ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 10 בנובמבר, 2010

דשא או אחו

המדשאה, כפי שהיא מוכרת לנו היום, מוצאה מאנגליה. […] האחו, ששימש מרעה, היה מורכב ממינים רבים של צמחים, בהם פרחים, צמחים ריחניים, דגנים וקטניות, שהגיעו לעתים לגובה 30-50 ס״מ. […] במרכז הכפר האנגלי היה קיים מרעה משותף של אווזים, כבשים ובקר (Village Green). שטח זה שימש גם מקום למפגשים חברתיים, לחגיגות ולתחרויות ספורטיביות. אנגליה היא המולדת של ענפי ספורט הקשורים במדשאה, כגון הגולף האריסטוקרטי, הקריקט והכדורגל העממיים. […] בתקופת האימפריה האנגלית הופצה המדשאה גם למושבות מעבר לים, כולל האזורים החמים, וכך הגיעה גם ארצה. […]

האחו מהווה חברת צומח המתפתחת בתנאי לחות ובתנאי רעיה. בארץ מופיעה חברת צומח זו באופן טבעי רק ליד נחלים ומעיינות, בשקעים בגבול ביצות, ובדולינות בהרים הגבוהים. האחו הזה ירוק כל השנה הודות ללחות ולהרכב הצמחים המיוחד. […] היתרונות בחברת צומח זו הם שהיא מהווה כעין אקוסיסטמה המסוגלת, בתנאי רעיה, להתקיים ולהתחדש באופן תמידי, ללא התערבות האדם.

לדאבוננו, לא השכילו הגננים ללמוד מהטבע על הרכב הדשא, אלא טיפחו, בדומה לנעשה בחקלאות המודרנית, מונוקולטורות של זנים ובני-זנים של דגניים אקזוטיים שולחי שלוחות. […] הנסיון מלמד שהחזקת דשא המורכב ממין אחד, או אפילו מקבוצת דגנים בעלי שלוחות, קשורה בתשומות גדולות של אנרגיה, המתבטאת בהשקיה, קציר, דילול ואוורור, דישון והדברה.

— שלמה אילן, "הגן הפורה"

6 תגובות   (רסס)

  1. שגית רי הגיב:

    קצת קשור לענייני מדשאות ואנגליה, ומעניין אותי אם אפשרי או בכלל עדיף :
    דרורה חבקין, בספר "על תבלינים וצמחי מרפא" מתארת מדשאות מצמח קמומיל. הוא צמח נמוך רב-שנתי ואם לוקחים זן אחד שלו (רומאי) וקוצרים לעיתים תכופות הוא גדל בצפיפות ויוצר מרבדים.
    בארמון באקינגהם יש מרבדים כאלה…
    מאז שקראתי את זה תהיתי האם אפשר למצוא איזה עירבוב של צמחים כאלה – תועלת, עם או בלי פרחים, רייחניים ועמידים – שיכולים להחליף את הדשא.. בעצם בדיוק כמו שאומר שלמה אילן, "מרעה". רק בלי קוצים ופרות..
    מעניין האם זה מציאותי ליצור מרעה כזה באופן מלאכותי, בשטחים מצומצמים.

  2. שגית רי הגיב:

    טוב, לא נשארתי במתח, הלכתי וקראתי בפרק הרלוונטי בספר והתשובה של שלמה אילן לשאלתי היא 'כן'.
    (כל פעם מחדש אני מגלה כמה הרבה חוכמה, ניסיון ויופי יש בספר הזה!)
    תודה!

  3. טלי מאיר-צ'יזיק הגיב:

    איזה יופי יונת.
    תודה.

  4. עינבל ויסמן הגיב:

    יונת, איזה יופי. מעניין אם הגדרת שטח אדמה פתוח לאחו, וכיסוח מתמיד שלו עד גובה מסויים יתרום להיווצרות אחו טבעי.

  5. גלית הגיב:

    זה מזכיר לי שבילדות אף פעם לא הבנתי למה אבא שלי שונא את היבלית ונלחם בה בחירוק שיניים, ואילו את הדשא הקשה והדוקרני הוא מטפח במאמצים כה רבים. כילדה לא היה ברור לי בשום אופן למה היא "הרעה" והדשא הוא "הטוב". והנה רק היום, כשעדרתי במרץ את מה שנראה לי כמו יבלית (אני כבר לא בטוחה, אחרי שנים בעיר, מהי בדיוק היבלית המושמצת ההיא), שוב שאלתי את עצמי האם באמת אני רוצה לעקור אותה מכאן? ומה הייתי רוצה שיצמח במקומה, ליד הבית הזה בכפר, ליד גן הירק שרק אתמול טמנתי בו זרעים ראשונים אחרי שנים של חוסר-חקלאות? לא דשא, לפחות בזה אני בטוחה.

  6. יסמין הגיב:

    מנקודת מבט קונבנציונלית, לא פרמקלצ'ריסטית, מונו-קולטוריסטית, יש סיבה טובה להילחם ביבלית. היא פשוט חזקה יותר מכולם, חונקת את הדשא, שותה את כל המים ושולחת שלוחות מתחת לאדמה. אז אם רוצים שמשהו אחר ועדין יותר יצליח — כדאי לפנות לו את השטח.
    (גם יבלית זה דגניים, לא?)

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )