אלבאום דף חדש

שרית אחלה חוויה. משהי שטיפלתי בה, הייתה מאבדת את כל תחושת החומר ומרגישה שעומדת בחלל. זה היה נמשך לאורךהמון זמן, בו היא פחדה לזוז מהמקום.

בקרוב מאוד תיפתח קבוצה לתרגול תנועה אנרגטית - מודעות אנרגטית. הקבוצה תתקיים בסביבות הרצלייה פיתוח, בימי שלישי אחת לשבוע , כשלש שעות, לאורך שלשה חודשים. עלות הסדנא 70 ש"ח למפגש, אפשרות לשלשה תשלומי עבור כל הסדנה.
נושאי הלמידה:
תנועה אנרגטית, חישת הגוף האנרגטי בזמן תנועה. מודעות לקשר של הגוף האנרגטי לגוף הפיזי, תנועה בגוף הפיזי מונחית אינטליגנציה אנרגטית, תנועה במרחב עם גוף האנרגטי.
תקשורת אישית ובין אישית (כולל זוגית) מהזווית האנרגטית.
אינטגרציה בין האינטליגנציות מזווית האינטליגנציה האנרגטית.
מדיטציות שונות לטיפוח המודעות האנרגטית.
כלי טיפול אנרגטיים.
הקבוצה תתרגל בשעות הערב, או הבוקר תלוי במשתתפים (אפשרות לשתי קבוצות).
כל המעוניין נא לשלוח אימייל (נא לציין בוקר או ערב). ברגע שהקבוצה תהייה מלאה, היא תפתח.
[email protected]

שלום משה.
גלשתי לדף שלך.מאוד הסתקרנתי. אינני מטפלת ,אך מתעניינת בתחום האנרגטי.(הבנתי שזהו חלק מהנושאים בהם אתה עוסק)
שאלתי: האם כיפוף כפיות כפי שאורי גלר מבצע ,עצירת שעונים וכ"ו. קשורים לאותה אנרגיה שאתה מרבה לדבר ולעסוק. . האם זה אמיתי או אחיזת עיניים ?האם לדעתך ניתן באמצעות כוח האנרגיה לטפל במצבים כמו: שיתוק. פרקינסון , חרשות ועוד..?
בתודה מראש...

שלום אמילי
איני מתמצא מספיק בנושא של אורי גלר, למרות שמניסיוני האישי הוא קימט טבעת שהוחזקה בתוך ידי ללא שנגע בה או בי. למחייתו הוא מרגיש מחצבים שצריך לחצוב, באמצעות חישה של החושים המיוחדים שלו, עד כמה שאני מבין. מכיוון שהוא עשיר גדול, אולי זה אמיתי ביותר.
ללא ספק ישנם אנשים השולטים באנרגיה ברמה גבוהה ביותר, ויכולים לרפא מחלות שונות. איני ברמה כזו.
מה שאני מלמד שייך לרמת מתחילים. ניתן לחוש דברים רבים, בעיקר את המצב של האחרים, את התקשורת שלנו עם כוחות שונים, לחוש אחרת את החיים, לדעת דברים מסוימים, איך לנקז אנרגיה עצורה מגופו של אחר על מנת לאפשר לו להבריא את עצמו ועוד כל מיני דברים שברמת השליטה הבסיסית בנושאי האנרגיה.
כל אחד יכול לקחת את הנושאים הללו ולפתחם למקומות שונים ורבים.
מה שחשוב עבורי הוא להעביר שאינטליגנציה אנרגטית ניתנת לפיתוח ושליטה מודעת ברמות שונות.
הבסיס המוקנה על ידי, מאפשר גישה והבנה של הנושא, ולכן מאפשר לאחר מכן, ללכת איתו כיברת דרך נוספת על פי רמת ההשקעה של כל אחד.

תודה משה.

האם למישהו יש ידע מעניין בנושא אורי גלר, או איך מפתחים בצורה מכוונת את הכישורים הללו?

לא בקשר לאורי גלר.
מטופל בן 8, רגישויות יתר מטורפות. מריח את המזרון כל הזמן. כשאני שואלת, אומר לי שהוא מריח איך הריח של המזרון משתנה לריח שלו.
העניין שרציתי לעלות הוא כשישבנו בישיבה מזרחית אחד מול השני, והסתכלנו בעניים, ביקשתי ממנו שירפה את העניים ויתן להם לשקוע פנימה. ואז... הוא נפל לאחור ודפק את הראש שלו ברצפה. כנראה לא הפריד את תנועת העניים מהראש. בכה נורא. היה ממש קשה. ברגע של אינטימיות לחוות כזאת נפילה. משתפת כדי למנוע מיקרים כאלו בעתיד.

כנראה שתמיד ישנה הפעם הראשונה. תודה שרי על השיתוף. מאוד חשוב.
כנראה שמה שהוא עשה בפועל היה למשוך את עיניו לאחור בתחושת הגוף, במקום לאפשר להן להשתחרר אל תוך הגולגולת בעדינות. כנראה שצריך לשים יותר דגש על דרך ההסבר של מה מבקשים.
כדאי להסביר מה עומדים לעשות, לפני הבקשה לשחרר את העיניים אל תוך הגולגולת. כדאי לנסות להרגיש שהן מתבוננות מהמוח האחורי או מבסיס הגולגולת, בלי להגיד להביאן לאחור או משהו בסגנון.
יכול גם להיות שמה שקרה לו הוא שברגע של הרפיית העיניים, איבד את האחיזה במציאות הפיזית ולכן לא שלט בגופו. כמו שכבר הזכרנו את אובדן תחושת הקרקע.
מה דעתך?

כשאני משחזרת את הנפילה זה באמת היה מאוד פתאומי ומהיר. כמו התעלפות. מקבלת את ההסבר שלך. הילד באמת בעל אינטליגנציה אנרגטית יוצאת דופן מלבד הרגישויות לריח ושמיעה. דיברתי עם המורה שלו כי רצו לתת לו ריטלין בגלל בעיות קשב וריכוז ובגלל התנהגויות מוזרות. הצלחתי לשכנע את המורה לרדת מזה בנתיים ולתת לי הזדמנות לעזור לו. יש לך רעיונות לתרגל איתו בנושא האנרגטי?
במדיטצית האפור הוא כבר שולט יפה ומשתמש בה גם מחוץ לטיפול.

שרי,
כנראה שבמקום מגוריך יש משהו מיוחד בנושא האנרגטי. המקרה החריג ביותר של ילד בעל יכולות אנרגטיות שנתקלתי בו היה משם. הילד ההוא יכול היה לראות הילות, רגשות, מחשבות, גלגולים. היה ילד מיוחד ביותר.
נראה שהדבר החשוב ביותר הוא לגונן על הילד. קשה לעשות זאת, אבל יש כמה דברים שצריך לדעתי לעשות.

ללמד את הוריו לקבל את הייחודיות שלו באהבה, מבלי לנסות לגרום לו להרגיש שהוא חריג בדרך כלשהי אלה ילד רגיל ואהוב לכל דבר ועניין. לא ניתן להסתיר מילד כזה רגש או מחשבה כלשהיא העוברת בין הוריו.
מומלץ ללמד אותו להבין שזוהי אינטליגנציה, מה המשמעות של זה, מה התחומים שלה, איך ניתן לעבוד איתה בדרכים שונות, מבלי להפוך לחריג בעיני האחרים. חשוב ביותר שלא ינסה להשתמש בה בצורה מופגנת בסביבתו.
נסי ללמד אותו לא לדבר על הנושא אלה עם אנשים בוגרים כקטנים המסוגלים לחוש את הנושא. חשוב ביותר על מנת שלא יהפכו אותו לפריק. תנסי ללמד אותו איך לחוש את מי שחש ויודע כמוהו.

האם האפור גורם לחסימות בתחום האנרגטי? במידה וכן צפי שיפסיק להשתמש בו. נראה כחשוב לדבר איתו על כך.
במידה ולא, נראה נכון ללמד את תרגול השורשים ברמה הגבוהה שלו. זה יכול לשמש ככלי לעבודה אנרגטית עבור ילדים כאלו, המספק עניין רב במחקר התחום האנרגטי, וידע איך לשלוט בו. כשמגיעים לרמה שניתן לקבל אינפורמציה ישירות מכדור הארץ, מגיע השלב בו האדם מרגיש את החיבורים בצורה שמרגיעה אותו ביותר, נותנת ביטחון עצמי מבוסס, ומאפשר לו להתעסק בנושא מבלי להפוך למוזר בעיני החברה, (כל זמן שאינו מתרברב בנושא). החיבור לידע של כדור הארץ, יכול לגרום לאובדן תחושת הבדידות, שהידע לרוב מקנה.

חשוב לקחת בחשבון את גילו. קשה מאוד לדרוש מילדים קטנים הנלחמים על חייהם ומקומם בחברת ילדים אחרים, לא להשתמש בכל מה שהם יודעים על מנת למצוא את מקומם. זוהי הבעיה הגדולה ביותר העומדת בפניך כמטפלת.
הצורך למצוא מקום, מגיב לרוב דרך הכישורים המיוחדים שלנו כבני אדם. אחד בספורט, אחד בלימודים, אחד באמנות ואחד בידע שהוא יודע. הבעיה היא שאלו שיודעים מסתבכים חזק מאוד עם האחרים ברגע שמשתמשים בידע.
אתה מוזר - לך מפה פריק - לא נכון אתה שקרן – מאיפה אתה יודע? - מאיפה אתה ממציא את הסיפורים הללו - וכל מיני דרכים שונות שמי שאינו יודע, משתמש על מנת לדכא את אלו שכן יודעים ורואים לעומקם. הפחד שהיודע מחדיר מעצם הידיעה, באלו שלא מאפשרים לעצמם או שאינם יכולים לדעת, הוא גדול מאוד. כל ציד המכשפות לאורך ההיסטוריה מושטת על כך.

שליחה על ידי שרי* » 01 דצמבר 2006, 16:20

משה, תודה. חיכיתי היום לפגישה שלי עם הילד, אבל ההורים ביטלו ברגע האחרון (בגלל נסיעה ). האמא עדיין מתלבטת אם ללכת לנוירולוג למרות שביקשתי ממנה לתת לטיפול הזדמנות. נראה שההורים מאוד מפחדים מהמוזרות של הילד. מזל שהילד מאוד מתחבר לטיפול וההורים הבטיחו לי להמשיך לפחות חודש. זמני קצוב ואני מתכוונת לנצל אותו ככל יכולתי לטובת הילד.

שרי
ההורים הם הדבר היחידי החשוב במקרים מעין אלו. הילד, ברור שיאהב את הטיפול. סביר להניח שהוא מרגיש שאת האדם היחידי על כדור הארץ שמבין אותו. אני ממליץ בחום גדול להשקיע כל מאמץ הסברתי בהורים. במידת הצורך אשמח להגיע לאזור על מנת לעזור. ללא הבנתם וקבלתם, אין סיכוי לילד הזה לשרוד את השנים הבאות מבלי שיחשב לחריג, על כל המשמעויות שבדבר.
אסור מצד שני לשכוח שבמידה וצריך בדיקה נוירולוגית, חייבים לבצע אותה.

כשאני קורא את תיאור המקרה מחדש, איני יכול שלא לשאול מה הילד ראה ברגע שהוא נכנס לאובדן השליטה, או מה גרם לו לאובדן השליטה. האם יכול להיות שהבכי לא היה מהמכה אלה מהבהלה ממה שראה או חווה? אנא בדקי זאת ביסודיות ובזהירות.
קורה שילדים חכמים במיוחד, יודעים להסוות היטב את מה שאינם מעוניינים להעביר הלאה.

שליחה על ידי שרי* » 02 דצמבר 2006, 21:33

משה, למה צריך בדיקה נוירולוגית? שמעתי שברגע שנוירולוג ממליץ על ריטלין, בית הספר יכול לחייב לקחת. לילד אין שום בעיה לימודית וגם שום בעית ריכוז או מיקוד. הילד קלט בטיפול אחד קפיצות 1-5 עמד בגדילה כמו גדול, הסתכל לי בעניים לפחות 5 דקות ברצף, והכי חשוב קיבל בשמחה את האפור. בגלל שמשעמם לו בזמן השיעור והוא נמצא בעולם משלו שהרבה יותר מרתק אותו ?

שליחה על ידי נטע* » 02 דצמבר 2006, 21:43

שלום משה וגם לך שרי,
לגבי הבדיקה הנוירולוגית, לא הייתי משכנעת את ההורים לא לעשותה. חשוב, לדעתי, שההורים יהיו בטוחים שהילד בסדר מבחינה נוירולוגית (אם אכן זה כך). זה יכול להרגיע אותם ולתת לך, שרי, את ההזדמנות להמשיך בטיפול.
לגבי מדיטציית האפור. אני עובדת עם ילד בעל רגישויות גבוהות, שמתנגד למדיטציה כי הוא לא אוהב צבע אפור. זה לא צבעוני לדבריו. פעם אחת עשינו את המדיטציה והוא הרגיש נעים, למרות ההתנגדות, אך לא מוכן לחזור על כך. ניסיתי גם בדרכים עקיפות ובעבודה עם בד אפור,צבעים וכו'.
הילד כן לובש אפור, והרבה פעמים כל הבגדים שלו אפורים או כחולים. הוא אוהב ללבוש תמיד רק גוון אחד.
אני לא זוכרת אם שאלתי אותו אם הוא אוהב ללבוש בגדים אפורים. אעשה את זה במפגש הבא.

שליחה על ידי שרי* » 02 דצמבר 2006, 22:20

נטע, איזה כיף שאת פה.
מה שאני "מוכרת" במדיטצית האפור זה בעיקר את נושא הוויסות. מספרת על כפתור שיכול לשלוט על הווליום של הגירויים. מציגה משולש של נשימה מודעת, הרפיה של הגוף ואז האפור. מין קיט של כלים שנותנים לילד תחושה שיש לו כוח להשפיע על הגירוי.
חשוב לי שתהיה קודם כל מודעות לגירוי- זיהוי. ואז התגובה נמצאת באור, זה הופך למשחק של מודעות. בעברית- אין לזה שתי מילים. זה נקרא תגובה. אבל באנגלית יש react או respond וזה עושה את כל ההבדל.
בנושא הנוירולוגי, תודה על העצה. אני אנסה לעדן את ההתנגדות האימפולסיבית שיש לי כלפי היד הקלה על המירשם.

נטע, תודה על השיתוף, שמעתי שהשילוב בין הוראה מתקנת לשיטה עובד עבורך נהדר. כל הכבוד ובהצלחה רבה.
נראה ששרי שמה את הדגש במקום הנכון. צריך לעבוד על הסברה של הנושא, עד שהוא מובן מספיק בכדי לרצות לקבל את זה ככלי עבודה ולא יותר. אין כאן דבר האמור ליצור התנגדויות. האם הוא מתנגד לסירופ לשיעול כאשר הוא חולה, או למשהו להורדת החום ברגע שיש לו חום גבוה?
השאלה היא עד כמה הרגישויות מפריעות לו, והאם הוא רגיש ייתר, או בעל אינטליגנציה אנרגטית מפותחת, או שניהם. לרוב אלו בעלי האינטליגנציה האנרגטית המפותחת, מפתחים התנגדויות גדולות יותר לאפור מאלו בעלי רגישויות ייתר.
צריך להסביר להם את נושא כפתור הוויסות, עד שיפסיקו לפחד מהנושא. כדאי לתרגל איתם את הורדת החושים עד למצב בו החושים לא מתפקדים בכלל, ולאחר מכן להראות להם איך מחזירים אותם לתפקוד חזק (אפור על גבול השחור לאורך זמן ארוך מספיק לאומת לבן זוהר). רק לאחר שיבינו שזה מכשיר המאפשר יכולת כוונון מדויקת ומיוחדת, יפסיקו לפחד לאבד את הרגישות.

שרי
גם כשההתנגדות שלנו למרשמים גדולה מאוד, עדיין אסור לנו על פי החוק להתערב בכך. ממליץ לא לעדן את ההתנגדויות אלה להסירן כליל.

שליחה על ידי שרי* » 03 דצמבר 2006, 15:10

הבנתי. תודה.

שרי, האם תוכלי לשתף בתחקיר על הילד ומה לדעתו קרה לו?

שליחה על ידי נטע* » 06 דצמבר 2006, 20:49

המשך למה שכתבתי על הילד שאוהב שכל הבגדים שהוא לובש יהיו בצבע אחד. אין לו העדפה לאפור. מה שחשוב לו שכל הבגדים יהיו מאותו הצבע. לשאלתי למה? הוא אמר שהוא מרגיש לא נוח, לא נעים לו כשיש כמה צבעים...
החלון שלי אומר: הייתי מחבק אותך עכשיו, אבל אני רק מחשב.. מענין.
נטע

שליחה על ידי אני* » 07 דצמבר 2006, 22:05

לפני כמה ימים סיימתי את הלימודים בשיטה ואני רוצה להודות לך משה על שהורשת לנו שיטה נהדרת ששינתה לי את החיים ואני מקווה שגם תעזור לי לעזור לאחרים בעתיד.
מאוד מצער שאתה לא יכול להרגיש את התודה והאהבה שמגיעים לך מכל מי שחווה את התהליך המדהים הזה שאתה אחראי לו.
אני חושבת שרצוי שנזכה להכיר אותך באופן אישי וקוראת לכל מי שסיים, להצטרף לאחת מהסדנאות של משה כדי לחוות אותו .
ושוב תודה לך משה ואני מקווה שתזכה לקבל בחזרה את מה שהענקת לכל כך הרבה אנשים.

אני
שמחתי לקרוא את שכתבת, תודה רבה לך ולכל מי ממוקיר את השיטה. אשמח לראותך וכמובן גם אחרים בין המתנסים בדרך בה אני מאמין.
אני מאחל לך להצליח לעזור לאנשים רבים ככל הניתן, ולא לשכוח לעזור קודם כל ליקירים לך ביותר ולעצמך.

זהו אולי המקום להדגיש לכולנו ההולכים בדרך ההתפתחות, שההתייחסות לקרובים לנו ביותר, היא הרמה ההתפתחותית הגבוהה ביותר שניתנת להשגה. פיתוח הסבלנות והסובלנות לדברים הקטנים כגדולים המנהלים את חיינו, מראים על הרמה אליה נגיע. רמת הרגש שניתן להשקיע בעשייה, מבלי שזה יפר את האיזון בין האינטליגנציות, מהווה חלק עיקרי ביכולת להרים את רמתנו הרוחנית לגבהים גבוהים במיוחד.
רמת החמלה שנגיע אליה תראה את העבודה האמיתית שעשינו. וכמובן רמת האהבה שנאפשר לעצמנו לחוש.
לכל מסיימי המסלול, ולאלו שעסוקים בדרך, חיבוק גדול, עלו והצליחו.

נטע
בנושא הצבעים השונים ולא נעים, יכול להיות שעל מנת לחוש אחידות עם עצמו הוא חייב ללבוש צבע אחד בלבד. המצב יכול להיות תוצאה של הרגישויות. הצורך במשהו ברור ובעל גבול אחיד.

"הרקיע עצמו מסתובב סחור סחור, השמש זורחת ושוקעת, הירח הולך וגדל, הכוכבים וכוכבי הלכת נעים בהתמדה, הרוח נושבת באוויר, המים עולים בגאות ויורדים בשפל, משמרים את עצמם,מלמדים אותנו, כי עלינו להיות בתנועה מתמדת".

"מעל לכל, אל תאבד את תשוקת ההליכה שלך, כל יום אני מוליך את עצמי למען הבריאות,ומתרחק מכל מחלה, הולכתי את עצמי אל מחשבותי הטובות ביותר, ואיני מכיר מחשבה מעיקה עד כדי כך שלא ניתן יהיה להימנע ממנה באמצעות הליכה... אבל בישיבה במקום אחד, וככל שאדם מרבה לשבת במקום אחד,
כך מתקרב הוא יותר לחולי,,, לפיכך, אם רק ימשיך אדם ללכת, הכול יהיה כשורה".

"טוב לאסוף דברים, אבל עדיף לצאת לטיולים".

לפלוני
תודה על הכתוב. דברי חכמים נשמעים תמיד טוב, ונקראים עוד יותר טוב. אני כבר בדרך

שליחה על ידי שרי* » 10 דצמבר 2006, 22:20

בקשר לילד שנפל בהרפית העניים. חיכיתי לפגישה איתו ושאלתי על הנפילה. אמר שחשב על המחנה והאיש שהלך לקנות משהו והמחנה התפוצץ. לא מבינה למה התכוון. אמא שלו אמרה שזה איזה סרט שהוא ראה.
שיחזרנו את מה שהיה וחזרנו על התרגיל רק בלי הנפילה.

שרי,
יכול להיות שהילד אינו מרפה את עיניו על מנת לא לראות ייתר על המידה. יכול להיות מצב בו הוא מנסה לחסום את כמות האינפורמציה. ברגע שהרפה את עיניו, יכול להיות שחזר לסרט שראה, על מנת לברוח מכמות האינפורמציה שיכל היה לראות.
במידה ובמקרה אני צודק, עליך לנקוט בזהירות רבה, בכל פעם בו את מבקשת ממנו להתחבר בהרפיה לחושיו, או לפנימיותו (שזה אותו הדבר עבור רגישויות ייתר). צריך לדעתי להסביר לאן ההרפיה יכולה להביא אותו, עד כמה פתאומיות ההצפה יכולה להוביל למקומות שהוא אינו מוכן להם. עד כמה הוא יכול בבת אחת להתחבר לעובדות או למראות, שהוא מנסה הרבה זמן לא לראותן.
אני ממליץ שלפני כניסות כאלו, יתורגל כוח הרצון באופן בו הילד לומד את מערך הווסתים במוח.
אשמח לדעת עוד על המקרה. במידה ולאחרים ישנם מקרים קרובים או דומים בנושא ההשפעה של הורדת ההגנות על ידי ילדים בעליי רגישויות ייתר (או מבוגרים), נשמח לקבל את האינפורמציה על מנת להבין יותר.

שלום משה.
יש לי מטופל כבן - 12 .קו הראש שלו מתחיל כ-3 ס",מ אחרי הקצה.לילד קשיי לימודים רבים בנוסף וגם קשיי קוארדינציה.
שאלתי: האם קו ראש שכזה משמעותו : "מוציא דבר מהקשרו " וכן , " קשיים בתהליכי חשיבה" והטיפול בו יתבצע במקרה זה ע"י ברור אם הבין דברים / הוראות וכ"ו ואז, לתת לו לחזור על הוראות ,ומשימות ?
האם יש משהו נוסף שניתן לעשות במקרה זה? לגבי קשיי הקואדינציה.אני מפעילה אותו בתרגולים השונים. גם במוטוריקה העדינה וגם בגסה.ושילוב של כמה מהם ביחד.
האם תרגולי קואדינציה עשויים לפתור את הבעיה? האם תרגילי המוח יעזרו במקרה זה?
תודה מראש.

שלום ירדן, ברוכה הבאה.
האם הכוונה שקו הראש מתחיל עמוק בתוך כף היד כשלושה ס"מ, במקום להתחיל באזור בו מתחיל קו החיים? במידה וזה המצב אז כן, קו ראש כזה הוא המוציא דברים מהקשרם.
במקרה כזה צריך לתרגל כל הטכניקות של שילובי מוטוריקה למוטוריקה ולאינטליגנציות אחרות, ברמות הגבוהות ביותר שניתן. כמו כן להקפיד במיוחד שהבין כל נושא ודבר.
חשוב להקדיש להורים את כל המאמץ הנדרש, על מנת שיבינו את דרך חשיבתו הייחודית, וללמדם איך למנוע אימותים מיותרים. גם כך הילד מרגיש עב"ם.
בנוסף לתרגולים הנ"ל, מומלץ לדעתי להוסיף מדיטציית מוח רמה א', ב', ג', תוך כדי הקפדה על כל שלב ושלב. מדיטציה זו חשובה במיוחד לכל מי שקשה לו להתחבר למציאות בדרכים שונות. החיבורים המוחיים המושגים באמצאות המדיטציה יכלים אולי לחבר אותו בדרך טובה יותר למציאות.
בנוסף לכך, חשוב לתרגל את הקשר למציאות הפיזית דרך תרגולי כוח רצון לרמות גבוהות במיוחד ולאורכי תרגול ארוכים במיוחד (מותאמי גיל). גם בתרגולי הגוף האחרים חשוב להקפיד שמודעותו מחוברת לעשייה.
כשלא ניתן לברוח למקום כלשהו בזמן מאמץ, אפשרי ללמוד להתחבר למציאות, ללא בריחה למקומות דמיוניים. כל זאת בתנאי שלאורך כל התרגול, הקפדת לוודא שהוא מחובר למציאות הגוף בזמן התרגול, ואינו בורח למציאות דמיונית כלשהי.

תודה .משה.
האם תוכל בבקשה לפרט יותר?
בנוסף לכך, חשוב לתרגל את הקשר למציאות הפיזית דרך תרגולי כוח רצון לרמות גבוהות במיוחד ולאורכי תרגול ארוכים במיוחד (מותאמי גיל). גם בתרגולי הגוף האחרים חשוב להקפיד שמודעותו מחוברת לעשייה

וכן :
כל זאת בתנאי שלאורך כל התרגול, הקפדת לוודא שהוא מחובר למציאות הגוף בזמן התרגול, ואינו בורח למציאות דמיונית כלשהי.

מוה לך מאוד על התייחסותך ותשומת לבך.

ירדן
כפי שידוע לך בוודאי, תרגול כוח הרצון מתחיל ברגע שכוח השרירים נגמר, הגוף עייף ורועד, הרגש מתקומם בכל דרך והקוגניציה ממציאה כל תירוץ אפשרי על מנת להפסיק את התרגול.
ברגע שהבאת את המתורגל למצב הזה (יכול לקחת זמן רב), זהו הרגע בו מתחיל תרגול כוח הרצון. על מנת להביא את המתורגל לכך, צריך לתרגל על פי הסכמה של תרגולי כוח רצון הקבועה בשיטה. הסכמה אומרת, שלשה סטים של תרגילי רגליים, מיד לאחר ההפסקה בעלת הדקה, שלשה סטים של תרגילי בטן ומייד לאחר מכן שלשה סטים של תרגילי ידיים. את מקצב התרגול מתרגלים על פי רמת המטופל, אבל "לעולם זהו סדר התרגול של כוח הרצון וברצף" כפי שכתוב במערכי השיעור של השיטה. ללא תרגול רצוף לא ניתן להביא את הגוף לתרגול של כוח הרצון והמודעות האנרגטית הנדרשת (הרי כוח הרצון מותנה מודעות אנרגית , ובהכרת תחושת הפעלת המתגים במוח, המאפשרים להמשיך הלאה, לא כך הדבר?).

על מנת שהאדם יהפוך את התרגול לכוח רצון פעיל, עליו להיות מחובר לאורך התרגול כולו לתחושותיו ומחשבותיו, ותוך כדי כך להמשיך את התרגול. ישנו מצב בו מהמתרגלים נוהגים להתנתק מהתחושות והמחשבות ע"י בריחה לעולם דמיוני כלשהו. המצב אמנם מאפשר להתמודד אך זהו מצב בו מערכת ההדחקה פועלת ולא המודעות הפעילה הנדרשת.

מקווה שברור יותר. בהצלחה רבה.

תודה , משה על ההסבר המפורט.
מה שלא כל כך ברור לי.האם "רק" באמצעות תרגילים אלה ניתן לחזק את כוח הרצון ? האם כוח הרצון אינו מתגבש לראשונה באמצעות החשיבה. אולי האנרגיה
ואולי הרגש ? (תלוי באופיו ואישיותו של המטופל?) מה לדעתך קורה אם אותם מטופלים שאינם מפותחים מוטורית . או אינם מתחברים לתרגילים אלה.(מסיבות שונות ) האם נכון "להכריח" אותם לבצעם כתנאי לחיזוק יכולת זו ?

חג חנוכה שמח.

אור , שמחה ואהבה לכם, למשפחתכם ולמטופליכם.

ירדן
נושא כוח הרצון הינו עיקרון ולא תרגיל. אני משתמש בתרגילים הללו וברבים אחרים, כי זוהי הדרך המהירה והברורה ביותר. חשוב להשתמש בדרכים שאינן משאירות פתח לאינטרפרטציה לא נכונה. כוח הרצון הינו חומר פעיל שניתן לכמת אותו, לחוש אותו, לטפח אותו ברמה מילימטרית ומבוקרת. אין שום טעם לדעתי לטפח תרגולת שאינה ניתנת למדידה ברורה על ידי המתרגל. ללא שירגיש את התקדמותו בנושאי כוח הרצון (כבכל שאר נושאי התרגול) אין למתרגל טעם רב לתרגל תהליכי התפתחות.
כמובן שתרגול למען התרגול הוא נושא חשוב ביותר בפני עצמו, אך לא בכך מדובר כאן.

עד כמה שידוע לי, כוח הרצון הוא רמת האנרגיה העומדת מאחורי ההחלטה. כמה אנרגיה אנחנו יכולים לפנות ולמקד במטלה, על מנת לבצע את המוטל. ניתן לתרגל את הנושא בדרכים שונות ורבות, ובתנאי שכל אחת מהדרכים ניתנות למדידה מבוקרת. בתנאי שיש לך פרמטרים אובייקטיביים המאפשרים לך לכמת את התוצרים של התרגול.
החשיבה והרגש, אינם כוח הרצון. הם יכולים לכוון להשתמש בו אך הם לא הכוח הפעיל בעצמו. החשיבה מאפשרת לנו להתמקד על מנת להשתמש בכוח הרצון. הרגש מאפשר לנו להתמקד על מנת להשתמש בו, אבל אין הם כוח הרצון בעצמו. כוח הרצון הינו חומר פעיל בעל איכויות שונות מהחשיבה והרגש.
היופי בתרגילי כוח הרצון הוא בכך, שהתרגולת בתנאי שמתורגלת נכון, מאפשרת לחוש באופן פעיל ומעשי את המתגים במוח הפועלים בזמן החיזוק או הוויתור. אלו המתגים המפעילים את כוח הרצון.
לא סתם במזרח נחשבת נקודת ה"תן דיין" בבטן התחתונה למרכז האנרגיה של כוח הרצון, ולא מחשבה או רגש כלשהו.
כוח הרצון מופעל ונשלט משם ולא ממקום אחר.
כמה פעמים החלטנו החלטות שמחשבה רבה ורגש מספיק עמדו מאחוריהן, ולמרות שאת לא הצלחנו להוציאן אל הפועל?? כנראה שהמון לכל אחד מאיתנו. השאלה הנשאלת היא למה. התשובה שלי היא שרמת האנרגיה של כוח הרצון שעמדה לרשותנו בניסיון לבצע את ההחלטה לא הייתה מספקת. זוהי פונקציה גופנית אנרגטית המאחדת בתוכה את הגוף, הרגש, החשיבה והאנרגיה באינטגרציה מלאה.
הרי לא ניתן לבצע גדילה נכונה ללא כוח רצון פעיל וממוקד. כל אחד יכול להזיז גם את הבריון החזק ביותר, במידה ולא יפעיל את כוח רצונו אלה את כוח שריריו בלבד.
ניתן להתייחס לכוח הרצון גם כאינטגרציה בין האינטליגנציות.
ניתן לקבל תשובות רבות על השאלה "איפה האנרגיה שלנו מסתתרת ולמה היא אינה עומדת לרשותנו". הרי תרגול השיטה לסטודנטים, ממוקדת על מנת להפגיש אותם לאורך המסלול עם חלק עיקרי של התשובות. לכל אינטליגנציה ולאינטגרציה ביניהן התשובות משלה.

מקווה שלא הלכתי רחוק מדי.

חג שמח ומאיר נגוהות יפים ומרגיעים, ולכל בית ישראל

גדול.

שליחה על ידי שרי* » 16 דצמבר 2006, 00:02

עידכון בקשר לילד הפלא בעל רגישויות היתר.
מסתבר שהטיפול ברגישויות פתר את כל הקשיים שלו תוך 4 טיפולים בלבד. באספת ההורים בבי"ס המורה אמרה להורים שהילד השתפר באופן מדהים ולא נשאר זכר להתנתקויות שלו ולהתנהגות המוזרה לדבריה.
בטיפול שהיה היום הילד שהתאמן בבית על כל הקפיצות ברצף הראה לי איך הוא המציא וחיבר קפיצות חדשות.(באבחון לא הצליח לקפוץ בהצלבה ברצף). בתרגילי כוח אמר לי שהוא רוצה לעמוד בכוח ידיים 5 דקות ואכן עמד. בגדילה לא הצלחתי להזיז אותו. הוא תיאר לי את השורשים שהוא מרגיש כמו חוטים שעולים לו מהרגליים.
ברגישויות הוא מווסת ושולט להנאתו בעזרת מדיטצית האפור.
היה משהו שאמרתי לו במפגש הקודם שהוא נורא אהב. שהסברתי לו שאם הוא היה צייד אז הוא היה הצייד הכי טוב בשבט כי הוא היה שומע את הנמר ומריח אותו לפני כולם.
בקיצור ברגע שהילד השתחרר מהפחד שהוא שונה או לא בסדר השתחררה בו עוצמה אדירה והמון חדוות חיים ושמחה. ממש תענוג לראות אותו.
ההורים ביטלו בהסכמת המורה את התור לנוירולוג.
האבא שאל אם צריך להמשיך את הטיפול ואני אמרתי שנמשיך עוד כמה טיפולים כדי שהילד לא יתבאס שכשהוא מצליח אז מפסיקים לו משהו שהוא כל כך נהנה ממנו.
בברכת סורה חושך הלאה שחור סורה מפני האור. חנוכה שמח לכולם.

אני סטודנט בשיטה ופגשתי בחור רגיש מאוד[הוא לא מסוגל לשהות קרוב לאנשים בשעה שהם מדברים בפלאפון והוא מרגיש כאשר פלאפון מצלצל] וכאשר הסברתי לו על השיטה הוא אמר שהוא פוחד לאבד את הרגישותשמא זה יגרע מיכולתו כאמן.

שליחה על ידי נטע* » 16 דצמבר 2006, 11:00

שרי
איזה יופי.
מאז העצה והשיחה ביננו יש התקדמות עם אחד הילדים שאני עובדת איתם.
הרבה אור וחום לכולנו

תענוג לקרא את ההתפתחויות בשדותיכן, כל הכבוד. זה גורם לי להרגשה נהדרת. תודה.

מיש מיש
אתה מוזמן להגיד לאומן המפחד, שלא תחול ירידה כשהיא ברגישותו כאומן, למרות שהוא יוכל לווסת את חושיו. הפחד שהוא מביע הוא הפחד הכללי בו נתונים רגישי היתר לפני וויסות החושים. כולם מרגישים כך וכולם מפחדים כך. זה טבעי ומקובל.

דבר נוסף בנושא האומנות והרגישות, מומלץ לשאול את חברך האם אומנותו משמשת כלי לפירוק מתחיו בלבד, או שמא הוא מעוניין שהיא תבטא דברים אחרים גם.
המנוע לעיסוק אומנותי, כמנוע לעיסוקים אחרים, פעמים רבות מדי מגיע מהצורך לפרק את המתחים והכעסים, ולא כל כך מהמקום של ניצול הכישרון מתוך הצורך הגנטי לניצול הכישרון.
נראה שניתן לנצל את האיכויות האומנותיות ממקומות אחרים גם, מה דעתך?

שליחה על ידי אני* » 17 דצמבר 2006, 18:20

שלום משה,
אני סטאז'רית במרכז אלבאום ויש לי מס' שאלות,
אשמח מאד אם תוכל לעזור לי בתחומים אלו:

יש לי מטופלת מבוגרת (24) טקטילית וחשבתי לעבוד איתה על גבולות גוף. אלו תרגילים היית מציע לי לעשות איתה?
אותה מטופלת נושמת הפוך (בשאיפה מכווצת בטן ובנשיפה מנפחת). אלו תרגילים יכולים לעזור?
יש לי מטופלת נוספת, סטודנטית באלבאום, שמתנגדת לטיפול- כלומר, נימצאת במקום שעדיין לא רואה את מה שזקוק לטיפול, ואינה מגוייסת לעבוד על עצמה. האם יש לך רעיונות לאיך אני מגייסת אותה לטיפול? אילו תרגילים "עוקפי שכל" אפשר לעשות?

המון תודה,
וחג חנוכה שמח!

רציתי לשאול מה המשמעות של המדיטציה האפורה?
אני יודעת שהאפור מרגיע רגישויות, אבל רציתי להבין מהי המשמעות של שינוי גוון האפור באמצע המדיטציה
ובכלל להבין קצת יותר מהי המדיטציה הזו.

המון תודה.

שלום אני ברוכה הבאה לדף.

אנשים בעלי רגישויות ייתר כולל רגישות בעור, לא מומלץ לעבוד איתם בתנועה ללא לימוד וויסות רגישות היתר לפני כן. או לפחות 50% מהעבודה. אחרת כל תרגול גופני מחמיר את רגישות היתר, בגלל שטיפוח המודעות לגוף החלה בתרגולי תנועה, מגביר גם את רגישות החוש.

האם המטופלת בעלת רגישות בעור בלבד? או שמע יש לה רגישויות נוספות? במידה וישנן רגישויות נוספות, עליך ללמדה לווסת את כל החושים לפני העבודה בתנועה.
גבולות גוף מושגים בצורה ברורה רק לאחר וויסות החושים. רגישות ייתר הינה הבסיס לחוסר גבולות גוף.
על מנת לווסת את החושים, צריך לגרות אותם וללמד הרפיות תוך כדי הפעלת הגירוי.
תוכלי למצוא חומר רב בדף הקודם שלי משה אלבאום

על מנת ללמד את הנשימה הנכונה, עליך לבקש מהמטופלת לעצור את הנשימה, עד שהסרעפת תכריח אותה לנשום. ברגע שהיא תעצור את הנשימה למצב הזה, הבטן תרגיש בפעם הראשונה מה הכוונה. לאחר מכן יהיה קל יותר למקדה בנושא.
ראשית, חשוב להבין האם היא עברה אבחון יסודי, והאם את יודעת להסביר לה מה היא צריכה. במידה וכן ועדיין אינה מעוניינת, נראה שמה שהיא צריכה זה טיפול לעצמה. סביר להניח שרמת הפחד עדיין גבוהה מאוד.

לעניות דעתי היא צריכה כנראה להפסיק את הלימודים. (נא לא לקפוץ עלי, זוהי דעה מקצועית ולא תרגיל ביחסי אנוש או יחסי ציבור) מי שאינו מעוניין להיכנס לעצמו ומאפשר לפחד ולכעס לנהל את חייו, אין טעם להשקיע בו בניסיון להפכו למטפל (בבקשה, אל תסמכי על העובדה שחלק מלומדי השיטה אינם נכנסים לעצמם בכלל, על מנת לתרץ את המצב) מי שבוחר להפוך עצמו למטפל, אחריות גדולה מאוד רובצת על כתפיו. האחריות הראשונה היא ללמוד ולעבור את כל הטכניקות על עצמו. רק לאחר מכן יוכל להפעילן ברמה מספקת.
לצערי הרב, לא כל כך מובן עד כמה חשוב להפוך למסטר בתרגולים השונים כחלק מרכזי מהפיכתנו למטפלים. כל אחת מהאינטליגנציות צריכה את העיבוד שלה.
הגוף צריך לדעת לבצע טוב את כל הטכניקות.
הרגש צריך לדעת לא לפחד מהפחד ולדעת לפתוח את הזיכרונות המודחקים על מנת לסלוח.
המחשבה צריכה לדעת לא לנסות לשלוט במה שלא צריך, ולאפשר את קיום התהליכים השונים.
האנרגיה צריכה לדעת לחוש את מה שקיים, מבלי לפחד ייתר על המידה ומבלי להתמכר לחזיונות שוא.
לאחר כל זאת על המתרגל לדעת ולהבין את האינטגרציה בין האינטליגנציות והמשמעויות שלה, כבסיס ליכולת עבודת המטפל.

ל סטודנטית
אנא פני אלי באימייל ואשמח לעזור בנושא מדיטציית האפור. היא לא ניתנת להוראה דרך האינטרנט. את המדיטציה צריך ללמוד ביסודיות, ובעיקר ללמוד מה אסור לעשות איתה. אשמח להיענות לכל הצרכים בנושא.

אני מעביר סדנאות בנושא מדיטציית האפור. בשבוע הבא מתקיימת אחת אבל היא מלאה כבר. מי שמעוניין אשמח לקבל פניות באימייל.
אורך הסדנא שעתיים, בעלות של 100 ש"ח.

למרות שנהוג לחשוב שתרגול מדיטציה הוא דבר חיובי בלבד, הרי שתרגול של מדיטציות שונות לקהלים מסוימים אינה מומלצת בכלל, כי המתרגל יכול להיסגר מאוד, להרגיש עייף במיוחד, לחוות חרדות ופחדים שונים, סתם להשתעמם ועוד. מסיבה זו חשוב לי להעביר את הידע נכון.

בנושא תשובה מספר 3 שעניתי ל אני
הכוונה היא שהגברת צריכה טיפול שיעזור לה להיפתח, ורק לאחר מכן תוכל להפוך למטפלת. זאת בתנאי שהיא עברה את התהליך ואפשרה לעצמה להיפתח. נכון שניתן להפוך למטפל טכני בלבד. לדעתי מטפלים טכניים בלבד, יכולים במקומות שונים להזיק מאוד למטופל. בעיקר בכל אותם המקומות בהם צריך להרגיש ולהבין מה התרגול הטכני מייצר מבחינה רגשית (והרי הוא תמיד מייצר תהליכים רגשיים). את זה לא ניתן להבין לעומק ולדעת לפעול בהתאם ללא מעבר ברגשות של עצמך.
איך תדע להבין את המקומות בהם צריך ונכון לדחוף את המטופל למאמץ עילאי על מנת לעבור את המחסומים?
איך תדע לא לדחוף בכל אותם המקומות בהן הדחיפה מסוכנת למטופל?
איך תדע למקד את כוח רצונו?
איך תדע לעזור להתגבר על הפחד מהפחד העומד בבסיסם של רוב נושאי ההדחקה של האדם, כולל הפחד להיות מוצלח.
סביר להניח שמכיוון שהיא מפחדת בעצמה, לא תעשה דבר שיעמת את המטופל עם רגשותיו, ותמנע מעבודה עמוקה כשצריך וזהירות מכך כשאסור.
מסיבה זו, ועל מנת לא להוריד את רמת העבודה בשיטה למקומות שלא ישאירו ממנה דבר בעל ערך, אני ממליץ שתעבור טיפול יסודי, במידה ותסיים אותו בהצלחה, היא תוכל להפוך למטפלת טובה.

כהמשך לתשובה מס' 3.
מה שניתן לעשות כשמשהו אינו מוכן עדיין לראות את מה שהוא צריך להתמודד איתו, ניתן להגיע לכך בדרכים גופניות. לתרגל לאת ובעדינות (רק במידה וזה מה שמתאים לאירוע, אחרת לתרגל רגיל ואולי חזק במיוחד) את כל המקומות בהם היא מתקשה, תוך כדי הפניית תשומת ליבה לתחושותיה. במידה והיא תרגיש בטוחה מספיק איתך כמתרגלת, סביר להניח שהיא תרשה לעצמה בסופו של דבר להתחבר. מה שלא נכון לעשות הוא לדבר.... לבדר.... לדבר..... במידה ומבזבזים יותר מחמש עד עשר דקות בטיפול
"סטנדרטי" על שיחה, סביר להניח שהמטפל הלך לאיבוד בתוך מצוקות המטופל והמניפולציות שהוא עושה.
ההדגשה היא על טיפול סטנדרטי, כי לא כל הטיפולים כאלה.

לאני ולמשה
יש לי מטופלת נוספת, סטודנטית באלבאום, שמתנגדת לטיפול-
צריך לזכור שסטודנטית לא מגיעה אליך ממקום שיום בהיר החליטה שרוצה/ צריכה טיפול אלא כי זה חלק מלימודים ומה לעשות גם בגיל בוגר כולנו תלמידים עם ההתנגדויות והשמחה שמבטלים שיעור למרות שאנחנו משלמים על כל שיעור בדמים , לפעמים גם הטיפולים נופלים במקום הנ"ל וכאן התפקיד של המטפלת להתעלות על ההרגשה הלא נעימה שזה יכול לגרום ,ולא להפוך את זה מיד להתנגדויות ולהעצים את זה.
להסביר שהיא משלמת כל כך הרבה כסף כדאי לה לנצל את הטיפול להתקדמות אישית ואם לא ההפסד כולו שלה ,ושאין אפשרות להפנים טכניקות ולהבינם לעומק אם זה לא יפגוש אותך באמת בחויות האישיות שלך , וכאן המקום לתת אפשרות לעזור בקשיים וחוסר הבנה שעולה על ההטכניקות והנושאים הנלמדים בכתה ,זה צורך מהמטפל להעמיק בטכניקות ובהבנה למה ומה עושה כל אחת מהן.
אני אישית התחלתי בטכניקות הבסיס גדילה קו אמצע והתחברתי למה שנעשה בכיתה פגישה עם עצמי בתנועה עיסויים ובתוך הסיפורים של החויות הכיתתיות , מתוך הנחה שאם משהוא בכיתה מרגיז אותי או קשה לי סימן שפגש אותי במקום שלי שאותו אני צריך לבחון/ לבדוק . ומשם מתחילה עבודת הטיפול .
לדעתי ניתן לדבר בטיפול אבל לא "טוקסמול" אלא תוך תשומת לב לגוף , נשימה, והכי חשוב תוך כדי תנועה....
יש הרבה סטודנטים שהטיפול בשנה ב' היה סתם ,למלא חובה אבל בסוף שנה ג' או בסיום הלימודים הבינו וחזרו לטיפול
"כל גיל וגילויו"

הדסה , תמיד צריך את הגישה שלך. כל פעם אני נוכח מחדש ביכולתך להסביר ולפשר במקומות שאני נתקע בחיפוי על המושלמות והשאיפה להתמודדות ללא פשרות. חשוב לדעת לחכות, חשוב לדעת לפתח את הסבלנות והסובלנות הדרושים, אך באותו האופן חשוב לא לוותר למי שאמור לקבל את תעודת המטפל, ולוודא שלאחר שנות הלימודים הוא אכן מסוגל. תודה.
אנא זכרו בבקשה, שהתהליך הרגשי הינו ליבת ההכנה של המטפל לקראת עבודתו בקליניקה. נכון שניתן גם ללא, אבל העבודה שלו לאחר מכן תהייה חסרת מעוף ותיתקע בכל פעם שצריך לדחוף או להשתמש באמפטיה לקשיי המטופל.

מעבר לכך, מה אנחנו יכולים ללמוד מהעובדה שלא מעוניינים להיכנס אל הרגש או תהליך אחר בזמן הלימודים?
האם זה אומר משהו על הקשר עם המטפל?
האם זה אומר משהו על רמת האמינות שהמטפל משדר?
האם זה אומר שהסטודנט נמצא בהצפה?
האם זה אומר שהסטודנט עדיין לא הבין בכלל מהי שיטת אלבאום ולאן הוא הגיע?
האם זה אומר שהוא לא קיבל עדיין מספיק הסברה בנושא השיטה ובציפיות ממנו כמטפל?
האם זה אומר שהוא כועס או כואב כל כך שאינו מסוגל בכלל להתמודד עם הנושא?
סביר להניח שישנם האימים רבים נוספים, כל אחד יכול להוסיף כאוות נפשו.

מבחינתי הסיבה בגללה לא יכנס מטופל לתהליך רגשי, מתחילה ב"האם הוא הבין את האבחון, מה המשמעויות של התקיעות והפחדים, מדוע זה חשוב, ולאן זה אמור להוביל אותו". מעבר לכך צריך להוסיף את כל הקשיים והפחדים מהתהליך, שהם קשים מאוד ומפחידים בפני עצמם.
נו, מה נשאר לנו להגיד מעבר לעובדה שמי שמחליט להיכנס לתהליך, סביר להניח שהוא או סובל מאוד או קצת קוקו.
למרות זאת זה חלק אינטגראלי, בסיסי וחשוב ביותר מהשיטה, ועל כן לא ניתן להבינה בלעדיו.
בהצלחה לכל מי שעדיין לא התמודד עם הקושי הזה, וכל הכבוד למי שהצליח. לכל אלו שבחרו לוותר, כנראה שסיבותיהם חשובות מספיק.

שלום לכולם, אני קוראת את הנושא של התנגדות בטיפול של סטודנטים שנה ב' באלבאום. אני אישית לא באה מהמקום הזה , דווקא אני מאוד אהבתי להגיע לטיפול, ועד היום, זה מקום של בטחון, של שקט והתבוננות פנימה בשבילי. אני חושבת שיש מקום לראות למה היא לא רוצה את המפגש הזה עם עצמה, בשנה ב' פתאום הדברים שעולים בכיתה יכולים להיות מפחדים או לא נעימים ואין ספק שזה שפיע, אבל עם היא תצליח להבין שהיא זו ששולטת בפחדים אז אולי היא תרפה קצת והפחדים לא ישלטו עליה וההתנגדות תרד, פעם אמרו לי שאני יכולה להחליט מתי די וזה נתן לי תחושה של בטחון בעצמי.
אני חושבת שיש מקום לתת לה להיות עם ההתנגדות הזו אבל לא לוותר על העבודה הגופנית , צה שמעלה את השאלה איך היא בכיתה?
ותראי איך כן את מתחברת אליה ממהמקומות שלה של הפחד/התנגדות/הלימודים החוויות בכיתה ומביאה אותם אליה לחוויות שלה, כי אני חושבת שאולי היא תוכל לדבר על אותה התנגדות ממקום של מה זה קורה לה בגוף, מה מתעורר שמה שכל כך מפחיד אותה ובאמצעות זה ליצור עבודה, הרי עם היא רצינית ורוצה להיות מטפלת בסופו של דבר היא חייבת לעבור את התהליך ונכון שלא תמיד עוברים אותו ישר בשנה ב' ויש כאלו שעוברים בשנה ג', אבל זה חלק מהתהליך ואני לא חושבת שישר צריך להפסיק את הלימודים שלה. הרי כל אחד מגיב אחרת ובקצב שונה. ממה שאני רואה מי שזה לא מתאים לו פורש ביזומתו בסופו של דבר גם במהלך שנה שניה ולא ממשיך הלאה, אולי היא עדין באמת לא הבינה כיצד השיטה עובדת. זוהי שנת הרגש, ואולי עוד אין לה אולי את הראיה הכוללת כמה השנה הזו בסופו של דבר יפה ואמיתית כשאתה נותן לעצמך להרגיש ולחוות ואם לא בכיתה אז בחר הטיפולים. זה היה מקבץ של הירהורים שלי. שיהייה חג-שמח.

שאלה למשה - היכן אתה עורך את הסדנא של מדיטציית האפור, באיזור המרכז?

תודה צופית על דבריך. כל אחד עובר את מה שעובר בקצב ובדרך המתאימה לו. מי שרוצה להיות מטפל טוב, אינו יכול להימנע בסופו של דבר מלעבור את התהליך האישי.

סדנת האפור תתקיים בת"א. על מנת להירשם ולשמור מקום נא להתקשר ל:
לימור הראל 03-5732299 0507777587
אשמח לפגוש בכם/ן בסדנא.

שליחה על ידי נטע* » 21 דצמבר 2006, 12:04

שלום לכם
אני עובדת עם ילדה שיש לה חסר בתחושה פרופריוצפטיבית. הלחיצות המלאות מאוד טובות לה וגם טוב לה עם מגע רך-מרפרף לאורך הגוף. המגע הזה מעביר בה צמרמורת והיא נהנית , לדבריה. נשמע לי מוזר ולא כל כך מובן לי.

נטע תוכלי להרחיב את שאלתך?

שליחה על ידי נטע* » 21 דצמבר 2006, 19:38

אין לי הרבה מה להרחיב, כי לי קשה להבין את ההנאה מלהרגיש צמרמורת. לדבריה כשחברים - במשפחה נוגעים בה (במיוחד במותניים), וכשאני נגעתי בה בצידי הגוף , אמרה שמרגישה צמרמורת ולשאלתי אמרה שזה נעים לה. תגובת הגוף, להרגשתי, לא הייתה של משהו נעים. הרגשתי קפיאה ועצירת נשימה.
היא מתחבקת עם אמא שלה רק צד לצד, לא חיבוק של החלק הקדמי של הגוף, והחיבוק חזק מאוד. יש ביניהן הרבה ליטופים רכים.

נטע, כשאדם נהנה מאוד מהמגע וזה עושה לו צמרמורת, הוא יכול בהחלט לעצור את נשימתו מרוב הנאה וריכוז בה. מהצד זה יכול להיראות כקפיאה. מצאתי שכשאנשים נהנים מאוד, יכולים הם לקפוא על מנת להתמקד חזק בחוויה. נכון שבמידה והיו משחררים את הנשימה ונותנים לעצמם לחוות את האורגזמה של הגוף (הצמרמורת הינה חלק מפורקן אורגזמתי של הגוף) בכל פורקן היה להם טוב בהרבה. אך מה לעשות שלא מלמדים אותנו או מאפשרים לנו כילדים ללכת באמת עד הסוף עם תחושות ההנאה.
העובדה שהיא לא מתחבקת מלפנים צריכה בדיקה. זה שהן מתלטפות המון זה נהדר.

שליחה על ידי אני* » 22 דצמבר 2006, 12:09

תודה רבה לכולכם על שחלקתם איתי את תתחושותיכם בנוגע להתנגדות בטיפול.
שיהיה סופ"ש נעים וחמים.

אנונימי

בוקר יום ראשון תחילת השבוע ותכף חולפת לה שנה .....
אני רוצה להתייחס לשני דברים : אחד נושא התנגדות סטודנט בטיפול \ שאני לא מרחיק אותו מאוד מהתנגדות בכלל בטיפול ואני אנסה אח"כ להתייחס גם לשאלת נטע . ( מעניין ואולי פתיח טוב - הכותרת שלי החסרונות הם היתרונות )

אז : היה מעניין מאוד לקרוא את דברי המטפלות שכתבו ש"הסטודנטים " לא מעוניינים" ו"הם" וכו ... היה הרבה מילים על שיפוט וביקורת ובעיקר לנסות לנמק למה הם לא ...... ( לפי השיטה הזו - זו אנרגיה )
אם בוחרים להתייחס לסטודנט כאל מטופל רגיל ,ילד או מבוגר הרי היינו קוראים לזה התנגדות רגילה בטיפול ..... אז מה זה שונה ? נכון יש כאן קושי למטפל .... הרי הסטודנט מתנסה בכל הטכניקות בשיעור , והרי הוא מתרגל בבית תנועה ועיסוי (טוב בסדר - לא מתרגל אבל זה לא העניין ) . אז למה אני כמטפל בוחר להפיל\ להצניח את פיתרון הבעייה על המטופל \ האם כמטפל זו לא גם האחריות שלי ?
אני חושב שצריך לראות את הטיפול באופן יותר כולל ולא כזירת מלחמה של אני נגדו . כי " מי שרואה רק צד אחד שום דבר הוא לא ילמד " ( משכונת חיים )
יש למטופל את כל הסיבות בעולם להתנגד ...... ולא צריך למנות אותם עכשיו - אבל איך אני כמטפל יכול לגשר \ לפשר \ להמיס \ להגיע \ להתקרב וכל המילים היפות והנכונות האלה .... אל המטופל בלי להפיל עליו או על המכללה שלכם ........
זו בחירה קלה מידי "הם - המכללה אשמים " או " הוא המטופל אשם " . לא רוצה להיות נביא אבל לא משם יצאו מי החיים שלכם .
אני כמטפל צריך למצוא את הדרך אל המטופל \ אני המנוע שמניע בחורף גם כאשר קר וגשום ( מטפורה \ דימוי ) ....... וכאשר האוטו חם הוא נוסע בכוחות עצמו . אז השאלה האם אני המטפל יש לי כוח לזה ? זה ממש "סזיפי " מתסכל ולא קל . לא תמיד יש תמורה בעד האגרה .
בקיצור ולסיכום סעיף א' - אני צריך למצוא את הדרך בתוכי , יש לנו הרבה כלים רק צריך להוציא מהארגז את הנכונים , ועדיף כאלה שמתחילים ב"אני " ולא ב"הם" . ולגבי כמה זמן לדבר עם מטופל \ אף פעם לא חשבתי שאני פסיכולוג או משהו כזה ואכן אפשרי לנהל דיאלוג עם המטופל וזה חשוב \ אבל רגע נתבונן מעל - מה באמת נאמר שם ואיך זה מקדם אותו ואותי ואת הטיפול ? אני לא אומר חמש דקות או שמונה וחצי עם סטופר ..... אבל אני אומר שהמילים ישרתו את המפגש ולא הפוף \ אפרופו טיפול זה לא בית קפה והשיחה אמורה להיות חלק מהמפגש ומתועדת .( ותקראו אותה מידי פעם זה מלמד הרבה עלייך בתוך הטיפול - חששות ,קשיים , הברקות והצלחות וכו ... )
ובקשר לשאלתה של נטע שיש לי הרגשה שלא סופקה מהתשובות ......
מעניין שהיא נעה בין הקצוות \ואולי זה לא קצוות מבחינתה , מגע חזק היא אוהבת וטוב לה עם זה , וגם מגע מרפרף היא יכולה לקבל . אני חושב שקודם כל צריך להמשיך עם מה שטוב לה , ואח"כ לנסות לתרגל אותה בטווחים באלה .
אני נוהג להמשיל מגע לצבע \ אפרופו תני לה צבעים שתצייר את סוגי המגע שהיא אוהבת ואיפה .... זה נותן לילד אפשרות ביטוי גם כאשר אין מילים ואין כתיבה . אז אם היא אוהבת קצוות ורק לצורך העניין נקרא לזה שחור ולבן ( אבל גם זהב וטורקיז אלה קצוות בשביל מישהו אחר ) אז ללמד אותה שיש צבעים אחרים בין וללכת כל פעם עם צבעים אמיתיים ולצייר אותם על דף( מתוך נסיון הצבעים משתנים) . לא הייתי שם דגש בהתחלה על נשימה כי זה מגדיל את עוצמת החוויה , אבל כאשר היא הייתה מתרגלת לסוגי מגע הייתי מתחיל עם דגש על הוצאת אוויר \ ואולי אח"כ הכנסה ורק בסוף יחד - את יודעת "תהליך " .
לגבי צד \ וחזית ! אז בטן וחזה אלה איזורים יחסית רגישים - והצד קשיח יותר ! מעניין שלא הזכרת את הגב - מה איתו ?
בדר"כ גב יכול להכיל יותר ......
חוץ מזה גב תחתון ובטן בחלקה התחתון קשורים אז אם מתאפשר שתשכב על הבטן ורק לחיצות עדינות על הגב - זה עושה אפקט גם על הבטן .
ולסיום זה מעניין - היום במשרד החינוך אסור למורה לחבק תלמיד בחזית כי...... ומותר רק על הצד .
אם נשכיל לראות שבין שחור ללבן יש גם צבעים ולא רק איזור אפור - אז הרווחתי ביושר את המילים שלי כאן .
אז שבוע טוב מלא אור ואהבה - וסוף שנה מדהים .
דני - הרואה ולא תמיד מגיב .....

שליחה על ידי אני* » 24 דצמבר 2006, 12:08

שלום,
רציתי להבהיר משהו מאד חשוב שנראה לי שהתפספס...
הבאתי כאן קושי שלי בטיפול מול סטודנטית מתנגדת- ממש לא הבעתי שיפוטיות וביקורת- ברור לי מאד למה ומאיפה מגיעה ההתנגדות,
ממש לא "הפלתי" את זה עליה, ולא באתי להאשים, ולהקל על עצמי, לא רואה את הטיפול כזירת מלחמה של אני- נגדה (בהתייחס לדברים של דנידין)
וזה שאתה- דנידין, מציע לי למצוא את הדרך, ולהוציא את הכלים המתאימים...נכון, זה ידוע וברור לי.
שאלתי היתה- אם תוכלו לתת לי רעיונות לכלים שיתאימו לכך, רעיונות לכלים שעוקפים שכל.
זהו, הייתי חייבת להגיד את אשר על ליבי כי חשתי שלקחתם את ההודעה שלי למקום קצת אחר...

שבוע טוב וחמים שיהיה.

אנונימי

היי אני
קודם כל סליחה ומחילה .... בדבריי אני לא רוצה להשמע לא מובן ולא עוזר ..... נהפוך הוא . כנראה שלא הבנתי אותך פשוט הבאתי כאן את דברייך שאליהם התייחסתי .....

" יש לי מטופלת נוספת, סטודנטית באלבאום, שמתנגדת לטיפול- כלומר, נימצאת במקום שעדיין לא רואה את מה שזקוק לטיפול, ואינה מגוייסת לעבוד על עצמה " .

יש הרבה דרכי לקרב משהו לטיפול או אלייך והשאלה מהו מקור ההתנגדות ?
התהליך האישי שמפחיד ? המכללה והדרישה ? לפעמים זה משהו פנימי שלא סומך על מי שעומד מולי ! לפעמים זה חוסר החשק לעשות כאילו משהו למען עצמי ..... \ לפעמים זה בשבילהם כאילו עוד פעם כמו השיעור של המורה ,אז מה "את " המטפלת \ סטאזרית יכולה לחדש לי ? ועוד הרבה דברים .......
אני יותר מאשמח לעזור לך וחבל שלקחת מדבריי רק את מה לא \ הכוונה שלי היא לחפש בארגז הכלים שלי כמטפל ולנסות להוציא את הכלי המיוחד למטופל הספציפי .
למשל : אם נראה לי שמקור הקושי בטיפול ואפילו בפתיח שלו הוא העניין של לסמוך על עצמו או עליי , אז טיפולים ראשונים זה יהיה חלק מרכזי בטיפול כי בלעדי זה לא יהיה אח"כ טיפול .
למשל ב' : אם מקור הקושי הוא שהמטופל צריך להבין כל דבר לפני שהוא עושה .... אז בשלבים הראשונים אני אסביר כל דבר אחרת לא יהיה טיפול .
למשל ג' : אם אני חושב שמקור הקושי הוא תחושה של כישלון ואכזבה טוטלית מכל דבר ובטח מהלימודים או מעצמה אז אני אנסה לארגן חוויות של הצלחה , משהו שיתן אנרגיה להמשך .....

ויש עוד ועוד ועוד ......
אני רוצה באמת ובכנות לעזור \ נסי להביא את שני צידי המטבע - למה היא מתנגדת ( אם אומרת מה טוב ואם לא מה את חושבת ) ואולי מה קורה לך מול זה .

הרבה אהבה ושבוע טוב \ לפעמים אני נחווה כישיר מידי - אבל מתחת לקוצי הסברס הפרי טעים
דנידין הרואה וגם מרגיש .....

תודה דנידין על דבריך.
ברצוני להוסיף דבר הנראה לי כחשוב ביותר.
הטיפול לסטודנט, הינו על פי תפיסתי (ועד כמה שזכור לי אני הוא זה שקבע שסטודנט צריך לעבור טיפול, ובדרך מאוד מסויימת) בעיקרו טיפול המיועד לעזור לסטודנט לשלוט בכל הטכניקות של השיטה. כשסטודנט עובר עבודה עם מטפל על כל אחת מהטכניקות, עם דגש ברור על אותן הטכניקות בהן הוא מתקשה, הוא יכול לקבל נקודת ראות של מטופל, בנושא הדרך בה השיטה יכולה לגרות את המטופל בנושאים השונים. אני מדגיש את המילה לגרות, כי כל טכניקה מגרה אחרת את המוח והגוף.
סטודנט המתקשה להפוך טכניקה כלשהי לנשלטת בקלות, הוא סטודנט שברגע שמורה לא יהיה יותר לידו, יפסיק להשתמש באותה הטכניקה, וישכח אותה. העדיפות שלו תהייה לא להשתמש בה, כיוון שהוא יפתח נגדה התנגדויות שונות (אלו שגרמו לו לא להתמחות בה).
אין לי מושג מדוע הטיפול בסטודנט נהפך למשהו לא ברור. מערך השיעור של הטיפולים לסטודנט מדבר ברורות על הצורך לעבור על כל הטכניקות בתחילת הטיפול. על המטפל לברור את אותן הטכניקות שהמתורגל מתקשה ולעבוד עליהן עד שתהיינה ברמה טובה. כמובן שגם טכניקות לעבודה רגשית אנרגטית ואינטגרטיבית, הן טכניקות האמורות להיבדק. סטודנט שלא מסוגל להתחבר לצרכיו הרגשיים, מגע אל הרגש יכול להיות כלי עבוד נהדר עבורו. באותה הדרך היחס לסליחה, ביטוי הכעס, אבדן הפחד מהפחד ועוד.
אסור לרגע לשכוח, כי סטודנט לא הגיע עבור טיפול אישי (למרות שכך המצב בסופו של דבר), אלה הטיפול הינו כלי מרכזי בהשגת מטרתו שהיא להפוך למטפל.
השאלה שצריך לשאול היא האם סטודנט יכול לקבל אישור לעבוד בשיטה שהוא אינו מבין אותה. ברור שמי שלא עובר אינטגרציה בין האינטליגנציות, אינו יכול להבין את השיטה.
מה יותר פשוט מעבודה על הטכניקות השונות. הרי זה מצב פחות מחייב, למרות שהגירוי למוח יגרום התחברות לתהליך הפנימי.
מה לגבי סטודנט שלא יכול להתחבר למדיטציות, אבל את כל השאר הוא מבין. לדעתי זה יהיה מרכז הטיפול בו.
כך צריך לבדוק את העבודה עם סטודנט. התפקיד המרכזי של המטפל הינו לעזור לסטודנט להתחבר לשיטה ולהפכה לכלי עבודה ברור.

אני יודע שאגישה שלי מאוד טכנית, ועל פני השטח נראית כלא מתחשבת מספיק בתהליך האישי. אבל מי שמכיר את השיטה יודע שמה שמכניס את המתרגל לתהליך האישי העמוק ביותר הוא הניסיון להתגבר על הקושי הטכני בנושאים השונים. בכל קושי מקופל תהליך המוביל לתהליך המוביל להבנה עמוקה שבסופו של דבר מובילה לסליחה הסוגרת את המעגל.

אסור לשכוח שהתהליך מחובר לשיטה על מנת לאפשר לבטא את הקשיים השונים העולים בתרגול. על התרגול לא ניתן לוותר בדרך כלשהי, במידה ורוצים להתחבר לשיטה.

"הכל נכון – גם פרשנות לקויה "
החלונית נראת לי יותר חכמה מכל מה שתכננתי לכתוב ברגע זה
אז שיהיה לכם לילה טוב

שלום משה
אשמח אםתוכל להתייחס לשאלותי.

יש לי מטופלת כבת 40 , עם קו סידני. קיימים קשיי זכרון.ושליפה. קושי במתמטיקה .האם קשיים אלה נובעים ממה שמייצר קו זה?

האם תוכל לפרט יותר מהם הקשיים הנגרמים מנתון זה ?כיצד אפשר בטיפול לעזור לה?

ילד עם קו קופי בשתי הידיים. מאוד אינטלגנטי ויצירתי. כיצד ניתן לעזור לו במצבים של התפרצויות כעס נוראיות כאשר הוא מתרגז . ומתעצבן לעתים קרובות

קשה מאוד להרגיע אותו. גם על נושאים מאוד שוליים. כאשר הוא חווה אותם בעוצמה ומגיב כמו הר געש.
הדברים באים לידי ביטוי .בבית. בכתה .מורה/חברים. ובטיפול .לדוגמא: המורה העירה לו על חוסר הכנת השעורים , על ששכח להביא לכתה ספר וכ'ו.
מקלל וצועק כשמפסיד במשחק ועוד....אציין ,שאין לו את הפרמטר של, צורך ליצור מצבי לחץ.
בתודה מראש

הללויה, תודה על שאלתך.
האם הוא סובל מרגישויות ייתר או קשיי קורדינציה כלשהם? הנתון הזה חשוב ביותר על מנת שנוכל לדעת איך להתייחס לשאלתך.

גם בנושא השאלה הראשונ הצריך לדעת יותר נתונים.קו סידני יכול להיות מרכיב אחד מני רבים הגורמים לכך.
האם תוכלי להרחיב?

למשה שלום.
אכן. לילד יש קשיי קואורדינציה ורגישות טקטילית .במשך הטיפול התמקדתי בשיפור הקואורדינאציה ברגישות הייתר ובנושא הגבולות .
נראה. כי חל שיפור ביכולת הקשב והריכוז. מבחינה חברתית .(משתתף בארועים חברתיים . מוכן לשבת בכתה ע'י ילד .דבר שלא היה קודם לכן) ביכולת הקריאה וביצוע מטלות שקודם לכן היו קשות לביצוע כמו כן יש שיפור בהתנהגותו .(פחות מתחצף ומפריע במהלך השיעור ובבית)
יחד עם זאת ., סף הגירוי שלו מאוד נמוך.פתיל קצר ותגובותיו אינם פרופוציונאליות לגירויים סביבו.אוי למי שמנסה "להסביר לו דבר בזמן כעס"..
הוא מסוגל לזרוק עליו חפץ. לשבור ולהרוס..

לגבי המטופלת.בת ה-40. אף היא בעלת רגישויות ייתר חושיות בכל החושים +.רגישות טקטילית..בנוסף ,קושי במיקוד ראייה.
מצב הרגישויות שלה השתפר. ברצונה לשפר את יכולת הריכוז . הזכרון והמתמטיקה .
רציתי לדעת עד כמה קו סידני משפיע על הקשיים הנ'ל וכיצד ניתן לעזור לה?

תודה מראש.

הללויה נראה שבשני הטיפולים את מתקדמת יפה מאוד.
בנושא הילד: האם רגישויות היתר מווסתות? במידה ולא ברור שהסימפטומים הנגרמים עקב מתח רב הרוצה להשתחרר (כעסנות, פתיל קצר) ימשיכו להתקיים. את החושים חייבים לווסת טרם דרישה מילד או מבוגר, יכולת בוויסות ההתנהגות.
האם המוטוריקה הגסה שלו ברמה גבוהה, כולל חשיבה ורגש? במידה ולא, קשה לווסת את האימפולס הרגשי ברגע שהוא מתחיל, כי ההמיספרה השמאלית אינה מפעילה נכון את יכולת הוויסות על ההמיספרה הימנית.
האם כוח רצונו עומד כבר לרשותו כחומר מודע ופעיל? במידה ולא, זהו נושא מרכזי על מנת להפעיל את כל שאר המערכות ברמה מיטבית.
איני חושב שלקו הקופי קשר לנושא שאת מביאה. העובדה שהחברה האלה מתבשלים לאת וכל הזמן בסיר לחץ, אינה גורמת להתפרצויות ברמה שאת מדברת ובודאי לא ברמה היומיומית, אלה להתפרצויות תקופתיות שאינן חייבות להיות בכלל בנושאי התנהגות. כנראה ישנם בידיים הללו נושאים נוספים הדורשים התייחסות.
מה עם תהליך הסליחה. נראה מדבריך שהילד כנראה סובל מרמה גבוהה של כעסים, ומשתמש בכל הזדמנות על מנת לפרק חלק מהם. בכל מקרה חשוב להכניסו לתהליך סליחה מאוד ממוקד, בנושאים השונים שנראה באבחון שצריך לסלוח עליהם.תהליך הסליחה הוא חשוב ביותר בכל מקרה, על מנת לסיים כל טיפול בדרך הראויה. קשה ביותר לסגור קצוות רגשיים ללא סליחה לגורמים הפוגעים ובעיקר לעצמו.
כשמדובר באנשים בעלי רגישות ייתר חזקה, סליחה לאלוהים (לא חשוב מה הם מכניסים תחת ההגדרה אלוהים) היא חשובה במיוחד (למה עשית לי דבר כזה).
מניסיוני נראה שהסליחה לאלוהים חשובה לפעמים יותר מכל שאר הנושאים. תחושת השונות של אנשים בעלי רגישויות ייתר כל כך חזקה לפעמים, שבתוכם הם מרגישים קשר עמוק ומעוות עם אלוהים, המייצר כעס רב.

בנושא הגברת בת ה40.
אנשים בעלי רגישויות ייתר בכל החושים, מתקשים לרוב בתפיסה מבנית קבועה בנושאים שונים. הכול נע עבורם במרחב משתנה. הסיבה היא שרגישות גבוהה בכל החושים גורמת לאדם להיות מודע לרמה האנרגטית של הקיום (גם כשאינם מבינים זאת בדרך הו). דרך התפיסה הזו אינה קבועה אלה משתנה. מסיבה זו המציאות שלהם אינה מציאות בעלת מבנים תפיסתיים קבועים כלאדם ללא רגישויות ייתר.
הבסיס לזיכרון ולשליפה ממנו וליכולת המבנית הנדרשת למתמטיקה, הינה מבנים קבועים שניתן להתייחס אליהם באופן דומה בכל פעם.
בנוסף לכך, על מנת שהפנמה תחול ללא תקלות (אחרת קשה לשלוף אותה מהזיכרון) דרוש שההפנמה של הנושאים השונים לא תהייה מופרת על ידי החוויה העכשווית. רגישות ייתר גורמת לחוויה עוצמתית של "כאן ועכשיו" ברמה המקשה לתהליך ההפנמה של החוויה הקודמת. על מנת לזכור, חייבים לאפשר לתהליך ההפנמה של נושא אחד, שיתקיים ללא הפרעה מרכזית על ידי מה שבא אחריו. אצל רגישים ייתר ההפרעה חזקה וגורמת לרעש רב בתהליך. במצב כזה לא תמיד ניתן לזכור בבירור את מה שעבר על האדם.
כשמוסיפים את ההשפעה של קו הסידני, שהיא בעצמה יכולה לגרום לבלבול בדרך התפיסה (אך אינה חייבת), הרי שהקושי יכול להתגבר.
אסור לשכוח שבעיה במיקוד הראייה, יכולה לגרום בעצמה לחלק גדול מהסימפטומים של קושי בתפיסה המרחבית המובילה לתפיסה המתמטית. במידה ומותר לתרגל את עיניה, חשוב לשכלל את הרמה והתפיסה כחלק אינטגראלי מהעבודה על הנושאים שהעלית.
בכל מקרה, נראה שרק לאחר וויסות החושים לרמה שהתפיסה מתחילה להיות תפיסה מבנית קבועה, (נושא הדורש התמודדות ישירה ובדיקות חוזרות ונשנות בדרך התפיסה שלה), ביחד עם שכלול הקורדינציה המורכבת מאוד (כל המערכות בו זמנית, לאורכי זמן מתארכים) לרמות הגבוהות ביותר, מיקוד כוח הרצון ולאחר מכן סליחה (אותה הדרך כמו הילד אך בקצב מותאם מטופל), סביר להניח שניתן לעזור לה לשנות את הדרך בה היא מתפקדת.
נראה שחייבים לקחת בחשבון את ההשפעות הפסיכולוגיות שנגרמו עקב השנים הרבות שהיא חייה במצבה, ולהתאים גישות עבודה המבטאות את הרגש, על פי הצרכים שלה.

נראה בשני המקרים כחשוב ביותר, להתאים את מדיטציית האפור אליהם, ולוודא את יכולת הוויסות תחת לחצי תחושה המופעלים בדרך ממוקדת על ידי המטפל (בכל החושים הדורשים טיפול) , מותאמים לבדיקת רמת השליטה.
בשום אופן לא מומלץ לעבוד על מדיטציות אחרות.
כדאי שכוח הרצון יגיע לרמה בה הוא יוכל לשמש ככלי להשלכת העבודה מחדר הטיפול, על כל נושאי חייהם, אבל רק לאחר וויסות החושים. במידה ולא, העבודה השרירית המאומצת תגרום להחמרת הרגישות.
אשמח לדון בנושא ככל הנדרש.
בהצלחה.

תודה משה.
על כל האינפורמציה המפורטת . עזרת לי מאוד למקד ולהאיר את הקשיים.

שאלה נוספת לי אליך משה.
ילד כבן 7 .ימני דומיננטי. עם קו רגש המתחיל מהקמיצה ומסתיים באמה.(קצר מאוד) קעור .עמוק מעט יותר מהרגיל. (לא צינורי).
קו ראש מחובר לקו אגו. ביד שמאל ,קו סידני ארוך ישר עמוק. קמיצה גבוהה מאוד. בשתי הידיים אגודל מתנתקת בשתי הידיים .מאוד.איטלגנטי.
בעל רגישות טקטילית. ובכל החושים. אצבע נמוכה מאוד בשתי האצבעות. חרדת נטישה .(ההורים התגרשו בהיותו כבן שנתיים) קשיי קואורדינציה.זרת נמוכה מאוד..קשיים בקבלת גבולות. והבנתם(גם לאם )
שאלתי.כיצד משפיע קו רגש זה על הקשיים המוצגים וכיצד ניתן לעזור לו , מעבר לוויסות תחושת המגע.
שיפור הקואורדינציה. חיזוק כוח הרצון .לגיטימציה רגשית .וכל מה שקשור לטיפול בחרדת נטישה.והצבת גבולות.
קיימ מודעות גבוהה לגבי התפיסה המרחבית . ימין/שמאל מכל הכוונים.וכ"ו.
מקווה שסיפקתי את הנתונים המתאימים לקבלת תשובה ממך.(ולא הגזמתי בפרטים)
בתודה מראש.

שלום הללויה
מתנצל שלא הגבתי עדיין, המחשב שלי בתיקון.
האם את מתכוונת שקו הרגש מתחיל עמוק בתוך היד, אל מול הקמיצה? במידה וכן, הרי שזה קו נדיר מאוד. צריך לדעתי להתייחס אליו כמו לקו הראש המתחיל עמוק. במקום מוציא דברים מהקשרם, הרי שזה נראה כמו מחובר לתהליכים רגשיים שאינם בהכרח מחוברים היטב לעולמו הפנימי, ואינם בעלי רצף תקין מבחינת בוחן המציאות הפנימית. מאוד יכול להיות שביחד עם הזרת והאצבע הקצרות מאוד, גורמות לקושי רב לחיות מחובר לצרכים חברתיים בדרך נורמטיבית. יכול להיו שהילד הזה נשאר מחובר לילדותיות מוקדמת, ומתקשה מאוד לצאת ממנה. בגלל האצבע הקצרה, הרי שהוא מחובר למה שהוא עושה בדרכו בלבד, מבלי להתחשב ייתר על המידה באיך אחרים יגיבו לכך. המצב בהחלט יכול להיות קשה מאוד מבחינה חברתית ומסגרתית.
נראה שמבחינה טיפולית, הוא צריך לעבוד על כל נושאי השיטה בהדרגה, כשההתחלה היא ברגישויות הייתר, לאחר מכן קורדינציה עד למורכבת ביותר כשבמקביל לקורדינציה צריך לחזק בהדרגה את כוח הרצון ויכולת הבעת הרגש.
נראה כחשוב במיוחד להגיע להבנות בנושאי הגבולות עם האם. במידה וניתן לחבר את האב לטיפול, חשוב שהוא יגיע לפחות אחת לחודש לפגישות.

מודה לך.מאוד.

שלום לכולכם.
אחד הדברים שלמדתי על עצמי כמטפלת . כי המטופלים שאמורים להיות מטופלי מגיעים אלי בדרך זו או אחרת.מבלי שתהיה לי "שליטה" מי ואיזה סוג של מטופלים יגיעו אלי בפוטנציה. ישנו כמובן .קו אדום .שאותו לא אחצה בבחירתי. אך בין שחור ללבן נפרש לו האפור על גווניו וגורם לי לא פעם להתלבטות לא קלה.
גם אם , ,נראה לי לעיתים. שטיפול זה או אחר אינו מתאים ליכולותי וכישורי. . הם(מטופלים)או הוריהם אינם מרפים..... למרות שאני ממליצה בפניהם על בעלי מקצוע אחרים שנראים לי כמתאימים יותר. הם מבקשים את עזרתי. ......
מצד אחד. ביכולתי וברצוני להתמודד עם המוכר והידוע. עם נושאים שבהם זכיתי להשגים והצלחה. מצד שני . איך אתקדם מבלי לאתגר את עצמי בנושאים חדשים ובלתי מוכרים.? האם זה הוגן לקבל מטופל שיהיה "שפן נסיונות שלך"?לא פעם הנושא מדיר שינה מעיני.
בסופו של דבר. אני מסכמת עם ההורים .או המטופל/ת . ניסיון של -5-6 מפגשים. במידה ולא יהיה שינוי כלשהוא. נפסיק את הטיפול.ונעבירו לבעל מקצוע אחר.
ברצוני לשתף אתכם בטיפול ללא ניסיון וידע בנושא שהעזתי ולקחתי על עצמי.
פנתה אלי אם לפעוטה כבת שנה וחצי.(נועה שם בדוי) ספרה לי , כי בתה נבהלה מנביחות כלב של מכרים.שהיה קשור אומנם בשרשרת . אך התקרב אליה.
נועה כה נבהלה .פרצה בבכי הסטרי. קבלה "פיק ברכיים ". ולא היתה מסוגלת לעמוד על רגליה. דרשה שיקחו אותה על הידיים. אף לזחול לא הסכימה.
בלילה , סירבה לישון בחדרה וסבלה מעצירות.
לאור פנייתה של האם . הפניתי אותה לפסיכולוג ילדים. או לרופא המשפחה. הסברתי לה שאינני מטפלת במקרים כגון אלה . גם מבחינת הגיל והמקרה. האם שיתפה אותי במספר חוויות טיפוליות שעברה אצל בעלי מקצוע שונים והתעקשה שאנסה את כוחי.
החלטתי לפעול אינטאיטיבית . (מה כבר אוכל לעשות עם קטנטונת כזו. תרגילי כוח רצון תרגילי שווי משקל שרירים טבעתיים ?)
במפגש ביננו ראיתי פעוטה מתוקה ונבונה (מבט בעיניים) הוחזקה בחיקה של האם. נועה ,סרבה שאקח אותה על ידיי. החדר היה ריק מגרויים ואביזרים.
ברקע . מוסיקה קצבית . הקטנה החלה להניע את גופה מצד אל צד.לפתע . פיזרתי על השטיח כדורים צבעוניים רבים.
נועה בשפתה "דרשה " והצביעה אל עבר הכדורים. סימנתי לאם .לא לתת לה. להניח אותה על השטיח שתזחל ותקח. בתחילה .השמיעה ,נועה טון צרחני בלתי מרוצה. הקשבתי ...והנחתי לה להתמודד. היא הביטה בשתינו . שידרנו לה אנרגטית גם באמצעות העיניים ובאמצעות טון דיבור בתוספת מחיאות כפיים כוח להתמודד.
.
נועה זחלה אל עבר הכדורים והחלה לשחק איתם בהנאה. לאחר מספר פעיליות על נדנדה. ערסל וטרמפולינה.
השכבתי אותה על מיטת טיפולים. החזקתי את רגליה מכופפות אל הבטן.כשכפות רגליה נוגעות בביטני. נועה . דחפה את רגליה ואותי. השמעתי קולות של התלהבות והרחקתי עצמי ממנה בקפיצות שונות. הפעולה הצחיקה אותה מאוד היא בקשה עוד ועוד. לאחר מכן, עיסוי בבטן.
בהמשך. הורדנו אותה מן המיטה. הנחתי לפניה סוס נדנדה. היא " רצה" לעברו בכוחות עצמה התישבה והתנדנדה עליו בהנאה.
בלאחר מכן. הנחתי מספר בעלי חיים. פרוותיים. דובון. קוף . ארנבת וכלב. נועה בחרה בכלב. שיחקנו איתו במספר משחקים .
איפשרתי לנועה לקחת את הכלב לביתה. נועה הלכה ורצה ללא קושי.
מבחינתי הסתיים הטיפול . בהמשך המלצתי לאם .להפגיש את נועה עם גור כלבים .ובהמשך עם כלבים ידידותיים המתאימים למגע עם פעוטות(אין לי הרבה מושג בנושא הכלבים) וכן. להתנסות בפינות ליטוף בגן חי . האם דיווחה לי בהמשך. כי נועה מתפקדת רגיל. גם בעיית העצירות נפתרה...

איזה כף ששמעת לאינטואיציה שלך, כן ירבו. כל הכבוד.

טליה, איזה יופי, נראה פשוט אבל ברור שהצלחת להתחבר להבנה של מקור העניין, אחרת כל כך קל ללכת לאיבוד,
אינטואיטיבית או אחרת, כל הכבוד.

באותו עניין מזווית אחרת...

סיפור שקורה בימים אלה, לאן אנחנו יכולים להגיע בטיפול בשיטה, מבלי לדעת, לרצות או להתכוון,

באבחון:
מטופל בן 15, סיבת הפניה: ירידה בלימודים, מבריז מביה"ס. רוצה לשפר כושר גופני.

הורים גרושים מזה כשנתיים, יש הסדרי ראיה.

כף היד ללא ממצאים מיוחדים. נער חכם, רגיש, שמן, אלוף במשחקי מחשב, חנון אמיתי...
.
2 אחים קטנים.

מבדק גופני- בינוני בכל הבדיקות, מתנשף ומתנשם בכבדות.

הטיפול מתחיל, הוא אומר שברצונו באמת לשפר את ענייני ביה"ס, אומר שהייתה ירידה בלימודים בגלל
כל המתח שהיה בבית בין ההורים, רוצה גם להיכנס לכושר, תמיד נכנס בנחת וברצון ויוצא מאושש ועם
חיוך קטן.

שתקן גדול, עושה כל מה שאני מבקש ממנו, מופיע עייף קצת אבל עובד קשה פיזית, מתקשה לבטא עצמו, בכל תחום, לא רוצה לדבר על כלום,
בסדר גמור מבחינתי, להתחלה...
אחרי כ10 מפגשים בהם הכול נראה לי מתקדם לפי התכנית אני מתקשר להורים, בנפרד, האב ישר אומר: טוב שהתקשרת, (אני מתיישב...)
יש בעיות רבות בביה"ס, רוצים אבחון פסיכיאטרי לנער, דואגים מאוד, צוות המורים, היועצת והפסיכולוגית,
הסיבה: מופיע לביה"ס מטושטש, בוהה, לא מבין את הנאמר לו, ממלמל, ועוד ועוד, בנוסף האב אומר שכל פעם שצריך לבוא אלי ,
הוא משתולל, מקלל, בוכה, לא רוצה לבוא לטיפול. המצב לא טוב בניהם, הנער כועס עליו על שעזב את הבית.
האם, מאשרת הכול, כך מתנהג גם אצלה, ובנוסף אומרת שאין קשר טוב בינה לבין בנה, מאז נולד אחיו הצעיר... 6 שנים הפרש,
רוצה לדבר איתי, לבד, אני מזמין אותה לשיחה.

את כל זה פיספסתי, לא ראיתי באבחון, לא בתשאול ולא בידיים, אנשים שקטים, קריירות מוצלחות, שומרי פנים.

בטיפול הבא אני מדבר עם הנער, מסביר לו בעדינות את מה שאני מבין כפער בין מה שקורה בטיפול לבין מה שההורים מדווחים,
לאט, בעבודת פרך, במלמול איטי ומטריף מתברר לי שהוא הולך לישון ב6 בבוקר! כל יום!, בלילה משחק במחשב,
אוכל בנחת... צופה בטלוויזיה, "נוח לי , אף אחד לא מפריע".. לאף אחד אין שליטה עליו , הולכים לישון לפניו, לא יודעים, הוא קם בקושי,
מנסה לשרוד את ביה"ס, חוזר הביתה, הולך לישון בצהריים ואז מעירים אותו, פעם בשבוע, לבוא אלי,,,
כך הוא מסביר לי, לאט ובשקט, שהוא אוהב לבוא אלי ומרגיש שמתקדם , אבל מה , הוא מתקשה לקום ואז הוא כועס...
ואני מרגיש כמו אידיוט אמיתי, שרק עכשיו אני עולה על זה, חסך בשעות שינה, והוא לפני אבחון פסיכיאטרי שבית הספר תובע.
אני מסביר לו מה הולך לקרות לו אם ימשיך כך, חושבים שאתה פסיכי, אני מסביר לו, שיבין, הוא נראה מבין ומבטיח להתחיל ללכת לישון בלילות,
לקחת יותר אחריות על חייו, נראה שקולט מה עלול להיות אם ימשיך כך, נראה...

האם בשיחה ארוכה אצלי מספרת וחושפת את עצמה, ילדות זוועה, קשה ביותר, בוכה, נורא נבוכה אבל ממשיכה לספר,
זה יוצא לה ללא שליטה, בסוף היא מדברת על כמה היא סובלת כיום מחוסר הקשר שלה עם בנה, מותשת ,
המצב משקף לה יום יום, שניה שניה את כאבי הקשר שהיה לה עם אביה,( נטישה).
אני מציע לה טיפול פסיכולוגי עם מקצוענית שמכירה את השיטה, שתעבוד במקביל לטיפול בנער.
מה שיש לה לומר בסוף הפגישה זה שהיא חיכתה וחיכתה וכנראה שהגיע הזמן, לטיפול בעצמה, לטובת הבן שאצלי אבל גם לטובת שני הילדים הקטנים ...

ועכשיו מה?, עכשיו אני מחכה, לראות מה עושים האנשים, לאן כל זה הולך, הנער עם עצמו,
האבא עם הנער, האמא עם עצמה, הנער עם שניהם... ורק התחלנו...

פלוני
לא תמיד ניתן לראות באבחון את כל מה שמסתתר מתחת לפני השטח. נראה שההמתנה במקרה הזה נכונה וטובה מאוד. צריך לזכור שהטלויזיה והמחשב ממכרים כל כל סם ממכר, והזהירות מהם חייבת להיות רבה. הורים רבים לילדים בגיל ההתבגרות אינם מודעים לכמות השעות המושקעות בנושאים הללו במשך הלילה.
מצד שני, במידה וישנה רגישות שמיעתית, הרי שטבעי לנערים/ות ללכת לישון אחרי כל המשפחה. אלו הרגעים היחידים בהם מוחם נח.
נראה כמקרה שנשמח לעקוב אחריו במסגרת הדף הזה.
בהצלחה

הי, פלוני קפץ במקומי,
אין רגישות שמיעה, אשמח לעדכן, תודה

עדיין ללא מחשב, כך שעוסק בזה באופן מזדמן בלבד, ממחר כנראה יחזור המחשב.

לפלוני_ אלמונית.
נראה לי "שתיק" כבד נפל בחלקך. לעיתים , הקשיים הרגשיים עולים על כל השאר. ומשפיעים על כל מהלך הטיפול .
מדובר , בנער כבן 15.הנמצא בתהליך , גיל ההתבגרות עם כל ההשלכות המלוות.
בנוסף ,מצב משפחתי בעייתי למדי וקשיים בלמודים.
השאלה הנשאלת ,עד כמה אנו , כמטפלים בשיטה זו או אחרת מסוגלים לקחת על עצמינו אחריות מסוג זה.?
האם ,הנער, שנהנה לפגוש אותך .(אולי אתה האדם היחיד שנראה בעיניו "שפוי"). מסוגל להתמודד עם הכעסים המתחים
שהוא חווה ואשר משתלטים על חייו?
אנו יודעים עד כמה חשובה בטיפול סביבה תומכת . במקרה הנ"ל , הנער אינו סומך על הוריו ואף כועס על שניהם..
מצב עגום למדי.
, לדעתי , חייב להיות שיתוף פעולה עם גורם מקצועי נוסף . כמו"פסיכולוג משפחתי....
גם בעזרתו , אין ביטחון שהבעיות תפתרנה...
לכן. ..חשוב להשקיע בנושאים שבכוחינו לשנות ולעזור ...
אולי אוכל לנחם אותך , שאתה אינך היחידי החש תחושות מעין אלה . היו לי די הזדמנויות להכיר אותן מקרוב..
מה שלא יהיה ואיך שלא יהיה , מאחלת לך כוחות , סבלנות יכולת ( וניסים..)..
עם המון הצלחה......

טליה,
כתבתי פה אחרי שקראתי את מה שכתבת,
_מבלי שתהיה לי "שליטה" מי ואיזה סוג של מטופלים יגיעו אלי בפוטנציה. ישנו כמובן קו אדום שאותו לא אחצה בבחירתי.
אך בין שחור ללבן נפרש לו האפור על גווניו וגורם לי לא פעם להתלבטות לא קלה._

תודה על האיחולים, תיק תיק, אין ספק,
טיפול מתחיל לפעמים אחרי שהטיפול "מתחיל", ולפעמים אין לדעת מה ומי הגיע אלינו ואין שליטה וקוים אדומים נחצים ולאפור יש מליון ואחד גוונים...
העניין הוא שהשיטה מאפשרת כל כך הרבה אפשרויות טיפול, במגוון כה רחב של קשיים כך שלאורך זמן מטפלים נחשפים לעוד ועוד מקרים שונים ומשונים.
את צודקת שצריך פה התערבות של פסיכולוג משפחתי, העניין הוא שהנער אצלי אחרי שכבר עבר אי שם בעברו טיפול לא מוצלח, עודדתי את האם ללכת,
התיק כבד ולפתור את כל הקשיים זה לכוון קצת רחוק, אסתפק כרגע בלהקל...

משה, אין ספק שהוא מכור למחשב ולטלויזיה הוא ממש נבהל מהאפשרות שלא יוכל יותר לצפות ולשחק, אני מנסה להבין את התכנים, מה מחזיק אותו
עד5/6 בבוקר...חוץ מפורנו כמובן... המנוף היחיד שיש להורים עליו זה ניתוק המודם, מבוהלים בכלל שהעליתי את האפשרות...

נ.ב. מרוב התרגשות ולהט הכתיבה.שכחתי לציין את תרגילי הכוח והנשימה בטיפול.
כמו כן .שלחתי אותה למכון כושר. עם פעילויות רבות ומגוונות . מבקרת בו 3-4 פעמים בשבוע. מאוד נהנית...

צריך לזכור שהטלויזיה והמחשב ממכרים כל כל סם ממכר, והזהירות מהם חייבת להיות רבה. הורים רבים לילדים בגיל ההתבגרות אינם מודעים לכמות השעות המושקעות בנושאים הללו במשך הלילה.

"מכל תופעות ההתמכרות בעולם הוירטואלי, הקיצונית ביותר היא של ההיקיקומורי ביפן.
מדובר בבני עשרה יפאנים שפורשים מרצונם מהעולם, מסתגרים בחדריהם לחודשים ואף לשנים,
הם מעבירים את חייהם בין הטלוויזיה והמחשב, הם ישנים ביום וערים בלילה,
מנתקים כמעט כל קשר עם הסביבה והמשפחה ויוצאים מהחדר רק לשירותים".

"מדובר במגפה, הערכה היא שאחד מכל חמישה נערים יפאנים הופך להיקיקומורי,
ארבעה מכל חמישה היקיקומורי הם בנים".

ברוכה הבאה . נהר.(אוהבת את השם . מזכיר לי זרימה) ותודה.
תודה , משה על כל האינפורמציה. מאוד מתקשר ומתחבר לאישיותה של רחל. גם האם מטפלת באמה החולה בת ה- 85 .בביתה.כך ,שהאוירה בבית
משדרת . עצב, כאב. פחד,תיסכול. כעס. מתח. וריקנות.
באחד המפגשים עם רחל. שאלתי אותה. מה משמח או, מצחיק אותה?
רחל ,חשבה זמן מה ולא יכולה היתה להשיב. הטיפול התרכז בשיחרור ובהבעה . פתחתי , בתנועה .כשההתמקדות היתה באזורים "כפות ידיים ,זרועות,כתפיים.
בטן ואגן.(לא הצליחה להניע את האגן לפנים ולאחור. ) לאחר המחשה וחלוקת התנועה לחלקים . הצליחה להפנים. עדיין לא ברצף. בהמשך, קשרתי לשתינו
צעיף .(של רקדניות בטן, עם פעמונים) תוך הקשבה למוסיקה בשילוב צלצול הפעמונים החלה לחייך ולצחוק.(נראה לי שהצחוק נבע מהקושי להתמודד עם מיניותה תוך ניענוע האגן)
בהמשך , "שיחקנו" במשחק המטפחות . כאשר לכל אחת מאימתנו מטפחות משי המוכנסות לחלקי הבגדים. כמו: לקו המותן שבחצאית. לשרוולים, לצואר.
מלפנים ומאחור. 10 מטפחות לכל אחת מאיתנו. כל אחת צריכה לשמור על כמות מטפחות מקסימאלית .בו זמנית , עליה "ולחטוף לאחרת ".(משחק נהדר
לקואורדינציה. מיקוד הקשב החזותי. ת. מרחבית . ועוד...) רחל, החלה לצחוק. פשוט התגלגלה.כמובן, שהצטרפתי אליה....
לדבריה. אינה זוכרת את היום בו צחקה כה הרבה. בין שאר המשימות שהטלתי עליה בבית . היה: תנועות אגן כולל סיבובים.כמו כן . עליה להמצא בסביבת תינוקות (ישנן שכנות רבות עם תינוקות) ולהצחיק אותם . החוויות של רחל מהמפגש עם התינוקות היה מרשים.היא סיפרה כיצד הצחיקה אותם . בתחילה ע"י השמעת קולות שונים. ציינה מהם הקולות שהצחיקו. בהמשך, הבעה מצחיקה (פרצופים) "משחקי "קוקו" ועוד.....
כמו כן, היה עליה לתרגל , צחוק, חיוך (מול מראה )ו"להשתטות "(כמו, פרצופים למראה. השמעת קולות.,לבוש מצחיק ,ועוד....)

קבלתי את עצתך.משה. בקשר .לטיפול באם לטיפול משחרר "סימביוטיקה". כרגע, המצב לא מאפשר.נראה בהמשך......
אשמח לכל רעיון ועיצה .

נהנה מהיצירתיות שלך וההקשרים הטיפוליים שאת נוהגת לחבר.

גדול

אנונימי

שלום לכולם.
עברה לפחות חצי שנה מאז שנכנסתי לכאן בפעם הראשונה.
והנה אני חוזרת, לאחר שהייתי טרודה בהגשת עבודת הגמר שלי בשיטת אלבאום.
ולא סתם, לקחתי מן הפסקה שהייתי צריכה אך נראה לי שגופי אומר לי שלקחתי יותר מדיי זמן.
לאחר שהגעתי לרמה גופנית טובה ואפילו הפסיקו לי הכאבים הקבועים בגופי תקופה ארוכה, אני מרגישה אותם מתחילים לבצבץ כאילו שגופי מסרב לרדת ברמה, מן תסכול כזה שגורם לי להתעוררות לעשות עם עצמי משהו, להמשיך בנקודה בה הפסקתי, אז אני מוצאת את עצמי פותחת ספרים ותכנים לימודיים, ונהנית לקרוא אותם וממש לחבר אותם ולהבין ממקום אחר בהחלט.
נכנסתי לכאן משה בכדי לבדוק אם אתה פותח איזה שהי סדנא, אשמח להתעדכן.
בנוסף רציתי לשתף אתכם במין נקודה במרכז המצח, בין הגבות שהרגשתי מאוד חזק לפני כשנה, הייתי מרגישה אותה המון במיוחד בחדר טיפולים, לפני כ- ארבעה חודשים הפסקתי להרגיש אותה ועכשיו שוב בתקופה האחרונה התחושה שוב חוזרת, האם משהו יכול להזדהות איתי או להסביר לי.
אשמח לשמוע ולהמשיך להיות חלק מכם.

הי טליה,
הנער ממשיך לבוא וזה כבר הישג...
הוא מתמודד עם עניין הלילות והמחשב בקושי, עכשיו הוא הולך למיטה בערך בחצות,אומר שמתהפך ומסתובב שעתיים עד שנרדם.

הקושי העיקרי כרגע זה גיוס האם לטפל בעצמה לטובת כולם, מאז שדברנו כאילו
לא קרה כלום, לא פנתה לטיפול, לא ניסתה לשוחח עם בנה כפי שסוכם ולא חזרה אלי למרות כמה פניות.. .
נראה כמו עוד טיפול שההורים לא הבינו למה הם נכנסים, הדברים נאמרים באבחון
אבל במקרים מסויימים לא ממש נקלטים, עניין של זמן במקרה הטוב.

ל- מ _ אוריאל .
כל הכבוד על יכולתך לגרום למטופל להגיע לטיפול בתנאים המיוחדים .( גם זה משהו) דבר המראה על מערכת הקשרים שיצרת איתו. כואב ומתסכל חוסר היכולת או הרצון של האם לקחת אחריות לטפל בעצמה.
אנו יכולים להשתדל לעזור למי שמאפשר לנו לטפל ורוצה לעזור לעצמו.

לטליה הכוונה באמירת המילים : "אצל החרדים " :הייתה למושגים : "נשית וסקסית "._הבנתי בדיוק ולזה היה כוונת הטוב והמיוחד יוצא לאירועים מיוחדים מהכספת נכון שבחברה החרדית זה לא אישיו לשיחה מחוץ לחדר שינה ולקשר הזוגי , לעניות דעתי חשוב לזכור שבסופו של דבר מטופל ממשיך לחיות בחברה הטבעית שלו ולשם חוזרת בסיום הטיפול ולשמור על מוסכמות ממנו מגיעה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לך
במקרה נתקלתי בשיטתך והסיפור האישי שלך

במידה ואתה מעוניין אני מציעה לך לכתוב את סיפור חייך כספר לפי השיטה שלי- מרים דובי חזן דוקוסטורי בע"מ
www.docostory.com

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מרים, הבלוג סגור.
את מוזמנת לצור קשר עם משה דרך הפייסבוק http://www.facebook.com/profile.php?id= ... 24&sk=info
או
http://www.intelligence-integration.com
http://www.moshe-elbaum.com
http://www.alternativili.co.il/elbaum/

אנונימי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום משה
אני מעסה מזה שנתיים ולפני כשנה בערך התחלתי להרגיש שקשה לי לטפל בגברים כי כמעט רוב הגברים מרגישים שהם חייבים להתחיל איתי וזה בכל גיל וגיל
וזה מאוד מפריעה לי מה אני יכולה לעשות ? איך סוגרים את מעבר האנרגיה הזואת ?
תודה מראש