28 ביוני, 2012

איך התרחקנו כל כך מההנקה?

ממש לא מזמן סיימתי קורס מדריכות הנקה וכתבתי עבודה לסיכום.
מביאה בפניכם את הכתוב (בגירסה מקוצרת). יש לי תחושה שהדברים יעניינו את הקוראות (והקוראים גם).

המהפכה התעשייתית באירופה העמידה את האשה והמשפחה במצב חדש ולא מוכר; משפחות רבות עקרו מחיי הכפר אל העיר בשל עוני ורעב, בתקווה למצוא עתיד טוב יותר, או לכל הפחות – להצליח לשרוד. שינוי זה העמיד את האשה בסיטואציה בה היא צריכה לצאת לעבוד ולפרנס את משפחתה, ומצד שני להצליח לגדל ילדים ולהחזיק את המשפחה כולה יחד. מעבר לכך שתפקידה כאם גדל, היא מצאה עצמה לראשונה עומדת בודדה אל מול מציאות החיים, ללא מעגל הנשים המסורתי שהיתה חלק ממנו מאז ומעולם.

בחייה בכפר, בקהילה ובמשפחה המורחבת, היתה תמיד בחברת נשים, אמהות, רעיות, אחיות וסבתות. היה ממי ללמוד, ועם מי להתחלק בשעת דחק. היה במי להיוועץ, תוך הסתמכות על הידע המסורתי העמוק שעבר מאם לבת. ילדות ראו את אמהותיהן ואחיותיהן מיניקות ונושאות תינוקות בעמל ימיהן, ראו את המיילדות בעבודתן, את הסבתות מטפלות בילדים החולים, ואת האמהות מטפלות גם בסבתות הקשישות כחלק ממעגל החיים.

עם תהליך העיור והמרחק מאופן החיים הקודם, נפער חלל גדול במקורות היד והתמיכה של האשה והאם הצעירה. מה מילא את החלל הזה והחליף את הידע המסורתי והמעגל הנשי?

תקופה זו היא חלק מהתעוררות העולם המודרני והתפתחות המדע. בשנת 1867 שיווק הנרי נסטלה תערובת של חלב מרוכז וקמח כתרכובת מזון לתינוקות, והציע אותה לתינוקות במקום ההנקה הטבעית.
קולו של הגבר, הנשמע גם כקול המדע והרפואה, עלה ותפס את מקום הידע הנשי המסורתי.
נקודה זו היא אבן דרך משמעותית במסלול המתרחק והולך מדרך ההזנה הטבעית של האם והתינוק – ההנקה.

בידי שלושה ספרים שנכתבו בשנות החמישים והשישים בידי גברים, רופאים, אל ציבור האמהות הצעירות משוללות השורשים השבטיים שלהן, כדי לעזור להן וללמדן כיצד למלא את ייעודן הטבעי – ללדת, להיניק ולגדל ילדים:

  • הטיפול בתינוק ובילד מאת דר ב. ספוק, הוצאת אחדות, 1946
  • האם והילד הראשון מאת ד"ר א. פרוכטר-פרי, הוצאת עם עובד, 1965
  • את וילדך מאת ד"ר פנחס שרשבסקי, הוצאת אפשטיין , 1969

כאשר קראתי את הספרים האלה הבנתי את המקור לחלק מהאמונות המוטעות של אמהות צעירות כיום, אמונות שבכוחן לשבש ואף לחרב את ההנקה. בשורות שלפניכם אביא דוגמאות להטעיות כאלה.

בשעות הראשונות לאחר הלידה מספר פרוכטר לאמהות:

ב-12-24 השעות הראשונות התינוק ישן ואין מניקים אותו, אלא נותנים לו כפיות ספורות של תה ממותק.
[…] בבתי היולדות משגיחים הרופא והאחיות על אופן היניקה ועוזרים בעצה בעת הצורך.

(שם, עמ' 19)

מידע זה הרשים אותי מאוד, ותהיתי איך השפיע תה ממותק על קיבתו של תינוק בן מספר שעות, וכן כיצד עזרה הנחיה זו לחיבור הראשוני של האם עם התינוק שלה.

קיימים הבדלים בגישות להנקה בין המחברים. פרוכטר מאוד נחרץ בנוגע להנקה, ומכנה אותה "ההזנה הטבעית":

השיטה הטבעית והטובה ביותר להזנת תינוק היא ההנקה של האם. זה תפקידה הטבעי של האשה. כגורי בעלי-חיים היונקים ומתפתחים מחלב אמם, כן יפה היניקה גם לילדי אדם. חלב האם הוא אחת מזכויות הילד וערובה להתפתחותו הטובה. עד 4-5 חודשים תהא זו עיקר תזונתו.

(שם, עמ' 89)

פרוכטר ממשיך ומונה את יתרונות השיטה הטבעית להזנה, אך מדובר על 4-5 חודשים בלבד, וגם אז הוא ממליץ על תוספת של ארוחת סולת וחלב החל מהשבוע הרביעי, במקרה הצורך. הוא ממליץ על 5-6 הנקות ביום ללא הנקות לילה.

לקראת סוף תקופת ההריון, ממליץ פרוכטר שהאשה תרחץ כל יום את שדיה ופטמותיה במים חמים וסבון, ואחר כך תשפשף אותם במגבת נקיה וקשה.אחר כך אפשר למרוח וזלין סטרילי. (עמ' 10)
על מנת למנוע סדקים וזיהום בפטמות, הוא ממליץ לנגב את הפטמה אחרי כל הנקה בחתיכת צמר גפן טבול במים רתוחים או בתה קחוון. אחר כך לנגב אותה בצמר גפן טבול בכוהל וגליצרין, ולשים גזה עד להנקה הבאה. (עמ' 99)
גם ד"ר ספוק ממליץ על עיסוי לפטמות בחודש האחרון להריון, בידיים נקיות, כמובן, וכן על ניקוי הפטמות בעזרת צמר גפן עם מים מורתחים לפני ואחרי ההנקה. (עמ' 40)

דברים אלו גרמו לי לתהות איזו אם תרצה בכלל להניק אחרי מספר טיפולים כאלו, וכן איזה תינוק ירצה לינוק מפטמות שכאלה…

חשוב לציין כי בנוסף ל-13 עמודים על גבם מגלגל פרוכטר הוראותיו בקשר לתזונה הטבעית, על מעלותיה והבעיות הרבות העלולות לצוץ תוך כדי ההנקה, הוא כותב 25 עמודים על "הזנה מלאכותית" ו"הזנה מעורבת". לאחר מכן מוסיף עוד 25 עמודים המתארים סוגי מזונות שונים, ומתכונים להכנת מאכלים לתינוק מחלב פרה, קמחים שונים וירקות, כל זה עד לגיל שנה.

ד"ר ספוק פותח את הפרק בנושא "ההנקה" בשאלה הבאה: "היש חסרונות להנקה?" – הבחירה לפתוח את הנושא על דרך השלילה, מעוררת תהיות וגם מרמזת על הנימה של המשך דבריו.
ד"ר ספוק כותב כי מספר התינוקות יונקי השדיים פוחת בשנים האחרונות, בעיקר בערים, וזאת משום שההזנה המלאכותית נעשתה בטוחה וקלה.

בסעיף הבא, הוא מונה מספר יתרונות להנקה, ואומר:

להנקה יתרונות ברורים שאנו יודעים אותם, ויש לה אולי אחרים שטרם חכמנו דיינו לראותם

וכאילו כדי לחזק אמירתו האחרונה בעניין החכמה שטרם נרכשה, כותב לאחר מספר משפטים:

יתכן ושמעת כי התינוק רוכש לו חסון-מה על ידי חלב הבוסר (הנוזל המופיע לפני החלב האמיתי), אך הדבר לא הוכח מעולם.

(שם, עמ' 35)

הוא מסכם את הפרק בהתייחסו למי שאינה מצליחה להניק, ותוהה אם תינוקה יסבול מכך בגופו או בנפשו. הוא מציע לה לחבק את התינוק כאשר היא מאכילה בבקבוק ואומר:

אמהות אשר קראו את דברי הפסיכולוגים והפסיכיאטורים על חשיבות ההנקה, מסיקות לעיתים כאלו הוכח שתינוקות שנזונו מבקבוק גדלו פחות מאושרים מיונקי שדיים. איש לא הוכיח זאת

(שם, עמ 37)

ספוק מנסה להקל את חששות האם מפני ההנקה באומרו כי

אין כל סיבה שאם מיניקה לא תגיש לעתים בקבוק לילדה, אפילו פעם ביום, אם ברצונה להעדר מן הבית יותר מ-4 שעות.

(עמ' 37)

וגם, אל לה לחשוש מהקרבה מידי של חייה לטובת ההנקה, כי

אין כל הוכחה כי יגרם נזק לתינוק אם האם מעשנת, שותה משקאות חריפים במידה, ועוסקת בספורט.

(שם, עמ' 36)

דר פנחס שרשבסקי, בספרו "את וילדך" משנת 1969, כותב בנוגע להבדלים בין תינוקות יונקים וכאלו שלא:

כיום הגיעו למסקנה (והמחקרים הוכיחו זאת) שההבדלים בין התינוקות היונקים והלא יונקים פוחתים והולכים ככל שתנאי הסביבה משתפרים… מה עוד הראו המחקרים? הם הוכיחו שחלב אם אינו מקנה חסינות מפני מחלות, כפי שפעם היה נהוג לחשוב. אין לחלב האם תכונות נגד חיידקים. במחקרים לא הוכח כי הרכבו של חלב פרה שונה בהרבה מהרכבו של חלב האם.

עוד הוא מוסיף:

המחקרים הוכיחו שאצל אותם תינוקות שניזונו מחלב פרה, קיימת עליה גדולה יותר במשקל מאשר אצל היונקים משדה של האם. אך אל נמהר להסיק מכך לגבי בריאותו של התינוק!

(את וילדך, שרשבסקי, עמ' 21)

דברים אלו כה נחרצים עד כי זה מעורר בי רצון לברר מי תרם מכיסו על מנת לעזור לספר זה לצאת לאור.

שרשבסקי מונה מספר יתרונות להנקה, כמו טבעיות, טמפרטורה מתאימה, הזמינות שלו, וכן חסינות מה מפני אלרגיות. הוא מוסיף את החשיבות של סיפוק האם מההנקה, והמשך המגע הגופני והנפשי של האם והתינוק. עם זאת מסייג ואומר כי לא כדאי למהר ולהסיק שהזנה מלאכותית מחייבת הפרדה בין האם והתינוק, ושכתוצאה מכך ייגרם נזק לנפש הילד.

את העניין הוא מסכם במילים אלה:

כיום הגישה לבעית ההנקה היא אפוא, לעודד את האם להיניק אם היא רוצה בכך… הדאגה, המתח נפשי והעייפות, הם הגורמים העיקריים העלולים להפחית את כמות החלב, עד כדי העלמו לחלוטין. אך אם התגלגלו הדברים כך שההנקה אינה יוצאת אל הפועל, מכל סיבה שהיא, אין כל הצדקה שיהיו לך רגשות אשם.

(שם, עמ 22)

את גישתו המשוחדת הוא מחזק בהנחיות שערוריתיות כמעט, המציינות כי אפשר להוסיף לתינוק מי סוכר לאחר יניקותיו הראשונות על מנת להשביע את רעבונו (עמ' 24), וחלב פרה מהול עם סוכר לאחר השבוע הראשון. מעניין כמה נשים המשיכו לשמר את ההנקה עם הנחיות כאלה.

איך תדע האם מתי להאכיל את תינוקה?

שוב, הפתיע אותי ד"ר ספוק לטובה בתחילת דבריו כלפי שאלה זו. הוא מציין כי

עד לפני שישים שנה, לפני שידעו הרבה על הזנת תינוקות, האכילו אותם כשעשו רושם שהם רעבים, גם בבתים המקפידים ביותר.

(שם, עמ 29)

מאוחר יותר הוא מנסה לתאר את אותו הרושם שנוצר לגבי הרעב של הילד, אך לפני כן אוסיף עוד נסיון שלו לתאר את היכולת להניק לפי דרישה:

יקל לך להבין מה טבעית היא הגמישות בקביעת הזמנים אם תעלי על דעתך אם בארץ רחוקה, "פראית" אשר מעולם לא שמעה על זמני ארוחות קבועים, או על רופא ילדים, או על פרה. ילדה מתחיל לבכות מרעב. זה מפנה את תשומת לבה ומעורר בה רצון לחלוץ שד. הוא יונק עד שישבע, ונרדם. בראותה אותו ישן בשלווה, מרוצה גם האם. היא מניחה אותו והולכת למלאכתה. הוא ישן כמה שעות עד אשר מעירים אותו יסורי הרעב. מיד כשהוא מתחיל לבכות מחדש, אמו מיניקה אותו. קצב העכול הוא הקובע את זמני הארוחות. האם נשמעת ליצריה בלי היסוסים. אין לה צורך לנשוך את ציפורניה עד אשר השעון יראה כי הגיע זמן האוכל.

(שם,עמ' 29)

היום אנו יודעים כבר כי לאם יש יכולת לזהות את סימני הרעב המוקדמים של התינוק כמה שלבים לפני שיסורי הרעב מעוררים אותו לפרוץ בבכי, וכי האם סביר להניח, נשאה את התינוק על גבה או מתניה כשחזרה לעבוד, ולא הניחה אותו איפשהו בג'ונגל. ובכל זאת, נראה כי ד"ר ספוק מבין את הצורך להאכיל לפי דרישה, ולא לפי לוחות זמנים קבועים מראש. הוא מנחה את האם כיצד להניק לפי דרישה, וגם כיצד להאכיל מבקבוק לפי דרישה, ומסכם כך:

אם יאכילו יותר ויותר תינוקות בשיטה זו, ואם נווכח כי טובה היא, תהיה זאת אולי בעתיד אחת השיטות הטובות להזנת תינוקות. זמנים יגידו.

(שם, עמ' 33)

עם זאת, לאחר משפטים ספורים, עוסק הוא בלהסביר לאם כיצד "להרגיל את התינוק לארוחות קבועות בהקדם האפשרי", אם זה רצונה.

גם פרוכטר עוסק במלאכת סידור לוחות הזמנים לאם ותינוקה, בנחרצות רבה:

כשהוולד נורמלי ומשקלו רגיל, מתחיל הקצב הסדיר של ההנקות מן הימים הראשונים. קצב סדיר, היינו- 6 הנקות ליום בהפסקות של 3 שעות. ב3-4 השבועות הראשונים אפשר להיניק פעם אחת גם בלילה, בתנאי שהאם תתחייב שתגמול את היונק מהרגל זה ככלות החודש (לאמיתו של דבר אמהות מעטות מכבדות התחייבות זו). הרי השעות , שהוכחו כמתאימות, מן הנסיון: 9-6-3-12-9-6 בערב.

בקשר למשך ההנקה הוא מציין:

ככל שנאריך את ההנקה מעל ל-25 דקות, לא יינק הילד יותר, אלא ישתעשע בפטמת האם. דבר זה מזיק לילד- המתרגל להיות זמן רב בזרועות אמו ונעשה עצבני, ולאם- משום שהמגע הממושך של הפיטמה עם רוק התינוק עלול לגרום להתהוות סדקים קטנים, מהם נוצרת מורסת השד.

(שם, עמ' 96)

יש לציין כי כל הכותבים מדגישים כי אם רוצים להגביר את אספקת החלב, "יש לרוקנם לעיתים קרובות" הם נותנים הנחיות כיצד לבצע סחיטה ידנית אל תוך ספל שעבר רתיחה, ומנחים להשתמש בו מיד, או לשמור במקרר.

בנושא הרכב חלב האם והתזונה המומלצת לאם בזמן ההנקה, כותב ד"ר ספוק כי על האם לשתות חלב בכמות שהתינוק יונק ממנה, ועוד קצת לצרכיה היא, בתור המשקה האהוב עליה או במאכלי חלב. כדי להמנע מעליה במשקל, ממליץ על שתיית חלב רזה, המכיל את אותה כמות הסידן. (עמ' 37)

שרשבסקי מורה לאם לאכול 500-1000 קלוריות יותר מאלה שהיתה רגילה לאכול לפני הלידה ולשתות עוד ליטר אחד של נוזלים בנוסף למה שהיתה רגילה קודם. חוץ מזה, גם הוא ממליץ על שתיית 3-4 כוסות חלב פרה ביום (!)
כמו שצוין קודם, גם הוא טוען כי שתיית תה, קפה ובירה אינה משפיעה על התינוק, ומותרת בזמן ההנקה. (עמ' 23)

הזנה מלאכותית: את תרכובות המזון לתינוקות התעשייתיות היה אפשר להשיג אז בעיקר מחו"ל. מי שרצתה לתת תחליף השתמשה בחלב פרה, מים וסוכר, לפי ההנחיות. אצל ד"ר ספוק יש פירוט של כל סוגי החלב למינהם, וכן הסבר מפורט לנוסחאות שונות.

גם פרוכטר מסביר ארוכות על הרכב חלב הפרה, עיקורו, ושמירתו.
הוא מנחה כיצד יש לתת את הבקבוק לתינוק, ומהן הכמויות. הוא מוסיף כי מהשבוע החמישי או השישי, ולפי הוראות הרופא, יש לתת מיצי פירות, ואחרי שלושה חודשים גם את הפרי עצמו. הוא ממליץ על תוספת של ויטמינים לאוכל, ומציין כי במקרים מסוימים יחליט הרופא על מתן זריקות של ויטמינים לתינוק.

לשאלה כמה להאכיל ומתי, הוא עונה:

החל מגיל 1-3 חודשים יקבל התינוק 4-5 ארוחות ביממה. כאמור לעיל, אין להאכילו בלילה. אם כך ינהגו הילד יהיה שקט ובריא. גם אם יבכה, אין לוותר לו ולטפל בו בלילה, שלא להרגילו לכך, ושלא להלאות את ההורים עד אפיסת כוחות.

(שם, עמ' 120)

שרשבסקי מציין כי כדאי למהול את חלב הפרה במים בחודשים הראשונים לחיי התינוק:

התינוק אמנם מסוגל לעכל חלב פרה מלא כבר בימיו הראשונים, אך תרכובות החלבונים והמלחים מהוות מעמסה לכליותיו של התינוק.

(שם, עמ'27)

לתינוק בן 3 חודשים הוא ממליץ על ארוחות המורכבות חלב מלא, דגנים כגון סולת ופירות. בחודש הרביעי מתווספים לתפריט עוד סוכר, גבינה, ביצים ובשר.

לסוגיית מתן תוספת בבקבוק או בכפית הוא נותן לדוגמא שאלה של אם:

ש: אני אם לתינוק בן שבועיים, ואני מעוניינת להיניק אותו (ידוע לי שזו תופעה נדירה בימינו) אבל אין לי מספיק חלב כדי להשביע את הפעוט ואני נאלצת להוסיף לו חלב מבקבוק. האם אינך סבור שמוטב לתת לתינוק את תוספת החלב בכפית, במקום הבקבוק, כדי שלא יעדיף את הבקבוק על השד, ובסופו של דבר יזנח את השד לחלוטין?
ת: השימוש בכפית בגיל זה יגרום רק לטרדה מיותרת, ואינני מאמין שהכפית תהיה גורם שימנע את גמילת התינוק מהשד, לפיכך כדאי להגיש לתינוק את תוספת החלב בבקבוק ולא בכפית.

(שם, עמ'65)

אני בטוחה שהאם אסירת תודה על תשובתו עד היום.

לשאלה של אם מוטרדת מכך שתינוקה בן החודשיים מסרב לשתות מיץ תפוזים, הוא ממליץ להסוות את המיץ בתוספת חלב פרה, או פשוט להתמיד במתן מיץ-התפוזים או העגבניות עד שהתינוק יתרגל לטעמו וישתה אותו ברצון. אכן, מעורר השראה.

לפני סיכום, עוד מספר מילים על ההשקפה הכללית של המחברים על הורות וגידול ילדים.

פרוכטר מנסח היטב את רעיונותיו והשקפותיו; בפרק הטיפול בתינוק הוא כותב:

המילה נקיון (היגיינה) תהיה המלה הראשונה, חקוקה באותיות של אש, באלף בית הכללי של שמירת בריאותו של ילדך. הודות להיגיינת הגוף והיגיינת התזונה תהפכי את תינוקך לילד בריא, מחוסן היטב לקראת החיים. הדאגה הראשונה היא למצוא מקום מקלט לתינוק מפני אויביו הרבים – הלא הם החיידקים – המצויים בכל מקום.

(שם, עמ' 31)

פרוכטר, המכנה את הזבובים "סרסורי החיידקים ונושאי המחלות", ממליץ על הושבת הילד מגיל 7-8 חודשים על סיר, השענתו 10-15 דקות והשמעה של קולות מאמץ להרגילו שיעשה בעצמו את מאמץ היציאה. "בגיל זה מבחין הילד היטב בהבעותיה של האם, לפיכך עליה להביע את סיפוקה כשהילד נקי ואת כעסה כשהוא מתלכלך." (שם, עמ' 45)

ולסיום, נשמח להתרשם גם מהוראותיו בנוגע לשנת הלילה:

לעיתים קרובות למדי מבחינים אצל התינוקות בהפרעות שינה- בכי וצווחה במקום שינה. אלה גורמות לאם לטפל בו, לנענעו, להחליף את חיתוליו או להיניקו, וכך נוצרים אצל הילד הרגלים.. בכל המקרים שהתינוקות בוכים בלילה, אם נתחקה עליהם היטב, נגלה שכבר בימים הראשונים טיפלה האם בילד במשך הלילה, היניקה או נדנדה אותו. הילד התרגל חיש מהר לתענוג הזה, ועתה נדרשים התנגדות חזקה ומרץ רב מצד ההורים כדי לגמלו מהרגלו ולהחזירו לשינה תקינה. דרך אחת ויחידה תועיל כאן: תנו לילד לבכות במשך כמה לילות, לא יקרה לו מאומה- הוא יתעייף ויירדם. במקרים מיוחדים יכול הרופא לסייע לשינה, על ידי סם הרגעה קל כפי שיימצא למתאים.

(שם , עמ'75)

כנראה ששימוש בסמים הוא חלק בלתי נפרד מ"התפתחות הילד הנורמלי", כשם הפרק בו נכתבו הדברים.

לסיכום, התחקיתי אחר ההנחיות שנותנים הרופאים לגבי הנושאים העיקריים בתחום הטיפול בתינוק, וראיתי לנכון לציין את אלו הידועות כיום כשונות לחלוטין. אוסיף שמצאתי הרבה דברים שהפתיעו אותי לחיוב בהתייחסותם, אך בין השורות התחבאו רעיונות וקווים מנחים, שניתן לראותם כעשויים לרפות ידייהם של ההורים בנקודות מסוימות.

אין ספק שלולא המדע והרפואה המערבית לא היינו יכולים כיום לדעת כל כך הרבה על חסרונות האי-הנקה. אך עובדה זו אינה מקטינה את הצער על אותן נשים צעירות ותינוקותיהן שההנקה נמנעה מהן עקב הנחיות שגויות, וערעור האינסטינקטים הטבעיים שלהם ע"י מערכת קודים וערכים של עולם גברי, "יודע" ו"בטוח".

חברה אמרה לי, לאחר שסיפרתי לה על ממצאי, כי אין פלא שהקשר בינינו לבין אמהותינו כל כך לא פשוט בדור שלנו… החיבור הראשוני בינן לבינינו היה פגום מאוד, וכנראה שנדרשות מאיתנו שנים של עבודה (עם פסיכולוג או בלעדיה) כדי לשקם אותו.

עבורי, האמהות פתחה דלת חדשה להבנת העולם בו אני חיה, וההנקה שימשה כמפתח לאותה הדלת. מעטות המילים שיש ביכלתן לתאר את חווית ההנקה שאני וביתי היינו שותפות לה, מכל הבחינות – פיזית נפשית ורוחנית. מילי ינקה עד גיל שלוש, ולולא הנשים המדהימות, החזקות והאמיצות שליוו אותי, ברור לי שכל זה היה נמנע מאיתנו. על כך אני אסירת תודה.

כולי תקווה שעוד ועוד נשים ימצאו בתוכן את האומץ להשיב לידיהן את אשר אבד לנו, וימשיכו לתת כח אחת לשניה בדרך לעולם בריא, שפוי וטוב יותר בעזרת ההנקה.

11 תגובות   (רסס)

  1. אושרי הילזנרט הגיב:

    חשוב. תודה רבה

  2. ורד לב הגיב:

    דנה, זה פשוט מידע מדהים שהבאת פה!
    אני לגמרי בהלם שהדברים האלה נכתבו שחור על גבי לבן.
    איזה פער תרבותי!

  3. אפרת רובין ברד הגיב:

    מ-ז-ע-ז-ע !! עכשיו אני מבינה מאיפה הגיעו שעות ההנקה של בתי החולים השונים והנסיון לדחוף לתינוקות מי סוכר במקום לאפשר לאמא להניק ועוד ועוד ועוד. ממש קשה לקרוא ! ותודה גדולה גם על התוספת הזו: "חברה אמרה לי, לאחר שסיפרתי לה על ממצאי, כי אין פלא שהקשר בינינו לבין אמהותינו כל כך לא פשוט בדור שלנו… החיבור הראשוני בינן לבינינו היה פגום מאוד, וכנראה שנדרשות מאיתנו שנים של עבודה (עם פסיכולוג או בלעדיה) כדי לשקם אותו." מעורר מחשבה !!!

  4. סבטקסט_כפול הגיב:

    מדהים,תודה על הבדיקה.

  5. ליבי ער הגיב:

    אני קוראת ומבינה..

    ילדתי את בני בכורי לפני שנה וארבעה חודשים, ומההריון עד היום אני מוקפת בכל מיני רעיונות מוזרים על איך לגדל תינוק…ותמיד שאלתי את עצמי, מאיפה כל הרעיונות המנותקים האלו. שבעיני מסמלים ניתוק עצמי, סביבתי, ניתוק מהאמונה באל האחד ובטבע המפליא בחוכמתו שהוא ברא עבורנו.

    אז אני קוראת כאן,ובעוד מקומות ומבינה. את חקרת את הזרעים שהיום הצמיחו לנו ריחוק וניתוק מההנקה ומהחוש האימהי הטבוע בנו מלידה.

    כל הכבוד לדנה. ואני חושבת שאולי כדאי שתפרסמי את כל המחקר למי שמעוניין( אני למשל :)…ובכלל זהו חומר שצריך להיות נגיש ונפוץ…שיופיע כל פעם שמישהי כותבת- "הנקה/בקבוק/גמילה/תמ"ל

    להלן דוגמאות להצעות והנחיות שהנשים מסביבי נתנו מטוב לב ובאמת מרצון טוב( אני מקווה)-

    "אל תסרגי בהריון כי אז תהיה לך לידה קשה".
    קצת סרגתי, וברוך השם לידת הבית שלי היתה טובה ,ישתבח שמו.

    "תתני לו מים, חם עכשיו, זה קיץ, הוא יתייבש".
    הנקה מלאה, וברוך השם גדל בריא.

    "שימי אותו בגן בגיל חצי שנה, זה פחות טראומטי, הוא לא מבחין בין אמא למישהי אחרת, העיקר שמטפלים בו"
    אני והאוצר שלי בבית עד היום וממשיכים לצמוח ולגדול ביחד בכיף, ובעלי מאושר מהחינוך הביתי שלנו, זה עושה לו ראש שקט.

    "הוא לא מרגיש טוב, תתני לו תה "
    שוב, מה טובים דודייך מיין.

    "הוא לא עשה גדולים כבר כמה ימים, תתני לו מים"
    ברוגע, ואמונה הוספתי עוד הנקות ביוזמתי ונעלמה העצירות.

    "קשה לך להניק, תפסיקי!"
    "זהו הנקת מספיק ,חצי שנה זה יפה".
    "את עוד מניקה??!".
    איי,איי,איי…בום, נפלתי, כאן איכזבו אותי הנשים שסביבי, למרות אותות המצוקה שלי לתמיכה בהנקה כשהוא היה בן חצי שנה כיוונו אותי לגמילה. היו לי סחרחורות וכאבי גב, ונפשית קצת היה לי קשה להמשיך להניק מהיעדר תמיכה וסביבה שיודעת להעביר מחוכמת ההנקה. הרגשתי כאילו חיכו שיסתיימו לי הכוחות להתנגד ומשכו אותי משם. אני לא באמת מאשימה אף אחד , בסופו של דבר אני זאת שהפסקתי, אבל אני מתגעגעת לזה כל כך.

    היום אני משתוקקת לאותו מעגל נשים אימתני וחזק בידיעותיו, אמן שכשיגיע משיח צדקנו תחזור אלינו ההבנה לחיות נכון.

    ואני שמחה על האתר הזה, מעין מעגל נשים וירטואלי ,שמנסה להחיות את הכוח הנשי, הכוח הטבעי.

    בשמחה…
    "אני (כבר לא ) ישנה, וליבי ער"

  6. אפרת_מ הגיב:

    מזעזע.
    וכל מה שאמרו…

    והציטוטים הזוכים הם:

    * :"בעית ההנקה…."
    טוב, כשאתה גבר, זו באמת בעיה.

    *"אין כל הוכחה כי יגרם נזק לתינוק אם האם מעשנת, שותה משקאות חריפים במידה, ועוסקת בספורט."
    ואם אני מניקה ומעשנת בו זמנית? אני מחסנת את התינוק נגד העשן? אה סליחה, חלב אם בכלל לא עוזר לחיסון.

  7. צילי הגיב:

    מד-הים! וגם מרתק.

    בין כל הדברים שכבר עלו לפניי אצלי צף הנושא של "מחקרים עוד לא הוכיחו". בגלל ה"עוד לא", מדובר בשדרוג רציני ל"אין הוכחה"…

    עמדות מבוססות מחקר, לא משנה כמה הוא מתקדם, לעולם פגומות בעיניי. את מה שהמחקר עוד לא הוכיח, אבל מתיישב עם האינטואיציה של מיליוני נשים (וגברים) פשוט יוכיחו בדור הבא, או בזה שאחריו. ועד אז, נא להתייחס למדע כאל מקור שמספק עוד חומר למחשבה אבל לא מחליף את החשיבה.

  8. רוני הגיב:

    בן שלוש שנים ויומיים…ויונק מתי שמתחשק

  9. אילה_בשדה_הדגן הגיב:

    תודה,נהניתי ללמוד.

  10. צדף הדר הגיב:

    Hi there,

    Thankyou for taking the time and writing all of this to the public.My mother grew up on these books when I was a baby and she didn't breastfeed me for more than a few weeks, and she told me it was traumatic because she thought if she would feed me more than every 4 hours I would probably suffer and even worse!!
    It is a fact that these "informative books" have a more hidden purpose and it's still happening today where these so called doctors are side tracking mothers in the "tipat halav" with all the adverts on each and every poster and toy "materna" and hospitals after birth "encouraging" mothers to nurse but not letting them be with there babies so usually most newborns go home with a few feeds of artificial milk, and the mother not believing she can nurse. How many times have we heard this story.

    I appreciate the time you put into this page and thank you for that and I hope it keeps
    opening eyes of mothers that feel something isn't right with what's going on!!!

  11. זרעי קיץ הגיב:

    מזכיר לנו להקשיב לעצמנו ולא לספרים…

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )