כמה אנשים בקבוצה היו בעלי יכולת לרפא במוסיקה. ריפוי היה המילה שבה הם השתמשו לעיתים בתרגום, אך הכוונה לא הייתה לריפוי ממחלות או לריפוי פיסי. ריפוי היה כל דבר טוב שאדם תורם לקבוצה…
באותו יום הודיעו לי שקונצרט מוסיקלי גדול עומד להתקיים. המיטלטלים הספורים שנשאנו לא כללו שום כלי נגינה, אך כבר מזמן חדלתי לשאול כיצד והיכן יופיעו הדברים.
באותו אחר צהריים חשתי התרגשות גוברת כאשר צעדנו בקניון. הוא היה צר, אולי ברוחב ארבעה מטרים, כשהקירות משני הצדדים מתרוממים לגובה של שישה מטרים. עצרנו לחניית לילה, ובעת שהוכנה ארוחת החרקים והירקות, התכוננו המוסיקאים להופעתם. פירות בצורת חביות עגולות גדלו שם. מישהו חתך את ראשם, הוציא מהם את התוכן הלחלוחי בצבע הדלעת, ואנו מצצנו אותו. הזרעים הגדולים הונחו בצד אחד, ובכמה עורות ללא שיער שנשאנו עמנו עטפנו את הפרי וקשרנו אותו בחוזקה. הם הפכו לכלי הקשה נפלאים.
עץ זקן מת היה מונח בקרבת מקום, כמה מענפיו מכוסים בטרמיטים. אחד מהם נשבר ונחבט בקרקע, והחרקים נמלטו ממנו. הטרמיטים אכלו את ליבם הענף, והוא היה מלא בנסורת. באמצעות דחיפת המקל בחוזקה ואחר כך נשיפה החוצה של הליבה המפוררת, הם יצרו עד מהרה צינור ארוך וחלול. חשתי שאני חוזה ביצירתה של חצוצרת המלאך גבריאל. אחר-כך נודע לי שזה כלי הנגינה שהאוסטרלים מכנים דידג'רידו, המשמיע צלילים נמוכים כאשר נושפים בו.
אחד מהנגנים התחיל להקיש שני מקלות זה בזה, ואחר השתמש בשתי אבנים בשביל הקצב. הם נטלו שתי צפחות אבן, תלו אותן על חוטים ויצרו קולות של צלצולי פעמונים. איש אחד יצר כלי מלוח עץ שטוח, ומתח עליו מיתר; כשהוא סובב את המיתר, נשמע קול רעם. הם שלטו במומחיות בהגברת הצלילים ובהחלשתם. הרכב הכלים בקניון יצר תנודות ותהודות נפלאות. אין מילה מתאימה יותר מקונצרט לתיאור התופעה.
האנשים שרים כל אחד לעצמו, בקבוצות ולעיתים קרובות בהרמוניה ובתיאום. הבנתי שמקור כמה מן השירים הוא בראשית הזמנים. אנשים אלו חוזרים על מזמורים שנוצרו כאן במדבר לפני המצאת לוח השנה. אך חוויתי גם האזנה ליצירה חדשה, מוסיקה שחוברה במיוחד לכבודי. נאמר לי: "בדיוק כפי שמוסיקאי מבקש להתבטא באופן מוסיקלי, כך מבקשת המוסיקה ביקום שיבטאו אותה".
…מה שבאמת הייתי עדה לו היה כיצד חיים אנשים אלו את החיים במלואם ללא תלות בחומרנות. בסוף הפסטיבל הונחו הכלים במקום שבו נמצאו. הזרעים נטמנו האדמה כדי להבטיח צמיחה חדשה. סימנים צוירו על קירות הסלע וציינו את הפירות שיבשילו כאן בשנה הבאה. המוסיקאים נטשו את המקלות, את האבנים ואת הענפים, אך שמחת היצירה המוסיקלית והכישרון נותרו כאישור לערכו של כל אדם ולהערכתו העצמית. המוסיקאי נושא את המוסיקה בתוכו. הוא אינו זקוק לכלי מסוים. הוא המוסיקה.
באותו יום למדתי שהחיים הם שירות עצמי. אנו יכולים להעשיר את חיינו, להעניק מעצמנו ולהיות יצירתיים ומאושרים ככל שנרשה לעצמנו להיות. המלחין ושאר המוסיקאים התרחקו מהמקום בראש מורם. "קונצרט מוצלח מאוד", העיר נגן אחד. "מהטובים ביותר", הייתה התשובה. שמעתי את האדם שקיבל את המחמאות אומר: "אני מניח שבעוד זמן לא רב אשנה את שמי ממלחין למלחין גדול".
לא היה מדובר באגו מנופח. אלו רק אנשים המכירים בכישרונותיהם ובחשיבות ההתחלקות ופיתוח היכולות המופלאות הספורות שניתנו לנו. קיים קשר חשוב בין ההכרה בערך העצמי שלך ובין החגיגיות של הענקת שם חדש לעצמך.
אנשים אלו אומרים שהם היו כאן מאז ומעולם. מדענים מעידים על כך שהם חיו באוסטרליה במשך 50 אלף שנה לפחות. זה באמת מדהים שאחרי 50 אלף שנה הם לא הרסו אף יער, לא זיהמו אף נהר או אגם, לא הכחידו אף חיה ולא גרמו לשום זיהום סביבתי, ובמשך כל הזמן הזה הם קיבלו שפע מזון ומחסה. הם צחקו הרבה ובכו מעט מאוד. חייהם ארוכים, מועילים ובריאים, והם עוזבים בתחושת ביטחון רוחני.
(מרלו מורגאן – "מסר האנשים האמיתיים")
תודה רבה. הקטע שבחרת מלא (וממלא) בהשראה.
המשפט האחרון מהדהד: :הם צחקו הרבה ובכו מעט מאוד. חייהם ארוכים, מועילים ובריאים, והם עוזבים בתחושת ביטחון רוחני". מאחל לכולם.
תודה על הציטוט. הספר הזה שינה את חיי.