עיכוב בדיבור דיספרקסיה

[אנונימי]

_{ראו גם: ראשית הדיבור / התפתחות הדיבור בשנה הראשונה / ילד לא מדבר / מתי לדאוג תינוק לא מדבר / בת שנתיים עוד לא מדברת / קושי ומאמץ בדיבור}

[פלוני_אלמונית*]

לבני יש דיספרקסיה. כך הוא אובחן במכון להתפתחות הילד. לאחר תקופה של טיפולים מאוד אינטנסיביים מכל הסוגים, החלטתי לא "לטפל" בו כלל. אלא פשוט לעזור לו כאמא. מסתבר שזה ממש עוזר והוא מתקדם יפה זאת גם כחלק מהמעבר המדהים לחינוך ביתי. אמנם ההתקדמות היא בקצב של צעד וחצי קדימה ואז אחד אחורה. (עכשיו הוא "בימים של קדימה" וזה מאוד כייף).
הגעתי למסקנה שחלק גדול מהבעיה הוא פשוט בשלות ושאי-אפשר להאיץ הבשלה אלא אם כן משלמים מחיר נפשי של הילד. אני שם - בשבילו, אני שם - בשביל להבין אותו, אני שם - בשביל לתת לו אפשרויות ואתגרים טבעיים (ולא מלאכותיים ומלחיצים כמו אצל רוב המטפלים שלו). אני שם - כי רק לי יש טונות של סבלנות (שנרכשת). אשמח לחלוק עם אימהות אחרות שעוברות חוויות דומות או אף ניסיונות שונים.

[תבשיל_קדרה*]

בן כמה הילד?
מה זה בדיוק העיכוב הזה? איך הוא מתבטא (לעומת ילדים אחרים, גילאים אחרים)

[רסיסים_של_אור*]

וואו.

אני מודה לפני הכל שאני קלינאית תקשורת בדימוס. מאז שיצאנו לחינוך הביתי לא אבחנתי ולא טיפלתי באף אחד, רק פה ושם תשובות חולפות לאמהות תוהות. הרבה מהגישה הטיפולית שלי השתנה בעקבות השינויים המשפחתיים והנפשיים שעברנו.

דיספרקסיה - קושי בתכנון מוטורי. יכול להתבטא באופנים שונים - כשהוא כללי בגוף - קושי ברכישת מיומנויות כמו: רכיבה על אופניים וכו'. כשהוא בתחום הדיבור - קושי משמעותי בהפקת הצלילים, אחר כך בהפקת המילים, אחר כך בבנייתן למשפטים ובארגון מסר ועוד ועוד ועוד.

יש אתר אמריקאי נהדר שנקרא: (לא יודעת לעשות קישור...) www.apraxia-kids.org
יש בו מאמרים נהדרים שעוזרים להבין טוב יותר את הבעיה ואת הילד שלך ובעיניי הם גם מאד מעודדים (וידוי אישי: נעזרתי בו המון עד לפני כשנתיים, לא יודעת בדיוק בדיוק מה המצב בו כרגע).

כמטפלת וכאמא, אני באמת חושבת שיש הרבה מקום לעשיה של האמא אצל כל ילד אבל בעיקר אצל ילד דיספרקסי. עם זאת נראה לי שכדאי מאד מאד להיות מונחית על ידי בעל מקצוע.
מישהו שישב אתכם ויסביר את הבעיה, יכיר אתכם מקרוב, ואת הילד כמובן. מישהו שינחה אתכם וילווה את העזרה. ובחינוך הביתי באמת יש הזדמנות להרבה עשיה בלי כל הלחץ החיצוני.

(ביני לביני תוהה האם נפגשנו אצל חגית באחד מערבי בית המדרש לחינוך ביתי, אם כן, ואת רוצה ליצור קשר יותר אישי,
המייל שלי barado#bezeqint.net ולהחליף את הסולמית בשטרודל...).

שבת שלום

[י*]

ילדי רטט הקריסטל

[פלוני_אלמונית*]

תבשיל קדרה:
בני כמעט בן ארבע. והדיספרקסיה מתבטאת אצלו בעיקר בתחום הדיבור, כמו שרסיסים של אור הסבירה. ואילו בתחום המוטורי הוא מתקדם מהר יותר. הוא התחיל לדבר רק בגיל שלוש וחמישה חודשים ועד אז היו לו מעט מילים לא ברורות ומעט צירופי מילים. רוב היום הוא שתק.
היום הוא מצליח לבנות משפטים יפים אבל עם הרבה מאמץ ולאחר תקופות של גימגום חמור ומתסכל.
רסיסים של אור:
קודם כל תודה-רבה.
לא נפגשנו אבל דיברתי איתך לפני כמה חודשים בטלפון (מיכל דנקנר הפנתה אותי אליך).
אני מכירה את האתר שהפנית אותי אליו ואני קצת הולכת בו לאיבוד (ראיתי שבעבר המלצת עליו לאחרות).
אני מנסה ללמוד בהרבה דרכים על דיספרקסיה (ספרים, קורס, מטפלים שונים כמו קלינאיות תקשורת, מרפאה בעיסוק, פיזיוטרפיסטית נירו-התפתחותית ופסיכולוגים).
למדתי מהרבה אנשי מקצוע, אליהם הגעתי לאחר דרך ארוכה של חיפושים ובירורים. הלכנו לשלושה טיפולים בשבוע (שהיו כרוכים בתשלום של כמעט 3000 ש"ח בחודש ובנסיעות למקומות רחוקים). למדתי מה מועיל ובונה, מה מיותר ומה הרסני.

הטיפול אצל קלינאית התקשורת "המהוללת" היה הרסני. היא אמנם קידמה אותו בהגייה אבל הדרך שלה הייתה מזעזעת. ואני כאמא חסרת אונים המשכתי לתת לשיטתה הזדמנות. אני יודעת שהוא פיתח אנטי לסוג הטיפול שלה וכן פיתח אנטי לכל ניסיון ללימוד מלאכותי ולא חוויתי. הוא מייד נרתע נאלם ונעלם.

בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני צריכה להניח לילד. לתת לו הזדמנות להתקדם בקצב שלו. וזאת בהמלצתה המדהימה של מיכל דנקנר. פשוט להניח לו.
מיכל ציידה אותי במספר טיפים נוספים שעובדים מעולה ועוזרים לילדי לדבר ולהיות מובן. היום הוא אמר למשל (לאחר מאמץ): " תשמרי לי את כל החלקים של בוב הבנאי שלי" וגם "הבנות יסדרו את המשחקים והבנים ישאבו". זה מדהים כמה כיף לו להביע את עצמו הוא פשוט מתרגש כל-כך. (ואני בעננים) עדיין הדרך ארוכה ולזרים קשה להבין אותו. אבל לפחות עלינו על מסלול טוב ללא לחץ ללא תובענות, מסלול טבעי ולא מלאכותי.

באשר להמלצתך להנחייה וליווי: לאחר שנכוויתי קשות מהמרדף אחר איש-המקצוע-הטוב-ביותר, קשה יהיה לי לסמוך על מישהו ובמיוחד לאחר כברת הדרך הנפלאה שבני עשה. עם זאת, אני פתוחה לכל דבר. במיוחד בגלל שחוץ מלהיות אמא עם אינטואיציות וחוץ מלנסות ללמוד על דיספרקסיה - אין לי ניסיון ואני לא אשת מקצוע בתחום.
האם את מכירה מישהו שיכול להתאים?
ושוב תודה
שבוע טוב.

[איטהל_כמון*]

חברים יקרים
רציתי ליידע אתכם על בלוג חדש שפתחתי שמלווה את התהליך שאנחנו עוברים עם אליה(בני בן אוטוטו 4) מוזמנים להיכנס , להגיב , לצחוק,לבכות,להתרגש ובעיקר להיות וללוות אותנו בחדווה האישית של כל אחד מכם, מיועד לכל אותן משפחות שמוצאות את עצמן צריכות להתמודד עם כל לקות שהיא יחד עם ילדיהם
איטהל
http://aeoi.wordpress.com

[פלונית_כרגע*]

אני רואה שהדף לא תפקד הרבה זמן, אז הנה באתי.
עוד חודש בן 3 לא מדבר טוב בכלל.
אני לא בטוחה שהאבחנה שלו היא דיספרקסיה אבל לפי מה שכתבו כאן אז כנראה שכן.
דיספרקסיה - קושי בתכנון מוטורי. יכול להתבטא באופנים שונים - כשהוא כללי בגוף - קושי ברכישת מיומנויות כמו: רכיבה על אופניים וכו'. כשהוא בתחום הדיבור - קושי משמעותי בהפקת הצלילים, אחר כך בהפקת המילים, אחר כך בבנייתן למשפטים ובארגון מסר ועוד ועוד ועוד.
היום היינו סוף סוף באיבחון אצל פסיכולוגית התפתחותית.
האמת שאני חששתי שיש לו משהו על אחת הקשתות, כי יש לו גם ניתוקים מהסביבה. אבל בזה היא הרגיעה אותי ואמרה שמאה אחוז לא.
היינו בינתיים רק ב4 טיפולים אצל קלינאית תיקשורת (הבירוקרטיה, עד שעוברים איבחון הנשמה יוצאת)
הוא כמעט ולא מדבר, כול הזמן אמרנו שמה לעשות יש כאלה שמתפתחים יותר מאוחר, ושאסור להשוות במיוחד שהגדול שלנו מאוד מילולי.
אבל לאט לאט קלטנו שזה מעבר, לא מבין הוראות, מעט ג'יבריש הרבה שתיקה.
פנינו לאיבחון לקח נצח- תלאות הבירוקרטיה.
בפסח היינו כמה ימים רצוף בחברת 2 בנות דוד שלו אחת קטנה ממנו בחצי שנה ואחת בשנה.
הפער זעק לשמיים
אובחנו, התחלנו בטיפול אצל קלינאית, באופן כללי עוד לפני תחילת הטיפול אוצר המילים שלו התרחב קצת.
מה שנאמר היום ע"י הפסיכולוגית זה שהוא פועל בתבניות. לא יודע לתכנן.
בדיבור- חוזר כמו תוכי על מילים שנאמרות לו, מסוגל לענות רק על שאלות פשוטות. "הגענו" "נוסעים באוטו" "אבא הלך עבודה".
אם נישאל מי היה אבא של שבת הוא יענה: אבא של שבת, נאמר שמות של ילדים והוא יחזור אחרינו.
כנ"ל במשחק. בלגו בונה את אותו הדבר תמיד- "הנה עוגה , תיקחי"
הקלינאית ממליצה על גן שפה והפסיכולוגית (שהיינו אצלה היום) ממליצה על גן תצפית.
לא כ"כ הבנתי מה ההבדל ומה זה בכלל אומר.
בעלי מאוד חושש מהתיוג. תוהה אם לא עדיף שישאר בגן רגיל עם מעט ילדים ושנלך לקלינאית וריפוי בעיסוק בנפרד.
האם אפשר לצאת מהגנים האלה כשמתקדמים ולהשתלב בחינוך "רגיל"? או שזהו חותמים בחינוך מיוחד?
דבר נוסף שבעלי חושש ממנו (ומלחיץ אותי) זה שמגן כזה יכול אולי להתפתח פיגור סביבתי, זה סביר?
בגלל שהוא לא מבין אנחנו מתיחסים אליו כאל תינוק. לא דורשים ממנו מה שדורשים מילד בגילו,
אוף קשה לי. והכול בתוספת הורמונים של סוף הריון...
טוב יצאה לי ממש מגילה, מי ששרד עד כה אשמח לתשובה על שאלת ההבדל בין הגנים ושאלת התיוג
תודה

[פלוני_אלמונית*]

אני פתחתי את הדף
הבן שלי בן שבע וחצי
רכש את כל ההגאים ומדבר חופשי (לא תמיד רהוט)
התקדם בצורה מופלאה בממוטוריקה העדינה והגסה
וכמעט וצימצם את רוב הפער
יחד עם זאת הוא "סוחב" קושי ריגשי (ראשית בגלל הפערים שחווה בחייו אך גם בגלל הטיפולים)
המסקנה שלי היא שאתם ההורים שלו יודעים הכי טוב בשבילו או יכולים לדעת הכי טוב בשבילו
ברגע שמבינים את זה באמת
יכולים לעזור לילד בצורה הכי טובה שאפשר!!!!
רני אומרת ואמרתי לעצמי אני האמא אני מכירה את בני הכי טוב היעזר בכלים מסביב
(מוכנה לפרט אם תרצי)
ואמצא את הדרך הנכונה ביותר עבור בני על מנת לאפשר לו למצות את הפוטנציאלי שבו


בעלי מאוד חושש מהתיוג. תוהה אם לא עדיף שישאר בגן רגיל עם מעט ילדים ושנלך לקלינאית וריפוי בעיסוק בנפרד.
יש בזה משהו
החיקוי בגיל הזה הוא הכלי המרכזי של ההתפתחות
יחד עם זה בגן מיוחד מקבלים הרבה תמיכה וליווי
ובכל זאת עדיף לדעתי לא להיכנס למערכת הזאת ולתת השלמות נידרשות ואישיות בבית

האם אפשר לצאת מהגנים האלה כשמתקדמים ולהשתלב בחינוך "רגיל"? או שזהו חותמים בחינוך מיוחד?
אפשר
צריך לדעת לצאת מספיק מוקדם
ובכל זאת יש משהו לא טוב בתיוג

דבר נוסף שבעלי חושש ממנו (ומלחיץ אותי) זה שמגן כזה יכול אולי להתפתח פיגור סביבתי, זה סביר?
גם ילד עם יכולות "נורמטיביות" מושפע לא טוב או צריך לדעת לסנן התנהגויות חריגות וזו התמודדות לא קלה

[פלונית_כרגע*]

תודה רבה!
בנך עדיין בחינוך ביתי?
בעצם השנה זו השנה הראשונה שהוא בכלל הולך לגן, עד גיל שנתיים נשאר איתי בבית.
ואני רואה את הקפיצה הגדולה מעצם מפגש עם עוד ילדים ומבוגרים , גם במובן ההתיחסות, מתיחסים אליו כמו אל כול הילדים, עושה פעילויות שמתאימות לגיל שלו ולא רק לגיל המנטלי.
אנחנו כפי שציינו מתיחסים אליו (לא בכוונה) כמו אל תינוק. עובדים על זה עכשיו- על עצמינו.

_רני אומרת ואמרתי לעצמי אני האמא אני מכירה את בני הכי טוב היעזר בכלים מסביב
(מוכנה לפרט אם תרצי)
ואמצא את הדרך הנכונה ביותר עבור בני על מנת לאפשר לו למצות את הפוטנציאלי שבו_
אשמח לפירוט.
אני לא מרגישה ככה, לא מרגישה שיש לי את הכוחות למבצע שכזה.
אולי מבחינה טכנית של להביא ולקחת אבל לא בקטע של סבלנות לעבוד איתו לבד.
אודה לך עם תפרטי איך עבדת איתו.

אני מפחדת, הוא ילד כ"כ שמח, מעסיק את עצמו שעות, בעלי טוען שהוא בכלל גאון
ואני חושבת שלא הייתי איתו בסדר כשהיה תינוק.
לא דיברתי איתו כמו שדיברתי עם אחיו, לא סיפרתי לו ושרתי לו פשוט שתקתי איתו.
האמת שגם עכשיו אני לא מרבה איתו במלל

[פלוני_אלמונית*]

בנך עדיין בחינוך ביתי?
בני כעת במסגרת רגילה ושנה הבאה שוב יהיה בבית.

