פגישות עיוורות

אנונימי

מדור רווקות ורווקים
~ראו גם:
רווקים רווקות
חברים והכרויות
אתרי היכרויות ברשת~

אוף הייתי עכשו בפגישה עיוורת מהגהינום .
בחור שהסביר לי שצמחונות סותרת את כל מה שהוא מאמין בו, כי החזקים צריכים לאכול את החלשים .
צחק על איש נכה שעבר לידנו.
אמר לי שהוא קפיטליסט, ואני סתם שמאלנית שעיניו .
בסוף קמתי והלכתי
אבל עדיין זה כל כך מבאס. מתי מתי מתי יבוא איש נורמאלי ?

כשבאמת תרצי שהוא יגיע...
משפט מעצבן, נכון?
אבל נדמה לי שהוא נכון.
במשך הזמן לומדים לסנן מי מתאים ומי לא, ואז לפחות הפגישות מעניינות וכייפיות, גם אם לא נולדת מהן זוגיות.

בהצלחה

תגידי את מחפשת עם מי לריב ?
יותר לרצות מזה אי אפשר
הקטע הוא שלפעמים אני כל כך רוצה שגם אם אני שומעת את השטויות בטלפון אני מצליחה להחליק אותן
אבל אז בחיים האמיתיים ...

מחהחוויה האישית שלי, האיש הגיע (אחרי המון פגישות עיוורות - חלקן מהגהנום) כאשר הייתה לי היכולת לוותר - הפסקתי להחליק דברים שמאוד צרמו לי (לא מתכוונת למסננת כזו שאף אחד לא עובר דרכה).
החלטתי (ממש באופן מודע) שהעובדה שאני רוצה בנזוג לא אומרת שאני צריכה לאכול ח*&@# בדרך...
אם מישהו נשמע מזעזע בטלפון / בפגישה, ויתרתי - ויתור אמיתי, מהלב, הסברתי לעצמי שזו לא החמצה (ובאמת הרגשתי כך).
יחד עם זה החיים שלי היו מלאים בעוד דברים מחוץ לחיפוש זוגיות - חברים, משפחה - קשרים טובים עם העולם, עבודה הנאות, דברים שאני אוהבת לעשות ועושה וכו'.
הצלחתי לא להפוך את כל החיים ל"אני מחפשת בנזוג" וגם כשהיו הצעות לפעמים לא הסכמתי לצאת לדייט פשוט כי לא התאים לתכניות או למצב הצבירה הנפשי שלי.
מאחלת לך אותה הצלחה שהיתה לי (-:
ד"א זה באמת נשמע כמו דייט מהמקום החם ההוא...

ואולי זה לא סתם שיש לך פגישות מגעילות כאלה. כשזה יהיה "זה" יהיה לך קל יותר להבחין (-:
בהצלחה רבה

אל ייאוש. זה יגיע.

לכל הפלמונים חן חן
נראהלי שדווקא זה שאני רוצה כל כך שם אותי בעמדה יותר גרועה.
וחשף אותי יותר לבחורים ששוים ל(!)#$#

לעניות דעתי זה לא עצם זה ש שדווקא זה שאני רוצה כל כך שם אותי בעמדה יותר גרועה. זה מה שאת עושה עם זה שאת כל כך רוצה (-:
(נאמר באמפטיה!!!!!! והזדהות ולא בביקורתיות!!!!! )
פגשתי את זוגי כשהייתי בת 33 אחרי הרבה שנות רווקות, (-: אפשר לשנות את ה state of mind אולי טכניקות של אוטו-סוגסטיה - להזכיר לעצמך שלא כל אחד עדיף על רווקות.
זה משחרר, מזכיר לך שיש לך מה להציע (לא במובן השחצני ממיין אלא במובן של קבלה עצמית שאותה משדרים אח"כ לעולם) .
שבת שלום ובהצלחה

אילה

נראה לי שדווקא זה שאני רוצה כל כך שם אותי בעמדה יותר גרועה.
נכון, מבאס לאללה. סיטואציה בלתי נסבלת כמעט שצריך ללמוד איך למזער בה נזקים.
כמה מחשבות חיוביות, חיוך עם קריצה על החיים והרבה הומור - הם ציוד חובה לדרכך.
עוד דברים שזכורים לי כחובה:

לקבוע מראש לחצי שעה ולא יותר ( נורא עסוקה אבל רוצה להכיר אותך ) מאפשר מבט ראשון ועוד קצת סביב הקפה והעוגה.
לא צריך הרבה דיבורים להתחלה. אם יש את המשיכה הראשונית להכיר עוד, אפשר לקבוע שוב.
נפגשים רק בחוץ. בית קפה ( מואר עם הרבה אנשים סביב ) ולעולם לא בבית.
לזכור שהאדם ממולך גם הוא רוצה מאוד כבר לעבור את השלב הזה בחיים.
אולי הוא מאוד במבוכה ויוצאות לו שטויות מהפה.
אי אפשר להתרשם כל כך מהר ממילים.

מתי מתי מתי יבוא איש נורמאלי ?

אין דבר כזה. התעוררי. |פעמון|
לכל אחד מלא שטויות בקנה. בזוגיות תמיד יהיה עלינו להתמודד עם הקשיים של עצמנו!
(אחרת זה פשוט לא יזיז לך).

יש לי עוד מלא מה להגיד אבל לא יודעת אם כדאי שאמשיך..
קחי בקלות, תחשבי שיש סיבה טובה להתלבש, להתרגש, לאהוב את עצמי ולהקדיש לעצמי כדי להיות במייטבי.
צאי אל העולם, תיפגשי וטעמי.
אולי בזמן פגישה עיוורת מישהו בצד ידלק עלייך?
העולם גדול. בהצלחה.

אוי זה הפך לדף תמיכה עבורי
טוב כנראה שמגיע לי

שלא כל אחד עדיף על רווקות.
את זה אני יודעת . ככה הפכתי להיות ר+כלבה.

לקבוע מראש לחצי שעה ולא יותר ( נורא עסוקה אבל רוצה להכיר אותך ) מאפשר מבט ראשון ועוד קצת סביב הקפה והעוגה
בעיני זה מעט מידי וגם משדר איזו בהילות / חוסר כבוד לאחר - לבחור בגד לוקח לי יותר זמן מזה.... (-:
מסכימה שיש להגביל מראש את אורך הדייט - כדי לא להיסחף, לא לאבד את הראש ולא לכלות מהר מידי את ההתלהבות (ואז בעצם אין הזדמנות להכיר).
אבל חצי שעה נראה לי קצר מידי - אני הייתי נעלבת אם מישהו היה "בא, רואה אותי, והולך" יותר מידי החפצה (הפיכה לחפץ) של האדם שמולך לטעמי.
לכל אחד מלא שטויות בקנה
כל כך נכון.... D-: זוגי שייחיה עדיין מתכווץ לעיתים למשמע דברים שיוצאים מפי.
ובעניין כל מיני עמדות כדוגמת :בחור שהסביר לי שצמחונות סותרת את כל מה שהוא מאמין בו, כי החזקים צריכים לאכול את החלשים .
אני בטוחה שמי שיצטט אותי יוכל לדלות פנינים - אמרות דביליות באותה מידה (אם כי הן יהיו בעלות נטיה הומניסטית - שמאלנית - פנאטית (?))
ואחרי שאמרתי זאת אציין רק שלזה : צחק על איש נכה שעבר לידנו אין כפרה.

אוי זה הפך לדף תמיכה עבורי
מצויין (-:

לאחרונה חוויתי הרבה פגישות עוורות . אני חייבת לומר שזה מאוד העשיר את עולמי. אני לוקחת בחשבון שאף אחד מבין אלה שפגשתי אותי דיברתי איתם בטלפון לא הגיע לחיי במקרה. אני משתדלת ליישם את אפקט המראה, וגם ללמוד מכל אחד משהו, וזה מצליח. פשוט נהניתי כמעט מכל פגישה, למרות שלפעמים על הרגע הראשון ידעתי שאין לזה סיכוי. מכל אחד יש מה ללמוד לאחד יש מקצוע מעניין, שאלמלא הייתי פוגשת אותו לא הייתי יכולה לדעת כלום על התחום בו הוא עוסק, אז הרחבתי ידע. חוויתי כאלה שרצו אותי ואני לא רציתי אותם, והפוך גם כן לא מעט. למדתי להתייחס לעצמי ולסיטואציות באופן לא אישי, להיות יותר קולית (בשורוק).פחות להפגע.למדתי מה גורם לי להיות מגעילה, ואיך להמנע מזה. למדתי להתגבר על פחדים שהיו לי מהמין הגברי. בפירוש התחזקתי. למדתי את עצמי דרך המראות הגבריות ששני אתרי אינטרנט קופידון וג'יי דייט סיפקו לי.
איני יודעת עדין מי יהיה בן זוגי, אולם אין לי ספק שהגישה החיובית שלי תרמה לעיצוב אישיותי ולשינוי שחל בי לאחרונה. אף פעם לא הלכתי לפגישה בתחושה של "אוף, מקווה שזה לא יהיה בזבוז זמן", ולכן אף פעם לא סבלתי . להפך. הכרתי אנשים מאוד מעניינים שחלקם, כך אני מאמינה, יישארו ידידים שלי, ואחד מהם, לא יודעת עדיין מי, ישאר בן זוגי לחיים.
כל הזמן ידעתי שכל רגע שאני נמצאת עם אותו אדם, הוא רגע חשוב בפיתוח , לימוד וחיזוק העצמי שלי.
אני כותבת בלשון עבר, כי אני מרגישה שהגיע הזמן להפסקה, אחרי שלושה חודשים של דייטים.אני נוסעת לחו"ל כדי להתאוורר. אני מקווה שכאשר אחזור, כבר אדע.
בהצלחה לכל המחפשים והמחפשות.

לקבוע מראש לחצי שעה ולא יותר ( נורא עסוקה אבל רוצה להכיר אותך ) מאפשר מבט ראשון ועוד קצת סביב הקפה והעוגה
טוב, אני מתעקשת על זה - לפחות כך צריך להגיד כשקובעים בטלפון ( שוב בתרוץ של עסוקה כדי לא לפגוע אישית ) כי ההתרשמות הראשונית - מראה, משיכה וכו' לאלו נדרשות שניות, מעבר לכך צריך להתחיל להכיר.... וזה פרוייקט לכל החיים.
אם יש קליק והכל זורם ונחמד תמיד אפשר להגיד שאני מנסה להתקשר ולדחות את הדבר הבא

( עושה כאילו מדברת בטלפון, או הולכת הצידה "לסדר עניינים" ) וכך להמשיך את הפגישה גם מעבר לזמן.
מסגרת הזמן שנקבעת מראש אמורה לשמור עלייך מפני מצבים שאת מתה לברוח ודווקא אז לא נעים לך לפגוע.

הכרתי אנשים מאוד מעניינים שחלקם, כך אני מאמינה, יישארו ידידים שלי, ואחד מהם, לא יודעת עדיין מי, ישאר בן זוגי לחיים.
זהו בדיוק !! כל הכבוד שירי. לדעתי זה הראש "לשרוד את התקופה, ולהרוויח בגדול."

יש לי חבר אשר מתאם עם חבר שלו, לפני כל פגישה עיוורת, להתקשר אליו רבע שעה אחרי תחילת הפגישה. כיוון שהפרטנרית אינה יודעת על מה מדברים, הוא יכול לבחור, כאשר הוא מעדיף לעזוב את המקום, לביים מצב שהחבר שלו נתקע עם המכונית, והוא צריך ללכת לחלץ אותו.

לשרוד את התקופה, ולהרוויח בגדול.
אני רוצה להציג גישה שונה.
אני לא מוכנה "לשרוד" שום דבר. זה שאני רווקה לא אומר, מבחינתי, שאני צריכה לסבול, ולו ערב אחד משמים.
המשפט של נועה מזכיר לי את הגישה של "שווה לסבול ולעשות בגרות כדי שאחר כך אפשר יהיה ללכת לאוניברסיטה", או בקיצור "סבול עכשיו, תרוויח אחר כך". אני מאמינה בלהשתדל לעשות בכל רגע נתון את מה שמסב לי הנאה באותו רגע. זה נכון בעיני כשזה נוגע לעבודה ולימודים, ועל אחת כמה וכמה כשזה נוגע לחיים האישיים.
הדיון על איך לתכנן את הפגישה העיוורת- לקבוע לוחות זמנים ולהכין תירוצים מראש- מזכיר לי כמה שהסיטואציה עצמה מלאכותית. אני אישית לא מסוגלת להנות בסיטואציה כזאת. לא יודעת להמציא תירוצים, לא יודעת להעמיד פנים, ויותר גרוע- ממש סובלת מזה. אני יכולה להעביר ערב נעים רק עם מישהו שאני יודעת מראש, על סמך היכרות מוקדמת, שלא ארצה לברוח ממנו אחרי שתי שניות.
אין לי שום דבר נגד מי שיוצא לפגישות עיוורות. אני יודעת שהרבה אנשים הכירו כך את אהבת חייהם וזה נפלא. אבל חשוב לי לומר שזה לא משהו שרווקים חייבים לעשות. זה לא גורל. למי שנהנה ומתעשר מזה, בזמן אמת, זה מצוין. למי שסובל מזה- בעיני זה סבל מיותר.
אבל זו אני

ואני חייבת לקשר אל הדף המקסים והאופטימי איך הפכנו לזוג כדי להזכיר לכולם שפגישות עיוורות הן רק דרך אחת מני רבות להכיר את אהבת חיינו.

אוי עודד נו באמת אנחנו הנשים כל כך סתומות . תמיד יש או תאונה או מישהו שנתקע עם האוטו. אף גבר לא חשב שיש גברים אחרים שגילו לנו את הסוד הזה, שיש להם חבר שמתקשר כעבור 15 שעה לשמוע אם הכל בסדר.
ואם לא אז הוא נתקע עם האוטו או מגיע לבית חולים
זה עוד לא קרה לי אבל אם זה יקרה אני מבטיחה לכם שאני אצחק כל כך שיאשפזו אותי.
כאילו הבחורה כל כך גרועה בעיניך תגיד לה כמו גבר : ממי אין סיכו,י אני מצטער לא רציתי לפגוע ,אני מאחל לך את כל ההצלחה שבעולם . תשאיר טיפ נאה למלצרית ותלך .
את זה כבר עשיתי ביום חמישי ויצאתי אחלה גבר [ואדם] בעיני עצמי.

אנשים כמו החבר של עודד הם סיבה עוד יותר טובה מבחינתי לא לצאת לפגישה עיוורת. יש בזה משהו כל כך מבזה: לתכנן שקר מראש כדי לצאת מסיטואציה לא נעימה, כביכול בלי לפגוע באף אחד, תוך ניצול התמימות של אדם אחר. אני מעדיפה שמי שרוצה לברוח ממני אחרי רבע שעה יהיו לו ביצים להגיד לי את זה בפרצוף. ויותר טוב: אני מעדיפה לא לצאת בכלל עם מישהו כזה

.

אילה,

אוי עודד נו באמת אנחנו הנשים כל כך סתומות

אני לא יודע אם "סתומות" זו המלה, אבל היו כאלו שניסו לשכנע אותו לקחת אותן איתו לאסוף את החבר שנתקע עם המכונית. כנראה שבחור שנראה טוב מוריד אוטומאטית שלושים נקודות ממנת המשכל של הבחורה שמולו, ממש כמו שבחורה שנראית טוב עושה לבחורים.

מה לעשות, בנות, אבל לא כולן צדיקות הדור, לא כולן עומדות בפיתוי לשים באתר ההכרויות תמונה של דוגמנית במקום התמונה של בעלת הכרטיס, יש כאלו שמוסיפות לעצמן עשרה סנטימטרים, מורידות עשרים קילו ושבע שנים, ומתאימות את סעיף ההשכלה למה שהאמא הפולניה שלהן ייעדה אותן.
במקרים אחרים אין שקר, אבל יש אכזבה טוטאלית, אין על מה לדבר, וכל נסיון להחיות את השיחה נראה כמו הנשמה מלאכותית לפגר, או שלבחורה יש ריח רע מהפה שמגיע עם לשולחן הסמוך, או שהיא משדרת "אתה לא מה שחשבתי, ואני רק מחכה שהפגישה הזו תיגמר", או שהשד יודע מה.

אורית,

אנשים כמו החבר של עודד הם סיבה עוד יותר טובה מבחינתי לא לצאת לפגישה עיוורת.

נו באמת, ל., חברה שלי לשעבר היתה קובעת תמיד באותו מקום (קרוב מאד לבית שלה) באותה שעה - חצי שעה לפני שהוא היה נסגר, ותמיד היתה "מופתעת" מחדש מכך שהמקום נסגר כל כך מוקדם, או שהיתה קובעת עם מישהו שיבוא לאסוף אותה חצי שעה אחרי הפגישה.
האם נשים כמו ל. אמורות להיות סיבה בשביל גברים לא לצאת לפגישה עיוורת?
לא מדובר כאן בזדון, אלא בפילוסופיית חיים (אשר אינני שותף לה, אך אני מכיר אותה ומכיר בה), אשר אומרת "שקר לבן עדיף על האמת בפנים".

ואגב, הפילוסופיה הזו היא גם נחלתן של בחורות רבות מאד. למשל, בהרקדות, אם מישהו שאינן רוצות לרקוד איתו מזמין אותן, הוא לא מקבל "לא תודה" קצר וענייני, אלא פרוגנוזה של מה בדיוק כואב להן באותו רגע (הרגל, הראש, הבטן, ולעיתים כל מיני אברים שעדיין לא נודעו לרפואה).

למעשה קשת התשובות של בחורות שמקבלות הזמנה לריקוד יכולה לכסות פרק שלם בספר "כך לא עושים זאת נכון".

זו לא מערכת מוסרית אחרת, זו רק שפה אחרת, נימוס אחר. הבדלים בקוד הנימוס זו לא נראים לי סיבה להתלהם (בקוד שלהם אין כאן לא ניצול התמימות וודאי לא ביזוי. אדרבא, זה נחשב אצלם נסיון להימנע מפגיעה), ובוודאי שקיומה של אוכלוסיה מסויימת הדוברת קוד נימוס אחר אינו סיבה להפסיק להשתמש בכלי הזה שנקרא פגישות עיוורות.

עודד
גם הגברים שבחבורה הם לא תמימים פעם מישהו שלח לי תמונה לא של דוגמן אלא של זמר רוק וכשבאתי מצאתי ורסיה שמנה של בוב מארלי .
אמרתי לו יכול להיות שהיית מוצא חן בעיני אם היית מוצא חן בעיני עצמך והלכתי .
לא מתאים תגיד בנימוס ותלך .

לשכנע אותו לקחת אותן איתו לאסוף את החבר שנתקע עם המכונית

רק מוכיח שהשיטה הזאת לא טובה כי היא לא מבהירה לבחורה שאין שום עניין .מה הוא יעשה עם מחר היא תתקשר?[אמא שלו בבית חולים]
ומחרתיים משיחה לא מזוהה[סבתא שלו נפטרה]
האמת כל כך הרבה יותר רלוונטית .
ולעניין הריח, כשהתחלתי כתבתי כאן שהייתי בדייט מהגהנום ומישהי ענתה שזה בהחלט נשמע כמו דייט מהמקום החם הזה, ולקח לי כמה שניות להבין , כי אני בתור מישהי שיורד באוגוסט לסיני לחודש , מאמינה שבגהנום לא חם אלא מסריח.

רק מוכיח שהשיטה הזאת לא טובה כי היא לא מבהירה לבחורה שאין שום עניין

לא.
מקרה אחד אינו מוכיח כמעט כלום על יעילות של שיטה.
זה רק מוכיח שהשיטה אינה עובדת במאה אחוזים, אלא בפחות ממאה אחוזים.

לא מתאים תגיד בנימוס ותלך .

זה הנימוס שלך. זה גם הנימוס שלי. אך זה לא הנימוס של כולם.
זה גם לא הנימוס של כל החברות שהיו לי. כלומר, מערכת נימוס שונה אינה פוסלת אדם.

גם הגברים שבחבורה הם לא תמימים

זו עובדה נכונה.
רק לא הבנתי מה הקשר של העובדה הזו לדיון שלנו.
אני הבנתי את השיחה כדיון בשאלה "כמה זה חמור שהדייט משתמש במה שהוא קורא שקר לבן כדי לסיים את הפגישה", לא "מי יותר פושע - הגברים או הנשים".

אגב, עשיתי פעם סטטיסטיקה מי משקר יותר בקופידון, ויצא שהנשים פושעות בצורה חסרת כל בושה, ואילו הגברים רק הגיעו לרמת פארסה (שזה קצת פחות חמור).

עודד, בעיני אין כל הבדל מי משקר, ממציא תירוצים ודוגל בפילוסופיות של נימוס אלטרנטיבי. זה לא פחות מפריע לי או נראה לי יותר לגיטימי כשנשים עושות זאת, וגם לא מענין אותי איזה מין יותר שקרן.
זה לא ענין של חמור או לא: בעיניך זה חלק לגיטימי מהמשחק, בעיני זו סיבה לא להשתתף בו מלכתחילה. מה שנקרא "על טעם ועל ריח..."
אני אישית נפגעת הרבה יותר כשמשקרים לי- וקל מאד להרגיש כשמישהו משקר- מאשר כשאומרים לי דברים לא נעימים בפרצוף. מי שדוגל ב"עדיף שקר לבן כדי לא לפגוע", או שהוא לא מעלה על דעתו שאנשים מסוימים (אני למשל) כן עלולים להפגע, או שהוא מעדיף להתעלם מכך כי לו עצמו יותר קל לשקר מאשר להגיד את האמת. אני מעדיפה מישהו שלא מחליט בשבילי מה יפגע בי, ובודאי שאני מעדיפה מישהו שלא יחלץ את עצמו ממצב מביך על חשבון פגיעה במישהו אחר.

האמת שזה נהיה מעניין מרגע לרגע
:מה יותר פוגע שאומרים לך שאתה לא מתאים או שחבר נתקע עם האוטו ?
3 המשתתפים הפעילים בדיון מסכימים על זה שעדיף לומר לא מתאים לי .
אני אשמח לשמוע עוד דעות
חוץ מזה יכול להיות, עודד, שמה שמצטייר בעיניך, כגבר ,כשקר נוראי בקופידון נשים יחשבו שהוא כלום ולהיפך.
כלומר בעיני לכתוב שאתה אוהב כלבים ובעצם לא לאהוב ,זה יותר חמור מאשר להוסיף לעצמך 5 סנטימטר בגובה או להוריד 5 סנטימטר ברוחב. [מלבד במקום אחד]
כך שלא ממש ברור לי איך עשית את הסטיסטיקה הזאת אם כי אשמח לקרוא.

אורית,

זה לא ענין של חמור או לא: בעיניך זה חלק לגיטימי מהמשחק, בעיני זו סיבה לא להשתתף בו מלכתחילה.

איזה אחוז מהאנשים הופכים את זה לסיבה לא להשתתף במשחק?
אם אחד משנים עושה את, או אם אחד מעשרים?
אגב, בעיני זה לא חלק דרוש מהמשחק, אלא דבר שלילי אשר נמצא בטווח הקבלה שלי.

אני אישית נפגעת הרבה יותר כשמשקרים לי- וקל מאד להרגיש כשמישהו משקר- מאשר כשאומרים לי דברים לא נעימים בפרצוף.

גם אני.
אלא שאני מבין במקרה הזה שהם לא תופסים את זה כשקר, אלא כנימוס, ועושים את זה כדי לא לפגוע בי. זה לא אומר שאני מעדיף את זה כך, אלא שאני מקבל את השפה שלהם כלגיטימית.

אני מעדיפה מישהו שלא מחליט בשבילי מה יפגע בי

סליחה, אבל זה לא היה הוגן: הוא לא מחליט בשבילך מה יפגע בך, אלא הוא משתמש בדפוס שהוא למד כל חייו כדי להימנע מפגיעה באנשים.
ובואי נניח שיש שני סוגים של בחורות: שיש להן עיגול ירוק על המצח, והן מעדיפות לשמוע את האמת בפנים, ואלו שיש להן עיגול אדום על המצח, והן מעדיפות שקר לבן.
ונניח שמגיע בחור עיוור צבעים.
איך הוא אמור להתנהג?
הוא אמור למזער את הנזק, לפי איך שהוא מבין.
עכשיו, כיוון שבנושא הזה כל הבחורים עיוורי צבעים, (או שמי שעשה את העיגול על המצח של הבחורות התרשל), ובדרך כלל אי אפשר לראות על הבחורה איזה סגנון של דחייה היא מעדיפה - כל אחד אמור לעשות מה שנראה לו פחות פוגע.

אילה,

כך שלא ממש ברור לי איך עשית את הסטיסטיקה הזאת אם כי אשמח לקרוא.

בכיף.
אתם מוזמנים לנחש את התוצאות.
פעם (הבנתי שזה קצת שונה מאז) היה בקופידון דרוג של יופי.
הם היו מספיק נבונים כדי לדעת שרוב האנשים מדרגים את עצמם מעל הממוצע.
לכן הדרוג היה מ- 1 עד 5.

מתחת לממוצע.
ממוצע.
מעל הממוצע
הרבה מעל הממוצע.
הרבה מאד מעל הממוצע.

לאחר שנפגשתי עם אחת שתארה את עצמה בציון 5, ולטעמי היתה מכוערת, וראיתי תמונה של אחת שתארה נוספת שתארה את עצמה 5, ולטעמי היתה אסון, החלטתי לנסות לבדוק כמה הציון הזה אינפורמטיבי.
עשיתי סטטיסטיקה איזה אחוז מהבחורות במאפיינים מסויימים חושבות שהן בכל ציון (זה קצת יותר מסובך מאשר זה נראה, כי מספר התוצאות מוגבל ל- 250, אבל אפשר להתגבר על זה).
המאפיינים שבחרתי, לדעתי, לא אמורים היו להשפיע באופן משמעותי על ההערכה העצמית.

אני מזמין ניחושים:
איך לדעתכן התפלגו הציונים: איזה חלק מהבחורות נתנו לעצמן ציון 1,2,3,4, ו-5.

אחר כך עשיתי סטטיסטיקה דומה, פחות מפורטת אצל גברים (על 40 אנשים בלבד).
אני מזמין גם כאן ניחושים: איך לדעתם התפלגו הציונים.

איך לדעתם התפלגו הציונים.
כמו בעולם אחר אך דומה של קו"ח כשמחפשים עבודה (-:
אנשים נוטים לתת לעצמם ציון יותר גבוה ממה שהסביבה נותנת להם.
וחוץ מזה בעניין הדרוג בקופידון יש בעיה נוספת מאחר ורוב האנשים מציננים עצמם כ 4 או 5 הרי שאם אכתוב שאני 3 מי שייקרא יניח שאני מ י כ ו ע ר ת D-:

כשכתבתי "איך לדעתכם התפלגו הציונים", הכוונה היא: כמה אחוזים לדעתכם היו בכל ציון - כמה אצל גברים וכמה אצל נשים. במספרים.

יאלה תן את התשובה
מצד שני יש הרבה יותר גברים מכוערים מנשים .
מצד שלישי אני נתתי לעצמי ציון שלא היה 5 ואף אחד לא פנה אלי .כך שרוב האנשים שמים את הסנן שלהם על 5 אבל לא מתחת .
וכדי שהם יזכו בכלל לראות את זיו תמונתי הייתי צריכה להעלות לעצמי את הציון .
חוץ מזה קראתי פעם שרוב האנשים חושבים שהם יותר יפים ממה שהם .
והדרך לאמיצים לבדוק את זה היא האתרים האלה שצריך לדרג מ1 עד 10 מה חושבים על האדם שבתמונה .

איזה אחוז מהאנשים הופכים את זה לסיבה לא להשתתף במשחק?
עודד, לא הובנתי. אני לא מדברת על סיבה אבסולוטית שתופסת לגבי כולם. אני מדברת על הסיבות האישיות שלי, המבוססות על סטטיסטיקה של אדם אחד בלבד, שקוראים לו תזמורת הים. גם אם אני האדם היחיד בתבל שנפגע משקרים, עבורי זו סיבה מצוינת להמנע מסיטואציה שבה ישקרו לי.

אגב, בעיני זה לא חלק דרוש מהמשחק, אלא דבר שלילי אשר נמצא בטווח הקבלה שלי.
אחלה. פשוט יש לנו טווחי קבלה שונים- מה שלא מפתיע, בהתחשב בכך שאנחנו שני בני אדם שונים

כל אחד אמור לעשות מה שנראה לו פחות פוגע.
נכון. הפתרון שלי הוא להמנע מראש, עד כמה שאפשר, להגיע למצב שבו אני צריכה לבחור בין אמת פוגעת לבין שקר, ועוד עם אדם זר שאין לי מושג לאיזו קטגוריה הוא שייך.
פתרון אפשרי במקרה של החבר שלך הוא למשל לשבת עם אותה בחורה עוד קצת, אפילו שהיא מגעילה ומסריח לה מהפה, ופשוט ללכת הביתה בסוף הפגישה בלי תירוצים, בלי שקרים, בלי אמירות פוגעות כמו "מסריח לך מהפה", אבל גם בלי לקבוע פגישה נוספת. אני חושבת שאם כבר מקדישים זמן ואנרגיה ויוצאים לפגישה עיוורת, זה לא קורבן גדול מדי לכבד את האדם שממול ולהקדיש לו שעה-שעתיים מהחיים, גם כשברור שלא יצא מזה כלום. ואם מדובר במישהי ממש מגעילה ואנטיפטית שלא ראויה אפילו לקורבן הקטן הזה, אני מניחה שאפשר גם לא לחוס על רגשותיה הענוגים ולדבר אתה דוגרי.

בנוגע לענין הדירוגים בקופידון- היופי כידוע נמצא בעיני המתבונן.

_איזה אחוז מהאנשים הופכים את זה לסיבה לא להשתתף במשחק?
עודד, לא הובנתי. אני לא מדברת על סיבה אבסולוטית שתופסת לגבי כולם._

גם אני לא הובנתי.
אני לא מדבר על סיבה בשביל אנשים אחרים.
אני שואל: מה האחוז של האנשים, שאם הם יעשו זאת, אז את מעדיפה לא להיכנס כלל למשחק: אחד מאלף? סביר שלא. אחד ממאה? אחד מעשרה? אחד משלושה?

לכבד את האדם שממול ולהקדיש לו שעה-שעתיים מהחיים

לדעתי זו שגיאה. חצי שעה עד שעה: אם היה טוב - אז גם אחרי חצי שעה נשאר טעם של עוד, ומצפים לפגישה השניה. זה מביא לפגישה הבאה במצב הרבה יותר טוב.
אחרת תגמרו מוקדם מדי את מה שיש לדבר עליו.

הי
מה עם תוצאות המחקר שלך ?

אני שואל: מה האחוז של האנשים, שאם הם יעשו זאת, אז את מעדיפה לא להיכנס כלל למשחק: אחד מאלף? סביר שלא. אחד ממאה? אחד מעשרה? אחד משלושה?
זה לא ענין של סטטיסטיקות. אני לא במשחק כי זה לא מתאים לאופי שלי. למה זה לא מתאים לאופי שלי? מכל מיני סיבות, אחת מהן היא ענין חוסר הכנות ומשחקי התירוצים.

מה עם תוצאות המחקר שלך ?

אני אשמח לשמוע לפחות קצת ניחושים לפני התוצאות.
לא חייבים, אבל זה נראה לי מעניין.

נו, אני ואורית סיכמנו בטלפון לא לנחש ,וחוץ מאיתנו אף אחת לא נכנסת לפה ,וכבר כתבתי לך שיש יותר גברים מכוערים מנשים מכוערות.

וחוץ מאיתנו אף אחת לא נכנסת לפה
טעות!!!
הדף מאוד מעניין, אך לדעתי:
א. דבריו של עודד הוצאו מהקשרם
ב. הרבה פעמים עדיף "לשקר" שקר לבן כדי לא לפגוע באדם שמנגד
ג. אם קבעתי פגישה עיוורת עם בחור, אכבד אותו עד סוף הערב גם אם הוא לא נראה לי, גם מפני שבמהלך הערב אני יכולה לשנות את דעתי, וגם כי אין לדעת היכן אראה שוב את אותו בחור - וכפי שהמשפט הנדוש אומר: העולם קטן.
ד. אין יותר גברים מכוערים מאשר נשים!

ד .ברור שיש
ה. כמה נשים מוכנות להיות עם גבר שמדרג את עצמו מתחת לממוצע וכמה גברים עם אשה שמדרגת את עצמה ככה?
האם עודד בדק את זה ?
כי אם לא אין ערך למדגם ובכל זאת אשמח לשמוע את תוצאותיו .

זה לא נבדק, כי הנתון הזה לא היה אחד מהנתונים שאפשר לחתוך לפיהם בקופידון.

עם זאת, כיוון שציון 2 הוגדר כממוצע, אז כל מי שמדרג את עצמו 2,3,4 או 5 אינו מדרג את עצמו כ"מתחת לממוצע".

כך שגם אם כמעט אף אחד לא מוכן לדרג את עצמו מתחת לממוצע - עדיין יש ערך למחקר.
מעבר לכך, הדרוג העצמי משמש גם "מסננת הפוכה": אני רוצה לסנן מראש את כל הבחורות שלא רוצות אותי. לכן, גם אם 99% מהגברים לא יסכימו לפגוש בחורה שמתחת לממוצע, עדיין יש סיבה (אולי לא מספקת, אך מסויימת) לבחורה כזו לכתוב שהיא מתחת לממוצע, כי כך היא תפגוש בחורים שמוכנים לקבל אותה.

כי כך היא תפגוש בחורים שמוכנים לקבל אותה.
אז זהו שאין כאלה !!!
אם אתה רוצה לעשות ניסוי הוגן תעשה בדיקה גם של זה תשים פרופיל זהה לחלוטין עם אותה תמונה והכל של בחורה ובאחד תכתוב שהיא חושבת שהיא לא נראית טוב ובשני תכתוב שהיא חושבת שהיא נראית מצויין ואז תראה שלזאת שחושבת שהיא לא נראית טוב לא פונים.
או שבעצם אתה יכול לחסוך לעצמך את הניסוי כי אני כבר עשיתי אותו .
ופנו אלי גרוש עם שישה ילדים, נכה אחד ,ערבי אחד, נשוי ועוד אחד עיוור!![יש בישראל עיוור שגולש ברשת]
ברגע שכתבתי שאני חושבת שאני נראית טוב פנו אלי כל הצחצחים של ישראל ועוד כמה חמודים .

איזה דף מעניין ומצחיק

בתור אחת שבתקופה האחרונה גולשת ומחפשת לא מעט
כל הויכוח הזה מגלגל אותי מצחוק.
כנראה שהחוויות שלי קצת שונות. לא אכפת לי להפגש, לא חייבת לראות תמונה קודם. לדעתי תמונות מכערות את רוב בני האדם. יצאתי עם כמה אנשים והתפתחו מערכות יחסים נחמדות ומעניינות. אם הייתי רואה תמונה של אותו אדם, לא הייתי יוצאת איתו.
יכול לתפוס אותי סגנון דיבור, הבעת פנים, חיוך, תנועת גוף, את כל אלה לא מקבלים מצילום.

נכון סגנון דיבור אין בתמונה יש בטלפון
הבעת פנים יכולה הרבה פעמים לעבור בתמונה
חיוך בטח שכן
תנועה לפעמים כן לפעמים לא
אבל ריח אוי אם היה אפשר לצלם ריח זה היה חוסך התבאסויות
גם אני בהתחלה נפגשתי עם כל דכפין ייתי ויבוא ואז קלטתי שזה סתם מתסכל אותי מאז אני משתדלת להפגש עם רלוונטים יותר .

עודד, נו מחכה .

עודד,
לפני שאתה קופץ למסקנות לגבי חוסר אמינות יחסי של בנות ישראל, אנא, צא ובדוק את אמינותם של גברי ישראל בדיווחי הגובה. מניסיוני גברים ישראלים רבים מודדים את עצמם ביחידת מידה אלטרנטיבית, שמתכנה פעמים קטנטימטרים. יחס ההמרה משתנה מאדם לאדם, אבל כלל אצבע טוב הוא 165 סנטימטרים = 170 קטנטימטרים.

>שושנה נושאת בגאווה 180 סנטימטרים בערך

<

נראה לי שיכולתי לכתוב ספר בנושא, משהו כמו 100 פגישות עוורות...או משהו דומה.
חושבת על זה הרבה. האם זה אפשרי? האם יש בכלל מקום ללב להכיר, כשחושבת על מערכות היחסים היותר ארוכות שהיו בחיי הן כולן התחילו מהיכרות עדינה וארוכה, שכבר לא היתה תלויה בכלל בצורך להחליט כאן ועכשיו על האפשרות.
הרי ברגע הנתון..זה הכל עניין של מפגש בלוטות רוק וריח, אין פה הרבה מעבר...ובכלל בפעם הראשונה אם הפגישה היא מצויינת..זה בגלל שהוצאתי את החלק הטוב ביותר שלי. אני תמיד מקסימה ומשובבת בפגישה ראשונה, מוציאה את כל האנרגיה האפשרית על להקסים. ואחר כך בפגישה שניה..מממ..משותקת.
אחד הדברים שלמדתי לאחרונה זה שאם יש שם משהו...לעשות פגישות קצרות, זה מעורר סקרנות ורצון לעוד.
עוד אחד הדברים שאני לומדת זה לעצור...לעצור ולהיות כל כולי בכאן ועכשיו של המרקם שנוצר. גם אם זה לשעה וגם אם זה לחודש. אני כאן.
מישהו חכם פעם אמר לי גבר אחד כל הגברים אשה אחת כל הנשים. פגשת כבר את כל סוגי הגברים האפשריים, איך זה שאת עדיין לבד? את צריכה לצאת לרחוב והגבר הראשון שאת פוגשת יהפוך להיות בעלך (ואם למתן את האמירה החזקה והקיצונית הזו אומר שהכוונה בשבילי זה קודם כל השאלה האם אני באמת מוכנה לאהוב?)
פתחתי דף שנראה לי הולם בסוגיה: בדרך לנישואין
חג מלא אור

לספר שלי על בליינדייטים רציתי לקרוא:
"ומה את/ה עשית ברגע ששמעת על רצח רבין?"

וטיפ קטן שעזר לי מאד: הייתי אומרת לעצמי שאני הולכת לפגוש מטייל אחר בחיים.
וכמו בטיול לפעמים האדם נחמד ולפעמים לא, לפעמים יצא מזה קשר כזה או אחר ולפעמים בכלל לא.
בנקודת מוצא כזו יותר קל להביט בארוע הזה מנקודת מבט ששירי בן דב העלתה: שמכל מצב, סיטואציה ואדם שפוגשים בדרך אפשר ללמוד משהו. על עצמך, על החיים או על התקנת ג'קוזי בבתי עשירים...

אז ככה:
ציון 5 נתנו לעצמן כ- 80% מהבחורות.
ציון 4 נתנו לעצמן כ- 20% מהבחורות.
ציון 3 נתנו לעצמן כחצי אחוז מהבחורות.
ציון 2 , אם אני זוכר, כשישית אחוז.
ציון 1 - כפרומיל.

ומי נותנת לעצמה ציון 1?
אלו היו שש בחורות, אשר לפחות שתים מהן טעו וחשבו שזה הציון הגבוה. אני אומר את זה כי אחת שמה תמונה, והיה ברור שהיא בצד השני, ואילו אחרת כתבה על עצמה שהיא נראית ממש טוב...

עוד הערה: בין בעלות ציון 4 היו לא מעט אשר היו 4 פשוטו כמשמעו: הרבה מעל הממוצע.

מאז הסקר הזה ברור לי שאין שום טעם להתייחס לציון היופי, כי אם היא נתנה לעצמה 5 אז זה אומר שהיא שייכת לשמונים אחוזים - וזה לא מידע שאפשר לעשות איתו משהו, ואם היא נתנה 4, אז זה לא אומר שהיא נראית פחות טוב ממישהי שנותנת לעצמה 5.

סקר הגברים היה הרבה יותר מצומצם: הוא כלל רק גברים בסביבות הגיל שלי, בסביבות הגובה שלי ובאותה רמת השכלה. סה"כ 40 גברים.
המטרה של הסקר היתה להחליט איזה ציון יופי לתת לעצמי (קודם נתתי 3 - מעל הממוצע).
התוצאות היו:

ציון 5 - 18 אנשים.
ציון 4 - 20.
ציון 3 - 2.
ציון 2 או 1 - אף לא אחד.

טוב, המסקנה היתה ברורה: אם אלו המוסכמות, אז אני 5.

משלב מסויים הבנתי את העקרון: גברים רבים גולשים רק על התמונות, ומזמינים את מי שנראית טוב. למעשה זה נע איפהשהו בין מיון לבין טיול בין הפנטזיות. אין מה לעשות, האתרים האלה מוכרים אשליות.
כתוצאה מכך, מי שהתמונה שלה יפה - מוצפת בפניות.
נתקלתי כבר במשרד שידוכים אשר התחבא מאחורי תמונה של בחורה אטרקטיבית.

יש לי עקרון שנקרא "מאחור ולמטה".
זה המקום שבו אני תמיד מחפש את הפירות הטובים בסופר - מאחור ולמטה - במקום שאחרים לא מגיעים.
עקרון המאחור ולמטה אומר במקרה הזה - אל תחפש לפי תמונות, כי הן לא מספיקות לענות לכל הדואלים אליהן (לפי ססטיסטיקות של האתר, נדמה לי, תמונה מכפילה פי עשרה את מספר הדואלים. אם כך, אז תמונה יפה וודאי מכפילה פי מאה).
החלטתי שאני מחפש רק בחורות ללא תמונות. פשוט, הן יותר פנויות להשיב על דואל.

עודד, לא ידעתי שאתה מחפש...
אפשר להזמין אותך לדייט?

@}

קשה לי לחשב [חטפתי מכה בראש] אבל נראה לי שבמילים אחרות הרוב משוכנעים שהם נראים טוב.
או שהם הבינו שחושבים שמי שחושב שהוא לא נראה טוב אז אין עם מי לדבר.
אני לא בטוחה שאתה צודק לגבי הבחורות עם התמונות ובלי התמונות. והסיכוי שמישהי שנראית מעולה לא תשים תמונה הוא נמוך [אולי על זה תיהיה בנינו הסכמה]
אולי אם היית פותח פה דף אישי כל הרווקות היו קופצות להזמין אותך לדייט ולא היית צריך לרעות באתרים זרים.

טוב, המסקנה היתה ברורה: אם אלו המוסכמות, אז אני 5.
LOL
החלטתי שאני מחפש רק בחורות ללא תמונות. פשוט, הן יותר פנויות להשיב על דואל.
כשהסתובבתי באתרים ההם, היה לי מאוד קשה מול מחפשי התמונות למיניהם, לא בגלל איך שאני נראת אלא בגלל מה שזה אמר לי לגביהם ניסחת את זה מצויין: נע איפהשהו בין מיון לבין טיול בין הפנטזיות.
אני לא שמתי שם תמונה (זה היה הרבה יותר מידי חשיפה בשבילי) לא היתה לי התנגדות לשלוח תמונה למישהו שהתכתבתי איתו קצת, אבל כל מי שביקש "קודם תמונה אח"כ נדבר" עניתי לו בנימוס (אני מקווה) שבשבילי זה לא מתאים.
בכלל בעניני התמונה, בעיני היא לא אומרת הרבה לא בגלל שהמראה לא אומר כלום (שקר היופי הבל החן והיופי הוא פנימי וכו') אלא משום שהיא לא מלמדת אותך איך הבנאדם שממול נראה באמת. המראה שלנו הוא יותר מהדו-מימד ברגע נתון, שתמונה מעבירה. יש גם שפת גוף, נפח, ריח, תנועה במרחב, לבוש, תאורה, כל כך הרבה גורמים שמשנים את המראה שלנו ומשפיעים על המשיכה שלנו, שבעיני פשוט אין טעם בלהחליט ע"פ התמונה.
כתוצאה מאי השימוש בכלי הזה יצאתי עם כמה בחורים שהייתי מגדירה... מאותגרים יופיית, עם אחד מהם יצאתי כמה שבועות מאוד נעימים. אני מניחה שלו ביקשתי תמונה לא הייתי פוגשת אותו כלל.
זהו משנתי הסדורה פחות או יותר (-:
<מותר למי שכבר התחתנה להשתתף בדף? (-; FYI את בעלי "פגשתי" באינטרנט אם כי לא באתר היכרות>

רק רציתי להגיד שאני מאד מאד מאד מסכימה שתמונה לא מלמדת אותך איך הבנאדם שממול נראה באמת ובכלל מסכימה עם כל משנתה הסדורה של פלונית אחרת

. נסחת את המחשבות שלי מצוין.

גם אני סירבתי בהחלטיות למישהו עם תמונה על הפנים, ששלח לי עוד תמונה שהיתה עוד יותר על הפנים
לא רק שהוא נראה לי מכוער, אלא בכלל ממקום אחר (מסודר כזה... איח....

))
אבל הוא התעקש כל כך יפה, והמילים שלו שכנעו אותי לתת לזה צ'אנס...
ואכן הוקסמתי ממנו לגמרי מרגע שנפגשנו. (7 שבועות זה נמשך

)
אז לך תדע...

לא ידעתי שאתה מחפש

כבר לא, אבל אני עדיין זוכר את התקופה ההיא.

הסיכוי שמישהי שנראית מעולה לא תשים תמונה הוא נמוך

מסכים רק חלקית:

יש כאלו שנראות מעולה, ואשר פשוט נמאס להן מכל אלה שמתחילים איתן רק בגלל המראה. חלקן לא ישימו תמונה רק כדי לסנן את ההצפה הזו.
במקרים רבים החדשות לא שמות תמונה. הן ישימו, כאשר תהיה להן, וזה רשום איפהשהו לעשות.
יש כאלו שלא רוצות שמכריהן ידעו שהן שם. הן נכנסות בשם בדוי, ונמנעות מלשים תמונה מהסיבה הזו. וכדברי פלונית אחרת: אני לא שמתי שם תמונה (זה היה הרבה יותר מידי חשיפה בשבילי)

אני לא שמתי שם תמונה (זה היה הרבה יותר מידי חשיפה בשבילי)
נו בטח זה מה שהיה לי חסר שאיזה סטודנט שלי יגלה מה המרצה עושה בשעות הפנאי D-:

ואני אופטימית, מקווה לפגישה עיוורת שעוד תגרום לי לראות 6/6 את כל הסיפור הזה שנקרא אהבה.

אגב, משהו שכתבתי בבלוג שלי ( הבלוג של טובי י ) ממש בנוגע לנושא הזה:

רוב הזמן אני לא מחפשת. בן זוג הכוונה. וואלה, הכל בחיים שלי כל כך מלא ועמוס מחוויות שונות ומשונות. איפו בדיוק בחור אמור להיכנס. או יותר נכון, אם יגיע מישהו מעניין שיביא איתו משב רוח טובה , אז בכיף, אבל לחפש? ללא ממש. אממה, חברות מאוהבות שנראות כמו גירסה משופרת של פרסומת למשחת שיניים, גרמות לי לזנוח את רעיון הלבד הכל כך נוח ולהתחיל גם, לשנס מותניים ולא להסתפק בדייטים אקראיים שלוקטו ממסדרונות האניברסיטה או מסתם מסיבה.
התקופה הנוכחית היא כזו. של דייטים. לא מעט אפילו. לפני כמה ימים, כבר הרגשתי איכס כזה, כמה אפשר לדבר עם בחורים שממש אבל ממש לא מסוגלים:
לתת לך להוציא מילה (אלא, אם פיהוק נחשב הברה)
לחילופין שהוא יאמר משהו מלבד " וואלה" (מה וואלה, תגיב, תענה, משהווו)
להצחיק אותך (אלא אם בדיחות קרש ממש עושות לך את זה)
לעניין אותך (אלא אם הדרבי הוא בראש מעיינייך)
למשוך אותך (אלא, אם את לסבית)
להיות פשוט הוא (אלא אם הוא טווס בתחפושת של גבר)

הבאסה בדייטים גרועים, זה שאיכשהו הם עברו סינון ראשוני שלך, אם במציאות, מתוך היכרות ראשונית, ואם דרך ערוץ תקשורת אחר בטל', עם תמונה, ואת חושבת שמצפה לך ערב מהנה, אם לא אהבה גדולה. מה שנקרא, בקטנה.

אם מדייט רגיל את חוזרת לפעמים משועממת, מבליינד דייט את יכולה לחזור ממש על הריצפה. אכזבה, אדישות, עייפות, מה לא. פינית זמן, התארגנת, סיפרת לחברה או שתיים, תהית מה ללבוש, והחלפת פעמיים, התאפרת מינימלי אבל בכל זאת - התאפרת. הגעת. ואז... בערך משנייה ראשונה את רואה שבשום פנים ואופן לא תוכלי להתחבר לבחור הזה. משהו בשפת גוף, בהתנהלות שלו, וכן במראה החיצוני... בתמונה הוא רזה בעשר קילו, והקרחת הזו, לא שיש לי משהו נגדה, אבל לא הייתי מוכנה לקראתה, בחיי.

ואז נו את כבר שם, ולא לעניין לעשות ויברח, דיברת איתו איזה שבועיים בטל', אז יושבים ומקשקשים, ואת מנסה למצוא משהו להאחז בו, משהו שיוכל להחליף את תחושת הידיעה הפנימית הזו שמתרחשת כשמשהו טוב קורה לך. לומר , הרי יש בו הרבה דברים טובים, הוא מצחיק, וחכם, והעיניים האלה לא רעות בכלל, "הנה זה יכול להתאים לי", ואת זה אני אוכל לאהוב. אבל את כבר יודעת שלא ממש... הוא מעניין אותך בקושילערב האחד הזה, אז יש לו תפקיד מרשים חברה ההיא, ו... ו.. וכל המחשבות האלה נמצאות שם בראש שלך כשאת משוחחתא יתו ופתאום קולטת שהוא עצמו מביט בך במבט סוקר ושוב סוקר ושוב... ושואל ומהנהן, ואת תוהה, נו מה עכשיו, יכול להיות שאולי זה לא מתאים לו... ואת קולטת שאת מעבירה ערב לא מלהיב עם בחור שחשבת שכן, ושייתכן שהוא רואה בך בדיוק את אותו הדבר.
פשוט ת - ע - נ - ו - ג
וכך מדייט לדייט, אחד ועוד אחד. והרי לא מצפה לעבור ערב עם רוברט ריידפורד בעל ראש של איינשטיין וכאריזמה של קלינטון. סתם, להנות מערב נחמד ולראות מה הלאה.
וזה לא קורה. הערב הזה פשוט לא קורה.

ליתר דיוק קורה לעיתים נדירות. כל כך נדירות, שעד שהוא קורה את מתחילה לתהות. מתחילה להרגיש במעין פס ייצור של פנויים פנויות ומה שביניהם. ואני, אני לא רוצה להינשא בקרוב, אם בכלל, וגם לגור עם מישהו זו מחשבה מטרידה ומעצבנת. אבל מישהו, עניין, ריגוש, קשר, וואלה דווקא מתאים לי.
וזה לא מגיע, ומה שמגיע במקום, זו סידרת ראיונות אחת ועוד אחת, ועוד, ואכזבות בשרשרת, מזה שאין שמץ לאהבה מדשדשת. אין עניין, רק הרבה בחורים שעל שכביכול ממש מתאימים אבל המציאות, הכימיה, קובעת אחרת.

אז לפני כמה ימים, שתי חברות מתקשרות, מדופרסות. קשה להן. רוצות אהבה ואין. ההוא לא התקשר, וזה מתברר שהוא תפוס, וזה סתם מנייאק בלי סיבה ברורה, וההוא בא והולך, לא נשאר.
ואני, סתם אחרי שני דייטים מעאפנים החודש, כאלה מעאפנים שמזדחל לי איכסה כזה בגרון.

מאיפה האיכסה... לא ברור. איכסה לא על הדייט הספציפי וחלילה לא מהבחור, אלא איכסה מהאדישות. כל כך קשה כבר להתאהב? מה העניין? משהו הלך לאיבוד, ולא ברור מה. אני?! אולי בררנית... לא! מה פתו'ם! הרי יצאתי עם טיפוסים שאפילו צפדע היתה חושבת פעמיים אם לקפוץ עליהן. יצאתי, כי כמו שפעם אמר לי עארס אחד :" לא כל מה שנוצץ יהלום וההיפך" . נו, אז אהבה לא יצאה מהעארס הזה, אבל חוכמה קטנה לקחתי איתי. אז אני בודקת, מנסה לראות מעבר לרושם הראשוני. וכלום.

האינטואיציה היקרה שלי לא מתפשרת על "זה" רוצה רק את "זה" . לא שיבוא מיד, נותנת זמן לי ולו, אבל שיהיו בו המרכיבים האלה שמהם כך אומרים, עשוייה אהבה.

לפני 4 ימים קישקשתי עם מישהו, באינטרנט. שיחה שריתקה אותי אליה, שבגינה זנחתי את כל שאר החלונות שפתחתי במקביל, ופתאום השיחה נותקה, עפנו לנו. וחזרנו מיד לשוחח, הוא ביקש לעבור למדיה יותר אמינה, טענתי שכשיימצא כזו שיודיע לי, עברנו לשוחח בטל'. אני הייתי בעבודה, עייפולה, ומסוקרנת, הוא שיכנע אותי להיפגש איתו בו בערב.
אבל בלי תמונה? איך אפשר?!
ועוד לא מכירים... בסה"כ כמה דקות של שיחה...
בשם הספונטניות נפגשנו.
היה כיף, אפילו כיף מאוד. לא נפלתי מהרגליים, ולבבות לא הקיפו את ראשי, אבל, גם בגיל 16 לא באמת זו היתה האינדיקציה לאהבה. הוא התאים לי. אינטלקטואלית, חיצונית, רגשית. הוא עניין אותי, סקרן, משך אותי ועוד ועוד.
חזרתי הביתה מחוייכת. היה שווה להיות בכמה וכמה דייטים מחורבנים בשביל אחד כזה.
למחרת היה ברור שנדבר. הוא התקשר, נהנינו קישקשנו, קבענו להיפגש.
אנחנו בקשר. מרגישה שיש פה משהו טוב, אפילו טוב מאוד. שיש פה את "זה" .
מאוד יכול להיות שתוך כמה ימים זה ייגמר, מאוד יכול להיות שזה ימשיך ויהיה סתמי, מאוד יכול להיות שזה ימשיך ויהיה הדבר הזה שהופך להיות חלק ממך, חלק טוב ומשובח ממך.

כך או כך, זה מזכיר לי שיש עוד הרבה מלבד שיעמום אינסופי, ושכנראה צריכים לשקוע לפעמים בביצה של ג'יפה בשביל לדלות גרגר אחד של זהב.

< אוהו, אגב, לא פשוט בשניים, עכשיו זהו שלב המשחקים, לא להראות נלהבת מדי, ולא פחות מדי, להתקשר, לא להתקשר, שהוא, שאני, טוב זה כבר נושא ליום אחר >

אגב, הבחור הזה אכן הצית אצלי נורה של 60 ואלט, בקטנה. אבל זה כנראה שלא הספיק, לא לי ולא לו. זה נגמר בטרם התחיל.
והממ עוד משהו טוב, בזכותו ניקיתי את החלונות בחדר שלי (כשאני נרגשת - אני מנקה... )

כבר מזמן אני חושבת שצריך לעשות רשת דייטים:
שרווקים או רווקות יעבירו ביניהם כאלה שנראים להם מתאימים לאחרים...
ועוד אנחנו, שאנחנו פחות או יותר אותו קהל, לפחות במובנים מסוימים.
אני מחפשת בדיוק אנשים שמבינים את הראש הבאופני.
בנות, תעבירו הלאה..
מתחיל להשמע כמו כסף פמניסטי או שלא.

הייתי עם חברות בבית קפה.
כבר בחניה היה בחור שהביט בי נדרך וחייך וידעתי שהוא מחכה לדייט - B דייט שלו. דווקא היה חמוד רציתי מאוד לאחל לו בהצלחה. {כשראה את טבעת הנישואין והבטן ההריונית ניחש שאני לא בשבילו...}

היא חיכתה לו בפתח המסעדה, היה ברור משפת הגוף שלה שהיא לא רוצה להיות שם הצטערתי בשבילם.
אח"כ הצצתי עליהם מזוית העין, וממש רציתי לקום לתת להם עיצות... הם ישבו לשולחן גדול (זה מה שהיה במסעדה ההיא) היא התישבה - הוא התיישב מולה (big no no- הרי אי אפשר לדבר מכזה מרחק), וככה נראה כל הדייט שלהם... מן "אנחנו מעבירם את הזמן מטעמי נימוס" , "הלוואי שלא נפגוש אף אחד שמכיר אותנו", ו"מעניין אם יודעים שאנחנו בפגישה עיוורת" (כן יודעים).
בשלב מסויים בעידן הדייטינג שלי הבנתי שעדיף לשבת זה לצד זו (על שתי זויות השולחן ב 90 מעלות אחד לשני) על פני זה מול זו - איכשהו זה יוצר "אנחנו" למהלך הדייט - מגן קצת מפני העולם, יוצר אינטימיות / שקט / קירבה - סיכוי (?). כל הדייטים שהיו לי אחרי ההבנה הזו היו פחות מנוכרים (ולכן יותר נעימים) מאלו שהיו לי לפני...
גם היום עם בעלי אנחנו יושבים ב 90 מעלות זה לזו ולא אחד מול השני.

לדייט - B דייט שלו
???

אה הבנתי

טובי
תודה קצת עודדת אותי בתוך ים של בדידות
יערת הדבש אני כבר הרבה זמן חושבת לעשות מסיבה שכל חברה תביא את הידידים הפנויים שלה .
כי מי שידיד של חברה עלול להפוך לבן זוג של אחרת
אם זהיקרה שנצרף אותך ואת חברותייך?

כן

זהו. אני מיציתי את הבליינדייטים לתקופה זו.
ושקט בא אל העולם.

אני לעומת זאת, בסדרת בליינדייטים בתקופה זו של חיי.
מחר עוד אחד.
נהנית מכל רגע.....

שליחה על ידי ד.* » 19 דצמבר 2004, 21:58

אילה א
להזכיר לעצמך שלא כל אחד עדיף על רווקות
כמה נכון.
היום במבט לאחור אחרי כמעט 4 שנות נישואין וגוזל מדהים אני אומרת שבעצם הוא נמצא שם ואת תפגשי אותו. את תפגשי אותו כי את רוצה ולא תותרי, אבל גם אם תוכלי להעמיד את נושא הפגישות העיוורות בפופורציות הנכונות.
גם אני חרשתי פגישות עיוורות בלי סוף אבל בשלב מסויים הודעתי לעצמי (זו היתה בעצם החלטה שכנראה עלתה מנסיון עשיר מדי בח@#$%^ כמו שאמרת...) שכשאני הולכתי לפגישה אני הולכת להראות אבל לא פחות אני הולכת לראות. ושיש לי הרבה מה להציע ושאני רוצה ואמצא מישהו שיש לו הרבה מה להציע לי. אולי זה ישמע דבילי אבל אני ממש התחלתי לראות דברים אחרת. ובא יום וראיתי אותו. ומאז אני רואה אותו כל יום ומאושרת מאד.
אל תתיאשי.
רק מי שמתמיד מצליח.
ד.

פגשתי היום איש ממש ממש נחמד.

הוא ידע איך אני נראית כי באתר יש תמונה שלי. אני לא ידעתי איך הוא נראה. הוא הציע שישלח לי לפני שנפגש והעדפתי שלא. נראה לי שתמונות ברוב המקרים מקלקלות את הרושם שיכול להווצר במפגש פנים מול פנים.

< חוץ במקרה של אישה פוטוגנית כלכך כמוני

> עוד ועוד ב כאן ועכשיו בחיים וברשת

תפרטי קצת
את מייבשת אותנו פה

אילה א,
רק עכשיו ראיתי,
מצטרפת, בטח מצטרפת.

האיש שפגשתי נראה לי נחמד ממש. נעים כזה. הוא עשה רושם עדין. טוב, זו רק התרשמות ראשונית ואני קצת פוחדת לפתח כלמיני ספקולציות. צריך לזרום ולראות.
גיליתי בשנתיים האלה שגם כשבן אדם מסויים חושב שהוא רוצה משהו מסויים ומתנהג בדרך שמראה את זה, זה לא תמיד מספיק. אנשים לפעמים משנים את דעתם.
גיליתי לשמחתי שאף אחד לא חייב לי כלום ושאני יכולה להתנהג גם כן, בדרך שמתאימה לי. וזה גילוי גדול עבורי.
כתבתי כל מיני דברים שקשורים לעניינים האלה בדף שציינתי קודם.
ספרו גם אתן, מה קורה בשטח?

בחור כבן-34 רווק מעוניין להכיר בחורה לקשר רציני ביותר (בן-דוד שלי) לעת עתה גר בפריז אך ישראלי לכל דבר
ביישן, טוב לב והשאר אם את רוצה תשאלי אותו.

יש לי רושם שכולם/כולן כאן באתר נשואים/נשואות, אני טועה?

יש לי רושם שכולם/כולן כאן באתר נשואים/נשואות, אני טועה?

הליבה של האתר היא המשפחה, ששואפת לגדול באופן טבעי: לידה טבעית (גם בבית), הנקה, בלי חיתולים, חינוך ביתי...

יש לי רושם שכולם/כולן כאן באתר נשואים/נשואות, אני טועה?
קצת טועה....

יש גם רווקים, רווקות, וגם כאלה שהיו נשואים בעבר אך פנויים עכשיו.

הליבה של האתר היא המשפחה, ששואפת לגדול באופן טבעי: לידה טבעית (גם בבית), הנקה, בלי חיתולים?, חינוך ביתי...

לא יודעת מה זה הליבה של האתר אבל נראה לי שיש פה מכל הסוגים והסטטוסים האפשריים.

ליבה זאת הנקבה של הלב. ויש כאן משניהם

.

יש באתר הזה בכלל, גם מי שאינם "תפוסים"/נשואים?
משיטוטי בכל מיני דפים, עושה רושם שהאתר הזה הוא רק לנשואים בלבד, אלא אם הלא נשואים לא רוצים להשמיע את קולם.
כנראה באמת שלהיות לא נשוי זה לא כל כך "באופן טבעי", וזה מתבטא באתר זה בצורה בולטת מאוד, האמנם כן??
לא נשואים, אייכם??? השמיעו קולכם/ן!!!

קבעתי פגישה למחר. ראיתי תמונה שלו והתכתבנו קצת, לא רציתי שנדבר בטלפון. זה מביך אותי מדי. אז שמחתי שהוא הסכים שלא נדבר ושיש ניפגש.. אני לא בטוחה שאני מספיק חזקה/פתוחה להכרות חדשה. אבל רוצה שינוי בחיים שלי לכיוון אהבה. הלואי שזה יהיה מפגש טוב או שלפחות אצליח להנות.

דחיתי את הפגישה, והוא רוצה שנדבר בטלפון, מה יש לדבר בטלפון לפני שנפגשים?? אין לי מה לומר לו. עברנו את השלב של בת כמה מאיפה ומה עושה. והוא לוחץ על לדבר בטלפון ואני לא רוצה זה מקטין אותי. אני לא רוצה לדבר איתו בטלפון רק בגלל שהוא רוצה.