ושוב מהתחלה

[אנונימי]

ושוב הכל התחיל, ושוב מהתחלה.
עוד הריון (עוד הריון, כאילו הוא אחד מאלף).
יש בי המון מילים להוציא, ואני עוד לא רוצה לספר לעולם, אז אני מקבלת את ההזמנה לפתוח דף בלוג.
נראה תוך כמה זמן הוא ידעך לי.

[ושוב_מהתחלה*]

אז מה יש לנו הפעם? ים שאלות:
צריך ללמוד עוד על לידת בית, בפרט - על ילדים בלידת בית, מה אומרים לאמא שלי? (מועמדת טבעית להיות עם הילדים, ולכן בלידה) ולהורים שלו? על מי סומכים בענין - אילו בדיקות עושים (וכמה) ואילו לא? האם רופאת המשפחה הנהדרת שלי תשתף פעולה? איך אני אתמודד עם חוסר ההבנה המוחלט של רופאת הנשים (אני לא מחליפה אותה בינתיים, כי היא עדינה במגע ודי נחמדה, גם אם לא בראש שלי)?

בינתיים - בהתחלה - שום דבר מרגש: עייפות מסמרטטת (מזל שמותר לי לנמנם ולישון במשך היום), רעב בזמנים לא צפויים, בחילה קלה מדי פעם, עברתי לאכול אוכל פשוט יחסית (פסטה בלי רוטב עם אשל. מעדן!), וזהו.

וכמובן - בטח כולם מזהים אותי. לא נורא. השימוש בשם בדוי זמני הוא רק נגד עוברי אורח שיזהו את שמי, אבל לא את כתב היד.

[נועם*]

נו... אני פותח שוב ושוב את הבלוג הזה ונאדה, כלום! תכתבי כבר. אני מסוקרן!

[ושוב_מהתחלה*]

נו - ככה זה.
אין הרבה חדש.
זה לאט, הענין הזה של ההריון. מאוד לאט.

ביום ראשון אני אפגש עם הרופאה. אני מתכוונת להציג בפניה את ענין הלידה בבית, ולשאול איך מצמצמים בדיקות למינימום. מענין מה היא תגיד.
ד"א - ממתי, בעצם, המיילדת נכנסת לתמונה? האם בשלב זה אפשר לוותר על שירותי מעקב ההריון האחרים (רופא או ט"ח)?

עוד משהו שקרה בבית - ספר הפילפילים הפך ללהיט. אני ממש ממש לא אוהבת אותו /-:

אולי חזון הבלוג היה מוגזם. מה כבר יש להגיד?

[אמא_של_אופק*]

מי הרופאה שלך? אם את מאזור הצפון תכתבי לי למייל ואתן לך שם וטלפון של רופאה שעושה הכי מינימום בדיקות (וגם את זה רק לפי בקשה) . יש לה אולטראסאונד בקליניקה(בבית שלה)

[ושוב_מהתחלה*]

תודה, אש"א.
בינתיים - נפגשתי עם רופאת המשפחה שלי, שתעשה את המעקב, ומקובל עליה המינימום שלי. בנוסף - חילקנו אחריות (ביני ובין הרופאה) על בדיקות ט"ח למיניהן.
הקלה גדולה נרשמה (-:
לא סיפרתי לה, בינתיים, על תכניותי ללדת בבית. ממילא זה יהיה רלוונטי רק כשנגיע לשם, במצב טוב.

מה שכן - נראה שלחץ הדם שלי נמוך פלאים. אני עוד לא מבינה מה המשמעות של זה, פרט לצורך שלי במתוק בתדירות לא שפויה (מי אמר חלווה?), ופרט לכאבי הראש המזדמנים. )-:

[ורד_לב*]

שקלי דיקור לליווי ההריון, תמיכה במצבך, לח"ד, איזון וכו'.

[אמא_של_אופק*]

דוקא לחץ דם נמוך להריון לא מהווה בעיה, רק לח"ד גבוה מסוכן (רעלת הריון), סביר להניח ששום רופא לא יתלהב מלידת בית אבל, לא חייבים לדבר על זה... אני זוכרת שהרופאה שלי(אחת אחרת - בהריון הראשון) צחקה כשאמרתי לה שהייתי רוצה ללדת במים, היא אמרה ששמעה ברוסיה על תופעה כזאת אבל היא לא מאמינה בה, לא ניסיתי לשכנע אותה...

[ורד_לב*]

אולי פחות בעייתי להריון, אבל בהחלט יכול להוות בעיה לסובלת...

[ושוב_מהתחלה*]

כן. בהחלט בעייתי. בשבוע שעבר היה לי יום שלם כואב ורע בגלל זה )-: מזל שבעלי יכול לזרוק הכל ולבוא הביתה כשצריך.
ורד (או מישהו) - יש לך רעיונות מה לעשות עם הל"ד?
(בחודשים האחרונים קפה/שוקולד רק עושים לי כאבראש - אני לא יודעת אם זה קשור להריון, אז אני לא יכולה להשתמש בפתרון הרגיל שלי).

הקושי הגדול של ההריון-העיפות. יש התפרצות ב 10-11 בבוקר, כשהילדים ערים לגמרי, ולא כ"כ משתפים פעולה עם נמנום שלי. קושי אחר - רעב. אני ממש רעבה שעה וחצי-שעתיים אחרי שאני אוכלת טוב. (זה כמובן מתבטא בירידה במשקל. לא ברור בכלל!). ובגלל שאני צריכה כ"כ הרבה ארוחות ביום, ומה שבא לי כ"כ מצומצם, אני משתגעת מחוסר הגיוון (מישהו אמר חלווה?).

היום סיפרנו למשפחה. אמא שלי, הריאלית, היתה די בשוק, והתחילה לשאול המון שאלות "איך תסתדרו" ו"את בכלל כבר אספת מספיק כח מאז הלידה הקודמת?". סבתא שלו ואחותו הביעו הרבה יותר שימחה, וממש התרגשתי מעבר לכתף.

[מיץ_פטל*]

כמה שזה מוכר.....ממש ושוב מההתחלה.....ואצלך זה נשמע ושוב מהתחלה בפעם השלישית?.....נשמע שאת עם הרבה תקוות, ציפיות, מודעות ונכונות לקראת הבאות אבל אולי גם קצת.....שחוקה (??)....או...עייפה.....(??)......
בכל אופן המון מזל טוב !!!!! ודרך צלחה בהרפתקאה החדשה!

[ושוב_מהתחלה*]

תודה, מיץ פטל!
שחוקה? אני חושבת (מקווה מאוד) שלא. יודעת יותר ומרגישה מוכנה? כן. עייפה? פיזית - מאוד!

[אם_פי_3*]

מזל טוב לך!
לגבי בדיקות - המיילדת "שלי" מבצעת מעקב רק מחודש שביעי (למרות שיצרנו איתה קשר ו"סגרנו" כבר בשלב מוקדם של ההריון) - כך שזה לא במקום טיפת חלב. אני גם משתדלת להמעיט בבדיקות, אבל כן עושה מה שאין בו סיכון ויכול להועיל. ספירת דם לברזל, בדיקות שתן, משקל, ל"ד - ללא ספק ברשימה. בדיקת רופא נשים דחיתי עד השלב שבו כבר רציתי אולטראסאונד (שבוע 12, כדי להרגיע את בעלי שזה רק עובר אחד... אחרת גם זה מיותר), ואח"כ עוד בדיקה אחת אחרי תוצאות חלבון עוברי - שהיתה די מיותרת, כי סירבתי לאולטראסאונד, ומעבר לכך הוא לא ממש עשה משהו (אבל כן אמר לי מה הגבול של תוצאת חלבון עוברי שממנו כן ממליצים על מי שפיר, וזה היה לי חשוב, אם כי ניתן להשיג גם ממקורות אחרים). הבנתי ממנו, שאם אני לא רוצה א"ס, בעצם אין לו מה לעשות בבדיקה (בשביל לקרוא תוצאות של בדיקות אחרות שאני עושה, אני לא צריכה אותו), ולכן ויתרתי על המשך מעקב אצלו. כאמור - אני במעקב טיפת חלב, ומחודש שביעי גם אצל המיילדת. אותי זה מספק.
אגב - את רופא הנשים לא שיתפתי בהחלטה ללדת בבית (זה לא ענינו). את אחות טיפת חלב, לאחר גישושים, כן (אולי היא אפילו תצטרף ללידה, כי אני מחפשת מישהי, והיא הביעה עניין...).
למשפחה, הסברתי את הטיעונים. חלקם השתכנעו, חלקם לא, אבל מקבלים את רצוני (רק חבל לי שאחותי לא מעוניינת להיות נוכחת, כפי שרציתי, כי "היא לא מאמינה בלידות בית").
וסליחה שהתערבתי לך בלוג. את מוזמנת למחוק אם מפריע.

[ושוב_מהתחלה*]

אם פי 3 - להפך! זו התערבות מבורכת!
תודה על השיתוף והתשובות!

[ורד_לב*]

תשמעי, מה שאת מתארת מתקשר אצלי למשהו שיכול להיות מאוזן ע"י תזונה מתאימה, או טיפול סיני (או ביחד).
אם בא לך עוד פרטים "האי מייל שלי" [email protected]

[אמא_גמדים*]

ושוב מהתחלה... איזה כיף
אצלי התופעות האלו בהריון הראשון, של לחץ דם נמוך טופלו ע"י מין קפסולות של מלח כלשהו אולי מישהי פה תעזור לי להזכר... זה לא היה בארץ כך שהשם המסחרי גם לא היה עוזר..וגם - לאכול משהו בבוקר במיטה לפני שקמים (אני אהבתי "מש בננות") במצב שכיבה.
בענין בדיקות - אני לא ממש בעניין ולכן הלכתי עם תחושות בטן. את יכולה לשאול את עצמך בשקט על כל בדיקה ובדיקה לא חייב להיות פה הגיון לפעמים התחושות שלנו יודעות טוב יותר...

[ושוב_מהתחלה*]

תודה, אמא גמדים!
בינתיים, התחלתי להקפיד יותר על לאכול בכל פעם שאני רעבה (יש לי שקית עם אגוזים ושקדים באוטו, קנינו ממרח שוקולד - ג'אנק גמור, אבל יותר טוב מהבחילה שבגלל הרעב), והתוצאות מעודדות.
אהבתי גם את הרעיון של להחליט מהבטן על כל בדיקה בזמן שלה. אני ממילא לא מסוגלת להחזיק בראש רשימה של כל הבדיקות "הרגילות".

חוץ מזה - הזמן עובר, וההריון תופס הרבה פחות מהמשאבים שלי (תשומת לב, דיבורים, מחשבה) ממה שציפיתי. האם זו שחיקה עם הותק? אולי.

אני כן מגיעה ללסדר את הבית, מה שמאוד משמח את האיש שקצת עייף מהבלגן שלנו. כל בגדי הילדים כבר בשקיות עם פתקים של עונה, סוג בגד, וגיל. עוד ועוד ערמות מתפרקות למקומות שלהם. נקנה עוד ארון למטבח (שכדרכם של ארונות, התמלא לגמרי תוך ימים ספורים, אבל השיש התרוקן, כך שלפחות יצא מזה משהו). בסוף הבית יהיה מסודר, ואז אני אלד, ושוב נתחיל לעבוד על לבלגן... או נעבור דירה.

התחלתי לחשוב איך מתחמקים מ 12 שעות בבית חולים אחרי הלידה.
האופציה של להמנע במיקור בבית החולים בהחלט קיימת, אבל אני גם חושבת שאם יבטיחו לי שתוך שעתיים אני יוצאת מבית החולים, אולי זה לא כ"כ נורא. עלה לי רעיון שטותי לבוא להית החולים כל המשפחה יחד, כך שהם ירצו להפטר מאתנו ומהבלגן שנעשה (אם כי אני מדמיינת את האחות שלא מבינה למה ילדים צריכים להיות עם אמא שלהם ונוזפת בנו).

[ושוב_מהתחלה*]

הזמן עובר, נעשה קל. יחסית. טיפונת פחות עייפה, ובכלל אין סימנים לל"ד הנמוך. כנראה כי אני באמת אוכלת/שותה בלי לשכוח את עצמי. יפה מצדי (-;

היום התקשרתי בשביל לקבוע תור לסקירה. כמה מבלבל לדבר עם רופא כ"כ יודע כזה!
ראשית - השתכנעתי להפריד את השקיפות הערפית מהסקירה המוקדמת. (בעוד שבוע! מרוב שאני יחסית בסדר, ובלי אישור של בדיקת US להריון, אני תוהה מדי פעם שמא אני בכלל לא בהריון).
הענין של "אישור US" הוא די טעון עבורי, כנראה: בהריון הקודם, הדעתי לרופא אחרי בדיקה ביתית, והוא הפנה אותי לבדיקת US ובהפניה כתב "חושבת שהיא בהריון". אפילו על זה לא קיבלת קרדיט! עוד, היתה בעברי הפלה ספונטנית, שהרמז הראשון שלה היה שב US לא ראו כלום - לא רחם מוגדל, כלום! רק אחרי יום-יומיים היה דימום שנראה כמו מחזור.
שנית - התחלתי לתהות שוב אם לעשות רק סקירה מוקדמת או רק מאוחרת. היינו די סגורים על רק מוקדמת, אבל הרופא המהולל אמר פתאום בטלפון שאם הוא צריך לבחור - הוא חושבת שהמאוחרת עדיפה. מבלבל.
אני בכלל לא רואה את עצמי מפילה, אז למה בכלל סקירות? כי אם אני אעמוד בפני השאלה אם לשמור עם הריון עם ילד חולה, אני/אנחנו נחשוב אחרת?
וההתלבטות השלישית היא - האם לשלם (יחסית) הרבה כסף למומחה, או להסתפק במה שהקופה נותנת? אלה סכומים עצומים, שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, אבל מרגישים חוסר פרופורציה. ואם מסתפקים בסקירה יחידה, לא עדיף שהמומחה יהיה מומחה?
(אני כבר הולכת לקרוא בפעם העשירית את הדפים על US).

השבוע נזכרנו בעוד ייתרון לללידה בבית: לא צריך להתארגן בדרך הביתה עם כל זרי הפרחים P-: למה קונים פרחים, בכלל? תביאו שוקולד! פיצה, מרק ירקות, ספר טוב, למה פרחים???

[ורד_לב*]

אצלנו הביאו גם פרחים וגם שוקולד (יש עכשיו זרים עם תוספות, זה מאד IN )!

[ושוב_מהתחלה*]

היתה בדיקה של שקיפות ערפית.
ו-כן! יש תינוק שם בבטן!
זה כ"כ לא יאמן - אני מאוד לא מרגישה בהריון - כלומר - יש לי המון תופעות (גופניות) שאני מפרשת כנובעות מההריון, אבל אתמול ממש ראינו אותו. למרבה האבסורד, הייתי זקוקה לאישור הטכנולוגי הזה. אתמול חשבתי שאני מבינה למה בכל מיני רומנים היסטוריים או חצי היסטוריים, האשה שומרת את הסוד (המאוד לא וודאי) עד חודש שלישי-רביעי, ורק אז משתפת בזהירות את האב (הגאה/מאושר/נבוך/מופתע).
זו היתה בדיקת US ראשונה, וזה נחמד לראות ישר ראש, בטן, ומשהו פועם בפנים (להבדיל מנקודה קטנטנה, פועמת בתוך שק שחור, כמו שקורה ב US ראשון בשלב מוקדם יותר).

עוד משהו מענין - כמו שידעתי, גיל ההריון צעיר בשבוע מהגיל לפי מחזור אחרון. זכרתי את זה, אבל לא הייתי בטוחה, ואתמול, בעקבות המדידה, עדכנו את תאריך המחזור האחרון בהתאם. גם פה הייתי זקוקה לאישור הטכנולוגי, והייתי גאה לקבלו.
מזכיר לי סיפור (הפוך) שהיה עם סבתי ז"ל - יום אחד, החלטנו (אחי ואני) להראות לה את פלאי המחשבון. היא הפעילה אותו, אבל לא לגמרי הבינה למה זה טוב, אם יש חשבוניה (כזו עם חרוזים). היא עשתה כל מיני חשבונות, אבל ווידאה שזה יוצא אותו דבר גם עם הכלי הישן שלה, עליו היא כן סומכת במאה אחוז.
אז - אותו דבר, אבל הפוך: במסגרת מאמצי ללמוד לסמוך על גופי, אני משתמשת בכלים טכנולוגיים כב"רפרנס" - כאילו זה "נכון", ואני "בערך".

