האם להגביל אכילת ממתקים

[ש_י_ר_י*]

מסתבר ששוקולד זה חובה לבריאות הנפש - כתבה ב-ynet על סנדוויצ'ים לילדים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3588539,00.html
טוקבקים מפחידים, כרגיל.

[פלונית_אלמונית*]

1. נראה לי שהעם היהודי זה העם הכי ביקורתי (ווכחן) שיש, שמתי לב לזה לאחרונה.
2. על אף היותי בת העם, אני לא וכחנית מטבעי, ושכל אחד ייעשה מה שטוב לו, כל עוד הוא לא פוגע באחר.
3. מה שבסה"כ רציתי להגיד שזה נראה לי קצת מוגזם לבחון כל ביס שהילד/ה עושה.

ואענה בקצרה;
שירי,
אם יודעים מהו הכיוון הנכון אז לא לכוון את הילדים אליו? כי "אנחנו יצאנו בסדר"? לא אמרתי לא לכוון, אמרתי שלא לתת לזה לנהל לך את החיים הכיוונון הזה. (חלק פה יגידו, כתגובת נגד כמובן, הוא לא מנהל לי את החיים וכו' וכו', ואז ראה סעיף 1, או שאענה שלפי הדף הזה הוא מנהל לכמה וכמה פה את החיים.)

סיסמאות והדגשה לא גורמים למחשבה סובייקטיבית להיות נכונה. לא אמרתי שהיא נכונה, רציתי להדגיש את הנכונות בעיניי.

ואם הטעם של האלכוהול לא מושך אותי? אני צריכה לשתות כדי שחלילה לא אמות בריאה?... שוב, אייקון מבולבל.
אז אל תשתי אלכוהול. ניסיתי להחזיר לפרופורציה שכולם מתים בסוף.

נראה לי שמה שמאחורי הסיסמאות שלך נכון - להוריד לחץ. מכל נושא האוכל ובכלל בחיים. תודה.

שירי, בסוף הבנו אחת את השנייה. (-:

[ש_י_ר_י*]

[טרה_רוסה*]

רציתי להוסיף עוד סוג של תזונה, תזונה בסיסית, אפשר לקרוא לזה.
אצלינו בבית אמנם אוכלים מבושל ולחם וגם דברי חלב וביצים (בן זוגי לא אוכל דברי חלב), אבל מלבד הפן הבריאותי של התזונה (שיש כאן בדף מחמירים מאתנו ומקילים מאיתנו) לי גם חשובה הבסיסיות של המזון. אוכל שצריך קופירייטר כדי שיקנו אותו, לא נכנס אלינו הביתה. יש אוכל בסיסי - ירקות ופירות בעיקר, דברי חלב במשקל (בלי אריזות קטנות עם לוגואים - אני קונה אריזות גדולות כי אמא שלי קונה ישירות מתנובה, אבל יש גם בסופר רגיל שקיות חלב, יוגורט במיכל של 3 ליטר וכאלה), ביצים קטניות ודגנים פסטה ורסק עגבניות. זהו פחות או יותר מה שאנחנו קונים. אני לא קונה קורנפלקס או יוגורטים קטנים אישיים או קופסאות פלסטיק בולגרית של 200 גר שנגמרות אחרי יומיים, לא קפואים למיניהם כגון מלאווח, לא אקטימל (הונאת הציבור בעיני), לא עוגיות באריזות וכו. הבנתם את התמונה
משתדלים להכין חלק מהדברים בעצמינו, נניח חומץ, לפעמים פסטה, זיתים, מלפפונים חמוצים בקיץ וכרוב כבוש בחורף, סחוג וכאלה. יש לנו גן ירק ומשתדלים לאכול כמה שיותר ממנו ולשמור עודפים לעונה הבאה (נניח להקפיא פסטו או סלרי), לייבש לבד תבלינים ולפעמים פירות, להכין לבד ולהקפיא רוטב עגבניות, ציר למרק, דברים כאלה.

[אם_אוהבת*]

יש לנו ילדה בת שנה ושלושה חודשים שבעיקר יונקת וגם אוכלת מוצקים שונים. כשהיא נולדה החלטתי להקפיד יותר על התזונה שלי כמניקה וגם בכל דבר שנכנס לפה של הקטנה. התחלנו לקנות אורגני חלקית, יותר בשבילי ובשבילה ומזון מלא ומזין. כל עוד אין היא חשופה לכל הפיתויים השונים מבחוץ באפשרותי לתת לה את הכי בריא בבית. בחוץ המצב קצת יותר מורכב, במיוחד בקרב המשפחה.
עד לא מזמן לא היתה שום בעיה כי כולם הבינו שהיא קטנה ויונקת. אבל עכשיו כל הזמן מנסים לפתם אותה ולהציע דברים שלא ממש בא לי שתאכל כמו חטיפים ומעדנים, תבשילים למינהם.
גם ככה לי קשה עם כל מה שהמשפחה מכינה בארוחות של שבת כשאנחנו מוזמנים ומאוד בררנית לאחרונה. יוצא שאוכלת רק מעט או דברים שבכלל לא נוגעת, תלוי מה הם מכילים.
כשאני נכנסת לסופר רגיל כמעט ואין לי מה לחפש שם פרט לכמה מוצרים ספציפיים שחסר לי וכל פעם מחדש מזדעזעת מן השפע של הפיתויים הקיימים שילדתי תאלץ להחשף אליהם בשלב מסויים.
נכון להיום, הקטנה נחשפה לבמבה מספר פעמים בגלל שאני מאוד אוהבת למרות שזה לא הכי מומלץ וגם כל הזמן מציעים לה בביקורים ומתפשרת ומסכימה לתת לה שקית קטנה שחולקת איתה. גם יצא שנתתי לה ללקק קצת מהמקופלת שנמסה באריזתה, כי כבר קלטה ומשכה לי מהיד וגם קצת ביסקוויטים מאותה סיבה. אך מעבר לכך לא נותנים את כל הדברים שילדים בגילה כבר אוכלים.
הבנתי שמשלב זה כל מה שאכניס לפה מולה היא תרצה לנסות כך שצריכה להמנע ולהשתדל יותר להקפיד לא לאכול לידה מה שאיני רוצה שתאכל.
אני יודעת שככל שמתקדם הזמן ושהיא גדלה כך יותר קשה לשמור עליה.
מתישהו לא אוכל לגונן עליה ואצטרך להתפשר יותר ולקבל את העובדה שהיא תרצה דברים שונים מבחוץ וגם שידחפו לה מבלי לשאול אותי.

בכל מקרה לפחות בשלב הינקות חשוב לי לתת לה עד כמה שמתאפשר תזונה בריאה ומזינה ולדאוג שבבית יהיה לרוב מזון איכותי וחטיפים בריאים.

משיחות עם חברות הזהירו אותי שמתוך קיצוניות בבית הילדה תצא החוצה ותרצה לנסות כל מה שלא קיבלה ואף תפריז כפיצוי על מה שלא היה בבית.
כמה שאוכל לשמור עליה, מה טוב.
לבית אסכים להכניס ממתקים אך כאלו שיעברו אצלי סלקציה ומה שמעבר לכתלי הבית כבר לא בידיי.
כמה שפחות להתרועע במקומות שבהם יש את כל המקושקשים למינהם כמו קניונים וקניות בסופר עם הילדים, ימנעו דרישות מיותרות.

[ניצן_אמ*]

הבנתי שמשלב זה כל מה שאכניס לפה מולה היא תרצה לנסות כך שצריכה להמנע ולהשתדל יותר להקפיד לא לאכול לידה מה שאיני רוצה שתאכל.
זה הולך ונהיה יותר "קשה" או ליתר דיוק "מובהק" עם הזמן. "מה אמא אוכלת?" - "אני רוצה גם!"

משיחות עם חברות הזהירו אותי שמתוך קיצוניות בבית הילדה תצא החוצה ותרצה לנסות כל מה שלא קיבלה ואף תפריז כפיצוי על מה שלא היה בבית.
באותה מידה עלייך להזהר שמתוך קיצוניות בבית הילדה תרצה להמשיך לישון אתכם במיטה עד קץ הימים ולינוק לנצח, שלא לדבר על לעולם לא לרדת מן הידיים.
קיצוניות היא עניין של נקודת השקפה. בעיניי קיצוני עד זוועה לחשוף ילדים לרעות התרבות החולה הזאת, שרובן בנות פחות ממאה שנים, ולקרוא לאי חשיפה לזוועה הזאת "קיצוניות".

[מיצי_החתולה*]

משיחות עם חברות הזהירו אותי שמתוך קיצוניות בבית הילדה תצא החוצה ותרצה לנסות כל מה שלא קיבלה ואף תפריז כפיצוי על מה שלא היה בבית קודם כל, מה שניצן אמרה. חוצמזה, אני מכירה ילדים שמקבלים מה שהם רוצים בתחום הממתקים, ועדיין כל הזמן מחפשים עוד.

אני יכולה להעיד על עצמי - אצלנו בבית היה ארון של ממתקים וחטיפים, והגישה אליו היתה חופשית. את חושבת שהגישה החופשית גרמה לזה שאני לא כל-כך ארצה לאכול שטויות? ממש לא. עד גיל 14 בערך, ואולי יותר, אכלתי לפחות 100 ג' שוקולד חלב בכל יום. יכול להיות שאם הייתי משמינה זה היה מדאיג מישהו, אך מכיוון שתמיד היינו רזים במשפחה, זה לא הטריד אף אחד.
(טוב, זה גם ענין של גישה. בכורי הוא אכלן די קטן מטבעו, ואמי תעדיף שהוא יאכל שקית של חטיף וכמה עוגיות [עם חלב כמובן ], מאשר שייצא מביתה מבלי שאכל. אצלנו אין את הדברים האלה, אז בסוף הוא יאכל פרי, או פריכית, או לחם עם משהו, או איז עוגה או עוגיה ביתית).

[תמרוש*]

שמתוך קיצוניות בבית הילדה תצא החוצה ותרצה לנסות כל מה שלא קיבלה
בראייה מסוימת, אפשר להגיד שאני הייתי ילדה כזאת.
ההורים שלי כמעט לא קנו ממתקים תעשייתיים וממרחים תעשייתיים וקורנפלקסים (אלא אם כן גביקשתי במפורש, ורק לעתים חוקות) (אבל כן עוגיות טריות ופםיצוחים, ואמא שלי אפתה עוגות והכינ גלידה) ולי מסיבות שונות היה רעב גדול לממתקים.
אז קניתי מהדמי כיס שלי ואכלתי.
המון.
בהתקפי זלילה, לא שכיחים במיוחד, אבל די גדולים.
ואני לא חושבת שאני קניתי ביסלי וסוכריות טופי וספרייט בגלל שההורים שלי לא קנו אותם. ההיפך הוא הנכון.
אני חושבת שאת התקפי הזלילה האלה היה קשה מאוד למנוע, כי הם נבעו בין השאר מאכילה של דגנים לבנים מעובדים (ואז להימנע מזה היה דורש מהפך תזונתי שלם בבית) ובחלקו מסיבות רגשיות מאוד (שבאמת לא היה צ'אנס למנוע, אלא אם כן הם היו אנשים אחרים וחיו בתקופה אחרת).
אילו ההורים שלי היו מרשים יותר ממתקים תעשייתיים, לא זו בלבד שהייתי זוללת אותם בהתקפים שלי, גם הייתי אוכלת אותם סתם ככה בשאר הזמן, והייתי עוד יותר מכורה למתוק הזה, ובעיקר לא היתה לי אלטרנטיבה אחרת לתזונה טובה יותר.
כל עוד קניתי ממתקים על דעת עצמי - והם אף פעם לא אסרו עלי לקנות מהכסף שלי, וגם נתנו לי אם ביקשתי במפורש - כל עוד זה לא הם שהציעו לי את זה פיזית - עדיין היתה לי דוגמה אישית חיה ונושמת בבית לתזונה טובה יותר.
וכך כשהגעתי לגיל 18 היה לי קל להיגמל מכל הזבלה הזה (לאט ובהדרגה, נכון), כי היה לי את מי לחקות, ממי לקבל השראה. ידעתי שזה אפשרי, כי ככה אבא שלי חי ואוכל.
אז כן, חשוב לשמור על "קיצוניות" בבית, יחד עם השלמה עם זה שלילדה בגיל מסוים תהיה אוטונומיה לקנות ולאכול זבל מדרגה א'. כל עוד את לא מציעה לך מיוזמתך את הזבל הזה (ו"להציע" כולל גם לאכול אותו בנוכחותה), כל עוד את מסרבת להציע אותו, גם אם היא תאכל אותו במקומות אחרים - את עושה דבר חשוב ומשמעותי, בעיקר לטווח הארוך.

[ניצן_אמ*]

גילוי נאות -
אני גדלתי אצל מורה לתזונה.
בצבא הייתי כל בוקר הולכת לשקם ואוכלת פיתה עם נקניקיה וקטשופ.
בצהריים קניתי שקית במבה, שקית ביסלי, שקית בייגלה, ובקבוק קולה ליטר וחצי (לא דיאט)
ערבבתי את החטיפים בשקית גדולה, אכלתי ושתיתי מזה כל היום.

<ככה חייתי מפחות מ300 ש"ח לחודש>
<עד אז הייתי בריאה כמו שור, בדיוק אז התחילו לי כל הרגישויות והאלרגיות>
<וגם עליתי 12 קילו.>

עבר לי.
היסודות מהבית נשארו.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ובקבוק קולה ליטר וחצי (לא דיאט)
נו, את רואה - היתה לך מודעות תזונתית! דיאט זה נורא לא בריא!

[תמרוש*]

היתה לך מודעות תזונתית!

[ג'ינ_ג'ית*]

הממאני חושבת שמעבר לחינוך, שוב, יש את המרכיב הגנטי ואת המרכיב האישיותי האינדיבידואלי של הילד..
למשל, אני וחברה גדלנו פחות או יותר באותם הבתים. שתינו ממשפחות מרוקאיות רבות משתתפים, בשני הבתים היה תמיד המון אוכל והמון ממתקים, תמיד ללא הגבלה, לשתינו היו אחים ואחיות גדולים (שלא ממש התחרו על המשאבים) ושתינו יצאנו שונות לגמרי:

אני משוגעת על מתוק אז והיום. ואם זה לא מספיק לאבא שלי שנים רבות היתה מכולת או חנות ירקות... מה שאומר שלא רק שהייתי אוכלת אלא הייתי מארגנת מחסנים בבית, וגם פירות רבים מדי זה לא להיט. למרות זאת מעולם לא הייתי ילדה/נערה עודפת משקל, מה שאומר שוויסתתי נכון למרות הנטייה האישית לגרגרנות ומעולם לא היו לי בעיות אכילה, למרות שלרוב חברותיי היתה תדמית גוף איומה, ונסיון היסטרי בדיאטות (בבתים שכשאני חושבת על זה עכשיו היו מאוד "מאוזנים" עם אמא שמטיפה לשמירה וכאלה, מה שלא היה אצלי טוב שכך)
מעניין שרק בצבא על החלבה/טוסטים/וכל מה שבשקם שמנתי וקיבלתי את מתנת האובר טריגילצרידים, עד אז הכל היה תקין מלבד שני חורים בודדים בשיניים (עד גיל 23!)

לעומת זאת, חברתי הנ"ל , "נגמלה" ממתוקים בשנות העשרה, היא היתה צוחקת על אוהבי המתוק שהם נתקעו בילדות (מאיפה התיאוריה המשונה הזו שרק ילדים נמשכים למתוק מתוק הזה) תמיד שמרה על משקל יציב, תמיד אכלה בכמויות מדודות גם מזונות אחרים (ושוב שתינו גדלנו באותו בית, כזה שהיה בו שפע מהכל וניתן היה לאכול בשלוש בבוקר סטייק ובצהריים מילקי והרבה מהכל).

לכן, אני חושבת, שכמו בשאר התחומים, כל אם מכירה את ילדיה. ישנם כאלו שבאופיים יותר מדודים, לאו דווקא רק באוכל, אלא בכלל, ילדים יותר מאוזנים נקרא לזה , ואלו יכולים לחיות בשלום גם עם בית עמוס דברי מתיקה בלי להיגרר להרעלות מזון...
ויש כמוני שגם בבגרותי ולא רק בענייני מתוקים או מזון אלא בכלל אוהבת הכל או כלום ואני יודעת בוודאות שלכמותי מוטב מאוד לא להציב גבולות בייחוד בנושאים הקשורים לטעם ותשוקה וריח כי זה רק מגביר את התשוקה את המוטיבציה להשיג ממנה עוד. ולשכמותי כדאי גם כדאי להגביל את כמות המוצרים האלה בבית כי המוצרים של היום הרבה הרבה יותר מפתים, לדעתי גם רעילים ועמוסים בקלוריות מבעבר (בעבר, קלח תירס או מלבי נחשבו חטיף, בעברבמבה לא הגיעה עם פוגים וקולה לא הפכה למוצר יסוד בכל בית כתוצאה מתרבות המקדונלדס ושות').

אין לי ספק שאם היו מציבים לי גבולות הייתי אוכלת בחוץ פי ארבע יותר שלא לדבר על הפעם ההיא שקרטון המתוקים נגמר ופשוט לקחתי מאמא שלי 100 שח מהארנק (פספוסה בת 4 הייתי. אפשר לומר שגנבתי ) והלכתי לקנות לבד (הגרוזיני במכולת התפוצץ מצחוק ונתן לי ארטיק מתנה. איפה הדפים על איך חוסכים וחרות כלכלית איפה, תשלחו את הילדים, זה למתקדמים). בפעמים אחרות פשוט רשמתי במכולת ולא היה אכפת לי כמה ולמה. ושוב, למרות זאת ולמרות שברור לי שאכלתי ממתקים יותר מילד ממוצע, לא שמנתי, לא סבלתי מבעיות שיניים חריגות ואפילו עוד פחות מזה, וכן הלאה.

הייתי שולטת בעצמי כאמא לא להכניס הרבה ממתקים לבית עם ילדים מהזן השני.
לילדים מהזן הראשון יש להם לרוב יכולת וויסות מופלאה. במו עיניי ראיתי כאלה יוצורים חמודים שממש לא מדברים בשפה שלי ושם הייתי מכניסה ממתקים באופן חופשי כי ראיתי לנגד עיניי לא במשפחה אחת ולא בשתים איך הם חיים בסנכרון יפה ביחס לנושא הזה.
בכל מקרה, לא הייתי מציבה גבולות לאף ילד לא משנה מה האופי שלו ונטייתו הבסיסית לאוכל גבולות ומתוקים. גבולות בעניינים של תשוקה פיזית של ממש, כשהמוצרים נמצאים מעבר לדלת הארון, בעיניי גובלים בהתעללות. מבוגרים רבים (אם אל כולם) מתקשים בהצבת גבולות לעצמם וזאת למרות המודעות לבעיות בריאותיות למרות אוך הרוח הבוגר וכן הלאה. ילד בעיניי, לא צריך לחיות בבית שנוא כזה תמיד מחזיק אותו על בלימה. כשאין הרבה בבית (כלומר, יומיים אחרי הקנייה בסופר זה נגמר), אז גם ההתמודדות סביב הסיפור הזה קלה יותר שלא לדבר על החינוך לצרוך פחות מהג'אנק כמשפחה ולא רק כילד.

אבל לי אין את הדילמה הזו. עם אמהות כמוני גם ככה לא יישארו ממתקים בבית

הצעה נוספת, לעניין הנזקים לא רק שיניים, לתזונה ובכלל (מעבר לסינון הכמויות שנכנסות בדלת הבית) היא להגביר את הפעילות הגופנית היזומה לילדים מגיל קטן. גם בעניין הזה יש נטייה גנטית וגם חינוך סביבתי. אני נולדתי למשפחה עייפולה אבל בדור שלנו, היו המון משחקי כדור (הקפות, מחניים וכו'), הורים לא הקפיצו ילדים לבי"ס או לחברים, וטיולים שנתיים היו טיולים,לא ביקור במפעל שוקולד ודיסקוטק בערב. לכן אני בטוחה שהמסגרת הספורטיבית המתמדת הזו עשתה לכולנו טוב. גיסתי מצאה לעניין הזה פתרון, היא רושמת את הבנות כל שנה לחוג פיזי אחד לבחירתן (בלט, ג'ודו, טניס, שחייה, רכיבה על סוסים וכן הלאה, והיא בהחלט יכולה לזקוף ליוזמה שלה את חיבתן המושרשת ליותר תנועה, כי מאחי לא תבוא הישועה ).



<ג'ינג'ית בדיאטה כבר שבוע, בלי שוקולד, מטוגנים ביסליבמבה, ומנוי שבועי אצל 'הקולה מבגדד' על כל הפירות המסוכרים, הגומי בטעמים, שוקולדים במשקל, פטיפורים, חלבות ופיצוחים ... (טוב, מותר להתאבל..) רק כרוב וכרוב וכרובית ופריכית. טאצ' ווד ובלי עין הרע>

[שמש_בחורף*]

ממה שהאחרונות כאן כותבות, נראה שהשאלה צריכה להיות האם להגביל גיוס לצבא

[בשמת_א*]

בצבא גם אני אכלתי רק ממתקים מהשקם (הרבה זמן חייתי על במבה) ולא נגעתי באוכל המגעיל בחדר האוכל
גם אני. הרס לי את השיניים. )-: (בזמני לא היתה במבה. היתה מקופלת, והיה איזה ופל, שכחתי איך קראו לו).
עשיתי הרבה תורנויות חדר אוכל. ראיתי כמה ג'וקים יש שם. איכס. אכלתי רק גבינה לבנה, כי זה היה סגור בקופסא. ומזה היתה קופסא לכל שולחן של 12 איש )-:
אני חושבת שאני אהיה אמא כזאת שאביא לילדים אוכל ביתי מבושל לצבא.

[אלטר_אגו*]

והיה איזה ופל, שכחתי איך קראו לו. אולי טוב טעם? כי אני אמנם כמה שנים אחריך, אבל בדיוק בימים האחרונים נזכרתי איך אמא שלי היתה מכינה לנו "צלחת יפה" (ממתקים) בקבלת שבת, וכל ילד היה מקבל טוב טעם כזה, ואני לא הייתי מסוגלת לגמור אותו - הוא היה ענקי בעיני. היום הייתי יכולה לבלוע אותו בביס אחד ובלי ללעוס (אבל למה לי?)...

[בשמת_א*]

אבל היתה במבה בשקם?
אני ממש לא זוכרת את החטיף הזה עד שנעשיתי לאמא. אף פעם לא אכלתי אותו קודם.

לא, הופל לא היה טוב טעם, אם כי גם כזה היה. זה היה ופל שטוח כזה. אולי קראו לו פשוט שקמית? המממ. לא זוכרת.

[מונו_לוגית*]

טורטית??

[יוחנן_בצק*]

אנחנו קראנו לוופל הזה מצופה או בפלה. יש לי זיכרון עמום של מותג בשם עדין, עם עטיפה ירוקה.

[ניצן_אמ*]

נשמע לי טורטית. (בלעעעעעעעעעכס אבל תראו אותי מדברת! הייתי עושה לי שקית יומולדת כל יום!)
אשכרה האם להגביל גיוס לצבא על רקע תזונתי...

[סאלוש*]

חייבת לומר, שלא הכי מרשים אותי העניין הזה שאכלנו המון ממתקים בילדות ולא השמנו.
קודם כל לא להשמין רק אומר שסך הקלוריות לא היה גדול מדי. זה לא אומר שהאדם בריא. זה לא אומר שמצבו הפנימי טוב.
זה לא אומר שהוא יהיה בריא בהמשך חייו, או יכנס לסטטיסטיקה הנוראית של סרטן ומחלות קשות, כמו שרואים על כל הדור של הורינו, שאכלו מרגרינה ואבקת מרק כל החיים ואוכל מעובד ואכן חוטפים (מזה?) היום סרטן והתקפי לב. כשהם אכלו את זה זה היה בסדר. הם לא היו שמנים והרגישו טוב. אח"כ הכל מתפרץ.

אין לי משהו קוסנטרוקטיבי לתרום. זה רק לא מרגיע אותי כמויות הג'אנק שאכלתי בילדות ואיך יצאתי בסדר (בערך) (בינתיים).

[ניצן_אמ*]

מסכימה עם כל מה שאמרה סאלוש.
למרות שאני אכלתי בילדות ובנערות כמויות מטורפות (הייתי ספורטאית "מקצועית" במונחים ישראליים, שזה קשקוש בכל מקום אחר, אבל היו לי אימונים מפרכים 7 פעמים בשבוע ומשחקים גם.)
כשהתחלתי לאכול רע בצבא זה הרע לי בריאותית בצורה מובהקת וכמעט מיידית, לפעמים ללא דרך חזרה (אלרגיות. יש שיפור גדול, אבל זה תמיד ברקע). עשיתי שינוי תזונה וחיי השתפרו לבלי הכר, אני מקווה ומאמינה שגם עתידי הבריאותי השתפר. עתידי לא הובטח, אין הבטחות, אבל לפחות לא הבטחתי לי מחלות לב ועורקים כליליים תורשתיות חביבות שכולם מתים מהן אצלנו. :-\

(ג'ינג'ית, כן, גם טריגליצרידים. אוכלים בבית ההורים קוסקוס/מאפרום, פסטה/פיצה ומרק קובה - עירקית לובית עם שורשים איטלקיים. טעים טעים, אבל חוסם עורקים אללה יוסטור..)

זה רק לא מרגיע אותי כמויות הג'אנק שאכלתי בילדות ואיך יצאתי בסדר.
אני לא חושבת שמישהי "נרגעת" מזה. מדברים פה על ההיפך. אני טועה?

[ג'ינ_ג'ית*]

ניצן אני חושבת שהאוכל אצלנו בבית היה מאוד בריא. הרבה הרבה ירקות מבושלים, מוקפצים וחיים, הרבה פירות, הרבה מאוד דגים (אין ארוחה מרוקאית בלי מנה ראשונה של דג, בשרים ועוף ( לא מדברת על כבש נוטף שומן דרך קבע, קציצות בקר, סטייקים עין וכו'). הרבה בישול לעומת מיעוט טיגון, המון אוכל טרי שנעשה בבית (לחלוטין בלי אוכל בחוץ לא תעשייתי וכמעט ולא מסעדות שגם שם לכי תדעי מה שמים איך מנקים וכן הלאה). הרבה מאוד שום, הרבה סיבים (שומר, סלק, ועוד).
היו דברים מתוקים, היה שמן (והרבה ממנו), היה והיה. סו וואט.
קיצר, ממש לא חושבת שמשם מגיעים טריגילצרידים, לראייה, אצלי הופיעו בצבא בעקבות החלבה, שוקולד ושות'.
אני חושבת שבסך הכל הכולל הגוף הוא לא רס"ר מציקן שזוכר כל מיליגרם סוכר לבן כאילו היה שלט לבואו של הסרטן. בדיוק כפי שאפשר להיפצע והגוף יאחה את עצמו יופי, לגוף יש מנגנונים משלו להתמודד עם הטוב הרע והמכוער.
מה שקורה היום הוא קטסטרופה לשני הכיוונים, מצד אחד מזון תעשייתי גרוע, ילדים שגדלים בלי לזוז כמעט, ביחס לפעם, המון תחליפים תעשייתיים ורעילים שלא היו פעם לאוכל, וכן הלאה. מצד שני, יש את התורות החדשות שצצות חדשות לבקרים על מזון נא, מיקרוביוטי, דיאטות סוכרים, שומנים, קמח סוכר חום שחוץ מלהכריז על נעל העור של צ'פלין כמזון האולטימטיבי עשו הכל.

[נעל_העור_של_צ'פלין*]

דווקא המסמרים מאוד מזינים

[ג'ינ_ג'ית*]

רק אם הם חלודים, שאז נדע שהם נטולי חומר משמר...

[אלטר_אגו*]

מועשר בשישה ויטמינים וברזל. כמעט כמו במבה.

[מיצי_החתולה*]

חייבת לומר, שלא הכי מרשים אותי העניין הזה שאכלנו המון ממתקים בילדות ולא השמנו. אני חושבת שבבית הספציפי שלי, מה שהיה עשוי להביא את אמי לנסות לשכנע אותי להפסיק לאכול שטויות, היה אם הייתי משמינה. מעבר לזה - לא היתה להוריי מודעות תזונתית מינימלית. בבתים אחרים היו שותים מים וממתקים במשורה, בגלל הבריאות. אצלנו היו שותים קולה, קולה ועוד קצת קולה, אחי היה חי מדגני-בוקר וחלב, ואני הייתי יורדת על כמויות עצומות של שוקולד וחטיפים (בעיקר בייגלה).
כל זאת, למרות ששני הוריי אוהבים לבשל ומבשלים טעים, שאכלנו שתי ארוחות חמות ביום וכו'.

היום יש לאמי מודעות תזונתית הרבה יותר גבוהה, וזה לא מונע ממנה להתייחס לילדיי בדיוק אותו הדבר כמו אליי , ולחשוב שאני עושה להם עוול. נדמה לי ש אלטר אגו כתבה פעם משהו דומה על אמא שלה: מצד אחד, היא קוראת עיתונים ויודעת מה בריא ומה לא וכמה חשובה התזונה. מצד שני, היא רוצה לפנק את הנכדים בשניצל. וצ'יפס. ועוגיות. ועוד סוג של עוגיות. ושוקולד. וביסקוויטים עם כוס חלב. ומילקי. אה, וכמובן חטיף כשיוצאים לגינה, איך אפשר בלי?

בכל מקרה, ניסיתי לקרוא קצת אחורנית ולא הצלחתי להבין מי אמר/ה שאנחנו אכלנו את כל הדברים הללו ויצאנו בסדר. נשמע יותר כמו משפט של ההורים שלנו .

[סלט_פירות*]

אצלנו היו שותים קולה, קולה ועוד קצת קולה
ההורים שלי עבדו בקוקהקולה. השיניים הקדמיות שלי חצי שקופות.
פשוט לא היתה מודעות אז לגבי הסוכר והשפעותיו, כמה סוכר יש במוצרים (למשל קולה ), דגנים מלאים לא היו אופציה.


אכלנו המון ממתקים בילדות ולא השמנו אני דווקא כן השמנתי. במידה. הנטיה שלי למתוק לא עברה לי עד היום, אבל אני מתאפקת. השמנתי במידה, כי הייתי פעילה פיזית.

[ג'ינ_ג'ית*]

לא כתבתי כך בדיוק אבל אולי התכוונת אליי כי אני כתבתי שאכלתי נהדר ויצאתי מצוין. מצד שני התזונה אצלי בבית לא היתה התזונה שלך בבית. אצלנו לא היה קולה ופטל, רק לעיתים רחוקות. כולנו מאוד אהבנו מים. גם נס קפה שתיתי לראשונה בצבא. בבית היה תה נענע או שיבא.
גם לא היו דגני בוקר ושאר המצאות תעשייתיות.
כן היו ממתקים ואכלתי המון מהם, אבל אכלתי גם המון ירקות ופירות ומגוון בלתי רגיל של מזונות משובחים מכל קבוצה אפשרית שאיזנו את כל העסק. למעשה אצלנו, אם כבר מדקדקים היו חסרים מוצרי חלב, יש שיאמרו שזה דווקא חיובי, אני לא בטוחה (גם בשבועות הארוחות היו בשריות.. כיאה לעדה).

זה כמו שפעם העלינו נשכחות אני וחברה ודיברנו בגעגוע על האוכל של אמא, אחרי שנכנסו לעומק הדברים הסתבר שהיא מתגעגעת לפיצות מאלווח, ג'חנון ועוגות קרמשניט ואני לדגים חריפים, סלטים מבושלים וקוסקוס..

בכל מקרה לא מבינה למה לומר שפעם היה בסדר למרות המודעות לכך שהיו דברים לא בסדר זה לא "מתקדם" כך שזה נשמע כמו משפט של ההורים שלנו ההורים שלנו ידעו הרבה מאוד דברים טובים עוד לפנינו. אמא שלי וסבתא שלי זכרונה לברכה הניקו את כל הילדים וילדו לידות טבעיות ובישלו בסירי ברזל, ואכלו מזון לא מודבר, הכניסו לכל ארוחה את כל 17,000 אבות המזון (...) ועוד התנהלויות מסורתיות וטובות ובריאות ומשובחות גם בלי לתת לזה שמות ותיאוריות ושאר ירקות.

[אלטר_אגו*]

לא, לאמא שלי אין מודעות תזונתית. אמא שלי התגברה על סוכרת במידה רבה על-ידי כך שעברה לממתיקים מלאכותיים (זה לא היה השינוי היחיד, כמובן, אבל אחד המשמעותיים). מלבד עניין הסוכרת/כולסטרול/לחץ דם שהיא מכירה מנסיונה (!), מודעות תזונתית קשורה אצלה חד-חד-ערכית להשמנה ולא לשום דבר אחר. היא מקשיבה לי, היא שומעת אותי, היא מבינה אותי, אבל היא לא מסיקה את אותן מסקנות. אחרי שיחה ארוכה שבה היא מסכימה עם כל מה שאני אומרת, היא עדיין מציעה לי לקחת לטיול מבחר חטיפים בשקיות מרשרשות ("כי זה טעים!" לא. זה לא טעים בכלל).

[מיצי_החתולה*]

בכל מקרה לא מבינה למה לומר שפעם היה בסדר למרות המודעות לכך שהיו דברים לא בסדר זה לא "מתקדם"_ לא בטוחה שהבנתי למה הכוונה. כשאני כתבתי _שזה נשמע כמו משפט של ההורים שלנו, התכוונתי לאלה שאומרים, הנה, אתם ישנתם לבד בחדר, לא ינקתם, אכלתם רק קמח לבן ושתיתם שוקו, ואתם עדיין מנהלים חיים נורמלים. כי זה לא משפט לגמרי נכון.

זה כאילו שאני אומר, הנה, אמא שלי עישנה קופסא וחצי של סיגריות ביום מגיל 16, כולל בשני ההריונות שלה, כולל בהנקה הקצרה שלי והארוכה יותר של אחי, ושנינו מתפקדים, מנהלים חיים נורמלים, לי יש הוכחות שאני פוריה , ולכן גם אני יכולה לעשן ולא יקרה כלום לאף אחד.

[סלעית*]

מרק קובה -. טעים טעים, אבל חוסם עורקים אללה יוסטור..
שאלת תם - למה מרק קובה זה חוסם עורקים? נשמע דווקא בריא כי זה מרק ירקות (נגיד מרק קובה אדום הוא פשוט מרק סלק) בלי אבקת מרק - מה רע?

[ניצן_אמ*]

המרק? המרק זה רק תירוץ. אם את רוצה, שתי את המרק את. אנחנו אוכלים את הקובות...
אז למה סולת עם בשר זה סותם עורקים?

[אום_אל_קיצקיצ*]

לא כתבתי כך בדיוק אבל אולי התכוונת אליי כי אני כתבתי שאכלתי נהדר ויצאתי מצוין.
ג'ינג'ית, נורא לא נעים לי אבל אני לא יכולה להתאפק. זאת לא את שסיפרת בדף אחר שאת סובלת מאולכוס מזה שנים?

[ג'ינ_ג'ית*]

ואיפה התפתח לי האולקוס?
בצבא!

[סאלוש*]

יכול להיות שלא הבנתי אתכן נכון...

לאחרונה התבהרה לי יותר ויותר עובדה פשוטה, ילדים מבקשים ממתקים כאשר הם רעבים.
הם לא מזהים את הרעב כרעב אלא כצורך למתוק.

חברה של ביתי באה לבקש ממתקים. הגעשתי להן ארוחת בריאות. זה סיפק אותן.

[ג'ינ_ג'ית*]

רק שמה לב להכין עוגות קטנות ולעתים רחוקות.

[בריא_לעד*]

אני בעד לדאוג שיהיו ממתקים בריאים ומזינים (פירות) בכל פינה ועבר ואף לא פירור של מזון תעשייתי. וכמובן לא להגביל אותם באכילת פירות. שיאכלו עד שישבעו.

[ילדת_טבע*]

חיפושית שגדלה עד כה בלי המילה "ממתקים" זורקת את עצמה על הפוף ואומרת "אמא, מתחשק לי ממתק כזה מיוחד!" זה מיד יוצר אצלי אנטי. זה יכול להיות מבחינתה גם כדור אומגה שלוש (אלספה, שמן דגים עם טעם של שמן דגים לא אלו עם הטעמים של התות/פירות יער/משהו ורוד אחר) אבל בכל זאת המילה הזו מעצבנת אותי אולי בגלל המתיקות שבממתק. שורש מתק. בכלל אני לא אוהבת שהיא קוראת לזה ממתקים. זה מזון לכל דבר. גם תמרים וגם תפוחים וגם מה שזה לא יהיה ואיכשהו, מאיפשהו היא קלטה שממתק זה משהו שווה, צ'ופר, אז יותר שווה לקרוא לזה ככה. לא להגיד "אמא, מתחשק לי משהו טעים ומיוחד" כמו שאני מתארת לה את הצ'ופרים הבריאים (לפעמים יותר ולפעמים פחות) שאני מכינה לה.
אין לי מושג מאיפה היא למדה את המילה הזו, אנחנו לא משתמשים בה בבית והחשיפה שלה לבחוץ עדיין במינונים די נמוכים.
גם זה אבלוציוני?

[דניאל_של_מורן_וענבר*]

צריכה את עזרתכם בנוגע לבן הגדול שלי (8) שנמצא במסגרת בי"ס רגיל והיה במסגרות מגיל שנה.
מאז ומתמיד היה אובססיבי למתוק וזה רק הולך ומחמיר והוא מפתח עודף משקל.
מה לא עשינו... דיברנו-הסברנו-לימדנו על נזקי הממתקים לגוף ולשיניים, ניסינו להתעלם ולתת לו לאכול כמה שהוא רוצה (כי הוא בטח יפסיק בשלב מסויים נכון? אז לא, הוא מסוגל לחסל חבילות שוקולד שלמות!!) ניסינו להגביל לממתק אחד ביום אז הוא מצליח לתכמן בכל מיני דרכים ומשיג עוד (בבי"ס/סבתא/חברים אחה"צ).אכילה נכונה זה משהו שלא קיים במקום שאנחנו גרים, אני רואה מה הורים שולחים עם הילדים שלהם לבית הספר (פיתות עם שוקולד, עוגות, שקיות גדולות של חטיפים וכו'..) בהפסקות אפשר ללכת לחדר מורים ולבקש כריך עם שוקולד ומיץ (?!?!?) על כל התנהגות חיובית נותנים "פרס" מתוק.
אחר הצהריים לפני שמשחקים בדשא הילדים עולים לרגל למכולת וקונים הררי אוכל זבל!
היום אמרתי לו לפני שהוא יצא לשחק שהוא לא קונה ממתק כי הוא כבר אכל בבי"ס.
הוא הבין אבל אחרי כמה דק' אמר ממש בבכי קורע לב שמאוד קשה לו כי כל הממתקים מסביב מגרים אותו.
ליבי יוצא אליו אני מבינה את הקושי שלו ויחד עם זה לא יכולה לתת לו לאכול בלי סוף שוקולד.
איך מתמודדים עם המתוק כשכולם מסביבך אוכלים?...

[אלטר_אגו*]

אוי, מסכן קטן!
אולי לו עצמו יהיה רעיון איך להתמודד עם הבעיה? הרי הוא מבין שזה מזיק ובטח לא רוצה חורים בשיניים או עודף משקל.

[דניאל_של_מורן_וענבר*]

על עודף משקל אנחנו לא מדברים וגם לא אומרים את המילה שמן/רזה (למרות שהוא שמע את זה כבר מסבתא שלו באחת הפעמים כשהיא לקחה אותו ליום כיף במקדולנדס!! )

[אלטר_אגו*]

אני מסכימה איתך, יש סכנה בלהדגיש את עניין המשקל, אבל הוא הרי יודע ומבין שזה לא בריא ובטח מתמודד עם קונפליקט לא פשוט (מה גם שהוא בטח נחשף לדיבורים על השמנה גם ממקורות אחרים, לא בהכרח בקשר אליו אבל באופן כללי). הייתי מנסה לשאול אותו מה לדעתו כדאי לעשות, אולי הוא יצטרך זמן לחשוב על זה, ויכול להיות שהוא יפתיע אתכם עם רעיון שלא חשבתם עליו, או אולי עם רעיון שכן חשבתם עליו, אבל בעבר לא התקבל על דעתו או לא הצליח. ואז הייתי משתדלת ללכת עם מה שהוא מציע.

[יול*]

יש דף ממש טוב עם הרבה רעיונות ותמיכה:
ילדים עם עודף משקל

[דניאל_של_מורן_וענבר*]

תודה. השאלה היא לא מה לאכול, ברור שכדי לא לעלות במשקל תריך לאכול פחות ולפקח טוב טוב על מה נכנס לפה.
השאלה העיקרית היא איך להתמודד עם הסביבה ועם הקשיים הרגשיים.
האם עדיף למנוע ממנו לאכול כשכולם סביבו אוכלים (מה שעלול לפתח הפרעת אכילה בעתיד ואני מכירה את זה באופן אישי) או אולי להמנע ממנו להגיע למקומות מסויימים שהבעיה קיימת שם?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יש הבדל בין לאכול כי מתגרים ממה שאחרים אוכלים, לבין לתחמן ולנסות להשיג עוד ועוד. את מתארת את שני המצבים. המצב הראשון קביל וקשה להתמודד אתו כשהילד לבד בסביבה כזו. המצב השני בעייתי בעיני (אבל אין לי פתרון טוב מלבד שיחת הסבר).

לדעתי המפתח במקרה של הבעיה הראשונה הוא הגבלת כמויות. כולם מסביבך אוכלים ביסלי ושוקולד? תביא קופסה עם כמות של רבע שקית ביסלי מהבית ותאכל. או שורה אחת של שוקולד (3-4 קוביות).
אם אתם מסכימים על הכמות, יש מקום לתמיכה מצדכם - לארוז לו יפה את המנה שלו, בלאנץ' בוקס יפה או בשקית שנתפרה במיוחד וכולי (עם דמות של גיבורי על, או כל מה שאוהבים בגיל הזה). שיהיה לו נעים לשלוף את זה ליד כולם בלי לקבל הערות לא תומכות.
כמובן אפשר גם למצוא תחליפים - לכו לסיור יחד בחנות טבע, תראו איזה תחליפים אורגניים ואחרים יש, מקורנפלייקס אורגני מתירס ועד שוקולד חרובים (הסתייגות - גם באורגני יש המון חטיפים עם שומנים מוקשים וכדומה). נסי לחשוב מה הכי חשוב לך - פחות סוכר, או פחות שומנים מוקשים, או יותר מזון טרי כמו פירות וירקות. ותחתרי איתו לשם בצעדים קטנים.

[דניאל_של_מורן_וענבר*]

יש הבדל בין לאכול כי מתגרים ממה שאחרים אוכלים, לבין לתחמן

לצערי שני המקרים נכונים לגביו, אולי אחד נובע מהשני..

תודה למי שעהה עד כה ואשמח לעוד רעיונות.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תביא קופסה עם כמות של רבע שקית ביסלי מהבית ותאכל. או שורה אחת של שוקולד (3-4 קוביות).
יש גם אריזות גמדיות כאלה - חצי פסק זמן, במבה קטנה וכולי. בזבוז של חומרי אריזה אבל מילא...

[דגנית*]

לדניאל אמא של - אולי

1. לעזוב אותו מדיבורים וחישבונים על שוקולד וממתקים במקומות בהם הוא בלעדיך - במקום זה להפיץ את המכתב של במבי ק מתוך לשכנע בנזקי תרבות הממתקים (9.2.2009) להורים ובבית הספר. לא להגיד לו מילה ולא להטיף כי הלחצים כרגע גדולים עליו.
2. בבית, לאזן עם הרבה פירות וירקות: להסביר שכאשר אוכלים הרבה שוקולד וממתקים, הגוף זקוק לאוכל מזין. ומהיום אצלכם בבית כ ו ל ם אוכלים גם שוקולד וגם הרבה מיני סלט.
3. פעלות גופנית מהנה וכיפית אתכם או בחוג או בשבתות וכדומה - לא כדי לשרוף קלוריות אלא כדי לצ'פר את הגוף והנפש שצריכים להתמודד עם ג'אנק.

[אלטר_אגו*]

האם עדיף למנוע ממנו לאכול כשכולם סביבו אוכלים (מה שעלול לפתח הפרעת אכילה בעתיד ואני מכירה את זה באופן אישי) או אולי להמנע ממנו להגיע למקומות מסויימים שהבעיה קיימת שם?
אני התכוונתי בדיוק לעניין הזה, ולא רק לעניין של מה לאכול וכמה. לשאול אותו מה הוא היה מעדיף, לשתף אותו בהחלטות. גם בנושא מה אוכלים ומה לא - להחליט יחד איתו ממה הכי חשוב להימנע, ומה להפחית, ולהעביר את האחריות אליו, מתוך הבנה שלו שזה מזיק לו; באותה מידה לשתף אותו בשאלה אם ללכת למקומות שבהם ילדים אוכלים ממתקים והוא מתגרה, או להמנע; ואם הוא הולך - איך להתמודד שם.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

באותה מידה לשתף אותו בשאלה אם ללכת למקומות שבהם ילדים אוכלים ממתקים והוא מתגרה, או להמנע;

נראה לי קצת בעייתי לדבר אתו על האפשרות של להימנע מללכת למקומות כי אוכלים שם ממתקים... זה גם מעביר מסר שהממתקים יותר חשובים מהפעילות עצמה או ממי שמשתתף בה, זה נותן להם יותר מדי חשיבות שעלולה להביא לתוצאה ההפוכה. נראה לי שאולי עדיף לנסות לרכז את המאמצים בבית. מהבית גם באה הדוגמה האישית, שיש סיכוי טוב שתלך איתו הלאה בהמשך חייו.
אצלי בבית לא היו ממתקים (חוץ מפה ושם איזה ביסקוויטים או קצת גלידה), והיחס של אמא שלי אליהם תמיד היה של גועל ושאט-נפש, היא הייתה קוראת להם "זבל" והיה צריך ממש להיאבק איתה כדי שתקנה משהו כזה. ובדיעבד גם לי יש עכשיו יחס כזה לממתקים, למרות שכשהייתי ילדה חלמתי רק עליהם כל היום והייתי מוציאה עליהם את כל דמי הכיס שלי. כך ששווה להשקיע בשטיפת מוח נגד ממתקים (כן,כן) שתאזן את הקלות שבה מחלקים ממתקים בחוץ.

וכמובן, פעילות גופנית!

[ריש_גלית*]

כך ששווה להשקיע בשטיפת מוח נגד ממתקים (כן,כן) שתאזן את הקלות שבה מחלקים ממתקים בחוץ
מעודד לשמוע! בואי נקווה שזה יעבוד גם אצלנו.

[דניאל_של_מורן_וענבר*]

בבית, לאזן עם הרבה פירות וירקות.

זהו, עוד עניין זה שהוא אוכל ממש מעט דברים בריאים, מאוד מצומצמים, וגם פירות שהוא אוהב (תותים, קלמנטינה, בננה ובקיץ ענבים) משעממים אותו לאכול כל יום. ירקות הוא בכלל לא אוכל.

[אמא_בלמידה_מתמדת*]

דניאל, הדף ילדים עם עודף משקל עוסק בדיוק במה שמעניין אותך (איך להתמודד עם הסביבה ועם הקשיים הרגשיים.), וגם לגבי הצדדים הטכניים כביכול, אולי תופתעי למצוא שם רעיונות טובים שלא חשבת עליהם עד כה. את מוזמנת בחום לקרוא ולקבל השראה.

[אלמונית*]

לא קראתי בעיון את כל התגובות אבל כמה רעיונות:

1. יש בעלי מקצוע שעושים קואוצ/ינג להורים. תחושה שלי שהוא יודע שזה יושב על נקודה רגישה...
2. לברר את נושא הצורך במתוק. אצלי אומגה 3 הפחית את העניין וגם תזונה נכונה - כשאוכלים נכון לאותו הבנאדם, מאוזן - פחות צריך מתוק.
3. מסתבר שסוכר זה ממכר וגורם לרצות עוד אצלנו אחד הפתרונות זה שהבית יהיה כמה שיותר נקי מדברים לא רצויים. במקום יש הרבה דברים לא אידיאליים - תלוי בכמות - אבל שאנחנו יותר שלמים איתם: עוגות מקמח כוסמין ומעט מולסה, פירות יבשים, ממרח חרובים, תמרים לחים וכמובן פירות. בחוץ אנחנו משחררים את הילדים ואת עצמנו ואז גם ככה זה מפחית. זה לא פתרון אידיאלי אבל אולי כיוון. אולי לבחור אילו חטיפים פחות גרועים בשלב ראשון.
4. בגלל שהסוכר גורם להפרשת אינסולין ורוצים עוד אנחנו משתדלים את המתוק לפני האוכל. אם לא מסכימים בתנאי שהדבר הבא יהיה מלפפון / תפוח/ אוכל מזין שהגוף יוכל לנקות את הרעלים.
5. לגבי פסיכולוגיה אני מרשה לעצמי להשתמש במילים בוטות - רעל, לא מזין, מזיק...
6. לגבי פרסום המכתב בנושא מציעה אולי להתנדב בעצמכם להעביר שיעור מחנך בנושא.

לדעתי הכי חשוב זה דוגמא אישית, המסר שמועבר והדרך שתבחרו - יותר מהתוצאה (כמה ביסים יאכל באיזה יום) כמובן בהקשר של לא לפתח הפרעה וכו.

[אנונימי]

לדעתי עדיף לא להרגיל למתוק בכלל, גם אם זה "פעם אחת ביום". זה קצת מביך לכתוב את זה אבל נראה לי חשוב.

אני יכולה להעיד לגבי, שאותי לא ממש הגבילו במתוקים ושטויות אחרות, ותמיד היו ממתקים וחטיפים בבית.
אמנם בגיל 11 בערך הגעתי לבד למסקנה שזה רע ו"הכרחתי" את אבא שלי להפסיק לקנות הרבה ממתקים (אני הייתי הצרכנית היחידה בבית...ההורים לא אכלו דברים כאלה ואחים היו כבר גדולים), ולמעשה רוב השינויים התזונתיים לטובה שנעשו בבית התחילו ממני.
אבל, עד היום אני מכורה לשוקולד, ובעיקר למתוק. מכורה קשה. אחרי כל ארוחה קטנה חייבת משהו מתוק. אם אני מנסה למנוע מעצמי, זה ישגע אותי, ולא אפסיק לחשוב על זה, ולא אוכל להתרכז בשום דבר.
היום, כשאני כבר בערך מחוץ לבית, יש לי לכאורה את היכולת לבחור להפסיק, לבחור לא לקנות מתוק, כי אם אין הרי לא אוכלים...אבל גם בתור בן אדם מבוגר קשה לי ליישם בחירה כזאת. ואם כבר יש משהו - אני גם לא מסוגלת להגביל כמויות. ואם אני יושבת ללמוד עם אנשים, זה ישר יוציא אותי מריכוז..

סוכר בהחלט ממכר, ואחד הדברים שהכי נוראי להרגיש זה תלות כ"כ חזקה במשהו כזה לא חשוב, צורך פיזי בתוצר תעשייתי דוחה.
וכבר היו לי סיטואציות שבהן הרגשתי ממש כמו מכורים כבדים לסיגריות למשל, מתלוננת שאין לי זמן וכוח לכלום, אבל משקיעה הרבה מאמץ למצוא איזה שוקולד.

אז מה זה עוזר לי שהגעתי למסקנות תזונתיות בעצמי כי לא הגבילו אותי, אם עד היום אני לא מצליחה להשתחרר מההרגלים שאני לא אוהבת?
אני רק אומרת תודה שאני לא צריכה להתמודד עם התמכרות לקולה, לקפה, ושאין לי תאווה למוצרי חלב.
הילדים שלכם יגידו לכם תודה אם תחסכו מהם להתמודד עם התמכרות לסוכר.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

משיחות עם חברות הזהירו אותי שמתוך קיצוניות בבית הילדה תצא החוצה ותרצה לנסות כל מה שלא קיבלה ואף תפריז כפיצוי על מה שלא היה בבית
ואולי הילדים יפריזו בגלל שהם לא מסוגלים לעמוד בפיתויים המסחריים?
לפני שבוע הלכתי עם הילדים לספרייה, בחזרה רצינו לקנות חלב עזים. נכנסנו לסופר א', לא היה חלב עזים. נחה עלי הרוח (והתחשק לי גם כן) ולכן קניתי לכל אחד מאתנו מיני-קרואסון. זוועה תזונתית, אבל מילא, זה מיניאטורי, וכולנו שמחנו. במצב זה נכנסו לסופרמרקט ב' כדי לחפש, אולי שם יהיה חלב עזים. בכניסה הגדול מסתכל על כל המדפים עם השקיות הצבעוניות, ועם הקרואסון החצי-אכול ביד שלו(!) צועק "אמא, אני רוצה חטיף"!

[אום_אל_קיצקיצ*]

קרוטונית, גם כאן אני מהדסת בעקבותיך. החזרת דף שגם אני חשבתי עליו היום.
ההסכם שלנו עם הגדולה (3.5) הוא שפעם בשבוע אנחנו קונים איזשהו ממתק ומעבר לזה מותר לה פעם ביום ממתק: יומולדת, קינוח אצל סבא וסבתא, לשנורר מהשכנה וכו'. יש אינסוף הזדמנויות כי אנחנו גרים בקיבוץ, וגם הסבים.
איכשהו מרגיש לי לא מדויק. לא מכבד אותה. אתמול היא הלכה עם סבתא שלא מהקיבוץ למועדון לחבר ואכלה עוגת שוקולד, אכ"ח מסתבר שההורים שלי הזמינו אותם לארוחת ערב ושם זה תמיד נגמר בממתק אז אמרתי לה שאין ממתק היום אצל סבא וסבתא ואני גם אתקשר אליהם כדי להגיד לסבא שיתאפק ואני באמת מצלצלת ושומעת אותה ברקע נכנסת אליהם (עם הסבתא השניה) וכבר ממפתן הדלת אומרת להם שהיום לא יהיה ממתק כי היא כבר אכלה במועדון לחבר.
ואני חשבתי אוף איזה קרציה אני, תעזבי אותה. מה את עומדת לה על הראש? זה חינוך ללא כפייה? זה חינוך ללא גבולות? זה חינוך מכבד? תחילטי את מה את קונה ומה לא אבל מחוץ לגבולותיך עזבי, שחררי. מצד שני, אני אמונה על בריאותה. ובגלל שאנחנו בקיבוץ הפיתויים בכל מקום, ועוד עם סבא שחושב שאם הוא לא נותן ממתק הוא לא סבא. בחיי, כבר כמה פעמים היא שאלה אותי אם סבא הוא מוכר ממתקים. זה הגיע לכדי זה שאיך שהיא רואה אותו היא נזכרת בשוקלד. הוא כמובן מרוצה מעצמו.
וזה מגיע למקומות לא טובים בינינו. שבוע שעבר נסעה עם אבא לבת-מצוה וכשחזרה שאלתי אותה מה אכלה והיא לא רצתה לגלות פן אדע שהיה קינוח עוגת שוקולד. ניסיתי להסביר שברור לי שהיו קינוחים במסיבה ושאני שמחה בשבילה בעוגת השוקולד אבל לא נראה לי שהצלחתי למסמס את הרושם של האמא חמורת הסבר שצריך להסתיר ממנה.
לא מצליחה בכלל לדייק בנקודה הזאת.

[ש_י_ר_י*]

יופי שהחזרתן. באמת אני צריכה לקרוא הכל מחדש...
אצלנו אין הסכם, פשוט משתדלים להפחית. בבית אין ממתקים. אם במקרה נכנס (כמו למשל אתמול שהכנתי לאחי עוגת יום הולדת) אז הוא מקבל קצת.
הבעיה האמיתית היא עדיין הגינות/משחקיות או בכלל בחוץ. כל פעם שהוא רואה מישהו עם שקית או ממתק ביד הוא נעצר ליד ומחייך את החיוך הכי מקסים שלו /-:
אין פעם שמחזיק החטיף לא מושיט לו מיד חלק. זה מתחיל להפחיד אותי, מה, הוא מהפנט אותם או משהו?... אני בחיים לא נותנת סתם כך לילד שמבקש אלא תמיד מחפשת אישור מהאמא (אולי לא אם זה ילד גדול).
למשל אתמול היינו במשחקיה, באמצע הריצה שלו מפה לשם הבחין באמא עם שקית במבה.
חריקת גלגלים - נעצר לידה, מתחיל לחייך ולהתחנדל. אפילו לא מבקש במילים! במקרה חשבתי שאכל מספיק שטויות לאותו יום (אכל המון כדורי תמרים וקקאו שהכנתי), אז הלכתי לשם ותוך כדי שאני אומרת לו בקול רם : "בוא, אני אתן לך משהו מהתיק שלך" האמא מושיטה לו חופן במבות שהתקבל בשמחה. מה אני יכולה לעשות? אני לא אקח לו את זה מהיד.

מסבירים חזור והסבר כמה שזה לא בריא, ונכון שזה טעים אבל יש גם דברים טעימים שלא טובים כל כך לגוף, ושצריך הכל במידה. קשה. הוא עוד לא מבין מה אני רוצה ממנו.

אום, אני כבר לא שואלת אותו מה אכל. לא רוצה להיות השוטר בקטע הזה. אני שואלת את מי שהיה איתו. עכשיו יש לו חבר שהיה הולך אליו כל בוקר במשך כמה שבועות, והאמא נתנה להם שם חטיפים ומעדנים ועוד כל מיני. עזבתי את זה, למרות שבעידוד קל היא התחילה לתת להם יותר פירות ופחות חטיפים. אני לא מרגישה בנוח להכתיב במדוייק מה הוא יאכל בחוץ. אולי אני טועה וזה כן יעזור? לדעתי זה נהדר שהגדולה שלך אמרה בעצמה שאין ממתק כי כבר אכלה. שלי בחיים לא יגיד את זה...

[דניאלה*]

אבל לא נראה לי שהצלחתי למסמס את הרושם של האמא חמורת הסבר שצריך להסתיר ממנה
גם אני בהתלבתויות תמידיות עם העניין.
בסופו של דבר שחררתי את הרסן הרבה יותר ממה שהייתי רוצה מבחינת התזונה,
פשוט כי החלטתי שיותר חשוב לי שלא יהיה העניין ה"משטרתי" הזה סביב הממתקים.
לא הרגיש לי נכון מול הילדה.
התוצאה היא שאני מאוד מנסה להקפיד בבית,
וכשאנחנו בחוץ אני בדרך כלל לא מגבילה אלא אם כן זה ממש נהיה מופרז ואז אני אומרת "עכשיו אחרון" או משהו כזה.
כשיש תקופות של הרבה חוץ, מנסה מאוד להישאר כמה ימים רצופים הרבה בבית,
זה גם מאזן אותנו מעוד בחינות ולא רק בעניין הממתקים

[תמרוש_רוש]

_בסופו של דבר שחררתי את הרסן הרבה יותר ממה שהייתי רוצה מבחינת התזונה,
פשוט כי החלטתי שיותר חשוב לי שלא יהיה העניין ה"משטרתי" הזה סביב הממתקים._

גם לי מאוד חשוב:
א. שהילד לא יאכל ממתקים (בן שנתיים וחודשיים)
ב. שזה יהיה נון-אישיו, והכי רחוק ממשטרת ממתקים שרק אפשר.
אני מתארת לעצמי שיש סביבות שבהן מאוד קשה להשיג את שני הדברים... אנחנו בינתיים מצליחים מעל למצופה, ואני חושבת שזה בזכות כמה דברים:

א. סביבה שאני יכולה יחסית לשלוט עליה - אין לנו פה סבים וסבתות שמתפרעים עם ממתקים כאילו אין מחר, וגם בגן מאוד מכבדים את דעתי ועמדתי בנושא, ומטלפנים אלי באמצע היום כדי להסביר לי שהם עורכים ציד-ביצי- שוקולד לכבוד איסטר, ושואלים אם אני מסכימה שהבן שלי ישתתף בפעילות (התשובה שלי: כיוון שזה רק פעם בשנה, אל תציעו לו, אבל כן תניחו לו אם הוא מבקש במפורש. הוא ביקש. פעמים אחרות אמתי שלא יתנו לו ממתקים)

גם אצל חברים, אני נהיית יותר ויותר חסרת בושה, ומבקשת במפורש, למשל, שישימו עוגה על שולחן צדדי, גבוה, ולא מול האף של הילד. או שלא יציעו לו בכוונה. וכשבאים אלי להתארח ושואלים "מה להביא" אני מבקשת במפורש לא להביא קינוח (אלא אם כן זה פירות).

ב. ילד שלא להוט באטרף על ממתקים - בינתיים.

ג. דוגמה אישית!!!! אני חושבת שזה מהותי. כשאני לידו אני פשוט לא אוכלת ממתקים, ומשתדלת כן לאכול דברים טובים וטעימים אחרים, בדיוק כשהממתקים בסביבה. לפני יומיים זה הצליח מעל למשוער: הגישו עוגת שוקולד עם גלידה. בדיוק שניה לפני כן הצעתי לו סלט והוא שמח מזה (משום מה לא אכל את הסלט קודם) אז הוא ישב על הברכיים שלי ואכלנו סלט ביחד. ואז הגיעה העוגה והוא ביקש ממנה, אמרתי לו בפשטות, "הנה, יש לך סלט" ואכלתי חתיכה בעצמי, והוא נפנה אליו. פשוט כך.

פעם באחרת, במסיבת יום הולדת פתאום שמתי לב שהוא אוכל חתיכת עוגת שוקולד. מצא אותה זמינה ומזמינה קרוב אליו.... התאפשקתי בכוח לא לקחת לו אותה מהיד (הוא היה פיצקלה, שנה וחצי) אבל ישבתי קרוב ושמתי לב מה קורה. הוא כירסם קצת ממנה, ואז הניח אותה על הדשא. אז מיד ניצלתי את ההזדמנות, אמרתי לו: "נכון, זה מתוק מדי ולא טעים" ולקחתי אותה. והוא נפנה בשמחה למשהו אחר.

חוצמזה ברור שאין לנו אותם בבית. לא קונה, ואף פעם לא מתייחסת אליהם כאל אוכל, כאל "טעים" או כאל אטרקציה מסוג כלשהו. ובכלל משתדלת להתייחס אליהם כמה שפחות (גם כשזה אומר שכתוב של סיפורים ושירים). שימוש מודע בשפה בהורות. בשלב הזה, זה מה שמתאים. אחר כך יבואו דיבורים מושכלים על המשמעות של ממתקים, זוכר, ערך תזונתי, מנגנוני התמכרות וכו'... הרבה אחר כך. כרגע הוא לומד ממעשים ומעיצוב סביבה.

[למי_אכפת_מהשם_שלי*]

אני בת 15 ומאז שאני קטנה היה לנו בבית ארון ממתקים בגובה שלי שתמיד יכולתי לאכול ממנו. האמת - ההורים שלי אכלו ממנו הרבה יותר ממני. אני תמיד הייתי רזה. מה שמאוד חשוב בבית שלי הוא חופש המחשבה, יש לנו הרבה שיחות על דברים שקורים בעולם, על ברית מילה {אני נוטה לנגד וההורים שלי מאתגרים אותי בשאלות וטיעונים}, על פמיניזם, פוסטמודרניזם ובערך כול דבר. אם אני שואלת אותם שאלה ואין להם תשובה תמיד אנחנו יושבים ובודקים. לדוגמה לפני כמה ימים נחשפתי לתנועת משנים ובדקתי עם אבא שלי במחקרים בינלאומיים על סרטן. לכן, כשלפני שנה עבדתי בלול, קראתי חומרים על מה שקורה בלולים והחלטתי להיות טבעונית ההורים שלי אמרו לי שזה בסדר גמור מבחינתם, דיברנו על זה וברבות הימים הם הפכו לצמחונים {כרגע הם כמעט טבעונים} וכשידיד טבעונאי בא אליי הביתה אנחנו מכינים ביחד מאכלים טבעונאיים {שלמען האמת תופסים יותר אצל ההורים שלי}. לי יש תקופות שאני אוכלת יותר קינואה וירקות ופחות לחם, חטיפים וכו' ויש לי תקופות שבהן אני אוכלת יותר ג'אנק {טבעוני}. מה שלא יהיה תמיד יש לי תמיכה מההורים, וזה נראה לי מה שחשוב. נראה לי שהלחץ הזה לאכול בריא ושהילד לא יאכל ג'אנק לא מיטיב עם הילד ובסוף הוא ימצא את דרכו.

[סבטקסט_כפול*]

אנחנו אוכלים ממתקים רק כשהולכים למכולת,אבל זה יוצא כמעט כל יומיים מה עושים?

[תמרוש_רוש]

א. לשבור את הדפוס הזה, שקונים ממתק כל פעם שקונים מצרכים.
ב. ללכת למכולת עם קופסת פירות מהבית.
ג. אם הדפוס ממש מתקבע, ולשבור אותו זה "עוול" ו"קיפוח", אז להחליף אותו בדפוס של קניית פרי טעים ומיוחד, או פיצוחים טעימים (רצוי לא מלוחים בטירוף, כמובן), או דפוס שהוא הוא בוחר מצרך אחד שהוא אוהב... (נניח, גבינה שווה) או כל דבר דומה.
ד. אם הדפוס כבר התקבע כנ"ל, אז אולי ללכת למשך זמן מה למקום אחר ולא למכולת הזאת? למשל לסופרמרקט גדול, ואז יש יותר מאכלים רצויים ופירות מעניינים שאפשר לקנות כפינוק. משנה מקום - משנה הרגל.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לי אין שום בעיה עקרונית עם הגבלת ממתקים.

השאלה שעולה כעת היא: איך עושים rewind? הגבלה בדיעבד? אני חושבת שאצל הקטן נכנסו הרגלי צריכת סוכר ממש מוגזמים, שלולא אחיו הגדול בכלל לא היה חושב עליהם. אז נכון שככה זה ילד שני, הכל משפיע מוקדם יותר. אבל אולי הוא בכל זאת לא צריך לגמור ארטיק יותר גדול מהראש שלו...
יש לנו כבר שנים מנהג של "גלידה ביום שלישי" (שהתקבע בגלל שהגדול היה מנדנד כל הזמן "תקני לי" אז הודעתי שרק ביום אחד בשבוע קונים גלידה). הגדול קונה מגנום, הקטן ארטיק שוקו-שוקו.
יש לכם רעיונות איך מורידים כמויות או לחלופין מעבירים למשהו פחות מזיק (פחות סוכר / לא תעשייתי / אולי גם לא חלבי / מה שלא יהיה)? סתם עוגיות תוצרת בית, נניח, הם כבר "לא יקנו".

[רוקדת_לאור_ירח*]

אולי את יכולה להחליט לקטן איזה ארטיק? למשל, לא לשאול אותו, אלא להציע מה שלך נראה מתאים.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כן, כולם גרועים חוץ מקרטיב קרח.

[אמל_ית*]

אני לא יודעת האם זה באמת יותר טוב, אבל אנחנו התבייתנו על גלידת היוגורט (זאת שנראית כמו אמריקאית ושמים עליה תוספות). לוקחות את הבלי סוכר, ושמות כתוספות חלבה, ואוכמניות, וגם תוספת אחת שוקולדית... אה וריבת חלב או מייפל כרוטב. אבל גם דבש עובד. יאמי .

[שי_האופה*]

שלום רב,
באופן אישי אני נגד ממתקים.
עדיף תמיד להציע "ממתקים" בריאים כגון פירות, אגוזים, שקדים, ממרח חלבה עם דבש...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בחופשת חנוכה האחרונה, וגם קצת אחר כך, בגלל ימי הולדת שהיו כאן, התעסקתי קצת ב"לשחק אותה סבתא" כלומר שחררתי רסן מבחינת הממתקים. אחרי כל ארוחה היה קינוח, הרשיתי לאכול עוגה בבוקר (לפני ארוחת בוקר ולכן בעצם במקום ארוחת בוקר), שמרתי בארון ממתקים (מה שאין בדרך כלל) והצעתי להם אחה"צ, כל מיני כאלה. (בינתיים זה קצת התפוגג).

המסקנה שלי מאותם שבועיים-שלושה היא ללא כל ספק - ככל שמציעים להם יותר, הם מבקשים יותר.
לא יודעת אם זה פיזיולוגי או מנטלי. אבל הם מתרגלים לזה, זה נכנס לחיים, והם לא מרפים מזה. הם מתחילים לסוב סביב השוקולד הבא.

[אחת_שיודעת*]

לא יודעת אני לומדת על זה תנו לילד שנים או אפילו ממתק אחד ביום או חטיף אני בדיוק בפרוייקט אז אם תראו אותי ב2014 עם הפרויקט ותראו כי יהיה ברחבי כל הארץ אז תזכרו אותי:)

[סאלי_תדמור*]

המסקנה שלי מאותם שבועיים-שלושה היא ללא כל ספק - ככל שמציעים להם יותר, הם מבקשים יותר.
זו תמיד היתה המסקנה שלי מכל סוג של ניסוי. ואני שוב בנושא הזה שממש לא קל לי איתו. הילדים שלי גדלים ואני ממש לא רוצה לעצור אותם מללכת למקומות. אבל מצד שני קשה לי עם כמויות הממתקים, אוכל לבן ומוצרי חלב שהם אוכלים שם. ברוב הבתים אין שום דבר להציע להם שבאמת יהיה טוב חוץ מסלט. להגביל ביקורים בגלל אוכל נראה לי גרוע. ומצד שני לאכול יום אחרי יום ג'אנק ועוד ג'אנק נראה לי גרוע.
לפחות במקביל יש צמיחה (איטית) של הדברים הבריאים שהם אוהבים. התחילו אצלנו עם שייק ירוק ועם אבוקדו. שזה בהחלט משמח

[ניצת_השקד*]

ככל שמציעים להם יותר, הם מבקשים יותר.

בהחלט!!
סוכר, כידוע, הוא חומר ממכר...
@}

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נערה בגיל 15, והיום היה לי פתאום רצון לפתוח ולקרוא והגעתי לדף הזה. אצלי בבית יש ארון מלא ממתקים חטיפים שוקולדים עוגות ועוגיות. אני מתחת למשקל שילדה בגילי ובגובהי צריכה להיות (46 קילו), אני אוכלת כמעט ורק ג'אנק. אני לא אוהבת בשר לא פירות ולא ירקות... המאכלים האהובים עליי הם פיצות ציפס וכ'ו... ממתקים אני אוכלת בלי סוףףףףףף!!!! כלומר כל זמן שמשעמם לי אני פשוט פותחת את הארון ולוקחת ממתק, תמיד אני דוחה את ארוחות הצהריים שלי לסביבות 5 כאשר אמא שלי חוזרת מהעבודה ואז אני אוכלת או צלחת מקרוני (שאני אוכלת ממנה ממש ממש מעט) או שניצל תירס. תמיד מעירים לי על זה במשפחה כולה, אצל רופא שיניים האמת אני אל מבקרת אבל בדיקות שעושים בבית הספר אני תמיד עם "שיניים יפות ומבורכות", אולי אני סתם ברת מזל אבל מה שכן למה פתאום זה הפריע לי?! מכיוון שיש לי פצעי בגרות, יש בנות עם הרבה יותר מאצלי אבל גם לי יש וזה מכוער ופתחתי עכשיו את המקרר להוציא שוקולד ועצרתי את עצמי אבל בכל מקרה שחושבים על זה זה תופעה מוזרה שאני עדיין רזה.......... :O

[תמרוש_רוש]

ככה זה. אכילת ממתקים (מרמה מסוימת ומעלה) מפחיתה את ההנאה מאוכל טעים,מזין וטוב.
שווה לדלל את ארון הממתקים, להוציא ממנו (לנצח) את הממתקים הכי גרועים, ולהוסיף אספקה סדירה של אגוזים,צימוקים וגרעינים (לא קלויים ולא מומלחים). אבל זו צריכה להיות החלטה משפחתית.

[ניבה*]

קראתי כמעט את כל הדף הזה ועדיין לא מצאתי מזור... הבת שלי בת שנתיים וחצי, עד כה אין לנו ממתקים בבית. לא יכולה להגיד שהתזונה שלנו בבית בריאה, אני בטוחה שאני לא מגיעה לקרסוליים של הכותבות כאן באתר ואני עצמי אוחזת בהרגלים בעייתיים מאוד כשזה מגיע לאוכל, אבל מגירת ממתקים אין לנו. הבעיה היא שאנחנו גרים בת"א והדרך מהגן הביתה רצופה בקיוסקים/מכולות חשופות מקררי גלידות ומדפי חטיפים. הבת בת השנתיים וחצי מגלה עכשיו את נפלאותיהם, ולא זה לא עוזר שיש לי בננה בתיק. היא רואה את הילדים שיוצאים מהגן קונים ארטיקים וכבר לא מוכנה להסתפק בקרטיב (הרע במיעוטו), העיניים יוצאות לה והיא רוצה גם. לפני כמה ימים היא עשתה לי סצנת השתכבות ברחוב בגלל שקניתי לה קרטיב ולא ארטיק. נאלצתי לקחת מונית כי זה היה בלתי אפשרי לסחוב אותה משתוללת על הידיים ובמקביל בעגלה, וכל הרחוב הסתכל והמוכר בקיוסק נתן לי עצות בענייני הורות, בקיצור כל מה שמוציא אותי מדעתי.

[בהצלחה*]

זה שהבית פחות או יותר נקי ממאכלים מזיקים זה מבורך.
אצלנו זה ככה וכשאנחנו מתארחים אני מסכימה לאכילת ג'אנק במידה ויחד עם מאכלים אמיתיים.
לגבי אטרקציות ברחוב - אני מנסה להציע חלופה בריאה.
הלדוגמא: קיץ התחלתי להכין גלידות.
אני מקפיאה חתיכות של פירות טעימים (בננה, תות, אננס, מנגו) ואז מרסקת אותם במעבד מזון. לפעמים מוסיפה חמאת בוטנים או קצת שוקולד איכותי מרוסק.
עבור בת השלוש וחצי שלי זה לגמרי גלידה.

[ניבה*]

ניבה יקרה,
סתם לידע כללי. אני כותבת כאן כבר לא מעט שנים ואת לא אני. אז אשמח אם תמצאי שם אחר או תוסיפי אות או משהו.
תודה.

[ניבה*]

הילדים שיוצאים מהגן קונים ארטיקים וכבר לא מוכנה להסתפק בקרטיב (הרע במיעוטו),
וסתם לידע כללי. אם אין אג'נדה טבעונית ברקע יש הרבה יתרונות לארטיק על קרטיב. אם כי זאת טעו נפוצה.
קרטיב זאת התקפת סוכר על הגוף.
בארטיק יש גם חלבונים (מהחלב) לכן הסוכר נספג בגוף יותר לאט ועדיף לגוף ככה.

[תמרוש_רוש]

לפני כמה ימים היא עשתה לי סצנת השתכבות ברחוב בגלל שקניתי לה קרטיב ולא ארטיק
טוב, היא בת שנתיים וחצי
יש דברים שאנחנו נורא נלחצים מהם כהורים, ודברים שאנחנו פחות נלחצים מהם. אני יודעת שאני הייתי נלחצת מאוד מסצנה כזאת שהיתהבאה על רקע דרישה לממתקים, יותר מאשר אם הבן שלי היה עושה את אותה סצנה בהקשר של לנסות לשחק בצעצוע של ילד אחר, נניח.
הרי היא היתה עשויה לעשות לך סצנה כזאת על זה שלא קנית לה צעצוע מחנות צעצועים שעברתן לידה, או כי החזקת לה את היד כשעברתן את הכביש, או כי הלכתן דווקא בדרך זו ולא אחרת, או כי הלבשת לה את הכובע במקום לתת לה אותו ביד ושתלבש בעצמה, או מאה ואחת סיבות אחרות. איך היית מגיבה לאותה סצנה, אבל בסיטואציה אחרת?

הבעיה היא שאנחנו גרים בת"א והדרך מהגן הביתה רצופה בקיוסקים/מכולות חשופות מקררי גלידות ומדפי חטיפים.
זו באמת בעיה.
אני פיתחתי טקטיקת מניעה: כשהבן שלי הגיע לגיל שהוא מודע למה שיש מסביבו (בערך גיל שנה, נדמה לי), כל פעם שהיינו הולכים לסופרמרקט, הייתי אומרת לו מה אנחנו צריכים לקנות, וכשהיינו עוברים בדרך למוצר על פני מדפים שלמים מלאי ג'אנק (ורוב המוצרים בסופר הם ג'אנק ) הייתי אומרת לו: "כאן יש המון דברים שאנחנו לא צריכים. בוא נמצא איפה הביצים".
והייתי חוזרת על זה שוב ושוב, להכניס לו לראש את המסר שהוא מוקף בדברים שהוא לא צריך, ערמות של דברים כאלה, שהדבר הנכון הוא להתעלם מהם.

שווה להכין אותה מראש, וכשאתן יוצאות לדרך, עוד לפני שמגיעים לחנויות, להגיד לה: היום אנחנו עוברות על פני חנויות עם המון דברים שלא טובים לגוף שלנו ושאחנו לא קונים. כשנגיע הביתה נכין ביחד גלידה.

אני עצמי אוחזת בהרגלים בעייתיים מאוד כשזה מגיע לאוכל
בא לך להרחיב?

[מתנהג_למופת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צריך לאכול ממתקים כי זה טעים

[רוזה_לי*]

צריך לאכול ממתקים כי זה טעים.
הא?

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דף מרתק , ותמיד אקטואלי
אצלי היא הפכה להיות בררנית לגבי סוג הממתקים שהיא מוכנה לאכול, כבר לא טוב לה כל ממתק. זה קורה במיוחד אם יש ממתק קבוע שהיא מקבלת בשבוע (ויש כזה - מסבתא, ואני כל כך מתאמצת שזה יהיה רק אחד אבל לא הולך לי) או כשיש טיול ואני מרשה חטיף (כולם יביאו והיא לא?) . לגבי הממתקים האלה - כבר לא טוב לה כל דבר שאקנה, כל דבר היא טוענת שהיא לא אוהבת והיא רוצה משהו מיוחד (וסבתא משתדלת לרצות אותה, אז קונה עוד יותר ג'אנק).
אבל אם יש ממתק או חטיף (מהסוג שטוענת שהיא כבר לא אוהבת) שיהיה למישהו אחר, או שיגיע אליה בדרך אחרת היא כן תאכל,בלי לומר שהיא לא אוהבת. יש פעמים נדירות שתסרב לאכול. בכל מקרה סוכריה על מקל היא תמיד תסכים (:-()
לא יודעת איך להתמודד עם כל זה, אני לא קונה שום ממתקים (מעבר לטיול פעם ב..) אבל איכשהו המון מגיעים אליה בכל מיני דרכים שאני מרגישה שאין לי שליטה עליהם. כשיש הרבה מדי התחלתי לומר שחייבים חלק לזרוק בפח, ואז הם בוחרים את אלה שהם פחות אוהבים (בעלי הסתכל עליי בשוק כשעשיתי את זה, הוא לא אכפת לו כל כך, לא שהוא מספק ממתקים כל כך בעצמו, אבל כשהם איתו הוא לא יעצור אותם מלקבל ממתקים בכמויות. מסכים איתי בגדול אבל חושב שאני קיצונית כמובן)
אני הייתי מאוד רוצה להגביל לאחד בשבוע אבל לא רואה איך זה יכול לקרות? מה גם שהבררנות היא לא רק בממתקים כמובן היא גם באוכל, אז גם אוכל מזין לא תמיד נכנס לגוף. ירקות כמעט ולא, המזל הוא שהם אוהבים פירות. אבל העמידות לאוכל מזין נשארת. אם יש משהו שאהבה פעם-פעמיים, זהו כבר נמאס לה מזה ולא רוצה יותר. והיא מכורה למתוק,אני רואה את זה לגמרי.

נראה לי אני סתם פורקת, הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לשנות את הגישה שלי, כי לא רואה שאני מצליחה לשנות את המציאות כרגע. מרגישה שאני לא בשליטה, מרגישה שלהכין תחליפים זה גדול עליי ויוצר עוד המון עבודה שרק מעמיסה כשכבר לא קלות לי משימות היומיום (ובגילה היא כבר לא מוכנה לקבל את זה, אז המאמץ לעתים לחינם, הקטן כן מוכן לפעמים).
ויש בי כעס גדול, על העולם מסביב וגם קצת עליה משום מה, שהיא כל כך משתוקקת לזה. כשאני מתווכחת איתה על זה אני מרגישה רע, שהגישה שלי פוגעת בעצם, ועדיף להחליט מה שאני מחליטה ולקבל בשלווה את השאר שאני מרגישה לא מסוגלת מולו. במקום זה אני נשארת כועסת ועצבנית.

[גם_אמא*]

ויש בי כעס גדול, על העולם מסביב וגם קצת עליה משום מה, שהיא כל כך משתוקקת לזה. כשאני מתווכחת איתה על זה אני מרגישה רע, שהגישה שלי פוגעת בעצם, ועדיף להחליט מה שאני מחליטה ולקבל בשלווה את השאר שאני מרגישה לא מסוגלת מולו. במקום זה אני נשארת כועסת ועצבנית.
מזדהה לגמרי. נמצאת בדיוק באותה צומת וכמוך לא יודעת איך לעבור אותה. כלומר, יודעת בתיאוריה אבל זו מתנפצת שוב ושוב על גבי קרקע המציאות.

[דידי*]

מרגישה שאני לא בשליטה, מרגישה שלהכין תחליפים זה גדול עליי ויוצר עוד המון עבודה שרק מעמיסה כשכבר לא קלות לי משימות היומיום (ובגילה היא כבר לא מוכנה לקבל את זה, אז המאמץ לעתים לחינם, הקטן כן מוכן לפעמים).

מה עם האפשרות לקנות ממתקים אורגניים במקום הממתקים הרגילים? נכון שגם אלו אינם מזון מומלץ ואידיאלי אבל אם כבר נכנעים למזון מעובד אני חושבת שהם עדיפים בהרבה על המזון המעובד הרגיל, הטעם שלהם הרבה פעמים מוצלח ביותר ואפילו עולה על אילו ה"רגילים", במיוחד כשמדובר בסוכריות חטיפים ועוגיות, ואין בהם רעלים כגון צבעי מאכל זרחניים. הרעל היחיד שמשותף להם ולסוכריות הרגילות זה הסוכר ויחד עם זאת באורגניים הסוכר הוא סוכר קנים שהוא פחות מעובד והטעם שלהם פחות עז ופחות ממכר ועם זאת טעים ומהנה מאוד, צבעי המאכל הם תמציות פרי ככה שהילדים מקבלים מוצר פחות רעיל ופחות ממכר לטווח ארוך, כנ"ל בממתקים האורגניים הקנויים האחרים, שוקולד מוחלף בחרובים או שקונים שוקולד אורגני שאין בו תוספות לא מזוהות והסוכר שבו מופחת וגם פחות מעובד. בעוגיות יש במקום הקמח הלבן קמח מלא, אמנם זה טעים ודי ג'אנקי אבל מניסיון שלי הרבה פחות ממכר מהחטיפים והממתקים הרגילים כי יש בהם פחות סוכר ואין חומרי טעם ממכרים ורעילים.
אצלנו זה עבד בתקופה שהילד גילה את הממתקים השתדלתי לקנות לו את האורגניים במקום הרגילים וגם להכין בעצמי עוגות בריאות יותר במקום הקנויות, כיום הוא במצב בו הוא מעדיף אוכל על ממתקים. יש מתכונים קלים להכנת מתוקים בריאים כדוגמת כדורי תמרים שקדים ואגוזים, עוגת שוקולד בחושה מקמח מלא סילאן או דבש כהמתקה, אם את מכינה כמות גדולה זה מחזיק זמן במקרר וכך לא צריך לטרוח לעיתים קרובות.
אפשר גם להכין את הפירות והירקות בצורה אטרקטיבית למשל לחתוך אותם עם חותכנים של עוגיות בצורות שונות, או להגיש אותם בצורה מעניינת, ילדים בדרך כלל מאוד אוהבים את זה.

[גם_אמא*]

כפי שכתבת בעצמך, האורגני לא פותר את בעיית הסוכר, שהיא בעיני הבעייה האמיתית. ברור שעדיף אורגני, אבל גם העלויות גבוהות מאוד והאמת היא שאצלי לפחות הם גם לא ככ אוכלים את זה (כל מה שעשוי מחרובים, למשל, נדחה מיד על הסף כנ"ל העוגות ה"בריאות" מגזר/טחינה וכיו"ב).
אני משתדלת להציע הרבה פירות ולהטרים את הצורך במתוק וכמעט שאין אצלנו בבית ממתקים, בוודאי שלא התעשיתיים שבהם בבחינת "לא לשים מכשול בפני עיוור" אבל מדי פעם כשיש אני מרגישה שהם מתנפלים על זה באופן חייתי כמעט ואז אני נכנסת ללופ עם עצמי לגבי התועלת שבאיסור.
דילמה.

[דידי*]

האורגני לא פותר את בעיית הסוכר, שהיא בעיני הבעייה האמיתית.
לא בטוחה, כי לטווח ארוך, יתכן שהאורגני תורם משהו לתהליך מהיר של גמילה מסוכר, אני אומרת זאת מהניסיון הפרטי שלי בלבד, יתכן שבגלל שבאורגני הסוכר מופחת וגם פחות מעובד, אולי לכן זה פחות ממכר.
כשאני בתקופה קשה ו"חוטאת" באכילת ממתקים אורגניים אין לי אחרי כן את תחושת ה"בעעעע" שיש לי אחרי אכילת ממתקים רגילים, וגם הרעב הזה לסוכר שמופיע כמה שעות אחרי אכילת ממתקים רגילים אינו מופיע אצלי או שמופיע בצורה מתונה והרבה יותר נשלטת וקלה לגמילה. ככה זה משפיע עליי אבל יתכן שאצל כל אחד זה שונה.

[דידי*]

אבל מדי פעם כשיש אני מרגישה שהם מתנפלים על זה באופן חייתי כמעט ואז אני נכנסת ללופ עם עצמי לגבי התועלת שבאיסור.

מהסיבה הזאת אני לא ממליצה על איסור גורף אלא על הפחתת מינונים, הסברה מתמשכת והחלפה: החלפת המזיק בתחליף מוצלח או מזיק פחות, כמו החלפת סוכריה עם הרבה סוכר לבן צבעי מאכל ורעלים בסוכריה שעשויה מסוכר קנים בתוספת ויטמין C נטולת רעלים (אורגנית), החלפת שוקולד רגיל תעשייתי בשוקולד אורגני איכותי. החלפת עוגיה מקמח לבן בעוגיה מקמח מלא. החלפת בייגלה רגיל בבייגלה מקמח כוסמין. להכניס ממתקים וחטיפים הביתה, אבל רק באירועים מיוחדים (יום הולדת, חגים וכאלה). ככה הילדים מקבלים פחות סוכר מעובד, יותר ערכים תזונתיים נוגדי חימצון עם הממתק. הסברה ושכנוע בגובה העיניים + דוגמה אישית רציפה.

[דידי*]

והאמת היא שאצלי לפחות הם גם לא ככ אוכלים את זה (כל מה שעשוי מחרובים, למשל, נדחה מיד על הסף כנ"ל העוגות ה"בריאות" מגזר/טחינה וכיו"ב).

לא חייבים להחליף את השוקולד בחרובים, מספיק לדעתי להחליף בשוקולד או קקאו אורגני איכותי וכבר קיבלת משהו יותר מוצלח.
כנ"ל העוגיות, גם אצלי לא אהבו את הטחינה והגזר, אבל יש הרבה אפשרויות להחלפה ול"הבראת" עוגות ועוגיות. בהתחלה שמעתי הרבה משפטים כמו "קמח מלא כבד לי ולא טעים" או "האוכל הבריא שלך תפל, חסר טעם", אבל הם התרגלו, כשזה מה שיש חוש הטעם הוא דבר שמסתגל ומתרגל למה שיש...
אם אנחנו בחוץ והילד רואה ג'אנק ומבקש לאכול משהו ממש גרוע אז אני אומרת לו למה זה לא כדאי ומיד מציעה תחליף זמין שהוא למיטב ידיעתי יותר בריא אבל עדיין אטרקטיבי בשבילו.
אני חושבת שאם אוסרים מאכל אהוב ונחשק באופן גורף זה יכול להטריף את הדעת למישהו שממש רוצה לאכול אותו במיוחד אם הוא עדיין ילד, אבל אם יש אלטרנטיבה דומה זמינה והמאכל המזיק לא זמין, אז הם התרגלו עם הזמן לממתקים הבריאים, ראיתי שהקמח המלא והסוכרים הלא מעובדים פחות ממכרים אותם. מרגע שנחשפים לקמח הלבן ולסוכר הלבן המעובד אז הלך עלינו, פתאום אין חשק לאוכל בריא בכלל. אבל כשאוכלים חטיפים שעשויים מחומרים טבעיים ובריאים יותר הם לא מורידים ככה בעקבות האכילה את החשק למזון הבריא באמת, הם פחות ממכרים ופחות משתלטים על חוש הטעם, ההשפעה החיובית על ההרגלים היא לטווח ארוך יותר.

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל אם יש אלטרנטיבה דומה זמינה והמאכל המזיק לא זמין, אז הם התרגלו עם הזמן לממתקים הבריאים
אצלי היא באופן עקבי מסרבת לאכול אותם. רוצה את 'הדבר האמיתי' (הגאנק המזוקק עם כל חומריו, המון מלח והמון סוכר), כל התחליפים בעיניי הם מאוד טעימים אבל לחוש הטעם שלה הם לא מדגדגים.
(וזה גם הרבה עבודה למצוא להכל תחליפים ולהכין את זה, אישית קשה לי לעמוד בזה)
הבעיה היא לא שהם רואים בחוץ, הבעיה היא שלפעמים זה מה שיתנו להם בגן, וזה מה שסבתא או דודה תתן. אז כן יוצא להם לקבל וחוש הטעם מתרגל. הדרך היחידה שמצאתי זה להגביל כמה שאני מצליחה, ולדבר עם אמא שלי שוב ושוב על הנושא ולהזכיר שוב ושוב. (מתיש)