אינדי אנית

אנדלוסיה, אני הנקתי אותה עד גיל שנה ועשרה חודשים. וגם אז הפסקתי רק כי הייתי בהריון וההנקה הפכה להיות מציקה.
דרך אגב באיזשהו שלב פתאום ראיתי מישהי מניקה בתנוחה שהיא יושבת והילדה יושבת עליה כמו חיבוק כזה ומאוד התלהבתי וישר התחלתי להניק את שלי ככה- אולי זה גם עזר..
מקווה שתחזרי לקרוא פה..

כן, חזרתי לקרוא. גם אני בונה על סביבות הגיל הזה, אם כי עד שנגיע לשם אין לדעת מה יהיה. הטריד אותי שאם לא יהיה לה נוח היא תגמול את עצמה מוקדם יחסית (גיל שנה בערך). בכל אופן היא עוד לא יושבת. אבל התנוחה המועדפת עליה בינתיים היא דווקא בשכיבה (כלומר כששתינו שוכבות).

אני מהמרת שהיא לא תעשה כזה דבר.. לדעתי זה יסתדר לפני שהיא תגמול את עצמה..
יש בכלל דבר כזה שילדים שמקבלים הנקה לפי דרישה גומלים את עצמם עד גיל שנה?
ושכיבה דרך אגב זה מעולה.. בעיקר בגיל הזה..

היי אהובה.
היית היום בפרדס חנה בקנגרו?
אנחנו בסדר. יובלי זה כבר ממש אחריה אבל מחר נלך לרופא ונדע...
גמאני מתגעגעת.
רציתי לשאול אותך שאלה אבל נראה לי אני אדבר איתך ולא ככה.
נשיקות

תשמעי, זה קיים, אם כי נדיר, ואני כל כך פחדתי מזה שבקושי הסכמתי לתת לבן שלי איזה בקבוק שאוב פעם בשבועיים כשהוא היה תינוק קטן, ואחר כך הוא לא הסכים יותר אף פעם וזו היתה צרה צרורה. או לפחות כך חוויתי את זה אז. בכל אופן די הלחיץ אותי שהרגשתי שאני לא יכולה ללכת לשום מקום ליותר משעתיים עד שהוא היה בן איזה שנה (כך הרגשתי, זה לא אומר שזה באמת היה כך). הוא גם בקושי אכל (ועד היום בקושי אוכל, אבל גדל, בלי עין הרע). קראתי גם בדף על עודף חלב שיש דבר כזה, בעיקר כאשר היניקה לא נוחה להם כנראה. מה אני יודעת... מפה לשם גם יש שיפור הדרגתי וגם אני החלטתי לעזוב את זה, ואולי גם התרגלתי לכל הסימפוניה הזאת - אז טוב, שתעשה מה שמתאים לה

בכל אופן, באמת עודדת אותי. לא הכרתי אף אחת שנתקלה בבעיה כזאת בדיוק, ושזו לא היתה בעיה של פוזיציה בהנקה או לשון קשורה (את זה החלטתי בכלל לא לבדוק). אז להתראות בשמחות

איזה באסה את בג'יבריש......
כבר לא זוכרת מה רציתי להגיד לך אז... מקווה להיזכר
נשיקות

חזרת....
מה שלומנו?
נשיקות

היי אהובה, אני אמצא זמן להתקשר אלייך היום....רוצה לקבוע איתך מחר בבינימינה לחפש בגדים.
מה את אומרת. תכף אני אצלצל.
נשיקות

היי אהובה,
יש לנו חבר שכותב במושבה חופשית. שמה לך קישור...
נחשי ...
http://www.local-blog.co.il/home/?p=2285

הי, מזל טוב(היום בלילה, נכון?).

הי, מזל טוב(היום בלילה, נכון?).

הייי מותק....
מזל טוב
אני גרועה בתאריכים ובכל זאת זוכרת.....

תארגני איזה א.ב. לכולנו.................................

הייי מותק....
מזל טוב
אני גרועה בתאריכים ובכל זאת זוכרת.....

תארגני איזה א.ב. לכולנו.................................

היי אהובים. מזל טוב. כמה כיף לקבל שנה חדשה עם יומולדת.. רק לפני שנה הגחת לעולם והנה חלפה לה שנה.
אהובה, איזה כיף שאתם כבר מחלימים. אשמח להיפגש. נשיקות

היי אהובים. מזל טוב. כמה כיף לקבל שנה חדשה עם יומולדת.. רק לפני שנה הגחת לעולם והנה חלפה לה שנה.
אהובה, איזה כיף שאתם כבר מחלימים. אשמח להיפגש. נשיקות

אהובה,
אם בא לך להגיב לטור של אייל עמית זה יהיה אחלה בשבילו. כלומר אם נהנית מהכתיבה אז למה לא לכתוב... הוא ישמח נורא.
נשיקות

אהובה,
אם בא לך להגיב לטור של אייל עמית זה יהיה אחלה בשבילו. כלומר אם נהנית מהכתיבה אז למה לא לכתוב... הוא ישמח נורא.
נשיקות

הי הדס. אני מחפשת כדור לעבוד איתו. אני מנחת נשים בהריון ולידה. אשמח לשמור לך עליו ולהשתמש עד שתרצי אותו חזרה. אני גם מזכרון והטלפון 0503027272.
תודה מתוקה

היי אני רואה שאת משוטטת פה....
מה קורה אהובה??

אז לא נפגשנו גם בשבוע שעבר... האמת היה קררררר שוב... זואי מרגישה טוב יותר, היא בבית, עדיין רזה כמו שלד אבל פחות מנוזלת ואוכלת בלי עין הרע. כמעט שלא יצאה מזה... בכל אופן השבוע זה לא יצא כי אנחנו בלי אבא (שוב) אבל אולי בשבוע הבא. מה את אומרת?

הלו אינדי אינדי ,
חייבת לומר לך שהתרשמתי לטובה מהגן שלכם ושמחתי מאוד לפגוש אותך .
ושכחתי להודות לך מספיק על ההפניה מצידך !
תודה רבה!@}

גיליתי את הסיפורים אתמול וכבר קראתי שלושה
פתאום קלטתי שאני לא מבינה לאיזה סיפורים את מתכוונת (פשוט כדי להתענג על המחמאה עד הסוף אני צריכה לדעת למה התכוונת

).

הי אינדי אינדי ,
לא דיברנו עוד על מ - ד ב קות...
בשביל לגעת בחילוקי הדעות צריך יותר זמן .. ואגב ,הגננת מתעניינת בהצעתי לסדרת מפגשים להורים שיכללו גם לצייר ולא רק לדבר.
את חושבת שתהיה הענות לדבר כזה?
ד"ש חם @}

סיפורי אור לא נמכר בחנויות, אנחנו מוכרים אותו.

הי
מה שלומך? בטח שמזהה
אני אשמח אם תבדקי ותודה

היי אהובה,
היה ממש כיף אתמול.
בדקתי לגבי הצעצועים שרציתי לאסוף ולתרום....לא צריכים יש להם הרבה, הם צריכים אנשי מקצוע ומתנדבים. היא אומרת שיש הרבה צעצועים בארונות ואין מי שיוציא...? אז ירדתי מהעיניין. למרות שיש מקום שאני גם חושבת לאסוף לו צעצועים לילדים אז אם את רוצה עוד לשמור אשמח.
נשיקות.
את צריכה לבוא אלי לראות את הקערות ולהחליט...

תודה על המילים של השיר מעלמה

היי אהובה...
בריאה?
גמאני מתגעגעת...
נשייקות

היי תודה על המחמות נ.ב. אני רוצה לישאול אותח משהו: את ילדה??...טוב חוץ מזה אין לי משהו מיוחד להגיד לך אבל בכלזות תודה רבה על המחמות.נועם כוכב וירח זורח שילוב מנצח...

היי אינדי אנית מה שלומח טוב אין לי משהו מיוחד להגיד לך אז ביי בינתים...

היי אהובה.
תיכנסי לדפבית שלי יש שם הזמנה למכירת כלים שאני עושה.
אני רוצה לשלוח לך גם במייל כדי שתוכלי להעביר הלאה לחברים ומכרים...
נשיקות
המייל שלי tamarraz @ gmail.com

בלי הרווחים. תשלחי לי ואני אחזור אלייך.
נשיקות

שליחה על ידי שיחות* » 29 מרץ 2009, 01:36

מתכון של שרי אנסקי שהביאה עוברת אורח
_בעקרון זה טונה מקופסא (בשמן, בטח בשמן) עם גזר מגורר דק, תפו"א ובצל שמבשלים וקוצצים, פטרוזיליה ומלח-פלפל. את הקציצות מגלגלים בקמח ובביצה ומטגנים. מה שמוזר בקציצות האלה זה שיש להן טעם של אוכל מזרחי-ביתי למרות שמה מזרחי בהן? הפטרוזיליה? הטונה?
עכשיו השוס. למרות שהן מאד טעימות כמו שהן, היא מציעה לאכול אותן עם רוטב משויה, שלמי שלא יודע (כמוני) זה רוטב שעושים מעבניות, פלפלים אדומים ופלפלים חריפים שקולים בגריל, מקלפים וטוחנים, מערבבים עם שמן זית לימון ומלח (אפשר גם שום קצוץ) ומקררים טוב-טוב._
.

ומה שלומך? ואיך חייך? והעולם?

היי, לעניין הצקצוקים - באמת עברו לבד. אבל בכל מקרה היא ילדה קצת "כוסית" בהנקה - כמו שכתבתי, היא צריכה "תנאים".
מכל מקום, אין מצב להשאיר אותה ערה עד הצהריים. היא עוד קטנה מדי. ובכלל, אני עדיין מחכה שהשלב הזה יעבור...

@}
כי כל אחד צריך פרח לפעמים...

אולי תבואו אלינו? חיפושית תתעלף לראות את ש. אגב, אני כבר רגל אחת בחוץ אבל יש את המפגשים של הקבוצה שלנו אם מתחשק לך, כרגע יש ארבע משפחות בלעדינו ואנחנו מגיעים לפעמים.

אנחנו גם נשמח מאד לארח אתכם...

כן - לגבי מקום המגורים.
ולא - כרגע לגבי המפגשים..

ואנחנו לא סנובים - אנחנו שמחים להכיר גם חברי גן [למעשה רוב החברים שלנו כאלה..]

המייל שלי: gyepooh#yahoo.com [כמובן להחליף # ב- @]

עלייך הגשם עלי הטיול? אחרת אין בוץ...
תבואי בכל זאת?
אפשר ללכת לגן השעשועים של הדוסים בקצה הרחוב והילדים מאוד אוהבים לעשות שם המון המון בוץ, זה יענה על הדרישה?

גם ככה אני חולה... אנחנו מעבירים, מסתבר, וירוס הקאות בין אחד לשני או שכולנו נדבקנו בשיניים שלי סול. בכל אופן שבוע הבא יהיה מצויין ורובי (שטרם סיפרתי לה גם ככה כי היתה עסוקה בלהקיא, המסכנה) כבר יודעת לותר ולהתאפק וגם לדחות סיפוקים. ילדה ממש ממש מקסימה. ("אמא אני אתפשר איתך על..." קטעים איתה).

חייבת לכתוב את זה פה לעצמי.
הוציאו את הילדה שלי מהגן. ויכוח על כסף. קיבלנו מכתב שהחל מה 01/07/09 היא מסיימת את הגן.
לרגע חטפתי הלם. חודשיים בבית? איך נסתדר? אנחנו הרי כל הזמן בריבים ומאבקי כוח? מה נעשה?

אח"כ אמרתי יהיה בסדר. אני פשוט לא אאבק איתה והיא תהיה בסדר.
יומיים ראשונים ג. היה בבית אז אמרתי שכיף לנו כי אנחנו כולנו בבית. ביומיים האחרונים הוא לא בבית בבוקר. אז כבר אין לי תירוץ. פשוט כיף לי.
יש לי כוחות. הבית פי אלף יותר נקי.
היום שטפתי את הבית. בכיף בהנאה. קיפלתי כביסה שמתי מכונה. הכנתי ארוחת בוקר ועכשיו מכינה משהו לצהריים.
אני מרגישה הקלה. אני מרגישה משוחררת. אני מרגישה שהדברים נמצאים במקום הנכון שלהם.

הילדה שלי איתי. אני כל כך שמחה שהילדה שלי איתי. אין להעיר אותה בבוקר בשבע וניא קמה עצבנית. ילדה בת רבע לארבע שקמה עצבנית? זה פשוט נורא. בימים האחרונים היא קמה בחיוך!!!!!!!!!

והיחסים עם אח שלה? פתאום ילדה אחרת. כמעט לא מרביצה לו. הם צוחקים ביחד. הם יכולים להיות רגועים באותו החדר באותו הזמן.
זה אמנם כבר השתפר קודם אבל ממש נראה שמאז שהיא בבית היא יכולה לסבול את הנוכחות שלו הרבה יותר.

אמנם היא בערך 6 שעות ביום מול הטלויזיה אבל לי זה מרגיש שהיא פשוט מרגישה בחסך טלויזיה כל כך גדול , ובחסך שקט כל כך גדול וככה היא משלימה אותם.

היא בכלל לא מבקשת להפגש עם ילדים. אני תוהה אם בכלל לארגן לה מפגשים או לחכות שהיא תבקש אותם.

ביום שבת אמרתי לה שהחלטנו שהיא לא תלך יותר לגן שלה ושהיא תהיה איתי בבית כל הזמן עד שהיא תלך לגן החדש. היא לא ממש הגיבה והפרצוף שלה היה נראה כמו מישהי שרוצה לבכות אבל מנסה לצחוק או מישהי שרוצה לצחוק אבל מנסה להראות בוכה.

ביום ראשון בבוקר היא שכבה במיטה כשהתעוררה ואמרה לי "אמא היום אני לא רוצה ללכת לגן". "את לא הולכת לגן יותר מאמי עד שיתחיל הגן החדש". "באמת אמא ?יש! תודה לך"..

מדהים מה שאת כותבת... מעלה מחשבות... לא?
לפני כמה ימים חיפושית שאלה אותי בשביל מה צריך שעון מעורר. זו היתה שאלה מצחיקה, אבא שלה קם כל בוקר עם שעון אבל זה לפני שהיא בכלל מתעוררת אז אין לה מושג. רק אז חשבתי לעצמי שהילדים שלי לא יודעים מה זה בכלל לא להתעורר ביקיצה טבעית. חיים טובים יש להם אלה. אף אחד לא אומר להם מתי ללכת לישון ומתי לקום. זה לא מונע מהם ללכת לישון בשעות סבירות לחלוטין ולקום מוקדם מידי לטעמה של האמא שלהם.

ולגבי המפגשים עם הילדים, לא בטוח שהיא תבקש. אם תראי שהיא פתאום נעשת חסרת מנוחה בתוך השקט הזה שהיא יוצרת לעצמה אז יכול להיות שזה הזמן ליזום, עד אז הייתי נותנת לה להיות עם עצמה. יש סיכוי שהיא מתגעגעת.

הי אינדי, סליחה שלא התייחסתי עד עכשיו. תודה על ההצעה הנחמדה. אחרי שנעבור אצור קשר. אמנם אין לי אוטו (כולם אומרים לי שזה זמני ושבסוף יהיו לנו שתי מכוניות) אבל נסתדר.

הי
ראיתי שילדת בלניאדו בחדר פרטי אך ללא מיילדת פרטית.
כבר קבעתי עם מיילדת שם באופן פרטי,אך עקב קשיים כלכליים החלטנו לוותר על התענוג וללכת לפי שיטת "הרולטה"
אשמח לשמוע על החוויה שלך.. שכן אני מעט חוששת על מי "אפול" למרות שזה יכול לצאת ממש מושלם ואפילו ללדת לבסוף עם אביגיל ועם פזית שאיתה קבעתי מלכתחילה
בבקשה כתבי לי פה ואני אכנס לקרוא
תודה @}

טוב..לאחר קריאת סיפור הלידה המדהים של ביתך..אני כבר די יודעת מה את הולכת להגיד
אבל אם יש לך המלצות תובנות וטיפים שיכולים לעזור לי אשמח בכל זאת לשמוע
תודה

היי מותק אני רואה שאת משוטטת...

אני זוממת לבוא למפגש ביום שלישי אחהצ. גם אני לא הייתי כבר שנים... ואם לא - אולי בשבוע הבא אזמין אלי. נדבר.

פרדס חנה ולא זכרון. מטפל בקרניו-סקראל ולא אוסטיואפת (תחומים קרובים, לא באמת בקיאה בהבדלים ביניהם).
מומלץ ביותר: אבירם בר.

היי מותק
פתאום נזכרתי שחשבנו לצאת היום...
הלא כן...
מה שלומך????????????????

הי ,
כתבתי לך על הלוח הכללי על דניאל האוסתיאופת..
ואז חשבתי לעצמי שאולי יעניין לשמוע על שיטת ורדי שבה אני עוסקת.
זאת שיטה מוטורית שעובדת גם על טונוס שרירים על מוגבלויות תנועתיות וכל מה שקשור לקואורדינציה..
היא מאד מתאימה לילדים קטנטנים ולמקרה שאת מתארת.
.יתרון נוסף,ובולט ,הוא שאננו מלמדים את ההוריםתרגילים מכווניםאותם עם סוגי מגע שונים, כך שהרבה מהעבודה נעשית תוך כדי החיים עצמם..
אשמח לשוחח אם תרצי.
מס הטלפון שלי הוא 0545926008
יום טוב
רוני

אוי את כבר השניה שכותבת לי את זה היום אז אני ממש ממש מרגישה מרוצה מעצמי אז תודה גם לך!

אני רואה שאת משוטטת פה...איפה? באיזה דף??

היי אהובה,
על איזה תמונות את מדברת???
לא ידוע לי על תמונות, או שאני סנילית לגמרי.....

זאת אני גומות חן...

עיבוד טראומה של לידה אפשר לעשות אצל פאולה אג'י המדהימה (בתל אביב)
הנה לינק לאתר שלה http://www.pauladoula.co.il/[po]testimonials h[/po].htm
אם היא בצפון יש את מינדי בבית לחם הגלילית http://www.agoola.co.il/

בקשר לעיבוד טראומה, באיזה איזור נמצאת האישה?
יש לי נסיון בעבודה עם נשים שילדו בלידה מוקדמת, ואם היא לא באיזורי (אי שם בין רחובות לירושלים) אולי אוכל להמליץ על מטפלות באיזורים אחרים.

ממליצה על EFT

אם את מירושלים - בבית של הדולות "פרפרים בבטן" במושבה יש נשים שישמחו לעזור - אני יודעת שיש להן סדנא לכתיבה ועיבוד סיפור הלידה. יש בגוגל את האתר שלהם או פני ל- דנית צור אלמוג

אם את מחפשת מישהי שעובדת בעיבוד טראומה באמצעות טיפול בפרחי באך ומגע (רפלקסולוגיה) - אני פנויה

בהצלחה והרבה בריאות.

אני חושבת שהיא יותר מחפשת בכיוון של טראומת גידול ילד ראשון שנולד המצב כזה מאשר הלידה עצמה
ברור...
יש מטפלת נפלאה בפרדס חנה, שמה הדס מלכי ארליך ואני ממליצה עליה בחום 050-775022
בזכרון עצמה יש את רונית נשר המקסימה שבטח גם תוכל לסייע.
@}

שלום לך,

ממליצה על חגית ספנסר שעובדת בשיטת ההתמקדות. שיטה מעולה. אין כמוה.

יש לה גם קורס התמקדות שהיא פותחת עוד מעט - ממליצה בחום.

גם אני ממליצנ על חגית ספהסר מבית אלה

שלום

לא הייתי זמן מה באופן ורק עכשיו ראיתי את שאלתך בבאופן בנוגע לפחד מהריון חדש,
באתי להמליץ על בנזוגי יו חנן.
הוא מטפל בשיטה הנקראת Sub-Message שהוא בעצמו המציא.
זו שיטה שעוזרת לנו להפרד מתבניות מגבילות לטובת מחשבות מקדמות ומצמיחות.
הטלפון שלו הוא 052-8880701
והוא באמת מדהים

בהצלחה!

יש פסיכיאטרית מדהימה שעוסקת בנושאים אלו (נשים, לידה, כו)
ויש לה גם הכשרה בCBT
זו ד"ר שיינפלד היא מקבלת במוצא ונוסעים אליה מכל מקום בארץ....

הי אינדיאנית.
שאלה מסקרנות (כי ראיתי אצל עננים גם אותך בזכרוניות.)
יש בזכרון גנים או משפחתונים ש... נו, איך אני אגדיר את זה... באופניים? (על אף האוקסימורון שבביטוי 'גן באופני'.). גנים שנחשבים לזורמים יותר, משפחתיים / פתוחים/ רב גילאיים וכו'...
מעניין אותי לדעת.
תודה!

תודה אינדיאנית. אני מקווה בינתיים לא להזדקק לזה בקרוב (-:

בוקר טוב
משתמשת בהצעתך לגבי מידע. גן או משפחתון לגמד בן השנתיים באיזור המרכז של זיכרון. הבית שמצאנו הוא ברחוב הרוקח והיתי שמחה למשהוא במרחק הליכה. יש שם משהוא עם גנן, יודעת? מכירה?

וואלא...
אנחנו לא בורגנים??????
שבוע שעבר היינו באיקאה וקנינו ארונות לחדר משחקים של הבנות.
באיקאה - את קולטת.

המזל הגדול הוא שהיינו תקועים בדרך לשם - ש ע תיים ולכן נשארו לנו 45 דקות לבחור לקחת ולשלם- מה שלא אפשר בשום אופן קנייה של כל הדברים שלא צריך ואולי פעם כן אצטרך.

הי,
אני שמחה שהרגשת נוח לשאול אותי

.
אנחנו כבר שבועיים וחצי אחרי ההדבקה ואין שום סימן. אולי הוא היה חולה בלי שנשים לב, אולי הוא לא נדבק.
יום רביעי נסגור 3 שבועות מההדבקה. אם לא יצוץ כלום עד אז אני מניחה שכבר לא יצוץ ואם הוא כן יחלה אז בכל מקרה לא אגיע למפגש (אני לוקחת בחשבון שמגיעים ילדים מתחת לגיל שנה).
אז יצאתי מנקודת הנחה שביום רביעי (אם אנחנו לא חולים) אנחנו כבר לא מדבקים אבל אם את עדין מרגישה לא נוח עם זה תגידי לי ונראה מה אפשר לעשות.
@}

ענק!
אנחנו אחלה, חיים בבועה שלנו בנווה איתן. מבסוטים אפילו ממזג האויר בינתיים.
הילדים פורחים, רובי עושה חייל ורודה בכל האמהות, נוסעת באופניים ללא גלגלי עזר ועושה לבדה קניות במכולת עם רשימת קניות, ממש ילדה גדולה. עברה לחדר משלה מרצונה (אין לנו ממש את הפריבילגיה אנחנו גרים בשניים וחצי חדרים אבל היא התעקשה...).
סול גדל, עדיין לא ממש מדבר בשפה של כל האנשים אבל משתמש בשפה שלמה שהוא המציא המורכבת מקצת מילים בעברית, קצת באנגלית, קצת כאלו שהוא המציא והמון תנועה וריקוד ועושה המון המון בלגאן בכל מקום. סקרן וחקרן, שובב ושמח.
איך אתם? מה שלום הילדים?
את עומדת יפה בקצב, אה?
בדיוק לפני זמן לא רב דיברנו, בועז ואני, על כך שכשרובי היתה בגיל של סול סול נולד ודי נדהמנו כי עכשיו אנחנו ממש לא מרגישים באותו המקום, סול כל כך קטן עדיין, אולי בגלל שהוא עדיין לא ממש ממש מדבר והיא כבר היתה ברמה תקשורתית של בת 4 ממוצעת בגיל ההוא... לא יודעת. בכל אופן בועז עדיין בדעה שעוד ילד זה רעיון לא כל כך טוב.
לי מצויין פה, יש חברים, יש עם מי לדבר. בועז עכשיו בחו"ל ויש מי שיתן יד כשצריך. מרגישים בבית.
הצלחנו גם סוף סוף להשכיר את הבית בחדרה ואחרי שיפוצים וזמן מה ללא דיירים בתחילת החודש יכנסו לשם משפחה נחמדה של זוג הורים ושני ילדים עם המון כלבים וחתולים שניהם מורים בדמוקרטי, לטווח ארוך. לא יכולנו לבקש טוב מזה.
בקיצור, שפע.
מקווה שגם לכם כך.
ד"ש לכולם.
מקווה שהפעם לא תלדי בחניה של הבית

שליחה על ידי שושקה* » 31 מאי 2010, 07:16

שלום, רציתי לשאול מדוע זה כל כך שימח אותך להגיע לתובנה ש ידעתי שזאת את. לא צריך להכיר אותך בשביל לזהות....?
האם את אוהבת להוסיף שמן למדורה, ללבות את האש? האם את אוהבת לחגוג על כאבם של אחרים?
ולמה מחקת את תגובתך באותו הדף?

היי שושקה אני עונה לך כאן כי אין לך דף בית..
מחקתי את תגובתי כי מהתגובה שלך ראיתי שנפגעת, והרגשתי שמה שרשמתי נראה כ
אוהבת להוסיף שמן למדורה, ללבות את האש? האם את אוהבת לחגוג על כאבם של אחרים?

זה לא שימח אותי זה הצחיק אותי, כי את חייבת להודות שהסגנון שלך הוא ייחודי...
דרך אגב מה שרשמת שם (בשם אחר נדמה לי- לא ידעתי שגם שושקה זאת את) וההתייחסות שלך לגמילה מוקדמת כמשהו שצריך פשוט ללמד איפה עושים דווקא עזרה לי.

אז אני אפילו אומרת לך תודה, למרות שתגובתי הראשונה כן היתה להתקיף בחזרה....

ההודעה ששלחת לא היגיע הדף שלי

דווקא התאים לי ביום ראשון
ניתראה מחר

ף

גם אני הצטערתי בדיוק מאותה סיבה. ותודה שכתבת לי, כי רציתי לברר אם ,עדיין" הגעתם היום, ומצד שני חששתי להציק.
שתהיה לך לידה מצויינת! קלילה, במקום ובזמן הכי נכונים (-; ובבריאות שלמה.
(ושלא תעזי לגרום לי לחזור על עצמי בשבוע הבא D-:{{}})
בברכת בשורות טובות!

קודם כל, שכחתי להגיד:

מזל טוב!!

@} @} @} @} @} @}

חוצמזה, את אמיצה אמיתית. כבר הגעתם למפגש... לי לקח חודשיים!
מקווה שהיה טוב.
נתראה בשבוע הבא. מחכה לשמוע (אם רק תרצי לספר) על הלידה, ועל החיים (-:

שמחה שהיו הרבה אנשים. נשמע שזה ממש תופס...
לי לא כל כך פשוט במפגשים, מכל מיני סיבות (שאשמח לפרט, אם זה מעניין). ועם השניים - אני פשוט מרגישה שאני לא מספיק נוכחת ולכן גם לא מגיעה כמעט למצב של נינוחות (אבל זה גם הרבה קשור בי באופן כללי). כל הזמן נעה ונדה בתשומת הלב שלי בין נטע - מה הוא צריך/מרגיש, לבין צרכיה של אורי, לבין השיחה עם הבנות (אכן מקסימות אחת אחת, ממי שפגשתי עד כה), ומדי פעם נזכרת ששכחתי לשתות..
אחד הדברים שעוד לא שחררתי באימהות - זו התחושה ש{{}}"אני מפסידה"{{}} אם אני לא בתשומת לב מלאה (חלוקת הקשב שלי אפסית. כשאני מרוכזת באדם אחד, אני שוכחת מכל השאר. המון פעמים מצאתי את עצמי "נזכרת" שיש לי עוד ילד (-:{{}}. מזל שאורי במנשא, בחזקת "אם הראש לא היה מחובר לי לכתפיים..."). זה גורם לי לבלבול מוח גדול (כי אני כל הזמן מנסה לעקוב אחרי הכל) ולפעמים לתחושת החמצת הזדמנות להיכנס לעומק, או סתם לנהל שיחה ברצף.
וזה בקיצור (-:
שבוע טוב!

אני בכוונה מלאה להתמיד. בינתיים נטע לא כל כך משתלב, ולא כל כך בא לו לבוא, לכן אני פחות מרגישה את הגמול על ההתארגנות. אבל זה יגיע.
הקשיים שלי משעממים, נובעים מהכבדות והאיטיות שלי - לקום ולהתארגן בזמן, בוקר לחוץ כזה של "לא נעשה עכשיו ככה וככה, כי אני רוצה שנצא לרמת הנדיב" כל הזמן, הוא משתגע, אני קצת באטרף של להכין משהו לאכול, לארוז את התיק לשניהם, סליחה, לשלושתנו, שיאכל ארוחת בוקר, שהיא תעשה את כל הקקי והפיפי במקומות הנכונים, שהוא בינתיים לא יתלוש לה איברים... הרבה "יאללה" כאלה, ממש פיטוצין אני בבקרים האלה (-: כל הזמן מזרזת (אותי ואותו).
ואז חם בדרך ופתאום לא בא לי, והחרדה החברתית שלי תמיד מופיעה באיזושהי רמה לפני כל מפגש חברתי. וכשמגיעים דווקא נעים בצל, ולא צריך כבר לארגן כלום. רק מופיעה לה תחושת התמנון הפיזית (הישבן נטוע על המחצלת, והזרועות שלוחות לכל עבר לטפל בכל בקשה של מישהו), וההתפזרות המנטלית שכבר פירטתי עליה. ולצערי הרב אני עדיין לוקה במחלת הקול בראש ששואל "איך נהוג פה?" המוכר יותר בתור "מה יגידו?" שזה גם מוסיף עומס בראש. ועוד הרבה יותר לצערי יש לי גם קול ששואל: "למה נטע לא מצטרף למשחק? למה כל מה שמעניין אותו זה לאכול את הסנדביץ' שהכנו לפני 20 דקות בבית?" (ואם נגעתי בכך בנקודה רגישה, נא קבלי את התנצלותי האמיתית!)
בסוף אנחנו תמיד חוזרים כשהוא כבר גמור מעייפות (כי הרי "רק הגענו", חייבים למצות את המפגש), ואני עסוקה בשכנועים, הפעם להיכנס לאוטו חזרה, וחם בדרך (אבל הוא נרדם), ולמזלי עד כה תמיד אבא היה בבית לקחת אותו ישר למיטה, ואני רק צריכה לפרוק את הכל, ו-ל ה י ר ג ע....

לא יודעת אם מה שכתבתי ברור. אין לי כח לקרוא. העיקר זו תחושת האטרף וההתשה.
ואם אין אטרף, אלא כניעה למצבים שנוצרים, אז פשוט לא נגיע (אולי ב-12:30) כמו בארוע הטרקטורים...

כיף לקשקש איתך (-: מחכה כבר לפגוש את כולכם ברביעי, ולהכיר חברים חדשים גם לאורי (-:

התחלתי לפשפש מההתחלה, אבל רק בתור "תחביב" (לא חשבתי שאוכל וארצה להתעסק בזה בתוך האינטנסיביות של השניים), לקח זמן עד שזה נהיה רוב הזמן (אולי בגיל חודש וחצי?!) ולבסוף הוחלט לוותר על החיתול כליל (בעקבות שיחונת עם גלי והבן שלה) נגיד בגיל חדשיים.
תני לזה זמן, לוקח זמן לפתח את התקשורת הכל כך עדינה ומיוחדת הזאת. וגם לוקח להם כמה זמן עד שנהיית איזושהי שגרה של הפרשות (וסימנים מקדימים).
אני בכלל לא בדקתי כמה הצלחתי (או כמה פספסתי), פשוט לוקחת אותה כשחושבת שנכון, בלי להילחץ מה אם כבר עשתה. מדי פעם נרטב החיתול שמתחת/חולצה/מנשא/בן משפחה (אלה האחרונים חביבים עליה במיוחד (-:{{}}).
מה שכן, בניגוד לנטע, קקי היא עושה בממוצע פעם ביום, ככה שזה כבר סיפור אחר (שגם דורש סבלנות מעל הכיור).

נתראה מחר...

הבנתי ש"מזל טוב!" איזה יופי! שלושה!!!! מקווה שהכל הולך יופי ושכולכם בטוב. מתי סיפור לידה?

מה שלומכם? איך הפוסט?
תגידי, יש לך מושג אם ד"ר ערבה חביבנו עדיין מקבל בחדרה?
ד"ש לכולם

רוצה רוצה, אם כי בבדיקה וובית הוא כבר לא מקבל וחשבתי אולי יש לך מידע עדכני ישיר... אצלי רופא נשים זה כמו רופא שיניים, משניהם יש לי טראומות ואני לא ממש ששה להחליף אם כבר מצאתי אחד מוצלח.
תודה.

טוב... הוא כבר לא עובד בחדרה

תצחקי אבל הוא ממש בעל שם ויש פה עוד כמה נשים שמתכננות ליסוע עד אליו בבת חפר כדי להבדק אצלו ולעשות אצלו מעקב הריון... טוב, אין לי ברירה, נראה לי שאני נאלצת להליף רופא ולנסות איזה אחד שיש פה ואין לי מושג איך ומה הוא. על החיים ועל המוות... אינעל אביה של ד"ר שוסטר שעשתה לי טראומה כשהייתי חיילת...

אחלה

.
אין שינוי מאתמול.

לא, לא מבוכה... זה הדדי...כמעט כתבתי לרונית ועצרתי בעצמי-
חכו ותראו, עוד מעט אנחנו כולנו נחבב אחת את השניה בפומבי לגמרי (-: ...
לנרי היה , מה שקוראים 'וירוס 24 שעות'. בינתיים כבר עבר, אבל החום הרקיע גבהים... נראה לי שהוירוסים האלה באים אלינו כדי שנוקיר את ההנקה אחרי תקופות משבר (-: או שזה בכלל, כמו שטוען הספר "לאכול בעלי חיים" שקראתי עכשיו, שזה בעצם לא "לתפוס וירוס" אלא " לאכול וירוס", וזה כתוצאה מהעוף שהיא אכלה יום לפני כן.
גם שבוע הבא לא נבוא- אנחנו יוצאות לחופש אצל אחותי בקיבוץ (איפה שאין לחות

) נשוב בספטמבר.

דרך אגב, ראית שאני מחפשת בייביסיטר לבוקר שניים בשבוע בזכרון? אולי את מכירה מישהי ?

אני כן.
כשדיברנו על מה שהיה היום, נטע אמר ש-ש' לא באה היום, כי היא הלכה לגן של הפילים D-:{{}}. ככה, ברצינות תהומית.
מעניין איך העולם נראה בתוך הראש שלו...

נתראה ביום שלישי

אני חייבת להגיד שבאופן אישי זה יהיה לי מאד חבל אם אתם "תצאו מהתמונה" (קחי את זה תחת מערכת השיקולים שלך בהחלטה (-:{{}})
אנחנו בדיוק חזרנו מסופ"ש על הירדן, אז הספקתי לשכוח איך היומיום בבית...

אולי בכל זאת שיווי משקל?!?! (-;