אמהות שואלות אמהות חלק 1

[פלוני_אלמונית*]

אני מבינה שאמא, שפתחה את ההתייעצות, לא רוצה קשר בין המקרה שהיא סיפרה עליו

תמי, אישה במסע סילפה את דברי, המציאה דברים הזויים ביותר עלי, על בתי ועל משפחתי ותקפה אותי על לא עוול בכפי.
בין התיאורים של המקרה הפרטי שלי לבין המסר שהיא ניסתה להעביר אין שום קשר.
הייתי יכולה לצוטט כל משפט שלה ומתחתיו לכתוב את האמת (עלינו ועל המקרה) - כמובן שיש לי דברים יותר טובים לעשות בחיים.
רוצה להעביר מסר? יופי. רק תרדי לי מהגב.
אני קוראת בבאופן המון המון המון, ומכירה כבר את אישה במסע. מזל, אחרת עוד הייתי עלולה להיכנס איתה לדיון.

<האמא>

[תפוח_אדמה*]

בשמת, למה שאת מתארת אין שום קשר למקרה שהאמא תיארה.
פה היתה אי הבנה, של אדם שהפסיק ברגע שהבין שהיה משהו לא בסדר.
לכן גם לא היה קשר בין מה שאישה במסע כתבה לבין המקרה.

כולנו כאן נפגענו מכל מיני דברים בכל מיני מצבים. כולנו נתקלנו במבוגרים שלא יודעים מה הגבול מול ילדים ומול מבוגרים אחרים. אבל לפעמים זה לא המצב. אנשים קשובים יכולים לטעות גם. ולדעת שהם טעו. אולי להכיר בזה. לא כל דבר צריך לעצור בתקיפות, כי גם ראיתי מקרים הפוכים, של אמהות שגוננו בחירוף נפש על ילדים תוקפניים כנגד ילדים מתגוננים.

אני חושבת שעדיף לכולנו להביט על החיים במבט רענן, גם כשהם מזכירים לנו עוולות שחווינו, וגם כשהם גורמים לנו לחיות מחדש את העוולות האלו, כי זה לא תמיד המצב.
ותודה לכן שאתן מזכירות לי שהחיים מורכבים, שאין כלל אחד נכון תמיד, ושאני יכולה להסתכל באופן נטול פניות על סיטואציה.

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צלצול, כנראה פיספסתי כאן כמה דברים.
אבל איפה הרמיסה?
אולי לא קראתי את הקטעים הרלוונטיים? לא יודעת, רץ כאן מהר.
לא קראתי אמא שאשה במסע תקפה אותך, ואם כך - זה רע ולא הגון.
אבל בעצם הנאום של אישה במסע לא ראיתי אלימות ורמיסה. כן קראתי דחף להעביר מסר. נכון.

[ציל_צול*]

אני משחררת. מי שחשתי שהיתה זקוקה למילה שלי - קיבלה אותה. את השאר מחקתי כי המערבולות האלה בבאופן סביב אישה במסע עושות לי רק רע.

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

שלום אמהות יקרות!!
לא מצאתי מידע באתר על כך , ובחיפוש בגוגל ראיתי דעות שונות ולא חד משמעיות.
האם לדעתכן מותר לעבור בגלאי מתכות בכניסה לרכבת או קניונים לאשה בהריון? או שיש בזה קרינה שעלולה להזיק?
כשביקשתי לעבור מסביב נתקלתי ביחס מזלזל מצד השומר.

[בשמת_א*]

תפוח אדמה, אולי לא קראת שכתבתי במפורש שמהדיון שלכן חסרים חלקים ולכן אני בכלל לא מתייחסת ל"מקרה" שבכלל לא ברור לי מהו (כי נמחקו ממנו המון הודעות) אלא רק לדבריה של אישה במסע שנשארו פה בדף?
לא איכפת לי אם היא מתייחסת למקרה אמיתי או מדומיין של מישהי אחרת.
לי מה שהיא כתבה - סייע.

[פלונית_אלמונית*]

אז אצלי הבעיה נהייתה כל כך טראומתית (עבורי) שאני מונעת מהבן שלי אינטראקציות.
כתתבי פה קודם ואני אל רמגישה מצויידת בכלי ממשי לטפל בזה בפועל.
הבן שלי.
הוא ילד רגיש ונבון וטוב לב שגדל בבית.
ומה קורה? כל הזמן בכל מקום אני מגלה שהוא מגיב כמו בוגר, בוגר מדי לכל מיני עניינים ושהוא מרצה כל הזמן אחרים.
למשל בטרמפולינה הוא קפץ ופעוטה אחרת בכתה כי בטעות דרך לה על הרגל. האמא של הפעוטה חיבקה אותה ותקעה בו מבט (אני הייתי מעבר לסורג) והוא מיד הפסיק ויצא מהטרמפולינה והסתובב וליטף לה את הראש ואמר "הנה הכל בסדר". ובפנים סמוקות מבושה יצא משם. וחטפתי חום. הכל בסדר איתו, למה הוא צריך את כל זה? הוא נהנה וקפץ כמו כל בן שנתיים, הוא לא אמור להרגיש רע ולנסות להקל על הילדה.
רק חייכתי אליו כי הוא הסתכל אליי.
במקרה אחר הוא לא הפסיק לתת כדורים לילדון אחר בבריכת כדורים, האמא של הילדון לא הפסיקה להתלהב מנו ומכמה הוא מקסים, הוא ממש דאג לו ואז גם לקח לו כדור אחד. האמא של הילדון אמרה לו- למה לקחת לו כדור? ושוב התפוצצתי בלב. ולה האמרתי- נו זה חלק ממשחק נותנים ולוקחים. לא יודעת כמה הוא הבין מזה. אבל הוא מיד נתן לו כדור שוב. והרגיש שהיא העירה לו.

אני מרגישה שהוא מדי מחקה אותי כשאני באה במגע של פשרות ונתינה איתו ועם אחיו ועם ילדים אחרים.
ואני רמגישה שלאחרים בסביבה שלנו יש המון השפעה עליו. ישירה. כאילו הוא חשוף כולו.

ומצד שני יש את הבעיה של האנשים שבכל מקום יש להם מה להגיד לילדים שלי. לטוב ולרע.בכל מקום, בדרכ חיוכים ומחמאות אבל גם המון ביקורת מעצבנת ונסיונות לחנך. בלי קשר עכשיו לצודק או לא, זה בלתי נשלט, כל הזמן, אסור ולמה ותיזהר הוא קטן ממך, ולא אוכלים מהריצפה ותתגלש מהר אתה מעכב את התור, והוא קטן ממך אל תשחק לידו בכדור ולמה לקחת ולמה קפצת ואם אתה לא רוצה לשתף לא חייב באכזבה.
יש גם המון אמירות טובות ומפרגנות בלי סוף. בסדר.
אבל מה עושים עם האמירות המעצבנות? ישירות לילד.
איך אני עוצרת את זה מלפגוע בו ולגרום לו להרגיש שהוא ל בסדר
ואיך אני גם בלי קשר- גורמת לו יורת הלתרכז בעצמוופחות בסביבה. הואמאוד מאוד עסוק בלרצות אחרים.

זה אולי קשור לזה שאנחנו לא נפגשים עם הרבה אנשים ביומיום? יחסית הסדר יום די מבודד ומדי פעם יש פה ושם מפגשים ממוקדים.

[פלונית_אלמונית*]

וגם אני מיד נוטה לחייך ולגלוש להסברים בקול מתוח.
בכלל אני מתוחה מהעניין הזה כל הזמן.

[יונת_שרון*]

כאמא לארבעה ילדים מאוד שונים זה מזה, אני חושבת שחלק גדול מזה מולד. יש כאלה שפשוט מוכרחים לרצות אחרים, ויש כאלה שקשה להם לשים קצוץ.

אני חושבת שאת כבר עשית 80% מהדרך, בעצם זה ששמת לב שזה וככה גם הוא בעתיד יוכל לשים על זה את האצבע. זה לא אומר שהוא יפסיק בריצוי, אבל הוא יוכל לבחור לפעמים לעשות דברים אחרים -- אם זה יהיה לו מספיק חשוב.

לכן לטעמי המסקנה המעשית כרגע היא בעיקר לעזור לו לשיים את זה, לא לשנות את זה. זה כנראה חלק ממי שהוא, על הטוב והרע.

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

מישהיא?
(-:

[ליבי_בר*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני אלמונית בהריון - כמו שאמרת, אין מידע חד משמעי.
הזלזול מצדם של העובדים הוא שלהם, את? תעשי את הכי טוב שמרגיש לך.

אני באופן אישי לא עוברת, ולא מעבירה ילדים קטנים שם...כי אם אפשר למנוע עוד בוסט קרינה זו-או-אחרת..למה לא?

היו ויהיו מי שיעשו/עשו פרצוף, תמיד יהיו כאלה
אז?

זו החלטה הורית שלי, ובה אני דובקת, כל השאר יתאימו את עצמם אלי, מה גם שזה לא דורש מהם מאמץ מיוחד...

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

תודה ליבי.
אני מרגישה רע מאוד עם עצמי עם אני עוברת שם. נראה לי שעדיף לעמוד על שלי בעניין.
מה גם שהאחות ליווי הריון שלי גם אמרה לי שהמכשיר פולט קרינה ולא כדאי לעבור דרכו.

[תמרוש_רוש]

_אני מרגישה רע מאוד עם עצמי עם אני עוברת שם. נראה לי שעדיף לעמוד על שלי בעניין.
מה גם שהאחות ליווי הריון שלי גם אמרה לי שהמכשיר פולט קרינה ולא כדאי לעבור דרכו._
כלומר:
את יודעת מה טוב לך.
את יודעת מה לעשות.
עכשיו זה רק עניין של לא להיבהל מפרצופים ומהזלזול

[תמרוש_רוש]

אישה, כבת ל"האמא":
אני אשמח אם תבחרי להמשיך את הדיון עם נשים אחרות, אם את מוצאת בזה תועלת.
אבל אי אפשר!
אם את באמת רוצה דבר כזה, תיסוגי מהדיון אחרי שהעברת את המסר המרכזי, תשבי על המקלדת, ותני מרחב לנשים אחרות להתבטא.
כרגע, מה שעשית זה לחסום דיון. גם עם אופי התגובות, וגם - ואת זה את עושה המון - עם כמות המלל.
את אומרת "מי שלא אוהב את מה שאני כותבת, שיתעלם".
עקרונית, תיאורטית זה נכון.
אבל ברגע שכמות המלל שלך, ובעיקר היחס המספרי בין המלל שלך לזה של נשים אחרות עוברת סף מסוים, הלך על האסטרטגיה הזאת.
או שנתקעים בוויכוח אתך, או שמדירים רגליים מכל הדף. קשה מאוד להישאר ולתמרן שיחה עם מישהו אחר בין כל הביטים שלך.
(וזה בנוסף לבעיות האחרות)

לא יודעת למה אני כותבת פה, מן הסתם הייתי צריכה לעשות את זה בדפבית שלך. התנצלותי אם זה לא הדף הנכון. אעביר אחר כך.

[אלמוני*]

אם לא שמתן לב אישה במסע נעלמה לנו מהרקע... יתכן שנפגעה. חבל כי יש לה המון דעות מעניינות ולא כמו כולם, והיא אחד המשתתפות הדומיננטיות.

[ציל_צול*]

אם לא שמתן לב אישה במסע נעלמה לנו מהרקע... יתכן שנפגעה
יתכן שנפגעה, אבל בטוח שפגעה, וגם את זה כדאי לקחת מדי פעם בחשבון.
מעבר לכך, אני מסכימה מאוד ש
יש לה המון דעות מעניינות ולא כמו כולם
אבל זה לא יכול להצדיק השתלטות כזו על הדיון.

