בעל שלא רוצה סקס

יום טוב שלמה שלי התגעגעתי לקולך.

יום טוב שלמה שלי התגעגעתי לקולך.
(-:
קראתי את כל השרשור כבר אתמול אבל התאפקתי מלהגיב, כי לפעמים אני מרגישה שאני עובדת בלהגיב בבאופן במקום במקום העבודה שלי... (-:
קצת איזון, כבר אמרנו? (-:

בקיצור,עשי דיאטה(עם/בלי ניתוח)הרי בעלך הציע לך במפורש לעשות
קרעת אותי מצחוק עכשיו...(-:
אני יעשה דיאטה כשארגיש שאני יכולה להשקיע בזה את המשאבים הדרושים.
בכל מקרה, לא חושבת שהוא נמשך אלי פחות בגלל משקלי, לפחות כך הוא חוזר וטוען בתוקף, שיש לו בעיה עם עצמו, שזה לא קשור בכלל למראה שלי אליו הוא נמשך מאוד.

יותר ויותר נשים מבינות שהאינטרנט נועד גם להן (בתחום הזה של סירטונים רומנטים/אירוטיים)
אין מה לשכנע את המשוכנעת, אני מאוד אוהבת פורנו באינטרנט, זה לגמרי מדליק אותי.
האמת שמגיל מאוד צעיר, כשמצאתי קלטת סקס של אבא שלי מוחבאת במגירה ליד המיטה שלו, אהבתי.
רק שאז, רגשות האשמה והבושה היו גדולים.
כרגע כבוגרת חושבת שזה אחלה דבר. כמובן, רק מה שמדבר אלי (שזה לא אלימות/חיות/פטישים קשים/קטינים חלילה).
אגב, גאה בעצמי שהזר ממשיך להציע הצעות ואני מתעלמת בנחמדות. לא נופלת למקסם השווא הזה, רוצה סקס עם בעלי!

התכוונתי שמנסיון העבר שלי, כשגרתי שנה עם חבר שרצה כל רגע לשכב הרגשתי על גבול הנאנסת.

זה באמת לא נעים. מאוד לא נעים. לי זה היה מאוד מפריע. זה גם לא שכיח. רוב האנשים די מאוזנים ביצר המיני.

אבל לשמחתי אני עוד לא שם. ויש לי יותר תקווה שאפשר לתקן ושאנו לאט ובטוח עולים על דרך המלך.

זה נהדר. וגם אני במקומך הייתי משקיעה הרבה מאוד בלהישאר יחד. נשמע שיש בשביל מה.

מבחינה רוחנית כדאי לך קוראת להימנע מהמלצות.
אני לא מסכימה. נשית פתחה את הדף כדי לשמוע. ציפור שאל מה לעשות. היו פה כמה דפים שעצות להיפרד ממה הצילו אנשים. כולל אחת שאמרה שהיא לא נפרדה, אבל זה שראתה כמה היחסים נראים מזעזעים מהצד עזר לה להתחיל להבין מה לא בסדר בהם.

זוגות רבים בדור של ההורים של הגיל שלי נשארו יחד באומללות.

אני לא חושבת שפרידה היא גרועה מלהישאר בזוגיות לא מספקת. וגם ברור שבתוך יחסים מאוד קשה לראות את מרחב האפשרויות.

זה נהדר. וגם אני במקומך הייתי משקיעה הרבה מאוד בלהישאר יחד. נשמע שיש בשביל מה.
תודה קוראת

מניסיון החיים שלי, ישנם שלושה שלבים בהתפתחות:

השלב הראשון - הוא אשם במצב. כל הבעיה היא בגללו. אם הוא היה אחר, לא הייתה בעיה. אם הוא היה רק (טיפה) מבין את המצב נכון (מבין ומתחשב...), אז פשוט לא הייתה בעיה. אם נעשה השלכה לדף הזה, למה אין סקס? זה רק בגללו. הוא לא בסדר. הוא כזה וכזה וכזה (וגם כזה). וכמובן שזו גם אמא שלו... אבל אם הוא היה אחר... העולם היה הרבה יותר טוב. במילים אחרות, האגו חוגג. כשמתפוגגת אשליית האני של האגו, מבינים שהוא בעצם לא אשם בכלום. שהוא פשוט הוא. שהוא בדיוק אותו אדם שבחרתי להתחתן איתו ושהוא לא השתנה בכלום מאז. שבעצם, הוא אדם טוב מאד שיש לו את כל התכונות שכל כך אהבתי ובגללן רציתי להתחתן איתו... אז אחרי מיצוי השלב הראשון, פונים לשלב השני. אולי אני אשמה במצב?

השלב השני - אני אשמה במצב. כל הבעיות נוצרו בגללי. בעצם, הוא כזה בגללי, בגלל הדרישות שלי, בגלל שאני כזו או כזו. לכן, אם אני אהיה שונה, אז גם הוא ישתנה. אם אני לא אלחץ, הוא לא ילחץ. הוא הרי רק מגיב למה שאני עושה. שוב בהשלכה לדף, הוא לא רוצה סקז כי אני עשיתי ככה (במקום ככה) כי אני לא קשובה, לא נשית, לא סקסית, לא מגרה, לא מכילה ושאר ירקות. זו בעצם חגיגה עוצמתית יותר של אותו אגו מהשלב הקודם או בשמה המדויק יותר - מגלומניה. לחשוב שיש לי השפעה עליו ושהוא כזה, בגללי. בשלב מסוים, מבינים שגם אני לא אשמה בכלום. זו פשוט אני וגם אני בסך הכל אותו אדם שהייתי ושאפילו אני אדם טוב..

השלב השלישי - שאני משתדלת להיות בו הוא מה אני יכולה ללמוד מזה על עצמי? אף אחד לא אשם. אני לא שופטת אלא במקרה הטוב צופה שמשתדלת להיות אוביקטיבית. ובכלל, העולם מתנהל לפי חוקיו כמו הכוכבים במסילותיהם. ואם יש לך טענות נגד החוקים, את מוזמנת לפנות לזה שחוקק אותם ולא למי שחי לפיהם (ובעצם אין לו ברירה אלא לחיות לפיהם). בהשלכה לדף הזה? למה סקס כל כך חשוב לי? מה אני באמת באמת רוצה? מי אני? מה ערכי? מה חשוב לי?

בשלב הזה השתחררתי מאותם הדברים שבעצם הגבילו אותי לחשוב שהעולם צריך לנהוג בצורה המסוימת שלמדתי בשעה שאני רואה שהוא מתנהג אחרת. שאין מקום לפמיניזם הלוחמני כי העולם לא שונה נשים ולא מפלה אותן. אנחנו נבחרנו ללדת..... העולם הוא טוב ומיטיב וחבל לבזבז שניה אחת על דברים שלא מקדמים אותי. כל מה שאני צריכה לעשות זה לבחור איזה חלק באישיות שלי יהיה זה שינהל אותי. האגו, הדחף המיני או האהבה שלי לעצמי. משהו שהוא הרבה יותר משמעותי ועוצמתי מאשר סקס עם בעלי.

ולסיום, קישור לסרטון חמוד

.https://www.youtube.com/watch?v=ZvSJE9n0GfA

אני מביעה כאן את דעתי שהתגובה שאת מתעקשת למחוק לא פוגענית ואת עושה מעשה כוחני. גם לדעתי אין שום סיבה שהיא תימחק ומלחמת העריכה הזו לא נראית לי בכלל.
התגובה היא חלק מדיון מתמשך ולגיטימי, נכתבה בתגובה ישירה למה שקוראת אמרה, והוצגה בצורה מאוד מתחשבת
מסכימה איתך צילצול, אני לא רואה בתגובה שנמחקה כפוגענית ואכן היה גם לי חשוב לראות שהאג'נדה של קוראת כפי שחשתי יש לה סימוכין.

וגם עם זה אני כמובן מסכימה:
וקוראת, אליך - הזדמנות לומר לך שאני מכבדת אותך מאוד ואוהבת את הכוונה הטובה שיש תמיד בעזרה שלך ואת עצם הנכונות שלך להשקיע מזמנך ומרצך בהבעת תמיכה.
אך גם עם זה:
כשקוראים את הרצף הזה של דחיפות הפרידה מתקבל רושם של ממש אג'נדה, ולי אישית קשה מאוד לעמוד מול זה. אלו לא החיים שלנו כשאנחנו מייעצות ואני חושבת שלעולם שווה לזכור את זה.

מניסיון החיים שלי, ישנם שלושה שלבים בהתפתחות:
הייתי שם, איזה ניתוח יפה ומדויק גם לי.

העולם הוא טוב ומיטיב וחבל לבזבז שניה אחת על דברים שלא מקדמים אותי. כל מה שאני צריכה לעשות זה לבחור איזה חלק באישיות שלי יהיה זה שינהל אותי. האגו, הדחף המיני או האהבה שלי לעצמי. משהו שהוא הרבה יותר משמעותי ועוצמתי מאשר סקס עם בעלי.
אחלה תזכורת בשבילי בתחילתה של שנה אזרחית חדשה.
בוחרת שמה שינהל אותי רוב הזמן הוא האהבה שלי לעצמי ולסובבים אותי. כל השאר הוא פלוס.
תודה יקירה (-:

אם לא היתה אלימות ברשת ...היית מצליחה לקרא בעיון את תגובותי בעבר ולהבין מה שרב המגיבות כאן עדיין לא הבינו ממש.
למה אתה מתכוון? מה רוב המגיבות אל הבינו? ומה הקשר לאלימות ברשת?
המלצה חמה: לעבוד על הניסוח שלך כדי שתהיה מובן יותר...

שוב מוצאת את עצמי כותבת כאן ולא בדף החדש שלי....טוב כבר שמתם לב שאני לא טובה בהליכה אחרי ההחלטות של עצמי

2 המינים מאוד דומים(פיזית ונפשית-החיצוניות מטעה...)

אני חושבת שזו קביעה ממש לא נכונה. יכול להיות שחלק מהשוני בין המינים נובע מגורמים סביבתיים כמו חינוך, התייחסות אבל עובדתית הוא קיים ומצריך הכרה קודם כל, כדי שאפשר יהיה להתמודד איתו.
מעבר לכך, השוני עצום מבחינה הורמונלית. הורמוני מין מופרשים בגוף ללא שליטתנו וגורמים להתנהגויות וצרכים שונים. גם את זה צריך להכיר ואז לקבל כעובדה.
האבולוציה (ושווה לקרוא ספרים רבים שנכתבו על המיניות בראי האבולוציה)- יצרה שוני עצום בין המינים.
מבחינה פיזית- מסכימה, שוני גדול.
מה דומה?
בני אדם צריכים (להתפתחות תקינה ללא בעיות נפשיות ופיזיות), אהבה,חום, קבלה וכבוד בשנות ילדותם ונעוריהם מהמטפלים הראשונים שלהם . בנוסף- ביטחון פיזי, יציבות, זמן שינה מספק, זמן למשחק ופנאי ותזונה מלאה.
להערכתי (אין לי סטטיסטיקה) בוודאי לרוב אוכלוסיית העולם משהו מהנ"ל, חסר בשלב זה או אחר של חייהם המוקדמים. לכן יש כל כך הרבה בעיות ו"שריטות". עוד עובדה שצריך פשוט לקבל ולהתמודד איתה בזוגיות ובחברה. החוסרים מתבטאים לרוב בצורה שונה בשני המינים (גברים- יותר אגרסיות והסתגרות, נשים- יותר דיכאונות וחרדות).
אנחנו מוצאים זוגיות שמפצה בהתחלה על כל החוסרים שחווינו בעברנו (מוסבר יפה בספר "לבסוף מוצאים אהבה") ואחר כך בעקבות קשיי החיים, שיגרה או שיעמום, יוצאים כל שדי העבר ומתקוטטים זה זה.

מעטים הם אלו שמגיעים לזוגיות שלמים ונטולי שריטות לחלוטין. יתכן שהם בכלל לא קיימים ואלו שנראים כך פשוט לא מספרים.
עוד יותר מעטים פותחים בפני אחרים את הבעיות המיניות שלהם.

אני באמת חושבת שגירושים מתרחשים מהר מידי, מחוסר מודעות עצום לעולם המופלא שנפתח לזוגיות כשמבינים באמת את מהות הזוגיות.

אני לא זוקפת לזכותי את זה שלא התגרשתי, כי אם בעלי היה נענה לבקשותי, היינו מתגרשים לפני עשרים שנים. אני מאלו שהרגישו כל הזמן שאין להם יותר יכולת להתמודד עם הקשיים וכל הזמן רציתי לברוח, עד עצם היום הזה (או לפני שבועיים אם להיות מדוייקת).
כל פעם מחדש, בעזרת בעלי שלא רצה מסיבותיו שלו, ושינה את התנהגותו ( גם אם באופן זמני ביותר), מצאתי שההישארות ביחד תרמה עוד קצת. רגעי האושר (גם אם היו קצרים) האירו לי מחדש את מה שיש ואת מה שאפשר לאבד, וזה היה הרבה!!!
בשנה האחרונה, הרגשתי שאני מקבלת כלי התמודדות חדשים שלא היו לי לפני כן. כלים כמו "התבונני בזה" (תודות). איזה כלי עמוק ומשמעותי ,פשוט לא לעשות כלום ורק להתבונן במצב מסויים. כמה תובנות עולות!!!
אחרי כל משבר הרגשתי שאני מקבלת עוד כלי שעוזר לי להבין את חיי ולשלוט על מה שקורה בהם.

אתם פה ליוויתם אותי ועזרתם כל כך לי ולעצמכם ואני באמת חושבת שלא צריך למחוק מילים שאנשים כותבים היישר מליבם, מקדישים זמן, אוספים ראיות...
כל מה שנכתב פה מאוד חשוב.
לקוראת יש כאן תפקיד מאוד חשוב, כי היא מייצגת מטרה לא פחות חשובה בחיים מהתפתחות אישית , והיא לחיות את הרגע ולספק במידי צרכים חשובים כמו צורך בחיבוק אוהב, פירגון וחום. זה לא פשע לרצות את זה כאן ועכשיו, ואני באמת חושבת, שאם זה מגיע לפתח דלתנו ומזמין אותנו, כדאי לזרום עם זה בלי אשמה.

השאלה אם יכולתי בכלל לזרום מבחינת מערכת הפחדים, האמונות והחששות שלי (גם לא ריאלים כמו לקבל עונש מלמעלה אם אבגוד).
השאלה אם רציתי בכלל (עובדתית לא ממש רציתי לעזוב כי היה גם הרבה טוב),
השאלה אם בכלל הגיעה לפתחי הזדמנות אחרת (אם הייתי פוגשת במקרה במהלך 20 השנים האלו אהוב חדש- סביר מאוד להניח שהייתי נפרדת מבעלי.

לכן בכל מקרה, בסופו של דבר המתייעצים (אני ,שלמה ,ציפור... ) יעשו אך ורק את מה שמתאים להם, ולאף אחת מהמילים הנכתבות כאן אין השפעה, אם הן לא מגיעות לתוך איזו בשלות שמחכה למילים האלו כדי לסגור איזו דלת פתוחה או לפתוח דלת סגורה.

אגב, אני כן מוחקת בעצמי כל מיני התנצחויות שגוזלות מהדף את מטרתו האמיתית

לקוראת יש כאן תפקיד מאוד חשוב, כי היא מייצגת מטרה לא פחות חשובה בחיים מהתפתחות אישית , והיא לחיות את הרגע ולספק במידי צרכים חשובים כמו צורך בחיבוק אוהב, פירגון וחום. זה לא פשע לרצות את זה כאן ועכשיו, ואני באמת חושבת, שאם זה מגיע לפתח דלתנו ומזמין אותנו, כדאי לזרום עם זה בלי אשמה.
נכון מאוד.

_השאלה אם יכולתי בכלל לזרום מבחינת מערכת הפחדים, האמונות והחששות שלי (גם לא ריאלים כמו לקבל עונש מלמעלה אם אבגוד).
השאלה אם רציתי בכלל (עובדתית לא ממש רציתי לעזוב כי היה גם הרבה טוב),
השאלה אם בכלל הגיעה לפתחי הזדמנות אחרת_
כמוני כמוך, גם אני (עדיין?) רוצה להישאר בנישואי ולשפר אותם.
ולמרות מערכת האמונות שלי כן התפתתי לבסוף לפעמיים ספורות של יחסי מין מסעירים מחוץ לנישואין, כי הגיעה ההזדמנות. ונהנתי מאוד. ובסופו של דבר הבנתי שאני לא מעוניינת להמשיך בזה, אלא בלהשקיע את האנרגיה שלי בעצמי ובמשפחתי ובשיפור יחסי עם בעלי.

אם הייתי פוגשת במקרה במהלך 20 השנים האלו אהוב חדש- סביר מאוד להניח שהייתי נפרדת מבעלי.
בהחלט יכול להיות שאם אכיר אהוב חדש זה יקרה. מאמינה שמה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר והכול לטובתנו הגבוהה, גם הקשיים והבעיות.

ולאף אחת מהמילים הנכתבות כאן אין השפעה, אם הן לא מגיעות לתוך איזו בשלות שמחכה למילים האלו כדי לסגור איזו דלת פתוחה או לפתוח דלת סגורה.
נכון מאוד. לכן כל הקולות חשובים ואין צורך להתנגח, אפשר פשוט להסכים לא להסכים.

נשית, שלמה ואהובה, צעירה חכמה ואחרות. אני ממש מתנצלת על התזוזה בדיון. ניסיתי בכל כוחי להימנע מהסטה שלו. וזה שחלק שלו עבר להיות עלי כואב לי ממש.
מקווה שאחר כך יהיה אפשר למחוק.
סליחה

קוראת את מקסימה ואהובה וכותבת תמיד מאוד יפה ושקול. את בהחלט יציבה בדעתך לגבי הפתרונות שלך ויש לך אג'נדה עקבית במקרים מייאשים כמו שתוארו בדף הזה ובצדק. קולך חשוב עד מאוד ואני מצדיקה אותך שהציטוטים גרמו למילים שלך לצאת מהקשרם.

נשית אהובה.
גם אני רודפת שלום גם אם קשה למצוא אותו
אבל להגיד שקוראת כותבת תמיד יפה ושקול.... נו...

את זוכרת שהיא כתבה לי את זה:

_אכן טרול. התנהגות טיפוסית או של טרול או של מטיף/ה.
לא משנה, נשאיר. אנא התעלמו מדבריו/ה. חבל על הדף_

באמת לא משנה... העיקר המטרה.

שליחה על ידי גבר* » 01 ינואר 2015, 12:30

כגבר זה מעניין אותי למה לצפריר שכל הזמן ממליץ להישאר ביחסים לא אומרים שיש אג'נדה.
אולי כשלגברים יש דעות מוצקות אז יש להם דעות מוצקות וכשלנשים יש דעות מוצקות אז הן מסתירות כוונה אישית

חחחח דוכני תכשיטים בקניון:)

קוראת ועורכת, גם אני מרגישה צורך לומר שאני מתקשה להבין מה פוגעני (במובן של מצדיק מחיקה, מבינה למה זה עלול לפגוע במישהו) בתגובה לאקונית למדי, שמביאה אוסף של ציטוטים וכותבת עליהם שלדעתה הם בוטים (למיטב זכרוני לא היה שם משהו נוסף, לצערי אני לא יכולה להיות בטוחה כי התגובה כבר נמחקה ואין לי כוונה לנבור בגרסאות קודמות).
אם קוראת חושבת שהדברים הוצאו מהקשרם אפשר לכתוב את זה. יש אחרים שאולי לא חושבים שההקשר היה חשוב פה. אני למשל חושבת שההקשר הזה

הרי הרשימה של הדברים שלי לא מוצגים עם מושא התגובה. הם מוצגים במנותק למושא (למקור). יש שם תגובות שלי לסיפורים קשים מאוד שסופרו על ידי פותחת הדף. וגם ההקשר של אמירות אחרות ומאזנות לצד אמירות בוטות יותר, מסבירים אולי למה לדעתה של קוראת הבוטות מוצדקת או הכרחית, אבל לא סותרת את העובדה שבסופו של דבר הדברים שנאמרו היו בוטים. אחרים אולי חושבים אחרת, כמו נשית, וזה בסדר. לא כולם גם מגדירים בוטות באותו אופן. אבל מותר שהמחלוקת הזו תתקיים, ואם מישהו מוחק אותה גם מותר לחלוק על המחיקה.

הורדתי את השאלה שהסיטה את הדיון, כך שאין צורך להציג תשובה אליה.
לא מסכימה עם זה. מתקיים פה דיון נוסף וזה לא לעניין להחליט באופן חד צדדי שהוא לא יתקיים. השאלה שהורדת כבר נשאלה, המחיקה שלה לא באמת מעלימה אותה, וההחלטה אם למחוק את התשובה צריכה לדעתי להשאר בידי מי שכתב אותה.

כדאי לעצור כאן (אלא אם כן, מישהו כותב ברגע זה יחד איתי) את הנסיונות לדייק את הכוונה של הכותבים כאן. מי צודקת יותר? האם כבר אפשר להוכיח בלי לעבור מילה מילה ולבדוק את דיוק הדיבור ולמה הוא משתמע ולמי? ברור שאי אפשר וגם אם נשכנע עשרה יהיו עשרה אחרים שיחשבו שהצד השני צודק יותר.
מה שהתרחש כאן זה בדיוק העניין שמתיש את הזוגיות או כל מערכת יחסים. ככה זה מתחיל.
הוויכוחים האלו - מי צודק, מי אמר משהו לא ראוי, משהו בנימה פוגענית. תוך כדי הניסיון להוכיח את צדקתנו אומרים משהו כוללני שפוגע בצד השני.
כך רבים להם בני אדם לעד....
בזוגיות הוויכוח ממשיך ללא סוף לפעמים. אפשר ללכת לישון כועסים, להחמיץ פנים בבוקר ובעוד שלושה בקרים אחרי כי "מגיעה" לי סליחה וטרם התקבלה כזו . אפשר להתעלם, אפשר לסרב לסקס, אפשר להתנקם, אפשר לדבר בכעס, אפשר לצעוק על שטות כשהכעס מבפנים מטרטר כבר שבועות. כשזה קורה אז כבר לא מבינים למה וחושבים שזה בגלל סיבה אחרת.

ה"צמיחה" הזו, ההתפתחות שאני מדברת עליה, היא דווקא להיות מסוגלת להניח ל"צדק" שכנראה לא קיים אחד כזה, מוחלט, ולחפש את האמת. האמת היא בתמונה הגדולה. תמונה ענקית של כוונה ורצון טוב כמו במקרה של קוראת וצילצול למשל, של אהבה ופירות אהבה בזוגיות.

טענת משהו נחרץ מאוד שהוא לא נכון עובדתית

לא נכון. לא טענתי שלא קראתי להיפרד. טענתי שלא אמרתי את זה באופן בוטה. כשנוח לך, אז הכול הוא תחת פרשנות. כשלא, אז לא. את לא יכולה להגיד שעובדתית אמרתי דברים באופן בוטה, כשאת תמיד טוענת שדברים הם בעיני המתבונן ותחת פרשנות. כי אם מה שאמרתי בוטה, אז גם לך אמרו למשל בדף של ציפור דברים שמראים שהאמירות שלך בוטות. ואם מישהו אומר "עשיתי הכול" ואת אומרת לו "לא עשית הכול" גם זה יכול להתפרש כבוטה.
על פי הטענה שלך שהבוטות שלי היא עובדתית, אז אפשר גם לומר שבוטה התמיכה שלך ברשימה פורמליסטית שמבודדת דברים שאמרתי מכל הקשר כך שההצגה שלהם מעוותת. הרי עובדה שיש כאלה שראו את הרשימה הזאת כנועדה להתנצח, כקטנונית וכפוגענית (מילים לא שלי). ואת זאת שטרחת והסברת כמה הרשימה הזאת חשובה לך.

אני מבטיחה לך שבקלות ניתן ליצור רשימה כזאת שתחלץ משפטים מסוימים נטולי הקשר מטקסטים ארוכים ומורכבים שלך פה, והיא תציג את האמירות שלך כבוטות.

מותר להגיב על זה ולהעיר על זה בלי שזו תהיה מתקפה עליך.
אבל את מדברת עלי ועל ההיסטוריה שלי באתר ועל דעותי ועל האג'נדה שלי, אז פתאום זה לא עלי? נו, באמת.

גם אם מישהי תספר באינטרנט שבעלה מכה אותה אני לא אמליץ לה לסיים את מערכת היחסים איתו.
נכון. אם כבר את מרשה לעצמך להעביר ביקורת כל כך כללית עלי, ארשה לעצמי. מהרושם שמתקבל באתר, את תגידי לזאת שמכים אותה ככזו שצריכה להישאר במערכת היחסים כמה שרק אפשר, ושהחוויה היא רק שלה ושיכולה להתפרש אחרת, ושהתעללות היא בעיני המתבונן. בקלות אפשר לעשות רשימה כזאת. האמיני לי שזה נשמע די נורא. זה נורא לא פחות מלהגיד למישהי שאומרת (במילים אלה) שהיא פח הזבל של בעלה במשך שנים מאוד רבות ושאומרת במפורש שהיא רוצה לעזוב אותו שתעזוב אותו.
כשנוח לך, את ממוססת כל הבחנה שהיא ונמנעת מהגדרות. אבל כשלא נוח לך, אז פרידה היא בקטגוריה רעה יותר מהישארות יחד. פתאום יש היררכיה ומהות. פתאום להמליץ להישאר יחד למישהו שמתאר כמה הוא סובל, זה מהותית יותר טוב מלהגיד לו להיפרד. פתאום אחד לא בוטה ואחד בוטה.

לרשימה שהוצגה, כמו שאני רואה אותי, אין שום עניין לגרום לך עוול. היא מגמתית כי היא עונה למשהו נקודתי שאמרת ועכשיו מחקת. אז אם היא נשארת עכשיו היא נראית כמו מתקפה מגמתית. אבל היא לא כזו במקור שלה.

שוב, הצגה של משפטים ספורים ללא הצגה של ההקשר שלהם, שחילצו מתוך מאות רבות של מילים שכתבתי היא מגמתית בהכרח. הצגה של זה במנותק לחלוטין מהצגה של הדבר שעליו השבתי היא מגמתית. הימנעות מוחלטת מהצגה של המורכבות של מה שאני אומרת היא מגמתית. הרי יכולים היו להיבחר משפטים נוספים שהיו משנים את רוח הרשימה מאוד.
הרי גם מי שענה זה מי שתקף אותי קודם, ולא מי ששאלתי אותה.

רגע אחרי שקוראת טענה בתוקף שהיא לא מעודדת אנשים להיפרד ושאי אפשר יהיה למצוא תימוכין לטענה הזו.
שוב, הרי זה בפירוש לא מה שטענתי. מעולם לא אמרתי שאני לא מעודדת אנשים להיפרד!!
אז מה שאת אומרת הוא לא נכון עובדתית. ובכל זאת, את מציגה אותי חד וחלק כלא דוברת אמת, ואז מדברת על בוטות ועל להפוך אותך למטרה.

מה ש"משעשע" בכל העניין הוא שלי היה ברור שהרשימה מעידה על "פלוני" שיצר אותה (כמו שאכן יותר מכותבת אחת פה חשבו). ולכן לא חשבתי אפילו להגיב עליה, עד שהבנתי שהאמירה שלי והתגובה עליה בלי כוונה יצרה פה תסיסה שהרחיקה את הדיון ממטרתו המקורית.

אני מודה שהדיון עכשיו הורחק בכל מקרה ויש לי חלק גדול בזה. אולי הייתי צריכה להתאפק. הרשימה של "פלוני" שכתב בדף זה בלבד שתי הערות תוקפניות בלבד לא ממש הזיזה לי. אבל ההצגה של צלצול אותי בהחלט לא לעניין.

הורדתי את השאלה שהסיטה את הדיון, כך שאין צורך להציג תשובה אליה.

טלי, רק להבהרה, כי נהיה פה בלגן. הורדתי את השאלה שלי מהדברים שאני כתבתי. אני לא עורכת אחרים.

תודה לעורכת שניסתה להגן עלי. מעריכה את זה מאוד.
בשמחה. על אף שאני מנסה באופן כללי שלא נאפשר במה לפוגענות. אני דווקא לא תמיד מסכימה עם מה שאת כותבת, אבל זה היה נראה לי לינץ'. מי שחדשה פה יחסית לא זוכרת כמה חשיבות ייחסו לעריכה בעבר.

בתגובה לאקונית למדי, שמביאה אוסף של ציטוטים וכותבת עליהם שלדעתה הם בוטים

טלי ב, כך בדיוק עושים תעמולה (עם הוצאה מהקשר של התבטאויות) וכך גם מגינים עליה (תגובה לאקונית).

בהצלחה לכל הכותבות פה ולהתראות

אני עדיין חושבת שצריך למחוק כי קבענו בעבר שמגינים על המותקפות (זוכרים את ההתקפות על בשמת). אבל אם קוראת מסתדרת עם זה, אז

קוראת, כך הבנתי גם במקור ואני מקווה שלא משתמע מדבריי אחרת. הנקודה שלי הייתה שאני לא מסכימה שמחיקת השאלה מייתרת את התשובה.
עורכת, אני פשוט לא חושבת שהמחיקה הייתה מוצדקת. אני מכירה היטב את הדיונים שהיו. ממש לא מבינה איך תעמולה קשורה פה.

נשית, שכחתי להודות לך בכל הבלגן--תודה על המילים החמות והמקסימות

.
סליחה על מה שקורה פה לדף. אחר כך נערוך.

שליחה על ידי אחת* » 01 ינואר 2015, 18:30

אני מאוד מעריכה את כל הכותבות בדף, המתייעצות, המייעצות והמייעצות שלא לייעץ

וגם את הכותבים, כולם כותבים באהבה ומכל הלב.
שתהיה לכולם2015 נהדרת!

מה קורה? די להתקוטט. שמישהי מכן כבר תחליט שהיא הבוגרת ושהיא לא חייבת לומר את המילה האחרונה.אנחנו כאן בשביל לתמוך בנשים שהבעלים שלהם גורעים עונתן. אנא בנות התמקדנה בעיקר. שלמה שלי , איך הולך? איך היחסים בבית?

גורעים עונתן.

כמה יפה! (הביטוי, המילים, לא הסיטואציה.)

שליחה על ידי אחת* » 01 ינואר 2015, 20:18

לי אישית היה חשוב לקרוא את הדברים, רגע אחרי שקוראת טענה בתוקף שהיא לא מעודדת אנשים להיפרד
ציל צול יקירה, בבקשה קחי את דברי בלי כעס. המעמד שאת נותנת לרשימת מכולת מנותקת מקונטקסט באמת מוזר ונשמע כמו איזו שמחה לאיד (ברור שלא התכוונת. את מקסימה אבל זה מוזר). בשום מקום קוראת לא הצהירה את מה שאת אומרת פה (היא אמרה שהיא לא משתמשת בסגנון מסוים, היא לא טענה בתוקף שהיא לא קוראת לאנשים להיפרד). אז חשוב לך רשימה שתומכת במשהו שהיא לא אמרה? אני קוראת את כל הדפים האלה וקוראת היא דווקא מורכבת ובכלל לא חד גונית ומסכימה לעיתים קרובות לכל מיני נקודות שלא קרובות לדעה שלה יותר מהרבה אחרים.
אם את לא רוצה לקבל מראה מגמתית אל תצאי בהצהרות נחרצות כי יהיה מי שיחשוב שזה רעיון טוב לבדוק את זה ודעתו תהיה שונה משלך.
מה זה פה עונש? זה נשמע כמו שמחה לאיד. גם לך ולכולנו הצהרות נחרצות. אז יעשו לנו רשימה של ציטוטים מחוץ לקונטקסט? ברור שלא צריך לתמוך בזה ולמה את אומרת שזה חשוב לך רשימה כזאת לא מייצגת? אם את אומרת שחשובה לך רשימה שברור שהיא מגמתית ולא מייצגת זה נשמע מאוד מוזר.

שנה טובה לכולן ושלא נתקוטט!

כאחת הקוראות של הדף, ולא רק כאחת הכותבות, ברורה לי מאוד עמדת כל הצדדים. גם ברור מאוד הכעס ההדדי.
יש משפטים או מילים מסויימות שנאמרו כלפי אדם מסוים אחר ואני יכולה לצטט, אבל מיותר, שפשוט "קוראים" לתגובה.
אלו מילים/משפטים שנכתבים ברגעים שאנחנו מרגישים מאוד צודקים /כועסים או ממורמרים, ובגלל שכותבם לא רק צודק /כועס/ממורמר אלא גם מיומן ביחסי אנוש, הוא מוסיף לצידם מילים מרככות. אבל זה לא עוזר כי החץ נשלח ופגע במי שאמור היה לפגוע והתגובה לא מאחרת לבוא למען הצדק והבהרת הדברים לעיני כולם.
לגבי העבודה היסודית של "פלוני" - לדעתי,מיותרת לחלוטין מכיוון שהיא אכן מוכיחה שקוראת ממליצה להיפרד הרבה פעמים אבל הוויכוח בעקבותיה הוא האם זה בצורה "בוטה". לא , היא לא אמרה "את דפוקה ממש אם את לא עוזבת אותו" ולא אמרה "תזרקי כבר את הזבל הזה". אבל היא המליצה חד משמעית, אולי בוטה לאוזניים עדינות, בנוסף לעוד הרבה דברים שאמרה כאן וגם שינתה את דעתה הרבה פעמים בהתאם למצב. בהחלה חשבתי שזה מוצדק ואחר כך כשחשבתי איך קוראת מרגישה כשראתה את כל האוסף הזה של משפטיה, כאילו רק את זה אמרה במשך כל כך הרבה שעות כתיבה בדף הזה...זה ממרמר ובצדק (מבחינתה).
לפני שכותבים/ אומרים משהו צריך לחשוב אפילו עוד יותר על האדם שאליו מופנים הדברים. כולנו צריכים ללמוד לעשות זאת בדרך אחרת קסומה ולא פשוטה.
אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך...כבר אמר מישהו פעם?

עכשיו מחקתי בעצמי. הדף הזה הוא לא עלי ואת השאלה שלי הפניתי למישהי מסוימת וכבר מחקתי אותה.
פלוני, השארה של רשימה כזאת שיצרה תסיסה רבה כל כך, כזאת פגיעה בדף וכזה כאב, היא בבירור כבר ניסיון לפגוע בי באופן מכוון.
אני אמרתי דברים למי שביקש/ה לשמוע דעות, והמשכתי אחרי שאמרו לי שיש בדברי תועלת. אם נשית או מישהי אחרת שכתבה כדי לשמוע דעות על סיפור חייה היתה אומרת שזה מפריע, הייתי מפסיקה. הן נשית והן ציפור והן אהובה אמרו שהם מעוניינים לשמוע ושזה עוזר (את ציפור שאלתי במפורש והצעתי שאפסיק לכתוב, כי הוא הגיב רק לצפריר שחושב ההיפך ממני, והוא ביקש במפורש שאמשיך).
לעומת זאת, פלוני, המעשה שלך ידוע שהוא יוצר כאב ואני מבקשת להפסיק אותו. אם לא ייפסק, אז ברור עכשו שהוא נעשה מתוך מודעות לפגיעה שהוא יוצר. ואם יש לך ביקורת עלי, אז מה המעמד המוסרי שלה אם את עושה לי במודע ובכוונה דבר שהתוצאות הקשות שלו ידועות?

אולי יעזרו להבהיר דברי נשית היקרה:
כשחשבתי איך קוראת מרגישה כשראתה את כל האוסף הזה של משפטיה, כאילו רק את זה אמרה במשך כל כך הרבה שעות כתיבה בדף הזה...
תודה נשית. כן. שעות רבות של כתיבה הוקדשו (כמו שהשאר הקדישו, לא לוקחת לי קרדיט מיוחד) וחילוץ של משפטים לרשימה כזאת בתחילה לא הזיז לי, אבל כעת ממש פוגע בי.

אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך...כבר אמר מישהו פעם?
כמה נכון נשית, וקשה ליישום ביחוד כשנעלבים/נפגעים ממישהו אחר.

המחלוקת כפי שאני מבינה אותה, היא האם לגיטימי מצד קוראת לעודד להיפרד, שוב ושוב ושוב.
קוראת רואה בזה דבר לגיטימי (לא פחות מלהישאר בקשר לא מספק) ואחרות (כמו צלצול, מעירה חכמה, הייתי שם ואחרות) רואות בזה אג'נדה לא חיובית ואפילו בוטה.
לא ממש משנה אם זה כן או לא בוטה - העובדה שאכן קוראת מעודדת להיפרד יותר מלהישאר ולתקן במצבים שלדעתה ההישארות בקשר מזיקה.
צר לי שגם קוראת וגם צלצול נעלבו והתעצבנו, בואו פשוט נניח לזה ונסכים שלכל אחת זווית הראיה שלה וזה בסדר לא להסכים.

צילצול - חייבת לציין שאהבתי מאוד את התגובה שלך מבחינת ניסוח והבגרות לקחת אחריות על מה שדבריך גרמו לקוראת. שאפו.
מה יש לכן מהתקוטטות? מה, שתי נשים מבוגרות שנכנסו ללופ זה טרגדיה? אפשר לחשוב...
אני אפילו מנחשת שזה יעלה בי חיוך אם הציטוטים לא יעוותו מהמקור שלהם. זו תהיה עוד דרך לראות את עצמי מהעיניים של מישהו אחר. אולי אפילו אלמד משהו על עצמי שלא ראיתי קודם.
_היה בכל זה משהו מוגזם מאוד ועכשיו תרמתי לו את חלקי בהגזמה מפוארת משל עצמי.
גם זה - קורה._

שלמה שלי , איך הולך? איך היחסים בבית?
מבחינת אוירה נעימה בבית עבר עוד שבוע נעים וזורם. הזמנו צימר לעוד שלושה שבועות. בעלי לוחץ שאחפש בנוסף 3 יעדים שבא לי לטוס אליהם ביחד איתו בפסח ונחליט ביחד.
בנוסף מתכנן שנלך לקנות לי פלאפון חדש וגם אמר שמתכנן לי איזו הפתעה שאין לי מושג למה בדיוק מתכוון.
מרגישה בקשר יותר חברי איתו, אני כמה שפחות ממוקדת בו והרבה יותר בי וזורמת.
אתמול ישבנו לראות סרט ביחד (כהרגלנו בחודש האחרון, לפנות את ימי חמישי בערב להיות ביחד בסלון ולא איש איש בענייניו) ולפני שהתחלנו התלבטתי אם לעלות שוב את "השיחה" שעדיין לא ביצענו. העדפתי לחכות. ואז באופן די מפתיע הוא אמר בעצמו בואי נשב במוצ"ש ונדבר אחרי שנשכיב את הילדה.
אמרתי סבבה ושגם אני חשבתי על זה לגבי מוצ"ש (אח"כ התבאסתי על עצמי, למה לו לתת לו את ההרגשה שהוא יזם רעיון מבלי להכניס את עצמי בפנים).

הבוקר קמתי עם התקף חרדה קטן, הרגשתי שאני לא נושמת טוב ושאלתי את עצמי מה קורה.
הבנתי שהשיחה מחר מלחיצה אותי וששוב עולות בי מחשבות על פרידה כי מרגישה שהתשוקה מתה ביננו.
שוב התחילו לי מחשבות טורדניות שאולי הוא לעולם לא נמשך אלי באמת, וכנראה אפילו לא באמת מודע בזה בפני עצמו שהוא אולי נמשך לגברים או השם יודע למה.
הבנתי שהמחשבות האלה מחרבות כל חלקה טובה ומעוררות חרדה ושאני יכולה להפסיק לחשוב ככה.
התחלתי לחשוב מה להעלות מחר בשיחה.
אני חושבת שכן הגיע הזמן, במיוחד שזה מיוזמתו מועד השיחה, לשים את הקלפים על השולחן - יש לנו בעיה באינטימיות, אנחנו לא מקיימים יחסי מין.
מאוד חשוב לי לא לבוא ממקום קורבני או תוקף כלפיו, כדי שלא ישתבלל.
אלא לומר, שהבנתי שהבעיות המיניות שלנו התחילו עוד לפני הלידה, בערך לפני כ 5 שנים, מהשנה שבה למד ולא שכבנו שנה שלמה.
שמהתחלה הרגשתי שהוא חסום מינית אבל שעם הזמן זה ממש הלך והדרדר, גם בתדירות האפסית וגם בתשוקה שלו כלפי.
הוא לא אוהב לנשק אותי, לא לרדת לי וגם לא לנסות תנוחות חדשות, תמיד מעדיף שאני מעליו והוא פסיבי.
שמרגישה שהוא בורח ממני ואולי לא הייתי מספיק רגישה וחכמה להבין את זה ולא להכריח אותו לשכב איתי.
שעכשיו, לא שכבנו כבר 3 חודשים ואני לא מרגישה ממנו שום תשוקה כלפי.
אומר שאני מרגישה שיש פה בעיה, רוב הזוגות נהנים לקיים יחסים ולא מוותרים על הפן המיני בחייהם, גם כשהם הופכים להורים וחייהם לחוצים ועסוקים.
כך שלדעתי זה בכלל לא הסיבה האמיתית כמו הוא נוהג לתרץ, שאין זמן וכוח.
פשוט אין רצון. כי אם רוצים מפנים זמן ועושים, כמו שלפעמים בלי רצון מבקרים את המשפחה, הולכים לאירועים משפחתיים או של חברים, כמו שהוא הולך לעשות אומנות גם כשהוא עייף אחרי העבודה, כמו שנמצאים עם הילדה גם כעייפים ואין כוח.
אותו דבר גם ביחסי מין. למי שזה חשוב לו.
ושאני מרגישה שזה לא באמת חשוב לו, להפך שהוא בורח מזה ומחפש תירוצים.
והייתי מאוד רוצה לדעת את האמת, למה.
אני אוכל להתמודד עם הכול, עם גילוי שאתה נמשך לגברים או לנשים אחרות או שאתה מרגיש רגשות אשמה וגועל כשאתה עוסק במין כי יש לך חסמים מהעבר/הורים/בחורות אחרות.
או שפשוט אתה לא נמשך אלי מספיק, אולי כי השמנתי מאוד, כי אני אמא של הבת שלך, כי הזוגיות והיומיומיות מוציאה את כ החשק המיני שלך.
אני רוצה לדעת ברשותך, האם אתה עושה ביד ובאיזו תדירות? והאם זה מספק אותך?
ומה היית באמת רוצה שיקרה אם הכול היה אפשרי ?

רוצה לומר שמרגישה שאני מדחיקה ומדכאת את המיניות שלי כבר שנים, וביחוד מאז הלידה.
ושהבנתי שאני לא רוצה להדחיק אותה יותר. לא רוצה לעשות ביד לידך בשקט כדי לא להביך אותך.
לא רוצה להתבייש שאני רואה פורנו במחשב.
רוצה שתדע. זה חלק ממני.

ורוצה לדעת מה אתה מציע לעשות?
ומה היית רוצה לעשות?
היית מעדיף שלא יהיו לנו בכלל יחסי מין ושלא יהיו לי שום ציפיות כאלו ממך? זה היה מקל עליך את החיים?
היית מוכן שאני אמלא את הצרכים המיניים שלי עם גבר אחר?

אנחנו אנשים בוגרים, בוא נשים את הדברים על השולחן ונפסיק להדחיק ולהתעלם מהבעיה.
אני יכולה להתמודד עם כל בעיה שתעלה אם יש ביננו פתיחות וכנות ותקשורת.
החוסר ודאות וההדחקה גורמים לי חרדה והרגשה רעה.

ופה להעביר את הכדור אליו. או אולי בגלל שהוא הציע שנדבר לתת לו קודם לדבר ואז לפתוח את הכול.

מה אתם/ן אומרים/אומרות?

לומר שאני לא רוצה לפרק את כל הטוב שבנינו ויש לנו ביחד, אבל שאנחנו יותו שותפים לחיים מאשר זוג רומנטי, ולא בטוחה שאוכל להמשיך להתפשר על זה ואבחר לפרק כדי למצוא גבר שיאהב אותי גם בצורה מינית כמו שזקוקה.

זה אובר חפירה או כנות?

מרגישה שהגיע הזמן להתקדם מהמקום הזה.

מרגישה שהגיע הזמן להתקדם מהמקום הזה.

שלמה יקרה, אם את מרגישה כך, את כנראה צודקת. כל מה שכתבת נשמע כן ויוצא מין הלב.
אפשר להגיד לו את כל זה בטון הכי נעים ובצורה של בניה.

או אולי בגלל שהוא הציע שנדבר לתת לו קודם לדבר ואז לפתוח את הכול.

אני מציעה שאת תגידי את דברייך קודם, כדי שהתגובה תהיה עליהם ושהם יהיו מוקד השיחה. אם הוא יתחיל, אז בעצם מה שתגידי יהיה שלילה של הדברים שלו.

שוב, להגיד הכול בהמון כבוד.

היתה לי עכשיו פגישה עם אבא שלי לבקשתו. אומר על האמת אני לא מאוד אוהבת אותו. הוא קשה וקר ודי קמצן עם אפס מודעות עצמית. הוא כל הזמן נוטה להשמיץ ויש לו מין כעס אינסופי על כולם בלי שהוא לוקח אחריות מינימלית על החלק שלו בסיטואציה. פה זה היה על אח שלי. הוא משמיץ את אח שלי כל כך הרבה שזה ממש קשה לי לשמוע.
הרגשתי בהתחלה שהכול לא מצליח. אבל איכשהו הצלחתי לעלות מזה. כל הזמן הדגשתי את החיוביות והצורך לפתור את הקונפליקט עם אח שלי. הקפדתי על טון הכי מכבד שלא יעורר התגוננות. הצבעתי גם על דברים בעייתיים שאני מודעת להם אצלי, כדי לתת לו את המרחב להודות בנוקשות שלו כלפי אח שלי. כל פעם שניסה להתחמק, ביקשתי כנות, אבל עם הומור. השוויתי בינו לבין הבן זוג שלי שהוא יודע שאני נורא אוהבת. גם הבן זוג שלי הוא גבר כמו בסטריאוטיפים. מעט מילים, מתקשה להתנצל כי זה יפגע לו בכבוד, ועוד. אז אמרתי לו בחיוך גדול כן, גם (השם של חבר שלי) הוא גבר כמוך ולא מעיז להודות, אבל אחר כך ישנה קצת את המעשים. אז זה מאוד ריכך אותו (כמובן שהוא לא קולט כמה חבר שלי הוא חם ואוהב ונדיב. אבל בקושי להודות הם דומים).
זה עבד לא רע!!! והצלחתי להגיד הכול ואפילו לפתוח נושא שלא מדברים עליו במשפחה (צוואה וירושה).

חשבתי אולי את יכולה ליישם חלק מזה עם בעלך. להגיד הכול בהרבה כבוד. אבל כן להגיד. אם את זקוקה לשיחה ולכנות ולשים את הדברים על השולחן, אז לא צריך לדכא את זה.

כמה נכון נשית, וקשה ליישום ביחוד כשנעלבים/נפגעים ממישהו אחר.

שלמה יקרה, דבריה של נשית כוונו למה למעשה של פלוני, ואני מעולם לא פגעתי בפלוני. לא היה לנו שום שיג ושיח. היא פעם אחת כתבה בדף התקפה חריפה עלי שלא עניתי עליה.

קוראת רואה בזה דבר לגיטימי (לא פחות מלהישאר בקשר לא מספק)
אפילו יותר מזה. אני חושבת שזה חשוב להציג את האפשרות הזאת ושהקריאה להישאר בכל מחיר יכולה להזיק מאוד. לדעתי, אין לזלזל במצוקות כרוניות ביחסים. כדאי לקרוא את מה שלב שומע כתבה בדף של ציפור על התפקיד של אמירות חיצוניות שלא נבהלות מפרידה, ועל הנזק שגרמו לה העידודים הקבועים להישאר. היא מתארת זאת כהשתקה קבועה של המצוקות שלה. היא כותבת בצורה יפהפיה ונוגעת ללב (הרבה יותר ממני).

להגיד הכול בהרבה כבוד. אבל כן להגיד. אם את זקוקה לשיחה ולכנות ולשים את הדברים על השולחן, אז לא צריך לדכא את זה.
תודה קוראת.
אני רועדת מפחד, כי אני כל כך רוצה גם לומר את הדברים בכנות וגם בהמון כבוד כלפיו.
אני באמת אוהבת אותו ורוצה שגם לו יהיה טוב.
איכשהוא בשיחות כאלה חשובות אני תמיד מפחדת מדיבור לא נשלט וסוער רגשית שלי.
מעריצה את אלו שיודעים לתקשר את דבריהם ברוגע.

ואני מעולם לא פגעתי בפלוני
ברור לי שלא פגעת ישירות ובכוונה, אבל לעיתים קריאת מילים שדורכות על נקודה כואבת, פוגעת לא פחות. גם מאדם אנונימי וזר.

http://www.mako.co.il/home-family-relat ... a41006.htm

האם זה באמת כזה נפוץ?

נפוץ מאוד!!! הספר אינטליגנציה ארוטית פתח בפני עולם שלם של מקרים כאלו מפי מטפלת זוגית שטיפלה במאות זוגות.
אצלכם חשוב לזכור שגם ההתחלה לא הייתה סוערת.
שלמה, מה שאת מתכננת להגיד מעולה ונכון מאוד,רק שהייתי מורידה את הפתרונות שאת מציאה: לא אוכל להמשיך בלי מין או לשלב מאהב בשבילך בנישואים כי זה ירחיק אותו מגילוי האמת בפנייך. גם ככה לא בטוח שהוא יחליט לחשוף את עצמו. תני לו אווירה בטוחה ומקבלת ועל פתרונות תחשבו בשלב יותר מאוחר.

_ואני מעולם לא פגעתי בפלוני
ברור לי שלא פגעת ישירות ובכוונה, אבל לעיתים קריאת מילים שדורכות על נקודה כואבת, פוגעת לא פחות. גם מאדם אנונימי וזר._

אבל זו לא סיבה לפגוע "בחזרה". אנחנו כל הזמן נפגשים באנשים ובטקסטים שנוגעים לנו בנקודות רגישות בלי שהם יודעים בכלל. זאת לא סיבה לתקוף אותם.

_אלא לומר, שהבנתי שהבעיות המיניות שלנו התחילו עוד לפני הלידה, בערך לפני כ 5 שנים, מהשנה שבה למד ולא שכבנו שנה שלמה.
שמהתחלה הרגשתי שהוא חסום מינית אבל שעם הזמן זה ממש הלך והדרדר, גם בתדירות האפסית וגם בתשוקה שלו כלפי.
הוא לא אוהב לנשק אותי, לא לרדת לי וגם לא לנסות תנוחות חדשות, תמיד מעדיף שאני מעליו והוא פסיבי._

שלמה ואהובה, אולי הוא א-מיני? זה מה שהייתי חושבת. שנה בגיל צעיר בלי ילדים זה ארוך. לפנייך היו לו חברות ששכב איתן? הוא מסתכל על נשים? מתגרה מנשים? מדבר "כמו בנים" על נשים? שם לב שמישהי סקסית למשל? הוא נגעל מגוף?

קמתי משנצ של שעתיים ושוב מרגישה חרדה.
חצי קלונקס או נשימות? זה ממש מערער אותי.
נשית, לגהי שההתחלה לא היתה סוערת, זה לא מדויק.
בחודשים הראשונים שכבנו כל יומיים, ובשנה הראשונה שגרנו יחד גם לפחות פעם בשבוע. לא יודעת. הוא מאוד עדין בסקס ואני אוהבת יותר אנרגיה ופחות עדינות.
ולגבי א-מיני, יש באמת דבר כזה? נורא קשה לי להאמין ולהבין את זה. מישהו כאן אמיני ויכול לשתף?
זה כל כך מנוגד לטבע שלא מבינה את זה.
אפילו בתקופות שכדורים לדיכאון גמרו לי על החשק במיני כליל, עדיין רציתי קירבה וקשר מיני איתו. זו תקשורת הכרחית בשבילי ולא רק הנאה פיזית של םורקן גופני.

הוא והילדה בסלון ולא בא לי לקום מהמיטה.
לא יודעת.

הוא שכב עם מאוד מעט בנות בחייו, חמש בערך. אף קשר לא החזיק מעל שנה ומנחשת שגם שם היה עצור מינית. הוא לא מסתכל על נשים אחרות או זורק הערות, כן יודעת שבריטני ספירס סקסית בעיניו. חוץ מזה לא אמר לי לעולם משהו על מראה של מישהי אחרת.
וכן הוא די נגעל לדעתי מגוף, כשמתקרבת כשמזיע מרגיש לא בנוח, גם כשיורדת לו אומר שלא נקי מספיק.
מצד שני לא נגעל להכנס לי לשירותים כשעושה מספר 2.

שליחה על ידי ואם* » 02 ינואר 2015, 16:21

כן יודעת שבריטני ספירס סקסית בעיניו. חוץ מזה לא אמר לי לעולם משהו על מראה של מישהי אחרת.
אצלנו זה חלק מהשיח הקבוע, הכל בקלילות ובעניין - זאת סקסית בעיניך? למה?
ההוא סקסי בעינייך? מה בו עושה לך את זה? וכו'.
למדתי ה-מ-ו-ן ככה על הטעם של בן הזוג שלי, על החשקים שלו, על ה"סטיות" הקטנות והחביבות ועוד ועוד.
כשיש ביטחון ומעט עכבות ואין הרבה קנאה, זה ממש כיף בשבילי לתחקר אותו מדי פעם על הדברים האלה.
אפילו מדברים על חברים שלנו (מי שווה בעינינו ומי לא) - אבל זה לא בהכרח מתאים לכל אחד, נושא עדין.
מה שאני רוצה להגיד זה שאולי צריך לנסות לפתח גם שיח מיני מילולי ביניכם.
הוא למשל יודע איזה סוג גברים עושים לך את זה ולמה?

ואם שאפו על הפתיחות והורבליות שלכם.
לדעתי דיבורים על מי סקסי בעיני יכבו אותו לגמרי.
בעבר כן סיפרתי לו על סטייה קטנה שלי בסקס והוא כן הכניס את זה ליחסי מין שלנו. אבל זה היה מזמן.
בנוסף מצאתי מייל מתחילת הקשר שלנו ששלח לי מיוזמתו מה אומרים על כל מזל אסטרולוגי וסקס וסימן בבולד מה רלוונטי כלפיו. ואמר שישמח להיפתח
איתי יותר במין. חשבתי להראות לו את המייל הזה.

_הוא שכב עם מאוד מעט בנות בחייו, חמש בערך. אף קשר לא החזיק מעל שנה ומנחשת שגם שם היה עצור מינית. הוא לא מסתכל על נשים אחרות או זורק הערות, כן יודעת שבריטני ספירס סקסית בעיניו. חוץ מזה לא אמר לי לעולם משהו על מראה של מישהי אחרת.
וכן הוא די נגעל לדעתי מגוף, כשמתקרבת כשמזיע מרגיש לא בנוח, גם כשיורדת לו אומר שלא נקי מספיק._
ואללה. נשמע די עמוק הסיפור. מהתרשמות מהדף נשמע שהוא עם יצר מיני נמוך.
מצד שני לא נגעל להכנס לי לשירותים כשעושה מספר 2.
זה מתקשר לזה שהוא יותר מתייחס אלייך כמו אל חבר מאשר אל אישה סקסית. אם זה היה גם אהבה של זעה ונוזלים וגם של דברים כמו שירותים אז זה דווקא מתקשר לאהבת אינטימיות.

ולגבי א-מיני, יש באמת דבר כזה? נורא קשה לי להאמין ולהבין את זה. מישהו כאן אמיני ויכול לשתף?
אני מנסה לחשוב.
יש לי חברה שעזבה בעל כי הוא א-מיני. זה היה בגיל מאוד צעיר. היתה לי חברה שכל הזמן אמרה על ידיד טוב שלי שהוא א-מיני. זה נורא עצבן אותי שהיא אומרת את זה כי אנחנו היינו תמיד קצת מפלרטטים והיה נראה לי שזו בעיה שלה. אבל אז חצי שידכתי אותו לחברה מאוד טובה שלי (אנחנו לא כאלה פתוחים. היה לי חבר רציני כששידכתי אותם

) והיא אמרה שהוא ממש גרוע במיטה.
החברים שהיו לי (ארבעה עד הבעל) תמיד אהבו סקס.

אצלנו זה חלק מהשיח הקבוע, הכל בקלילות ובעניין - זאת סקסית בעיניך? למה?
גם אצלינו.

זה מתקשר לזה שהוא יותר מתייחס אלייך כמו אל חבר מאשר אל אישה סקסית
אכן כן.

יש לי חברה שעזבה בעל כי הוא א-מיני
זה לא אומר שהיה א-מיני, אולי היה חסר ביטחון עצמי במיטה או הומו. אין לדעת.

החברים שהיו לי (ארבעה עד הבעל) תמיד אהבו סקס.
גם שלי. למרות שאף אחד לא היה מעל 3 שנים ולא עם ילדים, כך שלא יודעת אם זה בר השוואה.

ה לא אומר שהיה א-מיני, אולי היה חסר ביטחון עצמי במיטה או הומו. אין לדעת.
נכון. היא אמרה שהם פשוט לא שכבו ואמרה שהוא א-מיני. מזה בכלל עלה לי הרעיון. אבל אי אפשר לדעת למה.

יש לי עוד שאלה: הוא מחבק ומלטף ועושה מסז'ים ככה סתם לך ולילדים. נגיד אם את שמה עליו רגל כשאת יושבת לידו הוא ילטף אותה ויעסה אותה? אם את באה ועושה לו מסז' קטן בכתפיים או נעים בגב הוא שמח?

אני מסתכלת באינטרנט ורואה ש-asexuality זאת תופעה שחוקרים אותה. ההגדרה שלה די רחבה.

מה הוא עושה כשאת מתחילה איתו? מסרב?

אני מאוד מתפעלת מזה שאת כל כך כנה בכל העניין. מעורר השראה.

למה זה מפליא אותך שאני כנה?
אל תשכחי זה בעילום שם, בחיים האמיתיים אין אף אחד שיודע עלי כל מה שרשמתי פה. רק חלקים.

וכן הוא מסרב, אומר שעייף, לא עכשיו, אין לו מצברוח.
גילית עכשיו יומן מלםני 7 שנים שגם שפ רשמתי שאין לו תשוקה כלפי.
מה לעשות? איך הסתדרתי עם זה כל השנים?

שליחה על ידי ואם* » 02 ינואר 2015, 19:19

_לגבי א-מיני, יש באמת דבר כזה? נורא קשה לי להאמין ולהבין את זה. מישהו כאן אמיני ויכול לשתף?
זה כל כך מנוגד לטבע שלא מבינה את זה._
זאת אכן תץופעה ידועה, כיום, שגם חוקרים אותה הרבה.
ראיתי פעם סרט בערוץ 8 על א-מיניים. היום כשזו תופעה מוכרת יותר הם מחפשים הכרה, לפעמים כחלק מקהילת הלהט"ב,
יש להם קבוצות והם נתמכים זה בזה ומשתפים - גם בארץ.
אם זה מעניין אותך, אני בטוחה שגוגל ייתן לך שפע מידע.
אבל לא בטוח שזה המצב של בעלך.
בכל מקרה - מאוד מעניינת התופעה.
ובעניין "לא טבעי"... אני מאמינה שכל מה שקיים בעולם הוא טבעי.
זה הטבע.
זה לא טוב או רע - גם דברים נוראים מאוד הם חלק מהטבע - אבל לא הייתי מגדירה את זה כ"לא טבעי".

זה לא אומר שהיה א-מיני, אולי היה חסר ביטחון עצמי במיטה או הומו. אין לדעת.

יש עוד דברים כמו פדופיליה. הכרתי פעם חבר של חבר שאף פעם לא נראה בסביבה של בת זוג. שאלתי את החבר אם הוא הומו ולפי התשובה הבנתי שרב הנסתר על הגלוי. חקרתי בלי סוף את החבר ובסוף גילה לי שחברו פדופיל. הוא מתאהב רק בילדים צעירים אבל בגלל שהוא מוסרי הוא לא עושה עם זה כלום בפועל. בחור יפה, קרייריסט...אין לדעת.
מעניין אותי כמה א-מיניות באמת קיימת או שזו הגדרה שמסתירה חשקים מיניים לא מקובלים.

יש לא מעט זוגות שמתגרשים, חלקם מפורסמים, בגלל שאחד מבני הזוג הומו או דו-מיני ולסביבה לא מספרים באמת למה, כי כמובן זה מאוד אינטימי ולא תמיד הילדים בגיל מתאים לשמוע על ההעדפות מיניות של הוריהם.

_התחלתי לחשוב מה להעלות מחר בשיחה.
אני חושבת שכן הגיע הזמן, במיוחד שזה מיוזמתו מועד השיחה, לשים את הקלפים על השולחן - יש לנו בעיה באינטימיות, אנחנו לא מקיימים יחסי מין.
מאוד חשוב לי לא לבוא ממקום קורבני או תוקף כלפיו, כדי שלא ישתבלל_

_ופה להעביר את הכדור אליו. או אולי בגלל שהוא הציע שנדבר לתת לו קודם לדבר ואז לפתוח את הכול.

מה אתם/ן אומרים/אומרות?_
מפני ששאלת:

מציעה לפתוח ולהגיד את מה שתכננת:
יש לנו בעיה באינטימיות, אנחנו לא מקיימים יחסי מין
בטון רך, מקבל, נעים, כשאת קרובה אליו פיזית במידה שנוחה ונעימה לשניכם, ומסתכלת לו לעיניים. כלומר ליצור קרבה נעימה וטון נעים שמשדרים "אני שמה קלפים על השולחן אבל אני לא מאשימה, לא תוקפת".
ואז להעביר את הכדור אליו ולהגיד משהו כמו:
"אני רוצה לשמוע אותך בעניין הזה, מה אתה חושב, מה אתה מרגיש, חשוב לי להקשיב לך וחשוב לי ליצור בינינו חיבור והבנה".

(המשפט שהצעתי כאן? רק טיוטה, בסיס לשינויים)

ואז - להקשיב טוב טוב למה שהוא מעלה.
לבקש הבהרות אם את לא בטוחה שהבנת את כוונתו, ממש במפורש: "רגע, אני לא בטוחה שהבנתי, אתה יכול לפרט למה התכוונת במלה ....?"
אם את לא יודעת מה לומר, אם את מרגישה שהוא שאל שאלה אבל את לא בטוחה בתגובה שלך, עדיף לא להגיב כי מלים שלא נאמרו אף פעם לא יכולות לפגוע. במקומות האלה אפשר להגיד: "המממ, אני לא בטוחה, אני צריכה עוד לחשוב על זה".

גם אני מסכימה עם נשית - לא להציע פתרונות.
אם את רוצה לחזק את הצד הגברי שבו, הדרך לעשות את זה היא בכך שתזמיני אותו להיות "האביר שלך על הסוס הלבן": "מה לדעתך כדאי לנו לעשות?" "איזה פתרונות אתה רואה?"
שהוא יציע פתרונות.
ועל מה שהוא אומר, להודות. לא לשלול אף אחד מהם, ממש באופן עקרוני (לא יתחשק לו לסכן את הרעיונות שלו יותר ככה לעולם. גם ככה הנושא סופר-רגיש).
אלה שנראים לך אפילו קצת, להגיב עליהם בחיוב, כמו "רעיון טוב!" "אהבתי" וכאלה. אלה שלא נראים לך, או שאפשר לא להגיב (אם יש כמה, אפשר להגיב רק על מה שאת שוקלת ולהתעלם מהיתר), או שאפשר להגיד שזה מעניין ואת רוצה לחשוב על זה עוד קצת, או לבקש שיסביר את זה יותר.

אני אתייחס פרטנית למה שכתבת. מבקשת שתזכרי שזו רק הדעה שלי, סתם דעה של מישהי באינטרנט. אני לא אומרת לך מה לעשות, אני מציעה חומר למחשבה כדי שאולי תראי עוד זויות מבט ובסוף תפיקי מזה משהו מועיל, בסדר?

_הבנתי שהבעיות המיניות שלנו התחילו עוד לפני הלידה, בערך לפני כ 5 שנים, מהשנה שבה למד ולא שכבנו שנה שלמה.
שמהתחלה הרגשתי שהוא חסום מינית אבל שעם הזמן זה ממש הלך והדרדר, גם בתדירות האפסית וגם בתשוקה שלו כלפי_
זהירות.
עדיף לא לדבר על ההיסטוריה.
כמו כן, עדיף להמנע ממלים שליליות שיוצרות רושם שאת מבקרת או מאשימה (גם אם לא התכוונת): בעיות מיניות, חסום מינית, הדרדר, תדירות אפסית, התשוקה שלו כלפייך.
ממש עדיף לוותר על החלק הזה, שנורא נורא חשוב לנו הנשים (אנחנו חושבות ככה, בצורה כרונולוגית והיסטורית...). זה עלול להוביל את השיחה למקום לא קונסטרוקטיבי ובעצם אפשר בלי זה.

הוא לא אוהב לנשק אותי, לא לרדת לי וגם לא לנסות תנוחות חדשות, תמיד מעדיף שאני מעליו והוא פסיבי
אופס. אופס. אופס. אין דרך שזה לא יישמע כמו ביקורת. מותר לכתוב מסרסת?
לא מאשימה אותך, את מתארת עובדתית, אבל העובדות הן כאלה שעדיף לא להגיד אותן כי א. זה נשמע רע, שלילי ומאשים ואי אפשר לייפות את זה. ב. אני מניחה שהוא יודע את העובדות האלה בעצמו אז לא ממש חשוב לחדש לו... ג. בואי נגיד שהרצון שלך הוא שבכל הנ"ל יחול שינוי, נכון? אז הכי לא יעיל לספר לו מה רע.

רעיון כללי, איך לדבר בצורה שהיא כן מועילה:
לא בשיחה הזאת דווקא, ולא בצורה כל כך מקובצת
(כלומר, לא להזכיר את כל הדברים האלה ביחד בבת אחת, זה כמו נבוט בראש), אבל במקום לתאר את הרע שיש - לתאר את מה שהיית רוצה בתור פנטזיה, או בתור משהו שאת אוהבת לעשות איתו.
לדוגמא:
לא "אתה לא אוהב לנשק אותי" אלא "אני אוהבת להתנשק איתך, במיוחד כשאנחנו מתכרבלים על הספה ביחד" (סתם המצאתי פה דוגמא, כדי להמחיש את כוונתי: לתת לו תיאור ויזואלי נעים של משהו שאת אוהבת ורוצה יותר. אולי זה יעורר בו רצון לעשות איתך יותר את הדבר הזה שנעים לך ושאת מפנטזת עליו. אבל אם הוא ישמע את הניסוח הביקורתי, זה בוודאי לא יעודד אותו בכלל בכיוון אלא יותר עלול להוציא לו את החשק לגמרי...)

שמרגישה שהוא בורח ממני ואולי לא הייתי מספיק רגישה וחכמה להבין את זה ולא להכריח אותו לשכב איתי
האשמה עצמית, מיותר, עזבי.

שעכשיו, לא שכבנו כבר 3 חודשים ואני לא מרגישה ממנו שום תשוקה כלפי
שוב, עדיף לא להדגיש את הרע הקיים. הוא יודע שלא שכבתם הרבה זמן. את כל המידע החשוב והחיוני הזה מיצית במשפט הראשון שאמרת: "יש לנו בעיה באינטימיות, אנחנו לא מקיימים יחסי מין".

_אומר שאני מרגישה שיש פה בעיה, רוב הזוגות נהנים לקיים יחסים ולא מוותרים על הפן המיני בחייהם, גם כשהם הופכים להורים וחייהם לחוצים ועסוקים.
כך שלדעתי זה בכלל לא הסיבה האמיתית כמו הוא נוהג לתרץ, שאין זמן וכוח.
פשוט אין רצון. כי אם רוצים מפנים זמן ועושים, כמו שלפעמים בלי רצון מבקרים את המשפחה, הולכים לאירועים משפחתיים או של חברים, כמו שהוא הולך לעשות אומנות גם כשהוא עייף אחרי העבודה, כמו שנמצאים עם הילדה גם כעייפים ואין כוח.
אותו דבר גם ביחסי מין. למי שזה חשוב לו.
ושאני מרגישה שזה לא באמת חשוב לו, להפך שהוא בורח מזה ומחפש תירוצים_
אייי.
לא כדאי.
גם לא כדאי לעשות השוואות לאחרים (מה תקבלי? הוא יחזיר לך עם המאמר הזה ממאקו שאומר שזה ככה אצל כולם)(וזה שזה נפוץ לא אומר שזה נורמלי או תקין. גם יתר לחץ דם נפוץ באוכלוסייה...)
גם לא כדאי להגיד לו שמה שהוא אומר לך זה "תירוצים".
ובטח לא כדאי להיכנס לקו הטיעון המשתמע פה (לא יודעת אם התכוונת אבל זה משתמע), כאילו שהוא חייב לך סקס גם אם אין לו רצון... כי זו חובתו בנישואין גם אם הוא לא רוצה P-:
(נכון שביהדות זו חובתו של הגבר כלפי רעייתו, אבל זה נראה לי קו טיעון ממש לא טוב... P-: )

_והייתי מאוד רוצה לדעת את האמת, למה.
אני אוכל להתמודד עם הכול, עם גילוי שאתה נמשך לגברים או לנשים אחרות או שאתה מרגיש רגשות אשמה וגועל כשאתה עוסק במין כי יש לך חסמים מהעבר/הורים/בחורות אחרות.
או שפשוט אתה לא נמשך אלי מספיק, אולי כי השמנתי מאוד, כי אני אמא של הבת שלך, כי הזוגיות והיומיומיות מוציאה את כ החשק המיני שלך_
לגבי למה:
זה מאוד עדין ומאוד קשה.
לא הייתי שואלת אותו ככה.
ובטח ובטח שלא הייתי מכניסה לו סיבות לפה.

אחרי שאת מניחה את המשפט הראשון על השולחן ואז אומרת לו שאת רוצה לשמוע אותו - תקשיבי טוב טוב לכל מלה שעשויה לרמוז לך על הכיוון שנותן סיבות כנות. כאשר הוא מזכיר באיזושהי צורה את הנושא הזה, מדוע זה כך אצלו, אז, ורק אז, תנסי לדובב אותו לפרט יותר. בעדינות. בעדינות

ורק במידה שאת מרגישה אותו נענה. עד למידה שהוא נענה. אחרת את נכנסת עם מצ'טה ישר ללב שלו.

הערת ביניים:
המטרה האמיתית של השיחה שלך היא לא להכריח אותו לשכב איתך נגד רצונו, והיא לא להאשים ולא לפלוש לאיזורים מאוד חסומים אצלו.
המטרה האמיתית היא ליצור חיבור ביניכם, לחזק את האינטימיות, בתקווה שתבוא משם כנות, שתבוא משם הבנה לצרכים העמוקים של שניכם.

(למשל לצורך העמוק שלך בחיבור זוגי מיני, זה צורך בסיסי, כמו אוכל, ואת רוצה להבין מה הצורך שלו במקום הזה, צורך שהוא כל כך גדול שהוא מאפיל על הצורך במין, או מוחק אותו לגמרי, כי צריך להיות ברור - יש לו גם צורך עמוק. והצורך העמוק שלו, סותר את הצורך העמוק שלך. חשוב לדעת שיש שם צורך שחשוב לו למלא).

את לא רוצה להכריח.
את רוצה לפתות.
ואני מתכוונת תרתי משמע: את רוצה למשוך אותו להתקרב אלייך, קודם כל רגשית. ובלי לבוא עם סכינים ואלות ולהבהיל ולפצוע. את אומרת שהוא עדין. חשוב להתייחס בעדינות, בכבוד, לגעת בכפפות של משי במה שכואב וחסום ומפחיד. ובהמון המון אהבה.
כשאת מפתה - אז יש שם קסם, רכות, הזמנה, ובצד השני יש היענות, התרככות, התקרבות, הימשכות.
אז המטרה שלך היא להזמין ברכות ובקסם,
ולהקשיב להיענות.
לא להכריח, רק לספק תנאים להיענות והתקרבות אלייך. בשיחה, מדובר קודם כל במישור המילולי, של דיבור, של כנות, של חשיפה.

אני רוצה לדעת ברשותך, האם אתה עושה ביד ובאיזו תדירות? והאם זה מספק אותך?
מאותן סיבות שפירטתי לעיל, הייתי נמנעת משאלות ישירות כאלה. שוב - להקשיב היטב. לחפש מקום שבו יש רמז ולנסות לדובב בעדינות (עדינות כבר אמרתי?). ואם אין מקום להעלות את זה, אם הוא לא מספק לך הזדמנות, אז לוותר. זה לא באמת חשוב. יותר חשוב לנהוג בו בכבוד.

ומה היית באמת רוצה שיקרה אם הכול היה אפשרי ?
זו שאלה טובה מאוד, והיא מתאימה לשלב מתקדם בשיחה.
תרשמי אותה לעצמך, שתהיה לך על פתק. ברגע המתאים, תשאלי אותה.
זו בדיוק שאלה שמזמינה שהוא יציע פתרונות. בצורה יפה ועדינה.

_רוצה לומר שמרגישה שאני מדחיקה ומדכאת את המיניות שלי כבר שנים, וביחוד מאז הלידה.
ושהבנתי שאני לא רוצה להדחיק אותה יותר. לא רוצה לעשות ביד לידך בשקט כדי לא להביך אותך.
לא רוצה להתבייש שאני רואה פורנו במחשב.
רוצה שתדע. זה חלק ממני_
המממ. יש פה דברים יפים, לא בטוחה מה להגיד על זה. אולי הייתי מתמקדת בדברים הבאים:
"הייתי רוצה לשתף אותך בפתרונות המיניים שלי. מתאים לך לשמוע? [אם אומר כן אז ממשיכה:] אז מה שעשיתי עד כה זה ... ו... [מה שכתבת]. אבל הם גורמים לי מבוכה ובושה ואני רוצה לשנות את זה. למשל לעשות את זה לידך באופן גלוי". (טיוטה, כן? הניסוח הזה בוודאי לא מדוייק לך. פשוט שיניתי דגשים, הוצאתי כל רמז להתנצלות, הוצאתי הדחקה ודיכוי, השארתי רק שיתוף לא מתנצל במה שיש, והתייחסות לסוגיית השינוי.

_ורוצה לדעת מה אתה מציע לעשות?
ומה היית רוצה לעשות?_
חזרה על מה שניסחת קודם יותר טוב.

_היית מעדיף שלא יהיו לנו בכלל יחסי מין ושלא יהיו לי שום ציפיות כאלו ממך? זה היה מקל עליך את החיים?
היית מוכן שאני אמלא את הצרכים המיניים שלי עם גבר אחר?_
מציעה לא להכניס לו פתרונות לפה...

אנחנו אנשים בוגרים, בוא נשים את הדברים על השולחן ונפסיק להדחיק ולהתעלם מהבעיה
את זה את בעצם עושה במשפט הראשון, ובעצם זה שהתיישבתם לשיחה הזאת. מציעה לוותר כי זה שוב משפט שמעלה שיפוט וביקורת.

_אני יכולה להתמודד עם כל בעיה שתעלה אם יש ביננו פתיחות וכנות ותקשורת.
החוסר ודאות וההדחקה גורמים לי חרדה והרגשה רעה._
יופי של אמירה.
עוד משפט לרשום לעצמך על פתק ולשלב אותו במקום המתאים בהתקדמות השיחה.
רק מציעה תיקון אחד: הייתי מחליפה "הדחקה" ב"שתיקה" אולי. בכל אופן מורידה את המלה "הדחקה".

אלה ההערות שלי.
כל הכבוד לך, את מאוד אמיצה ומעוררת השראה!
בהצלחה

{@{@

למה זה מפליא אותך שאני כנה?
לא מפליא, מעורר התפעלות

. לא מזה שאת כותבת פה. הרבה כותבים פה בכנות רבה. אלא מזה שאת מסתכלת על היחסים שלכם באומץ ומודה במצב.

_גילית עכשיו יומן מלםני 7 שנים שגם שפ רשמתי שאין לו תשוקה כלפי.
מה לעשות? איך הסתדרתי עם זה כל השנים?_

זה ממש קשה שלמה ואהובה! האמת היא שזה כבר די הרבה זמן. בטח היו לך סיבות טובות להישאר. אל תכעסי על עצמך! זה ממש טוב אבל שאת מתמודדת עם זה עכשיו.

מתחברת מאד לבשמת שמחזירה אותנו לנושא - תודה.

כטרול, אני רוצה להביא זווית נוספת לדיון. יש בלבול עצום בחברה שלנו בין מדיום למסר (מרשל מקלהון למי שמכירה).
למי שלא מכירה, אתן דוגמה קטנה. אנחנו רגילים לומר שראינו משהו בטלוויזיה אבל טלוויזיה היא לא המסר. היא רק אמצעי שמעביר אותו (מדיום).
השימוש בטלוויזיה להעברת מסרים למשל גורם לעיוות שלהם.
כך למשל, דברים שעוברים טוב את המסך (כמו למשל סקס) תופסים מקום מרכזי ודברים שאין להם ביטוי ויזואלי (כמו למשל אינטימיות, תחושות ומחשבות) כמעט ולא מופיעות.

באותו הקשר, חשוב לזכור, שיחסי מין חיבוקים, נשיקות וליטופים הם רק המדיום. הם רק צינור התקשורת אבל הם לא המסר של האינטמיות.
הרצון לקיים יחסי מין שלא אומרים בהם שום מסר אינטימי של אהבה ורגשות הוא עיסוק במדיום ולא במסר. הוא צפייה בטלוויזיה בלי שכל כך משנה לנו מה רואים שם.
מה שבשמת מציעה זה שאם תדברו בינכם, בלי להאשים, בלי לפגוע, בלי להאיר את המקומות שרוצים להשאיר חשוכים תהייה אהבה.
תשתמשו במדיום שכן עובד כדי ליצור קרבה ואחר כך תעברו למדיומים אחרים...

תזכרי כל הזמן שאת אוהבת את עצמך ומכאן אותו.

באותו הקשר, חשוב לזכור, שיחסי מין חיבוקים, נשיקות וליטופים הם רק המדיום. הם רק צינור התקשורת אבל הם לא המסר של האינטמיות.

הייתי שם, אני דווקא רואה את זה ממש אחרת. חיבוקים, נשיקות וליטופים ומין הם הדבר עצמו. להפריד אותם מהמסר זה נראה לי מלאכותי. אנשים בלי מגע קמלים. חיבוקים הם הכרחיים לגדילה טובה. את מכירה את הניסוי הזה שעשו בקופים שלא קיבלו מגע ומתו? החיבוק והמגע אחד הם.

הרצון לקיים יחסי מין שלא אומרים בהם שום מסר אינטימי של אהבה ורגשות הוא עיסוק במדיום ולא במסר.
זה כבר לאנשים שאוהבים מין ללא מחויבות או אהבה. וגם זה לגיטימי!

בנישואין החיבוקים והליטופים זה חלק אינטגרלי.
בכלל, אין שום דבר רע במדיום עצמו. הוא לא פחות טוב מהמסר. נישואין זה לא כמו טלוויזיה.

בשמת את ממש מקסימה, תודה רבה על תשובה מלאת רוך ואהבה. את ממש עוזרת לעצמי לדייק את מילותי, כדי ליצור חיבור, זו בהחלט המטרה.
אקרא זאת שוב ואכין אפילו דף עם נקודות ואעזר בעידון שלך. הרי חשוב לי לתת צאנס ולא להתנגח ולפרק.
למרות שביממה האחרונה בכזו חרדה ומחשבות מבלבלות אם עלי להשאר איתו, אולי אני מתפשרת מידי.
וכן, זה כןאב להבין שקצת נרדמתי בשמירה והשלתי את עצמי שהמיניות תשתפר כשבפועל רוב השנים היא רק הדרדרה. מצד שני היה לי טוב איתו רוב הזמן.
פשוט בחצי שנה האחרונה, מאז שטעמתי שוב מיניות סוערת ותשוקה כלפי, התעוררתי. ולא יכולה להדחיק שוב
ולהתפשר לנצח. אני רוצה מיניות עם בנזוגי.
ולא יודעת אם אפשר לתקן איתו את יחסי המין.
ואולי כדאי להיפרד ולמצוא זוגיות אחרת.
אבל לא בטוחה בזה שיהיה לי טוב יותר כחד הורית ושאמצא מישהו אחר ושגם במישהו אחר לא אמצא בעיות שיערערו אותי. לא יודעת.

כטרול
הייתי פה, אני מתנצלת על חשדותי והבעתן פה. מחקתי את הקטע הזה. אני מבינה שזה מאוד לא נעים. כמו שאמרו פה, כבר היה פה טרול שציינו שהוא טרול (שדיבר על הנשים הצעירות) וגם באתר. זאת גם פעם ראשונה שאת כותבת פה. אבל הייתי צריכה להיזהר יותר לפני שפסקתי שאת טרול.
אני עומדת מאחורי הטענות האחרות שלי בקשר לתוכן, וקצת המומה שנשים היום עדיין מדברות כך. אבל את החשד הייתי צריכה למחוק קודם. סליחה.

שלמה, מאחלת את כל ההצלחה בשיחה! זכרי שלהיות מינית זה דבר שאת צריכה להיות גאה בו ושרבים היו שמחים מאוד שיש להם אישה שרוצה מין.
זה כן נראה שבעלך מנסה מאוד, אם כי כיוונים אחרים ממין. הלוואי שתקבלי את כל הפיזיות שאת רוצה!!

אני מסכימה עם זה:

בכלל, אין שום דבר רע במדיום עצמו. הוא לא פחות טוב מהמסר. נישואין זה לא כמו טלוויזיה.

הניסוי עם הקופים, עוקבת, הוא כזה אכזרי! נכון? יכלו להגיע למסקנה ה"מפתיעה" גם בלי לענות קופים

ניסוי עם הקופים, עוקבת, הוא כזה אכזרי! נכון? יכלו להגיע למסקנה ה"מפתיעה" גם בלי לענות קופים

תמיד חשבתי על זה ככה! מכירות את הניסוי?

הייתי שם ובשמת, מעניין מה אתן חושבות (כי ברור מה קוראת חושבת

): אם בעלה של שלמה ואהובה לא ייפתח מינית כמו שהיא צריכה, אז מה כדאי לעשות? וכמה זמן?

נשית, ממש מעניין מה שאת כותבת. לא חשבתי על זה אף פעם ככה.

[-: תודה, שלמה ואהובה

שמחה שמה שכתבתי התקבל כפי שהתכוונתי

למרות שביממה האחרונה בכזו חרדה ומחשבות מבלבלות אם עלי להשאר איתו, אולי אני מתפשרת מידי

בכל מקרה חבל לרוץ קדימה. קודם כל את מתחילה לדבר איתו, ומשם כבר נפתחת דרך לשינוי: או לשינוי טוב ביחסים ביניכם, שינוי שיביא יותר הבנה, קירבה וסקס (אמן) או שינוי כזה שבו תתחזקי בהבנה שלא תוכלי להמשיך בזוגיות הזאת כפי שהיא בלי להקריב חלק מאוד חשוב בעצמך ובצרכים שלך.

זה כןאב להבין שקצת נרדמתי בשמירה והשלתי את עצמי שהמיניות תשתפר כשבפועל רוב השנים היא רק הדרדרה. מצד שני היה לי טוב איתו רוב הזמן.
יש משפט שאני כל פעם נזכרת בו, כי הוא כל כך נכון וכל כך חשוב:
בכל רגע ורגע את עושה את הכי טוב שאת יכולה ברגע הזה.

לפי השקפת העולם הזאת, לא נרדמת בשמירה אלא באותו זמן, הקנית עדיפות לערכים אחרים שהיו חשובים יותר באותו הזמן. לא השלית את עצמך, אלא העמדת דברים אחרים בראש מעיינייך (אולי גידול הילדים, אולי המשפחתיות). המיניות הדרדרה? אבל איך יכולת לדעת את זה בזמן אמת. זו תובנה שבדיעבד. אז, כל רגע חשבת שישתפר והיה לך מבט אופטימי. זה דבר חיובי. בכל רגע ורגע בחרת את הכי טוב שיכולת, נכון לאותו רגע ולמה שידעת באותו רגע.
וגם היום, את בוחרת את הכי טוב שאת יכולה נכון להיום.

שליחה על ידי ואם* » 02 ינואר 2015, 22:18

יש בלבול עצום בחברה שלנו בין מדיום למסר (מרשל מקלהון למי שמכירה).
למעשה, מה שמרשל מקלוהן אמר הוא שהמדיום הוא המסר,
שזה בדיוק הפוך מ אבל טלוויזיה היא לא המסר. היא רק אמצעי שמעביר אותו (מדיום).
כלומר הטלוויזיה היא-היא המסר (וגם המדיום, שהרי הם אותו דבר)
ובאנלוגיה לדיון הזה, יש מצב שמקלוהן היה מסכים יותר דווקא עם זה:
חיבוקים, נשיקות וליטופים ומין הם הדבר עצמו.
וגם עבורי מין הוא בהחלט לא רק אמצעי אלא מטרה, ולפעמים גם מטרה וגם אמצעי

אני דווקא רואה את זה ממש אחרת. חיבוקים, נשיקות וליטופים ומין הם הדבר עצמו. להפריד אותם מהמסר זה נראה לי מלאכותי. אנשים בלי מגע קמלים. חיבוקים הם הכרחיים לגדילה טובה. את מכירה את הניסוי הזה שעשו בקופים שלא קיבלו מגע ומתו? החיבוק והמגע אחד הם.

אני לא נגד מגע. אני אוהבת מגע. אני רוצה מגע. מגע עושה לי טוב.
אבל עבורי, המגע הזה צריך להגיע ממישהו שאני אוהבת אותו. שאני מחוברת אליו
שאני מרגישה נוח כשאני ערומה במחיצתו. שאני אוהבת שהוא נוגע בי. אחרת (לא בדקתי, אני משערת) אני חושבת שאני אנעל.

ועניינית, אין שום בעיה עם מגוון רחב של דעות. זה תמיד טוב ומפרה.
אני חושבת שכשהייתי צעירה יותר חשבתי גם כן ככה וזה אולי משהו שקשור לגיל.
צעירים מקיימים יחסי מין בלי לדעת אפילו בדיוק מי השותף שלהם.... וגם אני הייתי צעירה....אבל אני כבר לא ואני מדברת מגרוני בהווה.

ולהבנתי, אנשים שזוכים למגע חסר משמעות קמלים אף הם.
אמנם זה יכול לספק להם תחושה של כאילו... תחליף לדבר האמיתי.
פשוט להבנתי, מין חסר משמעות לא מספק את כל הרבדים של האדם.

ונכון, ילדים שגדלים ללא אהבה קמלים (למשל בבתי יתומים).
יש לי חברות פנסיונריות שנוסעות לחבק ילדים שההורים השאירו אותם בבית החולים.

מגע הוא חשוב אבל הוא לא המהות. הוא חלול.
הרי אפשר להגיע לאורגזמה נפלאה גם ללא בן זוג.

לשאלת עוקבת פה.
אני לא רוצה להמליץ לה מה לעשות, קטונתי.
אבל מה שאני ממליצה לחשוב עליו לפני שנוקטים מהלך של פרידה זה.

הכי חשוב. לבדוק שאני אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי כשלמה טובה וראויה. בין אם יש לי סקס ובין אם אין לי סקס. זה פשוט לא קשור. העדר סקס לא פוגע באהבתי לעצמי. אני תמיד אישה ראויה.
לבחון את מכלול היחסים שיש לי עם בן הזוג הזה ולהדגיש גם הטוב שבהם.
לא להשלות את עצמי שמחר זה ישתנה ולא לחיות בציפיה כזאת. יכול להיות שזה יבוא ויכול להיות שלא.
לבדוק אפשרויות שונות ונוספות להגיע לסיפוק מיני ואני לא שוללת כמובן שום פתרון (מי אני...) - נניח שבעלך היה נוסע שנה לאנגליה בשליחות ואת היית נשארת בארץ - מה היית עושה?

ולפני סיום סתם מחשבה שעלתה לי בראש תוך כדי:
נניח שרופא בחלוק לבן עם סבר פנים חמור, היה אומר לך שבעלך לא מסוגל בריאותית לקיים יחסי מין. מה היית עושה במקרה כזה?
האם גם אז היית שוקלת פרידה? (ושוב, אני לא שופטת. כל תשובה לגיטימית).
לי ברור מה אני הייתי עושה.

ולפעמים, לזמזם את השיר של שלום חנוך: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.
https://www.youtube.com/watch?v=WuQRQI5kWvI

ולסיום. כן יש חיים ללא סקס. זו אופציה מקובלת שהולכת ונהיית יותר פופולרית עם הגיל.
קוראים לזה celibate

מה שמרשל מקלוהן אמר הוא שהמדיום הוא המסר,
אני לא מחזיקה ממנו מי יודע מה. היו לו תיאוריות מעניינות אבל לא מבוססות מדעית.
אני אוהבת את האבחנה שלו שמדיום אינו המסר. הוא אינו המהות.
הבעיה שלנו למשל עם טלוויזיה היא לא טכנולוגית של הטלוויזיה אלא של המסר שהיא מעבירה.
המסר הזה הוא ויזואלי טקסטואלי ומכאן (שוב לפי מקלהון) דורשים פחות אינטראקציה

סליחה.
תודה. מעריכה את זה מאד מאד.

שלמה, אני קוראת אותך כבר הרבה זמן בעניין ומאד מעריכה את הדרך שלך ומקבלת ממך השראה.
אני רוצה להביע את דעתי, אבל מסייגת מראש שהזוגיות שלי בכי רע

.
לדעתי, כמעט לא כדאי בכלל להעלות את הנושא. סיפרת שההתנהגות שלו נורא מפריעה לך. זה היה הדבר הכי חשוב ומחריד עבורך. העלית את זה איתו ונשמע שהוא עושה עבודה של ממש על עצמו. גם התנהג בצורה נעימה ועוד עושה מהלכים מיוחדים שמבטאים אהבה ונכונות. זה ממש לא מובן מאליו שהוא משקיע כך ואף מצליח. אפשר להניח שזה מצריך ממנו כוחות ממש גדולים. אני במקומו הייתי מתבאסת משיחה על סקס עכשיו. על עוד צורך שלך שלא נענה. בזמן שכולי מושקעת בלענות על הצורך שהעלית רק לפני שבועיים. זה היה מוציא לי תרוח מהמפרשים ואפילו פוגע. מהצד זה נשמע לי כך: באת אליו בתקופה האחרונה עם בקשה לשינוי בנושא שהיה מאד חשוב לך. הוא עושה מאמצים לענות על הצורך שלך. ועכשיו את מעלה עוד צורך, ועוד בנושא שבשבילו הוא כנראה מאד עדין וכאוב. זה נשמע שאת מרוכזת בעצמך ולא רואה אותו. אולי עכשיו תורו להעלות צורך שלו, ולחשוב ביחד איך את נענית לו? או להעריך אותו ופשוט להנות מהטוב הזה?

ועוד משהו ומקווה לא לפגוע. וגם לא בטוחה. הבנתי שיש לך בעיה של חרדות שלא קשורה אליו. זו בעיה שלך שמתלבשת כרגע על היחסים שלכם. אל תפילי עליו את הבעיה שלך. ואם כן, לפחות תהיי גלויה לגבי זה איתו ואיתך. הרי מה הדחיפות הגדולה לשוחח עכשיו על סקס? כבר שנים שהסקס לא משהו. והנה בשבועיים האחרונים הוא עשה מהלכים של ממש בכיוון שאת ביקשת. וגם בכיוון שיכול להוביל לסקס. הבהילות לשוחח איתו על זה דווקא עכשיו נשמעת לי גם כתגובה אוטומטית לתחושה הלא נעימה של החרדה (גם אני בעניין של מיינדפולנס.) אבל זה לא פייר וגם לא יקדם את המטרה שלך להפיל את זה עליו. תתמודדי עם החרדה. ואם את כן מעלה את עניין הסקס תעשי זאת תוך מודעות לזה שאת בעצם מנסה להשקיט את החרדה שלך ולא כאילו זו שיחה בונה על מצב הסקס ביניכם. כי כאמור לדעתי כרגע שיחה על הנושא לא תהיה בונה.

בכל מקרה את אדירה. לילה טוב.

ריקי יקרה, בילבלת אותי לגמרי.
יכול להיות שאת צודקת שעלי להיות סבלנית ולתת לשינוי לקרות. צד מסוים אומר לי שאת צודקת שזה הרבה לבקש בזמן קצר ועדיף להתמקד עדיין בנושא השליטה שלו בכעסים, שעדיין קיימים, למרות שיש שיפור נרחב ומאמץ מצידו.

מצד שני, עניין החוסר במגע ממש מערער אותי.
הפכת קצת את הסדר, ברגע שידעתי שיש שיחה הערב, החלה החרדה.
וגם בעניין החרדה והדיכאון לאחר לידה, ככל שעובר הזמן אני יותר יותר מבינה ששקעתי לדיכאון עמוק גם בגללו, בגלל התגובות הזועמות שלו וחוסר ההכלה וההבנה למצבי. לא אומרת שזה לא היה קורה אם היה גם מבין ומכיל ולא מתפרק לגמרי בעקבותי, ר- שהייתי יוצאת מזה הרבה יותר מהר ולא שוקעת למעמקים עד חוסר רצון לחיות. לקח לי שנה לצאת מהגיהנום ועוד שנה לחזור להיות מאושרת. וזה הרבה גם כי לא היה שם נפשית בשבילי כפי שהייתי צריכה.
היום במרחק של זמן אני כבר לא כועסת ו אשימה אותו על כך, מקבלת שעשה את הכי טוב שלו שיכל.
ומכיוון שא י נושה עבודה מתמשכת ועמוקה על בטיפול שלי בחרדות והיום בתקופה ממש טובה בנושא, גשפתאום מתעוררת חרדה בעוצמה כזו אני כבר יודעת לזהות ולקשר את סיבתה, היא בבר לא אניגמתית כבעבר.

לכן שואלת את עצמי אם בריא לי לחיות איתו, מכיוון ששתי דפוסים עיקריים שלו מעוררים בי שוב חרדה (צעקות וחוסר מגע).
והלחץ הוא שאני מתקרבת לגיל 40 ומפחדת תפספס את הרכבת מבחינת לידה נוספת, שמאוד מקוה שתהנה עבורי חוויה מתקנת. וכרגע ללדת איתו ולהזכר ברמת העצבים ווהצעקות שלו והלחץ שלו מגידול תינוק - עושה לי רע מידי, לא מוכנה לעבור את זה שוב.
והמחיר של זה כבד. שאולי אהיה אימא רק לילדה אחת.

_מצד שני, עניין החוסר במגע ממש מערער אותי.
הפכת קצת את הסדר, ברגע שידעתי שיש שיחה הערב, החלה החרדה._

סימן שאת צריכה לדבר עם בעלך על האינטימיות. יקירה, זה כבר כמה שנים טובות כך.
בשמת נתנה לך שיטות מעולות לשוחח איתו. הוא גם העלה את הרעיון של שיחה ויודע מין הסתם מה מפריע לך.
אגב, יכול להיות שאם תשימו דברים על השולחן, זה יקל גם עליו.

שלמה ואהובה...
מאוד מזדהה איתך...החרדות שלי גם הגיעו מאותו מקור שלך. משהו מאוד מאוד קשה קרה לי, כשהדבר הזה הבסיסי שמחבר גבר ואישה עוד לפני המחשבה על משפחה וחברות, פתאום נעלם. הכי גרוע שגם לא יודעים מה הסיבה. הם אמנם אומרים לנו...אני מדוכא, אנחנו רבים וזה מוריד את החשק...אבל אנחנו מרגישות שיש עוד משהו וגם אם לא, איך מפסיקים לריב? איך מוציאים אותו מהדיכאון? אולי כדאי פשוט לנטוש אבל אז אולי יהיו בעיות אחרות ולא מוכרות???

הבנתי שהחרדה שלי מגיעה מהרגשה ממושכת שלחוסר שליטה על חיי, הרגשה ממושכת של וויתור על צרכים בסיסיים, כעסים ממושכים...
וגם, למרבה הפלא, כשהיחסים פתאום נעשו נעימים וחביבים, אין מריבות אבל משהו מאוד גדול חסר בהם...(לא רק מין- גם וויתור מתוך כניעה)

אתמול החרדה שלך הרימה את ראשה כיוון שיש לה את כל הסיבות בעולם לעשות זאת.

תצטרכי להחליט, ע"י "מישוש הדופק של עצמך" בכל רגע נתון בשיחה שלכם, אם כדאי לך לפתוח את הנושא עכשיו, או לטמון את ראשך בחול החם והנעים שבעלך מציע לך עכשיו, להירגע בזרועותיו (אם את יכולה בכלל) ופשוט לזרום אל הנקודה שבה תדעי ותרגישי- פה אני יכולה להתמודד עם ההחלטה להגיד את המילים הנכונות (שאפו לבשמת א על עומק הדיוק), התשובות שלו (שאולי יגיעו באופן חלקי בלבד ולא מספק ואולי יפילו אותי מראש ההר).

שוב, תנסי לא להיבהל מהחרדה כי יש לה הרבה סיבות להופיע, דווקא עכשיו. התחשבי בעצמך ולא במטרה (הבאת עוד ילד לעולם, מין קבוע)
עם מה את יכולה להתמודד ומה יקשה עליך עוד יותר.

מניסיוני הרב, לצערי/ לשמחתי, כשמרפים וכל הזמן מרגישים את הדופק של עצמנו, הפתרונות מגיעים יותר מהר והרבה יותר מעניינים ומפתיעים ממה שדמיינו.
כשמנסים לכפות מציאות, רק מסתבכים עוד יותר.

בהצלחה, תאומה שלי

לדעתי לא טוב לדבר על זה עכשיו. צריך לראות לאן מתקדמים המאמצים שלו ולזרום איתם. שיחה כזו יכולה עכשיו רק לתקוע את המצב לדעתי.

מכירה "תפסת מרובה לא תפסת" ?

יכול להיות שאם תשימו דברים על השולחן, זה יקל גם עליו.
מאוד מקווה שהפעם יפתח באמת. וזה תלוי מאוד אם אצליח לנהוג יותר בחוכמה ופחות בגישת "אני צודקת".
הוא נראה לי היה מעדיף להדחיק לנצח ולא להתמודד עם הנושא.
אבל מבין שלי זה קשה. ושלא אעזוב את זה ולכן מוכן הפעם.
אתן לזה סיכוי, אבל מאוד מאוד בעדינות כפי שבשמת מציעה, בחוכמה רבה.

_ולהבנתי, אנשים שזוכים למגע חסר משמעות קמלים אף הם.
אמנם זה יכול לספק להם תחושה של כאילו... תחליף לדבר האמיתי.
פשוט להבנתי, מין חסר משמעות לא מספק את כל הרבדים של האדם._
ככה בדיוק הרגשתי עם הזר.
שהמגע היה כל כך חסר משמעות בשבילו, שלא יכלתי להמשיך להיות איתו, ועוד עם ידיעה שהוא שוכב עם כל העולם בערך ואני הכי לא מיוחדת בשבילו.
זה לא סיפק אותי וגרם לי לדחייה פיזית ממנו (תוך זמן מאוד קצר מסופר משיכה אליו וחצי התאהבות בו הבנתי שזה מקסם שווא וירד לי ממנו לגמרי, גם מינית. עד רמת גועל).
ממש מעניין לראות את שתי הקצוות הללו, עם הזר זה היה רק מין ללא רגש וזה אחרי התלהבות של פעמיים יותר תיסכל אותי ממשך אותי אליו. ועם בעלי יש הרבה רגש אהבה ושותפות חיים ואין מין בכלל.
מה עם קצת איזון ראבק?
לא יכלתי למצוא מישהו "נורמלי" עם תיאבון מיני בריא?
המציאות מראה שלא. בחרתי דווקא בו וידעתי על בעיותיו המיניות כבר מההתחלה.
רק כמו שבשמת אומרת יפה, מצאתי בו כל כך הרבה דברים טובים אחרים והוא הפך חבר הכי טוב שלי, שהייתי מוכנה להתפשר על סקס פושר ולא סוער וציפיתי כל הזמן שעם הזמן זה ישתפר. בתמימות/טיפשות/הדחקת המציאות - לא משנה. זה מה שבחרתי. והייתי מאושרת איתו רוב הזמן למרות הסקס הבינוני ומטה.
אז מה זה אומר?
אולי יש לי גם אחריות בבחירה הזו?
אולי יש קשר להתעללות המינית שחוויתי בילדותי מאיזה סוטה בישוב שגדלתי בו שמאז שיבש לי את היכולת להנות מסקס ולכן התפשרתי על זה בנישואי?
אולי בתת מודע העדפתי להשאיר את השליטה אצלי, כדי לשמור על עצמי ולא להיפגע ולכן נמשכתי לבעלי שהוא הכי לא דורש וכוחני במיטה?
אני לא יודעת את התשובות, רק עולות בי השאלות האלה. שאולי יש לזה קשר.

_מה שאני ממליצה לחשוב עליו לפני שנוקטים מהלך של פרידה זה.
הכי חשוב. לבדוק שאני אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי כשלמה טובה וראויה. בין אם יש לי סקס ובין אם אין לי סקס. זה פשוט לא קשור. העדר סקס לא פוגע באהבתי לעצמי. אני תמיד אישה ראויה.
לבחון את מכלול היחסים שיש לי עם בן הזוג הזה ולהדגיש גם הטוב שבהם.
לא להשלות את עצמי שמחר זה ישתנה ולא לחיות בציפיה כזאת. יכול להיות שזה יבוא ויכול להיות שלא.
לבדוק אפשרויות שונות ונוספות להגיע לסיפוק מיני ואני לא שוללת כמובן שום פתרון (מי אני...) - נניח שבעלך היה נוסע שנה לאנגליה בשליחות ואת היית נשארת בארץ - מה היית עושה?_

אני חושבת שיחסית לעצמי אני מאוד אוהבת ומקבלת את עצמי כפי שאני.
המון שנים הייתי בטוחה שמשהו בי ממש דפוק ורע.
מאוד התקדמתי מהמקום הזה ואני מדברת לעצמי רק בחיוביות, בלי ירידות על עצמי, מוצאת כל יום דברים להודות לעצמי עליהם ולשמוח עליהם.
אני חושבת שאני אוהבת את עצמי. אבל מודה שהיעדר המשיכה שלו אלי מערערת לי את הביטחון לפרקים, שאולי אני לא מושכת וראויה מספיק.
הזר מאוד עזר לי בעניין הזה להחזיר לעצמי את הביטחון שאני אישה יפה ומושכת.
הוא היה כל כך רגיש אלי בעניין הזה וממש פירגן לי גם במילים וגם במעשים וחזר והדגיש שאני מאוד מאוד מושכת ויפה.
כאילו נשלח אלי בשביל זה, להזכיר לי מה שקצת שכחתי מאז הלידה ו 10 הק"ג שהעלתי בעקבותיה.

לגבי סעיף 2, אני בכלל לא משלה את עצמי שזה יכול להשתפר עם בעלי מבחינה מינית. וזה מה שמעורר בי חרדה. שאצטרך להמשיך לחיות ללא סקס ומגע מספק. ומכאן החרדה נובעת, כמו תמרור אזהרה שמאותת לי "הלו, להתעורר שם!!! זה לא בריא לך להיות בזוגיות הזו" וזה מה שמבלבל.
מצד שנייש לנו ילדה ביחד ובית שקנינו, פרידה יכולה לרסק אותי מבחינה כלכלית ולגרום לי שוב להרגיש לבד בעולם, שאין לי גב. כי זו ההרגשה הבסיסית שלי מהורי. ובעלי תפס באישהוא מקום את מקום ההורה הדואג שלעולם לא היה לי.
כך שלהיפרד ממנו זה גם להיפרד מהתחליף ההורי הזה.
אולי הגיע הזמן להיפרד מזה ולהבין שיש לי מספיק עוצמות ואהבה עצמית לחיות בלי זה.
לא יודעת. ההשלכות לכל בחירה מאוד קשות ולכן מתקשה מאוד להבין מה הבחירה המתאימה עבורי כעת.

לגבי אפשרויות לסיפק מחוץ לנישואין, כאמור, היתה לי התנסות כזו לפני חצי שנה, שלמדתי ממנה המון על עצמי ועל הצרכים שלי.
אני לא מחפשת רק סקס, אין דבר כזה מבחינתי.
אני לא מסוגלת לשכב עם מישהו לאורך זמן מבלי להיקשר, להתאהב ולרצות יותר.
ואז זה מתכון בטוח לפרידה מבעלי.
שלא לדבר שההסתרה והשקרים שזה מחייב מנוגדים לחלוטין להשקפת חיי ולא מתאים לי לעשות את זה שוב בלי הסכמת בעלי.
מצד שני אם תופיע הזדמנות מתאימה לרומן והתאהבות, ולא רק סקס נטול תוכן ומחויבות כפי שהיה עם הזר, סביר מאוד להניח שאתן לזה הזדמנות.

אתמול נסענו באוטו ובסיכרוניזציה מדהימה למחשבות החרדה על הפרידה ממנו, הוא ביקש שאבדוק (עבור נסיעתנו לצימר) אם יש עדיין הופעות באמירים בבית של מיקה קרני, כפי שהיינו לפני כמה שנים.
עשיתי גוגל וגיליתי לתדהמתי שהיא ומיקי שביב נפרדו כבר לפני שנתיים.
ושניה אחרי זה היה שיר ברדיו "רק בשביל לקבל חיבוק" של חמי רודנר ואיגי וקסמן - עוד זוג מוזיקאים שהתגרש אחרי שהיא בגדה בו.
וזאת אחרי שאתמול בעבודה גיליתי שאורלי וגיא שצופה בהם מרותקת במחוברים גם הם ניהלו רומן בעודם נשואים לאחרים ופירקו בית בסופו של דבר.
וגם שגיא עזב את הבית עוד לפני כן עבור שלי יחימוביץ, ובסוף חזר הביתה.
בנוסף לסיפור הנוסף במחוברים של דרור שיצא מהארון בעודו נשוי ומנסה לחיות ללא סקס עם אישתו ורוצה לקבל את אישורה לספק יצרים מחוץ לבית.
בקיצור, מה שמנסה לומר, שזה ממש מציף אותי, כל הזוגות שנפרדים, ביחוד המוזיקאים (גם ריטה ורמי). כי גם אנחנו כאלה. אולי זה החיים, קשה מאוד לחיות בנישואים מספקים לאורך זמן. גם העובדה שאין אפילו זוג אחד שמכירה ש"מקנאה" בזוגיות שלו. אולי פשוט אין זוג אידיאלי. אולי עדיף בכלל לחיות לבד.
בלי ציפיות מאף אחד. פתאום הכול לא ברור לי כבר, לא השינוי המקצועי שרוצה לעשות, לא הלימודים, לא המוזיקה, לא אם באמת רוצה עוד ילד או שנכנעת לפחד להשאר בודדה במהלך השנים ובגלל הצורך להביא אחות לילדה שלא תשאר בודדה עם שני הורים שרוטים.
הקיצר, הבלבלה שולטת.

_נניח שרופא בחלוק לבן עם סבר פנים חמור, היה אומר לך שבעלך לא מסוגל בריאותית לקיים יחסי מין. מה היית עושה במקרה כזה?
האם גם אז היית שוקלת פרידה? (ושוב, אני לא שופטת. כל תשובה לגיטימית).
לי ברור מה אני הייתי עושה._
שאלה ממש טובה. אין לי מושג.
במקרה כזה הגיוני שבעלי היה מוכן שאספק את עצמי עם גבר אחר, אולי זה היה עובד.
פה החוסר ודאות של מה בדיוק עובר לו בראש גומר אותי.
הייתי נותנת גם מיליון שקל כדי לדעת באמת מה הסיבה האמיתית לחוסר רצון שלו במגע.
אני מניחה שאם אדע את התשובה יהיה לי הרבה יותר קל להתמודד ואולי אפילו להשאר איתו.
אגב, לך ברור שהיית נשארת איתו? מעניין אותי לדעת.

_כן יש חיים ללא סקס. זו אופציה מקובלת שהולכת ונהיית יותר פופולרית עם הגיל.
קוראים לזה celibate._
תודה לך, הרחבת את הידע שלי בנושא, הזוי ביותר.
בהחלט תופעה שכדאי להמשיך לחקור אותה.
ושוב אני חוזרת, אם מישהו כזה קורא פה ממש אשמח שישתף בחוויה שלו. זה זר לי לחלוטין.

נשית תאומה שלי,

_הבנתי שהחרדה שלי מגיעה מהרגשה ממושכת שלחוסר שליטה על חיי, הרגשה ממושכת של וויתור על צרכים בסיסיים, כעסים ממושכים...
וגם, למרבה הפלא, כשהיחסים פתאום נעשו נעימים וחביבים, אין מריבות אבל משהו מאוד גדול חסר בהם
אתמול החרדה שלך הרימה את ראשה כיוון שיש לה את כל הסיבות בעולם לעשות זאת._
מה יהיה בסופנו נשית?
נמצא שלווה? מקוה בשבילנו.
אכן החרדה הרימה ראשה כי יש לה את כל הסיבה להיות בדאגה.
אכן מדאיג המצב הזה.
אולי אצחק קצת על עצמי, קצת הומור יכול לשחרר קצת את העניינים.

_מניסיוני הרב, לצערי/ לשמחתי, כשמרפים וכל הזמן מרגישים את הדופק של עצמנו, הפתרונות מגיעים יותר מהר והרבה יותר מעניינים ומפתיעים ממה שדמיינו.
כשמנסים לכפות מציאות, רק מסתבכים עוד יותר._
הלוואי.
כרגע מרגישה בלבול וחוסר החלטיות משוועת.
רגע רוצה להיפרד, רגע רוצה לתקן.
רגע רואה את השינוי בו לטובה, רגע חושבת שלעולם לא ישתנה כמו שזקוקה באמת.
מה יהיה עם המטוטלת הזו? רוצה כבר להיות בודאות. זה הרי מה שמעורר לי חרדה, החוסר ודאות וחוסר השליטה. אוף.

אולי פשוט להבין שזה מה שיש כרגע.
להיכנס להריון. לסיים את הלימודים לקראת תואר שני.
להתמקד בגידול הילדה, בהבאת נשמה טהורה נוספת לאהוב, בלימודים שלי.
ועם בעלי - להתמקד בלאהוב ולקבל אותו כמו שהוא, אחד שלא רוצה מגע. וכן להתעקש לעבוד על תקשורת טובה יותר ביננו ואוירה נטולת צעקות וכעסים בבית.
ועוד שנתיים שלוש לשקול שוב להיפרד.
אז כבר לא יהיה לחץ של למצוא מהר גבר אחר לעשות איתו עוד ילד.

מה אתן אומרות נשים חכמות שלי?

אני אומרת קודם לנסות להבין מה הבעיה, בקצב הנכון לך, אם הוא לא נפתח אז להסביר לו שתהיה הסיבה מה שתהיה, לך זה בלתי אפשרי לחיות כך, אחכ להבין ביחד מה הפתרונות האפשריים והאם אתם מסוגלים להם ורק אם יש פיתרון, למשל נישואים פתוחים או טיפול סקסולוגי או מה שזה לא יהיה, רק אז להביא עוד ילד.

רק אז להביא עוד ילד.
נשית, לך יש כבר איזה 3 ילדים נכון?
מה היית עושה במקומי אם היית מתקרבת לגיל 40 עם ילדה אחת?
מה שאת כותבת זה נכון ועדיף, אבל מה לגבי הנתון שאולי לא אלד שוב, זה שווה את זה?

יש לי עוד שאלה: הוא מחבק ומלטף ועושה מסז'ים ככה סתם לך ולילדים. נגיד אם את שמה עליו רגל כשאת יושבת לידו הוא ילטף אותה ויעסה אותה? אם את באה ועושה לו מסז' קטן בכתפיים או נעים בגב הוא שמח?
הוא לא אוהב מסג' בכלל, לא הלך בחיים למישהו למסג' וגם בתחילת הקשר כשעשיתי לו הודה לאחר מעשה שלא נהנה אבל לא רוצה לבאס אותי כשעשיתי לו.
פעם הוא היה הרבה יותר מחבק ומלטף.
בשבועיים האחרונים רואה שהוא משתדל לחזור לזה, אבל זה מרגיש לי נורא מאולץ ולא שבאמת בא לו, אלא יותר לרצות אותי.

הוא לא אוהב מסג' בכלל, לא הלך בחיים למישהו למסג

כנ"ל אצלי.

מה היית עושה במקומי אם היית מתקרבת לגיל 40 עם ילדה אחת?
אני מסכימה איתך שזו התלבטות קשה אבל מה יקרה אם תיכנסי להריון אבל היחסים ידרדרו? מה יקרה אם תחליטי להיפרד וזה יהיה כל כך קשה בשבילו שהוא יהפוך לבלתי נסבל? תצטרכי להתמודד גם עם זה וגם עם הריון/ תינוק שגם כך סוחטים נפשית.

בכל מקרה עדיף להיפרד מתוך חברות והבנה ולכן, בעיני, הליכה על ביצים בדרך אל האמת, בדרך אל ידידות אמיתית, קבלה מוחלטת אחד של השני תביא אתכם אל מצב הרבה יותר טוב ביחד או בנפרד. אפילו להחלטה להביא עוד ילד אבל לעשות זאת כשאתם פרודים ומטפלים בילדים ביחד. הכל פתוח ואפשרי כשהיחסים טובים.

לכן שואלת את עצמי אם בריא לי לחיות איתו, מכיוון ששתי דפוסים עיקריים שלו מעוררים בי שוב חרדה (צעקות וחוסר מגע).
ממליצה מאוד לצפות בסרטון הקצר הזה שלדעתי עונה על השאלה שלך. )-:

רק תזכרי, שזו עוד הבעת דיעה אחת.

אני רוצה להדגיש שוב שיתכן שלא תדעי לעולם מה הבעיה אצלו, וגם את זה יהיה עליך לקבל כעובדה באיזה שהוא שלב (ועדיין לשמור על יחסים חבריים), להמשיך הלאה אל השלבים הבאים בשיחות המשותפות.

אני לא קיבלתי את חוסר הידיעה כעובדה ובחרתי לרגל. בכל מקרה, ובסופו של דבר זה גרם לי סבל רב, אבל אני חייבת לדעת, לא מסוגלת להתאפק.
הידיעה של האמת לא תמיד משפיעה על ההחלטה. מה שיותר משפיע היא איכות החיים ביחד, לדעתי.

אז זה מה שהולכת לומר, בשמת אנא אישורך שזה רגיש מספיק (-:

יש לנו בעיה באינטימיות, אנחנו לא מקיימים יחסי מין
אני רוצה לשמוע אותך בעניין הזה, מה אתה חושב, מה אתה מרגיש, חשוב לי להקשיב לך וחשוב לי ליצור בינינו חיבור והבנה
רגע, אני לא בטוחה שהבנתי, אתה יכול לפרט למה התכוונת?
מה לדעתך כדאי לנו לעשות? איזה פתרונות אתה רואה?
"רעיון טוב!" "אהבתי". מעניין, אחשוב על זה עוד קצת.
מבינה שהצורך הבסיסי שלי במגע וקירבה בא בקונפליקט כרגע עם צורך שלך בהתרחקות. תוכל להסביר לי קצת יותר על הצורך שלך?
ומה היית באמת רוצה שיקרה אם הכול היה אפשרי ?

רוצה לומר שמרגישה שאני מדחיקה ומדכאת את המיניות שלי כבר שנים, וביחוד מאז הלידה.
"הייתי רוצה לשתף אותך בפתרונות המיניים שלי עם עצמי כרגע. מתאים לך לשמוע? אז מה שעשיתי עד כה זה לעשות ביד לידך במיטה בשקט בלי שתרגיש או מול פורנו במחשב כשאתה בחדר השני - אבל זה מביך אותי והייתי מעדיפה לעשות את זה לידך באופן גלוי. השאלה אם זה יהיה לך נוח?
אם בא לך לשתף אותי איך אתה מבטא את המיניות שלך עם עצמך אשמח לשמוע.
היית מעדיף שלא יהיו לנו בכלל יחסי מין ושלא יהיו לי שום ציפיות כאלו ממך? זה היה מקל עליך את החיים? – זה אומר רק אם ארגיש שמתאים.
אני יכולה להתמודד עם כל בעיה שתעלה אם יש ביננו פתיחות וכנות ותקשורת.
החוסר ודאות והשתיקה גורמים לי חרדה והרגשה רעה.

רק שתדע שאני מפנטזת הרבה על להתכרבל איתך במיטה ולהתנשק.

ממליצה מאוד לצפות בסרטון הקצר הזה שלדעתי עונה על השאלה שלך.
אקשיב כשהוא לא יהיה לידי. לפי הסימן ששמת זה יגרום לי להבין שעלי ללכת אני מניחה.

אני רוצה להדגיש שוב שיתכן שלא תדעי לעולם מה הבעיה אצלו.
נכון וקשה מאוד לקבל.
אעשה כל מאמץ להבין מה הבעיה. ואם אפשר לפתור אותה.
ואם אבין שאין לי שום דרך וגישה מצידו להבין - אשחרר ואמשיך בדרכי.

ממליצה מאוד לצפות בסרטון הקצר הזה שלדעתי עונה על השאלה שלך.

מתוך הסרטון:
"איך תדעי שאת עם הבחור הנכון לך?
אם את חווה במערכת היחסים שלך : תסכול, מצב רוח רע, עצבות, כעס או דכאון, על בסיס קבוע,
הבחור הזה לא נכון בשבילך..."

זה טוב ובאמת הייתי רוצה שביתי תידע את זה ולא תתקרב אפילו לבחורים כאלו. אלו מתעללים אמיתיים (עם הפרעת אישיות אמיתית).
אבל, מה אם זה קיים, אבל לא על בסיס קבוע, שיש גם הרבה רגעי נחת, שמחה, רגיעה ואהבה על בסיס קבוע?
לדעתי המקרים שלי ושל שלמה לא מתאימים למבחן הזה.

משהו מאוד מאוד קשה קרה לי,
נשים רבות נושאות צלקות של ארועים קשים, עם אופי מיני מהילדות. בגידה של הורים, סביבה וחברים שנתננו בהם אמון ואחרי שהתאכזבנו, קבלנו החלטה לא נכונה. לא לתת אמון יותר.
בכך, אנחנו מעבירות באופן מודע או לא מודע את פשעי העבר אל העתיד.

_לא יכלתי למצוא מישהו "נורמלי" עם תיאבון מיני בריא?
המציאות מראה שלא. בחרתי דווקא בו וידעתי על בעיותיו המיניות כבר מההתחלה._

אני בחרת בבעל לא מיני כי אני נשאתי צלקות מהעבר. הבעל הלא מיני שלי אפשר לי להעתיק את הבעיה ממני אליו. כך יכלתי להרגיש שאני בסדר אבל בגללו אני לא. הוא אשם. הוא לא יודע לחבק, ללטף, להכיל, הוא לא עדין מספיק. לו היה לי גבר אחר, הכל היה בסדר, אבל זה כמובן לא נכון בכלל.

אולי יש קשר להתעללות המינית שחוויתי בילדותי מאיזה סוטה בישוב שגדלתי בו שמאז שיבש לי את היכולת להנות מסקס ולכן התפשרתי על זה בנישואי?
כפי שכתבתי לך. יש לי סיפור דומה מאד. זו גם הסיבה שכנראה משכה אותי לדף הזה...? קבלי חיבוק (לא יודעת איך עושים כאן אייקון של חיבוק...).

אני לא יודעת את התשובות,
גם אני לא. אבל אצלי, זו הייתה בדיוק הבעיה. ממש בדיוק.

אולי פשוט אין זוג אידיאלי. אולי עדיף בכלל לחיות לבד.
יש. את זוג אידאלי. כן. את מתמודדת, את לא מוותרת. בלי קשר לשאלה אם תשארי עם בעלך או לא בסוף התהליך.
את החלטת שאת רוצה פתרון. בהקשר של מדיום ומסר, מציירים לנו תמונה שהיא בדרך כלל אידילית של המציאות (הוליווד) או גרועה מאד (סרטי איכות סינמטקיים).
אולי המילה אידאלי קשה קצת, אבל המילה נורמלי היא מדויקת יותר. את לא מוותרת לדיכאון, את לא מאשימה את בעלך ואת העולם.
את מחפשת פתרון ואני מאמינה שהוא גם בא יבוא.
לדעתי, התכונה העיקרית שתחלץ אותך מהמצב, זו הנכונות שלך להקשיב. היושר שלך להציף בעיות ליקום ולקבל ממנו תשובות.

הייתי נותנת גם מיליון שקל כדי לדעת באמת מה הסיבה האמיתית לחוסר רצון שלו במגע.
אין לך כסף ממה שהבנתי. דעי רק שגברים סובלים מהטרדות מיניות לא פחות מנשים. להם פשוט יותר קשה לדבר.
הוא שרוט מהבית, מהסביבה, ממשהו.... גם הוא רוצה בך ומשהו מונע ממנו. אחרת, לדעתי היה מזמן עוזב.

אגב, לך ברור שהיית נשארת איתו? מעניין אותי לדעת.
כן. ממילא בגילי, זה כבר לא נראה משהו שכבר לא יקרה.
אבל, אני יודעת שנמשיך להיות ביחד, שנמשיך באינטימיות וכאשר אחד מאיתנו לא יתפקד זו לא סיבה לא לענג את השני.

תודה לך, הרחבת את הידע שלי בנושא, הזוי ביותר.
לא הזוי. אנחנו חיים בחברה שמשתמשת במין כדי לקדם את האינטרסים שלה. בעיקר צרכנות ודיכוי
הכנסת מתח מיני לתוך התא המשפחתי זו דרך נפלאה ליצור מצב של הפרד ומשול בגרעין הכי בסיסי של החברה - התא המשפחתי.

לדעתי, המתח הזה גורם לכך שהרבה משפחות נמצאות במצב כלכלי לא טוב (המון צריכה) וגם מחלישה את יכולת המיקוח שלנו מול המעסיקים.
אני חושבת שיש מתאם בין מצב כלכלי ובין מצב רגשי של הפרט והמשפחה.

ורק תיקון קטן
יש לנו בעיה באינטימיות, אנחנו לא מקיימים יחסי מין
יש לי בעיה באינטימיות. אולי לא אין...

שליחה על ידי ואם* » 03 ינואר 2015, 17:06

אני אוהבת את האבחנה שלו שמדיום אינו המסר. הוא אינו המהות.
אני מבינה שזה מה שמדבר אלייך, רק שמקלוהן עצמו אמר בדיוק את ההפך... המדיום הוא המסר, הוא המהות.
מזה אשר כמובן להשליך גם על הדיון הזה, או שלא.
ואפשר לאהוב את האמירה או שלא - אבל זה מה שהוא אמר

_אני לא מחפשת רק סקס, אין דבר כזה מבחינתי.
אני לא מסוגלת לשכב עם מישהו לאורך זמן מבלי להיקשר, להתאהב ולרצות יותר.
ואז זה מתכון בטוח לפרידה מבעלי.
שלא לדבר שההסתרה והשקרים שזה מחייב מנוגדים לחלוטין להשקפת חיי ולא מתאים לי לעשות את זה שוב בלי הסכמת בעלי._

מזדהה איתך מאוד. בדיוק מה שאני מרגישה. הרי מה שאת רוצה זה ארוטיקה שיצוקה בקשר הנישואין עצמו, כחלק מהתקשורת והפרקטיקה.

_ניח שרופא בחלוק לבן עם סבר פנים חמור, היה אומר לך שבעלך לא מסוגל בריאותית לקיים יחסי מין. מה היית עושה במקרה כזה?
האם גם אז היית שוקלת פרידה? (ושוב, אני לא שופטת. כל תשובה לגיטימית).
לי ברור מה אני הייתי עושה.
שאלה ממש טובה. אין לי מושג._

בעיני השאלה מטה את העניין למקום לא באמת רלוונטי. אם לא עומד למישהו אבל הוא אוהב מזמוזים ונורא אוהב לספק את אשתו בדרכים שונות ואוהב מגע, אז זה סיפור אחר. גם למה המודל צריך להיות מצב של נכות?
הייתי שם, דווקא אני חושבת שיותר נכונה השיטה שהצעת לחשוב על דרכים לקרב את בן הזוג, מאשר לחשוב על מצב שבו אין ברירה אלא לקבל אותו קר ולא מיני.

_להיכנס להריון. לסיים את הלימודים לקראת תואר שני.
להתמקד בגידול הילדה, בהבאת נשמה טהורה נוספת לאהוב, בלימודים שלי.
ועם בעלי - להתמקד בלאהוב ולקבל אותו כמו שהוא, אחד שלא רוצה מגע. וכן להתעקש לעבוד על תקשורת טובה יותר ביננו ואוירה נטולת צעקות וכעסים בבית.
ועוד שנתיים שלוש לשקול שוב להיפרד._

יכול להיות שזה פתרון טוב. אבל רק אם הוא מודע לשיקולים ומסכים להם.

לא הלך בחיים למישהו למסג'
גם אני לא אוהבת לקבל מסז' מזרים. אבל מאוד אוהבת כשבן הזוג שלי מלטף אותי ועושה מסז'! פעם לא כל כך אהבתי, אבל החבר הראשון הראה לי כמה זה נעים.

_מקלוהן עצמו אמר בדיוק את ההפך... המדיום הוא המסר, הוא המהות.
מזה אשר כמובן להשליך גם על הדיון הזה, או שלא.
ואפשר לאהוב את האמירה או שלא - אבל זה מה שהוא אמר_

נכון, אגב. זאת היתה המהפכונת התרבותית שלו, האמירה שהמדיום הוא עצמו המסר.

מקלהון אמר את זה כעובדה אבל עם המון ביקורת.

הוא טוען שהמעבר מתקשורת רב חושית לתקשורת של מיעוט החושים מרדדת את השיח ויוצרת עריצות. הוא טבע את המושג "עידן העריצות של גונטנברג" בשעה שבעיני רבים (וגם בעיני) עידן גוטנברג ממציא הדפוס היה מהפכה בסדרי גודל של מהפכת האינטרנט שלה היינו עדים במהלך חיינו.

אם נלך לפי הקו שלו, אם היינו מקיימות את השיחה הזאת לפני 200 שנה היינו מקיימות אותה באזור המגורים הקרוב שלנו
היינו מכירות אחת את השניה. הדיאלוג היה עשיר יותר כי הייתן רואות גם אותי, את שפת הגוף שלי, אולי גם את בעלי.
המדיום דרכו אנחנו מדברות עכשיו מאפשר אמנם דיאלוג ללא הכורח בקרבה גיאוגרפית אבל הוא דל יותר.
אני לא מצליחה להעביר דרך המדיום הזה את המסר שלי כמו שהייתי יכולה בלעדיו.
לכן המדיום הופך להיות המסר (כמו במקרה הזה שאני יכולה להעביר רק מה שהמדיום מעביר) אבל זה די מצער כי יש לי הרבה יותר מזה להעביר ואולי השומעות צריכות את מה שהמדיום הזה לא מעביר.
וכאן עולה הדילמה. האם עדיף לקיים דיאלוג מרודד על פני אי קיומו בכלל? לא יודעת. קטונתי.

גם במיניות, במיוחד אחרי שכלולים טכנולוגיים כמו אמצעי המניעה, ספרות, פורנו וכדומה המדיום שוב הופך להיות המסר - כמו שאמרת.
הכוונה שלי בציטוט הייתה ברוח הביקורת שלו. שהמדיום כופה את עצמו על המסר ומרדד אותו.
כלומר, להבנתי, הבעיה העיקרית של זוגות (ושלי בעבר) לא הייתה העדר סקס. להעדר סקס יש פתרונות שונים ומשונים. לגיטימיים עוד מזמן התנ"ך.
הבעיה היא העדר תקשורת אינטימית. הביטוי של העדר התקשורת בא לידי ביטויי בין היתר בסקס - אבל לא רק.

על דרך המשל...
נניח שהבעיה שמציגה פותחת הדף היא שבעלה לא מצלצל אליה בטלפון והיא כמהה לשיחת טלפון.
להבנתי, הבעיה היא לא שהוא לא מצלצל אלא שגם אם היה מצלצל, מה הוא היה אומר?מה היא הייתה שומעת? איך היא הייתה מבינה את מה שהוא אומר?

בגלל זה העליתי את זה. אבל, לא נקיים על זה דיון ששוב יסיט אותנו מהמהות של הדף.

עייני בערך דטרמיניזם טכנולוגי בוויקי למידע נוסף.

הייתי שם, את צודקת - יש לי בעיה עם האינטימיות שלנו, אנחנו לא מקיימים יחסי מין.

הבעיה היא העדר תקשורת אינטימית.

כשמדובר במגע ובסקס זה לא שאפשר להפריד "מסר" לחוד ו"מדיום" לחוד. לא לא שאפשר לקבל את אותו המסר ממדיום אחר. למגע ולסקס יש ערך בפני עצמם והם מכילים דברים שאי אפשר להשיג במקומות אחרים.
הייתי נותנת גם מיליון שקל כדי לדעת באמת מה הסיבה האמיתית לחוסר רצון שלו במגע.
לדעתי, זה לא ממש משנה. משנה מה קורה, לא מה הסיבות. לפעמים הבנת הסיבות אולי עוזרת לפתרון. אבל אפשר גם להעביר שנים בלנסות להבין למה משהו קורה במקום פשוט לדאוג לקבל אותו.

שלמה יקרה, חשבתי על זה: את הרי מכירה את בעלך מצוין. מה את חושבת עמוק בפנים, האם הוא יכול להפוך להיות גבר חם, מחבק, שאוהב מין וארוטיקה, ושייזום לפעמים ויפלרטט וישלח אלייך ידיים ושלשכב איתך לא יהיה בעבורו פרויקט עצום?

כשמדובר במגע ובסקס זה לא שאפשר להפריד "מסר" לחוד ו"מדיום" לחוד.
לדעתי ומנסיוני, אפשר להרגיש אהבה, חושניות ואינטימית וזוגיות ללא סקס
אפשר גם לחוות סקס מדהים ברמה הפיזית בלי משהו מאלו שהזכרתי.

למגע ולסקס יש ערך בפני עצמם והם מכילים דברים שאי אפשר להשיג במקומות אחרים.
למגע ולסקס יש עוצמה גדולה בהעברת רגשות, אבל אלו אמצעים שמשמשים גם להעברת מסרים הפוכים כמו פורנו (לדעתי) או אונס או מין בכפייה.
לכן, השוויתי אותם לטלפון או לאמצעי תקשורת ולא למסר שעובר בעזרתם.

לדעתי, זה לא ממש משנה. משנה מה קורה, לא מה הסיבות. לפעמים הבנת הסיבות אולי עוזרת לפתרון. אבל אפשר גם להעביר שנים בלנסות להבין למה משהו קורה במקום פשוט לדאוג לקבל אותו.
מסכימה נכון מאד.
העיסוק בסיבה יכול להיות ממושך, ארוך ולא יעיל במישור הפרקטי.
פרויד למשל חשב שאם נחזור לאותו מקום וזמן שבו חווינו את הטראומה נוכל לחזור בריאים להווה - פסיכואנליזה על רגל אחת.
היום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מבינות שזה לא תמיד עוזר ויותר חשוב תפקוד טוב בהווה ולהשאיר את הצרות בארון.
תלוי באיזה מקרה דנים ומה בדיוק הבעיה.

הכיוון היום הוא להתמודד עם חרדות בשיטות משולבות כמו CBT וכדומה.
יש ספר טוב שנקרא להפחיד את הפחד שכתב דר' עישר מנהל מכון פסגות שלפעמים אפילו קריאה של הספר הזה יכולה להועיל.

קוראת לשאלתך הפוטנציאל קיים, זה גם היה בעבר. היו תקופות ששכבנו בתדירות של פעם פעמיים בחודש ועדיין הוא זה שיזם והרגשתי שחושק בי.
זה לא קורה בשלוש וחצי שנים האחרונות וזה מה שרוצה לברר בשיחה עימו היום ובתקופה הקרובה.
מאמינה שזה מה שיכריע את הכף בסופו של דבר.

בקשר לחרדות cbt זה מה שבעצם עזר לי בפועל, כיום שולטת בחרדה ולא נבהלת וסובלת כבעבר, אפילו בלי כדור הרגעה קלונקס, כי יודעת שיש לי כלים להתמודד איתה והיא תעבור.

קוראת, לא מתכוונת להשאר עוד שנים רבות באותו מצב. מספיק לי עשור. לא יות . אם זה לא ישתפר ניפרד.

שליחה על ידי א* » 03 ינואר 2015, 19:15

שלמה ואהובה
אני רוצה להתייחס לנקודה שקצת התפספסה פה.
אמרת שאת רוצה עוד ילד וזו שאיפה גדולה, גדולה כי היא תלויה בביולוגיה ובעוד פרטנר.
הכמיהה לעוד ילד אם היא באמת עמוקה צריכה לעמוד לנגד עינייך יותר מכל המסביב.

זה לא יותר חשוב מתיקון הקשר, מאינטימיות, מהזוגיות - אבל זה יותר דחוף שלא לומר בהול בגלל גילך.
אם תקחי את הזמן לתיקון הדרגתי (אם בכלל, יש כאן שניים לא בטוח שמה שתרצי ותתכנני יתממש) יכול להיווצר מצב שבו אולי בעוד שנה שנתיים תהיי בזוגיות קצת טובה יותר מכעת (אין נסים, גם כשזה מצליח זה איטי), אבל ללא יכולת להביא עוד ילדים. או מצב אחר קטסטרופלי יותר שבו גם הזוגיות תמשיך לנבול ואולי המשבר יחריף - ותתלי בה גם את האשמה להיותך אמא לילד אחד בלבד.

אני כותבת ברור את הדברים, כי אני חושבת שיש לחץ שמבעבע בנושאים האלה והוא חשוב לא פחות מכל היומיומום.
אני מתעלמת כרגע מלבחון כמה כדאי להביא עוד ילד עם הבנזוג הנוכחי, וכמה יהיה נעים או מזעזע להתמודד עם הלידה אחרי החויה הקודמת כי בגילך השאלות האלה לא רלוונטיות. אם לא תיפרדי ממנו מחר ותכירי אחר או תלכי לבנק הזרע - הסיכוי היחידי שלכם לעוד ילד יהיה יחד.
מאחר ובמילא חייך קשורים בחייו בגלל הילד שכבר יש לדעתי השאלה הזו לא יכולה להיבחן כרגע על ידך - כשבוחנים אותה אל מול הרצון להרות שוב.

הדברים שאני כותבת מאוד "על השולחן" כי במלחמה מול הביולוגיה החוקים אחרים. זה כבר לא מול כעסים ומול אנשים ומול דינמיקות, זה מול הביציות והזרע (כן לרוב הגברים בגילאים האל היש בעיות).
אז זו נקודה למחשבה הראשונה.

שנית, אתם לא מקיימים יחסי מין, איך תרצי להרות? האם הוא שותף לרצון הזה? ייתכן שהוא נמנע מחשש להבאת ילד נוסף? אולי הפוך, אם תעלי את זה זה ייצור מוטיבציה מכיוון אחר, לא מיני?
שלישית, במילא זוגות שמנסים להרות ובוודאי בגיל כזה נדרשים לאורח רוח, לעיתים לבדיקות (בדר"כ) לתזמון ביוץ ולרוב גם לטיפולים. זה אתגר שמעמיד זוגות חזקים ואיתנים במריבות, מתחים, משברים. ייתכן ויילך חלק, ייתכן ולא.

נראה לי שלא דין אישה בת 40 שרוצה עוד ילד כדין אישה בת 30, שמצויות בזוגיות בעייתית.
אני חושבת שאת צריכה לשים את זה בראש סדרי העדיפויות ולבדוק מה הלאה בנושא הזה. כי זו ביולוגיה.

ייתכן ותגלי שאת לא רוצה עוד ילד במחירים האלה, או שאת כל כך רוצה שברעש שאתם חיים בו, את לא מצליחה לגייס כוחות לקדם את זה.

בבקשה תהיי ממוקדת. הזמן טס ומול הביולוגיה באמת שהחוקים אחרים. נסחי לעצמך בשקט ככל האפשר אלו מחירים תהיי מוכנה לשלם יחד או ביחד, בעוד שנה מהיום בכל אחד מהנתיבים שבהם תפני ובתסריטים האפשריים שיקרו בדרך והורידי החלטות, החלטה על הצעד הבא בתור התחלה. תמיד תצקצקנה אלו שיספרו שנקלטו להריון בגיל 43. שמחה גדולה. לא בציניות כי זו באמת שמחה גדולה. 95% כבר לא נקלטות, גם לא בגיל 41. לא מביציות שלהן.