פער אינטלקטואלי בזוגיות

שלום לכולם!

מבקשת עצה בעניין שלשמו נפתח הדף.
אני נפגשת עם בחור זה זמן מה. הבחור טוב לב, משלים אותי מהרבה בחינות, אני נמשכת אליו והוא משרה עלי ביטחון.

אבל

יש בינינו פערים אינטלקטואלים די רציניים.
אני לא מדברת על תארים רשמיים.
אני בחורה שאוהבת מאוד ללמוד, להתפלסף עם אנשים, לדמיין, לקרוא ספרות, שירה, רעיונות.

הבחור לעומת זאת הוא טיפוס מאו---ד מעשי, לא יצירתי, לא מתעניין בתחומים שהם מחוץ לדברים הנחוצים לאורחות חייו.
הוא אמנם חובב צילום ומוזיקה, אבל לא באופן שמאפשר לו לנהל שיחות עמוקות בנושאים האלה (ואין לו שום רצון או צורך בכך).

הוא אחד הבחורים שמחזיקים את הקשר הכי ארוך איתי, וכל הזמן אני חושבת שיש משמעות לכך.
הוא טיפוס מעניק ומקשיב, אני מרגישה צורך לשתף אותו בחוויות אישיות ושומעת ממנו לפעמים תובנות משמעותיות.

בקיצור, לא מדובר בבחור טיפש שלא מסוגל לנהל שיחה, ועם כל זאת אני חוששת שמא יהיה לי משעמם איתו.
גם כיום לא תמיד יש לנו על מה לדבר.

אשמח לדעתכם\עצתכם בנוגע לחשיבות העניין האינטלקטואלי בקשר.

מצטערת על הכתיבה היבשושה, אני פשוט מתבאסת נורא להעלות את הנושא.

תודה.

רציתי להוסיף שכמובן מעניינת אותי חשיבות הפער הזה בעיקר בחיי הנישואין ולאורך שנים.

בבקשה יחס, אני מבולבלת מאוד.
מרגישה שבהתעסקות אינטלקטואלית כלשהי אני מתנתקת לגמרי מהאיש שאמור להיות חלק ממני.
אין לו שום נגיעה בעניין, הוא לא יעודד אותי או יתלהב מרעיון מופשט שאספר לו. העולם שלו נבחן בעיניים תכליתיות.
אולי זה בעייתי שאני מסוגלת להרגיש ניתוק כל כך חד?

שליחה על ידי מזדהה* » 16 מאי 2008, 00:17

היי
אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת, אני נשואה כבר כמעט 14 שנה לאיש מקסים שמאוד אוהב אותי (ואני אותו) יש לנו זוגיות נהדרת אבל גם הוא כמו שאת מספרת
אין לו שום נגיעה בעניין, הוא לא יעודד אותי או יתלהב מרעיון מופשט שאספר לו. העולם שלו נבחן בעיניים תכליתיות.
אני טיפוס שאוהבת כל הזמן להתפתח, להתנסות וללמוד דברים חדשים והוא לא רק שלא מעודד אלא גם מבטל.
אין לי רעיונות או עצות בשבילך, לפעמים גם אני חושבת "מה לעזאזל אני עושה איתו" אבל יש בו כל כך הרבה טוב ויש ביננו תקשורת נהדרת, אז את מה שאני צריכה אני מקבלת אצל אחרים.

שליחה על ידי מזדהה* » 16 מאי 2008, 00:18

וגם אצלי הוא טיפוס מאו---ד מעשי, לא יצירתי, לא מתעניין בתחומים שהם מחוץ לדברים הנחוצים לאורחות חייו.

היי מזדהה.
איזה כיף שהתייחסת! אשמח אם תמשיכי

האם את מעריכה את האיש שלך? האם את שמחה? היום אני מרגישה שאני מעריכה את הבחור שלי, גם את הצד של המעשיות וההחלטיות שכל כך חסר אצלי, אבל אני חוששת שעם הזמן ועם הקשיים שמולידים חיי הנישואין הפער הזה יהיה לרועץ.

יש לי חברה שהפריע לה מאוד עניין מסויים אצל בעלה לפני הנישואין, ועד היום זה יושב לה בלב, למרות שטוב לה.
אני ממש לא רוצה לחיות עם "עז" כזו שתשמיע את קולה בכל פעם שיהיה לי קצת קשה....

שליחה על ידי מזדהה* » 16 מאי 2008, 00:44

השאלות שלך לא קלות, אני מאוד מאוד מעריכה את האיש שלי, הוא בן אדם מקסים, אוהב ואכפתי.
כעיקרון אני יכולה לומר לך שיש תקופות ויש תקופות, אבל בסופו של דבר זה הכל עניין שלי, כשטוב לי עם עצמי אז אין לי טענות כלפי האיש, וזה עונה על אני ממש לא רוצה לחיות עם "עז" כזו שתשמיע את קולה בכל פעם שיהיה לי קצת קשה.... אני לא חושבת שהאיש אמור להיות כל עולמי ולספק את כל הצרכים שלי, חוץ מזה שזה לא הוגן כלפיו, זה פשוט לא אמור להיות כך, כמו שיש דברים שאני יכולה לספר/לדבר רק לחברה טובה (על כוס קפה), כך אני מתיייחסת לנושא הזה.
כל עוד הוא לא מפריע לך ולא עוצר בעדך ללמוד ולהתנסות במה שמתחשק לך, אני לא חושבת שאמורה להיות בעיה.
האם יש לכם דברים/תחומים משותפים שמעניינים את שניכם?
תודה לך על הדף הזה, הוא מאוד עוזר לך להזכיר ולהבהיר לעצמי דברים שבלהט הרגע אני נוטה לשכוח.

האם יש לכם דברים/תחומים משותפים שמעניינים את שניכם?

אני מניחה ששנינו יכולים להנות מהופעה טובה, מטיול נחמד בטבע. אבל נושא שמשוחחים עליו.....? אולי קצת עניינים שקשורים להלכה למוסר ולמסורת (שנינו דתיים), אלה דברים שמעניינים את שנינו. לא יודעת אם זה בהכרח יכול להוביל לשיחות עמוקות, כי שוב, אצלו הדברים נתפסים בצורה מאוד מעשית. חשוב לו להיות אדם טוב (והוא כזה) וחשוב לו לקיים מצוות, אז הוא לומד אותן.
המעשיות די גונזת את הדיון התיאורטי והופכת אותו לחסר משמעות.
אני רואה בנטייה למעשיות יתרון, אבל מפחדת לאבד את חדוות היצירה באין התעניינות\הפרייה מהצד שלו.
באיזשהו מקום מפריע לי שהוא לא יכול להעריך בי את ה"תכונות התיאורטיות" שלי, שאני כל כך שמחה בהן, כי הן לא מדברות אליו בכלל.

אני לא חושבת שהאיש אמור להיות כל עולמי ולספק את כל הצרכים שלי.

אני מסכימה איתך, רק שואלת את עצמי האם הצורך הזה שייך לרשימה הבסיסית של הצרכים שדווקא כן אמורים להיות מסופקים על ידי האיש.

תודה לך על הדף הזה, הוא מאוד עוזר לך להזכיר ולהבהיר לעצמי דברים שבלהט הרגע אני נוטה לשכוח.

תודה לך מאוד על השיתוף וההתייחסות!

אני למשל רוצה בן זוג לשם הקירבה.
וקירבה מבחינתי זה נפשית-מנטלית-רוחנית. וחלק גדול מזה נוצר ע"י שיחות עומק.
שיחות שכוללות שיתוף רגשי. החלפת רעיונות מנטליים ורוחניים. קבלת פידבק על הרעיונות שלי ועל דרך החשיבה שלי (גם לי חשובה ההערכה ליכולת הרגשית והמחשבתית שלי) - ונתינת פידבק, ועוד....
לכן, לא חושבת שהייתי יכולה להיות עם בן זוג שאין לי אפשרות לנהל איתו שיחות עמוקות. חושבת שהייתי יוצאת מתוסכלת עד בלי די....

היי סוסת פרא

תודה על מה שכתבת.

לא חושבת שהייתי יכולה להיות עם בן זוג שאין לי אפשרות לנהל איתו שיחות עמוקות.

אם למקד את העניין, לא הייתי אומרת שאין לי אפשרות לנהל שיחות מעמיקות איתו, אלא שהנושאים של השיחות הללו יהיו קשורים בחוויות היום יום, בי בו ובבני המשפחה, ולא ברעיונות מופשטים.
אני מרגישה שהוא אדם עם חכמת חיים וזה נראה לי חשוב.
אני מרגישה שהוא יהיה בעל טוב ואבא טוב, חם, מחנך, מעניק, משתובב, שמח.
אבל אני לא אוכל לנהל איתו שיחות שאני מנהלת עם חברים אחרים שלי.

מצד שני ייתכן שהשמחה שלו והיציבות המסויימת שלו נובעת מהתכליתיות. אולי הנטייה להתפלספות באה עם חוסר יציבות?
אני לא מחפשת בן אדם מרחף או מיוסר, את זה יש לי מספיק. לא יודעת למה זה נראה לי קשור, אולי זו רק דרך שלי להרגיע את עצמי.

כל עוד הוא לא מפריע לך ולא עוצר בעדך ללמוד ולהתנסות במה שמתחשק לך, אני לא חושבת שאמורה להיות בעיה.
מסכימה

גמני התחתנתי עם עוגן

לפעמים מייצב, לפעמים נגרר
אני מדברת איתו המון דווקא, הוא פשוט לא מקשיב לי ... חחח
בקיצור, מישהי ציטטה פעם את וונגוט הנפלא במשפט שהולך בערך ככה:
רוב הריבים בין בעל לאשה נובעים מכך שהם לא פוגשים/מדברים עם מספיק אנשים.
כשהאשה כועסת על הבעל מה שהיא בעצם רוצה לאמר זה:
אתה לא מספיק אנשים!

לשמחתי הרבה אני יודעת להעריך את מה שטוב, ולא לדרוש את מה שלא ניתן לקבל,
ככה החיים יותר שמחים.
לא רואה בזה אפילו צל של פשרה אלא קצת מציאותיות.
הגבר שלי לא חייב להיות גם החברה הכי טובה שלי.
לצורך זה יש לי חברות.
הדרך היחידה לגרום לבעלי לדבר יותר משני משפטים מצומצמים היא לשאול אותו משהו על מכוניות.
ואז הוא לא סותם, העיניים בורקות, הידיים זזות, הנשמה בוערת.
ואני מקשיבה בעניין (יש ברירה?) D-:

שליחה על ידי מזדהה* » 16 מאי 2008, 09:32

אני לא אוכל לנהל איתו שיחות שאני מנהלת עם חברים אחרים שלי.

אני חושבת שהבעיה היא שאנחנו מצפות שבן הזוג יענה על כל הצרכים שלנו, הרי גם עם חברים אחרים את לא יכולה לדבר על הכל, ולנהל שיחות על כל נושא, אז מה ההבדל?
לי יש כמה חברות אבל עם אף אחת אני לא יכולה לדבר על כל נושא, או לנהל שיחות עומק, כל אחת מהחברות שלי עונה על צורך אחר שלי וכך גם הבן זוג.

מצד שני ייתכן שהשמחה שלו והיציבות המסויימת שלו נובעת מהתכליתיות.
גם אצלי זה ככה.

מסכימה עם קט קטית

הגבר שלי לא חייב להיות גם החברה הכי טובה שלי.

זיגזוג, גם אני מזדהה.
מסכימה מאד עם מזדהה וקטקטית.
עם זאת כדאי לקחת בחשבון שזה לא קל בכלל בתור חיי נישואין כשבאופן טבעי זה אמור להיות הפוך -הבעל רוחני והאישה מעשית. זה אחד מסממני הדור הזה של עקבתא דמשיחא.
האם נראה לך שאם תפסלי אותו כבעל, תפגשי מישהו אחר שיענה על כל צרכייך?
בסופו של דבר נישואין הם תמיד פשרה. והבחירה, לפחות אצלי, לא יכולה להיות מושכלת.
בהצלחה@}

תודה לך על הדף הזה, הוא מאוד עוזר לך להזכיר ולהבהיר לעצמי דברים שבלהט הרגע אני נוטה לשכוח

בזיגזוג יקרה.

אני נשואה באושר לגבר שהוא "מעופף" כמוני (אם לא יותר), אמנם יחסי החברות בינינו הם אכן נפלאים ויש בינינו חיבור רוחני טוב, אבל ההתנהלות בחיים כאשר אין לאף אחד מאיתנו את הכישורים המעשיים להתמודדות היא קשה ביותר. מה שאני מנסה להגיד הוא שאת יכולה לקחת את התכונה המעשית של הבחור שלך כיתרון עצום לחיים משותפים, בעיקר אם זה משלים אותך. דווקא בקשר זוגי המוביל לנישואים, ילדים, בית משותף נראה לי שמצאת זהב.
את כותבת שתוכלו להנות יחד מבילוי משותף, שהוא אדם עם חוכמת חיים וזה נפלא.

דבר נוסף שאני מאמינה בו הוא שעם הזמן ועם התפתחות הקשר הוא הולך ומעמיק ובהחלט יש סיכוי שתהיה פתיחות גדולה יותר מצד שניכם לעולמו של האחר.

מסכימה עם קט קטית:

_לא רואה בזה אפילו צל של פשרה אלא קצת מציאותיות.
הגבר שלי לא חייב להיות גם החברה הכי טובה שלי.
לצורך זה יש לי חברות._

באיזשהו מקום מפריע לי שהוא לא יכול להעריך בי את ה"תכונות התיאורטיות" שלי, שאני כל כך שמחה בהן, כי הן לא מדברות אליו בכלל
לא בטוחה שזה נכון. מהכתיבה שלך ניתן להרגיש את ההערכה הרבה שאת רוכשת לו. סביר שגם הוא מוצא אצלך את מה שחסר לו, אותן תכונות תיאורטיות, וזה בהחלט יכול להיות גורם משיכה רציני לגבר מעשי (מנסיון).

בהצלחה.

תודה על הדף הזה!

_רוב הריבים בין בעל לאשה נובעים מכך שהם לא פוגשים/מדברים עם מספיק אנשים.
כשהאשה כועסת על הבעל מה שהיא בעצם רוצה לאמר זה:
אתה לא מספיק אנשים!_
קטקטית, תודה על התובנה, אני לא יודעת אם רוב הריבים, אבל ללא ספק יש אמת בדבריך.
גם אני קוראת ומזדהה...

אשמח לדעתכם\עצתכם בנוגע לחשיבות העניין האינטלקטואלי בקשר.
אני חיה בזוגיות כבר שלוש שנים עם בחור הרבה פחות אינטלקטואלי ממני. אני יכולה רק לומר שאני מאושרת מאד.
פרטנר לשיחות אינטלקטואליות קל למצוא. זה לא חייב להיות בן הזוג (או רק בן הזוג).
פרטנר שאפשר לחיות איתו ולגדל איתו ילדים באהבה ובכבוד הדדיים, בלי מאבקי כוח- זה כבר יקר המציאות.
אחד הדברים שלמדתי בשנים האחרונות זה שהאינטלקט מוערך יתר על המידה בחברה שלנו, ולרוב בא על חשבון דברים אחרים. אני מכירה הרבה אנשים מאד חכמים ומשכילים שאפשר לנהל איתם שיחות מרתקות, ולא הייתי מחליפה את החיים שלי בשלהם בעד שום הון שבעולם...

כל עוד הוא לא מפריע לך ולא עוצר בעדך ללמוד ולהתנסות במה שמתחשק לך, אני לא חושבת שאמורה להיות בעיה.

לא מסכימה.
זו פשרה שאינה ראויה בעיניי.
הרעיון הוא שיהיה לי שותף, לא אחד ש'לא מפריע לי'.

נכון שאי אפשר למצוא שותף לכ-ל עניין, אבל אם יש עניינים שהם חשובים לי יותר (למשל, עולמי הרגשי והרוחני) - בהם אסור לי לוותר על שותפות.

נכון שהוא יכול להיות אבא טוב והכול, השאלה אם לאורך זמן לא תהיי מתוסכלת מדי.

אחד הדברים שלמדתי בשנים האחרונות זה שהאינטלקט מוערך יתר על המידה בחברה שלנו, ולרוב בא על חשבון דברים אחרים. כן, כן וכן. ואת זה אני אומרת כאחת עם תואר מתקדם במדעים, בדרך לעוד תואר מתקדם, ועם נסיון בהוראה. חוכמה ואינטלקט לא היו תנאי מספיק להצלחה בקורסים שלימדתי או בחיים בכלל, היו כל כך הרבה תכונות ויכולות וכישורים שהבדילו בין הסטודנטים ש"היה להם את זה" לבין אלו ש-מה לעשות, לא. (התלהבות. אהבת התחום. התעניינות וסקרנות. כושר ארגון מינימלי. רוגע, יכולת לתפקד תחת לחץ. שמחת חיים וגישה חיובית. התמדה ודבקות במטרה (מתקשר עם הגישה החיובית). כשרון אמנותי. נועם הליכות ויכולת לעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים. כל הדברים האלה שלא נמדדים בפסיכומטרי ועבורי עושים את ההבדל בין סתם סטודנט לסטודנט שיום שאני מלמדת אותו הוא יום טוב).

ואל תשכחו את הפער שקיים בין גברים לנשים באופן טבעי

קט קטית, תזמורת הים, אמא אינקובטור ועוד אחרות - תודה. כתבתן יפה כל כך ומעורר השראה.
@}
אצלנו יש חלוקת תפקידים:
הוא מקשיב למוזיקה, אני קוראת.
הוא מנגן, אני כותבת.
הוא משמח לבב אנוש, אני מזיינת את השכל.
הוא נחמד, אני לא.

אפילו שידעתי שלושה שבועות אחרי שהכרנו שאני הולכת לחיות איתו ולגדל איתו את ילדינו, לקח לי שנה להתאהב בו ולהשאיר את רגשות ההתנשאות ה"אינטלקטואלית" שלי מאחור.
אני לא אומרת שזה לא חסר לי לפעמים, לדבר דווקא איתו על ספר שקראתי, על תובנה חדשה שהכתה בי פתאום. הכי קשה לי שאני לא מרגישה שהוא הקורא האולטימטיבי שלי. מה אולטימטיבי, אפילו לקרוא את המחברת שאני כותבת בה כל מיני דברים על הילדים הוא לא קורא. אני מניחה שגם לו קשה שהמבט שלי מזדגג כשהוא מדבר איתי על מוזיקאי שעושה לו את זה, ואני יודעת שהוא סובל כשאני מבקשת ממנו להנמיך את הווליום כשהוא מקשיב לאיזה דיסק.

גם אני, כמו סוסת פרא, הייתי בטוחה שדווקא החיבור הזה, הרוחני והשכלי, יהיה מהדברים המרכזיים בקשר עם מי שאבחר לאהבת חיי. אה, וגם הייתי בטוחה שאם לא יהיה לי מישהו אינטלקטואל הילדים שלי ייצאו טיפשים. זה מאוד הדאיג אותי, אני זוכרת. וגם בכלל נורא פנטזתי על מישהו עם מה שמכנים "ידי זהב" שכל הזמן ישפץ לי את הרהיטים הישנים שאני אוספת ברחוב ויתקין לי מדפים ויבנה לי בית אקולוגי במו ידיו המסוקסות. וחוץ מזה, נוסף על כל הצרות אני גם המעשית מבין שנינו (הכל יחסי, כן?). ועוד לא אמרתי כלום על איך שהוא שוטף כלים ורצפה, אם בכלל.
מזל שאני אוהבת הפתעות ואתגרים. כי זה קשר בהחלט מפתיע ומאתגר. בכלל, נראה לי שכל קשר קרוב שמחזיק מעמד בין שני אנשים שלא קשורים בקשר דם הוא סוג של נס מתמשך.
מין נס שלפעמים (לפחות פעמיים ביום) מתחשק לך להטיח אותו בקיר ושישפריץ על הכל ויטנף את הספה והספל יתנפץ לרסיסים והילד יחטוף כווייה ואת תסתלקי מהבית בצרחות ותשאירי את כולם לאסוף את השברים.

אולי רוחני ושכלי זה לא רק הספרים שקוראים וכותבים והרעיונות המבריקים שלנו. אולי זה גם המוזיקה והסרטים והטיולים והשיחות על בני המשפחה ועל הילדים ועל ענייני הלכה. נכון, הרבה פעמים זה לא מספיק. אין מה להעמיד פנים שהכל ורוד. ביום טוב זה נדמה לי המון. ביום רע זה נדמה לי כלום. רק כשאני מסתכלת על הילדים נדמה לי שלא ייתכן שטעינו כשבחרנו זה בזה (והם אפילו לא יצאו טיפשים).

_הוא טיפוס מעניק ומקשיב, אני מרגישה צורך לשתף אותו בחוויות אישיות ושומעת ממנו לפעמים תובנות משמעותיות.
בקיצור, לא מדובר בבחור טיפש שלא מסוגל לנהל שיחה, ועם כל זאת אני חוששת שמא יהיה לי משעמם איתו.
גם כיום לא תמיד יש לנו על מה לדבר._
מאוד מזכיר לי את ההתלבטויות שהיו לי לפני עשר שנים...
יכולה להעיד רק מנסיוני הפרטי כמובן, שהדברים הרבה יותר מורכבים ממה שהם נראים בהתחלה. אני הופתעתי לטובה מהאינטלגנציה, השכלית והרגשית, של הבנזוג, שהתבררה רק לאחר היכרות ממושכת.אם כל השאר עובד כמו שצריך, מצאת טוב.
אצלנו במהלך השנים נולדו, חוץ מהילדים, גם תחומי עניין משותפים. הרבה יותר קשה למצוא מישהו שאפשר לשתוק אתו מאשר מישהו לדיבורים.

הוא אמנם חובב צילום ומוזיקה, אבל לא באופן שמאפשר לו לנהל שיחות עמוקות בנושאים האלה (ואין לו שום רצון או צורך בכך).
גם אני חובבת, אפילו עם תואר, ואם אני לא חייבת, אני מעדיפה לא לנהל על כך דיונים. האמנות הרבה יותר מעניינת מאשר הדיבור עליה, לדעתי.

אפילו שידעתי שלושה שבועות אחרי שהכרנו שאני הולכת לחיות איתו ולגדל איתו את ילדינו, לקח לי שנה להתאהב בו ולהשאיר את רגשות ההתנשאות ה"אינטלקטואלית" שלי מאחור.
כל מילה...

אולי תנסי לדבר איתו על זה? האם הוא מרגיש בהבדל הה ביניכם? זה חשוב לו? זה משנה לו? אולי זה מפריע לו? אולי הוא חושב שככה זה בקשר זוגי ואין לו מושג שאפשר אחרת?

בזיגזוג, האיש שלך נשמע נפלא על פי התיאור.

נראה לי שכל קשר קרוב שמחזיק מעמד בין שני אנשים שלא קשורים בקשר דם הוא סוג של נס מתמשך.
מחשבותיי בדיוק. ובכלל כתבת מקסים.

אני, אגב, נשואה באושר לאיש שהוא בת-של-כבוד, עם יכולות מילוליות גבוהות

.
לקחתי אותו פעם לערב-בנות-בלבד והוא השתלב נהדר, אם כי משום מה השיחה התגלגלה לדיון מפורט בענייני מין...
(טוב, הוא אמנם בת של כבוד, אבל בכל זאת גם לו יש בעיקר דבר אחד בראש).

אבל אני חושבת, כמו פלונית, שמרבית הגברים הם לא כאלה. כלומר, הם לא נוטים לדבר הרבה על רגשות, ולנתח דברים וחוויות לעומק, ובכלל "להתחבר לצד הנשי שלהם" (ביטוי שתמיד מצחיק אותי D-: ). "לעשות מינתחת" כמו שאימא שלי אומרת...

מילוליות ואינטלקט זה לא אותו דבר. מילוליות גבוהה היא נטיית אישיות יותר משהיא יכולת אינטלקטואלית, והיא לא מעידה על הבנה פחותה. והרי כתבת שאת מקבלת ממנו תובנות משמעותיות. אולי זה יבעס פחות להסתכל על זה כעל שוני, ולא כעל פער? הוא לא "פחות". הוא אחר.

ובקשר טוב, דברים לא נשארים סטטיים.
אחרי אחת עשרה שנים ביחד, נראה לי שעם השנים צמחנו זה לקראת זה והיום אנחנו דומים יותר ממה שהיינו פעם. המשברים שעברנו ביחד קירבו אותנו מאוד.
אבל הדברים שבהם אנחנו שונים, דווקא הם שגורמים לקשר להיות חי ומעניין ומפתיע גם אחרי כל השנים האלה. למרות שגם לי לפעמים הם גורמים לרצות - טוב, לא לשבור דברים, אלא להיכנע לנטיות הפולניות ולהעלות על דל שפתיי את כל ההטפות המתלהמות אבל האילמות שמתרחשות לי בתוך הראש (הן מתחפשות לדיאלוגים, אבל הן בעצם מונולוגים דימיוניים שבהם הוא נאלם דום מול נימוקיי החותכים).
כי בניגוד למה שחשבתי פעם, אני לא באמת צריכה מישהו כמוני.
חשבתם פעם על הביטוי "מוצאת חן בעיניו"? מישהו, שכשאת מסתכלת בעיניו, את מוצאת בהן חן. החן הוא באמת בעין המתבונן...

הן מתחפשות לדיאלוגים, אבל הן בעצם מונולוגים דימיוניים שבהם הוא נאלם דום מול נימוקיי החותכים
תאור מעולה

אחד הדברים הטובים שקרו לי בקשר הוא שאני לומדת להפסיק לנהל את הדיאלוגים האלה אפילו אצלי בראש (ולא רק איתו, אלא בכלל).

אולי זה יבעס פחות להסתכל על זה כעל שוני, ולא כעל פער? הוא לא "פחות". הוא אחר.
בדיוק. בדיוק.

רק כשאני מסתכלת על הילדים נדמה לי שלא ייתכן שטעינו כשבחרנו זה בזה
המשפט הזה העלה לי דמעות בעיניים.

תודה שהזכרת לי (-:

בזיגזוג, הגבר שלך נשמע ממש טוב. אבל האמת, אף פעם אי אפשר לדעת. מה שכן, אין דבר כזה "בן הזוג המושלם", לדעתי, כי מה שקובע איננו איך בן הזוג, אלא מה הגישה שלך לחיים. האם את רואה את חצי הכוס המלאה או את חצי הכוס הריקה? האם את יודעת לשמוח בחלקך ולאהוב את מה שיש, או שאת תמיד מתמקדת במה שהיית רוצה אבל אין לך?
בכל אחד שתבחרי יהיו "יתרונות וחסרונות" לעומת מה שאת רוצה, כי פשוט אין דבר כזה שיענה על כל הסעיפים, פשוט כי הסעיפים שלנו תמיד סותרים... (אנחנו רוצות שיהיה גם גברי ויציב, וגם רוחני, אינטלקטואל ומילולי? (-: )
ככל שאנחנו נשואים יותר זמן, אני מגלה באופן יותר ויותר מעמיק עד כמה הוא אהבת חיי, בן הזוג האמיתי והנכון שלי, ובדיוק הגבר שמתאים לי אפילו כשאני באמת בקטע של
מתחשק לך להטיח אותו בקיר.

ריש גלית כתבת מדהיםםםם.

ואני הגעתי למסקנה שבחרתי בגבר שלי - בגלל שהוא הדבר עצמו.
כלומר - אני מדברת על זה וחושבת על זה ורוצה להיות עצמי - והוא בלי מאמץ הדבר עצמו.

תודה על הדף הזה גם ממני.

האתר הזה אף פעם לא מאכזב אותי, אולי זה יהיה ה"חברה הטובה שלי"

אני שמחה שהדיון זורם גם בלעדיי (שישי שבת בלי אינטרנט והופ - יש כל כך הרבה לקרוא!)

רוצה לקרוא שוב, להוסיף ולהגיב, אבל בוקר יום ראשון צריך גם לעבוד... בכל זאת תודה ענקית באמת על כל התייחסות כאן.
המשפחה הוירטואלית הזו מאוד עוזרת. יש לבטים שקשה לשתף בהם חברות, וזו הקלה גדולה שהאתר מאפשר להעלות אותם ולקבל עצה.
(מבחורות כל כך אינטלגנטיות

)

בנתיים שבוע טוב לכולם

עונה לכן ולעצמי

הדרך היחידה לגרום לבעלי לדבר יותר משני משפטים מצומצמים היא לשאול אותו משהו על מכוניות.

כן, אצלו זה בהחלט הולך עם סיפורי צבא. עיניים בורקות וכל היתר...

בסופו של דבר נישואין הם תמיד פשרה.
האם נראה לך שאם תפסלי אותו כבעל, תפגשי מישהו אחר שיענה על כל צרכייך?

חושבת על השאלה הרבה. הנטייה הראשונית שלי היא לומר לא, אבל ייתכן שזו תשובה שנובעת מתוך פחד. אני כבר לא ילדונת, ומרגישה די בבית עם הבחור שלי, אז למה לצאת שוב לעולם האכזר ולקבץ התלהבות זמנית מאיזה בחור שיתפוגג אחרי שתי פגישות?
מצד אחד אולי הפחד מונע ממני את האפשרות לבחון דברים בצורה נקייה יותר. מצד שני אני עדיין זוכרת שבפגישה הראשונה, למרות שכמעט כל הנתונים ה"חיצוניים" לא הלהיבו , היה משהו טוב באוויר ורשמתי לעצמי שמזמן לא חשתי נעימות וכנות כזו בפגישה. הצרה היא שאחרי שיוצאים ממעגל הדייטים שוכחים כמה זה מתסכל וכמה כל כך הרבה פעמים זה פשוט ממש ממש ממש לא זה.
לא, אני לא מרגישה שאני רוצה מישהו אחר כרגע.
אולי זו רק ניג'וז פנימי כזה שלא יתן לי מנוחה, שלא רוצה שארגיש טוב במקום שלי? שאותו אני צריכה לחסל עד שלא אנוע באי נוחות מול השאלה האם את יודעת לשמוח בחלקך ולאהוב את מה שיש, או שאת תמיד מתמקדת במה שהיית רוצה אבל אין לך?

האם הוא מרגיש בהבדל הזה ביניכם?
כן בהחלט. זה לא מפריע לו, למרות שבהתחלה לא היה ברור לו מה אני מחפשת אצלו. לי אגב היה ברור. הוא חושב שאין שום בעיה עם זה שיש תחומי ענין שונים שבאים לידי ביטוי רק עם חברים.

פרטנר לשיחות אינטלקטואליות קל למצוא.
מסכימה מאוד. אני איכשהו כבר משוכנעת שזה לא מוקד הבעיה.

נכון שהוא יכול להיות אבא טוב והכול, השאלה אם לאורך זמן לא תהיי מתוסכלת מדי.
שאלתי את עצמי. נראה לי שלא יכולה להיות לי תשובה בשלב זה, לכן פניתי לבקש עצה מה"מנוסות". החשש המרכזי שלי הוא מכך שלא יהיה מי שידרבן אותי להוציא לפועל רעיונות שלא מדברים אליו. אבל אולי גם כאן זה לא חייב להיות בן הזוג. אני דווקא כן חושבת שהוא יהיה גאה בי על דברים "אינטלקטואלים" שאעשה, אני מרגישה שזה מלהיב אותו מבחוץ, בלי שהוא יתערב או יתעניין. יש לי גם כמה נקודות חיבור איתו באזור השנינות שהן מאוד נעימות, לא שזה עקרוני אבל זה מרגיש כמו רמז סמוי של ג'יי קיי רולינג שבונה עוד ועוד נימים קטנים של היקשרות. אבל אולי אני קוראת יותר מידי ספרים

אפילו שידעתי שלושה שבועות אחרי שהכרנו שאני הולכת לחיות איתו ולגדל איתו את ילדינו.
אני לא מבינה איך מגיעים לידיעה הזו, ויכול להיות שכאן הקושי הגדול שלי. הבחור שלי אומר שהוא ידע כבר בפגישות הראשונות, ואני אפילו עוד לא מסוגלת לומר לו שאני אוהבת אותו, לא יודעת למה. זה מלחיץ אותי ואני מרגישה שאני סוחטת אותו רגשית ולא נותנת שום דבר בתמורה. בהתחלה הרגשתי שאני לא נמשכת אליו, ועכשיו אני מפחדת שמרוב שאני נמשכת אליו אני לא מבינה שאנחנו בעצם לא מתאימים.

ביום טוב זה נדמה לי המון. ביום רע זה נדמה לי כלום. רק כשאני מסתכלת על הילדים נדמה לי שלא ייתכן שטעינו כשבחרנו זה בזה (והם אפילו לא יצאו טיפשים).

אני מפחדת עד אין מילה מהיום הרע הזה, ואני יודעת שהוא יגיע (הוא מגיע אצלי בערך כל חודש

). אולי אני צריכה להתכונן אליו מראש ולקבל את התחושות הרעות בשלווה עד כמה שאפשר.
סוף המשפט שלך בהחלט מדבר אלי. אני מתרגשת לחשוב על תולדות השילוב.

שוב תודה כולן!

אשמח לדעתכם\עצתכם בנוגע לחשיבות העניין האינטלקטואלי בקשר.
מסכימה עם הרבה דברים יפים שנכתבו פה.
חושבת שאם אכן מתאפשר מקום של קבלה והשלמה וראיה של הטוב בזוגיות הזו, זה אכן הדבר הנכון לעשות.
לפעמים אם יש משהו שמאוד מאוד מפריע, לאורך שנים, הוא לא הולך לשומקום עד שלא עושים איתו משהו (לומדים לקבל אותו/ משנים אותו יחד ע"י מודעות ועבודה עצמית/ נפרדים.... וכ').
אני אישית חיה עם בנזוג שהוא החבר הכי טוב שלי. עד כדי כך שבמשך שנים הרגשתי כאילו הוא אח שלי יותר מאשר אהובי...
במשך שנים הסתובבתי עם תחושות קשות של אי סיפוק ואי קבלה ותיסכלתי אותי ואותו ולמזלי בשנים האחרונות, נעשית כ"כ הרבה עבודה פנימית של שנינו שסופסוף אנחנו פוגשים אחד השני כחברים, כאהובים, כתומכים, כנשענים. זה לא היה קורה סתם ככה. עד שהדברים לא הגיעו לכדי שבר של פרידה או נקיטת מעשה בפועל שומדבר לא השתנה והפקפוק הזה הלוך ושוב (שאני כ"כ מזדהה איתו מהעבר הלא רחוק) נמשך שנים.
לא מכירה אתכם, אבל אני חושבת שאם זה דבר שמפריע לך מאוד, לא כדאי להתעלם ממנו. @}

הייתי בטוחה שדווקא החיבור הזה, הרוחני והשכלי, יהיה מהדברים המרכזיים בקשר עם מי שאבחר לאהבת חיי.
ככל שאנחנו נשואים יותר זמן, אני מגלה באופן יותר ויותר מעמיק עד כמה הוא אהבת חיי,

ממשיכה להתבוסס בלבטי וקוראת שוב את כל הדף, והנה נתקלת בשני משפטים שאינם מובנים לי בעליל. מה פרוש "מי שאבחר לאהבת חיי" או "מגלה עד כמה הוא אהבת חיי"?
אני אמנם לא מצפה כבר עכשיו להרגיש שהבחור שלי הוא אהבת חיי, אבל איך בכלל מתחילים את המסע שמוביל לשם? נאמר כאן שנישואים הם תמיד פשרה ושיש צרכים שלא ימולאו על ידי בן הזוג, אז אולי צודקים האנשים שסוברים שזוגיות סבירה יכולה להתקיים בין כל שני אנשים טובים? כל אחד מאיתנו יקבל את השני, יבוא לקראתו וישמח בו ומכאן חתונה, ילדים ושלום על ישראל.
פתאום עניין הבחירה נראה כל כך פשוט (סתמי?), תלוי רק ברצון הדדי וכל כך לא בהרגשה מיוחדת שזה האחד.
האם אני אמורה לחכות לתחושה של קשר מיוחד וחזק או שזה מגיע רק עם ההיקשרות הגופנית והחיים יחד?
כרגע נעים לי ונחמד לי להפגש ולדבר. יש פגישות מוצלחות יותר ויש שפחות, אבל המעבר מפה להחלטה כלשהיא נראה לי כמו קפיצה מעל תהום....

אחד הדברים שלמדתי בשנים האחרונות זה שהאינטלקט מוערך יתר על המידה בחברה שלנו, ולרוב בא על חשבון דברים אחרים.

כל כך נכון.
ועם זאת, מעלה שני סייגים.
בכלל, בלי קשר לאיש הספציפי, שקטונתי מלהכירו מהכתוב.
אחד, כשאדם נראה לי משעמם, יכול להיות שיש לו עולם פנימי עשיר ומרהיב הוא פשוט צנוע או מופנם, אבל גם יכול להיות שלא.
שני, כשאדם נמנע משיחה אתי, יכול להיות שיש לו ראש נפלא על הכתפיים והוא פשוט לא אוהב לדבר, אבל גם יכול להיות שלא.

בחיים המשותפים, בפעמים מסויימות, עומדים בפני החלטות שבפירוש דורשות מחשבה בהירה ויכולת שיתוף ושיחה. אישית, הייתי מתעכבת כאן ומנסה לבדוק מה קורה כשמנסים להגיע להחלטות משותפות, כרגע, בקטנה. איך התקשורת?

בשני משפטים שאינם מובנים לי בעליל. מה פרוש "מי שאבחר לאהבת חיי" או "מגלה עד כמה הוא אהבת חיי"?
כשאני כתבתי "מגלה עד כמה הוא אהבת חיי" התכוונתי: למרות ואולי אפילו בזכות כל הדברים שנראו "לא מתאימים", כל פעם מתברר שלא סתם הנשמה שלי בחרה אותו ולהיפך. שהוא הגבר שכן מתאים לי בדיוק, לעבור איתו את כל המכשולים, לצמוח איתו, לבנות איתו חיים ולגדל איתו, דווקא איתו ילדים. שהוא האחד והיחיד בשבילי, הוא ולא אף גבר אידיאלי שחשבתי שאני מחפשת אבל אף פעם לא פגשתי.

האם אני אמורה לחכות לתחושה של קשר מיוחד וחזק או שזה מגיע רק עם ההיקשרות הגופנית והחיים יחד?
לדעתי, השני.

אבל התשובה לדעתי במקום אחר.

איך את בוחרת עם מי תתחתני?
לדעתי האישית בלבד, קודם כל אהבה ומשיכה. אם אין אהבה ומשיכה, אין על מה לבנות.
ומעבר לזה שמעתי פעם משהו מאוד יפה על הבחירה בבני הזוג, לדעתי מצפריר שפרון: שהשאלה האמיתית היא, האם אני רוצה ללדת את הילדים של הגבר הזה? האם אני רוצה לגדל ילדים עם הגבר הזה? (לגבר כמובן וריאציה על השאלה)

אם התשובה היא: בהחלט כן!
אז זו התשובה.
אני אהבתי את מה שהוא אמר, כי האיש ואני שנינו ידענו שזה זה, אחרי שלושה חודשים בלבד, כששנינו ענינו לעצמנו "כן" ברור על השאלה הזאת. השאלה של הילדים.
חלק מהדרך שצריך לעבור עד למקום של "הוא אהבת חיי" נוגע לעצם הבחירה.
ברגע שבוחרים, מאותו רגע היתרון הוא שרוב ההתלבטויות נגמרות, ומתחילים את העבודה האמיתית והראויה: עבודת החיים והאהבה.
במקום לשאול "הוא בשבילי או לא בשבילי", מתחילים ליצור את הביחד מתוך "אקסיומת הביחד". מנקודת המוצא החדשה, שבה כבר בחרנו, עכשיו לומדים לחיות עם זה.

מה הם בכלל פערים?
האם אפשר שנהיה זהים?
האם בן הזוג אמור לתת מענה לכל תחומי העניין שלנו? (נראה לי קצת כבד)

אני ובעלי באים מרקעים שונים מאוד לפני שהתחתנו אפחד לא הבין למה אנחנו ביחד והיו רבים שניסו להניא אותי מצעד זה בגלל פערים אבל ככל שעוברות השנים מתגלים לי כל כך הרבה רבדים ועומקים וכמו שאני מתפתחת גם הוא יש דברים שאנחנו מדברים עליהם יש דברים שלא (ומדברים עליהם עם אחרים)וגם יש הבדל בין זכר לנקבה אבל לא רק שיחה זה ביחד גם שתיקה, גם קבלה, או אפילו לשבת בשקט כל אחד עם הספר שלו זה נפלא! אני מקבלת ממנו דברים שבחיים לא הייתי מקבל ממישהו "שווה" לי מבחינה "אינטלקטואלית" או מאותם תחומי עניין . ואולי אפילו אפשר לגלות שהוא הרבה יותר מפותח ממני בתחומים אחרים ולי אין מה "לתרום" או להתעניין בשיחה.

מקווה שהתנסחתי בצורה מובנת.

ואולי אפילו אפשר לגלות שהוא הרבה יותר מפותח ממני בתחומים אחרים.
יש בהחלט תחומים מסויימים שבהם הוא מפותח יותר ממני ושאני מעריכה אצלו, אבל אלו תחומים שבהם אין לי נגיעה, כי הם בדיוק הדברים שבהם הוא משלים אותי, ולא הדברים שבזכותם יש לי דיאלוג איתו.

דעתי האישית בלבד, קודם כל אהבה ומשיכה.

משיכה אני מבינה, אבל למען השם למה את מתכוונת כשאת אומרת אהבה???
כשההורמונים מחליטים אני די מתלהבת ממנו, אפילו מאוד, אפילו יותר ממה שהתלהבתי מכל גבר אחר עד עכשיו.
אבל כשהם בתרדמת תחושתי נעשית תלויה מאוד בכל רגע נעים, שנינות שהצחיקה אותי (איזה כיף ביחד!) או לחילופין באי הבנה קטנה, בבדיחה שלא הצליחה (מה אני עושה איתו בכלל?)
בלי ההורמונים אני מצפה שיהיה לי נחמד איתו כמו עם חברה, וזה לא תמיד ככה, כי הוא לא חברה הוא חבר.

האם אני רוצה ללדת את הילדים של הגבר הזה?

נראה לי שהתשובה היא כן. זה אומר שאני אוהבת אותו?

_האם אני רוצה ללדת את הילדים של הגבר הזה?
נראה לי שהתשובה היא כן. זה אומר שאני אוהבת אותו?_
ברור

סוג של אהבה
זה טבעי, אחרת לא היית נמשכת אליו ככה

אני תוהה אם השאלה היא לגבי אינטלקטואליות או לגבי תחושה של קרבה אינטימית, רעיונית. אני לא מדברת על המובן המיני רק.

בן זוגי הקודם היה ללא ספק אינטלקטואל. אפילו הרבה יותר ממני. מצד שני, היו לי חיים שלמים, רגשיים, שהוא לא ידע עליהם. ככה חיינו לנו, אני סיפרתי לעצמי שזה בסדר, שחברים טובים ועושר נפשי אפשר למצא גם מחוץ לזוגיות. אמרתי לעצמי שהוא יהיה אבא טוב, אמרתי לעצמי שזה כנראה אהבה, אם אנחנו כבר די הרבה זמן ביחד ובסך הכל משלימים זה את זו (אני עמוקה, הוא קונקרטי, אני מעופפת, הוא יציב, אני הפרפר והוא הפסל חירות שדוד גרוסמן כתב עליו)- והתחתנו.

אחרי שנה וחצי של נישואין גיליתי שבאמת חברים טובים אפשר למצא מחוץ לנישואין. או לצורך העניין, חבר אחד טוב. דווקא ממש לא אינטלקטואל, חסר כל השכלה הוא היה אז, אבל צללנו יחד פנימה, יכולנו לדבר על הכל, השיחות היו כל כך מעניינות, ממושכות, נפלאות. הוא הבין אותי. זה מעבר לאינטלקט. לא יודעת, אינטליגנציה רגשית. עומק.

התגרשתי כעבור חצי שנה. לא כי התאהבתי. אלא כי הבנתי מה היה לי חסר. על מה אני מוותרת.

כעבור שנתיים התחתנתי עם הבחור הזה.

היום אנחנו הורים לשני ילדים וחצי (הבטן, הבטן), שבע שנים ביחד והכלים עדיין מלאים. כי הוא הבחירה הראשונה שלי לשיתוף והוא הבחירה הראשונה שלי למין.
בשבילי, זה חייב להתקיים לצד זה. מאד הסכמתי עם המילים הראשונות של סוסת פרא.

אגב, למבחן ה"לעשות איתו ילדים", אני חייבת לומר-
התשובה שלי על הראשון היא- נראה לי שאני רוצה לעשות איתו ילדים. (לא עשינו, תודה לאל. תודה לאל.)
התשובה על בן זוגי הנוכחי היתה- כן! כן! איתו!
כי זה ילדים. זו אחריות מטורפת לאושר של אדם אחר שתלוי לחלוטין בבחירות שאנחנו עשינו לעצמנו. נראה לי שזו התשובה שצריכים למצא בפנים. על פחות מזה אני היום לא הייתי מתפשרת

יכולנו לדבר על הכל, השיחות היו כל כך מעניינות, ממושכות, נפלאות. הוא הבין אותי. זה מעבר לאינטלקט. לא יודעת, אינטליגנציה רגשית. עומק.

אני מרגישה את זה כשמתחשק לי הרבה פעמים לשתף אותו בחוויות ובתחושות, והוא קשוב ומבין ותורם. בכל זאת, אני לא יכולה לדבר איתו על ה-כ-ל, אולי זה עניין של זמן ופתיחות, אבל ברור לי שיש נושאים שלא יעניינו אותו אף פעם.

התשובה שלי על הראשון היא- נראה לי שאני רוצה לעשות איתו ילדים. (לא עשינו, תודה לאל. תודה לאל.)

אני רוצה להביא ילדים איתו כי אני רוצה להמשיך את התכונות הנפלאות שיש בו שאני לא זכיתי להן ולשלב אותן עם הנפלאות שלי (לא שזה בדיוק עובד ככה, אבל זו הפנטזיה). אני גם בטוחה שהוא יהיה אבא מעולה. אני עדיין לא צועקת שום דבר בהתלהבות, כי אני לא בהתלהבות תמידית.
תודה רבה על מה שכתבת, זה עורר בי מחשבה!

נשואה, אני ממש מרגישה הד חזק לסיפור שלי בדברים שלך! זה מעודד. בהצלחה בעזרת השם עם הילדים

הוא הבין אותי.

לא תמיד. אבל הוא מקשיב כל כך יפה. החוויות שהוא עבר בחיים שונות לגמרי משלי. לפעמים הוא מבין ומנדב תובנה, לפעמים נראה לו שאני יצור מכוכב אחר.

(סליחה על ההקפצה החוזרת ונשנית ל מה חדש, אני מוטרדת כמו שאפשר להבין)

כי הוא הבחירה הראשונה שלי לשיתוף והוא הבחירה הראשונה שלי למין.

בעילום שם יקרה.
מה שאת מתארת הוא מדהים בעיני. אני לא מפסיקה לגלגל מחשבות ולבדוק אם זה המצב שבו אני נתונה. כמובן שבעניין המין אין לי דרך לדעת. אני נמשכת אליו מאוד אבל לא יכולה לבדוק את זה מעשית כרגע . לעניין השיתוף, אז שוב אני מרגישה צורך להיפתח אליו אבל עוד לא בטוחה שהוא יבין כל ניואנס של תחושה אצלי. מה שכן הוא מקבל אותי כמו שאני, ומאוד מאוד אוהב את מה שאני.
בכל פעם שאני מתכננת אולי לעשות הפסקה בקשר כדי לבדוק את הדברים מבחוץ, מגיעה פגישה מדהימה וכיפית וברור לי שזה שנינו לנצח.

אני יודעת שאף אחד לא יכול להחליט בשבילי ולא בדיוק ברור לי מה אני עוד מצפה לשמוע כאן, אבל מנצלת לפחות את אפשרות השיתוף.

כל עוד הוא לא מפריע לך ולא עוצר בעדך ללמוד ולהתנסות במה שמתחשק לך, אני לא חושבת שאמורה להיות בעיה.
שלום זיגזוג. אני קוראת את הדף הזה וחייבת לשתף. דבר ראשון אני נוטה להסכים עם מה שכתוב למעלה שצוטט. אני חיה עם בן זוג כבר שנתיים וחצי,ועד היום אני די בהלם מזה, הוא החבר הרציני הראשון שלי ואף פעם לא תיארתי לעצמי שנגיע למעמד הזה. ובמקרה שלנו יש כל כך הרבה תחומים שבהם הוא לא שותף לי, ופשוט לא מפריע לי בדרך הזו וזו ממש לא בעיה, לפחות עבורנו. זה נורא תלוי- "האישיות הזוגיות"שיצרתם.
הוא לא שותף לי בתחום הרוחני(לא בא להרצאות, לסדנאות, לשווקים אורגניים,לא קונה כמוני "יד שנייה" אפילו די מותגיסט,לא יוזם בקטע של המיחזור,אלא עושה לפי מה שאני קובעת(פח לכל דבר), כן משתף פעולה בקטע של המיחזור, בשאר הדברים ממש לא משתף פעולה). גם בקטע הרוחני-דתי אנחנו די שונים. אני שמאוד מחוברת לדת,לאמונה,לחיפוש,ללמידה,אצלו זה ממנו והלאה.
מה שכן, אני יכולה לדבר איתו ולספר לו על הכל. אנחנו אומנם לא שותפים העשיייה, אך בשיתוף החוויתי אנו בהחלט שותפים, שפה כנראה קבור הכלב. אם לא היינו שותפים בחוויות, כנראה שזה היה נראה אחרת לגמרי,כי אז זה עולמות אחרים שכל אחד יוצר לעצמו. הוא צוחק על ה"רוחניות"שלי,אבל כשאני מספרת לו הוא קשוב אליי,ולהפך.
כנראה שמצאנו איזה קו מחבר שעליו אנחנו הולכים ובו אנו אוהבים ובגדול. אבל אני בטוחה שזה לא מתאים לכל אחת. אני לא צריכה שיחזיקו לי את היד. אין לי בעיה לנסוע לסדנא של ארבעה ימים בלעדיו, להיפך, הוא מבסוט מזה.אחריזה באה הביתה מפוצצת בסיפורים בשבילו.
כמובן, תמיד משאירה משהו שלי, בשבילי, בליבי, אבל תמיד הייתי כזו. אני לא מאלה שמספרות ה כ ל .
בעיני זה תלוי באופי של "האישיות הזוגית"שיצרתם. והיא כבר בוחרת את הדרך להתנהל בעולם. כך, שאין נכון ולא נכון. זה נורא אינדוודואלי לכל אדם ואדם.
שיהיה לך בהצלחה, התשובות תגענה מאליהן.

החשש המרכזי שלי הוא מכך שלא יהיה מי שידרבן אותי להוציא לפועל רעיונות שלא מדברים אליו.
אם הוא אוהב אותך עכשיו ותבנו חיים זוגיים בריאים והוא ימשיך לאהוב אותך ואת אותו - האהבה תגדל - וכשאוהבים עוזרים לו ודוחפים אותו ומדרבנים אותו לעשות ולהשיג את מה שיעשה אותו מאושר

השיתוף, אז שוב אני מרגישה צורך להיפתח אליו אבל עוד לא בטוחה שהוא יבין כל ניואנס של תחושה אצלי.
היכולת להפתח לאדם אחר, להקשיב לו ולקבל אותו כפי שהוא זו יכולת שמתפתחת עם הזמן, אני לא לגמרי מבינה מאיפה נובע חוסר הבטחון הזה שלך, אבל אולי זה משהו שכדאי לבדוק. בן הזוג שלך (ולצורך העניין - כל אדם) לא חייב להבין כל ניואנס של כל תחושה אצל אדם אחר, למען האמת אני חושבת שזה בלתי אפשרי. אבל בן זוג בהחלט יכול לקבל ולהבין ולהקשיב ולשאול ולהתעניין ולנסות להבין כל ניואנס, וגם אם הוא לא מבין - מה שחשוב הוא הקבלה שלו, את הרגשות/תחושות/רצונות ועוד שהם שונים משלו.
עם הזמן מתקרבים ומבינים יותר ויותר (אבל בשביל זה צריך לחיות ביחד כמה שנים).

ולגבי השאלה הגדולה - מה זאת אהבה? אני אצטט את פרופ' סטיבן קאבי - אהבה זה פועל. אם אוהבים מישהו - מוקירים אותו, מקריבים למענו, מוותרים, נותנים ללא תנאי ועם החיים המשותפים, הידידות, ההבנה והקרבה צומח גם הרגש ויש לו אין ספור צבעים... (אני מתחילה לנזול פה, אז כדאי שאפסיק)

שליחה על ידי יער_ה* » 20 מאי 2008, 15:39

דף מאוד מעניין
אני גם מהרהרת בעניין. מצא חן בעיני מה ש תמי גלילי כתבה - אולי זה יבעס פחות להסתכל על זה כעל שוני, ולא כעל פער? הוא לא "פחות". הוא אחר.

לא יכולה להתרכז
הוא כבר לגמרי שם. הכל ברור לו, הוא ידע מהתחלה
הוא יחכה לי כמה שצריך, אין לחץ. אני לא צריכה להגיד לו שום דבר שאני עוד לא ממש מתכוונת אליו.
אני מגלגלת בראש את רעיון ההפסקה, בלי להבין בדיוק אפילו למה.
אולי נתקעתי. אחרי ההתרגשות הראשונית של ההיכרות, אחרי ההיפתחות לספר חוויות אישיות, אחרי הגילוי שאני נמשכת אליו
לא קורה שום דבר חדש
נחמד. הכל נחמד. שום דבר לא מדהים. לפעמים כיף. לפעמים עייף.
אנחנו עוד לא קשורים, מגיחים מתוך העולמות שלנו לשיחה של שעה שעתיים שלוש וחוזרים.
אחרי הרעיון של ההפסקה מגיע הרעיון של ההחלטה. אם נחיה ביחד יהיה לנו טוב.
ואז מרגישה כל כך חסרת אונים.
לא אני כמעט בטוחה שאני לא רוצה מישהו אחר, אבל אולי זה רק הפחד? אולי זה רק חוסר הידיעה שיכול להיות אחרת?
ואולי עם גישה חיובית יותר הכל יעשה ברור?

שליחה על ידי אפונה* » 21 מאי 2008, 11:16

קשה מאוד (מנסיון) לפתח את הקשר כאשר הוא נמצא בבדיקה כל הזמן
זה כמו להוציא זרע מהאדמה כל יום כדי לבדוק אם הוא נובט

זה אמנם מצריך שינוי ראש, אבל כדאי לאמץ עין טובה ולא ביקורתית, למרות שזה מה שהורגלנו במהלך החיים.
בזמן שהשכל עובד כל כך קשה, בודק, משוה, שוקל וכו' קשה יותר ללב לעבוד.

בזיגזוג

כשקראתי את הפוסט הראשון כבר דימיינתי את עצמי כותבת לך שאני והבנזוג שלי מנהלים שיחות עמוקות כל הזמן - ואז חשבתי על זה, והבנתי שממש לא!

אנחנו ביחד כבר 5 שנים, ולא זכורה לי שיחה ממש אינטלקטואלית שהיא לא חד-צדדית...
כשאני מספרת לו על רעיון שחשבתי עליו בעקבות סרט או ספר הוא מקשיב בעניין, אבל כמעט לא תורם. כשאני מתעצבנת מזה הוא אומר :"אבל אני מסכים איתך! והסברת את זה כ"כ ברור שאין לי מה להוסיף..."

א-ב-ל
הוא הבן אדם הראשון שאני חושבת עליו כשקורה לי משהו - משמח, מעניין, עצוב.
אני תמיד רוצה לחלוק איתו - ולהיפך. הוא כבר לא אוהב לראות סרטים בלעדי כי הוא רוצה לחלוק את החוויה.
והוא הרבה הרבה הרבה יותר פתוח לרעיונות חדשים מאז שהכרנו, ברמה שלא הייתי יכולה לתאר! ככה שאני חושבת שמוקדם בשביל להגיד ש
ברור לי שיש נושאים שלא יעניינו אותו אף פעם.
וגם אם יש - זה לא כזה נורא...
אני לדוגמא נורא אוהבת יוגה ופילאטיס. כשלקחתי אותו לשיעור יוגה הוא התפוצץ מצחוק, ובשיעור פילאטיס הוא יצא באמצע... אבל הוא מאוד מעריך ומפרגן לי כשאני מתאמנת (שואל איך היה, אם משהו השתנה לי בגוף, אומר שזה נהדר וכו').

אני מאוד נזהרת לא להגיד לך את הקלישאה "כשיודעים - יודעים", כי יש כאלה שיודעים וזה נכון, יש כאלה שלא יודעים וזה עדיין נכון וכן הלאה.
אולי תנסו לגור יחד? אני מאמינה שזה המבחן האמיתי לקשר.

בהצלחה ולילה טוב @}

אולי תנסו לגור יחד? אני מאמינה שזה המבחן האמיתי לקשר.
פיג'דט, הם דתיים, אני חושבת שזה בהחלט מגביר את הקושי בהחלטה.

שלום לך. לא קראתי את כל הדף, אבל רציתי להגיד לך שלפי דעתי חשוב מאוד בנישואין שהאשה תעריך ותעריץ את בן הזוג, ולא רק זה, לא כדאי שתתן לו הרגשה שהיא יודעת יותר ממנו וטובה יותר ממנו, למרות שבפועל זה ככה ברוב המקרים. זה עלול ליצור אצלו תסכול ואז מערכת היחסים עלולה לקרוס.
אם את חושבת שאת מסוגלת להעריץ אותו ולתת לו כבוד על כל מה שהוא בלי קשר לפער האינטלקטואלי ביניכם, ושאת יכולה לתת לו את ההרגשה שהוא כביכול המדריך שלך, המכוון שלך, אז למה לא להיות ביחד? אבל אם זה כל כך מפריע לך, אז אולי כדאי לסגת מזה.
(אגב, ברור שגם מאוד חשוב שזה יהיה הדדי, שגם בן הזוג יעריץ את זוגתו ויכבד אותה, אבל לא זה הדיון כאן, לכן הבאתי רק את הצד של האשה).

לא כדאי שתתן לו הרגשה שהיא יודעת יותר ממנו וטובה יותר ממנו, למרות שבפועל זה ככה ברוב המקרים.
ושאת יכולה לתת לו את ההרגשה שהוא כביכול המדריך שלך.

חייבת לומר שלא הבנתי את התפקיד של ה'כביכול' במשפט הזה. האם את מתכוונת שאני אמורה לשדר משהו לא אמיתי רק כדי לתת הרגשה טובה, או שאני אמורה באמת לחשוב על הגבר כמדריך? אני כיוונתי יותר לזוגיות של שיתוף. ברור לי שלא הייתי נמשכת לגבר שאני לא מעריכה בו תכונות מסויימות. להערצה עוד לא הגעתי...

פיג'דט, הם דתיים, אני חושבת שזה בהחלט מגביר את הקושי בהחלטה
אכן. אבל תודה רבה על הנסיון לעזור. אני מאמינה שאם הייתי יכולה לחוות את היום יום איתו זה היה מועיל, אבל כנראה שאצטרך להסתפק בהרבה אמונה ובאופטימיות, ולתת לקשר הזה את כל הצ'אנס שאני יכולה.

שליחה על ידי ענ_בר* » 22 מאי 2008, 10:34

בזיגזוג, ריש גלית, וכל שאר הכותבות...
יוצא לי כל כך הרבה לאחרונה שכאילו כותבים מחשבות שלי כאן...

אישי שיחיה התחיל להציע לי נישואין 3 שבועות אחרי שהכרנו. לא הבנתי מה הדביל רוצה ממני, מי הוא שהוא כבר מעיז לחשוב שאני, נסיכת הקרח ואופל ארצה לחלוק את חיי איתו, ליצן חברותי ופעיל שכמוהו?
שלושת השבועות הבאים היו מסע שכנועים ארוך ומייגע, כשהוא מנסה לגרום לי להשליך את נשכל, לשחרר מטענים ולהתרכז בטוב שיש,
ואני מנסה להסבער לו שלא כדאי לו לקשור את חייו עם מישהי כלכך מתוסבכת.
הדילמה שלי הייתה דומה מאוד: איך הוא, שהלך המחשבה שלו פשוט, מעשי, תכליתי, נובע מטוב, יוכל אי פעם להכיל אותי על שלל הרבדים והמורכבויות שלי? האם אני רק מפחדת להישאר לבד, ולכן אני עוד ממשיכה להיפגש איתו?
לא אלאה בכל הפרטים, אבל היה איזה רגע, אני חזרתי מסופשבוע של סדנת פסיכודרמה, היינו כבר בשלב שבו מחליטים בממוצע פעם ביום להתחתן, ואז אני מבטלת/דוחה/מבקשת זמן...
היה את הרגע הזה, עם כל הקיטש: נסענו לטייל, אני נרדמתי על השמיכה אחרי ארוחה שהוא הכין, והתעוררתי כשהוא שר לי שיר...
באותו רגע ידעתי, שככה אני צריכה להתעורר. כל יום.
זה לא שמשם הכל היה קל ופשוט, עברנו ואנחנו עדיין עוברים את השלב שבו אנחנו מגבשים את הזהות הזוגית שלנו, כשכל אחד נותן את הטון שלו. פחדתי אז שאני אצטרך להפוך להיות יותר דומה לו מאשר לעצמי, ושיום אחד שום הסבר שכלי כבר לא יספיק. אבל כשקשה, ממש קשה, אני חוזרת לרגע הזה שם, בטיול ההוא, לידיעה המוחלטת שידעתי אז.
האם יש לכם רגעים כאלה? משהו שיכול להציף את הטוב המשותף?
אני מרגישה שהסברים שכליים יכולים להועיל, אבל בעירבון מוגבל. צריך למצוא איזה רגע שבו את יכולה להרגיש אותו ממלא אותך, ומשם להתחיל לבנות את היחד שלכם.

(אגב, באותו יום הוא לקח אותי מיד לבחור טבעת, "כי אני מכיר אותך, עד הערב את תתחרטי לי:))

אופס, כנראה פיספסתי. אבל איחולי הטוב וההצלחה עדיין תקפים... @}

ענ בר, את כזו מצחיקה. הזדהתי איתך מאוד, מלבד העובדה שאת מתארת את הסיפור בהומור כל כך חינני, ואני עדיין בשלב של הלחץ

האם יש לכם רגעים כאלה? משהו שיכול להציף את הטוב המשותף?

כן, בהחלט יש כמה. אחד מהם הוא הרגע שבו הוא, סלע יצוק שכמותו, התפתל בבישנות תוך כדי שהוא תמה על ביישנותו בקול רם ומצהיר באזני שהוא כבר יודע שאני האחת בשבילו ואני לא צריכה להגיד שום דבר, רק חשוב לו שאני אדע את זה.
הבטתי בו בהשתאות ובהפתעה מוחלטת וממש ממש רציתי לחבק אותו. אני כל כך רוצה להגיע למקום הטוב הזה בעצמי.

שליחה על ידי ענ_בר* » 22 מאי 2008, 12:56

>חייבת לציין ששגיאות הכתיב נובעות מכך שאני מניקה במקביל. אכן יש לנו האפי אנד<

אם את רוצה להמשיך ולצחוק, בהזדמנות אספר לך על גלוני הבירה ששתינו כל תקופת הדייטים... ולשם ההבהרה: אנחנו דוסים ממש, עם זקן ופתיל תכלת, וכיסוי ראש עד לשערות של האוזניים...
אני הייתי זקוקה להמון עזרה חיצונית כדי לשחרר. ושמרנו על צניעות.

איך הוא, שהלך המחשבה שלו פשוט, מעשי, תכליתי, נובע מטוב, יוכל אי פעם להכיל אותי על שלל הרבדים והמורכבויות שלי?
איך כל גבר יכול להכיל אשה?
ההבדלים האלה נובעים הרבה מההבדלים הבסיסיים בין גברים לנשים. אולי כדאי לקרוא את הספר "גברים ממאדים, נשים מנגה" - עוזר לקבל את ההבדלים באהבה והבנה.

גרה, הסיפור שלך כ"כ מתוק ורומנטי, איזה כיף לכם

קרו כמה דברים בסוף השבוע.

רבנו (בערך) בפעם הראשונה. זה קרה אחרי בילוי מאוד לא מוצלח, משמים ורדוד עם החברים שלו. אני התלוננתי מרה והוא הקשיב בדחילו. זו לא בדיוק היתה מריבה, לא המריבה שאני מייחלת אליה כדי למדוד את חוטי הסבלנות בינינו, אבל היא עזרה להבהיר כמה דברים. מהתגובה הכואבת שלו הבנתי עד כמה באמת איכפת לו ממני, וכמה הוא מצטער כשאני לא בטוב.
באופן מאוד לא צפוי, למרות שה"מריבה" נסבה בדיוק סביב הנושא הקריטי, תוך כדי הוויכוח היה ברור לי לגמרי שאני איתו. למרות שעלתה בי המחשבה שזו ההזדמנות להטיח בו סימני שאלה ולערער את בטחונו בנצחיותינו, הרגשתי שזה לא יגיע ממקום אמיתי. אני לא באמת רוצה להגיד את זה. משהו בוויכוח הזה דווקא נוטע אותי כאן.
למחרת העברנו ערב שתקני למדי וגם אז הופתעתי לגלות שזה לא מפריע לי, כי טוב לי מאיזושהי סיבה.
אמנם אני בתקופת ההורמונים השמחים, והם בטח עוזרים לטשטוש החסרונות שבקשר, ובכל זאת אני מצליחה להודות על התקרבות מסוימת ועל כמה שעות של הרגשה פשוט נינוחה.
אני עדיין מופתעת מעוצמת אהבתו ומהמילים שהוא בוחר כדי לתאר אותה, אבל כבר לא נבהלת.

שבוע טוב לכולן

אני עדיין מופתעת מעוצמת אהבתו ומהמילים שהוא בוחר כדי לתאר אותה
עם השנים, אני מגלה שזה הדבר החשוב ביותר.

שליחה על ידי ענ_בר* » 26 מאי 2008, 12:09

שמחה מאוד לשמוע.
תודה לך, את מעוררת אצלי נשכחות - כל כך כיף להיזכר ברגעים האלה של ההתאהבות.

חשבתי המון מה לכתוב לך. היה לי רק מקרה אחד כזה, של התאהבות בבן זוג שהרגשתי שיש לי פער אינטלקטואלי איתו, מזמן, ממש לפני שהכרתי את זה שלימים הפך לבעלי.
ומה אני אגיד לך? לא יודעת, לי זה נורא הפריע. זה היה משמעותי לי, כי לא יכולתי לדמיין מצב שמישהו שאני בונה את חיי עימו לא יכיל אותי, את כולי, על כל המורכבות שלי, ויכולת אינטלקטואלית זה חלק מכך.

כמובן, יכול להיות שלך זה פחות משמעותי, אבל זה מפריע לך. מאוד. אחרת לא היית מתעסקת עם זה ככה.
וזה לא משהו שנעלם עם הזמן. ולפני שאת ממהרת (כן, אני יודעת שאת דתייה) עדיף שתחכי קצת ותבדקי עוד אספקטים של הקשר, ועוד התאמות, עדיף לעשות את זה עכשיו ולא אחר כך.

לפעמים נראה לי שאנשים שוכחים שחתונה היא לא סוף הדרך - היא רק תחילתה של דרך חדשה ומורכבת, שיש משמעות מאוד גדולה לשותף שהולך איתך בה.

הי או רורה

תודה על העצות. זה נושא לא פשוט וההחלטות עוד יותר. הפער האינטלקטואלי (או השונות) מפריע לי כי זה לא מה שדמיינתי לעצמי כשחשבתי על זוגיות. אבל גם את הדברים החיוביים שהזוגיות הנוכחית נותנת לי לא דמיינתי קודם לכן. לא חשבתי שמישהו ירגיש אלי כל כך הרבה, שיעריך אותי כל כך, שיתן מרגוע לכל התהיה הבלתי פוסקת "האם אני מספיק טובה".
בעקבות הדף הזה וגם בעקבות שיחות עם חברים הבנתי שחלק מהעניין הוא החשש שלי מפני תגובות של אנשים אחרים לקשר הזה. חששתי שיתפלאו על החיבור ויגרמו לי להרגיש שעשיתי טעות. ההבנה הראשונה שלי היא שהתחושה שלי עם הבן אדם, אחד על אחד, היא הקובעת. מה שאני מנסה לעשות כרגע זה לזרום ככל האפשר (למרות שאני עדיין מציצה במה חדש כל יום כדי לבדוק אם כתבו לי), ולחוות איתו כמה שיותר כדי לבדוק עוד אספקטים של הקשר, ועוד התאמות. אני לא יודעת אם לזה התכוונת, אבל את התחום המיני ממש אין לי אפשרות לבדוק.

לפעמים נראה לי שאנשים שוכחים שחתונה היא לא סוף הדרך

אני בהחלט לא שוכחת את זה, ודווקא בגלל שזו דרך ארוכה ומורכבת ורבת תהפוכות אני מנסה להתרכז בגרעין של הבן אדם, לראות את התכונות שבו שמשמעותיות לחיים. הדף הזה די שכנע אותי שהחיבור האינטלקטואלי הוא לא העיקרי, אם כי אני מניחה שביום לא טוב הוא עלול להתייצב שוב נגדנו.

אין לי ספק שאחד הדברים שמושכים אותי הלאה הוא הביטחון הגמור של הבחור בקשר שלנו. אבל אם לא הייתי מעריכה את דעתו או אם התקשורת בינינו לא היתה טובה, גם הבטחון הזה לא היה עוזר.

לא יודעת מה להגיד, אני בשבוע אופטימי, אולי תמימה מדי, אבל החלטתי לנסות.

אשמח לדעתכם\עצתכם בנוגע לחשיבות העניין האינטלקטואלי בקשר.
בעיניי - הכי חשוב להיות עם מישהו שיהיה איש שיחה טוב. במקרה שלך לדעתי הוא מוכרח להיות אינטלקטואל בעל יכולת טובה לנתח, להסתקרן, להתפלסף ומה לא. אני בדיוק כמוך ובלי המימד הזה של אינטלקט זה לא יזיןא תע צמו לאחר תקופה.
את יודעת, אומרים שאחרי מס' שנים הסקס לא משהו, השחיקה רצינית, בגילאים מבוגרים גם הבריאות והיכלת לטייל ולצאת פוחתת והחיים את יודעת.. עושים לזוגיות לא הרבה טוב. הדבר היחידי שנשאר באמת ובתמים אפילו מפרה בעיקר- זו היכולת לשוחח "על הא ועל דא, על אי השוקע במים..." השיחה והאכות שלה בעיניי לא ניתנות לפשרה כי משם אנחנו גדלים וצומחים ומרוגשים באמת. כל השאר זה מענה על עניינים רגשיים שהוא תנאי הכרחי אבל לא מספק.
אבל גם את הדברים החיוביים שהזוגיות הנוכחית נותנת לי לא דמיינתי קודם לכן. לא חשבתי שמישהו ירגיש אלי כל כך הרבה, שיעריך אותי כל כך, שיתן מרגוע לכל התהיה הבלתי פוסקת "האם אני מספיק טובה".
נדמה שאת אוהבת בו בעיקר את האהבה שלו אלייך - ממש חבל לבחור ממקום כזה כי זה ימצה את עצמו כל כך מהר אבל אולי מטעמי נוחות תהיי עמוק בפנים שגםתישארי מהסיבות הלא נכונות. אם אל זה מה שדמיינת על זוגיות לכי על המ שדמיינת, לרוב לא טועים בתחושות.

ומצד שני, אם את לא ממהרת לשום מקום את יכולה להישאר עוד חודש חודשיים ואולי המיצוי יעלה מתוך עצמו ולא תעזבי ממקום של בלבול ותחשות החמצה.

זו היתה ג'ינ ג'ית ממחשב לא שלה

כל הדף הזה מתאר על טיפשות אינטלקטואלית.
האינטלקט שיגע לך את השכל, הפך אותך לטיפשה מעשית.
טיפשות יהירה היא לקבוע מה גבוה ומה נמוך מי האינטלקטואלי ומי לא - על פי יכולת הפטפוט והקשקוש, שיחות העומק, "אני צריכה קודם כל להרגיש שאני מתחברת אליך ברמה האינטלקטואלית".

את אינטלקטואלית? - תתרחקי, תישארי לבד.
שיחות העומק המיוחלות, כל אלה הם טיפשות שאין כדוגמתה, עדיף לגברים האלה, ה'לא אינטלקטואליים' לברוח מהטיפשה האינטלקטואלית שלידם מהר ורחוק.

כל העיסוק האם בעתיד יהיה לנו טוב, זה טיפשות אינטלקטואלית, לחשוב שיש פער אינטלקטואלי זה טיפשות.

היהירות בזיגזוג, היהירות היא שתמרר את חייך.
לא הגבר הזה או הזה.

אה, ומה יהיה עם הילדים? איך יצאו? אינטלקטואלים? מלאי רגש ופתוחים לשיחות עומק? כמו האינטלקטואלית שאת או סתם טיפוסים אוהבים, מעשיים, שמחוברים לחיים.
ומה יהיה אם יהיה פער בין הילדים, חלק יהיו כמוך וחלק כמוני.

איך נאכל ביחד ארוחת ערב?
על מה נדבר?

בקיצור בזיגזוג, מרוב שכל - את מדברת שטויות, תפושה בשטויות והסיבה שאת מוצאת לא להישאר בזוגיות - "פערים אינטלקטואלים" מצביעה על פער אינטלקטואלי בינך ובינו - את הטיפשה, הוא החכם.

איך תהיי עם מישהו חכם ממך?

נדמה שאת אוהבת בו בעיקר את האהבה שלו אלייך

תודה. זה מעורר למחשבה.
אני אוהבת את זה שהוא אוהב אותי, אבל אני גם אוהבת בו את טוב הלב כלפי כל אדם, את החשיבה קדימה ורחוק, את המעשיות (כן, גם אותה), את השמחה והאופטימיות. אוהבת את זה שהוא לא שומר טינה, לא מתבוסס ברגשות שליליים, אוהבת את הביישנות החמודה שלו. אוהבת את האמונה הפשוטה שלו בבורא עולם, אוהבת את ההומור הלא- אינטקלטואלי-אך-שנון שלו, אוהבת את זה שלפעמים אנחנו מגלים שעלתה בנו בדיוק אותה מחשבה. אוהבת את השאיפה שלו להתקדם ולהשתפר ואת יכולת השינוי בפועל. אוהבת את חוכמת החיים שלו. אוהבת את הבטחון העצמי שלו במה שהוא.
פחות אוהבת את זה שהוא לא מתפלסף איתי.
פחות אוהבת את זה שלפעמים הוא נראה לי טיפה גס, למרות שהצד השני של המטבע היא הגבריות שלו.

בקיצור בזיגזוג, מרוב שכל - את מדברת שטויות, תפושה בשטויות והסיבה שאת מוצאת לא להישאר בזוגיות - "פערים אינטלקטואלים" מצביעה על פער אינטלקטואלי בינך ובינו - את הטיפשה, הוא החכם.

אני לא מוצאת בדברים שכתבת תועלת. אולי התכוונת להציג תמונה קיצונית כדי "לנער" אותי, אבל נראה לי שלא הבנת באמת את המקום שממנו אני כותבת.

שליחה על ידי ענ_בר* » 28 מאי 2008, 09:50

בוקר טוב, בזיגזוג יקרה,
אפשר להמליץ עוד משהו?

לא מכירה אותך, ולא את המעגלים החברתיים, אבל עוד עצה מנסיוני היא, באופן פשוט, לשתף פחות. להשאיר כמה שיותר "אינפורמציה"- חוויות, רגשות חדשים שעולים, מחשבות - בינכם. ליצור את המרחב הזוגי שלכם בצורה שתוכל להכיל את כל התהיות, שהן יישארו הבירור שלכם.
במובן הזה, ההתייעצות הוירטואלית היא כה מכומה בעיני, ואני רוצה לפרגן על העיניים הפקוחות שלך.
מרגישה אותך כעוברת תהליך.
ואלוהים אדירים, כמה זה דומה לי... (אולי את יוצאת עם בעלי? (-:, לא, אחרת הייתה עולה גם סוגיית הגובה (-: )

בזיגזוג,
תראי, הייתי שם.
כמוך ניסיתי לבחור לי מישהי שתהיה מספיק חכמה, מספיק אינטלקטואלית, או לפחות כמוני.
אז היתה לי כזו, יותר מאחת, כבת זוג לתקופה.
אחר כך חיפשתי מספיק חכמה ומספיק יפה.
גם כזו היתה.
ואחר כך חיפשתי מישהי גם יפה גם חכמה וגם עצמאית וגם סקסית ותתפלאי לשמוע - אבל גם כאלה מצאתי.
תודה רבה.

בסוף הסיבוב של החיפושים, בלי להתכוון מצאתי אהובה שהיא - בן אדם לא יותר ולא פחות ממני. בן אדם שיש לו חיים משלו ויש לו חיים איתי.
תודה לאל.

למה אני כותב שזו טיפשות אינטלקטואלית, כי האינטלקט פנים רבות לו, וכאשר את מדברת על שוני בתחומי עניין שוני בטמפרמנט שוני באופי - את לא מדברת על פער אינטלקטואלי.

ואם את רוצה את שתי כפיות הסוכר שלי לכוס התה שלך, תניחי לאינטלקט, ראי שוני איפה שאת רואה פער (תמי כתבה את זה כבר) ורדי מהפחדים שלך לגבי העתיד.

את מדברת על תחומי עניין שונים - כמה טוב שזה כך, כמה טוב שאני יכול להתעמק בתחביבי בלי אהובתי והיא בשלה בלעדי.

אני לא נגדך - רק שתדעי.

חותמת על כל מילה של זה שכתב לפניי. אני מבינה את ההתלבטות שלך וגם לי היתה כזו, מאותן סיבות.
הבחור שלך גם נשמע דומה לשלי לפי תאורייך.
לקח לי לא מעט שנים להבין איזה כיף שאנחנו שונים. הדיבור הקצר והענייני שלו מסדר לי את הצורה.
הוא צריך לחשוב הרבה עם עצמו ואני צריכה לשתף אחרים. הוא לא וכחן. מקשיב ומעבד אחר-כך עם עצמו
ואז זורק כמה משפטים נבונים להפליא. החשיבה שלו מעשית ואופטימית. איזה כיף לי שיש לי אותו.

תודה על הדף הזה.
גם אצלנו-יש פער.
אני יצירתית יותר (בתקופות טובות)
ולעומת זאת הוא לא מצליח לנהל איתי שיחות אינטלקטואליות-אני נרדמת לו באמצע.
אין סיכוי שהוא מסיים משפט על תחום העיסוק שלו.
אהבתי את האמירה שהמריבות נובעות מכך שהבנזוג הוא לא מספיק אנשים.
אבל השורה התחתונה שלי היא גם כמו של רוזמרין-
איזה כיף שיש לי אותו.
כי יש כ"כ הרבה טוב בו.

להשאיר כמה שיותר "אינפורמציה"- חוויות, רגשות חדשים שעולים, מחשבות - ביניכם.
תודה. הזדהיתי ורשמתי לעצמי!

אחרת הייתה עולה גם סוגיית הגובה
!!!!!!!
אבל שלי לא נשוי, אז אין מצב שזה הוא

. אצלי אגב יש סוגיית מראה כללית (ממש לא מה שדמיינתי לעצמי!!!), ודווקא זה מחזק אצלי את רגש השייכות אליו. יש משהו פנימי יותר שמחבר בינינו. מתה על העיניים שלו, למרות שהן לא בהירות

.

וכאשר את מדברת על שוני בתחומי עניין שוני בטמפרמנט שוני באופי - את לא מדברת על פער אינטלקטואלי.
אני דווקא כן חושבת שיש פער או לפחות שוני. אני לא אומרת את זה ממקום מתנשא, אלא ממקום מציאותי. במקום שאני עובדת יש הרבה גברים שאני יכולה להתפלסף איתם, ואיתו לא. הבחור שלי "מתעניין" באיך לחיות נכון ואיך להיות אדם טוב. שאלות תיאורטיות לא מעסיקות אותו.
לא מדובר בבן אדם שמתעניין בהיסטוריה בעוד שאני מתעניינת בספרות.
אני לא רוצה לטשטש את ההבדל, אלא לבדוק אם אני יכולה לחיות איתו ובשמחה.
המטרה העיקרית שלי בפתיחת הדף היתה לקבל נקודת מבט של מי שנמצא כבר בפנים. כמו שלא יכולתי ממש לדמיין זוגיות עד שלא חוויתי אותה, כך אני לא יכולה ממש לדמיין נישואין ואת התובענות שלהם, ואת מה שהם מעמידים בין בני הזוג.

אני לא נגדך - רק שתדעי.
אני בטוחה!

מקשיב ומעבד אחר-כך עם עצמו
הוא כל כך כזה - אחרי כמה שעות הוא מדווח לי שהוא הפנים ורק אז מגיב.

איזה כיף שיש לי אותו.
גם לי

תודה. אתם חברים וירטואלים טובים.

אני כמעט אף פעם לא כותבת פה אבל נגעת ללבי וקשה לי להתאפק.חברה טובה שלי אמרה לי כשהתארסה(לפני שנים...)שמאד קשה לה ושהיא מרגישה שבד בבד עם הבחירה בבעלה היא נאלצת להפרד מכל מה שאיננו הוא.משפט כ"כ אמיתי.מהמקום שלי כנשואה אני מרגישה שזוגיות היא ממש לא מה שדמיינתי שהיא בעבר.פשוט אחרת ואוהו כמה שינויים ששנינו כבר עברנו ותפקידים שהחלפנו והאיש שלי היום הוא כבר לא האיש ש"בחרתי"בו והוא בחר בי.אני כותבת את זה בשמחה.ה"בחירה " היא רק הכנפיים שאיתם נישאים(תרתי משמע) להרפתקה האמיתית של החיים.יותר מזה-יש משהו שקשה לי איתו הפירוט האדם לאוסף תכונותיו-זו נראית לי ,זו פחות.לו בעלי היה נוהג בי כך הייתי מרגישה על שולחן הניתוחים-כאן מוצלח יותר,כאן לקצץ... יש פה אדם שלם.מה הוא מעורר בך?
ועוד דבר-אנחנו לא נישאים עם הדמות שדמיינו כחתן או ככלה.זו בדיוק אותה פרידה שחברתי דברה עליה-הפרידה מהדמיון ע"מ לבחור באמיתי,הממשי החי והקיים.ובחרת בחיים.
גם המילה עצמה "בחירה" מעוררת בי הסתייגות קלה כאילו היא אינה נותנת מספיק כבוד לאדם שעומד מולך,לאהבה.
מקווה שדבריי מתאימים לך, מוזמנת לוותר עליהם אם לא.שוב,משהו בדבריך נגע בי.ושיהיה בהצלחה.

ה"בחירה " היא רק הכנפיים שאיתם נישאים(תרתי משמע) להרפתקה האמיתית של החיים

פלונית - מאוד אהבתי את המשפט הזה ואני מאמינה בו.

יש משהו שקשה לי איתו הפירוט האדם לאוסף תכונותיו - זו נראית לי ,זו פחות

אז אחרת איך אפשר להחליט? אני עושה את זה ממקום מאוד רציונלי, ונראה לי שזה דווקא בגלל שאני אדם מאוד רגשי. ברור לי שברגע שאני אתאהב ממש(אני כבר בדרך), אהיה כולי שם בלי יכולת להבחין בין טוב לפחות טוב. זאת הסיבה שאני עכשיו מנסה לנתח בשכל את ההתאמה בינינו. אם הייתי חילונית התהליך מן הסתם היה שונה. בחיים שלי כפי שבחרתי, לא אוכל לגור עם הבחור לפני החתונה, כל כך הרבה דברים נתונים לדמיון, ואני לא מדברת רק על יחסי מין. ככל שהקשר מתקדם אני מוצאת פחות צורך להגדיר ויותר לחוש אותו, אבל מול הטענה שאני אוהבת בבחור רק את העובדה שהוא אוהב אותי הייתי מוכרחה לבדוק את עצמי ולתרגם לתגובה מילולית.

מקווה שדבריי מתאימים לך.
התחברתי מאוד לדברים שלך. תודה!

מהמקום שלי כנשואה אני מרגישה שזוגיות היא ממש לא מה שדמיינתי שהיא בעבר. פשוט אחרת ואוהו כמה שינויים ששנינו כבר עברנו ותפקידים שהחלפנו והאיש שלי היום הוא כבר לא האיש ש"בחרתי" בו והוא בחר בי. אני כותבת את זה בשמחה.
אני מאוד מזדהה.
כשקראתי את דברייך:
_הבחור שלי "מתעניין" באיך לחיות נכון ואיך להיות אדם טוב. שאלות תיאורטיות לא מעסיקות אותו.
לא מדובר בבן אדם שמתעניין בהיסטוריה בעוד שאני מתעניינת בספרות.
אני לא רוצה לטשטש את ההבדל, אלא לבדוק אם אני יכולה לחיות איתו ובשמחה._
חשבתי לי:
זה בעצם לא עובד ככה.
באמת.
אתם שניכם עשויים להשתנות כל כך הרבה בשנים הקרובות, שיכול להיות שלא תוכלי לחתום על אף משפט ממה שכתבת כאן עוד חמש או עשר שנים. על אף משפט.
הגבר שהתחתנתי איתו איננו הגבר שאני נשואה לו היום. אני במקרה התברכתי: הוא משתבח עם השנים, כולל היופי (-: אם כי אני התאהבתי קודם כל בנשמה העמוקה שראיתי בעיניים שלו, והיא קיימת ואפילו מתעמקת. אבל לא רק הוא השתנה, גם אני השתניתי. בשום פנים ואופן לא הייתי מסוגלת לדמיין לפני החתונה שאני אהיה בעוד X שנים מה שאני היום. ואני עוד פחות ניתנת להגדרה מאשר פעם. וגם האיש שלי עוד פחות ניתן להגדרה מאשר פעם.

אז מה אני מנסה להגיד לך?
אני מנסה להגיד לך ראשית שיש לנו פחדים. וחרדות, ופחדים. האם אני עושה את הדבר הנכון? האם זה בחיר לבי האמיתי או שיש היכן שהוא הגבר הנכון בשבילי וזה לא הוא? מה יהיה? לאן נלך? איך נשתנה? איך נזדקן יחד?
הצרה הגדולה ביותר, שאין תשובה לזה. את יודעת מה קרה לנבואה...
ושנית אני מנסה להגיד לך שאין דבר כזה "הגבר הנכון". אתם יוצרים אחד את השני, ואין דבר כזה "בחירה בסט של תכונות" או "מישהו שמתאים לי". זה לא דבר סטאטי וקיים - זה משהו דינאמי ומשתנה.

איך שאני רואה את הדברים, וזו רק דעתי האישית שאין לה מעבר לזה שום חשיבות, זה שמערכת יחסים איננה בין שני גופים סגורים ונתונים. זה לא פאזל שבו חלקים קשיחים צריכים להתאים.
הבחירה היא היוצרת את הזוגיות. הנישואין הם בדיוק "ובחרת בחיים".
כשאת מחליטה שעם הגבר הזה את רוצה ללדת ילדים, ואת יכולה לדמיין את עצמך רואה חיים איתו, את מפסיקה להיות עסוקה בניסיונות ההתאמה של החלקים, ועוברת להיות עסוקה בבנייה של חיים.
הבנייה, היא מה שחשוב.
הכי חשוב בנישואין: אהבה, כבוד הדדי, הקשבה, כבוד הדדי, הקשבה, אמון, תקשורת, כוונות טובות, מטרות משותפות, יכולת לנהל שיחה מכובדת ומכבדת גם כאשר יש אי הסכמה והתנגשות בין ערכים. ואהבה. וכבוד כבר אמרתי?
נגיד, תנסי לדמיין: מה יקרה אם את תרצי חינוך ביתי והוא מאמין בבית ספר? איך אי ההסכמה תיפתר איתו? איך הוא רואה את תפקידך כאמא? את תפקידו ומקומו כאב? איזו תמיכה הוא ייתן לאשתו כשהיא תהיה בהריון ומיניקה ועם עוד ילד קטן בבית? לא יודעת, כל מיני שאלות של החיים שעולות כאן באתר.

פעם המורה שלי אמרה
הגבר הנכון הוא זה שאיתו תחשבי הכי פחות על מה את מפסידה עם גברים אחרים
כשהכרתי את מי שהיה הבן זוג שלי הבנתי , פשוט לא חשבתי על אף אחד אחר

ושנית אני מנסה להגיד לך שאין דבר כזה "הגבר הנכון". אתם יוצרים אחד את השני, ואין דבר כזה "בחירה בסט של תכונות" או "מישהו שמתאים לי".
וואוו! איזה ניסוח מדוייק!
אני היום לא רק שלא חיה עם הגבר ש"בחרתי", אני גם בכלל לא זוכרת "מי הוא היה". נכון שבבסיס שלו הוא אותו אדם, אבל תחומי העניין, השאיפות, היכולת לנהל שיחה... הם של מי שאני נשואה לו היום, לו של מי שבחרתי לי כשהייתי בת 17 (כאילו שהבנתי משהו מהחיים...)
אני תמיד אמרתי שזה אחד היתרונות של נישואין בגיל צעיר - מתבגרים יחד, משתנים יחד וההתאמה רק הולכת וגוברת עם השנים, אבל כנראה שזה פשוט סממן של מערכת יחסים בריאה, הגמישות הזאת והיכולת להמשיך ולבדוק את עצמך.
בזיגזוג, נראה לי שהבחור שלך בהחלט מחזיק כבר עכשיו בתכונות החשבות האלה, השאיפה להשתפר, היכולת להשתנות! ואולי הוא פחות משכיל ממך כרגע, אבל גם זה יכול להשתנות.

שליחה על ידי ענ_בר* » 29 מאי 2008, 11:20

"המפגש בין שתי נפשות דומה למגע בין שני חומרים כימיים, אם יש איזושהי תגובה - ישתנו שניהם.

קרל יונג

מצאתי את זה, וחשבתי עליך. יום טוב.

תודה אנשים חכמים ותומכים
אני קוראת כל מילה ולומדת

הדף הזה והדף על סקר התדירות עלו ביחד, מענין למה..

אני חושבת שמאוד קל לדעת אם רוצים להמשיך את שארית חיינו עם בן אדם שכבר בילינו איתו בין הסדינים.
נוסיף על כך שנה או יותר של קיום משק בית משותף ,פגישות עם החברים והמשפחה של שני הצדדים .

אני ממש לא מתכונת לזה שאני אומרת לך איך לחיות ובמה להאמין.
לי זה נראה מאוד 'אינטלקטואלי ' ו'ראציונלי' ששני אנשים צעירים מבלים להם זמן בבילוי בבתי קפה וסרטים.זה יותר מדי מחובר לשכל ולתרבות.בכל הדברים האלה התיכחום והיכולת להעמיד פנים היא מאוד מרכזית .גם כמובן חוש ההומור .
בת'כלס , בעיניי ,הרבה יותר הגיוני לטחון אחד את השני במיטה(או בכל לוקישן אחר שחביב עליכם) בגיל כזה.
במיטה אין מסכות , אין פיברוקים.הכל די ברור.קל לדעת אם יודעים שזה יכול להמשך לנצח , או עדיף שיגמר מה שיותר מהר.

אני חושבת שמאוד קל לדעת אם רוצים להמשיך את שארית חיינו עם בן אדם שכבר בילינו איתו בין הסדינים.
לא מסכימה. זה לא מבטיח שום דבר. כולל להמשיך להתלבט, וכולל להתחתן ולהתגרש.

שליחה על ידי יער_ה* » 29 מאי 2008, 23:39

אני עם בשמת.. זה לא מבטיח שום דבר.
נינוצ'קה - אולי דווקא זה שטוב במיטה מסתיר דברים אחרים? פערים אחרים..? כשמתבגרים ויש ילדים אי אפשר לברוח למיטה..

כשסיפרתי שאנחנו מתחתנים, חברה שאלה אותי:"אז איך תדברי איתו על שירים של יהודה עמיחי?"
בעלי חכם, אך שתקן. חוץ מזה הוא לא מפה, הוא בא מתרבות אחרת לגמרי, ולא קורא עיברית.
גם אני אמרתי לאישה חכמה שטיפלה בי אז, שאיתו אין לי שיחות אל תוך הלילה כמו עם ידיד X.
היא אמרה לי אז, שאיתו יהיו לי דברים אחרים, אינטימיות, זוגיות ועוד.
אז איך ידעתי שזה הוא? פשוט ידעתי בלי סיבה גם לא ידעתי למה אני אוהבת אותו או רוצה אותו, ודווקא זה גרם לי לדעת שזה אמיתי. פשוט שמעתי שקט כתשובה לכל השאלות.
והיום אני רואה שיש דברים הרבה יותר חשובים כמו חברות, שיתוף, עזרה. וגם אני כבר פחות מדברת (למי יש כוח...)
ואם בכל זאת יש לי התקפה של דברת, הוא מקשיב בנימוס.

אני לא חושבת שזה שהוא לא משכיל זה מה שמפריע לך, זגזוג. לדעתי מה שמפריע לך זה העומק שלו.
אני ובעלי עברנו כמה משברים מאז שהתחתנו. איך את רואה אותו במצבים כאלה? הכל נפלא כשטוב, אבל מחר, לא משבר חלילה, אלא חילוק דיעות לגבי הילד:
האם את רואה אדם שיכול להקשיב, לדבר ולעבד את הדברים גם אם אתם חלוקים, ממקום אינטיליגנטי ובוגר?

או אם תעברי שינוי כלשהו, נניח להישאר שנה עם הילד בבית, האם את רואה אדם שיכול להידבר איתך?
או שהוא אדם של "ככה זה, ואין מה להתעמק?"

בזיגזוג יקרה, ^{לקח לי זמן לקלוט את משמעות הכינוי}
קראתי את מרבית דברייך.
ראשית החשש שלך הוא מובן וטבעי בהקשר לצעד כה משמעותי.
שנית הייתי מציעה לך לבדוק את חשיבות האינטלקטואליות אצלך , אילו מחשבות פנימיות עוברות בך בהקשר לאינטלואקטוליות שלא קשורות לזוגיות.
המטרה העיקרית שלי בפתיחת הדף היתה לקבל נקודת מבט של מי שנמצא כבר בפנים.
אני נמצאת בפנים כבר די הרבה שנים ומקפידה על היחד שלנו. לכל אחד מאיתנו יש תחומי עניין יחודיים לו ומאד קל להיגרר לשגרה הרגילה. לכן אני יוזמת עצירות משותפות שבאופן טבעי גם מלוות בשיחות. אני רוצה להדגיש שמטרת העצירה אינה שיחה.
פעם כשרציתי ליזום שיחות בן זוגי היה מנסה לשתף פעולה כי הוא "הלך איתי" מהפרספקטיבה של היום אני רואה עד כמה זה היה מאולץ.
תודה לך

ועוד,
בעיני שיחה כשלעצמה אינה מטרה.
לכן בהקשר זה חשוב לבדוק: מה אני רוצה שיקרה באמצעות השיחה?
זה יכול להיות: לשקף לבן זוגי משהו על עצמי/ לנסות להכירו טוב יותר/ לדעת מה דעתו על......
לעיתים בני זוג לא משתפים פעולה כי הם מרגישים שיש שם בזבוז אנרגיה (ככה זה אצלי)

עוד נקודה למחשבה,
האם את מתביישת בו? נבוכה כאשר אתם עם האנשים "שלך?"
ספרת על בילוי משותף עם החבר'ה שלו, האם כבר "חשפת" אותו לצד שלך?

אני ניהלתי במשך שנה מערכת יחסים כזאת עם איש יקר
שלמרות החום והאהבה האינסופיים שהרעיף עלי,
ולמרות שלתקופה ארוכה הוא היה לי הבית שכל כך כמהתי לו
ולמרות שהוא הצליח לדלג מעל הפערים העצומים בקלילות,
אני המשכתי להאחז בהם.
אולי לא אהבתי מספיק? אין לי מושג....
אבל את ההתחבטויות אני מכירה. מכירה טוב טוב.

במשך שנה ניתקתי מגע עם העולם "שלי",
לא הייתי מסוגלת לבנות לו גשר לשם, כפי שהוא עשה לי אל העולם שלו, שקלט אותי לגמרי בטבעיות..
אני זוכרת שבהתחלה הייתי מסתכלת על עצמי מהצד ומתבאסת
וגם מתרגזת ובוחנת אותו ומתקיפה לפעמים על הרדידות שהיתה שם,
וכל הזמן מתחבטת ומתלבטת.

אחרי שעזבתי אותו נשארנו בקשר,
הייתי באה לפעמים לעיר שגרנו בה ביחד (ואחרי הפרידה עזבתי למקום אחר),
יום אחד עמדנו בחניה שלו ודיברנו,
הוא בדיוק הכיר מישהי ואני ראיתי אייך כל האינסוף חום שעד אז היה מכוונן רק אלי
מוצא לו נתיב חדש. הכתר עמד לעבור הלאה ואני שלפתי ציפורניים,
ואז הוא אמר לי- "או שאנחנו עולים עכשיו למעלה ועושים ילד או שאת הולכת עכשיו ולתמיד".

באותה שניה הסתובבתי והלכתי ולתמיד.

%D7%96%D7%94[/u]%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%91]אהבה זה כואב

במיטה אין מסכות, אין פיברוקים.

ובכן, אין מה לעשות בעניין הזה. אבל אני בהחלט משתדלת ככל האפשר שבתי קפה לא יהוו זירת מפגש עיקרית. בשלב הזה אנחנו מבלים יותר בסביבה הטבעית. בבית שלי/ שלו וכדומה. כל מה שאני יודעת להגיד בקשר לסדינים העתידיים הוא שאני מאוד נמשכת לבחור.

אני לא חושבת שזה שהוא לא משכיל זה מה שמפריע לך, זגזוג. לדעתי מה שמפריע לך זה העומק שלו.

גם אני חשבתי כך, ולכן התחלתי לשים לב שהוא אדם שיכול להקשיב, לדבר ולעבד את הדברים.. ממקום אינטיליגנטי ובוגר. אני גם שמה לב שכיף לי איתו. פשוט כיף וטוב כשזורמים.

האם את מתביישת בו? נבוכה כאשר אתם עם האנשים "שלך?"

אני לא מתביישת בו, אבל לפעמים בסביבה החברית מתחדדים יותר ההבדלים בינינו. אני מניחה שזה טבעי, לפחות בשלב הזה. כל אחד חוזר למקום הקל שבו הוא מרגיש די בבית. לפעמים אני לא ממש גאה בהתנהגויות מסוימות שלו, אבל זה לא מתבטא ברצון להסתיר אותו מאנשים. הוא תמיד מתעניין בתחושות שלי ומוכן לשמוע ביקורת אם יש לי, וברוך השם לא תמיד יש לי...

שוב אני חייבת לומר תודה על כל התייחסות. אני מרגישה שהדף הזה מעלה את כל הפחדים שיש לי ומחייב אותי להתמודד איתם.
שבוע טוב לכולם.

מאוד קל לדעת אם רוצים להמשיך את שארית חיינו עם בן אדם שכבר בילינו איתו בין הסדינים.
מכירה מקרוב מאד אדם שחי עם חברה שלו במשך שש שנים, התחתן, התגרש אחרי פחות משנה (למה? פתאום גילו שלא מתאימים...)
עד מהרה הכיר בחורה, יצא אתה שבועיים, התחתן, מאז חיים באושר כבר קרוב לשבע שנים וארבעה ילדים...
כך שאין כללי-אצבע.

ואם כבר אז לענין האינטלקטואליות, שנינו די אינטלקטואליים, מתפרנסים מן האקדמיה, עוסקים ללא הרף במלל ורעיונות, ולמרות שאנחנו משתפים זה את זו לפעמים, אני חייבת להודות, שהשיחות שלנו בחלקן הארי אינן על עניינים שברומו של עולם.
פשוט עד שמגיעים ללהיות ביחד, אחרי יום שלם של מלל וברבורים, אנחנו מעדיפים שקט, שיחות פשוטות על הא ועל דא, על הילדים, על העניינים של היומיום המשפחתי שלנו, ואם כבר שיחות נפש, שמתי לב שאנחנו לא מדברים על אני חושב ש- אלא יותר על אני מרגיש ש- (אולי דווקא כי בתחומי העיסוק שלנו החלק הזה לא מפותח).
כך שקחי בחשבון אפשרות, שיהיה לך בבית אינטלקטואל ובכל זאת לא תנהלו דיונים פילוסופיים.

בן זוגי ואני מאוד שונים.
סיפרתי לו על הדף הזה ושנינו הגענו למסקנה ,שאצלנו אני היא הלא אינטלקטואלית,כי הוא בתחום של מחשבים ולי זה נשמע סינית.

אנחנו שונים זה מזה כי הוא מסורתי ואני אתאיסטית ,לא מאותה עדה ,הוא מהעיר ואני גדלתי בעירה ובקיבוץ ,ועוד אין ספור דברים.
אנחנו שונים ואנחנו לא מסכימים וככה זה .

אם למשל יש משהו שלגביו אני אומרת לבן והוא אומר שחור , מישהו מאיתנו יגיד באיזה שהוא שלב : 'זה טוב שאנחנו לא חושבים אותו הדבר ,זה מה שטוב אצלנו'.
לדעתי יש לניגודים המון כוח ,הרבה איזון.
והדברים הטובים הללו נקנים כמובן ,לאחר ותוך כדי כך שיש תיקשורת מכבדת ואוהבת .

במפגש האחרון של קבוצת 'מאור' עם 'לבן', המתוקשר באמצעות יעל דגן, דובר לא מעט על 'אהבה'.
משפט אחד, כשנאמר, בו בעת שנאמר, הזכיר לי את הדף הזה -

"אהבה לא חייבת להיות אלא ידיעה טלפתית, שמקושר אצל אדם, שנמצא אורו מאיר את לבך."

תודות
>צפריר<