באופן טבעי

אני בסוף שבוע 41, ואין לי שום ציר, היו קצת לפני יומיים ונעלמו. לידה ראשונה שלי התחילה עם זירוז (גירוד של הרירית של הרחם) ונגמרה בקיסרי אחרי 30 שעות שהתינוק סרב לצאת. אני מאוד רוצה ללדת בלידה רגילה הפעם. לקחתי דולה וכל שבוע אני עושה שיאצו אבל בינתיים אין צירים. השבוע עשיתי רפלקסולוגיה, דיקור ואני לוקחת צמחי מרפא ועדיין אין כל סימן שהתינוק רוצה לצאת. סביר להניח שהוא גדול, הערכת משקל 3,800, הילד הראשון נולד 4 ק"ג. אני ממש לא יודעת מה לעשות. הרופאים אומרים ללכת לבית חולים ולעשות ניתוח, כי זירוז לא יתנו לי ואני גם לא רוצה. הדולה אומרת לחכות שיקרה לבד. אמא שלי ילדה את שלושת ילדייה בסוף שבוע 42 עם זירוזים כי לא היו לה צירים. אם אני דומה לה אז סביר להניח שגם לי לא יהיו צירים. השאלה היא עד מתי לחכות. מתי להחליט שזהו אני הולכת לעשות ניתוח. אני ממש מתוסכלת וכל יום ולילה שעובר אני פחות ופחות אופטימית שאכן זה יקרה מעצמו. אני רוצה כבר לראות את התינוק, ולפעמים מרגישה שאולי אני כבר אלך ואעשה קיסרי ונגמור עם זה. מצד שני אני רוצה לחוות את החוויה של לידה רגילה, ומיד לחבק את התינוק ולהניק אותו. מה לעשות???? עד מתי לחכות. התינוק זז המון וזה מצוין, עשיתי מוניטור לפני כמה ימים והכל נראה טוב. אני משתדלת לא להתייאש ולהיות אופטימית אבל זה קשה. למה שום דבר לא עוזר לי. איך זה יכול להיות שכל הטיפולים שעשיתי לא עזרו לי?
תמי

לי, הלא-מקצועית-בכלל, נראה שפשוט ההריון שלך יותר ארוך משל אחרות.
ז"א - כל מה שצריך זה סבלנות.
הנקודה המלחיצה היחידה היא - מה יהיה גודל התינוק כשתלדי, והאם תהיה בעיה עם גודלו (לעומת גודלך ומבנה האגן שלך).
שאלה לשאול את עצמך (אולי לחפור בטפסי השחרור מהלידה הקודמת) - למה היה קיסרי בלידה הקודמת? (בגלל גודל התינוק, או בגלל שהלידה לא התקדמה כי הכל בעצם היה מוקדם מדי?).

אני הייתי מתיעצת עם רופא שתומך בגישה טבעית, או לפחות עם מיילדת (שוב: בגישה טבעית, למשל - מישהי ממילדות הבית). אפילו בתשלום.

שוב - אני לא אשת מקצוע. קחי את דברי מאוד מאוד בערבון מוגבל.

גם אני לא מקצועית, אבל נשמע לי שמה שיש לך לעשות הוא לעבוד על המקום המרפה והנרגע, כדי שהלחץ שלך (המובן בהחלט) לא יפריע לך עוד יותר.
עצתה של גילה נשמעת מעולה, לגבי ייעוץ עם רופא / מיילדת בראש שלך.
בהצלחה!

כבר שמעתי על שתי נשים (מעט אמנם), שלא הצליחו לפתח צירים בעצמם ונזקקו לעזרה כלשהי, כמו סטריפינג, או זירוז עם פיטוצין. יש כנראה חיה כזו, למרות שלא בטוח שזה המקרה שלך.
החל משבוע 42 (יש לך עוד שבוע) ומהערכת משקל של מעל 4 קילו, הלחץ לזרז אותך יגדל מאד. במיוחד לאור הרקע שלך (ניתוח קיסרי קודם והיסטוריה של אמא שלך). אני לא יודעת על סיבה מאובחנת לתופעה הזו, אבל יכול להיות שזה קשור להורמונים שמתניעים את הלידה.
עדיין יכולה להיות לך לידה וגינלית שתתקדם טוב ותתחיל בזירוז. ובכל מקרה זה שיפור לעומת הפעם הקודמת. אני לא חושבת שזה כישלון לקבל עזרה. סטריפינג למשל בשילוב עם פרוסטוגלנדינים יכול להיות ניסיון ל"התניע" את הרחם להתחיל לעבוד, ניסיון שאפשר לחזור ממנו אם זה לא מצליח (להבדיל מפיטוצין שאז את כבר בחדר לידה ומשם תצאי עם תינוק).
שתי הנשים שאני מכירה ניסו כל שיטה טבעית עלי אדמות ולבסוף הזדקקו לעזרה רפואית.

הצעות לזירוז:

תלכי הרבה ברגל
תגרי לעצמך את הפטמות במשך 20 דקות
וסקס
(מתוך הספר של שילה קיצינג'ר)

בהצלחה

תודה לכולן על העצות, בינתיים אני מחכה. אני ממשיכה לקחת את הצמחי מרפא ואני חושבת שירדה לי הבטן שזה סימן טוב. אני אמתין ואשתדל להוריד קצת מהמתח שלי והלחץ ואקווה לטוב.

ידידה שלי ילדה בשבוע 43 .

ואני מכירה מישהי (בגילי) שנולדה בחודש ה-11.

הי חמודה, זו אחותך הגדולה. שוטטתי לי כאן ופתאום גיליתי אותך. אני מחזיקה לך אצבעות וחושבת עליך כל הזמן ונורא נורא אוהבת אותך.

אני מכירה מישהיא שילדה בשבוע 46 .

השאלה היא זה באמת שבוע 46 או חודש 11 או שהן טעו בקביעת הביוץ ובעקבות כך בספירת השבועות?

לא ממליצה לאף אחת לחכות עד שבוע 46
יש סכנה לעובר משהיה מעבר-לזמן ברחם.
מוזמנות כולכם לסקול אותי. לא 'כפת לי.P-:
אני ילדתי בסוף שבוע 43. ביום האחרון של שבוע 43 ליתר דיוק.

ואני מכירה מישהי (בגילי) שנולדה בחודש ה-11.
יונת, גם אליהו הנביא נולד בחודש ה11. או אולי זה היה ה-12?
איך היא?

תמי, מאחלת לך הרבה סבלנות והרבה כוח להתמודד עם הלחץ הפנימי והחיצוני.
אין לי יותר עצות מאלו שניתנו כאן כבר, אני רק יכולה לקוות שאם לא היית כאן ביומיים האחרונים...

לצערי אני עדיין כאן, אתמול התחלתי שבוע 42. היו לי קצת צירים אתמול, כמו לחץ ברגליים בזמן מחזור, יש פה ושם עוד לחצים קטנים כאלה אבל מעבר לזה אין כלום. מחר אני הולכת בבוקר לעשות מוניטור ואולטרסאונד ונראה מה יהיה. אני ממש לא יודעת מה לעשות יותר. אבל מקווה לטוב.

ותגידו - מה עם הענין הזה של "הזדקנות שליה"? נדמה לי שזה התירוץ הרשמי של הרופאים ללחץ לזרז בתום 42 שבועות.

גילה, אבל יש תופעה כזאת של הזדקנות שליה מוקדמת, שאם היא קורית התינוק מפסיק להתפתח או מתפתח מאוד לאט ולפעמים צריך לזרז. קרה לבוסית שלי בארבעת הההריונות שלה.

כן, נכון. השתמשתי במילים "תירוץ רשמי", כי אני לא בטוחה שיש קשר בין הריון ארוך ובין תקלות שנובעות מכך שלא הבחינו (בזמן) בשיליה שכבר לא כל כך מתפקדת.
זו, כנראה, השאלה הרלונטית פה: האם הדאגה לשיליה היא סיבה לדאגות ובירורים (ובדיקות אולטרהסאונד ע"י רופאים לחוצים שיציעו בנימוס בדיקה וגינלית, ויעשו סטריפינג לפני שתמצמצי) אם ההריון מתמשך?

תמי - אני מקווה שאני לא מלחיצה. ראית שהדעה הבסיסית שלי היא שאין סיבה לדאגה...

העניין עם הזדקנות שלייה, שדי קשה לאבחן זאת חד משמעית. בדרך כלל יחפשו מיעוט מי שפיר ועיכוב בגדילה של העובר וגם ימדדו את קצב ליבו כדי לוודא שהוא מרגיש טוב. הבעיה היא שבכל מקרה, מי השפיר מתמעטים בסוף ההריון וההגדרה של כמה זה מעט משתנה מפעם לפעם (בדרך כלל מחמירה), גם הגדילה של העובר מואטת בסוף ההריון וזה נורמלי וקשה להגדיר האם זה בגלל שהוא לא מרגיש טוב. קצב לב זה כבר עניין אחר. עוד עניין לא קשור הוא גדילה של העובר וחשש מעוברים גדולים מעל ארבעה קילו. הערכות משקל באולטרסאונד הן בעלות שיעור סטייה גדול. וגם, זה נראה לי קצת לא פייר לזרז רק בגלל שהוא גדול (מחאת השמנים באשר הם).

יש סגולה בדוקה, (לא 100 אחוז) אם שותים כוס של חלב אם, ודוקא תוך כמה ימים מהלידה(3). בבתי החלמה ליולדות אפשר לקבל עזרה בהשגת חלב אם.

ישר דרך, אותי זה מזעזע. איזו אמא טיפשה תוותר על הקולוסטרום, שהוא חומר יקר המציאות ולא תיתן אותו לתינוקה?
אני מכירה עוד הרבה אמונות טפלות באזור בני-ברק. שם גם הקניידלך הוא סגולה בדוקה.

מה יש, אנהאטה? כולה כוס אחת...
קצת פחות ממה שתינוק אוכל ביממה P-:

הייתי פונה להומיאופת קלאסי , ידוע לי על תרופה לזירוז לידה אך לא על מינון מדויק כך שלא רוצה להטעות אותך .

הנה עדכון לגבי מצבי. הייתי אתמול אצל הרופאה ומסתבר שיש לי פתיחה של 3-4 ס"מ. הלכתי לדולה שלי שעשתה לי טיפול שיאצו מאוד מתערב ואכן היו לי צירים אתמול כמעט כל היום אבל לא סדירים ולא כואבים מספיק. ואז הם הפסיקו. היום שוב היו צירים אבל גם הם לא סדירים והפסיקו. בינתיים אני בבית. אם אני אלך לבית חולים יחברו אותי למוניטור ולא יתנו לי לזוז ואז יתנו לי זירוז שאני לא רוצה. מחר אני אעשה שוב שיאצו ודיקור בתקווה שהצירים יתחזקו ויהיו תכופים יותר. די מוזר לחשוב שאני בעצם באמצע תהליך לידה ולא ממש כואב לי ואני מתפקדת כרגיל. אני נורא רוצה לדעת אם הפתיחה התקדמה אבל אני לא יכולה לחזור לרופאה כי היא תהרוג אותי שלא הלכתי לבית חולים. היא כמובן אמרה לי שהיא היתה מנתחת אותי מיד כי בטח התינוק גדול ולמה לסבול. אני מקווה שהלידה הזאת תתקדם כי כבר אין לי יותר סבלנות להשאר ככה. התינוק זז הרבה שזה הדבר הכי חשוב. ואני רואה המון סרטים, קוראת ספרים ונחה, מה שאני לא אוכל לעשות ברגע שהתינוק יגיע. נקווה לטוב.

אני מחכה אתך.
המשיכי לעדכן.

אצלי -- שלוש לידות ועוד אף פעם לא היו לי צירים סדירים. וגם לא ברור לי מה זה "כואבים מספיק" -- אם את מסתובבת חופשיה הצירים לא חייבים לכאוב.

