פולניות כאן ועכשיו

כתבה מעניינת על הפולניות - לינק שהופיע בפורום "אומנות הלידה":
http://www.selfdiscovery.co.il/polania.htm

קישור מעודכן לאפריל 2005: מי מפחד מאמא פולניה

סופר זושה }

עוגיה - ענק מהחיים.
הזדהיתי בעיקר עם הסצינה שבה מושיק (או אבי, לא זוכרת) רוצים בסך הכל לראות את הצבים יחד עם החברים החדשים שלהם, וזושה מזדעקת שהיא תגן עליהם בחייה, תולשת אותם מהכיף (שאותו הם מבצעים בלעדיה), ויאללה, סליחה, הופה, לאוטו.
תמצית חוסר היכולת של הפולניה לאפשר לילדים לשאוב הנאה ממקור שהוא לא היא עצמה.

סבתא שלי הפולניה מצד אבא שלי תמיד שאלה בתדהמה מופלגת: מ - ה -ה - ה, בלי לחם?! כל פעם שאכלו כל דבר שלא היה שם לחם, אפילו אם אכלו תפוח בין הארוחות

אבל סבתא שלי השניה שהיא חצי אוסטריה וחצי הונגריה היתה יותר 'פולנית' מהסבתא הפולניה מצד אבא שלי: היא היתה מכינה סלט קישואים צהובים מבושלים שעות, ומתבלת בהמון חומץ וסוכר. היא תמיד נסתה לשכנע את אמא שלי שהיתה אז ילדה, לאכול את זה. אז זה הלך ככה:
היא שמה מנה נדיבה מהסלט קישואים ודוחפת את זה לפני אמא שלי:

לאהל'ה, תאכלי!
לא רוצה, איכס!
על אוכל לא אומרים איכס! - - למה את לא רוצה לאכול את זה?
לא רוצה!
אבל זה ט ע י י י ם, זה כ מ ו ו קומפוט!
לא רוצה!
אם את לא רוצה לאכול את זה, אז לא, אבל לפחות תטעמי ר ק קצצצצצצת! אולי כן תאהבי את זה בסוף?
לא רוצה! אוף, לא רוצה!!!!

ככה התסריט הזה חזר כל פעם שהיא הכינה את הסלט קישואים... והיא הכינה את זה כמעט כל יום

פעם הסבתא היתה צריכה לשמור על האח שלי שהיה אז תינוק בן שבועיים למשך כמה חודשים. אז פעם אבא שלי בא אליה לקחת אותו לטיפת חלב לחיסונים אז הוא היה תינוק בן 5 חודשים. זה היה בסביבות פסח וכאשר הוא הפשיט את התינוק בטיפת החלב הוא נדהם: סוודר ועוד סוודר ועוד סוודר בשכבות של סוודרים בלי סוף. הוא מספר: זה היה עשרים שכבות. לא, אני לא מגזים!
}>

כן!! גם שלי!

או לחילופין: תודה סבתא, אני לא רוצה לאכול רגל קרושה.
אז תאכלי בלי לחם!

סבתא שלי מחזיקה את התינוקת ומרגישה בחושים שיש רק לסבתא שאכן, לפחות שניים מהחלונות בבית פתוחים - משמע, מנשבת בסלון בריזה נעימה. מהר, לסגור את החלון, את לא מרגישה איזו רוח-פרצים פה?? אבל סבתא, הרוח נפלאה. נפלאה שמיפלאה, את לא חושבת על התינוקת?

וגם: חמותי באה לביקור נימוסין אצל סבתא שלי ומציינת את האויר הנעים המגיע מהחלון. סבתא שלי ממהרת לסגור (-;

לדעתי מי שגדל באקלים קר בתקופה שבה לא היה חימום הולם בבית, לעולם יתייחס למשב אוויר כאל סכנת חיים. ע"ע לא לשבת על הרצפה כי את תקררי את השלפוחית, לא ללכת יחפה, ולא להביא תינוקות במגע עם הרצפה בשום מקרה.

רעיון מטורף עלה במוחי ההוזה: לשלוח קבוצה גדולה של פולניות לרשות הפלסטינית.
זה עשוי לפתור שתי בעיות במכה אחת.

אלא שיש עם זה בעיה: נראה לי שזה אסור על פי אמנת ג'נבה להגבלת החימוש, וגם על פי אמנת האג נגד עינויים.

לא לשבת על הרצפה כי את תקררי את השלפוחית, לא ללכת יחפה

וגם ,לא לצאת החוצה עם שיער רטוב.

הולד איט.
הענינים האלה של הקור דרך הראש והרגליים מופיעים גם, אאל"ט ברפואה הסינית.
האם עלינו כאן על משהו?
האם יכול להיות שאמותינו הפולניות הן צאצאיות של יוצאי גירוש סין?

לדעתי מי שגדל באקלים קר בתקופה שבה לא היה חימום הולם בבית, לעולם יתייחס למשב אוויר כאל סכנת חיים.
לא בהכרח. ההורים שלי גדלו בארץ קרה, גידלו את ילדיהם בארץ ישראל בתקופה שבהחלט לא היה חימום הולם בבתים. ובכל זאת הם היו מכורים לאויר צח.
אני זוכרת פעם, כשאחי היה קטן, ירד גשם במשך שעות והמטפלות הסתגרו עם הילדים בבתי-הילדים וויתרו על הטיול היומי בחצר הקיבוץ. אבא בא לבקר את אחי, הלביש אותו במעיל וכובע ולקח אותו לטייל בחוץ (מטריה לא היתה, וגם המעיל לא היה אטום למים).
המטפלת - פולניה למהדרין - נזעקה: אבל יורד גשם!
ואבא ענה לה: אז מה, לא נמסים מזה. יותר חשוב לנשום אויר צח.

וכשאני הייתי בגן, ומטפלות דואגות הלבישו את הילדים, נוסף לגופיה ולחולצה החמה, באפודה (סוודר חסר-שרוולים), סוודר ומעיל - כדי שלא נקפא מקור - עד שכמעט לא יכולנו להתנועע, אמא אמרה שהיא אוסרת עלי ללבוש יותר משני בגדים חמים בבת-אחת...

ודווקא כשיורד גשם, יש אוויר צח...

בגרמניה, למשל, היה ערך גדול לאוויר צח.
בארצות גולה אחרות היתה חרדה גדולה מקור.
הכל עניין תרבותי: בתרבות א גישה אחת, בתרבות ב גישה אחרת.

דודה של אמא שלי וגם ההורים שלה, כל פעם שהיה איזה משב רוח אפילו בקיץ, היו מתחילים בצרחות אימים בגרמנית צ'וק!! צ'וק!! (בעברית - רוח פרצים!! רוח פרצים!!) הדודה הגדילה לעשות בביתה, היא אפילו נהגה לדחוף מגבות מתחת לדלת לאטימה בסגנון החדר האטום ממלחמת המפרץ - - אפילו בקיץ! מיותר להגיד שכל החלונות אצלה היו סגורים לגמרי וכל הסדקים נאטמו במגבות וסמרטוטים... אפילו בימי החמסין של הארץ.
כאשר נודע לכל המשפחה שאני חרשת, הורי אמי התקשרו להורי בזעם וצעקו עליהם שזה באשמתם, שהרי בגלל הרוח פרצים התינוקת התחרשה, מפני שתמיד השאירו חלונות פתוחים.. אפילו בחורף ואפילו בזמנים שהייתי חולה. תמיד היו וויכוחים ביניהם ולבן ההורים שלי על החלונות הפתוחים. הורי לא רצו מריבות אז כל פעם לפני שהם באו לביקור, הורי היו נכנסים לתזזית סגירת החלונות. אבל עם הדודה, זה היה יותר גרוע, זה אף פעם לא השביע את רצונה. תמיד היא מצאה סדק שהיה צריך לדחוף לשם מגבת...

סבתא שלי (אמא של אמא שלי) כל פעם שהיא הולכת לבית הקברות בימי שנה לפטירת קרובים, היא לובשת סוודר, ודואגת שכל אלו שנלווים אליה ילבשו סוודר כי הרי קר! אפילו בקיץ. (לא יודעת למה אצלה בית קברות מביא אצלה אסוציאסיה של קור. לא שהיא אומרת באופן מודע שבבית קברות קר, אבל הצורך ללבוש סוודר תמיד צץ אצלה ברגע שהולכים לבית קברות)

לאמא שלי יש קטע ש"אמרו ברדיו.." היא לא זוכרת מי אמר, מה הוא מייצג, באיזו תוכנית. העיקר שאמרו ברדיו!

או יש לה קטע מופרע עם אוכל. לדעתי היא חושבת שהבן שלי יאהב אותה רק אם תתן לו ממתקים.
אני: למה נתת לבן שלי עוגת שוקולד?את הרי יודעת שאני מתנגדת
אמא שלי: הוא ביקש!
אני: הוא ביקש? מעולם לא אכל עוגת שוקולד!
אמא שלי: הצעתי לו והוא אמר כן.......

הדודה הגדילה לעשות בביתה, היא אפילו נהגה לדחוף מגבות מתחת לדלת לאטימה בסגנון החדר האטום ממלחמת המפרץ -- אפילו בקיץ! מיותר להגיד שכל החלונות אצלה היו סגורים לגמרי וכל הסדקים נאטמו במגבות וסמרטוטים... אפילו בימי החמסין של הארץ.
אני תוהה איזה ריח עשוי להיות בבית כזה. במחשבה שנייה, אולי מוטב שלא אתהה.

כאשר נודע לכל המשפחה שאני חרשת, הורי אמי התקשרו להורי בזעם וצעקו עליהם שזה באשמתם, שהרי בגלל הרוח פרצים התינוקת התחרשה, מפני שתמיד השאירו חלונות פתוחים.. אפילו בחורף ואפילו בזמנים שהייתי חולה.
אלוהים!! והורייך יכלו אח"כ בכלל להביט שוב בפרצוף של סבייך אחרי אמירה כזו??

אני תוהה איזה ריח עשוי להיות בבית כזה. במחשבה שנייה, אולי מוטב שלא אתהה.
הדודה הזאת גם היתה מכורה לנקיון, כל הזמן קירצפה ועשתה ואקס לרצפה שהבלטות נעשו כל כך חלקות שיכלתי לעשות 'החלקה על קרח' על הרצפה שלה או להחליק וליפול. הבית שלה היה שטוף בריח של חומרי נקיון כולל אקונומיקה וכדורי נפטלין

ההורים של בסוף סלחו להורים של אמא שלי, בגלל שכאשר אח שלי נולד, גם הוא חירש הם הודו בטעות והתנצלו ועשו 'סולחה' גדולה

מכירים את:
"אם לא תגמור מהצלחת יקרה משהו רע למי שבישל"
וגם: סבתא שלי לא אהבה שהולכים יחפים
יום אחד היא פגשה את אחי בחוץ ואמרה לו: "אוי, לא זהיתי אותך בלי נעליים...."

מה עם:
"זה לא רקוב, זה דבש" (על החום המגעיל של הבננה)
"תגידי לאמא שתגזור לך ציפורניים" (לתינוקת בת שבועיים)
"תעשי מה שאת רוצה" (בפרצוף של אם תעזי לעשות מה שאת רוצה ולא מה שאני רוצה יהיה רע ומר)

לא פולניה, אבל -
סיפרו לי על מטפלת בפעוטון בקיבוץ, שחששה כל כך מחיידקים, שסתמה בנייר את חור המנעול בין הפעוטון שלה לפעוטון השכן...

"זה לא רקוב, זה דבש" (על החום המגעיל של הבננה)
והתשובה המתבקשת - אם זה דבש אז תאכלי בעצמך

ואמא שלי אמרה לי לחטא את השד באלכוהול לפני הנקה:-D

מה עם:

חמות: "השיעול שלו לא מוצא חן בעיני"

כאילו- יש שיעול שכן ימצא חן בעינייך???

יש בדיחה על פולניה:
למה פולניות לא מניקות? כי זה כואב להרתיח את הפטמות לפני ההאכלה

ועל כן התשובה ל: "השיעול שלו לא מוצא חן בעיני"
היא: "כן, אבל בסך הכל הוא תינוק חמוד, אז נשאיר אותו"

כשפולניה אומרת "על אוכל לא אומרים איכס"
התשובה היא: "על איכס לא אומרים אוכל"
אז לפולניה יש תשובה ניצחת בקול נעלב: "האוכל שלי לא טוב?"

עתליה,
באמת?!?!

האמת שזה מה זה מרגיז אותי הקטע הזה שהפולנים לוקחים הכל לעצמם כאילו כל השאר זה רק חיקוי שלהם אפילו לאוכל הפולני הם קוראים אוכל יהודי אותי באופן אישי זה ממש אבל ממש מעצבן

נו, לכל העדות יש מזל שלא יורדים עליהם כמו על הפולניות... איך המרוקאים או התימנים היו מגיבים אם היו יורדים עליהם ככה?

אני חושב שיש עוד כמה עדות שזוכות לכמות מכובדת של בדיחות.
אני לא יודע איך המרוקנים או התימנים היו מגיבים, אבל אני יכול להגיד איך היקים מגיבים: הם דואגים לשמר את המסורת - היקים וילדיהם הם אלה שמספרים את הבדיחות על היקים.

> איך מזהים חצי-יקה חצי-מרוקני? הוא אוכל קוסקוס כל יום בשתים-עשרה וחצי בדיוק < }

לא נכון!!
>סמדר תובעת את עלבונה בשם כל עדת החצי-יקים-חצי-מרוקאים לדורותיה< }

נכון ש יקי-מרוקאי זה צירוף מאד שכיח?
מענין מאד. לדעתי הוא נפוץ בהרבה מפולני-מרוקאי.

>בקי משחררת את הגיזענות הסמויה שלה לחופשי< }

אני מתה על הדף הזה! כל פעם שאמא שלי מעצבנת אותי (כלומר, כל יום) אני נכנסת לכאן להירגע.......
רוצים לשמוע פנינה של אמא שלי מאתמול?
הסטוריה:
אמא: "באתי אליך היום ואתמול, ואני לא רואה שהיום יותר נקי ומסודר" (משפט מאד שכיח)
אני:"את מוזמנת לקחת יוזמה, לנקות ולסדר" (הברקה, בעקבות הדף הזה)

אתמול:
אמא:"רציתי לסדר לך את המדף של הבצלים אבל הוא נמוך אז אני לא יכולה להתכופף"

תשובות אפשריות:

"את רוצה שאני ארים את הבצלים?"
"את רוצה שרפרף נמוך?"

סמדר,
אני יודע שזה לא נכון, אבל כמי שהחברה שלו היא חצי מרוקנית חצי יקית - אני מרשה לעצמי.
מתנצל אם נפגעת.

בפסטיבל מספרי סיפורים היה ערב סיפורים על "אמא פולניה - אמא עירקית" ומסתבר שאין הרבה הבדל...

נכון ש יקי-מרוקאי זה צירוף מאד שכיח?
לי הצירוף הזה דווקא חדש. אז כנראה שהוא לא כל כך נפוץ.

העירקיות נקראות "פולניות שחורות". וההבדל הוא שאצל הפולניה אתה יודע לפחות למה לצפות (-:

עודד,
לא נפגעתי. בדף הזה אנחנו הרי צוחקים, לא?
>סמדר גאה מאד במוצאה, ובעיקר שמחה לשמוע שחוץ ממנה ומאחֵיה מסתובבים בעולם עוד כמה כאלה (לעניין הנפוצות)< }

לעודד, אני אנסה........ היא הרי לא באמת רוצה לעזור. היא פולניה:-)

היי עודד ושאר המומחים בפולניולוגיה: מה אפשר לענות במצבים האלו?

_כשפולניה אומרת "על אוכל לא אומרים איכס"
התשובה היא: "על איכס לא אומרים אוכל"
אז לפולניה יש תשובה ניצחת בקול נעלב: "האוכל שלי לא טוב?"_
אז מה לענות לה?

גם אמא שלי די פולניה

- הבאתי לכאן דוגמאות מלפני הנישואים שלא ידעתי איך להגיב אליהן:

אמא שלי באה אלי ומתחילה לסדר לי את הצווארון או להסתכל על הלבוש שלי בצורה מדוקדקת לחפש כתמים (המקרוסקופיים - כדי שיהיה לה ביקורת) ואז המבט שלה נודד על פני בהבעה בוחנת - (כדי למצוא פצעים שלא נמצאים ולשאול: מה, הפצעים עוד לא עברו?! - זכר לימים האלו שסבלתי מאקנה)

אמא: - איך את נראית?! אני מתביישת ללכת איתך ככה ברחוב, לכי ותחליפי למשהו אחר!!
אני: - את יודעת מה? את לא צריכה ללכת איתי, אני נשארת בבית
אמא: - למה את תמיד עושה לי בעיות? לכי ותחליפי כבר!!

אמא: "'אוף, נודניקית אחת, את אף פעם לא גומרת לדבר!

אמא: " את לא רואה שאני מדברת עם אבא?! מה את מפריעה?!"

אני: - "זה הכל? מה אשים עם האורז? (ארוחת ערב שכללה: מרק ירקות קפואים מתובל במלח וגזר מרוסק, אורז מבושל וירקות קפואים מאודים מתובל במלח ופלפל ועוף אפוי מתובל במלח ופפריקה מסכן כזה בלי רוטב שיצא מהעוף ו.... זהו)
אמא: - "אם המרק שלי או האורז או הירקות לא מספיק טוב בשבילך, מצטערת מאד, אז במקום לבוא עלי בטענות אז תכיני לעצמך אוכל לבד ותעזבי אותי!"

אני - "אין לי חשק ללכת לבית הספר!"
אמא- "גם לי אין חשק ללכת לעבודה!"

ויש עוד המון דוגמאות שלא הבאתי כאן. אז איך עונים? מה שלא אענה היא מתרגזת וזה גורר לוויכוחים מיותרים... באמת הפולנים הם עם קשה. השואה עיוותה את האנשים האלו! אני מקווה שזה לא עבר אלי!
}>

בחלק מהמקרים אפשר לענות "אני מציעה שתתרגזי (למשל על זה שאין לך מה לשים על האורז). זה יגרום לך נחת."

נבחרת פולניה: מה האוכל שלי לא טוב?
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה (דאן 5) בתפקיד מבקר מסעדות: בדרך כלל האוכל שלך נהדר, אבל כשאת מכינה לי רגל קרושה ומתעלמת מזה שאני לא אוהבת רגל קרושה, אז לא - האוכל שלך לא טוב.

נבחרת פולניה: הפצעים עוד לא עברו?!
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה מבין ומתחשב: לא אמא, הפצעים לא עברו. אלה פצעים שנשארים.
הם היו פצעים שנשארים אתמול.
הם גם היו פצעים שנשארים לפני שבוע.
הם אפילו היו פצעים שנשארים לפני שנה.
תגידי, חשבת ללכת פעם לרופא לבדוק את הזכרון שלך?

להעלבויות:
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה מבין אבל מאד לא מתחשב: כשתגמרי להעלב, תקראי לי.

נבחרת פולניה: איך את נראית?! אני מתביישת ללכת איתך ככה ברחוב, לכי ותחליפי למשהו אחר!!
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה בתרגיל איקידו: אם את מעדיפה להישאר בבית, תוכלי לנקות את הכיריים? אתמול נשרף שם שומן וזה ממש קשה לי לנקות.

נבחרת פולניה: אוף, נודניקית אחת, את אף פעם לא גומרת לדבר!
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה מעביר אשמה: ילדים של פולנים אף פעם לא גומרים לדבר, הם רגילים שמתשתיקים אותם באמצע.

נבחרת פולניה: את לא רואה שאני מדברת עם אבא?! מה את מפריעה?!"
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה יותר פולני מפולני: מה את לא רואה שאני מנסה גם להשחיל מלה? את חושבת שאם זה לא היה חשוב אני הייתי מפריעה לכם באמצע? באמת, אמא!

נבחרת פולניה: גם לי אין חשק ללכת לעבודה!"
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה בתפקיד הפסיכולוג: ומה את בוחרת לעשות?

אני חושבת שאם יודעים מה הם הולכים להגיד ואומרים לפניהם זה הורג את הדיון עוד כשהוא זרע.

למשל -
"אוי איזה ילדה מוזנחת... לובשת חולצה עם כתם.... מי שיראה אותה ברחוב יגיד - מי זאת הסבתא של הילדה המוזנחת הזאת?"
"אוי ואבוי! יש רק 12 מנות על השולחן. אמא! למה אין אוכל בבית הזה?"

הקרב נמשך בין נבחרת פולניה ויובניקו קאזורה:

>תשובות בפנים עם סימן > - עודד לבנה< להעלבויות:
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה מבין אבל מאד לא מתחשב: כשתגמרי להעלב, תקראי לי.
נבחרת פולניה כן? שתני לי בכתב הוראות מתי לבא אליך? ><מסתלקת בכעס>ונהיית אתך בברוגז עד שתבקש סליחה על ארבע ותגיד שהיית איום ונורא
> יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: משאיר הודעות בסלולרי מדי פעם: אני מבין שאת עדיין במצב רוח של "שרוי חתול ברוגז". כשתגמרי עם המשחקים תתקשרי. שיהיה לך יום נפלא, ובלי רגשי אשם לא שלך ולא של זולתך.

יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה בתרגיל איקידו: אם את מעדיפה להישאר בבית, תוכלי לנקות את הכיריים? אתמול נשרף שם שומן וזה ממש קשה לי לנקות.
נבחרת פולניה למה את תמיד עושה לי בעיות?! לכי ותחליפי, אין לי זמן לחכות לך!!
> יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: אני חושבת שהגיל עושה אותך עקשנית. אני מעדיפה לצאת עם הבגדים האלה, ואני יודעת טוב מאד איך הם נראים.

יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה מעביר אשמה: ילדים של פולנים אף פעם לא גומרים לדבר, הם רגילים שמתשתיקים אותם באמצע.
נבחרת פולניה כי את באמת אף פעם לא גומרת לדבר, כלומר נואמת! תני לבנאדם השני גם לדבר!
> יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: מה הסיבה לדעתך, תורשתית או סביבתית?

יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה יותר פולני מפולני: מה את לא רואה שאני מנסה גם להשחיל מלה? את חושבת שאם זה לא היה חשוב אני הייתי מפריעה לכם באמצע? באמת, אמא!
נבחרת פולניה נודניקית אחת תשתקי כבר, את לא רואה שלא גמרתי לדבר עם אבא? את כן יכולה לחכות. אם זה לוקח מדי הרבה זמן לטעמך מצטעעערת מאד!
> יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: הצער שלך לא ממש פותר שום דבר. במקום הויכוח הקטנוני הזה היית יכולה כבר לשמוע את הדברה קצר שהיה לי להגיד.

יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה בתפקיד הפסיכולוג: ומה את בוחרת לעשות?
נבחרת פולניה מה את מתחכמת?
> יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: פשוט, הדוגמא שלך זה מה שאת לא רוצה לעשות, והדוגמא שלי זה מה שאני לא רוצה לעשות. את זו את, ותבחרי מה שתחברי. אני זו אני, ואני אבחר מה שאני אבחר. ואם זה מפריע לך אזי אני מצטערת מאד!

בסופר אתמול מיהרתי נורא, תינוק (טוב נו בן שנתיים, בעיני הוא עדיין תינוק) על הידיים ועוד בן 5 נשרך בעקבותי, יש לי רק דבר אחד והנה קופת האקספרס לא מאוישת. ברגילה שתי נשים בתור. שאלתי אם אוכל להיכנס לפניהן (בחיי שאני בד"כ לא עושה את זה), אחת הסכימה מיד במאור פנים ואילו השניה, זקנה, נוזפת בי בנימת טרוניה ותלונה ובפרצוף חמוץ "איך את יכולה לבקש ממני כזה דבר, אני בקושי עומדת על הרגליים ואת מבקשת ממני כזה דבר, את לא רואה שאני בקושי עומדתעל הרגליים"
לו היתה אומרת "אני ממש מצטערת אבל אני נאלצתלסרב, אני בקושי עומדת על הרגליים", לא היה מרגיז;
תשובתה עצבנה כי ניסתה בהזדמנות זו גם לגרום רגשי אשם.
ולכן, שרה ק ועתליה, שנראה שהאמהות שלכן הן מקרים ממש מבאסים של יחסים גרועים - היכנסו לקישור (של עדי יותם ?) למעלה, למאמר של הפסיכולוגית על מיהי פולניה. נראה לי שהעלאת הטקסט הסמוי אל פני השטח ע"י אמירה מפורשת שלו היא הסיכוי היחיד לנטרל את חומר הנפץ הזה
(זה או ניתוח סילוק מיתרי הקול של הפולניות)

דוגמא מהיום.
לא משנה למה אבל תוך כדי שיחה העזתי להזכיר משהו שהשכן של הורי אמר לי.
אבא שלי ש-ו-נ-א-!! את השכן הזה. להגיד לו את שמו זה יותר גרוע מבד אדום מול שור זועם.
והוא התחיל בשצף קצף להתעצבן ולחמם את עצמו על כמה שהשכן הזה הוא אידיוט וטיפש ואדם קטן וכלומניק ושאני צריכה להתעלם מקיומו בקיצור חגיגה שלמה. ואני שבדרך כלל הייתי מנסה להרגיע אותו ולהגיד לו להפסיק להגזים רק הסתכלתי עליו הנחתי עליו יד ובחיוך הכי גדול שהיה לי אמרתי לו "אבא, אם לא הייתי מכירה אותך עוד הייתי מתיחסת אליך ברצינות."
למרבה הפלא זה עבד. הוא עוד פלט כמה התנשפויות מתחת לשפם ונרגע.
ככה זה עם פולנים, פשוט צריך להוציא להם את הונטיל.

היו כמה דברים שבהצלחה השתקתי וויכוח לפני שהתחיל:

אמא: אני מוצאת שהאוכל היה מאוד טעים.
אני: בתיאבון. (ולהמשיך להתעלם מהאוכל).

אמא: מה אומריייים?
אני: עוד!

אבל ברוב המקרים אחרי שנבחרת פולניה רואה שידה על תחתונה ושהיא נשארה בלי תשובה - או אז היא שולפת מהמותן את תשובת המחץ הזאת בהבעת אי הסכמה מוחלטת: 0-| ובקול גבוה וצורם:
תמיד יש לך על כל דבר מה לענות! על כ ל ד ב ר יש לך תשובה. כ ל הזמן את חייבת להיות הצודקת!
אם מצב רוחה רע במיוחד היא תוסיף את זה לקינוח:
ומה יקרה אם פעם אחת לא תעני או: ומה יקרה אם פעם אחת תודי שאת טועה?

אה זה פשוט. אז שותקים.
או אומרים - "שכנעת אותי. את צודקת" ועוברים הלאה.

על זה עונה יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה אחת מהתשובות הבאות:

זה לא פייר. (תתפלאו כמה שהתשובה הזו חזקה נגד מניפולציות, כי בתוך תוכה גם הפולניה יודעת שהיא עושה מניפולציה, ושזה לא פייר). כשהיא שואלת מה לא פייר, בהתחלה ממשיכים ואומרים "פשוט, זה לא פייר מה שאמרת", ואז אפשר או להסביר לה ("איך גם כשאני צודקת את עושה לי מניפולציה לרגשי אשמה?"), או להשתמש בטריק הפולני, בניסוח כזה או אחר, של "אם את לא יודעת במה לא היית בסדר, אז אני ממש לא מתכוונת להסביר לך".
שכנעת אותי - את פולניה!
כשאני טועה אני תמיד מודה בכך. זה כמובן לא אומר שאני אודה שאני טועה כשאת חושבת שאני טועה.
שמעתי כבר דיבורים יותר פולניים מזה, אבל לא משהו שאני יכול לזכור כרגע (על פי מדריך הטרמפיסטים לגלקסיה).
תפסיקי להתנשא עלי ותפסיקי לנסות לגרום לי רגשי אשם.

לבחירתכם.

לעודד
אפשר להגיד את זה קצת שונה במקום:
"אם את לא יודעת במה לא היית בסדר, אז אני ממש לא מתכוונת להסביר לך".
להגיד:
"אם את לא מבינה בעצמך, מצטעעערת מאד!"

פולניה אחת פוגשת את חברתה הטובה:
"למה את כל-כך שזופה?"
עונה לה חברתה:
"מה אני אעשה, כל הלוויות בצהריים"....

זושה: מה שלום בעלך שייחיה?
טולה: בעלך שיחייה!

