גם אותי זה נורא מעצבן הסמול-טוקים חסרי המשמעות.
אבל אני אכן נגררת לזה בעצמי וזה עוד יותר גרוע. יש לי ידיד שלפעמים כשאני מתקשרת אליו רק כדי להגיד לו שיירד למטה, אז אני אומרת לו "היי, מה נשמע? תרד למטה" ושמתי לב לשטות הזו, שאני לא באמת מחכה לתשובה רצינית, רק כשהוא צחק עליי בגלל זה.
מאז אני שואלת אותו מה שלומו כשאנחנו כבר יושבים איפשהו ואני באמת רוצה לשמוע את כל מה שעבר עליו השבוע וכו'.
נדמה לי שאני אאמץ את ההצעה של
מיכל שץ, ופשוט אענה "תודה רבה" .
אבל זה עלול להישמע לא קשור כששואלים "מה נשמע / מה המצב / מה קורה".
וגם, ברוב המקרים אני רוצה להראות "הדדיות" אבל אני מרגישה צבוע לשאול "מה שלומך?" אנשים שאני לא יודעת עליהם כלום.
הייתה תקופה שהייתי מתחמקת מלומר שלום לאנשים (מכרים רחוקים) בכלל, כדי להימנע מהמצב הטיפשי והמביך (אותי) הזה.
כי חשבתי לעצמי, אם שואלים אותי נגיד, מה חדש, אבל הם בכלל לא יודעים מה ישן, ומה קורה בחיים שלי, מה יש לי להגיד להם?
וגם לפעמים לא בא לי לענות תשובה אמיתית, כי אני לא רוצה לשתף אנשים מסויימים בחיים שלי.
אולי זה טיפשי וכשאני לא משתפת אני משאירה את האנשים האלו בסטטוס
מכרים רחוקים של "שלום-שלום"
(אגב, הביטוי הזה משקף את המצב הנימוסי (צבוע) הזה של חוסר קירבה והתעניינות בין אנשים).
פעם כל כך הפריע לי המצב הזה שממש לא אמרתי שלום לאנשים האלו שלא היה לי על מה לדבר איתם, כדי פשוט לנתק אותם מהחיים שלי סופית.
לא נראה לי שזו הייתה אסטרטגיה טובה במיוחד.
בתיכון, הייתה תקופה שבה היה "מקובל" לתת נשיקות בלחי לכל מכר.
היה בחור אחד שדיברתי איתו פעמיים ומאז כל פעם שהוא פגש אותי הוא נתן לי נשיקה בלחי, זה היה קצת טיפשי אבל לא הפריע לי,
עד שיום אחד הוא טעה בשם שלי. החלטתי שאם הוא עד כדי כך לא קשור אליי, אין מצב שאני מושיטה לו את הלחי שלי שוב
ואז ביליתי המון הפסקות בהתחמקות מאוד לא אלגנטית ממנו במסדרונות הבית-ספר (מזל שהוא היה ממש ממש גבוה ובלט למרחקים).
בסוף הוא פשוט הפסיק להגיד לי שלום (להקלתי הרבה).
יש לי התלבטויות כל פעם באוניברסיטה וכו', האם לעצור לשיחה (לרב זה ממש חצי דקה אם ממהרים, ואז גם אם אני רוצה לדבר אין זמן. אז מה אומרים? אולי עדיף לא לעצור כדי לא להיכנס למצב הזה)
אולי פשוט לחייך חיוך מהיר, אבל אם לא בא לי לחייך, כי אני ביום ממש רע, אז לזייף חיוך?
יצאתי קצת אנטיפתית : )
אבל אני לא. פשוט לא בא לי לזייף. אבל אני כן.
תודה על התזכורת, אני מפסיקה עם זה שוב מעכשיו.
>
עודד.