מאמרי מערכת לסיכום נושא 29 במרץ, 2012

מעבר לידע

בראשית יש נתונים – מה שאנחנו רואים, שומעים, טועמים, חשים. ערב רב של נתונים שמציף אותנו בשטף בלתי ניתן לתפיסה עד כדי כך שאנחנו לומדים לא לראות את רובם, אלא אם פיתחנו כושר התבוננות, קשב, תחושה בגוף.

לנתונים האלה אנחנו מכניסים משמעות, יוצרים מהם הבנה, מחברים לתבניות ודפוסים – הופכים למידע. המידע הזה הוא מה שקל לאחסן בתודעה: צורות, סיפורים, נוסחאות, כללים, וכל אותם דברים שאפשר ללמד.

כל זה עדיין לא ידע.

ידע זה מה שאנחנו יכולים לעשות: לרכב על אופניים, לתכנת מחשב, לטפח גינה, לטפח משפחה, לתפקד בעולם. את הידע אנחנו חייבים ליצור בעצמנו, אפילו אם מישהו מלמד אותנו. מורה יכול להראות לנו, אפילו להוביל לנו את היד, אבל בשביל לדעת משהו אנחנו חייבים להיות מסוגלים לעשות אותו בעצמנו, מתוך עצמנו.

הנתונים הם מה שנכנס מהעולם אלינו, המידע הוא מה שנשמר בתוכנו, והידע הוא מה שאנחנו יכולים להוציא החוצה חזרה לעולם.

אבל יש עוד רמה, מעבר לידע. פעם קראו לזה חוכמה, או ביוונית סופיה, או באנגלית wisdom.
החוכמה היא היכולת לבחור מה לעשות בידע: מתי להשתמש בו ומתי להימנע, מתי להרחיב ולהעמיק אותו ומתי לשכוח ידע שכבר לא מתאים, מתי להסתמך עליו ומתי לפתוח פתח לספק.

הידע הוא ישיר, עם כיוון, מטרה, תוצאה.
החוכמה הולכת סביב-סביב, עם פרספקטיבה, הקשר, השפעות.

בתכנות, כמו בהרבה תחומים אחרים, החלק הקשה הוא לא לפתור בעיות אלא להחליט איזה בעיות לפתור. —פול גראהם

מערכת החינוך בנויה להקנות לילדים ידע, בדרך כלל באמצעות העברת מידע. זה התאים לתקופה שבה המידע היה קשה להשגה והידע שנבע ממנו היה בעל ערך. אבל היום המידע זמין כל כך שבתחומים רבים אין טעם ללמוד אותו לפני שממש צריך להשתמש בו: למידה just in time במקום למידה just in case.

החלק הכי עצוב בחיים כיום הוא שהמדע צובר ידע מהר יותר מאשר החברה צוברת חוכמה. –אייזק אסימוב.

בחינוך ביתי יש לנו הזדמנות לנסות משהו שונה. זה לא אומר שמוותרים על הידע, על העשיה עם המטרות והתוצאות. אבל זה לא חייב להיות העיקר. אפשר להדגיש דברים אחרים: פרספקטיבה, הקשר, השפעות – כל אותם דברים שמתגלים כשלא אומרים את התשובה האחת ("תשובת בית-ספר") אלא משאירים את השאלה פתוחה.

אני די משוכנעת שהשכנוע עצמו פוגע בתקפות. המשוכנעים לא מחפשים מידע חדש בתחום שהם משוכנעים לגביו. הם נוטים להימנע ממידע חדש, וכך מחמיצים גם התאמות קטנות וגם את התובנות שמפרקות ויוצרות מחדש את העולם. —אן הרברט

תוכנית לימודים נותנת כיוון להתקדמות, מטרות להשיג, תוצאות להראות. היא דרך לצבור ידע.
אבל היא לא דרך לצבור חוכמה. בשביל חוכמה צריך ללכת מסביב, בלי תוכנית, אלא עם כל הנתונים חסרי הסדר שמופיעים, לנסות לקבל פרספקטיבה אישית, להרגיש את ההקשר, ולחזור שוב לאותם הדברים כדי לפגוש את ההשפעות.


כששאלו את האורקל בדלפי מי האדם החכם ביוון, היא ענתה "סוקרטס". ואכן סוקרטס היה חכם ידוע. כששאלו אותו מה הוא יודע שהופך אותו לאדם החכם ביוון, אמר סוקרטס: "אני יודע שאיני יודע".

אני לא יודעת אם הילדים שלי ידעו בגיל 18 את כל מה שידעו בוגרי בי"ס. בטח יהיו תחומים בהם הם ידעו פחות, ובתחומים אחרים אולי ידעו יותר. אני רק מקווה שהם יהיו חכמים מספיק להיות לא יודעים.

תגובה אחת   (רסס)

  1. שגית רי הגיב:

    " אמר סוקרטס: "אני יודע שאיני יודע"."

    בספרו "קיצור תולדות האנושות" אומר נח הררי שאת הקפיצה הגדולה בגילוי היבשות ובמדע עשתה התרבות המערבית כשהיא התחילה לומר "יש עוד הרבה שאנחנו לא יודעים".
    וזה גם מסתדר עם "…החלק הכי עצוב בחיים כיום הוא שהמדע צובר ידע מהר יותר מאשר החברה צוברת חוכמה. –אייזק אסימוב."
    ויותר מזה אולי – עכשיו אני חושבת שכשצבירת הידע נהיית מין ערך עליון, חל פיחות גדול בערך החוכמה.

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )