אגוזים ופעוטות מה דעתכם

[אום_אל_קיצקיצ*]

לא מצאתי דף מתאים אבל אם יש אפשר להעביר בשמחה
העניין הוא כזה
שתי בנותי (3 ו-1) אוכלות אגוזים שונים בשמחה שלי ושלהן ואני גם רואה את זה מרכיב חשוב וחיובי בתזונה שלהן. מעולם לא חששתי שיבלעו ויחנקו או משהו דומה. יש לי חברה עם ילדות בגילאים דומים וגם אצליהן כנ"ל. לאחרונה הגדולה שלה (כאמור בת 3) מחרחרת בנשימה. הלכו לרופא רגיל, אמר אסטמה של ילדים. הלכו לרופאה אנטרופוסופית ולגמרי במקרה האבא גם הביא את קופסת הקשיו עבור הילדה. הרופאה ראתה זאת והתחלחלה. היא מסבירה, שהבעיה עם ילדים שאוכלים אגוזים היא, שעשויים לשאוף חלקיק מהאגוז דרך קנה הנשימה (כנראה יש אנטומיה שלא מפרידה בין הקנה לושט בגיל הזה ושזה מסתדר מעל גיל שש) והחלקיק התועה לא יוכל למצוא את דרכו החוצה. יכול להיות שזו הסיבה לחרחורים. הגוף הזר עלול לגרום לדלקת מקומית ואז הדרך היחידה שלו החוצה היא בניתוח בהרדמה מלאה 0-:
אני די המומה מהסיפור הזה ולא כל כך יודעת מה לעשות עם האינפורמציה החדשה. הרופאה טוענת שגם לגרד או לטחון זה לא טוב, שוב, מאותה סיבה, ושהיא מתחת לגיל שלוש לא נותנת אגוזים ודומיהם בכלל, ומעל גיל שלוש רק ברמת הטחון היטב היטב היטב.
אני ממש ממש לא רוצה למנוע מילדותי אגוזים, כי אני גם חושבת שזה מאוד חשוב לתזונה שלהן (אנחנו בבית לא אוכלים מוצרי חלב או בשר לסוגיו) ומתלבטת האם להתייחס ברצינות לדבריה של הרופאה. מה דעתכם (המלומדת והלא מלומדת)?

[זו_אני*]

לא יודעת מה לענות. גם אני נותנת לילדי ואומרת: תלעסו טוב. מצד שני הסיפור הזה לא יוצא לי מהראש כבר כמה שנים.
יש שיגידו שזה שטויות ושזו היסטריה של ההורים. מי שזה קורה לו וודאי יגיב אחרת.

[סמדר_נ*]

השריה? בישול? חמאת/חלב אגוזים?

[תזמורת_הים*]

אבל זה ידוע, הלא זו הסיבה שלא מומלץ לתת פיצוחים לילדים או סתם חפצים קטנים- בגלל סכנת שאיפה (ולא בליעה. מבליעה לא נחנקים. רק מגוף זר שחוסם את קנה הנשימה אפשר להחנק).
יש הטוענים שאם מרגילים את הילד מגיל רך מאד לחפצים קטנים בפה הוא יתרגל לא לבלוע כל דבר- יש ליונת מאמר שלם על זה- אני לא מאמינה בזה כי כאמור הבעיה היא לא בליעה אלא שאיפה לקנה הנשימה באופן לא רצוני.
באופן אישי- נותנת אגוזים, אך במשורה, והתחלתי בגיל יחסית מאוחר.
אפשר להציע חמאות אגוזים, ולדעתי גם אגוז טחון לאבקה למשל בצורת כדור אנרגיה עם תמרים למשל כבר יכול להחשב בטוח.

[אורי_יורמן*]

הגוף הזר עלול לגרום לדלקת מקומית ואז הדרך היחידה שלו החוצה היא בניתוח בהרדמה מלאה

עד כמה שידוע לי, יש שיטות ברפואה ההוליסטית ל detox של הריאות, בדרך כלל על ידי תרגילי נשימה ספציפיים

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יש הטוענים שאם מרגילים את הילד מגיל רך מאד לחפצים קטנים בפה הוא יתרגל לא לבלוע כל דבר- יש ליונת מאמר שלם על זה- אני לא מאמינה בזה כי כאמור הבעיה היא לא בליעה אלא שאיפה לקנה הנשימה באופן לא רצוני.
אני דווקא מאמינה בזה, אבל בכל זאת לא נותנת אגוזים, כי בהם הסכנה היא גם מגרגיר קטנטן.
אבל אבן או עלה אני כן נותנת לתינוק למצוץ/לכרסם

הסיפור הזה לא יוצא לי מהראש כבר כמה שנים.
גם אני מתייחסת אחרת לגמרי מאז שקראתי אותו לבני נתתי קשיו כבר בגיל 3 או קודם. עם התינוק אקפיד יותר ואתן רק בסביבות גיל 5.

עד כמה שידוע לי, יש שיטות ברפואה ההוליסטית ל detox של הריאות, בדרך כלל על ידי תרגילי נשימה ספציפיים
אולי לדיטוקס מנוזלים. לא נראה לי סביר שאפשר לנשוף גרגרים מוצקים החוצה.

[יוטי_בעיר*]

אני לועסת להם (לה כשהיתה קטנה יותר ולו עכשיו כשהוא בן שנתיים) ואז זה לא אבקתי ויבש (אלא רטוב ודביק עם הרוק של אמא ) וקשה יותר לשאוף את זה.
אפשר לטחון אותם ולהוסיף שמן אגוזים או שמן שקדים וזה יוצא ממרח בריא וטעים שגם אי אפשר גם אותו לשאוף.
אפשר גם להוסיף שקדים או אגוזים טחונים לתבשילים.

[אורי_יורמן*]

אולי לדיטוקס מנוזלים. לא נראה לי סביר שאפשר לנשוף גרגרים מוצקים החוצה.
מממם.. יכול להיות. ולמה זה? כי זה נדבק לדפנות?

בכל אופן, יש לי נטיה לקחת בערבון מוגבל טענות של רופאים בנוסח "לא ניתן להוציא X מאיבר Y בלי ניתוח", כאשר X יכול להיות חפץ, חומר, ליחה.. כל דבר.
בהרבה מקרים זה מתגלה כלא נכון בעליל

[טליה_אלמתן*]

http://ootips.org/horut/choking.html

[התפוז_האורגני*]

אופס. אצלנו בן שנתיים ותשע מטחנת אגוזים. מנער ענף פקאן עם מטריה ודופק עם אבן את הנשורת ואוכל. אוכל זיתים. הצעתי לו להכניס את כל הזית לפה ולפלוט את הגלעין. הוא עזה את זה כמה פעמים אבל כנראה עדיין מרגיש בטוח יותר לכרסם אותם מסביב כמו סנאי.
שאלות-
מה ההבדל בין מיקרון של אגוז למיקרון של במבה או של פתי בר?
מה בדיוק מתפתח בקנה ובושט רק בגיל 6? מכסה בית הקול? זה תמיד בגיל 6? אולי כדאי ללכת לרופא ולבקש בדיקה, יש ילדים עם התפתחות מאוחרת שיקבלו אישור רפואי לאגוזים רק בגיל 8, ויש כאלה שכבר בגיל 5 יכולים להתחיל לחגוג?
אה, ובשביל מה יש שיעול? והורה קשוב? ופתגם יפה "אין משיחין.."?
ליתר ביטחון חיפשתי עכשיו ומצאתי את food]זה choking[/po]/. אולי מכאן הרופאה מגיעה. ההמלצה הרפואית היא להיזהר עם אגסים ולא לתת צימוקים.
טוב כל אחד פולני במשהו ואינדיאני במשהו אחר (-:

[ניצן_אמ*]

מה ההבדל בין מיקרון של אגוז למיקרון של במבה או של פתי בר?


וזה בלי להכנס להתפתחות ושליטה של הסוגרים בבית הבליעה והושט והקשר ליכולת לצלול, ליכולת להשתעל החוצה (לא גוטה, הם לא נחנקים עכשיו, הם משתעלים, זה בדיוק להיפך מלהחנק.) ועוד.


טוב כל אחד פולני במשהו ואינדיאני במשהו אחר
אותך ל גריינים בצ'יק צ'ק

[אנד_לוסיה*]

אוי. עכשיו נלחצתי מהסיפור ההוא. אצלנו בת שנה וחמישה אוכלת קשיו פיסטוק זיתים ותמרים (אמנם היא מקרה מיוחד: גם דברים שהיא אמורה לבלוע היא יורקת...). בהתחלה לא רצינו לתת לה אבל היא רואה את כולם אוכלים, והרימה את התקרה מצעקות ומחאות. על זיתים היא ממש משוגעת, ומעדיפה עם החרצן. תמיד בהשגחה, לעולם אינה בולעת את החרצן. לעומת זאת תפוח, מיי גוד, זה באמת גורם לה כל פעם לחנק קל ושיעול. אבל בסוף היא מוציאה את זה. אז מה, עכשיו לא להרשות לה? כי אני דווקא מבינה מה ההבדל בין גרגירון של אגוז לגרגירון של פתי בר. השני נמס, הראשון לא.

[דניאלה*]

מה דעתכם (המלומדת והלא מלומדת)?
כשהעניין נהיה רלוונטי עשיתי תחקיר-אינטרנט קטן ולאור הממצאים (שאותי הפחידו ושכנעו) החלטתי לא לתת.
עד גיל שלוש בערך לעסתי לה אגוזים ואז זה לא אבקתי ויבש (אלא רטוב ודביק עם הרוק של אמא ) וקשה יותר לשאוף את זה.
אמנם ההמלצה היא עד גיל חמש אבל היתה לי תחושה מהתבוננות בה שבגיל שלוש היא בשלה הרבה יותר להתמודד עם זה והתחלתי לתת.
בהתחלה תמיד הזכרתי שצריך ללעוס טוב ורצוי לשבת ולא להסתובב עם זה.
לקטנה אני כמובן לועסת (אבל לה עוד בכלל אין מספיק שיניים להתמודד עם זה אז זה לא רלוונטי לתת בכלל) וגם נותנת טחון. אם זה מעורבב בדייסה או משהו נוזלי/משחתי וכו' אז אני הרבה יותר רגועה.

מה ההבדל בין מיקרון של אגוז למיקרון של במבה או של פתי בר?
ממה שהבנתי יש הבדל מהותי ביותר.
האגוזים עלולים להיתקע במערכת הנשימה, לספוח נוזלים ולהתנפח ו זה בעצם מה שבעייתי, בעוד שסוגי מזון אחרים לא "מתנהגים" כך.
ואחד הדברים שהכי הפחידו אותי, ושגם לא הייתי מודעת להם, זה שלא מדובר על סכנת חנק מיידית, אלא על דבר כזה שיושב ויושב ומתפתח וקשה לעלות עליו.

[tאמא*]

מה ההבדל בין מיקרון של אגוז למיקרון של במבה או של פתי בר?
לפי מה שהבנתי ההבדל הוא בחומר אגוז או פיצוחים אחרים יכולים להישאר במקום ולהתנפח זו גם בסיבה שלא תמיד ניתן להבין מה הבעיה. כי אם הילד אכל מיקרון של פיצוחים עד שזה יתנפח ויחסום את דרכי הנשימה יקח כמה ימים.. גם אם זה גרגר קטן טחון. אבל במבה או פתי בר נמסים ולכן פחות מסוכנים.
גם במבה לא ניתן לילד בן שלושה חודשים לדוגמא.
אני לא הייתי לוקחת סיכון.

[התפוז_האורגני*]

_ממה שהבנתי יש הבדל מהותי ביותר.
האגוזים עלולים להיתקע במערכת הנשימה, לספוח נוזלים ולהתנפח ו זה בעצם מה שבעייתי, בעוד שסוגי מזון אחרים לא "מתנהגים" כך.
ואחד הדברים שהכי הפחידו אותי, ושגם לא הייתי מודעת להם, זה שלא מדובר על סכנת חנק מיידית, אלא על דבר כזה שיושב ויושב ומתפתח וקשה לעלות עליו._
אם זה נכון (נשים חתיכת אגוז במים וחתיכת במבה במים ונראה (-: ) אז אוקיי. אבל אם נכנסת חתיכת אגוז ו{{}}הגוף הזר עלול לגרום לדלקת מקומית ואז הדרך היחידה שלו החוצה היא בניתוח בהרדמה מלאה , אז זה בטח קורה אחרי שהפירור או החתיכה כבר לא "השתועלו" החוצה איזה כמה זמן, והספיקו להתנפח. למה לא לקחת לרופא הרבה לפני שזה הופך לדלקת? ...אלא אם מערכת הנשימה עלולה שלא לזהות גוף זר בקנה, כשהוא בגודל לא מיקרוני, מה שנראה לא סביר.

האם הסכנה היא שפירור קטן מכדי שיפעיל שיעול יגיע למערכת הנשימה ויספח נוזלים ויביא לדלקת?
אני לא מנסה להמעיט בערך הסכנה (שאם בכלל, אז רק התחלתי להבין), אני שואל מישהו שיכול לענות או אפילו לבסס בקישור.

ולדבר השני - אם כל זה נכון, אז אפשר להבין טענה שמי שלא יודע ללעוס טוב מזון מוצק או או אוכל תוך כדי ריצה או נוהג ללעוס בשכיבה ולדבר - שיתרחק מאגוזים. מה בדיוק קורה בהתפתחות ה{{}}אנטומית של הילד שהופך אותו לכשיר פתאום? לא ברור שזה עניין של תחושה מהתבוננות (וגם קשור לאימונים בחתיכות קרטון או פרווה בגיל צעיר יותר)?

ניצן מ תודה (למרות שבחרת במשפט גזעני ולא תקני (-: )

[אחת*]

מה בדיוק קורה בהתפתחות האנטומית של הילד שהופך אותו לכשיר פתאום? לא ברור שזה עניין של תחושה מהתבוננות (וגם קשור לאימונים בחתיכות קרטון או פרווה בגיל צעיר יותר)?
למיטב הבנתי, מערכת הבליעה והשסתום שאמור לסגור מעבר של מזון לקנה הנשימה עדיין אינם מפותחים דיים עד גיל 5 או 6 ולכן הסכנה גדולה יותר.
זה לא סותר כמובן את העובדה שככל שהילד שולט טוב יותר באוכל - מיומן בלעיסה, בליעה וכו' - כך פוחתת הסכנה עוד יותר. אינטואיטיבית נראה לי שבגיל שנתיים זה יהיה יותר מסוכן מאשר בגיל שלוש, ובגיל ארבע עוד פחות וכו'

[לי_צ'י*]

למה לא לקחת לרופא הרבה לפני שזה הופך לדלקת?

תפוז
לדעתי הבעיה היא שלא תמיד מזהים שיש משהו תקוע.
וגם אגוזים שונים יכולים לגרום לסימפטומים שונים. פקאנים למשל יכולים לעשות דלקות ריאה חוזרות ואילו בוטנים יכולים לגרום לציפצופים. זה לא שהרופא יכול בשמיעה חיצונית לדעת אם תקוע משהו ואיפה. כך אני הבנתי.

[איל_גיא_חיים*]

ליתר ביטחון חיפשתי עכשיו ומצאתי את זה.
מתוך הקישור:

"נקניקיה- עקב מרקם חלקלק שנוטה לספוח נוזלים ולהתנפח וצורה עגלגלה, נקניקיות הינו מוצר המזון שקשור למקרים של חנק יותר מכל מוצרי המזון האחרים."

[יעלי_לה]

מממם.. יכול להיות. ולמה זה? כי זה נדבק לדפנות?
מה ההבדל בין מיקרון של אגוז למיקרון של במבה או של פתי בר?

באתי לכתוב ואז ראיתי שכבר ענו:
האגוזים עלולים להיתקע במערכת הנשימה, לספוח נוזלים ולהתנפח ו זה בעצם מה שבעייתי, בעוד שסוגי מזון אחרים לא "מתנהגים" כך.

אני נתתי לעוס עם רוק עד גיל שנתיים וחצי בערך,
מכיוון שהבן הפרטי שלי ממש "מקצועי" בשליטה על מה שיש לו בפה, באיזשהו שלב התחלתי לתת אגוזים שלמים עם תזכורות חוזרות ונשנות ללעוס את זה עד שזה הופך לדייסה בפה ורק אז לבלוע.
עכשיו הוא בן ארבע וחצי ואני כבר נותנת לו לאכול חופשי, בתנאי שהוא יושב ולא משתולל תוך כדי אכילה.

פעם הייתי אצל חברה והבן שלה אכל פקאנים, פתאום הוא התחיל להשתנק וכולנו נלחצנו נורא. היא הזעיקה מהר את אחיה הרופא להתייעצות אם צריך מיון או לא, הוא הקשיב לריאות בסטטוסקופ ואמר שהן נקיות ואפשר להירגע. מאז היא לא נותנת לו יותר אגוזים.

מאותו ארוע אני מסיקה שכשיש חשש לשאיפת אגוז, אולי אפשר באמת קודם כל ללכת לרופא שיקשיב לריאות.
הבעיה מתחילה כשהשאיפה לא קורית באופן דרמתי עם השתנקות ואז לא מבחינים בה עד שמאוחר מדי. וזה באמת מסוכן מאוד.

ועוד דבר אחרון - מאיפה המידע הזה על משהו במערכת שלא מתפתח עד גיל X?
לא חושבת שזה נכון (כמובן ייתכן שאני טועה).
עובדה שהאזהרה של בטרם משתנה כל הזמן. פעם זה היה עד גיל 3, אח"כ עלה ל-5, יש דברים שמזהירים לא לתת עד גיל 8 (!), וממה שהבנתי הם משנים את זה כל פעם שילד נחנק בהתאם לגיל של הילד שנחנק.

[ניצן_אמ*]

מה בדיוק קורה בהתפתחות האנטומית של הילד שהופך אותו לכשיר פתאום?
הרבה תרגול. עם חפצים קטנים ואגוזים ואבנים. בלעדי תרגול, לא יקרה הרבה. רק יהיו ילדים שהגוף שלהם לא התמודד עם זה בצורה תקינה והרבה הורים שיושבים מול פעוטות ותינוקות שכל גופם מכוונן לנסות דברים עם הפה בלחץ-לחץ-לחץ...
הבעיה היא לא באגוזים ובנקניקיות (טוב, אולי כן בנקניקיות) הילדים שנחנקים הם לא פעם אלה שהכי נזהרים איתם. אלה שלא יצא להם לגלגל גולות בפה מגיל 8 חודשים (ביקר לי) אלא אלה שחיפפו בוטן באיזה יומולדת.

[שני_צו*]

אנחנו נותנים אגוזים, הוא אוהב בעיקר קשיו, מגיל שנה וקצת.

יונק מצטיין מלידה. לא קיבל מוצץ/בקבוק.
מגלגל בפה מגיל חצי שנה לערך כל דבר קטן שעבר תחת ידו (טוף/גולות/ראשים של אנשי לגו וכן הלאה..) בריכוז, ברצינות, ובתענוג. כמו המון תינוקות אחרים שאני מכירה.

בגיל שנה בערך זה עבר לו. אבל לא לפני שהגיע לרמות מומחיות מעוררות התפעלות- קיבל ברנפלקס וצ'יריוס מעורבבים. ירק את הברנפלקס בלי לאבד ולו פתית צ'יריוס אחד.
אפשר שבלע אי אלו חרצני זיתים. או שהם מסתתרים ביחד עם גרב אחד מכל זוג יפה שקיבל.

מפחיד לאללה למי שלא רגיל.
מצד שני, אני לא רואה הבדל בין סיפורי זוועה על שאיפת אגוזים, לסיפורי זוועה על לידות שהסתבכו. הכל קורה. באמת. גם האסון עם הפעוט שנחנק מבננה קרה באמת.

[לי_צ'י*]

_מפחיד לאללה למי שלא רגיל.
מצד שני, אני לא רואה הבדל בין סיפורי זוועה על שאיפת אגוזים, לסיפורי זוועה על לידות שהסתבכו. הכל קורה. באמת. גם האסון עם הפעוט שנחנק מבננה קרה באמת._

ולפני כמה חודשים אישה מבוגרת נחנקה למוות מלחמניה,
באמת מעניין אותי לשמוע סטיסטיקות בתחום האגוזים

[אום_אל_קיצקיצ*]

הילדים שנחנקים הם לא פעם אלה שהכי נזהרים איתם
אינטואיטיבית גם אני חושבת כמו ניצן ולכן במידה מסויימת יותר מסוכן לא לתת (-; כי אז אין צ'אנס לתרגל...
מצד שני, הסיפור שזו אני הביאה מעורר חלחלה (היא גם היטיבה לכתוב אותו) ולא עוזב אותי, למרות שלא הבנתי מכל הסיפור איך בסוף הם הגיעו למסכנה שסיבת המוות היתה שאיפה של אגוז, הרי בהתחלה הם חשבו שזה ברונכיט. נתיחה אחרי המוות אולי? לא ממש הבנתי. זה חשוב לי כדי להשתכנע שזו באמת היתה סיבת המוות.
תודה לכל מי שהציע שיטות להאכיל באגוזים טחונים בתוך מזונות אחרים, אבל הבעיה לא מתחילה ונגמרת כאן. הבנות שלי (אני מניחה כמו הרבה ילדים אחרים) ישמחו מאוד לאכול אגוזים, במיוחד ישר מהעץ, אבל לא יגעו בחלבים וממרחים למיניהם. בנוסף, מה עכשו, נאכל אגוזים בסתר מהם? או לחילופין נאכל ונגיד להן שלהן אסור? אין אצלינו בבית דבר כזה. ההורים לא אוכלים מזונות שלא מותרים לילדים (אצל סבתא וסבא יש דבר כזה "למבוגרים מותר ולילדים אסור" למשל קפה ושתיה חריפה. בעיני זה מוסר כפול כי הרי ברור שהדברים האלה שאסורים לילדים מאוד לא מומלצים גם למבוגרים) מה שמותר להורים מותר גם לילדים. יש לנו עץ פקאן עצום בחוץ. מה, מעכשו הוא מחוץ לתחום?
בשורה התחתונה כנראה לא מספיק השתכנעתי כדי להצליח לאסור בצורה נחרצת. אני עוד יושבת על הגדר.

[פלוני_אלמונית*]

ממה שאני הבנתי ההבדל באנטומיה הוא כזה: ישנו שסתום שפותח את הושט לנשימה/מעבר מזון. אצל ילדים עד גיל 5 ישנו לצד השסתום סוג של כיס שנסגר לקראת גיל 5 בכיס הזה עלולה להיתקע חתיכת מזון, לספוח אליה מים ולהתנפח כך שזה יפריע לפעולת השסתום ויחסום את קנה הנשימה (ממש לא בטוחה בדיוק התיאור של אולי הוספתי דברים מדימיוני לדברי הנטורופת שהסביר לי את המנגנון). בגלל השוני באנטומיה לפי מיטב הבנתי אין זה קשור עד כמה הפעוט מיומן בלעיסה ובבליעה, זו לא אותה סכנת חנק כמו אצל אדם בוגר. גם אנחנו המבוגרים לא תמיד לועסים טוב ואולי בולעים חתיכות גדולות יותר של אגוזים לדוגמא אבל אצלנו אין את הכיס הזה שבו זה יכול להיתקע. זה מה שאני הבנתי, אני נמנעת לתת אגוזים לבתי בת השנתיים, לפעמים אני מכינה במאכלים הודיים משהו עם חמניה וקשיו טחונים ובודקת שהטחינה יצאה בלי גושים וגם אז אני לא לגמרי שקטה עם זה. וגם אני התחלתי להתייחס לכל זה ברצינות רבה יותר בעקבות הסיפור שהובא למעלה.

[איל_גיא_חיים*]

_ולפני כמה חודשים אישה מבוגרת נחנקה למוות מלחמניה,
באמת מעניין אותי לשמוע סטיסטיקות בתחום האגוזים_
גם אותי
אבל הנה הסטטיסטיקה היחידה שראיתי:

"נקניקיה- עקב מרקם חלקלק שנוטה לספוח נוזלים ולהתנפח וצורה עגלגלה, נקניקיות הינו מוצר המזון שקשור למקרים של חנק יותר מכל מוצרי המזון האחרים."

[גלי_לבנדר*]

אני רק שמעתי שהעניין באגוזים ופעוטות הוא אלרגיה שמאוד קל לקבל
ושזו משפיעה על דרכי הנשימה.

[התפוז_האורגני*]

טפו טפו טפו
חיפשתי איזה ביסוס לטענה שמשהו פיזיולוגי חדש קורה לילד בגיל 6 באזור הלוע. לא מצאתי כלום, חוץ מטענה שרפלקס הבליעה לא מפותח דיו בילדים מתחת לגיל 5 (בדף עבודה של מורים לביולוגיה). לא מסכים עם זה.
מצאתי מאמר מתחום קלינאות התקשורת בנושא רפלקס הבליעה. הנה חלק:

"סימנים לבעיית בליעה אצל ילדים:

1. קושי במעבר ממזון נוזלי למוצק.
2. הקשתת או הקשחת הגב בזמן בליעה.
3. חוסר נוחות או דריכות במהלך האכלה.
4. סירוב לאכילת מרקמי מזון שונים.
5. זמן האכלה ארוך במיוחד (יותר מ- 30 דקות).
6. ריור מרובה או נזילת מזון מחוץ לפה בזמן אכילה.
7. קול נשיפתי או מחוספס.
8. שיעול בזמן הארוחה.
9. דלקות ריאה חוזרות.
10. קושי בתיאום בין אכילה לשתייה.
11. יריקה מרובה.
12. קצב גדילה נמוך מהמצופה.
13. הקאות לאחר האוכל. "

שוב אני אשמח לקבל ביסוס לזה שבאופן פיזיולוגי ונורמטיבי קיימת התפתחות מאוחרת של אזור הלוע אצל ילדים. ההבדל היחיד שאני מודע לו בינתיים הוא פחות שיניים טוחנות מאחור אצל פעוטות, וכל מה שזה אומר זה יותר זמן טחינה. כמובן שהתינוק צריך להיוולד לתוך עולם של חפצים קטנים, הושט הפה וטעם אותם.

נ.ב שמתי שבריר פקאן במים הבוקר. עדיין אין תפיחה. אין פה איזה דוקטור?

[התפוז_האורגני*]

הנה דיון שכבר היה פה בנושא

סכנת חנק (2008-04-23T08:10:14)

הנה אסמכתא כלשהי להבדל האנטומי בין מבוגר לילד:

"מכסה הגרון (אפיגלוטיס) סוגר את הקנה בזמן הבליעה ומונע כניסת גופים זרים אליו, זהו רפלקס הבליעה הגנתי

• ישנם הבדלים באנטומיה בנתיב האוויר בין מבוגר לילד: האפיגלוטיס לא נסגר עד הסוף אצל ילדים, קיימת סכנה שגוף זר ייכנס לקנה הנשימה.
• אצל תינוקות המנגנון אינו מפותח דיו דרכי נשימה תחתונות הקנה מתחיל מקופסית/תיבת הקול "

נותרתי מהורהר, אני הולך לראות אם הפקאן תפח לי (-:

[ניצן_אמ*]

הולכים להיות פה תיאורים גרפיים, אז לא לבעלי בטן רכה.

לעניין ה"כיס", גם לי יש כזה. ולפעמים (לעתים רחוקות) נתקע לי שם משהו ומתנפח. זה ממש לא נעים ומתחילים אצלי סימפטומים של צינון. אחרי כמה ימים הגוף דואג לעטוף את זה במין ליחה רירית כזו וזה נפלט. בלעכס. אבל, כאילו, זה עובד.
עוד לעניין הכיס, יש כאלה גם במעיים (דיברטיקולום) ויכולים להתפס שם דברים, ולהשאר ולעשות דלקות. כן כן. אז מה? נפסיק לאכול לגמרי?
בקיצור, כטיעון, זה לא משכנע.

את סיפור הזוועה מהקישור אני מכירה כבר הרבה זמן. זו ראייה סופר אנקדוטלית וזה קרה לפני מליון שנה. אם כבר, זה שזה כזה סיפור עתיק, אפילו אם התוצאה היתה הרת אסון, אמור להרגיע ולא להלחיץ. לא? זה אומר שהמידע מבוסס על אנקדוטה נדירה וממש לא על סטטיסטיקה נפוצה.
כשתינוקות ופעוטות מתים או נפגעים בצורה קשה זה לגמרי נורא ומזעזע וזה תמיד תמיד נוגע לנו בפחדים הכי עמוקים וגורם לנו לעשות דברים לא רציונאליים במיוחד. וזה בסדר גמור. באמת. זה רק לא הגיוני. אז או שהולכים עם זה עד הסוף ואומרים "קראתי פעם משהו, וזה עשה לי כל כך רע... וזה בכלל לא רציונאלי, אין לי בעצם סיבה טובה חוץ מהפחדים שלי, ואני מפרגנת לעצמי את זה." אז סבבה לגמרי. אבל להתחיל לעשות מזה משנה סדורה מלווה בסיפורים על חנק והתנפחויות וכיסים שנסגרים בגיל חמש ולנסות להפחיד את כל הסביבה בלי שום סיבה אמיתית, זו כבר עבודת שטח מאומצת של רב-סרן שמועתי, ומול זה אני אצא חוצץ.

כי קורים המון דברים בכל העולם, ואפשר לשבת ולרעוד מתחת לשמיכה ולא לעשות שום שום שום שום דבר שיכולה להיות לו תוצאה בעייתית בסבירות סופר נמוכה.
זה מזכיר לי שיש ז'אנר כתיבת סיפורי זוועה כאלה בפורומים של אמהות בארה"ב. זה מתחיל בפסטורליה, ממשיך בילד שכמעט נופל מהחלון וברגע האחרון ניצל ממוות נוראי בזכות אמא שלו, ובסוף מלא בהטפות (ובטלפונים של מתקיני סורגים )

[ניצן_אמ*]

# ישנם הבדלים באנטומיה בנתיב האוויר בין מבוגר לילד: האפיגלוטיס לא נסגר עד הסוף אצל ילדים, קיימת סכנה שגוף זר ייכנס לקנה הנשימה.
מבוסס על אילו ילדים? ובאותה המידה לילדים יש GAG הרבה יותר קדמי מאשר למבוגרים ורפלקסי הפליטה שלהם הרבה יותר יעילים.
אם משלבים את זה שפעם היו דוחפים לתינוקות דייסה בכפית על ידי זה שהורידו להם את הלשון למטה ועקפו את הרפלקס ואת זה שלא נתנו להם בכלל בכלל להכניס כלום לפה אחרת, לא פלא שילדים נחנקו מעצמים קטנים.

[ניצן_אמ*]

האפיגלוטיס לא נסגר עד הסוף אצל ילדים
אגב, למיטב ידיעתי זה כדי לאפשר להם לנשום בזמן הנקה (לא בשניה שהם יונקים, הם מסנכרנים את זה). אבל יכול להיות שאני מבלבלת שתי פיסות מידע. אני אשמח אם מישהו יאשש.

[תמי_גלילי*]

אני מהמפלגה של ניצן, מהסיעה עם הפאניקה שלא מתיימרת להיות רציונלית . שאלה והצעה - אוכלי חי נוהגים להשרות את האגוזים ולייבשם כדי להקל על עיכולם. למי שזה חשוב לה לתת אגוזים לפעוטות, אולי כדאי לתת להם אגוזים מושרים אך לא מיובשים, שכבר ספגו את כל המים שהם יכולים לספוג והם גם רכים יותר. העיכול הקל יותר יהיה בונוס. מה דעתכם?

[בריג'י_נומושי*]

דעתי הי שאם לא בא לך להגיע לחדשות תרסקי אותם.יאמי1
קישטה היסטריה

[בריג'י_נומושי*]

כבד לכבד! לכולם! אז אולי לא להגיש ב'שוטף'?

[ניצן_אמ*]

מה דעתכם?
דעתנו ש.. מה אכפת לך מה אחרים עושים? זה יכול להיות טקס מעניין להרגעת אמהות, אבל זה באמת לא הגיוני. מדובר במפעל חיים שלם של נשים מדור האמהות שלנו ששום השרייה לא תעצור אותן כשהן בשוונג. "מה את נותנת לו?! אגוזים??? " - "כן [אמא/סבתא/דודה/קרציה מציקה מהרחוב], אבל הם מושרים!" - "אז מה אם הם מושרים?? את יודעת שהבת של [השלימי שם של קרובת משפחה שמעולם לא שמעת עליה או קולגה מהעבודה של הספתהשלי] השרתה כל יום ובסוף הסתבר שהילד מת מהנוזלים שהאגוז ספח????????"

את יודעת מה חתיכת בשר קטנה יכולה לעשות לריאות? ריקבון מחריד שאללה יוסתור. שלא לדבר על עלים ירוקים, מנגו, בננה ומלון, דבש וקינמון. זוועה! זוווועעעההה! רק דייסהסולת מעוכה עם סוכר בכפית עד גיל שלוש. שלא יבלבלו אותך עם עובדות.
זה פשוט לא קשור לספיחת נוזלים, ולא לכיס בגרון, ולא לגיל, ולא לריאות, ולא לאפיגלוטיס, ולא לעובשים קטנים שבין הקיפולים ולא לשום דבר הגיוני. רק למטורפות ההן שחיות בתוך סיפורי זוועה ולא ינוחו עד שכולם ידבקו בהן בחרדות.
מישהו צריך להגיד את זה אחת ולתמיד

<מזל שיש איתי מישהו במפלגה לא לאורך זמן, הא? >

[עוברת_אורח*]

רק למטורפות ההן שחיות בתוך סיפורי זוועה ולא ינוחו עד שכולם ידבקו בהן בחרדות.
טוב, זו בטח השעה המאוחרת אבל הוצאתן ממני את החלסטרה.
סיפורי זוועה על תינוקות שנתנו להם תמ"ל בביה"ח ומזה הם חטפו את כל הצרות שבעולם זה מידע מבוסס, וילדים שחיסונים עשו להם נזקים בלתי הפיכים זה ממצא מדעי, אבל סיפור על תינוק שנחנק מאגוז זה שמועות והפחדות? איך זה?
אי אפשר לקבל כל סיפור שמחזק את הצד שלנו כאילו הוא הוכחה ניצחת ולבטל כל סיפור שמחזק את הצד השני (הממסד/הרופאים/טיפת חלב/משרד החינוך/אורחים יקרים וכנסת נכבדה).

[ניצן_אמ*]

הו הו.
קודם כל מספרים. סטטיסטיקה.
שנית - סיבתיות של ממש לעומת המצאות חסרות שחר של דודות מסיינטיפיק-המכולת-השכונתית.

מי אלה אלה שהוציאו ממך את החלסטרה? אני אביא להן מכות.
אי אפשר לקבל כל סיפור שמחזק את הצד שלנו כאילו הוא הוכחה ניצחת ולבטל כל סיפור שמחזק את הצד השני (הממסד/הרופאים/טיפת חלב/משרד החינוך/אורחים יקרים וכנסת נכבדה).
איפה האנשים האלה שעשו ככה? אני נלחמת בהם בחורמה כבר הרבה זמן, נראה לי שכולם ברחו.

[רוניתה_פיתה*]

אני נותרתי מבולבלת, ואף מופחדת.
הבן שלי בן שנה ותשעה חודשים. תמיד הכניס מה שבא לו לפה (אלא אם כן פתאום נלחצתי, ואז ידעתי שתרגול "נקי" כבר לא ייצא מזה).
והוא אוכל אגוזים (בעיקר פקאן, שיש פה למכביר) שלמים, וגם טחונים בתוך ממרחים ומשקאות, להעשרת התזונה.
אז "חתיכות קטנות" הן לא הטיעון שמפחיד אותי.
מה שכן מפחיד אותי, אחרי שקראתי את סיפור הזוועות "ההוא", זה גורם ההפתעה. בני התחיל להשתעל אתמול, שיעול יבש. אני חושבת שהוא מגיב לטאטוא המאסיבי שעשינו יחד לשטיח, אבל איך אוכל לדעת שלא מדובר בפירור אגוז שנתקע מתישהוא? (לקחת אותו לבדיקה פולשנית לא נראה לי סביר בשלב הזה). בסיפור "ההוא" חלפו שלושה חודשים עד למותו הפתאומי של הילד (אני מודעת לכך שהמשפט האחרון נשמע אבסורדי), ובבדיקות רגילות הרופאים לא איבחנו את הסיבה לשיעול. פער הזמנים בין הגורם לתוצאה השאיר אותי עם תחושת מה של אין אונים. הלא אם יש השתנקות/שיעול בזמן האוכל, אפשר לדבר על רפלקסים מתורגלים או לא, או על אוכל מותאם או לא, לכן גם סיפורי הענבים והנקניקיות (רחמנא ליצלן (-:{{}}) לא נראים לי מאותו הז'אנר של האגוזים בכלל.
אבל פ-ת-א-ו-ם למות ככה מחנק, באמצע השינה? זה בהחלט "נוגע לי בפחדים העמוקים".

[לי_צ'י*]

רוניתה,
לדעתי זה לא קורה פתאום מתוך שינה, יהיו לפני זה דלקות ריאה חוזרות ובעיות נשימה שונות.
ובכלל יש יותר סיכוי לזכות בלוטו, כנראה גם למי שלא משתתף בהגרלה.
אבל אני מבינה אותך, אני נותנת גם מגיל צעיר אגוזים, קשיו, בוטנים אבל כשחולים אני מצליחה לייסר עצמי לכמה רגעים שזה מהאגוזים (עברנו עכשיו כנראה שעלת, אז היו לי הרבה הזדמנויות) (-:

[ניצן_אמ*]

אבל כשחולים אני מצליחה לייסר עצמי לכמה רגעים שזה מהאגוזים
מדהים כמה שהעניין הזה טבוע עמוק. אפילו מי שנותנת אגוזים מרגישה שהיא בעצם אינדיאנית, ובכל פעם שהילדים משתעלים מתעוררת בה הפולניה... <רק משתמשת בדימויים של התפוז, אני קוראת את עצמי לסדר!>
אני מציעה לשם התרגיל לבחור משהו שרירותי אחר ולהמציא לו סיבות מחניקות ומשעילות ולהכנס להיסטריות בגללו. רצוי משהו פחות יומיומי, כדי שזה לא יהווה טרדה גדולה מדי.
<עוד לא התאוששתי מזה שלפני הרבה שנים איזה אמא לא נתנה לאיזה ילד עוגת שוקולד כי היו בה אגוזים טחונים לאבקה. שום היגיון לא היה בזה. הוציאה לו מהפה אחרי ששמעה שיש בפנים חמאת אגוזים כלשהי. אשכרה.>

[יעלי_לה]

מחשבה שעלתה לי אתמול:

אגוזים באים עם קליפה די קשה לפיצוח. אולי יש מתאם כלשהו בין יכולת של ילד לפצח אגוז ובין המוכנות שלו לאכול אותו בבטחה.
אולי לא צריך לתת להם אגוזים מקולפים. שילמדו לקלף בעצמם, ועד אז - יקבלו את חומרי התזונה החשובים האלה בתיווך הציצי...
(מסקנה לילדים הבאים... )

[יעלי_לה]

<אגב, המחשבה הזאת עלתה במחשבתי בעודי צופה בבן הארבע-ועוד-לא-חצי שלי מפצח גרעינים בהתלהבות>

[איל_גיא_חיים*]

http://www.facebook.com/photo.php?pid=3 ... 0839820188
זה אמיתי וזה מתיחס לסטטיסטיקה ששמתי מקודם

[טלי_מא*]

איל,
לא לכולם יש כרטיס פייסבוק, הנחוץ לקריאת חומרים מהפייסבוק.
עדיף לכתוב תקציר של מה שאתה רוצה להראות, עם קישור לסימוכין.
כך אתה גם מסביר בעצם מה רצית להגיד בהבאת הקישור.

[טלי_מא*]

באשר לדיון כאן - אני חושבת שהנקניקיות אינן רלוונטיות בכלל לדיון באגוזים.
אין דין מוצר מעובד שיצא ממפעל ואוכלים אותתו בעטיפת פלסטיק, כדין מוצר טבעי.
זה לא כדי לומר משהו על האגוזים, רק שאין לבחון אותם אל מול מקרה הנקניקיות.

(זוכרים שבוש נחנק מבייגלה?)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אגוזים באים עם קליפה די קשה לפיצוח. אולי יש מתאם כלשהו בין יכולת של ילד לפצח אגוז ובין המוכנות שלו לאכול אותו בבטחה.
גם את צודקת

[ניצן_אמ*]

השתגעתן? לתת לתינוק אגוז עם קליפה??? ישר הפירורים מהקליפה ייכנסו לו לכיס בגרון ויתנפחו לו והוא ימות משיעולים וחרחורים. אותכם לאפיגלוטיס!
<שלי מפצחת מגיל זעיר. כל אחד והמיומנויות שלו. >

[ג'וניפר_והמשפחה*]

מה ההבדל בין מיקרון של אגוז למיקרון של במבה או של פתי בר?
הם מסיסים במים (או רוק, או נוזלי גוף על בסיס מים), לעומת אגוז שהוא שומני למדי, ולא מסיס בכל מקרה.
לגוף קל יותר למוסס ולשטוף במבה או פתי בר. אם אגוז ייתקע איפשהו, הוא לא יתמוסס, הוא יצטרך לזוז משם בדרך מכנית כלשהי, שלא תמיד אפשרית.

האגוזים עלולים להיתקע במערכת הנשימה, לספוח נוזלים ולהתנפח ו זה בעצם מה שבעייתי, בעוד שסוגי מזון אחרים לא "מתנהגים" כך.
אני לא חושבת שהאגוז הוא מה שיתנפח. גם אני עשיתי בזמנו את ניסוי האגוז במים, לא זז כלום.
מה שכן, אם נוצרת דלקת באיזור, הרקמות מסביב עלולות להתנפח. וככל שמימדי הדלקת יגדלו, כך גם אותן רקמות וכיוון שהמקום שלהן מוגבל, נשמע לי יותר הגיוני שההתנפחות מהדלקת סתמה את קנה הנשימה במקרה הנ"ל, ולא אגוז שספח מים.

עם זאת, אני לא מבינה למה אגוזים הם כאלו מועדים לפורענות וזכו למוניטין כה מפוקפק, בעוד שעל לחמניות, נקניקיות ושאר מאכלים בעלי פוטנציאל חניק לא מדברים כל כך הרבה. אולי כי אגוזים תמיד אוכלים כמה בבת אחת ולחמניות וכו' אוכלים אחת כל פעם, אז סטטיסטית הסיכויים להחנק מאגוז גדולים יותר.
אני לא רואה סיבה מסויימת להזהר דווקא מהם ולפחד מהם, אבל אולי קל לי לדבר כי הבן שלי עוד לא אוכל מוצקים.

(אגב, ממני מנעו אגוזים עד גיל חמש, וכשאכלתי אחד כזה בפעם הראשונה גיליתי שזה ממש מגעיל.)

[התפוז_האורגני*]

אני חייב רק להוסיף שהפקאן שלי עוד לא ספח נוזלים (שמתי שבריר פקאן בצלוחית מים אתמול בבוקר)
אם תתפתח לי דלקת בצלוחית אחזור להגיב
<עדיין מאמין ביכולת הלעיסה של הלועס ובשם יתברך>

[ניצן_אמ*]

אגב, ממני מנעו אגוזים עד גיל חמש, וכשאכלתי אחד כזה בפעם הראשונה גיליתי שזה ממש מגעיל.
תנחומיי (נראה לי שהעובדות לא בהכרח בלתי תלויות.)

[דניאלה*]

שלי מפצחת מגיל זעיר. כל אחד והמיומנויות שלו
חחח גם שלי. בגיל שנתיים ואפילו פחות היתה דופקת עליהם עם אבן או סיר קטן, מפצחת ומגישה לי שאלעס (-:
(עוד לא החלטתי אם אני מהסיעה עם הפאניקה שלא מתיימרת להיות רציונלית
או שאני מאמינה לנתוני "המערכת". ככה או ככה, ממשיכה ללעוס לקטנה...

[איל_גיא_חיים*]

טלי
זה נפתח גם למי שלא בפייסבוק
זה מצחיק
ונראה לי שהדיון הוא על סכנות וסטטיסטיקות של חנק אצל ילדים,לפחות ראיתי עוד מישהו שדיבר על עוד משהו חוץ מעל אגוזים אבל סליחה באמת לא התכוונתי

[ריש_גלית*]

איל, כותרת הדף היא במפורש אגוזים ופעוטות מה דעתכם... וסוגיית הנקניקייה ידועה, ולא נראית לי קשורה. אבל אם אתה נותן לילדים שלך נקניקיות (יש לי הרגשה שלא, אבל מה אני יודעת) - בהחלט הייתי מקפידה לחתוך אותן לאורך. ילדים אכן נחנקים מנקניקיות, למרבה הצער.

ולעצם העניין - גם אני עדיין תוהה למה מיקרון של אגוז מסוכן יותר ממיקרון של גזר לא מבושל, למשל. או מגרגר חול - ילדים אוכלים המון גרגירי חול. למה לא נוצרות להם פנינים קטנות סביב גרגירי החול אבל דלקות סביב גרגירי אגוז - זה כן?
(ויש לי מתכון טעים לפסטו חלק על בסיס קשיו, לכל המעוניין).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שלי מפצחת מגיל זעיר
אנקדוטלי

איל, כותרת הדף היא במפורש אגוזים ופעוטות מה דעתכם... וסוגיית הנקניקייה ידועה, ולא נראית לי קשורה
גלית, יש שם איזו בדיחה פייסבוקית (בהתחלה השלט המקורי היה בלי ה-ל' לפני "ילדים"). ואני מנחשת שלכן אייל הביא את הקישור.

[איל_גיא_חיים*]

גלית, יש שם איזו בדיחה פייסבוקית (בהתחלה השלט המקורי היה בלי ה-ל' לפני "ילדים"). ואני מנחשת שלכן אייל הביא את הקישור
קרוטונית,יש לך את השלט המקורי איפשהו?
גם עם ה ל' זה קצת מצחיק .
אבל יותר מדאיג שכולם שמעו על הסכנה הנוראית באגוזים ופיצוחים כשהסכנה היותר גדולה של הנקניקיות לא כ"כ מוכרת ומדוברת, האם יכול להיות שלתעשית הבשר יש יותר קשרים מלתעשית האגוזים
, האם יכול להיות משמיתוסים נבנים ע"י אינטרסנטים?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אין לי.

[אורי_יורמן*]

האם יכול להיות משמיתוסים נבנים ע"י אינטרסנטים
אין מצב

[ניצן_אמ*]

, האם יכול להיות משמיתוסים נבנים ע"י אינטרסנטים?
יש ז'אנר כתיבת סיפורי זוועה כאלה בפורומים של אמהות בארה"ב. זה מתחיל בפסטורליה, ממשיך בילד שכמעט נופל מהחלון וברגע האחרון ניצל ממוות נוראי בזכות אמא שלו, ובסוף מלא בהטפות (ובטלפונים של מתקיני סורגים tongue)
לדעתי שקוף לגמרי. כל ידע חסר ביסוס שמופץ בתפוצת נאט"ו הוא כזה. למשל בשלות לגמילה מחיתול, למשל פרוביוטיקה ובון טון של תוספים, למשל העובדה שקנביס הוצא מחוץ לחוק בגלל לובי של מגדלי הכותנה.

_שלי מפצחת מגיל זעיר
אנקדוטלי או במילים אחרות - _כל אחד והמיומנויות שלו.

[רוניתה_פיתה*]

תודה על התגובות.
אני בינתיים החלטתי להירגע. אם זה לא מגיע בהפתעה, אני יכולה להתמודד עם ה"איוּם" מהאגוזים, כמו
ממיקרון של גזר לא מבושל, למשל. או מגרגר חול
ותודה לאלוהים על רפלקס השיעול, על כל צרה שלא תבוא...

[ג'וניפר_והמשפחה*]

תנחומיי sad (נראה לי שהעובדות לא בהכרח בלתי תלויות.)
אני מאוהבת בניסוחים שלך.

[אום_אל_קיצקיצ*]

_תנחומיי sad (נראה לי שהעובדות לא בהכרח בלתי תלויות.)
אני מאוהבת בניסוחים שלך._
גם אותי זה שיעשע מאוד

[פלוני_אלמונית*]

למשל העובדה שקנביס הוצא מחוץ לחוק בגלל לובי של מגדלי הכותנה.
אז למה? לובי של יצרני הנייר?

[ניצן_אמ*]

אין מה לומר, השתקתן אותי
אולי זו הדרך. מעניין.
@}

[פלוני_אלמונית*]

למעוניינים: עוד סיפור בוטן (ועל הדרך עוד כמה ענייני מימסד רפואי).

[ההולכת_באתרים*]

אפרופו אגוזים, מה עם אורז, כוסמת ותירס? גם בעיה?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק לי זה נשמע זוועה שאמהות לועסות לילדים את האוכל???

[יעל*]

כן.

[בריג'י_נומושי*]

למה להסתכן ולא לטחון ? לא הבנתי