איך להיות עיתונאית

אני רוצה להיות עיתונאית ולעבוד כפרילאנסרית. אני מעוניינת במיוחד לכתוב כתבות למוספים (לא חדשות).
(הייתי רוצה לפרסם במוסף הארץ ויש לי רקע שיכול לסייע לי לכתוב בנושאי בריאות, במוסף הבריאות של הארץ למשל).
אין לי ניסיון בעיתונאות, אבל יש לי ניסיון רב בכתיבה במקצועי כעורכת דין.
מישהו יודע איך ומאיפה אני יכולה להתחיל?
אם אשלח לעיתון כתבה שאזום ואכתוב בעצמי, מישהו יתייחס אלי?
האם כדאי לי לנסות להפעיל קשרים או שיתייחסו לדברים שאשלח גם בלי קשרים?

אשמח לקבל כל אינפורמציה.

בזמנו שלחתי כתבה ל"הארץ" בנושא "חנוך לילד על פי דרכו".
הכתבה פורסמה. יש להם מקום מיוחד לכתבות של "לא עיתונאים".

אבל אולי תתחילי לכתוב ל"באופן טבעי". שם כל הכותבים הם "עיתונאים". בהכרח.

קשה לי לראות את מוסף הארץ, דווקא, מקבל כתבה שלא הוא יזם, מעיתונאית מתחילה ולא-מוכרת, ומפרסם אותה. אולי חלקים אחרים של העיתון, בעיקר עמודי המאמרים - בסבירות רבה יותר, אבל יותר "מאמרים" ופחות "כתבות".
אני מציע לך להכין כתבה או שתיים, לבחור נושאים שגם קרובים ללבך מספיק כדי שתכתבי עליהם מתוך עניין, וגם מעניינים מספיק כדי לעורר עניין במערכת. אחר כך, אם יש לך קשרים - הפעילי אותם (כידוע, מי שיש לו קשרים לא צריך פרוטקציה...), ואם לא - תבררי אם יש להם עניין, ואם כן - תשלחי.
באופן כללי, עדיף להתנסות קודם במקומונים, ואחר לעלות לליגת העל.
קחי בחשבון שהשכר בתקשורת הכתובה, למתחילים וקצת הלאה, הוא עלוב למדי, ורוב העיתונאים לא עושים את זה כי זו הפרנסה שבה יוכלו להרוויח הכי טוב, אלא משיקולים אחרים.
אם תרצי להתייעץ בבחירת נושא לכתבת המבחן, או בקריאתה המוקדמת - אשמח לסייע.

אם הנושא טוב, והכתיבה סבירה, סיכוי טוב שייקחו את זה - בפרט אם זה משהו בלעדי לך. כשיש לך בלעדיות, הם ייקחו את הסיכון שמקסימום העורכים ישכתבו את הכתיבה.

תודה. מרגש אותי לקבל כאן תשובות.
יש לי עוד שאלות:

מה זה "שכר עלוב" ? (לפי מה נקבע השכר?)
איך מגדירים בלעדיות? אם אני מכירה אדם מרתק וכותבת עליו כתבה, זו בלעדיות? ואם זו תופעה חברתית שאני מתעדת? אני מניחה שהרעיון הוא שאכתוב משהו על נושא / אדם שעדיין לא פורסם?
אפשר פשוט לשלוח כתבה ולחכות לתשובה?

(שרון, תודה. אזכור את הצעתך בבוא היום).

שלא פורסם, ושלא יכלו/יוכלו להגיע אליו בלעדייך... כדאי שהמרואיינים יבטיחו לך בלעדיות, לפחות לתקופה מסוימת.

ואם לא - תבררי אם יש להם עניין
למה הכוונה? איך מבררים?

מתקשרים למערכות, מבקשים לדבר עם רכז הכתבים ושואלים אם הם מחפשים כותבים.

מה זה "שכר עלוב" ? (לפי מה נקבע השכר?)
600 ש"ח ל- 2500 מילה או 450 ש"ח ל- 1800 מילה או 200 ש"ח ל- 800 מילה וכן הלאה..
אני מניחה שכוכבים מקבלים יותר, ושבעיתונים מסויימים מקבלים יותר, אבל זה הסטנדרט. גם לכותבים מנוסים.

אפשר פשוט לשלוח כתבה ולחכות לתשובה?
לא רצוי וגם לא ראוי. תמיד עדיף למען כתבה (וכל דבר אחר) למישהו ספציפי, ששוחחת איתו בטלפון קודם.
המלצתי: תכתבי כתבה במיטב כשרונך, תרימי טלפון לכמה עורכים/רכזי כתבים, תגידי שיש לך כתבה מוכנה ואם יש להם עניין בה. אם כן - מצויין. אם לא - לעורך הבא. לפני שאת בוחרת נושא כדאי לך לעשות תחקיר קטן בשוק המגזינים ולראות איזה מהם עשויים להתעניין בנושא שלך. הצצה קלה במגוון המגזינים של SBC תראה לך למה הכוונה.

טיפ: זה הרבה יותר קל ממה שנראה! רוב העורכים מחפשים בנרות כותבים מוכשרים וכתבות מעניינות.

בהצלחה (-:

(פועה? את בכלל עוד כאן?)

אותי זה בהחלט מעניין. הייתי כותבת הרבה בנעורי, מעולם לא במסגרת מסחרית.

600 ש"ח ל- 2500 מילה או 450 ש"ח ל- 1800 מילה או 200 ש"ח ל- 800 מילה וכן הלאה..
זה בהחלט שכר עלוב. בעיתונים ארציים על היקף כזה מקבלים גם פי שלוש ופי ארבע. וגם זה לא הרבה, יחסית לעבודה שמשקיעים הרבה פעמים, נסיעות, טלפונים (סלולריים!) ועוד.

אני מדברת על 450 ש"ח ל- 1800 מילה במוסף "סגנון" של מעריב! לא ב"השבוע בנתניה"! תאר לעצמך, פלוני!
ותאר לעצמך כמה עבודה זה לראיין מישהו באנגלית, שאז עוד צריך לשקלט ולתרגם (ראיון בעברית אני לא מקליטה, רק כותבת).

> ברונית חייבת דחוף לשפר את הגישה שלה כלפי רמת הכנסה נאותה. מייד ניגשת לכתוב איזו סוגסטיה למוח <

מנצלים אותך.
ז"א, אולי לסגנון זה סטנדרטי. אני התייחסתי לסוף שבוע ולמגזינים בעלי תפוצה יותר רחבה.
וחוץ מזה, תבהירי אם העבודה היתה כרוכה בדברים חריגים - כמו התרגום הזה, או נניח, המרואיין הסכים רק לשיחה של חצי שעה-שעה בסלולרי, או תדגישי שהיו חמישה מרואיינים ולזה יש תעריף אחר מאשר מרואיין אחד. תבררי אם יש אפשרות שהקלדניות יתמללו לך ראיונות.

מנצלים אותך.

)-:

הלו ברונית - אל תשכחי למה את במקצוע הזה, כי את אוהבת אותו. אז אף אחד לא מנצל אותך

, מה שכן, שווה לקחת את העצות של הפלוני ולעשות איתם משהו.

וגמני מתעניינת בכתיבה עיתונאית, אז תודה על הטיפים.

תודה טובי!
ותודה גם לפלוני אלמוני על העצות, הן טובות חוץ מזו עם הקלדניות. קלדניות בדרך כלל מתמללות חומרים של ניוז.
כן, "מתוגמלת כספית באופן לא מספק" עדיף על "מנוצלת".
מנוצלת אני אף פעם לא מרגישה, זה לא בתפיסת העולם שלי. זו מילה שמעבירה את הכוח לידיים של מישהו אחר ומתעלמת מאלמנט הבחירה האישית שלי.

שאלה בנושא:
למדתי תקשורת בתיכון ולמדנו שם קצת על סוביודיצה או משהו כזה ועל עוד עקרונות של עיתואנות.
השאלה היא איך אני יכולה לכתוב כתבה ולראיין אנשים ללא תעודת עיתונאים וללא ידע בחוקי העיתונאות?
לא חייבים לעבור קורס בסיסי ולו רק לדעת את הזכויות והחובות של העוסק במקצוע?
אשמח לשמוע על קורס כזה או ספר או משהו. נראה לי חסר אחריות להתחיל לעסוק בזה ללא הכלים.

טובי,
לרוב הכותבים שאני מכירה בעיתונות אין תעודת עיתונאי. לא חייבים לקחת שום קורס בסיסי, מספיק שיש לך את היכולות לראות סיפור, לשאול את האנשים הנכונים את השאלות שמעניינות אותך, ולאגד את הכל לכתבה מבלי לסלף את העובדות (יש כמה עיתונאים עם תעודה שאין להם בעיה לסלף, אבל זה כבר קשור באינטגריטי, לא בתעודות).

תלוי גם באיזה נישה את כותבת, לאיזה כלי תקשורת ומי העורך.

נראה לי חסר אחריות להתחיל לעסוק בזה ללא הכלים
ברוב המקרים לא מדובר על ניתוח מוח. שמועה חסרת בסיס/מזיקה לציבור/שקרית את יכולה להפיץ כבר עכשיו גם באינטרנט. הכל פתוח. מה שמחזיר אותנו לסוגיית היושרה הפנימית.

לי יש כמה אכסניות שאני כותבת בהן, אבל בראש ובראשונה אני מציגה את עצמי למרואיינים כאדם פרטי, עיתונאית פרילאנס במגזין זה וזה (אמיתי, לא מומצא) שמוצאת עניין בסיפור שלהם ומעוניינת לערוך עליהם כתבה. גם אם לפעמים לא ברור לי מראש איפה אני רוצה לפרסם אותה. אם הם מסכימים, ולעתים זה כרוך בהתניה לראות את הכתבה לפני שהיא מתפרסמת, אז כולנו הרווחנו. אם אחרי המפגש משהו מתפקשש ואני לא מוצאת לכתבה במה מתאימה (נדיר) או שמשהו אחר לא מסתדר, אני יוצרת קשר עם המרואיין ומתנצלת. אם לזה את מתכוונת בחוסר אחריות, הרי שאני חולקת עלייך. אחרי הכל גם אני מהמרת פה על זמן ועבודה (רבה!) כך שהאחריות מתחלקת בין שנינו, כישויות חופשיות.

> לא סתם אני כותבת על ניו-אייג'. רוב המרואיינים שלי יכולים להבין גישה כזו (-; <

ברונית,
שאלתי אותך שאלה ב אירוע החלפת ספרים בגדים חפצים

שלחתי מכתב לעיתון מסויים והצעתי להם כתבה בנושא מסויים
הם ענו לי:
אם תשלחי אלינו את הכתבות, נשמח להעבירן לעורכים הרלוונטיים. עם זאת, איננו מתחייבים לפרסמן. יצויין כי פרסום הכתבות הוא ללא תשלום, וייתכן שיעברו שינויי עריכה.

מה דעתכם?אני מתבעסת לשלוח כתבה שהשקעתי בה ואז שיקרעו אותה לגזרים, אולי מישהו אחר יכתוב כתבה וישתמש בחומר שלי שאספתי ובכלל הם לא מתכוונים לשלם......... או שפשוט ככה זה? מה אומרים בעלי הנסיון?

אני לא הייתי שולחת אם הם לא מתכוונים לשלם.
מה ההליך שלהם לתשלום? כלומר, איך הופכים לכתב שכן מקבל כסף ?
(אין לי ניסיון בתחום.)

יצא לי פעם לכתוב כמה כתבות למגזין לילדים (הכרתי את עורכת המשנה),וגם למגזין ניו-אייג'י שאליו פניתי ביוזמתי.
מהנסיון המועט שלי אני יכולה לומר שלא כל כך נשמע לי לכתוב ללא תשלום,מכיוון שאם הם לא מחויבים לכלום,ואינך
מכירה שם אף אחד,באמת זכויות היוצרים שלך לא מוגנות.
דבר נוסף,בקשר לעריכה-הרבה פעמים ממש משנים קטעים בכתבה,אפילו בלי להתייעץ.אותי אישית זה עצבן בזמנו,
הרי בסופו של דבר שמי מתנוסס מעל העריכה שאינה לרוחי...בהמשך הבנתי שכך נהוג.בכל אופן אם את רוצה קצת יותר
שליטה על התוכן כדאי ליצור קשר ישיר(אפילו לגשת ממש),ולא להסתפק במשלוח ,שאין בו שום תקשורת הדדית ודינמית.
בכל אופן,כל זה לא משנה אם יש לך מטרה מסוימת לפרסום כתבה,למשל כתבה מקצועית שמהווה לך גם במה.ואז הבמה הזו
ממילא שוות ערך לשכר כספי.או אם יש לך חזון,רעיון שאת חשה להוטה לפרסם,משהו שהוא בנשמתך,ואז שאלת השכר
ואולי אפילו העריכה פחות חשובים...
בכל אופן הדף הזה מעניין וחשוב בעיני,ממש עושה חשק לכתוב,אז תודה לכולם על הטיפים והעצות. @}

אם תשלחי אלינו את הכתבות, נשמח להעבירן לעורכים הרלוונטיים. עם זאת, איננו מתחייבים לפרסמן. יצויין כי פרסום הכתבות הוא ללא תשלום, וייתכן שיעברו שינויי עריכה

הכל פה מאוד הגיוני, חוץ מעניין התשלום, אבל גם אז אפשר לחשוב על זה.

להעביר לעורכים הרלוונטיים - זה הדבר הכי נכון והגיוני. העורכים הרלוונטיים הם אלה שידעו לומר אם הכתבה שלך מתאימה, מספיק טובה וכד'... מקובל מאוד.
איננו מתחייבים לפרסם - זה נכון לרוב הכתבות. ההבדל הוא שכתבה מוזמנת תשולם בדרך כלל, גם אם לא תפורסם. איך יתחייבו אם לא מכירים אותך ולא קראו עדיין את הכתבות?!
ללא תשלום - בעייתי. אולי כדאי לדבר עם "העורכים הרלוונטיים" ולנסות להבין למה - הרי אם הכתבה טובה, הכפולה הזו ממילא מתומחרת, אז למה לא לשלם? אולי תעריף נמוך משל כתב ותיק. העורכים הרלוונטיים הרבה פעמים נחמדים (מקווה שאני הייתי כזו:-)), ואפשר פשוט לדבר איתם גלויות. בנאדם לבנאדם. אם הכתבה טובה, לדעתי אין סיבה לא לשלם. אלא אם זה אתר אינטרנט, ואז זה שונה (אז אין מקום מוגבל, ככה שיכול להיות שבאמת אין תקציב נוסף).
שינויי עריכה - לא מראים או משתפים את הכותב, אלא אם הוא רוצה ללמוד מהשינויים. לגמרי מקובל (לשנות בעריכה ולא להראות). את יכולה לבקש לראות את הכתבה אחרי עריכה כדי ללמוד וגם לציין שחשוב לך לראות שלא שינו את מהות הדברים בעריכה (לבוא בגישה של "לטובת הכתבה ואמינותה"). אין מה להתעכב על שינויים סגנוניים של עריכה, אלא רק אם נראה לך שחטאו לנושא/ עובדות וכד'. לדעתי, לפחות. עריכה אמורה בדרך כלל להביא את הטקסט למקום נהיר יותר, זורם יותר, מובן יותר, אטרקטיבי יותר... לא תמיד זה באמת ככה, אבל זאת הכוונה. לא תמיד זה קל, ולא תמיד ככותב ברור לך למה שינו כך וכך. לעורך בדרך כלל יש סיבות משלו. לא הייתי מבקשת את זה בהתחלה. הייתי מנסה לראות מה שינו ולנסות להבין למה. בדרך כלל יש לדברים סיבה, אם כי לא תמיד היא תהיה מקובלת עלייך. עדיין - כל אחד ועבודתו הוא...

הייתי עורכת בעיתוני ילדים ונוער. בנזוג שלי עבד הרבה בעיתונים. יש לנו חברים עורכים. היום, אני עורכת בחברת תוכן, אבל לא בעיתונים. עדיין, הרבה ממה שכתבתי נכון גם למדיות אחרות.

תודה רבה.
אז בעצם אתם מציעים לי להרים טלפון לעורכים בעיתונים אחרים ולהציע להם?אין לי קשרים .

אז בעצם אתם מציעים לי להרים טלפון לעורכים בעיתונים אחרים ולהציע להם?

דווקא חשבתי שתמשיכי הלאה - שהכתבה תגיע לעורכים ה"רלוונטיים". אם הם יגלו עניין - דברי איתם על התשלום. הנושא שבחרת - הוא מיוחד? יש לך זווית מיוחדת? את מפחדת ש"יגנבו" לך תחקיר? לדעתי (אבל אחרי הכל אני די תמימה) אם הכתבה טובה, הם ימשיכו איתך...

שלחתי מכתב לעיתון מסויים והצעתי להם כתבה בנושא מסויים

אני לא יודעת באיזה נושא הצעת כתבה. אבל כיוון שאינך עיתונאית מוכרת/מנוסה, אולי הניחו שאת רוצה לכתוב על הנושא מנקודת מבט אישית או מקצועית. במקרה זה, מובן שהם לא ישלמו - על טורי דעה שכותבים אישי ציבור, למשל, אין תשלום. כך גם על גילויי דעת אישיים של אנשים מוכרים, פרשנויות של אנשי אקדמיה וכולי. בכל הדוגמאות הללו אני מתכוונת לפרסום חד-פעמי של טור/כתבה אחת, ולא לפרסומים קבועים ורציפים. העיתון מניח שאנשים אלה מעוניינים לחשוף את דעותיהם יותר מאשר הם זקוקים לתשלום (וממילא יש להם קריירה אחרת).

איך כן להיכנס לעולם העיתונות? יש שתי דרכים שאני מכירה. האחת, לשלוח קורות חיים לכל העיתונים/מגזינים, לפרט ניסיון רלוונטי ולקוות לטוב. לפני כן כדאי לרכוש ניסיון, ולו קצר, בעבודה מעשית (אפילו אם זה אומר שתעבדי חודש-חודשיים בתמורה מינימלית באיזה מקומון, העיקר שאפשר להוסיף אותו לרזומה). לקחת בחשבון שאולי יצטרכו אותך בתחילה לא ככתבת אלא כמגיהה/משכתבת, וזו דרך טובה להשתחל פנימה, להתחיל לקבל משכורת ולנסות לקבל קידום. הרבה יותר קל לדחוף כתבות שלך מבפנים ולא מבחוץ.

הדרך השנייה היא ניצול קשרים אישיים

שיביאו אותך לראיון אישי עם העורכ/ת. אבל זה עובד רק בהנחה שיש לך כישורים, אחרת הפגישה לא תוביל לשום דבר.

לאחרונה גיליתי דרך שלישית - לפרסם את החומרים האישיים שלך באתר אינטרנט אישי או בבלוג, ולדאוג שיקבל חשיפה מתאימה (והחשיפה, זה כבר פרוייקט בפני עצמו). אני מכירה כמה אנשים שקיבלו טור בעיתון בעקבות בלוג שכתבו זמן ממושך, ושהגיע לידיעתו של עורך עיתון כלשהו. אבל זה תלוי הרבה מאוד במזל ובאופנה.

אני גם חושבת שלא כדאי לוותר כל כך מהר.אבל אולי כדאי לגשת למקום באופן אישי ולא להסתפק במשלוח.
לא יודעת מה עושים בדרך כלל,אבל כשאני כתבתי היה לי חשוב לראות עם מי אני מתעסקת,וגם שיראו אותי.
אם יש אוירה רצינית,אז כדאי לכתוב,למה לא?בסך הכל את גם צוברת נסיון וגם נהנית.רק חשוב שתראי עם מי יש לך
עסק,וגם אם תסכימי לכתוב ללא תשלום תרגישי שלמה עם זה.
קשרים...מן הסתם כן חשוב,אם כי לפי מה שכותבים פה כנראה לא הכרחי...אולי מישהו פה ירים את הכפפה (כלומר,
אולי למישהו פה יש קשרים

)
ואם אפשר להתקשר לעוד עורכים-גם טוב.אני בעד "סקר שוק".עכשיו גם נורא מסקרן אותי על מה כתבת...

ועוד דבר, לגבי הדרך הראשונה (להתחיל מלמטה) - מסורתית, מקובל שבעיתונות מתחילים מלמטה ככתבי שטח, מתרוצצים, קורעים ת'תחת, עושים ימים כלילות בטיפוח מקורות מידע ובריצה אחרי סקופים, ורק אחר כך עוברים לכתיבה מגזינית או לכתיבה פרשנית/אישית. אלא שהטרנדים בעיתונות הישראלית היום מעודדים אנשים שמעולם לא ערכו ראיון או כתבו אייטם חדשותי, להתחיל מייד בכתיבה פרשנית/אישית, על סמך כישורי הכתיבה שלהם ולא על סמך ידע או הכרת התחום. אפשר לומר שיש בזה היגיון מסוים, כי מדובר בז'אנרים שונים של כתיבה. מצד שני, הטרנד הזה מעודד תופעות מעצבנות כמו "מבקרי תרבות" חסרי ידע בתחום שבו הם מבקרים, פרשנים שהעובדות לא מעניינות אותם וכן הלאה. דוגמאות אפשר לראות בעיקר באתרי האינטרנט הממוסדים, אבל זה מחלחל גם לעיתונות הכתובה, בעיקר הצהובה יותר.

טוב, זה כבר לא קשור לנושא הדף, זה סתם מעצבן אותי אישית /-:

מסורתית, מקובל שבעיתונות מתחילים מלמטה ככתבי שטח, מתרוצצים, קורעים ת'תחת, עושים ימים כלילות בטיפוח מקורות מידע ובריצה אחרי סקופים, ורק אחר כך עוברים לכתיבה מגזינית או לכתיבה פרשנית/אישית.

קומה ג', כמו שציינת, זה באמת היה ממזמן. למה שמי שלא מעניין אותו אקטואליה בכלל יתעסק עם זה? מה זה כל האירוכי דרך האלה, למה זה טוב? בכתיבה מגזינית יש אורך נשימה אחר, התעסקות אחרת בסיפור, זה לא עיתונות קלאסית.
פרשנות, "דעות" מה שנקרא באתרים של העיתונים הגדולים, זה בכלל משהו אחר. יש שם אנשים שהדרייב שלהם הוא לא בהכרח עיתונות לשמה, שהכתיבה העיתונאית היא האמצעי עבורם, לא המטרה.

מצד שני, הטרנד הזה מעודד תופעות מעצבנות כמו "מבקרי תרבות" חסרי ידע בתחום שבו הם מבקרים, פרשנים שהעובדות לא מעניינות אותם וכן הלאה.
נו מה אומר, קחי את גבריאל מוקד למשל, מבקר ספרות ידוע, איש מקצוע (יו"ר אגודת הסופרים, או לשעבר) הבקי בתחומו, בלה בלה בלה, יש לו טור ביקורת ב-NRG. תציצי בטוקבקים לרשימות שלו ותביני שלא מספיק להיות בעל ידע בתחום מסויים בשביל לזכות בהערכה.

וחוץ מזה אל תתעצבני (-: אסור להתעצבן בהריון (-;
את עיתונאית?

ואני בכלל עושה את הדרך הפוכה. אולי אני צריכה לפתוח דף בשם איך להפסיק להיות עיתונאית. איך להפסיק לראות בכל אדם אייטם פוטנציאלי, איך להפסיק לרצות לסכם מיד סיפורים של אנשים ל-2500 מילים, איך להפסיק לשאול במפגש הראשון את כל השאלות שהכי מעניינות אותי ובכלל, איך להתחיל לנהל מערכות יחסים ארוכות טווח.....
<אבל לעצם הנושא, בעיתון שערכתי במשגב, היה נוהל ברור לכתבים או בעלי טורים, קודם נראה כמה כתבות שלך, אחר כך נראה שאתה באמת מסוגל להתחייב ואחר כך נדבר על תנאי התשלום, העלובים, אני מודה. ואם כבר מדובר על כתבות עם אנשים - האם הכתב יודע בכלל לשאול או שהוא רק רוצה לכתוב איך הוא הרגיש באותו יום של הכתבה (יצאתי מביתי, העננים האפורים עמדו בשמיים, כאילו מחכים לסימן לשחרר את המים האגורים בהם.....אופס שכחתי איך קוראים למרואיין שלי. קרה לי אלפי פעמים.)>

נועה D-:

_קחי את גבריאל מוקד

למה לי לקחת אותו?

לא קראתי מה הוא כתב, אבל אני מתכוונת לסוג אחר לגמרי של כותבים: צעירונים פלספנים בני עשרים חסרי "רעב" ודרייב מינימלי.

לגבי חלוקת הז'אנרים, את צודקת - רק שהדור שאני מדברת עליו (רובו כאמור כותב באתרי אינטרנט) לא בוחר בז'אנר הפרשנות/כתיבה אישית כי יש לו מה לומר, או כי הוא יודע על מה הוא מדבר, אלא כי הוא מתעצל/לא יודע לעשות כל דבר אחר. אם תתני להם לכתוב כתבת מגזין, הם יחזרו עם 1,500 מילה שכתבו בבית, מתוכן 150 מילה משיחתם עם המרואיין, ובחוצפתם יטענו שהם ממשיכים את מסורת הניאו-ג'ורנליזם (שהפכה ברבות השנים לתירוץ לגרפומניה).

ולשאלתך: אני עוסקת בכתיבה, כן.

ואני שואלת שוב, איך מוודאים שלא תתבצע גניבה עיתונאית. נניח ושלחתי או הלכתי לעורך, הוא קרא, קיבל רעיונות, כיוון ואולי בכלל השאיר אצלו עותק.
איך מוודאים שלא נעשה בזה שימוש לרעה?

לאחרונה גיליתי דרך שלישית - לפרסם את החומרים האישיים שלך באתר אינטרנט אישי או בבלוג, ולדאוג שיקבל חשיפה מתאימה (והחשיפה, זה כבר פרוייקט בפני עצמו). אני מכירה כמה אנשים שקיבלו טור בעיתון בעקבות בלוג שכתבו זמן ממושך, ושהגיע לידיעתו של עורך עיתון כלשהו. אבל זה תלוי הרבה מאוד במזל ובאופנה.
תראו כאן את תגובה מספר 3, וכמה קוראים מגיבים לו.....

איך מוודאים שלא תתבצע גניבה עיתונאית

רעיונות - יכול להיות שגונבים, או שמושפעים מהם. אבל טקסטים לא גונבים, לפחות לא בעיתון שמכבד את עצמו.

טוב, הפעם אני לא רוצה להיות עיתונאית אלא להעזר בנסיונכם. יש נושא עירוני שהטיפול בו לקוי. הציעו לי לפנות למקומון. אני לא מכירה אף אחד במקומון. איך כדאי ליצור איתם קשר? מה צריך לעשות?להעלות את הנושא, לכתוב קטע או אולי משהו אחר?תודה

להרים טלפון לרכז כתבים במערכת. אם הוא ירצה, יבקש ממך פקס/אימייל עם ריכוז של הפרטים.

רעיונות - יכול להיות שגונבים, או שמושפעים מהם. אבל טקסטים לא גונבים, לפחות לא בעיתון שמכבד את עצמו.
Ynet נחשבים מכבדים את עצמם? תזכירו לי בהזדמנות לשתף אתכם בסיפור מעניין.

הנה הדוגמה לאיך אפשר להיות עיתונאי. שימו לב לדמיון המפתיע בין הכתבה הזו שעליה חתום מוטי גל, כתב הבריאות של Ynet, לבין הכתבה הזו
ותגובת הכתב למכתב בעניין, ששלחה למערכת אחת מן המשתתפות באתר?
'ככלל, בכל הכתבות שנכתבות על ידי אני מסתייע בכמה וכמה מקורות. באשר לכתבה שהנך מתייחסת אליה, אכן הסתייעתי במקור שציינת, אך גם במקורות נוספים כגון: ספר רפואת הילדים Nelson, אתר ארגון הבריאות העולמי (באשר להמלצות על השכבת התינוק), כתבה קודמת שהכנתי בנושא מוות בעריסה לפני כשנה, ואף קיבלתי ייעוץ מרופא ילדים שביקש ששמו לא יוזכר.'
אם תעיינו בשתי הכתבות, תראו כמובן שמדובר בתרגום מלה במלה, בלי שום מקור נוסף.
ושתבינו, מוטי גל הוא רופא. הייתם סומכים עליו שיטפל בכם, או אולי תוהים מהם המקורות שבהם 'הסתייע' בעבודת הגמר שלו?...

שליחה על ידי הורה* » 20 יוני 2005, 16:43

מה דעתכם?
איך אני מפנה שיר לעיתון?
לאיזה עיתון כדאי.
אלו שירים שנכתבו במסגרת התנדבות לארגון מופע סוףשנה של כיתה ו'

אולי ל"הד החינוך" או עיתונים אחרים של ארגוני מורים?
אולי למקומון של העיר בה נמצא בית הספר? (כמעט לכל מקום ישוב יש עיתון או ביטאון מקומי.)
ואם לא יקבלו- אל תיבהלי, תמשיכי הלאה. גם היוצרים הכי מפורסמים נדחו מתישהוא.
בהצלחה

הכי טוב: להכיר מישהו בתוך המערכת ולבקש ממנו להעביר את הכתבה. וגם זה לא מבטיח כלום. העיתונים מרשים לעצמם לשלם שכר עלוב או לא לשלם כלל, כי יש כל כך הרבה שרוצים.

אגב, גם אם תצליחי לפרסם את הכתבה שלך (ויש לך סיכוי), נכונה לך תחרות רבה בהמשך. יש לך מרפקים? אהבה גדולה לתחום?

ועוד נקודה חשובה מאוד, ששוה לך לשקול: כל מערכות העיתונים היום מקצצות הן בשכר והן בעובדים. הייתי מציעה לך להתחיל דווקא באתרי האינטרנט. מה גם שיש בהם יותר פתיחות מחשבתית.

זה לא בדיוק הדף המתאים, אבל יותר טוב לא מצאתי, ואני לא חושבת שיש מקום לפתוח דף חדש רק בשביל ההתייעצות הקטנה שלי:
אני רוצה להוציא ספר ילדים. טקסט יש, מעבר לכך מה עושים? אני לחלוטין לא מכירה את עולם הוצאות הספרים. איך בוחרים למי לפנות? משהו שכדאי להיות מודעת אליו מראש? כל תובנה תועיל לי. חנחן.

תנאי אחד יש לי מראש - לא רוצה להפסיד על הספר. לא אכפת לי אם לא ארוויח, אבל לא רוצה לקחת סיכון שאפסיד. איך העסק פועל? האם שולחים להוצאות הספרים כתב יד והן מכריעות אם רוצות אותו או לא? אם כן - הם משלמים לי? אני להם?
בורות גדולה, אני יודעת.

שלום לך פלוני אלמונית, אני לא ממש יודעת לענות לך אבל רציתי לשאול - את זקוקה למאיירת?

אם כן, אפשר לפנות אלי בדף הבית.

בכל מקרה, בהצלחה בהמשך @}

לגבי ספרי ילדים, כדאי לקרוא כאן:
http://www.notes.co.il/gili/25462.asp

יעלי_לה

איך מוציאים ספר לאור

קיבלתי ים של מידע. המון תודה!

למה לא לעבוד תמורת קרדיט

מקפיצה ל מה חדש
אני חושבת שיש לי כתבה (או כתבות) טובות ומעניינות לפרסם, אשמח לעידכון בנושא התשלום, בעיקר, או אם יש פה למישהו קשרים. (במקרה?)
הנושאים שחשבתי לכתוב עליהם הם נושאי משפחה (באופניים ברוחם) יחד עם רקע מדעי.

השיטה היא לנג'ז, אני חושבת
לשלוח למיילים של העורך, שוב ושוב ושוב, להרבה עיתונים
לשלוח קורות חיים ודוגמאות לחומרים שכתבת
אני ניסיתי בעיקר לעיתונות המגזר : מקור ראשון, בשבע, אותיות
עם אותיות היא התלבטה אם לפרסם רומן שלי, בסוף זה לא יצא
בשבע הסכימו לקחת אותי ככתבת, אבל אחרי 3 כתבות העיפו אותי, מרוב שהייתי מוצלחת (-:
מקור ראשון אמרו לי לא
נראה לי שניסיתי גם לעיתונות הכללית אבל אז אפילו לא חזרו אליי אם אני זוכרת נכון
צריך הרבה סבלנות ואמונה ולא להתייאש, אני שלחתי המון פעמים עד שיצא משהו ולפעמים כמעט יצא ובסוף לא וזה היה מבאס
בשנתיים האחרונות כתבתי טור על חינוך ביתי לירחון לנשים "הלל"
הם היו בתחילת הדרך ונראה לי שלקחו כל מי שהייתה די טובה, מטבע הדברים הם היו פחות מבוקשים וגם שילמו ממש סימלי
לי שילמו על טור של 300 מילה 130 ש'
אבל זה היה שווה לי כי זה בקושי עבודה, מהנה מאוד וכיף לי לראות את עצמי כתובה וגם לקבל את הגיליון הבייתה
לאחרונה הן פיטרו אותי, כתבה שאהבה מאוד את הטור שלי אבל הוא מיצה את עצמו
כתבתי להן גם פעם אחת כתבה, אבל התשלום היה ממש לא משתלם - 150 ש' על כמעט 2000 מילה וכתבה זו עבודה קשה ומייגעת והרבה פחות מהנה, לדעתי לפחות
בשבע שילמו דווקא יפה ממה שהתרשמתי - 600 ש' לכתבה של 2000-2500 מילה
חברה שלי עובדת גם במקומון בירושליים וגם כתבה לעולם קטן (עלון שבת) ואמרה לי שבבשבע זה יצא הכי הרבה (אצל האחרים שילמו לה נראה לי 500-550 ובבשבע 600 או 650)
ויש כמובן מקומות שזו בדיחה מעליבה, מישהו כתב לי 3 אג' למילה ורק אחרי 25000 מילים מתחילים לקבל את הכסף, כלומר משהו כמו 60 ש' לכתבה רצינית ורק אחרי 12 כתבות. כתבתי לו שיכתוב שהכוונה לעבודה בהתנדבות, כי זה מה שזה ואפילו ב"הלל" דיברנו על שכר סימלי והוא היה הרבה יותר נורמלי. הוא קצת נעלב אבל זו האמת לא ?
ממליצה לך לנסות בעיתונות המקומית, לשלוח שוב ושוב למערכת או לעורכים, בסוף יצא משהו, אל תתייאשי
בהצלחה

לא פשוט. זו תקופה לא כל כך טובה בעיתונות. ענייני המחאה החברתית הצליחו (כן,כן) להפחית באופן דרמטי את הפרסומות שמהן מתפרנסים העיתונים וזה יוצר מעגל בעייתי. אני יודעת שבעיתון בו אני עובדת עצרו כבר לפני כמה חודשים את כל מערך הגיוסים (עד כדי כך שגם כאשר עובדים עוזבים לא מוצאים להם מחליפים אלא מחלקים את התפקידים בין יתר האנשים במערכת) עד להודעה חדשה (שטרם הגיעה).

בשבע שילמו דווקא יפה ממה שהתרשמתי - 600 ש' לכתבה של 2000-2500 מילה
יקירה, ב-15 השנים האחרונות עבדתי בלא מעט עיתונים, מגזינים ואתרים, מכל הסוגים ובכל התחומים. הסטנדרט בעיתונות הכתובה אמור להיות שקל למילה. עיתונים "לחוצים" ואתרים עשירים משלמים כ-80 אג' למילה.
התשלום שתיארת הוא עושק. אפילו באתרי אינטרנט (מהמכובדים בהם) משלמים 30-50 אג' למילה, וגם זה תשלום די בזיוני, שנשמר בשוק בעיקר בגלל תחלופה גבוהה של כותבים, ונטייה להעסיק כותבים צעירים ולא מנוסים, או כאלה שרואים בטור שלהם קרש קפיצה למקומות אחרים (וגם תשלום כזה הוא על טורי דעה ולא על כתבה. כלומר בלי להרים טלפונים, לראיין אנשים וכולי. כתבה עם מרואיינים זו חיה אחרת).
את יכולה לומר שהיה לך כדאי לעבוד בסכום הזה, אבל אלה לא סכומים יפים כלל וכלל.

<קרוטונית>

ראו גם כאן
(צר לי אם ביאסתי. זו לא היתה הכוונה).

<קרוטונית>

תודה רבה!

צודקת
התכוונתי שזה יצא לי בסדר מבחינת התשלום לשעה
לי לפחות היה נוח מאוד להרוויח כסף בלי לצאת מהבית, לעשות משהו שאני אוהבת, משהו שיכול לקדם אותי גם בהמשך כתחום שאני שוקלת לעסוק בו בעתיד, טוב לקורות חיים, טוב לניסיון, טוב לקשרים, כסף סביר מבחינתי בחישוב של שעה ומה שמאוד חשוב לי וכבר הזכרתי, עבודה נוחה למי שרוצה להיות עם הילדים.

אין ספק שזה נוח כעבודה לאמהות מהבית. גם אני עשיתי עבודות כאלה לא מעט (אם כי לא הסכמתי לרדת מתחת לסף מסוים).
מצד שני, בגלל שזה קורץ להמון אמהות, אין כמעט ערך מוסף לכל אחת ואחת מהן - אם לא היא, יש עוד 20 אחרות שיסכימו לכתוב על הבית והמשפחה מנקודת מבט X, ובפחות כסף. זה מצב מצער שנוצר בגלל כל מיני מנגנוני היצע וביקוש שנוגעים לתוכן המסחרי באינטרנט. ובנושאים "נשיים" כמו בית ומשפחה / יחסי הוא והיא / אופנה ועיצוב וכולי, המצב הזה גרוע עוד יותר.

שליחה על ידי לימור* » 05 מרץ 2012, 12:35

עורך לא יגיד לא לנושא טוב, אבל ממש טוב, כזה שלא כתבו עליו עדיין. בשביל לכתוב על נושאים מוכרים יש לו את הכתבים שלו...

חוזרת עם שאלה קטנה.... כתבתי משהו שנראה לי טוב, אבל לא ערכתי אותו עד הסוף.
עניין של עוד כמה שעות של עבודה.
רציתי לכתוב מייל לעורכים בתחום, ועכשיו, תוך כדי הניסיון, גיליתי שבאתרים הנוגעים בדבר אין מיילים לעורכים.
יכול להיות שאני מפספסת משהו? החיפוש שלי לא מוצלח או שבכוונה לא קל למצוא את המיילים של עורכי המדורים?
האם הדרך הנכונה והיחידה (בהעדר קשרים כרגע), גם כיום בעידן הממוחשב, היא לקנות את העיתון\ מגזין ולחפש שם טלפון?

מנסיוני, שווה להתאמץ ולמצוא קשרים כלשהם. מספיק מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו. מיילים שנשלחים למייל המערכתי הולכים לאיבוד בין כל הודעות היח"צ ושאר הזבל.

קרוטונית
אני חושבת שהשכר עליו את מדברת מתאים לעיתונים הגדולים : ישראל היום, ידיעות אחרונות, אול גם מעריב והארץ (האמת שאני לא ממש מתמצאת בזה)
עיתונים מקומיים או מגזריים משלמים הרבה פחות לדעתי, התקציב שלהם הוא גם דל יותר והתפוצה נמוכה
לא ?

קשרים זו הדרך הכי טובה למצוא עבודה בכל תחום, אין ספק בכלל
אבל אם אין לדעתי כדאי להתחיל מהעיתונות המקומית ולנדנד שוב ושוב עד שתקבלי תשובה
אני מצאתי את המיילים בעיתון, בשיטה הישנה (עמוד ראשון, כתובת ומייל המערכת)
שיהיה בהצלחה

אבישג, יכול להיות, לא עבדתי עם כאלה אישית. לדעתי משלמים שם בסביבות 50 א"ג למילה (שזה לפעמים גבוה יותר ממה שאתרים משלמים, אבל עדיין נמוך).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום אני רואה שלא כתבו כאן הרבה זמן שמי איריס ואני מאוד מעוניינת לכתוב טור בעיתון בעניין כתיבה יוצרת לכתוב כל מיני סיפורים פרי דמיוני, מעולם לא עסקתי בזה זה חדש לי גילתי שיש לי חוש לזה אך אין לי מושג מאיפה להתחיל, בבקשה עזרה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני פניתי לעורכים בפייסבוק וביקשתי שיתנו לי הזדמנות לכתוב טור. שיגידו רק כמה מילים הם רוצים ושאני אכתוב על כל נושא.
אחת העורכות ענתה לי ושלחתי לה מאמר והיא אהבה ומשם התחלתי להתגלגל ולכתוב טורים אצלה.
כרגע לא בתשלום אבל לדעתי זה יחס הדדי, אני צובר ניסיון והיא נהנית מכתיבה עשירה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, לפני מספר ימים כתבתי מכתב למערכת של ״הארץ״, לאימייל של עורך טורי הדעות- אלון עידן.
הוא השיב והחמיא על הכתיבה, ושאל אם הוא יכול להעביר לעורכי המוסף. אך מאז, יום ראשון האחרון, לא יצרו איתי קשר. כנראה שגנזו את המתכב? או שלא נוהגים להודיע לפני שהמכתב מתפרסם?

לגבי מכתבים למערכת, לא נוהגים להודיע. פשוט חפשי אותו במוסף הבא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מת להיות עיתונאי לדעתי זה כיף כי אתה יכול לצלם כמעט כל מה שאתה רואה אבא שלי ראה כוכב נופל והיום
הראו את זה בחדשות כנראה שהיו שם עיתונאים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מהם הכללים להיות עיתונאי טוב ?

עדיף ליהיות בלרינה..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה שרשור מעניין, וממלא במוטיביציה. אין לי מה להוסיף מלבד: "גם אני, גם אני רוצה להיות עיתונאית"