ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 5 ביולי, 2012

אהרון והעיפרון הסגול

אהרון והעיפרון הסגול מאת קרוקט ג'ונסון, תרגום: רנה שני.

ספר ילדים. ספר מתנה. ספר מסע. ספר גילוי. ספר הבנה.

לא היה שום ירח בשמיים, ולאהרון היה צורך בירח

זה הטקסט. בתמונה אהרון מצייר ירח, אבל לאורך כל הספר לא מוזכרת המילה "מצייר". אם בכלל, אז אהרון "עושה". ככה זה. אתה יוצר את המציאות של עצמך. ואם אתה זקוק לירח – עשה לך אחד.

<החשיבה המזרחית בנויה על ההנחה שהדרמה המתחוללת בעולם החיצוני היא שיקוף של הדרמה המתחוללת בעולמנו הפנימי. צורת מחשבה זו היא "פרימיטיבית" בעינינו, משום שהיא נותנת מקום מרכזי לכוחות דמיון ואינטואיציה אשר אינם נחשבים בעינינו כלים ראויים להתמודדות ריאלית עם החיים. אדמיאל קוסמן>

אבל השביל הארוך והישר בכלל לא הוביל אותו לשום מקום.
לכן ירד אהרון מהשביל ועשה קיצור דרך בשדה אחד.
והירח הלך אחריו

כי כשיש בנו העוז לרדת מהשביל הסלול והנוח, להבחין שהוא לא מוביל אותנו לשום מקום ולכתת את רגלינו בשדות התעייה אחר הדרך הנכונה בשבילנו, הירח הולך איתנו.

לכן העמיד מתחת לעץ דרקון מפחיד, שישמור על התפוחים.
זה היה דרקון מפחיד נורא. הוא הפחיד אפילו את אהרון

לפעמים, מרוב שאנחנו פוחדים לתת לאחרים, או שאחרים ייקחו לנו, אנחנו לא מצליחים ליהנות ממה שיש לנו.

הוא הגביה עצמו מעל לגלים. ראשו היה מלא מחשבות.
ובן רגע טיפס ועלה בסירה קטנה ונאה.

כשאנחנו שוקעים, ייתכן שכל מה שצריך הוא להביט לרגע החוצה, ואז למצוא שם, או להמציא, את הסירה שתעלה אותנו למעלה.

הוא קיווה שיוכל לראות את חלון חדר השינה שלו מפסגת ההר.
אבל כאשר הציץ למטה, לעבר הצד השני, החליק.
להר הזה בכלל לא היה צד שני, והוא נפל ישר באוויר.

ככל שאנחנו מטפסים גבוה יותר, בלי לקחת בחשבון את הירידה, כך אנחנו נופלים מהר יותר. כי לכל דבר יש צד שני.
גם לנפילה –

הוא עשה כדור פורח ונאחז בו.
מן הבלון נשקף אליו נוף יפה מאוד.

<אני הולך במישור ונהנה. לא שבהרים נשימתי קצרה, אבל אני אוהב ללכת בדרך אותה. ואני טופח על שכמי, הזמן לטובתי. אין לי סטרט מופלא אבל נשימה. יונה וולך>

הוא עשה עוד כמה חלונות. הוא עשה בניין גדול מלא חלונות. הוא עשה עיר שלמה מלאה חלונות. אבל החלון שלו לא היה בין כל החלונות.

הרבה פעמים כדי למצוא את מה שאנחנו מחפשים אנחנו עושים עוד ועוד מאותו הדבר. למרות שברור שהוא לא מוביל אותנו לשום מקום, אנחנו חושבים שאם נעשה רק עוד קצת יותר ממנו, נמצא.

השוטר הצביע בכיוון שבו רצה אהרון ללכת בין כה וכה, אבל אהרון אמר לו תודה רבה

בדרך כלל אנחנו בוחרים את מורי הדרך שלנו בקפידה. הם אומרים לנו את מה שאנחנו כבר יודעים וכבר מוכנים לשמוע. רק כדי להיות בטוחים.

החלון נמצא תמיד מסביב לירח, בדיוק כמו מסגרת.

הירח, שליווה את אהרון במסעו, למעשה לא עזב אותו מעולם. מה שחיפש היה איתו כל הזמן. ולמרות זאת, צריך מסע שלם כדי למצוא את מה שתמיד איתך, ועוד קצת כדי להקיף אותו בחלון ולשכב לנוח.

העיפרון הסגול נפל על הרצפה ועל אהרון נפלה תרדמה עמוקה

ומותר גם לנוח, ולתת לעולם, לדמיון, למציאות, לחלום, לעשות את שלהם.
ליל מנוחה.

7 תגובות   (רסס)

  1. מירי אורמן הגיב:

    תודה. מקסים.

  2. רונית סלע הגיב:

    מקסים. ספר אהוב מאוד שאף פעם לא התעייפתי להקריא.

    ולגבי הפחד והעץ- הפירוש שלך חידש לי. עוד פירוש- שגם הדברים שמפחידים אותנו הם דברים שיצרנו בעצמנו, והרבה מהנפילות שלנו (כמו זו של אהרון) נובעות מזה שדעתנו מוסחת מתוך פחד מיצירי הדמיון שלנו…

    כיף שכתבת עליו 🙂

  3. קרן הגיב:

    איזה יופי!! תודה..

  4. אפרת רובין ברד הגיב:

    מדהים כמה הצלחת להרחיב את הסיפור הלכאורה פשוט הזה !!! כיף לקרוא !

  5. לילך_ש הגיב:

    תודה על התגובות. 🙂
    גילוי נאות: נכתב לפני המון זמן. היה כיף להיזכר.
    ולרונית – תודה על הפרשנות הנוספת. איזה כיף להרחיב ולהעמיק את הצלילה לספר הזה.

  6. דנה_ בננה הגיב:

    תודה על התזכורת
    זה היה אחד הספרים האהובים עליי בילדותי

  7. אושרי הילזנרט הגיב:

    נהדר!

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )