סימני התעללות בזוגיות

אני ללא בטוחה שהוא מתעלל. רואה בו יותר ילד פגוע. אבל אני עצמי כבר חסרת כוחות וחיות
זה לא סותר.
אנשים מתעללים לא נהיו מתעללים כי אהבו אותם בצורה טובה ומעניקה ומסודרת לכל אורך 20 השנה הראשונות לחייהם...

הנקודה היא, שזה לא משנה מאיפה זה בא ואיך זה התחיל ו"מי אשם".
הדבר החשוב הוא שהחיים עם האיש הזה מרוקנים אותך מכוחותייך ומתחושת החיות שלך.
זה מצב חמור.

וזה ההבדל: אני רואה סביבי הרבה ילדים-לשעבר, פגועים ופצועים

אבל הם אוהבים, הם רוחשים כבוד והערכה לזולתם, והם עקביים בזה
ויש בהם משהו מאוד נחוש, גם להתרפא בעצמם (או להשתפר ולצמוח, אם הם מאמינים שריפוי בלתי אפשרי), וגם לעזור ולסייע לזולת, כדי שאנשים אחרים לא יסבלו כמו שהם סבלו.
הקשר אתם ממלא אותי בתחושה של חמלה ואהבה ביחד עם שמחה על הזכות להכיר אותם. הדינמיקה שלי אתם מתגמלת אותי באופן עקבי, ואני מרגישה בטוחה-רגשית בחברתם.
לפעמים קשה לי אתם נקודתית כי אין להם כוחות והם במצב תובעני (למשל, חברה שלי עם אמא מתעללת-רגשית שילדה עכשיו תינוק, והילדה הגדולה שלה קטנה ומתפרצת ונושכת ומרביצה ומאוד מאתגרת. ברור שאחרי בוקר שביליתי אתה אני ארגיש עייפה). אבל זה זמני, וזה לא דומה בכלום לשאיבה ששואב אותך אדם "מתעלל", שבו את אף פעם לא בטוחה איפה לדרוך ומאיפה יבוא חץ הרעל הבא. ואת לא מרגישה בטוחה, ואת לא מרגישה מוגנת.
במצב כזה, הדבר הכי חשוב הוא להגן על עצמך, על כוחותייך ועל חייך.
תני לבעלך את הזכות לטפל או לא לטפל בעצמו, ההחלטה והאחריות הן שלו בלבד.
ותטפלי את בעצמך, ותשקמי את כוחך ואת חייך

פירוק התא המשפחתי הוא מעשה שמשפיע בעוצמה על כל הנוגעים בדבר. שווה לדעתי ללכת לטיפול זוגי גם כדי לראות מה עולה שם. אצלנו זה לא עבד. הוא היה נכנס למגננה ותוקף בשיגעון שזה היה מביך ממש כי המטפלת ראתה את מה שאני ראיתי והוא את עצמו לא ראה. אבל זה היה חשוב כדי לדעת שעשיתי את זה וניסיתי. אחר כך הבנתי שאני זקוקה לטיפול לעצמי והוא לעצמו ורק מתוך ההתחזקות שלי הוא יוכל להצטרף או לא להצטרף אבל הייתי חייבת לבחור בעצמי קודם כל. להתעמת מול ההסכמה הפנימית שלי להאשמות שלו אלי שאני חושבת רק על עצמי ובאמת לחשוב רק על עצמי. זה היה קשה. בכלל, עם הזמן אני מבינה יותר ויותר שאפילו שאני יודעת שהוא טועה ואני אחלה אשה, והילדים חשובים לי והמשפחה חשובה לי והלב שלי רחב. בתוך תוכי יש ציפור קטנה שמצייצת- אבל תודי שהלב שלך קצת אבן כמו שהוא אומר ותודי שאת באמת חושבת רק על עצמך כמו שהוא אומר. אם רק היית פותחת אץ הלב שלך באמת ובתמים, הוא היה מתרכך. זה הולך ונמוג, כבר כמעט לא קיים. פעם היה הרבה יותר עצמתי. היום יש רק שאריות אבל גם שאריות הן חומר.
התפללו בשבילי שאמצא דירה במהרה
תודה

מתפללת @}
שתמצאי מקום שהוא בית ועוגן ונעים ומרופד.

שווה לדעתי ללכת לטיפול זוגי גם כדי לראות מה עולה שם

בשום אופן לא! רוב רובם של הטיפולים הזוגיים בזוגיות עם מתעלל הם הרי אסון. בשום אופן לא טיפול זוגי. מי שרוצה, שתתחזק בעצמה בטיפול אישי. המחיר של מטפל/ת שלא קולט את ההתעללות או שמציג את הבעיה כזוגית הוא מחיר עצום עם נזק בלתי הפיך. לי זה קרה פעמיים.

קור, תודה על תשובתך. למה זה גורם נזק? מקסימום טיפול שכשל, לא? וסליחה על חוסר ההבנה

קור, תודה על תשובתך. למה זה גורם נזק? מקסימום טיפול שכשל, לא? וסליחה על חוסר ההבנה

ראשית, הסברתי וגם צירפו פה בדיוק קישור שמסביר במפורט מדוע זה גורם נזק.
שנית, יש באתר כמה וכמה דפים בנושא. ממליצה לקרוא את כולם באופן מדוקדק. כתובים בהם דברים מפורטים, מאירי עיניים וחשובים.

שווה לדעתי ללכת לטיפול זוגי גם כדי לראות מה עולה שם. אצלנו זה לא עבד. הוא היה נכנס למגננה ותוקף בשיגעון שזה היה מביך ממש כי המטפלת ראתה את מה שאני ראיתי והוא את עצמו לא ראה
אשרייך שזה קרה לך בצורה כל כך מוצלחת.
כי זה לא מובן מאליו, ואולי אפילו זה מקרה נדיר.
כמו שהרבה נשים אחרות כתבו פה, הרבה פעמים זה לא קורה ככה. המתעלל מצליח לשמור על חזות הגיונית ומכובדת ומפיל את כל האשמה בחלקלקות על הקרבן, משחק את התעתוע במיומנות של מקצוען, והמטפל/ת פשוט לא מבינה מה קורה לה מתחת לעיניים, ובלי כוונות רעות מחזקת את העמדה שלו ומחלישה עוד יותר את הקרבן.

יש לי חברה עם אמא דורסנית-רגשית ברמות-על. היא עובדת עם מטפל כבר ארבע שנים, הוא נותן לה כל מיני אסטרטגיות ליישם עם אמא שלה, והן תמיד מתפרקות ולא עובדות. עכשיו הם היו בדרך לטיפול משותף, שלה ושל אמא שלה, "בניית יחסים", עם המטפל הזה.

אחרי שהבנתי ממנה שהמצב לא השתפר בכלום בשנה האחרונה (מאז שהצעתי לה בזהירות=אך-בתקיפות את העובדה שאמא שלה דורסנית ושהיא צריכה לשמור על עצמה מפניה), ואחרי שהיא עברה עלי על כמה סיטואציות מהזמן האחרון, כולל, למשל, שהיא מפחדת להיות עם אמא שלה לבד, שהיא מפחדת שאם היא תנסה להתרחק מאמא שלה אז אמא שלה תסית נגדה את הבת הקטנה שלה (בת שלוש!!), שאמא שלה תסית נגדה את כל המשפחה המורחבת והם ינתקו אתה קשר, שאחרי כל מפגש עם אמא שלה לוקח לה יומיים להתאושש ולהפסיק לבכות - אחרי כל זה, ואחרי ששיקפתי לה חזור ושקף שאלה סימנים לחיים במערכת יחסים מתעללת - אמרתי לה, רגע, המטפל שלך אף פעם לא ערך אתך את השיחה הזאת? הוא אף פעם לא אמר לך שאמא שלך מתעללת-רגשית?
לא, היא אמרה. חשבה רגע, ואמרה "הוא כן אמר לי שאמא שלי התנהגה לא בסדר".
לא בסדר!!!

אם אני מתרתחת על הילדים שלי ומפליקה להם פעמיים בחיים, ולא לגמרי בצדק - זה לא בסדר. מה שאמא שלה עושה הוא הרבה הרבה הרבה הרבה מעבר ל"לא בסדר"!!!!!!!!!!!!!!!!
והמטפל לא רואה את זה ממטר.
אז נכנסתי אתה לאתר של ד"ר איירין: http://www.drirene.com/verbal1.php, הסתכלתי בזריזות ברשימת הסימנים למערכת יחסים מתעללת, אשררתי אתה כמה סעיפים - וואו, היא היתה שם, לגמרי ולחלוטין ובמצב חמור. סימנתי "וי" על לפחות שבעה מתוך 15 הסימנים של "מצב חמור" (ואת רוב אלה שמסומנים באדום), וזה לא אומר ששללתי את השאר - פשוט לא התייחסתי אליהם באותו רגע - והבנתי, חדמשמעית, שהאשה הזאת, החברה הטובה והעדינה שלי, חיה שנים תחת משטר עריץ, דכאני, דורסני, מרעיל ומתעלל, מעל ומעבר לכל ספק -
והמטפל שלה לא רואה את זה

עם מטפלים כאלה, לא צריך אויבים.
ושוב, לא כולם כאלה, אבל העדויות של נשים רבות, פה ובמקומות אחרים, מצביעות על כך שלהרבה מטפלים פשוט אין את ההכשרה המתאימה, והם טובעים בתעתוע.
שומר נפשו ירחק.

למה זה גורם נזק? מקסימום טיפול שכשל, לא?
אני רואה את זה כך: מערכת יחסים מתעללת היא מצב מסכן-חיים.
במצב כזה, את לא צריכה טיפולים כושלים. כל כישלון פוגע עוד יותר.
זה לא כמו שבעלי ואני נלך לפסיכולוגית, וזה לא כל כך יצליח, אולי רק טיפונת באספקט מסוים, ואז נלך הביתה ונשתה לנו כוס תה ונגיד "איזה באסה, היא היתה דפוקה" ונחשוב על זה ביחד ונמצא פתרונות אחרים.
אני רואה איזה מחיר נורא זה גבה מהחברה שלי: כל האסטרטגיות שלא הצליחו לה כי הן לא היו הדבר הנכון - היו מבחינתה כישלון שלה לנהל מערכת יחסים שפויה עם אמא שלה.
היא לקחה את האחריות על עצמה!!! ואת האשמה על עצמה!!!!!
ועכשיו היא בדיכאון, ואומרת לי שלפעמים היא מפחדת להתעורר בבוקר, לעוד יום כזה.
כמה אפשר??

שלא לדבר על פגיעה בבריאות, על צניחה של רצפת אגן (שבאה כי לא ניתנה לה מספיק מנוחה), על בלוטת תריס לא מאוזנת (מתח ולחץ משפיעים, אוהו), ומי יודע אילו עוד השלכות מזעזעות לטווח הארוך. סרטן זו גם אופציה, את יודעת.

סליחה על הבוטות ועל סימני הקריאה השופעים. אבל באמת, כשאת רואה חברה טובה שלך נדרסת לך ככה מול העיניים, את לא מסכימה לשתוק.

נכנסתי כדי להמליץ על הכתבה שהתפרסמה בעיתון הארץ בגליון סוכות (1.10.18), "האם אפשר לדעת שאת חיה עם פסיכופת", ראיון עם אפרת הראל היימן.
אני חושבת שהנאמר שם רלוונטי מאוד לרבות ממערכות היחסים שמתוארות בדף הזה.
אחרי שקראתי נפקחו עיני (גם מתדהמה)- חייתי עם פסיכופת.

אפשר קישור לכתבה ?

מצאתי לבד. לא נראה לי שמה שכתוב שם מתאים לפה. מציגים את הפסיכופתים שם יותר מידי טוב, לא נראה לי שזה מאפיין את מערכות היחסים שמתוארות כאן - ציטוט לדוגמה מהכתבה:

"צריך להבין שמדובר באנשים מאוד חכמים, מאוד מתוחכמים. החושים שלהם מאוד מחודדים, האינטליגנציה החברתית שלהם מאוד מפותחת."

ועוד ציטוט "אבל פסיכופת יזייף, ובכישרון, ביטויים של אכפתיות וקרבה ואינטימיות."

המתעללים כאן אינם כאלה.

אני לא הייתי יכולה להגיע למקום שאני נמצאת בו עכשיו אם לא הייתי עוברת גם דרך שני הטיפולים הזוגיים הכושלים. יש דברים שאי אפשר להבין מראש ואפשר רק בדיעבד. ההבנה העמוקה שאני נמצאת בזוגיות מתעללת חילחלה לאט כי הרי מדובר באדם שהוא גם מתוק וחמוד ואז מתפרץ בטירוף. הייתי צריכה ללכת צעד צעד. יש משהו בנוכחות של אדם שלישי שמאפשר לראות את הדברים קצת ממרחק, קצת מחדש. אני כמובן יכולה לדבר רק מנסיוני האישי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_"צריך להבין שמדובר באנשים מאוד חכמים, מאוד מתוחכמים. החושים שלהם מאוד מחודדים, האינטליגנציה החברתית שלהם מאוד מפותחת."
ועוד ציטוט "אבל פסיכופת יזייף, ובכישרון, ביטויים של אכפתיות וקרבה ואינטימיות."
המתעללים כאן אינם כאלה._

מסכימה. יש מתעללים שהם פסיכופטים אבל יש רבים שאינם, כאלה שנראים לנו כמו ילד פגוע כאלה שבאמת מסכנים ופגועים אבל אין בכך להפחית את הפגיעה והסבל שהם מייצרים לסביבתם

פנתה אלי אשה. כבר זמן רב שהיא אומרת שאחיה הוא גבר מתעלל. תוקפני, מתפרץ, לא נעים.
היא צימצמה את הקשר איתו למינימום ההכרחי. היא מצויה בקשר עם אשתו.
עכשיו אשתו התקשרה לומר שלראשונה (לפחות לראשונה שמספרת) הוא תקף אותה. בעיקרון הם כבר פרודים, אבל כמו שקראנו פה בעשרות מקומות- הוא גר בבית "עד שימצא מקום". כמובן שאין לו כסף והפרנסה עליה. בנוסף, אבא שלו מסייע להם כספית. האשה כמובן מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. מסרבת לפנות לרשויות. מסרבת להכריח אותו לעזוב. לא רוצה לזעזע מדי את עולמם של הילדים, אז מתכננת להישאר במקום מגוריהם בעיקר כדי לא לשנות מסגרות חינוכיות, למרות שזה רחוק למדי ממקום עבודתה.
והאחות של הגבר האלים וגם אביו אינם יודעים מה לעשות. האב הסכים גם לממן לבנו מגורים בנפרד מהאשה. אבל לאורך זמן התוקפנות תופנה כלפי האב. האחות של הגבר גם אומרת שאם הוא לא מתחייב לטיפול רציני, אין טעם שהאבא, בעצמו איש מבוגר למדי, ימשיך לממן אותו.
צריך לספר שהאשה המוכה היא משכילה ומצליחה מאוד בתחומה, או שזה כבר מובן מאליו?
אני אמרתי שכמו שאני רואה את זה, עד שהיא לא תסכים להציב גבולות ברורים, החל ביציאתו מהבית- לא נוכל לעשות דבר.
מה דעתכן?
הסיפור הוא כמו רבים אחרים, אבל יש זוית מעט שונה, שבה דווקא הנרתמים העיקריים הם משפחתו של התוקף, שמכירה בבעיה, רוצה לנסות לעזור ולא יודעת איך.
אני גם מתלבטת האם להתקשר בעצמי לאשה, קרובת משפחה שלי- כדי שתשמע כמה שיותר תמיכה, ותקבל כמה שיותר "עדים מוארים", או שזה ירתיע אותה.
מה דעתכןם?

הסיפור הוא כמו רבים אחרים, אבל יש זוית מעט שונה, שבה דווקא הנרתמים העיקריים הם משפחתו של התוקף, שמכירה בבעיה, רוצה לנסות לעזור ולא יודעת איך.

ההתערבות של בני משפחתו היא בהחלט נדירה. בדרך כלל הם מגינים על בן המשפחה המתעלל. כך שזה מעיד בהחלט על היותו מתעלל ללא ספק.

אני גם מתלבטת האם להתקשר בעצמי לאשה, קרובת משפחה שלי- כדי שתשמע כמה שיותר תמיכה, ותקבל כמה שיותר "עדים מוארים", או שזה ירתיע אותה.

הייתי מתקשרת בלי היסוס לדבר איתה ולהגיד שמה שהיא עוברת הוא התעללות ושעליה להוציא אותו מהבית. מציעה אם אפשר לפגוש אותה לקפה. אם את מסוגלת והיא תסכים, להציע לה להיות תומכת. שתתקשר אלייך בכל פעם שמתבלבלת. לאחרונה עשיתי את זה עם מישהי שהיתה ביחסים מתעללים רק חודשים ספורים! וכמה שזה בלבל אותה! כמעט שנה של דכאון ועצב היא עברה בגללו. בכל פעם שהתבלבלה, התקשרה והזכרתי לה בדיוק מה עשה ומיהו.

ממש כל מלה של קוראת.
חיבוק גדול לך, מי אני, וגם לה.

אסתר מתקשרת את אברהם היקס על נרקיסיזם:
https://www.youtube.com/watch?v=2X5cOt7dVfA
למתקדמים בלבד.
אחד ממשפטי המפתח:
דקה 18:34.
בדקה 18:47 היא עונה לו: "אתה רוצה הבנה מאנשים שלא מסוגלים להבין".
זו נקודת מפתח. אם לי יש צורך (למשל, שיבינו אותי) אני לא יכולה לנסות שוב ושוב לקבל מילוי של הצורך שלי מאנשים שאין להם כל מסוגלות להבין אותי.
ולכעוס עליהם ולנסות לשנות אותם ולנסות להפוך אותם לאנשים שכן מסוגלים להבין אותי. נו כבר! תבינו!
או לחשוב, שאם אני רק אעשה ככה או ככה או ככה, פתאום באופן פלאי הם יהפכו להיות אנשים בעלי מסוגלות להבין אותי (או כל אחד אחר, במקרה של נרקיסיסט אמיתי).
אם זה מה שאני עושה, סימן שאני בעצמי לא מבינה את עצמי, אני לא מחוברת לעצמי. אם אני מחוברת לעצמי, אוהבת את עצמי ומבינה את עצמי, אני מפסיקה לחפש הבנה אצל אנשים שאין להם מסוגלות להבין והולכת לחפש לי אנשים שמסוגלים ורוצים להבין אותי.

זו המלכודת הגדולה של חיים עם מתעללים. הקורבן צריך להתחזק מספיק, להתחבר לעצמו מספיק, לאהוב את עצמו מספיק, בשביל להגיד לעצמו: לא מגיע לי היחס הזה. אני הולך לחפש לי את היחס שמגיע לי, במקום אחר.
משה הכה על סלע, וייצאו ממנו מים. אבל זה לא סיפור של הוראות הפעלה "אם את נתקלת בסלע, תנסי להוציא ממנו מים". זו דווקא הדוגמא למשימה בלתי אפשרית. Don't try this at home

אם זה מה שאני עושה, סימן שאני בעצמי לא מבינה את עצמי, אני לא מחוברת לעצמי. אם אני מחוברת לעצמי, אוהבת את עצמי ומבינה את עצמי, אני מפסיקה לחפש הבנה אצל אנשים שאין להם מסוגלות להבין והולכת לחפש לי אנשים שמסוגלים ורוצים להבין אותי.

איזה קטע. בדיוק חברה אמרה לי את זה ואני אמרתי את זה הערב לחברה. בעלה בחור נורמלי, ואני תמיד מעודדת אותה לעשות הכול כדי להישאר יחד איתו ולבנות מחדש ולא לריב בכלל ולתת את כל הצ'אנסים שבעולם ולהבין אותו. גם יש להם ילדים צעירים.
אבל היום היא סיפרה שוב,בפעם המיליון, כמה לא טוב לה. ואז אמרתי לה שהוא אדם אחלה. הוא באמת בסדר גמור כאדם. הוא פשוט אדם יותר קר ממנה ומאופק יחסית, שזקוק למעט תקשורת. אז הם כנראה פשוט לא מתאימים. כי הוא לעולם לא ייתן לה את החום שהיא עצמה זקוקה לו. מתאימה לו אישה שזקוקה להרבה פחות חום ותקשורת. אמרתי לה שתפסיק כל הזמן לחפש את זה ממנו. כי זה לא יגיע.

אחד הכישורים הכי חשובים בחיים זה למצוא אנשים שיש איתם בסיס של התאמה שעליו אפשר לבנות יחסים. לא הכול חייב להתאים. בכלל לא. אבל כן משהו בסיסי. אני למשל בכלל לא מתעניינת בכסף ובכל מה שהוא מביא איתו. אבל לא יכולה בלי חום ואינטילגנציה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_לכעוס עליהם ולנסות לשנות אותם ולנסות להפוך אותם לאנשים שכן מסוגלים להבין אותי. נו כבר! תבינו!
או לחשוב, שאם אני רק אעשה ככה או ככה או ככה, פתאום באופן פלאי הם יהפכו להיות אנשים בעלי מסוגלות להבין אותי (או כל אחד אחר, במקרה של נרקיסיסט אמיתי)._
בדיוק!
אבל הסופ"ש היתה לי הארה זוטא. תמיד מאוד אהבתי את הדרך שבה ה"סימנים" מוצגים למעלה, ובעיקר את הטוויסט שפונה לגבר:
יש לך אומץ לראות את עצמך כפי שאחרים רואים אותך? כפי שאשתך וילדיך רואים אותך? יש לך אומץ להיות כן עם עצמך? אם ראית או שמעת את עצמך בפיסקאות שלעיל, רוץ*, אל תלך להשיג עזרה.
אבל כשחשבתי לשלוח את זה לאשה שכתבתי עליה בשישי, כדי לעזור לה להגדיר לעצמה מה קורה, פתאום הבנתי שדווקא המשפט הזה עלול להחזיר אותה אחורה, לניסיון "להראות לו". כי ככה בדיוק אני הייתי. כל הזמן בטוחה שאם רק יקרא את זה, שאם רק יבין- יוכל לחולל שינוי.
ממרחק הזמן אני מבינה כמה פנטזיונרי זה היה. כולנו הרי קוראים ומבינים מה שמתאים לנו, להיסטוריה שלנו, לחינוך. קל וחומר גבר מתעלל, שרואה עצמו קורבן קבוע. (הצהוב כרגע: הכל בעיני המתבונן).
בעלה של אותה אישה הוא מה שנקרא "רגיש", מאוד ניו אייג'י, מכבד. למשל הוא לא רצה ברית מילה וחיסונים והיא כן, וכל הזמן אמר שלא יתווכח עם אמא שרק ילדה ו"זרם" איתה. אז אני ממש יכולה לראות איך היא תנסה לדבר ולהסביר לו. היא גם עוסקת- סורפרייז סורפרייז- במקצוע טיפולי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא פשוט אדם יותר קר ממנה ומאופק יחסית, שזקוק למעט תקשורת. אז הם כנראה פשוט לא מתאימים.
העניין הוא שבודאי הבעל לא הפך כזה לפתע, ומלכלתחילה היא נמשכה לגבר כזה. כי זה מוכר, כי זה עונה על צורך.

העניין הוא שבודאי הבעל לא הפך כזה לפתע, ומלכלתחילה היא נמשכה לגבר כזה. כי זה מוכר, כי זה עונה על צורך.

לא תמיד זה כך. ראשית, לפעמים תכונות שונות מקצינות בנסיבות שונות. שנית, לא הכול רואים בהתחלה, או לפני בוא הילדים.

הבעל לשעבר המתעלל נתפס בעיני כבחור חם, תקשורתי ואוהב ורומנטי. חשבתי שהוא אחד שכמעט ולא רב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נפרדנו. בסוף זה קרה. הוא מצא דירה לא רחוק ממני וכבר, כבר לפני שלושה חודשים בערך. הילדים בסדר, אני ממש בטוב, מודה על כל יום שאני כבר לא במערכת היחסים הנוראית הזו ועדיין נדרשת הרבה תקשורת תפעולית ויש לנו עוד הרבה מה ללמוד. אני לומדת להציב גבולות ולא להתנצל על השמחה שלי בחופש שלי ועל האהבה שלי לחיים ולעשיה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן (-:

נהדרת

אני לומדת להציב גבולות ולא להתנצל על השמחה שלי בחופש שלי ועל האהבה שלי לחיים ולעשיה.

נפלאה!! כל הכבוד. חזקי ואמצי ובני לך ולילדים חיים טובים ומלאי אור.

אני רואה בשעה טובה, אף פעם לא מאוחר

שליחה על ידי נטלי* » 28 יוני 2020, 10:28

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה
מקווה שהכל עדיין יציב ואת כבר מציבה גבולות ובטח שלא מתנצלת על השמחה שלך, בטוחה שלילדים הרבה יותר נכון שאת מרגישה טוב.

דף חשוב מאוד, מקווה שעוד א.נשים יחדדו או יהבחנו מוקדם את הסימנים להתעללות.

אני לומדת להציב גבולות ולא להתנצל על השמחה שלי בחופש שלי ועל האהבה שלי לחיים ולעשיה.
ממש שמחה לשמוע על ההצלחות והשמחות שלך

עם מטפלים כאלה, לא צריך אויבים.
אין מקום לשפוט מערכת בין מטפל למטופל, לפעמים יש מטופלים שלא משתפים במדוייק את מה שעובר עליהם או כאלו לצד השני אובר דרמתיים, יש ניואנסים שמטפל טוב מבין. לכל הממליצים.ות לגבי יחס טיפול\מטופל\מטפל אין כאן שחור לבן יש המון אפור שלא תמיד אפשר לראות מבחוץ.

חיוני בעיני לבחון את המערכת המכונה טיפול

הרי יש גם מטפלים שלא ממש משתפים במדוייק את מה שעובר עליהם בקשר, לפעמים גם לא ממש מבינים וסבורים שהם ממש מדייקים.
חלק מהאפור הזה עליו אתה מדבר פוקד גם את שדות הראיה של מטפלים.

פלוני, איך בדיוק חשבת לבחון? הרי מה שרשמתי מחדד לדעתי את האי היכולת לצד שלישי (במידה והוא לא מכיר את המטפל ו\או המטופל) לשפוט או לבחון את הטיפול בשחור או לבן. כמובן שהנטייה שלי היא לראות מנקודת מבט של מטפל אך { {כול} } המטפלים שאני מכיר היו גם מטופלים, אזי יש להם את נקודת המבט השניה.

מטפל אלמוני, לעולם לא אלך לטיפול אצל מטפל שחושב כמוך. יש בעיני הרבה מאוד מקום להביע דיעה על מה שקורה בקשר טיפולי.
רק מטפל טוב מבין וכל השאר לא??
טיפול עולה זמן, כסף ואנרגיות. כשאני הולכת לשם, אני לא מעוניינת באפור. אני באה בשביל לקבל לבן. מהאפור יש לי מספיק, ללא תשלום, תודה.

לב שומע צריך גם להקשיב

הדיון לא על המטופלת שמביעה עמדה או דעה (מה שהכרחי לטיפול),
הדיון היה לגבי עיצות שרשמו כאן על סמך שמיעה של צד אחד בלבד, מה שלא אחראי ובטח שלא נכון, לא בטיפול ולא בשום דיון ששומעים צד אחד.
כשאני הולכת לשם, אני לא מעוניינת באפור. אני באה בשביל לקבל לבן
אני ממש מאחל לך הצלחה, ואולי הבנה שלהגיע לצבע לבן צריך לְלַבֵּן כמה אפורים ועוד צבעים שמרכיבים את המציאות.

אינטרנט זה לא מדיום שמחוייב לאחריות. הקול שהוא משמיע יכול להיות לגמרי נכון.
תסכים איתי שהוא יכול להיות לפחות חלק מהנכון? האמת, גם אם לא, זה לא מאוד משנה לי.
הדבר האחרון שצריך אדם שמגיע לדף על סימני התעללות בזוגיות הוא אמירות כוללניות על כך שצד שלישי לא יכול לדעת מה קרה בטיפול ולכן דעתו לא רלבנטית. מזה יש לנו די, תודה.
בני זוג מתעללים נוטים להפחית ביכולת של צד שלישי "לדעת באמת" מה קורה בזוגיות, ולכן הם מעל יכולת הביקורת או השיפוט של אדם אחר, לדעתם.
מטפל אלמוני, אתה תחליט בשבילי שצריך גם להקשיב, ולמי? (:
ולמה המטופל הוא לדעתך "צד אחד"? מה זה פה, בית משפט?
המטפל נועד להיות בשביל המטופל. אם הוא הופך ל"צד", פספסנו. בגדול.

אין מקום לשפוט מערכת בין מטפל למטופל
אין מקום מבחינתי למשפט כזה בדף שנושאו הוא התעללות.

לפעמים יש מטופלים שלא משתפים במדוייק את מה שעובר עליהם
נו, ואז?! הם חייבים לך לדעתך משהו? או למטפל שלהם??

או כאלו לצד השני אובר דרמתיים
אתה משמר עמדת כוח שבה אתה מתאר אותם. מאפיין אותם. הם גוף שלישי מבחינה לשונית, מבחינתך.

יש ניואנסים שמטפל טוב מבין
ואתה מטפל טוב לדעתך??

לכל הממליצים.ות לגבי יחס טיפול\מטופל\מטפל אין כאן שחור לבן יש המון אפור שלא תמיד אפשר לראות מבחוץ
ובגלל שלדעתך אי אפשר לראות מבחוץ, אז אנחנו מחוייבות לסתום את הפה?
לא מתאים לי.

אלה היסודות של מה שעשוי לאפשר דינמיקה של התעללות אפילו בתוך טיפול.
ממליצה בחום לקרוא את ענת גור על פוסט טראומה מורכבת ועל טיפול מותאם.

לב שומע
כתבת מדוייק @}

מטפל אלמוני
זה לא המקום, מזמינה אותך לדף למה קשה לי עם פסיכולוגיה ופסיכולוגים
לצערי, לא יכולה להשאיר את האמירה הזו ללא התייחסות:
"אין מקום לשפוט מערכת בין מטפל למטופל"
"לדעתי, אין את היכולת לצד שלישי (במידה והוא לא מכיר את המטפל ו\או המטופל) לשפוט או לבחון את הטיפול" <ערכתי טיפה את הציטוט כדי שיתאים תחבירית>

ההפך.
חובה העל המטפל ולדעתי גם על המטופל לקיים דיון ער לגבי הטיפול עם אנשים נוספים.
הדפוס שמה שקורה בחדר הטיפול נשאר שם מועיל למתן אמון, אך גם מזיק. חד משמעית.
ברפואה הקונבנציונלית כבר יש מודעות ובכל מרפאה יש שלט שמסביר למטופל את זכותו לנוכחות של אדם נוסף בעת בדיקה גופנית.
הגיעה הזמן שגם "רפואת הנפש" תתקדם צעד לכיוון 2020.

לשאלתך איך בדיוק חשבת לבחון?
יש שלל תשובות, אקדמיות ואחרות, הנובעות מניסיון של מטפלים ומטופלים, בבדיקת רעיון הבקרה על המערך הטיפולי.
אני מקווה שזו לא היתה שאלה צינית, אך בהחלט סבורה שזו שאלה המדירה שינה מעייניהם של מטופלים רבים, וטוב שאף המטפלים יפתחו מודעות כלפיה.
בהצלחה

למטפל אלמוני,

חשבתי מס פעמים על דברך.
מרשה לעצמי לכתוב שהתוכן והסגנון כאחד העלו בי סמני שאלה.

אסתפק בכך שאומר שהדברים שאתה מציג כעמדה חד משמעית הם דעתך ולא מיצגים אמת מקצועית נחרצת.

תודה דוכיפת

כותבת כאן כדי לזכור:
חוסר הידע של מטפלים הוא רק זווית אחת של הסיפור הזה, של היעדר מענה חברתי מותאם לנפגעי אלימות.
בדיוק כמו שגן הילדים הישראלי לא רק משקף את התרבות של המבוגרים, אלא גם יוצר אותה (דוגמא מהתחום המקצועי שלי).

הבעייה הרחבה יותר היא פשוט היעדר מענה חברתי, במובן הכי רחב של המונח "חברתי".
אנחנו כחברה.
איזה מענה כלכלי יש? למי שרוצה להתנתק ממערכות יחסים אלימות?

הסיפור הוא, שאלימות נפוצה הרבה יותר ממה שניתן לחשוב בטעות.
לחברה אין כלים כלכליים כדי לממן טיפול ותמיכה לכל הנפגעים.

המבנים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים שלובים וארוגים זה בתוך זה.
המשפחה הגרעינית והמשפחה במובנה הרחב יותר הם עדיין אבן יסוד במבנה החברתי.
אין לנו כחברה שמץ של מושג איך לספק צרכים של אדם חסר משפחה.
במדינת ישראל, ילדי אומנה שהגיעו לגיל 18, לא מקבלים שום תמיכה מהמדינה. זהו, נגמר. הם בוגרים. המדינה הוציאה אותם מהבית? המדינה ממנה את ההחזקה שלהם במשפחות אומנה? אז מה. שיתגייסו ויסתדרו. כמו כולם.

וכאן, הסדר החברתי ארוג בתוך מבני חשיבה: אם הוא זה האחר, המתעלל, האלים נפשית, מה זה אומר עלי?? מה זה אומר עלי, כשצעקתי בבוקר על הילדים שלי??

וזה מסתבך: אם ישנה העברה בין דורית של מבנים נפשיים, מה זה אומר על נפגע האלימות?? אנחנו מבינים עכשיו שהוא נפגע שלא באשמתו, אבל האם הוא לא צפוי להיות רעיל לאחרים?

וכאן, במקום שבו נפגשות הדת, הפילוסופיה, התרבות והחברה, יחד עם מבנים חברתיים כלכליים, עולות השאלות הקשות. האם כל נפגע טראומה מורכבת שחווה קשיים בתפקוד צריך ללכת לפסיכיאטר ולקבל אבחנה כדי לקבל משהו מביטוח לאומי? מה יקרה לנו אם זה יקרה?
אלו מערכות תמיכה יש לנו כדי לפצות על ההיעדר והחסר?

ועוד יותר: ומה קורה כשהמטפל עצמו הוא נפגע אלימות, בדרגה כזו או אחרת, ולא מודע לזה?
אפשר לאתר את המטפלים האלה בקלות: הצמצום בהבעה הרגשית. הצמצום בספקטרום של הרגשות שהם ירשו לעצמם לחוות. האזור העיוור, שבו הם לא יכולים לראות את הכאב של האחר, כי משהו בהם אטום - הכאב הזה הוא חלק מהחיים שלהם והם חווים עוצמה כזו או אחרת שלו כנסבלת וכנורמטיבית.

כמובן עולות גם שאלות מתודולוגיות כמו: איך אפשר להגדיר כלא נורמטיבי תופעה שהיא כל כך נורמטיבית?

וגם: האם תפקידו של המטפל הוא לסייע ליוצאי הדופן להסתגל לנורמות של החברה?
או שהוא רואה את עצמו כמי שרוצה ליצור חברה טובה יותר?

וכאן בדיוק זה הזמן להפנות לענת גור ולכתיבה שלה, שמתארת כיצד דווקא תנועות פמיניסטיות תרמו להרחבת הידע על פגיעות מיניות וההשלכות שלהן, בעוד שאנשי הטיפול מסמסו את חלקי הידע שהתחילו להיווצר ולהתגבש לתמונה.

ענת גור מסבירה שלעתים הכוח לשנות טמון בהתארגנויות פוליטיות, ואחריהן מיישר קו עולם הטיפול. ולא להיפך.
ממליצה לקרוא אותה בכל מקרה.

**איך אפשר להגדיר כלא נורמטיבי תופעה שהיא כל כך נורמטיבית -
כוונתי כמובן במובן של רווחת, נפוצה.
כדי להגדיר תופעה כלא נורמטיבית, בדרך כלל המתודולוגיה תהיה לומר שהיא חריג, יוצא מן הכלל. לא הרוב.

ואגב, אם רוצים (לא חייבים) כאן אפשר לראות גם את הקשר בין ההסכמה להסתכל על אלימות לנושאי הליבה של באופן. כי ההסכמה להסתכל על אלימות יש בה תמיד מימד חברתי. במובן הרחב של המונח חברתי.

וואו כמה אגרסיביות.
אני מודה שאני לא זוכרת מי אמרה ולמה "אם מטפלים כאלה לא צריך אויבים". אולי אני מפספסת משהו בהקשר
אבל חבל שאין פה מקום לשיח . שוב אנחנו בסיטואציה שדוברה באתר לאחרונה שאין ממש מקום למיגוון קולות.
אני מניחה שלאחר שמטפל אלמוני זכה לכזו קבלת פנים , שלא לומר גירוש הוא בטח לא יחזור לפה.
בעיני זה חבל. דווקא היהיכול להיות מענין

היי אופיר תודה על התמיכה.
אני מאוד מכבד את כל מי שרשמה כאן, ברור לי שלא הצלחתי ללטש את הנקודה, בכל מקרה אני משוכנע שהדיון לא מתאים לדף הנוכחי לכן אשמח להעביר אותו אם יש עניין, אני גם מאמין כשרושמים מדם ליבנו בנושאים כל-כך רגישים יוצא קצת אגרסיבי וזה ברור, במידה והתוקפנות הייתה בדף ליקוט צמחים הייתי נעלב יותר...

בכל מקרה אני משוכנע שהדיון לא מתאים לדף הנוכחי לכן אשמח להעביר אותו אם יש עניין,_
כן. רעיון טוב

אני מודה שאני לא זוכרת מי אמרה ולמה "אם מטפלים כאלה לא צריך אויבים". אולי אני מפספסת משהו בהקשר.
תמרוש כתבה. באוקטובר לפני שנתיים. בקונטקסט של כאב על חברה שסובלת מהתעללות והמטפל שלה לא יכול היה לראות את זה. בקונטקסט של כאב עכשווי.

וואו כמה אגרסיביות.
???

אבל חבל שאין פה מקום לשיח.
אין מקום לשפוט מערכת בין מטפל למטופל, לפעמים יש מטופלים שלא משתפים במדוייק את מה שעובר עליהם או כאלו לצד השני אובר דרמתיים, יש ניואנסים שמטפל טוב מבין. לכל הממליצים.ות לגבי יחס טיפול\מטופל\מטפל אין כאן שחור לבן יש המון אפור שלא תמיד אפשר לראות מבחוץ.
שמעת כאן שיח? כי אני לא.
שמעתי שאין מקום.
ניסוח החלטי וקצר של אדם שאני לא מכירה שמתנגש עם ערכים שמוטמעים פה בדף בלי לטרוח אפילו להידיין איתם.

אני מאוד מכבד את כל מי שרשמה כאן, ברור לי שלא הצלחתי ללטש את הנקודה, בכל מקרה אני משוכנע שהדיון לא מתאים לדף הנוכחי לכן אשמח להעביר אותו אם יש עניין,
תודה רבה מטפל אלמוני.
אם יש עניין, אני בטוחה שיגיבו לך ויעבירו.

ובאמת, לא יזיק להעביר את הדיון הזה (בסופו של דבר) לדף חדש. נניח טיפול רגשי או פסיכולוגי במצבי התעללות. נדמה לי שאין פה עדיין דף כזה, ונראה לי כדאי שיהיה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו יכולי
רק לי היה נראה שזה שיר שאב שר לביתו?

לב שומע יצא קצת אגרסיבי שסגר את הדיון, אני הייתי שמחה מאוד לשמוע את המטפל אלמוני מחדד את הנקודה שלו.

לב שמח לא יודעת אם את כאן,
קראתי אתמול בלילה את הדף והדבר הראשון שאני עושה הבוקר זה לרשום לך שאת ממש מרגשת ואני מקווה שאת בטוב.

לימור, זו היתה ביקורת הוגנת.
מטפל אלמוני הוזמן על ידי אחדות מאתנו להמשיך את הדיון אבל הוא העדיף לסגת. ההתנהלות שלו לא השאירה אחריה רושם של מישהו ששווה לדון אתו.
אני אשמח לשמוע ולדבר עם מטפלים אחרים שמוכנים להיכנס לעובי הקורה.
ראי את הדף שאליו עברה השיחה:
טיפול רגשי או פסיכולוגי במצבי התעללות.
את מוזמנת להמשיך את הדיון שם.