תמרוש, תודה שכתבת.
לי אישית כמות מלל לא כל כך מפריעה אבל מבינה אותך לגמרי. בתור מי שכותבת גם בהמון מילים אני יודעת שזה מאוד קשה לכתוב אחרת ודורש למידה של מיומנות חדשה (שאני עצמי לא טורחת עליה. אולי חבל, אבל בנקודה הזו אני מאוד מבינה את אישה במסע).

לי יותר מפריעות חזרות על המסר ברגע שיש דעות שונות לצדו, וטון מאוד נוקשה למרות המודעות לחוסר האמפטיה שמניע את הכתיבה. אני חושבת שבאתר הזה, לכתוב בלי אמפטיה לאמא שמעלה משהו, זה סוג של תקלה מאוד בעייתית. אני הייתי מעדיפה שמי שאין לה אמפטיה למי שנמצאת כאן לא תכתוב ותחכה למידה מספקת של אמפטיה בשביל להשתתף בצורה מכבדת.
זה לא דבר שאפשר לכפות על מישהו, אבל זה דבר שמותר להתרעם עליו.

[פלוני_אלמונית*]

חבל כי יש לה המון דעות מעניינות ולא כמו כולם
יש פה עוד רבות וטובות עם המון דעות מעניינות וגם מבוססות, רק שהן באות בכוונה לשוחח ועוזבות כאשר הדיאלוג אינו מכבד אותן ואת דעותיהן.

[תפוח_אדמה*]

לי יותר מפריעות חזרות על המסר ברגע שיש דעות שונות לצדו, וטון מאוד נוקשה למרות המודעות לחוסר האמפטיה שמניע את הכתיבה. אני חושבת שבאתר הזה, לכתוב בלי אמפטיה לאמא שמעלה משהו, זה סוג של תקלה מאוד בעייתית. אני הייתי מעדיפה שמי שאין לה אמפטיה למי שנמצאת כאן לא תכתוב ותחכה למידה מספקת של אמפטיה בשביל להשתתף בצורה מכבדת.
כן, זה בדיוק. וכשזה מגיע עם המון מלל, אני אישית לא יכולה לקרוא את הצד הזה בדיון. אבל לרוב הדיון יוצא מהתחום שבו הוא היה ועובר לדון בתזה הזאת שחוזרים עליה שוב ושוב. ככה הדיונים נסתמים.

_חבל כי יש לה המון דעות מעניינות ולא כמו כולם
יש פה עוד רבות וטובות עם המון דעות מעניינות וגם מבוססות, רק שהן באות בכוונה לשוחח ועוזבות כאשר הדיאלוג אינו מכבד אותן ואת דעותיהן._
בדיוק.

[פלוני_אלמונית*]

חבל לי בכל סאת שאישה במסע עזס0בה את באופן. אין הרבה משתתפים באתר והוא עלול להרדם...

[פלוני_אלמונית_כלשהי*]

פעם היו יותר

[פלונית_אלמונית*]

_כאמא לארבעה ילדים מאוד שונים זה מזה, אני חושבת שחלק גדול מזה מולד. יש כאלה שפשוט מוכרחים לרצות אחרים, ויש כאלה שקשה להם לשים קצוץ.
אני חושבת שאת כבר עשית 80% מהדרך, בעצם זה ששמת לב שזה וככה גם הוא בעתיד יוכל לשים על זה את האצבע. זה לא אומר שהוא יפסיק בריצוי, אבל הוא יוכל לבחור לפעמים לעשות דברים אחרים – אם זה יהיה לו מספיק חשוב.

לכן לטעמי המסקנה המעשית כרגע היא בעיקר לעזור לו לשיים את זה, לא לשנות את זה. זה כנראה חלק ממי שהוא, על הטוב והרע._

יונת תודה.
קודם כל אני מסכימה שיש משהו בסיסי ומולד. גם הוא וגם אחיו המתוק, שניהם בלי כל ספק מגיל לידה מאוד נעימים ונוחים לבריות.
א-ב-ל אין לי ספק, שרוב ההתנהגויות שלהם נרכשו ממני. אני כל הזמן מחייכת לאנשים, כל הזמן מצטטדקת, מספקת הסברים, מחייכת בעצבנות כשמישהו מילדיי עושה שמהו מביך, אם כי גם מאוד מתעקשת כן לדרוש דברים עבורם. כן ללכת יד ביד ולבקש מידל אחר את הצעצוע שלקח, וכן משתדלת לפעול לטובתם.

אני כועסת על עצמי שהעברתי להם לגמרי את ההווייה שלי. יורת מדי! הם פעוטות עוד אפשר לשנות, כשאת אומרת לשיים, את מתכוונת לגרום להם להיות במודעות? כרגע אני עמדיפה למזער נזקים, לגרום להם יורת להיותק שובים לעצמם ופחות לסביבה.
לדוגמא- של משהו שפעלתי על אוטומט וכנראה גם הם לומדים ממנו, הילדון שלי היום רדף אחרי ילד אחר במתנס (שניהם בני שנתיים-שלוש) כי הילדוןה אחר לקח לו צעצוע משלו (למעשה אני נתתי לו כי הבן השני שלי לקח לו את שלו). קיצר הוא רודף אחריו הושני מתחיל לצרוח בצרחות של שחיטה כאילו שוחטים אותו אני באינסטינקט עצרתי את הבן שלי. והבן שלי אל עשה דבר רק רדף אחריו והוא הסתכל עליי בתהיה- למה?! בזמן הזה האמא של הילדון השני הביאה צעצוע אחר מאצלה וניסתה לתת לבני ואני ניסיתי בטון מתנצל מדי לומר לה שעדיף שתיתן לבן שלה את שלו ולבני את שלו כי הוא קשור למשאית הזו כמו שבנות קשורות לבובה. אבל עבר הרבה זמן עד שאמרתי את זה ככה כמו שזה וניסיתי לתת לה להגיע למסקנה הזו לבד כי היה לי לא נעים, שהרי יש מקרים שבנה מוותר לילדיי על צעצועים וכו' שלו.
בקיצור בסוף האו קיבל את המשאית שלו חזרה אבל היד הזו שלי שהדפה אותו מלהמשיך לרודף אחרי הילד השני, זה גרוע מאוד. בייחוד כשאני כל היום (!) משננת לעצמי כמה הוא צריך לחיזוקים בכל פעם שהו אלא מוותר ולא מרצה, וכן מתעמת.

אז זו דוגמא לאיך אני במו ידיי וכוחי מעבירה לו בגלוי, אפילו לא בסמוי, לעצור ולא להתעמת.
וז החוץ מההתערבויות שלי בינו לבין אחיו כשיש צערקות וביכ ונשיכות. אני מתערבת ולפעמים כן גם לוקחת ממנו את המשהו האחד שלקח לאיחיו או מנסה לשדל אותו לוותר (ובפעמים אחרות את אחיו).

אז איך מנערים מעליי, איך אני אני משיימת לעצמי את ז ה ומנסה בסיטואציה עצמה להתנהל אחרת?

בעצם יונת, אמרת שיש לך 4 ילדים? מה את עושה בריבים האלה, אלה שכן צריך להתערב (ול אממהרת להתערב האמיני לי, אני עייפה רק מללכת לחדר...) ? במקרה שלי שני הילדים מרצים ונוטים לרצות והכל.

[תפוח_אדמה*]

אני במקרים שהילדים רבים כן מתערבת. אבל הם גדולים יותר וקצת שכחתי מה היה כשהיו קטנים (אני חושדת שלא הגבתי טוב). היום, כשאני מתערבת, (אם יש לי סבלנות) אני מנסה לתת לכל ילד את הבטוי למה שקרה, ופחות להחליט עבורם מה הפתרון הנכון. לשאול: אתה היית עם האוטו? מה עשית קודם? אתה רוצה את האוטו? אולי אתה מוכן לשחק עם משהו אחר? וכך אני שואלת את שני הצדדים. כשהם קטנים אפשר לעזור להם עם התשובות, אבל בנימה של שאלה.

לגבי האמא האחרת - אני חושבת שזה לגמרי לגיטימי לבקש בחזרה את האוטו.
אני גם חושבת שאלו השיעורים שהילדים מאפשרים לנו, כל אחת והשיעורים שלה

[יונת_שרון*]

לשיים = לתת שם. להגיד ״ויתרת״, ״אתה רצית את האוטו הזה״, וכדומה. זה נראה פשוט, אבל זה כלי רב עוצמה: ברגע שיש לנו מלים למשהו, אנחנו יכולים לחשוב עליו בינינו לבין עצמנו ולקבל החלטות מושכלות.

במקרה שתארת, שבו עצרת את בנך -- מה הבעיה בזה? לרדוף ולחטוף זו לא דרך לגיטימית להשיג חזרה את האוטו, לדבר זה כן. הראית לו איך עושים את זה בתרבות שלנו, וזה מצוין.

לגבי איך ליישם על עצמך: אולי לדמיין שאת לא מייצגת את עצמך אלא מייצגת חברה טובה, שלא את זו שרוצה/צריכה משהו אלא היא. תתנהגי שונה כשאת מייצגת מישהי אחרת?

לגבי התערבות בריב, אני חושבת שהכי חשוב לא לבוא עם פתרון. פתרון זה כל מה שאת אומרת לעשות, כמו ״תן לו את הצעצוע״, ״אני אתן לך צעצוע אחר״, ״אף אחד לא מקבל צעצוע עכשיו״, וכן הלאה. עדיף לבוא עם תמיכה ואמפתיה לשני הצדדים, ולעזור להם למצוא פתרון בעצמם.
חשבתי לפרט, אבל זה יוצא ממש ארוך ואני חושבת שכבר יש דפים בנושא. בקיצור נמרץ, כלל אצבע טוב זה תמיד להגן על הגדול מפני הקטן (כי הנטיה הטבעית של רובנו היא להאשים את הגדול ולדרוש שיוותר) תוך כדי ניחום הקטן. ככה כששניהם מוגנים, יש מרחב ליצור פתרונות.

[יולי_קו]

יונת,
התשובה שלך עושה לי את היום.

[פלוני_אלמוניתו*]

הי ..... ביתי בת השנתיים נגמלה סופית מהנקה. בתחילה נתתי לה בבוקר חלב פרה רגיל, היא שותה כמות קטנה אולי חצי כוס חד פעמית וזהו.
שמתי לב שבת דודה שלה שגם באותו גיל וינקה כמה חודשים בלבד מחסלת ביום 2 בקבוקים מלאים מטרנה. התחלתי לחשוש שהגלל שגמלתי לפני גיל שלוש עלול להיות חסר לה משהו. אבל גם ממטרנה היא לא מאוד מתלהבת. חשבתי להציע לה שוקו במקום אבל לי שוקו או חלב פרה גורם לבעיות בעיכול וכאבי בטן. האם כדאי לתת בכל זאת? היא זק6קה לחלב בגילה?

[קרן_שמש_צהובה*]

פלונית,
למיטב הבנתי, אם הקטנה אוכלת יפה אוכל אמיתי - לא הייתי שוקלת בכלל להציע לה מטרנה
למה שתהיה זקוקה לחלב דווקא? ולבקבוק בכלל?
יש כאלו שנוח להן למשל להרדים עם בקבוק
אבל ילדה בת שנתיים שאוכלת כמו בן אדם, להציע לה מטרנה, מה הקטע? בשביל מה?
ושוקו - משקה ממותק, בשביל לפנק, נניח, אבל מה הקשר לתזונה? מה יש באבקת שוקו שיכול להזין אותה, חוץ מסוכר?

[פלוני_אלמוניתו*]

שמעתי שגורי יונקים זקוקים לחלב, ואצל בני אדם הגיל הקריטי הוא עד גיל 3. בחלב יש סידן וחלבונים וכו' ולכן אני חטששת שנגמלה מוקדם מידי ולא מקבלת תחליף ראוי לחלב אם.

[יונת_שרון*]

אלמוניתו, קפץ לי שכתבת שהיא שותה ״חצי כוס חד פעמית״. האם זה הכלי שהיא שתה ממנו? פשוט זה לא כל כך נוח ונעים, ואולי בגלל זה היא לא שותה הרבה. יש היום כוסות נהדרות שלא נשפך מהן, ויש גם פעוטות שלומדים לא לשפוך.
העובדה שחלב גורם לבעיות אצלך לא אומרת שיהיה ככה גם אצלה -- בהרבה מקרים זה מתפתח עם הגיל.

בכל מקרה, שוקו לא יוסיף יתרונות על פני חלב, רק להפך. סידן וחלבונים יש גם בדגים, טחינה, ביצים, ועוד.

[יולי_קו]

אצלנו הילדים (3) ינקו עד גיל שנתיים בערך, ואחר כך לא קבלו בכלל בקבוקים של חלב.
וגם לא שתו באופן קבוע חלב (אבא אוהב חלב פרה אז נתן לפעמים לשתות, ואמא מתעבת, אז לא נתנה אף פעם...).
הם בסך הכל בריאים.

[בשמת_א*]

שמעתי שגורי יונקים זקוקים לחלב, ואצל בני אדם הגיל הקריטי הוא עד גיל 3
על רגל אחת: קישקוש... אצל בני אדם, הגיל הקריטי הוא עד שהם נגמלים מהנקה...
הם זקוקים לחלב אמם ואם היא נגמלה ממנו אז היא כבר לא זקוקה, הכל בסדר.
אין שום צורך לבני אדם בחלב של חיות אחרות, בטח לא פרה, בטח לא תעשייתי... (תעשייתי

בא מקופסא, קרטון, או פלסטיק. מטרנה

לא רק תעשייתי אלא גם משהו מעובד שהוסיפו לו סוכר והחליפו את שומן החלב שהיה בו, בשמן צמחי זול כלשהו. תשמחי שהבת שלך לא נאלצה להכניס לגוף את הדבר הזה).

[פלונית_אלמונית*]

יונת אני אשמח שתפרטי?
כי אני כן לא יודעת איך אל למצוא פתרון כשיש בכי קורע לב.
וגם, לגבי התנהגות בחוץ. אני בקושי מתראה עם עוד הורים לילדים בגלל שאני אל רוהצ הלעמיד את הילדים שלי בחיכוכים עם ילדים אחרים ובעיקר מבוגרים שמתערבים להם. כי יש מבוגרים שמתחילים לחנך "כולם ביחד, לשתף" או להגיד לילד שלי "למה את לוקח לו? זה לא יפה" או לזעוף שהילד נוגע במשהו בעגלה נגיד.
וחבל כי הילדים ואני מפסידים חוויות חברתיות רבות בגלל הלחץ שלי שלא יחשפו להערות רעות.
אז מה אני עושה? נגיד הילד שלי בוכה מאיזו אמירה. והוא בוכ הלפעמים כי הוא מבין וחכם ורגיש.
או שהוא לא רוצה שמישהו ייג עלו באופניים למרות שהוא לא עליהם אבל המישהו הזה זה ילדון חמוד שלפני שתי דקות ויתר לו על הצעצוע שלו וגם אתמול הבן שלי רכב על האופניים שלו. אבל שוב כי ההוא הסכים. עכשיו לכי תסבירי לאמא של הילדון הזה שאנחנו כבר "חבורת" בגינה שאני עומדת לטובת הבן שלי שלא רוצה שיגעו לו באופניים (כי אני מאמינה שכן לא צריך להכריח ילד שצעצעו הוא שלו לתת, אפשר לבקש או לומר שאולי אחר כך).
אני כאילו מוצאת את עצמי בתוך תיווך שאני לא מעוניינת בו. אבל בלתי אפשרי אחרת כי הילדים בצרחות או שההורים האחרים מתערבים אז אני אל אשאיר את שלי ללא התערבות שלי.

ובין הילדים שלי בכלל בלגן. רוב הצעצועים הם של כולם (האמת שחוץ מכאלה שקונים שניים מכל אחד כל השאר של כולם). אבלל אחד נדבק לאיזה צעצעו יומים ופתאום השני חוטף לו ורץ. והראשון בכי קורע לב, כאילו לקחו לו את אמא. עכשיו, הסברים והצעות והכוונות לא שומעים אותי בכלל. איך זה כן עובד? לא שומעים! אני אומרת, אוקי זה לא נעים נכון, ובינתיים השני מרגיש רע, כי מה זה לא נעים, זה אורמ שהוא עשה משהו רע . אניר ואה בעיניים שלו שהוא מתבאס (נורא רגישים אצלי החבר'ה הלוואי והיו פחות).
ובכל זאת אני מחבקת את זה שחטפו לו והוא בוכה עיניים הכל דמעות. בשלב הזה לא שומעים שאני אומרת אוקי אחכ אולי הו איביא לך? או - אתה יכול לקחת לו או לחטוף ממנו או לבקש ממנו.. כלום. בכי בכי.

[תמרוש_רוש]

חבל לי בכל זאת שאישה במסע עזבה את באופן. אין הרבה משתתפים באתר והוא עלול להרדם...
אם היא באמת לקחה הפסקה, אז יכול להיות שהוא דווקא יתעורר. כי יותר משתתפות ירגישו יותר מוזמנות.
גם לי חבל לוותר עליה. אני מקווה שהיא תחזור עם יותר עדינות ויותר תבונה.

[פלוני_אלמוניתו*]

אמהות יקרות, תודה רבה על התגובות!!
יונת, הבת שלי מואסת בכל אותן כוסות מגניבות מהסופר פארם שלא מטפטפות ומעדיפה כוס פלסטיק קלה ופשוטה או פשוד חד פעמית.....
בשמת, לפי דעתך זה טוב שהיא לא מתלהבת מהחלב כי זה לא ממש מועיל לה? ומה עם מוצרי חלב כמו יוגורטים וגבינות? ובכל מקרה, את מעט החלב שהיא מקבלת איזה חלב כדאי שזה יהיה?

[בשמת_א*]

בשמת, לפי דעתך זה טוב שהיא לא מתלהבת מהחלב כי זה לא ממש מועיל לה?
בדיוק.

ומה עם מוצרי חלב כמו יוגורטים וגבינות?
היא מתלהבת מהם?

[מיכל_בז*]

פלונית עם הילדים הרגישים, קודם כל לבי איתך, זה אחד הדברים השנואים עליי בהורות, לתווך בין ילדים. גם תמיד יש צד שנפגע וזה אף פעם לא ממש עוזר, התיווך הזה. אבל למרבה הצער נדמה שאין ברירה.

עלמה בת שלוש ומאוד עוזר עניין התורות. שמים שעון בפלאפון וכל אחד מקבל שלוש דקות. זה יכול לעבוד?

חוץ מזה הייתי משלימה ביני לבין עצמי עם זה שמישהו יבכה. נדיר שהאינטרקציות האלה עוברות בלי בכי גדול ומכל הלב, פשוט כי תמיד נוצר תסכול גדול סביב כל חפציאדת הגינה.

[יונת_שרון*]

חוץ מזה הייתי משלימה ביני לבין עצמי עם זה שמישהו יבכה.
בדיוק. זה לא תפקידך למנוע בכי, למנוע חיכוכים, למנוע אי נעימות.
תפקידך לעמוד לצידם כשהדברים האלה קורים, ולעזור להם ללמוד איך להתמודד איתם.

לגבי הערות מהורים אחרים -- תלוי בהערה.
אם הם מעירים כי הם חושבים ״שככה צריך״ אז את יכולה פשוט להגיד לילד מה הוא יכול לעשות, למשל ״אתה יכול לזרוק את האבנים לצד ההוא״.
אם הם מעירים כדי להגן על ילד אחר, אבל עושים את זה בצורה שלדעתך פוגעת, אז את יכולה להסביר לילד מה באמת העניין. למשל, ״הילד ההוא עצוב שלקחת לו את האופניים״ או ״הילד ההוא רוצה לנסוע באופניים שלך כמו שאתה נסעת אתמול בשלו״.

בכל מקרה, עימותים (במידה) זה לא משהו להימנע ממנו, ככה לומדים.