בלוג כל סוף והתחלה בשמחה

חוץ מזה שאמא שלי אמרה לי בהליכה אתמול שהכל באמת בסדר אז החלטתי להאמין לה

אוי עדינה זה פשוט מדהים ומרגש ומקסים ומרגיש לי שהאמא הזו שדיברה אלייך כך היא האמא הנפלאה שהצלחת לטפח בתוכך בעבודה העצמית היומיומית והלפעמים כל-כך מתישה הזו. אין לי מילים מרב שזה חונק לי בגרון

תמשיכו לדבר על זה, אולי בסוף תחזירו לי את הכוח/רצון/כוח-רצון לחזור להליכות... הלוואי...

הנה, הלכתי הבוקר. קצר אבל הלכתי.
הדף הזה, וכותבותיו החזירו לי את הרצון.
יום טוב

לקח לי איזה זמן להבשיל לצאת שוב.
הו! כמה התחברתי למשפט הזה הבוקר בהליכה שלי.
מאז גיל 14 אני רצה, כל יום כמו שעון. מתה על זה.
ואז נכנסתי להריון עם הבכור ומאז אני לא מצליחה להזיז את עצמי לזה.
כבר שנים אני מנסה אבל זה היה תמיד בכח, במאמץ ולא הצלחתי להתמיד.

הבוקר לא היה לי זמן ללכת אבל הגוף שלי סרב לוותר, קמתי כולי כמיהה להליכה, והלכתי.
אז לא הכנתי את הפנקייקים שתכננתי לילדים והגעתי באיחור קל לטיפול הראשון שלי אבל הלכתי...
ואיזה עונג, איזו קלילות.
לא נדרשה טיפת מאמץ בכדי לצאת לדרך.

כנראה הבשיל הזמן, כמו שעירית אומרת.
זה נפלא כשהמציאות מזכירה לי שכל דבר בעתו.
אין צורך לדחוף, רק להתכוונן ולחכות.
תוך כדי ההליכה חשבתי על כל הדברים שאני מנסה לדחוף, לא רק אצלי, גם אצל בו הזוג והילדים...
אין צורך.
עוד רובד של אמונה.

אמא
בלילה אחרי שנכנסתי למיטה והייתי במצב הזה של ספק שינה ספק עירות פתאום הופיעה לה אימי במלוא הדרה.
פתחה את הדלת ונכנסה עם התיקים שלה, צעירה ובריאה (מאז מותה חולמת עליה רק חולה או גוססת)
בחלום היא הגיעה מוקדם, כאילו שיחררו אותה מאיפשהו והיא הופיעה מוקדם מהמצופה, הפתיעה אותי לגמרי,
הייתי בשוק שהיא כבר כאן וכל כך כל כך שמחתי והתרגשתי
ורק לאחר רגע הבנתי שאני כנראה חולמת כי היא לא חיה כבר.
זה ממש היכה בי ועורר בי בילבול ועצבות.
כל זה התרחש בתוך רגעים ספורים והתעוררתי מזה נסערת, עם דופק מואץ.
זה היה חי כל כך.

דף עמוק ומעורר השראה. תודה לך עדינה ולכל מלוותייך במסע.

עירית_לוי

הבוקר לא היה לי זמן ללכת אבל הגוף שלי סרב לוותר, קמתי כולי כמיהה להליכה, והלכתי.
לא נדרשה טיפת מאמץ בכדי לצאת לדרך.

עדינה, זה כל כך נכון! זה בדיוק זה.
ברגע שנותנים לדבר להבשיל, ברגע שהוא נכון, יש לו כבר כוח משלו.

לא פשוט לוותר על הרעיון ש"חשוב לעשות!" ו"צריך!" ו"זה לא בסדר לא לעשות". אבל זה כל כך מדוייק ונכון בעיני.
ככל שאני רואה את העוצמה של זה בתוך החיים שלי, כך אני נוטה יותר ויותר לתת לי רשות ל-לא.

אני משתדלת לא לאלץ את עצמי לעשות דברים. לא לעשות בכוח. כדי לא לחבל בכוח הטבעי של הדבר.

כאשר מצליחים לוותר על התפיסות הללו (של צריך וכו'), כאשר נותנים לדבר רשות גם לא לקרות - כאשר מחכים שהוא יאמר את דברו בעצמו – לפעמים מגיע הרגע היפהפה הזה שבו הדבר המסוים הזה חייב לצאת החוצה, חייב להתקיים. לא כי אני החלטתי ולחצתי עליו אלא כי הוא לא יכול שלא!

למתן רשות יש עוצמה שלא תתואר.

זה נכון לי לכל תחום ועניין.
למשל כתיבה: במשך כשנתיים תכננתי לחזור ולכתוב פוסטים קצרים בנושאים שקרובים לליבי. אז תכננתי, זה עזר לי?

... ויום אחד באביב הבשיל פוסט אחד, ואחריו יצאו להם מתוכי בשטף עוד שניים. ואחר כך הם נעצרו. ואני מחכה שהבאים יבואו באותה צורה. כשהם יבקשו לצאת.
וזה קורה לי עם ספורט, עם קשרים חברתיים, עם שינוי של דפוסים, עם עדכון של האתר שלי, עם כל מיני פרויקטים בבית, ועוד ועוד.

לא לעשות בכוח. כדי לא לחבל בכוח הטבעי של הדבר.
ראיתי ששבע גריינה. עוד משפט מפתח, הולכת לתלות גם אותו על המקרר (-:

עשיתי אתמול טיפול של המסע, היה חזק ועמוק ומיד מורגש השינוי.
היום אני חולה (כבר התחלתי לפני שהגעתי לטיפול. אגב זה קרה לי גם בכל ארבעת הטיפולים הקודמים שהייתי בהם של המסע)
המחלה מיד מעוררת בי מיד המסכנות, הקורבנות...
תמיד יש עבודה - לא משעמם כאן לרגע (-:

שבת שלום

_היום אני חולה (כבר התחלתי לפני שהגעתי לטיפול. אגב זה קרה לי גם בכל ארבעת הטיפולים הקודמים שהייתי בהם של המסע)
המחלה מיד מעוררת בי מיד המסכנות, הקורבנות...
תמיד יש עבודה - לא משעמם כאן לרגע_

תרגישי טוב!
מחלה היא גם דרך התמודדות של הגוף עם ג'יפה שעולה על-מנת להתנקות.
הצורך לנוח, לעצור, לנשום ולהתבונן על מה שלא נעים, עניין שעולה בנו בדרכו החוצה, אל החופש והשחרור ממנו.
העבודה המאתגרת היא לשחרר

לדעת להתבונן מבלי להזדהות.

תמיד יש עבודה - לא משעמם כאן לרגע

הגעתי להבנה שהמשפט הזה יהיה נכון,
לאורך כל החיים כמעט. כרגע מחלה וקורבנות, מחר משהו אחר.
או במילים אחרות:
״לומדים, לומדים, לומדים ואז מתים״ .
אני מזכירה לעצמי שכדאי פשוט לשחרר ולהנות מהמסע. לפעמים זה גם מצליח

כל מה שכתבתי אצלי-
לך ולי אחותי.

הי עדינה, מה שלומך?
מקוה שאת מרגישה יותר טוב

חושבת עליך
קוראת אצלך על התהליכים שלך ולומדת כל כך הרבה על שלי
מוסרת לילה טוב,

לימונדה

חשבתי עלייך הרבה במהלך הסדנא עם גבי, שהיתה לה התחלה מאוד דרמטית בשל הפיגועים שתקעו אותנו בסדנאת אקספרס במחסומים ובמקלט ללילה הכי מפנק שאפשר לחלום עליו בצוקים. את הדברים האישיים אחלוק איתך בפרטי, אבל הדבר שעלה לי הכי חזק בחלק הראשון של סדנא היה לקבל את המציאות ולראות את היופי בכל מה שבא, ובחלק השני , כמו שקורה בהרבה סדנאות מהסוג הזה, אהבה אמיתית לאנשים ולנשים שרק הכרתי, אהבה לסיפור ולמי שמספרים אותו והודיה אינסופית. בהחלט מחזקת את ההמלצה שלך על הסדנא הזאת לכל מי שאוהבת לכתוב.

היי עדינה
מידעת את כולם שאני עוברת לתל אביב
הטלפון אותו אחד פרטים בדף בית

משהו עובר עלי בימים האחרונים,
אולי הורמונים של תרום מחזור?
לא יודעת, אבל מרגישה לא יציבה, עצובה, כועסת...
(הצהובון - הכאב אינו בשינוי עצמו אלא בהתנגדות לשינוי)
אין לי סבלנות לילדים בכלל, כל היום כועסת עליהם, כל היום מרגישה אמא איומה, כל היום מרגישה קורבן - פחות או יותר של הכל )-:
ועכשיו פתחתי את פייסבוק לרגע, שבכלל משמעם אותי לגמרי, ומתוך השעמום הזה והעצבים והעצב... קפצה לי התמונה של אמא שלי ונכנסתי לדף שלה ופשוט ישבתי וקראתי בו אחורה עד הזמן שבישרו לה שיש לה עוד כמה חודשים לחיות
קראתי את הכאב העצום שלה
וקראתי עד זמן קצר לפני זה כשהיא היתה בהיי מהלימודים שלה בביולוגיה...
ובכיתי ובכיתי ובכיתי
וזרמו לי ועדיין זורמות הדמעות...
ואני מרגישה מפגרת שאני כותבת את כל זה כאן אבל השעה מאוחרת, דוד לא בבית הלילה ואני לא רוצה להעיר אף אחת עם טלפון ואני פשוט מתה לאיזו כתף או חיבוק ואני יודעת שכאן אני אקבל את החיבוק הזה (סוג של)
או שלפחות אמצא כאן אהבה מחר
ואולי זה יעורר אצלי את האהבה שכל כך חסרה לי לעצמי בימים האחרונים.

חיבוק ענק, עדינה, וליל מנוחה.
יש ימים כאלה והם עוברים. בסה״כ נקודות בציר הזמן. (ממש כמו שהרגעים השמחים הם נקודות בציר זמן..)

שולחת עוד חיבוק וגם כתף לבכי..
<החבורה הגדולה של הנשים פה, שאוהבות אותך, לא טועות. בואי תצטרפי, ותאהבי גם את, את עדינה.. >

יש משהו באויר היום,אולי ראש חודש אלול לוקח אותנו גם למקום הנוגה הזה,
גם אני הייתי היום במין שפיפות ועצבנות
ואז במפגש סינרגיה מדהים עם המורה שלי,גיליתי שהכאב שחשתי היה מזה שאני לא נותנת לעצמי את הלגיטימציה להיות לאה,חלשה...
ורק מלדעת את זה הרגשתי איך הכוחות שלי חוזרים אלי.
אז לא יודעת אם את עדיין כאן לקרוא,הבוקר יביא איתו כבר משהו חדש ומן הסתם תהיי במקום אחר,אבל את יודעת,חיבוק טוב עוד אף פעם לא הזיק,
אז הנה מותק,קחי עוד אחד מכל הלב המזדהה שלי

גם אני מזדהה עם החלוש'ס. מזהה את התקופה כמעבר. לתת לגל לעבור, ככה מעל, עד שיעבור ויתנקה, ואפשר להתחיל מחדש.
מה לעשות? גם הגוף שלנו מפעיל לעצמו restart

עדינה

ועוד חיבוק.
אילו יכולת להסתכל על היום הזה מלמעלה, מגבוה, היית רואה נקודה קטנה, על ציר זמן. והנקודה, כמו רבות אחרות, היא חלק מתהליך גדילה.
מרגע לרגע, כמו הילדים, כולנו גדלים.
התקופה הזו שבה אנחנו בוחרות לזוז קדימה, בדחף (ההפך מפחד) להתקדם, דורשת מעבר דרך ג'יפה. ג'יפה שמבקשת להשתחרר ולהתנקות.

בכי, עצבים, כעסים - הם ג'יפה שמוצאת דרכה החוצה. מה לעשות שג'יפה אינה סקסית או אלגנטית?

טוב לתת להם לצאת, ועדיף לעשות זאת בידיעה ובהסכמה - לשחרר, לפנות מקום באהבה, מתוך הסכמה כי את הפרק הזה את מבקשת לסיים.
לא מפני שהוא לא סקסי אלא מפני שאינו משרת אותך. אינו משרת את הבחירה שלך לגדול.

ביקורת על עצמך אינה משרתת את הנשמה שלך שמבקשת לגדול.
ביקורת על הביקורת גם היא...

שיהיה לך יום טוב מחר, ללא ציפיות גבוהות, רק עוד נקודה שאת מסמנת על הציר. את גדלה. האמיני.

עדינה יקרה, אני לא כותבת אצלך הרבה אבל כן קוראת קבועה ולכן שולחת לך

גם אני הרגשתי את האנרגיה הכבדה של היום, ומתוך נושא שאני מתעניינת בו מאוד לאחרונה אני רוצה להוסיף לך עוד זווית,
בהמשך למה שכתבו פה כל הנשים החכמות

על פי לוח המאיה, היום שהיה אתמול (זה שבו כתבת) באמת היה יום עם אנרגיה כזו שלוקחת אותנו לפינות היותר חשוכות של הנפש, יום שבמהות שלו יש התמודדות רגשית עם דפוסים מהילדות, יום שמאתגר אותנו ומבקש מאיתנו לפנות זמן ומקום לניקוי, טיהור וריפוי מחוסר בטחון ומחשבות שליליות, יום שמדריך אותנו לקבל את עצמנו באהבה, חמלה וסליחה... ומחר (כלומר היום) מגיע יום חדש, שבו אנו מתבקשים להתחבר לעצמנו ממקום של נאמנות פנימית לרצונות ולצרכים שלנו, ומקבלים כלים להתחבר לידיעה ועוצמה פנימית שאינה תלויה בדבר.

הנה קישור למידע המלא מקווה שיהיה לך לעזר ויאפשר מבט על רחב ומעצים על התקופה @}
<המידע בקישור מתחלף בכל 13 יום, כך שאם תיכנסי אליו אחרי ה- 11.9 תראי מידע אחר שרלוונטי לאותה תקופת זמן, ולא את מה שאת רואה שם היום)

מזדהה ואוהבתאותך

נשים יקרות ואהובות, נתתן בדיוק את מה שהייתי צריכה.
תודה מכל הלב.
פשוט טוב לקום ולקרוא ולהרגיש.
מחמם (-:

התעוררתי עכשיו עם הקטנה, התהלכתי בבית (מרגישה את העיניים הנפוחות מהבכי של לפני שנרדמתי) ואז אחרי שהשכבתי אותה חזרה, הלכתי לשירותים וגיליתי שקיבלתי את הווסת.
העניין הוא שהוא הגיע לי מוקדם בשבוע ואותו הדבר קרה לי גם בווסת הקודמת לזו. בפעם הקודמת חשבתי שכנראה טעיתי (אני רושמת כל חודש את התאריך בלוח שנה) עכשיו מבינה שלא.
זה נורא מוזר לי, בכל חיי לא יצא שקיבלתי ווסת מוקדם יותר מחודש ימים (בצעירותי הייתי מקבלת פעם בכמה חודשים עד הלידות ואז נהייה לי כמו שעון כל חודש).
מה אתן חושבות? צריך לבדוק?

אולי פשוט יש לי המון להוציא, פיזית, רגשית...? אפרופו כל החוויה הרגשית הקיצונית שלי... (כך אגב היה גם בווסת הקודמת)
כבר שנים לא הרגשתי כל כך הפוכה לפני הווסת, מאז הנערות לא חשתי ככה.

אולי גיל המעבר שמגיע קצת מוקדם?

בכל אופן, כל מה שכתבתן כאן עשה לי טוב, גרם לי להנהן לעצמי בהסכמה ובחיוך
טוב לתת להם לצאת, ועדיף לעשות זאת בידיעה ובהסכמה - לשחרר, לפנות מקום באהבה
לפני שנרדמתי כתבתי לעצמי שאני מרגישה כמו מחסן סגור שבתוכו מלא יצורים רועשים משתוללים.
חיפשתי את המפתח לפתוח ולשחרר - נדמה לי שנרדמתי לפני שמצאתי!
אולי אלך עכשיו לעשות קצת עבודת שיחרור לפני שאירדם לי שוב...

חמו מה רציתי לספר לך שאתמול כשהייתי בהליכה עברה בראשי המחשבה שחבל שאין לי מוסיקה באוזניות לשים כשאני הולכת בשביל לא לשמוע את בליל המחשבות שהתרוצצו בראשי ואז נזכרתי בך, וחייכתי.

סגו לה כשפתחתי את הדף עכשיו מיד נפלתי על מילים חמות (מתחילת הדף) שכתבת לי וחשתי כזאת נחמה וכל כך שמחתי למצוא אותך כאן גם הלילה. תמיד מרגישה את האהבה והאיכפתיות העמוקים שלך. כמו אהבה של אמא.
תודה על זה, באמת.

תוסיקית יקרה, תודה על כל חיבוק וחיבוק!

והולכת, כיף לי לראות שאת פה, וכיף שאת מראה את עממך לרגע ואכנס בבוקר (כלומר כשיהיה אור) לקישור ששמת לי.
היום שהיה אתמול (זה שבו כתבת) באמת היה יום עם אנרגיה כזו שלוקחת אותנו לפינות היותר חשוכות של הנפש, יום שבמהות שלו יש התמודדות רגשית עם דפוסים מהילדות, יום שמאתגר אותנו ומבקש מאיתנו לפנות זמן ומקום לניקוי, טיהור וריפוי מחוסר בטחון ומחשבות שליליות, יום שמדריך אותנו לקבל את עצמנו באהבה, חמלה וסליחה
מזדהה עם כל מילה
ואמן ואמן לגבי מחר (כלומר היום).

רסיסים, את ערה יחד איתי. אוהבת אותך חזרה

עכשיו חוזרת לישון.

עדינה, גם אני פה לחבק. בהחלט כבדות מורגשת באויר. ובטח שאם מקבלים את הוסת (גם אם היא מוקדמת יותר).
יש גיל (ואני כבר התחלתי אותו, אצל כל אחת בזמן אחר) שהמחזור משתנה. פתאום זה לא מדייק, והזרימה לא בדיוק אותו דבר.
והדבר הקבוע הזה, כמו שעון, הופך להיות בכלל לא קבוע ולא מוכר.
ועד שגם הדבר הלא מוכר הזה הופך קצת להיות מוכר, או בניסיון להיות מוכר, אז גם זה משתנה.
מאחלת לך זרימה טובה ומנקה.

מוסרת לך אהבה וחיזוקים ליום חדש עם אנרגיות טובות ואהבה עצמית

חושבת עליך ומזדהה גם...מצטרפת לפמליה המכובדת שלך של הנשים שקוראות אותך ואוהבות אותך

נישמע לי ממש הגיוני שאתמול היה יום כבד.
לא יודעת למה לשייך את זה- ללוח השנה של המאיה, לחודש אלול או להורמונים.
אתמול חויתי גם אני מין יום כזה של תחושות הורמונליות וחוסר איזון. ממש מתחבר לי למילים של ההולכת על התמודדות עם דפוסים רגשיים של הילדות.
ובאמת זה כזה מוזר להרגיש את כל הטונות האלה של חוסר האונים, הכאב העצב (והדמעות) ולהבין שבעצם אנחנו כל כך נתונות למרות הזאת של ההורמונים האלה.
תמיד כשזה קורה והמחזור מגיע משתחרר לי איזה "אהההההה" וכל הפאזל הזה של החריקות והבלוז מקבל את הגושפנקא המדעית- ביולוגית.

וחוץ מזה שמחה שחזרת לכתוב

לימונדה

חופשי היה ראש חודש חזק אתמול. כל היום הייתי עצבנית וצעקתי על נושקי, והלילה היה טרוף שינה וחלומות, ואפילו חלמתי שקיבלתי וסת למרות שאני ממש לא אמורה לקבל.

אוהבת אותך מיליון, את יודעת נכון?

הייתי בים (שוב) אז לא באתי מייד לחבק בזמן אמת אבל מחבקת עכשיו

בנות יקרות ומקסימות שלי,
תודה על כל האהבה והחיבוקים.
ימים לא קלים עוברים על כוחותינו
עבודה פאקינג קשה להבין את עצמי לפעמים.
יופי - עכשיו אני רואה שהצהובון אומר במאבק בינך ובין עצמך אי אפשר לנצח, רק להפסיד.
נכון!
הוסת התחיל באותו לילה ואז נעלם כליל עד היום בבוקר, יאללה שיזרום כבר ויעזור לי להשתחרר מהטירוף הזה!

לפחות היום הראשון ללימודים התחיל בטוב.
הבכור החליט על דעת עצמו להישאר עוד שנה בכיתה ג' במקום לעלות לד'.
הוא התלבט והתחבט עם זה הרבה בחודש האחרון, במיוחד בגלל החברים שהוא "עוזב" מאחורה, אבל הוא טען שהלימודים פשוט היו לו קשים מידי שנה שעברה והוא לא רצה לחוות את הקושי הזה יותר.
אני מרגישה קצת מפגרת אבל היה לי נורא קשה לקבל את הבחירה שלו.
זה העלה אצלי תחושות של כישלון ונטישה.
ממש בכיתי בכל פעם שדיברתי על זה.
אבל שלשום היה מפגש לכל הילדים עם המורים ואז להורים עם המורים והמפגש עם המורה שלו היה פשוט קסום.
אני מכירה אותה מהשנה הקודמת אבל היא לא היתה מורה של הילדים שלי אז לא הכרתי אותה מקרוב
שמעתי שהיא מדהימה ואכן פגשתי בן אדם מיוחד במינו.
שילוב של אמא אדמה, מכילה וחמה עם אישה חדה ונבונה.
אדם שהייתי מייחלת לכל ילד דמות כזאת בחייו.
והם רק 11 ילדים בכיתה אז יש מקום לכל אחד וזה אישי וחם...
אז אני שמחה וגאה בו בבחירה שלו.

צריכה ללכת...
יום טוב

נשמה ענקית הילד הזה שלך.
מביא לך אור וחכמה לחיים.
תראי מה הוא ידע לבחור! יש לו מדריכים טובים. שתדעי שאת אחד מהם.
אפילו שהיה לך קשה עם זה, זו את שילדת וגידלת אותו להיות כזה.

קראתי עכשיו את כל הימים האחרונים
מרגישה אותך כל כך
מסתכלת לך בעיניים גם מכאן
כל אחת בשלה ואנחנו בזה יחד, זוכרת?

בשמת,מרגש מה שכתבת.
יכולה להבין את הקוועץ' בבטן,אבל תראי מה זה,הילדים שלנו פשוט יודעים מה טוב בשבילם.
מסתבר שהרבה פעמים הם יודעים יותר טוב מאיתנו.
וזה שיעור,ללמוד שאנחנו לא יודעים יותר טוב מהם מה טוב ונכון להם.

אני המומה ומצומררת מהילד הזה שלך. תלמיד מצטיין כבר מעצם הבחירה שלו.

עירית_לוי

עדינה יקרה, חיבוק גדול באיחור.

והרבה אהבה גם ממני.

מצפה ומתרגשת לפגוש אותך בפארק הירדן

(תהיו שם, נכון?)

אתמול אמרו לי שכשקשה לנו זה אומר שאנחנו בעלייה! איזה גאוני, לא? אתה סובל ומתנשף, וזה אומר שאתה בדרך מעלה.
אני מעתיקה את זה מהדף עינת המשך מסע
מאד אוהבת.

ובנוסף לזה קראתי היום את ההמשך לבאדולניה - שובה של המלכה.
האמת את באדולניה אף פעם לא קראתי, התחלתי כמה פעמים אבל הוא תמיד עיצבן אותי.
את הספר הנוכחי קניתי לאישי בראש השנה כי הוא סיפר לי פעם שהוא דווקא חיבב את באדולינה.
אז היום קראתי את הספר (הוא לא מרים אותו, מישהו צריך לקרוא), הוא קטן ומהיר לקריאה.
כשהייתי סביבות ה3/4 האיש שאל אותי איך הספר, עניתי לו במשיכת כתפיים,
"מעצבן כמו באדולינה, שבלוני, ניו אייג'י וידוע מראש...
אבל - וזה הכי מעצבן - מצליח למשוך אותי פנימה.
נראה כשאגיע לסוף, אולי הוא עוד יפתיע אותי..." אמרתי בתקווה.

אז כן, בסופו של הספר הודאתי שאכן נהניתי, והוא כן הפתיע...
אין מה לעשות, עם כל הדמויות הקצת שבלוניות הוא הצליח לגרום ללב שלי להיפתח ולעורר אצלי פרץ של אופטימיות והשראה

(תודה לגבי ניצן, בזכות הספר היה לי יום מאיר פנים בהחלט

)

ובעצם הסיבה שמלכתחילה אני מספרת את כל זה פה הוא בגלל סיפור קצר שהוא מספר על עצמו (גבי) בסוף הספר,
סיפור מרגש שאת כולו לא אביא כאן אבל משהו ממנו רציתי לשתף בו כאן.

בסיפור הוא מספר שלפני שנים רבות הוא פגש בדואי בסיני בשם סולימן אלחמדולילה
האיש היה אומר "אלחמדולילה" (השבח לאל) כל הזמן ובעיקר בזמנים הכי לא מתאימים,
למשל היו מתחילים היתושים לעקוץ - "אילחמדולילה"
ילד נפל מולו והתחיל לבכות - "אילחמדולילה"
פעם גבי סיפר לו סיפור שקרה לו והבדואי ניסה להבין מתי זה קרה ואז הוא אמר "אה, זה היה כשהייתי אסיר בכלא המצרי - אילחמדולילה"!
כאן גבי כבר נשבר "למה אתה אומר אילחמדולילה על משהו שברור שהוא איום?!"
ואז הבדואי סיפר שהוא נולד לא נושם ובלי דופק והמיילדת הצילה את החיים שלו, ואמא שלו תמיד אמרה שאללה נתן לו את החיים האילו במתנה.
מבחינתו אמר סולימן כל החיים שהם סידרה ארוכה של מתנות שאללה מעניק לו.
פה אצטט מהספר:
"המתנות של אללה לא מגיעות בנייר צבעוני וסרטים מפונפנים.
הרבה פעמים המתנות הכי גדולות מגיעות בעטיפה הכי עלובה, כמו גוף של תינוק מת.
בגלל זה, כשאני רואה משהו שמגיע בעטיפה מעאפנה, אני כבר יודע שבפנים יש מתנה רצינית. אז אני קודם כל אומר תודה, ואחר כך מגלה מה קיבלתי"

יפה, לא?!

זה תיאור מדויק של מה שאני מרגישה שקרה לי בשנתיים האחרונות.

אז הנה בתימצות -

*הרבה פעמים המתנות הכי גדולות מגיעות בעטיפה הכי עלובה,

בגלל זה, כשאני רואה משהו שמגיע בעטיפה מעאפנה, אני כבר יודע שבפנים יש מתנה רצינית. אז אני קודם כל אומר תודה, ואחר כך מגלה מה קיבלתי.*

כשקשה לנו זה אומר שאנחנו בעלייה! איזה גאוני, לא? אתה סובל ומתנשף, וזה אומר שאתה בדרך מעלה.

מדהים.
תודה על תובנות משמעותיות.

המורה שלי כתבה על זה משהו דומה
בעזרת השם

מקסים.

עירית_לוי

חכם, ויפהפה. תזכורת מצויינת ל-להפסיק להתווכח עם החיים.
תודה רבה.

עדינה, נראה לי שאני צריכה לקרוא אותך יותר... תודה על כל זה!

יוו, רציתי לכתוב את דעתי על המתנות והעטיפות והנה אני רואה שעירית כתבה בתמצות בדיוק את מה שתכננתי לכתוב קצת יותר בהרחבה, מנסיוני בימים האחרונים-

להפסיק להתווכח עם החיים.

מסכימה מאוד, ויותר מזה, היום שוב עצרתי פתאום מתלבטת מפקפקת בנוגע למשהו שהחלטתי להיכנס אליו ולעשות,
ואז אמרתי לי לא רק תפסיקי להתווכח עם החיים אלא גם- אם את כבר עושה אז מכל הלב!
חשבת, התלבטת, החלטת, נכנסת, אז עכשיו עד הסוף, תראי מה החיים מזמנים לך, גם אם זה לא בנייר צבעוני וסרטים מפונפנים.

אחות אהובה, דעי לך שלפעמים מתנות מגיעות ארוזות יפה יפה, ובלי שום קאצ',
מי כמונו יודעות

ויודעת מה, לפעמים אנחנו בעלייה גם בלי להתאמץ, רגעי המאמץ והעבודה הברוכה הקשה נותנים רגעי התקדמות קלה ונעימה. הכל מהכל קורה כשמחליטים להתחיל לעלות.
שבוע טוב יקירתי היפה.

_חכם, ויפהפה. תזכורת מצויינת ל-להפסיק להתווכח עם החיים.
תודה רבה._

_"המתנות של אללה לא מגיעות בנייר צבעוני וסרטים מפונפנים.
הרבה פעמים המתנות הכי גדולות מגיעות בעטיפה הכי עלובה, כמו גוף של תינוק מת.
בגלל זה, כשאני רואה משהו שמגיע בעטיפה מעאפנה, אני כבר יודע שבפנים יש מתנה רצינית. אז אני קודם כל אומר תודה, ואחר כך מגלה מה קיבלתי"_

אוי עדינל'ה איזה עיתוי מעולה מעולה ואילו מילים מדוייקות חכמות ומאירות וגן כמובן נותנות הרבה אור ותקווה. בדיוק סיכמתי עם עצמי היום במקלחת שזו היתה טעות מוחלטת וחוסר הגיון מצידי לחשוב שכשהתאומים יעברו את גיל שנה הכל יהיה הרבה יותר קל... ובעוד המים מטפטפים עליי ושוטפים קצת מהמתח שנצבר לו בגוף בשבת, הסכמתי ביני לביני שאולי לקראת גיל 3 נרגיש הקלה גדולה ואולי רק לקראת גיל 6

. אחר כך הלכתי להרדים אותם ופתאם תוך כדי הנקה הם התחילו להראות לי כל מיני מילים שהם כבר מכירים ונזכרתי שלמרות העטיפה המורכבת והתובענית להפליא, מדובר בשתי מתנות מובחרות ומתוקות מדבש

תודה

סגולה, באמת יפה. כל כך פשוט ומדויק. תודה

איזה כיף של התכנסות! אני נרגשת לפגוש את כולכן כאן.
שוב, תודה לגבי ניצן שמשתף מעצמו בכזאת נדיבות (כמובן שמדברת גם על הסדנאות המבורכות שלו. שוב - ממליצה מכל הלב למי שרוצה לתת לעצמה מתנה אמיתית, חוויה עמוקה ומהנה - ללכת לאחת הסדנאות שלו. מומלץ מומלץ מומלץ!)

תודה על הציטוט הזה, הוא באמת גאוני-
אתמול אמרו לי שכשקשה לנו זה אומר שאנחנו בעלייה! איזה גאוני, לא? אתה סובל ומתנשף, וזה אומר שאתה בדרך מעלה
ועל הסיפור המרגש. זה מזכיר לי את אחותי, שהרבה פעמים מדברת ככה-
נחמן מוציא שיניים, לא ישנתי כל הלילה, ברוך השם.
הייתה שבת קשה, רבתי עם X (בעלה), ברוך השם, וכך הלאה.
זה תמיד מצחיק אותי ומעורר בי השראה בו זמנית

לדרך

אתמול בלילה כתבתי פוסט מה זה ארררררוך.....
ולקראת הסוף המחשב התחרפן, העכבר התחיל לרוץ ומחק לי את כל הפוסט!
הייתי המומה ברגע הראשון, אחרי זה נזכרתי שהחיים הם סדרה ארוכה של מתנות או ניסים והבנתי שככה טוב (-:

אז כאמור, אני לא אחזור על הפוסט אבל אכתוב את החלק העיקרי שאליו אפילו לא הספקתי להגיע בכתיבה אתמול בלילה-

חזרתי לטפל בזמן האחרון (מסג'יסטית)
לפני הרבה שנים זאת היתה העבודה שלי ועבדתי בזה הרבה שנים אבל עם היותי אמא הפסקתי לעבוד לגמרי.
היום משחזרתי לטפל, זה... - מחפשת את המילים - מעשיר ומהנה בשבילי בצורה בלתי רגילה.
מן ההתחלה (בעצם מאז ומתמיד) המסג' הרגיש חלק טבעי לגמרי ממי שאני,
בשנים הראשונות עבדתי בעיקר עם ספורטאים (בארה"ב), חלק ניכר מהם היו שחקני פוטבטול שחורים ענקיים!
הייתי ידועה בשל הידיים החזקות שלי והטיפול העמוק.
אח"כ לקח אותי תחת כנפיו כירופרקט (קנסיולוג) שלימד אותי את המקצוע מכיוון אחר לגמרי והנחיל לי יסודות איתנים ועמוקים,
עבדתי בשבילו, טיפלתי גם בו (היום אני מבינה שהוא הכשיר אותי בעיקר כדי לקבל בעצמו את הטיפול שהוא רצה. אני גם מפנטזת לאחרונה לעשות אותו דבר!) וגם במטופלים שלו - לרב אנשים מבוגרים מאד עם כאבים ומוגבלויות כרוניים.
תמיד נהניתי מהעבודה הזאת מאד אבל היום זה מעיף ומרים אותי למקומות כל כך רחוקים.

אני ממש צמאה לעבוד,
בין טיפול לטיפול אני חולמת על הטיפול הבא, על הגוף הבא שאגע בו, אלוש אותו, אכנס אליו, אגלה!
אני עובדת עמוק ולאט לאט לאט, נכנסת פנימה תוך כדי הקשבה ושקט.
הידיים שלי מגלות את הגוף שמונח לפני וביחד יוצאים למסע מרתק.
המסע הוא עולם חדש של גילויים בכל פעם מחדש, גם אם זה אותו גוף שאני מטפלת בו מידי שבוע.

המטופלים שאני עובדת עליהם באופן קבוע - זה בכלל מסע של גילוי שאין לו קץ, באמת!
ביום שישי האחרון היה לי טיפול (מישהי קבועה) ובסוף הטיפול האישה קמה והמיטה הסתכלה עלי בעיניים מזוגגות ואמרה - "זאת היתה חוויה חוץ גופית לחלוטין."
גם אני חוויתי אותה ככזאת אפילו שהעבודה היתה אינטנסיבית ביותר ועבדתי עמוק עמוק אל תוך הרקמות במיוחד סביב עמוד השידרה שלה.
בכל זאת, היא לא חוותה כאב ואני חוויתי התרוממות רוח, כמו טריפ - ממש.

אין ממני מאושרת שחזרתי לגלות את עצמי ואת העולם הזה שוב.
מרגישה הודיה אדירה.
האמת על הכל - גם על העבודה
וגם על הציור (מידי יום הולכת לעבוד עם דוד בסטודיו. אחחחח.... אין לי מילים לתאר את האושר והעושר!)
ובכלל...
על היום, על השמש והקרירות

ועל הלילה - על המיטה הנוחה שאליו אני צונחת, קורסת בסוף כל יום - מעייפות וסיפוק

איזה כיף...להתעורר בבוקר מוקדם לפני כולם

עדיין חושך בחוץ (השמש פה מתעוררת מאוחר, אחרי שמונה).
יורדת למטה בלי לעשות רעש. משאירה מאחור מיטה עם שלושה גברברים מכורבלים ופיסת מזרון פנויה כל כך קטנה (מתאימה יותר לבובת ברבי) שבכלל פלא שהצלחתי לישון ככה ולא מפליא שהתעוררתי ותפוס לי בנקודה ספיציפית מתחת לשכמה (עכשיו שאני יודעת שאת מסז'יסטית אני לגמרי מתחנפת (-:).
איזה כיף עדינה לקרוא אותך ולראות שאת לגמרי בתנועה ואיזה כיף לקבל סיפוק כזה גדול ממשהו שאת טובה בו. ואיזו מדהימה זו היכולת הזו לגעת...
תענוג לקרוס כל יום מעייפות וסיפוק

ומרתק בשבילי לגלות כל פעם עוד צד שלך שמרכיב את הפאזל.
שמחה שחזרת לכתוב ולהאיר קצת את הדרך בתובנות שלך
אוהבת אותך

לימונדה
אה וכמעט שכחתי...
אוספת את שבע ואנחנו "קופצות" לבקר את לימונדה והפרות (מי יודע, אולי פנטזיה שעוד נגשים) אמן

נהדר ! נהדר ! נהדר !
מזדהה לגמרי עם המקום שאת עושה את מה שאת
המסע,הגילוי והחוויה החוץ גופית
אני ממש במקום הזה עכשיו כידוע לך ואחרי כל טיפול יש תחושת סיפוק חזקה
שאומרת - בשביל זה נולדתי. זה מה שאני !
אני יודעת שהעולם צריך אותנו בדיוק בשביל זה
וגם לצייר...
אז שתהיה ברכה והמון טיפולים

חג שמח!

עדינה, אישה יופי לקרוא!!
אני פה מהנהנת הינהוניי היזדהות כ"כ חזקים שבסוף אצטרך טיפול משחרר לעורף, מכירה מסג'יסטית טובה? (-:
כ"כ חשוב לכתוב ולהזכיר, ולי לקרוא ולהיזכר בדבר החשוב ביותר בעשיה הזאת שלנו - ולפעמים מתוך המקום שעובד כבר שנים בנתינה לאנשים לפעמים שוכחים או לוקחים כמובן מאליו.

יכולה לשתף אותך שגם אני עוברת עכשיו תקופה של הרבה שינויים וארגון מחדש שאמור להביא בסופו של דבר להתרחבות הסטודיו שלי ובאמצע, את יודעת יש כל מיני מצבי ביניים כאלה של בין פורמט העבר שהולך להשתנות ובין פורמט העתיד.
ואני מוצאת עצמי בכל מיני מצבים שחסרים את התהילה שהיתה בהם בעבר, כמו מול מעט מאוד אנשים, או מול אנרגיות קבוצתיות חלשות שלא קשורות כלל למה שתכננתי לעבוד עליו, ולפעמים רוחי נופלת לרגע.
וכשאני מזכירה לעצמי שהדבר היחיד שיש לי לעשות הוא לתת שעור מופלא ומדוייק וכל השאר יבוא מעצמו ובזמנו ובכל מקרה, אין לי מה לעשות איתו כרגע - גם אני חווה חוויות כאלה חוץ גופיות, שלא תלויות כלל במצב החיצוני אלא רק ביכולת להתחבר למציאות הקיימת ואיתה לעשות את הטוב ביותר שאפשר.

בכל אופן, כל הסימנים מראים שאת נמצאת במקום הנכון לך, בעשיה הנכונה: ההנאה מהעשיה, התשוקה להניע, תחושת הכרת התודה העמוקה, והעייפות המתוקה מיום מספק - תענוג לקרוא!

(())

על הגוף הבא שאגע בו, אלוש אותו
לא סתם את גם אופה לחם, מה? את אוהבת ללוש (-:

לתת שעור מופלא ומדוייק
את, שתדעי, שמעתי את זה עלייך (-: (אנשים מרכלים את יודעת)

עירית_לוי

מרגש

יש לי דיאלוג כבר שנים על "קושי" ו"קלות".
ואני יודעת שאצל הברסלבים למשל ככל שאתה במדרגה יותר גבוהה יש לך שיעורים יותר קשים
אבל זה די מתנגש לי עם התפיסה שככל שאהיה יותר הרמונית בפנים - יהיה לי יותר הרמוני בחוץ...

כאילו מה? ככל שאעבוד יותר קשה ואעבור יותר תהליכים אז במקום שיהיה יותר קל...יהיה יותר קשה??? לא ברור לי...

עדינה, תענוג גדול לקרוא אותך!!
מרומם רוח @}
תודה על השיתוף המרגש

פעם נפגשו גבר ואישה
משהו חזק משך אותם האחד אל השניה
היה להם טוב ביחד
אבל הטוב נמשך זמן קצר ומהר מאד כבר היה קשה
הקשה היה קשה מאד
אבל כבר היו ילדים ודברים רבים שקשרו אותם האחת אל השני
גם הפחד קשר בינהם
והם שאלו את עצמם לא פעם מה עוד עושים ביחד
אבל הם המשיכו
והיה עוד יותר קשה אבל הם התרגלו
ושנים עברו
עד שהגיע המשבר הגדול, והייאוש והכאב מילאו כל חלל וכל סדק
והם חשבו שאולי עכשיו הגיע הזמן לשים קץ לסבל שלהם ולהיפרד לשלום
אבל הם ידעו עמוק בפנים שפרידה כבר לא תהיה פרידה
הם קשורים לנצח
אז הם חיפשו דרך
הם הפכו כל אבן בחורבה היבשה
ואז יום אחד אחרי הרבה זמן של עבודה קשה הם שמו לב שצצו כמה ניצנים מבין החורבות
ואז פרחו כמה פרחים
הם התקרבו והריחו ומצאו כי ריחם טוב ונעים ומרענן
אז הם טיפחו את הפרחים החדשים
והתחילו לבנות מבנים חדשים מהאבנים
והיה להם מעניין וכיף ביחד
הקושי התרכך
הפצעים התחילו להגליד
הכאב נעלם
הפחד נמוג
ונמצא סוף סוף מקום לאהבה.

האיש אמר תמיד שהתמדה היא אחת הדברים השווים בחיים
ובמקרה הזה אני חייבת להסכים איתו (-:

שבת שלום

וואו. תודה לך על זה. @}

הי עדינה. אני ערה וקוראת אותך

מוצאת את הדף שלך עם השם של הבלוג שלי מתחתיו. תודה

חושבת שזה מענין שלא רק ששתינו בחרנו שם כל כך דומה לבלוגים שלנו אלא גם ששתינו מתמודדות בהם עם עיניינים לא פשוטים בזוגיות שהיא לעיתים קשה ו"מאתגרת".
מזדהה עם הכל כמובן...
המקום הזה של הזוגיות בבחינת שיעור, דרך הכאב והקושי, לצערי הוא מקום מוכר.
התחלתי לכתוב בבאופן מתוך הצורך הזה של לפצח את הפלונטר הזוגי אחת ולתמיד.
לא בטוחה אם הצלחתי... אבל, אני מרגישה שעשיתי כברת דרך מאז שהתחלתי לכתוב. הרבה בזכות הכתיבה עצמה, אבל גם הרבה בזכות דברים שאני קוראת פה ובעיקר הרבה מהתובנות שלך. (מתוך מקום שהוא לפעמים גם משקף על המציאות שלי).
שמחה כל כך בשבילך...על זה שגם מעניין וכיף ביחד ועל ה _מקום לאהבה.
אנחנו (אני והבחור) כבר במקום אחר לגמרי משהינו חורף שעבר, כשהתחלתי לכתוב. (אחת מהתקופות החשוכות ביותר שלנו. אבל בעצם רק אחת מ...)
בזמן האחרון אנחנו במקום הרבה יותר טוב. ולפעמים יש גם ניצוצות של אהבה אמיתית. ואני מבינה למה אני איתו. (יש לו עיניים כל כך יפות)... ואני מצליחה לראות מהזוית שלו.
עכשיו הבחור עצבני וכואב. לומדת להתיחס גם למצבי רוח האלה שלו בהומור (טוב- לא בדיוק הומור. זה לא ממש מצחיק- אבל זה גם לא סוף העולם).
לומדת לא ליפול איתו אליהם.
אבל לפעמים שואלת את עצמי- למה הקושי הכרחי?
ולמה זה לא יכול להיות פשוט וזורם. P-:
אין לי עדיין תשובה.
^{אבל זה בטח כי לומדים הכי טוב כשזה לא בא בקלות... (וגם הבחור שלי אומר דברים זהים על התמדה)}

עירית_לוי

מקסים

תודה על הדברים שלכן- עדינה ולימונדה.
^{(קוראת אתכן כבר זמן מה, בשקט)}

וואו. תודה לך על זה

_אבל לפעמים שואלת את עצמי - למה הקושי הכרחי?
ולמה זה לא יכול להיות פשוט וזורם_
לפעמים יש לנו אמונות פנימיות מגבילות שמובילות אותנו לבחור בקושי. ובזוגיות - לבחור במישהו שיש בו פינות חדות, שפוצעות אותך.
מדוע?
האמונה שלי היא שזה בגלל מה שיש לנו בפנים. אמונות לגבי עצמנו, פגמים באהבה העצמית שלנו, בערך העצמי שלנו. הרגל שהאהבה היא משהו חד שפוצע אותך.
"פשוט וזורם" זה מה שמבקשת הנשמה שלנו.
כדי לבחור את ה"פשוט וזורם" בזוגיות נדרש לעשות שינוי באישיות שלנו.

קראתי אותך ודמעתי בעצמי
והרגשתי אותך בעצמי
ומה אני אגיד לך, אחות לבי, אם את באמת יודעת את כל המילים?
כותבת לך פחות או יותר מה שכתבת לי אצלי
כי מרגישה שאנחנו עומדות יד ביד על פסגה, מביטות בדרך המפותלת והקסומה, רוח בשיער אוויר צלול בנשימה. יודעות.
כמה אני אוהבת.

עדינה, מרגש ומעורר השראה @} תודה!

עדינה , יפה כל-כך..
ונמצא סוף סוף מקום לאהבה.
אחחח. הלב ניפתח. @}

עדינה, העברתי את מה שכתבתי אצלך אלי. הרגשתי שקצת התפרצתי.
מוסרת הרבה אהבה והטקסט שלך מלווה אותי כל היום במחשבות.

לימונדה

מרגש ועמוק ונקי וטהור וממלא בכל-כך הרבה תקווה ואור

שתזכו להנות משפע של פרחים צבעוניים ומפיצי ניחוחות נעימים

נדרש לעשות שינוי באישיות שלנו.
המשפט הזה תפס את תשומת ליבי - למה את מתכוונת?
אם אני מבינה אותך נכון אני הייתי מגדירה את זה כך - נדרש ריפוי, נדרשת תשומת לב... יש דרך לעשות...
אבל את אומרת שינוי באישיות שלנו,
אפשר לשנות אישיות? האמת, מה זה בכלל אישיות?

הרגשתי שקצת התפרצתי.
ממש אין לי בעיה אם זה, אבל אין לי גם בעיה שהעברת

לא מצליחה לערוך את הדף שלי, אז תיקון שגיאת כתיב, טפס = תפס

אם אני מבינה אותך נכון אני הייתי מגדירה את זה כך - נדרש ריפוי, נדרשת תשומת לב... יש דרך לעשות...
כן, כל זה ועוד = שינוי באישיות.
אישיות, בעיני, היא השילוב המורכב בין כל מיני דברים מולדים שלנו (טמפרמנט, כשרונות, נטיות וכדומה) לבין איך שהתעצבנו מילדותנו והלאה, ביחד עם כל מיני דפוסים של התנהגות, כאלה שמשרתים אותנו וכאלה שלא משרתים אותנו.
בעיקרון הדעה שלי היא שכל דפוס אפשר לשנות במידה זו או אחרת, שכשרונות אפשר לפתח (או להזניח), שאפשר להתגבר על פחדים, שאפשר לפתוח את הראש והלב, שאפשר לשנות כל מה שלא טוב לנו כרגע בחיים.

אז "שינוי באישיות" זה למשל להפוך להיות מאשה שנמשכת לגברים שיש בהם צד ששורט אותה - לאשה שנמשכת לגברים שיש בהם אך ורק רוך, תמיכה, עדינות, הבנה, פירגון, הגינות, חמלה, נדיבות וחוכמה. למשל (-:

איזו השראה ענקית שאת! אוהבתותך

תוך כדי שקראתי התנגן A4oE]זה kofA[/po] ברקע. התחשק לי לשים כאן. גם כי למרות החריקות והזיופים אין על הנשמה והאהבה שיותאת מהשניים האלה וגם כי אהוד בנאי הוא בעיני סמל ומופת למה שאפשר להשיג אם מתמידים ולא מוותרים.

גברים שיש בהם אך ורק רוך, תמיכה, עדינות, הבנה, פירגון, הגינות, חמלה, נדיבות וחוכמה.
ואני שואלת, האם יש חיה כזאת?
אם כן אשמח לפגוש אותה או אותו, כי אני לא מכירה (-:
אני מסכימה איתך שהכול ניתן לשינוי אבל מהניסיון האישי שלי מצאתי שהניסיון לשנות את עצמי הוא בעייתי,
הוא שם את הפוקוס על מה שלא בסדר איתי ולעיתים מקבע אותי באותו מקום, בגלל זה כתבתי שנדרש ריפוי ואני מדברת על ריפוי עמוק של קבלה עצמית והתמודדות עם הכאב ונכונות לעשות את העבודה הנדרשת ולרב אני מוצאת שהעבודה הנדרשת היא פשוט הנכונות להרגיש ולחוות את מגוון הרגשות שעולים בי מבלי לנתח או לשפוט אותם.
זה אומר הרבה פעמים לראות בדיוק איפה אני עומדת, מה עולה בי (כעס, אימה, פחד, עצב, קנאה, שנאה...) ולאפשר לכל אילו לעבור דרכי מבלי לשפוט אותם.
מבלי להגדיר אותם כטובים או רעים.
מבלי לתת להם להגדיר אותי כאדם שווה או לא שווה, טוב או רע...
זה תירגול שבהגדרתו הוא פשוט מאד אבל בחוויה שלו לרב הוא עמוק ולא פשוט כלל וכלל.
אבל מהניסיון שלי הוא מנקה ומרפא ומאפשר מבט חדש ומרענן על החיים, על עצמי, על בן הזוג.

דוגמא:
הרבה פעמים בשנים האחרונות עלתה המחשבה הבאה בתוכי "אולי אעזוב את בעלי כי הוא מזלזל בי ולא מכבד אותי ומשפיל אותי... ואני יודעת שזה לא מגיע לי ואני לא צריכה לקבל את זה יותר, אז די! אני שמה לזה סוף. הגיע הזמן להיפרד."
בתוכי הרגשתי שאני כל הזמן רק עושה בשבילו, נותנת לו, אף פעם לא מדברת אליו לא יפה והוא מרשה לעצמו להיות ממש מגעיל כלפי.

מה שגיליתי בשנתיים האחרונות זה שהוא הרגיש דברים דומים לגבי.
הנעימות והטוב לב שלי נחוו על ידו כאגרסיה פסיבית.
השקט שלי (חוסר היכולת שלי לתקשר) נחווה על ידו כהתנשאות וחוסר אכפתיות.
ועוד כל מיני דברים...

הוא היה סוג של מקרבן ואני סוג של קורבן אבל זה רק בעיני המתבונן כי בקלות היה אפשר לא פעם לראות את התפקידים הפוך, אני הייתי המקרבן והוא הקורבן.
בסופו של דבר הוא היה לעתים יותר פגיע ממני בשל העובדה שהוא לא הסתיר אף פעם את הרגשות שלו (שכללו בין היתר כעס ועצבים אבל גם עצב ותיסכול...).
אני לעומתו הייתי יותר שקטה ורגועה ולא עצבנית או כועסת (רב הזמן) אבל הרבה מזה היה פשוט מודחק וכך התגוננתי והייתי פחות פגיעה.

הריפוי שלנו יחד הגיע לא משינוי האישיאויות שלנו אלא מהנכונות שלנו להשיל את הקליפות לאט לאט.
והאמת שלא הצלחנו לעשות את זה עד שהגענו למשבר מאד מאד עמוק ורציני.
עד שהגענו למקום הכי נמוך כואב וכאוב לשנינו ואז כבר לא היתה ברירה.
זה היה או להיפרד או להיות אמיצים ופשוט לחשוף כל אחד את חולשותיו, פחדיו, מכאוביו אחד אחד,
שוב ושוב.
וזה קירב אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו היום למקום שבו אנחנו כמעט לא מסוגלים להכאיב אחד לשני.
אם יש ויכוח הוא נמשך דקות אחדות בלבד.
(אני כותבת את המילים האילו בזהירות כי מהניסיון שלי כאן באתר כל פעם שאני כותבת משהו כזה בפומבי אני נדרשת אח"כ לעמוד במבחן הדברים

תתכוננו לאפשרות שאכנס לכאן מחר ממררת בבכי על איזה משבר נוראי!)

טוב, זה נראה לי מה שרציתי לומר, מקווה שהייתי ברורה ולא מידי מפוזרת.

מצטטת את עצמי ומרחיבה

אני מדברת על ריפוי עמוק של קבלה עצמית והתמודדות עם הכאב ונכונות לעשות את העבודה הנדרשת ולרב אני מוצאת שהעבודה הנדרשת היא פשוט הנכונות להרגיש ולחוות את מגוון הרגשות שעולים בי מבלי לנתח או לשפוט אותם.
ובעקבות זה מצאתי שאני גם רואה את הרגשות שעולים בבן זוגי בצורה פחות שיפוטית עם יותר חמלה וכתוצאה בן הזוג מרגיש פחות מאוים וכך נפתח פתח לתיקשורת מקרבת, לדיאלוג אמיתי, להקשבה.............. לאהבה

וואו, עדינה, אני כל כך מבינה על מה את מדברת!
זה נפלא כשזה קורה

_גברים שיש בהם אך ורק רוך, תמיכה, עדינות, הבנה, פירגון, הגינות, חמלה, נדיבות וחוכמה.
ואני שואלת, האם יש חיה כזאת?
אם כן אשמח לפגוש אותה או אותו_
יש חיה כזאת

_לאפשר לכל אילו לעבור דרכי מבלי לשפוט אותם.
מבלי להגדיר אותם כטובים או רעים.
מבלי לתת להם להגדיר אותי כאדם שווה או לא שווה, טוב או רע...
זה תירגול שבהגדרתו הוא פשוט מאד אבל בחוויה שלו לרב הוא עמוק ולא פשוט כלל וכלל.
אבל מהניסיון שלי הוא מנקה ומרפא ומאפשר מבט חדש ומרענן על החיים, על עצמי, על בן הזוג._

מבחינתי הוגדרת כאן (הוכתרת) כמורת דרך!

כל פעם שאני כותבת משהו כזה בפומבי אני נדרשת אח"כ לעמוד במבחן הדברים
יש משהו בזה.
כל עוד הדברים הטובים נשמרים בפנים, אצלך בלבד, אז הטוב הזה נשאר נעים, מחמם ומענג. כמו אמבטיה שאת לא רוצה לצאת ממנה.
ברגע שאת מוציאה החוצה אצבע, כל האיזון הנעים משתנה, ואז יש לחפש אותו שוב.

תוכלי אולי להעזר במחשבה שכך או כך, בכל מפגש זוגי, אתם נדרשים שוב ושוב להוכיח לעצמכם שהגעתם לרמה שנכונה לכם.
ושכל פעם מחדש כל אחד מכם עושה עבודה, בדיוק כפי שתיארת
אני מוצאת שהעבודה הנדרשת היא פשוט הנכונות להרגיש ולחוות את מגוון הרגשות שעולים בי מבלי לנתח או לשפוט אותם.
וכך, אם עולה כאב זוהי הזדמנות לנקות עוד שכבה, לקלף עוד קליפה. הזדמנות מבורכת שבה אתם מאפשרים אחד לשני לגדול ולצמוח, למרות הכאב שיש לעבור דרכו, או בעצם, בזכות אותו כאב.
בקרוב תיכנסי ותדווחי כי את מזמנת לעצמך כאב אחד (לפחות) ביום ע"מ להגיע להארה

וכך, אם עולה כאב זוהי הזדמנות לנקות עוד שכבה, לקלף עוד קליפה. הזדמנות מבורכת שבה אתם מאפשרים אחד לשני לגדול ולצמוח, למרות הכאב שיש לעבור דרכו, או בעצם, בזכות אותו כאב.
בדיוק!
מסע מרתק מאין כמוהו (-:

חברות וחברים יקרים,
אני כאן פונה אליכם בבקשת עזרת הפצה.

בשיטוטי באינטרנט פגשתי באיש מאד מעניין, שמו Brandon Rayon, הוא מוגדר כנטורופט ומסג'יסת מאוסטרליה.
בעצם במשך כ 20 שנה ברנדון למד שיטות טיפול רבות ברחבי העולם עם מורים רבים (בעיקר במזרח) והוא פיתח שיטת טיפול של עיסוי שמשלב בין השיטות השונות שהוא למד.
הוא לקח את העיסוי שלב אחד קדימה לנגיעה בנפש.
המטפל מוצא במטופל את המקומות בהם הצ'י או האנרגיה בגוף חסומה ועל ידי עבודה מאד קשובה אך אינטנסיבית עובד להחזיר את הזרימה של האנרגיה לכל חלקי הגוף, כשזה פותח חסימות, משחרר כאבים ומתחים ואמוציות...
יש לו בתי ספר בהרבה ארצות והוא מעביר קורסים ומלמד בכל רחבי העולם.
לארץ הוא עוד לא הגיע.
אני רוצה בכל מאודי ללמוד עם האיש הזה אבל הלימודים הכי קרובים לפה זה לונדון ולשם אני לא אגיע בקרוב.
אז יצרתי איתם קשר והם מוכנים לבוא לכאן להעביר קורס אם אני אוכל למצוא 4 אנשים (שלושה חוץ ממני) שיהיו מוכנים להתחייב לעשות את הקורס.
הם יכולים להגיע לכאן רק בספטמבר הבא אז יש לי זמן לחפש ולהתארגן על זה.
הקורס יערך 10 ימים (אלא אם כן אמצא אנשים שירצו גם לעשות את הקורס למתקדמים באותו זמן ואז זה 15 יום)
המחיר כ 10,000 ש"ח אז אולי לא יהיה פשוט למצוא את האנשים אבל אני נחושה.

אז -
אם אתם יודעים על מטפלים או סתם אנשים שאפילו לא קשורים לתחום הזה אבל זה יכול לעניין אותם אשמח אם תפיצו ותספרו.
אם יש לכם רעיונות איפה אני יכולה עוד לפרסם את זה אשמח אם תציעו לי.

אני מוסיפה קישור לאתר שלו
http://www.brandonraynor.com/
ויש כל מיני סרטונים ביוטיוב שאפשר גם שם לראות קצת מהעבודה שלו.

זאת באמת הזדמנות שלא כדאי לפספס למי שעבודה כזאת מעניינת אותו.
דיברתי עם אישה אחת כאן בארץ שלקחה את הקורס שלו בלונדון, היא אומרת שאם היא הייתה יודעת לפני זה מה היא תקבל מהקורס היא הייתה מוכנה לשלם כפול!

עדינה - זה מתאים גם לנטולי נסיון?

עדינה - זה מתאים גם לנטולי נסיון?
כן

את נחושה וזה יקרה
והייתי שמחה לדעת שבקרוב יהיה לי הכסף להצטרף

פייסבוק. זה המקום לפרסום, כי כל אחד מחברייך שישים קישור יגיע לעוד כמה מאות חברים ו... נו , פרסום ויראלי. מוכנה לעזור. אין לי 10,000 שקלים, אבל נראה מענין לאללה

הי עדינה, נכנסתי לקישור.
קודם כל הייתי רוצה לקבל ממנו מסאג'!
וכבר שכחתי כמה זה מרתק לראות עיסוי מבחוץ. הוא עובד חזק, בסגנון מאוד גברי מבחינת מהירות תנועה ועומק כניסה לשרירים (בסרט השני אפשר לראות את שרירי כף היד שלו העצומים)
אבל בסך הכל די זיהיתי את העיסוי שלי שם... כמובן שלי יש את השפה שלי אבל היא לא כל כך רחוקה משלו.

ושאלה שאלתית - מה הדהים אותך כל כך בו? כלומר, את כבר מסאג'יסטית מעולה וממה שראיתי בסרטונים, אני אמנם מניחה שתמיד אפשר ללמוד עוד טכניקות, אבל לא ראיתי משהו יוצא דופן שנראה לי שחבל לפספס

(חוצמזה, היינו בפריז ופגשתי את רות ופיטפטנו עליך... היא בטח היתה מוסרת לך דש אם ידעה ש'אדבר' איתך)

פייסבוק.
שמתי, מחכה שיפיצו.

ורד יקרה,
מה שרואים בסרטונים שיש באתר זה באמת מסג' יחסית סטנדרטי אבל יש סרטונים בהם הוא מדגים לקורס של המתקדמים כמו זה לדוגמא:
http://www.youtube.com/watch?v=-[po]Pm4 McLnRY[/po]&feature=related
או זה:
http://www.youtube.com/watch?v=2ThF5MyF ... re=related
(אני מזהירה מראש שזה לא קל לצפייה)

וככה בהחלט לא נראה לא המסג' שלי ולא שלך, נכון?!

לגבי מסג' גברי, יכול להיות אבל זה לא מפריע לי. אני ממילא לוקחת את הדברים למקום שלי תמיד, בכל מה שלמדתי.
אני לא רואה את עצמי מביאה אנשים למקום שהוא מביא אותם בסרטונים האילו, אבל אפשר להגיע עמוק ולעשות עבודה מאד משמעותית. חוץ מזה הוא עובד כאן על סטודנטים ויש לו זמן מוגבל אז הוא עושה עבודה מאד מאד אינטנסיבית בזמן קצר.
לאחרונה ככל שאני עובדת יותר ככה אני צמאה להגיע יותר עמוק, לגעת יותר עמוק ובמהות.
הבחורה מכאן שעשתה את הקורס שלו בלונדון אמרה שאחרי שהיא קיבלה טיפול בקורס היא הרגישה את האפקטים שלו בגוף במשך שלושה חודשים אחרי זה.
בקיצור, זה מושך אותי, בטוחה שזה לא סוג טיפול שימשוך את כולם וזה בסדר. מחפשת עוד אנשים שזה מדליק אצלם איזה משהו עמוק.
מה שרציתי ממך זה רעיונות אולי איפה אני יכולה להציע או לפרסם את הקורס הזה (פשוט כי למת כאן בארץ ואולי את מכירה).

היינו בפריז ופגשתי את רות ופיטפטנו עליך
איזה כיף לך! מתגעגעת אליה מאד מאד. היא לא מתכננת איזו גיחה לכאן בקרוב?

הוא עובד חזק, בסגנון מאוד גברי מבחינת מהירות תנועה ועומק כניסה לשרירים
חוץ מזה לא במקרה הגעתי לעבוד עם שחקני פוטבול שחורים ענקיים!! לא עובדת מהר אבל אוהבת לעבוד עמוק (-:

עדינוש, החזק והעמוק לא היה בטון ביקורתי, חלילה, רק שיתוף בכמה זה מרתק לראות מישהו עובד.
אני אסתכל בקישורים, לא ראיתי אותם אתמול.
לגבי פרסום, נסי גם את כל רשימת התפוצה שלך, וגם אולי תתיעצי איתם שם באוסטרליה, אולי הם מוכנים להשקיע בפרסום אמיתי
לא יודעת מה קורה כיום עם חיים אחרים או מגזין דומה
אבל כתבה על הנושא + פרסום בתשלום (במימון החברה האוסטרלית) יכולים להביא את האנשים הדרושים לך ואף יותר
בהצלחה מותק

עירית_לוי

עדינה, בהצלחה עם ההפצה!
בפייסבוק כדאי לך לעשות לזה דף אירוע. עשיתי לך לייק, ואם הפרסומים שלך פתוחים לא רק לחברים שלך, אז זה יעזור. אם אני אעשה שיתוף זה יהיה רק לקישור ללא הטקסט המקדים שלך אז עדיף שתפיצי גם בפורמט אחר (דף אירוע/פתק/אחר).

כן, מימה בדיוק אמרה לי לעשות דף אירוע והציעה לעזור (אין לי מושג בזה, או כמו שהמרכזי שלי אומר - אין לי שמץ!).

ובעניין הכתבה, נשמע מעניין, אני אברר.
תודה בנות (-: