אני יודע שאת ממהרת, ושאנחנו מאחרים,
אבל אני חייב לספר לך את כל –
החלום עם החייזרים.
16 במאי, 2012
אני יודע שאת ממהרת, ושאנחנו מאחרים,
אבל אני חייב לספר לך את כל –
החלום עם החייזרים.
אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך,
שמראה את החיים עם איזה ניחוח ומשהו שקשה לי לקרוא לו בשם.
שיש בו הומור, ומיקוד על משהו שיש בו משהו מעבר…
וזה צלול כמו טיפת טל בקצה של עלה,
וחלילה בלי מוסר השכל…
יופי של פתיחה לספר…
מחכה לפרק הראשון כולו…
כן, גם אני תוהה מתי יוצא הספר הזה (מזכיר לי קצת את הספרים של יהודה אטלס מילדותנו…)
כשאני קוראת את הדברים המקסימים שלך אני תמיד תוהה את מי אני רוצה לפגוש קודם, אותך או את הילד שלך ???
תודה רבה על התגובות החמות. אני מאוד מתרגשת לקרוא אותן. תודה תמרול_ה על המשוב השירי שנתת לי. החרוזים האלו שלי שכבו זמן רב במגרה, ונעים לי לדעת שהם מהדהדים בלבבות של אנשים (נשים) אחרים. יש לי אכן חלום להוציאם בספר. כשהראיתי לאנשים שהצביעו על הדמיון ליהודה אטלס, יצרתי איתו קשר, שלחתי לו את החרוזים ושאלתי אותו מה דעתו. הוא אמר שיש לשירים פוטנציאל לדעתו, וזה שימח אותי, אבל הוא הוסיף בחצי התנצלות שאם אקבל תשובות שליליות מהוצאות ספרים שלא אקח ללב, כי כל מה שדומה למה שהוא עשה, נתקל בדרך כלל בסירוב. הוא הציע לי להתמקד בחרוזים ארוכים יותר. זו עצה בלתי ישימה עבורי כי אני פשוט כותבת את מה שמרגיש לי מדויק ואיני יכולה לשנות את זה כדי שיתאים למישהו. בכל מקרה, עוד חזון למועד.
אפרת, לתהייתך, את מוזמנת לפגוש את כולנו יחד (בינתיים זה בלתי נפרד…)
גם אני מחכה לספר הבא שלך…
איזה יופי!
גם אני בתור לספר!
אגב, מתי פגשת את הילדים שלי…?
וגם אני בתור לספר
משום מה חשבתי שכתוב התור לספר sapar
ותיכף הבנתי שטעיתי.
כמובן, לספר sefer
בטח.
גם להסתפר זה חשוב…
תודה על התגובות המחזקות.