וזהו.
אני מרגישה טוב, עדיין בתוך אותו ג'ינס (כדרכי בקודש, תחילת ההריון מוקדש לירידה במשקל), עייפה יותר, אוכלת יותר (פעמים), ולא כ"כ מתרגשת. יחסית.

ועוד מחשבה סהרורית מהיום: להזמין את הרופאה ללידה? יש הרבה זמן עד אז, אבל פתאום חשבתי שזה רעיון נחמד. אין לי מושג למה. מישהו יודע?
ומחשבה מוזרה (די ישנה) נוספת - שאני חושבת שעוד לא כתבתי אותה פה (ואם כן? מותר לי! אני בהריון - סניליות רשמית מותרת, וזה הדף שלי!) - ללדת בחוץ. נאי מנסה לדמיין - ומה שעולה - הלואי שזה יהיה ליל ירח מלא. אבל - האם כך יוולד לי ילד סהרורי?

[אבא_של_יותם*]

אנחנו היינו בבית חוילם למחרת הלידה, באסף הרופא, ושיחררו אותנו מהר מאד (כל הסיפור נמשך שעתיים בלבד)- אם את באיזור המרכז, שווה להגיע לאסף הרופא.

[יונת_שרון*]

גם אני חלמתי ללדת בחוץ, בשדה, רחוק, לפני ששמעתי על מדור לידת בית. יש בזה משהו שעדיין מושך אותי.

[תמר_מ*]

קראתי בדף אחר ששמעת על ד"ר ברדה כמיילד- ולא היית יולדת איתו.
את יכולה לספר מה שמעת?
(בתקווה שאת עדיין פעילה באתר)

[ברונית_ב*]

בכלל לא סהרורית, אלא אם כן זה באמת יהיה ירח מלא (-; , ומזג אויר נעים עם רוח קלה מלטפת (אוקטובר? נובמבר?).
נאחזת בענף.
מדממת לתוך האדמה.
קורעת את חבל הטבור עם השיניים!

אז מה שלומך בסוף אוגוסט? ומה שלום מי שבבטן?
אנא, ושוב מהתחלה , חדשי כתיבתך.


> ברונית מתגעגעת אפילו שאנחנו לא מכירות <

[ושוב_מהתחלה*]

[-: תודה, ברונית,
מאז שההריון שלי ידוע לכולם, לא הרגשתי צורך להמשיך לכתוב (דווקא) בדף הזה.
בזמן האחרון, עם ההרגשות/מחשבות של הסוף, חשבתי אולי לחזור הנה בכ"ז (אולי ללידה?)...

עברה מעל לחצי שנה מאז שכתבתי פה לאחרונה!
ים זמן, ים מחשבות.
אני בתשיעי.
(ספרתי אתההריון בחודשים, לא בשבועות. התאים לי יותר). אולי עכשיו הזמן להתחיל לספור שבועות, ימים, שעות.
צפוף לי. די קשה לזוז - הכל תלוי כמה ישנתי (או לא) - בלילה, בצהריים (וזה כבר תלוי בילדים). כל תנועה גדולה - שינוי מצב - כרוכה בכאב "עד שהכל מסתדר שוב במקום",
ואין שום שום רמז שאני לקראת הסוף.
על כל פנים - שום רמז שדומה למה שהיה בסוף ההריון הקודם (המון פעילות של הרחם).
וגם (עדיין?) אין "קינון" משום סוג. אבל אולי זה רק בגלל היכולת שסיגלתי לי להתעלם מהמצב (הנוראי) של הבית.
[היו לנו אורחים בשישי, שלא הודיעו אם הם יבואו. מיד אחרי השקיעה, שמעתי "שלום", וירדתי לגלות שחשוך לגמרי למטה. מיד הגבתי ב"איזה מזל שחושך, אתם לא רואים איך הבית נראה"].
קצת מסובך לתכנן תכניות - האם נסע להורים בעוד שבועיים? (האם אוכל? האם יהיה לנו אומץ להתרחק?) למתי לקבוע תור ל - ?

אתמול סיפרתי ש"כשהתינוקת תצא, המילדת ואבא יעזרו לאמא". התגובה היתה "אני רוצה שתינוקת תצא לבד". לבד ושאבא לא יהיה עסוק? לבד ושאמא לא תהיה עסוקה? לבד ושלא תפריע? אבל זה בא יחד עם "אני רוצה לראות את התינוקת שלך ושל X (גיסתי)".

לסיום - לתוהים - לא הצעתי לרופאה לבוא ללידה.

[ברונית_ב*]

ברוך שובך (-:
אתמול ראיתי בדף אחר ש אמא גמדים כתבה שאת הלידה הראשונה שלה היא ילדה בבקתה בג'ונגל.
נראה לי טוב שלא הזמנת את הרופאה. למה מי היא? (-;

[ושוב_מהתחלה*]

חזרתי, הפעם כדי לספר איך הלידה בכלל לא מתקרבת...
בקשה ממבקרים למיניהם - אנא, אל תפנו אלי פה בשום כינוי פרט ל ושוב מהתחלה

אז...
לא זז. בכלל לא זז.
ז"א - היו כמה ימים (לילות, למען האמת) בהם חשבתי שזה ממש או-טו-טו. ואז היו כמה לילות בהם אף אחד לא העיר אותי, אז ישנתי טוב, ולא היו צירונים-מרוב-שאני-עייפה.
וזהו.
עכשיו נשאר רק להתלבט אם לבוא ל-סופשבוע ארוך בפארק הירדן 2003 היום (וגם מחר) או מחר.

