זאת מבואת הכניסה לבית שלנו, מצולמת מבפנים.
רואים את הדלת, את הארון של הכניסה ובו הבלגן הרגיל – תיקים, מעילים, נעליים ושלל חפצים שצריכים להוחזר לבעליהם.
מימין אפשר לראות ספסל ומדרגות.
הפינה הזאת, בה מתחברים הארון, הקיר, הספסל והמדרגות, הטרידה מאוד את מנוחתי בעת תכנון הבית.
אני זוכרת מחשבות מסוג "אם הקיר נגמר אחרי המדרגות, הוא בולט", "אם המדרגות נגמרות אחרי הקיר, יש תחושה של נפילה לא מוגנת", "אבל הפאנלים תופסים מקום", ו-"רגע, האם הספסל ייגמר עם הקיר או עם המדרגות?”.
אני גם זוכרת שביום בו נכנסנו לבית, אמרתי לעצמי "אוף. טעיתי. הייתי צריכה לבחור אחרת.”
אנחנו גרים בבית כמעט ארבע שנים.
אני לא זוכרת בין מה למה בדיוק התלבטנו, ובוודאי שאני לא זוכרת מה היתה הטעות עליה הלקתי את עצמי.
הפינה הזאת סופר נוחה, מאוד שימושית – לישיבה, ולעיתים למנוחה של חפצים.
ושם דבר בה לא טורד את מנוחתי, ולולא הייתי מצלמת עכשיו, לא הייתי מבחינה אפילו בצבע הכחול שמרוח שם באדיבות מישהו מהדיירים או האורחים הצעירים שלנו.
הו, כמה נכון.
הדברים שאנחנו מתעסקים בהם בלי סוף מראש, לפעמים כל כך לא חשובים בבוא העת.
וספציפית בתכנון פיזי, החיים תמיד זורמים בערוצים שונים מהתכנון. גם אם מקדישים לו המון תשומת לב נבונה. המקום הכי משמש בבית/בחצר/בישוב כמעט תמיד שונה ממה שהתכוונו מראש.
גילה, תודה.
(הפינה יפהפיה ונעימה למראה, ומעוררת בי סקרנות לדעת איך נראה יתר הבית…)
יתר הבית מקסים ומזמין, מלא פינות עם אופי ומקומות עם זהות. פעם אני אצליח לגרום לגילה לכתוב רשימה שמתארת אותו.
מצטרפת להתפעלות מהבית של גילה.
מקסים במיוחד !!!
מצטרפת להתפעלות, אפשר עוד תמונות?