14 ביוני, 2011

תנועה בטאי צ'י

טאי צ'י זו אמנות לחימה שמקורה בסין והיא מבוססת על הפילוסופיה הטאואיסטית. לפי פילוסופיה זו, לפני ראשית הדברים היה וו-צ'י (Wu Chi) שהוא הכלום-הריק וממנו נוצר הטאי צ'י שמורכב משני ניגודים החיים בהרמוניה זה עם זה: אלו היין והיאנג. סדרת התנועות של הטאי צ'י מבוצעת באיטיות כאשר תנועה אחת זורמת אל תוך השניה, והיא נדמית כרצף אחיד של תנועה. מי שמתנסה בביצוע התנועות לעיתים מרגיש אנרגיה  (ה-qi) שיכולה להתבטא כתחושה של מגנט או חום בין הידים, הנשמרת מן התנועה הראשונה ועד לאחרונה. סדרת התנועות הזו מכונה גם "מדיטציה בתנועה" משום שהמבצע אותה שרוי במעין מצב מדיטטיבי.

במשך שנים התאמנתי על ביצוע התנועות ועבדתי על איזון, שלווה ואימון של כוונה. הרגשתי שאני מצליחה לחוש את האנרגיות בתוכי בזמן התנועה, והאמנתי שכדי להגיע לרמה גבוהה עלי להתאמן שוב ושוב בתנועות ובזרימתן. לאחרונה התחלתי לתרגל מדיטציות בעמידה באורך של כשעה ויותר ((תודה למאסטר מארק ויסמן על התרגולים המופלאים אצלו בדוג'ו.)). התרגול של מדיטציה בעמידה הוא תרגול של העדר-תנועה ומכונה וו-צ'י – אותו מצב קדמוני של לפני-ראשית-הדברים. באופן לא צפוי תרגול הוו-צי הביא אותי לגילוי מעניין בדבר ביצוע התנועות: לראשונה חשתי שאני נעה במרחב עוד לפני שהגוף הגשמי שלי מבצע את התנועה. כאילו ה"רוח" או ה"נפש" שלי מקדימים אותי בכמה מאיות השניה. זוהי תחושה מופלאה של ריחוף נטול גשמיות.

זה הביא אותי לתובנה מעניינת: כדי לתרגל תנועה יש לתרגל העדר-תנועה, והשניים קשורים זה בזה.

לאונרדו דה-וינצ'י, גדול ציירי הרנסנס, התעמק רבות במחקר על אודות התנועה וניסה לתפוס במכחולו את ייחודיותה. "להשקפתו של לאונרדו", כך מספר לנו החוקר פריטיוף קפרה, “מקורן של כל התנועות הגשמיות הוא תנועותיה הלא-גשמיות והבלתי-נראות של הנשמה. תנועה רוחנית, כך פסק לאונרדו, זורמת דרך גפיהם של בעלי-חיים תבוניים ומרחיבה את השרירים. שרירים אלה, משהתרחבו, נעשים קצרים יותר ומושכים לאחור את הגידים המחוברים אליהם. זהו מקור הכוח בגפי האדם … תנועות מוחשיות הנובעות מן הלא-מוחשי”. אצל דה-וינצ'י, אם כן, ישנה תנועה רוחנית שאינה נראית לעין, שהיא מקור התנועה הגשמית.

כשאני קוראת שוב את מה שכתבתי אני נזכרת בחיוך בספר ילדים שהבת שלי מאד אוהבת: קרמר החתול מאת מאיר שלו. קרמר החתול ישן כל הזמן. הוא לא רודף, לא מזנק ונחשד כסמרטוט או מעצור לדלת. כשגוערים בו חברי המשפחה ומאיימים להחליפו טוען קרמר שהוא בכלל לא ישן, הוא חולם: “נדמה לכם שאני מפהק" הוא אומר, “אני פוער את הלוע. נדמה לכם שאני שוכב, אני אורב בעשב הגבוה. כל הלילה ארבתי, נהמתי, שאגתי, זנקתי, הסתערתי, טרפתי, כל כך התעייפתי…”. אני מבינה עכשיו את הסיפור באור אחר לגמרי.

9 תגובות   (רסס)

  1. kingoshri הגיב:

    מעניין דנה, תודה. אני תוהה לגבי מקור התנועה בטאי צ'י, האם התנועה היא הצטרפות אל תנועה שהינה כבר קיימת, או שהתנועה נולדת מתוך הרצון?

  2. דפנה שטרן הגיב:

    דנה, כל כך מעניין ומעורר סקרנות. מה שכתבת עורר בי רצון להתחיל לשים לב לתנועה ולהעדר התנועה בחיי וההשפעה שלהם זה על זה.
    תודה

  3. שרה הגיב:

    שלום,
    אני מחפשת חוג טאי-צ'צי חואן (לשיפור הבריאות) באיזור הקריות – רצוי קרית מוצקין או קרית ים.
    אודה מאד, אם מישהו ימליץ לי על חוג כזה. עד כה לא מצאתי…

  4. דנה שלזינגר הגיב:

    תודה על התגובות.
    kingoshri, השאלה לגבי מקור התנועה היא מעניינת. אני אנסה לענות במושגים של יין ויאנג (שני הפכים המשלימים זה את זה). לגבי הצטרפות לתנועה קיימת – בכל תנועה יש יין ויאנג. הרגל שנעה היא יאנג, הרגל שבמנוחה היא יין, ואז הן מתחלפות והרגל שהיתה במנוחה היא עכשיו זו שנעה. יין ויאנג שחיים ביחד, והם אלה שיוצרים את התנועה.

    יש עוד היבט של "הצטרפות לתנועה קיימת", כאשר התנועה באה ממקור אחר (מישהו שמפנה כלפינו כח, יאנג). אז במקום להשתמש גם בכח כדי לחסום את התנועה, אנחנו מצטרפים לתנועה שהופנתה כלפינו, ומנתבים אותה למקום אחר (יין).

    לגבי חלקו של הרצון בתנועה – אני מאמינה שרצון וכוונה הם בהחלט בבסיסה של כל תנועה, חלק מה"תנועה הלא גשמית של הנשמה", כפי שמכנה אותה דה וינצ'י.

    מקווה שזה עונה על שאלותיך.

  5. דנה שלזינגר הגיב:

    דפנה, תודה על התגובה והשיתוף.
    שרה, אני לא מכירה שיעורים באזורך, ולא יודעת להמליץ.

  6. אושרי הילזנרט הגיב:

    תודה על התשובה המלאה – ראייה מאוד יפה

  7. לילך שגב הגיב:

    מדיטציה בתנועה! זה בדיוק מה שהרגשתי כשעשיתי את זה.

  8. קרן סדן הגיב:

    אהלן 🙂 מרתק וכתוב יפה מאוד. תודה.

  9. דנה שלזינגר הגיב:

    הי לילך וקרן, תודה!

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )