חינוך ולדורף חינוך לחופש וחינוך חופשי

[רסיסים_של_אור*]

לילה, בעיניי כתבת מאד ברור ולא מבולבל לגמרי.

ואנ יחוזרת לשאלה שלכם על אדם חופשי ואיך כולנו עסוקים כאן בלהתלבט לגבי הילדים שלנו, ומה אתנו ??

אני אישית יכולה להעיד על עצמי שמאז שאני בבית אני הולכת ונעשית יותר ויותר חופשיה. ומתוך החופש שלי נוע החופש שלי הילדים וחוזר חלילה. והתהליך הזה של החזקת החבל מחד ושחרורו מאידך הוא עדין ורגיש ומיוחד להפליא ומתמשך כל הזמן, הן כלפי עצמי והן כלפיהם.
ובכלל רוצה להגיד שאין מילים קדושות. לא גבולות, לא חופש, לא חינוך ביתי, לא מסגרת ולא שום דבר אחר. בשורה התחתונה יש את החיים היומיומיים ובהם רבבות התמודדויות ורגעים שבחלקם יותר בחירה ובחלקם פחות (אני לא בוחרת שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בלילה ובכל זאת זה לא מעכיר את תחושת החופש שלי...).

[בר_עדש*]

אם נותנים לילד הזדמנות לכוון את עצמו, מסתבר שאכן יש לו את היכולת הזאת
כשכתבתי את זה לא חשבתי על ילדים בגיל הגן. זה היה בתגובה ל: איפה מודעות עצמית ואיפה ילד בן 7 או 10? נראה לי שבגיל 10 ילד כבר צריך הרבה פחות הכוונה של מבוגרים (למרות שעדיין דרושות לו תמיכה ועצה), לפחות בהלבסס על דברים שאני שומע ורואה סביבי. אני עוד לא הגעתי לשלב הזה.

[לילה_טוב*]

הי במבי,
אני לא מוצאת עכשיו את השאלה שלך, אבל היא מתהלכת איתי בראש אז אני מנסה לענות: שאלת אם חופש זה עיקרון או דרך חיים.
דיברו על זה קצת בדף על דני לסרי. אנחנו נורא אוהבים תשובות בית ספר והגדרות שיסדרו לנו את החיים ויגידו לנו בדיוק - חופש הוא..., זוגיות היא... וכו'.
אבל לדעתי אין באמת הגדרות חד משמעיות. בשביל אחד זה לא זה ולא זה, בשביל אחר גם וגם, בשביל שלישי רק זה ולא זה (איך אפשר לומר לומר שמשהו הוא ערך ולא ליישם אותו בדרך החיים?). ובעיני ההגדרות גם לא ממש משנות. מה שמשנה בסופו של דבר זה מה את רוצה.
מה שאני רוצה זה להוביל ולנצח על כל הדבר הזה, אבל מתוך הקשבה, תשומת לב, התחשבות והבנה. מה שאני רוצה זה לאפשר את מירב החופש (לפעול, לחשוב, לרצות) בתוך החצר שאת גבולותיה המגינים שירטטתי. אני המסגרת של הילדים שלי.
מה את רוצה?
אם הילדים שלך במסגרת אחרת, אולי את רוצה שהמסגרת תשרטט גבולות ברורים ותאפשר בתוכם חופש מירבי? אולי את רוצה משהו אחר? לי באופן אישי נשמע נפלא לקחת על הידיים ילד שמפריע ביומולדת. מצד אחד זה לא מאפשר לו להפריע, מצד שני זה לא דוחה אותו אלא להפך - מעניק לו את תשומת הלב שהוא צריך.

מצד שני, אם כבר מדברים על הגדרות, אני מרגישה שהמילה רצון קשורה מאוד לדיון הזה. רצון חופשי אולי. איך הילד מגלה מיהו ומה הוא באמת רוצה. ואיך אנחנו.

[במבי_ק*]

לילה, תודה. הרגשתי שהכיוון של הדיון משך שוב לוולדורף (ולא התכוונתי לזה), והבנתי שכנראה לא ניסחתי את עצמי טוב מספיק כדי שיבינו מה השאלה - והאמת היא שגם אני לא ממש יודעת. זה היה יותר כמו לשרטט קו מחשבה במילים. אבל הנה את חוזרת לזה - אז תודה.

_אנחנו נורא אוהבים תשובות בית ספר והגדרות שיסדרו לנו את החיים ויגידו לנו בדיוק - חופש הוא..., זוגיות היא... וכו'.
אבל לדעתי אין באמת הגדרות חד משמעיות_

נכון, נכון, נכון. אני דווקא לא מחפשת הגדרות. אני חושבת שכן - יש הבדל מהותי בין לשרטט עיקרון או ערך בתור פנס שיאיר את הדרך, לבין פשוט לחיות ככה - אפילו אם לא מכירים את ה"ערך" עצמו. השאלה באה מתוך כך ששמתי לב שאני אף פעם לא נדרשתי לעניין החופש, ותהיתי ביני לבין עצמי למה. אולי זה לא מעניין אותי? אולי אני חיה את זה בלי להשתמש במילה (בהגדרה, כלשונך)? אולי אני לא בסדר? עניין אותי בהקשר של חינוך ביתי חופשי - הבנתי שאנשי חינוך ביתי חופשי לא יכולים בלי "זה". (ואולי לכן מרגיז את חלקם עניין הוולדרוף, כי זה ממש לא "זה", אבל יש קווים משיקים). כלומר, ה"חופשי" הוא חלק מהותי הרבה יותר מאשר דרך היישום של חינוך ביתי. זה עניין אותי. גם למה אותי זה לא "מעניין" ומעסיק, וגם איך "הם" רואים את זה. גם מתוך זה שאני מאוד נמשכת לחינוך ביתי חופשי, אבל לא מאותן סיבות. אני פשוט רואה שטוב לנו בבית ובא לי להיות איתם בבית (שוב, לא יקרה ככל הנראה בזמן הקרוב, ועדיין - אם דיברת על רצון - קיים רצון כזה). וגם, אני מאוד מאוד מאמינה ב-אנסקולניג, לדעתי אם אמא שלי היתה מודעת לאפשרות כשהייתי קטנה, זה היה יכול מאוד להתאים לי ובכלל נראה לי שזה מתאים לרוב האנשים. אני מרגישה באופן עמוק שזה נכון. בלי קשר לחופש. אז תהיתי האם אני יוצאת דופן במובן הזה?

מה את רוצה?

לא חשבתי על זה. אני חושבת שאני לא טיפוס כזה. אני רוצה שיהיו שמחים, שיהיו בריאים, שיהיו ילדים. אני מקנאה בהם שהם ילדים, אני לא רוצה שהעולם יכבוש אותם מהר מדי, אני רוצה שהם יכבשו את עולמם, בקצב שלהם, ובדרך שלהם... משהו כזה...

אם הילדים שלך במסגרת אחרת, אולי את רוצה שהמסגרת תשרטט גבולות ברורים ותאפשר בתוכם חופש מירבי? אולי את רוצה משהו אחר?

אני לא רוצה שום דבר מהדברים האלה. אני רוצה שיהיו במקום שיהיה להם טוב. שיהיה להם מקום שיתן להם מרחב מוגן ועוטף שבו הם פועלים. שיהיו במקום שבו רואים אותם באמת. אני באמת - באמת באמת - לא מפלרטטת עם עניין החופש. בגלל הדיון הזה חשבתי על העניין הזה, ואני חושבת שבגדול יש בחיינו יותר חופש מאשר בחיים של אחרים. אבל בשביל מה לי להשוות?

נפלא לקחת על הידיים ילד שמפריע ביומולדת. מצד אחד זה לא מאפשר לו להפריע, מצד שני זה לא דוחה אותו אלא להפך - מעניק לו את תשומת הלב שהוא צריך

נכון. את מנסחת את זה מאוד יפה. אבל כאמא באותו רגע זה ממש לא מה שהרגשתי... ואני מהמרת שזה גם לא מה שארגיש בפעם הבאה. אני באמת רק אמא של הילדים שלי ולא "אשת חינוך", אין לי זה בכלל. קטונתי מלהיות מספיק גדולה כדי להכיל ילדים אחרים ברגעים כאלה. בגלל זה כנראה שטוב שיש כאלה שכן בנויים לזה, ויכול להיות שאת צודקת. עדיין, מותר לי לסבול ברגע כזה.

[רסיסים_של_אור*]

אני לא יודעת אם לזה את מתכוונת כשאת כותבת:
כלומר, ה"חופשי" הוא חלק מהותי הרבה יותר מאשר דרך היישום של חינוך ביתי. אבל אני יכולה לתת את התחושות שהצטברו ונבנו אצלי:
אני מתרגמת את החופש הזה יותר בזכות לחשוב על מה שבא לי (ולהם), להמתקד כמה זמן שאני רוצה באותו נושא ולזנוח אותו לגמרי כשנמאס לי ולשוב ולהתעניין בו מתי ששוב נכון לי.
ועוד למולם: להבין לעומק שאני לא יכולה לרצות בשבילם, מדובר בתהליך ארוך ומורכב שטומן בחובו שחרור מהמון תפיסות שבי ואמונות בסיסיות ביותר שעליהן גדלתי ושאני מופתעת לגלות על כל מאה שניקיתי עוד מיליון שיש בי...
פתאם התובנה הזאת שאלה החיים שלי, ומבחינתם אלה החיים שלהם ואין שום סיבה שבעולם שמישהו אחר יכתיב לי (או להם) איך הם צריכים להתנהל (מעבר כמובן לכללים שמאפשרים לכולנו לחיות בהרמוניה ובלי לפגוע יותר מדיי זה בזה...). ושהדרך בכלל לא ברורה, וכבר אין את הנתיב הידוע מראש הזה: בית ספר יסודי, חטיבה, תיכון, צבא, לימודים גבוהים וכו' וכו'. בבת אחת העולם התגלה לי במגוון צבעיו ואפשרויותיו והרבה מאד פתוח לפני ולפניהם.
(מתאים בכלל למה ששאלת ???)

[בר_עדש*]

גם למה אותי זה לא "מעניין" ומעסיק, וגם איך "הם" רואים את זה.
זה מזכיר דבר אחר (ואולי קצת קשור): אנשים שמתעסקים בכסף (ברמה של תכנון הוצאות וכדומה) הם לרוב אנשים שאין להם הרבה (או מספיק) ממנו.
אם אין שום דבר שיעמוד בינך לבין מימוש שאיפותיך, אין כל סיבה השהנושא יעסיק אותך.
כאשר אדם צריך לעבור מחסומים ומכשולים (חיצוניים או פנימיים) כדי לממש את שאיפותיו ורצונותיו, אז המודעות לכבלים ולחופש שהם עלולים למנוע ממנו היא הרבה יותר גבוהה.

[במבי_ק*]

להמתקד כמה זמן שאני רוצה באותו נושא ולזנוח אותו לגמרי כשנמאס לי ולשוב ולהתעניין בו מתי ששוב נכון לי.

ושהדרך בכלל לא ברורה, וכבר אין את הנתיב הידוע מראש הזה: בית ספר יסודי, חטיבה, תיכון, צבא, לימודים גבוהים וכו' וכו'. בבת אחת העולם התגלה לי במגוון צבעיו ואפשרויותיו והרבה מאד פתוח לפני ולפניהם.

אלה דברים טריוויאלים בשבילי, מתוך איך שגדלתי... מעניין - לגבי הציטוט השני - לא חשבתי שרוב האנשים חושבים שזה נתיב ידוע מראש. כמעט כל מי שאני מכירה, בין אם זה מהחברים של אמא שלי, ובין אם זה הילדים שלהם, ובין אם זה החברים שלי - רובם נדמה לי לא חושבים ככה. כנראה ש(שוב) אני בסוג של בועה...

בר עדש, הדיל שאתה מציע נשמע שווה

[לילה_טוב*]

אני באמת - באמת באמת - לא מפלרטטת עם עניין החופש.
אולי אני לא בסדר?

את בסדר גמור. לא כולם חייבים לפלרטט עם הכול. כמו שבר עדש אמר, מי שזה מעסיק אותו הוא כנראה מישהו שהנושא נוגע בקצות עצביו החשופים. כנראה שאת גדלת אחרת. אולי באמת עם יותר חופש. ולכן זה בא לך טבעי. את פשוט חיה את זה. אנחנו צריכים ללמוד.

[במבי_ק*]

כנראה שאת גדלת אחרת. אולי באמת עם יותר חופש.

עד כאן, כנראה נכון...

מכאן -

ולכן זה בא לך טבעי. את פשוט חיה את זה.

אין לי מושג. אני לא בטוחה שזה עד כדי כך רומנטי, אולי בקטנה... אני לא מרגישה שאני "חיה את זה", אלא שפשוט לא כל כך אכפת לי מזה... המונח הזה לא "חי" אצלי (לפחות עד עכשיו)

אבל באמת יכול ליהיות שבגלל שגדלתי עם יותר חופש, לא חשבתי שזה אישיו גדול...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

במרחק הזמן, מעניין מה המתדיינים כאן למדו מהמציאות והחוויה.

• מה בחרתם/ן בשביל ילדכם?
• בהינתן יכולת לחזור בזמן וליישם האם היי עם משנים את הבחירה ? במידה וכן או לא, מדוע?