מחזיקה לך אצבעות!

במקרה הזה עדיף לפתוח ולא להחזיק
<אצבעות<

ואני רואה המון סרטים, קוראת ספרים ונחה, מה שאני לא אוכל לעשות ברגע שהתינוק יגיע.
מי אמר?
מציעה לך להציץ בדף תוך כדי הנקה
ואחרי מספר חודשים, תעברי לקרוא את תוך כדי יניקה D-:

אני דווקא ממליצה לך להשקיע בבישולים. זה מאוד חשוב לאחרי הלידה שיהיה מה לאכול בבית. לך היולדת המניקה ולא פחות חשוב: לבן זוגך.
לקרוא תמיד אפשר עם תינוק (אני מעידה בשבועה) .

אם את מסתובבת חופשייה הצירים לא חייבים לכאוב
ובכן כשהתחילו אצלי הצירים אני זוכרת שהייתי בביה"ח והסתובבתי בחדר,והלכתי לשירותים והקאתי את נשמתי ,וזה כאב כול כך שלא ידעתי מאיפה זה בא ולאן זה הולך.לא יכולתי לשאת את זה.
רוב הלידה הייתי עם אפידורל,רק נגמרה השפעתו התחלתי לצרוח בחמת זעם(אני לא יכולה לסבול כאב) "איפה המרדים,איפה הוא איזה חוסר אחריות ",אחרי שהזריקו לי שוב,שילבתי רגל על רגל וקראתי עיתון עם גיחוך,עד שפגה שוב ההשפעה....וצעקות ...
מה שנקרא ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד בחדר הלידה.

אני לא חושבת שזה כישלון לקבל עזרה. סטריפינג למשל בשילוב עם פרוסטוגלנדינים יכול להיות ניסיון ל"התניע" את הרחם להתחיל לעבוד אני לא מסכימה כלל עם הדיעה הזאת. אנו לא קרטונים של חלב עם תאריך תפוגה. השיליה לא מזדקנת אם התינוק עדיין צריך להשאר ברחם, אלא אם האמא בתת תזונה או בצום בגלל זה אחרי יום כיפור יש הרבה לידות כלומר, השיליה שמזדקנת עצמה גורמת לתחילת הצירים וללידה! בגלל זה מסוכן לצום אם מרגישים שלא יכולים, בייחוד אם זה לפני השבוע ה38.
תמי - - אני כל כך מקווה שתאמיני בגופך ותני לעצמך ללדת מתי שאת מוכנה. גופך יודע מתי הלידה צריכה להתרחש. כל הנסיונות שעשית לזירוז שלא הצליחו מוכיחים שגופך ותינוקך עדיין לא מוכנים ללידה. היי, את חייבת לקרוא את האתר ten]עמוד של הריוניות עשרה חודשים month mama[/po].html האתר הזה ינפץ לך המון מיתוסים לגבי מתי התינוק צריך להוולד ולגבי הסכנה של שיליה מזדקנת או הגודל של התינוק תקראי את האתר ואל תתני לאף אחד לשכנע אותך לזירוזים, בייחוד שעברת בעבר קיסרי. יש שם גם עוד אתר שמסביר למה זירוזים זה מסוכן אם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו ולחלוק את החששות שלך אני כאן אפשר לדבר איתי באי סי קיו או בדף הבית שלי. אגב.. . אני מקווה שלא כתבתי מאוחר מדי או - - - שכבר התחילו סוף כל סוף הצירים ואת כבר אחרי כל הלידה? תהיי חזקה!

עדכון משמח - הצירים הגיעו ותמי ילדה שלשום, היום האחרון של שבוע 42, תינוק . לידה קשה מאוד, 24 שעות בחדר לידה ובסוף ואקום בחדר ניתוח כאמצעי אחרון נואש לפני ניתוח קיסרי - והיא עשתה את זה. התעקשה לא לעבור ניתוח, גרמה למספר רופאים לסיים משמרת מודאגים מאוד אבל בסוף נולד תינוק - 4.055 קילו - שישר החל לינוק ועד רגע זה לא הפסיק!!!!
מזל טוב תמי. אני אוהבת אותך ומעריצה אותך על כוחך והתעקשותך.

מזל טוב לתמי!

מזל טוב תמי! אני שמחה מאד שילדת סוף כל סוף... אבל אני נורא מצטערת על מה שעברת .. הלוואי שהיית קוראת בקישור שהיה יכול לעזור לך להמנע מהסבל הזה ואיך יולדים תינוק גדול בלי סבל מהמיילדת גלוריה למאי.. נו.. תוכלי בפעם הבאה. שתרגישי טוב ותתאוששי! אני מעריצה אותך על ההתעקשות שלך עם כל הפחד והחוסר ידע שאפשר לעשות את זה בלי וואקום וסבל.. אם כך את אמיצה וגיבורה!

מזל טוב לתמי! איזה יופי!

שלום שרה
מהו האתר שכתבת עליו? התינוקת שלי גדולה.

אולי זה מהאתרים אליהם שרה הפנתה למעלה.

שלום מיה. גם לי היה תינוק גדול ואני ממש קטנה מידה אפס כלומר 65 ס"מ במותניים התינוק הגדול הזה עבר דרכי בלי בעיות

שאלת השאלות:
למישהי יש רעיון איך לזרז לידה? אני עם צירים כבר כמה ימים ללא התקדמות. פתיחה של 2 כבר 3 ימים. אפילו לנקות את הבית כבר לא עוזר...
ניסיתי הליכה, מדרגות, ניקיון - כלום לא עוזר.

ה-צ-י-ל-ו!!!

אני יודעת על שיקוי הומיאופתי לזירוז לידה. לא ניסיתי (לא היה לי זמן. כבר עמדו לי מעל הראש עם פיטוצין)
ניסיתי דיקור שלא עזר (לי. אולי לך יעזור).
אומרים שסקס עוזר.
יש כלמיני נקודות לחיצה לזירוז.
האם יש מטפלים בסביבתך? (שיאצו, דיקור וכד')

אני ניסיתי משהו של בית מרקחת "גליל" שנקרא "CAULO-GAL" (הומאופטי) בתוספת תמצית צמחים (גם שלהם- אבל לא הומאופטי). נראה לי שזה עבד, כלומר, הייתה לי ירידת מים מוקדמת וצירים שנפסקו (בטח בגלל שהוצמדתי למיטה עם איסור חמור לרדת, אפילו לשירותים...). לקחתי את הכדורים ותמצית הצמחים (די מגעילה) לפי ההוראות שנתנו לי שם +לחיצות בכף הרגל מבן זוגי, אחרי כמה שעות חזרו הצירים וילדתי בלי זירוז, אבל נדמה שהצירים באו די בבת אחת (אין לי לידה אחרת להשוות ).
חוזרת על ההמלצה של ה עוגיה לגבי העזרות במטפלים, וגם להתייעץ לגבי תמצית הצמחים שהזכרתי (התחושה שלי, שאין לי שום דרך לבסס אותה, שהשפעתה של תמצית הצמחים הייתה קצת אגרסיבית. אם אין לך ירידת מים ועדיין לא עומדים לך מעל הראש עם פיטוצין אולי הייתי דוחה את השימוש בה).
בנוסף, בספר "טבעי ללדת" מוזכרות מספר דרכים לזירוז טבעי כמו: עיסוי של הפטמות, יחסי מין, חליטת תה פטל, ללכת על חול חמים יחפה, ללוש בצק ועוד ...
בהצלחה(())!!!

עדות אישית:
סקס אצלנו עזר מאוד!
שבוע 41. זה פשוט יזם את תחילתה של הלידה.
6 שעות אחרי התחילו הצירים...

בהצלחה!!!

ראי כאן וגם שילוב]כאו אורגזמה בתהליך הלידה[/po] בנוגע לשילוב אורגזמה בתהליך הלידה.
לאחותי מאד עזרו פרחי באך.

עדיין בחתיכה אחת, רק שהצירים מתגברים והפתיחה לא...HELP

האם ניסית ליישם משהו מההצעות?

ככה על עיוור, בלי לדעת מספיק פרטים, נראה שהצירים שלך לא אפקטיבים. צירים כאלה לא מקדמים אך מאוד מעייפים. כדי להפוך אותם למועילים, מומלץ לעשות "איתחול", יענני- למחוק הכל ולהתחיל מחדש. אפשר לשתות קצת יין, וללכת לישון. לרוב זה עוזר להרגיע צירים בלי "תוכן", מרגיע את הרחם ומאושש אותך. אם זה בלתי אפשרי, תעשי איתחול וירטואלי, תשני "מוד", תקחי את עצמך למקום אחר, ולזוית ראיה אחרת כדי שהגוף יקבל את התנאים המתאימים לו להמריא עם הצירים.
אפשרות נוספת היא לבדוק את מה את עוצרת. לפעמים יש פחדים מלהיות אמא, מלחוות כאב, מלאבד שליטה, והגוף משתף פעולה - ועוצר את התקדמות הלידה. ככה ששחרור, הרפיה, עזיבה, השלמה, קבלה וכו' יכולים לעשות את העבודה.
חוץ מכל אלה, הומאופתיה , דיקור וצמחים אכן יכולים לעזור לך להמנע מפיטוצין, אבל צריכים להנתן ע"י מי שמבין בזה.
בהצלחה.

מחפשת בדחיפות פרטים של מטפלים בשיאצו או דיקור שעוסקים גם בזירוז לידה. מנסה להמנע מזירוז בבית חולים.

אין לי פרטים של מטפלים, אבל למה חייבת זירוז בבי"ח?
(אני יודעת שהם רוצים, השאלה היא האם את חייבת להענות).

אני בשבוע 40 לידה שנייה לקח לי 5 שנים לשכוח את הלידה הראשונה ולהסכים להכנס להריון שוב אחרי לידה ארוכה ומייגעת הגעתי לסוף 42 עם טופס אישפוז לבית החולים ללא צירים ואו פתיחה נתנו לי 3 זירוזים ואמרו לי ללכת כל היום ( זה לא עזר ) ונשארתי לישון והצירים של הזירוז נעלמו
בבוקר כבר ממש בכיתי שיוציאו אותה ממני שאין לי כוח לעינוי הסיני הזה יותר אז הם בקעו לי את המים ומאותו רגע שכבתי עם רגליים למעלה עד 19:00 בערב ללא פתיחה עם כל הקוקטלים האפשריים +2 אפידורלים בגב רק בערב שכבר כמעט החליטו על קיסרי היתה פתיחה שמאפשרת לידה המון תפרים המון כיום שבוע 40 עם כאבים של לא יכולה ללכת או לשבת פתיחה של 1.5 ס"מ ללא צירים מספיקים וכואב לי מאוד איך מזרזים לידה לא רוצה לעבור את מסע העינויים הזה שוב או להגיע ל42 זה סיוט ואני סובלת אנא למי שיש רעיון יתקבל בברכה ניסיתי הליכות רבות ,סקס,הבית שלי מבריק מנקיון מה עוד ?

הנקה , עיסוי פטמות, סטריפינג ...
בהצלחה .

או לחלופין לוותר על הגעה לבית חולים ולתת לגוף לעשות את שלו .

קודם כל להירגע.
מה יקרה אם תהיי בהריון עוד שבועיים שלושה? עברת כבר 40 שבועות. זה ייתן לך יותר זמן לנוח להכין את הבית ולהתכונן ללידה.
את לא חייבת לראות את הימים האלה כסיוט. תהני מהם. תעשי משהו מהנה כל יום. תלכי לעיסוי, לבריכה, לבית קפה, למסעדה, תדברי עם העובר.
(ילדתי בסוף 42).

עוד יום עובר קצת נרגעתי החלטתי לתת לגוף לעשות את שלו קצת מרגיז שכולם שרואים אותי שואלים עוד לא ילדת כבר ? (במיוחד בקיבוץ ) היום בבוקר נבקע לי הפקק הריר אני חושבת ? ואני מקווה שזאת כבר ההתחלה של הסוף כולי תקווה בנתיים אני מנצלת את הזמן נקווה שזה לא יקח הרבה זמן
תודה מיכל

טוב כמו שאתם מבינות יש צירים לא מספיק עדיין ללידה 2 ס"מ פתיחה גם לא מספיק ללידה העינוי הסיני ממשיך ובנוסף התווספה לה תופעה מוזרה מאוד של גושים פנימיים שמאוד מאוד מכאיבים לי בהליכה או ישיבה או כל תזוזה של האזור הרגיש למטה ממש לא נעים פניתי לרופא במיון שיבדוק והוא אמר שזה יעבור אני רואה כוכבים ולו אין פיתרון ראלי להקלה על הכאבים ממש סיוט היום הייתי בביקורת אמרו לבוא עוד3 ימים כבר עברתי את התאריך שלי ודרך אגב ניסיתי כבר הכל עלמנת ליצור צירים חזקים שום דבר לא עוזר הייאוש חוזר אליי !!!

הצירים הגיעו ושני נולדה ב- 3/1/05 אחרי 12 שעות בחדר לידה ובסוף קיסרי ( חבל התבור היה כרוך סביב צווארה ) אז שני נולדה 3900 ק"ג
תודה לכולם על התמיכה אחלה אתר

מזל טוב ובשעה טובה!

מזל טוב מיכל @}
מה היתה הסיבה לניתוח?

היה לי גם איחור רציני בהריון ראשון - סוף שבוע 42 וכלום לא קורה. מה שהיה נורא זה שכולם דעו את התאריך - טעות גדולה מצדי! כולל אמא שלי שהתחילה להילחץ ולקפוץ כל טלפון כבר בשבוע 36 כי הכל יכול להיות... אני לא רציתי זירוז או ניתוח בגלל הסיכונים אז אמרתי בבי"ח שאולי יש טעות בתאריך ובאתי לביקורת, אבל לי עצמי הזמן נמתח כמו גומי. הכי מעצבן זה שכולם מתקשרים כל יום ושואלים: נו, מה חדש? או: את עדיין כאן? אווווף! איזה לא מתחשבים. כאילו לא מספיק קשה לי בעצמי שאני זקוקה גם להערות שלהם. בסוף ילדתי 3 שבועות לאחר תאריך הלידה המשוער ילד מקסים ששקל 3 ק"ג עם עור מקומט... לא, נורא, היום תודה לאל, עורו חלק כמו משי והוא צעיר בן 9. מה שכן, מאז בכל ההריונות אני עונה למי ששואל תאריך של שלושה שבועות אחרי לפחות, או מסתפקת בתשובה לא ברורה כמו: בחורף, בקיץ וכו'. ואז גם אני קצת מאמינה ולא כ"כ מסתכלת על ה"תל"מ" הלא מדויק הזה. היה לי מעניין לקרוא את חוויותיכן, החזיקו מעמד!

היתה לי שיחה עם מטפלת בשיאצו שרציתי להעלות כאן :
אני בשבוע 38 להריון ומרגישה רצון ומוכנות לסיים אותו. פניתי למטפלת שלי על מנת שתתן לי טיפול שיאצו לזרוז, והתשובה שלה היתה שהיא מאמינה שלכול תינוק יש את הזמן שלו לצאת וצריך לחכות לו. היא גם יעצה לי לדבר עם התינוק ולשדר לו אהבה ותמיכה על מנת שירצה לצאת מעצמו.
לכאורה טוב ויפה , אבל נותרתי עם התחושה שאני לא קונה את זה.
לשדר לתינוק שכדאי לו וזה הזמן לצאת לאהבה שמחכה לו - זו גם איזו התערבות ב"תהליך הטבעי" - רק שזה נחשב לבסדר,
לעומת זאת טיפול אקטיבי יותר לזרוז טבעי נחשב לפחות בסדר (האם באמת נחשב לכזה או שזו רק המטפלת שאליה פניתי?)
למה זה ככה ?
ומה אם עושים שיאצו ובמקביל שולחים אהבה?

לשדר לתינוק שכדאי לו וזה הזמן לצאת לאהבה שמחכה לו לא יגרום לאף תינוק שלא מוכן לצאת החוצה. אם מאמינים בזה, זה עשוי להוריד עכבות לתינוק שמוכן אבל משהו בולם אותו.
את אולי מרגישה רצון ומוכנות לסיים את ההריון, אבל התינוק שלך, כנראה, עוד לא - ולדעתי, גרימת לידה טרם זמנה, ולא משנה באיזה אמצעי (שיאצו או סטריפינג או שמן קיק או פרוסטגלנדינים מלאכותיים או כל דבר אחר), מזיקה. גם הלידה יותר קשה ועם סיכוי גדול יותר להסתבך, וגם התינוק שיוצא הוא לא בשל, כן גם אם "הגיע התאריך שמסומן לו על המצח". ותאמיני לי שאת לא רוצה שהתינוק שלך יצא לא בשל, אם אין סיבה טובה להוציא אותו.

הדבר היחידי שהייתי עושה בשלב שלך, זה דברים שעוזרים להתגבר על עיכובים. לא זירוזים: הליכה, מין, דמיון מודרך, הרפיה, עיבוד פחדים. מה שמתאים לך.

לא יודעת למה זה ככה.
אני עשיתי דיקור בשבוע 39, בגלל לחץ לגבי משקל התינוק (העריכו שהוא גדול ויקשה עלי ללדת לידה טבעית). כשכבר התחילה לידה, הוא "לא רצה לצאת" ונשאר גבוה, ובסופו של דבר סיימתי בלידה התערבותית מאוד (ואקום).
היום לא חושבת שהייתי עושה את זה. הייתי משחררת את החבל מעט יותר, ומנסה לשלוט פחות.

אני בשבוע 38 להריון ומרגישה רצון ומוכנות לסיים אותו
מצב מוכר מאוד-מאוד... מה לעשות שצריך שניים לטנגו
זה לקח ראשון חשוב להורות - ההחלטות שלנו טובות עד גבול מסוים. גם התינוק אינו לוח חלק לגמרי, וגם הוא צד בעניין.

מאחלת לך לידה קלה ומהירה, ותינוק בריא ומקסים @}

מותר גם לכאלה שאינן אמהות עדיין להביע דעתן פה?

רוצה לזרז לידה, באמת ממליצה לך לקרוא כל מה שכתוב למעלה.
תארי לעצמך שאת כזו מין Ten Month Mama או שתינוקך הוא כזה מין Ten Month Baby או אפילו כזה שאמור להוולד "רק" בשבוע ארבעים ושניים. (זה כמובן תלוי בהקשר משפחתי שלך ושל בנזוגך, אבל נניח שזה המצב.)
הרי אמרו לך והסבירו לך חזור ואמור והסבר, שסוף שבוע ארבעים זה התאריך המיועד שלך, ושמשקל של ארבעה קילו הוא מעין סף משקל מקסימום ומעבר לזה זה "מסוכן", וכך הלאה וכך הלאה מספרים ממספרים שונים שמתאימים יפה אולי לשמונים אחוז של האוכלוסיה שמתמרכזת לה בעקומת הפעמון, אבל אולי לא לך ולו.
אז מה זה כבר שבועיים בין חברים?...

אני לא יודעת למה את מתחברת או לא, אבל אני בטוחה שלא היית מסכימה לטיפול רפואי מניפולטיבי והתערבותי בשבוע השלושים כדי להוציא את הילד שלך. למה? כי זה "מוקדם מדי" כי הוא לא הבשיל ולא מוכן. להקדים בעשרה שבועות זה ממש מסוכן. את זה אנחנו יודעים מהסטטיסטיקה. אבל באותה מידה, גם בשבוע שלושים ושמונה הוא לא בשל ולא מוכן אם הגוף שלך לא מוכן והוא אמור להוולד בשבוע הארבעים ושניים או הארבעים ושישה.
בעיניי, לזרז, זה לקחת ממנו זמן רחם משמעותי שהוא זקוק לו כדי להשלים את ההתפתחות שלו. למשל בשבוע שלושים ושמונה ילד שאמור להוולד בשבוע ארבעים ושניים. זה חודש מוקדם מדי. עד כדי כך פשוט.

לבסוף, אני (כרגיל) מסכימה עם אם פי 3. לדבר איתו זה לדבר איתו. בצורה כזאת את מתקשרת עם התינוק שלך, ומביעה את רגשותייך. את לא "כופה" עליו שום דבר.

כמובן, יש לסייג ולומר שבאותה מידה יכול להיות שהוא אמור כבר מחר לצאת. וכמו שקומה ג' אמרה, זה לקח חשוב להורות. לא הכל בשליטתנו...
ועוד סייג, בחיים שלי עוד לא הייתי בשבוע שלושים ושמונה, אני לא יודעת כמה סבלנות תהיה לי בעוד עשרה שבועות...

גמני מאחלת לך לידה קלה ומהירה, ותינוק בריא ומקסים!

אני לא יודעת כמה סבלנות תהיה לי בעוד עשרה שבועות

אני יודעת (או ליתר דיוק משערת, על סמך נסיוני ונסיון רבות אחרות, במיוחד בהריון ראשון): שואפת לאפס. אומרים שהריון נמשך שמונה חודשים ועוד שנה.
זה לא קשור. גם כשאין סבלנות חשוב להמשיך.

אני בתחילת שבוע 42 (41+2), עדיין בלי צירים משמעותיים. אני מאוד רוצה ללדת באופן טבעי, בלי שום התערבות או זירוז. ראשית, רציתי להגיד שעזר לי מאוד לקרוא את כל הסיפורים, העיצות והעידוד של האימהות בעמוד זה ושבוע שעבר בעמוד של השבוע ה-41. רציתי לשאול אם מישהי מכירה תרגיל או אתר באינטרנט לגבי דימיון מודרך ספציפית לעידוד התחלת הצירים.

לי עזר לדמיין שער ענקי שנפתח לאט...לאט....
וככל שהשער נפתח התינוק יורד ויורד ומתכונן לצאת.
הייתי קוראת לו,בא אלי,
אני מחכה לך...
אני מתגעגעת לפגוש אותך.
אני רוצה להרגיש אותך,להריח אותך,
בוא לאמא מתוק...

בסוף הוא בא!
שתהיה לידה קלה וזורמת.

תודה על הדימוי. ניסיתי משהו דומה, תוך כדי שאני מדמיינת את צוואר הרחם נפתח ונמחק והרגשתי שהתינוק מגיב לכך.
אשמח לשמוע עוד רעיונות או דימויים שעזרו למישהי. וגם עיצות נוספות. קצת לחוצה מהתחושה שאין לי הרבה זמן עד שיתחילו ללחוץ עלי עם התערבויות לא טיבעיות.
האם יש עוד מישהי בסביבה במצב דומה כרגע ?

41+4 ועדיין שום דבר לא קורה. כלומר יש צירונים קטנטנים כמה פעמים ביום אבל רק לכמה שניות ולא נראה שהם מתחזקים. רק באים והולכים.
האמת מי החליט ש-40 שבועות זה 9 חודשים ? לפי החישוב שלי 41 שבועות מלאים זה 9 חודשים מלאים. כי תאריך הביוץ שרשמו לי הוא 20.8 וב-20.5 סיימתי 41 שבועות מלאים. ואז אם אני חושבת ככה זה פחות מלחיץ . הבעיה שהרופא שלי לא חושב ככה והוא הפנה אותי לזירוז ביום שישי. לא יודעת אם אני אלך...
אני בטוחה שלא יקרה כלום לעובר אם אחכה עוד כמה ימים, אך חוששת ללכת לביקורת בבית החולים שמה ילחיצו אותי שאני מסכנת את העובר. מישהו מוכנה לייעץ לי מה לעשות. . אני כן רוצה לבדוק שאכן הכל בסדר עם כמות מי השפיר וכו' אבל לא רוצה זירוז.

טוב, אם לדייק, תשעה חודשים הם בדיוק 39 שבועות ולא 41 שבועות.
קל לחשב מהעובדה ש52 שבועות זה שנה...

יתר על כן, בין ה20 באוגוסט 2005 ל20 במאי 2006 עברו בדיוק נמרץ 39 שבועות (את מוזמנת לבדוק ביומן). הסיבה לטעות היא שתאריך הביוץ מחושב כשבועיים לתוך ההריון. כלומר, וסת אחרונה חושבה להיות ב-שישה באוגוסט, ומשם אכן 41 שבועות עד לעשרים במאי.

אבל למה זה משנה כמה חודשים זה? מה שמשנה זה כמה זמן הילד צריך להשאר בפנים...

לטלי . אם כבר ילדת אז נזל טוב ואם לא : אני יודעת שבקופת חולים כללית לפחות אפשר לעשות מעקב דופק וכמות מי שפיר בקופה עצמה עד שבוע 42 מלא ולא בבית חולים .
כפי שראית שרשמתי אני ילדתי בשבוע 42 מלא ושלושה ימים ובבית חולים ניסו להפחיד אותי מאוד בלושה ימים האחרונים אל תלחצי עם המי שפיר תקינים ויש דופק לחץ דם תקין אין שום סיבה לזרז פשוט היא /הוא צריכים עוד כמה ימים .
בהצלחה ולידה קלה .

טלי,
אני ילדתי בשבוע 41+5 או 6 ,לא זוכרת בדיוק,
עשיתי דיקור אצל מישהי מדהימה , הליכות ,כולל טיפוס על גבעה...ו...סקס...
אין ספק שזה הזמן הכי קשה,
אח"כ הם נולדים מבושלים היטב!

טלי, גם אני מקווה בשבילך שהלידה כבר מאחורייך ושהיתה חוויה טובה.
(ומתנצלת על חוסר הרגישות שבהטפלות לסוגייה המתימטית בלבד..) @}

מה עושים?שבוע 43, כן 43.ניסיתי הכל מבחינת שיטות טבעיות לזירוז, רק לא שמן קיק.הליכה, מדרגות, סקס, דיקור,צמחים, דמיון מודרך, דיבור לעובר, ניסיתי להירגע אבל איך אפשר כשאוטוטו- עוד כמה שעות יגיע הזירוז בבי"ח? יש קצת צירונים לא משהו משמעותי.יש עוד שיטות, עוד משהו שאפשר לעשות? מה דעתכן על שמן קיק??אגב זה הריון שני.הראשון הסתיים בצירים ספונטניים בסוף 42.ההריון תקין לגמרי.אשמח לכל עזרה, אלא השעות האחרונות!

מוסיפה..אל תכתבו לי שהתינוק יוצא מתי שמתאים לו.אני מסכימה חלקית כי מבחינתי גם יש דד ליין ויש גבול עד כמה ניתן לסחוב הריון.הריונות בשבועות 43/44 הם מקרי קצה די נדירים שאני לא רוצה ולא חושבת שנכון לי לקחת את הסיכון, מה גם שאני יודלת בבי"ח וגם שם לא יתנו לי כבר להמשיך לסחוב.למה הוא לא יוצא?

סיפור הלידה של תותיק - מומלץ לקרוא בכל מקרה

שלום מצפה,
האם את יודעת בוודאות מתי נכנסת להריון? ואני לא מתכוונת למתי היתה הווסת האחרונה, אלא ליום שבו התעברת. כל כך הרבה
פעמים החישוב של השבועות לא נכון בגלל שלנשים יש אורך שונה של מחזור, והרופאים מלחיצים סתם.

בלידה השניה שלי ילדתי ב42. הרגשתי מוכנה כבר בסוף ארבעים. מה שעיכב את הלידה לדעתי אלה מתח וציפיה וחשש מה יקרה אם אגיע ל43- אולי המיילדת לא תסכים ליילד אותי, אולי אצטרך להגיע לבית חולים ולקבל זירוז?
אחרי ארבעים לא הלכתי למעקב הריון עודף כדי לא להוסיף עוד לחץ. המילדת המליצה לבוא לעשות מוניטור אצלה פעם בשבוע, כשבאתי למוניטור בשבוע 42 במצברוח די מדוכא היא עשתה מוניטור שהיה תקין, מיששה את הבטן ואמרה שהעובר די גדול ומבוסס היטב באגן, ביקשה רשות לבדוק אותי ואמרה שיש לי פתיחה של 2 סמ'. היא אמרה שהגוף לגמרי מוכן ואני צריכה לחשוב מה מפחיד אותי או מטריד אותי בקשר ללידה, היא גם אמרה שהיא מוכנה לחכות כל עוד אני מוכנה לחכות וללדת בבית. היא גם נתנה לי שמן קיק ואמרה שאם הגוף מוכן- זה יכול "להניע" אותו.
הביקור אצלה מאד הרגיע אותי- עברתי על כל האופציות של "מה יקרה" והצלחתי לקבל אותן, השתדלתי להתמקד באופציות הכי רצויות מבחינתי (לידת בית מדהימה, למשל) והצלחתי לשחרר, פתאום לא היה בוער לי ללדת דחוף.
באותו לילה לפני השינה שתיתי שמן קיק, הייתי במצברוח טוב אז קיימנו יחסי מין ואחרי כמה שעות התחילה הלידה שהסתיימה בשלום ובשמחה בבית.
למדתי ממה שקרה לי שכדי לאפשר לידה צריך להרפות, להיות מוכנה לכל מיני תסריטים ולקבל אותם ולהתמקד בתסריט הלידה האהוב עלי ביותר (ואולי גם שמן קיק עוזר- אני באמת לא יכולה לדעת...).
עוד דבר שאולי יכול לעזור (זה נראה לי מאד אישי ולא מתאים לכל אחת)- לצפות בסרטי לידה, זה עוזר לפעמים לדמיין איך התינוק שלך יוצא, לראות שזה אפשרי ברגעים שהלידה שלך נראית בלתי אפשרית.
מקווה שמה שכתבתי יעזור לך.
לידה טובה ושמחה.

מצפה יקרה
אני ילדתי את בני השני בשבוע 43 ו5 ימים כן כן.
יש דיבור בין המיילדות שנשים יולדות בערך באותם שבועות את הלידות שלהן.
הלידה הראשונה שלך ב-42.
אני מכירה את המתח והציפיה, לא לקחתי שמן קיק, חברה עשתה לי עיסוי מסיבי רפלקסולוגי,
שלא עבד בתחילת שבוע 43.
אני במקרים כאלה לא יודעת מה לייעץ.חיבוק?!
יש לי חברה ששמן קיק עשה לה צירים תוך כמה שעות, לא יודעת.
מזדהה כל כך.
אשמח להתעדכן, גם אני בהריון שלישי ותוהה האם אסחוב שוב עד 43.....
לידה טובה

הי לירי
עדין כאן, עדיין סוחבת, הדד ליין הוא סוף השבוע, כלומר סיום שבוע 43 אם כל המדדים יהיו תקינים
תחזיקי אצבעות!!

שוב כותבת ביאוש זקוקה לעזרה!אני מסיימת שבוע 43!!!!אין צירים
מה עושים??אני מכירה כבר את המנטרה שאומרת שהגוף יודע מתי והתינוק יודע מתי וצריך לבדוק מה עוצר אותי ואותו ודמיון מודרך וכל מיני דברים כאלה
אבל למה???איפה העניין הטבעי שבלידה? הצירים הספונטניים
באמת שלא הייתי בלחץ, באמת ובתמים אני רוצה ומוכנה ללדת
דיברתי עם העובר אינספור פעמים
במעקב הריון לוחצים על זירוז ואפשר להבין כי גם לי כבר מתחיל להיות לחוץ.רק המעקב מלחיץ אותי כי אני דוחה שוב ושוב הצעות זירוז ובדיקות וגינליות שנראות לי לא נחוצות
אני תוהה אם אני לא גורמת לנזק או מצוקה בעקבות ההריון הסופר עודף הזה (בעוד 3 ימים מתחילה שבוע 44) אני מדמיינת את הלידה ונעה בין הסיפור הטוב והשמח לבין תסריטים שחורים משחור
אני לא מבינה מה דפוק אצלי בגוף
למה כולן סביבי יולדות ורק אני לא
אומרים שצריך לשחרר לא? אבל תסכימו אותי שממרומי שבוע 43 זה כבר בלתי אפשרי שלא לחשוב על הלידה,העובר וקיבינימאט- מתי זה כבר יקרה!!!

קבלי חיזוקים על הדרך שעשית עד כה. זה לא פשוט תחת מכבש הלחצים של הממסד. מאחלת שהסבלנות תשתלם.

תודה
אני נוטה גם להתייחס ל"ממסד" לא רק כרע מוחלט, אף אחד לא מעוניין לפגוע במזיד ותוהה אם אני לא עושה עכשיו את הרע בכך שאני מושכת את ההריון

מצפה יקרה
ליבי ליבי איתך.
אולי תעלי קצת מדרגות?
המיילדת שלי העלתה אותי מדרגות- זה עשה לי בדיוק ציר וחצי,
אבל זה התחיל לידה.
וואלה אחות יקרה לא יודעת מה להגיד לך.
אני באה לבדוק את הדף כדי לראות מה איתך,
תעדכני.
חיבוק גדול

מידי פעם יש צירים, אפילו בתדירות של 7 או 10 דקות
הדולה שלי המליצה לי בשלב זה דווקא לנוח
היא אומרת שאם יתפתח משהו אמיתי זה יקרה גם אם אשן ועדיף שאצבור כוחות ולא אתיש את עצמי בתיזוזים
לאור העייפות שלי אני נוטה להסכים איתה כרגע
תודה לך על התענינותך

הייתי לפני חודשיים וקצת במצב שמצריך קידום צירים ולידה.
תמצית אם של קוהוש כחול בהחלט עשתה את העבודה (יחד עם חושך, נרות, קולות נמוכים ודיבור על רגשות )
ממליצה לנסות

_מידי פעם יש צירים, אפילו בתדירות של 7 או 10 דקות
הדולה שלי המליצה לי בשלב זה דווקא לנוח_
אם יש צירים כבר, אז ברור שלנוח לפני המסע הגדול.
יש לי הרגשה שברגעים אלה את יולדת...
אהבה.

מחכה לשמוע בשורות טובות.
אל תשאירי אותנו הרבה זמן במתח
מחבקת
כל טוב

מצפה לך

גם אני ילדתי בסוף
הצירים עליהם כתבתי ב15.5 התחזקו והתגברו למחרת כבר חיבקתי את האוצר שלי.איזה אושר גדול להיות אחרי. הלידה היתה די ארוכה.הצירים נמשכו 24 שעות ומתוך זה בחדר לידה הייתי 15 שעות או 16. בסופו של דבר הרגע שהרגשתי שהתינוק יוצא זה האושר הגדול מכל.עכשיו אני בבית מנסה להסתגל לשגרה של שני ילדים.זה קשה לי מאוד.יש לי ילד בן שנתיים וחצי שרגיל לקבל את מלוא תשומת הלב.התינוק הקטן מקסים, אבל לא יורד מהידים ולא ישן דקה במקום שהוא לא אני...זה בהחלט מובן ביחס לגילו אבל קשה מאוד עם ילד נוסף.תודה לכן על ההתעניינות והתמיכה.

ואגב, כנראה שגם על סף שבוע 44 אפשר ללדת ללא זירוז

וזהו !!! אנחנו מחכות לסיפור האמיתי עם החוויה והכל .
בינתיים עד שתאספי כוח , מזל טוב, אושר וכל טוב!!!!!

איזה כיף לשמוע
שמחה בשבילך מאוד.
להתרגל לשני ילדים זה משהו שלי לקח זמן.
לנשום הרבה אויר...
מזל טוב והרבה עזרה אמן.
לירי