בעקבות מה שסיפרה לי קרן קורינלדי על סבתא שלה
"ג'ויה מיה" אמרה לי סבתא נונה, אין ספור פעמים, וקולה |
בעיניים עצומות אני רואה אותה; שיער לבן, ארוך, אסוף, באוזני היא משמיעה עוד העולים מתוך הקצף |
מנגנת – כאילו עפה על פסנתר כנף. מציירת, סורגת, רוקמת משתוללת אתי כילדה, עושה הפתעות וקסמים, מכינה תה מתוק, ואוהבת אוהבת אוהבת – |
יום יום את עציציה, משקה עם מזלף ומטפחת, מלטפת עלים, ניצנים ופרחים, ומדי פעם, "הוי! 'ג'ויה מיה' לסבתא שלי, הייתה פעם… |
ופעם כשהייתי בת שלוש או ארבע – נשארתי אצל סבתא למשמרת. דפדפנו לאט באלבומים ישנים. |
כשחמקתי על קצה אצבעות למרפסת היא נגשה לפסנתר וניגנה. רציתי מאוד לשמח אותה, לעשות לה… |
הפכתי את כל עציציה לאט ושתלתי אותם בגזוזטרה ליטפתי אותם בידי הקטנות |
השקיתי את כל הגינה במשפך, והבטתי שמחה ורועדת, עלים ניצנים ופרחים צחקו, |
אחר כך, רחצתי ידים בשקט, הייתה לי בלב חגיגה, לסבתא היו שתי דמעות בעיניים |
הורי נכנסו ותהו בדאגה: "מה קרה? היא הייתה כה רעה?" ואני רק לחשתי |
אמא ואבא וסבתא צחקו, ויצאו אחרי בשורה. "מה עשית???" שני הוריי צעקו בבהלה: |
"את כל המרפסת של סבתא הרסת!!! ואת העציצים שהיא כה אהבה!!!" "אי אפשר להשאיר אותך!" אבא כעס, |
רק סבתא שלי, עם דמעות בריסים, הסתכלה בגינה וחייכה. "ג'ויה מיה" לחשה לי, ונשקה לי ביד |
חלפו השנים סבתא נונה הזקינה ואני "ג'ויה מיה" היא לחשה והלכה לעולמה. |
וכיום
כמו לסבתא
של סבתא שלי,
יש לי בית קטן
עם גינה.
ואני מביטה
בפרחים היפים,
ובחייקי,
"ג'ויה מיה"
קטנה.
מרגש מאד. תודה.
מקסים ומרגש כל כך! תודה
המילים שלך שזורות בעדינות,רכות וחמלה,
כל פעם אני ננגעת ממך מחדש
תודה מיריק !
כל כך יפה – עד דמעות.
מקסים!
הייתי רוצה סבתא כזו לילדים שלי. מישהו ראה, שמע על סבתא כזו לאימוץ?
מקסים ,חמדה ,השראה ,ממתיק את הזיכרון .