להרות מתרומת ביצית

ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

נמצאת בעיצומו של תהליך לקראת הפריה מתרומת בציות. יש כבר באחת המעבדות בארץ נשמות טהורות (עוברים מופרים) שמחכים לי שאקלוט אותם, האמת גם אני מחכה להם, ומקווה שהמפגש בנינו יביא לתוצאות פוריות. בראש וראשונה אני רוצה להודות לאותה אישה נפלאה, אישה שבעצמה בתהליכי פיריון על כל המשתמע מכך, ובכל זאת הסכימה לתרום בציות למען אישה אחרת. מאוד מקווה שכיום את כבר בהריון.
יחד עם זאת אני מלאת חרדות: חרדות מההריון (יש לי סיבות טובות שאולי אפרט בהמשך). חרדות מכל הסוגיה הגנטית. וחששות שאולי לא עיבדתי עם עצמי את כל השאלות לפני שניכנסתי לתהליך.
אודה על תגובות , עצות, תמיכה ואפילו על שאלות, ביקורת על עצם התהליך , התנגדויות כל מה שאפשר. אולי דרך זה אתחבר לשאלות שמכננות בי ואיני מצליחה ללבן עם עצמי.
בינתיים אפשר לקרוא כאן עוד חומר על תרומת ביצית מאמר די מקיף על הנושא
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

ברוכה הבאה והמון בהצלחה בתהליך! יש בתפוז פורום תמיכה לנשים וזוגות שעוברים הפריה באמצעות תרומת ביצית, עם סיפורים שמחים ותמונות של הצלחות מתוקות.

עברתי טיפולי הפריה אבל לא תרומת ביצית. שני הגרוש שלי לעניין הם שכל תהליך ההריון, ההמתנות מורטות העצבים לבטא ולבטא הבאה ואז לדופק, לשקיפות, לסקירה, לתנועות... במהלך השבועות והחודשים האלו את נקשרת לעובר, לא לסך הכרומוזומים שלו. ובכל מקרה, לא משנה איך דמיינת אותה או אותו - כשהם נולדים, הם שונים לגמרי... אני בטוחה שכל זה נשמע לך כסיסמה פשטנית, מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי.
איילת*
הודעות: 426
הצטרפות: 07 יולי 2001, 13:15

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי איילת* »

אולי תספרי לנו קצת יותר. פשוט תשפכי מה שיש לך על הלב. העלי את השאלות שמתעוררות בך. זה המקום.
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

לא פשוט. את התהליך של טיפולי פיריון,ההמתנות, ההריון וכו' אני מכירה. אני כיום אמא לילדה, היא נולדה כתוצאה מתהיך IVF, ביציות שלי. עברתי גם הריונות כושלים הריון בסיכון גבוהה ומשבר קשה בלידה ובקיצור תלאות רבות בדרכי להיות אם.("בעצב תלדי בנים"... כל זה עברתי בגלל איזה תפוח עץ או תאנה שאכלה חווה?). התוצאות שוות את המאמץ. אבל שילמנו אני ובן זוגי מחיר יקר.
למרות המחיר היקר, מיד אחרי הניתוח שעברתי וכשהביאו לי את ביתי. היה ברור לי שלא רוצה להשאיר אותה בת יחידה. ומוכנה לעבור את התהליך שוב. בעצם מוכנה גם לאמץ תינוק. אבל לא כך החצי השני שלי.
כשלא היתי אמא , היתי מוכנה לשלם כמעט כל מחיר , ובילבד שיהיו לי ילדים.(וכמעט שילמתי בחיי). אבל היום יש לנו אחריות לא רק על עצמנו כאנשים בוגרים . גם על ביתנו הקטנה ובע"ה גם על התינוק/ת שת/יוולד לנו.
יחד עם זאת אנו חיים במדינה שרב הספק בה על הוודאי תראו באיזה יום אנחנו נמצאים, האם זה אוגואיסטי מצידי, לרצות עוד ילד, ולהכנס במודעות לתהליך שאת תחילתו אני אוליי יודעת אבל לא את סופו?
ומה יהיה על הילד?האם יתקבל באותה אהבה שבה קיבלנו את ביתנו שתחיי? האם לספר לסביבה (הורים חברים,) את האמת? אני נגד שמירת סודות אבל לבן זוגי זה קשה. ואני מכבדת את הקושי שלו.
אני שלמה ב 100%,עם ההחלטה ללכת על תרומה. הלכתי על זה אפילו עוד לפני שכלו כל הקיצים לגבי אפשרות מלהביא ילד ש"גנטית" הוא שלי. אני גם כבר עכשיו אוהבת את הילד הזה ומקווה בכל ליבי שאצליח לעבור את הטיפול ואחכ את ההריון, ולהביא ילד בריא לעולם. אני מעריכה את האישה שתרמה לי ביציות. אני יודעת שאם אני היתי במקומה לא הייתי עושה זאת. ובכל ליבי מקווה שתצליח להרות ולגדל ילדים. מה הילדים האלה יהיו? אחים גנטים לילד שלי?. אני חייבת לסיים עכשיו סליחה על הבילבול. אמשיך אח"כ.
ותודה לכן.
אור_אל*
הודעות: 111
הצטרפות: 01 מאי 2005, 19:06
דף אישי: הדף האישי של אור_אל*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אור_אל* »

קודם כל, מאחלת לך הצלחה בניסיון הראשון ומאחלת לך שתזכי לילד\ה בריא\ה או לילדים בריאים.

חרדות מכל הסוגיה הגנטית. וחששות שאולי לא עיבדתי עם עצמי את כל השאלות לפני שניכנסתי לתהליך.
נראה לי שכדאי לך לברר בינך לבין עצמך מהן בדיוק החרדות ומהן בדיוק השאלות, להתבונן בהן טוב טוב (גם כתיבה כאן יכולה לעזור), להתמודד איתן ואולי בדרך זו גם תצליחי להתגבר עליהן.

ביקורת על עצם התהליך , התנגדויות - לא חושבת שלמישהו יש זכות לבקר אותך או להתנגד לתהליך שאת עוברת.

מצטרפת לדבריה של איילת:
אולי תספרי לנו קצת יותר. פשוט תשפכי מה שיש לך על הלב. העלי את השאלות שמתעוררות בך. זה המקום.

האם זה אוגואיסטי מצידי, לרצות עוד ילד, ולהכנס במודעות לתהליך שאת תחילתו אני אוליי יודעת אבל לא את סופו? - נראה לי שכל או רוב האנשים הופכים להורים מסיבות אגואיסטיות. ואגב, גם רוב האנשים מאמצים מסיבות אגואיסטיות, ומסיבות דומות.
מכל מקום, משום שיש לך כבר ילדה שזקוקה לך - נראה לי שכדאי לך להישמר ככל האפשר.

ומה יהיה על הילד?האם יתקבל באותה אהבה שבה קיבלנו את ביתנו שתחיי? - על ידי מי? על ידיכם? על ידי הוריכם, המשפחה וכו'? לדעתי, אין שום סיבה שלא. בדומה לילדים שאומצו המתקבלים באהבה ובשמחה ע"י משפחתם והמשפחה המורחבת והסביבה וכו' - כך גם ילדים שנולדו מתרומת ביצית או זרע.

מה הילדים האלה יהיו? אחים גנטים לילד שלי? - הם יהיו אחים או אחיות או אח או אחות של הילדה שלך. נקודה. אמנם הוא או הם יווצרו מביצית אחרת, כלומר חצי מהגנטיקה שלהם תהיה שונה מזו של בתך - אז מה? הם יגדלו באותה משפחה, יחונכו ע"י אותם הורים וכו' וכו'. מכל מקום, אני מאמינה גדולה באהבה ובטיפול וכו' ולדעתי זה חשוב בהרבה מגנטיקה.
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

על ידי מי?
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

על ידי מי? על ידיכם? על ידי הוריכם, המשפחה וכו'? לדעתי, אין שום סיבה שלא. בדומה לילדים שאומצו
בודאי שהילד יתקבל באהבה וכו... לא זאת השאלה . השאלה היא לגביו איך הוא ירגיש אם וכאשר יוודע לו.
הוא לא יוכל לברר בעתיד לבוא את הזהות של התורמת. אצל ילדים מאומצים יש בדרכ' חוסר . עם כל האהבה והביטחון שמעניקים להם ההורים המאמצים.(או ש לא?)
אין היום נסיון עם ילדים שנולדו מתרומת ביצית. יש אולי ניסיון מילדים שנולדו מתרומת זרע.(מה הם מרגישים? ) טיבעי שיש קנאה בן אחים. מה יקרה בדינמיקה בן הבת הבכורה שלי לילד שיוולד. זה כמובן גם תולדה של מה שאנו כהורים נשדר. אבל לא בהכרח. אנו כמובן נעשה את הטוב ביותר למען כל הילדים שלנו. השאלה מה יהיו התוצאות?
אין לי ספק שהילד יהיה ילד שלי לכל דבר,מבחינתי כבר עכשיו הוא הילד שלי. כשהוא מחכה לי במעבדה. וברור לי שהוא יהיה אח לבת שלי. (או אחות). אבל אני מדברת על הילדים של האמא התורמת. יהיו לו גנטית "אחים" ולכשיתבגר יצתרך לדעת זאת. כדי לבצע בדיקות גנטיות. ומה לגבי שאלות כמו מחלות במשפחה? שאלות גנטיות שאנו שואלים כדרך אגב. היתה סוכרת במשפחה או לא? וכו.
גם אני מאמינה גדולה באהבה. ואני בן אדם שיודע להעניק ולאהוב.
העצה הפשוטה שקיבלתי היא לא לספר. לא לספר לו או לאחרים. אבל אני לא מאמינה בסודות. השקר הכי טוב זה האמת. ולכן ברור לי שאצתרך לספר לו/לה בפשטות בהתאם ליכולת שלו ולזמן שלו את האמת.
מצד שני אולי אני מקדימה את המאוחר. רותמת את העגלה לפני הסוסים. לתת לתהליך להתבצע. בע"ה להצליח בהריון ובלידה ואז להתמודד עם השאלות האלה.
החרדות מתחלקות לשתיים:
שלב ההריון והלידה.
וההתמודדות עם השאלות המוסריות שנובעות מכך.

חושבת שלמישהו יש זכות לבקר אותך או
אני לא מדברת על לבקר אותי (אפשר לקפוץ לקפה). אני מתכוונת לשאלות המוסריות שמתעוררות.
נועה_ברקת*
הודעות: 895
הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11
דף אישי: הדף האישי של נועה_ברקת*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי נועה_ברקת* »

_החרדות מתחלקות לשתיים:
שלב ההריון והלידה.
וההתמודדות עם השאלות המוסריות שנובעות מכך._
רוצה לומר משהו על כמה היבטים מוסריים או יותר נכון רוחניים (מוסרי הוא כבר שיפוטי במידה מסוימת). כשנשמה עומדת לבוא לעולם, היא בוחרת מראש את המדינה, המקום ואת ההורים שנמצאים בתואם עם גורלה. זו בחירה שנעשית לפני הרבה מאד שנים, לפעמים מאות שנים ובחלקה היא מתוכננת ומוסכמת על ידי כל קבוצת הנשמות הקשורה ביחד.
את נמצאת במצב בעייתי. מצד אחד את חשה בצורה עמוקה כי עליך להביא לעולם עוד ילד (סיבות אנוכיות הן רק ביטוי שטחי של סיבות עמוקות מאד) אבל המציאות הפיזית שלך אינה מאפשרת זאת, כלומר גופך, מסיבות שונות, אינו יכול לייצר ביצית שתקלוט את זרע בעלך ותאפשר לנשמה המתאימה שבחרה בכם כהורים את ה"סטינג" המושלם להתגשמות. כשאת פונה לעזרת המדע, אינך יודעת או יכולה לדעת מה בדיוק את עושה. ייתכן שהביצית שנתרמה לך באמת תכיל את הנשמה שצריכה להגיע אליך וייתכן שלא. המדע מתייחס לעניין הזה מהיבטיו החומריים בלבד ואינו יכול לתת תשובה לשאלה: האם הילד הזה שייך לי? האם זה מה שעלי לעשות? האם אני ממלאת את ההתחיבות שלקחתי על עצמי כלפי נשמה מסוימת? או שאני מפרה את ההתחיבות הזו בדרך של התערבות פיזית? הרבה מאד מאי הסדר בקרמה שמתגלה בתקופה שלנו, נובע מהעובדה שנשמות רבות אינן מגיעות ל"סטינג" אותן תכננו ורצו, אלא נאלצו לבחור בחירה אחרת בגלל אילוצים כאלו או אחרים.
בדיוק באותה מידה שייתכן שבחירת הנשמה היא להשתמש בחומרים גנטיים של אם אחת, אך לגדול ברחם ובחיק של אם אחרת, כך ייתכן שאין זו כלל הבחירה שלה ושבמציאות שלך לא היית אמורה ללדת יותר ילדים. מי יודע? כמובן שקל לנו ומעודדים אותנו מהמון כיוונים לחשוב את האפשרות הראשונה. גם המדע מעודד אותנו לחשוב כך וגם המון תפיסות ניו-איג'יות, אבל האמת היא שאף אחד לא ממש יודע. הקשר הטבעי שהיה בין אדם מסויים לבין ילדיו נותק בעידן שלנו עוד ינותק יותר, כך שאדם יוכל לבחור ללדת או לא ללדת וכן יוכל לבחור מי יהיו ילדיו (לפחות מההיבט הפיזי). את עבודתם של המלאכים ושל ישויות מכוונות, לוקח מקום של המדע שאינו מחובר כלל לידע הזה.
נשמע שאת דווקא מחפשת אחרי ידע כזה, ולכן אולי כדאי שתדעי שמבחינת הגורל הפרייה כזו היא שאלה ולא תשובה. אין כל ביטחון שזהו הדבר הנכון וזה מזמין בירור וחקירה שלך את הנושא גם מבחינה רוחנית - מוסרית ולא רק מבחינה ביולוגית פיזית.
מקווה שלא הכבדתי ואם כן אז רק מתוך בקשתך להתייחסות, שנראית לי ראויה מאד.
לוונדר_סגול*
הודעות: 1068
הצטרפות: 24 ספטמבר 2004, 16:05
דף אישי: הדף האישי של לוונדר_סגול*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי לוונדר_סגול* »

זה מזכיר לי פרק ב ER על זוג דתי מאוד שלא רצה לתת לילדם טיפול רפואי כי הכל מאלוהים, ואם המחלה תכריע אותו אז זה מה שצריך להיות.
ואני לא הבנתי, הרי אם הכל מאלוהים אז גם ביה"ח הזה, והרופאים והקדמה והמדע, גם זה חלק מהכל, חלק מאלוהים. אז מה הבעיה?
וגם פה, נועה, התסריט הרוחני כל יכול הזה, על הנשמות שיודעות ומתכננות, מה, הן לא מודעות למדע?
למה שכאן תעצר האמונה באי המקריות?
המלאכים והישויות הם מעבר לעולם הפיזי, והם פועלים דרכו ובאמצעותו.
למה לחשוב שהם משתמשים רק בכלים שהיו פעם ולא מעודכנים להווה? הרי הם כאן ועכשיו.
זאת לא שאלה מתריסה, אני באמת לא מבינה את ההפרדה הזאת.
אור_אל*
הודעות: 111
הצטרפות: 01 מאי 2005, 19:06
דף אישי: הדף האישי של אור_אל*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אור_אל* »

לורד הבר:
אי אפשר לדעת מראש איך ילד ספציפי שנולד מתרומת ביצית ירגיש - נראה לי שזה תלוי בגורמים רבים, למשל אישיותו, הדרך שבה חונך וגודל, הקשר עם הוריו, הדרך שבה נודע לו הדבר וכו'

אצל ילדים מאומצים יש בדרכ' חוסר - מניין לך? את מכירה הרבה ילדים שאומצו בגילאים שונים שאת כותבת באופן מכליל כל כך?

יש אולי ניסיון מילדים שנולדו מתרומת זרע.(מה הם מרגישים?) - גם כאן אני בטוחה שזה אינדיבידואלי ושכל ילד מרגיש אחרת בהתאם לנסיבות שונות (שאת חלקן מניתי קודם לכן). ויש בוודאי ניסיון עם ילדים שנולדו מתרומת זרע - זוהי פרוצדורה לא חדשה ויש כבר הרבה ילדים שנולדו בדרך זו.

מה יקרה בדינמיקה בן הבת הבכורה שלי לילד שיוולד. - כפי שכתבת בעצמך זה תלוי בהרבה בדרך שבה תגדלו את שניהם ובגורמים נוספים.

והערה כללית על השאלות שלך לגבי הרגשות והתחושות והמחשבות של ילד שנולד מתרומת זרע או מתרומת ביצית או ילד שאומץ וכו': אי אפשר לדעת מראש ולנבא בוודאות משום שכל אדם שונה מרעהו ואנשים שונים מגיבים בדרכים שונות לגבי סיטואציות דומות. למשל, האם כל הנשים הנזקקות לתרומת ביצית מרגישות וחושבות אותו הדבר? אני בטוחה שלא ואני בטוחה שאת יודעת זאת יפה מהיכרותך עם כמה מהן. ויש גם פורום בתפוז העוסק בנושאים אלו.

בנוגע לאחים מאותה תורמת ביצית - מדובר בחצאי אחים (כלומר רק 50 אחוז מהגנטיקה משותפת) ובאמצעות בדיקת דם פשוטה אפשר לבדוק ולראות אם מדובר באנשים שיש להם קרבה משפחתית כזו או אחרת.

העצה הפשוטה שקיבלתי היא לא לספר גם אני כמוך לא מאמינה בסודות ובשקרים. מה גם שסודות ושקרים כשהם מתגלים הם הרסניים מאוד. ומה זאת אומרת לא לגלות לאחרים? למשל לרופאים זה מאוד חשוב לספר, משום שכשישאלו שאלות כגון אלו שציינת (האם יש סכרת במשפחה? האם יש מחלות שונות במשפחה וכו') תצטרכי לומר (לטובת הילד) את האמת: אני יודעת רק לגבי 50 אחוז מהגנטיקה.

וקשה לי מאוד לראות אילו בעיות מוסריות יש עם הולדת ילד מתרומת ביצית (שלא למשל כמו פונדקאית, שבו עוד לא גיבשתי לי דעה סופית בנושא אבל ברור לי שהוא טעון ביותר). הרי מדובר באישה שתורמת מרצונה החופשי אז אני לא יכולה לראות כאן בעיות מוסריות. אולי אם תפרטי אילו בעיות מוסריות את רואה, אוכל לחשוב עוד בנידון.
אור_אל*
הודעות: 111
הצטרפות: 01 מאי 2005, 19:06
דף אישי: הדף האישי של אור_אל*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אור_אל* »

לנועה ברקת
ייתכן שהביצית שנתרמה לך באמת תכיל את הנשמה שצריכה להגיע אליך וייתכן שלא. המדע מתייחס לעניין הזה מהיבטיו החומריים בלבד ואינו יכול לתת תשובה לשאלה: האם הילד הזה שייך לי? האם זה מה שעלי לעשות? האם אני ממלאת את ההתחיבות שלקחתי על עצמי כלפי נשמה מסוימת? או שאני מפרה את ההתחיבות הזו בדרך של התערבות פיזית? הרבה מאד מאי הסדר בקרמה שמתגלה בתקופה שלנו, נובע מהעובדה שנשמות רבות אינן מגיעות ל"סטינג" אותן תכננו ורצו, אלא נאלצו לבחור בחירה אחרת בגלל אילוצים כאלו או אחרים.

קודם כל, אני לא חושבת שהביצית מכילה נשמה. לא ברור בדיוק מתי הנשמה נכנסת לגוף. נוסף לכך, המדע ממש לא אמור להתייחס לנושאים כאלה.

ומסכימה מאוד עם לוונדר סגול (ואוהבת את הצבע!). ודברייך על כך "שנשמות רבות אינן מגיעות ל"סטינג" אותן תכננו ורצו, אלא נאלצו לבחור בחירה אחרת בגלל אילוצים כאלו או אחרים" סותרים את דברייך בתחילת הודעתך:
כשנשמה עומדת לבוא לעולם, היא בוחרת מראש את המדינה, המקום ואת ההורים שנמצאים בתואם עם גורלה. זו בחירה שנעשית לפני הרבה מאד שנים, לפעמים מאות שנים ובחלקה היא מתוכננת ומוסכמת על ידי כל קבוצת הנשמות הקשורה ביחד. - לדעתי הנשמה בוחרת לה גם את נסיבות ההגעה לעולם הזה. למשל, במקרה של לידת ילד או ילדה מתרומת ביצית, מדובר כנראה בחוזה בין האישה שתורמת את הביצית, לבין האישה שברחמה תונח הביצית ולבין הגבר שזרעו יפרה את הביצית ובין כולם ולבין הילד או הילדה שיוולדו.
נועה_ברקת*
הודעות: 895
הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11
דף אישי: הדף האישי של נועה_ברקת*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי נועה_ברקת* »

אני אנסה להסביר: אין לי דבר נגד המדע והתגליות המדעיות ונגד שימוש בטכנולוגיות האלו. המדע יחליף ומחליף יותר ויותר את מה שפעם היה נעשה עבורנו מגבוה. אינני מאמינה או חושבת שמלאכים או ישות גבוהות וגם לא אלוהים פועלים דרך הכל ובכל מצב. ישנם בהחלט מצבים שהם אינם יכולים לעבוד, אינם יכולים להשפיע וככל שהטכנולוגיה הולכת ומשתכללת הם יוכלו פחות לעבוד ולהגיע אלינו. זו דעתי, אני יכולה לנמק אותה, אבל לא כרגע. התפיסה שרווחת כאילו כל מה שקורה, כולל גלויים מדעיים וטכנולוגיות שונות, היא רצון האלוהים, בעיני היא סוג של מטריאליזם רוחני. זה כמו לומר שתחילף חלב אם הוא רצון האלוהים, כי עובדה שהוא איפשר להמציא אותו ולא לראות שעצם ההפרדה שלנו בני האדם מאלוהים, איפשרה את זה.
גם כאן, ההפרדה שלנו מכוחות אלוהיים ו"מרצון האל" וקבלת הגורל", משחררת אותנו יותר ויותר לחופש בחירה. שוב אנחנו לא חייבים בכלל ללדת או לקבל את רוע הגזירה של עקרות או את המחויבות לנישואין, כדי ללדת. אנחנו חופשיים יותר ויותר, אבל מתוך הפרדה מרצון אלוהי. איך למצוא את הרצון האלוהי עבורנו? זו שאלה אחרת. לא כדאי להניח שכל מה שקורה באופן טבעי הוא הרצון הזה, למרות שהתרבות סביבנו מנסה לשכנע אותנו בזה, במיוחד הרפואה, במיוחד המדע, במיוחד תרבות הצריכה. דווקא לעמוד מול הזרם הזה, לבחון אותו, לנסות למצוא מבפנים מה הדבר הנכון לעשות - אלו הם מאמצים שיותר ויותר אנשים מוותרים עליהם.
מתוך הידע שלי: הביצית המופרית כבר מכילה נשמה ברמה מסוימת. הנשמה היא זו שנמצאת פועלת מאחורי הקלעים של ההפריה, דרך החוקים של העולם הפיזי ויוצרת את האפשרות שלה להתגשם באופן הדרגתי בתוך הביצית המופרית על פי חוקים ותנאים מסוימים (שמתוארים בחלקם באחד מהדפים באתר זה בנוגע להתעברות). רק תחשבי על הביציות המופרות המוקפאות הללו ומה זה אומר על הנשמות? וכל הניסויים בעוברים בני כמה ימים.. האם זה רק עניין חומרי טכני? או ואלי, ברמה מסוימת יש שם נשמה שמתענה, זנוחה?
מאד יכול להיות, שנשמות בוחרות את נסיבות הגעתן, מאין ברירה, באמצעות הפריית מבחנה או טכנולוגיות מסוימות. מי יודע? למה להניח מראש שזה ככה כי זה ככה? רק בשביל שנרגיש יותר טוב? אלו שאלות אינדיבידואליות מאד, שניתן לענות עליהן באופן אישי ומתוך הכרות עם כל אישה ואישה.
באותה מידה יכול להיות שאלו נשמות "שנחטפות" "נאנסות" להגיע לכאן, וכן זה אפשרי. בדיוק כפי שכאן בחיים האלו אפשר לאנוס, לחטוף, להזיק, כך גם בעולם שמעבר. בדיוק כפי שכאן על פני האדמה, אם אנחנו אנשים הגונים או רוצים להיות כאלו, לא נכריח, לא נחטוף ולא נאנוס, כך גם מוטל עלינו לפעול בהקשר לילדינו. המדע מספר לנו שאנחנו רק חומר, שלכן זה לא משנה, שאין משמעות, שזה הכל עניינים לגמרי טכניים. יש לכל העניין גם היבטים כאלו, אבל זו לא כל התמונה.
אור_אל*
הודעות: 111
הצטרפות: 01 מאי 2005, 19:06
דף אישי: הדף האישי של אור_אל*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אור_אל* »

טוב, כמו על טעם ועל ריח נראה לי שגם על עניינים רוחניים ממש אין טעם להתווכח. כל אחת יכולה לספר לשנייה מהן דעותיה ואמונותיה בנושאים שונים, ומדובר באמונות ולא בעניינים שניתן להוכיח באופן חד משמעי.

קראתי בעניין רב את האמונות שלך. אתייחס לכמה מהאמונות שלך ואציג בתגובה את שלי:

המדע יחליף ומחליף יותר ויותר את מה שפעם היה נעשה עבורנו מגבוה -
לדעתי אין ולא צריכה להיות סתירה בין מה שנעשה עבורנו מגבוה לבין חידושי המדע והטכנולוגיה. ממש כשם שהחולים הולכים לרופאים ומשתמשים בתרופות יצירות אדם ולא מחכים לישועה מלמעלה (הישועה מגיעה דרך ובאמצעות הרופאים והמרפאים) - כך אין שום סיבה להניח שילדים שנולדים כתוצאה משימוש בטכנולוגיות מתקדמות משקפים את ההפרדה שלנו מכוחות אלוהיים ו"מרצון האל" וקבלת הגורל"

אינני מאמינה או חושבת שמלאכים או ישות גבוהות וגם לא אלוהים פועלים דרך הכל ובכל מצב. ישנם בהחלט מצבים שהם אינם יכולים לעבוד, אינם יכולים להשפיע וככל שהטכנולוגיה הולכת ומשתכללת הם יוכלו פחות לעבוד ולהגיע אלינו -
לדעתי יש להבחין בין אלוהים לבין המלאכים. מכל מקום, אני מאמינה שהוא כל יכול ושאין מצבים שבהם הוא לא יכול לפעול ושאי אפשר באמת לפעול בניגוד לרצונו. לדעתי הוא כן פועל דרך כל מה שהוא ברא. ובנוסף אני חושבת שאי אפשר לחטוף נשמות (כפי שכתבת בהמשך)

אז כל אחת חיה ופועלת לפי אמונותיה, ולא חייבים להסכים על כל נושא :-)
ובמחשבה שנייה בכל זאת ברצוני להוסיף, שאם היה מדובר בדיון תיאורטי אז כל אחת היתה מציגה את אמונותיה ודנה בהם. אבל שימי לב באיזה דף אנחנו כותבות ואיך זאת שפתחה אותו עשויה להרגיש למקרא הדברים...
נועה_ברקת*
הודעות: 895
הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11
דף אישי: הדף האישי של נועה_ברקת*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי נועה_ברקת* »

שגם על עניינים רוחניים ממש אין טעם להתווכח. כל אחת יכולה לספר לשנייה מהן דעותיה ואמונותיה בנושאים שונים, ומדובר באמונות ולא בעניינים שניתן להוכיח באופן חד משמעי
זהו, שעל פי מיטב ידעותי והבנתי, עולם הרוח אינו מציאות סובייקטיבית שנתונה לפרשנות אישית, בדיוק כפי שחוקי העולם הפיזיים הם מציאות שניתן לחקרה בכלים מדעיים, כך גם המציאות של עולם הרוח ניתנת לחקירה בכלים רוחניים. גם למציאות הזו יש היגיון פנימי משלה שניתן לחשוב אותו.
את צודקת שאולי זה לא המקום לדיון מהסוג הזה, אך שימי לב שורד הבר ביקשה הערות, מחשבות ואפילו ביקורת. אם זה היה דף תמיכה, אני משערת שלא הייתי מגיבה. עבורי אין זה נושא תיאורטי סתמי. זהו תחום העיסוק שלי ותחום המחקר שלי מזה הרבה שנים. אני פוגשת נשים שמתבלבטות בשאלות דומות או שדרך סיפוריהן עולות שאלות מסוג כזה. כשאני כותבת את מה שאני כותבת, לא מדובר רק על שמהו תיאורטי יבש, אלא על דיווחים של נשים, אמיתות שמתגלות ומציאות סמויה שמבקשת להישמע.
אור_אל*
הודעות: 111
הצטרפות: 01 מאי 2005, 19:06
דף אישי: הדף האישי של אור_אל*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אור_אל* »

המציאות של עולם הרוח ניתנת לחקירה בכלים רוחניים - האם את מתכוונת למדיטציות וכו'?

עולם הרוח אינו מציאות סובייקטיבית שנתונה לפרשנות אישית - אולי זה נכון, אבל עובדה היא שיש דתות רבות מאוד, כתות רבות, שיטות פילוסופיות רבות מאוד, ספרים רבים מאוד על עניינים רוחניים, דרכים רוחניות רבות ושונות. אז גם אם עולם הרוח הוא מציאות אובייקטיבית, השאלה אם בני אדם יכולים לתפוס ולהשיג אותה, גם אם הם משתמשים בכלים רוחניים.

האם את חושבת שבני אדם יכולים לתפוס את האמת האובייקטיבית? האם את חושבת שאת יכולה להכיר את האמת האובייקטיבית על כל עומקה ורוחבה?

זהו תחום העיסוק שלי ותחום המחקר שלי מזה הרבה שנים. - אם זה לא אישי מדי, האם את מוכנה לספר מהו תחום העיסוק והמחקר שלך?
אמא_מאמצת*
הודעות: 68
הצטרפות: 01 אוקטובר 2004, 07:16
דף אישי: הדף האישי של אמא_מאמצת*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אמא_מאמצת* »

ורד ברוכה הבאה ומאחלת לך המון הצלחה. שיקלט ויפרח.
שהעיניים שלי ניתקלו בדף שלך ישר פתחתי אותו, אולי כי אני מחפשת שותפות לשאלות. אני אמא מאמצת, כך שביתי לא קשורה עלינו באופן גנטי משני הצדדים, ועברנו לא מעט תהיות בנושא.

האם זה אוגואיסטי מצידי, לרצות עוד ילד
חשבתי על זה המון במהלך השנים שחיכיתי לביתי. מתי שמחכים יש זמן לחשוב :-) והגעתי למסקנה שפשוט לא. לפי דעתי זה אולי הצורך האנושי הכי טהור שיש. אם האפרוח נולד למשפחה אוהבת את בעצם מעניקה לו מתנה ניפלאה - את החיים. זה שגם לנו טוב מהגעתו, שאנחנו נהנים, גאים בו, או אפילו משוויצים בו, לא הופך את זה לאגואיסטי, וגם אם זה נחשב אגואיסטי אז עדיף שנהיה אגואיסטים.

חרדות מכל הסוגיה הגנטית. וחששות שאולי לא עיבדתי עם עצמי את כל השאלות לפני שניכנסתי לתהליך.
ניראה לי שאי אפשר לעבד את כל השאלות לפני, וזה תהליך של לפני ואחרי, ושאלות תמיד יהיו. אני מאמינה שאהבה וחום יעזרו לכם ולאפרוח להתמודד עם השאלות, גם אלו שהתשובות אליהם לא פשוטות. שהתחלנו בתהליך האימוץ ופתאם קיבלנו את הטלפון שיש תינוקת שמחכה לנו מאד ניבהלתי, הרגשתי שעוד לא עניתי לעצמי על כל השאלות, אולי לא חשבתי מספיק. בתוך כל הבלאגן וההתרגשות הגעתי עם עצמי למן הסכם שזה בסדר לא לענות על כל השאלות, ושזה בסדר לא לחשוב על כל האפשרויות, ושאני יחזור לזה אחר כך גם עם תהיה בזה התמודדות.

העצה הפשוטה שקיבלתי היא לא לספר. לא לספר לו או לאחרים. אבל אני לא מאמינה בסודות. השקר הכי טוב זה האמת. ולכן ברור לי שאצתרך לספר לו/לה בפשטות בהתאם ליכולת שלו ולזמן שלו את האמת.
אני גם לא מאמינה שאפשר לשמור דבר כזה בסוד. זה יתגלה בסוף וזה יהיה בלי הכנה מוקדמת. מצד שני לא צריך לספר לכולם, או לספר בהמשך חייו לאט לאט כמו שתספרו לו.
אצלינו שואלים המון על המשפחה הביולוגית (קצת קשה לישמור בסוד אימוץ :-)) וכבר מההתחלה החלטתי שזה לא עניינו של אף אחד ואני מסתפקת במינימום או עם מישהוא מתעקש אני אומרת שהאפרוחית תספר למי שהיא תבחר כשתגדל. אנחנו יודעים לו מעט פרטים אבל אני מרגישה שזכותה לשמוע אותם לפני כולם. אלו פרטים על חייה והם שלה.
_
אין היום נסיון עם ילדים שנולדו מתרומת ביצית. יש אולי ניסיון מילדים שנולדו מתרומת זרע
אני חושבת שאין הרבה הבדל, בשני המקרים לילדים אין אפשרות להתחקות אחרי שורשיהם הביולוגיים. וזה קושי משמעותי אבל אני מאמינה שאפשר לחיות איתו בשלום. פעם עבדתי עם ילדים והייתי צריכה "לראיין" אותם, ובין היתר לשמוע פרטים על המשפחה. זכורה לי במיוחד ילדה ששאלתי אותה על אביה, והיא ענתה בפשטות שהיא נולדה מתרומת זרע. אני התבלבלתי מתשובתה יותר משהיא התבלבלה משאלתי.
גם עצם זה שתורמת הביצית תרמה מעיד על כך שהיא עשתה את זה מתוך רצון לתת למשפחה אחרת את ההזדמנות לגדל ילד, היא תרמה ביצית עם אמונה שמי שיקבל אותה ידאג לה בהמשך חייה.
תמיד תוכלי לספר לאפרוח שהוא נהרה עם המון המון אהבה וכוונה, שלושה אנשים רצו שיוולד, לא רק שניים.
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

אני מודה לכם על התשובות, ועל כך שהעלתם את הדיון למימדים רוחניים שאפילו לא חשבתי שיעלו כאן.אני קוראת את הדברים ומרגישה שאני "מוצפת" בהמון מחשבות שעדיין לא יודעת מה המשמעות שלהם. כנראה שהיה לי "קל" יותר לדון בסוגיות אלו ברמה הארצית הפשטנית יותר. אך נכון הדבר לדון על כך גם ברמות עמוקות יותר , אם כי לא עם הכל אני כרגע יכולה להתמודד.
אני מסכימה עם אוראל שעל אמונות אי אפשר להתוכח ובסופו של דבר כל אחת תבחר לה את מה שמתאים לה להאמין בו. יתכן שאכן עולם הרוח אינו מציאות סוביקטיבית הנתונה לפרשנות אישית, יתכן מאוד שהפרשנות האישית (או הקולקטיבית, דתית,פילוסופית) היא פרשנות שאנו בני התמותה נוכל להתמודד איתה ולהכיל אותה. ויתכן מאוד שזה מה שאני עושה עכשיו כשאני קוראת את הדברים.
הביצית המופרית כבר מכילה נשמה ברמה מסוימת. הנשמה היא זו שנמצאת פועלת מאחורי הקלעים של ההפריה, דרך החוקים של העולם הפיזי ויוצרת את האפשרות שלה להתגשם באופן הדרגתי בתוך הביצית המופרית על פי חוקים ותנאים מסוימים (שמתוארים בחלקם באחד מהדפים באתר זה בנוגע להתעברות). רק תחשבי על הביציות המופרות המוקפאות הללו ומה זה אומר על הנשמות? וכל הניסויים בעוברים בני כמה ימים.. האם זה רק עניין חומרי טכני? או ואלי, ברמה מסוימת יש שם נשמה שמתענה, זנוחה?

כל זה נכון גם לגבי תהליך IVF , "רגיל". האם גם לגבי תהליך כזה מתעוררות השאלות לגבי היכולת שלנו להתערב נגד הטבע? אלוקים? או ישויות אחרות? איפה הגבול? מתי "מותר" לנו להשתמש במדע ומתי עלינו להפסיק.?
ללא התערבות הרפואה לא הייתי בכלל יכולה להביא ילדים, ואני מודה לאלוקים כל יום על שאיפשר לי בעזרת הרפואה ללדת. כן אני מאמינה שגם תחליף חלב , הוא עזרה טכנולוגית שאלוקים איפשר. תחשבי על כל אותם התינוקות לפני עידן התחליפים , שלא שרדו.
ברמה הפשטנית ביותר הטכנולוגיה והרפואה מאפשרת ומתערבת בדברים רבים שבחלקם היא מביאה תועלת. ובחלקם אפילו הורסת. (לדוגמא אדם שלא רוצה שיאריכו לו את החיים בכל מחיר,) ואולי ברמה הרוחנית אנו אונסים את הנשמה של אדם זה להשאר בעולם הזה, למרות שהגיע הזמן שלה לעזוב את העולם.
יתכן גם שבדרך דומה כל הנושא של ההפריות הוא איזה שהוא ה"תערבות" שלא במקומה, ואז שוב איפה שמים את הגבול? מתי אנו נעשה הכל כדי להציל אדם ממות ומתי ניתן לטבע (אלוקים או ישות גבוהה אחרת )לעשות את שלו.
ואם לא אלוקים או ישות אחרת הם הפועלים מאחרי הכל . מה זה הנשמות? מי פועל מאחרי הנשמות?
עד כמה שידוע לי (וידוע לי מעט מאוד) לפי היהדות לפחות ארבעים יום לאחר ההפריה עדיין לא מדובר על נשמה. ייתכן שהנשמה פועלת מאחרי "הקלעים של ההפריה" ויתכן שעצם הצלחת התהליך של ההפריה זאת הבחירה של הנשמה?
אני כותבת את הדברים על מנת להבין ולא על מנת לסתור את דברייך וצדקת בכך שפתחת את הדיון הזה בהחלט אלו דברים שאומנם לא חשבתי שיעלו כאן אך יתכן שהן מבחינת:.
אמיתות שמתגלות ומציאות סמויה שמבקשת להישמע לכן אני מצטרפת לבקשתה של אוראל לספר אם אפשר על תחום העיסוק שלך. וגם להמשיך את הדיון שהתחלת. (אבל אל תשאירו אותי לבד עם הדיון הזה).
בדקתי את פורום התמיכה בתפוז, אבל דוקא הפורום הזה, גם בשאלות הרוחניות וגם בתשובות "הארציות" יותר שכל אחת מכן ענתה לי, מתאים לי יותר.
ולדיון ברמה ה"ארצית" יותר,
_אצל ילדים מאומצים יש בדרכ' חוסר - מניין לך? אני לא יודעת , אני שואלת, (כתבתי או שלא?) אם כי במפגש שהיתי בו בנושא האימוץ זה הרושם שנוצר אצלי, יכל להיות שהוא סוביקטיבי לחלוטין . ואני מסכימה איתך שאין לעשות הכללות.
תודה גם לאמא מאמצת, שחלקה איתי את מה שעברה, חלק מהכוונה שלי היתה לשמוע מאמהות מאמצות או כאלה שהרו מתרומה (ביצית או זרע).
אפשר לקרוא כאן עוד על תרומת ביצית

למסקנה שפשוט לא. לפי דעתי זה אולי הצורך האנושי הכי טהור שיש. אם האפרוח נולד למשפחה אוהבת את בעצם מעניקה לו מתנה ניפלאה
נוח לי מאוד להסכים איתך, ואני מאוד מקווה שאכן אעניק לו מתנה ניפלאה את החיים.
אבל זאת בדיוק הבעיה שלי. למשפחה מאמצת מגיע תינוק שכבר נולד. ישנה תפישה שאומרת שאולי עדיף לאמץ ילד שהוא כבר כאן , ולנסות להעניק לו חיים יותר טובים. מאשר להביא ילד לעולם. ולכן בעיניי מה שאתם עשיתם בכך שאימצתם עשיתם דבר גדול גם אם בא מהצורך שלכם בילדים.
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

ברחתי באמצע כי ביתי התעוררה, אבל אחזור. ושוב תודה
דליתוש_ב*
הודעות: 1383
הצטרפות: 14 דצמבר 2004, 11:40
דף אישי: הדף האישי של דליתוש_ב*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי דליתוש_ב* »

ורד, לי נשמע שכל ילד יתברך בך כאימו, ללא קשר לדרך בה הגיע לעולם... @}
נועה_ברקת*
הודעות: 895
הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11
דף אישי: הדף האישי של נועה_ברקת*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי נועה_ברקת* »

אני שמחה שנכנסת שוב ושהחזרת לדף את ייעודו (יעוץ אישי לך)
אומר כמה מלים עלי ועל עיסוקי (אם כי הכל גלוי וידוע בדף הבית שלי ובמקומות אחרים) אני עוסקת בנושא ההריון והלידה כבר מעל 15 שנה מכיוונים שונים של מחקר. אני יכולה לומר בוודאות שזהו תחום ידע שאני מצד אחד מביאה איתי לחיים האלו ומצד שני "מגלה" אותו בעידן המודרני ושאני בהחלט רואה צורך הולך וגובר להתאים ולהביא את הידע העתיק לעידן המודרני של תודעה, חופש בחירה וטכנולוגיה.
אני עובדת ב-יעוץ ביוגרפי (וגם עורכת ספרים) וחלק מהפונות אלי מגיעות עם שאלות הנוגעות להריון ולידה. מטבע הדברים והתקופה, חלק מהשאלות עוסק בדיוק בכך: בעיות פוריות, אמהות חד הוריות, התערבות בלידה, הנקה וכו'... הדילמות הן אינסופיות.
התפיסה הקיימת אצל כולנו היא פתרון בעיות. לכל בעיה, כשהיא מוגדרת, ניתן למצוא פיתרון ואם לא כרגע - בעתיד. זהו המנוע שמאחורי ההתקדמות הטכנולוגית, המייצגת פן מסויים של הקיום שלנו שיש לנו מקום והכרח. הבעיה מתחילה כשהפן המסויים הזה הופך להיות חזות הכל, משתלט על צדדים אחרים. למשל על צדדים רגשיים או רוחניים. לא כל בעייה רגשית או רוחנית באמת ניתנת לפתרון בצורה כזו. לפעמים בתוך הבעיה/הצרה/הכאב יש משהו שרק דרך מעבר בתוכו מגלה את הסוד ואת הפתרון. לידה היא אירוע כזה בעיני. ברוב המקרים, תהליך הצירים, כלומר הכאבים, מסייעים ללידה להתקדם וצופנים בתוכם סוד שהרבה נשים מדווחות עליו. לא כל אישה חווה זאת. לפעמים הכאבים הם מכשלה שיש למצוא לה פתרון, לפעמים האישה תמות בלידה אם לא יסייעו לה, לפעמים התינוק עלול למות. כשמדברים על לידה או הנקה (שהם נושאים אולי יותר ברורים כאן), ברור יותר שמה שאנחנו נדרשים לעשות זה קודם כל לספק תנאים מיטיביים כדי שהתהליך יתרחש מעצמו. אם למרות זאת יש בעיה - הטכנולוגיה יכולה לסייע לנו, וזה בדיוק מקומה.
לא ראיתי ולא שמעתי שלגבי ענייני פוריות מתפתחת גישה כזו. כלומר: שאת, כאישה עם בעיות להכנס להריון, זוכה לשמוע מהם התנאים המיטיביים עבורך להרות, קודם כל כתהליך טבעי של הקשבה פנימית לקצב ולזמן הנכון. גישה שמציגה בפני האישה אפשרות לעזור לעצמה בדרכים שונות, שאינן התערבות. ייתכן שבעיות פוריות רבות היו נפתרות עם יותר סבלנות, תמיכה תזונתית, שינוי באורח חיים והקשבה. גישה זו יוצאת קודם כל מהנחה שלכל מה שמתרחש יש סיבה וקצב משלו, והיא מנסה להבין את הסיבה ואת המשמעות ולא רק לפתור מיד את הבעיה. היא נותנת כבוד למה שקורה ולא מיד מנסה להתאים אותו לצרכים ולרצונות של בעל הבעיה, שתמיד פועל מתוך מוגבלות מסוימת.
אם גיזה זו היתה מקדימה את הטכנולוגיה (כשהיא היתה נדרשת, על מנת לפתור בעיה מכנית או אחרת), הרי שהיא היתה בשירות כוחות טובים ומייטיבים.
מאחר ושד הטכנולוגיה הוא כל כך מפתה, כל כך מלא נימוקים משכנעים והבטחות לחיים טובים יותר, הרי שכולנו, גם אני, מתפתים לו שוב ושוב, רק כדי לגלות שהוא מאד שתלטן ותובעני. ככזה הוא גם כלי נשק בידיים אינטרסנטיות-כלכליות, שכל עניינן להרוויח יותר כסף או עוצמה, כשאת וגורלך הם האחרונים שמעסיקים אותם.
כמו שאת מבינה בטח, זה נושא שישר "מדליק" אותי....
ולגבי העובדות : בדף מתי נכנסת הנשמה לעובר התייחסתי לשאלת הארבעים יום והתפתחות העובר.
אור_אל*
הודעות: 111
הצטרפות: 01 מאי 2005, 19:06
דף אישי: הדף האישי של אור_אל*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אור_אל* »

לורד הבר,
על אמונות אי אפשר להתוכח ובסופו של דבר כל אחת תבחר לה את מה שמתאים לה להאמין בו. - זוהי גם תשובתי לגבי כל השאלות ששאלת. השאלה במה את מאמינה. אף אדם הרי לא יכול לתת לך תשובה מוסמכת חד-משמעית ואבסולוטית. מדובר באמונות ולא במשהו שניתן להוכחה.

נוסף לכך, בנוגע לשאלותייך על הפריות למיניהן, החיאה וכו' - זכרי שלטכנולוגיה יש גבולות. יש הרבה נשים וזוגות שעוברים טיפולים רבים ושונים במשך שנים רבות ובכל זאת לא מצליחים להרות וללדת. כידוע, לפרוצדורות הרפואיות בתחום ההפריות יש אחוזי הצלחה לא גבוהים. כנ"ל בנושא ההחיאה: לא כל מי שמחיים נשאר בחיים...

ולגבי השימוש בטכנולוגיות שונות שקשורות להפריות שאלת: איפה הגבול? נראה לי שהגבול הוא אישי. כל זוג או אישה מחליטים עבור עצמם כמה הם מוכנים להרחיק לכת כדי לזכות בילדים ביולוגיים או גנטיים. יש נשים שמוכנות לסבול 20 שנות טיפולים ועשרות רבות של טיפולים וניתוחים ויש נשים שמנסות כמה חודשים ויש נשים שבכלל לא מוכנות לחשוב אפילו על קבלת כדור או זריקת הורמונים אחת ומעדיפות לאמץ. ויש זוגות ונשים שמאמצים לאחר שנים רבות וטיפולים רבים ויש זוגות ונשים שמאמצים לאחר טיפולים מעטים וזמן קצר. יש ויש. כל אחד והגבול שהוא שם לעצמו. (משום שבדרך כלל הרופאים אינם אלו שמציבים גבולות בנושא זה...)

ולנועה ברקת, תודה על ההסברים.
לוונדר_סגול*
הודעות: 1068
הצטרפות: 24 ספטמבר 2004, 16:05
דף אישי: הדף האישי של לוונדר_סגול*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי לוונדר_סגול* »

ולנועה ברקת, תודה על ההסברים.
גם.
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

חזרתי, ראשית ה"העלמויות" שלי הן מפאת בעיות תיזמון. (עבודה, לימודים, בית,ילדה וכו).
אמשיך את תשובתי לאמא מאמצת.
_שהתחלנו בתהליך האימוץ ופתאם קיבלנו את הטלפון שיש תינוקת שמחכה לנו מאד ניבהלתי, הרגשתי שעוד לא עניתי לעצמי על כל השאלות, אולי לא חשבתי מספיק. בתוך כל הבלאגן
זאת בדיוק היתה ההרגשה שלי כשנאמר לי שיש תורמת , וזאת הסיבה שפתחתי את הדף הזה. ברור לי שלא לכל השאלות יש תשובות, אבל לפחות בעצם העלאת השאלות, ואפילו הסתכלות דרך "עניים" של משהוא אחר. זה עוזר לי לברר את הסוגיות האלה עם עצמי כך שאוליי אלך יותר רגועה ושלמה לתהליך שמימלא היתי שלמה איתו.

ניראה לי שאי אפשר לעבד את כל השאלות לפני, וזה תהליך של לפני ואחרי, ושאלות תמיד יהיו. אני מאמינה שאהבה וחום יעזרו לכם ולאפרוח להתמודד עם השאלות, גם אלו שהתשובות אליהם לא פשוטות

זה יתגלה בסוף וזה יהיה בלי הכנה מוקדמת. מצד שני לא צריך לספר לכולם, או לספר בהמשך חייו לאט לאט כמו שתספרו לו.

אני חושבת שאין הרבה הבדל, בשני המקרים לילדים אין אפשרות להתחקות אחרי שורשיהם הביולוגיים. וזה קושי משמעותי אבל אני מאמינה שאפשר לחיות איתו בשלום. פעם עבדתי עם ילדים והייתי צריכה "לראיין" אותם, ובין היתר לשמוע פרטים על המשפחה. זכורה לי במיוחד ילדה ששאלתי אותה על אביה, והיא ענתה בפשטות שהיא נולדה מתרומת זרע. אני התבלבלתי מתשובתה יותר משהיא התבלבלה משאלתי.

שתורמת הביצית תרמה מעיד על כך שהיא עשתה את זה מתוך רצון לתת למשפחה אחרת את ההזדמנות לגדל ילד, היא תרמה ביצית עם אמונה שמי שיקבל אותה ידאג לה בהמשך חייה.
בעצם התרגשתי מכל מה שכתבת אליי, אך אלו דברים שתפשו אותי ושאקח אותם איתי כ"צדה לדרך".
תודה.
אור_אל*
הודעות: 111
הצטרפות: 01 מאי 2005, 19:06
דף אישי: הדף האישי של אור_אל*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אור_אל* »

בשני המקרים לילדים אין אפשרות להתחקות אחרי שורשיהם הביולוגיים -
כשמדובר באימוץ יש מקרים שבהן יש אפשרות להתחקות אחרי השורשים הביולוגיים. אגב, בארץ (והמצב דומה בארצות אחרות) רק כ-30% מהאנשים שאומצו פותחים את תיק האימוץ, ומתוכם יש חלק שמסתפקים במידע שנמצא שם. וחלק קטן יותר מתוכם גם מבקש אח"כ להיפגש עם המולידים. חלק מסתפקים במפגש חד פעמי שנועד לסיפוק סקרנות בנושאים שונים, וחלק עוד יותר קטן מתוכם ממשיך להיות בקשר כלשהו איתם.
אמא_מאמצת*
הודעות: 68
הצטרפות: 01 אוקטובר 2004, 07:16
דף אישי: הדף האישי של אמא_מאמצת*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אמא_מאמצת* »

בעצם התרגשתי מכל מה שכתבת אליי, אך אלו דברים שתפשו אותי ושאקח אותם איתי כ"צדה לדרך".
עשית לי טוב בלב @}


כשמדובר באימוץ יש מקרים שבהן יש אפשרות להתחקות אחרי השורשים הביולוגיים
אוראל, התכוונתי תרומת ביצית לעומת תרומת זרע.
רק כ-30% מהאנשים שאומצו פותחים את תיק האימוץ
זה תמיד קצת מדהים אותי שרק 30% פותחים את תיק האימוץ, אבל זה נושא לדיון במקום אחר :-)
אור_אל*
הודעות: 111
הצטרפות: 01 מאי 2005, 19:06
דף אישי: הדף האישי של אור_אל*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אור_אל* »

יש מדינות שבהן תורמי הזרע אינם אנונימיים ויש אפשרות לדעת עליהם פרטים רבים וגם להיפגש איתם. ויש בארץ נשים שייבאו לארץ זרע מתורמים במסלול הלא אנונימי בדיוק כדי שהילדים יוכלו כדברייך להתחקות אחרי השורשים הביולוגיים


זה תמיד קצת מדהים אותי שרק 30% פותחים את תיק האימוץ - אותי זה דווקא לא מדהים. ואם את רוצה, אפשר להעביר את הדיון על כך לדף שאת פתחת.
נועה_ברקת*
הודעות: 895
הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11
דף אישי: הדף האישי של נועה_ברקת*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי נועה_ברקת* »

עצם זה שתורמת הביצית תרמה מעיד על כך שהיא עשתה את זה מתוך רצון לתת למשפחה אחרת את ההזדמנות לגדל ילד, היא תרמה ביצית עם אמונה שמי שיקבל אותה ידאג לה בהמשך חייה
עם כל זה שהרעיון ממש יפה, הרי שבמציאות זה לא כך. רוב התורמות עושות זאת מסיבות אחרות לגמרי, חלק כלכליות, חלק כשאיבת ביציות. אם יותר נשים היו יכולות לדמיין באמת שתרומת הביצית שלהן פירושה תרומת ילד למשפחה אחרת, נראה לי שהייתה פחות נדיבות במישור הזה.
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

רוב התורמות עושות זאת מסיבות אחרות לגמרי, חלק כלכליות, חלק כשאיבת ביציות. אם יותר נשים היו יכולות לדמיין באמת שתרומת הביצית שלהן פירושה תרומת ילד למשפחה אחרת, נראה לי שהייתה פחות נדיבות במישור הזה.
תרומת ביציות בארץ מותרת רק מנשים שעוברות טיפולי פיריון בתהליך IVF, (הפרית מבחנה) עד כמה שידוע לי אין כל תגמול כספי בעקבות התרומה.
אישה שעוברת תהליך IVF, מודעת בהחלט למשמעות של התרומה, כנראה גם יודעת משהוא על הערגה לילד, ואוליי דוקא בגלל זה הן עושות את זה.
אכן הנשים התורמות בארץ הן מעטות מאוד. אני כשלעצמי ברור לי שאם היתי בצד השני של המיתרס לא הייתי תורמת. לדעתי הן נשים "גדולות" מהחיים, הרי הן תורמות ביציות עוד לפני שהן יודעות אם הטיפול שלהם יצליח. (הם תורמות את הביציות ביום השאיבה).
הן יכלו להקפיא עוברים ובכך לחסוך לעצמן מסע מייגע נוסף של זריקות הורמונים וכו, (אני מניחה שיש להן מספיק ביציות גם לתרומה וגם להקפאה, אבל בכל זאת.) וברור לי שהן מבינות את משמעות התרומה.
ובקשר לסיבה שפתחתי את הדף הזה: עזרתן לי מאוד, גם אלה שתמכו ואמרו מילות עידוד, גם אלה שהביאו מנסיונם ואולי בעיקר אלו שהעלו סוגיות קשות שהיתי צריכה לדסקס אותם עם עצמי. ברור לי שלא לכל השאלות יש תשובות , אבל לפחות עכשיו אני מרגישה יותר שלווה , פחות מוטרדת ופנויה לתהליך החשוב של קליטת העוברים ובע"ה שישתרשו.
תודה ומקווה שאוכל לעדכן בהמשך על התפתחוית טובות.
אור_אל*
הודעות: 111
הצטרפות: 01 מאי 2005, 19:06
דף אישי: הדף האישי של אור_אל*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אור_אל* »

מאחלת לך שתצליחי ותעדכני אותנו על ההתפתחויות הטובות
אמא_מאמצת*
הודעות: 68
הצטרפות: 01 אוקטובר 2004, 07:16
דף אישי: הדף האישי של אמא_מאמצת*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אמא_מאמצת* »

המון המון בהצלחה
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

אני בהריון |יש|. אני בתחילתו של מסע לקראת קבלה של ילד/ה למשפחה. וזאת |מתנה| ניפלאה. שהכל יעבור בשלום אמן.
טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*
הודעות: 271
הצטרפות: 05 יוני 2006, 01:14
דף אישי: הדף האישי של טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח* »

_זה מזכיר לי פרק ב ER על זוג דתי מאוד שלא רצה לתת לילדם טיפול רפואי כי הכל מאלוהים, ואם המחלה תכריע אותו אז זה מה שצריך להיות.
ואני לא הבנתי, הרי אם הכל מאלוהים אז גם ביה"ח הזה, והרופאים והקדמה והמדע, גם זה חלק מהכל, חלק מאלוהים. אז מה הבעיה?_

את צודקת, הכל מאלוקים. אך הוא זה שברא את העולם, ואם אנחנו רוצים שהעולם ימשיך להתקיים, ויהפך לטוב יותר, אנו צריכים לפעול על-פי כללים שהוא קבע.
כן, גם אפשרויות תרומת ביצית וזרע הן ממנו, אך צריך קודם לברר האם זה מותר על-פי אותם כללים וכיצד?
(לשם המחשה-גם את אפשרויות הגניבה והרצח הוא ברא - האם זה מותר באופן אוטומטי??????????????)

מומלץ מומלץ, לזוגות המתחבטים בשאלה באופן מעשי, לפנות למכון 'פועה'. הרבה ילדים באו לעולם בזכותם...........http://www.puah.org.il/ בהצלחה........
שוקלת*
הודעות: 1
הצטרפות: 16 אפריל 2007, 08:48

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי שוקלת* »

מישהו יודע בקשר להבט הדתי, אם הביצית הגיעה מאם גויה (ההפרייה נעשית בחו"ל בד"כ), ומושתלת באם יהודיה, התינוק/ת יהודי או שיצטרך לעבור גיור?
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

אולי מאוחר מדיי אבל, הילד הילדה הינם יהודים לכל דבר ולא צריכים לעבור גיור. ניתן לברר את זה גם במכון פועה.
לגביי, הילדה שלי כמעט בת שלוש, ילדה מקסימה ושלנו לכל דבר . כולל ריבים עם אחותה הגדולה. עדיין יונקת אך מקווה בקרוב להפסיק עם זה. לאחותי יש גם ילד אחרי הריון שהושג מ
. גם הוא ילד אהוב ומיוחד. חלק במשפחה יודעים חלק לא, אבל זה לא משנה. הסוגיה היחידה היא איך ומתי לספר לילדה את זה, שכן בעתיד לדעתי זה יהיה חשוב בישבילה.
דודית*
הודעות: 3
הצטרפות: 19 אוקטובר 2008, 11:01

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי דודית* »

למה נראה לך שזה חשוב לספר?
אני שואלת באמת כיוון שמתעסקת בשאלות דומות
ומהמקום של היום (טרום תהליך), מרגיש לי
שבמידה ואני ובעלי לא נתייחס לכך כאל "סוד", אלא פשוט לא נתייחס לכך בכלל
אין שום צורך שהתינוק ידע מזה
(בהנחה כמובן שאף אחד מלבד שנינו לא יודע את זה, אם יש אפילו אחד שיודע זה משנה את התמונה).
מעניין אותי לשמוע, אם בא לך לשתף
לי_אורה*
הודעות: 1940
הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי לי_אורה* »

למה נראה לך שזה חשוב לספר?
הנה כמה סיטואציות שיכולות להשיב על השאלה:
  • הילד/ה חס וחלילה חולה. אם לוקחים לחדר מיון, יש תמיד שאלות מהסוג של: יש במשפחה מחלות דם/ריאה/לב וכו'? מה משיבים במקרה שכזה? משקרים ובכך עלולים לסכן את הבריאות (ואולי אפילו את החיים!) של הילד/ה? או אומרים את האמת: אנחנו יודעים רק על 50 אחוז מהגנטיקה.
  • הילד/ה צריך תרומת דם או חס וחלילה איבר. נאמר והנתונים של האב אינם מתאימים. אז ברור שיפנו לאם, נכון? ואז מה יתברר?
  • הילד/ה זקוק/ה למשקפיים - לאימא ולאבא ולמשפחותיהם אין משקפיים. לילד/ה יש כישרון מאוד מיוחד, שאין להורים. ועוד הבדלים כאלה בין הילד/ה להורים - איך מסבירים את זה?
  • הילד/ה שמה לב/מעירים לה/אפשרות אחרת שיש שוני פיזיולוגי בינו/ה לבין האם. שוני שלא ניתן להסביר אותו באמצעות דימיון לאב או למשפחתו. מה משיבים לשאלות בנידון?
  • כשהילד/ה מתבגר/ת ורוצה להתחתן - איך אפשר למנוע נישואים עם חצי אח/ות?
וחוץ מזה, אני מאמינה שכל סוד הוא מחיצה, הוא ההיפך מאינטימיות ומקרבה משפחתית. הוא שקר בתוך המשפחה. מספיק שההורים יודעים ולא מגלים. ובמשך הזמן הילד/ה י/תרגיש שיש מבטים מיוחדים, שכאשר עולים נושאים מסוימים ההורים מחליפים מבט, נאנחים, יש מתח באויר, יש שפת גוף לחוצה. אי אפשר להסתיר אוירה של סודות ושקרים... היא מורגשת. ילדים/ות הם כמו רדאר רגיש לדברים שמתחת לפני השטח.

לדעתי, לא חייבים לספר לכל העולם. זה לא העסק של השכנה או של המכולניק. אבל בהחלט כדאי וצריך לספר לילד/ה: סוף סוף, זה נושא שקשור ישירות לילד/ה! זה חלק מהביוגרפיה, מההיסטוריה הפרטית שלו/ה!
דודית*
הודעות: 3
הצטרפות: 19 אוקטובר 2008, 11:01

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי דודית* »

תודה לי אורה, על תגובתך,
יש הרבה בדברייך וזאת במידה ומתייחסים לכך כאל "סוד"
אני גם חשה שלגדל ילד עם סוד זו טעות שמתי שהוא תיגבה את מחירה,
הגישה שאני מביאה היא של - אין פה בעצם כל סוד.

הסיפור מבחינתי הוא פשוט: לי היה קושי להיכנס להריון בגלל חוסר ב"משהו",
נעזרתי ביכולות המקצועיות הקיימות,
הריתי (טוב עוד לא :) ), ואז נולד תינוקי.
מבחינתי את המילה "משהו" היית יכולה להחליף במילה "תרומת דם" או "השתלת רחם",
מבחינתי כל זה , ברגע שהתינוק יהיה בתוכי, לא יהיה קיים.
הדרך אל ההריון, מאותו רגע שיהיה הריון כבר לא קיימת.