אנחנו כפי שציינו מתיחסים אליו (לא בכוונה) כמו אל תינוק. עובדים על זה עכשיו- על עצמינו.
נשמע שיש לך מודעות גבוהה. היחס שלכם כלפיו נובע גם ממה שהוא "מפעיל" אצלכם
תנסו להפריד ביניכם לבינו (וזו מלאכה לא קלה)

אודה לך עם תפרטי איך עבדת איתו.
תנסי ברגישות לגלות את מקומו מבחינת בשלות (ריגשית, מוטורית חברתית וכו') ותהיה שם בשבילו
בלי ציפיות, בלי יעדים-מונחתים-מבחוץ. היעד היחיד הוא לאפשר לו לצמוח מתוכו בקצב ובאופן הייחודי לו.
היו תקופות שהרגשתי שהוא בשל ופתוח וממש עבדתי איתו על הגאים מסוימים לאחר שהבנתי איך אני יכולה לעזור לו. בהתחלה עדיף באופן כללי לעבוד על שימוש במערכת הדיבור "בוא נוציא רוח מהפה", משחק בכל מיני צורות ועזרים שמאמנים את הדיבור: ניפוח בלוני סבון ובלונים רגילים, נשיפה לתוך צינור, משרוקית, הנשבת רוח לקידום צמר-גפן על הריצפה, שתייה מקש, אכילה מהצלחת ועוד ועוד (אם תרצי אפרט)
וכמו שכתבתי הוא הכתיב ולימד אותי את האיך ואת הקצב. ממש בעדינות ועם הפוגות. אחרת הוא נסגר. למשל האות "ל" - הדגשתי אותה בצליל וברמת הלשון כשדיברתי, חיפשנו דברים עם "ל". רצוי להתחיל קודם אם שווא ורק אח"כ לצרף תנועות. אפשר גם להמציא מילים מצחיקות.
הוא למד לחקות אותי ובשלב שני היזכרתי לו ובשלב שלישי הוא הזכיר לעצמו. ישנם הגאים שמאוד עוזר להפיק אותם עם מדברים על הרוח שיוצאת מהפה בזמן הגייתם. ואפילו מצביעים על מקור החיכוך שלהם: שיניים, שפתיים....
זה לגבי הגייה.
ולגבי שפה - קריאה של ספרים הכי חשובה (אם הוא אוהב) ותימלול של דברים שאת עושה.
לגבי מוטוריקה גסה - גן שעשועים! + אל תעשי בשבילו תני לו להתמודד ושוב במינון נכון עבורו. החים עצמם מזמנים הרבה אפשרויות. לעלות במדרגות ולא במעלית, לסדר קניות מהסופר....
ומוטוריקה עדינה - מצאתי משחקים כיפיים. ושוב השתמשתי בחיי היומיום. לאסוף דברים, לסדר מקלות כביסה על קרטון וכו'

אני מפחדת, הוא ילד כ"כ שמח, מעסיק את עצמו שעות, בעלי טוען שהוא בכלל גאון
הפחד לא יוביל לכלום. תסתכלי על הצדדים המקסימים שבו ותאמיני באושר שלו. תהני ממנו.

ואני חושבת שלא הייתי איתו בסדר כשהיה תינוק.
גם ייסורי מצפון לו יועילו. הם מיותרים והם שלך.

_לא דיברתי איתו כמו שדיברתי עם אחיו, לא סיפרתי לו ושרתי לו פשוט שתקתי איתו.
האמת שגם עכשיו אני לא מרבה איתו במלל_
גם לזה יש יתרונות. זה בטח תורם לפיתוח העולם הפנימי. אמא שכל הזמן מאלצת עצמה לדבר: א. מקרינה משהו לא אמיתי. ב."מכתיבה" את הדרך.

[פלונית_כרגע*]

קיבלנו את האיבחון הרישמי מהפסיכולוגית. אכן כתוב בו דיספרקסיה, דווקא הקלינאית לא השתמשה במונח.
לאחר התייעציות מרובות עם אנשי מקצוע שראו אותו החלטנו ללכת לועדת השמה ולחפש את המקום הנכון עבורו לשנה הבאה.
הם כולם מדגישים שהוא מאוד צעיר וזה זמן מצויין לעבוד איתו ואומרים שאין סיבה שישאר במסגרות כאלו לנצח.
רכז החינוך המיוחד עושה רושם מאוד רציני ויסודי.
בכול הדוחות מודגש כמה הוא צריך להיות עם ילדים כמוהו מבחינה שיכלית ומוטורית.
החלטנו שננסה ונראה מה הגנים שמציעים לנו , נבקר בהם ואז נחליט באופן סופי, כי לא בטוח שיהיה גן קטן במקום מגורינו.
פלונית אלמונית
ילד בן 3 אמור לדעת לנפח בלונים? בועות סבון אנחנו מפריחים מזמן אבל בלונים ממש לא בכיוון.
הוא שותה מקש ואוכל מצלחת והיום נבדוק מה אפשר לעשות עם צמר גפן.
אודה לפירוט נוסף וארשום לעצמי לשאול את הקלינאית תיקשורת.
גם במוטוריקה גסה הוא במצב מצויין.
הדבר הבעייתי ביותר אצלו זו ההבנה.
הוא לא מבין הוראות, יש לו הבנה סבירה להוראות פשוטות מאוד אבל לא מעבר.
הוא לא מבין בחירה מהי כשהיא במלל "אתה רוצה לאכול נקטרינה או תפוח" הוא חוזר אחרי "נקטרינה, תפוח"
צריך להראות לו ולא תמיד אפשר, אי אפשר להראות ללכת לגן שעשועים או ספריה..
דבר נוסף זה משחק חברתי, אני לא רואה אותו משחק עם ילדים, לפעמים רואה אותו משחק ליד ילדים.
תודה על החיזוקים

[אמא_לילד_בטיפול_שפתי*]

_הוא לא מבין בחירה מהי כשהיא במלל ...
צריך להראות לו ולא תמיד אפשר, אי אפשר להראות ללכת לגן שעשועים או ספריה.._

אפשר אולי לצייר ציור של הגן וציור של הספריה ולהראות לו
(או להעתיק / לצלם מספר, או לצלם את המקומות שהולכים אליהם, או להדפיס תמונות מהאינטרנט).
מסורבל ולא זמין בכל עת אבל לפחות בחלק מהזמן יעזור

בני בן 3 וחצי, את קשיי ההגיה והתחביר הלקוי בעת ההגיה ראינו בעצמנו, אבל רק באבחון אצל קלינאית תקשורת, כשאין רמזים סביבתיים (הקשר, שפת גוף, שימוש בניסוחים חלופיים וכד') התברר שהוא גם לא מבין כ"כ טוב -
התחביר לא יושב אצלו טוב, לא ברורים לו התפקידים השונים של המילים במשפט - מבצע פעולה, מקבל פעולה, מושא וכו'
ומטבע הדברים זה מתבטא לא רק בהפקת דיבור (המשפטים שאומר לקויים מאד מבחינה תחבירית) אלא גם בהבנה של מה שנאמר לו.
המקבילה של התפקידים השונים של המילים במשפט היא מילות השאלה - נדהמתי לראות שלא ידע לענות נכון על שאלות פשוטות ביותר של "מדרש תמונה" - מי /מה /את מה ...(אוכל, נגיד) .

יש את זמן העיכול של "לילד שלי יש לקות למידה"
והקושי (שלי) ולהבין ולהפריד בין התבונה שלו - שקיימת , עם יצירתיות, ועם כושר למידה, וכו' - לבין הפיגור והנכות (אני מקווה שזמנית) בדבר המסוים הזה, שפה, שאצלי תופסת מקום מרכזי מאד, פתאום נוכחתי עד כמה אני אישית מתיחסת אליה כ"חלון אל התבונה" (על משקל העיניים הן חלון אל הנפש)

הקלינאית נותנת לנו מטלות הביתה (נותנת לי , מבחינתו הוא הרוויח זמן משחק עם אמא והוא מבסוט לאללה) , ובעוד היא מרוצה מההתקדמות, אני צריכה לתדלק את תעצומות הנפש שלי שוב ושוב - למשל כשילד בן שנה+ מסתבך עם מילה ארוכה ויוצא לו איזה שיבוש מוחלט, זה מצחיק ומתוק, כשבן 3 וחצי מסתבך עם זה... ושוב מסתבך עם זה.. ושוב...

[פלוני_אלמונית*]

אני אמא לבן 5 וחצי (אחד מהתאומים) מוגדר ליקוי למיד -דיספרקסיה -הפרעת קשב וריכוז-בעיות עם מטוריקה גסה ועדינה .בגן חינוך מיוחד מקבל בנוסף פיזיוטרפיה בקופת חולים ופרטי יש חוג ספורט עם ילדים רגילים שנה ועד עכשיו אין תוצאות בנוסף פרטי פעמיים בשבוע כל פעם שעה גננת לשעבר ו גננת חינוך מיוחד בבית שלי מלמדים חישבון /לשון/פעילות עם ידיים למטוריקה עדינה כמו להסוף אורז עם פינצטה ו...גם פאזלים /גם צליל פתוח וסגור וזה הוא יודע וגם מזהה מילים .כל שעורים פרטיים במשך 3 שנים ויש תוצאות לא שהוא ברמה של ילד 5וחצי אבל מתקדם.אבל יש עוד בעיה במטוריקה עדינה וגסה .בבקשה אם יש פעילות לשיפור במטוריקה .תודה

[פלוני_אלמונית*]

(אני האנונימית שפתחה את הדף)
עם ילד בן חמש וחצי הייתי מניחה לכל הפעילויות שמתמקדות בשכל ומתמקדת בתמיכה ועידוד המוטוריקה בדרכים טבעיות ככל האפשר
האם את מעוניינת ברעיונות לשיפור המוטוריקה הגסה או העדינה?
אומרים ששיפור במוטוריקה הגסה מביא בשלב מאוחר יותר לשיפור במוטוריקה העדינה
חוצמזה נראה לי שכדאי להרפות מכל ה"עבודה" האינטנסיבית
צריך גם זמן להפנים, להבשיל ולגדול
וגם לדעתי עבודה אינטנסיבית טומנת בחובה גם נזק

[תמרוש_רוש]

_בגן חינוך מיוחד
מקבל בנוסף פיזיוטרפיה בקופת חולים ופרטי
חוג ספורט עם ילדים רגילים
פעמיים בשבוע כל פעם שעה גננת לשעבר ו גננת חינוך מיוחד מלמדים חישבון /לשון/פעילות עם ידיים למטוריקה עדינה_

קודם כל: זה המון התערבות לילד אחד.
דבר שני: עם ילד כזה יש הרבה דברים שאפשר לעבוד עליהם. המון. יש יותר מטרות אפשריות מאשר זמן וכוח. כך שאין טעם כל כך לחשוב בכיוון של "מה לא בסדר אצלו, מה עוד אפשר לשפר", אני הייתי משתדלת להתמקד ב"מה אנחנו רוצים להשיג".
ולא, המטרה היא לא "שהוא יהיה ברמה של ילד בן 5 וחצי". כי אולי זו לא מטרה ריאלית. וגם אין לה תכלית בפני עצמה. למה שהוא יהיה "באותה רמה" כמו ילד בגילו? מה זה ישרת?

יש עוד בעיה במטוריקה עדינה וגסה .בבקשה אם יש פעילות לשיפור במטוריקה .תודה
שוב, אין טעם "לשפר מוטוריקה" בפני עצמה. השאלה היא איזה שינוי במוטוריקה יהיה משמעותי לו, לאורח החיים שלו ולדברים שהוא עושה. למשל, האם היית רוצה שהוא יוכל ליהנות יותר ממשחק פיזי עם ילדים בגילו? לרכב על אופניים? לכפתר כפתורים? להצליח לסדר את התיק שלו בלי להיות מתוסכל?
מוטוריקה, גסה או עדינה, זה מרכיב אחד בהרבה פעילויות שחשובות לנו. אבל לא המרכיב היחיד. אז קודם צריך לחשוב: איפה הכי היה כדאי לראות שינוי ביכולות שלו? באיזה הקשר? באיזה עיסוק או פעילות או משחק או מטלה שהוא רוצה או צריך לעשות?
ואז לחשוב: מה עוצר אותו מלעשות את הדברים האלה או ליהנות מהם?
יכול להיות שזה איזשהו מרכיב מוטורי. אבל יכול להיות שלא. יכול להיות שזה הזמן, המקום, הריכוז, האנשים.... שילוב של כמה מהם.... כל מיני דברים. במקרה כזה, עבודה על "מוטוריקה", גסה או עדינה, מנותקת מההקשר, לא תביא לכם הרבה תועלת.

אני במקומך הייתי מסתכלת על רשימת אנשי המקצוע שאת עובדת אתם, ובוחרת אחת מהם, את זו שנראית לך שהכי מכירה אתכם ואת הילד, או זאת בעלת הפרספקטיבה הכי רחבה, שיכולה להסכלת על החיים שלכם כמכלול, ולשבת אתה ולנסות להבין אתה מה המטרות שלך - ואני מתכוונת מטרות פונקציונליות, ספציפיות, כאלה שאפשר למדוד - ואיך הכי כדאי להשיג אותן.

אני הייתי חושבת מחדש על כל מערך התמיכה שלכם ושואלת: האם כל זה נחוץ? האם כל זה הכרחי? מה מתוך מה שאת עושה הכי מניב תועלת? מה מכל זה הכי תורם לו? מה מכל זה הוא הכי אוהב לעשות? מה הוא היה רוצה לעשות בזמן שלו אם היית נותנת לו את חופש הבחירה?
ואז הייתי מתמקדת יותר. בוחרת רק את הדברים הבאמת-באמת חשובים ומתמקדת עליהם. ואז, מאוחר יותר, עוברת לדברים אחרים לפי הרצון וההתקדמות והיכולת.
כי המטרה היא לא לתקן את הילד ולא שהוא יישר קו עם בני גילו. המטרה היא שהוא יוכל להשתתף יותר בפעילות או מטלה שהוא רוצה או צריך להשתתף בה, או יוכל לעשות את זה ביתר הנאה ופחות מאמץ.

ותמיד הייתי מקפידה שיהיה לו מספיק זמן לעסוק בדברים שהוא באמת נהנה מהם ומפיק מהם הנאה והרווחה גדולה, כולל לשבת ולבהות, כולל להתעסק עם כל מיני פיצ'יפקעס שאת לא מבינה "בשביל מה זה טוב". דברים שהוא יוכל להביע את עצמו ואת העניין שלו בחיים באמצעותם.

פעילות עם ידיים למטוריקה עדינה כמו לאסוף אורז עם פינצטה
תגידי, מתי בפעם האחרונה יצא לך לאסוף אורז עם פינצטה בחיי היומיום?
עכשיו, תביני, גם אני, בתור מרפאה בעיסוק, עשויה לתת פעילות כזאת לילד, כדי לפתח איזו מיומנות.... אבל תמיד חשוב גם לצאת מתוך ה"פעילות" הזאת (שהיא די חסרת משמעות כשלעצמה, אלא אם כן הילד נהנה מזה. אם הוא נהנה מזה, אם הוא מחפש את הפעילות הזאת ועושה אותה בשעות הפנאי, סימן שיש לה משמעות), ולחזור אל התפקוד, העיסוק, היכולת שלו להשתתף בחיים האמיתיים. למה אנחנו רוצים שהפינצטה הזאת תוביל? ליכולת לאסוף מטבעות של חמש אגורות בלי שייפלו לו? ליכולת לכפתר? ליכולת להחזיק עפרון? והאם באמת יש הבדל באחד מהדברים האלה, אם הוא עושה אותם אחרי חמש דקות של עבודה עם פינצטה?

חוג ספורט עם ילדים רגילים שנה ועד עכשיו אין תוצאות
לאילו תוצאות בדיוק ציפית?

_צריך גם זמן להפנים, להבשיל ולגדול
וגם לדעתי עבודה אינטנסיבית טומנת בחובה גם נזק_
מסכימה.
לפעמים עבודה אינטנסיבית שמתמקדת בדבר אחד יכולה להביא לתוצאות נהדרות (כמו שהרבה מאתנו חווים כשהולכים לסדנה מרוכזת, וכמו שילדים חווים כשהם בוחרים באותו משחק או קוראים את אותו ספר שלושים פעם רצוף, יום אחרי יום, במשך שבועיים או חודשיים), אבל עבודה אינטנסיבית כמו שאת מתארת על כל כך הרבה תחומים במקביל, עם כל כך הרבה אנשי מקצוע שונים, שאולי לא מתואמים ביניהם, ואולי לפעמים נוקטים גישות שונות או נותנים הנחיות סותרות, עלולה להתיש במקום לבנות.

[פלונית_כרגע*]

פריקת תיסכולים
לא בטוחה שזו הקלינאית הנכונה לנו.
לא אוהבת את המכון שדרכו אנחנו מטופלים, המנהלת נמצאת רק פעם בשבוע.. רוצים לקבוע לנו פגישה איתה
והיא עובדת ביום הכמעט יחיד שגם אני עובדת. מצפים ממני שאפסיד יום עבודה, לא רוצה.
מחפשת קלינאית אחרת, במכון אחר יש רשימת המתנה של 6 חודשים!!!!!
קלינאית פרטית טרם חזרה אלי, יש מחסור בקלינאיות ואנחנו שבויים שלהן. מתסכל!!!!!
צריכה לקבוע תורים לריפוי בעיסוק, גם בתחום הזה אין מידי אופציות.
לבן הגדול יש בעיות רגשיות שאובחנו בימים אלו, מתחילים טיפול פסיכולוגי גם לו.
הוא גם צריך ריפוי בעיסוק.
אני מרגישה שכול היום שלי סובב סביב זה, שאין לי שליטה על החיים שלי, לא בידי הכוח ולא אני מחליטה על הזמנים.
מרגישה שהכול זה חיים ומוות. רוצה לתת את הטוב ביותר.
כנראה שזה אומר לוותר עלי.
לוותר על מקום העבודה שלי, צריכה להשקיע בהם. בו. הגיל הוא גורם קריטי, צריך עכשיו. הכול עכשיו.

[פותחת_הדף*]

פלונית כרגע,
אולי תשתפי מה המצב?
נראה לי שהגעת למקום צר ומלחיץ שלא יוביל למקום טוב

[ג'וניפר_והמשפחה*]

נראה לי שהגעת למקום צר ומלחיץ שלא יוביל למקום טוב

הגיל הוא גורם קריטי, צריך עכשיו. הכול עכשיו.
בן כמה הילד?
ולמה, בעצם, צריך את הכל עכשיו?
ומה הבעיה בעצם?


גם אצלנו יש עיכוב בדיבור, אבל אני פחות מודאגת כי אני רואה שאמנם הילד רחוק שנות אור מבני גילו, אבל ביחס לעצמו יש כל הזמן התקדמות.
האם את יכולה להסתכל על המצב ולראות בו נקודת אור מעודדת? פתח לתקווה?

[פלונית_כרגע*]

זה טוב שאתן מקשיבות

זו פשוט היתה פריקת תיסכול על המון הנחתות שקיבלתי ביום אחד
הילד כרגע בן 3.5 הוא בגן שפה.
ומצבו לא מזהיר. הדיבור לא מובן, משתמש במילה שתיים לא בונה משפטים גם לא בג'יבריש.
כמעט ולא יוזם קשר עם חברים\ אנשים. מרבה להיתנתק ולבהות בחלל, לא תמיד מבין הוראות פשוטות ועוד היד נטויה.
יש התקדמות, "נק' אור" אבל יש.
בגן הקלינאית עובדת איתו בקבוצה כשעה בשבוע.
הוא זקוק לעוד טיפול הקלינאיות מתואמות בינהן וכול אחת עובדת איתו על משהו אחר.
ריפוי בעיסוק אין בגן, היא בשבתון או משהו ואין מחליפה. למה? ככה!
וגם את זה צריך עכשיו כי הפיזיות והרגישות החושית שלו דורשות טיפול.
לתאר את החיבוק שלו כחזק זהו עוול לעוצמה, חזק זו לא מילה.
בגלל כול החסך השפתי יש לו גם התפרצויות זעם והוא מקבל טיפול באומנות בגן.
את הכול צריך עכשיו בגלל הגיל, חלון הזדמנויות שכזה.
המטרה כרגע היא למצוא לו קלינאית נורמאלית ומרפאה בעיסוק ואוליי אח"כ טיפול ריגשי נוסף.
וחוץ מזה יש את הגדול עם בעיות רגשיות ,את היונק, את הזוגיות שלי ושל בעלי ואת העבודה שלי שלאחרונה לא מהווה מקום נעים ותומך אלא רק גוזל כוחות ותיסכולים רבים.
אני סביב הזנב של עצמי.
לא בבית, לא בעבודה, לא בת זוג, לא אני

[ג'וניפר_והמשפחה*]

אז קודם כל את צריכה למצוא את עצמך.
מה את רוצה?
מה יעשה לך טוב?

גם את צריכה להתחזק קצת. גם את חשובה, למרות שהבעיות של הילד קופצות מול העיניים ומנסות לגזול את כל תשומת הלב.

ועכשיו לילד:
הוא יכול לקבל ריפוי בעיסוק דרך התפתחות הילד?
ואיך הוא מרגיש? הוא מרגיש מתוסכל?

אמנם אנחנו יותר קטנים מכם, ובמצב אחר, אבל שתי תובנות כן יש לי, שאת מוזמנת לאמץ ומוזמנת גם לא, אם הן לא מתאימות לכם:

1. לפעמים כשמשהו הופך לאישיו, הוא פשוט לא מגיע. משהו בילד מזהה שזה לוחץ לי על מקום רגיש, והוא פשוט לא משתף איתי פעולה בכיוון.
2. לנו עשה מאוד טוב טיפול אצל איתן לרנר, הוא מטפל בפלדנקרייז בשיטת ענת בניאל. לכאורה לא נשמע שיש קשר בין פלנקרייז ובעיות כאלו, אבל גגלי קצת על ענת בניאל ועל השיטה. אם לא איתן, אולי יש מטפל אחר באיזורך. השיטה היא שמקדמת, בעיני.

מקווה שתראי שיפור מעודד ומחזק בהקדם.

[תמרוש_רוש]

היי פלונית,
לא קל
אני מנסה להבין את מצבך, ויש לי כמה שאלות:

הוא זקוק לעוד טיפול הקלינאיות מתואמות בינהן וכול אחת עובדת איתו על משהו אחר.
למה הוא זקוק לעוד טיפול? איך מה שהוא מקבל בגן לא מספיק?

המטרה כרגע היא למצוא לו קלינאית נורמאלית
קלינאית תקשורת או אחרת? למה עוד אחת כשכבר יש בגן? למה תצפי ממנה? מה חסר לו כרגע שהקלינאית הנוספת הזאת אמורה למלא?

ועוד: האם את מרגישה שיש לך כלים להיענות לצרכיו ולפתח את התקשורת שלו בבית, בסיטואציות יומיומיות?

ואוליי אח"כ טיפול ריגשי נוסף.
ושוב: מדוע טיפול רגשי נוסף על מה שיש בגן? מה הוא אמור להפיק ממנו? מה חסר בטיפול שכבר יש?

את הכול צריך עכשיו בגלל הגיל, חלון הזדמנויות שכזה.
הגיל הזה זה חלון התערבויות והזדמנויות, זה נכון, ובכל מחקר מדגישים את יתרונות ההתערבות המוקדמת, אבל לא הרבה אנשי מקצוע תומכים בהתערבות אינטנסיבית מדי. אולי גן שפה עם התכנית הכללית והטיפולים שיש בו, ועוד ריפוי בעיסוק, זה מספיק אינטנסיבי? אולי זה דורש ממנו די והותר? למה את חושבת שלהוסיף קלינאיות יעזור?
(אני לא קובעת. אני שואלת )

[ענבלולי*]

את הכול צריך עכשיו בגלל הגיל, חלון הזדמנויות שכזה.
האמירה הזאת, ששומעים אותה הרבה, אינה מוכחת בשום מקום, זה מיתוס שאנשי מקצוע מסוימים סתם חוזרים אחריו. המוח שלנו הוא איבר תלוי התנסות ומשתנה כל הזמן. בבעיות התפתחות יותר בריא לכולם לאמץ את גישת "ריצת המרתון", לשמור כוחות ולתכנן נכון את ההשקעה כדי לא להתמוטט בשלבים המוקדמים. ילד גם לא יכול לקבל המון טיפולים בבת אחת ולהתמודד איתם, יש דברים שמבשילים, תהליכים.
לפ]עול זה טוב, אבל לא לשבור את כל הכלים. בהצלחה!

[פלונית_כרגע*]

תודה על השאלות זה הצריך אותי להיות יותר מדוייקת וברורה

קלינאית תקשורת או אחרת? למה עוד אחת כשכבר יש בגן? למה תצפי ממנה? מה חסר לו כרגע שהקלינאית הנוספת הזאת אמורה למלא?
לגן הנ"ל הוא נכנס רק לפני חודשיים.
אז בעצם מי שהצטרפה זו הקלינאית של הגן.
הקלינאית בגן עובדת איתו כחצי שעה בשבוע כאשר זה טיפול משותף עם עוד ילדה.
בגן המליצו שיקבל טיפול נוסף.
הקלינאית הנוכחית צעירה מאוד וחסרת ניסיון, סיימה את לימודיה לא מזמן.
היא מאוד משתדלת, אבל אני לא מרגישה שקורה שם משהו יעיל.
עד היום לא כ"כ ידעתי למה אני צריכה לצפות ממנה, עכשיו אני כבר יודעת יותר טוב מה לחפש..
בנוסף המכון דרכו היא עובדת הוא מעצבן להפליא וחדרי הטיפול שם קלסטרופוביים.
הקלינאית של הגן המליצה לי לחפש אחת שתעבוד בשיטת FLOOR TIME אז השבוע הייתי עסוקה בלקרוא על השיטה ובלחפש שמות של קלינאיות, אבל אין פה יותר מידי באיזור. והן גם מאוד עמוסות.
ריפוי בעיסוק הוא מוכרח- אין בגן, אבל הוא לא עבר איבחון ובקופה משגעים אותנו עם הבירוקרטיה, אז עדיין לא קיבלנו אישור לטיפולים.

מדוע טיפול רגשי נוסף על מה שיש בגן? מה הוא אמור להפיק ממנו? מה חסר בטיפול שכבר יש?
יש לו המון כעסים, והוא מרביץ ומכאיב, עוד מקום לפרוק.
אבל בקשר לזה עוד חזון למועד קודם ששאר המערכת תתפקד- קרי נמצא קלינאית ומרפאה בעיסוק ,נתמיד ,ונהיה מרוצים למשך תקופה. רק אז אכניס עוד משהו.
וההפקה לה אני מצפה היא הנאה שלו והעשרה שלו כמו כול ילד נורמאלי. טוב זה נשמע קצת טיפשי בגיל 3 וחצי..
אבל כן הוא מאוד מוזיקאלי ומאז ומתמיד שר הרבה, אין סיכוי להבין את המילים אבל מאוד מדייק במנגינה כך שניתן להיצטרף אליו והוא מאושר.
אבל זה עוד רחוק, זה רק כשתהיה שגרה שתהיה טובה גם לי.
כמה אפשר לסוע ולהסיע..
ואוו יצא לי ארוך נורא
צריכה להמשיך לחשוב.

[פלונית_כרגע*]

היתה לי שיחה ארוכה וטובה עם הגננת
נתנה לי פרופורציות.
רואה הרבה נק' אור,
יהיה בסדר!

[תמרוש_רוש]

@}

[פלונית_כרגע*]

אור וחושך ביחד
אור- סוף סוף אושר לנו איבחון לריפוי בעיסוק עם תור קרוב!!!
חושך- עזבנו את קלינאית התיקשורת, סיפור ארוך ומתסכל שמזכיר לי שאני צריכה להקשיב לאינטואיציה שלי.
טרם מצאנו חדשה. הבן הגדול מציב בפנינו אתגרים מורכבים ביותר.
יהיה טוב

[פלונית_כרגע*]

עברו 3 חודשים מאז שנפרדנו מהקלינאית
טרם מצאנו קלינאית חדשה!
מה עושים? אנו צריכים קלינאית ממש טובה ואושר לנו דרך הקופה לקחת את מי שאנחנו רוצים
אבל- הקריטריונים שלנו, מומחית לדיספרקסיה\ לPDD וגם מרחק נסיעה סביר מסתברים כקריטריונים בלתי אפשריים
ועוד לא הכנסנו למשוואה זמן טיפול נורמאלי ולא משהו כמו 10 בבוקר.

[רסיסים_של_אור*]

אני לא יודעת איפה אתם גרים אבל יש את גילה טובול מרחובות שהיא ממש מקצועית בתחום הדיספרקסיה . בהצלחה

[פלונית_כרגע*]

תודה
אבל רחובות רחוק לנו,
אנחנו גרים באיזור לא כ"כ מפותח אבל מסתבר שיש כאן כמה קלינאיות מאוד נחשבות (קיבלתי המלצות באופן אישי ועשיתי גוגל..)
שוחחתי איתן והן מאוד נחמדות אבל כולן מלאות עד אפס מקום.
"נסי שוב עוד חודש, יתכן שיתפנה משהו, אבל אני בספק, אולי פנוי תדברי עם X,Y או Z "
טלפון ל X,Y ו-Z
"קיבלתי את המספר שלך מ M יש מצב שתקבלי אותנו? הילד הוא.... אוי הייתי שמחה לעזור אבל אני מאוד עמוסה, תנסי את L אה ממנה קיבלת את הטלפון של M? " וחוזר חלילה.
הן מקסימות ומנסות לעזור אבל זה מייאש!!! (ועוד לא הזכרתי את הפסיכולוגית, הרופא התפתחותי (ובערך כול מי שרואה את הבן שלי) שמכיר אותן באופן אישי ומנסה ואומר לי לומר להן תגידי שאני שלחתי, שיעשו לי טובה אישית..
ופשוט אין מקום! כולם באמת מנסים לעזור, זה נכתב ללא טיפת ציניות אבל מאוד קשה למצוא אנשי מקצוע כולן עמוסות ויש תורים.
זה מקצוע מאוד נדרש, בגן של הבן שלי לא היתה קלינאית שנה שעברה כי הקבועה יצאה לשבתון ולא מצאו מחליפה
ומדובר בגן שפה!!!!!
אגב, על להיות מטופל דרך הקופה אני אפילו לא מדברת, סוג של משימה בלתי אפשרית. הכול פרטי.

[פלוני_אלמונית*]

ילד בן 5 מבין הכל עדין לא מדבר עם הפה אלא רק עם תנועות ידים מה עושים מטופל ע"י קלינאית תקשורת מאז היותו בן שנתיים.

[רויטל*]

ילד בן שנתיים וחצי מאוד מפותח, מבין הכל עושה כמעט הכל אבל לא מדבר. מטופל מזה כחצי שנה במכון להתפתחות הילד קלינאית, מרפאה, פסיכולוגית התפתחותית. לאחרונה התקדם והתחיל להשמיע יותר עיצורים ופה ושם מילים בודדות. עברנו ועדת השמה לגן שפתי מאחר והוא קטן הועדה בחרו לא להמליץ ולתת לנו להחליט. אני לא כך יודעת מה להחליט יודעת שיש פלוסים ומינוסים בגן שפתי. אני עובדת איתו הרבה בבית וגם בגן הגננת והסייעות קיבלו הדרכה. אשמח לעצה

[ברכה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כרגע גיליתי דיספרקסיה- בן 3 אין לי מה לכתוב, כרגע מעכלת

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכל המעיינים ובעלי הנסיון. בני בן שנתיים וחודש, אינו מדבר כמעט בכלל למעט אבא, אימם (אמא) ועיצורים שונים ומעטים. מבין הל ומבצע הוראות בקלות, אומר כן ולא עם הראש ומביע עצמו יפה בפנטומימה. מלידתו הוא בחינוך ביתי, כאשר אח בן 6 ואחות בת 8.5 נמצאים משעות הצהריים ובחופשות. אמא ואבא בבית ומדברים איתו כל היום. בין האחים יש קשר נהדר, מדברים, משתפים ומשחקים. לילד יש הגייה למילים מסויימות ויודע לעשות קולות של מס' חיות. אנו רואים התפתחות, אך איטית מאוד. מבחינה מוטורית הילד מכדרר כדורסל בהליכה, קולע לסל מפלסטיק בבית, משחק עם פינג פונג במטקה וכדורגל. יודע לצייר, לפתוח ולסגור צבעים ושאר קופסאות ובקבוקים שונים, אוכל לבד וכאשר נופל לו משהו מלקט ב2 אצבעות מהרצפה. פנינו לאחרונה להתפתחות הילד לבקשה להפגש עם קלינאית תקשורת, בעיקר משום שהילד נוגח הרבה במשטחים קשים (רצפה,קיר, דלת) כאשר משהו אינו לרצונו. וכאשר אינו מצליח במשהו, מתוסכל וזורק דברים/את עצמו. אנחנו נמנעים מטררם בנושא ובד"כ פשוט ניגשים אליו ומחבקים אותו ומנסים להעביר נושא.יש לציין שאני, אמא שלו התחלתי לדבר וגם לכתוב ולקרוא בגיל 3. אבל אז לא היה כל כך הרבה באז בנושא. יש למישהו רעיון איך לעזור לילד לבטא את עצמו יותר טוב? כי האמת, נראה לי שנפגוש את הקלינאית תקשורת עוד הרבה זמן... תודה לכל תשובה שתהיה וימים טובים לכולם!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחפשת קלינאית תקשורת באזור ירושלים - לילד בן שנתיים וחציעם דיספקרציה
היום מטופל אצל קלינאית תקשורת אך יש לי הרגשה שהוא זקוק למישהו מקצועית יותר
תודה

[פלונית_כרגע*]

מחפשת קלינאית תקשורת באזור ירושלים - לילד בן שנתיים וחציעם דיספקרציה
אנחנו היינו אצל לילך ממכללת הדסה מקצועית ונעימה
מניחה שהיא מקבלת גם פרטי
אבל אני לא זוכרת את שם המשפחה..

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,

הבן שלנו בן שנתיים וחודשיים עם עיכוב התפתחותי רב תחומי משמעותי
אינו אוכל - כיום מוזן דרך צינורית הזנה PEG. מוטוריקה גסה ועדינה תקינה. לפני חודש מצביע ומהנהן עם הראש "כן" ו "לא". בעל יכולת חיקוי טובה מאוד.כשהוא רוצה משהו הוא מצביע או מושך אותנו ביד.
הילד נמצא במעון יום שיקומי של אלווין.
היינו אתמול בביקור התפתחותי - הרופאה טענה שהילד סגר פערים וניכר שהתקדם. טוענת שאין אוטויזים או פיגור.

אנו מאוד מוטרדים מנושא השפה - הילד אינו אומר מילה אחת אלא רק מעט מילמול וצעקות ( שימחה או תיסכול - תלוי בסיטואציה ).
רוכב יפה בבמיבה כעת התחיל לנסוע על קורקינט.

הרופאה המליצה לשלב עבודה אינטנסיבית עם קלינאית תקשורת על מנת לנסות ולצמצם את הפער השפתי.
אשמח לקבל המלצות, טיפים, וטלפונים של מטפלים בתחום,

תודה רבה

[פלוני_אלמונית*]

שלום,
בני בן 2.11 חודשים אובחן כדיספרקסיה בדיבור,לפני כחודשיים התחלנו טיפול.התחיל להגות מס' מילים.
מישהו יכול לאמר לי כמה זמן התהליך המלחיץ הזמ אמור להיות?

[תמרוש_רוש]

מישהו יכול לאמר לי כמה זמן התהליך המלחיץ הזמ אמור להיות?
פלונית, זה די תלוי במצב של הילד, עד כמה הקושי הראשוני שלו משמעותי.
וגם תלוי בטיפול - עד כמה אתם והמטפלים תמצאו את האסטרטגיות היעילות כדי לעבוד אתו ביומיום, לאורך זמן, עם ניצול של מצבים יומיומיים לצרכי לימוד והתפתחות ובלי שזה יעיק יותר מדי (עליכם או עליו).

כתבת "תהליך מלחיץ". מותר לשאול ממה מורכב הלחץ שאת מרגישה עכשיו?
האם יעזור לך או יבאס אותך לדעת שתהליך רכישת הדיבור שלו עשוי לקחת כמה שנים?
ואם זה מבאס, כי כרגע המצב מלחיץ וקשה לך - מה את יכולה לעשות כדי להפחית את הלחץ, וכך אולי להיות יותר פנויה לתהליך למידה איטי והדרגתי, מתסכל לפעמים אבל גם מרגש ומקסים?

[פלוני_אלמונית*]

היי,חזרתי אכן מלחיץ כי אני מטבעי אדם בלי סבלנות...זה דורש ממני המון סבלנות ואורך רוח...לפחות כך עכשיו שאני עובדת איתו בהתאם לקלינאית מקופ"ח יש תוצאות אמנם איטיות...
אבל מרגשות כל מילה ,הברה זה עולםו ומלואו.
התחיל להגות מלים כמו:עוף,עז,עץ,איש,אני לא רוצה את זה,שואל כל דבר מה זה? עוד חודש בן 3 שנים.
וחוץ מזה אני עוד מתלבטת מה לעשות לגביו שנה הבאה לאיזה גן להכניס אותו...ההתלבטיות הם קשות.מצד אחד הלב רוצה שייה בגן רגיל,כי פרט לשפה הכל קין,לד אינטיליגנט
ומצד שני אני אם ל3 ולא תמיד יש לי זמן לעבוד איתו,
כמו שכולן כתבו פה מפחיד התיוג----גם אני חוששת.
גרה באשקלון ,מכירים קלינאית טובה??????

[אי_מהות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבננו( שמתן לב שכמעט כולם בנים...) , יש דיספרסיה שפתית, בן 4.8 ,לומד בגן השיקומי בירושלים, בגן שפה (חלק מהילדים עם בעיה מוטורית קלה , אבל מבחינה קוגניטיבית בסדר לחלוטין )
גם אני בהתלבטות קשה, האם עדיף שילמד במסגרת רגילה למרות שבקושי מדבר , אבל משתמש המון בג'סטות (מעין פנטומימה), תקשורתי מאוד, נבון,. וחברותי.

מה אומרים אנשי מקצוע על כך?
האם ההתפתחות שלו לא מתעכבת בגלל שהוא נמצא עם ילדים שגם כן בקושי מדברים?

[תפילה_לאם*]

איזו שאלה קשה!

אני עונה לך כמי שהזדמן לה להימצא משני צדי המטבע: אמא ואשת מקצוע.
ככלל יש לי הרושם, שלאנשי הטיפול קשה לשחרר מעטיפתם את הילדים בעלי הצרכים המיוחדים.
הייתי מציעה לך לברר בינך לבינך את מכלול הגורמים ולראות לאן נוטה הכף:
איך הילד מתנהל בחברה של ילדים ששפתם ודיבורם תקינים? איך מגיבים הילדים אליו?
האם יש לו דרכים לתקשורת תומכת וחליפית, שמובנות לסביבה, ושמכסות את מבחר התכנים שילד בגילו, ברמתו רוצה להביע?
מה אופי הקשר בינו לבין הילדים בגן?
מה עוזר לו להתקדם? האם השיפור בהבעה שלו נתרם מטיפולים פרטניים, מסיטואציות יומיומיות, מהאזנה לבני גילו...?
האם יוכל לקבל בגן הרגיל שעות של גננת שי"ח, של קלינאית תקשורת? אולי סייעת צמודה למספר שעות שבועי מוגדר? אולי אפשר להכניס סייעת במימונכם?
האם רמת ההבנה שלו תואמת את זו של בני גילו - הבנה שפתית והבנת סיטואציות?
ועוד ועוד.
ייתכן שכל מה שהעליתי כאן עלול לבלבל, אך נראה לי שזאת הדרך להגדיר מה יוכל להועיל לו.
במקביל תוכלי כמובן (ובעצם בוודאי כבר עשית זאת) לבקש את חוות דעת צוות הגן וגם להתייעץ עם אנשים נוספים שרלוונטיים בעינייך.

אני מכירה את התקופה הקשה של ההתלבטות.
מוזר, אבל כרגע נראה לי שבסופו של דבר, על אף שהבחירה וההחלטה חשובות - חשובה יותר ההחלטיות ברגע שבחרת. האמיני שבחרת בטוב ביותר לילד על פי המידע שהיה ברשותך ופעלי מנקודה זו להמשיך ולקדם אותו ולתמוך בו.

בהצלחה בכל אשר תחליטי ואשמח אם תעדכני!

[אי_מהות*]

תודה לך תפילה -לאם! סיקרנת ועוררת אותי מאוד לנסות לחשוב על פתרונות מקוריים ויצירתייםלבננו.
בגלל שאת אשת מקצוע,ודעתך נשמעת פחות מקובעת ממה שנתקלתי עד עתה ,
אשמח מאוד להמשיך את השיח איתך, ברשותך...
בננו אוהב מאוד להיות בחברת ילדים בני גילו, מדברים ופחות מדברים,
מצליח לתקשר בצורה מעוררת התפעלות, אבל הצד השני לא תמיד מבין כל מה ש"נאמר".
משתמש במחשב תקשורת , אבל רמת השיח במחשב נמוכה בהרבה מהיכולת שלו להביע את עצמו.

כאשר הוא נמצא זמן ממושך יחסית עם ילדים מדברים הוא פשוט קופץ ביכולת הדיבורית (אומנם קפיצות קטנות,
אבל הרבה יותר מכל טיפולי הקלינאות שקיבל ומקבל...)

לא אעז להוציאו מהגן השיקומי בגלל שיתכן שנתקשה להחזירו אם חלילה לא "ילך"לו בגן רגיל.

ההבנה השפתית שלו טובה, וגם הבנת סיטואציות,
אבל כמובן שרמת הדיבור שלנו איתו היא נמוכה יותר מלילדים האחרים שלנו כשהיו בני גילו.
0למרות ההשתדלות שלי לעלות בשפה ).

הקשר בינו לבין שאר הילדים בסדר, הגננת אומרת שלעיתים הוא מתוסכל מחוסר ההבנה אותו,אבל לא בצורה מוגזמת.

האם נראה לך נכון לשלבו רק בימי שישי בגן רגיל?
למרות שגם לילד "רגיל " יהיה מאוד קשה להשתלב בקבוצה מגובשת ,שנפגשת מידי יום ביומו , ובעלת חוויות משותפות.

הגננות והצוות בגן בטוחים שנכון לו להמשיך , אבל גם אני תוהה האם הם לא "משוחדים" , מעצם היותם עובדי חינוך מיוחד

אני ממש בדילמה , חשה שבא לי מאוד לקפוץ יחד איתו למים הקרים של גן רגיל , למרות הדיבור המאוד לא ברור שלו ,
ולמרות שהוא נראה מתחת לבני גילו בהתפתחות הכללית,
כי לתחושתי , ההמצאות שלו עם ילדים מדברים , תקפיץ אותו.

מתפללת שהוא שהשפה והדיבור ישתחררו לו סוף סוף, ולא נצטרך "לשבור "את הראש...

מה את אומרת???

[תפילה_לאם*]

שלום אימהות!
מאוחר ולכן לא אאריך עכשיו, אבל גם אני אשמח להמשיך בשיחה אתך.
בינתיים בחרתי לצטט מדברייך את המשפט המשמעותי הזה:
כאשר הוא נמצא זמן ממושך יחסית עם ילדים מדברים הוא פשוט קופץ ביכולת הדיבורית

ואוסיף כמה שאלות:
כיצד מגיבים אל בנך הילדים "המדברים", בייחוד במקרים שהם מתקשים להבין את דיבורו?
האם יש אפשרות לרשום אותו לקייטנה "רגילה"? אולי לשכור דמות שתלווה אותו שם לפחות בימים הראשונים או חלק מהשעות?
הוא נראה מתחת לבני גילו בהתפתחות הכללית
באילו תחומים?
והאם הוא רגיל לעבור בין כמה אופנויות תקשורת (מחשב, דיבור, ג'סטות, סמלים מודפסים, הצבעה...) אפילו בתוך אותה השיחה לפי מידת ההתאמה והיעילות והזמינות של האופנות להבעה שלו?

[אי_מהות*]

כאשר בננו נמצא עם ילדים מדברים, יש כמה צורות תגובה:

מי שמכיר אותו כבר מתקשר איתו ע"י השפה, הג'סטות וההצבעה שלו, ואם החבר לא מבין אותו ,
הוא פונה אלי, או למישהו מאחיו הגדולים שנמצא ליד .אילו בדר"כ ילדים -שכנים שבאים לשחק איתו.
יש כאלה שמביטים בו ובוחנים... מנסים להבין ופחות יוצרים קשר ,בדר"כ ילדים שהוא פוגש בחצר ,ופחות מכירים.
בגדול לא יצא לו כבר כמעט שנה להיות בקרב קבוצת ילדים מדברים
עכשיו אני מבינה שזה קצת חבל...

אני מבררת על קייטנת אמהות לשבוע בערך , לחופש הקרוב

במה נראה שיש לו התפתחות נמוכה מגילו ? כמעט בהכל, כאשר השפה היא כמובן הבולטת ביותר.
נושאי השיחה שנדבר איתו "פשוטים " יותר, ונמוכים לגילו,
היכולת לשמוע סיפור עד הסוף , נמוכה,
היכולת להחזיק מעמד במשחק, ג"כ נמוכה מגילו,
ההבנה , והבנת חוש הומור מצויינת,

הגננות אומרות שיש לו כנראה בעיית קשב וריכוז,
כתוצאה מכך הוא לא פנוי ללמידה,
הסריקה שלו נמוכה מגילו (במשחק עם מס' רב של כרטיסים לדוג')
כאשר יש משימה מורכבת הוא מתחמק בדר"כ,

אבל, שוב... ,אני לא מדברת איתו על נושאים רבים ולא מצליחה לפתח שיח ארוך איתו בגלל השפה.

לגבי מעבר בין תקשורות שונות , הוא משלב בצורה מעוררת התפעלות בעיקר:דיבור , ג'סטות (ברמה כנראה גבוהה,
כי מזה מתפעלות תמיד המרפאות בדיבור,ובעיסוק), וכן בהצבעות,

במחשב הוא משתמש בעיקר בגן , ומידי פעם בבית.
הלוחות במחשב לא מספיק "מפותחים " מכיון שכמעט את כל מה שירצה לומר מהמחשב,
יצליח לומר ללא המחשב אלא רק בדיבור וג'סטות.
הקלינאית אומנם אומרת לי להוסיף מילים , אבל יש צורך ביותר ממילים, יש צורך להעמיק את הלוחות הקיימים.

האם הילדים האלה מדברים בסוף???
מתי???

לא עובר חצי יום שלא יחלתי , התפללתי , קיויתי, בכיתי , ציפיתי,לשינוי עבורו ועבור ילדי הגן שלו...!!
תודה על ההעינות והרצון לעזור!
אי-מהות

[תפילה_לאם*]

לא עובר חצי יום שלא יחלתי , התפללתי , קיויתי, בכיתי , ציפיתי,לשינוי עבורו ועבור ילדי הגן שלו...!!
מצטרפת לתפילותייך.

האם הילדים האלה מדברים בסוף???
אוי. אני לא יודעת.
לא יצא לי לעבוד כל כך הרבה עם ילדים דיספרקסיים, ועוד פחות יצא לי לעקוב אחריהם לאורך זמן.
אני מניחה שיכולה להיות שונות בין-אישית אדירה.
מה אומרים המטפלים שלו?

יש לי בת לקוית שפה. (ויש לה גם עוד קשיים.)
היא למדה בגן שפתי כשהייתה בטרום-חובה.
בסוף השנה רצינו להעביר אותה בחזרה לחינוך הרגיל. והצוות כולו התנגד.
בסופו של דבר, העברנו אותה, היא קיבלה 3 ש"ש של גננת שי"ח (שלא הייתי מרוצה ממנה כל כך), לקחתי לריפוי בעיסוק ולקלינאית תקשורת דרך קופת החולים והשתדלתי לעבוד אתה בעצמי תוך כדי היום.
היום היא מסיימת כיתה ב' רגילה עם שעות פרטניות מעטות (במקביל לתאומה שלה, שנטולה קשיים התפתחותיים, מה שהפך את כל מערכות ההחלטות שלנו לסבוכות יותר).
לא קל לה בכלל, ואני כל הזמן מחפשת מה אפשר לעשות, אבל אני גם לא מתחרטת על שבחרנו כך. גם ההשתלבות החברתית לא נהדרת. (רק מצטערת שאנחנו לא בחנ"ב, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר שלא ייכתב היום...)
לאחרונה היינו באבחון אצל קלינאית שהיא גם מאבחנת דידקטית, ובעז"ה נתחיל טיפול ביולי, שאני מתכננת ללמוד ממנו בעצמי איך לעבוד.
לא שזה יעזור לך במשהו, אבל רציתי שתהיה לך תמונה מסוימת של הגישה שלי, לפני שאני משיאה לך עצה כלשהי.

מי שמכיר אותו כבר מתקשר איתו
יש כאלה שמביטים בו ובוחנים...
אולי אפשר לומר שהוא יוצר קשרים עם ילדים מסוימים ומצליח לתקשר אתם, כשיש לו רצון לקשר אִתם וכשהם מעוניינים בקשר אתו ונכונים להשקיע מאמץ מסוים כדי ללמוד את דרך התקשורת שלו?
אם זה כך, בעיניי, זה טוב מאוד. הרי כשהולכים לגם של 35 ילדים, לא נעשים חברים בלב ובנפש של כולם. שלושה חברים זה מצוין!
האם יש לכם אפשרות לסייעת משלבת?

אני מבררת על קייטנת אמהות לשבוע בערך
זה נשמע יופי, כי המסגרת קטנה יותר וידידותית יותר ותוכלי לראות איך הוא מתנהל בחברת הילדים.

נושאי השיחה שנדבר איתו "פשוטים " יותר, ונמוכים לגילו,
אני חושבת שהרבה פעמים זה נובע מהקושי של הילד לפתח את השיחה ולהרחיב אותה.
הרי את כותבת ההבנה , והבנת חוש הומור מצויינת,
הלוחות במחשב לא מספיק "מפותחים "
הקלינאית אומנם אומרת לי להוסיף מילים , אבל יש צורך ביותר ממילים, יש צורך להעמיק את הלוחות הקיימים
הייתי מתרכזת בכיוון הזה.
לגבי מעבר בין תקשורות שונות , הוא משלב בצורה מעוררת התפעלות
חשוב וטוב מאוד מאוד מאוד בעיניי!
למה את מתכוונת ב"להעמיק את הלוחות"?
האם זה מצריך כישורים טכניים שאין לך? (אני עצמי לא מכירה מקרוב מחשבי תקשורת ורגילה לעבוד רק עם לוחות של סמלים/ צילומים או עם מכשירי פלט קולי.)
האם את מכירה קלינאית בשם ידידה לוין (התחתנה לאחרונה, ונדמה לי שהוסיפה את שם המשפחה החדש למקורי). היא מירושלים ומתמחה בתת"ח.
אולי תוכל להיות לכם לעזר?

לקינוח מזכירה את המשפט שתפס את עיניי ואת מחשבתי ואת לבי בהודעתך הקודמת:
כאשר הוא נמצא זמן ממושך יחסית עם ילדים מדברים הוא פשוט קופץ ביכולת הדיבורית

[אי_מהות*]

שלום וברכה!

מה מיוחד כ"כ בחינוך ביתי שכולכן מדברות עליו...?
לדעתי בהתנהלות של התקופה בה אנו חיים , יש הרבה יתרונות בחינוך הרגיל (שעיקר הביקורת שלי עליו הוא שאין מספיק מחנכים ומחנכות בעלי שיעור קומה,
סבלנות ויכולת ראיה לעתיד),
לדעתי לא טבעי ולא נכון לילדים החינוך הביתי,כי הוא מונע מילדינו ללמוד להתמודד עםהאתגרים הרבים הטומנים להם החיים המורכבים,
וכאשר בימינו רוב האתגרים הם התמודדות חברתית.
ושלא תבינו אותי לא נכון, אני חושבת ש 90% מהחינוך מגיע מההורים בבית!

תפילה לאם!,
איזו התמודדות זו להיות הורה לתאומים לא כ"כ דומים...
הלוואי ותצליחו בע"ה עם הקלינאית החדשה, ותשיגו שיפור רב!!

לפעמים נראה לי שכל הטיפולים שבננו מקבל אצל הקלינאיות והמרפאות למיניהן,הם קצת כמו כוסות רוח...
הרי משהו לא בשל אצלו , ופשוט צריך זמן , אורך רוח, סבלנות ו...תפילות..
אז למה אנחנו ב"אטרף " כזה על כל שיטה חדשה שצצה??

אם היה לי מספיק אומץ, ואם הצוות החינוכי בגן שלו היה קצת יותר בעד ,הייתי חושבת להעבירו לגן רגיל.

החלטתי לתת צ'אנס שנה נוספת ודי!, הוא כבר בן 4.8 , והייתי שמחה שבגן חובה ילמד במסגרת רגילה בע"ה.

האם בתך מצליחה לדבר, להעביר את מה שהיא רוצה לומר?, האם העובדה שתאומתה "רגילה "לא עיקר הבעיה??
אני שואלת זאת מכיון שכאשר מגיעים אלינו לשבת חברים או משפחה שלהם ילדים בגילו של בננו, אני ממש מחזיקה את עצמי לא להשבר,
כי הפער הגדול גורם לבננו, לחוש את מה שעובר עלי ולהיות כביכול עוד יותר אחר...

[תפילה_לאם*]

מה מיוחד כ"כ בחינוך ביתי שכולכן מדברות עליו...?
אוי! ברשותך לא אכנס לנושא הכאוב הזה.

_תפילה לאם!,
איזו התמודדות זו להיות הורה לתאומים לא כ"כ דומים...
הלוואי ותצליחו בע"ה עם הקלינאית החדשה, ותשיגו שיפור רב!!_
תודה!

אז למה אנחנו ב"אטרף " כזה על כל שיטה חדשה שצצה??
כדי לומר לעצמנו שעשינו מה שיכולנו? שהילד יוכל להגיע למרב שלו בזמן נתון ולא יצבור תסכולים?
הם קצת כמו כוסות רוח...
זה מה שבעלי סבור כרגע. וגם אני תוהה אם יש משהו בתפיסה הזאת. ובכל זאת, מנסה...

אם הצוות החינוכי בגן שלו היה קצת יותר בעד
הה! אל תבני על זה!
גם כשרצינו להעביר את בתנו לחינוך הרגיל, וגם כשישבתי בעצמי בישיבות ושמעתי את דעות הצוות על ילדים בגן שאני עובדת בו - קיבלתי תמונה, שלפיה לצוותים בחינוך המיוחד קשה מאוד לשחרר.
ואולי הם צודקים. אני לא יודעת.
כרגע הגישה שלי היא לחתור לשילוב ולהאמין ביכולתם של הילדים "המיוחדים" להשתלב וגם להפיק תועלת מהשילוב. אני מקווה שאני צודקת.
או בעצם מקווה שאני טועה? (כי דעתי היא דעת מיעוט, ואם ממילא הילדים נשארים בחנ"מ - עדיף שזאת תהיה האופציה המוצלחת יותר עבורם.)

החלטתי לתת צ'אנס שנה נוספת
הזמן של ההתלבטות הוא הקשה מנשוא.
ברגע שהחלטת - קל יותר. בייחוד אם תצליחי לוותר על מחשבות מסוג "אילו היינו עושים אחרת..."
בעז"ה תפיקו את המרב מהשנה הזאת, ואני בטוחה שיש יתרונות רבים.

האם בתך מצליחה לדבר, להעביר את מה שהיא רוצה לומר?
בתי אינה דיספרקסית. יש לה - בין השאר - קשיי שליפה וארגון משמעותיים, אבל היא התקדמה הרבה מאוד מאז גיל הגן, והיא בהחלט מדברת ומעבירה מסרים. עדיין יש פעמים שצריך לשאול שאלות מתווכות או להתאזר בסבלנות, ואני מניחה שזה משפיע על הקשרים החברתיים שלה.
כאשר מגיעים אלינו לשבת חברים או משפחה שלהם ילדים בגילו של בננו
במצבים האלה בתי משחקת בדרך כלל עם הילדים הצעירים מעט יותר.
אני מכירה את התחושות שאת מתארת. אני חושבת שלמדתי - ואני ממשיכה ללמוד - להניח לה להסתדר.

[אי_מהות*]

"בתי אינה דיספרקסית. יש לה - בין השאר - קשיי שליפה וארגון משמעותיים"
הייתי בטוחה שדיספרקסיה שפתית כוללת גם בעיות שליפה , שיום, וכמובן תכנון שפה, כלומר סלט עשיר...

לא אציק לך בנושא החינוך הביתי,אבל יש לי שאלה חשובה הנוגעת , (וכבר כתבתי בעניין),
אחת הבעיות המרכזיות בדיספרקסיה שפתית היא איך לתקשר עם הסביבה , ולא רק עם אמא, שמבינה ב"ה את הילד שלה מצוין ,
למרות הדיס'.
בעיני , ה"השתפשפות" עם ילדים אחרים מכינה את הילד לאתגרי החיים , שדוקא הם יחוו הכי הרבה.

מעניין לשמוע מאותן אימהות שכתבו בבלוג זה כבר ב 2006, מה קורה עם ילדיהם, ומה עזר להם , במרחק של 6-7 שנים.

היכן אתן??

[תפילה_לאם*]

דיספרקסיה שפתית כוללת גם בעיות שליפה , שיום, וכמובן תכנון שפה, כלומר סלט עשיר...
בהחלט, אבל מה שבעיניי בולט מכול בדיספרקסיה הזאת הוא הקושי בתכנון הפקת הדיבור, מה שאיננו אצל בתי. היא הסתפקה בכל השאר...

אין לי ניסיון בחינוך ביתי אלא רק מחשבות מכאן ועד להודעה חדשה.
לעניות דעתי, גם ילדי חינוך ביתי זוכים ל השתפשפות" עם ילדים אחרים : האחים שלהם, ילדי השכנים, ילדים במפגשי חנ"ב, ילדים בחוגים וכו'.

[אי_מהות*]

בוקר טוב!

מכירה את שיטת רביב?
שמעתי עליה בלבד, אבל לא מכירה מישהו שעובד,או עבד אתה, נשמע מעניין...

משהו נוסף, נורא חבל לי שהבלוג הזה קצת רדום , מכירה בלוג דומה , ופעיל?

המשך שבוע טוב!!

[תפילה_לאם*]

לא מכירה את השיטה וגם לא בלוג אחר, אבל אולי באתר של אגודת קלינאי התקשורת יהיה פורום פעיל ורלוונטי.
חוץ מזה, חוזרת על המלצתי לחפש את הקלינאית ידידה לוין (בתוספת שם משפחה טרי) בירושלים.
אהבתי מאוד את הגישה שלה, והיא מקצועית ומלאת חיים.

[אי_מהות*]

חיפשתי ומצאתי פרטים על ידידה, תודה!
האם העזרה היא במסגרת קופ"ח או פרטית?
כמה פגישות צריך?

כנסי לראות את השיטה,בהזדמנות..., מעניין מה את חושבת עליה בעיניים של בעלת מקצוע.

אגב, משהו ששמתי לב אליו מאוד הוא , שמפגשים עם בעלי חיים מאוד חווייתיים עבורו,
הליטוף, האכלה,והמשחק איתם,והרצון לספר תוך כדי ואחרי, גורמים לו להפיק יותר יכולות דיבור (מעט אומנם , אבל פחות פסיבי מבדר"כ).
ניסיתם לעבוד עם בע"ח?
רופא המשפחה שלנו המליץ לפני שנתיים לערך,על רכיבת סוסים, אבל אז עוד הייתי בטוחה,
שתוך חודשיים -שלושה מקסימום , הוא ידבר, ישיר , וירקוד במקביל...

[תפילה_לאם*]

אני לא יודעת אם ידידה מקבלת דרך קופ"ח. אני שמעתי על עבודתה במסגרות חינוכיות.
לדעתי, אפשר להתקשר אליה ולקבל כיוון כללי - האם היא תוכל לעזור? במה? כמה זמן להקדיש לכך?

אשתדל להציץ בשיטת רביב בהזדמנות.

נשמע נהדר מה שאת מספרת על בעלי חיים.
לא יצא לנו להתנסות בכך.

[אי_מהות*]

היום שלחה לי הקלינאית הודעה ע"כ שהוא לא משתמש מספיק טוב במחשב התקשורת שלו,
שהוא לא משתף פעולה מספיק זמן לשחק במשחקי הדימיון שהיא משחקת איתו,
וגם עם הילדים בגן הוא לא תמיד זורם עם משחקי הדימיון,

לי נראה שהוא פשוט משתעמם עם הלוחות הקייימים, כי הוא מצליח להביע את עצמו (באותן המילים שבמחשב),ממש טוב.

הוא מתנהל יפה עם הסביבה, מתקשר, מנסה ליצור שיחה, עונה וכו..
אבל בכל הצד של הלימוד הפורמלי , הוא פחות חזק,
הוא בעצם לומד הכי טוב מה..חיים , מהיום יום הרגיל , בלי הלימוד שבגן.

אני מבולבלת,
אולי יש לו איזשהיא בעיה שלא עלינו עליה?
אולי רק לי נדמה שבע"ה כאשר יתחיל לדבר רוב הקושי יעבור?
אולי פשוט יש לי "נגיעה " בדבר , ולכן אני לא רואה את השלילי...

הקלינאית , והגננת שלו אמרו לי שהן לא רוצות לעשות לו אבחון , מכיוון
שבגלל בעית הקשב והריכוז שלו , הוא יגיע לציון נמוך הרבה יותר ממה שהוא באמת,
וכאשר הן ניסו פעם לעשות לו התחלת אבחון הוא לא שיתף פעולה בחלק מהעניין,
וופשוט לא רצה לענות לפי מה שהן רצו, ולכן הן הפסיקו.

למה הכל כ"כ מורכב?
בכל פעם שאני קצת מתרוממת בתחושות איתו , ומקוה לטוב,
מגיעה הסטירה...

[תפילה_לאם*]

קודם כל, חיבוק!

למה הכל כ"כ מורכב?
כדי שלא יהיה משעמם?
<פה צריך לבוא איזה אייקון, אבל אין לי מושג מה יתאים.>

אני נזכרת פתאום בדברים שהצוות בגן השפתי אמר לי בזמנו על הבת שלי. הם לא ראו קשיים רגשיים חוץ מכך שלעתים היא עקשנית ולא רוצה לעשות מה שאומרים לה.
ואני תהיתי אם זה לא דבר נורמלי ורצוי, שילד לא יהיה חננה חסרת עמוד שדרה?!
מגיעה הסטירה...
אולי זה דווקא טוב, שהבן שלך יודע לעמוד על שלו ולא רוצה לשתף פעולה במשימות מעיקות שנראות לו מיותרות?

לי נראה שהוא פשוט משתעמם עם הלוחות הקייימים
הייתי מתייחסת לנקודה הזאת כנקודה הדחופה ביותר לטיפול מצדכם!!!
הקלינאית פתוחה להרחיב לו את הלוחות?
אולי יש דברים שתוכלי אפילו להכין לו בבית - לוחות "פרימיטביים", לא ממוחשבים, שהוא מצביע על הסמלים הרלוונטיים מתוכם ידנית ואתם קוראים בקול את הכיתוב שמתנוסס עליהם.
למצוא דברים שמדברים אליו, שמעסיקים אותו.
מה הוא רוצה לעשות בזמנו הפנוי? במה הוא אוהב לשחק? סביב מה הוא ירצה ליצור אינטראקציה והלוחות יוכלו לעזור לו בכך?

[אי_מהות*]

תודה!

הוא לא רוצה כנראה לשתף פעולה בכל מה שמציבים לו , נכון!
אבל זה המדד של הגנים, בתי הספר וכו.., ואי אפשר , או לא נכון לו ,לא לשתף פעולה,
כי כל המערכת מציבה אותו במקום אחר ממה שהוא!
(עכשיו אני "שומעת" אותך אומרת לי... "את רואה למה צריך חינוך ביתי...", ואני "עונה"...
אבל אין ברירה ,אנחנו לא חיים בבועה...)

יש לו לוחות תקשורת שבתחילת השנה שמשו אותו מעט, ושוב, מהר מאוד השתעמם מהם.
סיפורים -הם כיוון שיותר עניין אותו במחשב,(מעין שאלות , ותמונות שקשורות לסיפורים שהוא מכיר).

הוא אוהב לשחק עם ילדים אחרים , מאוד מאוד אוהב חברה,
מאוד אוהב חיות, אבל איפה שאנחנו מתגוררים אין מקום לגדל כלב, ןכד..

בחודשים האחרונים הפסקתי לשבת איתו על משחקי קופסא, סיפורים, ודברים "חינוכיים",(כפי שהסבירו לי בגן שלו שכדאי לעשות,
ואני איתו בחוץ, בגני שעשועים, מטיילת איתו , עם עוד חבר, הולכת איתו לפעמים לפינות חי...
ובאמת דווקא פה הוא "צמח"יותר ב"ה.

תוך כדי שיחה איתך, ועם הקלינאית,
אני מבינה שעלי לחזור רק לנושא של סיפורים איתו ולנסות לשלב את המחשב.

אגב, משהו מעניין...
לבת של חברה שלי ,בת 5.5, אבחנו דיספרקסיה שפתית, והיא טופלה במכון להתפתחות הילד וכו..
ביום בהיר אחד היא שמעה על פרופ' פינקלשטיין מבי"ח מאיר,מומחה בעל שם , בנושא שפה, דיבור ,..
קבעה תור (שלקח בערך 5 חודשים), והגיעו לבדיקה.
להפתעתם הרבה ,הוא הודיע להם לאחר בדיקה קצרה שחסרים לה שרירים מסויימים בלוע,
ובלעדיהם לעולם לא תוכל לומר היגאים מסויימים, ויש לעבור ניתוח קל.
הם עברו את הניתוח , וב"ה הילדה תוך חודשיים בערך מצליחה לומר את כל ההברות , הגאים וכו, שלא הצליחה.
היא סיפרה שפגשה המון(!!) ילדים כאלה, אפילו ילדה בת 12, ששנים לא דברה , ואחרי הניתוח , קרה הנס!

גם אנחנו הלכנו איליו, אבל לבן שלנו הכל תקין בתחום שרירי הלוע...

[תפילה_לאם*]

_(עכשיו אני "שומעת" אותך אומרת לי... "את רואה למה צריך חינוך ביתי...", ואני "עונה"...
אבל אין ברירה ,אנחנו לא חיים בבועה...)_

אני מאוד בעד חינוך ביתי, אבל אני מרגישה שאין לי מנדט לשכנע אחרים כל עוד לא מימשתי זאת בעצמי.
ואני מסוגלת לראות דברים גם מנקודת הראות שלך.
אנשי האנסקולינג האדוקים בוודאי יגרסו ש להימנע משאיפות עבור ילדינו תקף בכל מצב.
ולפעמים נראה לי שדווקא את הילדים עם הצרכים המיוחדים אנחנו צריכים ללמד ולהפעיל בצורה מובנית בלי לחכות שדברים יתפתחו מרצונם, כי אולי אם נחכה - דברים לא יבואו.
התלבטתי בשאלה הזאת כבר בעבר ואין לי תשובה מוחלטת עליה.

מה שבטוח הוא שגם כשאנחנו מציבים עבור הילד "מטרות טיפול" ופועלים אקטיבית להשגתן, אנחנו חייבים לבחור "אמצעי טיפול" שידברו אליו וגם שיאפשרו הכללה ויישום בסיטואציות שמעבר לחדר הטיפולים.
זה תואם מאוד את מה שכתבת:
_בחודשים האחרונים הפסקתי לשבת איתו על משחקי קופסא, סיפורים, ודברים "חינוכיים",(כפי שהסבירו לי בגן שלו שכדאי לעשות,
ואני איתו בחוץ, בגני שעשועים, מטיילת איתו , עם עוד חבר, הולכת איתו לפעמים לפינות חי...
ובאמת דווקא פה הוא "צמח"יותר ב"ה._
בעיניי, אם את יודעת במה חשוב שהילד יתקדם, תוכלי לקדם אותו מצוין כשאת מבלה אתו את הזמן כפי שמתאים לו, ותוך כדי הפעילות המשותפת את זוכרת את המטרות ומשלבת אותן באינטראקציה.

הסיפור על הבת של החברה מדהים.
אני רק שואלת את עצמי על סמך מה נקבעה האבחנה הראשונית.
אמנם נכנסתי כאן למשבצת "אשת המקצוע", אבל אין לי הרבה ניסיון בטיפול בדיספרקסיה, ובכל זאת האם אין התאור של הקושי הוא הפקות שונות ולא עקביות בניסיונות חיקוי או הפקה של אותה המילה?

גם אנחנו הלכנו איליו, אבל לבן שלנו הכל תקין בתחום שרירי הלוע...
מאחלת לכם שתגיעו במהרה - אף כי בדרך אחרת - לשלב של לומר את כל ההברות , הגאים וכו

[אבא_מהגליל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי בעיון רב את כל הנכתב בפורום,שמח להיות האב הראשון כאן,כמו רובכן גם לי בן 2.5 ובערך שנה שאנו חושדים בדיספרקציה. הבן מבין הכל ומתפקד כרגיל למעט דיבור. כמובן הבעיות הרגילות מילון מילים קטן מאוד,קושי בצירוף מילים,בליעת הברות ובפרט ההברה הראשונה(הרוב בולעים את האחרונה?). לא מסוגל להגות ר' וכן ד' ל'. המשפט הכי מורכב נשמע כמו: בובל בובל חיק=יובל המבולבל מצחיק. סו קה כל=סוד הקסם של מיכל. סביביי=סמי הכבאי.
כמו שתיארתם יש את הקטע של תוכי כלומר חזרה על מילים ששומע מבלי להבין משמעות. גם האינטונציה מאוד מוזרה. לא הלכנו לאבחון כי ברור לנו מה האבחנה וכעת אנו מחפשים קלינאית מתאימה באזור הגליל העליון. נשמח להמלצות

[אבא_מהגליל*]

גראונד קונטרול טו מייג'ור טום...

[תפילה_לאם*]

אבא יקר,
אין לי המלצה על קלינאית באזורך, אבל אולי תתחילו מאבחון סטנדרטי במכון להתפתחות הילד? יש לבקש הפניה מרופא הילדים.
בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

שלום, אני אמא לילד שאובחן בגיל 3 עם דיספרקסיה בגן שפתי שאני נלחמתי כדי שיכנס אליו . מכיון שזה ילד שנולד ולא בכה שנולד או יותר נכון בכה כמעט ללא צליל . ומהרגע הזה חיי השתנו . חשתי במרוץ ובניסיון להבהיר לצוות הרפואי שיש בעיה . ואז התחילו בדיקות - CT ובבדיקה עלה שחדרים ליטרלים היו מורבים ואז הילד היה במעקב בהתפתחות הילד . שלאורך כל הדרך חשבו שהכל תקין ופחדו ללהתקרב למיתרי הקול ( אולי יש בצקות . ). אני הייתי בבית עם הילד עד גיל 3 . ילד חכם ומבריק בעל זיכרון נהדר רק לא במילים - לא יכל להפיק אותם וגם שהצליחלא זכר לעשות את זה שוה . מצאתי את עצמי מסבירה את עצמי מאות אם לא אלפי פעמים מנסה ללמד מילה אחת שתים אך ללא הועיל . הכנסנו אותו לגן שפתי ולאחר יאוש שלנו ופחד להכניס ילד שנופל כל הזמןולא יכול לדבר ובגן הוא אובחן .
אני חיבת לציין ששאני בזמנו נכנסתי לטינטרנט וראיתי מידע על דיספרקסיה והייתה לי תחושה שזאת הבעיה אבל כל הזמן הרגשתי נהדפת על ידי הרופאים שטענו שהכל תקין ושעד גיל 3-4ניתן לחכות הילד היה אצל קלינאית והיא אמרה לי שמוקדם לדעת על הילד ושאין לו אוצר מילים ופשוט סירבתי להביא את הילד לשם הוא ניכנס לרגרסיה בכול פעם שנפגש איתה ושהעלתי את נושא הדיספרסיה בעצמי - לא היה לה מה לומר. אבל היום אני יודעת שהשרירים שלו הם חלשים ופעולות שלנו ברורות מאליהם ב בשבילו הן מאמץ מצריכות מחשבה תחילה ._ כמו לבלוע רוק , כמו לתכנן צעדים ולא להתקע המשהו .
כל הסימנים היו שם אבל עצם העובדה שדיספרקסיה היא לא ויזואלית ולא ניתן לעשות בדיקה ולאשר שזה דיספרקסיה וחוסר היכולת לאבחן בגילאים קטנים יצר פער שהיום תודה לאל הוצטמצם משמעותית.
אבל אני רוצה להגיד להורים לא לפחד להכניס למערכת גנים מיוחדים , הפחד מקיטלוג של הילד נובע מהאגו שלנו , ומרגשות האשם שלנו , והילד לא צריך לסבול מזה . כיום רוב הגנים מכילים 30-35 ילד וללא יכולת של הגננת להכיל את הילד, והוא פשוט יעלם לכם .

נכון שבגן שפתי לא קל , אבל זוהי מסגרת קטנה שנותתנת מענה וסוג של חממה לילד שהוא זקוק לה ולחיזוקים החיובים שלה.
צריך לדעת לחזק את הילד , ולדעת שאסור להתייאש הזמן עושה את של והרבה אהבה ..
ואם יש אמא או אבא שקוראים את זה אולי מכירים מישהו מוסמך מתחום הפיזיוטרפיה שמטפל בנושא של חולשת שרירי הפה . וגם אולי דרך ל להקל על נושא הסירבול והנטיה לנפילות או להיתקע בדברים ולתכנן את צעדיך .
אנירק יכולה להגיד שהבן שלי מחזק אותי וכל הזמן אומר לי על תדאגי אניבסדר אני אסתדר.
מחזק אותי ומילים יש להם כוח להרים ולהפיל ואנחנוצריכים להרים את הילדים גבוה .

אשמח לעצה או משוב

[תפילה_לאם*]

תודה לך, אמא פלוני אלמונית על השיתוף, ומשמח לקרוא על ההתקדמות של בנך.
האם אתם מטופלים במכון להתפתחות הילד? אני מניחה ששם יוכלו לקשר אתכם אל מישהו מוסמך מתחום הפיזיוטרפיה שמטפל בנושא של חולשת שרירי הפה . וגם אולי דרך ל להקל על נושא הסירבול והנטיה לנפילות או להיתקע בדברים ולתכנן את צעדיך .
הרבה בהצלחה בהמשך!

[פלוני_אלמונית*]

הפגישות בהתפתחות הילד הם אחת לחצי שנה, ומעבר לכך אנו ממתינים לאבחון מהגן אבל אני יודעת שהתהליך אורך זמן ( נמסר לי כמה חודשים ) לכן חשבתי אולי מישהו יש לו ניסיון בנושא ?

[אמא_של_הנסיכה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי. אני אמא לילדה בת 4.8 בגן שפתי שנה שניה. ורק היום אמרה לי הקלינאית תקשורת של הגן שככל הנראה יש לילדה דיספרקסיה. שהיום שמעתי את המילה הזאת לראשונה. אחרי שהשתפרה כל כך הרבה בשנתיים האחרונות ואני יכולה להבין את כל מה שהיא אומרת למרות שהיא משמיטה הרבה פעמים מילות חיבור. היא מאד מיוחדת בחברה. אהובה ומקובלת גם בחברת ילדים גדולים למרות שהם לפעמים לא מבינים אותה. הקלינאית והפסיכולוגית של הגן המליצו על קלינאית נוספת. ואני שואלת בשביל מי זה טוב? שנתיים שהיא מתקדמת בצורה מדהימה בשביל מה להכניס אותה שוב לחדר הסגור ההוא? האם טיפול פרטני בבית לא יהיה יעיל יותר?

[תפילה_לאם*]

שלום לך, אמא!
אני חושבת שכדאי לך לדבר שוב עם הקלינאית, ואפילו לבקש ממנה דו"ח כתוב, מה שמקובל מאוד במקרה שמפנים לטיפול אצל גורם נוסף.
נסי להבין מהם מוקדי הקושי שהיא רואה ושבגללם היא ממליצה על תגבור של הטיפול.
מצד אחד, דווקא ההתקדמות היפה שאת מתארת יכולה לחזק את המסקנה, שכדאי להעלות את תדירות הטיפול בבתך, כיוון שנראה שהיא תפיק רבות מהטיפול, וייתכן שאת כאִמהּ מבינה אותה היטב, אבל אנשים קרובים פחות יתקשו לתקשר אתה, וכדאי למנוע תסכול שלה.
מצד שני, לאחר שתשוחחי עם הקלינאית, תוכלי להבין יותר מהם השיקולים שלה ולבחון את תקפותם לפי ההיכרות שלך עם בתך. אם הנסיכה (:-)) לא נהנית מהעבודה ב חדר הסגור ההוא_ (שאמורה להיעשות בצורה משחקית ומהנה, אבל ייתכן שהיא קשה או משעממת עבורה או סתם מיותרת), ואם את יודעת ויכולה לעבוד אתה בבית לפי צרכיה, יש סיכוי גדול ש _טיפול פרטני בבית יהיה יעיל יותר !
בהצלחה רבה!
אשמח אם תחזרי לעדכן.

[אמא_של_הנסיכה*]

תודה לך. תפילה לאם. בינתיים עדיין לא נפגשתי שוב עם הקלינאית. אני חוזרת ובודקת את ההתקדמות של הנסיכה שלי. עובדת איתה כל יום על הברות שמתקשה בהם. בעז"ה הכל יהיה בסדר.

[תפילה_לאם*]

בעז"ה הכל יהיה בסדר.
ולדעתי, אינך חייבת לחכות עד שיימצא הזמן להיפגש עם הקלינאית. אפשר לבקש מהגננת שתבקש מהקלינאית דו"ח, אפשר לשוחח אתה בטלפון או להתכתב במייל או במחברת הקשר של הילדה.

[מיכל_ע*]

מישהי משתפת על ההתקדמות של בנה בעקבות שינוי בדיאטה - הוספת שומנים שדרושים למח:
Is Your Child’s Brain Starving?
http://livesimply.me/2013/09/13/is-your ... g/?[po]utm source[/po]=buffer&utm campaign=Buffer&utm content=buffer0e90b&utm medium=facebook

[אמא_של_ילד_יפה_עיניים_ועוד_שלושה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי בן 4.5 ומאובחן כדיספרקסי. מדובר בילד שלישי. כבר בגיל שנתיים ידעתי שמשהוא לא תקין ולקחתי לאבחון. מטופל גיל שנתיים וחצי. ויתרנו השנה על גן שפתי והשארנו אותו עוד שנה בגן הפרטי, בהמשך אפרט את השיקולים. מטופל פעמיים בשבוע עי קלינאית. חוץ מדיספרקסיה וורבלית אין שום בעיה- לא מוטורית, רגשית, הבנתית ועוד..

ברור כי הקושי שלי כאמא זו הדאגה לו ולעתיד אך עם זה אני אתמודד. אין ברירה... אני קצת מרחמת על האחים שלו שיש לנו פחות זמן בשבילם.

סוגיות בהן אשמח להתייעץ-
הראשונה היא הטיפול... עד עכשיו לא ברור לי מה דרכי הטיפול הנכונות- אצל הקלינאית ובבית.
אני רואה שהקלינאית מחליפה אסטרטגיות וזה מתסכל אותי. כאילו היא מחפשת את דרכה. דווקא שלחתי אשת מקצוע לדבר איתה והיא אמרה שהיא רצינית ומקצועית

לגבי הטיפול בבית- הרבה אומרים שהכי חשוב העבודה היום יומית בבית אך מנגד לא להפוך את כל ההוויה שלו לתהליך למידה. אז אני לא ככ מבינה מה רוצים ממני!!! לתקן/ לא לתקן. להעיר/לא להעיר.

הסוגיה השניה- הגן שנה הבאה... האופציות הן גן שפתי וגן חובה רגיל. בהתייעצות עם גננות כולל של גן שפתי ברור כי היתרון בגן שפתי הוא הטיפול והחסרון הוא המסגרת החברתית. מסתבר שהעיריה מכניסה לגנים אלה מכל טוב.., גם ״ילדים שיש להם גם בעייה שפתית״, המון ילדים ״דו לשוניים״, כמעט רק בנים, מגיעים מכל העיר כך שאין קשרים חברתיים אחהצ. מנגד בגן עיריה רגיל הוא עלול להאבד כי הילדים לא יבינו אותו. אמרו לי לשאול את הגננת הנוכחית איך מתמודד. מסתבר שהוא מתמודד, לא מוותר ובדרכ הילדים מבינים אותו. אך ברור כי בגן חובה הפער יהיה ויראה יותר מהותי. הגננת של הגן הרגיל הציעה לבקש סייעת אך מסתבר שזכאים רק אוטיזם או פיגור או בעיות התנהגות. אסור להכניס סייעת פרטית כך שמקסימום אקבל סייעת שיח שעות בודדות בשבוע.

לגבי הדאגות- מה יהיה? איך ידבר בעתיד? מתי? האם יגרום לו להיות מבוגר מופנם? חסר ביטחון?
הקלינאית אמרה שיש לו את ההגאים וזה טוב, היא מאמינה שלטווח ארוך ישאר רק מובנות דיבור נמוכה. הלוואי.. ומתי???? הבנתי שמיישרים קו עד גיל 8-9. יש פה מישהוא שיכול לאשר?

עוד סוגייה- כמה לדבר איתו על המצב? לדעתי הוא מספיק מבין שיש בעייה ולכן אין טעם להתעלם. חשבתי להציג את זה שלכל אחד יש דברים שהוא יותר טוב בהם וחלק פחות. לתת דוגמאות מהאחים הגדולים שלו. ולהסביר שהוא ילד מקסים, יש לו עיניים מדהימות והוא בונה לגו מוכשר בטירוף. אך הוא מדבר פחות ברור ואבא ואמא ככ אוהבים אותו שהם רק רוצים שיהיה לו טוב ולכן עוזרים לו- לוקחים אותו לטיפול ומתקנים אותו ולכן חשוב שידבר לאט ויחשוב על כל מילה על מנת שתצא שלמה. מה דעתכם?

ברמת התיסכול- מאיפה זה בא לעזאזל.. אבל זה רק תסכול ולא מקדם לשום מקום.

זהו בינתיים... תודה על כל התייחסות

[תפילה_לאם*]

שולחת חיבוק.
אשתדל לענות ביתר הרחבה בערב.

[הי*]

לגבי הטיפול בבית- הרבה אומרים שהכי חשוב העבודה היום יומית בבית אך מנגד לא להפוך את כל ההוויה שלו לתהליך למידה. אז אני לא ככ מבינה מה רוצים ממני!!! לתקן/ לא לתקן. להעיר/לא להעיר.

מהנסיון שלי - אכן העבודה בבית היא המשמעותית ביותר. לפגישות עם הקלינאית התייחסנו שתינו - המטפלת ואני - כהדרכה לי לבית. הגדרתי מספר פעמים מובנות ביום, בהן קיימנו תהליך של למידה. כל פעם כ- 15 דקות. בשאר הזמן לא תיקנתי ולא הערתי. הילד לא היה בגן שפתי או אחר, אלא בבית.
בהצלחה!

[תפילה_לאם*]

אני רואה שהקלינאית מחליפה אסטרטגיות
אני לא יודעת מה היא עושה, אבל על פניו נראה שהיא מנסה להתאים את הטיפול לילד האישי שלך, וזה טוב. אפשר וכדאי לשוחח אתה - למה בחרה כך? למה שינתה?

לגבי הטיפול בבית-
אני מסכימה מאוד שעבודה בחדר הטיפולים המבודד לאורך זמן מוגבל במשך השבוע עלולה להניב תוצאות מוגבלות בקצב אטי.
שוב כדאי לשוחח עם הקלינאית המטפלת ולבקש את הדרכתה. תצטרכי להסתמך גם על התחושה שלך.
אני מתכוונת שכדאי להגדיר מטרות לעבודה בבית, למשל, כשיש סיטואציה שעולה בה מילה תלת-הברתית, להקפיד לשמור על כל שלוש התנועות במילה לפי הרצף או כל דבר אחר, שהטיפול מתמקד בו עכשיו. ובעיניי מומלץ שזה ייעשה בתוך הקשר ("עו-גי-יות") והילד יראה את הרלוונטיות של ההפקה שלו לחיים. זה עדיף בעיניי מאשר להגדיר פרק זמן יומי, שתשבו בו ותעבדו מתוך כרטיסיות או משחק לוטו. כאן משתלב גם מה שהעלית בנוגע לשיתוף בנך בסיבה לטיפול, במטרות. לא תצטרכי ליזום שיחה "על המצב" אלא תוכלי להסביר תוך כדי התרגול למה זה חשוב, כמה הוא התקדם עד עכשיו וכו'.
אז אני לא ככ מבינה מה רוצים ממני!!! לתקן/ לא לתקן. להעיר/לא להעיר.
נראה לי שכאן המקום לשיקול הדעת שלך. תצטרכי להיות ערה ללמידה ההזדמנותית שנקרית בדרככם, להזדמנויות לתרגול, ויחד עם זאת לשים לב מתי זה עלול לתסכל או סתם "לחפור" ואז להרפות.

הסוגיה השניה- הגן שנה הבאה...
לדעתי, הבטיחי את מקומו בגן השפתי, אך בתוך תוכך השאירי את האופציות פתוחות. אף אחד לא יוכל לאנוס אותך להכניס את הילד לגן השפתי עם פרוץ שנה"ל. מקסימום תיתקעו בגן רגיל שמרוחק מאזור מגוריכם.
סי להתעניין כשיתקרב סוף שנה"ל מי הילדים ששובצו לגן, כדי לוודא שבנך יוכל ליהנות שם מאינטראקציה חברתית ושפתית שתקדם אותו ושייהנה ממנה. קחי בחשבון שיש אפשרות ללמוד בגן שפתי ולהשתלב יום או אפילו יומיים בשבוע בגן רגיל. אם תעבירי את בנך לגן השפתי - אל "תקני" את ההצהרות של קופת החולים על היעדר זכאות להמשך טיפול קלינאית תקשורת. וכדי לפשט את העניינים - אולי פשוט תימנעי מלספר להם על המסגרת החדשה. אבל דאגי שיהיה קשר בין הקלינאית בקופה לבין זו שתעבוד בגן.
ובכלל עקבי אחר ההתקדמות של בנך, ומדי פעם נסי להתבונן מהצד ולבדוק עד כמה הוא מובן לילדים בני גילו, בייחוד כאלה שאינם מתראים אתו לעתים קרובות. עכשיו חנוכה. אולי ביום העצמאות תראי שיפור ניכר שיחזק אותך בבחירת מסגרת רגילה, בייחוד כשאת צופה שרמת הביטוי שלו עם הכניסה לגן לא תישאר סטטית לאורך שנה"ל הבאה.

לגבי הדאגות- מה יהיה? איך ידבר בעתיד? מתי?
נראה לי שהתשובה אינדיבידואלית מאוד. אין לי אפילו כיוון כללי לתת לך, אבל היעדר בעיות אחרות נוסך תקווה.
למה התכוונת כשכתבת שהקלינאית צופה רק מובנות דיבור נמוכה. ? מה יש כרגע מלבד זאת? אתם עובדים גם על שפה הבעתית?


אני בטוחה שההתמודדות מעיקה ומתסכלת, ואני מבינה גם את הצער שלך על היחס הפחות לאחים הגדולים, אבל אנחנו מעניקים לכל ילד לפי צרכו, לא באחוזים שווים, והאחים הגדולים יכולים להיתרם מעזרה לאח הקטן ומשמחה בהצלחותיו.

בהצלחה רבה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכלן,

האם מישהי מכירה את כתת דיספרקסיה בגן השיקומי? הבן שלי בן 3, מאובחן עם דיספרקסיה, ברוך ה' יתר התפקודים תקינים. הקלינאית תקשורת לא המליצה לשלוח לגן שפה כיוון שאמרה שלשם מגיעים ילדים עם בעיות בהבנת שפה, קשיי שליפה ועוד ואילו אצלו הבעיה היא של הפקת המילה בלבד. הציעה לבדוק כתת דיספרקסיה בגן השיקומי. מישהי מכירה?

[אמא_לילד_יפה_עיניים_ועוד_שלושה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עדכון.... הוא התקדם ממש יפה בחודשים האחרונים.
היינו באבחון אצל אביבית בן דוד שמסתבר שהיא סוג של גורו אצל הקלינאיות והיא אמרה שעוד שנה עד שנה וחצי ידבר שוטף.
יש לה גם מודל טיפול מדורג בדיספרקציה לפי כמות ההברות ולפיו הוא עכשיו מסיים את השלב של מילים תלת הברתיות.
המשפטים שלו כבר מובנים ומובנים (מהמילה מובן ובנוי). לפעמים מחסיר הברות. הרבה מסכל אותיות.

בגלל שכבר ממש מובן אין לי יותר סוגייה לגבי גן שפתי. הוא בטוח הולך לגן חובה רגיל. ואני אשיג לו גם סייעת שיח.

עכשיו יש לי דאגה חדשה (אמא או לא).. קראתי איפה שהוא שיש לילדים עם דיספרקסיה 75 אחוז סיכוי לדיסלקסיה.
הייתי אצל הרופאה ההתפתחותית שהסבירה שאכן גם דיסלקסיה זו לקות למידה בתחום השפתי ויכול להיות קשר.
זה שהוא מסכל אותיות ומחסיר הברות יכול להראות על סיכוי אבל אבחנה סופית רק בכתה ג.
הדריכה אותי להתחיל לדבר איתו על צלילים ואותיות..

