אמהות שואלות אמהות חלק 1

שלום, אני מקווה שכאן זה המקום לשאול:
מה יכול לגרום תינוקת נינוחה וחיכנית בת 3.5 חדשים להיות עצבנית ולפלוט ה-מ-ו-ן?

היא ילדה כל כך טובה בדרך כלל שאני שואלת את עצמי מה גרם פתאום לכזה אי שקט ולפליטות שכאלו.
זה נמשך כבר כמה ימים, אוי מישהי מנוסה תוכל להאיר את עיני?

היי קרן,

יכול להיות וירוס, יכול להיות ייצור חלב מוגבר, אולי משהו חריג שאכלת...
אבל אולי עכשיו מרגישה כבר טוב יותר?

תפילה לאם, מודה על תשובתך,
אני גם חושדת שזה אולי משהוא שאכלתי אבל בינתיים לא הצלחתי לעלות על משהו ספיציפי,

כן, היא כבר מרגישה יותר טוב
ואולי זה גם משהו חשוב ללמוד, שגם אם היא קצת עצבנית/מוטרדת, זה חולף

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואולי זה גם משהו חשוב ללמוד, שגם אם היא קצת עצבנית/מוטרדת, זה חולף
איי, נכון, אבל הרבה פעמים קשה לזכור להתבונן בפרספקטיבה, כשאנחנו בדיוק בתוך הבוץ...
בכל אופן, יופי שמרגישה טוב יותר.
@}

<תפילה>

שלום אמהות,
התינוקת שלי, בת 12 ימים, ינקה מצויין כבר מרגע לידתה בעודה מחוברת לחבל הטבור.
לפני שלושה ימים היא לפתע פתאום כאילו שכחה איך לינוק.
היא תופסת רק את קצה הפטמה בשפתיים רפות, מלקקת, דוחפת עם הלשון, לא פותחת את הפה. זה יכול להמשך אפילו שתי דקות עד שהיא תופסת ומתחילה לינוק, וגם אז התפיסה היא לרוב לא אופטימלית.
נורא מוזר.
האם מישהי יודעת מה יכולה להיות הסיבה לכזאת התנהגות?
רק אציין שהתינוקת רגועה להפליא, ישנה המון ומחרבנת ומשתינה ללא הפסקה.
בזמן ההנקה היא לא נראית כאילו משהו מפריע לה. גם בדקתי לה את הפה, ולא ראיתי שום סימנים לפצע או פטריה.
אין לי שום גודש, והשדיים שלי רכים ונעימים. הדבר היחיד שעולה בדעתי הוא שלפעמים היא קצת משתנקת ונחנקת אם מגיע יותר מדי חלב, אבל זה באמת בקטנה. אולי בכל זאת היא מבוהלת בגלל זה?
אה, היא לא מקבלת בקבוק או מוצץ. לפעמים בעלי מרגיע אותה עם זרת בפה, אבל ברגע זה הוא העיד שגם את הזרת שלו היא לא רוצה...

אני לא באמת מודאגת, שכן הכל באמת יותר מבסדר עם הילדה, ואני מאמינה שיכולות היניקה המופלאות שהיו לה יחזרו, אבל אולי בכל זאת יש למישהי הסבר לתופעה?

אמא יקרה,
מזל טוב להולדת בתך.
לא עולה בדעתי סיבה לכזאת התנהגות למעט הסיבות ששללת.

אלא אם כן יש מה לבדוק יותר לעומק את האופציה של פטרייה או את ההשתנקות בשל ריבוי חלב.
בכל זאת, רוצה להגיד שקראתי ולקוות ששיטת ה"כתבתי ב'באופן'-ופתאום-הכול-הסתדר" תוכיח את עצמה אצלכם בקרוב.
@}

תודה לך, תפילה.
בינתיים עוד לא עבדה שיטת ה"כתבתי ב'באופן'-ופתאום-הכול-הסתדר" ... נקווה לטוב.
מחר מגיעה אלי יועצת הנקה, אעדכן אם יהיו גילויים מעניינים!

האם מישהי יודעת מה יכולה להיות הסיבה לכזאת התנהגות?
מישהו דחף לה לפה בקבוק או מוצץ כשלא ראית?
כי ההתנהגות שלה על השד מתאימה בול למקרה כזה 0-:

מישהו דחף לה לפה בקבוק או מוצץ כשלא ראית?
אבוי! ממש לא... (אלא אם אחותה הגדולה החליטה לנסות עליה את אחד ממוצצי הצעצוע שלה...).

ליועצת הנקה (הלא מוצלחת במיוחד) לא היו הארות גדולות. היא יעצה לי להצמיד את הראש באסרטיביות לשד בשניה שהתינוקת פותחת פה, והאמת שהעיצה התגלתה כמועילה יחסית.

תודה לשתיכן בכל מקרה!

והאמת שהעיצה התגלתה כמועילה יחסית.
אוקיי, לפחות זה. מאחלת שרק ילך וישתפר.

ללקק את הפטמה זו התנהגות סטנדרטית לחלוטין.
גם תפיסה לא אופטימלית זו איסטרטגיה של תינוקות שלאמותיהן יש עודף חלב או זרמים חזקים. קשה כמובן לאבחן עד הסוף בלי לראות.

איסטרטגיה של תינוקות שלאמותיהן יש עודף חלב או זרמים חזקים

תודה תפוח אדמה. במקרה כזה, האם טובה עיצתה של היועצת? (כשהתינוקת פותחת לרגע פה קצת יותר גדול, אני מיד מצמידה אותה לשד, וככה היא אכן תופסת יותר טוב).

נטע_*

אולי לפני שמצמידה אותה, כדאי להוציא כמה "שפריצים" ראשונים של חלב, שהזרם יהיה יותר רגוע

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נדמה לי שנתקלתי פעם בעצה לשחרר מעט חלב לפני תחילת ההנקה כדי להגיע לשלב של זרימה אטית יותר.
אבל בררי מול מישהי מוסמכת כדי לוודא שאני לא מקריצה...
<תפילה>

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אה, הנה, מה שנטע כתבה.
<תפילה>

זו איסטרטגיה טובה בהנחה שזה עובד והתינוקת מרוצה. את אמורה לא לדחוף לה את הראש אלא להחזיק אותה בשכמות, כדי שישאר לה חופש תנועה. יש תינוקות שלחץ על העורף מלחיץ אותם.

ממליצה לך לנסות להניק כשאת נישענת אחורה והתינוקת באה לשד קצת מלמעלה,במקום שהיא תישכב מיתחת לשד.(כמו שמתואר בדף הנקה אינסטיקטיבית),בתנוחה כזו,יותר קל לתינוקת לווסת את כמות החלב במקרה של עודף חלב וזרמים חזקים,אם היא שוכבת מיתחת לשד,זה כאילו ברז פתוח זורם לה לתוך הפה,אבל אם את נשענת אחורה והיא באה מעל השד,היא צריכה לישאוב את החלב וזה יכול לעזור לה בוויסות הכמות שמגיעה לה לפה בבת אחת.
ממליצה לך גם לשחרר מעט חלב לפני ההנקה כשהשד מאד מלא,ואולי כדאי להניק מצד אחד במשך שתיים שלוש הנקות,עד לריקון של השד,לפני שמציעים את השד השני-לגבי העצה האחרונה-כדאי להיזהר ולוודא שאכן יש עודף חלב אצל מדריכת הנקה כי זה יכול להוריד את כמויות החלב שאת מייצרת.
בכל מיקרה,יש תינוקות שמלקקות קצת את הפיטמה לפני שהן ניתפסות.
היא מישתנקת בהנקה?פולטת הרבה?איך העליה במישקל?איך הקקי שלה?
אני אישית לא אוהבת את הרעיון של-להחזיק חזק,אבל אם את מרגישה שזה עוזר לכן,ממש עדיף לא להחזיק בעורף,אלא בשכמות,כמו שתפוח אדמה כתבה.
בהצלחה

תודה תודה לכולכן.

אני כבר די בטוחה שמדובר בעודף חלב. לפעמים המסכנה הקטנטנה באמת נחנקת ומשתנקת...
ומצד שני - האם יכול להיות עודף חלב גם אם אין גודש או השפרצות למיניהן בכלל בכלל?
אפילו אין נזילות מצד אחד כאשר השני עובד.
בכלל, אפילו את "היום השלישי הנורא" לאחר הלידה עברנו בלי לשים לב.
ההרגשה שלי בשדיים היא שכמות החלב התאזנה מאוד מהר, למרות שהתינוקת טוענת אחרת (אם כי אני כן מרגישה זרם חזק כשיונקת).

אני אכן משתדלת להניק אותה כשהיא ישובה קצת יותר גבוה, ולא ממש שוכבת מתחת לשד. מיד אנסה את עצתיך, אמא לילי, ואקרא קצת בדף הנקה איסטנקטיבית.

היא מישתנקת בהנקה?פולטת הרבה?איך העליה במישקל?איך הקקי שלה?
כן, כאמור, משתנקת. לא פולטת (כמעט) בכלל. עולה יפה מאוד במשקל, ובכלל, שומנים, טפו טפו, לא חסרים לה!
קקי יפה וצהבהב. הרבה. אתמול, כשחירבנה בכיור, שמתי לב שהקקי מעט קצפי. אולי הוא תמיד ככה ואני לא שמתי לב עד כה, כי רק עכשיו התחלנו עם בלי חיתולים...
וככתוב לעיל, היא מאוד רגועה, ישנה בלי סוף, חייכנית ומתוקית ומרוצה מהחיים.

מצטערת אם יצא לי פוסט מבולגן (כותבת בהמשכים...).
אתן עוזרות לי מאוד. אשוב לעדכן.

אולי תבחרי לך ניק?
קקי קיצפי יכול להעיד על יותר חלב מיימי וסוכרי ופחות חלב שומני.כשהחלב זורם יש כמה פעמים רפלקס שיחרור חלב בשד,בפעם הראשונה,חלק מהשומן ''ניתקע'' בצינוריות והחלב שהתינוקת מקבלת יותר מיימי ומלא בסוכרים(ניפלאים,שמפתחים את המח שלה שניבנה במהירות),רק אחר כך,כשהשד מתחיל להיתרוקן,החלב אוסף איתו את השומן שניתקע ולכן החלב בסוף הרבה יותר שומני מבהתחלה(מה שפעם קראו לו-חלב אחורי וחלב קידמי).
לפעמים המון חלב לא מיתבטא במלאות גדולה,אבל אם היא מישתנקת וגם הקקי קיצפי וגם העליה במישקל ממש טובה(רוצה לספר לי מישקלים שאת יודעת?)זה נישמע כמו עודף חלב-או יותר נכון,זרימה חזקה מידי בישבילה.
ניראה לי שיכול מאד לעזור להניק כמה פעמים מאותו צד ואז להציע צד שני(או,אם יותר נוח לך,להניק 3 שעות מצד אחד ואז 3 שעות מצד שני)ולהישען,אפילו לישכב אחורה כשהיא יונקת.
בכל מיקרה נישמע שחוץ מכיוונים קטנים,הכל מצויין ונהדר!!!
תיכתבי לי איך הולך.

מצטערת שלקח לי זמן לחזור לכאן... תודה לך אמא לילי על עצות הזהב שלך ועל כל המידע. ניראה לי שפתרת את בעיותי!

אז אכן התחלתי להניק כשאני נשענת אחורה ושוכבת עם התינוקת ממש בטן אל בטן. זה עוזר מאוד מאוד!
כשהסיטואציה לא מאפשרת שכיבה אני פשוט נותנת לה לתפוס איך שבא לה. זה לא כואב לי, ואם זה עוזר לה כרגע לא להחנק, אז מילא.
ולמרות זאת, הוואקום שיוצרת אינו חזק כמו היה בימיה הראשונים (אולי פשוט כי זה לא הכרחי יותר?).

רוצה לספר לי מישקלים שאת יודעת?
אני לא ממש זוכרת... היא נולדה 3750, ירדה ל 3600 (ניראה לי) ונכון ללפני שבוע היתה 4200, אם אני לא טועה... מחר תישקל שוב (היא בת 3 שבועות).
אני יודעת שעולה במשקל, כי אין לה מה ללבוש יותר! בגד שלבשה לפני יומיים יראה היום קטן כל כך... לכן אני גם לא זוכרת את המשקל המדויק.

ניראה לי שיכול מאד לעזור להניק כמה פעמים מאותו צד ואז להציע צד שני
אני חושבת שלאור מצבינו ההולך ומשתפר, זה יהיה כרגע צעד קיצוני מדי...

לסיכום - אני מרגישה שאנחנו בדרך הנכונה להנקה שמחה וארוכת שנים. איזה כיף!
ניראה לי שנמשיך כך בינתיים, בתקווה שלא יצוצו בעיות חדשות.
המון תודה על התמיכה!

שאלת מנשא: אני מהרהרת באפשרות ללכת עם הבנות ברגל לגנים שלהן, הליכה של כרבע שעה למבוגר בקצב איטי. חושבת שיקל עלי להחזיק מנשא עבור הקטנה (בת שלוש) במקום ללכת בקצב שלה. לא אוהבת עגלות. אין לי בעיות גב, אבל מדובר ב12 קילו של מתיקות

מנשא מומלץ? תובנות?

רקמה, אני עשיתי בדיוק את זה בעבר במשך חצי שנה מכל מיני סיבות, כשהבת שלי היתה בדיוק בת 3, אפילו 3.5...
לקחתי יאמו וזה היה לי אחלה, כי כשלא הייתי צריכה את זה היה קל לגלגל את זה קטן יחסית או לאפשר לזה להישאר תלוי פתוח סביב המותניים שלי עד שחזרנו.

בדיעבד לא הייתי עושה את זה, אבל לא בגלל הגב אלא בגלל רצפת האגן.
לא יודעת באיזה מצב שלך, במצב שבו אני הייתי אז (ועודני היום) זה לא בדיוק חכם כי הבעיה לא היתה שרירים אלא קרעים שאי אפשר לתקן. זו היתה הכבדה גדולה ומיותרת על משהו עדין גם ככה.
אם את במצב מעולה ברצפת האגן, ושרירי הגב שלך במצב טוב, אז לא חושבת שצריכה להיות לך בעיה לסחוב משקל כזה לזמן כזה. מה שכן, ובהינתן שאת קשובה לגוף ולא הולכת עם הראש בקיר, את תדעי ממש בקלות אם זה מתאים או לא אחרי יומיים עד שלושה.
אם נוצרים כאבים או תחושה לא נוחה באגן - הייתי אומרת לחכות, לסחוב פחות זמן, לחזק שרירים, ורק אז...

גם אני נשאתי במשקל כזה במנשא בסגנון היאמו (ילקוט גב). עזר גם להביא משהו עם גלגלים (קורקינט, אופני איזון וכאלה).
מסייגת שזה לא היה ממש כל יום ואין לי בעיות עם רצפת האגן (או הגב).
מה שהכי העיק לא היה המשקל אלא החום, אבל לפחות בתקופה הזו של השנה זה פחות בעייתי, וגם מאוד תלוי כמה הדרך מוצלת.

פלונית
שמחה מאד לישמוע שעזרתי!!!!
נישמע שהכל מעולה,מאחלת לך הנקה שמחה וארוכת שנים!!!
עוד שבוע מסיימת את הסטאז' בהדרכת הנקה!!!!שמחה שכבר אני יכולה לעזור !מי שרוצה מוזמנת גם ליפנות אלי בדפבית

רק מה, כמו שאמרו לך, אם רצפת האגן בסדר ואת נושאת על הגב אין שום בעיה. היום נשאתי את הפעוט שלי בארגו לגן, ואני מתכננת להתחיל ללכת אתו לטיולי יום ביער עם המנשא לגיבוי.
(לדעתי הוא כבר 18 קילו)

בדיעבד לא הייתי עושה את זה, אבל לא בגלל הגב אלא בגלל רצפת האגן.
ציל צול, האת תוכלי, בבקשה, לפרט על כל יותר?

למה אני שואלת: אני חצי שנה אחרי לידה, בשבועות האחרונים אני קולטת שמשהו עם רצפת האגן שלי לא בדיוק תקין.
סימני אזהרה: מתקשה להתאפק, לפעמים יש לי אפילו קצת בריחות שתן (ממש ממש טיפה - אבל זה עדיין ניראה לי איזשהו חוסר שליטה), וכן כאב בקיום יחסי מין.
הקטנה כבר שוקלת 8 ק"ג ושמתי לב שלהשתמש במינשא כבר פשוט ג-ו-מ-ר אותי.

היתה לי הרגשה שזה לא בגלל הגב אבל לא ידעתי מה כן,
עכשיו פתאום כשקראתי את מה שאמרת אני חושבת שזה אולי עוד איתות חולשה של רצפת האגן.

מה עושים? מי מאבחן? האם מספיק לחזק בעצמי או שיש צורך בעזרה מקצועית?

אני די דוחה את זה כי, איך לומר, זה מביך - בלשון המעטה.
אשמח מאוד אם תוכלי לכוון אותי קצת/לשתף מנסיונך...

קרן, יש פה דפים באתר (סליחה שלא מתאמצת לקשר) שעוסקים ברצפת האגן.
אני מציעה לקרוא ולקרוא ולקרוא בהם...
זה מציל (איכות)חיים.

אם את קרובה לרמת גן, חפשי את יעל שוראקי. יעלה לך הרבה כסף, והיא תבהיל אותך מאוד, אבל החוויה היקרה והמפחידה הזו תישאר איתך

את לגמרי יכולה אחר כך לחזק בעצמך. ואם את לא צריכה הבהלות ומספיק לך שאת מרגישה שמשהו לא בסדר - פשוט תתחילי לחזק בעצמך כבר עכשיו בלי לשלם כסף על אבחון (אלא אם את חושבת שמשהו שם במצב ממש גרוע ואולי מצריך טיפול של אשת מקצוע או אפילו, חלילה, ניתוח...).

יש ברשת דף שכתבה יהודית שריג ז"ל, ארוך מאוד מאוד, אבל אחרי שקוראים אותו מבינים באמת את העסק וגם מה ואיך לחזק.
לדעתי שמתי אותו פה באיזה דף לא מזמן, אבל אין לי מושג איזה. אולי מישהי אחרת זוכרת במקרה?

תודה,
אני אקרא

נדמה לי שאצלי בדף ואני מתעצלת ללכת לבדוק..

או שמא זה היה בשיחה שלנו בדף לנוע לנוע??
מתחבר לי פתאום יותר ללנוע לנוע..

מצאתי, תודה לב.
לנוע לנוע 20.12.16 בשעה 22:34
סליחה, לא יודעת לקשר להודעות פנימיות אפילו שפעם לימדו אותי.
יש שם מיני דיון שבסופו קישרתי לדף של יהודית.

אני חושבת שהכוונה לדף הזה

מישהי יכולה לעזור לי בעצה עם הבן שלי?
הסיפור ארוך ואני חייבת לעוף, אבל ההתחלה היא:
הוא בן ארבע, עם אופי חזק, נחוש, לא לוקח מבוגרים יותר מדי ברצינות, מתייחס לכללי התנהגות כאל המלצות ואופציות, וקשה לנו אתו.

לפעמים הוא מתגרה בנו (בכל בני המשפחה, אבל בעיקר בי ובאחיו הבכור), כשנחה עליו הרוח לפעמים דוחף או מכה, לפעמים מחליט שהבידור הוא לשים לי ידיים על הציצים באופן משתלט ולא נעים, ופשוט לא מגיב חיובי כשאני אומרת לו "בעדינות" - או שהוא מנסה שוב וצוחק, או שהוא מנסה שוב בלי לצחוק. משהו כזה.

אני חושבת שנורא קל לו להיכנס לפינה של מאבק כוח. לפעמים אני אומרת לו משהו בסגנון "התוצאות של זה-וזה יהיו כאלה וכאלה", למשל, אם לא תחזיר את ה- XXX למקום אז לא תוכל להשתמש בו יותר - גישה שעבדה נהדר אצל הגדול שלי - והוא נכנס לפינה של כעס ושל "אז אני דווקא אעשה כך-וכך כי עכשיו התעצבנתי עלייך". זה לא ציטוט, זה שיקוף של רוח הדברים.

אשמח לעצות, וכמובן לתת עוד מידע, רק תכוונו אותי...

(אה, שכחתי להגיד שהוא חמד של ילד וכולם אוהבים אותו, אבל אני אוכלת ממנו הכי הרבה חרא)

תמרוש, מציעה לך לעשות ניסוי ליום אחד: לעשות איתו הכל בלי לדבר. כאילו שאת צרודה. רק מעשים, בלי שום מילים.
במעשים אני כוללת דברים כמו הבעות פנים, להזיז את היד שלו, לקום ולזוז, להרים אותו, לחבק ולנשק, לתת לו צבעים ונייר, וכו׳.
אחרי זה תחזרי וספרי מה גילית, טוב?

יונת, תודה.
רעיון מעניין ומוזר... אני צריכה לעכל אותו ולנסות

אחד הדברים שקשים לי אתו, זה הטחינה הגדולה שהוא טחן אותי מגיל חצי שנה עד שנתיים וחצי.
כשהתחיל להצמיח שיניים, השינה שלו הידרדרה מאוד (עד אז היא היתה אחלה) והוא התיש אותי לחלוטין תוך שנה.
בתקופה הזאת, עברתי יותר ויותר למוד של שרידה, רק לשרוד את השעתיים הבאות, ואת השעה הבאה, עד שאצליח לישון צהריים או עד שיבוא הלילה.
כתוצאה מזה, איבדתי קצת את היכולת להוביל את הילדים, ורק הגבתי נקודתית.
זה השפיע לרעה גם על הגדול שלי.
עם הקטנצ'יק, הוא פשוט התחרע עלי לחלוטין, היה יונק עשר פעמים ביום, והיה לי מאוד קשה לנווט ולהציב לו את הגבולות שהיו חיוניים לי, פשוט כי הייתי עייפה מדי.
חוצמזה הוא תמיד היה תלוי בי מאוד, אף פעם אחת עד גיל כמעט-שלוש לא היה יכול לתת לי לצאת מהבית ולהישאר עם אבא שלו, תוך עשר דקות הוא היה מתחיל לבכות בלי להירגע (כתינוק) או לטחון "אמא בבית אמא בבית אמא בבית אמא בבית", שעה שעתיים רצוף, עד שחזרתי.
זה היה מתיש.

ועכשיו, למרות שהשינה כבר השתפרה (בגיל שנתיים וחצי פשוט גמל"תי), עדיין לא לגמרי התאוששתי רגשית.
ואולי גם הוא לא....

יש תקווה...
היום לקחתי את הילד מהגן והחלטתי לדבר פחות.
תשמעו, כמה לחץ ומתח שזה הוריד ממני, במיידי!
אחת התוצאות המבורכות של זה היתה שצחקתי וחייכתי יותר

והרגשתי הרבה יותר רגועה... אני חושבת שהוא בדיוק בתקופה שבה הדיבור שלו מאוד מתפתח, אז הוא מדבר המון. ואולי אני הייתי באיזשהו לחץ לא מכוון ולא מודע של להצליח להגיד את כל מה שהיה לי להגיד, בין כל השטף המילולי שלו, וזה היה מאוד מעייף "לריב" אתו על "זמן מיקרופון".
(הכל במרכאות, זה לא כזה קיצוני).
וכששתקתי קצת, הייתי משוחררת מהלחץ הזה, ויכולתי להעביר את המסר שלי במינימום זמן-מיקרופון, בלי לחץ, ולוותר על כל המיותר. להישאר רק עם המסרים החיוניים.
אני גם חושבת שמיעוט מילים גרם לו ליותר תשומת לב למילים המעטות שכן אמרתי. שזה בדיוק מה שאני צריכה ממנו: יותר פוקוס על מה שאני אומרת.

אני גם חושבת שאנחנו נותנים לו יותר מדי בחירה. עם הגדול האמנתי מאוד בבחירות, והייתי נותנת לו כל מיני אפשרויות בחירה ("אתה רוצה ללכת לבית מהדרך הזאת או מהדרך ההיא", למשל), על בסיס יומיומי.
עם הקטן הזה, לדעתי זה איכשהו מלחיץ אותו או מבלבל אותו או מקשה עליו. לא ברור לי למה, אבל אני בטוחה שזה לא מועיל לו, שעדיף לו שאני אומרת ,נעשה כך-וכך", ואם הוא ממש רוצה, הוא כבר יציע דרך אחרת, ואני אוכל לשקול אותה בחיוב.
פחות מלל, פחות התלבטות, פחות בלגן.

והדבר הכי נחמד: בערב עמדתי במטבח מול כיור מלא כלים והתחלתי להתרגז על הבעל שלא רחץ אותם, ובכלל לא עשה מי-יודע-הרבה עבודות בית היום, למרות שהוא היה בבית.
ואז אמרתי לנומציק (הקטן) לקרוא לאבא לארוחת ערב.
הוא הולך, ואז חוזר ומודיע לי שאבא ישן.
כיעוס קטן התפעפע לו בתוכי, ואמרתי לו "אז תלך ותקפוץ עליו עד שהוא יתעורר".
ונומציק אמר "אבל זה לא טוב לקפוץ על אנשים. זה לא נעים להם!"
עצרתי הכל, אמרתי "ברוך הוא וברוך שמו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", הסתובבתי אליו חזיתית, עם הפנים והגוף והכל, ואמרתי לו את המשפט הכי ארוך שאמרתי מאז שאספתי אותו מהגן:
"נכון מאוד, נומציק. אתה צודק בהחלט. אני טעיתי. לך אליו ותחבק ותנשק אותו עד שהוא יתעורר".
הלך.
נכון תפוקה יפה ליום אחד?

ותודה רבה רבה ליונת ולמאי @}

פחות מלל, פחות התלבטות, פחות בלגן.

לגמרי. וראי גם להציב אפשרויות לילד.

אגב, הדף הנוכחי שוקל כבר 1.2 מגה, שזה כמו ספר עם יותר מאלף עמודים.
אז כל מי שמוכנה לפצל ממנו דיונים שיש בהם ערך (ולמחוק הודעות שעבר זמנן) -- תבורך.

העברתי את הדיון על העצירות של בת השנה של גוונים לדף עצירות אצל תינוקות.

סליחה ששואלת פה, פשוט נורא בלחץ. האם הגיוני שעכשיו כשעברתי חהנקה מלאה, אצליח לשאוב משמעותית פחות? או שזה מעיד שהחלב הולך ואוזל? ואם כן, מה אפשר לעשות בנידון?

מה זאת אומרת, מיכל? גם להיניק מסביב לשעון וגם לשאוב?
הרי ברור שתצליחי לשאוב פחות, כי התינוק שואב די הרבה. D-:

שליחה על ידי אוליב* » 02 מרץ 2017, 19:38

מיכל, יועצת הנקה המליצה לי להתחיל לשאוב רק בגיל חמישה-שישה שבועות, כשיש התייצבות מסוימת (אחרי קפיצות הגדילה של ההתחלה)

שליחה על ידי אוליב* » 02 מרץ 2017, 19:38

מיכל, יועצת הנקה המליצה לי להתחיל לשאוב רק בגיל חמישה-שישה שבועות, כשיש התייצבות מסוימת (אחרי קפיצות הגדילה של ההתחלה).

שליחה על ידי שואלת* » 03 מרץ 2017, 15:06

מה ההבדל בין דחפור, למשאית עם מנוף, לטרקטור, למשאית רגילה? מה הופך טנדר גדול לרק טנדר בשונה ממשאית?

איך יודעים לזהות את ההבדלים בין הדינוזאורים השונים- יש לנו פה מלא בובות כאלה דומות אבל ברור שהם שונים.

מה ההבדל בין נמר לטיגריס לברדלס, לפנתר - כלומר במראה.
מה ההבדל בין תנין, קרוקודיל, אליגטור?
האם ייתכן ששור יגיע בצבעים שונים מחום? ומה ההבדל בין פר לשור?
ואיך מזהים אווז לעומת ברווז לעומת ברבור?
במראה המיידי.. לא בכמה רחבה הלסת או אורך המקור או גוב ההכרבולת, משהו שניתן לזיהוי כשרואים בובת ברדלס נגיד

לא רוצה להטעות את הילדים שמצביעים ומבקשים ללמוד ואני... מגלה שלא מדייקת.

והנה משהו שעשה לי סדר בכיוון הזה:
תיש זה הזכר של העיזים.
עז היא הנקבה ונותנת חלב וגם צאצאים.
גדי, זה הגור הקטן של התיש והעז

סוג אחר בצאן הם הכבשים.
כבש זכר,
כבשה נקבה
טלה, טליה = זכר ונקבה הגורים של הכבשה
רחל, רחלה, = זכר ונקבה של הכבשה בוגרים יותר.
איל, = זה כבש בוגר מאוד

אז כזה סדר הייתי שמחה לקבל בשאלות למעלה

אוליב, לא חושבת שמה שאת אומרת קשור למקרה של מיכל.
העצה שהיועצת שלך נתנה לך היא בדרך כלל העצה שיועצות נותנות לאמא מיניקה שמיניקה הנקה מלאה והכל מתנהל היטב, והאמא רוצה לחשוב על בניית סטוק לצורך החזרה לעבודה בגיל ארבעה חודשים, או על השארת חלב שאוב לצורך שיעור יוגה או משהו כזה.
במקרים רבים אחרים, העצה היא לשאוב מרגע הלידה, לפעמים עוד מההריון, וגם לשאוב אחרי הלידה. מכל מיני סיבות ולכל מיני מצבים.

שליחה על ידי תמרה* » 04 מרץ 2017, 10:48

ברבור- גדול, צוואר ארוך (קצת כמו סימן שאלה)
ברווז- קטן יותר יש במגוון עצום של צבעים וסוגי מקור
אווז- בארץ בדרך כלל לבן עם מקור כתום לפעמים גם באפור, גדול יותר כמעט כמו ברבור, צוואר זקוף וגבוה וגם האופי עצבניים וצעקנים משהו

שליחה על ידי שואלת* » 04 מרץ 2017, 18:18

בשמת אין עלייך.

אווז- בארץ בדרך כלל לבן עם מקור כתום לפעמים גם באפור, גדול יותר כמעט כמו ברבור, צוואר זקוף וגבוה וגם האופי עצבניים וצעקנים משהו

יש ליד הבית שלנו בריכה שמסתובבים סביבה בדשא שני אווזים כנראה לפי התאור שנתת תמרה, כל הזמן צווחים וצורחים והולכים אחד אחרי השני.
בכל מפגש איתם אני נתקעת בהסברים לילדים - ברבור? ברווז? אווז? מה נגמר?
ויש להם מקור כתום, הם אפורים, יפהייפיים ועצבניים!

שליחה על ידי מצ'רה* » 04 מרץ 2017, 19:08

כנראה אווזים.
תבדקי בגוגל תמונות... הרבה יותר מדויק מתאור מילולי

אשמח להתייעצות קטנה על ילדים שעברו את שלב הפעוטות (אנחנו כבר שם! לא יאמן) אבל לא ממש גדולים.
מתי אתן נותנות לילדים ללכת לבקר חבר חדש לבד?
עד היום כל החברים שלו היו חברים שהחברות איתם התחילה מקסימום בגיל ארבע, גיל שבו מקובל לחלוטין לבוא ביחד עם הילד ולהישאר.
כך הכרתי את המשפחות של החברים היטב והיום הוא מעדיף ללכת אליהם לבד ואני שקטה לגמרי לגבי זה, וגם החברים באים אלינו ללא ליווי הורי (אלא אם כן סתם מתחשק לנו האמהות ביקור גם כן (-: ).
אבל, עם חברים חדשים אני מרגישה שזה הולך ונעשה פחות מובן מאליו שאני מלווה את הילד בביקור בפעמים הראשונות.

כשזה אצלנו אין שאלה בכלל, לא קרה לי לפחות בחצי שנה האחרונה שהורה נכנס לבית עם הילד שבא לבקר, גם אם זו פעם ראשונה.
לי זה נראה מוזר מאוד - מילא הילד, שאולי באמת מרגיש נוח עם זה (ואולי לא, מי יודע, אבל אני לפחות יודעת שאני מספקת סביבה נעימה), אבל ההורים לא רוצים לדעת איפה הם משאירים את הילד שלהם?
אני ממש לא רואה את עצמי משאירה ילד קטן בבית שאני לא מכירה ולא יודעת שהוא בטוח, אצל הורים שאולי דיברתי איתם כמה פעמים שתי דקות מחוץ לגן.

כרגע זה עוד מתקבל איכשהו בהבנה, אבל אני מרגישה שזה הולך ונעשה פחות מקובל ובטח פחות מובן מאליו, כך שאני מרגישה צורך להודיע מראש שגם אני באה - קצת לא נעים.

אני לא יודעת למה זה פתאום מטריד אותי, אבל אני תוהה מה יהיה בשנה הבאה למשל, כשהוא יפגוש ילדים חדשים?
איך אתן נוהגות?

ממה שאני זוכרת - זה היה מזמן (-: -
עוד בסוף הגן התחיל להיות מוזר לבוא עם הילדים לכל מקום. איכשהו לא היה כבר מתאים להתקע בבית של מארחים רק בגלל שהילד שלי מבקר.
אני זוכרת שבאמת לא תמיד הרגשתי הכי בטוחה אם לא הכרתי את המשפחה. בהדרגה קיבלתי את זה. כל ביקור ראשון השתדלתי שיהיה קצר וניסיתי להרגיש/לברר איך היה לילד. ובסך הכל גם די הכרתי את המשפחות עד איזה כיתה ב או ג. זה עזר קצת.
ותמיד העדפתי שיבואו אלינו. עד היום...

יצא פה מרגיעון "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע"
נוקב בהחלט בהקשר הזה.

שליחה על ידי תמי* » 25 אפריל 2017, 21:59

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טלי,
אני זוכרת היטב את הסיטואציה, כי היה לי גם רגע של התלבטות כשהבנתי שהדרך שלי לא ככ מקובלת - לבוא עם הילדה לכל ביקור ראשון. והחלטתי להמשיך. זה היה עם הבכורה בגן טרום חובה כשכולם היו חדשים לנו, וגם בהמשך בגילאים יותר גדולים עם חברות חדשות. נשארתי, לפעמים מעט ולפעמים יותר. זה היה חשוב לבתי, כדי להרגיש בנוח, וגם לי, כדי להכיר, לדעת איפה היא נשארת.
כשהיה לנו מעבר נוסף בסביבות גיל 10 כבר לא יכולתי לבוא ולהישאר, כי ההורים בכלל לא היו בבית לרוב, והכל תואם בין הילדים. מודה שזה ציער אותי. כי לא הצלחתי להכיר את המשפחות וכך גם לקח יותר זמן להכיר את החברות.
בגילאים הללו גם מתחילים לישון אחד אצל השני, ואז השאלה היא איך אני מאפשרת לה לישון אצל חברה שאני כלל לא מכירה את המשפחה שלה - אותי זה מלחיץ.
הקיצור, מבחינתי - לבוא, להישאר ולהכיר - עד גיל גדול.
במצב שבו ברור שאין מקום להישאר, אני נכנסת לכמה דקות, מנסה לשוחח קצת, בודקת שהילדה מרגישה בנוח, ורק אז הולכת.

אהה, התחיל להרביץ. תאומים בני שנה ותשעה, אחד מהם - מושך בשיער, דוחף ולפעמים מרביץ לאחיו בפנים. באותה מידה הוא גם מנשק אותו מאה פעם ביום. ושניהם משחקים מהמם ומתפקעים מצחוק אחד מהשני. השני לעומת זאת או שהוא בוכה כשאחיו מכה, או שהוא מסרב לנשיקות ממנו כי הוא לא אוהב נשיקות בכלל (גם עם בוגרים). הוא לא מכה בכלל, לא דוחף, מקסימום רודף או לקוח צעצוע אבל בלי מכות.
בנוסף 4 פעמים בשעה יש ריב על צעצוע. בכי כל הדברים האלו חדשים לנו. מה עושים?

איך מתערבים כשיש בכי על צעצוע? בדרכ מישהו חטוף למישהו אז אני מביאה משהו אחר מעניין או מחזירה למי שבאמת במצוקה ורצה את זה קודם. שתי השיטות לא טובות, הייתי מעדיפה לא להתערב בכלל, כי זה משדר שאני בלחץ ואני מעדיפה שיגדלו בלי לחץ מעימות. כאילו שצריך מיד לטפל בזה, ואני מעדיפה שלא. מצד שני, הילד בוכה אדום בא אליי. מה עושים? הם גם לצערי בקושי נפגישם עם ילדים אחרים ולאחרונה שמתי לב שאיך שהם רואים ילד אחר הם נותנים לו הרבה צעצועים, אולי הם מרגישים צורך לתת כי הם ראו אותי ככה מפשרת? (או שבגלל שכמה קלעפטות בגינה חטפו מידיהם צעוצועים בגינה).
מה עושים כשאחד תמיד מנשק את השני והשני נרתע? אני מיד מחבקת את זה שמנשק ואומרת לו שהוא מקסים וזה. ולפעמים מסננת לשני, הוא רק רוצה לנשק, הוא חמוד וזה.

אבל גם זה סוג של לחץ לא? כאילו, מה אני נדחפת? נישק לא נישק שיתמודדו. מצד שני, מה להשאיר את המנשק להתייבש? הוא נעלב לפעמים מאוד. אני גם חוששת שמהנשק מבין מזה שלנשק הרבה ולתת מעצמך גם כשמסרבים זה טוב. וזה לא. אם מישהו אל רוצה צריך להתרחק. השאלה אם זה לא מוקדם מדי למסרים האלה.

נשמע כאילו זו לא בעיה אבל אני רוצה להבין אם זה קורה גם אצל אחרים. לקטנים שלי יש נימוסים בריטיים. הם מסוגלים ללכת לשבת בגינת שעשועים עם ילדים אגרסיביים ולחייך בעדינות לילד שמולם, להציע לו צעצוע, והילד שממול בכלל רגזני כזה, לא מעניין אותו כלום. או שהם עסוקים במתקן ואם ילד שועט לעברם הם מתפנים ממנו מהר, בלי עימות או התעקשות. אני לא כל כך מבינה למה בגילש אמור להיות הגיל האגוצנטרי הם מתנהלים ככה. הם גם מחייכים לאנשים במעלית או בקניון ובכלל, הם בטוחים שכולם מחייכים ואם לא, אז משהו לא בסדר. נגיד לטכנאי עסוק בכלל בהרכבת משהו בכביש הם מחייכים כל הפרצוף זורח, אבל הוא בכלל עסוק. אני קולטת שלאט הם מבינים שלא כולם מחייכים וכאלה, אבל אני תוהה אם זה שהם בכלל מסתכלים לאנשים וילדים כל הזמן בעיניים ומחייכים וחשוב להם הקשר, מה קורה פה. למה הם לא מרוכזים רק בעצמם! בהנאה שלהם, בלשחק, בלקחת כדור, בלטפס למגלשה, הם עושים את זה, אבל בדרכ כשהם לבד, כשיש עוד אנשים, האנשים משוכים את תשומת לבם ובהיסוס, בחקירה, בהתבוננות ובחיוך. הקדמתי ואמרתי שזו לא נשמעת בעיה אבל זו בעיה כי אני חוששת שהם חווים המון עוגמת נפש בזה שהם לא אגוצנטרים ודואגים לעצמם. ואולי זה שהם גדלים עם אמא אחת שהיא נשית מאוד מהבחינה שחשוב לה קשר נעים עם הסובבים אותה, וזה מה שיש להם בוקר ולילה מלמד אותם כל הזמן לחפש את הקשר והחיוך.. במקום את ההנאה שלהם לפני הכל. מקווה שהייתי ברורה. אשמח לשמוע אם זה משהו מוכר גם מילדים אחרים והאם זה מתאזן מתישהו. ואיך אפשר לגרום להם לא לדפוק חשבון.

פתאום חשבתי שאולי בילוי קבוע בגינת שעשועים אחת (בשונה מהטיולים המגוונים שלנו) יגרום להם להרגיש בטוח ומשוחרר במקום מוכר, כול המולת ילדים ואנשים שלא תמיד בעניין, והם יתנהלו בטבעיות.

תודה.

תודה תמי ומצ'רה!
הגעתי לכמה מסקנות:
למשוך כמה שאפשר את ההגעה המשותפת בפעם הראשונה
לכוון למפגשים אצלי כשזה נראה לא מתאים להורים האחרים שאני אגיע
להיפגש במקום נייטרלי בחוץ ולהכיר את ההורים
כשיגיע היום שלא אוכל יותר להכיר את המשפחה לפני, אשתדל שביקור ראשון יהיה אצלנו ואח"כ ביקור קצר אצלם

לי זה עדיין מאוד מוזר שזו הנורמה... אז טוב לשמוע שגם לכן זה צרם.

הורים די רגילים שהילדים שלהם נשארים עם כל מיני זרים. בעולם המנוכר הזה זה קורה כל הזמן.
אבל אני זוכרת שגם אני עצמי, לא בדיוק הרגשתי בנוח להשאר אצל אנשים בבית רק כי הילד מבקר. ואלה לא היו זרים, פשוט אנשים שלא הייתי בוחרת לבקר בשביל עצמי. היה בזה משהו מאולץ גם אם ניסיתי להבהיר שהם לא צריכים לארח אותי.
פה בקהילה אני רואה כיום פתרון בסגנון של להיפגש במקום נייטרלי בחוץ ולהכיר את ההורים : המון מהשנה, הרבה מההורים והילדים ממשיכים לבלות שעות אל תוך אחה"צ יחד עם הילדים, בגן ציבורי ליד הגן. יש מין פיקניק מתמשך ויומיומי, שבו ההורים עוסקים בעניניהם, הילדים משחקים, מי שרעב אוכל וכולם מתערבבים ומכירים באופן לא מלחיץ, בלי ציפיה לאינטראקציה ספציפית בין המבוגרים.
אחרי הכרות מתמשכת כזו אני מאמינה שהייתי מרגישה בטוחה לא להשאר.
עוד דבר חשוב ודי מובן מאליו הוא לתת להורים המארחים טלפון, להגיד להם ולידם לילד שאם הוא רוצה שיתקשר ותבואי יותר מוקדם, וכו'. אני השתדלתי לדבר בטלפון עם ההורים במידה ולא פגשתי אותם אחרי הביקור (לפעמים הילד חזר לבד ברגל, זה ישוב קטן) - בקיצור לפרוס חסות בקצוות.

הורים די רגילים שהילדים שלהם נשארים עם כל מיני זרים. בעולם המנוכר הזה זה קורה כל הזמן.
גם אני חשבתי על זה.
הפעם הראשונה שעשיתי בייסיסיטר בחיי, הייתה כשהייתי בערך בת 12. אמא אחת תפסה אותי בגינה כשטיילתי עם הכלבה ושאלה אם אני יכולה לשמור על הילדים שלה. נראה לי כבר באותו יום נשארתי איתם לבד... (3 ילדים, בני שנתיים וחצי, 4 ו-6 או משהו כזה). אולי זאת דוגמא קצת קיצונית, אבל דברים כאלה קורים...
ובגן שאני עובדת בו למשל, יכולה להיות תחלופה של הצוות וכו', והילדים יישארו חלק מהזמן עם צוות שההורים לא ממש מכירים (איזו סייעת מגן אחר באשכול שנכנסה להחליף כי יש מישהי חולה בצוות הקבוע וכו').

הורים די רגילים שהילדים שלהם נשארים עם כל מיני זרים. בעולם המנוכר הזה זה קורה כל הזמן.
כן. אני חושבת שבאיזשהו מקום - אולי אינסטינקטיבי אולי תרבותי, הורים נשארו עם דפוסי התנהגות שמתאימים לחברה קטנטנה שבה כולם מכירים את כולם.
ואולי זה סתם חוסר מודעות לצרכים של ילדים ולסכנות אפשריות.

אני זוכרת שגם אני עצמי, לא בדיוק הרגשתי בנוח להשאר אצל אנשים בבית רק כי הילד מבקר.
בוודאי (-: גם אני ככה. אבל פשוט השלמתי עם זה שזה ככה. כלומר, לפעמים זה יוצא מעולה ויש כימיה נהדרת ביני לבין ההורה השני, ולפעמים אנחנו סתם שני אנשים שכלום לא מחבר ביניהם חוץ מהעובדה שהילדים שלנו רצו לשחק ביחד.
אבל עד עכשיו לא הייתה לי דילמה כי זה היה יותר מקובל, וגם היה ברור שהבן שלי ממש לא רוצה להישאר בלעדי.
גם עכשיו הוא מעדיף איתי לפעמים, אבל אני רואה את זה הולך ונעלם.

אמא אחת תפסה אותי בגינה
מטורף! זו נאיביות? אמון מוגזם בעולם? אדישות? לא יודעת מה לחשוב.

הילדים יישארו חלק מהזמן עם צוות שההורים לא ממש מכירים
כן, השנה נחשפתי גם לזה לראשונה.
וגם זה היה לי מוזר, פשוט להגיע בבוקר ופנים לא מוכרות, וכולם מתנהגים כאילו זה נורמלי.
לרוב יש רק אשת צוות מחליפה אחת, ואז יש עוד שתיים מוכרות ואני מרגישה בנוח מספיק כדי לחיות עם זה, וכך גם הילד... אבל הייתה גם פעם שפשוט הלכנו הביתה כי לא הייתה שם אף דמות מוכרת, הוא לא רצה להישאר (בצדק) ואני לא הרגשתי בנוח עם זה גם כן.

אולי זאת דוגמא קצת קיצונית, אבל דברים כאלה קורים...
יש אצלנו לפעמים פוסטים כאלה בפייסבוק - דרושה בייביסיטר להיום בערב! דחוף!
ואח"כ ההורים האלה אמורים ללמד את הילדים לא לסמוך על זרים מהאינטרנט...

אלה שתישמע אולי מוזרה, מתי אני צריכה לדאוג אם נראה לי שילדון ישן המון?
בימים האחרונים נראה לי שילדון ( חודשיים וקצת) הרחיב את שעות השינה שלו.
מתעורר לינוק אבל חוזר לישון די מהר.
הבית מקורר כך שאני לא חושבת שזה החום, אחרי שאנחנו חוזרים מטיול או במהלך טיול בעגלה/ מנשא זה הגיוני לי שהוא נרדם.
אבל בבית בד"כ יש פרקי ערות של שעה וחצי עד 3 שעות בין שינה לשינה. ובימים האחרונים אפילו פחות מזה .
לא נראה שיש חום. ( אתמול מדדתי, הבוקר עוד לא).

המממ, נטע ק - איך העליה במשקל? כמה פיפי הוא עושה ביממה? האם יש ירידה בכמות הפיפי? (בניגוד לקקי בגיל הזה, הפיפי עדיין מדד חשוב: הצבע צריך להיות שקוף, ונורת אזהרה צריכה להידלק אם עברו כמה שעות בלי פיפי).
כשער, חיוני? שמח? עירני? מתעניין?
האם יכולה להיות התייבשות קלה עקב הצירוף של חום נורא בחוץ + מזגן מייבש בבית?

שליחה על ידי גנום* » 05 יולי 2017, 13:24

מצטרפת לשאלות של בשמת + נזכרת שבגיל חודשיים עד 4-5 חודשים כך בדיוק זה היה אצל ילדיי. ערות ממוצעת הייתה בת שעתיים ולעתים נדירות שלוש. אני חושבת שזה די נפוץ.

תודה בשמת וגנום, פיפי יש כל הזמן, שקוף , עלייה במשקל - בדיקה אחרונה הייתה בשבוע שעבר והיה תקין, אבל התארכות השינה היא אחרי טיפת חלב האחרונה.
סהכ די ערני, מרגיש לי אולי קצת יותר עצבני מהרגיל ( זה גם לא עצבני במיוחד). אבל אשים לב לעניין ההתייבשות משילוב מזגן בבית וחום קשה בחוץ.

נטע ק - גם אני עם תינוק בין חודשיים (שלישי שלי), ומהנסיון שלי , שעה וחצי עד שלוש שעות עירות זה נורמלי לגמרי בגיל חודשיים, אפילו הייתי אומרת ששלוש שעות ברצף זה קצת יותר מדי ואולי עדיף לנסות להרדים עוד קודם כדי לא להגיע לעייפות יתר. עם התינוק הפרטי שלי, שעה וחצי-שעתיים של עירות ברצף זה המקסימום לפני שהוא נהיה עייף מדי וחסר מנוחה.

האמת שאני לא זוכרת מספר שעות עירות - אבל המהלך הרגיל הוא ממעט שעות עירות ליותר, במשך היום. עם זאת, תינוקות רבים מתחילים לישון יותר בלילה לקראת גיל שלושה חודשים (מה שלצערנו גם עובר לרובם לקראת גיל חצי שנה...).
אם הכל נראה בסדר, פשוט תמשיכי לעקוב. במיוחד לגבי משקל, ופיפי. ("אחרי טיפת חלב האחרונה" - לא קיבל חיסון במקרה?)

קיבל חיסון אבל לא העלה חום. פלונית- היה שעה וחי עד שלוש אבל ביומיים האחרונים לפעמים גם אחרי שעה נרדם שוב. ויכול לישון כמעט שעה או שעה. בכל מקרה בהחלט ערני - מקשקש, היום השלים היפוך.
אבל בלילה ישן 12 שעות עם הפסקות רק לאכול לפני שמתעורר ממש. אני לא חושבת שיש סיבה אמיתית לדאוג אבל אני אמא טרייה ולכן קצת חוששת כמעט מכל דבר ובאמת קראתי ששעות הערות אמורות להתארך ובתחילה התארכו ועכשיו קצת נסיגה .. אבל זה כנראה באמת החום. ..

קיבל חיסון
זה פריט מידע חשוב מאוד...
בעצם את אומרת, שהוא קיבל חיסון, ואחרי החיסון, חל שינוי בהתנהגות שלו, שינוי כזה ששמת לב אליו.
לפני שמתחילים להעלות תיאוריות על מזג האוויר, נראה לי סביר יותר לשים לב למשהו הרבה יותר גדול שהשפיע עליו - חיסון איננו דבר של מה בכך. זו פרוצדורה רפואית פולשנית. אם הגוף שלו מתמודד עכשיו עם משהו, לא סביר שזה עם השפעת החיסון על הגוף שלו יותר מאשר השפעה של מזג האוויר?
החום איננו מדד אמין ואיננו מדד יחיד.
אז אני מעלה בזהירות את האפשרות, שהדבר הכי משמעותי ומשפיע שעבר עליו היה החיסון בטיפת חלב (זה לא היה סתם ביקור לשקילה או לבדיקת שמיעה).
ואם אני צודקת, אז הדבר העיקרי שכדאי לעשות הוא פשוט - הרבה הרבה אהבה ותמיכה.
פשוט להניח, שכן, הוא מתמודד כרגע עם משהו, הגוף שלו מתמודד כרגע עם משהו, והכי הוא צריך - המון פינוקים ואהבה, המון רוך ומתיקות והנקה, המון המון קשב: למה הוא זקוק כרגע? מה יהיה טוב לו כרגע? איך נוח ונעים לו לישון? איך להקל עליו? איך לתמוך בגוף שלו שייצא מההתמודדות מחוזק ובריא? אז בין היתר - כמה שיותר הנקה כרגע, כי זו תמיכה חיונית במערכת החיסונית שלו, שתעזור לו להתמודד בצורה מוצלחת עם האתגר.
ואם כן, אז גם השינה היא דבר טוב מאוד, אם את רואה שהוא עירני, שמח, חיוני ומתפתח כשהוא ער (וזה מה שעולה מדברייך) - אז אני רואה בזה סימן טוב, שהשינה היא "שנת החלמה" והיא עוזרת לגוף שלו להתמודד.
לכן אני גם ממליצה - לעקוב, בתשומת לב. כי אם רואים שהוא פתאום אומלל יותר, או אפאטי, או דברים כאלה, או מפסיק לעלות במשקל, או שיש סימני התייבשות - אז חשוב לא רק לתת תמיכה ואהבה אלא לטפל מייד בהתאם לסימפטומים שמתבטאים. אבל כל עוד את רואה שהוא מתמודד ככה, אז באמת, רק לעטוף אותו באהבה, ברכות ובחמימות ולחזק אותו.

תודה על החידוד בשמת. 3>

ועכשיו אני בצד השואל - איך מחזקים את המערכת החיסונית לתינוק בן חודשיים? יונק הנקה מלאה, מנשא, לינה משותפת, עיסויים והמון המון אמא צמודה, ולמרות זאת כל הזמן נדבק בוירוסים מהאחים הגדולים. יש משהו נוסף שיכול לעזור ולחזק אותו?

תודה על החידוד בשמת
העיקר הבריאות (-:

למרות זאת כל הזמן נדבק בוירוסים מהאחים הגדולים
אולי זה לא "למרות זאת" אלא "איזה מזל"?
המערכת החיסונית שלו מתאמנת כל הזמן ומתמודדת עם כל הוירוסים שהאחים הגדולים מביאים בכמויות מסחריות, ובזכות ההנקה הוא מצליח להתמודד איתם ולצאת מחוזק?
המערכת החיסונית של התינוק לא בשלה.
מי שתומך בו הוא המערכת החיסונית שלך. כאשר את נתקלת בוירוסים שמביאים האחים הגדולים, בין אם במגע ישיר איתם ובין אם דרך המגע של הרוק שלו בפיטמה שלך, המידע על הפולשים מועבר למערכת החיסונית שלך והיא מייד מתחילה לייצר נוגדנים לוירוסים ולחיידקים האלה, שאותם היא מעבירה ליונק הקטן בהנקה הבאה, וכך המערכת שלו מתעשרת כל פעם בעוד ועוד נוגדנים חדשים למחלות שהוא נתקל בהן.

אז לצד זה, כמה טיפים:

לא לתת חיסון כשהוא חולה, להיות בתשומת לב מתי הוא בהשפעה של וירוס כלשהו - זה בהתוויות הנגד לחיסונים אבל לא תמיד ההורים זוכרים שאסור לתת חיסון כשהתינוק חולה, רק כשהוא בריא.
כמה שיותר אוויר צח, אור שמש ופעילות גופנית (כרגע הפעילות הגופנית שלך, אבל זה משמעותי: אם את הולכת, רוקדת, מתנועעת כשהוא עלייך, זה "מעמל" גם אותו. אבל את חודשיים אחרי לידה, אז זהירות על רצפת האגן, לאסוף אותה בבקשה [את לומדת יוגה להריון או לאחרי לידה? שיטת פאולה?]). זה גם מחזק, גם תורם ויטמין D (שהתגלה כקריטי לבריאות המערכת החיסונית והגוף בכלל) וגם מדלל את צפיפות החשיפה לוירוסים. בכלל, גם לאחים הגדולים בריא להיות הרבה בחוץ...
איך האנרגיות בבית? שמחה ואהבה, שיר ומוסיקה, עוזרים למערכת החיסונית. כעס, צעקות וכדומה מפריעים לה.

יש בטח עוד טיפים, לא זוכרת כרגע...

תודה רבה בשמת! אני חושבת על העצות שלך ואיך להכניס יותר מהדברים שרשמת לחיים שלי.

הבן שלי בן שנתיים, עם רגישות גבוהה. בכל פעם שאני מבקשת שיפסיק משהו הוא נבהל ובוכה ואפילו רץ אליי שאחבק אותו. כאילו שהמסר שהוא מקבל זה שהוא לא בסדר, כשאני מנסה להבהיר שהכל בסדר רק שאני לא רוצה שימשיך בפעולה מסויימת (למשל לפתוח את ברז המים החמים, או לרוץ לכביש, או לעמוד על השולחן). יכול להיות שהטון שלי גם פסקני/חרד, אבל עדיין נראה שהוא נלחץ מאוד מבקשה פשוטה.
איך גורמים לו להבין שהכל באמת בסדר? לפעמים אני מחבקת ומנשקת, לפעמים מחייכת ואומרת הכל בסדר חמוד רק ביקשתי... ולפעמים לא מתעכבת מדי אלא ממשיכה הלאה.
מה הכי נכון לעשות, אולי מראש במניעה, או אח"כ בתגובה?

מקפיצה

אני מצאתי שבגיל הזה לא כל כך אפקטיבי להגיד מה לא לעשות; יותר מועיל להגיד מה כן לעשות.
למשל, במקום להגיד לא לפתוח את המים החמים, להגיד לפתוח את הקרים, או להגיד להראות עם היד ״כאן תסובב״.

לפעמים קשה לנו לחשוב מה הכן לעשות שיכול לבוא במקום הלא.
ואם לנו זה קשה, אז לילד קטן זה קשה שבעתיים.

אמהות יקרות, איך אתן מלמדות את הקטנים לנגב לעצמם בשירותים?
הוא בן ארבע, ושמח מאוד לשתף פעולה, אבל זה פשוט לא עובד. המגבון נשאר נקי... אני תוהה אם יכול להיות שהיד שלו פשוט לא מסוגלת, טכנית, להגיע לעומק הנדרש--?
אשמח לעצותיכן החכמות.

איך שמרתן על רמות ברזל נאותות בהריון? מסתבר שלמרות כל הרצון הטוב ומיצים העלים הירוקים יש לי רמת פריטין של מכרה נטוש, והמוגלובין בהתאם. תוספים מומלצים?

מתאים לך לנסות טחינה גולמית מלאה?
ואיך את מרגישה? חלשה?

איך שמרתן על רמות ברזל נאותות בהריון?
בהריון, לקחתי פלורדיקס.
אבל רק להסביר: הקשר בין ההמוגלובין לפריטין יותר מורכב. זה לא "ההמוגלובין בהתאם". דווקא בהריון, עקב העליה בנפח הדם, טבעי שההמוגלובין יירד.
הבעיה שאצלך יש גם רמת פריטין נמוכה (כמה?), וזה אומר שהבעיה היא מלפני ההריון ולא עקב עליה בנפח הדם אלא עקב בעיה בתזונה או בעיה בספיגה.
כמה B12?

היום יש לי ידע שלא היה לי בהריון. אז ממה שאני יודעת היום: בשר, בשר ובשר. כבד עוף אורגני, בקר, טלה. כל יום.
אילו הייתי יודעת אז מה שאני יודעת ומבינה היום, לא היו לי הריונות כל כך קשים ולא הייתי אנמית כל כך הרבה שנים S-:
בטחינה יש על הנייר הרבה ברזל.
הבעיה שברזל ממקור צמחי כמעט לא נספג )-:
כמו כן, אנשים רבים אינם מגיבים היטב לטחינה כאשר הם במצב של חולשה פיזית, אז לבדוק בזהירות.
לגבי מיצי עלים ירוקים - האם יש מספיק שומן במיצים האלה? אם לא, אז כלום לא נספג, לצערי. תנסי להוסיף לפחות כף של שמן זית או שמן קוקוס אורגני ותראי אם זה עושה לך טוב בבטן. אולי עדיף לעשות מהעלים הירוקים לביבות ירק ולא מיץ...

מיצים העלים הירוקים
מציעה לך לא ללכת בכיוון הזה. ספיגה מושפעת מהרבה דברים ולא הייתי מפרקת מבנה טבעי במצב כזה. את שותה בלי הסיבים וזה משפיע על כל העיכול של מה שיש בפנים. ברזל צמחי נספג אולי ב 15-20 אחוז מלכתחילה וכל דבר הכי קטן משפיע עליו לרעה.
שימי לב שספיגה של ברזל בכלל וברזל צמחי בפרט מושפעת ממש לרעה מצריכה של קפה ותה, קצת פחות מזה מצריכה של דגנים (בגלל הפיטאט) ומוצרי חלב (בגלל הסידן).
היא גם מושפעת לטובה מצריכה בו זמנית ממש של ויטמין סי באותה ארוחה.

מה שכן, למיטב ידיעתי, ברזל לא זקוק לנוכחות שומן כדי להיספג היטב אבל אולי יש חומר בנושא שאיני מכירה. בהרבה מהמוצרים מהחי יהיה שומן בכל מקרה, אבל מה שיגביר שם את הספיגה שלו הם כנראה החלבונים ולא השומן.
אני לא חושבת שכדאי לך להוסיף שומן למיצים הירוקים. זה לא צפוי לעזור וזה יהיה פול גז בניוטרל. ואם את מוסיפה ורוצה שגם יהיה טעים אז פשוט תטחני פנימה מלא שקדים או אגוזים אחרים וככה תקבלי גם חלבונים ולא רק שומן.
מציעה את ההצעות של בשמת פלוס פלורדיקס.

בריאות...

תודה בנות.
אני בסדר עם טחינה, רק שלא הצלחתי לשכנע את עצמי להכניס אותה לתפריט. עד עכשיו היא סתם עמדה שם.
אני לא מרגישה חלשה ממש, רק לפעמים קשה לי קצת לגרור את עצמי מהמיטה בבוקר. מה שכן - ארוחות מפילות אותי מיד, גם ארוחות קטנות, לרצון להיכנס לשנת חורף ארוכה ונחמדה. אאל"ט הפריטין הוא 6 (נקודה משהו). דווקא B12 לא נבדק.
בבשר אני לא חזקה - אוכלים בבית פעם בשבוע, 10 ימים, ולפעמים זה בכלל עוף. אבל עכשיו הפנמתי ונכניס סטייקים לתפריט.
את המיצים באמת שתיתי בלי גרם של שומן (אבל כן הכנתי קרקרים ממה שנשאר מהירקות, אז לפחות היו אי אלו סיבים)...
קפה-תה אני שותה במשורה (כלומר בקצב שמשאיר סימנים גיאולוגיים על הכוס), משתדלת לצרוך ויטמין סי, אבל יש גם מוצרי חלב.

בקיצור, סטייקים ופלורידקס. מה עם אקו-סאפ? למישהי יש ניסיון?

חשיפה לאבעבועות רוח של אישה לא מחוסנת בשליש שלישי - ניסיון? תובנות? לי אין נוגדנים ובגן של הילד יש כמה ילדים חולים (חלקם מחוסנים, אגב). אני אמנם כבר טפו טפו לא בשליש ראשון, אבל קראתי שיש חיסון סביל שכדאי לנשים בהריון לקחת במקרה של חשיפה, עקב סטטיסטיקה של 20% מקרים של סיבוך בצורת דלקת ריאות (ואחוזי תמותה לא סקסיים). רופא ילדים, רופא משפחה ורופא הנשים שלי גמגמו בתגובה והלכו לחשוב על זה. אשמח לתובנות...

איך שמרתן על רמות ברזל נאותות בהריון?
מה דעתך על ספאטון? מכירה?
לי מאוד עזר (לא בדקתי ערכים, אבל השפיע, די מיידית על ההרגשה).

לגבי החיסון, תשאלי בקבוצה מדברים על חיסונים בפייסבוק.

_אמהות יקרות, איך אתן מלמדות את הקטנים לנגב לעצמם בשירותים?
הוא בן ארבע, ושמח מאוד לשתף פעולה, אבל זה פשוט לא עובד. המגבון נשאר נקי... אני תוהה אם יכול להיות שהיד שלו פשוט לא מסוגלת, טכנית, להגיע לעומק הנדרש--?
אשמח לעצותיכן החכמות._
מקפיצה ומצטרפת לשאלה.
גם אצלנו לא עובד עדיין ניגוב הטוסיק. בת שלוש ושליש, מנגבת פיפי מצוין. קקי לא מצליחה..

רק שלא הצלחתי לשכנע את עצמי להכניס אותה לתפריט.
תנסי לצקת ישירות על סלט ירקות ותראי אם נחמד לך.

אנחנו ניגבנו קקי שנים אחרי שעשו בשירותים (הגיעו לשירותים בגיל צעיר). בעצם - ברגע שהן רצו לעשות זאת בעצמן.

אני בסדר עם טחינה, רק שלא הצלחתי לשכנע את עצמי להכניס אותה לתפריט. עד עכשיו היא סתם עמדה שם
אני הייתי חושדת שהגוף שלך לא מעוניין בה, לפי זה...

לפעמים קשה לי קצת לגרור את עצמי מהמיטה בבוקר. מה שכן - ארוחות מפילות אותי מיד, גם ארוחות קטנות, לרצון להיכנס לשנת חורף ארוכה ונחמדה. אאל"ט הפריטין הוא 6 (נקודה משהו). דווקא B12 לא נבדק.
נשמע כמו סימנים שהמערכת שלך זקוקה להרבה טיפול, תזונה, פינוק ומנוחה, לצד פעילות גופנית מתאימה .
אכן הפריטין שלך ברמה מדאיגה ממש S-:
מנחשת שה-B12 גם הוא על הקרשים, לפי זה.
כיוון שאת בהריון אז אתרום לך עוד טיפ שיעזור גם לעובר שבבטן: שמן דגים איכותי. אומגה 3. טוב גם למוח של התינוק. מפצה על הרבה חוסרים.
ומציעה להוסיף בשר כל יום.
ברזל זקוק לנוכחות של ויטמין C כדי להיספג, וכפי שכתבה ציל צול, קפה-תה-שוקולד, מוצרי חלב וגם גלוטן מפריעים לספיגה שלו.
השומן נחוץ לספיגה של הרבה מהויטמינים והמינרלים מהעלים הירוקים.
הדברים צריכים להיספג ביחד. זו אחת המסקנות שלי מהמחקר שעשיתי לאחרונה.

לגבי ניגוב קקי, במשפחתי (לפחות 3 דורות) עוזרים לילדים הקטנים בניגוב עד גיל 6 בערך.

מוצרי חלב וגם גלוטן מפריעים לספיגה שלו
אם אני מבינה נכון, זה לא הגלוטן אלא חומצות בדגנים, כך שמקרי קיצון דגנים בכלל, גם אלו בלי הגלוטן, יפריעו.

הדברים צריכים להיספג ביחד
למען ההבהרה - להיספג ביחד זה להיאכל ממש ביחד. אני יודעת שבשמת יודעת, אבל לא בטוחה שזה ברור לגמרי מהניסוח הזה. סליחה אם זה מובן לגמרי והתוספת מיותרת, אבל זה באמת חשוב (כנראה... זה מצוין בכל מקום שבו נתקלתי בזה).

ספאטון - לא מכירה. איפה קונים? עדיף על פלורידקס?
ניסיתי לשלב ברזל עם ויטמין C במיצים - לא רואה שעוזר...
נוסיף גם אומגה, למרות שאני ממש לא מתלהבת מכל התוספים הללו. ודווקא חשבתי שאני אוכלת לא רע - פירות על הבוקר, גרנולה ופירות יבשים עם יוגורט אח"כ, וכל שאר היום - נו... לכל הפחות לא ג'אנק. בגדול אוכל ביתי מבושל...