פינת הטרדות המגוכחות:
היא בקושי זזה.
עד לפני כמה ימים, היא זזה המון - תנועות גדולות, בעיטות חזקות. ועכשיו - עושה טובה שמאותתת פעמים ספורות ביום, וגם זה - רפרופים עדינים, כמו בהתחלה.
(אחת הפעמים היתה בעקבות מכה של אח שלה, הגדול...)
לא סיבה לדאוג, נכון?

[עירית_ל*]

בהצלחה. אולי היא לא זזה כי היא אוזרת כוחות ליציאה?
גם אני אמרתי לבן שכשהתינוקת תצא, המילדת ואבא יעזרו לאמא (במילים אלה ממש!). נמסתי מהתגובה שלו: "גם אני אעזור?".

[אם_פי_3*]

לפעמים זה סימן שדווקא כן מתחיל לזוז משהו.
אבל לפעמים זה כן סימן מדאיג.
למה שלא תתיעצי (את יודעת עם מי)?

[ושוב_מהתחלה*]

למה שלא תתיעצי (את יודעת עם מי)?
בוודאי (-:

[תמי*]

באיזה שבוע את? אני בסוף שבוע 41 וגם אצלי אין יותר מידי סימנים שהוא יצא בקרוב. הדולה שלי אומרת לא לדאוג, אבל...

[ושוב_מהתחלה*]

התחלת 41. יש עוד הרבה זמן (-;

[ה_עוגיה*]

הי ושוב
משהו בעניין התנועות.
קראתי מה שכתבת על התנועות החלשות והדהד לי בראש משפט מפעם "לספור תנועות, לא לזלזל" ששמעתי פעם, יחד עם עם אחד מעשרות סיפורי הלידה שקראתי
למרבה המזל זה היה סיפור של חברה שלי אז גם זכרתי איפה לחפש
הנה קישור לסיפור.

[ושוב_מהתחלה*]

תודה לדואגים
יש תנועות, רק חלשות יחסית. כ"כ חלשות, שלקח לי זמן להתכוונן בחזרה לתנועות כאלה ולשים לב לקיומן.
אתמול בערב, ד"א, נסענו, והיו שוב התנועות הגדולות שאני מכירה.
גם עכשיו, תוך כדי כתיבה, יש אקשן.

נשאר רק לחכות...

[תמר_ס*]

לא פייר שרק עכשיו קלטתי מי את. אבל יש בזה משהו מקסים לא לדעת מי את עד הסוף.
שיהיה לכם טוב. הכי טוב.

[ענת_גביש*]

גם אני רק עכשיו! טוב אני מתלבטת מה לכתוב שלא יצא מניג'וסי סוף תשיעי המאוסים.
אז אולי תשבי??!! (-:

[הכי_שוב*]

41 זה בעצם רק שבוע אחרי הממוצע,
אז בעצם - זה לא כל כך נורא.

יש חוקים בארץ לגבי הזמן המקסימלי שנותנים לעובר להנות מרחם-אמו?

[ושוב_מהתחלה*]

חוקים? לא.
יש נהלים של בתי"ח.
יש דברים שרופאים נוהגים לעשות (למשל - ללחוץ על נשים לקבל טיפול, או יותר מזה - לזרז בלי [לבקש את] אישורן).
אבל זה לא ענין למחוקק...

וד"א - התחלת שבוע 41 היא מיד בתום שבוע 40. זה עוד פיפס מה"ממוצע".

[אם_פי_3*]

ויש גם הנחיות למיילדות, עד מתי מותר לקבל לידה בבית. בנהלים הפנימיים שלהן, זה היה 43, עפ"י משרד הבריאות (כשהביטוי בפועל לכך הוא חברות הביטוח) 41+1 ועד 42 עם ניטור מתמיד כמעט... )-:

[ושוב_מהתחלה*]

ואני מתחילה לתהות (תהיה של הימים האחרונים) -
מה לעזאזל גורם לדחיה הזאת של הלידה?
כאילו משהו "תקוע", כאילו היא לא משוכנעת (שאני חושבת) שהגיע הזמן.

זה החלק הכי קל (הכל יחסי...) של ההריון - זה מצב קבוע, שלמדתי אותו, בלי הקושי ההולך וגדל (ושאין מושג לאן זה עוד יכול להגיע) שאיפיין את שאר ההריון. לא שההריון שלי היה לי מאוד קשה - בעיקר כי התאפשר לי לנוח/לישון כמעט כמה שרציתי.

איכשהו, בכל פעם שאני מתעוררת בלילה (הלידה הקודמת התחילה בלהתעורר ב 4 לפנות בוקר) וחושבת שאולי הנה-הנה זה-זה, התקווה מהולה בפחד. אני לא ממש יודעת ממה - מהמערבולת (של הלידה)? מהכאב? מ-מה יהיה אח"כ?


(עדכון בוקר פלסטי (בעיקר לנשים): יצא משם משהו שכנראה די דומה לפקק הרירי - אולי זה פשוט תהליך איטי).

הערה ל-הכי שוב - אני לא יודעת אם זה פשטני, נאיבי או 1984-י לחשוב שיכול להיות חוק שיקבע דבר כזה. ומצד שני - הנהלים שמשרד הבריאות מציע ללידות בית הם כאלה. ישראל 2003 היא קצת 1984 (של אורוול)?

[עדי_יותם*]

הפקק הרירי יצא - יופי, כבר אין עוד הרבה זמן! (אני יודעת שיכול לקחת גם עוד כמה ימים - אבל אצלי, עם הקטנצ'יק - יצא באחת בצהריים, וכל השאר יצא תוך 12 שעות (-:

[יונת_שרון*]

וויי-וויי-וויי! איזו התרגשות! איפה הנרות?!?
טוב, הנה אני מחזיקה אצבעות. לא, בעצם משחררת...

מקווה שתהני!
חושבת עליך.

[אביב_חדש*]

וכל השאר יצא תוך 12 שעות

[ושוב_מהתחלה*]

רגע! רגע! רגע!
שום דבר לא קורה.
כמעט.

אמנם הלילה תזמנו צירים, אבל הם בכלל לא כאבו, כך שכשלא הייתי עם יד על הבטן (למשל - אכלתי), לא היהי לי מושג מה התדירות.
וכשאני חושבת על זה - אני כבר כמה שבועות ככה. התקשויות תדירות, לא סדירות, לא כואבות, כמעט לא-משבשות-שגרה.

אמש נכנענו ללחצי רופאת המשפחה ולחששותי של האיש, והלכנו לעשות מוניטור-אולטרהסאונד.
חוויה מרנינה.
קראתי פרוספקטים מופלאים של בי"ח (התינוק, צריך לינוק לפי הצורך. בימים הראשונים זה 10 דקות מכל צד, כשהוא קצת גדל ויונק ביעילות רבה יותר, יתכן שהוא יוותר על הצד השני. אין צורך לסבול, וניתן להשתמש במשככי כאבים, מספר הבדיקות הואגינליות במהלך הלידה: לפי הצורך. תוכלי להקל על עצמך: להרפות שרירים, לבקש הסבר על התוצאות. היו עוד פנינים...).
ראיתי תמונות של המילדת שלי מדגימה תנוחות טבעיות בצירים. כתוב: "לתנוחות המאונכות (ישיבה, עמידה) ייתרון בכך שבן הזוג יכול לעזור". מאוד הצחיק אותי כשתזמנו צירים בלילה, מחובקים במיטה.
הצירים היחידים שכאבו לי (בכל החודש האחרון!) היו אלה עם המוניטור, ואחד או שניים הלילה, בהם הייתי צריכה פתאום להסתובב ליונק שהתעורר. היונק עדיף - הוא לא כרוך על הבטן כולה P-:

הגניחות/צעקות של יולדות במחלקה עשו לי חשק לקום, להגיד מילה טובה (למשל: קומי, יכאב לך פחות). הרגיש לי כאילו יש משהו נכון במין מקום בו בנות השבט יולדות. אבל בשביל זה צריך שבט, ושלי, כרגע, מונה 4 נפשות.
היתה גם אווירה טובה בחדר ההמתנה בחוץ - איפה שילדי (נתקתק את הבדיקה ונלך לסופר) חיכו לי, יחד עם המשפחה המורחבת של יולדת שמאושפזת כבר כמה ימים. המילה "שבט" כבר הופיעה פה?

תודה לחושבים, מחכים, מדליקי-נרות (צריך וואחד תקציב לנרות, עם חוסר ההחלטיות שלי/שלה), ואופטימיים למיניהם (-:

[ה_עוגיה*]

חיכו לי, יחד עם המשפחה המורחבת של יולדת שמאושפזת כבר כמה ימים. המילה "שבט" כבר הופיעה פה?
זה מזכיר לי ביקור שעשינו בליס פעם.
יש שם מסדרונות חיצוניים כאלה שזכרים עצבניים נוהגים לעשן בהם בלי חשבון (כאילו אין חוקים שאוסרים את זה)
ושם שמעתי מעשן עצבני מדווח בטלפון על זוגתו שבחדר הלידה (ומה אתה עושה פה?)
על זה שמנסים לעזור לה ונתנו לה פיצוצים

פיצוצים...
נשמע כמו איזה חתיכת קרטון ששמים מתחת ללשון ורואים כוכבים
טוב, זה דומה
באמת רואים כוכבים מ"פיצוצים" אבל זה רק בגלל שהוא מביא צירים מסריחים וגם את מחוברת להמון כבלים ולא יכולה לעזור לעצמך.

[ברונית_ב*]

צב צב צב
צא צא צא!

[הכי_שוב*]

רצינו לארגן פתרון לאמאבא לראש-השנה,
אבל אי אפשר (איך עושים בולד? אה) כי את לא יולדת!!

[המיילדת*]

בחייכם, תניחו לה. אפילו שהלחץ נשמע חביב. זה לא שהיא בכוונה מנסה למשוך את ההריון לנצח, או להנות ממהמתנה. גם לה נמאס. גם היא בלחץ. אז בואו נשלח לה חיזוקים, כמו- הגוף שלך יודע מתי ללדת, התינוק יודע מתי הזמן שלו (בעצם שלה) לצאת, אנחנו בוטחים בך ויודעים שהכל יהיה בסדר בזמן ובמקום המתאים.
או, עכשיו את רגועה, תיכף רואים.

[מיכל_מ*]

ושוב,
אולי במקום להניח שמשהו תקוע אפשר להניח שזה הקצב של ההריון, הגוף, העוברית?
ואולי כל הצירונים האלו חוסכים לך עבודה בלידה (כך היה אצל שלוש חברות שלי, כמה שבועות של צירונים, ואחריהם לידה קצרה).

[ה_עוגיה*]

ושוב, תהני לך מהזמן הזה.
זה "זמן הפציעות" שלך (כוונתי ברורה, נכון?)

[אמא_של_יונת*]

אנחנו בוטחים בך ויודעים שהכל יהיה בסדר בזמן ובמקום המתאים.
בדיוק כך!

[ושוב_מהתחלה*]

זה "זמן הפציעות" שלך (כוונתי ברורה, נכון?)
בודאי.
בשביל מה אני מחזיקה בעל חובב כדורגל, שמשתמש במונחים כאלה ביומיום?

שוב תודה לכולם -
אני כל הזמן קוראת פה, אין לי כח לשנות שם כל שניה, אז אני מגיבה מעט (אל תעלבו לי עכשיו, אה? אני עוד זקוקה לתמיכה שלכם בזמן הלידה (-; ).

[ורד_לב*]

שיהיה בהצלחה!
ת

[ענת_גביש*]

ושוב,

[אם_פי_3*]

ושוב -מצטרפת לדברי המיילדת שלך. חוץ מזה, באמת הרבה פעמים, כשהגוף מכין את עצמו מראש, הלידה עצמה קלה ומהירה יותר. עוד מעט, עוד קצת, ותהיה לך עוד ילדה בידיים.
הרבה אושר, ולידה טובה!

[יונת_שרון*]

להעלב? אנחנו???

קחי את הזמן בכיף. מישהי כתבה כאן פעם ש"את יולדת כמו שאת חיה", וחלקנו נוהגות לעשות הכל לאט-לאט ובצורה רגועה -- גם ללדת.

[ארני_ש*]

ושוב מהתחלה - לכל זמן ועת לכל ילד

[ושוב_מהתחלה*]

התחלנו.
נרות, ענינים - בבקשה (-:

המים יורדים לאט.
הצירים באים בקצב שלהם (לאט). החידוש: הם כואבים.
המילדת פה.
האיש ישן (ומה?).
אני לא נרדמת.
הילדון באמצע המיטה שלי P-:
החתולה נמצאת בחדר אמבטיה, נראית כאילו היא אורבת למישהו, ואין לי אומץ לבדוק למי.
פנסי הרחוב כבר כבו.

המשך - כעבור כשעתיים -
עזבתי את המחשב בגלל העכבר של החתולה...
בינתיים -
הצירים התחזקו, מים הפסיקו לרדת, הוא עוד ישן, הוא-קטן עוד באמצע המיטה (אחרי הנקה קצרה, עם שני צירים תוך-כדי), המואזין כבר אמר את דברו, וגם הצפורים.

[תמר_ס*]

איזה יופי! שיהיה טוב, נהדר וכמו שאת חולמת עליו.
חושבת עליך המון(())

[נהר_שליט*]

הנרות דולקים,האור עלה.
המון אהבה

[הכי_שוב*]

ואני שואל את עצמי אם לספר לאמא..

אלה השיקולים שעומדים בפניי:

1. אמא תרצה לדעת ברגע המוקדם ביותר.
2. אולי היא צריכה לבטל/להזיז פגישות, ואז כדאי לומר לה מוקדם ככל האפשר?

מצד שני,

1. אני יודע שגם אם אני אבקש ממנה, בכל לשון של בקשה, לא להגיע - היא תיקח את עצמה ותתייצב שם - ולא בטוח ששוב רוצה את זה.
2. אולי היא כבר יודעת/כבר שם, ואני סתם מתלבט..

מכיוון שלא עונים לי בבית ההתחלה,
אני אחכה מספר שעות ואז אתקשר לאמא.

[עירית_ל*]

בהצלחה @}

[קרן_אור*]

שוב מהתחלה -
מרחב מוגן ושקט ושלווה
רכות מלטפת מבעד לעוצמה
הטבע מושיט את ידו באור ואהבה
ואמא אדמה פותחת את ליבה
צלילי העולם יוצרים מנגינה
והרוח רוקדת מביאה את כוחה
שמיים שקטים מאירים את דרכה
לחישה של כבוד לפאר היצירה

אישה חזקה
אין כאב יש זרימה
והפחד מפנה מקומו לפליאה

באהבה גדולה.

[ה_עוגיה*]

קמתי מעוכה לגמרי אחרי לילה של בכי (שלה, לא שלי)
והעדכון שלך הרים אותי
מחזיקים לך אצבעות

[קרן_שאוהבת_אותך_נורא*]

אז בכל זאת היא החליטה להצטרף לארוחת החג של ראש השנה? מחזיקה אצבעות חזק חזק שילך קל וחלק ומהיר והנסיכה תזכה להראות את זיו פניה למשפחה הנפלאה שלכם.

[א_ילת*]

שוב מהתחלה- חבל שלא התקשרתי אתמול. מתי הגיעה המיילדת?
אני מחכה לשמוע מה קורה.
הכי-שוב: תהיה סבלני בבקשה.

[יונת_שרון*]

איזה כיף לך! חושבים עליך. תכף ניסע למפגש, ואני אורזת נרות.

[עדי_יותם*]

הולכת להדליק נר! איזה יופי.

[הכי_שוב*]

נולדה: שקטה, עוד לא ינקה, בריאה והכל בסדר.

האם: חשה בטוב.

[עדי_יותם*]

וואו! כ"כ מהר! מזל טוב!

[א_ילת*]

Nזל טוב! מזל טוב! מזל טוב!מלז טוב! מזל טוב!

[רני_כשר*]

מזל טוב!!! מכל מבקרי המפגש בראש פינה - יונת, נוהר, חדוה, רני, שלומית ומור.

[ענת_גיגר*]

מזל טוב! בשעה טובה! @}

[תמר_ס*]

איזה אושר ומהירות!!
מזל טוב יקרים!

[ה_עוגיה*]

מזל טוב
<עוגיה מתרגשת >

[אם_פי_3*]

מזל טוב! איזה יופי!
ואחרי הלאקוניות של אחיך, כשתתאוששי, את מתבקשת לפרט.... (עוד לפני סיפור לידה, קצת פרטים לרעבים...)

[קרן_שאוהבת_אותך_נורא*]

מזל טוב במיוחד!!! מחכה לשמוע עדכונים!

[קרן_אור*]

מזל-טוב!!!

[אמא_של_יונת*]

מזל טוב!
כבר לא נשארו צפורניים לכוסס...

[עירית_ל*]

מזל טוב, מזל טוב.

[רועי_שרון*]

מזל טוב! איזו לידה מהירה!

[ציפור_דרור*]

מזל טוב!
מזל טוב!!

[אמא_אינקובטור*]

וגם ממני מזל טוב.
איזה סיום נפלא לקיץ! איזו התחלה יפה לסתיו! מחכה כבר לשמוע את השם שנבחר!

[עודד_לבנה*]

מזל טוב!
מתי אפשר לבקר אתכם?
אני מתקשר לבשר לתפוזינה.

[בשמת_א*]

איזה יופי! מזל טוב! ככה זה כשעסוקים בגמילה ממה חדש - מפספסים את הדבר הכי חשוב!!!!!
את הספר שלחתי הבוקר. מזל טוב!!!! (((((())))))

[מייק_בר_רב_אשי*]

גם אני.
שמח ומברך.
בשעה טובה
ושנה טובה
והכל טוב!

[ענת_גביש*]

מזל טוב!! איזה יופי, התרגשתי נורא כששמעתי במפגש ועכשיו גם כותבת. ראיתי את הנרות שהדליקו לך והם היו צבעוניים וריחניים (וגם יעילים כנראה!!)
איזה יופי. מזל טוב לכולכם.

[ורד_לב*]

מזל טוב
איזו מהירות ויעילות

[יונת_שרון*]

מזל טוב! נוחי לך ותהני! ד"ש לבנזוג ולילדים!

[ושוב_מהתחלה*]

אויש. איזו התרגשות לקרוא את זה עכשיו (דמעות וכו').

התעוררתי (עכשיו), כרגיל, בעת כיבוי הפנסים.
קמתי כי אני רעבה רעבה רעבה (ניסו להגיד לי את זה אתמול, אבל לא הייתי מסוגלת לאכול הרבה), וכמובן - לפה.
הקטנה מדהימה.
הגדולים גם.
הם קיבלו את פניה ב"אמא, תינוקת רוצה לינוק". בשעה הראשונה אחרי הלידה, אחרי שנתתי לה לזחול מעט לציצי - אם היא רוצה, והיא לא עשתה זאת, נשברתי והבאתי אותה לארץ המובטחת. כלום. זה פשוט לא ענין אותה. תהיתי אם זה שלי בכלל - הילדה הלא-מתנפלת-ציצי הזאת. די מהר היא הבהירה את דעתה: קודם מפנים מקום לאוכל. הצעתי לגדולים לינוק (סוציומטי לחלוטין: שיליה, רחם, אולי דימום) - הם פשוט לא רצו!
כעבור כשעה היא ינקה, רק מצד אחד, קיבלה את המראה השונה של "ינקתי", וחזרה לעיסוקה הקודם בלמלא חיתולים (שלה) בגדים (שלנו), מגבות, ומצעים במקוניום. איך אמר האיש? "מזל שזה עוד לא מסריח בשלב הזה". פלא שהוא אומר דבר כזה אחרי לידה? P-:
הילדים ממשיכים: "אמא - תינוקת רוצה בגדים", ומגיעה אלי משלחת עם חולצה, תחתונים, ומכנסיים. מידה 4. הראתי כמה הכל גדול עליה, הם קנו את זה, והחזירו לארון.
אח"כ - משלחת כובעים.
היניקה הבאה היתה באיזור ה 6-7 שעות מהלידה. רק אז גם הגדולים ביקשו.
בהמשך - ינקה עוד כמה פעמים, היו אפילו קטעי ערנות יפים, כשהגדול שבהם - כהרגלה מזה מספר חודשים - באיזור 9-10 בערב, כשהולכים לישון. היה כיף (בפרט - הגדולים לא ישנו צהריים, ונפלו לישון מוקדם, כך שהיה לנו רגע שקט לבד: אמא-אבא-תינוקת-קקי-חיתולים).
בלילה - היתה יניקה אחת שלה, ואיזה 17 של אח-גדול (אחות-גדולה ישנה בחדר שלהם). התעוררה אי אילו פעמים, אבל הסתפקה בלהסתכל עלי, ולהרדם בחזרה (כאמור - זה שלי זה?).
די מהר, במשך היום, היא למדה שגם אבא "בטובים", ונרגעת עליו בלי שום בעיה. היא כן מתעוררת בבכי אם מטלטלים, זזים וכיו"ב, אבל נרגעת די מהר - על אבא או על אמא. לא היתה לי בעיה למצוא זמנים לאכול/להתרחץ.

בלידה, אמי הגיעה ב 9:30 - שעה לפני סיומה. בדיעבר - קצת מאוחר מדי - הילדים היו רעבים, ולא הצלחתי לשחרר עבורם את אבא (שימש כרית, כדור פיזיו ושאר הדברים עליהם יולדות נשענות/נמצאות בזמן צירים), אבל לא רצינו להגזים ב-מוקדם. איכשהו מפה לשם, עד שהיא הלכה, היא לא קיבלה את התינוקת ל"סיבוב", ולשמחתי ממש הבינה את זה. בסך הכל - היא בשלבים מאוד מאוד ראשוניים של להכיר את העולם. מחר - חמותי (-;

עוד אין שם.
לל"ט.