לעבור לדירה של סבתא מתה

[אמלי*]

רוב הזמן אני צופה צדדית פה באתר,אבל עכשיו פתאום יש לי התלבטות, וצורך עצום לשמוע דעות מהאנשים החכמים שאני כל הזמן קוראת פה...

זה נשמע נורא רע, לעבור לדירה של הסבתא שלי שמתה. יש כל כך הרבה שיקולים- לוגיסטיים, טכניים, כלכליים, שיקולי נוחות ומקום ובטיחות ו.... מה לא.
ואני מרגישה שעם כל השיקולים האלה אני עוד איך שהוא יכולה להסתדר, אבל אולי אני מתעלמת ממשהו גדול, שזאת דירה של סבתא שלי, שנפטרה לא מזמן, בגיל 89, סבתא שאהבתי אבל לא הייתי קשורה אליה מאוד...
מצד אחד אני אומרת לעצמי, אני אעצב את הדירה הזאת הכי פנג שואי שאפשר, אני אהפוך אותה לפנינה, אני לא ארגיש שאני חיה בדירה שלה... לפעמים נדמה לי שגם אם אני ארגיש , זה לא יפריע לי (ואפילו חשבתי שאני אשאיר כמה מהתמונות שלה של אבא שלי או אפילו אעשה פינה בשבילה...)
ולפעמים אני פשוט מרגישה שאני לא מסתכלת על הכל, ועולה בי פחד לא ראציונאלי , של לחיות בדירה של מישהו שמת.

יש פה למישהו ניסיון עם העניין? רעיונות, איך לדעת, איך לנסות להרגיש ולהבין אם זה טוב או לא?
אשמח לתגובות....

[תבשיל_קדרה*]

אהבת לבקר את סבתך?

[טרה_רוסה*]

מה סבתא שלך הייתה רוצה ?
מה יקרה אם את לא תגורי שם ? ישכירו אותה ? (יש משפחות בהן גם אם המשפחה מתכוונת למכור או להשכיר את הדירה, מקובל לא להשכיר דירה בשנה הראשונה לאחר המוות - כלומר, לא להרוויח כסף).

[אמלי*]

לא ביקרתי אותה כמעט אף פעם, היא הייתה תמיד באה אלינו... אין לי זכרונות משם, מלבד העובדה שהמיקום של הדירה קרוב מאוד לדירה שבה גדלתי עד גיל 10...
ואני לא יודעת מה היא הייתה רוצה. בעצם אולי אני כן יודעת - זה לא היה משנה לה. היא בעיקר הייתה אומרת "תעשו מה שטוב לכם" ושולחת בוריקיטס לארוחת ערב...
אם אני לא אעבור לגור שם -
הדירה תעמוד, אבא שלי ינסה למכור אותה, ייקח לו הרבה זמן , גם אם הוא יצליח- היא תימכר במעט מאוד כסף כי המיקום שלה והאוכלוסיה מסביב לא נחשבת למשהו,
מבחינתו, המעבר שלי לשם הוא פיתרון טוב, כי אז הוא לא צריך להתעסק עם זה. לפחות בינתיים.

[נועה_בר*]

לפני הרבה שנים הפסדתי הזדמנות לגור בבית של סבא וסבתא שלי, כי זה לא התאים לי אז.
נכדה אחרת נכנסה לבית, ועם השנים גם שיפצה וכו', היא זכתה לא רק בבית כי אם בחלקה מאוד נאה, "ואנחנו " (שאר הנכדים) נשארנו בלי כלום.
בית שווה הרבה דברים, השאלה מה את מחפשת ומה מתאים לך. ( לי לא התאים אז לעבור למושב נידח - שהיום הוא יוקרתי)
אם סבא וסבתא היו אנשים טובים ואחד מהורייך גדל שם בבית, יש אולי דברים טובים ושמחים סביב הבית.
מוות של אדם לא חייב להיתפס כדבר טמא, מלכלך או מפריע. אפשר לראות את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים.

אני גרתי בהרבה בתים/דירות בשנים האחרונות, תמיד נכנסתי אחרי אחרים, זרים שגרו שם. לאחד מהם ידעתי שאני נכנסת אחרי שגרה שם משפחה שהאב לקה בנפשו וקצת "השתגע". חששתי מאוד, ולבסוף עברנו לשם. השקענו קצת בטיהור האווירה.
בעיקרון אפשר לחוש באווירה של בית, כל בית, כשנכנסים אליו. האם נעים שם או לא. וכמעט כל בית אפשר גם להפוך למקום נעים, אם השקעה באווירה.
יש גם אנשים שבחיים עדיין אך חיים כמו "מתים".... צריך להרגיש את המקום מה הוא עושה לך, ולבחון כמה הדברים באמת מפריעים.
בדרך כלל, מנסיוני, ההפרעות האלו הן תוצר של החשיבה שלנו.

[תזמורת_הים*]

אני דווקא רואה את זה אחרת. לא רואה את הצד הנורא בזה. יש משהו יפה בלגור בדירה של סבתא שנפטרה. מעין דרך להמשיך את השושלת, את ההסטוריה של המשפחה... קשה לי להסביר את עצמי. לי אין אפשרות לגור בדירה של סבי וסבתי ז"ל אבל העברתי לדירתי רהיטים וכלי מטבח שלהם- למעשה ברגע זה אני מקלידה על מחשב שמונח על שולחן העבודה שהיה של סבתי. זו מזכרת חיה שיש לי מהם יום יום.
אני גם מכירה לפחות שני אנשים שגרו בדירות של סבים וסבתות שנפטרו וזה תמיד נראה לי מאד טבעי.
השאלה היא איך את מרגישה כשאת נכנסת לשם, מה הבטן שלך אומרת לך? מנסיוני הבטן תמיד יודעת אם הדירה מתאימה או לא, בלי קשר למי גר שם קודם.

[אמלי*]

תודה רבה על כל התשובות...
אתמול בערב כשישבתי וחשבתי על זה, נראה לי שהצלחתי להבין משהו מאוד גדול בהתלבטות שלי, וזה קשור למה שאת אמרת, אורית.
שהבטן שלי, לא יודעת!
אינטואציה תמיד עוזרת לי בהחלטות כאלה, ועד עכשיו שמחתי איתה והיא לא טעתה. והפעם- אני לא יודעת מה קרה - הבטן שלי מבולבלת לגמרי, יום אחד מרגישה ככה, יום אחד אחרת, נדמה לי שאני כל כך שקועה בשיקולי ההיגיוניים והכלכליים והמיקומיים... בקיצור בכל השיקולים שמחוץ לי.
ואני לא מצליחה להתחבר ולהבין מה אני מרגישה בקשר לזה, מה זה שולח לי. חשבתי אולי הערב לכת לדירה ולשבת קצת שם כדי להבין, אבל עשיתי את זה כבר, וזה לא מאוד עזר. אני לא יודעת איך להחזיר את ה"בטן" שלי לפעילות...

תודה לכולם...

[תזמורת_הים*]

יש לך אפשרות לעבור לשם לתקופת נסיון? לקחת רק כמה חפצים בסיסיים, לחכות עם השיפוצים והפנג שואי, ולגור שם תקופה קצרה, נגיד שבוע שבועיים. ככה תוכלי לראות גם איך הבטן מרגישה בדירה וגם איך את מסתדרת מבחינה לוגיסטית "קרה".

[קול_קורא*]

ועולה בי פחד לא ראציונאלי , של לחיות בדירה של מישהו שמת
אין מה לפחד
אם המנוחה קיימת במישור אחר
היא מן הסתם רוצה שתמשיכי לחיות הכי טוב שאת יכולה
( עד שיגיע תורך להצטרף לעולם הבא )

[תבשיל_קדרה*]

חשבתי על השאלה שלך.
יש לי זוג חברים שגרו בדירה של סבא וסבתא שלה (אחרי שסבא נפטר וסבתא עברה דירה), שהכרתי. אפילו אני - לא קרובת משפחה - הרגשתי שם נעים, כי אהבתי את הסבא-סבתא האלה. ובפעם הראשונה שביקרתי את החברים שם זה היה מיוחד.

לי זה גורם לרצות שלילדים שלי תהיה מערכת יחסים כזו עם סבא וסבתא, שהם יאהבו לגור בבית שהיה של סבא-סבתא כי הם אוהבים להיות שם.

[פיית_צמר*]

אמלי,
תזמורת הים צודקת, יש ללכת עם תחושות הבטן.
חוצמזה, אים תשכרי דירה אחרת, לכי תדעי מי גר שם קודם ומה היה גיגולה של הדירה מיום הקמתה...

[ברונית_ב*]

וזה מזכיר לי -
יש לי חברהשאביה נפטר בשנתו, בביתו בשוייץ. היא לקחה שניים מילדיה (פעוט ותינוקת בת כמה חודשים) ונסעה לשבת שבעה. הפעוט, בן שלוש אז, הגיע לחדר בו מת הסבא ימים ספורים קודם לכן ונתקף בדחף בלתי נשלט לקפץ על המיטה, להתגלגל עליה, להכניס לחדר רוח שטות.
במשך כל הביקור הם ישנו כולם בחדר, על אותה מיטה.
היא הסבירה לי שזה נבע מתחושת בטן וגם מתוך רצון לזכור את החי על פני המת.

חוצמזה, אם תשכרי דירה אחרת, לכי תדעי מי גר שם קודם ומה היה גיגולה של הדירה מיום הקמתה...
זה אשכרה נכון. כל דירה והסיפור שלה. עדיף דירה שמישהו נפטר בה בשלווה מאשר כזו שמישהו חי בה באימה.
כך או אחרת, טיהור אנרגטי (מלח, מרווה, נרות, ברכות לבביות) יעשו לך תחושה טובה. כמו גם לצבוע, לנקות עד אחרון החריצים של הבלטות, פנג שואי וכו'.
זאת הזדמנות!

[טל_טיבי*]

לי זה גורם לרצות שלילדים שלי תהיה מערכת יחסים כזו עם סבא וסבתא, שהם יאהבו לגור בבית שהיה של סבא-סבתא כי הם אוהבים להיות שם.

ואני הייתי שמחה לגור בבית של סבתא שלי.

[בשמת_א*]

ואני הייתי שמחה לגור בבית של סבתא שלי
גם אני, בעיקרון.
והבית שלי מלא עכשיו דברים ורהיטים שהיו של סבתא שלי, וזה מאוד משמח אותי. אהבתי אותה מאוד, ונעים לי ולבתי (שאהבה אותה באותה מידה, אם כי פחות שנים) להרגיש שהיא עדיין חלק מהחיים שלנו, כי השולחנות הקטנים האהובים שלה אצלנו, וכי אנחנו מתכסות בציפה שאהבנו אצלה, ואוכלות בכפות שהיו שלה (מבין כל הכפות, את אלה אני שולה במיוחד... ).

[תבשיל_קדרה*]

והבית שלי מלא עכשיו דברים ורהיטים שהיו של סבתא שלי
גם לי יש כמה חפצים כאלה. תענוג.

[אמלי*]

תודה בנות....
קצת ישיבה בבית שלה, והתבוננות בפריטים, והיזכרות בחיים, וקריאה כאן.... עזרו לי לקבל שלמות עם החלטה שלגור בדירה שהייתה שלה, בשלווה.
עכשיו הדיון הופך להיות לדיון אחר... שאולי כדאי לקרוא לו "לעבור לעיר"...
אבל אולי זה לדף אחר...
תודה!

[טל_טיבי*]

ולי יש רק מטפחת ראש...
והרבה זכרונות.

[חגית_ל*]

אני מוצאת שזה מאוד קשה. יש לנו את הדירה של סבתא שלי שנפטרה לפני 4 חודשים. בדירה הזו אני גדלתי בתור ילדה ובערך בגיל 12 חזרתי לשם כדי לישון שם בלילות עם סבתא שלי, לא רחוק מהבית של אמא שלי.
אני מאוד קשורה לדירה, לקירות, לצבעים המתקלפים לסידור שסבתא שלי סידרה וטבוע בי כ"כ הרבה שנים.
יותר מהכל אני אוהבת להריח את הריח כשנכנסים לדירה.
אחותי באה במיוחד לפני חודש כדי לסגור את ענייני הדירה, לפנות את הדברים ולסדר משום שלא אמי ולא אני מסוגלות לכך.
התנגדתי באופן נחרץ למכירת הדירה. אם זה היה תלוי בי בכלל הייתי משאירה את הכל כמו שהוא שיעמוד שנים, אבל יש אילוצים כלכליים. אני אמורה לארגן את השכרת הדירה. אני כ"כ לא מסוגלת לעשות את זה.
תודה על הדף.

[תבשיל_קדרה*]

חגית, סליחה שאני נדחפת -
בא בחשבון שתגורו בדירה הזאת?

[חגית_ל*]

לא, זה בירושלים ואנחנו בשוהם. חוץ מזה זה יהיה בשבילי חתיכת דיכאון לגור שם בלי סבתא שלי.

[אמלי*]

מתחשק לי לסגור מעגל לדף...
הדירה הקטנה של סבתי נשארה ריקה, למרות ההשלמה שלי עם היכולת לעבור לגור בה- לא הצלחתי להשלים עם לעבור לעיר... אני נשארתי בכפר שלי, והדירה, נשארה עומדת, על חפציה, רהיטיה, אפילו צלחות מהשבעה נחות במתקן הייבוש כלים וצוברות אבק...
עד שלפתע נמצא לה קונה!
וצריך לפנות, לסדר, ואף אחד לא יודע מה לעשות ממש עם מצבור הדברים שיש בה- הרי לא חסר לנו כלום... אז הגיעה המשפחה שלנו לאסוף איש איש איזה חפץ או שניים שקסמו לו, אני לקחתי שתי ציפורים מעץ מביטות לשמיים, היו גם ברבורים, צלחות פרחוניות ושלל פיצ'פקעס שאפשר למצוא רק בבית של סבתא...
ובאורח קסם, החיים הציגו בפנינו משפחה, שזקוקה כעת לדרך חדשה וזקוקה מאוד ל...תכולת דירה.
וכך בקלות התפרקה לה דירה, בהרגשה נפלאה...

[חגית_ל*]

אני לא מבינה למה מוחקים פה כל מיני דפים חשובים.

[תזמורת_הים*]

חגית, מי מוחק? רק שאלו אם אפשר למחוק, ובזכות זה הדיון בכלל התעורר לחיים.
מחקתי את התיוג למחיקה כדי שיהיה ברור שלא הולכים למחוק.

[חגית_ל*]

תודה רבה לך אורית @}

[פלוני_אלמונית*]

_נכדה אחרת נכנסה לבית, ועם השנים גם שיפצה וכו', היא זכתה לא רק בבית כי אם בחלקה מאוד נאה, "ואנחנו " (שאר הנכדים) נשארנו בלי כלום.
בית שווה הרבה דברים, השאלה מה את מחפשת ומה מתאים לך. ( לי לא התאים אז לעבור למושב נידח - שהיום הוא יוקרתי)_
אני מתמודדת כרגע עם משהו דומה - אחי עבר לגור בדירה של סבתא (שלא מתה אלא הועברה לבית אבות). ועם הזמן הוא שיפץ (על חשבון הירושה העתידית שלו) את הדירה אבל בעצם גר שם בלי לשלם שכר דירה או חשבונות כבר כמה שנים טובות (בערך 8). אני מרגישה שיש בזה משהו לא-פייר. שבגלל שאני בחרתי לא לגור שם (היה לי קשה עם האווירה של סבתא, למרות שהשקעתי המון בפינוי, סידור וניקיון שם) אז הוא זכה למעשה בדירה ללא שכר דירה וללא תשלומים מה שמתבטא בסכומים של מאות אלפי שקלים לאורך השנים.
אני מרגישה מרמור אבל לא יודעת מה בעצם אני רוצה לדרוש וכל פעם שאני מעלה את הנושא טוענים שאני קנאית ושזה לא ענייני.

[אנונימית_מחמת_הפרטיות*]

אני גרה בבית שבו גדלתי בילדותי, בית הורי, הם עברו לדיור מוגן חודשים ספורים לפני שנפטרו. לא ידענו שכך יהיה ולאחר תקופת התלבטות לבקשתם ולרצונם עברנו לבית שלהם.
היום אני רואה פלאשבקים מהילדות שלי בכל מני מקומות בבית, וזה לא פשוט... יחד עם זאת אני חשה עדיין עטופה בהם. הם סביבי. למרות שהבית נראה אחרת לגמרי כעת, ובכוונה, האנרגיות שלהם סביבי ורוב הזמן אני שמחה על זה. יש המשכיות. יש גם צער וגם קשיים מזה לפעמים...