אשמח אם תוכלו להוסיף מידע על הקשר לדיסלקסיה

תודה ושבת שלום

[אמא_לילדה_מדהימה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם.
אני מת"א, אם חד הורית לילדה בת 3.8 עם היפוטוניה ודיספרקציה.היא מטופלת אצל קלינאית תקשורת של התפתחות הילד מגיל שנתיים וכבר התחילה לדבר, פה ושם. מוגדרת כדיספרקציה בינונית. יש לה קצת בעיות רגשיות, והפיזיותרפיסטית המאבחנת קבעה שמבחינה התפתחותית היא בעיכוב של חצי שנה. היא אמורה ללכת לגן עיכוב התפתחותי. השאלה: מה ההבדל בעצם בין גן עיכוב התפתחותי לגן שפתי?
מעבר לזה - אנחנו הולכות לאבחון במכון יעל בהרצליה. מישהו שמע עליו?
בנוסף - המליצו על שיטות רביב וורדי. מישהו מכיר אותן?
תודה

[תפילה_לאם*]

מה ההבדל בעצם בין גן עיכוב התפתחותי לגן שפתי?
אני לא בטוחה, אבל חושבת שיש הבדל שהוא "על הנייר" ויש מה שבפועל:
"על הנייר" גן עיכוב התפתחותי יכול לאכלס ילדים בעלי מגוון קשיים - מנת משכל נמוכה, קשיי שפה, קשיים מוטוריים ועוד - או בקיצור - סל של קשיים. לעומתו, גן שפתי אמור להיות מקומם של ילדים בעלי התפתחות אטית של השפה והדיבור.
בפועל הרכב הילדים בגנים יכול להיות שונה מההגדרות הרשמיות. סביר מאוד למצוא בגן שפתי גם ילדים המוגדרים בעלי בעיות התנהגות, קשיים רגשיים, קשיים מוטוריים וכן הלאה לצד העיכוב השפתי. צריך לבדוק את הרכבו של הגן המסוים שאתן מיועדות אליו.


מכון יעל בהרצליה.
שיטת VML של אלעד ושדי?
אם כן, אני יודעת מעט. עובדים על הפקת עיצורים דרך עבודה על מוטוריקה גסה (?).
יש ביקורת של קלינאיות תקשורת על השיטה. אני חושבת שדובר על התייחסות להיבט ההפקתי של ההגאים ללא התייחסות מספקת להקשר הפרגמטי של ההבנה והשימוש בהם, אבל ייתכן שהביקורת נובעת בין השאר מחשש מגלישה של תחום חיצוני אל ההתמחות הספציפית של הקלינאיות. בכל מקרה, כל מה שאני יודעת נכון ללפני כשבע שנים ויותר.

שיטות רביב וורדי.
לא מכירה.

בהצלחה!

[תפילה_לאם*]

אמא לילד יפה עיניים ועוד שלושה!
רק עכשיו ראיתי את העדכון שלך. (כתבת יומיים לאחר שילדתי... )
שמחתי מאוד לקרוא!
אין לי מידע בנושא הדיסלקציה.
מאחלת לכם שתמשיכו להתקדם מצוין ולהתגבר על המכשולים.

[תפילה_לאם*]

אמא לילדה מדהימה

מעתיקה לך הנה פרסום מתוך מייל שקיבלתי:

שיטת VML (למידה מוטורית של הדיבור) פותחה בישראל במשך 18 השנים האחרונות ומועברת כקורס הכשרה למטפלים החל משנת 2005. במשך השנים נצבר נסיון עם למעלה מ 1000 מקרים של ילדים עם קשיי דיבור על רקע אוטיזם ואפרקסיה ורבלית (CAS) וכמו כן עם סינדרומים רבים אחרים. השיטה היא ארגון סדור של טכניקות ועקרונות למידה מוטורית, בעל ארגון לוגי מובנה ומצד שני בעל גמישות מחשבתית רבה ביישום הקליני.

השיטה עוברת הליכי מחקר ותיקוף - שני מחקרים התפרסמו בספרות המקצועית, חמישה נוספים עומדים בפני פרסום. השיטה הוצגה בכנסים מקצועיים בארץ ובעולם (כנס שנתי של קלינאי תקשורת בקליפורניה, כנס אוטיזם אירופאי , כנסים בארץ) וכן הועברו סדנאות קצרות בתחום (לוס אנגלס, לונג איילנד, ברוקלין, ורשה, מלבורן). לאחרונה התקבל מאמר להצגה בכנס השנתי של קלינאי התקשורת בארה"ב (ASHA) , נובמבר 2014. כמו כן פורסמו שני פרקים בשני ספרים מקצועיים בתחום.

לאחרונה הסתיימה הכשרת קלינאי תקשורת במלבורן, אוסטרליה ופותחה הכשרת מטפלים מקוונת שתתחיל באוקטובר 2014. מרכז יעל פועל בשיתוף פעולה מלא עם שני מרכזיים טיפוליים במלבורן בנוגע לטיפול, הכשרה ומחקר בתחום הדיבור והטיפול הרב תחומי.

בישראל מתקיימת הכשרת מטפלים שנתית המתחילה השנה בחודש אוקטובר 2014 - יוני 2015 הכוללת מפגש שבועי בן 3 ש"א, תצפיות ועבודה מעשית. הקורס מיועד בראש ובראשונה לקלינאי תקשורת ומהווה כלי נוסף בעבודה החשובה שמבצעים הקלינאים עם הילדים.

הקורס מועבר במלואו על ידי ד"ר אלעד ושדי, DPT, מפתח השיטה ומנהל מרכז יעל.

הכשרה ייעודית במקרים שונים בהם תנאי הקורס השנתי אינם מתאימים מבחינת הזמן והמקום, ניתן להתארגן כקבוצה באופן ייעודי להכשרה ייעודית.

מצורף חומר בנוגע להכשרה ורקע כללי על השיטה.

לפרטים נוספים:

ד"ר אלעד ושדי

טל ישראל - 052-3638340

טל' אוסטרליה -61432293758+

דוא"ל - [email protected]

אתר - http://www.yaelcenter.com

קליפ יוטיוב - http://www.youtube.com/watch?v=YfzhjKMYu7Q

דף פייסבוק - https://www.facebook.com/yaelcenter?ref=hl&[po]ref type[/po]=bookmark

הרשמה לקורס - http://freeonlinesurveys.com/s.asp?sid= ... yiva477719

[ורד*]

שלום לכולן.. לבני בן ה4 יש דיספרקסיה. התחיל לדבר רק בגיל 3 בזכות קלינאית תקשורת טובה ומאז מדבר בלי סוף.. אך לא מובן כלל. אני מבינה כמעט הכל ואני המתרגמת כשאני לא מבינה הוא מסביר לי בדרכים אחרות. ילד מאוד חכם עם ביטחון עצמי גבוה מאוד מודע לבעיה שלו ועם זאת פונה לילדים ומבוגרים שאינו מכיר ומדבר איתם, מספר סיפורים שר ועושה הצגות לכל המשפחה המורחבת.. הוא היה בגן טרום טרום חובה ועולה לגן טרום חובה. החשש שלי שעכשיו שהוא יותר בוגר וגם הילדים שהוא נמצא איתם, שלא יצחקו עליו ויפגעו בו. התלבטתי רבות אם לרשום אותו לגן שפתי ואני לא יודעת אם עשיתי נכון שהשארתי אותו בגן רגיל ובנוסף אני מתכוונת להתחיל טיפול עם קלינאית תקשורת חדשה פעמיים בשבוע. תודה רבה

[אי_מהות''*]

מזמן לא הייתי פה..בני בן ה5.5בגן שפה. הקושי שלי הוא שגילינו עם הזמן שחוץ מבעיית השפה יש קושי בהבנה , ובכלל כל הצד הקוגניטיבי. האם זה נורמלי?

[תפילה_לאם*]

היי אימהות,

האם זה נורמלי?
מה זאת אומרת "נורמלי"?
אני חושבת שמקובל להתייחס לילדים דיספרקסיים בכעלי פער בין רמת ההבנה שלהם לבין יכולת ההבעה, לטובת ההבנה.
אבל אין זה אומר שההבנה בהכרח תואמת את רמת ההבנה המצופה מבני גילם, ולו בשל הסיבה שההתפתחות של הבנת השפה תלויה בין השאר באינטראקציה התקשורתית עם הזולת. כשילד מדבר, ההורים עונים לו. כשהוא מדבר במבעים קצרים ופשוטים, ההורים מגיבים תגובה שמרחיבה מעט את המבע שהפיק הילד. וככל שהילד מתקדם בהפקה, בני השיח הבוגרים "מושכים" אותו עוד קצת קדימה. כשהילד אינו מסוגל לדבר או שהוא מדבר ברמה שמתחת לזו של בני גילו, גם בני השיח שלו נשאבים לדבר אתו ברמה נמוכה יותר.
או, תראי מה מצאתי! משהו שכתבת על כך בעצמך ב-17.6.13: _אבל כמובן שרמת הדיבור שלנו איתו היא נמוכה יותר מלילדים האחרים שלנו כשהיו בני גילו.
0למרות ההשתדלות שלי לעלות בשפה )._

ולאחר כל זאת... אני מאמינה שבעזרת הרבה גרייה, שיחה, חשיפה, הקראה, העשרה, התנסות ומשחק אפשר לקדם רבות את ההבנה של הילד.
קשה לי לענות לך באשר לרמה הקוגניטבית בלי להכיר את הילד (ובלי להתמחות בפסיכולוגיה...), אבל חשוב לזכור שמבחני האינטליגנציה מורכבים ממבחנים ביצועיים שאמורים לעקוף מחסומים שפתיים אך גם ממבחנים שפתיים, ולכן עלולה להתקבל תמונה של אינטליגנציה נמוכה, בשעה שהקושי הוא שפתי בעיקרו.

[תפילה_לאם*]

שלום ורד,

אני מאחלת לכם, שההתקדמות היפה שראית בשנה החולפת תמשיך גם השנה, ואת ובנך תהיו מרוצים מהשיבוץ שלו בגן הרגיל.
יצא לי לראות ילדים, שדיבורם היה לא מובן, אך שידרו לחברת הילדים ביטחון וחברותיות, ואיכשהו הצליחו לתקשר עם חבריהם בגן והיו אהודים. נוסף על כך, אם ימשיך להתקדם הודות להבשלה והודות לטיפול המקצועי, המובנות תשתפר לאורך השנה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן..חזרתי לשאוב כוחות מהקבוצה המדהימה הזו!!
בני בן 4.4 מאובחן בדיספרקסיה ורבאלית.ומטופל כשנתיים אצל קלינאית תקשורת. לאחר המון התלבטויות וחששות אורי נמצא בגן רגיל ,בשילוב של גננת שי"ח .מקווה שהבחירה עבורו היתה נכונה .
חוץ מטיפול בהגייה נכונה,אנו עובדים על חוקיות השפה..תהליך ארוך ומורט עצבים...
שלא לדבר על הקושי הרגשי,שמתבטא בעיקר בילדותיות,ובבכי.אני רוצה לשלב את אורי בטיפול רגשי.אשמח להצעות .תודה ושבוע טוב..

[תפילה_לאם*]

שלא לדבר על הקושי הרגשי,שמתבטא בעיקר בילדותיות,ובבכי.
אני יכולה להבין את הקושי הזה. אני בטוחה שילד שמעוניין לתקשר ומוצא את עצמו לא מובן, עלול לחוות תסכול גדול, ולכן נהדר שאתם ממשיכים להתקדם בטיפול.
האם את יכולה להגדיר מצבים מסוימים, שהבכי מופיע בהם? אולי אפשר לעזור לאורי אם תמצאו דרכים להתגבר על המצבים האלה. אולי אפילו לוח תקשורת לשימוש זמני, עד שלא יהיה בו צורך.


טיפול רגשי.אשמח להצעות
יש הרבה תחומים של טיפול רגשי. בדרך כלל הנטייה היא לבחור בתחום שהילד אוהב להתבטא דרכו: תנועה, אומנות, מוזיקה... ויש מטפילם שמשלבים כמה תחומים. לאחרונה נפוץ גם טיפול באמצעות בעל חיים ובכלל זה רכיבה טיפולית על סוסים.

בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוקר מבורך..לוח תקשורת מהו?..איך ניתן להשיג ?הקלינאית תקשורת לא דיברה על צורך בו.לצערי,אני לא בטוחה שתמיד הקושי הרגשי נובע מחוסר הבנה ,אני מקשרת את הקושי גם במניפולציות ובמשחקים בכדי למדוד את הגבולות..הצורך של אורי מתבטא במגע יתר,חום אהבה.. אורי הוא הסנדוויץ -לדעתי זה מסביר הכל!! ...
האם שחייה טיפולית יכולה להילקח בחשבון?..
תודה לך..

[אי_מהות''*]

המליצו על מחשב תקשורת. אבל, הוא לא מרבה להשתמש בגלל הסרבול שבדבר, ובגלל שניתן להבינו גם בלעדיו, עם קצת חלקי מילים , וקצת ג'סטות. מישהי שמעה או חוותה שינוי אצל הילד שלה בעבות השימוש בתת"ח?
חוץ מזה , איך מתגברים באופן אישי על הכאב היומיומי בלראות את הילד שלך לא מצליח להגות, להבין, לתקשר כמו בני גילו??ן"
לא מצליחה להפנים את המושג " הוא אחר" "קבלנו ילד שונה וזו אחריותינו" וכו... מןצאת את עצמי בוכה המון , מתוסכלת ועצובה.......

[תפילה_לאם*]

בוקר מבורך..לוח תקשורת מהו?..איך ניתן להשיג ?הקלינאית תקשורת לא דיברה על צורך בו.

סליחה שפספסתי את הודעתך ושאני עונה רק עכשיו.

אם הקלינאית לא הזכירה את האפשרות - אפשר לשאול אותה. אם אינה מתמצאת בתחום - אפשר לבקש שתפנה לקלינאית שעוסקת בהכנת אמצעי תת"ח (תקשורת תומכת וחלופית).

על קצה המזלג:
לוח תקשורת הוא אחת האפשרויות הכלולות בתת"ח.
הלוח יכול להיות מודרני ומשוכלל בטאבלט או במחשב ויכול להיות פשוט ו"פרימיטיבי" ולהופיע גליון A4 מנוילן. אפשר בהחלט להכין כזה בבית באופן עצמאי (להדפיס או לצייר).מה שחשוב הוא שבלוח יופיעו צילומים או ציורים או מילים (או שילוב של כל אלה) מסודרים בסדר הגיוני ובגודל מתאים ליכולת התפיסה החזותית וליכולת המוטורית של הילד. כמובן שאוצר המילים שייבחר ללוח צריך להתאים לצרכים של הילד ביומיום.

http://www.orianit.edu-negev.gov.il/chagims/cp/homepage/Images/BrdmkrOv.gif]דוגמה[/img] ללוח תקשורת


ובקשר לקשיים הרגשיים - אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע שגישתו מוצאת חן בעינייך ולקבל הדרכת הורים.

[תפילה_לאם*]

אימהות,
אתחיל מהסוף.
אולי תמצאי תועלת בהצטרפות לקבוצת הורים, שתוכלי לתאר בה את ההתמודדויות ואת הרגשות שלך. אפשר גם בפורום אינטרנטי.


בעניין השימוש במחשב התקשורת -
בבקשה פרטי יותר: האם היית רוצה שישתמש במחשב? האם נראה לך שהשימוש במחשב יכול לאפשר לו הבעה מורכבת יותר, בעוד ש קצת חלקי מילים , וקצת ג'סטות משאירים את התקשורת ברמת הצרכים המיידיים?

[פלוני_אלמונית*]

תפילה לאם! תודה לך שאת פה..זה מאוד מחזק ונותן כוחות להאמין ולהמשיך בעבודה הקשה.
הפעם רציתי לשאול האם הגיוני שילד כבן 4.4 אינו בקיא בצבעים?...כי כן משייך דשא-ירוק.שמים-כחולים.
אבל אינו יודע צבעים:אפור,כחול,ירוק...
האם יש מקום לדאגה?