נקראת גם:
Multiple Chemical Sensitivity או בקיצור MCS (בעברית קראתי לזה "רגישות לכימיקלים", אתם מוזמנים למצוא שם מוצלח יותר)
Environmental Illness
21st Century Illness
מתוך מאמר שלי בפורום אוטיזם גישה ביו רפואית בתפוז:
המהפכה התעשייתית והתפתחות המדע שהביאה איתה הביאו איתן לא מעט ברכה ובוודאי שנוחות רבה יותר. אבל התוצאות של המרוץ לשנות את הסביבה נשאו איתן גם מחיר; אותו מדע שמצא תרופות חדשות מצילות חיים ופיתח את המחשב, ייצר גם חומרי הדברה וכימיקלים רעילים אחרים, ושיחרר אותן לסביבה בלי שום ביקורת. אנחנו חיים בעולם שבו אלפי כימיקלים חדשים נוספים לסביבה מדי שנה. עולם, שבו ניתוח מדעי ומודעות ציבורית לזיהום סביבתי מוגבלים במקרה הטוב, ועולם שבו ההשלכות לגבי החיים ב"מרק הרעלים" מחמירות יותר ויותר. היום, אין כבר מקום על פני כדור הארץ שאינו מזוהם בגלל מעשי ידי אדם.
רוב הכימיקלים הסינתטיים שאנחנו נתקלים בהם בחיי היום יום מיוצרים מנפט ופחם. אנחנו נחשפים לכימיקלים האלה ואחרים בצורות שונות: באוויר שאנחנו נושמים, באוכל שאנחנו אוכלים, במים שאנחנו שותים, בחומרים שאנחנו נוגעים בהם. אדם ממוצע ששותה מי ברז ואוכל דייאטה רגילה נחשף לפחות למאה כימיקלים ביום, ולעתים קרובות לכמות הקרובה יותר למאתיים כימיקלים (מתוך הספר Food Allergies and Food Intolerances by Jonathan Brogstoff and Linda Gamlin).
להלכה, גופים ממשלתיים הממונים על הגנת הסביבה אמורים לפקח על שיעור הכימיקלים הרעילים בסביבה דרך תקנות המגבילות את שיחרורם ממפעלי תעשייה, ועריכת מחקרים הקובעים מהי הכמות הבטוחה לשימוש. אבל למעשה, בין היתר בגלל לחצים פוליטיים וכלכליים, לא תמיד המגבלות על התעשייה חמורות מספיק. גם ההליך שבו נקבעת מהי הכמות הבטוחה לשימוש רחוק משלמות. בהליך זה לא מביאים בחשבון אוכלוסיות רגישות במיוחד, ומתעלמים מ"אפקט הקוקטייל" – כיוון שהחומרים האלה מצויים כבר בסביבה וביחד הם יוצרים תגובה שלילית פי כמה מכל אחד מהחומרים האלה לחוד.
לא תמיד גם מצייתים לתקנות הבטיחות. בשנות החמישים והשישים, אבל גם היום, חקלאים הציפו את שדותיהם בחומרי הדברה מסוגים שונים, והתעלמו מהכמויות המומלצות. מטוסי ריסוס ריססו מעל ערים שלמות, לעתים קרובות מעל ראשי הילדים המשחקים בחוץ. בשנת 1962 יצא על כך ספרה החלוצי של רייצ'ל קרסון, Silent Spring, שתיאר את הנזקים ארוכי הטווח של חומרי הדברה. הספר עורר את דעת הקהל והתקנות בנושא הפכו מחמירות יותר, אבל לא מחמירות מספיק.
אבל הזיהום לא נשאר רק בחוץ. הוא פלש לתוך הבתים ובעצם לכל המבנים ונשאר שם בשל חומרי הבניין המודרניים המכילים רעלים שעשויים מנפט, חומרי הדברה ושימור, רהיטים המכילים כנ"ל, בישול בגז, חומרי ניקוי וצעצועים, ואיוורור לקוי. על פי ה-EPA (Environmental Protection Agency בארה"ב), זיהום הסביבה הפנימי (indoor air) גרוע בהרבה מזיהום האוויר החיצוני (outdoor air), ויכול להגיע לרמה הגבוהה ממנו פי חמישה. היום, לעתים קרובות פחות בריא להיות בבית מאשר להיות בחוץ!
גוף האדם מצוייד במנגנונים להתמודדות עם חומרים זרים (=קסנוביוטיקס), שהתפתחו במהלך האבולוציה. אבל האבולוציה מעולם לא הכשירה אותנו לחשיפה בכמויות כאלה, או לסוגים שהאדם המציא, או למוטציות שנוצרו (למשל, סוגים חדשים ורעילים מאוד של עובש). התוצאה היא שכולנו משלמים את המחיר במידה זו או אחרת, וששיעורן של מחלות הקשורות לזיהום סביבתי עולה יותר ויותר.
אחד הדברים שקרו בד בבד עם החמרת הזיהום, הוא שהחלה תופעה מסוג חדש. הראשון שזיהה את התופעה היה ד"ר רנדולף בשנות ה-40, והיא נקראת בשמות שונים: "מחלה סביבתית", "רגישויות לכימיקלים רבים" (MCS=Multiple Chemical Sensitivity), "תסמונת הבניין החולה", ועוד. האנשים שזוהו כסובלים מהתופעה היו אנשים שסבלו ממגוון רחב של תופעות בריאותיות והגיבו לסוגים רבים של כימיקלים שלא היו קשורים זה לזה, או כפי שנקראו לפעמים "מגיבים אוניברסליים". השנים שעברו מאז הביאו הרבה מחלוקות אבל לא הרבה הבנה לגבי הבעיה. יש אפילו כאלה המכחישים שהיא קיימת בכלל, וטוענים ש"הכול בראש" של החולים, כלומר שהם "פסיכים".
הנה רשימה חלקית של כימיקלים שהאנשים האלה הגיבו אליהם:
- גזים ועשן – כלור, גז בישול, זיהום אוויר תעשייתי, חומרי הדברה מרוססים, עשן סיגריות, עשן בכלל, עשן אגזוז.
- סולבנטים ו-VOC אחרים: (VOC’s
volatile organic compounds
חומרים אורגניים נדיפים, הם תרכובות כימיות מבוססות פחמן, שמתנדפות בטמפרטורת החדר. רבים מחומרים אלה הם רעילים, ולא מעטים מהם מלאכותיים): אדי דלק, בשמים ואפטרשייב, סבונים מבושמים, חומרי ניקוי, צבעים, טרפנטין וחומרים מסירי צבע, חומרי חיטוי, מטהרי אוויר, פוליש לרהיטים, פורמלדהייד (מבידוד של בתים, רהיטים ועוד), ריחות של פלסטיק, גומי, נייר כרומו, בדים חדשים - חומרים לא נדיפים: תוספות מזון מלאכותיות, שאריות של חומרי הדברה במזון, מרככי פלסטיק (שיש בפילם ובפלסטיק רך), תרופות, מי ברז
- אלרגנים: אבקת פרחים, אבק, עובשים, עצים, ומזונות מסוגים שונים
- בעיות עיכול, מחלות מעיים כרוניות, הקאה, שילשול או עצירות
- עייפות, חולשה, בילבול, חוסר יכולת להתרכז או לדבר
- אסתמה ותופעות אלרגיות אחרות
- היפראקטיביות
- דיכאון, חרדות, התפרצויות זעם, התנהגות "שיכורה" או "מסתולית", כבדות בתנועה
...
בימים עברו, נהגו הכורים במכרות הפחם לקחת איתם כנרית בכלוב. הציפור הייתה "ביטוח נגד גז". בשל היותה רגישה פי כמה מבני אדם להתפרצויות גז רעיל שהיו קורות במכרות מדי פעם, תגובתה הייתה אות אזעקה לכורים להתפנות מהמכרה.
הילדים שלנו הם הכנרית.
_
הנה סרט מאתר המוקדש לנושא.
(כתבתי על זה המון ברחבי האתר, ואני אאסוף בהדרגה הודעות רלוונטיות ואעביר לכאן. מוזמנים לעזור)
<מרגישים שלא בא לי לארוז, נכון....?>