22 במרץ, 2012

ירושת ידע

בפתיח לנושא הידע הוזכר ידע שהיה ואבד, ידע קדום, וזה עורר אותי לחשוב על כמה סוגים של ידע כזה…

בספר של גורדייף, "פגישות עם אנשים מיוחדים" הוא מספר על אביו, שהיה אשוך. אשוך היה מספר סיפורים שעברו מדור לדור, מעין שומר הזכרון של הסיפורים הקדומים.
בימים אלה היו נהוגים כמה פעמים בשנה מפגשים בין אשוכים, אשר בהם הם היו מספרים את הסיפורים העתיקים.
מספר גורדייף, שיום אחד הוא התגנב ושמע שיחה בין אבא שלו, למורה שלו, שהיה כומר.
הם דיברו כל הלילה.
היה סיפור קדום שחזר ונשנה בכל השיחה הזאת.
הסיפור נחקק בזכרונו.

לימים, התגלו בתל עמראנה (אם איני טועה) בחפירות ארכיאולוגיות, לוחות חרס, ועליהם חקוק סיפור "עלילות גלגמש".
גורדייף הוכה בתדהמה.
זה היה הסיפור שאביו והמורה שלו דיברו עליו כל אותו הלילה.

כל הספר עוסק בחיפוש מיסתורי אחר האמת, שככל הנראה התגלתה בסופו של דבר במנזר אי שם במעמקי אסיה, והיתה בלבוש של ריקודים מקודשים.
אז מה זה הידע הקדום הזה, שעבר מאז ועד היום במעין חוט שני דקיק?

ולמשהו שונה לגמרי,
אבי היקר, זכרונו לברכה, שנפטר השנה, למרבה הכאב והצער, עסק בשנותיו האחרונות בחקר מעמיק ומקיף של שורשי המשפחה שלו. הוא היה בן למשפחה שהיו בה רבנים גדולים ומהוללים, והצליח להגיע עד המאה החמש עשרה בחיפושיו בקו ישיר ממנו ועד לשם.
אך היה איזה חוט דקיק כשערה, שאיפשר לו לגשר על התהום שניצבה עם העליה לארץ של אביו, בראשית המאה שעברה, כחלוץ, והתנתקותו המלאה מהדת, ולאחר מכן השואה שכילתה כל מה שהיה "שם"…

הרמז, או המפתח, שאיפשר לו לעבור את הגשר הזה שבין כאן לשם, היה מסמך שמצא אצל אבא שלו, שלפיו, הוא היה אמור להתחתן עם מישהי, זו היתה טיוטה של הזמנה לחתונה, ובאותה טיוטה היה כתוב, יעקב ז"ק מצאצאי כך וכך… וכך וכך וכך וכך הרב והרב הדגול והרב…. זו היתה חתונה שלא התממשה בסופו של דבר, בשל מלחמת העולם הראשונה.

היו כתובים שם כעשרה שמות.
השמות האלה, היו המפתח. אבא התחקה אחריהם, והיות והמשפחה היתה כל כך רוויה ברבנים הצליח למצוא תיעוד על רבים מהם. ובסופו של דבר בנה מערך שורשים מתוקף לעילא ולעילא, שעבר אישרורים ואישרורי משנה ותיקופים.
וכך בנה את הידע הזה. שכמעט ואבד…

ועוד דבר, אחר לגמרי, שנוגע לאמי, זכרונה לברכה, שנפטרה גם היא השנה.
כבר הרבה זמן שלא מצאה את ספר "המתכונים" שלה, מין מחברת בצבע סגול כהה, שבה רשמה את כל המתכונים השימושיים שלה.

והנה, לאחר מותה, מצאתי את המחברת הזאת, ואיתה חזרו אלי ניחוחות ילדות של עוגות ותבשילים שאני מכינה עכשיו שכתובים שם. שמשיבים אלי רוחות, ניחוחות, זכרונות וטעמים.

6 תגובות   (רסס)

  1. אילה הגיב:

    סיפור נפלא.
    כשמרגישה שמסתייגת מכל ה'בלוגים' והרשימות העצמיות הממלאות את ה'רשת' – מגיח סיפור כמו זה שלך שמצדיק בעיני את קיומה של הרשת וה'במות' האלה שהיא מאפשרת.
    תודה לך תמר.

  2. אורה הגיב:

    מחמם ונוגע. תודה.

  3. תמרול_ה הגיב:

    תודה לך, אילה, על המילים המרגשות.

  4. צופי הגיב:

    היי תמר יקרה
    כמי שהכירה את שני הורייך הנפלאים מקרוב זה מחמם את הלב לדעת שיש עוד הרבה ללמוד ולגלות עליהם גם אחרי לכתם וזה כמובן מעורר את הרצון לדעת יותר.
    אני זוכרת את בקשתו של אביך בימיו האחרונים, כנראה שהשורשים הם הרבה יותר עמוקים וחזקים ממה שאנחנו באמת יודעים. מסתבר שיש גם את התת מודע.

  5. חגית הגיב:

    מקסים. תודה.

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )