כשתינוק יונק
המים שעוברים מאמא לתינוק ומגיעים אליו מכילים כל מה שצריך בשביל לגדול, בשביל לחיות. הם מתאימים בדיוק בשבילו. עוברים בהם הטעמים של המזון שאמא אוכלת, והרכיבים שלו. אני מדמיינת מים מתוקים הנושאים בתוכם ארומה של מנגו או פסיפלורה, מים מלוחים בטעם סלרי או זעתר. מים בטעם לואיזה, קינמון והל, עם ניחוח של חסה או מנגולד, וטעם עשיר של אגוזים. הטעמים שיקבל תינוק תלויים בבחירות של אמא, במגוון המזונות שתאכל, במידת ההקשבה לחשק שלה, שאולי גם הוא משפיע עליהם.

כמה חכם הטבע, הדואג להישרדות. תינוק יתרגל לטעמי המזון הנמצאים בסביבתו דרך המים שעוברים אליו מאמא. התינוק שלי יכיר ויתרגל לטעמים של המזון שמחייה אותי, את הטעמים של המזון בו אני חושקת (או שהוא חושק בהם).  את הטעמים הללו ישא עמו גם כשיגדל. גם כשלא יהיה קרוב אליהם, הוא ילך עם הזיכרון ויזהה אותם. הוא יוכל לזהות את טעמי הצמחים שחלטתי ובשלתי כדי לטפל בעצמי. אלו טעמים שיהיו לו מוכרים כשאטפל בו  בצמחים בעת צינון, שיעול או בעיות עיכול.

כשהתינוק ניזון רק מהמים שבאים ממני, יש לי אפשרות להשפיע על הטעמים שירכוש, על הערכים התזונתיים שיקבל, על סביבת החיידקים במעי שלו, על אלרגיות, ועל פעילות מערכת העיכול.

אני רואה אמהות סביבי, המנסות לדייק ולמנוע כאב הנובע מגזים, ומצמצמות את מגוון הטעמים במזונן בחדשים הראשונים שלאחר הלידה. אני זוכרת את עצמי במצב הזה, ועולות אצלי שאלות (שעולות גם לגבי תחומים אחרים של החיים): מהי  מידת  הדיוק שמועילה ובאיזו מידה הדיוק יבוא על חשבון הדברים היפים האחרים? מה היא מידת הדיוק בסינון מזונות בזמן הנקה, המועילה להפחתת גזים, ומאיזו מידה הדיוק הזה ישפיע על צמצום טעמים והעדפות כשתינוק יתחיל לטעום ולאכול איתנו? מאיזו מידה הדיוק הזה ישפיע על ההנאה, השמחה והאהבה של האמא בזמן שהיא מניקה?

כשהתינוק ניזון מהמים שבאים ממני, ניתנת לי הזדמנות להעביר אהבה דרך המים שעוברים אליו.  זה הזמן לראות כמה אהבה ושמחה קיימים בבית שלי. כמה אהבה אני מקבלת מעצמי ומאחרים. כמה אהבה יש לי לתת.

ניתנת לי אפשרות לברך על המים שנכנסים אלי, להקדיש אנרגיה טובה וחיובית בזמן אכילה ולהעביר אותה בזמן האכלה.

כשתינוק אוכל
כשתינוק מתחיל לטעום, הוא עדיין תלוי במים שעוברים ממני. ככל שפיו מתמלא בשיניים, ככל שהבשילו מנגנוני הבליעה והבשיל המעי לנצל את מה שיש במזון, התינוק או הפעוט יכולים לאכול יותר. עם הזמן הוא אוכל יותר ויונק פחות. הוא מקבל פחות מהמים שעוברים ממני אליו. אני עדיין יכולה להמשיך ולהעביר את המים אליו במקביל לאכילה.

כשתינוק נפרד מההנקה
גם כשאנחנו נפרדים, גם כשנגמר שלב ההנקה, נשאר הזיכרון של המים שעברו ממני אליו. זיכרון של טעמים וריחות, זיכרון של רגש וחוויה.

נושאים: הנקה, מים, תזונה, תינוקות