חינוך ביתי לעצלנים

[אבישג_א*]

אוקיי, זו אני. ובכל זאת- מה? ההורים אחרים מתעצלים לעשות את זה? לא מבינים את החשיבות של זה? לא מוצאים את זה מועיל?
אני יכולה לענות בשם עצמי, אני לא ממש קוראת ספרי הורות, אין לי כח לזה (עד שאני קוראת משהו לא אקדמאי אני ממש מעדיפה ספר קליל) אבל גם, אולי בעיקר, אני לומדת המון על ההורות שלי בדרכים אחרות : שיעורים שמתקיימים בישוב, חברות שלי (שהן גם סוג של מורות שלי, חלקן לפחות), התבודדות (שזה סוג של חשבון נפש והתבוננות על מה שעשיתי במשך היום בשילוב תפילה למלכו של עולם) ועוד

קריאת ספרים כידוע היא רק דרך אחת ללמידה.

[יונת_שרון*]

תפילה לאם, כתבת:
הייתי רוצה להיות פנויה יותר
זה הזכיר לי סקר שעשו לא מזמן ובו שאלו ילדים מה היו רוצים שההורים שלהם יעשו אחרת. אחר כך שאלו את ההורים מה לדעתם אמרו הילדים. ההורים אמרו: ״הם בטח רוצים שנבלה איתם יותר״. אבל זה לא היה מה שהילדים אמרו. מה שהילדים רצו זה שההורים יכעסו פחות!

זה קצת חוזר למונח הישן והמושמץ ״זמן איכות״ -- כי לא חשוב רק כמה זמן מבלים עם הילדים, אלא גם באיזה מצב רוח מגיעים אליהם. וגם אם אנחנו לא מפנים אליהם את כל הזמן שהיה ראוי לפנות, עדיין אנחנו יכולים לפנות להם את כל הקשב מדי פעם.

[לילה_טוב*]

גם אני לא ממש קראתי ספרי הורות.. אבל קראתי הרבה בבאופן... ושוחחתי הרבה עם אמהות אחרות שאני מעריכה.

[תפילה_לאם*]

יונת, תודה. נקודה למחשבה.

[תפילה_לאם*]

ומה בעניין זה היא הדגישה באוזניי שהיכולות בתחום זה הוכחו כניתנות לשיפור, אולם השיפור מותנה בעבודה יומיומית. ?

[יונת_שרון*]

יש גם תחומים כאלה, זה נכון. למשל נגינה ברמה גבוהה מצריכה אימון יומיומי למשך זמן ועם תשומת לב. יש הורים שדואגים שהילדים שלהם יתאמנו יומיום כדי לא לפגוע בפוטנציאל שלהם להפוך לנגנים ברמה גבוהה. יש הורים שזה לא חשוב להם ויכול להיות שהילדים שלהם לעולם לא יגיעו לאותה רמה של נגינה. עניין של סדר עדיפויות.

[יעלפו_מהמושב*]

זה הזכיר לי סקר שעשו לא מזמן ובו שאלו ילדים מה היו רוצים שההורים שלהם יעשו אחרת. אחר כך שאלו את ההורים מה לדעתם אמרו הילדים. ההורים אמרו: ״הם בטח רוצים שנבלה איתם יותר״. אבל זה לא היה מה שהילדים אמרו. מה שהילדים רצו זה שההורים יכעסו פחות!

מעניין! תודה על זה

[תפילה_לאם*]

עניין של סדר עדיפויות.
אני חושבת שהדוגמה שונה מהמקרה שאני מתייחסת אליו.
אני מדברת על כישורים יומיומיים שכולנו נצרכים להם, לא על התמחות ייחודית, כישורים שאצל "ילדים בעלי צרכים מיוחדים" מתפתחים לאט יותר ועלולים גם לא להגיע למיצוי ללא עזרה.

[אבישג_א*]

_זה הזכיר לי סקר שעשו לא מזמן ובו שאלו ילדים מה היו רוצים שההורים שלהם יעשו אחרת. אחר כך שאלו את ההורים מה לדעתם אמרו הילדים. ההורים אמרו: ״הם בטח רוצים שנבלה איתם יותר״. אבל זה לא היה מה שהילדים אמרו. מה שהילדים רצו זה שההורים יכעסו פחות!
זה קצת חוזר למונח הישן והמושמץ ״זמן איכות״ – כי לא חשוב רק כמה זמן מבלים עם הילדים, אלא גם באיזה מצב רוח מגיעים אליהם. וגם אם אנחנו לא מפנים אליהם את כל הזמן שהיה ראוי לפנות, עדיין אנחנו יכולים לפנות להם את כל הקשב מדי פעם._

מעניין, לי זה דווקא די ברור, כלומר אם הייתי חושבת מה הכי חשוב לילדים שלי זה שאני לא אכעס (ולא בעוצמות כאלה), זה גם מה שגורם לי ללבטים על החינוך הביתי, אני חושבת לעצמי מה שווה החינוך הביתי אם אני מסוגלת להתפרץ ככה על הילדים שלי (ובעיקר על בעלי - שזה הכי מפריע להם). בגלל זה גם (לא רק) אני לא חושבת שאני אמא טובה יותר מאמהות שאינן עם ילדיהן, הכי חשוב בעיניי זה להיות רגוע ולתת יחס של כבוד לכולם, הרבה יותר מאשר להיות איתם.

מה שאני אומרת לעצמי זה שהחינוך הביתי לא משנה בעניין, כלומר גם אם הם לא היו בחינוך ביתי העצבים שלי היו נשארים באותו מינון (ואולי יותר) אז אני צריכה לעבוד על עצמי, ומשתדלת לעשות זאת (אגב בזכות באופן הצלחתי מאוד להתמתן) אבל אין לזה קשר לכמה אנחנו בבית ביחד.

[לימונית_limonitc*]

נראה לי שבחינוך ביתי דווקא כועסים פחות... כי כשהילד חוזר מגן/בי"ס עם כל מני מטענים (באותה מידה שההורה חוזר עם מטענים מהעבודה) ומתחיל להוציא ולפרוק את זה בבית
אתה לא מבין מה קרה ולמה הוא לפתע יוצא עליך ומתחיל להתגונן/לכעוס.
גם לא קל להם לדבר, "איך היה ב...?" "בסדר".... סוף דיון.
בחינוך בייתי קל יותר לקשור את הרגשות של הילד לדברים אמתיים שקרו לו ואפשר "לטפל" בגורם ולא רק להתמודד עם התוצאות בכעס.
כי אנו כהורים עדים להתרחשויות וכשזה טרי יותר קל להוציא מהם מה הבעיה, ואילו כשעוברות מספר שעות זה כבר עובר ל"לא רלוונטי" משם להדחקה שבסוף מתפרצת ככעס.
כבוד- היא נקודת המוצא שלי להרהורים על חינוך בייתי. שהילד הוא אדם שווה ערך כמוני, לא רכוש, לא מטרד, לא גוזל את זמני וכאלה,
כמו שלא הייתי מתנהגת לחבר/עמית/בוס/שכן, אני לא יכולה להצדיק התנהגות כזו לילד...