עוד הברקה פולנית מאמא שלי: היא שולחת אלי אימיל:
"אם את לא באה ומודיעה לנו מוקדם, זה בסדר. את יודעת שאנחנו מאד מתגעגעים ורוצים לראות את שלום. ורק ב10:30 בלילה סוף כל סוף את טורחת להודיע לנו שאתם לא באים. אין בעיה, תהנו איפה שאתם רוצים - אבל בבקשה תחשבו גם על הרגשות שלנו!"

(אחרי שאמרתי לה בטלפון ש אולי נבא במוצאי שבת ולא על בטוח, ולא ציפינו שתקח את ה אולי כעל בטוח ושישנו את כל התוכניות שלהם בגללנו אם יש להם בכלל תוכניות. במילא בדרך כלל ההורים שלי לא יוצאים... ואז פתאום בשעה 10:30 היא שולחת לנו אימיל לביפר אם אנו באים, וענינו לה בביפר: לא הלך לנו לבא עד ברוקלין, היה לנו תקלות טכניות למשל, היה פקק תנועה רציני, ומחר בעלי צריך לעבוד בניו ג'רסי וצריך לישון בזמן סביר מה שלא שייך עכשיו לנסוע לברוקלין ולישון מאוחר על מנת בבוקר מוקדם שוב לרוץ חזרה לניו ג'רסי, ועכשיו מדי מאוחר...)

אם היתה אומרת במקום זה: "היינו מאד שמחים ששלום היה בא והתאכזבנו שלא באתם" , הייתי מבינה, אבל למה היא מנסה לעשות מניפולציה שארגיש רגשות אשמה "תהנו איפה שאתם רוצים - אבל בבקשה תחשבו גם על הרגשות שלנו"

מה שעוד מעצבן שזה דבר שחוזר על עצמו. היא 'שוכחת' כל פעם מחדש שהיא לא צריכה לחכות לנו אלא אם אמרנו על בטוח שאנחנו באים

אז מה שאמרתי לה: "נכון את צודקת. מתי שאני אומרת שאנחנו אולי באים, אז אל תטרחו לחכות לנו"
האם זאת תשובה טובה, או שיש לכם רעיונות יותר טובים?

לא להגיד ש"אולי" תבואו.
להגיד שלא. אם יצא שכן הם רק ישמחו.

כן, גם אנחנו למדנו את הטריק הזה, מהימים שהיו עושים לנו חשבונות ("כבר 3 שבועות ורבע שלא הייתם פה, ולמה אצל ההורים של הצד השני הייתם כבר פעם ושליש מאז? ובכלל אמרתם שתבואו ולא הגעתם")
תמיד להכין אותם לאפשרות הגרועה (לא נגיע בחודש הקרוב)
ואז להפתיע לטובה...

שרה ק- אני מסכימה עם בועז. ילדים של פולניות לומדים להיות רגישים ופוחדים לפגוע באמא הפולניה, וככה יוצא דו- שיח לא ברור שהכלל העיקרי שבו הוא שאף אחד לא אומר מה שהוא מרגיש באמת. כדאי לנסות לקבוע דברים ברורים ולהוציא מהמילון את המילה אולי (במשמעותה: לא, אבל לא נעים לי להגיד לך את זה)

למשל: (בסוגריים: תרגום לעברית)

אמא שלי: אולי תבואו בשבת? (=אני אשמח לראות אותכם בשבת)
אני: נראה, חברים אמרו שאולי יבואו אלינו... (=אני צריכה לבדוק קודם אם אין משהו יותר אטרקטיבי לעשות)
אמא: מתי הם באים? (=מה את מורחת אותי, הם הרי לא באים לכל היום)
אני (בשפה רפה): אולי בצהריים, או אחרי הצהריים (=אני אדע רק כשאזמין אותם. כרגע הם לא יודעים שהם באים אלינו)
אמא: מי החברים? (=מי יותר חשוב מאיתנו?)
אני: י וג. לא ראינו אותם המון זמן (=נו, דווקא זוג שאת מחבבת ומכירה)
אמא: אז תבואו בבוקר, גם אחיך יהיה (=תכף שאני מסיימת לדבר איתך אני עושה את אותה שיחה גם איתו)
אני: אמ... נראה (=אחי מעלה את האטרקטיביות של ההצעה, אני צריכה את עזרתו בתיקון האוטו)
אמא (בהחלטתיות): תבואו בבוקר, נאכל צהריים ואחר כך תפגשו את ג ו- י.
אני: אמממ. נראה.. אני עוד לא יודעת (=דווקא הצעה טובה, חבל שהיא באה מאמא שלי)
אמא: אני אכין צ'ולנט (=את לא תוכלי לבטל ברגע האחרון)
אני: אל תכיני צ'ולנט. אמרו שיהיה שרב (בואי לא נתחייב לאוכל, כי את זה לא נוכל לבטל ברגע האחרון).

וכן הלאה והלאה.
השיחה מסתיימת ואף פעם לא ברור מה קבענו? באים אליהם? לא באים? אולי? מי רוצה מה? לפעמים מרוב שאני עסוקה בלפענח את השדרים הסמויים של אמא שלי ולהגיב אליהם אני שוכחת את הרצונות שלי.

אני יודעת שאני לא יוצאת מהשיחה הזו יותר טוב מאמא שלי. וזה בדיוק העניין.

לי, באופן אישי, יש את המתרגמת הפרטית למניפולציות ולפולנית המדוברת. כשאני לא מבינה למה הכוונה, אני שואלת אותה ומקבלת מיד תשובה...

ציירת, מעולה...
שכחת גם את השיחה עם אחיך

אמא: תבוא בשבת? ציירת תהיה
אח: אה... לא יודע

אמא מנתקת ומתקשרת לציירת

אמא: ציירת! דיברתי עם אחיך, הוא ממש שמח לשמוע שתבואי/ ממש ביקש שתבואי

(אנחנו כבר למדנו להפעיל פקטור על כל אמירה של אמא על רצונות של האחים האחרים)

המתרגמת הפרטית למניפולציות ולפולנית המדוברת
גם אני צריכה להתחיל לנצל אותה?

הבעיה שלי היא, שלעתים קרובות אני שוכחת שמדברים אלי פולנית, כי זה עלול להישמע בטעות כמו עברית.

_המתרגמת הפרטית למניפולציות ולפולנית המדוברת
גם אני צריכה להתחיל לנצל אותה?_
היא תסכים קרוב לוודאי...

ציירת, אני מצטרף למחמאות.
אני מזמין עוד דיאלוגים פולניים עם תרגום (אלי מקביל) ממך...

שרה,
יש אפשרות, די קיצונית, והיא לשבור את המשחק:
"את מתכוונת להגיד לי שאתם תשמחו אם אנחנו נבוא, או לגרום לי רגשי אשמה? כי לפי הניסוח שלך נראה לי שאת קצת משתדלת להגיד שאתם רוצים אותנו, אבל הרבה יותר מנסה לגרום לי רגשי אשמה. הבנתי נכון את מה שכתבת?"

(החזרה במודע)

אולי אוכל לנסות את זה, אבל היא תוכל להגיד: מה רגשות אשמה, את לא מתחשבת בנו... לא הייתי רוצה להפוך את כל זה לפיצוץ . אז לנסות?

מה עושים כשצד אחד מדבר עברית, ומתכוון לכל מלה שהוא אומר - ורק לה, והשני פולנית?
או יותר גרוע, כשצד אחד מדבר עברית והשני מפרש אותה כפולנית?

אביב, בשמת - הבעיה היא שמאחר שאצלכן זה לא בגנים, אתן אפילו לא מבינות רוב הזמן שזו פולנית, ולא שואלות אותי (-: בגלל זה כל הצרות שלכן
<עדי יותם מדגימה, בקטן. היא יותר טובה בתרגום מאשר בדיבור>
אמא של יונת -
כשצד אחד מדבר עברית, ומתכוון לכל מלה שהוא אומר - ורק לה, והשני פולנית?
השני חושב שהראשון הוא אזיאת חצוף, אבל לא אומר את זה בקול רם. הזמנה לצ'ולנט לשבת הוא לא יקבל, זה בטוח.
כשצד אחד מדבר עברית והשני מפרש אותה כפולנית?
זה לא קורה. או שאתה מדבר פולנית, או שלא. (-:

לא הייתי רוצה להפוך את כל זה לפיצוץ . אז לנסות?
לא, לא לנסות. זה מוביל לפיצוץ.
אני מציעה: משפטים קצרים, לקבוע מראש, כן או לא - ואם כן, לא לבטל. רק אם מישהו חולה, ואז מקבלים פטור מיידי. ולא לפברק מחלות - לא שווה להסתכן בחשיפה. (-:

לא, לא לנסות. זה מוביל לפיצוץ.
זה נראה לי

העיצה שלך לקבוע מראש ככה לשמור על יחסים טובים. זה המטרה שלי ההה! תודה!

מה עושים כשצד אחד מדבר עברית, ומתכוון לכל מלה שהוא אומר - אין דבר כזה. לכל אחד יש צרכים, רצונות וכוונות שלא מוצאים את ביטויים בדברים שהוא אומר. ופרט לזה כל תפיסת הנימוס מבוססת על זה שהצד השני מבין יותר ממה שאנחנו אומרים. לדוגמא: "איזה יופי שבאתם. מתי אתם הולכים?" -- האם זה אומר שהדובר רוצה שהאורחים ישארו זמן קצר או שהוא רק רוצה לדעת לכמה זמן מזומנת לו ההנאה מהפגישה עימם? (להזכיר לך מי מבני משפחתנו אמר את זה והתכוון לאפשרות השניה?)

מנסיוננו - לעולם לא להגיד אולי. המשפט "אולי נבוא" יוביל להכנות מיותרות, וכעס מיותר.

מה עושים כשצד אחד מדבר עברית, ומתכוון לכל מלה שהוא אומר - ורק לה, והשני פולנית?
זה קורה לאביב חדש ולי, שבכלל לא חושדות שמדברים איתנו פולנית.
כמו ש-עדי יותם הדגישה, מזה כל הצרות שלנו...

כשצד אחד מדבר עברית והשני מפרש אותה כפולנית?
מסעדה, זה דווקא קורה לי הרבה. מתגלה לי רק באיחור שפשוט לא הקשיבו לאף מלה ממה שאמרתי, הכל תרגמו מייד לפולנית והבינו הכל הפוך:
בשמת: "אנחנו כבר מתגעגעים אליכם. מתי תבואו אלינו?"
פולנים: (הם בכלל לא רוצים לראות אותנו)
תרגום נסיוני צולע מפולנית: לא שלחתי להם הזמנה מוזהבת עם תאריך ושעה אז זה סימן שאני לא מתכוונת שאני רוצה שהם יבואו?

פולנים: "אנחנו לא יודעים מתי נוח לכם שנבוא".
בשמת: "בעיקרון, כל יום. אם אתם רואים שיש לכם זמן, תרימו טלפון ותבואו. אנחנו כמעט תמיד בבית".
פולנים: "בסדר" (אבל לא עושים את זה)
כאן דרוש תרגום

מה עושים כשצד אחד מדבר עברית, ומתכוון לכל מלה שהוא אומר
רועי, יש דבר כזה, אבל נכון שכמעט כולנו לא עושים את זה בדיוק ככה מלידה. אבל אפשר לפתח את זה וללמוד להגיד במפורש את הצרכים, הרצונות והכוונות המדוייקים. למשל:
"אני רוצה לנסוע לפארק הירדן ולהיות שם מההתחלה ביום חמישי בצהריים ועד הסוף במוצ"ש. מאוד הייתי רוצה שתבוא איתנו, אבל אם אתה לא רוצה אנחנו לא נכריח אותך. חשוב לנו להיות איתך, אבל רק אם גם אתה מעוניין לבוא ותשמח להיות שם, כי אם אתה תסבול גם אנחנו לא ניהנה. אני אסע עם הילדים בכל מקרה".

כן, אבל ברקע יש את כל מערכת היחסים שלכם, ואת המקום שתופס העולם הרעיוני של באופן טבעי במחשבה וברגשות שלך, ואת ההבנה שלו לגבי המקום הזה במחשבתך, ואת הרצון שלך שהוא יתחבר יותר לקהילה הזו, ואת החשש שלו משחיקה בעמדה הרעיונית שלו שעלולה לקרות אם הוא יתערה חברתית בקהילה, ואת ההבנה שלך את זה ואולי גם את הרצון שלך שזה יקרה, ואת ההבנה שלו שאת מבינה ורוצה, ואת החשש שלו שאחרים בקהילה יודעים עליו דברים שאת סיפרת ואילו הוא לא מכיר אף אחד, ואת הלחץ המשפחתי מצד הוריו ואחיו שעלול להיות אם יוודע להם שהוא בא לפארק, וכן הלאה, וכן הלאה.

נורא מפתה להאמין שאני מסוגל להגיד בדיוק מה שאני מתכוון -- לא פחות ולא יותר -- אבל זו מחשבה נאיבית, ויותר מזה -- אולי אף מכשילה. כי עדיף להיות מודעים לכל שכבות המשמעויות המכוונות והלא-מכוונות, ולהתמודד איתן ועם השלכותיהן באופן ישיר. לדוגמא:
"אני רוצה לנסוע לפארק הירדן, וחשוב לי שתבוא איתנו -- גם בגלל שכיף לי שאתה איתנו, וגם בשביל שתתערה יותר בקהילה הזו שהיא חלק חשוב מעולמי. יכול להיות שההורים שלך ירדו עליך בגלל שהצטרפת לארוע של קבוצת המשוגעים שלי, אבל בסיכומו של דבר אתה חי איתי ולא איתם. אני אכבד גם החלטה שלך לא לבוא, ובמקרה כזה פשוט אסע לבד ואתגעגע אליך משם."

אבל גם זה לא מספיק טוב, כי יש בזה אלמנטים של מניפולציה.

בשמת, את צודקת מאה אחוז. אני יכולה לומר להגנתי רק שאני בעצם חצי פולנייה, ולא עוד אלא שנולדתי בארץ, וגם יש לי כמה חברים שאילצו אותי לתרגל עברית (-:

בעניין ההזמנה המוזהבת, הזכרת לי, למשל, שיש כאלה שרואים בהזמנה לחתונה שנשלחת בדואר, עלבון. הזמנה לחתונה נמסרת ביד, לקרובי משפחה מכל דרגה שהיא, ולחברים קרובים. קיבלו אותה בדואר? אתם כנראה מוותרים על הצ'ק השמן שיכולתם לקבל. הא הא ונה-נה-נה-נה-נה-נה.

_פולנים: "אנחנו לא יודעים מתי נוח לכם שנבוא".
בשמת: "בעיקרון, כל יום. אם אתם רואים שיש לכם זמן, תרימו טלפון ותבואו. אנחנו כמעט תמיד בבית".
פולנים: "בסדר" (אבל לא עושים את זה)
כאן דרוש תרגום_
יפה. אם באמת היית רוצה שנבוא, היית ממשיכה ואומרת יום ספציפי: "אז אולי ביום ראשון הבא? מתאים לכם?"

הנה, את חושבת שזו עברית, אבל אני שומעת פולנית:
"אני רוצה לנסוע לפארק הירדן ולהיות שם מההתחלה ביום חמישי בצהריים ועד הסוף במוצ"ש. מאוד הייתי רוצה שתבוא איתנו, אבל אם אתה לא רוצה אנחנו לא נכריח אותך. חשוב לנו להיות איתך, אבל רק אם גם אתה מעוניין לבוא ותשמח להיות שם, כי אם אתה תסבול גם אנחנו לא ניהנה. אני אסע עם הילדים בכל מקרה".
אז את אומרת לי שאת קובעת מתי נוסעים, מתי חוזרים, ומצדך את רק תשמחי אם אחסוך מכם את הפריזורה בלונד שישבתי בשבילה שעה מתחת לפן במספרה. בעצם, את בכוונה קובעת שעות יציאה וחזרה כאלה, שאני אצטרך להפסיד יום בעבודה, ולקום ביום ראשון עייפה. תודה רבה באמת. שככה יזמינו אותך ואת השונאים שלך.

רועי, בעיניי דווקא מצא חן הניסוח שלך. חנופה תביא אותך לכל מקום בווארשה. (-:

אם באמת היית רוצה שנבוא, היית ממשיכה ואומרת יום ספציפי
אהההההה! אז ככה זה בפולנית! ואני בתמימותי חשבתי שאני מאפשרת להם לקבוע את היום שמתאים להם בזה שאני לא כופה תאריך אלא משאירה צ'ק פתוח...

וכן, לגבי פארק הירדן שכחתי להגיד גם את מה שבאמת אמרתי במציאות, והוא, שאני מחכה לזה כל השנה (ובמקרה האחרון - שנתיים!) ואוהבת כל רגע, וחבל לי להפסיד אפילו שעה. ועוד שיקול הוא, שלפני שנתיים נתקענו בפקקים של יום חמישי והגענו לחושך ועל התענוג הזה אני ממש לא רוצה לחזור.

הבעיה היא שאנחנו שומרי שבת... והנסיעה לברוקלין יכולה לקחת בין חצי שעה לשעתיים. בעלי הולך לדרשה שבדיוק שעה וחצי אחרי צאת השבת. אז אני לא יכולה להתקשר להורים שלי להודיע להם. אז אם נתקענו בפקק כבר מדי מאוחר ואז אנחנו לא יכולים ללכת לברוקלין ואז האמא מתרגזת שלא באנו. ואם נבוא בלי להודיע, לפעמים הם באמת לא בבית ואז...
הבנתם?

אז אל תבואו למוצ"ש. בואו לכל השבת, או באמצע השבוע, או בסוכות (-:

(להזכיר לך מי מבני משפחתנו אמר את זה והתכוון לאפשרות השניה?)
רועי, לא זוכרת. תזכיר לי.
אבל באשר ל כשצד אחד מדבר עברית והשני מפרש אותה כפולנית - יש דבר כזה.
לדוגמא: כאשר אני מנסה תבשיל חדש, ומבקשת מהמשפחה חוות-דעת על התוצאה - אינני מנסה לסחוט מחמאות, כפי שזה מתקבל בוודאי בפולנית מדוברת. אני מעוניינת בדעתכם. אם לא טעים - אדע לא לחזור עליו שנית. כי אם יצא טעים ממש - אתם כבר תגידו לי בלי שאשאל. אם לא הצליח - לא תגידו, כי זה לא מנומס. אז אני שואלת.
אבל - אם אני מתכוונת שתגידו לי את דעתכם האמיתית, ואתם מסיקים שאני מבקשת מחמאות - אנחנו מדברים בשפות שונות. וזה מה שקרה להם שם במגדל בבל.

בוודאי שיש כזה דבר. אמרתי שאין דבר כזה רק לגבי אנשים שאומרים בדיוק את מה שהם מתכוונים.

כאשר אני מנסה תבשיל חדש, ומבקשת מהמשפחה חוות-דעת על התוצאה - אינני מנסה לסחוט מחמאות, כפי שזה מתקבל בוודאי בפולנית מדוברת -- למעשה, בפולנית מדוברת זה אומר "עבדתי קשה על התבשיל הזה ואני מצפה שתתייחסו אליו בהתאם, כלומר, תאכלו אותו עד להתפקע ולא תגמרו אותו." אני יודע שיש סתירה בין שני הרצונות (שיאכלו עד להתפקע, ושלא יגמרו את התבשיל), אבל סתירות לא מפריעות לפולנים, הן פשוט הזדמנות מצויינת לפתח רגשות אשם, שזה כידוע דבר חיובי. בכל מקרה, כשאת אומרת את זה אני מבין שאת לא מדברת פולנית, כי את אף פעם לא מכינה כמויות של פולנים...

לדוגמא: כאשר אני מנסה תבשיל חדש, ומבקשת מהמשפחה חוות-דעת על התוצאה - אינני מנסה לסחוט מחמאות, כפי שזה מתקבל בוודאי בפולנית מדוברת. אני מעוניינת בדעתכם. אם לא טעים - אדע לא לחזור עליו שנית. כי אם יצא טעים ממש - אתם כבר תגידו לי בלי שאשאל. אם לא הצליח - לא תגידו, כי זה לא מנומס. אז אני שואלת.
הפתרון פשוט: אל תשאלי אותם מה הם אומרים על התבשיל. אם זה טעים הם כבר יגידו לך בעצמם

ואם לא אמרו כלום, כלומר זה לא טעים ואז תדעי אם להכין אותו שוב או לא...

_לא להגיד ש"אולי" תבואו.
להגיד שלא. אם יצא שכן הם רק ישמחו._
זה טוב להורים שלי, זה לא עובד בקראקוב: "חבל שלא אמרת שאתם מגיעים, כי תכננתי... אבל לא משנה, אני אבטל".

זה טוב להורים שלי, זה לא עובד בקראקוב: "חבל שלא אמרת שאתם מגיעים, כי תכננתי... אבל לא משנה, אני אבטל".
כלומר, מה שלא תעשה או כן תעשה תמיד תצא האשם!

אז החלטתי לנקוט במדיניות חדשה עם ההורים שלי ולראות איך זה הולך:
להגיד להם שמאד נראה לי שכן אבוא אליהם, ואגיד להם את זה לפני שבת. ואז מייד אחרי שבת, אשלח אליהם דואר אלקטרוני דרך הביפר של בעלי. כלומר, אם הם מתכננים משהו, שלא יחכו לי, אם לא שמעו ממני אחרי שבת.
בגלל שיכול להיות פקק תנועה בדרך והפרעות אחרות ואז כבר יהיה מדי מאוחר אז שלא יתאכזבו אם אנחנו לא באים, כלומר לא שמעו מאיתנו כלום.. אמא שלי מרוצה ואומרת תודה תודה תודה

אקווה שעכשיו זה כבר שלום על ישראל לכל המניפולציות!

מה שלא תעשה או כן תעשה תמיד תצא האשם!
בעיקר מה שלא תעשה...

ואם לא אמרו כלום, כלומר זה לא טעים ואז תדעי אם להכין אותו שוב או לא...
אבל יכול להיות שאמא של יונת מעוניינת בחוות דעת יותר עניינית וספציפית, גם אם זה לא טעים. משהו כמו "צריך יותר שום", "פחות מלח", "פחות זמן בישול" (דוגמאות מדומיינות).
חוץ מזה יש אנשים שגם כשטעים להם הם לא אומרים כלום (הם עסוקים באכילה). את אישי שיחיה אני צריכה תמיד לשאול, ואז התשובה היא "כן! זה מאד טעים, סליחה שלא אמרתי קודם".
אני מסבירה לו שחשובה לי חוות דעת כנה, כדי שאדע להכין/לא להכין את זה שוב, או לשנות משהו בתיבול, בחומרים או במה שלא יהיה. אני מגלה שכשאף פעם לא אומרים לי שזה לא טעים או דורש איזשהו שיפור, קשה לי להאמין שתמיד כשאומרים שזה טעים מתכוונים בכנות. בפרט, אחרי שאנחנו אוכלים את האוכל של אמא שלו, הוא אומר לה שזה טעים ואח"כ באוטו אומר לי שזה לא היה טעים. צריך כנראה להמר לפי הכמויות שאוכלים.

אבל יכול להיות שאמא של יונת מעוניינת בחוות דעת יותר עניינית וספציפית זה נכון לגבי כולם, אבל לא לגבי הפולנים

עוד ספר מומלץ: "שלא תגידי שלא אמרתי לך."

אבל יכול להיות שאמא של יונת מעוניינת בחוות דעת יותר עניינית וספציפית, גם אם זה לא טעים. משהו כמו "צריך יותר שום", "פחות מלח", "פחות זמן בישול" (דוגמאות מדומיינות).
סמדר,
בדיוק לזה התכוונתי.

אמא של, זה הכל עניין של חינוך.
האיש שלי למד שאם הוא לא ייתן לי חוות דעת מנומקת עם הצעות לשיפור הוא ימצא את עצמו אוכל רק פיתה עם חביתה (יותר מזה, הוא ימצא את אשתו מעוצבנת!)

יש כאלה שילכו למוזיאון וידברו שעות על כל מוצג.
אצלנו זה יצטמצם ל"מוצא חן בעיני /לא מוצא חן בעיני", וזה בתנאי שלא פיהקתי עצמי למוות קודם.
אם היה לנו אמן במשפחה זה בטח היה מחרפן אותו ואני הייתי לומדת להביע עצמי קצת יותר טוב...

יש פה כשל לוגי חמור - אנחנו מנסים להתיחס לפולניים כאנשים נורמליים שרק השפה שלהם שונה, ושאם נבין נכון ונענה נכון הם יהיו פחות פולניים. זה לא המצב. הפולניות היא בכוונה והשפה היא רק האמצעי.
מכירים את הבדיחה עם השפן והכובע? זה אותו הדבר. תגידו יום אז אתם לא בסדר. לא תגידו יום ואתם גם לא בסדר. מי שחושב שיש משהו שהוא יכול להגיד או לעשות כדי לשנות את זה נופל כמו קרפיון קטן ברשת הפולניות, כי כבר יש זרע של מחשבה שהבעיה היא בו.

אתר גדול D-:... פולניה אתם יכולים להכניס שם נתונים - איזו מתנה הבאתם ואיזו קיבלתם לאירוע, פלוס ציון התאריך, הצד שלי/הצד השני, וכו'; חגים - איפה הייתם; ושיחות טלפון - נכנסות/יוצאות וכו'. חמותך שוב לא תוכל לומר "אף פעם אתם לא מתקשרים" - הנה, כניסה לאתר ותוכלו לשלוף מיד: "למה? התקשרנו ב-22 בספטמבר! דיברנו על זה שהגפילטע פיש שלך הרבה יותר טעים משל דודה שושנה!"
אוי, אפרופו גפילטע פיש: הקטנצ'יק (3) מאוד אוהב. היינו אצל הורי ביום שישי שעבר לארוחת הערב. הוא אכל מנה, ועוד חצי, ואחרי כמה דקות שם לב פתאום שנשארה רק חצי קציצה בצלחת ההגשה. מיד הטיל עליה את המזלג שלו וצעק "זה שלי מהבית!"

למי שלא מכיר, "זה שלי מהבית" - הצהרת הבעלות האולטימטיבית בגני ילדים על כל חפץ נחשק.

וואו מסעדה! איזה אתר מעולה!
<איך זה שאין שם מקום לרשום העלבויות?>

חוצמזה הבן שלך נשמע כמו חלומה הרטוב של כל פולניה.

אגב אוכל וכמויות:
זה מחרפן אותי שאישי לא אומר אם טעים לו או לא, ואני לא יודעת אם לעשות עוד פעם בשבילו או לא (אצלנו זה גם קריטי, כי אני מבשלת המון דברים שאסור לי לאכול...).
באמת המדד הטוב ביותר הוא כשהוא הולך מייד ולוקח עוד מנה... אבל לפעמים הוא פשוט לא כל כך רעב ומספיקה לו מנה אחת, גם אם זה היה לו מאוד טעים.

ואם תשאלי אותו?
אני בלי בושה שואלת. טעים לך? רוצה עוד?
וגם כשאני מתכננת את הקניות השבועיות אני משתדלת לדעת מהן המנות העיקריות שאני מתכוונת לבשל השבוע ותמיד מתיעצת מראש. בדרך כלל יום שני בבוקר אני שולחת לו במייל מס' אופציות שנראות לי או מתכונים שאני מתלבטת לגביהם.
אני לרוב מכינה שתיים או שלוש אופציות מבושלות לשבוע כך שיש מגוון. אם לא רוצים קציצות אפשר שניצל, אם לא רוצים שניצל יש מרק.... העיקר שלא יהיו רעבים.

זה מחרפן אותי שאישי לא אומר אם טעים לו או לא,
אוף, גם בעלי. אוכל את האוכל בהבעה של מלפפון, כלומר ללא הבעה. אז אני אומרת לו ככה: רוצה שאכין מזה שוב? ואם הוא אומר כן כן ....

בטח שאני שואלת.
אבל מהתשובות שלו אי אפשר ללמוד הרבה...

בשמת

לפעמים נדמה לי שאנחנו נשואות לאותו גבר...
למדתי לשאול אותו שאלות ברורות ולאמר לו שאני מוכנה לקבל רק אחת משתי תשובות "או כן או לא ." וש"אולי" זו לא תשובה זו מילה תחילית.
ובכלל אני אומרת כל פעם ש "אולי, אפשר..., לא יודע, אממ.. אממ.. ובערך" הן לא תשובות חוקיות ולכן הן מבוטלות לאלתר.