אני אם לילד גדול שנהרה מתוך מעשה אהבה שלי ושל אביו,
אני זוכרת את ההריון ואת מה שקרה לי כאדם וכאם במהלכו.
את מבינה, אני נהיתי אמא בזמן ההריון
והקשר שלי איתו מתחילת חייו ועד היום סובב סביב התקופה המיוחדת
והחד פעמית הזו שהוא היה בתוכי.
אני יודעת שכך יהיה גם עם אחיו\אחותו. אני פשוט יודעת.

לגבי פרטים כמו דמיון, משקפיים וכו',
מבחינתי הם תפלים. יש הרבה משפחות בהן הילד לא ממש דומה לאחד ההורים
אצלי זה לפחות לא מעורר מעולם שאלות
(אני לא מתכוונת לילד בעל גוון עור בהיר הגדל במשחה אתיופית,
בתרומות שכאלה עושים מאמץ להתאים את הצבעים, הגבהים וכד' למשפחה)

בכל מקרה,
מה שמרגיש לי מאד מאד בטוח
הוא שעד שילדי לא ידע מהעניין הזה,
אף אחד אחר לא ידע. שוב, לא כסוד, אלא ככבוד לילד.
זה שלו. אם נחליט אי פעם לספר לו הוא יוכל לבחור מה לעשות עם זה.

יש עוד הרבה, בעיקר לגבי ההיבט הרפואי (תרומת דם וכו), אבל אני קצרה כרגע בזמן, אז בהמשך
אשמח לשמוע עוד צדדים, הגיגים, מחשבות
לי_אורה*
הודעות: 1940
הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי לי_אורה* »

בחיי היום יום המשפחתיים מה שחשוב ביותר הוא מה שכתבת: הרגשות. אולם כאשר לצרכים רפואיים, לצורך דיאגנוזה כלשהי, רופא/ה בקופ"ח או בבית חולים או בחדר מיון ישאלו שאלות על בעיות רפואיות משפחתיות, מה תהיה התשובה? האם תינתן התשובה הרגשית והנכונה מאוד מבחינה רגשית (את האם של הילד/ה לכל דבר ועניין) או התשובה הגנטית הרפואית (אני לא יודעת דבר על 50 אחוז מהגנטיקה שלו/ה)?

וכאשר הילד/ה י/תגדל, נראה לך שחשוב למנוע נישואין עם חצי אח/ות או לא? יש דרך מאוד פשוטה למנוע זאת, אבל לשם כך צריך לעשות את הבדיקה. וכדי לעשות את הבדיקה, צריך לדעת על תרומת הביצית. אפשר לקרוא במאמר הזה עוד על תרומת ביצית

ולא הבנתי איך נושא שלא מדברים עליו עם אף אדם אינו נחשב לסוד.
מכל מקום, ברור שזכותך לנהוג לפי הבנתך ואין לי שום ויכוח איתך. את ביקשת דעות, אז כתבתי את דעתי והצגתי בייחוד 2 נושאים שעלולות להיווצר בעיות אם נושא תרומת הביצית יישמר בסוד מפני הילד/ה (ומפני הרופאים המטפלים).
ורד_הבר*
הודעות: 12
הצטרפות: 11 מאי 2005, 01:25

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי ורד_הבר* »

שלום לדודית ולליאורה:
תודה ליאורה כי שמת במילים את מה שאני חושבת ומרגישה.

דודית, כשאני הלכתי לתהליך הזה, העצה הפשוטה של הרופא לנו הייתה לא צריך לספר ודיי. אני אישית לא מאמינה לגישה הזאת גם בשל העובדה שסוד הוא סוד, ולא משנה כמה נתיחס אליו כאל משהוא טבעי , אבל שוב זאת הרגשתי בלבד. ואפילו בעלי לא שותף להרגשה הזאת., וראי אני שיתפתי אפילו כאן בעילום שם.

אבל יותר מכל מטריד אותי העתיד, היתי השבוע בבדיקות רפואיות עם ביתי הגדולה (גם היא נסיכה, היא באה לעולם כתוצאה מהפריה של ביצית שלי).
הרופאה שאלה אותי מליון שאלות על עצמי ,בעלי, ההריון ועוד... בנכחות הנסיכה, תארי לך מצב כזה עם הנסיכונת, אפילו נניח שאענה לרופאה כרגיל ורק אחר כך שלא בנכחות הנסיכונת אענה את האמת. את חושבת שהילדה לא תרגיש כלום? וכמובן הנושא של חשש מחצאי אחים... נשואים שלה בעתיד... נישואים של הילדים שלה... הבריאות של הילדים שלה.... היא תקח אותם לרופאים ותתן אינפורמציה לא מדויקת לרופאים. האם זה יהיה פר להסתיר את זה ממנה....? האם אפילו במינימום סיכון לא אסכן בכך את ילדיה/נכדיי העתידיים?

אני גם מאמינה שכאמא תרמתי משהוא לגנטיקה שלה. כך שאנו יודעים על יותר מ 50% מהגנטיקה שלה.( ולמה אני מתכוונת. אני אומר באופן כללי עד שאבדוק את המונחים המקצועיים בביולוגיה ואז אכתוב ביתר דיוק.)
אך לפני כן אספר סיפור: כשהנסיכונת שלי נולדה, היא שהתה בפגיה ושם באופן טבעי הם ביקשו את סוג הדם שלי ,מנסיון קודם בפגיה ידעתי שלפגים לפני שנותנים דם עושים בדיקה לאמא ולתינוק ורק אחר כך מתאימים את סוג הדם. למרות שהנסיכונת לא היתה זקוקה לדם, היה לי חשוב לספר לרופא את האמת כדי שחס וחלילה לא תהייה בעיה. הרופא ענה לי שהדם שלי זה הדבר היחיד שהיא מכירה!.
אני מתמצאת בביולוגיה מעט מאוד אך עד כמה שהסבירו לי והצלחתי להבין, שביצית בזמן שמושרשת אצל האמא, על מנת להתפתח זקוקה להזנה של האמא שנושאת את העובר ועל ידי כך גם מעבירה לה מהתכונות הגנטיות שלה.( זאת אגב יכולה להיות הסיבה שעל פי ההלכה היהודית האמא שנושאת את העובר נחשבת האם האמתית. והדת של העובר נקבעת על ידה.)

לסיכום הילדה שלי היא ב100% שלי של בעלי ואחות לנסיכה הגדולה. החשוב ביותר הוא מה שאנו מעניקים לה. (ברדיו ברגע זה מתנגן השיר מי אוהב אותך יותר ממני?). אהבה ביטחון ואמון. אנו עושים את המיטב שאנו יכולים. מי יתן ונוכל להמשיך להעניק לשתי בנותנו את המיטב. וחלק מהמיטב הזה זה לדעת מה מתי ואיך לספר לשתי הבנות את האמת. מתוך ביטחון אמונה ואהבה.
אנונימי

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אנונימי »

שביצית בזמן שמושרשת אצל האמא, על מנת להתפתח זקוקה להזנה של האמא שנושאת את העובר ועל ידי כך גם מעבירה לה מהתכונות הגנטיות שלה.( זאת אגב יכולה להיות הסיבה שעל פי ההלכה היהודית האמא שנושאת את העובר נחשבת האם האמתית. והדת של העובר נקבעת על ידה.)
הביצית המופרית אכן זקוקה להזנה של האם הנושאת. אבל האם הנושאת לא מעבירה עם ההזנה מטען גנטי המשתלב עם הגנטיקה של העובר.
לי_אורה*
הודעות: 1940
הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי לי_אורה* »

האם הנושאת לא מעבירה עם ההזנה מטען גנטי המשתלב עם הגנטיקה של העובר.
לי זה לא נראה בכלל חשוב: אהבה היא אהבה, והיא לא קשורה לשאלה האם האם מעבירה או לא את המטען הגנטי שלה. העניין הגנטי חשוב רק במקרים שציינתי: בעניינים בריאותיים, כשמדובר בבן/בת זוג וכו'. אבל חוץ מזה, ברוב רובם של המקרים, לא נראה לי חשוב בכלל. מצד שני, לדעתי, חשוב לא לשמור את הנושא בסוד, משום שאז הוא יהפוך לאישו ולג'יני בבקבוק שמתכונן לפרוץ בדיוק ברגע הלא מתאים וע"י האדם הלא מתאים ולגרום לטראומה ולאובדן אמון בהורים ובמשפחה.
סבתא_פוטנציאלית*
הודעות: 1
הצטרפות: 26 נובמבר 2011, 19:00

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי סבתא_פוטנציאלית* »

שלום
אני סבתא פוטנציאלית לנכדים עתידיים מתרומת ביצית.
ניסוח מוזר.
העובדות הן שבתי, שכיום בת אחת עשרה, על פי הידע הרפואי הקיים היום, תזדקק כנראה לתרומת ביצית כדי להרות.
אז כאילו זה מוקדם מדי לחשוב על זה.
אבל אני מכירה אשה בת שלושים וארבע שכעת עוברת את התהליך ומאד קשה לה להתמודד עם ה"לקות" הזאת. ויחד עם כל העניינים הרפואיים והטכניים היא צריכה לעשות גם התמודדות נפשית פנימית כדי לקבל את העובדה הזו.
ומלווה אותי תחושה שהייתי רוצה שהבת שלי תגדל כשהאפשרות הזו נמצאת בסביבה שלה
שזה לא ינחת עליה בבום עתידי. (כרגע עוד לא דיברנו אתה על זה).

הייתי שמחה אם היא היתה מכירה משפחה שבה הילדים נולדו מתרומת ביצית,
אם היא היתה יכולה לראות אמא ותינוק ולדעת, בלי קשר אליה, שזו אפשרות קיימת.

אני רוצה להתייעץ עם נשים שעברו את זה, שעוברות את זה - האם יש עוד משהו שאתן חושבות שאפשר לעשות כדי להכין ילדה לאמהות כזאת.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

ערב טוב. אנ בהתלבטות עצומה לפני החלטה האם להרות באמצעות תרומת ביצית. האם יש כאן אמהות שיש להן ילדים מתרומת ביצית? אולי גדולים כבר? שיכולים לשתף ולהגיד מה דעתם בדיעבד?
אמא_לתאומים*
הודעות: 84
הצטרפות: 11 אוקטובר 2006, 12:29
דף אישי: הדף האישי של אמא_לתאומים*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי אמא_לתאומים* »

י ש לי חברה שעשתה זאת לבד, כלומר גם ביצית וגם זרע.
7 שנים התלבטה אם בכלל להביא ילד בטיפולים, כשההסתבר שמהביציות שלה היא לא תהרה אחרי מעט ניסיונות, פנתה לתרומת ביצית.
הגדירה זאת כך שמרגע שהחליטה ללכת על זה והיה לה קשה להחליט זאת, נאלצה להיפרד מהרבה מטענים שקשורים לזה - השאירה את כל ההתלבטויות מאחור והתמקדה בתהליך. לא היה לה קל בכלל, בכלל בכלל לא - אבל כאמור הלכה על זה.

כיום יש לה ילד כבן 4, מתוק אמיתי, ואין שום הבדל בתחושות, בחוויה, בגידול לא מבחינתה, לא מין הסביבה ואפילו עם הרבנות/מוהל/רישומים הכל הסתדר.

הצליחה בניסיון הראשון (!), ההיריון עבר ברובו קל יחסית ובריא.
יש יתרון עצום לביציות צעירות גם מבחינת סיכויי הצלחה וגם מבחינת תקינות ההיריון והתפתחות העובר וזה גם שיקול בגילאים מסוימים, כשהחשש ממומים גדול מאוד.
היא ילדה בגיל 45.


אם זו האופציה שאת שוקלת, אישית לא הייתי מהססת. אנחנו חברות קרובות כמעט כמו משפחה, האהבה והגידול זהים לילד ביולוגי, ההורים שלה תמכו בה למרות השמרנות, למרות שגם הם הצטרכו לעבור תהליך של קבלה לא פחות ממנה.

מרוב שזה טבעי ומבורך לפעמים הם משתעשעים במחשבה שהוא דומה לדוד כזה או מזכיר בנטייה שלו למשהו כזה או אחר את הדודה הזו.

לא פשוט, להגיע להחלטה כן? אבל כשאני משווה את המחשבה שלפני הלידה על כל המחשבות שעוברות בראש בעד ונגד - ואת מה שקורה אחרי שהילד נוצר, שאת הרה, יולדת, מגדלת כל השאר זה בולשיט. היומיום מכתיב את המציאות ולא השאר. הכל נראה שולי כל כך כשאת מגדלת את הילד שלך, ביולוגי או לא, הוא שלך מכל הבחינות שלא יהיה לך ספק בכלל. וחברה שלי שמרנית ומגיעה מבית שמרני תהיי בטוחה, שאם היא השלימה עם כל המשמעויות אז זה אפשרי.

החרטה היחידה שלה ושל המשפחה זה שהיא לא התחילה מוקדם יותר והיתה מביאה שניים. או שיכלה להתעקש על החזרה של שניים שמסיבות שונות חששה מזה בהתחלה (היא נקלטה מהחזרה רק של אחד מרוב שהסיכויים טובים משמעותית כשהביצית צעירה).
במסע_להיות_אמא*
הודעות: 1
הצטרפות: 24 ספטמבר 2016, 18:13

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי במסע_להיות_אמא* »

זו בדיוק הנקודה בה אני נמצאת בחיי.
עשיתי הרבה טיפולי איויאף ומכיון שלא צלחו, אני מתחילה לחשוב על האפשרות של תרומת ביצית.
הייתי מאוד רוצה לדעת איך מתגברים על כל החששות
איך משלימים עם כך שלא יהיה לי ילד שיהיה בדמותי ובדמות משפחתי
עדיין אין לי ילדים ואני כמעט בת 45 וגם לא בזוגיות (נפרדנו במהלך הטיפולים)
ואיך מתמודדים עם כל השאלות שיגיעו מהסביבה
מה בגילך?
איך?
וכו
מאוד אשמח שנשים שעברו את התהליך או חברותיהן יכתבו, בדיוק כמו שכתבה אמא לתאומים - תודה, הייתי רוצה לדעת עוד.
גם מבחינת הבחירה, איך בוחרים את התורמת, איזה נתונים נותנים?
המראה שלי דיי רחוק מזה של מזרח אירופה.
תודה לכולן ולכולם.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

לבמסע להיות אמא שלום רב. אענה לך קצר וקולע. אל תתמהמהי. תעשי. הזמן רץ. לכי על כל הקופה. כן כן. תרומת ביצית וכן תרומת זרע. כי הזמן רץ. ואיתו הגיל וההשלכות. את תצליחי וכן תהיי אמא בע"ה . כמוך יש מלא. אני עצמי עברתי את התהליך וברוך השם בהריון. ובגלל שחיכיתי כמוך ו"חפרתי" ונברתי בשאלות כאלה ואחרות. סתם ביזבזתי זמן. מה שהכי חשוב זה איך שאת מגדלת. ומי מגדל את הילד. גם בתורה כתוב. שמי שמגדל הוא ההורה ולא מאיפה זה בא. ליבי איתך. היום אני בת 52. בגלל ש"מרחתי" את הזמן. בהתלבטויות. אומנם כבר ניסיתי טיפולים בעבר שלא צלחו לצערי. כניראה שלא הייתי מוכנה מספיק למרות שברור לי ולכל העולם ואישתו כמה אני רוצה ומחכה לילד/ים. אך כשבאמת באמת רוצים ונלחמים ומתמקדים ומתעקשים על המטרה. בסוף פוגעים בול. תסיתי כל מחשבה זרה. כל מיני דעות. בסופו של יום את זאת שמחליטה. ורוצה ומשתוקקת לילד. אז קדימה . אל תתני לשום רעשי רקע לעכב בעדך ולו לרגע. ולכל מה שנכתב למעלה לגבי ילד ונשמה שיורדת לעולם. וזה לא משנה איך ...כיצד... בורא עולם לא מוריד סתם נשמה לעולם. כי הנשמה צריכה לרדת. לידיעתכם הרבה. הנשמה כן בוחרת את ההורים. ואם הנשמה יורדת בתוך רחם (הכלי) של האם שתסחוב אותו ברחמה. או אפילו הורים מאמצים שזכו לקבל ולגדל את הילד/ה. יש להם זכות ענקית. כי זה נקרא להציל נפש. מי שילמד את שער הגלגולים של האר"י הקדוש. יבין מה זה גלגול נשמות. למה הן יורדות לעולם. ואיזו זכות יש למי שמגדל/ת. לקדוש ברוך הוא חשבונות משלו. ולנו אין להתערב. אך כן לעשות השתדלות. וזאת אחת המצוות הגדולות בתורתנו הקדושה. מצוות פרו ורבו. וכתוב במפורש " פרו ורבו ומילאו את הארץ" לכן כל מי שקוראת את שכתבתי. בלי היסוסים. קדימה מעשים. וכל המדע. וכו' ל4 שאני מזלזלת. אך כמה פעמים שמעתם ...נתקלתם.. בהורים בריאים שהביאו ילדים עם מומים לא עלינו. ואין שום גן כזה או אחר במשפחה משום צד. או מחלות למיניהן שלא נדע. אם נחשוב כך.. עדיף לא לחיות בכלל. זה כמו לפחד לצאת מהבית כי אולי יקרה משהו רע חלילה. דיה לצרה בשעתה ושלא תהיה אמן. מאחלת בהצלחה לכל מי שבטיפולים. בתהליך או ברצון. שזה כבר צעד בפני עצמו. חשיבה חיובית. ואין ממה לחשוש. אני שעברתי את כל מדורי הגיהנום. ישתבח שמו לעד זכיתי להרות וכן מתרומת ביצית. שזה נס בפני עצמו. כי היו לי כבר נסיונות וכן גם של תרומת ביצית. שלא צלחו שכבר ציינתי קודם לכן. לא צריך ביציות. צריך ביצים לעשות את הצעד. אני גם לא מתכוונת לספר לא לילדים ולא לאף אחד שזאת תרומת ביצית. כי זה לא יתרום כלום. ממילא פרטי התורמת חסויים. ולא נדע לעולם. כל תורמת עוברת בדיקות לפני. אז מה החששות. ומה זה יתרום לי...לך? כלום!!!!! מלבד מחשבות סרק ובלבולי ביצים ומוח. ואי שקט נפשי מ..י..ו..ת..ר. הרי אני מעוניינת בתרומה נטו. ובילד/ים שאני כמהה להם. וזה מה שחשוב. וזאת התרומה👫👬👭💑
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

המשך לבמסע להיות אמא. גם אם מראך רחוק מלהראות כמו מזרח אירופה. יש תורמות שם שלא בהירות. שזאת תהעה הבעיה האחרונה שלך. הרי את ממלאה פרטים. ונתונים שאת בוחרת . נותנים לך אפשרויות של תורמות. ולא כולן בהירות עינים ושיער. חוץ מזה מה רע בילד/ה עם שיער ועינים בהירות? תמיד אפשר לומר שהוא דומה לאבא. או לנשפחת האב. שאת לא חייבת לחשוף את זהותו. במקרה גם של תרומת זרע . מה איכפת לך מה חושבים. אל תתעסקי מסביב. תגשי למטרה. ובהצלחה. את מוזמנת לפנות אליי במיילsari [email protected]
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי פלונית* »

כשהילד/ה מתבגר/ת ורוצה להתחתן - איך אפשר למנוע נישואים עם חצי אח/ות?
ונגיד שהילד יודע ויעשה בדיקות במקרה של נישואין. עוד כמה דורות אח"כ צריך לבדוק? ילדיו? נכדיו? ניניו?
זה מאוד מעסיק אותי.
אני יודעת שכמעט לא מדברים על זה בארץ- גם במקרה של תרומת זרע. ונשים שהרו מתרומת זרע הודו בפני ביושר שזו בעיה. הרופאים די מטאטאים את זה- מה הסיכוי וכו'. אבל ברגע שזה קורה לך- לא משנה שהסיכוי להתחתן עם אחאי היה 0.1% (נגיד. נראה לי גבוה ברבה).
מחפשת_אנונימית*
הודעות: 1
הצטרפות: 30 מאי 2021, 15:56

להרות מתרומת ביצית

שליחה על ידי מחפשת_אנונימית* »

נכנסתי לפורום כי אני מחפשת את האמא הביולוגית שלי. תרמה בשנת 95 אזור המרכז אז אם מישהי עונה על זה בחיוב אשמח שתגיב את שם הרופא המטפל או אפילו רק את ראשי התיבות של השם שלו ואת המוצא האתני שלה. אני אוסיף גם כמה דברים שצריכים להיכתב. אל תסתירו את המידע הזה מהילדים שלכם זה עושה נזק גם להם וגם לכם ההורים. התת מודע שלי לא נח ובסוף ניחשתי לבד ומאוחר מאוד. זה סתם יכול לדפוק את היחסים מנסיון, ולשקם אמון... קשה
שליחת תגובה

חזור אל “אימוץ ואומנה”