי כל מה שהם מכירים זה העיוות המערבי האולטרה מודרני, והם לא מעלים בדעתם אפילו לשאול אם זה נורמלי.
למשל, פסיכולוגים שבעצמם נגמלו מחיתולים בגיל שנה וחצי בלי בעיות, כמו כל בני דורם, טוענים שלילדים אין בשלות להיגמל לפני גיל שלוש! כשהטיטולים הגיעו ארצה בסוף שנות השבעים בסך הכל, והפכו למשהו זמין לכל כיס רק בשנות התשעים!!! עד כדי כך חדשה ה"תרבות" שהם מבססים עליה טענות פסיכולוגיות מרחיקות לכת ובשמה אומרים להורים שגמילה "מוקדמת" בגיל שנה וחצי מזיקה פסיכולוגית!)

[חגית_ל*]

ואיזה פסיכולוג דיבר בטלויזיה בתוכנית של אודטה נגד שינה משפחתית שלדבריו גורמת לחרדת נטישה, חה, חה, חה!

[אל_דנטה*]

בשמת, תודה על תשובתך.

[אל_דנטה*]

טוב, נו לוחצים פה
אממ....

את צודקת.
ניסיתי לנסח תשובה ראויה במשך כמה ימים, בעיקר לגבי פרויד. יצא לא רע. אבל לא כל כך נכון.

[הפסיכולוגית*]

אני מודעת לזה שהתגובה שלי קצת אנכרוניסטית אבל בכל זאת:
קצת מעצבן לקרוא קטילה גורפת של פסיכולוגים בתוך דיון שאמור להיות פתוח ונאור.
זה נכון, יש פסיכולוגים מטומטמים שיקטלו הנקה עד גיל מאוחר, לינה במיטת ההורים וחינוך ביתי, כמו שיש אנשים מטומטמים או חסומים או סגורים בכל מקום ובכל מקצוע.
אני עצמי פסיכולוגית קלינית, הנקתי את בתי עד גיל שנתיים ואף פסיכולוג לא איים למחוק אותי מפנקס הפסיכולוגים בשל כך.
ככלל אני חושבת שלצאת בהצהרות גורפות על מה טוב ומה רע זה דבר בעייתי. אכן יש פסיכולוגים שיוצאים בהצהרות כלליות על דרך חינוך אחת ויחידה אבל אלו מיעוט, רוב האנשים במקצוע (כך אני נוטה להאמין לפחות) יגלו פתיחות לאלטרנטיבות שונות בלי להציע או לכפות נוסחא אחת. באופן אידאלי זה גם חלק ממה שהמקצוע הזה מכוון אליו - לעזור לאנשים לבחור בדרך שהיא נכונה להם כשהדגש הוא על ה"לבחור" - לפעול מתוך מודעות ולא מתוך כפייה או שחזור.
ולגבי פרויד - נא לא לשכוח שהאיש חי (וכתב) לפני מאה שנה, ושקרו לפסיכולוגיה עוד כמה דברים מאז..

[תמרוש*]

פסיכולוגית, תבורכי שנכנסת. אבל אני לא בטוחה שזה יחייה את הדף... הוא קצת ישן. אני מקווה שכן.

יכול להיות שפסיכולוגים אחרים שהכירו אותך וכיבדו אותך גם כיבדו את ההנקה שלך כחלק ממי שאת. אבל יש יותר מדי תגובות "פסיכולוגיסטיות" של "זה יזיק לילד", של אנשים שלא בדיוק מתעמקים בנושא.

בקשר לפרויד: הרבה מילים נשפכו על כמה שהוא היה נועז וחדשן בזמנו. הרבה מילים נשפכו על כמה טעויות היו בדבריו - הכל ידוע, אין צורך לחזור על זה. אבל מה שמרתיח אותי זה איך שבמשך המון שנים כל הפסיכולוגיה עבדה בצילו.
אם אני פותחת גיליון של "שיחות" משנת 1990 או 1991 (שזה לא כל כך מזמן) וקוראת בדבר העורך משהו בסגנון "עכשיו אנחנו מתחילים להבין שיש כל מיני גישות אפשריות בפסיכולוגיה, לא הכל תורה מסיני, יש גם וגם" אז אני חושבת שהמקצוע עדיין נמצא במצב של אינדוקטרינציה או של נוקשות-דעות מסוימת, וזה לא נראה לי מוצלח בכלל.

לא כל כך אכפת לי אישית ש"הפסיכולוגיה עוקרת את הרצף" (גם על עקרון הרצף - הספר - יש לי הרבה ביקורת), אכפת לי שאני לא יודעת עד כמה פסיכולוגים עובדים מתוך הנחות יסוד תרבותיות שהן למעשה דעות קדומות ("נורמלי זה מה שהתרגלתי אליו"). ולמה אני לא יודעת את זה? כי הם מנסים להסתיר את דעותיהם הקדומות תחת מעטה של הקשבה, אמפתיה ואובייקטיביות, ובכלל מנסים להסתיר את עצמם במסגרת הטיפול. אני מודעת לזה שיאלום מציג גישה שונה (יותר חשיפה אישית), אבל זה עדיין לא מספיק. לא יצא לי לפגוש פסיכולוגים שבפגישה הראשונה מציעים למטופל לראיין אותם, כדי לעזור לו לקבוע אם הם באמת מתאימים לו. אני מצטטת את ד"ר לארי לה-שאן: "אני מאמין שפסיכותרפיסט טוב מפנה כשליש מהפונים אליו לתראפיסטים אחרים, מתוך מחשבה שהוא כאן כדי לתת למטופל את מה שהכי טוב לו. ולפעמים מה שהכי טוב למטופל הוא מטפל אחר עם אישיות אחרת" (מתוך "סרטן כנקודת מפנה", ציטוט כמעט-כמעט מדיוק, אני שיננתי את המשפט הזה הרבה). זו גישה ראויה לשבח, אבל לא נראה לי שהיא מספיק נפוצה בקרב פסיכולוגים כיום.
מה דעתך?

[תמרוש*]

תיקון והבהרה: כתבתי משהו בחופזה יתרה:
יש לי ביקורת על הספר - אני לא סובלת אותו כי הוא מתיימר להיות "מחקר", ולדעתי הוא לא עומד בשום קריטריון של בידוד משתנים, והוא קופץ מהר מדי למסקנות גרנדיוזיות. אבל עקרון הרצף כעיקרון בסיסי, עם מקום רחב לפרשנויות, מאוד מדבר אלי אינטואיטיבית
(כמו שבעלי אמר: מה, ניתן לתינוק כל כך קטן לישון לבד???!)

[הפסיכולוגית*]

אני כרגע בתקופה בה בעיקר מה שמעניין אותי הוא להסתדר עם שני ילדים על כל ההתרגשות והחששות הכרוכים בכך(אני בהריון, עוד חודשיים ללידה בערך) אבל אנסה בכל זאת לענות לך. אני לא יודעת מה קראת ב"שיחות" בדיוק אבל ההישענות על פרויד ברורה, וממשיכים לקרוא אותו עד היום, ואף על פי כן כמעט איש אינו פועל על פי דרכו המדויקת. מעניין שפרויד שנחשב כנוקשה ומחמיר, עדיין יצאה לחופשות משותפות עם מטופלים, טיפל בעמיתים וידידים ואפילו האכיל את מטופליו (יותר נכון אשתו והטבחית היו מכינות את האוכל, הוא בכל זאת היה די שוביניסט). בעניין ההפנייה למטפל אחר - זה קורה היום יותר מבעבר, ועדיין נראה לי שהבעיה העיקרית היא אחרת - רוב המטפלים הם טיפוסים די נרקסיסטיים (זו הכללה ידועה, ובכל זאת לדעתי בסה"כ נכונה) ובתור שכאלה קשה להם לסבול את העובדה שאינם יכולים להיות הכי טובים והכי מתאימים לכל אחד (או שמישהו חס וחלילה רוצה להחליף אותם באחר).
אבל אם לחזור לנושא של הדף הזה (לפחות במקורו) כמו שאת מרגישה שבעקרון הרצף יש משהו נכון, ועדיין יכולה להתקומם מהיישומים המאוד קיצוניים שלו או להתעצבן מהספר, כך אני מרגישה לגבי הפסיכולוגיה - משהו בהגיון הבסיסי מאוד מדבר אליי ואף שפרויד יכול לעצבן אני מאמינה מאוד באפשרות שטיפול מספק - למשהו מתקן ופותח ומבהיר.
אגב, אם את כבר קוראת שיחות אז תנסי לקרוא את עמנואל ברמן, הוא כותב כמעט בכל פעם והגישה שלו הרבה יותר לרוחי.
אני חושבת שכל הדף הזה מראה בעיקר כמה הפסיכולוגיה הוא מקצוע עם כוח, וכמה אנשים (ונשים) נפגעו משימוש לא נכון בכוח הזה. זה מאוד עצוב לי - כי בתור פסיכולוגית אנשים מראש בטוחים שאני יכולה לקרוא אותם או לפחות לדעת יותר טוב מה נכון ומה לא. ואני לא. ואני גם לא חושבת שיש דבר שהוא נכון לכולם. וכמו שבתור אמא היו לי כל מיני עקרונות מגובשים על איך אני רוצה לגדל את הילדה שלי (והמון מהם השתנו אחרי שהבת שלי נולדה) כך בתור פסיכולגית לא נראה לי שאני יכולה להחליט מה נכון בשביל אחרים. אבל בשורה התחתונה - כל מי שהחליט לכתוב כאן בגלל פסיכולוג שנחרד מהאופן שבו הוא מגדל את ילדיו, או חברה טובת לב שבאה לערוך תצפית ואח"כ פרשה את מסקנותיה המרתקות, צריך ללמוד להתייחס לדעות האלו כמו אל כל דעה אחרת, גם אם באה מפסיכולוג וגם אם לא. כמו שדודה שנפגוש ותזדעזע מזה ש"הילד לא נושם" במנשא (למי זה לא קרה?) תעלה חיוך על פנינו ונשכח את זה אחרי דקה, כך כדאי גם להתייחס לאנשים יותר מלומדים שיודעים "בדיוק מה נכון". זה לפעמים יותר קשה, אבל בסך הכול זה לא ממש שונה.
גידול ילדים רצוף עצות של נשמות טובות שפוגשים בדרך. כדאי ללמוד להתעלם כמה שיותר מוקדם מהעצות האלו שיכולות לבעס עד מוות - ואם אפשר כדאי פשוט לדבוק במה שמרגיש הכי נכון מבפנים, וזה באמת עובד הכי טוב ככה.

[צוויליך*]

ניסיתי מדיטציה
זה לא הלך לי
ניסיתי הרי קרישנה - וברחתי
אפילו סיינטולוגיה לא עזר לי
אסטרולוגיה
מרוב ה פסיכולוגיה התבלבלתי (אהוד בנאי)

[גמדון_בית*]

פסיכולוגית - כל הכבוד.
היו צריכים להדפיס חלק ממה שכתבת כאן ולחלק בעלונים בכל מרפאה לבריאות הנפש וחדר המתנה של פסיכותרפיסטים.

הייתי רוצה לחבר מן דף הסבר כזה ושהוא יהיה בשימוש. נדמה לי שמישהו כתב ספר על "איך תבחר את הפסיכולוג שלך", אבל מעיון חפוז בחנות הספרים התרשמתי שהיו שם הרבה הסברים על הגישות השונות, ומעט דברים שאני מחפשת, בנוסח "ראיין את הפסיכולוג" "שאל אותו איזה דעות קדומות הוא חושב שיש לו" "שאל אותו מה דעתו הכללית על נושאים שאתה חושב שדעתו עליהם חשובה למהלך הטיפול שלך" (משפט קצת מסורבל יצא לי) ודברים כאלה.

אני גם לא מבינה למה אין שאלון-של-סיום-טיפול, שבו המטופל יוכל לכתוב על התנהגויות לא ראויות של הפסיכולוג שלו, ולשלוח אותו לאיזשהו מרכז בקרה, כדי לעלות על פסיכותרפיסטים בלתי ראויים, לא אתיים, נצלנים וכאלה (ע"ע מקרה אחי יותם). כי הרי עכשיו אין דבר כזה - ועד שמטופל יחליט להתלונן מיוזמתו על מטפל, זה יכול לקחת שנים של התאוששות.

חלק מהשאלות בשאלון יכולות להיות אינפורמטיביות "האם המטפל עשה כך-וכל" בלי להגיד שזה "רע", וחלק בסגנון "האם היתה לך תחושה שהמטפל לוחץ עליך לעשות דברים", נניח.

ככה לפחות יש איזושהי בקרה, וגם אם לא עושים סקנדל לפסיכולוג על כל מטופל בודד שכתב משהו (כי יש בזה הרבה בעיות של אמינות, של עמימות וכאלה), בכל זאת יכול להיות ידע מצטבר, ואם כמה מטופלים כותבים דברים מחשידים על התרפיסט שלהם, זה יזכה לבדיקה מצד כלבי השמירה של המקצוע.

[א_גרויסע_מויש*]

אני גם לא מבינה למה אין שאלון-של-סיום-טיפול, שבו המטופל יוכל לכתוב על התנהגויות לא ראויות של הפסיכולוג שלו, ולשלוח אותו לאיזשהו מרכז בקרה, כדי לעלות על פסיכותרפיסטים בלתי ראויים, לא אתיים, נצלנים וכאלה (ע"ע מקרה אחי יותם).
ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים היא הכתובת לתלונות כאלו.

[סוסת_פרא*]

דף מעניין

[פלוני_אלמונית*]

אז ללכת לטיפול פסיכולוגי או לא?

[תמרוש_רוש]

אז ללכת לטיפול פסיכולוגי או לא?
לדעתי האישית והבלתי מחייבת:
ללכת טיפול רק אצל פסיכולוג שהכרת עוד ממקודם, ויש לך דעה טובה עליו והערכה שהוא מתאים לך ברמה האישית.
או: ללכת לטיפול, אבל להקדיש את הפגישה הראשונה (לפחות) ל"ראיון עבודה" מובנה, שבו את/ה בודק אם הוא ראוי לעבוד למענך או לא.

[יוקלילי*]

המוטו המרכזי של הפסיכולוגיה בימנו הוא אינדווידואציה-ספרציה- דבר מתוך הכותרת הזו אינו מתיישב עם הפסיכולוגיה ההתפתחותית בת ימינו. זה על רגל אחת ומקווה שאוכל לכתוב על כך יותר בהזדמנות, אך עבורי הפער בין הלימודים שלי לתואר שני בטיפול בהבעה ויצירה, ובין הגידול בפועל של תינוק והנקתו על גיל 3 כולל הנקת אחים (טנדם) .היה גדול מאוד. עם בני הבכור חזרתי לעבוד לפי השיטה המטכלי"ת (אחרי 14 שבועות), אך עם הקטנה כבר נשארתי בבית לתקופה ממושכת הרבה יותר, ותודה לאתר הזה