אני חושב שכל אמא צריכה לשיר שירי ערש לילד שלה. חשוב לבטא את העצמי בשירה גם אם מזייפים. בזמן השירה נרקם הקשר הרוחני והמוזיקה היא אמצעי ריפוי.
שלמה בר, סולן להקת הברירה הטבעית
16 בנובמבר, 2011ארכיון לפי נושאים
אהבה אורסולה לה גווין אמהות אנתרופולוגיה אקולוגיה בחירה בית-ספר בריאות גבולות גוף ונפש גינון הגוף הוראה הורות הקשבה הרגלים התחדשות התפתחות אישית חיים ומוות חינוך חינוך ביתי חרות טבע טעויות ידע ילדים כריסטופר אלכסנדר לידה למידה מודעות מוזיקה מים מסעות משפחה מתמטיקה נשיות עבודה פעילות גופנית צרכים מיוחדים ריקוד שינוי תינוקות תקופות מעבר תרגום תשומת לבתגובות אחרונות
- המומינים על חורף קסום בעמק המומינים / טובה יאנסן
- נועה על טיפים למעבר דירה
- בננה מתגלגלת על אייקידו, חיבור גוף-אני
- ריקי על המחול המחלים
- הודיה לוי על מתוך: מר אל כאן אנה / פין
חיפוש
הו, כן!
הייתי בסדנת אמן של שאנן סטריט. לפניו היה ירמי קפלן ששר המון, ואז כולם חיכו שגם שאנן ישיר. אבל שאנן רק דיבר, כלומר, ענה לשאלות המראיין.. בסוף הקהל לא יכול היה להתאפק וביקש רק משהו קטן. כלום. הוא שר, כמו שהוא עובד, רק בקבוצה. אם הוא ישיר היום זה יהיה לילדים שלו לפני השינה, את אחד מהשירים האהובים עליהם, השיר של בית"ר י-ם או אבניבי.
אני כל כך שמחה כל פעם שאני שומעת על מישהו ששר שירי ערש לילדים שלו. גם אני מרגישה שזה קשר מופלא בין הורים לילדים. ושבכלל לא משנה איך או מה שרים.