לימודים עם תינוקת יונקת

זהו דף מתלבט מאד!!!

אני חוזרת ללימודים בשבוע הבא. מדובר על שנה חמישית ואחרונה בדיקור במסגרת של יום אחד בלבד בשבוע. אבל זה יום ארוך של 6 שעות לימוד ועוד לפחות שעתיים-שלוש נסיעות הלוך וחזור.
ההתלבטות שלי היא מה לעשות עם אומני.
היא רק בת 1/2 4 חודשים, יונקת לחלוטין, אני מאד נהנית להיות איתה כל הזמן.
אז מה הבעיה?
לקחת אותה איתי או שמא להשאירה בבית ליום הזה?
יש תנאים טובים בבית, כי אבא דודו יוכל להישאר איתה בהתחלה לכל הזמן וחארי מספר שבועות לרוב היום, כך שנוכל ודאי למצוא מישהו/י לכמה השעות שבאמצע. אחרי 3 חודשים בערך הוא שוב יוכל להיות איתה לגמרי...
קשה לי עם כל רעיון השאיבות, להתחיל להתעסק עם זה דיי מבאס אותי משום מה, למרות שיש כ"כ הרבה בנות שעושות זאת ובכ"ז מדובר רק ביום בשבוע.
אמנם יש לי את התפיסה הרומנטית הזו של לקחת אותה איתי ויהי מה ואז היא תוכל להיות איתי ולינוק ממש. אבל...זה חתיכת יום ואמנם אנחנו משתמשים במנשא, אבל היא לא ממש רגילה להיות במנשא כל היום וודאי יהיה לה קשה למצוא את מקומה וממש לנוח ולישון. למרות שאני יכולה לפרוש לה שמיכה בסוף הכיתה. אבל השאלה היא אם זה לא יפריע לאנשים ובעיקר לי להתרכז ובאמת ללמוד...
ואם אני שואבת, אז מה אני עושה עם החלב ששאבתי בביה"ס? זורקת אותו? נותנת לחתולים? כי אין לי איפה לשמור אותו שם וממילא היא תזדקק לחלב שאוב רק כעבור שבוע... וגם אין ממש מקום נוח בביה"ס לשאוב, זה מקום קטן עם 2 שירותים שתמיד תפוסים ו-2 כיתות בלבד, ללא מקום פרטי במיוחד, למרות שאפשר לעבוד על זה...
אני חושבת שאני בעיקר מתבאסת מפרוצדורת השאיבות שהיא כ"כ לא טבעית בעיניי, למרות שהיא בהחלט מאפשרת הרבה.... אולי גם קשה לי עם עצם העזיבה אותה ליום כ"כ ארוך, למרות שברור לי שהיא תהיה בידיים הכי טובות שיש וזה בטח רק יתרום לקשר בין אומני לדודו, אין לי ספק בזה.
אני לא חושבת שיש לי בעיה "לשחרר" אותה.
אני כן מעוניינת לסיים את השנה הזו, כי אחרת אצא לחלוטין מהנושא (מה שכבר דיי קרה עם הלידה והטיפול בה עד עתה. עזבתי חודשיים לפני סוף הלימודים בשנה שעברה, אבל אני אשלים את החומר) ואצטרך לחכות לפחות 3 שנים עד שתהיה לי הזדמנות נוספת, אז זה לא בא בחשבון, כי מי יודע איפה נהיה עד אז...?
וזה כן מעניין אותי ואני רוצה להמשיך ולסיים את זה...
אז מה כדאי...? לקחת אותה ולנסות ולראות איך זה יהיה? לשאוב ולתת לדודו להאכיל אותה ביום הזה?
איכשהו נראה לי שזה יהיה טרטור נוראי בשבילה, רק בשביל הרעיון היפה שלי של להיות איתה כל הזמן, אולי זה לא ממש מתאים...?

טוב, אז אני צריכה עזרה, לשמוע מחשבות, תחושות, חוויות ממקרים דומים ושונים ו...כן גם דיעות לכאן ולכאן. איכשהו נראה לי שזה ממש יעזור לי לגבש החלטה. ו...לא אני לא צריכה שיעשו את ההחלטה בשבילי, רק שיפתחו לי קצת את הראש

תודה מראש

שחררי!!!
חשוב לשמור על פרופורציות.
פעם בשבוע, 2 ארוחות, היא יכולה לאכול תחליף.
בעוד כחודשיים תוכלי לתת לה בזמן ההוא את הפירות או הירקות

המתח שזה גורם לך, לא שווה את המאמץ. זה גם יפגע בהנאתך מהלימודים.

אם זו לא הייתה כזו נסיעה ארוכה הייתי מציעה שתקחי אותה ואת השמרטף ביחד ללימודים, ושהוא יביא לך אותה רק להנקות ולמקרי חרום.

אני ניסיתי כל מיני:
מעון, מטפלת, בייביסיטר שבאה אתה, אבא (בבית ואתי), סבתא, סבתא שבאה אתי (יש עוד אפשרויות?).

הנסיעות - רק אם תנסי תוכלי לדעת איך אומני עוברת אותן.

הכי טוב, זה שיהיה אתך מישהו. הייתרון הגדול של זה הוא להניק בהפסקות. זה לא רק כדי לתת חלה שלך ולא משהו אחר בכלי אחר, אלא זו הסנפת-אמא שאחריה הם בד"כ במצברוח טוב יותר.

הייתי פעם אחת עם הדס בשעור, היא היתה בת מעל לשנה אבל חולה - כלומר התנהגה כמו קטנה יותר - זה היה שעור מעולה! לא כתבתי, וצילמתי אח"כ ממישהי, אבל מאוד התרכזתי והשתתפתי - ממש למדתי טוב. טכנית - ישבתי בצד הכתה, על הרצפה, בקצה השורה הראשונה.

עכשיו, שאני נוסעת שעה (2x) לשעור אחד של שעה וחצי - כנראה הם ישארו בבית עם בייביסיטר בבית.

אנחנו, אם היתה אפשרות, היינו בטח נוסעים כל המשפחה יחד.
נכונה ההסתיגות של יונת בגלל הנסיעות הארוכות, אבל אם אלה שעות שינה של אומני - אולי זה לא יהיה לה רע כ"כ.

הנסיעה היא לא כ"כ ארוכה, אולי לא הסברתי את עצמי טוב. זה יוצא הלוך- חזור בין שעתיים לשלוש, כך שבכל כיוון זה שעה פלוס ואני אמורה לעשות זאת ברכבת+אוטובוס תל-אביבי, כך שבינתיים זה בסדר, אבל soon מזה"א ישתנה...
ובקשר לשעות שינה, אם היא תהיה עליי במנשא בישיבה כל הדרך, אין יותר מדיי סיכוי שהיא ממש תישן, רק אם אני בתנועה.

אה - אם זה רק שעה וחצי ובתחבו"ץ (ורק ילד אחד (-; ) - זה ממש שלא נורא בעיני.

הייתי במצב מאד דומה. התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה מיד לאחר הלידה, והיו לי מפגשים, סיורים ומעבדות. הפתרון המובן מאליו נראה לי לשאוב ולתת בקבוק, אבל הפתעה - הילד סרב לחלוטין לקבל בקבוק, בכל דרך שבה ניסינו.
בסופו של דבר הפכנו את העניין למבצע משפחתי. בעלי נסע איתי ועם הילד והנקתי אותו בהפסקות. בעלי לקח איתו גם בקבוק עם חלב שאוב, על כל מקרה שלא יהיה, אבל עד כמה שאני זוכרת הילד תמיד סרב לשתות אותו.
בסיור שעשינו בכרמל אני נסעתי באוטובוס עם כולם כדי לשמוע את ההסברים, ובעלי נסע אחרינו עם הילד ממקום למקום, והנקתי אותו בין לבין. זה היה די מטורף... אבל זו היתה הדרך היחידה לעשות את הסיור (שהיה סיור חובה בקורס).
באיזשהו שלב, סביב גיל 5 חודשים, הוא הסכים לשתות חלב שאוב בכוס. אז כבר השארתי אותו בבית עם חלב שאוב.
גם אני פשוט שנאתי לשאוב. אני חושבת שאם יש מי שיוכל לבוא לעזור לך עם הילדה זה עדיף. למרות שהרבה יותר נוח ואפשר להתרכז הרבה יותר טוב כשהילדה נשארת בבית עם בקבוק וחלב שאוב.

מה, פשוט נתנו לו חלב בכפית מכוס? או שהוא לגם מהכוס (עם עזרה ודאי?)

כשללי הייתה בת שלושה חודשים, התחלתי , לאט אמנם, לחזור לעבודתי כמדריכת תיירים.בהתחלה עבדתי בערך יום בשבועיים, אח"כ פעם בשבוע, כשללי הייתה בערך בת פחות משנה, לא זוכרת בדיוק, זה הגיע לפעמיים בשבוע. אני מדברת על ימי עבודה מטורפים שמתחילים בסביבות 4 וחצי בבקוקר השכמה, נסיעה לנמל חיפה, לקחת משם תיירים לירושליים ובית לחם (בזמנו זה עדין לא היה מעבר להררי החושך), להחזיר אותם לחיפה, ולהגיע חזרה לתל אביב בסביבות 9 בערב, לפעמים לפני, בכל מקרה- מטורף.כשאני כותבת על כך כע, ממש קשה לי בעצמי להאמין, אבל= כן, שאבתי חלב בכמויות, וללי שתתה מבקבוק, ואף פעם לא קיבלה תחליף. כשהייתי מגיעה עם התיירים למקום עם שירותים, הייתי שואבת כדי לרוקן, ושופכת . תמיד היה עלי איזה צעיף כדי להסתיר דליפות אפשריות.
אני זוכרת שמישהי פעם סיפרה לי שהיא לומדת ולוקחת את התינוקת איתה . גם היא למדה משהו בתחום הרפואה האלטרנטיבית, שם, אני מניחה תהיה יותר פתיחות לתופעה זו מאשר באוניברסיטה למשל. אולי כדעי שתנסי בעצמך ותראי מה מתאים לך.

לשאוב ולזרוק נראה לי כ"כ ... (אין לי מילה: אולי - עצוב, כואב, קשה).
ורד - קחי אתך צידנית וקרחומים בשביל הנסיעות. בטח יש שם מקרר קטן במזכירות, לא?

לגבי שתיה מכוס: גם פגים מצליחים לשתות מכוס גמישה, אם מישהו משקה אותם, כמובן.

ורד, כדאי לך לשאול את שגית לב. היא מתמודדת עם אותה בעיה בימים אלה ממש, ולוקחת את הקטנה איתה.

דיאנה, אילו היה מדובר בסיור באחד הקורסים שלי, אני (כמנחה ומרכזת באו"פ) הייתי מציעה לך לנסוע באוטובוס יחד עם הילד (שיכול לינוק ולישון עלייך תוך כדי נסיעה), ואם היה מקום פנוי (ותמיד יש), היית יכולה לצרף את בעלך.
שאלת את המרכז/ת אם אפשר וסירבו לך?
אני עצמי הדרכתי פעם סיור לימודי שיצא מהאו"פ לתל-חי ואח"כ לעין חרוד (כלומר, סיור ארוך מאוד) עם הבכורה עלי, כל היום במנשא ויונקת - בנסיעה, בהקרנת הסרטים, וכו'. הסטודנטים התלהבו

<בשמת מחנכת את הציבור שיונקים בני שלוש הם חלק מהחיים>

ורד, אני הייתי לוקחת אותה איתי.
נסיעה ברכבת היא מאד מרדימה. אבל בטח יותר מטריד אותך מהלך השיעור.
הייתי מתארגנת על בייביסיטר תל-אביבית שאולי תוכל לארגן גם עגלה לפי הצורך. שתבוא איתה להנקות בהפסקות שלך. (למרות שהאיזור בו את לומדת הוא כמדומני איזור שמאד לא נעים לטייל בו עם תינוקות).
אגב תחבורה ציבורית הרבה פחות נעימה והרבה פחות נוחה בימים א' ה' ו'. כדאי לקחת בחשבון . כשמסתובבים עם תינוק זה נהיה יותר משמעותי.
לפי התנסותי, לעבור מהנקה מליאה ל- לא להניק יום שלם יכול להסיח את דעתך מאד מהלימודים, וזה קשה גם נפשית להפרד מהפעוטה ליום כל כך ארוך.

> גם שן לוי מוצאת את עצמה מסבירה לאנשים זרים ברכבת את יתרונות ההנקה המאוחרת, ומופתעת לגלות אוזניים סקרניות וקשובות! <

כבר שבועיים שליבי נוסעת איתי יום אחד בשבוע ללימודים, נסיעה של שעה ורבע בהלוך ללא פקקים (הם הכי בעיתיים עבורנו) ושעתיים בחזור (עם פקקים)
בנסיעות עצמן אני עוצרת פעם אחת להניק, ויש לי כוונה לרכוש מוצץ לנסיעה.
בשיעור עצמו אין בעיה, כל הסטודנטים הם סטודנטיות, ומרצות. מרצה אחד לפסיכולוגיה אין לו בעיה איתנו.
דאגתי לדבר עם כולם לפני.
בשיעור אני לא כותבת, אני מקשיבה ומתרכזת. בסוף הסמסטר אצלם את החומר.
אם היא מאוד בוכה אנחנו יוצאות לכמה דקות עד הירגעות.
רוב הזמן היא ישנה סה"כ.
בהמשך, אם יהיה צורך אקח בייביסיטר שתהיה איתי ותסתובב איתה בזמן השיעורים.

תודה רבה לכל הבנות (פשוט בנים לא היו פה).
לאושרי הרב בדיוק ברגע ששחררתי את העניין (תודה נאווה

) התברר שהלימודים יתחילו כנראה רק בדצמבר. איך הייתי מאושרת לשמוע-

ודאי גם אז אזדקק לכל העצות, אבל יש יותר זמן להתארגן ולהתרגל לרעיון.
המון תודה- אתן גדולות

בשמת - חבל שזה לא היה קורס שלך. שאלתי את המרכזת אבל היא סרבה בטענה שאין ביטוח עבור התינוק ובעלי ולכן הם אינם יכולים לעלות לאוטובוס. היא חשבה שהיא עושה לי טובה ענקית בזה שהיא מרשה לבעלי לרדוף אחרינו עם התינוק ברכב...

לורד - הוא שתה ישירות מהכוס, עם עזרה. קצת נשפך אבל הרוב נכנס. אני שמחה לשמוע שהלימודים נדחו בסופו של דבר ומקווה שתמצאי את הפתרון האידאלי בשבילך.

תודה, תודה, תודה

דוקא יש דברים שיותר קל להתחיל להתרגל אליהם בגיל קטן. אם את כן חושבת על האפשרות של לקחת אותה איתך, שווה לך לעשות איתה איזה סיבוב או שניים באוטובוס ולראות איך זה הולך. וגם שתתחילו להפנים.

חג שמח
פתאום שמתי לב שהלימודים מתחילים בעוד שבועיים וחצי <הדחקה>.
גיא יהיה בן 4 חדשים ושבוע, יונק בלבד, והרבה. אני אעדר מהבית יום בשבוע לרוב היום (בעצם, כל שעות הערות שלו לא אהיה בבית

) ממה שקראתי על תחליפי חלב טבעיים , אני מבינה שאין משהו שמתאים לגיל שלו. יתכן וחלק מהנסיעות אבא שלו יבוא איתי ואז אוכל להניק בהפסקות ולתת לו "הסנפת אימא" כמו שנאמר כאן בדף לפני שנתיים.
מדובר בנסיעה לירושלים מהצפון +יום לימודים של 10 שעות, כך שזה לא יוכל להתבצע בכל שבוע. ברוב הפעמים הוא ישאר עם אמא שלי בצפון.

אני אקח איתי את המשאבה, צידנית וקרחומים. הבעייה שלי היא שמאוד קשה לי לשאוב כרגע "סטוקים", כי הילדון פשוט יונק כל שעה-שעתיים ואין לי הזדמנות לשאוב (השדיים לא מגיעים למלאוּת כמעט). כשאני שואבת, אני ממלאה פחות מ 50 CC כל פעם, ורק מצד אחד, כי הצד השני עוד מחלים (להניק בתפיסה נכונה זה בסדר, אבל לשאוב זה איום).
כבר יצא לו לאכול מבקבוק, ואין לו בעיה עם זה (הוא יונק כל מה שניתן, לא משנה לו ציצי, גומי, אגרוף, חולצה של אבא, אף של סבתא וכו'...), כלומר הוא ניזון מהחלב ואני מניחה שהוא שבע, אבל הוא לא נרגע מזה כמו מהציצי כמובן, ואני מתבעסת מעצם המחשבה שהוא יעביר יום שלם בשבוע בלי ההירגעות והסיפוק שבציצי, מה שאומר יותר בכי. (הוא בקושי בוכה בדר"כ).
מה גם שאין לי מושג כמה הוא "אוכל" בלי יניקה, כלומר כמה בקבוקים צריך להכין?
אשמח לכל התייחסות @}
תודה

תמר - אני התחלתי ללמוד כשקטיני היתה בת חמישה שבועות, חצי יום בשבוע בתל אביב. זה לא בסדרי גודל שאת מתארת, אבל יצא שהייתי נוסעת בצהריים וחוזרת בלילה, למרבה הצער גם אבא שלה למד בדיוק באותו חצי יום ואחרי פעמיים שהיא היתה איתי בלימודי ליווי התפתחותי לתינוקות הבינה שזה כבר לא בשבילה (היא יודעת את החומר הזה

) והחליפה חוג ללימודי היסטוריה עם אבא כאן בעיר, אחד הדברים הכי חשובים בהתמודדות הזאת ואולי זה מובן מאליו אבל אני הייתי צריכה איזה שבוע כדי להבין את זה, הוא לתכנן את היום שאחרי יום הלימודים כיום בלי פעילות ומחוייבות בכלל שיאפשר לשניכם פיצוי על הפרידה הארוכה, פשוט להיות יחד ולהתחבק כל הזמן.
עוד חויה שאני זוכרת שתמיד ידעתי מתי קשה לה, גם בלי לטלפן הביתה ושבהתחלה היה יותר קשה ואחר כך גם היא וגם אבא שלה למדו להסתדר ולהכיל אחד את השני טוב יותר ולאהוב את הזמן הזה יחד בלעדיי.
אין לי הרבה תובנות בקשר לשאיבה, אני הייתי שואבת בעיקר כשהייתי חוזרת ואז היתה לי כמות לשבוע הבא, כי הציצי היה מלא והיה קל לשאוב.
אני מציעה בזהירות לקנות קופסא של פורמולה לגיבוי במקרה שבפעמים הראשונות יגמר החלב השאוב לפני שאת קרובה. זה מאוד מלחיץ לדעת שאת עוד רחוקה מלהגיע והילד שלך רעב ואין מה לתת לו לאכול. אפשרות אחרת שלא בטוח שהיא באמת קיימת, שיתקשרו אליך מייד כשנותנים לו את הבקבוק האחרון במלאי ואז תצאי לדרך ותהיי בזמן לארוחה הבאה. תנשמי עמוק ושיהיה בהצלחה.

שאיבה באוניברסיטה
לתמר, וגם לורד
מרבית האוניברסיטאות/מכללות מקבלות יפה את הרעיון של הנקה/שאיבה. אני יודעת שאוניברסיטת בן-גוריון פתחה בשנה האחרונה חדר הנקה/שאיבה לסטודנטיות ונשות סגל - כדאי לברר אצלכן.
אני נסעתי ללמוד כשהקטן היה בן חודשיים וחצי. דיברתי עם הפקידות שארגנו לי חדר ריק שיכולתי לשאוב בו (בכל שבוע זה היה חדר אחר). הבאתי איתי צידנית עם קרחומים ושמתי את הבקבוקים השאובים בפנים. בד"כ יש אפשרות להשאיר גם במקרר של המקום (תמיד יש מקרר לחלב) אבל פחדתי שמישהו יגע בזה או יפתח בטעות. אם את יכולה להתחבר עם מישהו במנזה שם הייתי סומכת יותר שישמרו לך על החלב - ולא במקרר שלרבים יש גישה אליו. את החלב הייתי מקפיאה עם תאריך על מדבקה על הבקבוק - ברגע שהייתי מגיעה הביתה (וזה סדר גודל של 7 שעות לימוד + שעה נסיעה לכל כיוון - והחלב החזיק). את הבקבוקים האלו מפשירים שבוע אח"כ - לזמן שאת בנסיעה הבאה.
לתמר - לגבי התחושה שהשדיים לא מספיקים להתמלא - בקבוק חלב אם מחזיק במקרר יום שלם. מה שאני עשיתי היה לשאוב פעם ראשונה בבוקר - יוצא 20 cc יופי - שמים במקרר. שעה אחרי ההנקה הבאה שואבים שוב - עוד עשרים. וככה במהלך יום שלם מצליחים "לארגן" בקבוק חלב שנכנס בערב להקפאה.
ונקודה אחרונה - עדיף להקפיא בבקבוקים של 50 cc בגלל שלפעמים התינוק רוצה רק מנה קטנה, ואני מסכימה עם מי שכתבה פה שכואב הלב לזרוק חלב אם, במיוחד את שאר 150 המיליליטר בבקבוק ששאבת תוך השקעה פיזית ורגשית.
כל הרעיון של שאיבה בלימודים/עבודה הוא לא תענוג גדול אבל הוא נותן תחושה שאת נותנת לתינוק את "הדבר האמיתי" וגם נותן הפוגה של כמה דקות מתוך היום עם לגיטימציה לשבת ולהתגעגע לתינוקי. ו - בסוף זה עובר. בגיל6-9 חודשים הם מתחילים לאכול מוצק, מה שאומר שאחרי הנקת הבוקר ההנקה הבאה תהיה רק ב 4:00 כך שאפשר לצאת.

תודה לחוה ולענבל,
השאלה שלי לא היתה לגבי איך לשאוב באוניברסיטה, עם זה נראה לי שאסתדר. הבעיה שלי היא שאני לא מספיקה למלא בקבוקים לקראת היום שבו אסע וחוששת שהיום לא יעבור לו בנוחות בלעדי. אם אשאב אחרי כל הנקה, היום שלי יהיה בנוי אך ורק משאיבה-הנקה. וכשהשד לא מלא זה פשוט איכסה לשאוב. וזה רחוק מלתת תחושה שאני נותנת לתינוקי את הדבר האמיתי.

הי תמר,
זו שוב ענבל,
אני עדין ממליצה על השיטה של 20 סמ"ק בכל פעם. העקרון הוא כזה - לשאוב 20 סמ"ק (שזה כל מה שיצא לך שעה אחרי ושעה לפני הנקה) לוקח כעשרים דקות. מכיוון שאת סטודנטית את בלאו הכי צריכה לקרוא מאמרים, תוך כדי מאמר, אני חיברתי את המשאבה לשקע שליד השולחן קראתי ושאבתי. זה לא תענוג - אבל בסוף היום יהיה לך בקבוק. וסה"כ את לא צריכה הרבה בקבוקים - כי ברגע שתשאבי באוניברסיטה יהיה לך בקבוק לשבוע הבא. ז"א אנחנו מדברות על 2-3 ימי מארתון כאלו - ואת מסודרת.
בהצלחה
ענבל

ולמה לא לקחת את התינוק/ת איתך, אני המשכתי את הלימודים שבוע אחרי הלידה יחד עם תינוקי, לא היה נורא בכל, ההרצאות הרדימו אותו נפלא, הרבה יותר טוב מהבית. לקחתי איתי עגלה מתקפלת וציוד בסיסי נדרש, הסטודנטים האחרים עזרו ושמרו כשהייתי צריכה, והאמת, אם לא לומדים חמישה ימים מלאים בשבוע - לא צריכה להיות בעיה להסתדר.
הענין שחזרתי לעבודה מיד אחרי חופשת הלידה, וזה אומר 9 שעות עבודה ביום + לימודים מלאים באוניברסיטה (פעם ערב ופעם בוקר), ולכן הפסקתי להניק, וגם אז השמיים לא נפלו.
לדעתי אפשר תמיד להסתדר, אם רק לא עושים סיפור גדול מכל דבר פעוט.

וגם אז השמיים לא נפלו. לדעתי אפשר תמיד להסתדר, אם רק לא עושים סיפור גדול מכל דבר פעוט.

אני מניחה ש דבר פעוט זה עניין של השקפה וסדרי עדיפויות . לא טענתי שמדובר בסיפור גדול, אלא ביקשתי עצה ממנוסות ממני לגבי איך ניתן להסתדר בסיטואציה שתיארתי: הנקה , יום לימודים ארוך , שאיבה .

כל הכבוד לך שחזרת ללמוד ולעבוד כה מוקדם ובצורה מוצלחת (שבוע אחרי לידה? וואו, אני לא הצלחתי לשבת עדיין...), אבל זה פשוט לא מה ששאלתי, לי יש סדרי עדיפויות אחרים ולהפסיק להניק זה כן סיפור גדול עבורי.

<תמר נהיית רגישה עם פרוץ שנת הלימודים>

נראה לי שלפעם הראשונה אין ברירה וכדאי להשתמש בעצתה של ענבל. מנסיון שלי- חזרתי ללימודים 3 שבועות אחרי לידה, בכל פעם 5- 7 שעות: כששואבים פעם ב- 3 שעות בערך השד מצליח להתמלא כך שניתן לשאוב ממנו מנה מכובדת שלפחות אצלי נעה בין 120 לעד 200 CC. אז נראה לי שרק הפעם הראשונה עשוייה להיות בעייתית ואח"כ תסתדרי. עוד עיצה- אם התינוק שלך עושה הפסקת שינה של שעתיים- כדאי לך קודם לשאוב כי אז יש לחץ של חלב בשד ואח"כ לתת לו לינוק. גם מניסיון שלי וגם מקריאה בדפים אחרים באתר הבנתי שעדיין יהיה לתינוק שלי מה לאכול אם אשאב. כמובן שלא שאבתי את השד עד תום אלא הסתפקתי רק בזרם הראשוני החזק שיכול לתת כ-50- 80 CC בכל פעם. מקווה שעזרתי. בהצלחה! תתנחמי בכך שזה רק פעם בשבוע....
<נטע תלמד 3 פעמים בשבוע וגם תעבוד 3 פעמים ועמרי בן 8 חודשים עדיין לא מצליח להחליף יניקה בארוחה של אוכל מוצק......>

הצלחתי לשאוב בינתיים 2 בקבוקים ביומיים, ויש עוד יותר משבוע, אז אולי באמת אני סתם נלחצת.
<הולכת לחפש באיזה פורום מיינסטרימי המלצות על בקבוקים ופיטמות P-: >

<נטע תלמד 3 פעמים בשבוע וגם תעבוד 3 פעמים ועמרי בן 8 חודשים עדיין לא מצליח להחליף יניקה בארוחה של אוכל מוצק......>
בהצלחה עם זה. יש לך איפה לשאוב בעבודה?

קודם כל כמה תיקונים קטנים:
א. יום לימודים בשבוע לא יהרוס את ההנקה, אבל למקרה שמישהי אחרת קוראת: מלאות וגודש בשד מאותתים לו "יש יותר מדי חלב, תוריד את הייצור". לכן, עדיף לא לחכות למלאות כדי לשאוב. זה לא קריטי כשמדובר ביום בשבוע, שאז לא יקרה כלום ובאמת שד מלא יותר קל לשאוב, אבל חשוב לדעת את זה (מי שצריכה לשאוב חמישה ימים מלאים בשבוע, אם היא כל פעם תחכה למלאות הייצור שלה יירד עוד ועוד).

ב. חלב אם מחזיק שמונה ימים במקרר, ועדיף חלב מהמקרר על פני הפשרת חלב מוקפא, כי בהקפאה החלב מאבד כמה ממרכיביו וחבל. עדיין הוא טוב פי אלף מתמ"ל, כמובן, אבל חבל להקפיא אם אפשר להשאיר במקרר (אם משאירים לשמונה ימים, אז כמובן כדאי לשים בעומק המדף הכי קר).

ולכן הפסקתי להניק, וגם אז השמיים לא נפלו.
איך אני אגיד את זה בצורה מנומסת? אנשים נהרגו בסיני וגם אז השמיים לא נפלו. אז העובדה ש"השמים לא נפלו" היא לא עדות לשום דבר.

בקבוקים ופטמות: פטמה שלב 0, הכי קטנה, ותחפשי א. עצות באתר הזה, וב. באתר של ד"ר ליבוביץ

וגם תעשי חיפוש על "לה לצ'ה" ותמצאי ברשת לפחות שני פורומים של לה לצ'ה (למשל, פורום שילב ). גם שם כדאי לעשות חיפוש על "בקבוק" ועל "שאיבה" ועל "פטמות" ולמצוא המון המון עצות טובות שכתבו מדריכות לה לצ'ה (למשל, שגית).

בהצלחה!

חלב אם מחזיק שמונה ימים במקרר
בפגיה אמרו לנו שחלב אם מחזיק במקרר 24 שעות בלבד, ובהקפאה שלושה חודשים.

בפגיה אמרו לכם לא את ההנחיות לטיפול בחלב אם, אלא את התנאים שבהם הם מוכנים לקבל חלב.
בבתי החולים נוהגים לקבל רק חלב טרי לפגים (עד 24 שעות).

אין לזה קשר לתוקף החלב במקרר, גם לפגים וגם לתינוקות בשלים שנולדו במועד.
חלב אם מחזיק במקרר כמו חלב פרה, רק יותר. מה, 24 שעות אחרי שהבאת את שקית החלב מהסופר צריך לזרוק אותה? מובן שלא. אז חלב אם עוד יותר מחזיק, כי יש בו חומרים חיים שמעכבים היווצרות חיידקים.
חלב אם מחזיק בהקפאה 3 חודשים בפריזר רגיל, ובפריזר נפרד (דיפ פריז, מה שנקרא) - עד 6 חודשים.

אגב, שמונה ימים הוא הנתון המעודכן בעקבות מחקרים חדשים, אבל לא סופי. יכול להיות שיתברר שעוד יותר.

בפגיה אמרו לכם לא את ההנחיות לטיפול בחלב אם, אלא את התנאים שבהם הם מוכנים לקבל חלב.
אלו היו ההנחיות שלהם גם בשחרור.
כל כך הרבה חלב שלי נזרק!

כל כך הרבה חלב שלי נזרק!
אוי!!!! נעשה לי כל כך עצוב בלב לשמוע את זה! לזרוק חלב אם!!! ששאבת!!! (ואני יודעת כמה שאיבה דורשת)
ועכשיו אני מייד חושבת: אלוהים, והם ממשיכים לומר את זה לעוד אמהות? מתוך בורות מוחלטת? למה??? מניין הם המציאו את זה? איך אפשר לעדכן אותם במידע הנכון?

והם ממשיכים לומר את זה לעוד אמהות?
בהחלט ולא רק בפגיה, גם בטיפת חלב של הכללית. גם אני זרקתי הרבה והקפאתי כשבעצם כפי שאני מבינה הייתי יכולה סתם לשים במקרר. ההקפאה וההפשרה היו מאוד בעיתיות ולפעמים החלב לא היה מספיק להפשיר עד הארוחה שלה כשאני הייתי בלימודים והיא היתה מקבלת פורמולה ואחר כך היה צריך לשפוך את החלב השאוב ולשאוב חדש לשבוע הבא בתקוה שאותו כן תקבל. עצוב מאוד.

)-:
ממש כואב הלב )-:
אני תוהה אם אפשר לשלוח חומר למקומות האלה, ואיזה. או להרים טלפון: "שלום. אני אמא לתינוק/ת בת/ן ... בעבר שאבתי וקיבלתי מכן הנחיה לא לשמור חלב במקרר מעבר ל-24 שעות. לצערי הרב, זרקתי הרבה חלב יקר שלי לפני שגיליתי, שהיתה טעות בהנחייה שלכן, והעובדות הן שאפשר לשמור חלב אם שאוב במקרר עד 8 ימים ולא רק יום אחד. אני מתקשרת אליכם עכשיו, כדי שאמהות אחרות לא יעברו את מה שאני עברתי. אנא, תקנו את הטעות".
אפשר גם לשלוח מכתב כזה (למי יש לינק לדף רשמי של ארגון הבריאות העולמי או משרד הבריאות בארץ עם ההנחיות האלה?) לאותה מרפאה או לאותה פגיה, מהרבה אמהות. אולי חמישים מכתבים עם חמישים חתימות ישכנעו אותם?

בשמת,
גם אני (בזמנו) שמעתי על 24 שעות, והקפאתי. האם יש לך מאמרים המדברים על 8 ימים? ועל הירידה באיכות חלב האם המוקפא?
ענבל

בהחלט יש לי מקורות. לא זוכרת איפה הם כרגע. אולי ל-עדי יותם יש לינקים? (עדי אלופה בקישורים לעניינים האלה)
זה כתוב בכל ספר או עלון או פרסום עדכני על ההנקה, ובלא-עדכניים כתוב "5 ימים במקרר", כך שה-24 שעות בפירוש לא לעניין כבר שנים על שנים, אם בכלל.
בטח יש ב" מידע הנקה ". יש עלוני לה לצ'ה (האירגון המייעץ לארגון הבריאות העולמי בנושאי הנקה, כך שהמידע שנמסר באופן רשמי בארגון לה לצ'ה הוא המידע העדכני והמוסמך בעולם) בעברית בדיוק בנושא זה.
האם את מעוניינת בחומר כדי למסור לאחיות בפגיה? אם כן, צרי קשר עם מדריכת לה לצ'ה, או בואי לפגישת לה לצ'ה, ותרכשי את העלון (2 ש"ח).

בשמת, אשמח אם תוכלי לפרט על חרדת הנטישה שמתעוררת בגיל הזה. או להפנות אותי למקור כתוב.
ושאלה בענין הזה - אצלנו גם הרבה אחרי גיל שנה הבת לא נפרדת ממני בקלות. אין הרבה פרידות, וכשיש היא עם אדם קרוב מאוד ואהוב מאוד, אבל לפעמים הפרידה היא טראגית (טוב, זה לא באמת כל הסיפור, סיפור הפרידות שלנו יותר מורכב, כתוצאה מתקופת פרידות כפויה שיכולה להסביר חלק מהענין). האם זו יכולה להיות חרדת נטישה? מתי לרב זה נגמר?

או להפנות אותי למקור כתוב
לדעתי, כל ספר על גידול ילדים, הכי בסיסי.
אבל בספר הנפוץ "התינוק והילד" מאת פנלופה ליץ' (אפשר להשיג בכל ספריה ובכל חנות ספרים, לדעתי) יש על זה פרק יפה. אני ממליצה להתחיל לקרוא עוד מהסעיף "אהבה ופינוק" בעמ' 189, דרך "פרק רביעי: התינוק לאחר שגדל מעט", שם, בסעיף "מגיל שישה חודשים עד שנה" כתוב במפורש על חרדת הנטישה (המתרגמת קראה לזה "חרדת הפרידה"), ועד עמ' 196.

חרדת נטישה יכולה להימשך גם עד גיל 5. ג'ון בולבי מציין, שגיל 5 הוא הגיל שבו הרוב המכריע של הילדים נפרדים בלי בעיות וגם נהנים לבלות במשך כמה שעות עם בני גילם (נגיד, בגן) בלי אמא או אדם קרוב אחר. השלב היותר קריטי של חרדת הנטישה הוא בערך עד גיל 3.
כמו כן, בולבי סיכם את המחקרים הרבים שנעשו בנושא, במסקנה הברורה שנזקי הפרידה מצטברים, ואכן, מסקנתו מהמחקרים היא שככל שהילד חווה יותר פרידות, בגיל יותר צעיר, למשך יותר זמן, כך זה יותר משפיע. לכן, מסקנותיו מאשרות את התחושה שלך,
כתוצאה מתקופת פרידות כפויה שיכולה להסביר חלק מהענין

האם כיום בתך בטראומה גם אם היא הולכת ממך, עם מישהו אהוב, לפעילות שהיא אוהבת? או שהפרידה הטראגית מתרחשת רק כשאת היא זאת שעוזבת אותה?

גם וגם.
בסה"כ, מאז התקופה ההיא ועד לפני שבוע לא נפרדנו, אלא כשהיתה מוכנה ללכת עם מישהו, גם אז לפרקי זמן קצרים מאוד, לעתים קרובות כשהיא בטווח שמיעה שלי.
בגלל שהחלטתי, מסיבות שונות, ללמוד השנה, יש יום בשבוע שהיא נשארת עם אדם מאוד קרוב ואהוב, אותו אדם איתו נשארה בתקופה הארורה ההיא. ביום הלימודים השני היא תבוא איתי, כיוון שהוא לא יכול להישאר איתה ומכיוון שזה יום קצר ואני מעדיפה זאת כך.
עד כה היה יום לימודים אחד, הפרידה היתה קשה מאוד. יתכן, אם זה לא ישתפר תוך זמן קצר, שאחליט ששגיתי ואפסיק את הלימודים.
תודה על התשובה וסליחה על שינוי הכיוון בדיון פה.

אוי, ליאת, נשמע ממש קשה ומבאס.
ויש דף שאפשר להעביר אליו את הדיון, משהו כמו לימודים עם תינוקת יונקת (הצליח לי?)

הצליח. העברתי.
מהתגובה שלך נשמע כאילו זה לא כל כך אופייני לגיל שנתיים.
האם נראה לך שבגיל הזה ילדים אמורים להיות מסוגלים לחוות פרידה כזאת בקלות רבה יותר?
או שאולי זה אינדיבידואלי לחלוטין?

אוף... שוב ההתלבטות הזאת לגבי הצרכים שלה מול הצרכים שלי.

גם לי יש שאלה באותו נושא - בתי בת תשעה וחצי חודשים, מלבד תקופת הפגיה (החודש וחצי הראשונים לחייה), לא נפרדנו בכלל. השבוע אני מתחילה ללמוד קורס אחד, פעמיים בשבוע, היא תהיה עם אימא שלי באוניברסיטה.

אני מפחדת מהפרידה הזו, למרות שזה מעט זמן (שעה וחצי כל פעם). האם זה יכול לגרום לה לטראומה? כולם אומרים לי שזה ממש שטויות, אבל אני מרגישה שעדיף לי לוותר על הקורס מאשר לגרום לה נזק. הרי אין ממש תחושה של זמן בגיל הזה, אולי היא תחווה נטישה בכל פעם מחדש? אני לא סומכת על אימא שלי שתקרא לי מיד עם הילדה רוצה אותי, היא תנסה להתמודד בעצמה.

כיום הילדה שלי מאוד בטוחה בעצמה ואני חושבת שזה קשור לעובדה שאני תמיד איתה (אחותי, למשל, אמרה לי שבגיל הזה בתה התחילה לבכות כשרק היתה מפנה אליה את הגב! אולי קשור לתקופה של סימסטר שלמדה כשבתה היתה תינוקת, שלושה ימים בשבוע עם סידור דומה לשלנו - מישהו מהמשפחה מחכה איתה בחוץ?).

אני ממש בחרדות לקראת תחילת הקורס (האם אני חווה חרדת נטישה? אולי אני חוששת שבתי לא זקוקה לי באופן בלעדי - זה מה שאימי חושבת. אולי היא צודקת?).

ליזה, אני מציעה לעשות ניסויים לפני שמתחייבים למשהו. תנסי להפרד ממנה קודם ל-10 דקות, אחר כך חצי שעה, שעה, שעתיים. תראי איך היא מגיבה, תלמדי מה מקל ומה מקשה. אני רואה שיש לכן רק שבוע להתנסות -- אז כדאי להתחיל בנסיון הראשון כבר היום.

ליאת, יש ילדים שבוכים בפרידה גם הרבה אחרי גיל שנתיים. (ויש כאלה שלא) אז אם זה עוזר לך לדעת: היא לא חריגה בעניין הזה.

ליזה, ליאת, מסכימה מאוד עם מה שכתבה כאן יונת.
אם עושים את הפרידה בהדרגתיות, אם הילדה נמצאת עם מישהו שטוב לה איתו,
אם מוצאים את הדרכים להקל, אפשר לעשות את זה.
רציתי לכתוב משהו דומה, אבל חיכיתי שאמא מהחינוך הביתי תכתוב לכן, כי אז זה יותר משכנע.....

מהתגובה שלך נשמע כאילו זה לא כל כך אופייני לגיל שנתיים.
נהפוך הוא, אני כתבתי:

חרדת נטישה יכולה להימשך גם עד גיל 5
וכן:
השלב היותר קריטי של חרדת הנטישה הוא בערך עד גיל 3.

אני מפחדת מהפרידה הזו, למרות שזה מעט זמן (שעה וחצי כל פעם). האם זה יכול לגרום לה לטראומה? כולם אומרים לי שזה ממש שטויות, אבל אני מרגישה שעדיף לי לוותר על הקורס מאשר לגרום לה נזק.
האם זה יכול לגרום לטראומה?
תלוי מאוד בילדה, ביחסים עם הסבתא, במה שהן יעשו, בשעה שיוצא הקורס, ועוד. "טראומה" נשמע לי מוגזם.
"כולם אומרים לי שזה ממש שטויות" -
לא נכון. זה ביטול של דאגה ממשית, זלזול ברגשות שלך ובחששות האמיתיים שלך, ואדישות לגבי המצוקה של תינוקות קטנים בגיל הזה (רוב האנשים בארץ בכלל לא מתרגשים מהמצוקה של התינוקות, אבל זה כבר שייך ל-מעצבן לראות מסביב )-: ).

את אומרת שהסבתא תסתובב איתה באוניברסיטה, קרוב אלייך, בזמן השיעור?
זה הכי טוב שיכול להיות. האם השיעור יוצא בשעות שהיא בדרך כלל ישנה?
באוניברסיטה בדרך כלל יש גם סטודנטיות וסטודנטים נחמדים על הדשא, בין השיעורים. אפשר להתיידד איתם, למשל.
יש כל כך הרבה גירויים מסביב, שסבתא אוהבת בהחלט יכולה להסתדר שעה וחצי, וקצת לפני סוף השיעור כבר להתחיל לטייל אלייך ולחכות לך בפתח הכיתה.
כמו כן, בגיל כזה כבר טועמים מזון מוצק. עוד דבר שאפשר "לבזבז" עליו חלק מהזמן, וגם עוזר לדחות קצת את החשק לינוק.
ואם את מצליחה להניק לפני, אז בכלל מצויין (מגיעים מספיק זמן מראש, מניקים בנחת, מחפשים משהו נורא מעניין בשביל הילדה, סבתא והילדה הולכות "לראות את המזרקה היפה הזאת, תראי איך המים קופצים! ביי ביי אמא! להתראות אחר כך!" ואז את הולכת לך לשיעור).

בהצלחה לכל הלומדות (במוסדות ובבית...), שיהיו לימודים מעשירים ומתוך עניין, עם הרבה הרבה חלב!

השבוע התפרסם בידיעות שפותחים חדר הנקה בשני הקמפוסים של האוניברסיטה העברית, איזה כיף.

השבוע התפרסם בידיעות שפותחים חדר הנקה בשני הקמפוסים של האוניברסיטה העברית, איזה כיף.
במיוחד בשבילך!

מה לגבי לשבת בבית ולכתוב עבודות לאוניברסיטה עם תינוקות יונקת או לא?? האם זה מוגזם מצידי לצפות שבארבעת-חמשת החודשים לאחר הלידה יהיה לי גם קצת/קצת-הרבה/מספיק זמן פנוי ללמוד לבד, באופן עצמאי, בבית? אני לא אהיה זקוקה ממש להגיע לאוניברסיטה, וגם אם כן אז רק פעם בכמה זמן..
אשמח לשמוע ולקבל עצותיכן מנסיון אישי, אני עוד בזמן ההיריון כעת, אבל "בניתי" על "חופשת"-הלידה בין היתר כדי לסיים מטלות אקדמאיות...

האם זה מוגזם מצידי לצפות שבארבעת-חמשת החודשים לאחר הלידה יהיה לי גם קצת/קצת-הרבה/מספיק זמן פנוי ללמוד לבד, באופן עצמאי, בבית?
תלוי בכוחות שלך, במשמעת שלך, ויותר מכל: בתינוקת שלך.
אמהות רבות מגלות אחרי הלידה שהשם הנכון ל"חופשת הלידה" הוא "טירונות לאחר לידה".
בתקופה שבה את בקושי מוצאת זמן ללכת לשירותים ולאכול, קצת קשה גם להתרכז במטלות אקדמיות...
אני עשיתי את זה, עם עזרה: חמותי באה כמה פעמים בשבוע לקחת את התינוקת שלי לטיול באויר הצח בשעה של מנוחת הצהריים שלה (כלומר, הטיול התרחש בשעות שהקטנה ישנה את שנת הצהריים. אם כי לעתים לא רחוקות הוא קוצר במפתיע, כי הקטנה "סירבה" לישון והעדיפה לחזור לאמא לינוק), ובזמן הזה אני עבדתי על הדוקטוראט.
אחר כך מצאתי מישהי שבאה 5 פעמים בשבוע וגם לקחה את התינוקת לטיול למטה, אם היא ישנה, וגם היתה איתי.
בקיצור, אני הצלחתי רק עם עזרה.

יש דילמה שמעסיקה אותי ,
התפטרתי כידוע כדי להיות עם בתי.
יש קורס של פעמיים בשבוע שממש כבר שנתיים אני חולמת לעשות.
הקורס הוא שנתי ואני מתה להתחיל אותו מסיבה זו. הוא מתחיל עוד חודש.
להביא את התינוקת לשם, לא סביר, כיוון שהקורס ברובו מעשי ואני זקוקה לריכוז מלא ולידיים פנויות.
לקחת מישהו שיביא את התינוקת. בעייתי כיוון שיש עוד ילד שאין לו מה לעשות שם באיזור ולקחת שני ביביסיטרים שונים פעמיים בשבוע זה מסובך.
להשאיר את שני הילדים וללכת לקורס- לא פשוט. האבא מעולם לא היה עם שניהם לבד. מה גם שאחרי ששאבתי עם הבכור כל כך הרבה ממש אין לי חשק לענות את עצמי בשאיבות.ואני לא יודעת איך אפרד מהקטנה.
אשמח לשמוע תובנות.

מונו, באיזה שעות הקורס? ערב/בוקר? כמה שעות?

להשאיר את שני הילדים וללכת לקורס- לא פשוט. האבא מעולם לא היה עם שניהם לבד
הגיע הזמן, לא?

וגם מה שתמר שאלה.

בשעות הערב 4 שעות כל פעם
אפשר גם בבוקר אבל אז זה 9 שעות וזה נראה לי הרבה.

הוא בגן? כי אם כן, אולי עדיף את היום הארוך פעם בשבוע?
ואם את רוצה דווקא ערבים, כדאי להתארגן ששניהם ישארו בבית. או עם אבא (שילמד. מה לעשות?) או סבא/סבתא/בייביסטר שאת סומכת עליה.
ואם זה קרוב הביתה יחסית, אולי יוכלו להביא לך אותה להנקה?

העיה שה9 שעות לא תואמות את שעות הגן וגם אז אצטרך לשאוב הרבה פעמים. אם להביא להנקה זה לא פשוט כי שעות הערב קשות יחסית מבחינת שני הילדים ולצרף לזה נסיעה, זה בלאגן.
המקום לא כ"כ רחוק מהבית, הבעיה שבונים באיזור מחלף ויש בלאגן בערב מבחינת פקקים ושינוי הסדרי תנועה וכיוב. אני מאמינה שתוך כמה חודשים זה ישתפר.
כל כך לא בא לי לשאוב. לשאוב זה סיוט!

לשאוב זה סיוט!
אולי פעם היה לך סיוט ועכשיו זה לא יהיה ככה?
תחשבי על זה. פעם שאבת בעבודה בלחץ. עכשיו תוכלי בבית, ברוגע לפני שאת יוצאת או יום קודם. זה אחרת משאיבות בעבודה, לא?
זה גם לא יומיומי.

מה עם מישהו (סבתא\בייביסיטר) שישאר עם הבכור, ואבא שיבוא איתך ויהיה עם הילדה בין ההנקות? ככה אף אחד לא מוותר על כלום וכולם מרוויחים.

איפה הקורס? האם יש בסביבה מקום שיכול להתאים לילדים להסתובב שם - דשא, מקום מוגן מגשם? אם כן, תוכלי להביא אתך את שני הילדים בכל פעם, (או רק את התינוקת כשאבא בבית), את כל מה שדרוש לתפעולם השוטף, מישהו/י שישמור עליהם, ויללה לעבודה. כך אני עשיתי.

אגב, בת כמה התינוקת? מן הסתם במהלך השנה כבר תתחיל עם מוצקים קצת, זה לא שכל הקורס תצטרכי להתחמק בהפסקות להניק (ואז גם אפשר יהיה להשאיר אותה בבית, בעצם). חוץ מזה אם לאבא קשה להשאר לבד - שמישהו יעזור לו, מה שנקרא במקומותינו father helper

הבהרה אם לא הייתי ברורה: במקומות רבים בחו"ל קיים חוק, לפיו לילדות מתחת לגיל 13 נדמה לי אסור להיות בייביסיטר ממש, אבל מותר לשמור על הילדים בנוכחות אחד ההורים. קוראים להן "mother helpers". זה סידור פנטסטי, שגם עוזר לשלבי ההתאקלמות של להיות עם שניים. מומלץ ביותר.

זה לא שכל הקורס תצטרכי להתחמק בהפסקות להניק
למה להתחמק? לנו היה מצב דומה עם הבכור, והיחס של האנשים בקורס להנקה (בהפסקות, ולפעמים גם תוך כדי השיעורים) היה מאד חיובי.

בשמת שלום

מאד מתחברת להרבה דברים שאת כותבת ורוצה התייעצות קטנה ברשותך.
אני אמא לשלושה מקסימים - בן 5 וקצת, בת 3 ובן 5 חודשים. הגדולים (הקטנים) נמצאים בגן עד 13.00, והקטנצ'יק איתי בבית.
בימים האחרונים התפטרתי מעבודתי ללא כוונה לחזור לשגרת העבודה בזמן הקרוב.

הבעיה היא שאני באמצע התואר השני שלי, ומתחילה בעוד כשבוע את שנת הלימודים, ומצויה במתח תמידי לגבי הפיצפון שלי.
בשנה שעברה הוא היה איתי כמה שבועות של הסמסטר השני - אבל עדין היה קטנטן.
השנה, הוא כבר גדול יותר, עם צרכים אחרים ושגרה משלו, ואני לא יודעת איך אוכל להעביר את יום הלימודים הארוך כל כך (עד 16.00לפחות) איתו...
חלק מהמרצים כבר יודעים שאני מגיעה עם עסקת חבילה, ודי מפרגנים, אבל הבעיה היא שאני בקושי מפיקה משהו מהשיעורים, וחוששת שהוא יהיה במתח בגלל הלחץ שלי שחלילה לא יצייץ... (מסכנון)
וגם חלק מהשיעורים הם פרקטיקום, ואין כל כך מקום לתינוק בחדר. זה עשוי להפריע.

הוא רק יונק, ואין לי מישהו מהמשפחה שיכול להתלוות אלי (חלק עסוקים וחלק סתם נחסים)

הציליני נא עם רעיונות

רויטל, אני רק יכולה לשתף אותך בפיתרון שעבד בשבילי:
פרסמתי מודעה בעיתון, לבייביסיטר שתהיה איתי כשאני עובדת.
במקרה כמו שלך, את צריכה אותה איתך בלימודים, ככה שכאשר הוא לא רגוע או לא יונק או לא ישן - היא לוקחת אותו לסיבוב כיפי בחוץ במנשא, או להחלפת חיתול באיזה מקום.
לגבי הכסף, אין מה לעשות, תראי את זה כעסקת חבילה עם ההשקעה בלימודים.
רצוי בייביסיטר ממין נקבה, כדי שיהיה לך נוח להניק לידה. וכמובן, חולצות הנקה יעזרו לך להניק בשיעורים באופן דיסקרטי. כשהם יונקים הם שקטים.
מכירה כמה שעשו את זה, כולל לעמוד בכיתה בזמן השיעורים עם תינוקת במנשא, ולקפצץ כדי לשמור אותה שקטה...
יש כאלה שלקחו טייפ להקליט את השיעורים, כדי שאם הן יחמיצו משהו, תהיה אפשרות להקשיב אחר כך להקלטה ולהשלים. גם רשימות של תלמידים אחרים שיודעים לרשום טוב עוזרות, אם אפשר.
מקווה שיש פה משהו שיעזור לך.

רויטל,
מנסיוני (הדל) - הצלחתי להתרכז (ולהשתתף) בשעורים, אבל לא יכולתי גם לכתוב בנוסף לזה. צילמתי מאחרות.
בדרך כלל להשתתפות פעילה בשעור (לעקוב, לשאול, לענות) יש ערך רב יותר מאשר לסיכום, בשביל הלמידה לטווח רחוק (עד סוף הסמסטר או אפילו להמשך).

תודה לכולכן.
מאד עוזר לי. על חלק מהדברים חשבתי ועל חלק לא, והרעיונות מצויינים.
נתחיל ונראה.

שנה טובה לכולם

התחלתי היום. חמש שעות רצופות לאחר נסיעה מפוקקת.
מאד מרגש, מלחיץ, נעים, מאתגר, מלחיץ, מסיח דעת, כיף ומלחיץ

מניקה תוך כדי השיעור. נהר מדהימה בשלווה שלה, למרות שהיא לא מפסיקה לפטפט... לפעמים לא נעים לי מרעותיי לכיתה. אז אני יוצאת הרבה, לפשפושים ולפטפוטים. קצת חורה לי שאני משתמשת בצעצועים כדי "להעסיק" אותה כשאני ממש לא מאמינה בזה. אבל ניחא.
אה! גיליתי את השן הראשונה שלה מבצבצת במהלך השיעור היום! איזו התרגשות!
סתם כי בא לי לספר.

בהמשך לרעיונות שקיבלתי כאן לגבי חזרה ללימודים, אני מחפשת מקום בתל אביב באזור בן יהודה/ הירקון שבו יכולים לשהות סבתא ותינוק למשך ארבע שעות בימי שני אחה"צ. זה יכול להיות בית פרטי או כל רעיון אחר, גם בתשלום.
הרעיון הוא שאוכל ללמוד ובעת הצורך לקפוץ להניק את הקטן. זה די דחוף!

גברת פלפלת ממחשב אחר
היי בשמת. אני אשמח להתייעץ איתך ואני שואלת ישירות בדף שלך כי אני מעוניינת בדעתך האישית.
אז ככה-(-:
אני לומדת יום בשבוע, בתל אביב. השיעור נמשך 4 שעות, והנסיעה מהבית שלי חצי שעה עד שעה וחצי לכל כיוון (נניח בסביבות 6.5-7 שעות הכל כולל הכל...)
בשבוע שעבר אמא היקרה שלי נסחבה איתי ללימודים, הסתובבה כמו איזה הומלסית במתחם שילב ואחר כך ישבה עם התינוק (3.5 חוד')על גג הבניין של המכללה, שהוא בגודל שני מטר עם עוד איזה כמה סטודנטים שיושבים שם גם כן. בהפסקה הוא ינק קצת, אחרי כן שמעתי אותו בוכה אז יצאתי שוב להניק/להרגיע, ובדרך חזרה הביתה הוא פרץ בזעקות כאלה כמו ששמעתי רק בברית שלו (כשלעצמה עניין מצער לזמן אחר). נאלצתי לעצור בכביש מהיר באופן מסוכן ולהתחלף עם אמא שלי בנהיגה, מה גם שהוא לא נתן לי להוריד אותו מהידיים אז היינו חייבות לנסוע כשהוא לא חגור )-:. (הוא בכה עם דמעות!! הרגשתי שזה בכי של 'אמא' אבל אין לי סימוכין לכך)
בקיצור, השאלה שלי היא מה לדעתך עדיף- לנסות את האפיזודה הזו שוב, או להשאיר אותו עם אמא שלי (שלא מתרגשת מבכיות ועניינים. זו אני שלא יכולה לחשוב עליו בוכה). לי זה נראה יותר מדי זמן (7 שעות) אבל אולי אני סתם אחת שלא יודעת לשחרר וגורמת לו רק לסבול יותר עם הנסיעות וההסתובבויות?
אגב- אמא שלי גידלה חמישה ילדים, והוא מכיר אותה וכיף לו איתה.
תודה..

אה- שכחתי. כמובן שהוא רק יונק (ואתמול שתה מכוס אספרסו חלב של אמא D-:) אין לו שעות קבועות, לפעמים כל שעה וחצי ולפעמים כל שעתיים וחצי שלוש. וגם- בשעתיים האחרונות של השיעור אני מוגבלת מאוד, כי אני מקבלת מטופלים לסטאז' וזה לא לעניין שאצא באמצע.

ענבל אהלן, ראיתי שכתבת אצל בשמת, ואז חיפשתי לימודים, ומצאתי שכתבת פה.
בדיעבד - הייתי חצי שנה פעם בשבוע חצי יום עם נהר בלימודים. בימים חשובים במיוחד הבאתי איתי את אישי שלקח חופש מהעבודה והיה איתה (שלוש פעמים. פעם בהרצאת אורח, פעם במבחן הסיכום העיוני ופעם במבחן הסיכום המעשי) ואני יצאתי ממש בכל הזדמנות. בגיל הזה (אצלנו בין 4-5 ל-10 חודשים אם אני לא טועה...) היא עוד ישנה בוקר, אז יצא טוב. חצי מהקורס היה מעשי והיא פשוט היתה איתי במים... אני לקחתי את זה ככה - יש לי ילדה, אנחנו בלתי נפרדות, אני רוצה ללמוד, אני עושה את זה מבלי להפריע לאף אחד, איפה הבעיה?
למען האמת מרכז הקורס המקצועי היה מאד חיובי, אבל מרכז הקורס מהצד האדמיניסטרטיבי היה מאד עוין. אז התחמקתי ממנו קצת, הנהנתי והתעלמתי מהעוינות. בסוף אפילו הוא הודה שהיא ילדה רגועה במיוחד ושזה הפתיע אותו שאפשר לעשות את זה (נו בטח, אמא שלה לא רוצה לעזוב אותה לרגע... אם יש רצון ויש יכולת...

)

אם אמא שלך פנויה לעזור לך ולהיות איתך, אני אומרת נצלי את זה!! היא יכולה ללכת למפגשים של החינוך הביתי. ובטח מזג האויר אצלכם משתפר ואפשר ללכת לפארק הירקון או משו...
(|יד1| סורי שקצת מבולבל)

אם אמא שלך פנויה לעזור לך ולהיות איתך, אני אומרת נצלי את זה!! היא יכולה ללכת למפגשים של החינוך הביתי. ובטח מזג האויר אצלכם משתפר ואפשר ללכת לפארק הירקון או משו...
מהתיאור של ענבל הבנתי שזה לא כזה פשוט. קשה, להיות כל כך הרבה שעות רצוף מחוץ לבית עם תינוק שצריך טיפול, בלי עוד יד שעוזרת ובלי facilities .
אמי היתה מבלה שעות מחוץ לבית עם בני כשהיה תינוק קטן (ואני עבדתי בבית), אבל בגיל הזה הם לא עברו את ה-3 שעות יחד בחוץ. 7 שעות? רק כשגדל יותר, לקראת גיל 9-10 חודשים. באמצע הוא גם ישן בעגלה, וסבתא צריכה למצוא עיסוק לעצמה, וכמה כבר אפשר לקרוא עיתון... (היא לא מהסוג שיושב בבתי קפה).
בנוסף, יש זן של סבתות שמשתלב יפה במפגשי חינוך ביתי ומרגיש בנוח, יש זן שלא.

אין לי מסקנה, כי קשה לי לכתוב שפרידה של יום שלם מאמא בגיל הזה עדיפה על המתנה בחוץ. אבל אני תוהה.

התכוונתי המתנה בחוץ ליד הלימודים, לא שבע שעות. ארבע שעות עם פגישות רענון מדי פעם.
אני ביליתי חלק מהזמן מחוץ לשיעור, ובהחלט היו ימים יותר מאתגרים... אבל בימים שהיא לא היתה איתי אחד על אחד, לפחות את ההפסקות ביליתי איתה וזה הפך את הכל ליותר אפשרי.

אני חושבת ששווה לשאול אותה מאיזה זן היא..

זהו, שבדף של בשמת היא כתבה על 7 שעות...

כן כן, לא ירדת לסוף דעתי. ככה זה כשאני מנסה להיות עדינה...

התכוונתי לומר שלדעתי האישית כדאי שאם אמא שלה מוכנה להיות איתה ולהקדיש את הזמן, אז שתבוא. שבע שעות בגיל הזה לא היה משהו שהייתי מסוגלת לשקול בכלל. הייתי (ועודני) מחוברת בירך... ואם יש אפשרות לעשות את זה לארבע-חמש שעות עם אפשרות לגשת אליו ולהיות איתו, אז אני חושבת שצריך לעשות את זה. גם אם זה כרוך בשוחד, תחנונים, איומים ומה לא...

ניצן וקרוטונית אתן חמודות, תודה על העזרה!
טוב, אני אעתיק את מה שכתבתי לבשמת לפה.

_אני לומדת יום בשבוע, בתל אביב. השיעור נמשך 4 שעות, והנסיעה מהבית שלי חצי שעה עד שעה וחצי לכל כיוון (נניח בסביבות 6.5-7 שעות הכל כולל הכל...)
בשבוע שעבר אמא היקרה שלי נסחבה איתי ללימודים, הסתובבה כמו איזה הומלסית במתחם שילב ואחר כך ישבה עם התינוק (3.5 חוד')על גג הבניין של המכללה, שהוא בגודל שני מטר עם עוד איזה כמה סטודנטים שיושבים שם גם כן. בהפסקה הוא ינק קצת, אחרי כן שמעתי אותו בוכה אז יצאתי שוב להניק/להרגיע, ובדרך חזרה הביתה הוא פרץ בזעקות כאלה כמו ששמעתי רק בברית שלו (כשלעצמה עניין מצער לזמן אחר). נאלצתי לעצור בכביש מהיר באופן מסוכן ולהתחלף עם אמא שלי בנהיגה, מה גם שהוא לא נתן לי להוריד אותו מהידיים אז היינו חייבות לנסוע כשהוא לא חגור . (הוא בכה עם דמעות!! הרגשתי שזה בכי של 'אמא' אבל אין לי סימוכין לכך)
בקיצור, השאלה שלי היא מה לדעתך עדיף- לנסות את האפיזודה הזו שוב, או להשאיר אותו עם אמא שלי (שלא מתרגשת מבכיות ועניינים. זו אני שלא יכולה לחשוב עליו בוכה). לי זה נראה יותר מדי זמן (7 שעות) אבל אולי אני סתם אחת שלא יודעת לשחרר וגורמת לו רק לסבול יותר עם הנסיעות וההסתובבויות?
אגב- אמא שלי גידלה חמישה ילדים, והוא מכיר אותה וכיף לו איתה.
תודה..
מחקפלוני אלמונית (06.03.2008 16:54):
אה- שכחתי. כמובן שהוא רק יונק (ואתמול שתה מכוס אספרסו חלב של אמא ) אין לו שעות קבועות, לפעמים כל שעה וחצי ולפעמים כל שעתיים וחצי שלוש. וגם- בשעתיים האחרונות של השיעור אני מוגבלת מאוד, כי אני מקבלת מטופלים לסטאז' וזה לא לעניין שאצא באמצע._

זה לא בדיוק שבע שעות. אבהיר: ארבע שעות לימודים (סבתא מסתובבת עם הבייבי שלי) + שעה וחצי שעתיים בנסיעה (תלוי בפקקים לתל אביב).
מי בכלל חשב על 7 שעות לימוד... האמת היא שכמעט ויתרתי על זה, אלא שזו בעיה (אין לי כוח לפרט למה אני לא יכולה לדחות לשנה הבאה)
אני לא יכולה להכניס אותו לשיעור איתי, כי: הוא לפעמים בכייני, (או צרחני במקרה הגרועD-)) וזה לא תמיד עם התראה. חוצמזה חצי מהשיעור הוא קליניקה עם מטופלים. איך זה נראה שאני מרגיעה תינוק תוך כדי תשאול מטופלים? לא משהו. )-: אולי בעולם קצת יותר אידאלי. לצערי החברה לא בנויה כיום לראות תינוק כבלתי נפרד מאמו. זה לא טבעי שהאמא עם הבייבי שלה. יותר טבעי לשים את התינוקות בבתי יתומים של יום, כפי שבשמת מגדירה זאת (ומדייקת, לדעתי).

אז עכשיו אני אסביר את עצמי.
הבנתי אותך מצויין.
הדבר היחיד שלא היה לי ברור זה - 7 שעות זה 4-5 שעות לימודים + נסיעות. בלעדייך. האם זה אומר שאמא שלך נשארת בבית בלעדייך? או שזה אומר שגם בזמן הנסיעה את לא איתו? כי מה שאני ניסיתי להגיד זה שזה שמי שמלווה אותי ועוזר לי לא יבוא איתי ממש עד לדלת הכיתה, מבחינתי לא היה עוזר לי והייתי מחפשת פתרון אחר...
אבל אני מבינה ממך שאמך נוסעת איתך ומתאמצת מאד כדי לסייע לכם. אז אני ממליצה שוב לפנק אותה, להודות לה מקרב לב, להכיר במאמץ הרב שזה דורש ממנה וכו' וכו' ובלבד שהיא תבוא עד לדלת הכיתה.

זאת אם את לא יכולה להכניס את קטינא איתך לשיעור.
(אולי תנסי?

)

אבל עכשיו אני לא מבינה אותך, ניצן...
בזמן הנסיעה אני לא בדיוק איתו, אם כי אני יכולה להשתדל שזה יהיה כך (אמא שלי לחוצה בכבישים, בעיקר בתל אביב, והיא מאוד עייפה בערב אחרי הסיבובים שלהם..) ואמא שלי מביאה אותו אלי שאניק בהפסקה.
חוצמזה התפתחויות מאתמול- אתמול אני ואישי נעדרנו לשלוש שעות במהלכן אמא שלי שמרה עליו אצלינו בבית, עם חלב שאוב. הוא לא היה רגוע בכלל, כך שזה לא בא בחשבון שזה יקרה שוב.
אם אני אראה שהבכי בנסיעה חוזר על עצמו, או שהוא לא רגוע כשאני בשיעור, אני פשוט אפסיק ללמוד.

גברת פלפלת, אני אגיד ככה בקצרה את דעתי, ואת תראי מה את חושבת, אוקיי? עשינו עסק?
אז ככה: 3.5 חודשים: נורא קטן, אני חושבת שאת צודקת שאת לוקחת אותו איתך. אבל זה לא לעוד הרבה זמן. לדעתי, עוד חודש, חודש וחצי כבר לא יהיה צורך. ובאמצע נדמה לי שיהיה לך פורים ופסח, לא? זה מדלל קצת את הנסיעות.
ככל שהוא יהיה קרוב יותר לגיל חצי שנה, היא תוכל גם להתחיל לתת לו אוכל מוצק, וזה יכול להיות משחק מעניין שיחזיק אותו במשך הרבה זמן (לתפוס, להתמרח, לבדוק בפה, לירוק, להתנקות.... (-: ).
אמא שלך - נשמעת נהדרת. וואו!

לגבי נסיעה לא חגורים - אופס...
קודם כל, אם אמא שלך נוהגת, אז הכי טוב שהיא תהיה זאת שתנהג ואת תמיד תשבי לידו.
דבר שני, כדאי במפגש המחודש שלך עם המתוקי בסוף יום הלימודים ולפני התחלת הנסיעה לשבת להניק. אפילו באוטו. הוא התגעגע, היה לו קשה, יכול להיות שהוא אפילו יירדם בהנקה הזאת ואז הנסיעה תהיה ממש שקטה.
אם אתן חייבות לחזור נורא מהר, אז לשים יד עליו ונשיקות ופינוקים מההתחלה כשאתם ביחד במושב האחורי ואמא שלך נוהגת.
האם יש לך אפשרות להניק בנסיעה? אני אתאר לך איך אני עשיתי את זה. הכי קל: כשאני הייתי לידו במושב האחורי והוא עם הגב לכיוון הנסיעה (3.5 ח', אז גם אצלך). חולצת הנקה, ככה שאפשר לפתוח לחוד כל צד משני צידי חגורת הבטיחות. את החגורה מתחתי עד הסוף כשאני מתכופפת קדימה ומעל כסא הבטיחות שלו. אני בגובה ממוצע יחסית, אז לרוב נאלצתי לשים מתחתי כמה שמיכות מקופלות בתור "בוסטר" בשבילי...
יש עוד פטנטים בדף על נסיעה עם תינוקות (בטח אפשר למצוא את שמו המדוייק ב מדור תינוקות ופעוטות).
אנחנו היינו נכנסים לאוטו, הייתי מייד מתיישבת לידו, עם הפיפס הראשון מתכופפת ומציעה הנקה, ומאותו רגע היה שקט כל הנסיעה (כן, לרוב הוא היה מחובר כל הנסיעה ככה... ).

יום בשבוע, בתל אביב. השיעור נמשך 4 שעות, והנסיעה מהבית שלי חצי שעה עד שעה וחצי לכל כיוון

לי היה ערב בשבועיים, 4 שעות, חצי שעה נסיעה. החל מגיל 6-7 חודשים.
בעלי הסיע אותנו, ורק בגיל כמעט-שנה העזתי לנסות ערב כזה בלעדיו (אני חושבת שאחזור על הנסיון).
זה לא היה לימודים אלא סדנה. רובה פרונטלית, מעט דיון. לא הייתי צריכה לכתוב.
היה איתי מנשא גב (כשישן), מנשא צד (כשער), שמיכה (כשקר), מכנסיים, חיתולי בד, חיתולים חד"פ, כמה צעצועים.

בד"כ לא היו שום בעיות איתו, עזר שאלה שעות שינה שלו (בעצם, אילו אלה לא היו דעות שינה, סביר שיכולתי להשאירותו עם אבא).
הפעם הראשונה עשתה לאנשים הלם (המון שאלות, המון חיוכים, וגם "נפלו לו הגרביים" אחד).
בפעם השניה היה איש שאמר שהקולות התינוקיים מפריעים לו. הזמינו אותי מהקצה השני של החדר, עברתי מקום, ומאז אין תלונות.

> אם מישהו מזהה אותי בעקבות הסיפור, שיציגתצמו <

בשמת, תודה.
כדאי במפגש המחודש שלך עם המתוקי בסוף יום הלימודים ולפני התחלת הנסיעה לשבת להניק
רעיון טוב, אני אקפיד על כך.
האם יש לך אפשרות להניק בנסיעה?
קראתי פעם שתיארת איך עשית את זה. אני מודה שישבתי פעם באוטו וממש לא הבנתי איך אצליח.. אבל אני אנסה. אני חושבת אבל שזה היה יותר החיבוק מאשר הציצי.
לגבי נסיעה לא חגורים - אופס...
כן)-: היינו בכביש בתיקונים, מה שאומר שיש בדיוק מילימטר בצידי הכביש. ממש לא היה אפשרי להישאר שם! וזה מה שהלחיץ עוד יותר..

אני בונה על ההתחממות (לא הגלובלית D-:) שתאפשר לסבתא ולתינוק טיולים כיפיים בהמשך...
תודה @}

מעניין איך הסתדרת פלפלת.
אני סיימתי סמסטר עם לידה תו"כ וכבר בגיל שבועיים נאלצתי להביא אותו לשיעור (במהלך שיעור של 4 שעות לקחתי במקום חצי שעה הפסקה, שעה הפסקה כדי להניק בחדר הנקה ולחתל והמרצה החצופה עוד כתבה לי במייל שחבל שהייתי רק בחלק מהשיעור!!! נשים בעידן המודרני). סהכ בהתחלה היה יותר קל כי הוא בעיקר היה ישן עכשו כמעט בן 4 חודש הוא יותר עירני ופעיל. אחד הדברים שאני מצטערת שלא היו מההתחלה זה סינר הנקה של מיקה, פשוט הצלה במיוחד כשהמרצה הוא גבר
עכשו יומיים בשבוע הוא יהיה בתינוקיה בהר הצופים כדי שאוכל להניק אותו במהלך היום, אני לומדת משמונה עד שמונה! ויש לי עוד יומיים חלקיים שאני מתכוונת להביא אותו ולא ברור לי איך אסתדר איתו אולי פשוט אטייל איתו בכיתה?

וואו גל! כל כך הרבה שעות!
אני לא יודעת איך אסתדר עם שלושה וחצי קורסים (ותזה, אבל זה בעיקר בבית)
הודעתי כבר למרצים שאחרי הלידה לא יצפו לראות אותי באוניברסיטה עד אחרי פסח. אבל מאוד חוששת ממה יהיה אז.
למזלי אמא שלי פנויה בדיוק, אז אולי תוכל לשוטט איתה בחוץ
רציתי לשאול איך מסתדרת הנקה עם הלופי? כי אני די בונה על המנשא בעניין הזה
בהצלחה!

סוף סוף גיליתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה
וגם מצאתי את הקורס שמתאים לי בדיוק
חשה התרוממות רוח והתרגשות גדולה
הבעיה:
הקורס מתחיל עוד כחודש, נמשך כחצי שנה (22 מפגשים של פעם בשבוע), ואני יולדת עוד כ-3 חודשים...
נגיד שיהיה בסדר להפסיד 3-4 ימי לימודים סביב הלידה ולהשלים. מה אח"כ?
זה יום בשבוע, 6-7 שעות כולל נסיעות הלוך-חזור (הלימודים עצמם הם 4 שעות). אבא לא זמין, סבתא זמינה חלקית. בייביסיטר שתבוא אתי לשם ותביא לי אותו להנקות לא באה בחשבון משיקולי תקציב.
מנסה להבין עד כמה זה הגיוני / לא הגיוני בשבילי, אשמח לשמוע דעות.

אני לומדת עכשיו. יומיים ארוכים בשבוע. התחלתי ללמוד כשנושי היתה בת ארבעה חודשים, ואני לא מצליחה לדמיין את זה יום לפני. לפני הלידה לא דימיינתי שככה ארגיש. חשבתי שארצה מאוד לחזור ללמוד.

יכול להיות שחודש אחרי הלידה דווקא יתחשק לך לקחת לעצמך כמה שעות בשבוע, ומצד שני, יכול להיות שזה יראה לך נורא ואיום.

אני חושבת שקשה מאוד להעריך איך תרגישי אחרי הלידה. ושווה לקחת את זה בחשבון.

טכנית: אין שום בעיה. מדובר בלשאוב פעם אחת באמצע היום.

אני מאד הייתי בענייני הלימודים, והיום היא בת 7 חודשים ואני עדיין לא יצאתי לאוניברסיטה.
אבל זו מי שאני וזו מי שהיא- בתי.
המצב הזה הוא אישי, ומתאפשר לי בשל שינויים שמתאימים לנו.
את תראי בעצמך כמה תשתני אחרי הלידה, ומה תרצי לעשות. אישית לא הייתי "מאמינה על עצמי" שאני כל כך לא ארצה לעזוב אותה - ועובדה.
מבחינה טכנית - בהחלט אפשר לעזוב תינוק מגיל חודש וחצי ל7 שעות. גיסתי עשתה זאת. חלב שואבים ונותנים שאוב. אני אישית לא הייתי עושה.
אבל לפי מה שרשמת:
אבא לא זמין, סבתא זמינה חלקית. בייביסיטר שתבוא אתי לשם ותביא לי אותו להנקות לא באה בחשבון משיקולי תקציב.
אז מי כן ישמור על התינוק\ת?

יש אפשרות להכניס אותה לשיעור ולהניק אותה בכיתה?
אני עשיתי את זה באוניברסיטה עד גיל 5 חודשים, אבל האמת היא שלא למדתי כ"כ, ויצאתי הרבה - היה לי תינוק מאוד לא רגוע, משהו שלא יכולתי לחזות בהריון.
דוקא המרצים באוניברסיטה היו מאוד מבינים ובאו לקראתי.
האם דחוף לך להתחיל דוקא עכשיו?
בהצלחה עם כל החלטה.

אני חושבת שקשה מאוד להעריך איך תרגישי אחרי הלידה. ושווה לקחת את זה בחשבון
ברור ששווה לקחת את זה בחשבון. זו בדיוק כל ההתלבטות. אם הייתי יודעת בוודאות איך ארגיש, לא היתה לי שום בעיה להחליט...
אני חושבת שלא יהיה לי נורא נורא קשה להיפרד (אלא רק די קשה...) ושאשמח להתאוורר קצת.
אני יודעת שאי אפשר לסמוך על זה שאני ארגיש אח"כ כמו שנראה לי עכשיו,
מצד שני אני כבר אמא לילד אחד ויש לי מושג כלשהו.
(עם סידור בשבילו אין לי בעיה)

התחלתי ללמוד כשנושי היתה בת ארבעה חודשים, ואני לא מצליחה לדמיין את זה יום לפני.
זהו, שלהתחיל עם תינוק בן 4 חודשים, 3 חודשים ואפילו חודשיים - עם זה לא היתה לי בעיה. אבל תינוק שרק נולד... :-\

טכנית: אין שום בעיה. מדובר בלשאוב פעם אחת באמצע היום
איך זה? לא נראה לי הגיוני... אחרי לידה, עם תינוק שיונק כל הזמן כמעט, אצטרך לשאוב הרבה יותר, לא?!

אז מי כן ישמור על התינוק\ת?
בעיה. היא תיפתר כך או אחרת אם אחליט שזה הגיוני לי.
כנראה אצטרך למצוא תקציב לבייביסיטר כנ"ל (פתאום אני קולטת שהיא לא צריכה בהכרח להיות מהאזור שלי ולנסוע אתי לשם, היא יכולה לפגוש אותנו שם ודי. אז אולי זה אפשרי. מצד שני, לשמור על תינוק שרק נולד זה לא משהו שאתן לנערה לעשות. זו צריכה להיות מישהי מנוסה. וזה יהיה יקר).

יש אפשרות להכניס אותה לשיעור ולהניק אותה בכיתה?
זה משהו שאברר בפגישה שתהיה לי בקרוב עם רכזת הקורס. יש סיכוי, כי כמעט כולן יהיו שם נשים (תלמידות וצוות הוראה).
מצד שני, תינוק פיצי, בכי, גזים, עמידה, נענועים... אם להכניס אותו, זה מן הסתם להנקה בלבד. לא לנסות להעביר את השיעור כשהוא עלי, זה עלול להיות סיוט.

היה לי תינוק מאוד לא רגוע, משהו שלא יכולתי לחזות בהריון
אכן בלתי ניתן לחיזוי... אם היה אפשר לדעת מראש, ההתלבטות היתה הרבה יותר קטנה...

האם דחוף לך להתחיל דוקא עכשיו?
לא ברור מתי ייפתח עוד קורס כזה, אם בכלל. ומעוד כל מיני סיבות - כן.

בהצלחה עם כל החלטה.
תודה.
הסיעור מוחות הזה עוזר לי, אשמח לעוד תגובות.

לדעתי דווקא יותר קל ללמוד עם תינוק קטנטן מאשר עם בן 3-4 חודשים, שכבר רוצה לזוז, משמיע קולות וערני יותר.
אני התחלתי ללמוד (תואר שני, יום ארוך של 8 שעות בשבוע) כשהבן שלי היה בן 6 שבועות, ולקחתי אותו איתי לכל הסימסטר הראשון
לא אגיד שזה לא היה מבצע, זה כן. לא כל כך כתבתי וצילמתי חומר מחברים לכיתה. אפילו פישפשתי אותו בשירותי האוניברסיטה...
אבל האופציה של להשאיר אותו, נראתה לי יותר מסובכת, עם שאיבות וכו', וגם לא רציתי להיפרד ממנו.
למזלי הוא היה די רגוע, רוב הזמן ינק וישן, ובגלל שהיה לו ריפלוקס, היה לו מצויין שפשוט ישבתי, הוא ינק יניקות ארוכות ארוכות , לפעמים של שיעור שלם, ודווקא שם פחות פלט מבבית, כי בבית לא היו לי תנאים פשוט לשבת שעתיים עם עוד ילד בבית ואוכל ודברים שצריך לעשות.
דווקא כשהוא נהיה בן 4 חודשים, זה נהיה מסובך כי הוא נהיה יותר ערני והתחיל לקשקש, מה שהיה מאד חמוד, אבל הפריע לפעמים לשיעור...
אז בסימסטר השני, בן הזוג שלי היה איתו בחוץ ונפגשנו בהפסקות, או במקרים שהיה זקוק לי יותר, אז יצאתי.
אני מסכימה עם הקודמות שכתבו, שזה מאד אישי. לי זה התאים

_טכנית: אין שום בעיה. מדובר בלשאוב פעם אחת באמצע היום
איך זה? לא נראה לי הגיוני... אחרי לידה, עם תינוק שיונק כל הזמן כמעט, אצטרך לשאוב הרבה יותר, לא?!_

עד כמה שאני יודעת לא. כי זה שהוא יונק הרבה פעמים לא אומר שהוא יונק הרבה. וגם אם תשאבי פעמיים, כי כבר תחושי גדושה, לפחות בחוויה האישית שלי לא מדובר באיזה עניין נורא ואיום.

ילדתי בתחילת סמסטר א והחסרתי כמה שיעורים בהם הנוכחות חובה. עקב זאת הנהלת החוג החליטה לבטל 2 קורסים . עכשיו במקום להמשיך את התואר עם כל החברות שלי נשארתי כיתה , אני עדיין שנה א , משלימה את שני הקורסים שלדברי ההנהלה אין אפשרות להמשיך לשנה ב בלעדיהם. שנה וחודשיים אחרי שילדתי באמצע סמסטר א אני צפויה ללדת שוב בשעה טובה בתחילת סמסטר ב. להיעדר לא בא בחשבון, היעדרות= ביטול קורס וכבר נשארתי כיתה. לקחת איתי לאוניברסיטת תל אביב תינוק רך מאוד בן 5 ימים או בן 10 ימים אני יכולה . השאלה היא איך ההנהלה תגיב לזה? מדובר באותם הקורסים שההנהלה ביטלה עקב ההעדרות של הלידה הקודמת. אני מאוד עצבנית על הנהלת החוג . אני לומדת סיעוד ויש שמועה שאומרת שהנהלת החוג מאוד לא תומכת בהכנסת תינוקות יונקים לשיעור . החארות האלה ..

תינוק רך מאוד בן 5 ימים או בן 10 ימים אני יכולה .
באוניברסיטת תל אביב אורך חופשת הלידה הוא 3 שבועות, זה לפחות.
חוץ מזה, עד כמה שאני יודעת אין הוראה ברורה שאסור להכניס תינוקות לשיעורים, אבל גם אין הוראה שמותר.
בקיצור, בכול מקרה שלושה שבועות זה יותר מחמישה ימים.
אני הייתי מנסה להביא איתי, גם ככה בגיל הזה הרי מדובר בעובר מחוץ לרחם שמי בכלל יודע שהוא שם.

לפי מה שקראתי בתקנון ובזכויות אין חופשת שלושה שבועות ואין להכניס תינוקות לשיעור . יש אפשרות להחסיר עד 30 אחוז מהקורס . אם מחסירים יותר יש אפשרות לחזור על עד שלושה קורסים מבלי לשלם עליהם שוב. מישהי שאיתי בקורס ילדה לפני כמה ימים והמרצה שאלה אותנו היום מה קורה איתה למה לא הגיעה למרות שהיא יודעת שהיא ילדה ושתיצור קשר עם מזכירת החוג.