22 במרץ, 2010

האם המחלות הזיהומיות הודברו בזכות החיסונים?

המחלות הזיהומיות הן הרוצחות הגדולות של המאות האחרונות. מחלות כמו שפעת, חצבת, שעלת, אבעבועות שחורות, דלקת ריאות, שחפת, פוליו, דיפטריה, טיפוס, ולאחרונה גם איידס, הרגו עשרות מיליונים של בני אדם והטילו את אימתן במשך מאות שנים. אלו הן המחלות שעבורן פותחו חיסונים במהלך המאה ה-20, ושהודברו על ידם – כך על פי הטענה המקובלת.

אך האם הסיפור המקובל הוא אכן אמיתי?

נתבונן בנתונים של ה-CDC ((ה-CDC הוא המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן – הגוף המשפיע בעולם בכל הנוגע לחיסונים)) על מקרי מוות ממחלות זיהומיות במאה ה-20. המחקר פורסם בירחון האגודה הרפואית האמריקאית (JAMA) אחד מהירחונים הרפואיים הנחשבים בעולם.

המחקר קובע שבמהלך המאה ה-20 היתה ירידה דרמטית בשיעור מקרי המוות ממחלות זיהומיות בארה"ב: מ-797 נפטרים לכל 100,000 בתחילת המאה, לכ-56 ל-100,000 בסופה (ירידה של כ-93 אחוזים). הגרף הבא, הלקוח מהמאמר, מספר את כל הסיפור בתמונה אחת:

שימו לב: חלק הארי של הירידה בתמותה הושג בין השנים 1900 ל-1955. למעט הזינוק החד למעלה של 1918 (מגפת השפעת הספרדית שהרגה עשרות מיליונים ברחבי העולם) נרשמה ירידה חדה ועקבית ב-55 השנים הראשונות של המאה ה-20. בשנת 1955 נרשם שיעור תמותה של כ-80 ל-100,000, ירידה של כ-90 אחוזים מתחילת המאה. כלומר, מתוך ירידה בתמותה של 93 אחוז במהלך המאה ה-20, 90 אחוזים נרשמו ב-50 השנים הראשונות ורק כ-3 אחוזים נוספים ב-45 השנים הסוגרות של המאה (המחקר דיווח עד שנת 1996).

וכיצד מסבירים המחברים את הירידה הדרמטית הזו: "שיפור בתנאי החיים, סניטציה והטיפול הרפואי כנראה אחראים למגמה הזו" (ראו במאמר בפרק COMMENT). אף מילה על חיסונים. למעשה, בכל המאמר מוזכרים החיסונים רק פעם אחת, בהתיחסות לחיסון הפוליו.

האם המחברים השתגעו? כיצד פירסם JAMA "שטות" כזו, כשכל ילד בכיתה ד' יודע להגיד שהחיסונים הם אלו שהפחיתו את התמותה ממחלות זיהומיות? מבט מהיר בגרף הבא נותן מענה לשאלה.

הגרף מראה בצורה ברורה שרק קומץ חיסונים הוכנס לשימוש לפני 1955. כלומר, רוב הירידה בתמותה היתה עוד לפני תחילת השימוש בחיסונים. למעשה, לחלק מהמחלות הזיהומיות מעולם לא הוכנס לשימוש חיסון המוני (למשל סקרלטינה, טיפוס, כולרה, ואחרות), ובכל זאת גם במחלות אלו נרשמה ירידה דומה בתמותה.

הגרף הבא מציג את שיעור התמותה של שתי מחלות זיהומיות להן לא הוכנס חיסון המוני במאה ה-20: טיפוס ודיזנטריה.

גם כאן ניתן לראות שהתמותה מהמחלות משלימה את הירידה הדרסטית שלה סביב 1950, למרות שהאוכלוסיה לא חוסנה כלל כנגד המחלות הללו.

נוסף על זאת, גם מחלות שעבורן פותח חיסון – דיפתריה, שעלת, וחצבת – השלימו את עיקר הירידה סביב 1955, כשלחלקן החיסון הוכנס לשימוש המוני לפני שנה זו (שעלת ודיפטריה ב-1948) ולחלקן אחריה (חצבת – שנות ה-60). (מחלת הפוליו מציגה דפוסי התפרצות שונים ולגביה ישנה אפשרות שלחיסון היה חלק מרכזי במיגור המחלה).

זוהי התמונה בארה"ב. ומה המצב אצלנו בארץ?

בישראל הוחל רישום תמותה ממחלות זיהומיות רק ב-1954. החיסונים הראשונים הוכנסו גם כן בשנות ה-50.

הנתונים המובאים להלן נלקחו מדו"ח "מחלות זיהומיות מחייבות הודעה בישראל" של משרד הבריאות.
השוואה מדויקת של נתוני התמותה ממחלות זיהומיות בישראל ובארה"ב אינה אפשרית, כיוון שבישראל, כאמור, קיימים נתוני תמותה רק משנות ה-50 ואילך. סיבה נוספת היא שקבוצת המחלות המדווחות שונה מהותית בשתי המדינות – בישראל דווחו מקרי מוות למספר מחלות קטן יותר. הגרף הבא מראה את שיעור התמותה בישראל ממחלות זיהומיות בין השנים 1954-1999:

שימו לב כיצד שיעור התמותה בארץ אינו משתנה באופן מהותי מאז שנת 1957 (שאז עמד על 13 מקרים לשנה לכל 100,000 אנשים).

השוואה בין שיעור התמותה בישראל וארה"ב בשנים הרלוונטיות מראה דימיון רב: בשתי המדינות לא חלו שינויים משמעותיים מאז 1955 (בהשוואה לירידה הדרמטית מתחילת המאה):

ניתן להניח, אם-כן, שעיקר הירידה בתמותה ממחלות זיהומיות נעשתה בישראל – כמו בארה"ב – לפני שנות ה-50.

לסיכום, מנתוני התמותה ממחלות זיהומיות במאה ה-20, עולה בבירור שלחיסונים לא היה תפקיד משמעותי בהפחתת מקרי המוות ממחלות אלו. בין השנים 1900-1955 כבר הופחתה התמותה ביותר מ-90 אחוז, למרות שלרוב המכריע של המחלות כלל לא היה חיסון. בהמשך, עם הכנסת החיסונים, הופחתה התמותה רק בעוד 3 אחוז. בהנחה הסבירה ששיעור מקרי המוות תואם גם את שיעור התחלואה החמורה במחלות השונות, ניתן לומר בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים:

הטענה כי החיסונים מיגרו את המחלות הזיהומיות היא טענה שגויה.


זוהי גירסה מקוצרת של רשימה מאתר חיסונים בע"מ

2 תגובות   (רסס)

  1. רועי שרון הגיב:

    הממ. נראה לי שאי-אפשר להסיק את המסקנה הזו מהגרפים האלה.

    אני עומד לטוס לחו"ל למקום אקזוטי (קרי: לא ארה"ב/מערב אירופה), ולכן הלכתי למרפאת חיסוני חו"ל של משרד הבריאות. שם המליצו לי להתחסן כנגד דיפטריה/טטנוס, חצבת/חזרת/אדמת, צהבת A ו-B, וטיפוס. גם אם עד כה לא הייתי מחוסן כנגד אלה, מציעים לי להתחסן כנגדם עכשיו כי אני נכנס לקבוצת סיכון.

    אם בין השנים 1900-1955 לא ניתנו חיסונים המוניים אבל כן ניתנו חיסונים לקבוצות סיכון אז ייתכן בהחלט שהגרפים המצוטטים במאמר מעידים על כך שהחיסונים הם אלה שמיגרו את המחלות הזיהומיות.

  2. vaccine.explorer הגיב:

    רועי שלום,
    ההיפותזה שלך עשויה היתה להיות רלוונטית, רק שאין כל מקור מידע שמאשש אותה. אין שום טענה כזו מה-CDC או גופים אחרים רלוונטיים בארה"ב. אפילו תומכי החיסונים הגדולים ביותר מעולם לא טענו אותה.
    בכל מקרה, למעט פוליו ו-DTP, כל החיסונים שילדינו מקבלים פותחו רק משנות ה-60 ואילך.

    אתה גם יכול לראות באתר "חסון" גרפים המציגים תמונה דומה, למשל באנגליה.
    http://www.hisunim.com/articles/Disease_and_Vaccinations_in_History_Charts.htm

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )